שיעור בוקר 03.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 178, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ס"ה – ע'

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם" עמ' 178 ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אות ס"ה.

כרגיל אנחנו נראה כאן שבעל הסולם כותב משהו, אחר כך בעוד כמה דפים הוא מסביר ואחר כך שוב חוזר ושוב מסביר וכך זה אצלו, זאת אומרת זה לא בצורה [מסודרת]. אומנם הוא מאוד מאוד עקבי אבל מבחינת ההסבר הוא לפעמים אומר ובעוד זמן מה מסביר. אז בוא נראה, גם כאן כנראה זה יהיה כך.

אנחנו עברנו על ירידת נקודות דס"ג למטה מטבור, איך נקודות דס"ג ממלאים את הנה"י דא"ק. באה בחינה ד', מצמצמת את הנקודות דס"ג. בחינה ד' עולה מהסיום רגלין דא"ק לאמצע התפארת של נקודות דס"ג. באמצע תפארת דנקודות דס"ג יש גבול חדש שעד כה יכול לבוא האור העליון ולמטה ממנו לא. ואז הגבול הזה נקרא פרסא וזה מה שקרה בנקודות דס"ג. רשימות מנקודות דס"ג עולות למעלה ומגיעות לראש דס"ג, מאיפה שיצא פרצוף נקודות דס"ג. לפי הרשימות האלו המסך עולה מפה לנקבי עיניים, כי הרשימות הן מצומצמות, זאת אומרת יש בהן מידה שאפשר לקבל רק עד הפרסא בפרצוף החדש שהולך לצאת מראש דס"ג, ולכן ראש דס"ג עושה זיווג דהכאה גם אצלו בראש, בבינה דראש, וזה נקרא "נקבי עיניים".

למה זה נקרא נקבי עיניים? עיניים נקראות חכמה, נוקבא לעיניים זאת בינה ולכן זה נקרא שבאמצע בינה עומד מסך גם בראש וגם בגוף ועושה זיווג דהכאה על האור העליון בראש דס"ג. מנקבי עיניים ולמעלה זה יהיה ראש ומנקבי עיניים ולמטה זה יהיה כמו גוף. ולכן יש לנו עכשיו מבנה חדש שהוא נקרא "קטנות", חצי פרצוף. וכך יוצא לנו מבנה חדש, פרצוף חדש, שהוא נקרא קטנות דעולם הנקודים, שיש בו ראש דהתלבשות שזה נקרא "כתר", ראש דעביות שנקרא "אבא ואימא" וגוף שנקרא "זו"ן". וכולם, ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף הם רק כוללים בתוכם גלגלתא ועיניים, והאח"פ לא נפעל אלא הוא מתבטל, ויוצא לנו פרצוף מאוד מיוחד שיוצא מראש דס"ג.

נצייר שוב את הדברים (ראו שרטוט מס' 1). יש לנו ראש דגלגלתא, ראש דע"ב, ראש דס"ג. חוזר לפֶה. יורדים אורות, נקודות דס"ג, משפיעים על נה"י דא"ק, מקבלים משם בחינה ד', משפיעים לשם בחינה ב', מצטמצמים עד הפרסא, שזה נקרא צמצום ב', עולים למעלה לפה דראש דס"ג לפי רשימות ב'/א' מצומצמים, עולים הלאה לנקבי עיניים דראש דס"ג, עושים מנקבי עיניים ומעלה זיווג דהכאה ויורדים למטה ומתחילים מטבור ומטה להתפשט.

הפרצוף הזה מתפשט בצורה מאוד מיוחדת, יש בו כתר, יש בו אבא ואימא, שני ראשים, כך הם נקראים, ויש בו זו"ן. זה הפרצוף. ראש דהתלבשות הוא נקרא "כתר", ראש דעביות נקרא "אבא ואימא", וגוף נקרא "זו"ן". בכל אחד מהם נפעל רק גלגלתא ועיניים, והאח"פ אסור להשתמש בו. וזה נקרא "קטנות דעולם הנקודים". למה הוא עולם? הוא פרצוף. הוא נקרא על שם העתיד, שעוד מעט יצא מזה עולם.

אז הוא יצא מנקבי עיניים דראש דס"ג, על רשימות ב'/א' צמצום ב'. ס"ג זה ג'/ב'. ע"ב זה ד/ג', גלגלתא זה ד'/ד'. בין טבור לסיום זה ו"ק, ריק. נקודות דס"ג זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש תפארת, שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. זהו. מכתר עד שליש תפארת זה מקום של עולם האצילות, שני שליש תפארת זה מקום של עולם הבריאה, נה"י זה מקום של עולם היצירה ומלכות זה מקום של עולם העשיה, ככה זה מתחלק. מקומות, בינתיים אין את העולמות עצמם אלא מקומות. נצייר כך שמנקבי עיניים הוא נותן לנו את הפרצוף של עולם הנקודים דקטנות.

שרטוט מס' 1

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שקטנות דעולם הנקודים מסתיים בפרסה, מצד שני ציירת את האח"פ של הזו"ן יורד עד למטה.

אבל לא משתמשים בכלים האלו.

תלמיד: אז מה פתאום זה חלק מהפרצוף? אין לו השגה שם, אסור לו להגיע לשם, הוא החליט שהוא מצמצם את זה.

אתה יודע, אני ראיתי איך בלידה יוצא מאימא ולד, ויש לו רגליים, ידיים והכל, הוא לא משתמש בהם, בשביל מה? גם את הראש לא צריך. אבל יש? יש. אין מקצת, עשר ולא תשע ולא אחד עשרה. בכמה משתמש זה משהו אחד, ובכמה חייב להיות שיש לו הכול, אחרת אין, אחרת זה לא מתקיים. אנחנו מדברים על עשר ספירות, ועד כמה שהם יכולים להיות נפעלים.

תלמיד: יש הבדל בין האח"פ דאבא ואימא לאח"פ דזו"ן?

גם אלו וגם אלו לא נמצאים בשימוש. עוד נראה מה מידת הצמצום שפועלת על כל אחד. יש הבדלים, וודאי, יש הבדל על כל רצון ורצון שהוא נמצא תחת הצמצום, אז יש עליו חוק משלו, זאת אומרת עד כמה שהוא גדול.

שאלה: עולם הנקודים שכתבת שם בקטנות, למה לא גדלות, מה זה נותן לי קטנות, מה הפועל יוצא?

אם אני עושה משהו אחד, אתה שואל על משהו שני.

תלמיד: לא, מה השורש?

שורש אני אגיד לך. הוא יוצא בקטנות מפני שהרשימות ב'/א' מצומצמים, שיש שם סימן שחייב להיות צמצום ב'.

תלמיד: מה השווי לקטנות, איזה משפט אתה יכול לקרוא, חוץ מקטנות?

משתמש בחצי מהכלים.

תלמיד: בשביל זה, זה קטנות?

כן. אני אגיד לך, זו שאלה בעצם טובה. (ראו שרטוט מס' 2) יש לי פרצוף, ויש בתוך הפרצוף כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כתר, חכמה, בינה, זה ראש. חסד, גבורה, תפארת, הם גם כמו ראש. חסד דומה לכתר, גבורה לחכמה, ותפארת לבינה. תפארת זה בינה דגופא. ורק מאמצע תפארת, שם מתחיל להיות כבר גוף. לכן החלק העליון הוא נקרא "גלגלתא ועיניים" והחלק התחתון נקרא "אח"פ". אז בכלל כל מבנה הוא מתחלק גם בראש וגם בגוף. עשר ספירות מתחלקות לעד כמה שהם שייכות להשפעה ועד כמה שהם שייכות לקבלה. לכן אם אני משתמש בגלגלתא ועיניים, בגלגלתא ועיניים זה נקרא "קטנות", ואם אני משתמש בכל הכלי, זה נקרא "גדלות".

שרטוט מס' 2

אבל זה רק עוצמה של השימוש, אבל עשר ספירות נמצאות. אני קצת אבלבל אותך. גם בקטן יש לך רגליים, ידיים, הכל, רק שאתה לא יודע להשתמש בהם. אם זה היה לפי השכל שלנו, אז בשביל מה צריכים לקטן ידיים ורגליים? אלא היה נולד עם פה, כי צריכים להכניס לו מזון. וכשאתה מכניס בו מזון, אז הוא גודל, גודל, גודל ואז השכל גודל, הידיים גדלות. אחר כך הוא יכול להשתמש ברגליים, אז השכל עוד יותר גודל, הרגליים יותר גדלות, וכן הלאה. לא, אתה רואה שזה לא כך. עשר ולא תשע, ולא אחת עשרה. אנחנו רואים גם בעולם שלנו שככה זה חובה שיתקיים. המבנה חייב להיות שלם. עד כמה שאתה מפעיל אותו, זה כבר תלוי בך. ברוחניות זה לגמרי תלוי בך, כמה שאתה מפעיל. אתה לא מפעיל לגמרי? אתה לא מרגיש שיש לך פרצוף רוחני.

תלמיד: האם עולם הנקודים בקטנות הוא מסוגל לרדת מתחת לטבור? או אין שום צ'אנס כזה.

איזה טבור?

תלמיד: הטבור. יש קו טבור שסימנת. האם עולם הנקודים בקטנות, הוא יכול לרדת מתחת לטבור?

עולם הנקודים הוא מתפשט, באיפה שבאות הרשימות. הרשימות באות מלמטה מטבור, אז לשם הוא צריך להתפשט, לשם הוא צריך לבוא. אז ראש דס"ג עושה זיווג דהכאה בנקבי עיניים, ואז מנקבי עיניים המבנה הזה יורד ומתפשט במקום מאיפה שבאו הרשימות. ככה זה חייב להיות. איפה שיש חיסרון, לשם בא המבנה. כי מבנה הוא נולד על ידי זיווג דהכאה על אותם החסרונות, הרשימות, שבאו מלמטה מטבור.

לכן פרצוף שיוצא לרשימות האלה, אמנם שהוא יוצא מראש דס"ג, מנקבי עיניים דראש דס"ג, אבל הוא מגיע למטה במקום איפה שחסר "הוא", מאיפה שבאו הרשימות, והוא מתפשט שם מטבור שלו עד אמצע תפארת דגופא, עד הפרסא.

תלמיד: שם זה נעצר איפה שהפרסא. הוא יורד מתחת לפרסא? הוא לא יורד, אין לו סיכוי כזה.

אין סיכוי.

תלמיד: הוא לא יכול לרדת בעצם?

אין. לא יכול לרדת. הוא לא יכול להופיע שם מפני ששם שליטה דבחינה ד', (ראו שרטוט מס' 3 ). ולכן אסור לו שם להיות. אתה יכול להגיד, אבל למה ציירת את זה אח"פ? אז אני אגיד לך בוא אני אצייר אותם כך, כאילו, כאילו שיש שם אח"פ. אח"פ הוא כלים ריקניים שאני לא רוצה בזיווג דהכאה בנקבי עיניים, אני לא רוצה לקבל בהם. אני מקבל על עצמי צמצום ב', ואומר, את "הכלים האלה אני לא ממלא". אם אני לא ממלא, אז אני יכול להיות שם. שם זה מקום שלהם.

שרטוט מס' 3

אני יושב ליד הבעל הבית ואומר, "את זה אני אקבל ממך, את חצי המנה, אבל את החצי השני אני לא מקבל." ברוחניות לא יכול להיות חצי גופא, תלת גופא, אין דבר כזה.

תלמיד: בעצם מי מפעיל את כל המערכת שציירת לנו? זה הרשימות?

רק רשימות ורצון. יש לנו רצון, רשימות, והאור העליון, זה הכול, אין כלום. הרצון מתפעל מהאור, רוצה משהו חדש. רוצה משהו חדש, זאת אומרת שיש לו רשימות "רוצה אני". הרשימות זה כמו תפילה, עולים למעלה, מבקשים, דורשים, האור העליון נותן להם כוח, עושים איזה פעולה, כתוצאה מפעולה יש לך פרצוף.

שאלה: החשבון נעשה בראש דס"ג, בנקבי עיניים, ואז יצא פרצוף נקודים כן?

כן.

תלמיד: עכשיו הפרצוף הזה זה סוג אחר של פרצוף? אתה אמרת שיש ראש ההתלבשות כתר, ראש דעביות אבא ואמא.

כמו בכל פרצוף.

שאלה: אבל עד עכשיו שדיברנו על פרצופים דא"ק, אז אמרנו שיש אור ישר, אור חוזר, חשבון, יציאה. פה כאילו ראש דס"ג עושה חשבון על הכול, אז איך זה עובד שם?

איך יוצא פרצוף ס"ג מע"ב? איך ס"ג נולד מהע"ב?

תלמיד: יש ביטוש אור פנימי ואור מקיף, המסך עולה, דרגה של עביות נעלמת, נעשה חשבון על הדרגות הקודמות.

איפה זה קורה? רשימות עלו מתוך הע"ב לראש דע"ב, רשימות שהן כבר ג'/ב', כן? מי עושה זיווג עליהם? ע"ב עושה זיווג. איך ע"ב עושה זיווג על ג'/ב' שזה שייך לבינה? ע"ב עושה זיווג על ג'/ב', מתוך זה מתפשט בתוך הע"ב ס"ג הפנימי, ואחרי שהוא מתפשט בתוך הע"ב יש לנו יציאה החוצה ומצטייר ממש הפרצוף החדש, ס"ג החיצון. ס"ג עצמו.

תמיד זה כך. איך העליון יכול להוליד את התחתון? הוא קודם כל בונה אותו בפנים, בתוך המבנה שלו, ואחר כך מוציא אותו החוצה.

תלמיד: אבל כשיוצא החוצה גם הראש שלו עושה חשבון על האור ישר, לא?

וגם בחוץ כשהוא עושה את זה, שם יש חשבונות. כן. אז כאן כל החשבונות הם נעשו בראש דס"ג, ואחר כך השתלשלו למטה מטבור.

תלמיד: אז אני שואל, מתחת לטבור בראש הפרצוף הזה של נקודים, יש אותו חשבון מול אור ישר, אור חוזר?

יש והרבה יותר מזה. רק אנחנו עכשיו צריכים להתחיל ללמוד, אם תרשו לנו.

שאלה: אפשר לשאול על נקודת נקבי עיניים?

כן.

שאלה: בתע"ס חלק ו' כתוב "אלא אחר צמצום נה"י ועליית ה' תתאה לעינים, שיתבאר לקמן, כי ה"ת שהיא המסך המשותף מבחי"ב ובחי"ד יחד, עלתה לחכמה דראש הס"ג" ואתה אמרת בינה.

אתה קורא "תלמוד עשר הספירות" ולא שומע מה שאני אומר. אני אמרתי היום לפני כמה דקות שזה נקרא "נקבי עיניים", "נוקבא לעיניים". עיניים זה נקרא חכמה, ונוקבא לעיניים זה בינה. ולכן המסך עומד באמצע הבינה דראש וזה נקרא נקבי עיניים, נוקבא לעיניים. אז חוץ מלקרוא צריך לחשוב.

המקום לד' העולמות אבי"ע, וענין הפרסא שבין אצילות לבי"ע

אות ס"ה

"והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב' הנ"ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס"ג, שמקומו מטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה דעוה"ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב' הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס"ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע"י עלית המלכות לחצי ת"ת דא"ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה"י דא"ק עצמו אלא רק בתנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, אבל בא"ק עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ"ן לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים הללו כדי להאציל לע"ס דנקודים בבחינתן, אבל בא"ק עצמו לא נעשה שום שינוי."

כל הפרצופים הקודמים שיצאו, ודאי שהם לא משתנים. יש בהם תוספות בהתאם למה שעכשיו קורה במערכת, אבל רק תוספת. הם יכולים כאילו להצטמצם, כאילו להתמלאות, כאילו להתרוקן, הכול כאילו. הם בעצמם קיימים ולצורך התחתון יש להם פעולות נוספות, אבל אך ורק לצורך התחתון, כך פועלים ברוחניות.

גלגלתא מעבירה אור לע"ב וס"ג למ"ה וב"ן, לכל העולמות, לכל הנשמות, הכול. אלה שינויים שבה, הם מוסיפים עליה ודאי, היא עושה עליהם זיווג עם המלכות דאין סוף, ומתמלאת מזה, אבל כל זה שינויים שבה. יש לה את מה שהיא בעצמה ויש את התוספת למען התחתונים, וכך בכל פרצוף.

שאלה: מתנה"י דס"ג הוא הופך להיות לבחינת עליית מ"ן לא"ק, ומה שקצת לא מסדר לי פה שכביכול אלה רשימות שונות.

קודם כל, זה לא חשוב רשימות שונות או לא שונות. העליון תמיד יכול ליהנות לתחתון, יש לו רצון לזה, רצון להשפיע. אם מישהו למטה מבקש והבקשה שלו היא לגיטימית, זאת אומרת שזה לא ישבור אותו אלא הוא רוצה להמשיך על מנת להשפיע, אז העליון ודאי יעזור לו בזה.

תלמיד: בכל מקום ובכל צורה אפשר להשפיע מעליון לתחתון?

למה לא?

תלמיד: בסדר, זה חדש לי.

אני שואל עכשיו. למה חשבת אחרת?

תלמיד: חשבתי שצריכה להיות איזו סוג של התאמה בין הרשימה לבקשה.

לא. מה פתאום. העליון יכול לענות על כל השאלות של התחתון. יש לו הכול.

שאלה: למה לא יכול להתקבל שום תענוג באדם שהוא לא קיים ברשימו שלו?

מאיפה הוא ידע שיש תענוג כזה? מאיפה הוא ידע? עכשיו מביאים לי איזה פרי, לא יודע מאיפה. הייתי בברזיל פעם, ראיתי כאלה פירות, כאלו דברים, שלא ראיתי אף פעם בחיים. לא היתה לי אליהם שם תשוקה כי לא ידעתי. לא היו לי רשימות. טעמתי, כמו שכתוב ב"ספרא דצניעותא" ב"זוהר", שהגיע האיכר לעיר ושואל מאיפה יש לכם לחמניות? אומרים לו "מהחיטים". הוא טועם ואומר, "יפה, אבל החיטים זה שלי". אחר כך הביאו לו איזו עוגה בטעם דבש. הוא שואל "מאיפה זה?", אומרים לו "מחיטים". אבל לפני זה הוא לא ידע. אז מעכשיו והלאה יש לו רשימות, יהיה לו חיסרון. השאלה שלנו, איך אנחנו ללא רשימות יכולים להתפתח ברוחניות.

נכון או לא?

תלמיד: כן.

איך עושים את זה?

תלמיד: ביטול בפני החברה.

אז מה? מה יהיה לי מזה? בחברה יש משהו?

תלמיד: יש את כל עולם אין סוף בחברה.

בסדר. אתה אומר משהו.

שאלה: איך צמצום ב' מקיים את התנאי לקבל בכוונה על מנת להשפיע?

צמצום ב' לא מקיים את התנאי לקבל בעל מנת להשפיע, כי בצמצום ב' לא מקבלים. צמצום ב' אומר שאפשר לעבוד רק עם כלים דהשפעה ולא עם כלים דקבלה.

אות ס"ו

"והנה תיכף בעת הצמצום, דהיינו בעת עלית המלכות לבינה, עוד מטרם העלית מ"ן והזווג שנעשה בנקבי עינים דא"ק, גרם זה שיתחלק פרצוף הנקודות דס"ג דא"ק, לד' חלוקות: א) כח"ב חג"ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג' הספירות נה"י שלו שנעשה למקום עולם היצירה. ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה."

זה מצוין אצלנו בשרטוט (ראו שרטוט מס' 4) נקודות דס"ג על ידי צמצום ב' מתחלקות לכח"ב חג"ת עד אמצע תפארת מקום אצילות, החצי השני נגיד, שני שליש תפארת תחתונים מקום בריאה, נה"י זה מקום יצירה, מלכות מקום עשיה.

שרטוט מס' 4

אות ס"ז

"וטעם הדברים הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף" מלכות המסיימת עומדת בסיום והיא עולה לבינה דגופא שזו התפארת. "הנק' ת"ת, נמצא מסתיים שם הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה," זאת אומרת כבר יש הגבלה שלמטה מפרסא, האור לא יורד. הוא יכול לבוא מאין סוף דרך כל הפרצופים עד הפרסא ולא יותר. "הרי שמקום האצילות נסתיים שם בחצי ת"ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג' חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב' הספירות זו"ן דגופא הנקרא נהי"מ, כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת"ת, נמצאים רק הזו"ן שלמטה מת"ת שהם למטה מהסיום, ולא הת"ת, אמנם גם חצי ת"ת התחתון יצא ג"כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג"כ מע"ס כח"ב זו"ן, ומתוך שהזו"ן הללו דבינה, הם שרשים של הזו"ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם, וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים."

זאת אומרת, התפארת מתחלקת לשני חצאים, חצי עליון זה נקרא שליש עליון דתפארת ולמטה זה שני שליש תחתון דתפארת. זה לא חשוב, הוא קורא לזה חצי עליון וחצי תחתון. חצי עליון זה מפני שתפארת מתחלקת לעשר ספירות כרגיל, כל דבר מתחלק עוד לעשר ועוד לעשר, ואז אנחנו רואים שבתפארת, חסד, גבורה ותפארת זה החצי עליון דתפארת, ונצח, הוד, יסוד, מלכות זה חצי תחתון דתפארת, אז תפארת מתחלקת באמצע. למעלה, מעל התפארת דתפארת זה כלי ההשפעה שלה, ולמטה מתפארת דתפארת זה כלי הקבלה שלה. ולכן באמצע תפארת עובר הגבול בין כלים דהשפעה לכלים דקבלה, ויוצא שעולם האצילות זה כלים דהשפעה, ועולמות בי"ע זה כלים דקבלה.

שאלה: לא ברור לי איך אחרי צמצום ב' יש קשר בין עליון לתחתון אם לא משתמשים בכלים דקבלה?

בכול ספירה, בכול פרט יש לך גם כלים דקבלה וגם כלים דהשפעה. באלו משתמשים ובאלו לא משתמשים, והם עוזרים זה לזה ותומכים זה בזה. גם כלים דקבלה, איך הם נמצאים בשימוש? בזה שאני עוצר את עצמי ולא מקבל. אני מרגיש מה עומד לפניי, איזה תענוגים והכול ואני לא מקבל. אני רוצה בזה להיות דבוק בבורא. זו עבודה גדולה מאוד, עוד נראה מה זה נותן.

אתה אומר, אם אני לא יכול לקבל סטייק, אני אחתוך מעצמי את הרצונות האלה ולא אשתמש בהם. אבל הרצון נשאר.

תלמיד: מה זה נקרא שיש רק כלים דהשפעה למעלה מפרסא? איך יש שם קשר בין פרצופים למעלה מפרסא אם יש רק כלים דהשפעה?

זו לא מכאניקה. בכול מקום יש לך את כל הכלים. רק אנחנו אומרים שבכול מקום ומקום יש לך פרסא, שאתה חייב להעמיד את הפרסא הזאת, את הגבול הזה, שעד כאן אתה מקבל ועד כאן לא, וכך בזה ובזה, זאת אומרת, סך הכול כך הגוף שלך בקטנות נבנה.

יש לו רגליים לתינוק? יש. ידיים? יש. הכול יש. במה משתמש? בכלום לא משתמש, אין לו שום דבר, חוץ מפה וטוסיק אין לו כלום. מכאן נכנס משם יוצא. אבל גדלות ידיים ורגליים, הוא ישתמש בהם? ישתמש. הם גם עכשיו נמצאים בשימוש בזה שנמצאים.

תלמיד: כשכתוב כלים דהשפעה למעלה מהפרסא, יש שם גם כלים דקבלה?

ודאי. לא יכול להיות, אתה לא יכול לחלק בין הכלים. רק סכמתית אנחנו אומרים שכל הכלים דהשפעה למעלה, כל הכלים דקבלה למטה.

תלמיד: מה נותנת לי החלוקה הזאת אם יש שם כלים דהשפעה, כשיש שם גם כלים דקבלה?

לא יכול להיות חלק מהכלים. הכלים תמיד שלמים, עשר ולא תשע ולא אחת עשרה. אלא בכמה משתמשים בכול דבר זאת השאלה. אבל מבנה הוא תמיד מבנה, ה-ו-י-ה לא שיניתי.

תלמיד: כדי שיהיה קשר, לדוגמה, בין כתר ואבא ואמא זה דרך האח"פ?

כן, דרך אח"פ דכתר.

תלמיד: זה לא נקרא שמשתמשים בכלים דקבלה?

משתמשים, אבל לא ככלים דקבלה, כמעבר. על זה עוד נדבר.

תלמיד: אז הכול כאילו לפי השימוש עם הכלים?

ודאי, אבל עשר ספירות חייבות להיות. מה אתם פתאום ככה יכולים לחתוך, זה לא איזה גוף מת שאתה הולך לחתוך ממנו חתיכה.

"ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע"כ נבדלו מהנהי"מ, ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה."

זאת אומרת, כלים לחצי התחתון דתפארת, אמנם הם כלים דקבלה, אבל הם פועלים כדי להעביר את האור למטה, לא לעצמם. ולכן, הם אמנם נמצאים למטה מפרסא, אבל הפעולה שלהם היא להעביר אורות לא לעצמם, זה חצי תחתון דבינה. ולכן היא קשורה לכלים דקבלה האמיתיים שזה זו"ן, אבל זה בעצם כמו שדיים, לתת לתחתונים.

לכן, אמנם נמצא עולם הבריאה למטה מפרסא, אבל עדיין אי אפשר להגיד שהוא כבר מקולקל, שהוא כבר ברצון לקבל. זו האלוקות שנמצאת בשירות התחתונים. ולכן, עולם הבריאה הוא רובו נקרא טוב, מה שאין כן עולם האצילות הוא כולו טוב.

אות ס"ח

"גם הזו"ן דגוף הנקרא נהי"ם נתחלקו ג"כ לב' בחינות, כי המלכות להיותה בחינת נוקבא נמצאת פגמה יותר קשה, והיא נעשית למקום עולם העשיה. והז"א שהוא נה"י, נעשה לעולם היצירה למעלה מעולם עשיה. והנה נתבאר, איך נחלק פרצוף הנקודות דס"ג, בסבת הצמצום ב', ונעשה מקום לד' עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אשר הכח"ב חג"ת עד החזה שבו, נעשה מקום לעולם אצילות. וחצי ת"ת התחתון שמחזה עד סיום הת"ת, נעשה מקום לעולם הבריאה. והנה"י שבו לעולם היצירה. והמלכות שלו לעולם העשיה. ומקומם מתחיל מנקודת הטבור דא"ק, ומסתיים ממעל לנקודת עוה"ז, דהיינו עד סיום רגליו דא"ק, שהוא סוף שיעור הלבשת פרצוף נקודות דס"ג לפרצוף גלגלתא דא"ק, כנ"ל."

שאלה: בהשתלשלות הוא עובר בין עולם הנקודים לפרצוף עולם הנקודים?

בכל מילימטר שאתה צריך משהו לקבל, להשפיע, להעביר, אתה צריך לעשות על זה זיווג דהכאה. איך אתה יכול לעבוד? מה זה עובר? הרצון בדרך מקבל, קולט, מתמלא, חושב, עושה לעצמו, לא לעצמו, איך להשפיע לעליון, איך אפשר להמשיך כדי להשפיע לעליון פעולה, זה נקרא כבר כלפי התחתון, כי השפעה לתחתון זו הטבה לעליון. כל הזמן עובדים כל החלקים האלה.

תלמיד: פעם אחת הוא מגדיר את זה "עולם הנקודים" ואחרי זה "פרצוף הנקודים".

זה עדיין לא עולם, אני אמרתי את זה, זה עדיין פרצוף. ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף זה פרצוף. העולם זה סדר, סדרת הפרצופים. עוד מעט זה יצא.

שאלה: מה הסיבה של בריאת הפרצופים והעולמות? למה הכול לא נעצר במלכות דאינסוף?

אני לא יודע. אני יודע שמהרצון לקבל שהיה באור העליון מתחיל להתגלגל משהו. האור העליון משפיע על הרצון ומזה נולדים הדברים. ואז אנחנו לומדים על ד' בחינות דאור ישר. וכול היתר זה באותה דוגמה של הד' בחינות דאור ישר. יחס בין האור לכלי מוליד את כל הצורות הללו.

שאלה: איך להבין שאת פרצוף נקודות דס"ג, שזה בעצם בינה נקייה, עכשיו אנחנו מחלקים?

פרצוף נקודות דס"ג, בינה נקייה שירדה למטה מטבור?

תלמיד: אנחנו אומרים שממנו נעשה מקום לעולמות, כלים כבדים כביכול שזה נמצא בנה"י דגלגלתא.

מנקודות דס"ג שהתפשטו למטה, נעשה מקום לד' עולמות אבי"ע. אז מה אתה שואל? למה פרצוף נקודות דס"ג יכול להיות מקום לעולמות?

תלמיד: כי זה בעצם בינה.

מה זה חשוב אם בינה או לא בינה? דווקא בינה, לכן נעשה מקום. קודם כל, הפרצוף העליון הוא תמיד מקום לפרצופים התחתונים. כמו בינה שהיא מולידה, אז היא מחזיקה בתוכה את העובר, אחר כך מולידה ומפתחת אותו וכן הלאה. זה תמיד כך.

תלמיד: האם נכון להגיד שבעצם עכשיו בינה מתאימה את עצמה לאותו נה"י דא"ק, שצריך לתקן אחר כך בעולמות האלה?

כן. אבל זאת לא רק בינה, זה כל הפרצוף העליון. בכוח בינה שיש בכל מקום, שזה החצי העליון שלה זה שייך להשפעה, והחצי התחתון שהיא מוכנה לקבל על מנת להשפיע. זה הפרצוף, הכול בבינה.

שאלה: כתוב, "וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף," למה הוא אומר באמת שייכת לגוף, למה הוא אומר את זה? זאת שאלה אחת. אחר כך כתוב, "ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם, לא ברורים לי הקטעים האלה, "רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם," מה הוא אומר לי פה?

למה שני שליש תפארת דתנהי"מ דנקודות דס"ג הצטמצמו? הם לא הצטמצמו בגלל עצמם, כמו בינה בכלל, אלא מפני שהם רוצים לשרת לתחתונים. ולכן הם מקבלים מהתחתונים את הרצון שלהם, של התחתונים, ולכן הם מצטמצמים. למה? כי הם יודעים שאם הם יתנו לתחתונים, התחתונים מזה יקבלו הרעלה. האור שנכנס ללא מסך הוא מרעיל את הכלי. לכן אמא לא נותנת לתינוק מה שרע לו, מה שיכול לגרום לו נזק, לכן היא מצמצמת את עצמה.

ולכן כלים של חצי תחתון דתפארת דגוף ודנקודות דס"ג, הם מצטמצמים כמו הנה"י ומלכות דנקודות דס"ג. למה? כי זה הכול לשירות התחתונים. כי זה בינה, זה פרצוף בינה, נקודות דס"ג. אבל מפני שהם באו בחיבור עם נה"י דא"ק, והם רוצים לתת לנה"י דא"ק, גם להוסיף להם את כוח הבינה, וגם להעביר להם אורות של מילוי אחרי התיקון. אבל כשהם רואים שבנה"י דא"ק יש בחינה ד' דעביות, אז הם לא יכולים להעביר להם שום דבר, מפני שזה יהיה לרעתם, אין להם מסך על זה. ובינה לא מסוגלת לספק להם את המסך הזה על בחינה ד', רק בגמר התיקון זה יהיה. ולכן הנקודות דס"ג הן מצטמצמות.

אתה יכול להגיד, נקודות דס"ג למה הן מצטמצמות? מפני שהן לא יכולות לשרת לתחתון. לטובת התחתון הן מצטמצמות ולא בגלל עצמן.

תלמיד: פתאום הגעת בחזרה לעולם הנקודים בקטנות, זאת הסיבה?

אני עוד לא הגעתי לקטנות דעולם הנקודים, אני הגעתי לצמצום ב' בנקודות דס"ג.

תלמיד: צמצום בנקודות דס"ג, ועכשיו מזה אתה מגיע לעולם הנקודים?

עכשיו, אחרי זה הרשימות האלו מנקודות דס"ג המצומצמות עולות לראש דס"ג, ומבקשות מס"ג תעשה עלינו בבקשה פרצוף. זאת אומרת, מידת ההשפעה, שאנחנו כן יכולים להשפיע לתחתון מתחת לטבור, אז מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו מצטמצמים בגללו, אז יש לנו מה לתת, או לא? ונקודות דס"ג עושה להם פרצוף, לרשימו. ואז הפרצוף הזה נקרא קטנות דעולם הנקודים.

תלמיד: כשהתחלנו את השיעור למדנו בעצם את הנושא הזה, ועכשיו העברת את זה מלמטה בחזרה. אנחנו מבינים עכשיו מאיפה בא עולם הנקודים של הקטנות.

מפני שאתה שואל תמיד בדיעבד, מצד אחד. ומצד שני בגלל שבעל הסולם גם כן כותב בצורה כזאת.

שאלה: אפשר להגיד שזה תוהו ובוהו, שפרצוף נקודות זה קו בלי אור?

לא כתוב, אל תשאל על מה שלא כתוב. זהו, זה החוק. אנחנו לא פילוסופיה, לא כתוב לא לומדים. תוהו ובוהו זה בכלל משהו אחר.

שאלה: מי החליט על צמצום ב'? המלכות הזאת שעלתה, מלכות דגלגלתא, היא החליטה על הצמצום?

כל ההחלטות הן במלכות דאין סוף. אנחנו כבר דיברנו אתכם שרק מלכות דאין סוף היא פועלת. כל הרשימות עולות לשם, היא עושה חשבונות והיא עושה את הכול. ו"אני ה-ו-י-ה לא שיניתי". רק ד' בחינות דאור ישר, שמתלבשות כל ההבחנות, מתלבשים עליהן כל הפרצופים, הן עובדות, ד' הבחינות הללו, ה-ו-י-ה. כל היתר זה ענפי הה-ו-י-ה הזאת, כמו ענפים על העץ.

תלמיד: אבל ה-ו-י-ה זה הכול.

זאת הה-ו-י-ה, וכל היתר הם מה שמסייעים לאותה ה-ו-י-ה.

שאלה: בצמצום ב' יש גם כן ביטוש כלשהו? בגלל ההחלטה בכל זאת פועל האור כן לדחוף?

עוד מעט נלמד. כלים דהשפעה, כלים קטנים, יש שם ודאי גם את כל התופעות שיש בצמצום א'.

ענין הקטנות והגדלות שנתחדש בעולם הנקודים

אות ס"ט

"והנה אחר שידעת בדרך כלל ענין הצמצום ב', שנעשה בפרצוף הנקודות דס"ג, לצורך אצילות הע"ס דעולם הנקודים, שהוא פרצוף הרביעי דא"ק, נחזור ונבאר ענין יציאת הע"ס דנקודים בפרטיות. וכבר נתבאר ענין יציאת פרצוף מפרצוף, שכל פרצוף תחתון נולד ויוצא ממסך דגוף דעליון אחר הזדככותו ועליתו להתחדשות הזווג להפה דעליון והגורם להזדככות הזה הוא הביטוש דאו"מ במסך דפרצוף העליון, המזכך למסך מעביות דגוף שבו, ומשווה אותו לבחינת עביות דראש. (כנ"ל באות ל"ה, עש"ה) שבדרך זה יצא פרצוף ע"ב דא"ק מפרצוף הכתר דא"ק, וכן פרצוף ס"ג דא"ק מפרצוף ע"ב דא"ק, כמ"ש שם. והנה גם פרצוף הד' דא"ק הנקרא ע"ס דעולם הנקודים, נולד ויצא מהעליון שלו, שהוא ס"ג דא"ק, ג"כ באותו הדרך."

זאת אומרת, לפי הרשימות המסך עושה זיווג דהכאה בפה דראש. ומתפשט אז מפה דראש ולמטה גוף עד הטבור שמקבל על מנת להשפיע. ומטבור ולמטה שלא יכול לקבל בעל מנת להשפיע נשארים כלים ריקים. עודף האור שהוא לא קיבל נמצא מבחוץ ונקרא "אור מקיף". בגבול שנקרא הטבור יש ביטוש מקיף ופנימי, מבטשים זה בזה. והם מזככים את המסך, והמסך חייב תחת הלחץ הזה להתחיל לעלות בחזרה לפה דראש, ולחזור למצב הקודם. אבל כשמגיע למצב הקודם מטבור לפה, המסך הזה כבר מגיע עם כל הרשימות שהיו לו בתוך הפרצוף, חוץ מהרשימו האחרון. הרשימו האחרון נעלם כי הוא דווקא גרם לסיתום, לגבול יצירת האורות בתוך הפרצוף. וכאן בראש יוצאים על הרשימות שבאו מתוך הפרצוף זיווגי דהכאה, ונולד פרצוף חדש. וכך כל פעם יוצא הפרצוף הבא מתוך הפרצוף הקודם. זאת לידת הפרצופים מעליון לתחתון.

שאלה: מה ההבדל בין הכלים דאח"פ דכתר, לכלים גלגלתא עיניים דאבא ואימא?

כלים דאח"פ דכתר הכתר לא מפעיל אותם הם נמצאים אצלו רק כמעבר להעביר את האורות לגלגלתא עיניים דאבא ואימא, כלים גלגלתא עיניים דאבא ואימא זה כלים דראש, אבא ואימא זה נקרא "ראש" ראש דעביות, זאת אומרת, שם נעשה ממש זיווג דהכאה כדי להוליד את גלגלתא עיניים דזו"ן גוף הפרצוף.

תלמיד: פרצוף נקודות דס"ג יוצא על זיווג ב' א' צמצום ב' בקטנות. למה בגדלות הוא יוצא על ד' ג'?

מאיפה אתה יודע שיש גדלות, מי סיפר לך?

תלמיד: אנחנו צריכים איכשהו להשתמש באח"פ שנמצא מתחת לפרסא.

אני לא יודע לא קראתי עדיין על זה. למה אתה מבלבל את כולם, חכם?

שאלה: מה המשמעות לזה שעכשיו התחלת לצייר בפרצוף הנקודים בקטנות את הפרצוף בצורה של מגדל חלק בתוך חלק, מה שלא היה עד עכשיו?

כי איך תצייר אחרת.

תלמיד: מה החידוש פה כאילו שבגללו עכשיו הפרצוף נראה ככה?

קודם כל אנחנו מייצרים כאן ראש דהתלבשות שלא ציירנו קודם. כי גם בע"ב (ראו שרטוט מס' 5) יש לנו עוד שני ראשים, ראש דע"ב יש לו ראש דהתלבשות, וראש דעביות. גם בס"ג יש לנו ראש דהתלבשות וראש דעביות. אתה מבין. לא ציינו את זה קודם, אבל כאן אנחנו כן מציינים את זה שכתר זה ראש בהתלבשות ואבא ואימא זה ראש דעביות.

שרטוט מס' 5

תלמיד: כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע שכאילו יש שני חישובים שונים.

החישובים שונים. וודאי. אנחנו למדנו מה זה ראש דהתלבשות וראש דעביות. ראש דהתלבשות זה כאילו שאני טועם מה שהיה לי קודם. וראש דעביות שאני עכשיו מחליט עם מה שיש לי כרגע. ראש דהתלבשות אנחנו דיברנו אני אתמול אכלתי סטייק במאה שקל, היום אני נכנס למסעדה, מה היה לי אתמול אתמול, זה כמו הזקנים שמדברים כשהייתי צעיר צעיר. אבל עכשיו תכלס יש לי חמישים שקל, אז לפי החמישים שקל אני קונה חתיכת דג. אז אני חייב ראש דהתלבשות כי בלי זה אני לא יכול לעשות חשבון לראש דעביות, לא יכול. כי זה מה שאני קיבלתי מאתמול ולפי זה אני מודד מה שאני יכול לעשות היום. תנסה כך לעשות ואז אתה לא תטעה בחיים.

תלמיד: בפרצופים העליונים אמרנו שיש כאילו ראש אחד עם שתי רשימות, לא שני ראשים. יש ראש אחד ויש לו רשימות דהתלבשות ורשימות דעביות, אבל כאילו היה ראש אחד. אז למה עכשיו אנחנו קוראים לזה שני ראשים?

תמיד יש לנו התלבשות ועביות, אבל על מה התלבשות ועביות? אנחנו קראנו את זה, איפה הסעיף הזה שיוצאים לנו שני ראשים? "עניין ראש, תוך סוף שבכל פרצוף".

קריין: עמ' 175 אות נ'.

תקרא את זה. אנחנו לא נחזור לזה.

תלמיד: גם לכאורה אם יש שני ראשים צריכים להיות שני גופים.

זה נקרא ראש דהתלבשות אחד, שאין לו התפשטות בגוף, כי אין לו עביות.

קריין: אות ע' בעמ' 180.

אות ע'

"אמנם יש כאן ענין נוסף, כי בפרצופין הקודמים, בעת הזדככות המסך והעליה לפה דראש דעליון, לא היה המסך כלול רק מהרשימות דעביות דגוף העליון בלבד, משא"כ כאן בהזדככות המסך דס"ג דא"ק לצורך הנקודים, היה המסך הזה כלול מב' מיני רשימות. כי מלבד שהוא כלול מרשימות העביות של עצמו, דהיינו מבחינת הספירות דגוף דס"ג דא"ק, הנה הוא כלול עוד מרשימות העביות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור. והוא מטעם התערבותם יחד למטה מטבור דא"ק כמ"ש לעיל באות ס"א, שהנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור דא"ק, ונתערבו יחד עם הזו"ן דא"ק אשר שם."

זאת אומרת מה שקורה לנו במסך שנשאר לנו אחרי ס"ג שם יש לנו שתי מיני רשימות, (ראו שרטוט מס' 6) רשימו אחד הוא ב'/א' צמצום ב'. אתם רואים אותו בכתם הצהוב? והרשימו השני שהוא ד'/ג'. ואז יוצא שפרצוף כדי להוליד את התחתון הוא עושה זיווג קודם כל הרשימו דקטנות ואחר כך הרשימו דגדלות. הרשימו דקטנות הוא מוליד את התחתון והרשימו דגדלות הוא כבר מגדל את התחתון. לא שיוצאים כאן שני פרצופים, אלא מידה על הקטנות דפרצוף שנולד עכשיו ומידה על גדלות הפרצוף שנולד עכשיו. וזה הכל נמצא בהעליון והעליון בצורה כזאת מטפל בתחתון. ואז יוצא לנו בלידת הפרצוף הבא שיש לנו הפרצוץ עצמו שזה הקטנות שלו, מיהו, זה עיבור, יניקה, איך שהוא עובר ואחר כך גדלות, מהו צריך להיות בצורה כבר שבשל.

שני הרשימות הללו הם חייבים להיות בתוך העליון כדי לנהל את התחתון, זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהעליון כבר יודע מה יהיה הסוף של התחתון ולאיזה צורה הוא צריך להוליד אותו ולאיזה כיוון הוא צריך לגדל אותו על כל צעד ושעל.

שרטוט מס' 6

שאלה: לגבי הקשר הזה בין הספירות, לבין הפרצופים. אמרת קודם שזה כמו עץ והענפים שלו.

על מה דיברנו, על זה שיש עשר ספירות בכל מקום?

תלמיד: מה הקשר בין הפרצופים?הרי יש רצון לקבל אחד.

הקשר בין הפרצופים שלכל הפרצופים יש להם אימא אחת, מלכות דאין סוף. כל הפרצופים הם קשורים זה לזה ויוצאים זה מזה. איזה פרצוף שעושה איזו פעולה הוא נותן תגובה לכל הפרצופים, זה הכול מערכת אחת, כולם מרגישים זה את זה כמו שזה קורה בגוף שלהם. לא יכול להיות השינוי הקטן ביותר באיזה מקום שיהיה, אם זה לא נותן זעזוע לכל המערכת.

תלמיד: נברא בחינה א' ואז היא הולידה את בחינה ב', מה זה נקרא שהיא הולידה את בחינה ב'?

התפתחה מבחינה א' לבחינה ב'.

תלמיד: אז זה לא מישהו חדש עכשיו, זה אותו מישהו.

זה אותו מישהו שהשתנה על ידי ההתפתחות.

תלמיד: אז מה זאת אומרת שעכשיו ההוא מלביש על ההוא והתחתון לצורך העליון?

זה הקשר ביניהם, קשר טבעי, מי שנולד עכשיו מקבל מהקודם שלו, מהע"ב שלו, הוא מקבל דרכו את האור, את החיסרון, את הטיפול.

תלמיד: אבל זה כאילו מישהו אחד. מה זו איזו פעולה שעשיתי.

לא, זה לא אחד. אלה שתי ישויות שיש בהן עביות שונה, רצונות שונים, אומנם שהם יוצאים זה מזה.

תלמיד: אז רק אחרי צמצום א' זה מתחיל להיות קו? מה זה נקרא שהראש הם שלוש הבחינות הראשונות הן נמצאות שם ואז כל מה שקורה זה קורה בד'? מה זאת אומרת שיש את כל הדבר הזה, מדובר על מצב אחד או על כל המצבים ביחד?

אני לא יודע מה לענות לך בדיוק על השאלה הזאת. אחרי צמצום א' יש לנו קו כי צמצום אומר שאפשר לקבל רק בעל מנת להשפיע, ובעל מנת להשפיע לכל אחד ואחד יש לו העביות משלו, יש לו יכולת משלו, הכול זה מדורג כבר. תחשוב יותר, אתה תמצא תשובות.

שאלה: הכול קורה בתוך מלכות דאין סוף?

הכול עולה למלכות דאין סוף על כל דבר ודבר.

תלמיד: אלה הכול שינויים פנימיים בתוך מערכות דאין סוף?

לא יודע מה אתה רוצה להגיד בזה. נגיד שכן.

תלמיד: אמרנו שהעולם מכיל סידרה של פרצופים. מה ההסבר לזה שהמקומות של העולמות, אני יודע שזה לא גודל פיסי, אבל שעולם הבריאה הוא שני שלישים תחתונים דתפארת, עולם אצילות הוא שם שש ספירות?

כל עולם ועולם יש לו אופי משלו. אופי של עולם האצילות זה ג"ר, זה חכמה ובינה בצורה מלאה, עולם הבריאה זה כבר בר ממדרגה, מאצילות, כבר אין שלמות כמו באצילות, אבל בכל זאת עדיין נמצא בהשפעה. ואחר כך בא עולם היצירה שהוא כבר שייך לתחתונים, ועולם העשייה שהוא התחתון בעצמו. אנחנו עוד נלמד את זה, אלה רק ההגדרות איפה שמקום העולמות, על העולמות עדיין אנחנו לא דיברנו.

(סוף השיעור)