שיעור צהריים 17.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאהבת הבריות לאהבת ה' - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 9.

"עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולְהִכָּנֵס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

שאלה: כתוב שאם אין לאדם רק רצון אחד והוא להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז כמובן שהוא יפגום בכבוד המלך. למה אם יש לנו עוד רצון חוץ מלעשות לו נחת רוח אנחנו נפגום בו?

יש לנו רצון ליהנות והרצון הזה קיים בכל אחד, ורק הרצון הזה קיים. אם אנחנו אוהבים משהו אחד, אז אנחנו יכולים להגיד שהאהבה שלנו היא מטרתית, שלמה. ביחס למשפחה, לחברים, לקבוצה, לעשירייה, זה יכול להתקיים, אבל כלפי הבורא זה צריך להיות אחד.

לכן בכדי שנוכל לעבור מאהבה לעצמי האחד והיחידי לאהבת הבורא האחד והיחידי, בשביל זה ניתנה לנו כזאת מדרגה שאנחנו צריכים להשיג אהבה לחברים, אהבה לאנושות כולה, אהבה לעולם כולו, וזה מגיע בהדרגה. אצל כל אחד זה טמון איפשהו כבר בפנים ובהדרגה זה צריך להתגלות בו, ואז נוכל להתחיל להרגיש את הבורא. במידה שבה אנחנו יכולים לאהוב אותו, במידה הזאת נוכל להרגיש אותו, לגלות אותו. לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו במדרגה של אהבת חברים מגלים אהבה לבורא?

בזמן שאנחנו מתחילים לאהוב חברים, את אלו שלא שייכים לרצון לקבל שלנו כמו משפחה, קרובים, אז כשאנחנו מתחילים לאהוב אותם, אז אנחנו מתחילים ללמוד איך לאהוב משהו שמלכתחילה לא היה ברצון לקבל שלנו. כך אנחנו מפתחים את הרצון לקבל שלנו שהוא יהיה רגיש לזולת, ואז מגיעים לאהבת החברים ומזה מתפתח גם רצון לאהבת הבורא.

זה קורה מעצמו. אם אנחנו רוצים להתקרב לחברים, זה לא כל כך הולך בקלות וגם לא מורגש מבחוץ, אבל מבפנים זה לאט לאט מתגלה יותר ויותר. זה לוקח הרבה זמן עד שאדם מתחיל להרגיש את זה, כי הוא בכלל לא מבין איך זה יכול להיות, אבל אחר כך הוא מגיע למצב שבו הוא מתחיל להרגיש שפתאום מתפתח בו יחס מיוחד לחברים, הם מתחילים להיות מורגשים בו קרובים, מיוחדים, כמו ילדים, כמו משפחה. הם יותר ויותר מתקרבים כך שהוא מרגיש שיש להם מקום בליבו, הם מתחילים להיות שייכים לו, קרובים לו מאוד.

בצורה שהוא מתקרב לחברים, אפילו שהוא לא מגלה את זה בינתיים, הוא מרגיש שיחס כזה יכול להיות כלפי כל העולם, הוא מרגיש לפעמים פה ושם שיש לו יחס לעולם, והוא אפילו שואל את עצמו "האם את אלו אני אוהב?", כלפי עמים, כלפי אנשים, וכך הוא מתקרב לאהבת הזולת.

כשהוא לומד את המעבר הזה מאהבה עצמית לאהבת חברים, מאהבת חברים לאהבת הזולת, אז בזה הוא רוכש חוש מיוחד איך לאהוב את הזולת, ואז הוא מגיע להרגשת הבורא, ליחס לבורא, כי הבורא כולל את כל העולם, את כל המציאות.

שאלה: אם אין לי רצון, אני לא רוצה להשתתף בשיחת עשירייה, לא רוצה לעבוד עם העשירייה, האם אני עושה נזק לבורא, "פוגם בכבוד המלך"?

כן. אתה בזה דוחה הזדמנות להתקרב לבורא. ככל שאתה דוחה את החברים, את הקבוצה, ובכלל את כל האנושות, את כל המציאות, בזה אתה דוחה את הבורא, לפתח אהבה לבורא.

תלמיד: זאת בעיה אמיתית, כי אני בעשירייה, החברים מסתכלים עליי, אין לי רצון, התפילות לא עוזרות, ויש אחריות גדולה.

תתחיל, ולאחר מכן תראה איך עוזרים לך. מגיעה כזאת תקופה שבה אתה מתחיל להרגיש שמוליכים אותך בדרך הזאת.

שאלה: ביקשתי אתמול מהקבוצה שלי תמיכה נוספת כדי שאוכל ללכת לקראת מטרת הבריאה, כי המצבים האלה משתנים כל כך מהר כך שזה היה מאוד קשה להיות לבד. התשובה של הקבוצה הייתה "תחכי ליום ראשון, או מספיק מה שאנחנו עושים, אנחנו לא רוצים לעשות יותר". אני כל כך התרגזתי והתחלתי לשנוא את החברות שלי ואת העשירייה. אני מאוד מפחדת, מה אני אעשה עכשיו?

קודם כל לא להיות בעצבים, לקבל את כל הדברים האלה ברוגע. את צריכה להבין שהבורא מסדר לנו את כל היחסים, ולכן, אומנם את פונה לחברות ורוצה שהן יענו לך, אבל מה שקורה הוא שצריך לקבל את הדברים האלה בצורה נכונה, שכך צריך להיות.

החברות אומרות לך שהן לא מוכנות להתחיל מיד ובצורה כזאת חזקה בחיבור ביניהן, ואת צריכה מתוך אהבה אליהן להבין אותן שהן אולי עדיין לא נמצאות באותה דרגה כמוך, וכך להתקדם בכל זאת. אבל זה יותר שייך אליך. זה שהרגשת אליהן תגובה שלילית זה לא טוב, זה לא אומר שאת אוהבת אותן. אפילו שהן עונות לך כך, אם היית אוהבת אותן, אז היית מוסיפה אהבה מעצמך ומתגברת על האדישות שלהן.

תלמיד: תיארת עכשיו מהי אהבה שאני יכול להגיע אליה, אבל זה דוחה אותי, אני לא רוצה לאהוב אף אחד. אני מתאר שהמצב הזה אפשרי, אבל אני לא רוצה.

זה לא חשוב שאתה לא רוצה, אף אחד לא רוצה כי אנחנו נמצאים ברצון אחר, ברצון לאהוב רק את עצמנו. לכן תמשיך ללחוץ על עצמך לפי המלצת מקובלים שממליצים לנו איך להחליף את הרצון, בכוח.

שאלה: בטקסט כתוב "עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך". האם אני צריכה להבין שהחברות הן אמצעי, או כלי, שעליו אני מתאמנת כדי שאחר כך אני אדע איך לעשות נכון נחת רוח לבורא?

את לא רק מתאמנת, זה לא שאת מתאמנת ואחר כך את מגיעה לאהבת הבורא ואת כבר לא צריכה את אהבת החברות, זה לא נכון. אלא כל פעם את צריכה לפתח יותר ויותר אהבת זולת כללית עד אהבת עולם, כך שאת אוהבת את כל המציאות, את כל העולם, ובזה את מגלה את הבורא שמתלבש בכל העולם.

שאלה: למה אנחנו לא מסוגלים להיכנע כלפי החברים, מה חסר לנו?

חסרה גאווה, אהבה עצמית שכוללת בתוכה את תכונת הגאווה, שאז אנחנו מרגישים את עצמנו יותר חשובים ויותר גדולים מכולם. לכן אנחנו לא מרגישים את הבורא, כי ברצון לקבל שלנו הוא לא מלך של העולם, אלא כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו כמלך העולם.

לכן אנחנו צריכים לעבור מדרגות, שאנחנו מקטינים את עצמנו ומעלים את הבורא יותר ויותר, עד שמתחילים להרגיש אותו במקום את עצמנו. והחברים והיחס אליהם זו מדרגה שנמצאת בין זה לזה, זאת אומרת מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא.

שאלה: כתוב שלאהבת ה' נגיע אחרי שנרגיש שלמות בעבודת אהבת החברים. מה זה המצב הזה, הרגש הזה? האם אפשר לחוות את הרגש הזה במהלך העבודה שלנו, זאת אומרת להרגיש את השלמות הזאת?

צריך פשוט להתקדם בצורה מדויקת על פני אותן המדרגות שמציינים המקובלים, שמורים לנו המקובלים, לפי הקטעים שאנחנו לומדים, ולנסות לממש אותן בעצמך, ותראי עד כמה זה הופך להיות לאפשרי ואפילו מהיר.

שאלה: כשמקובל כבר מתוקן, האם גם כל העשירייה צריכה להיות מתוקנת או רק המקובל עצמו מגיע לזה?

יכול להיות שכל העשירייה נמצאת עדיין בדרך לאהבת הזולת, והאדם שמשיג אהבת את הזולת בעשירייה הזאת הוא כבר מתחיל דרכם לגלות את הבורא.

שאלה: האם התהליך הזה הוא בעצם תהליך של החינוך העצמי שלנו, או האם הקבוצה מחנכת אותי או שהבורא מפרמט אותנו?

כן וכן.

שאלה: זכור לי כשהתחלנו ללמוד על אהבת חברים זה היה כמו גלולה מרה, ועם הזמן הבורא מזריק דרכנו אהבה שהיא לא נמצאת בי מלכתחילה. והיום כשחזרתי משיעור גיליתי כמה אני אוהב את החברים. איך נוצר אותו השינוי בהרגשה, בהתייחסות שלי לחברים?

אנחנו לא שואלים על זה כי זה מגיע אלינו מלמעלה. הבורא מפתח בנו את הרצונות האלה באהבת הזולת. זה מגיע אלינו ממנו.

קריין: קטע מס' 10, כותב בעל הסולם.

"כל השכר המקוה מהשי"ת וכן מטרת כל הבריאה הוא דבקות השי"ת בסוד "מגדל מלא מכל טוב ואין לו אורחין", והוא מקובל לדבקים בו ית' באהבה. וזה ברור שתחילה יוצאים מבית אסורים שהוא יציאה מעור גופו ע"י השפעה לזולתו, ואח"כ באים להיכל המלך שהוא הדבקות בו ע"י הכונה להשפיע נ"ר ליוצרו. ולפיכך עיקר המצוות הם בין אדם לחבירו. והמעדיף מקודם את המצוות שבין אדם למקום דומה לעולה על מדרגה ב' מטרם שעלה על מדרגה הא', כי ברור שישבר את רגליו."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

ברור שקודם כל אנחנו חייבים להגיע לאהבת החברים בקבוצה, בעשירייה, ורק מתוך זה, אחרי שמשיגים את אהבת החברים, אנחנו יכולים לעלות הלאה למדרגה השנייה שנקראת אהבת הבורא, ואז מתחילים לגלות אותו, להרגיש אותו, להידבק בו.

שאלה: בין חברים ש עובדים על בניית קשר פנימי ביניהם יש הרגשה של שבירה. מובן מאיפה זה בא, למה. האם העיקר למשוך את עזרת הבורא שיעזור לנו או לצאת לאכול יחד?

מה שהקבוצה חושבת שצריך זה מה שתעשו.

שאלה: איך להיות אם אני בקו הגבול במלחמה? איך להרגיש את מה שאני למדתי?

בכל זאת להמשיך, והעיקר כל יום לקרוא, להשתתף בהתאספות החברים, לפחות במשהו.

תלמיד: אני מקבל הרבה תקווה מכולכם.

במצבים כאלה במיוחד מורגש שיש בנו כוח.

תלמיד: כשאני מקשיב לשיעור זו הצלה אמיתית ותקווה.

כן, כי אתה מבין שמלבד זה כל השאר זו פשוט מלחמה חמה או קרה, אבל מלחמה.

שאלה: אני חושבת שזולת זה לא בהכרח מה שאנחנו תופסים כאדם בהתלבשות הגופנית. אז מה זה בעצם הזולת ולמה יש הפרדה בין זולת לבין הבורא?

זולת כמובן שהוא לא הבורא, זולת הוא פשוט מדרגה שעל פניה אנחנו צריכים להתפתח למדרגה של לאהוב את מה שנמצא מחוץ לאגו שלנו. לאט לאט אנחנו עושים מאמץ כדי להתקרב לחברים, לקבוצה, והבורא מאיר לנו ובאורו אנחנו מתחילים להיתקן ולאהוב אותם. ברגע שאנחנו משיגים אהבה לזולת, כלומר לחברים, אז אנחנו מתחילים להרגיש בזה יחס מסוים לבורא ומתחילה להתפתח בנו אהבה לבורא.

שאלה: זו גישה אגואיסטית לראות את החבר כאיזה שלב על הסולם בדרך לבורא, אז איך מתבצע המעבר הזה מאגואיזם להשפעה?

בדיוק בדרך מאהבה עצמית לאהבת הקבוצה.

שאלה: תיארת קודם מצב בו אדם בודק את היחס שלו לאחרים, עד כמה הוא אוהב כל אחד מהם. האם יכול להיות מצב שהוא אומר לעצמו "את אלה אני לא אוהב וטוב שכך"?

אם זה קורה ממש בקבוצה, אז זה לא יכול להיות, אני חייב לאהוב את כולם. אם אני אוהב או לא אוהב מישהו, אז זה נקרא שהרצון לקבל שלי עדיין עושה בירורים משלו ונמצא באהבה עצמית.

שאלה: אמרת שאדם צריך לפתח רגישות לחברים ולחברות. מה הקשר בין רגישות לרוחניות?

הרגישות אומרת לנו באיזה כוח רצון לחיבור אנחנו מתייחסים זה לזה.

תלמידה: אדם הוא מכלול שלם, ואם אני רוצה לפתח רגישות לאדם אחר שעומד מולי, על מה לשים את הדגש?

"ואהבת לרעך כמוך". יש לך אהבה עצמית, תלמדי ממנה איך עליך לאהוב את החבר.

תלמידה: מה זה אומר לאהוב את החבר, מה אני צריכה לעשות בצורה מעשית?

לאהוב אותו, את צריכה להתייחס אליו כמו שאת מתייחסת לעצמך.

תלמידה: האם אני צריכה להיות רגישה לכל צורך שלו, לכל רגש שלו, או רק לרצון שלו לרוחניות?

לא, כללית, להכול.

שאלה: איך לחבר בין הבורא לפרעה ולא להשתתף במלחמה הזאת?

אין בך לא את הבורא ולא את פרעה.

תלמידה: יש לי אגו גדול ואני יודעת שהבורא יכול לעזור לי.

האם את מודעת לכוחות הבורא? אנחנו לא מדברים כאן על פילוסופיה ולא על מה שהאדם מרגיש.

תלמידה: זה מה שאני מרגישה, אני מרגישה כעס. איך להשתמש בתפילה כדי לא להשתתף במלחמה הזאת?

כשתרגישי זאת הלכה למעשה, אז תביני איך לעבוד כנגד זה.

שאלה: כשדוחפים אותי מתוך העשירייה, אני כל הזמן מחזיק בגדלות הבורא והוא כל הזמן מחזיר אותי לעשירייה. אבל נאמר מאהבת הבריות לאהבת הבורא, האם זה לא שימוש אגואיסטי בבורא?

לא.

שאלה: בעבודה בתוך אהבת הזולת מסתתר אגו מאוד ערמומי שאומר "אתה יודע מה טוב בשביל האנשים יותר טוב ממה שהם יודעים" ואתה עושה זאת בשם האהבה. זה מצב מאוד ערמומי שכאילו מתלבש באהבת הזולת, וכשאתה מרגיש זאת, אז אתה שונא את עצמך. איזו תפילה אפשר להתפלל במצב כזה?

תתפלל לפי איך שאתה מרגיש, במילים פשוטות, בכל שפה.

תלמיד: זו כאילו תפילה לעצמי.

מה שיש יש, תתחיל מזה.

קריין: קטע מס' 11, כותב הרב"ש.

"כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)

שאלה: כבר כמה שבועות אנחנו לומדים על המצב החדש, וכל קטע שאנחנו קוראים הוא כמו זריקה כזאת, וזה בעצם המצב האידיאלי שבו אנחנו צריכים לאהוב זה את זה. ככל שאנחנו לומדים יותר, כך אני מרגישה בעצמי פחות כוחות ורצון להגיע לזה. במה להחזיק כדי לא להיכנע?

להיאחז בחברים ובקבוצה. רק בעזרתם ויחד איתם תוכלי לעבור את כל המצבים האלה.

שאלה: כשנפתח אהבת חברים ונגיע לאהבת הבורא, האם נהיה מבוטלים לחלוטין לחברים ואז לבורא?

כן.

שאלה: אמרת שהמדרגה השנייה זו אהבת הבורא, קודם אהבת החברים ואחר כך אהבת הבורא, ויש 625 מדרגות. האם זה אגואיסטי מבחינתי לחשוב ולבקש מהבורא שיעזור לנו להגיע לכל המדרגות האלה?

אנחנו מבררים ומגלים בדרך אם זה אגואיסטי או לא. יש כמה מצבים שמתגלים בי שחשבתי עליהם שהם בסדר ואחר כך אני מגלה שזה אגואיסטי, אבל אחר כך אני מגיע גם למצבים שהם באמת של השפעה.

תלמידה: הרצון שלי הוא שנוכל להגיע ל-625 המדרגות האלה. האם זה אגואיסטי לבקש מהבורא להשיג את 625 המדרגות?

לא, זה לא אגואיסטי. ניתן לנו להתקשר לבורא ולבקש ממנו להשיג מדרגות רוחניות, אבל עלינו לדעת במדויק מה אנחנו רוצים להשיג.

שאלה: בקטע הקודם נאמר שמי שמדלג על שתי מדרגות ישבור את רגליו, וברור שזה דימוי. מה הסכנה בלחפש את הקשר עם הבורא בלי לשים לב לקשר עם החברים?

בדיוק על זה מדובר, את עלולה לעצור את עצמך ולהזיק כאילו שברת רגל.

תלמידה: האם הנזק הוא להתקדמות האישית או גם לכולם?

מובן שגם לסביבה, לסובבים.

שאלה: אנחנו צריכים לאהוב את הזולת, את החברות שלנו. איך לכלול באהבה הזאת גם את הצומח, הדומם והחי?

זה אחר כך, לא עכשיו. עכשיו אנחנו מדברים על איך אנחנו יכולים להגיע לאהבה במדרגה א' שהיא אהבת החברים, ואיך ממנה לעלות לאהבת הבורא. בנוסף, אם את כבר עובדת על להשיג את תכונת ההשפעה, אז היית צריכה קודם כל לתת לחברה שלך לשאול.

שאלה: האם אפשר להגיע לאהבה לחברים בלי שתהיה לנו מטרה להנות לבורא?

בעקרון אנחנו צריכים לכלול את המטרה הסופית הזאת בכל הפעולות שלנו, אבל זה נכלל באופן כזה מילולי, מכך שאנחנו מדברים על זה. אבל אנחנו עוד לא יכולים לחשוב, לדבר ולהרגיש אהבה לבורא.

תלמידה: כלומר אם אני שמה לפני מטרה פשוט לאהוב את האנשים האלה, לתת את כולי עבורם, האם זה לא מספיק?

לא, כדי להגיע לאהבת הבורא.

שאלה: שמתי לב שבמפגשים שלנו יש לי מחשבה על נתינה, לאהוב את החברות שלי, אבל בסוף אני רואה שלא הצלחתי להחזיק בכוונה הזאת. האם זה קורה כי לא הייתה לי תפילה אמיתית לאהוב את הזולת? איך לשמור את הכוונה הזאת?

זה טוב שאת מרגישה שאת מתנתקת וחוזרת, מתנתקת וחוזרת, מתוך זה תקבלי הרגשה קבועה בחיבור עם החברות.

שאלה: בקטע כתוב לחשוב רק על אהבת הזולת. איך להפוך את המחשבות לאהבת החברים, איך עושים את זה?

עובדים על אהבת חברים, ככל האפשר חושבים עליהם, ורוצים להתקרב אליהם, לעזור להם בהכול, ומתוך זה מגיעה אחר כך ההרגשה הזאת.

תמשיכי, תמשיכי בזה.

תלמידה: לבקש, להתפלל שהבורא יקרב את החברה אליו, וימלא את החסרונות הגשמיים שלה, זה גם נחשב לאהבת חברים?

ודאי, ודאי שזה שייך לאהבת חברים.

שאלה: שאלה פרקטית. איך אפשר להעביר את האהבה שלי, איך אני יכולה לחלוק את האהבה שלי עם חברה שמתלוננת שהיא לא מרגישה את האהבה בעשירייה. איך אני יכולה להעביר לה את החלק שלי באהבה?

תפגיני כלפיה את המאמץ שלך לאהוב את האחרות.

תלמידה: וזה יספיק?

זה לא יספיק, זה ירגיז אותה, אפילו ידחה אותה, אבל לפחות זו תהיה בשבילה דוגמא איך לאהוב את האחרים.

שאלה: אני מרגישה תלות בעשירייה שלי, תלות בכל הרמות, אפילו בחיים הגשמיים. אני יכולה לבקש מהבורא שיהפוך את ההרגשה שלי לא למען עצמי אלא למען העשירייה? או שאני צריכה לבקש שהם ירגישו שאצלן זה למען העשירייה?

ודאי שאת יכולה, אבל אצלך זה לא חשוב?

שאלה: האם אפשר לומר שכאשר אנחנו שואפים לתכונת ההשפעה, אנחנו מרגישים צורך בחברות ובקבוצה. והאם זה יכול להיות אינדיקציה לעבודה הנכונה שלנו בקבוצה?

יכול להיות.

תלמידה: וככל שמתבטלות יותר בפני החברות, ועושות מאמצים, כך נרגיש יותר את הצורך הזה?

כן.

שאלה: האם שירה משותפת או צחוק משותף לפני מפגש חברים, עוזרים לחיבור יותר טוב?

יכול להיות. יכול להיות שמצבים גשמיים חיצוניים יקרבו אותנו לרצון לחיבור פנימי, כן.

קריין: קטע מס' 12 כותב בעל הסולם.

"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת."

(בעל הסולם. "מאמר החרות")

שאלה: זה נראה כמעט בלתי אפשרי להגיע למצבים שהרב"ש מדבר עליהם במאמרים, בלי המאור המחזיר למוטב. אז מה אפשר לעשות במהלך הלימוד, במהלך השיעורים כדי שלא נבזבז אפילו שניה אחת בהתקדמות, או במשיכת המאור המחזיר למוטב, הכי הרבה שאפשר כדי להיתקן?

כל הזמן להתפלל למאור מחזיר למוטב. שהוא ישפיע עליך, ואתה בהשפעתו תגיע לאהבת הזולת. במידה הזאת אתה תגיע להשתוות הצורה עם הבורא, ולגילוי הבורא.

תלמיד: האם זה צריך לבוא לידי ביטוי במילים, המילים שאני אומר עוזרות, מה שאני מוציא מפי?

לאו דווקא. המילים צריכות לעבור דרך הרגשות והמחשבות שלך, המילים הן הדבר האחרון.

קריין: 13 כותב בעל הסולם.

"עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה [...]. ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" [...], שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'."

(בעל הסולם. "מתן תורה". אות ט"ו)

שאלה: כשחברים מחליטים בין עצמם ומתחייבים זה לזה, זה פועל כמו שקובעים ברית עם הכוח העליון, אבל לאחר זמן מה הברית הופכת ללא אקטואלית. למה זה קורה?

כיוון שהרצונות והמחשבות משתנים בנו, ולכן מה שקודם היה חשוב נעשה לא חשוב, ובאים מחשבות ורצונות חדשים וככה זה. זו לא בעיה, אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל להרגיש מה חשוב להתקדמות לדבקות בבורא, ובזה להיות.

שאלה: מהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" יוצא איזה ניגוד, כי בתהליך הלימוד של חכמת הקבלה אנחנו מתחילים לשנוא את האגו ואת שורש הרע, את יצר הרע שלנו. אז מצד אחד אומרים "ואהבת לרעך כמוך", ומצד אחר מתחילים לשנוא את עצמנו?

אין מה לבאר, אתה אומר הכול נכון. אנחנו צריכים להגיע לשנאה לאותו האגו שנמצא בנו.

תלמיד: איך זה משתלב עם "ואהבת לרעך כמוך"?

כמו שאתה אהבת את עצמך בתוך האגו, כך אתה צריך לאהוב הזולת, בתכונת ההשפעה.

שאלה: אם אני מבין נכון עלינו קודם לגלות בתוך עצמנו שאין לנו את תכונת אהבת הזולת, ואז נוכל לפנות לבורא ולבקש ממנו שייתן לנו את התכונה הזאת. אבל אם מתגלה שאין לי את התכונה של "ואהבת לרעך כמוך" ואין לי כאב בגלל זה, אז אני לא ממהר לממש את התכונה הזאת או את הבקשה הזאת. מה לעשות?

תתחבר עם החברים ויחד תשיגו מצב שבו יהיה לכם רע ולא תוכלו לשאת את זה, ואז תפנו לבורא כולכם יחד ותזעקו, תבקשו.

שאלה: אנחנו לומדים על המצוות בהרבה מאוד שיעורים, אבל אני נוטה לא להבין אותן נכון. האם נגיע ללמוד על כל אחת מהמצוות האלה?

כן, תמשיכו ואתם תראו עד כמה זה לא כל כך קשה.

שאלה: יוצא מכך שכל עוד לא נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" לא נדע ולא נשיג את מה שאנחנו לומדים ואת עצמנו?

ודאי.

שאלה: לאהוב זה אומר להיות בהכרת תודה שיש הזדמנות להשפיע, לתת, ותמיד להיות בהודיה על ההזדמנות הזאת?

כן.

שאלה: האם לאהוב את הזולת כמוני זה אומר להצדיק אותו בכל דבר, כמו שאני מצדיקה את עצמי?

"ואהבת לרעך כמוך" זה אומר להצדיק את רעך, בדיוק כמו שהיית מצדיק את עצמך.

תלמיד: מה זה אומר לזכות את ישראל?

מהאגו.

שאלה: לפי הקטע כשהגוף עובר הזדככות, הרצון לקבל סובל. האם אדם צריך לפתח בתוך עצמו אהבה לזה, לעבוד כשותף עם הבורא?

נכון.

שאלה: למה אפשר לקרוא אהבת הבורא אם את מה שהוא נותן אני מרגישה כאהבת החברות?

בינתיים כך את מרגישה.

שאלה: אהבה לחברים מביאה גם שמחה וגם סבל. כיצד נוכחות הבורא הופכת את הכול לשמחה?

לאט לאט אנחנו מרגישים את זה מפני שנוכחות הבורא עולה על הכול, מכסה את הכול.

(סוף השיעור)