שיעור בוקר 07.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, אנחנו ממשיכים מקטע 76.

אני חושב שיותר טוב שנסיים את השיעור ב"אמונה למעלה מהדעת", שעם זה נצא ליום שלם ונשאר ככול היותר בהתרשמות מהנושא הזה. כי בעצם לכל דבר ודבר בחיים אנחנו נצטרך לקבוע את היחס שלנו באמונה למעלה מהדעת.

קריין: ציטוט מס' 76, כותב הרב"ש.

"ענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון, אם כן אין מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג עימנו בצורה זו כמו שנראה לעינינו, שאין אנו רואים את הטוב, ואנו סובלים גלות, ועניות, וכדומה, היינו שכל אחד ואחד יש לו טענות על הבורא, מדוע הוא מתנהג בהשגחה בלתי גלויה לעינינו, שזהו רק טוב. לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחתו יתברך, איך שהוא מתנהג עם הנבראים. אלא אנו צריכים להאמין באמונה למעלה מהדעת, שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות. ועל מה שאנו מרגישים, אנו צריכים ללכת בדרכי התורה, מה שהחכמים הורו לנו איך להתנהג בכל אלה ההרגשות שאנו מרגישים, ועליהם להגיד בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעינים להם ולא יראו".

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות" 1989)

כל דבר ודבר בחיים אנחנו צריכים לקבל שזאת הצורה הנכונה של התנהגות הבורא כלפינו. שזה דווקא מהבורא בלבד כי "אין עוד מלבדו", וזאת ההתנהגות הנכונה לעת עתה לכל אחד ואחד מאיתנו, כי בזה הוא מלמד אותנו איך אנחנו צריכים להתקרב אליו, להבין אותו, להכיר אותו, להיות כמוהו. ולכן אין שום דבר בחיי האדם שהוא יכול להעביר עליו ביקורת, חוץ מזה שהוא בעצמו צריך לרצות לשייך את עצמו לפעולת הבורא עליו, לטיפול הבורא בו, בלבד. ולכן כל ההשגחה, כל החיים שלנו צריכים להתקבל בנו כטוב ומיטיב.

היה לי קשה מאוד להבין את זה. אני זוכר שהרב"ש סיפר על ערב קר מאוד בבית כי לא היתה הסקה, הוא נרדם, באה אליו בתו הקטנה עמדה ליד המיטה שלו ואמרה "אבא", הוא שאל "מה את רוצה?" היא אמרה "אני רוצה לאכול", בבית אין כלום והבת הקטנה כך אומרת. אז הוא אמר "תלכי לישון ומחר יהיה אוכל". אין בבית ממש כלום, שום דבר, אין פרוסת לחם. ואז בצורה כזאת צריכים לקבל את השגחת הבורא כטוב ומיטיב. כשכבר מדובר כלפיי הבת הקטנה זה מאוד קשה. אבל גם על זה אנחנו צריכים בעצם לעלות, כשכבר לא מדובר כלפינו, גם על זה אנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת, זה לא פשוט.

"ענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון, אם כן אין מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג עימנו בצורה זו כמו שנראה לעינינו, שאין אנו רואים את הטוב, ואנו סובלים גלות, ועניות, וכדומה, היינו שכל אחד ואחד יש לו טענות על הבורא, מדוע הוא מתנהג בהשגחה בלתי גלויה לעינינו, שזהו רק טוב. לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחתו יתברך, איך שהוא מתנהג עם הנבראים. אלא אנו צריכים להאמין באמונה למעלה מהדעת, שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות. ועל מה שאנו מרגישים, אנו צריכים ללכת בדרכי התורה, מה שהחכמים הורו לנו איך להתנהג בכל אלה ההרגשות שאנו מרגישים, ועליהם להגיד בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעינים להם ולא יראו".

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות" 1989)

זה עדיין רחוק מאיתנו, להבין וכך להתנהג, אבל בכל זאת נשמע ולאט לאט זה ייכנס בנו, וגם נבין ונרגיש.

קריין: ציטוט מס' 77.

"כשהאדם מתחיל להכנס בעבודת ה' על דרך האמת, צריך לקבל על עצמו עול האמונה למעלה מהדעת, אפילו שכל האומות העולם שבגופו צוחקות ממנו, עליו מוטל לקדש ה' בפני הגויים שבגופו, ולומר, שהוא מאמין בה', ורוצה לשמש אותו בכל לבו ונפשו. ואפילו שהם לא מסכימים עמו, והוא יכול לומר, שהוא מקבל על עצמו לאהוב את ה'. ואפילו שאין לו שום הרגשה, בזה שאומר בעל פה, אבל האדם, אין לו להתפעל מזה, שאין האברים מסכימים לדעתו, והוא, מה שהוא יכול לעשות, הוא עושה. היינו בדיבור, ובמעשה הוא יכול לעשות את הדבר על דרך הכפיה. והגם שאין לו שום הרגשה מזה, מכל מקום מבחינת אתערותא דלתתא הוא עושה".

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

יש הבדל בין החיים שלנו בעולם הזה בכל הרגשות שלנו, לבין כך שנצטרך לעלות למדרגה יותר עליונה, שאז אנחנו נכללים בטוב ומטיב, אין עוד מלבדו וכן הלאה. ולכן כדי להכין אותנו לזה, אנחנו צריכים לעבור כל מיני תרגילים שהבורא עושה לנו, ולנשמות הקרובות והרחוקות, ואנחנו נצטרך לתקן את עצמנו כדי לראות את הטוב ומטיב דרך כל אותן הבעיות שאנחנו רואים. ומתוך זה אנחנו מגיעים ליכולת להבין את ההשגחה העליונה ולהתקשר אליה.

שאלה: בקשר לדוגמה שסיפרת עכשיו על הבת של הרב"ש, שאין אוכל בבית, והתשובה שלו לילדה, אז מה העבודה הפנימית שהמקובל עושה במצב כזה?

אני לא אגיד לכם שום דבר, שמעתם ושזאת תהיה לכם דוגמה, זה הכול, אני לא יכול לפרש. לאט לאט נבין איך אנחנו צריכים לקבל את השגחת הבורא, עם כל הזוועות שיש לנו בעולם הזה, שאנחנו לא רוצים להיזכר בהן, לא רוצים לחשוב ולהרגיש אותן, אנחנו נצטרך להצדיק את הבורא גם בכל הדברים האלה. זה בהתאם לכך שאנחנו מתקנים את עצמנו, זה לא לעכשיו, קראת – קראת, תשכח מזה בינתיים ככול האפשר ונמשיך.

קריין: ציטוט מס' 78.

"בזמן שהוא עוסק במלכות שמים, לקבל על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, בזמן שאין הגוף מסכים לזה, ונותן לו הרבה תירוצים, שאין עכשיו הזמן לזה, ומביא לו ראיות משאר אנשים, שלא משימים לב לעבודה זו של האמונה בה' למעלה מהדעת. על זה הוא צריך לומר "ויגבה לבו בדרכי ה'", ואין הוא מסתכל על אף אחד, אלא הוא נחוש בדעתו, שכך היא דרך האמת, ואין לו להסתכל על מי שהוא, ואין לו לשמוע, מה שהגוף נותן לו להבין, לך והסתכל על האנשים שיש להם שם, שהם מבינים מה זה עבודת ה'. על זה אמרו, "ויגבה לבו". ולהיות בגאוה, שהוא מבין יותר מכולם".

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

מתי אנחנו צריכים להשתמש באגו שלנו? דווקא כשמגיעים אנשים ואומרים שאסור לעבוד למעלה מהדעת, אז זה נקרא "ויגבה לבו בדרכי ה'", שאנחנו מעלים את ליבנו ואומרים לא, אנחנו הולכים בדרך הזאת ולא רוצים להישאר כמוכם. כי אתם נמצאים ברצונות שלכם, במחשבות שלכם כמו בהמות, זה נקרא דרגת בהמה, דרגת חי, שמה שיש לאדם בזה הוא נמצא. אנחנו לא מסכימים להישאר בדרגה כזאת שאנחנו מרגישים ורואים לפי העיניים, הלב והשכל שלנו, אלא אנחנו רוצים כל פעם לעלות לדרגה שהיא למעלה מהעולם הזה. ואין לנו ברירה אלא לעלות לקראת הכוח העליון שהוא טוב ומיטיב, ושולט על הכול.

תלמיד: כשבאים אלייך רצונות זרים ואומרים לך שב-20 השנים האחרונות אתה לומד קבלה, ואנחנו הצלחנו בחיים, בגשמיות וברוחניות, ואתה עומד במקום אחד, האם דווקא אז האדם צריך להתגאות ולהגיד לא, אני מתגאה שאני הולך בדרך?

קודם כל אני בכלל לא מדבר, אתה רואה איך אני חי, אני מבודד את עצמי מכל העולם ולא נכנס לשום וויכוחים. להסביר קצת מה זה נקרא "קבלה", הסתכלות דרך חכמת הקבלה אני יכול, אבל להתווכח לא. בשביל מה?

תלמיד: לא להתווכח, מידי פעם המחשבות שלהם חודרות אלייך, ואתה אומר לעצמך איזה מסכן אני. אז איך לשמור על עצמי ולהגיד שאני בדרך הנכונה ושהם יישארו שם? האם הגאווה דווקא שומרת במצב כזה על האדם?

אני לא צריך להתווכח איתם אפילו בראש שלי. גם בראש שלי אני לא רוצה שיהיו לי המחשבות שלהם. כי אף פעם אתה לא תהיה צודק, או לא צודק, ובשביל מה? תתווכח על משהו שהוא חשוב לך בדרך, אבל זה לא חשוב בדרך.

אני צריך ללכת בדרך אך ורק לפי האמת שלי, וזה שאני אכנס לוויכוחים מי צודק או מי לא, או בתוך הדעת או למעלה מהדעת, על זה אף אחד לא יכול להחליט. לכן אני בוחר בדרך לעלות למעלה מדרגת האדם, אדם דבליעל, אדם דעולם הזה, לדרגה גבוהה עוד ועוד, וכך אני הולך. ואז אני מתחיל להבין שהעולם בנוי לא לפי השכל האנושי אלא לפי השכל האלוקי, לפי כוח ההשפעה ולא לפי כוח הקבלה.

שאלה: מה הכוונה באין מצווה לסבול?

"אין מצווה לסבול" הכוונה שאתה צריך להעלות לדרגה שאתה לא סובל אלא נהנה, אפילו האנשים שיסתכלו עלייך יגידו איך יכול להיות שהוא כל כך סובל? אבל אתה צריך להביא את עצמך למצב שאתה לא סובל, שאתה קשור לבורא עד כדי כך שכל הסבל הופך את ה"נגע" להיות "עונג".

שאלה: האם המטרה של לשון הרע זה להביא את האדם לאמונה למעלה הדעת?

כל מה שאנחנו מרגישים בחיים שלנו זה אך ורק כדי להעלות אותנו למעלה מהדעת, וכך לקדם אותנו עד גמר התיקון. קודם כל להעביר אותנו לדרגת בינה, שאנחנו נמצא בדרגת בינה, שאנחנו נחזיק בה, וכל מה שאנחנו נעשה יהיה אך ורק בדרגה הזאת, מדרגת הבינה.

שאלה: כתוב "לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחתו יתברך", איך הקטע הזה מסתדר עם תפילה כי הרי תפילה מגיעה מחיסרון והאם צריך לקבל הכול כטוב ומטיב?

אנחנו מתחילים בתפילה שאנחנו נותנים תודה לבורא על כך שברא אותנו ונתן לנו הזדמנות לעלות לדרגה שלו. ודווקא בפער בין המצב שלנו למצב של הבורא אנחנו רוכשים את כל הבריאה, את כל התוצאות, הכול, וכך אנחנו ממלאים את עצמנו בהשגת הבריאה. אם הוא היה בורא אותנו בדרגה שלו לא היינו מרגישים כלום ולכן אנחנו מודים לו על שברא אותנו גם בצורה כמו שהוא ברא אותנו בקומה נבזית ואנחנו מהקומה הנבזית הזאת אנחנו כן עולים לאט לאט בהדרגה לקומה שלו.

שאלה: הקטעים האלה מאוד מיוחדים, הם מדברים על מצבים מאוד גבוהים, ואני מנסה להבין מה במצב שלנו כשמרגישים שהבורא מכאיב לנו, כך זה מורגש באדם, אז מה לעשות? במה להיאחז?

מה אוכל להגיד לך, גם אני עברתי לא מעט דברים בחיים שלי. איך אפשר לקבל את המצבים האלה? סך הכול יחס הבורא מלובש בחסד שלו, ואנחנו צריכים לגלות את הלבוש הזה של החסד ולא את המצב שהוא מעביר על הרצון לקבל הערום שלנו. אם אנחנו מסתכלים על המצבים שברצון לקבל אז ודאי שעדיף בחיים שלנו האלה לא להיוולד. אבל אם אנחנו מסתכלים על החיים שלנו כהזדמנות להגיע לקומת הבורא, לדרגת ההשפעה, אז מה יכולה להיות מתנה יותר גדולה מזו שדווקא אנחנו נולדים במצב כל כך שפל ומגיעים ממנו למצב כל כך גבוה. לכן על זה כתוב "הסותם את פיו בעת מריבה" זאת אומרת להמשיך להתכלל בערבות של הקבוצה.

תלמיד: את הפה אני סותם, או לפחות אני אומר כלפי חוץ, אין עוד מלבדו טוב ומיטיב, אבל מה לעשות עם הלב שהוא מרגיש מכווץ?

להשתדל להרגיש שכבר הלב מתוקן, אומנם גם זה לא טוב. האמת שאנחנו צריכים להבין שכל הסבל הוא גם תיקון, לא שיש מצווה לסבול, אבל כשאנחנו עוברים את הסבל בלית ברירה צריכים להבין שעכשיו התיקון נעשה על ידי הסבל.

תלמיד: ובזמן הסבל פשוט לשתוק?

בזמן הסבל לחשוב על התיקון. כך רב"ש היה אומר, היה כך עושה לעבר עצמו, "שיסבול", זה מאוד קשה אבל גם בעל הסולם היה אומר על הרבה דברים כאלה בצורה חריפה, הוא אמר שהאדם לפני המוות, כשגסס, הרגיש כאבים, ואיך כל החיים עוזבים אותו בכאב, בכוח שמושך ממנו את כל החיים, אבל הוא אמר שממש לא כדאי לוותר על זה, אם זה היה אפשרי, בכל זאת לא כדאי לוותר על זה.

יש הרבה דברים שאנחנו מתקנים על ידי הסבל, אומנם אנחנו לא מקדשים את הסבל, אנחנו מקדשים לעלות למעלה מהסבל באמונה למעלה מהדעת, כדי להשיג את הבורא כטוב ומיטיב, אבל בלי הסבל אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם האגו שלנו. אלו דברים שאנחנו צריכים לאתר בעצמנו. "את אשר יאהב ה' יוכיח".

שאלה: אל תכעס עליי מאוד על השאלה, אם נסתכל על כל החיים על כל הדורות או על חיים של אדם אחד, מה קודם תחילת החיים ואז המוות או שהחיים מתחילים אחרי המוות, או שזה הכול משתנה כל הזמן?

זה נכון כל מה שאמרת בסוף, שכל החיים שלנו זו זרימה אחת שאי אפשר לחלק אותה ולחתוך אותה לחתיכות, אלא עוד צריכים לחבר אותנו, את עצמנו בערבות של כל הנשמות לנשמה אחת ואז אנחנו נסתכל על הדברים האלה בצורה שונה מאוד והכול לטובה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לחשוב לגבי התיקון בזמן שאנחנו סובלים, מה נכון לחשוב, איך נכון לחשוב בשלב הזה, תוכל לכוון בצורה יותר מדויקת?

אף על פי שאני לא מסוגל להצדיק את הייסורים ובכל זאת הייתי שמח יותר אם הם היו נעלמים מצד אחד, ומצד אחר אני מבטל את עצמי כלפי הבורא מבקש ומתפלל רק על דבר אחד, שתהיה לי אפשרות בכל מצב להודות לו ולהרגיש אותו כטוב ומיטיב.

זה לא פשוט. אבל אם נמצאת לידך קבוצה ואתה יכול להתכלל בה, אז אתה יכול כך להגיד ולהרגיש, ובקבוצה זה אחרת לגמרי. תנסו לראות את זה.

שאלה: נניח רע לי, אני חושב על זה שיש עוד אנשים שרע להם, האם אפשר לכלול גם את האחרים באותה התפילה שלי ברגע הזה או שלא כדאי?

אני לא יודע, יותר טוב בינתיים אתה תפלל לעצמך.

שאלה: למה מטרת הבורא נסתרת מכל האנושות ואם האנושות הייתה יכולה לראות למה היא סובלת, היא הייתה מקבלת את המסרים האלה בצורה אחרת?

בטח אם כך היא הייתה רצה למטרת הבריאה בצורה אגואיסטית, איך לתפוס את הבורא ולמלא את עצמה באור שלו על מנת לקבל, זה היה גרוע יותר, עוד יותר קשה להגיע לתכונת הבורא.

מה שנברא כאן שיש שתי מערכות קבלה והשפעה ובהתקשרות ביניהם, בשבירה, בהתערבבות ביניהם נבנתה, התייצבה הדרך הנכונה, הטובה, הקצרה, הבטוחה, מהצורה ההפוכה לבורא לצורה הדומה לבורא. זה מה שאנחנו נלמד עוד ועוד ונבין שכך זה קרה.

שאלה: יש לי בקשה אם אפשר ללמוד זוהר במיוחד את הפרקים שלומדים על הטבע זה נותן קצת יותר בהרגשה פחות בשכל?

אני לא יודע, תמצא את הפרקים האלה שאתה רוצה תשלח את הפרקים להנהלה שלנו ותראה מה הם יחליטו.

שאלה: לגבי מה שסיפרת על בעל הסולם עם הסבל, הוא התכוון למי שנמצא בגשמיות או למי שנמצא ברוחניות?

לא, בגשמיות, מה יש לנו לדבר על הסבל הרוחני? הסבל הרוחני הוא זה שאני עוד לא מסוגל לעשות נחת רוח לבורא, זה היסוד לכל הסבל הרוחני.

(סוף השיעור)