סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 27.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה",
אותיות א' – ד'
מתן תורה
"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).
"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).
אות א'
"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".
שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"
אנחנו יכולים לחלק את מה שהתורה דורשת מהאדם לכל מיני פעולות, או כוונות, מחשבות, בין האדם לסביבה לבין האדם לבורא. ואם בין האדם לבורא אנחנו יכולים איכשהו להבין מה הוא דורש מאיתנו או לא, אז מהאדם לחברים, "ואהבת", להשפיע, לתת, בזה יש לנו כאן בלבול גדול מאוד. אנחנו לא מבינים מה הקשר בין מה שהתורה דורשת מהאדם ליחס שלנו ל"ואהבת לרעך כמוך".
אם אני נוטל ידיים, אם אני עושה איזה פעולות, אני יכול לעשות אלפי אלפי פעולות, במה אני מבטא את הקשר היפה שלי שנקרא אהבה לזולת? וגם כלפי הבורא, שאני מייחס את הכול אליו, אנחנו לא רואים שזה מפנה אותי לחברים, לאנושות. אנחנו לא רואים שדווקא האנשים שדבוקים למצוות ולתורה, ממש דואגים לאנושות ואוהבים את כולם. לא, אלא הם שקועים במה שהם עושים. זאת אומרת, מסתכלים בספרים ומבצעים מה שכתוב שם וחוץ מזה [כלום] לא חשוב.
כנראה שיש כאן בעיה שאנחנו לא מבינים מה זה נקרא שאהבת הזולת זה כלל של כל הפעולות, התנאים, החוקים, דרישות התורה אלינו. לא מבינים את זה. גם לא מבינים ולא רואים את זה בהתנהגות בין האנשים שחושבים שהם מקיימים תורה ומצוות. אז איפה רואים את האהבה הזאת "ואהבת לרעך כמוך"? לא רואים.
כנראה שאנחנו לא מבינים את הדבר העיקרי שהתורה דורשת. מה לעשות, אני לא יודע. כנראה שאנחנו לא תופסים שהכול תלוי בהתקשרות בינינו. אני זוכר לפני הרבה שנים, זה היה אולי בשנת 75, 76, הייתה איזו תאונה מאוד גדולה ברחובות והרב קוק אמר הספד, הוא בכה אז לפני המון אנשים ואמר, אנחנו צריכים להגיע לאהבה בינינו, תראו מה שאנחנו עושים בזה שאנחנו לא מתקרבים אחד לשני.
ואני הסתכלתי על האנשים, הם ראו את זה כאיזה מוסר, כאיזה דבר יפה אבל לא ראו את הקשר למה שהוא רצה להגיד, שבחוסר אהבה בינינו אנחנו גורמים לכאלה אסונות. ממש לא הרגשתי את זה על האחרים. גם אני לא הרגשתי את זה אז, אני רק זוכר שמאז הדברים האלה, התעוררו עוד יותר שאלות. אז מה היא התורה ומה הקשר הזה? מצד אחד חוסר אהבה בין בני אדם, מצד שני, מה זה שייך לקיום איזה פעולות, מצוות, שאז [עוד לא] למדתי שצריכים לקיים. זה לא ידוע ולא מובן.
לכן הוא אומר שזו הבעיה הכללית שאנחנו צריכים לברר. בעיקר עד כמה שחוסר החיבור, חוסר האהבה בינינו מקלקל את כל החיים שלנו, עד שבסופו של דבר הקלקול הזה שאנחנו נרגיש בחיים, יפנה אותנו שוב לחיבור עד האהבה.
שאלה: היום כולם משתמשים ב"ואהבת לרעך כמוך", ברחוב, בכל מקום, גם בכנסת, גם בממשלה. האם יש הבדל בין מה שאנחנו לומדים כאן, מה שבעל הסולם אומר על מה באמת צריכים לחשוב, לבין אנשים שמשתמשים במשפט הזה ולא יודעים מה זה "ואהבת לרעך כמוך"?
זה מה שאומר בעל הסולם, שהמשפט הזה ידוע אבל את התוכן האמיתי שלו אנחנו לא יודעים, כי האגו שלנו, הטבע המקולקל שלנו מסתיר מאיתנו, הוא משאיר לנו רק את המילים האלו שבכל מקום אפשר לכתוב. טרוריסטים עולים לדוכן באו"ם וגם אומרים "ואהבת לרעך כמוך". כולם אומרים את זה. בשם האהבה נעשים הדברים הכי גרועים בעולם.
אות ב'
"ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]"."
זאת אומרת, לא רק למישהו אלא אפילו לסתם אדם שרחוק מכל התורה והיהדות, אם הוא בא ורוצה ללמוד את זה, אתה חייב ללמד אותו, אתה חייב להסביר לו שיש לו מקום בזה. כלומר הכלל "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא רק ליהודים אלא לכולם. זאת אומרת שההתנהגות הנכונה של כל האנושות כלפי הכוח העליון חייבת להיות שווה לכולם, זאת דרך האהבה של בני האדם.
"הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם".
שאלה: איך יכול להיות ש"מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך", זה אותו הדבר כמו "ואהבת לרעך כמוך".
לפי מה אתה יכול לבדוק שזה טוב לחבר או לא טוב? לפי איך שאתה מבין. לכן מה ששנוא עליך אל תעשה לחברים. לפי מה שאהוב עליך זאת כבר שאלה, כי יכול להיות שהוא לא אוהב את זה. אתה מגיע מווינה ואתם אוהבים שם שניצל, ואנחנו אוהבים פלאפל.
תלמיד: אמרת ש"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" זאת הדרגה הראשונה שהאגואיסט ישמע. הדרגה השנייה היא "ואהבת לרעך כמוך". אבל איך אפשר לשים את שניהם באותה דרגה, לכתוב תרגום ל"ואהבת לרעך כמוך? אלה שני דברים שונים.
לפחות את זה. אתה צודק והוא אחר כך ממשיך, שלבן אדם זר שזה גר, "גר" שעדיין לגמרי לא מכיר בכלל את ההשפעה, אתה מסביר לו את זה ממש מרחוק.
אז אתה מסביר לו ככה, היחס לזולת שהתורה קובעת הוא שהוא צריך להיות באהבה, וזה מתחלק לשני חלקים. קודם כל אני לא עושה רע לזולת בשום פנים ואופן, זה נקרא שאני עושה צמצום על עצמי, על האגו שלי שאני משתמש בו כדי לעשות רע לזולת, כי האגו שלי בטוח עושה תמיד כאילו לטובתי וכאילו לרעת הזולת, אז אני עושה עליו צמצום, זה מצד אחד. וזה מה שאומרים לגוי, זאת אומרת למי שנמצא עדיין ברצון האגואיסטי, ואני חושב שכל אחד כאן רוצה להתגייר, זאת אומרת להגיע למצב שיהיה בעל מנת להשפיע. אז אומרים לו קודם כל תגיע למצב שאתה לא משתמש ברצונות שלך לרעת הזולת. לכן הוא אומר, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". זה השלב הראשון. זאת עדיין לא פעולת השפעה לזולת אלא פעולת מניעה, שאתה לא מפעיל את האגו שלך, עושה צמצום, ואחר כך השלב הבא יהיה "ואהבת לרעך כמוך".
אות ג'
"ובטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן בהמצוה הזאת גופה. כי נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי.
אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, שהתורה מדברת על דרך הגזמה. כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ."
זאת אומרת אני חייב להגיע לאהבה טוטלית, לכל באי עולם, לכל המציאות, מה שלא יהיה, ואין בזה משהו שיוצא מן הכלל. אני צריך לתקן את עצמי עד כדי כך שלא יהיה בעיניי הבדל בין אם זה השנוא ביותר, הנבזה, השפל והמזיק ביותר לבין הגבוה, הגדול, החכם, המיוחד ביותר. אני צריך לאהוב את כולם, את כל חלקי הבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר, ובמיוחד מדובר על בני האדם, את כולם. לראות את זה כמטרה זה מאוד חשוב, זה נותן לנו כיוון נכון, אחרת אתה סוטה. אם אתה אומר קודם אלו ואחר כך אלו, זה יכול להיות, אבל אם אתה אומר לאלו כן ולאלו לא, זה לא. זאת אומרת אנחנו צריכים לראות את המציאות כמציאות שלמה ואנחנו צריכים לראות את עצמנו המחויבים בתיקון.
שאלה: אדם שמגיע למימוש של ואהבת לרעך כמוך, האם אפשר מהצד לראות שינוי איך הוא מתנהג בעולם כלפי אנשים?
לא. למה?
תלמיד: זה בדיוק העניין, כשהתחלנו את המאמר אמרת שאנחנו רואים שקיום מצוות גשמיות לא מביא שינוי בהתנהגות של אנשים. אבל גם על מקובלים שמגיעים לשינוי הזה אי אפשר לראות, אז מה ההבדל? יכול להיות שהם כבר בהשגה ואנחנו לא רואים את זה.
יכול להיות, תשאיר את השאלה הזאת. יכול להיות שיש סביבך מלא אנשים שכבר נמצאים בתיקונים פנימיים שלהם עד גמר התיקון של כל האגו שלהם, ואתה לא מזהה את זה, כי הם משחקים כמו אנשים רגילים, ויש דבר כזה באמת. אדם צריך בכל זאת להתנהג אחרי החברה, לא להיות בולט, נלמד למה. הוא נותן בזה בחירה חופשית לאחרים, הוא תומך בצורה רוחנית, אבל בצורה גשמית עושה מה שנהוג. לא להזיק זה בטוח, אבל להראות יחס של אהבה, זה ייראה מאוד מוזר.
תלמיד: זה נושא מרתק בפני עצמו, אנחנו כאילו רודפים אחרי משהו, המטרה שלנו היא אף פעם לא מתגשמת, היא רק עבודה פנימית.
לא, יבוא גם השינוי בעולם כולו אבל כאן אלה שלבים אחרים. כאן צריך להתגלות רע יותר ויותר, ולכן כמה שמתקדמים יותר לתיקונים ונכנסים לתיקונים אז מגיעות מלחמות ובעיות גדולות מאוד בכל העולם כדי לזרז וכדי לתת לכל אחד לתקן את עצמו. אבל זה לא בצורה ליניארית פשוטה, אגואיסטית, שכמה שאני מתקן אני מתקדם, ועוד מתקן עוד מתקדם, לא. זה ההיפך, אתה באגו שלך נמצא בירידה מתמדת, הוא יותר ויותר גדול, עמוק ומכוער, וככה זה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1, והוא גדול בצורות כאלה שאי אפשר לסבול, והבורא מפיל עליך ואתה לא יודע מה לעשות עם זה, ואתה לא יכול לברוח מזה. אתה עושה דברים ואתה שונא את עצמך ולא יכול להתנתק ממש, מצד אחד. מצד שני השנאה הזאת היא מעלה אותך הלאה. כאילו שני כיוונים, ככה זה הולך.
תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים כבר באיזושהי בגרות מסוימת להתנתק מהחלום שחכמת הקבלה מבטיחה לנו איזה עולם יפה?
עולם יפה מאוד, אבל העולם היפה הזה הוא כלול מג' קווים. מימין ושמאל שאלו שני דברים הפוכים נתינה וקבלה, אכזריות ואהבה, או שנאה ואהבה ובאמצע שביל הזהב.
תלמיד: זאת אומרת לא צפוי איזה סוף הוליוודי טוב כזה.
זה טוב.
תלמיד: טוב לאגו איך שאני רואה את זה עכשיו, אבל זה יהיה אחרת לגמרי?
אתה לא תרצה שזה יתגלה באגו. אתה תראה בקרוב שהאגו הוא פסול בכלל להכיל את כל ההבחנות הרוחניות, אין לו נפח. רק השפעה שהיא ממש ללא גבולות, ללא כיוונים, היא יכולה להכיל את ההבחנות הרוחניות.
תלמיד: יכול להיות מצב שבחיצוניות אנחנו נראה אסונות ומשברים ודווקא בפנימיות תהיה התקדמות, יהיה טוב?
כן. אני לא יודע איך להסביר, אנחנו נמצא מילים.
שאלה: בעל הסולם כותב פה, ששש מאות שלוש עשרה מצוות בא מ"ואהבת לרעך כמוך". השאלה, מה הקשר, כי יש כמה מצוות שאין להן בכלל קשר עם "ואהבת לרעך כמוך", אז איך הוא כותב פה שיש קשר?
זה מה שבעל הסולם הולך להסביר, שכל המצוות הם תיקון הרצון לקבל שלנו, והם כולם מתבהרים כלפי חיבור עם אחרים. אם אתה הולך להתחבר במרכז עשירייה, אתה בזה מקיים את כל המצוות, אתה בזה מתקן את כל הרצונות שלך. זה מה שהוא הולך להסביר, ולכן לא כל כך אוהבים אותו.
תלמיד: אבל שש מאות שלוש עשרה מצוות זה לא חשוב, אני לא רוצה לעשות שש מאות ושלוש עשרה מצוות.
לא, כשאתה מפרש אותן נכון, כשאתה לוקח טעמי מצוות איך שמקובלים מסבירים, אז אתה רואה שיש לך שש מאות ושלוש עשרה רצונות, שש מאות שלוש עשרה שאתה חייב לתקן בעל מנת להשפיע לזולת, ואז מאליו מגיע לך אהבה. שאהבה זה תכונת הבורא שלא יכולה להיות באדם בכלל, ואתה מקבל את זה כמתנה. אמנם שאתה הרווחת, אתה הכנת את עצמך, אבל בכל זאת זה הבורא נותן, כי התכונה הזאת לא יכולה להיות בנו. לכן כל העבודה שלנו זה להכין את עצמנו כדי לקבל מהבורא תכונתו, טבעו.
שאלה: מתוך הסיפור של האדם שבא לרבי עקיבא ואמר, "שהוא רוצה ללמוד תורה".
שיעמוד על רגל אחת.
תלמיד: כן, ככה.
אתם רוצים?
תלמיד: אני רואה שיש פה רצון וחיסרון של אור התורה. השאלה שלי, מה הקשר בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין אור התורה?
כי לעמוד על רגל אחת, זאת אומרת שאתה צריך להרגיש, לגלות שיש לך רק רגל שמאל. רק אהבה עצמית. וכל התורה באה לתקן את זה, כדי לתת לך גם רגל ימין, ושאתה בין שתי הרגלים האלה יכול להתקרב בהדרגה לקראת האהבה. ככה זה עובד.
שאלה: מה אתה אומר לי עכשיו, שאין אהבה בעולם? אני אוהב את הילדים שלי, אני אוהב את האנשים פה, אני אוהב אותך.
בטח שכן, תתקדם לאיזה אריה שהוא נמצא יחד עם הצאצאים שלו הקטנים. נראה איך אתה תעשה את זה, ומה שהוא יעשה לך.
תלמיד: זה ברור. אבל אני אומר, אין אהבה בעולם?
מי לא אוהב את הצאצאים שלו? מה זה ילדים, מה אתה אומר?
תלמיד: בכלל מה? אני לא אוהב את החבר, החבר לא אוהב אותי, אני לא אוהב אותך, אתה לא אוהב אותי? איך זה יכול להיות שהוא רק מתבסס על, "ואהבת לרעך כמוך"?
יש לנו קשר אגואיסטי זה בזה שכדאי לנו להיות מחוברים באיזו צורה, אך ורק מתוך הפחד שזה יזיק לי. זו צורת האהבה שלנו הגשמית, האגואיסטית. רק מתוך שהאגו שלי יסבול.
תלמיד: אז בעצם מה אתה עכשיו אומר לי? תשמע, בעוד עשר, עשרים, שלושים שנה אנחנו נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". זה בעצם מה שאתה אומר. היום אנחנו לא אוהבים בכלל. אין אהבה בכלל בעולם.
אני בטוח שאנחנו נגיע לזה אפילו היום, בסוף היום. אם לא, אז בכנס הגדול.
תלמיד: מה, אין אהבה בעולם? אין את המשפט הזה שהוא מתכוון אליו, "ואהבת לרעך כמוך", לא ניתן לעשות את זה בדרך אחרת, לאהוב את החבר?
לא.
תלמיד: אלא?
לפי הטבע, דבר עם ביולוגים, זואולוגים, לא חשוב עם מי, הם יגידו לך שהגוף החי יש לו תוכנה שהוא דואג רק לעצמו. ואם לעצמו טוב לו גם לדאוג לזולת, אז הוא ידאג לזולת במידה שזה ייתן לו ביטחון לעצמו, אבל לא אחרת. מה זה? זה טבע. על מה אתה מדבר בכלל? אתה ריאלי, או לא?
תלמיד: אני ריאלי. אני קורא את זה ואני אומר, "לא יכול להיות שאני לא יכול לאהוב את החבר שלי, כמו שאני רוצה לאהוב אותו".
איזה חבר? אם אתם התקשרתם ואתם משפיעים זה לזה, והוא מרגיש שהחיים שלו הם יותר טובים אתך, אז הוא דואג לך במידה הזאת. וברגע שיזדמן לו איזה משהו יותר, אז הוא ישכח ממך מיד. הרצון לקבל הוא עושה חשבונות אך ורק של רווח שמרגיש בתוכו.
תלמיד: האם אני צריך את העזרה של הבורא פה, בשביל להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"? רק הבורא יכול לעזור לי, כי זה לא בטבע שלי בעצם?
אתה צריך להיעזר בכל העולם, בחברה שלך, בחברים ובבורא, וכל מה שמחוצה לך כדי להגיע לאהבה. אהבה זה טבע של הבורא, שאין לך אפילו נקודת קשר לזה. אין. רק אם אתה מתחבר לעשירייה, ובתוך העשירייה אתה מתחיל לעבוד על לפתח תנאים שחסרים לי כביכול, ולפי כביכול שחסר לי הבורא מאיר לי, ואז אני מתחיל להשתנות ולהבין שכן חסר. לפעמים יותר, ולפעמים פחות. לפעמים לא חסר לי כלום, ואני בועט בכל הדברים האלה. לפעמים אני נמשך לזה. לפעמים אני צוחק מזה, ולפעמים בוכה מזה. ככה זה.
דרך כל מיני כאלו מצבים אנחנו מתחילים לקבל התפעלות מהתופעה הזאת שנקראת, "קשר עם הזולת". אגואיסטי בהתחלה, שבלי זה אני לא יכול להגיע למטרה. אני עוד מעט אמות, נו, ומה הלאה? נגיד שיהיה גלגול, אז אני שוב אתגלגל, ושוב אעבור את החיים האלה? אתה מבין? הייתי כבר מוותר על זה היום, אבל זה לא בכוחי. וככה זה יותר ויותר, עד שסוף סוף אנחנו מבינים שצריכים להמשיך המאור המחזיר למוטב. כמה גלגולים עברנו, אתה לא יודע.
תלמיד: זה סוג של פרדוקס, נכון?
לא, זה לא פרדוקס. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהשגת האהבה, זה סוף ההתפתחות שלנו האמתית.
תלמיד: זה גמר תיקון כאילו?
גמר תיקון, להשיג תכונת האהבה בצורה השלמה והמוחלטת.
שאלה: איך הכלל הזה, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" מחייב כל חבר וחבר לעבודה פרקטית בתוך העשירייה?
פרקטית אנחנו צריכים בכל זאת עוד ועוד לדבר, אפילו שאנחנו שונאים לדבר על זה. לדבר, לדבר, לדבר על זה שזו חובה, ושזו מטרה, והיא לא תלויה בנו, ולא תלוי בנו להגיע אליה, אלא כדאי לנו לעשות את זה בצורת אחישנה. מה שאין כן, לא על ידי בעתו.
תלמיד: נגיד שבדינמיקה שיש בתוך העשירייה מתגלים חיכוכים בין החברים, מתגלה שנאה.
מצוין. מצוין. קודם כל באין עוד מלבדו לתלות את זה, כדי שעל פני זה לקיים אהבה.
תלמיד: מה זה נקרא "לקיים אהבה"? ומה זה לא לעשות פעולות שאתה לא אוהב בתור חבר בעשיריה?
תתפוס את החבר בצוואר, בגרון, תחנוק אותו ותגיד, "אני אוהב אותך". נו, מה אני אגיד לך? תנסה להגיע בכל זאת לציור, מה זה נקרא "אהבה". ציור של אהבה, זה שאתה נכנס לגוף שלו ומבצע שם פעולות. כביכול תחיה במקומו, כי בנשמה זה ככה.
בנשמה זה ככה, אנחנו כולנו נשמה אחת. אנחנו לא יכולים לתאר את זה, אבל נשמה אחת. אין גופים, יש רצון, ואתה בתוך הרצון הזה נכלל. זה נקרא "אהבה". זאת אומרת, המילים שלנו הן כאלה שהן מבלבלות אותנו שאנחנו צריכים לאהוב זה את זה, אנחנו לא צריכים לאהוב, אנחנו צריכים להתכלל ברצון אחד ולחיות חיים אחד עד שלא יהיה שום הבדל בינינו שזה שלך, וזה שלי.
תלמיד: אני מבין את המילים שאתה אומר. זאת מהות השאלה, מה זה? אלה פעולות פיסיות?
רצוניות, ברצון אחד.
תלמיד: מה זה נקרא לחיות חיים כאחד בתוך העשירייה? מה זה לחיות את הרצון של החבר? מדובר על הרצון שלו לבורא, לרוחניות?
רצון לבורא, כן.
תלמיד: הרבה פעמים גילויי החיכוכים והשנאה הם פשוט מתוך עבודה.
כדי שאתם תתעלו למעלה מזה לבורא. זה כך נראה לכם, שיש עוד משהו. כל היתר זה עולם המדומה. יש נקודה אמצעית של העשירייה, ומעליה יש בורא. כלום חוץ מזה, כל היתר מדומה לגמרי.
תלמיד: אתה יכול להסביר את זה?
מה יש להסביר? כל היתר זה רק כדי לבלבל אותך, כדי שאתה תגיע לחיבור האמיתי בתוך הנקודה המרכזית, ותבין שמשם יש לך קשר עם הבורא. עד שהבורא גם יהיה בנקודה המרכזית הזאת. זה נקרא איחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.
תלמיד: ומה זה להימנע מפעולות של שנאה, ולעשות פעולות של אהבה כלפי אותה נקודה אמצעית?
שכל מה שתואם, כל מה שמועיל לנקודה המרכזית, ששם יתכללו כולם, כל הנטיות שלנו, כל העיניים שלנו ממש, את זה צריכים לבצע, כל אחד. אין לי פעולות אחרות. כל היתר זה רק כדי לקיים את הבהמה שלי.
תלמיד: מה זה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", מה אני שונא?
זה קודם כל לא לדחות את האחרים, זאת אומרת לא להפעיל שנאה, שנאה זה דחייה, ואחר כך אפילו התכללות, אהבה. כי בעל הסולם פונה כמו שאמרתי לגוי, "גוי" נקרא אדם שנמצא על מנת לקבל. יהודי נקרא שכבר נמצא בעל מנת להשפיע, בחיבור, באיחוד. אז הוא בא להתגייר האדם הזה, נגיד החבר בא להתגייר, מה הוא צריך לעשות? הוא שואל, איך אני מעביר את עצמי מעל מנת לקבל בכל הפעולות והמחשבות שלי לעל מנת להשפיע. אומרים לו, על מנת להשפיע תעזוב, זה עוד לא בשבילך, תעשה חצי דרך. חצי דרך זה להגיע לצמצום ואחר כך בעל מנת להשפיע.
אבל בינתיים לצמצם את האגו שלך מלעשות רע לזולת. לכן "מה ששנוא עליך", מאיפה אתה יודע מה זה טוב ומה זה רע לזולת, אז אומרים פשוט מאוד, אתה אגואיסט, יפה, אז אתה יודע מה טוב ומה רע לך, אז מה שרע לך אל תעשה לאחרים. אז אתה כבר מבין מעצמך מה לא כדאי לעשות לזולת, בזה אתה מגיע לצמצום. זאת נקודה שכבר מתחילות כל עשר הנקודות במרכז העשירייה להתחבר ולקבוע שזה מרכז העשירייה. בזה שכל אחד מאיתנו מצמצם, מבטל את האגו שלו ולא רוצה להתייחס לזולת אלא למעלה מנקודת הצמצום.
תלמיד: אפשר להגיד אולי שהעבודה הראשונית שלנו היא לא לנסות לתאר או לחשוב מה זה מרכז העשירייה אלא קודם כל לעשות את עבודת הצמצום? אותם עשרים מאמרי רב"ש הראשונים שאומרים לך איך תתנהג בתוך החברה, בתוך העשירייה, ומתוך זה תתגלה הנקודה המרכזית הזאת שאתה מדבר עליה?
נגיד. אנחנו עוד נעבור על המאמרים אלה, תראו כמה שהם עמוקים.
שאלה: רציתי לשאול בקשר ליתר המצוות שהן בעצם הכנה ל"ואהבת לרעך כמוך", הן מתגלות בעצמן בעשירייה במהלך העבודה?
כן, הכול אחרי שאתה לוקח על עצמך את ההתחייבות להגיע לגיור. "גיור" נקרא שאתה לא משתמש בעל מנת לקבל, ומרגע זה והלאה אתה כבר מתחיל להשתמש בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אנחנו מרגישים איכשהו את התיקון שלהן?
תתאר לעצמך באיזו צורה אתה רואה אז את החברים, לפי דרגות שאתה פחות ופחות משתמש ברצון לקבל ואחר כך אחרי הצמצום איך אתה משתמש יותר ויותר ברצון להשפיע, ששם אתה כבר חייב להיות שותף עם הבורא.
תלמיד: אבל בעיקרון לא צריך לדעת עליהן כלום, פשוט לעבוד על הצמצום "ואהבת לרעך" וזהו?
"נשמת אדם תלמדנו", כן. לכן "לא החכם לומד", חכם זה נקרא שרוצה ללמוד מהקדוש ברוך הוא שנקרא חכם.
שאלה: בעל הסולם כותב באות ג', "אני מחויב לעמוד תמיד על המשמר ולמלאות צרכי כל איש ואיש לכל הפחות מכל האומה הישראלית לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות צרכי עצמי".
האומה הישראלית, הכוונה עשירייה.
תלמיד: אם לקחנו את זה לעשירייה אז הצרכים זה דבקות בבורא?
בשביל מה העשירייה קיימת?
תלמיד: רציתי לברר אם הוא מדבר עכשיו עלינו.
עלינו ממש, ישירות.
שאלה: מה הדרך המהירה ביותר להגיע למרכז הקבוצה?
פשוט לראות את המצב הזה כקיים, יחידי, הכרחי, שממנו והלאה מתחילה רוחניות, התפתחות שלי, גילוי הנשמה שלי. אם אני לא נכלל במרכז העשירייה אני לא נוגע בנשמה שלי, לא פותח אותה לעצמי. התקשרות לחברים, לפנימיות החברים זו כניסה לנשמה, ואני מגלה ששם הבורא נמצא, כמו שכתוב שהוא נסתר אחרי כל חבר וחבר. ו"מאהבת הבריות" כך "לאהבת ה'", שם אני מגלה גם את "ואהבת את ה' אלוקיך".
שאלה: אמרת שצריך להגיע לאהבה לכל העולם, לכל הדומם, צומח, חי וכולי.
זה נכלל בטוח. בכל פעולה ופעולה אפילו שאתה עובד על העשירייה, אתה מתחיל בזה לתקן מאליו בלא מודע אפילו את ההבחנות היותר נמוכות שלך.
תלמיד: אני לא מצליח להבין איפה זה בטקסט? כי בטקסט בעל הסולם מדבר על "רעך", הוא מדבר על "חברך".
אמרתי אמרתי, לא כתוב לא כתוב, בסדר, תעזוב את זה. מה אכפת לך מכל העולם, תעשה מה שכתוב.
שאלה: אמרת שננסה לדמיין את האהבה בתוכנו, האם לדמיין אהבה שהיא בורא בתוכי כלפי כולם או אהבה שהיא משהו שלי?
אנחנו צריכים להשתדל לגלות יותר אהבה ששורה, שמשוטטת, שמסתובבת, שכל הזמן היא מתבהרת בקשר בינינו. זה הכי חשוב. שכך אני רואה, שכולם, כך אני מתאר לעצמי, שכולם נמצאים בזה ורוצים, אפילו שהם לא מודעים לזה, אבל הבורא כבר מסדר אותנו כך, שכך זה קורה לנו.
תלמיד: תמיד משייכים נתינה לאהבה, אלו עוד תכונות מרכיבות את האהבה?
לא, נתינה כאילו יש לנו בדברים גשמיים. אלא נתינה אחר כך מתבהרת בברית, בערבות, בזה אנחנו מתכוונים לנתינה, אז זה יהיה כמרכיב מהכלי כלפי גילוי האהבה.
שאלה: האם העבודה שלנו היא רק בתגובה ללחצי הבורא או שאפשר איכשהו לרוץ לפני העגלה ולא להתקדם מלחץ?
לא מלחץ. אנחנו צריכים בעצמנו להזמין את האהבה בינינו ויכולים לעשות את זה בכל מיני אפשרויות, והכי חשוב שאנחנו תומכים זה בזה ללימוד תורה. אם אתם מתחברים סביב הלימוד שדרכו אתם מקבלים את המאור המחזיר למוטב מהבורא, אז יוצא לך ש"ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", אתם ממש מבצעים את הפעולות בדרך הקצרה והבטוחה ביותר.
כמו שאתם יושבים עכשיו סביב השולחן ואתם רוצים להיות יחד ויש ביניכם קשר ואתם רוצים עוד יותר לחזק אותו עד כדי שהבורא יתגלה ביניכם, ועל ידי זה ובשביל זה אתם לומדים, זה המצב הכי הכי מועיל. בהצלחה.
תלמיד: זאת אומרת, זו אהבה שהיא בעצם אהבה סביב הקשר לבורא דרך התורה?
לא הבנתי.
תלמיד: אם אני שומע אותך נכון, זו אהבה לקשר עם הבורא דרך התורה?
ודאי, היא לא יכולה להיות אחרת. תורה זה המאור המחזיר למוטב שהוא מאיר לך אם אתה לומד לשם זה שהלימוד הזה ישפיע עליכם ויחבר אתכם. איך אתם מושכים את הבורא? על ידי זה שאתם לומדים איך להתקרב אליו, איך להתחבר. מאיפה זה בא? מהלימוד המשותף.
תלמיד: ובהרגשה, כשכבר מורגשת אהבה, במקומות שמרגישים את זה, האם לקחת את זה ולכוון את המאמץ מזה עוד יותר למרכז הקבוצה או החוצה כלפי הפצה?
לא, עזוב את ההפצה, עזבו את ההפצה, זה הכול לא נכון. עכשיו אנחנו מדברים על נקודת החיבור בינינו, מרכז העשירייה. אפילו לא יתר העשיריות, אפילו לא חיבור בין העשיריות. זה כן יכול להיות בצורה כזאת שתומכים זה בזה, אבל תומכים זה בזה כדי שכל אחד יהיה מכוון למרכז העשירייה שלו.
שאלה: אנחנו בונים עולם מקביל של "ואהבת לרעך כמוך" והעולם הזה הוא רק כדי לעזור לנו להבין את החשיבות של זה ולא לתקן את היחס?
אנחנו לא מתקנים את העולם הזה ובכלל אין לנו מה לתקן. אנחנו מתקנים רק את עצמנו, את היחס שלנו לכל המציאות. קודם כל לחברים, וכשאנחנו מתקנים את עצמנו ביחס לחברים, אנחנו מגלים איך משתנה היחס שלנו לכולם, לכל האנושות ולכל הדומם, צומח, חי, כי זה מכלול אחד.
לכן, חוץ מקשר בעשירייה שלומדת ורוצה בחיבור ביניהם לגלות את הבורא, אין לנו מה לעשות. כל היתר יצטרף.
קריין: טור ב' באמצע, אות ד'.
אות ד'
"ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי עבד עברי.
וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ". עכ"ל. עש"ה.
ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת סדום.
אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים לחבירו. ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?"
אני קראתי עכשיו באיזה מקום וקיבלתי שינוי כזה, שכנוע נגיד שדברי בשר זה לא טוב, ואז אני לא נותן לחבר. הוא מגיע אלי או משהו כזה, ואני לא נותן לו בגלל שאני השתכנעתי שזה לא טוב. אני מסתכל על זה, זה רעל, איך אני אתן את זה לחבר, מה נעשה?
תלמיד: בדיוק מה שרציתי לשאול, אבל החבר אוהב בשר.
כן, אבל "כמוך" כתוב.
תלמיד: אז מה עושים?
זו שאלה. כאן השאלה מי המברר, מה זה נקרא כמוך? נדבר, יש בזה הרבה בירורים.
שאלה: מה זה מדרגה של "עבד" ביחס ביני לבין החברים?
עבד זה נקרא שאני לא חייב לו כלום, אלא ההיפך, הוא חייב לבצע כל מה שאני עושה. אז אני צריך להגיע למצב שאפילו שכל העולם הם כמו עבדים שלי, כדי להגיע לאהבת ה' אני צריך להגיע לאהבת העבדים האלו.
למרות שאין לי אליהם מלכתחילה שום יחס, רגש, התחייבות, רצון או פחד שאני משפיע להם, לא משפיע, מה יהיה לי מזה או לא. הם עבדים, אני יכול להרוג אותם, אני יכול לעשות כל דבר. עבד זה עבד, אני צריך להתייחס אליו כמו לאדון. רק בצורה כזאת אני יכול להבין מה זה נקרא לתקן את האגו שלי. הוא הופך להיות בשבילי אמצעי להגיע לבורא.
תלמיד: כלומר, אלה דוגמאות בלי קשר לאיך אני מרגיש את החברים.
כל העולם נברא כדי שאני אתקן את עצמי, ולכן אני צריך להתייחס כך לכל העולם, שהכול למעלה ממני. כל הדברים האלה מופיעים כדי שאני אתקן את האגו שלי, את היחס שלי, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ודאי אפילו שכולם העבדים שלי, אני משתמש בהם בצורה כמו [בית שמאי].
תלמי: איפה המנוף פה לשינוי היחס?
גדלות הבורא, זה מחייב אותי. מטרת הבריאה, גדלות הבורא, מטרת ההשפעה שאני רוצה להגיע, האהבה שאני רוצה לרכוש, זה מחייב אותי להתייחס לכל דבר הכי נבזה ושפל בעיני ודווקא להעלות אותו מעל ראשי.
תלמיד: ועדיין לשמור על ההרגשה שזה עבד ואני נותן לו אפילו שהוא עבד?
כן, ודאי. ואז משתי הנקודות המנוגדות האלה אתה בונה את הפרצוף.
שאלה: שמעתי כמה פעמים שעד עכשיו כל הבירורים וההבחנות שלנו היו בתוך האגו.
אתה לא חושב?
תלמיד: כן. ועכשיו אנחנו נכנסים להבחנות רוחניות שמרכז העשירייה הוא השער להבחנות רוחניות. מה מאפיין הבחנה רוחנית?
שהיא מגיעה דרך החיבור בין כולם. מנקודה והלאה שבונים כבר פרצופים.
תלמיד: כן, הרבה פעמים יש הבחנות שאדם חושב שמגיעות דרך החיבור, שהוא מרגיש שהן משותפות ברגש, בשכל.
בסדר, זה בינתיים נראה לו. אתם זוכרים איך ביל הסולם כותב בחלק א', תע"ס, ש"כל הבריאה היא כעין אדם אחד המבריח מקצה לקצה", אותו אדם זה הנשמה, ואת אותו מבנה אנחנו צריכים להשיג, להרגיש ולהתכלל בו.
שאלה: לאחר ארבעה ימים מדהימים ששהיתי כאן, אני חייב לחזור לארה"ב הלילה. אני יודע שארה"ב זה מקום כואב בכלי העולמי, שיש לו הרבה פוטנציאל, אבל כרגע הוא ישן, כפי שאתה אומר.
זאת בעיה, כי אם היית מדבר על סין, ששם האוכלוסייה היא פי ארבעה, אז לסין אנחנו לא מתייחסים כמו לאמריקה. אמריקה צריכה הרבה יותר מהר להתאושש ולהתחיל להראות שהיא מתקדמת רוחנית, אחרת יהיה פער גדול מאוד בין הגשמיות לרוחניות, שזה יביא חורבן.
תלמיד: כאחד מנציגי צוות הערבות, הייתי רוצה להביע הודיה, לך, על היחס שאתה נותן לנו, תשומת הלב, וגם למחלקה האנגלית שלאחרונה נתנה לנו זריקת מרץ לעבוד ולחזק את החברים בארה"ב, הרבה חברים מכאן הצטרפו.
איך אנחנו יכולים לגרום לכל החברים בארה"ב שירגישו אחראים לחשיבות של להיות בשיעור הבוקר, לשרת את הכלי העולמי, להתקדם לכנס הבא, שכל אחד ירגיש אחריות אישית? ישנם הרבה חברים חזקים, אבל קשה לעבוד יחד, אפילו מבחינה לוגיסטית, פערי הזמן, זה שאנחנו וירטואליים. איך אנחנו יכולים להשתמש במומנטום הזה עכשיו?
יש כזה זום שמשתתפים שם כמה פעמים ביום. אני חושב שצריכים להיות כאלו חלונות בכל שפה, ולשם אני נכנס כמה פעמים ביום, אני יודע שתמיד נמצאים שם חברים, שתמיד הם שם מדברים, תמיד הם שם מתחלקים בכל מיני התרשמויות שלהם, בשפה שלי, לפי הכתובת הזאת. אני חושב שקודם כל חובה לעשות זאת לכל מיני קבוצות, ושם יהיו קבוצות של מתחילים או כל מיני. אני הייתי ממליץ את זה לעשות, ונראה לי שזה יהיה מבוקש.
מצידי מה שאתם רוצים אני אעשה. אבל אתם מתקדמים למצב, גם באירופה, אבל באמריקה זה יהיה קצת יותר מאוחר, כי בכל זאת המצב שם הוא יותר כבד, אבל אתם מתקדמים למצב שיהיה פיצוץ, יותר גדול ממה שאנחנו מתארים. אנחנו מתקדמים למצב שיקומו שונאים כנגד חכמת הקבלה, כנגד יהודים אני כבר לא מדבר, זה ברור ובטוח, כבר מיום ליום אנחנו רואים את זה, אבל כלפי חכמת הקבלה, כלפי חיבור, לכן אתם צריכים להזדרז. הכוחות שמנוגדים לחיבור מעל האגו, אתם צריכים להבין שיש זמן מוגבל ואחר כך אנחנו נכנסים תחת הכוח הרע. זה כבר היה ואין לנו מה לעשות. צריכים להתגבר על העצלות, על חוסר החשיבות ולעשות מפני שהמקובלים כך אומרים.
תלמיד: רציתי לעדכן שבשעה טובה הוצאנו לאור עיתון חדש מבית "קבלה לעם", גיליון מספר 45 של "האומה". וברך הנולד הזה, הבן זכר שנולד, יש את כל חכמת הקבלה בצורה הפשוטה ביותר שיכולנו להוציא, על תפקיד עם ישראל, על חשיבות החיבור שבעם שלנו שעכשיו מאוד מאוד נדרש ועוד דברים טובים. ותודה לכל החברים והחברות שעמלו וכתבו ועשו כל מה שהם יכולים מתוך מרכז הקבוצה.
וכל הכבוד לחבר המארגן והכותב.
(סוף השיעור)
-
"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב, ע"א)↩