שיעור בוקר 13.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 394

אותיות כ"ג-כ"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 394, מאמר "הערבות", אות כ"ג.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

שאלה: הוא כותב שעיקר ההצלחה שלהם כאיש אחד בלב אחד היה מהזדככות האבות, שזה הצטרף לעבודה שלהם. איך בעשירייה אנחנו ניגשים ומתחברים לירושת האבות הזאת?

הוא כותב שהם הגיעו לזיכוך הרצון לקבל שהיה בהם מלכתחילה, על ידי זה שגילו שהרצון לקבל הזה הוא מעביד אותם, הוא ממש הורס אותם, הוא ה"פרעה". וכשהם רצו כל פעם לברוח ממנו, אז ראו שזה בלתי אפשרי, אלא כך הם יצטרכו כנראה לעבוד בפרך לעולם ועד.

תלמיד: בתחילת פעולה של העשירייה לקבלת המאור, איך קודם מתחברים לעבודה שעשו אבותינו ורק אז פונים לעבודה שלנו?

קודם כל אנחנו צריכים לקבוע שהעבודה שלנו היא התחברות בינינו, עד שמגיעים ל"איש את רעהו יעזורו", לאהבת חברים, כשכולם צריכים להגיע לדרגה אחת. ואז אנחנו מגיעים למצב שנוכל גם להגיע לחיבור בינינו עד כדי כך שנוכל לעלות מהדרגה שנמצאים לדרגה יותר נעלה, ולצאת משעבוד של כוח האגו, של פרעה הכללי, למעלה.

תלמיד: כל העבודה של האבות מתראה לעשירייה ברב שלנו. איך לפני פעולה אנחנו מתחברים בעשירייה לרב שלנו, ורק אחרי שהתחברנו אליו אנחנו יחד איתו עושים את הפעולה?

אני לא יודע. אתם צריכים להרגיש שהעבודה הזאת, המאמץ הזה, הוא עליכם.

תלמיד: במה תלמיד מתחבר לרב לפני שהוא מתחיל לעבוד? מה גורם לו להתחבר לרב במערכה הזאת, האם חוסר האונים שלו, אי הודאות שלו, חוסר הידע שלו, חוסר הכוחות שלו? מה גורם לו להיאחז ברב, ורק אז בכלל להעז לעשות משהו?

זה סדר עבודה.

תלמיד: מה זה סדר עבודה?

סדר העבודה של האדם. הוא צריך להשתדל להתחבר עם החברים, מהחברים הוא צריך להוציא כוחות חיבור, עם כוחות החיבור האלו הוא צריך לעלות לדרגת המורה, ויחד עם המורה לגרום שם לבניית מדרגה יותר עליונה ממה שהם, וכך להמשיך.

שאלה: הוא כותב "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". איך ייסורים ממרקין עוונותיו של אדם?

כשאדם משתוקק להגיע למצב רוחני מסוים, ומחפש על ידי מה הוא יכול להגיע, אז הוא מקבל ייסורים מסוימים, והייסורים האלה בונים בו נכונות כן להגיע לאותו מצב שהאדם רואה כמטרתו. במקום סתם ייסורים שהיו לו מלכתחילה, הוא כל הזמן מחדש אותם, עד שמגיע למצבים שרואה עד כמה המצבים האלה של הייסורים דוחים אותו מהשגת המטרה.

תלמיד: גם באגרת הקודמת הוא כותב שברגע שמגיעה לאדם התפעלות והתרגשות, אז ישר יחד עם זה מגיעה הכבדת הלב. איך לא לשכוח את הטכניקה הזאת, שתמיד מגיעים ייסורים דווקא לטובת האדם ולא ליפול?

אני חושב שאדם צריך קודם כל להשתדל לראות את ההפרעות כך שהן הן בעצם בונות אותו ומעלות אותו לדרגה יותר גבוהה, ודווקא על ידן הוא מגיע לסיום הנכון.

שאלה: מה זו התורה? כי גם האבות הם רצון לקבל שהאור הרים אותם להשפעה, אז מה השינוי שהיה פה, שהאור קיבל שם מיוחד, תורה? למה האור שמרים את האדם להשפעה נקרא "תורה"?

תורה זה לא סתם אור מופשט, אלא זה כבר אור שמלובש בפעולות, בכוונות, בקשר מיוחד, בידיעות מיוחדות של התחתון בעליון.

תלמיד: מה השוני בנו לעומת האבות? האם יש שוני ברצון לקבל, במבנה שלו?

יש שוני בינינו לאבות, כי האבות התחילו מדרגה יותר גבוהה, היה להם סיוע אחר משלנו.

תלמיד: הסיוע הוא מהאור.

סיוע מהאור וסיוע מקבלת התורה.

תלמיד: אבל גם אנחנו מסתייעים באור, אז מה ההבדל?

אנחנו לא רוצים לקבל את התורה כמו שהם רצו. אין לנו נכונות לזה, אין לנו גישה לשלמות הזאת שנקראת "תורה".

תלמיד: העינויים שעברנו במצרים, האם לפני כל קבלה של תורה אנחנו צריכים התייגעות בחיבור, לעבור ריכוך?

נכון.

תלמיד: האם זה התנאי בשבילנו?

כן.

שאלה: אם אין לנו את הגישה שהייתה להם אז לשלמות, לאמונה, לתורה, וזה מה שנתן להם את הכוח, אז מה נכון להיום? איזה מניע אחר יכול להיות לנו כדי להגיע לערבות?

אנחנו יכולים להגיע, יש לנו תנאים אחרים.

תלמיד: לא תנאים חיצונים, אני שואל על מניע פנימי לערבות.

יש לנו גם תנאים פנימיים אחרים.

תלמיד: מה המניע שלנו להגיע לערבות?

אנחנו צריכים להבין שמה שנותנים לנו מלמעלה זה מה שמתאים לנו לקבל ולהמשיך.

תלמיד: מה נותנים לנו מלמעלה?

את הרגשת המציאות, הרגשת הקשר בינינו, קשר עם הבורא. אנחנו לא יכולים להעמיד את עצמנו בצורה כמו שנראה לנו, אלא אנחנו כן יכולים לבקש, לדרוש, לנסות לשנות את היחסים בינינו.

תלמיד: להמשיך את מה שאתה אומר. איך אנחנו לא מפחדים להתקדם קדימה בקשר בינינו דווקא בתנאים האלה? כי אנחנו מדברים על הכבדת הלב, פחדים שיש באדם, שדווקא אלו התנאים שדוחפים אותנו להיכנס לקשר יותר עמוק. איך לא להישאר בפחד אלא כן להיכנס להתקרבות?

איש את רעהו יעזורו, אין כאן שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מה ההבדל בין אחישנה ובעיתו?

אחישנה זה מה שמגיע לנו כרגע, ובעתו זה מה שמגיע לפי זמנים ומצבים מיוחדים.

תלמיד: האם זה לפי בחירתנו או נותנים זאת מלמעלה?

מלמעלה.

תלמיד: כשאנחנו בוחרים את דרך התורה, האם גם שם יש אחישנה ובעתו?

כן.

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.

באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה.

ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.

אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

אות כ"ו

"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ.

והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים.

וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.

גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.

והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.

אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.

גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים."

שאלה: באות הקודמת שקראנו הוא מדבר על כך שניצוצי ההזדככות הולכים ומצטברים. הזכרת קודם תנאים מיוחדים, וגם קראנו באגרת הקודמת על עניין עולם, שנה, נפש. יש איזו קונסטלציה של משהו שצריך לקרות שהוא מתאים. איך להבין את זה בסוף?

להבין מה?

תלמיד: את אותו המצב שבו מתאפשר לקבוצה או לאדם להגיע לרוחניות, לקפוץ?

זו באמת שאלה. תשאל את החברים.

תלמיד: איך להבין נכון מהי אותה הצטברות מצבים או מאמצים שבהם מתאפשר לנו לפרוץ קדימה?

למי יש תשובה או לפחות מחשבה לכיוון זה? לי נראה שאנחנו צריכים קודם להגיע למצב של ממלכת כוהנים, ואז נוכל להיות במצב כנגד מה שהוא שואל.

תלמיד: מה זה אומר להגיע למצב של ממלכת כוהנים?

להגיע למצב של ממלכת כוהנים זה אומר שאנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו נעשים שותפים לבורא.

תלמיד: הוא כותב שצריך להסביר לאדם מה העבודה ומה שכרה. מהי העבודה ומה שכרה?

העבודה היא להשתנות מהמצב שהיינו למצב שהבורא מצפה מאתנו להיות. זה השינוי שאנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: מה זה אומר? נגיד באות הבאה הוא כותב לוותר על כל קניין גשמי.

אנחנו צריכים בזה להידמות לכלים הרוחניים.

תלמיד: לפני שהאדם מגיע לשם, גם אומרים נעשה ונשמע, אז מה זה אומר רגשית?

רגשית אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מרגישים את עצמנו עומדים ומסוגלים להתחבר בינינו, עד כדי כך שלא יהיה שום מרחק בינינו.

תלמיד: אם מרגישים שרוצים, אבל לא יודעים מה זו הסאה?

תפנה לבורא. הוא נותן לך את העבודה, אז תפנה אליו ותגיד "אני מוכן לבצע, אני רק לא בטוח אם הבנתי נכון".

תלמיד: זאת אומרת לפנות אם מרגישים שיש רצון, אבל לא יודעים אם יש כוח.

כן, עם מה שחסר.

שאלה: הוא כותב באות הקודמת, ש"על ידי העבודה לשמה גורמים להתקדמות בסולם של אהבת זולתו לכלל העולם" ועכשיו גם קראנו ש"ניצוצי ההזדככות הם אלה שמפתחים ומביאים להבין את הנועם והשלווה באהבת זולתו".

כן.

תלמיד: מה עם הכרת הרע? מה גורם לאדם לרצות להיות באהבת הזולת, זה שניצוצי הזדככות מגיעים אליו או שמתגלה בו הכרת הרע?

גם וגם. קודם ניצוצי הזדככות ומתוך זה יש לו הכרת הרע, ובתוך זה יש לו כבר נטייה להשיג את החיבור.

תלמיד: ניצוצי הזדככות זה קשר עם מה שנקרא עם ישראל איכשהו?

כן.

תלמיד: אז לגבי זה, אם יש נגיד אנשים או אומות בעולם שהם נגדנו, אז הם כבר מזהים איזשהו פער? יש בהם איזו הכרת הרע כלפי הכרת הטוב שיש בעם ישראל?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לעבוד לפי נתונים כאלו. אנחנו צריכים את כל הנתונים להתקדמות שלנו לגלות בעצמנו, ולא בעמים האחרים.

תלמיד: אנחנו לא אמורים לראות כמה החיבור בינינו פועל כלפי חוץ?

לא.

תלמיד: אז איך למדוד שאנחנו מתקדמים בצורה מספקת כלפי ההתקדמות של העולם?

אנחנו עוד נדבר על זה, אבל ודאי שמלכתחילה אנחנו לא חייבים לגשת לכל העמים ולפרסם להם את התורה, זו לא מטרתנו.

שאלה: לקראת הסיום, איך אפשר לקחת את המטען שקיבלנו בשיעור בוקר ולהשתמש בו בתפילה שאנחנו עושים בסוף השיעור?

לקרוא מה שאנחנו לומדים עכשיו, מאמר "מתן תורה", ו"הערבות", שזה בעצם מאמר אחד, ולראות איך אנחנו יכולים להבין אותם עכשיו, ולממש. זה העיקר, כי אם אנחנו נתחיל לממש אותן הדרישות שבאותם מאמרים "מתן תורה" ו"הערבות", אז לא צריכים יותר. זה הכול.

תלמיד: נניח שעכשיו אני קורא את התפילה מהסידור, לא תמיד המילים הן מדויקות כמו שלמדתי בשיעור, למרות שאני מתאר לעצמי שזה אותו דבר בסוף, איך אני לוקח אותה הדרישה לערבות, מתן תורה ומכניס אותה בתפילה שאנחנו קוראים בסידור. זה הולך ביחד?

ודאי שזה הולך. קדימה.

שאלה: בעניין מימוש מתן תורה והערבות. מה שהבנתי במתן תורה, הוא שרוב המאמר הוא מקשה שהמצווה הזאת היא בלתי אפשרית לקיימה, לכאורה, "ואהבת לרעך כמוך" מי יכול לעמוד בזה ואז הוא נותן פתרון בסוף מאמר מתן תורה ואומר שהפתרון הוא ערבות הדדית. אם תהיו בערבות הדדית, אז המצווה הזאת בנקל לקיימה, אבל עכשיו נראה שיש פה דווקא קושי נוסף כי פתאום כל אחד תלוי בכולם ואפילו אם אחד קודר חור, אז הם לא יכולים לקיים את המצווה הזאת כי הם שקועים בזוהמתם, ולא רק זה, הוא אומר גם שהם תלויים בכל העולם ורק אז אם כולם יסכימו לקיים את ה-"ואהבת לרעך כמוך" רק אז יוכלו לבוא על תיקונם.

אבל בהתחלה אפשר אפילו בקבוצה קטנה.

תלמיד: כן. אז אם אנחנו אפילו מתמקדים בקבוצה קטנה, וכך גם אתה אמרת, שמעתי כמה פעמים היום את "איש את רעהו יעזורו". איך מממשים את העצה הזאת כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?

שכל אחד רואה את חברו שמשתדל בכל כוחו, ככל שיכול לממש את המצווה הזאת של חיבור של כולם, אז בזה אנחנו מושכים כל אחד את האחרים, וכך מגיעים בסופו של דבר ל"איש את רעהו יעזורו" ול"ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: אבל אם הוא לא רואה את החברים שלו משתדלים בכל כוחם להגיע?

אז הוא פונה אליהם בדרישה כי בלעדיהם הוא לא יוכל גם בעצמו לבנות את המצב הנכון.

תלמיד: מהי הדרישה, איך באים בדרישה בצורה נכונה?

פשוט דברו ביניכם, איך אפשר לקיים את המצוה "ואהבת לרעך כמוך" בחברה שלנו.

תלמיד: את התשובה לזה כולם יודעים.

לא יודעים לממש את זה.

תלמיד: בפועל לא מממשים, יודעים להסביר איך צריך לממש.

כן.

תלמיד: אז השאלה היא, איך בפועל עושים את ה"איש את רעהו יעזורו", במה זה בא לידי ביטוי? שאדם לא רואה שהחברים שלו בפועל מממשים או משתדלים לממש את "ואהבת לרעך כמוך"?

אז איך אנחנו מראים זה לזה שכולם רוצים לקיים את זה כמשחק.

תלמיד: על זה לדבר?

כן.

תלמיד: אפילו הרב לפעמים אומר כמו עכשיו במצב הנוכחי, אני רואה שחוץ מאחד כולם רוצים לישון או לנוח. אז יש מצבים שבהם לא "איש את רעהו יעזורו"? זאת אומרת, שזה לא תלוי רק בעיניים שלי לראות שהחברים כן מממשים?

יכול להיות, תבדקו, תראו האם אתם עוסקים בזה.

תלמיד: נגיד לכאורה במצב כזה כמו עכשיו כשאני רואה שהחברים רדומים וגם הרב אומר שהחברים רדומים, מה אני צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו", החברים משתדלים בכל כוחם לממש "ואהבת לרעך כמוך"?

לא, כולם צריכים לקחת דוגמה מאותו החבר הער.

תלמיד: ואני צריך לבוא אל החברים בדרישה ולהגיד להם, חברים, תיקחו דוגמה מהחבר איך הוא ער, איך הוא שואל, איך הוא משתוקק.

כן.

תלמיד: וגם אתם צריכים להראות לי כזאת דוגמה.

כן.

תלמיד: ככה לבוא אליהם ולהגיד?

תנסה. תנסה, למה לא?

(סוף השיעור)