שיעור צהריים 22.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 578, "שמעתי", מאמר ס"ד.

"מתוך שלא לשמה באים לשמה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 578, מאמרי "שמעתי", מאמר ס"ד "מתוך שלא לשמה באים לשמה".

נקרא את המאמר הקצר הזה, מאמר מאוד ענייני ומאוד חשוב, "מתוך שלא לשמה באים לשמה".

סד. מתוך שלא לשמה באים לשמה

שמעתי ויחי י"ד טבת תש"ח בסעודת שחרית

""מתוך שלא לשמה באים לשמה".

ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו.

למשל, אם באו אנשים לביתו, והוא מתבייש להיות יושב בטל, אזי הוא לוקח איזה ספר ולומד תורה. נמצא, בשביל מי הוא לומד תורה? לא בשביל מצות ה', זאת אומרת, שימצא חן בעיני השם ית', אלא בשביל האורחים שבאו לרשותו, למצא חן בעיני האדם. ואיך אפשר אח"כ לבקש שכר מהשם ית' על התורה הזו, שעסק עבור האורחים. נמצא, שאצלו אין השם ית' נעשה מחויב, אלא שהוא יכול לחייב את האורחים, שהם ישלמו לו שכר, היינו שיכבדו אותו בשביל שהוא לומד תורה. אבל אינו יכול לחייב בשום אופן את הבורא ית'." זאת אומרת אין לו טענה לבורא, בצורה כזאת הוא יותר נקי.

"ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו רק לשם השם, אזי תיכף ומיד הוא צריך לומר, שהכל מתנהג מלמעלה. זאת אומרת, שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה.

נמצא, שהבורא ית' הוא הפועל ולא האדם. ואזי אדרבה, שהוא צריך לתת שבח להשם ית', שאפילו במצב השופלות שנמצא, גם כן ה' לא עוזב אותו, ונותן לו כח, היינו חמרי דלק, שירצה לעסוק בדברי תורה.

נמצא, שאם הוא משים לב על המעשה הזו, אזי הוא שהשם ית' הוא הפועל, בסוד ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". אבל האדם אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה. הגם שהאדם עושה המצוה הזאת, אבל הוא לא עושה זה בשביל מצוה, רק בשביל גורם אחר (שהאדם), שהגורם נמשך מפרודא חס ושלום.

והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם והוא הסיבה שמחייב אותו. אבל הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת. נמצא, שבזמן השלא לשמה יותר קל ליחס המעשה טוב, ולומר שהשם ית' הוא העושה המעשה טוב ולא האדם. וזה פשוט מטעם, שהאדם לא רוצה לעשות את הדבר בשביל מצוה, אלא בשביל גורם אחר.

מה שאין כן בלשמה, שהוא יודע בעצמו, שהוא העובד מטעם המצוה, זאת אומרת שהוא בעצמו היה הגורם, היינו מטעם מצוה, אבל לא מטעם שהשם ית' נתן לו בלבו את הרעיון והרצון לעשות את המצוה, אלא הוא בעצמו בחר בזה.

והאמת, שהכל עשה השם ית', אבל אי אפשר להשיג להשגחה פרטית, מטרם שמשיגים את הענין שכר ועונש."

זה המאמר הקצר, אבל מאוד סמיך, מלא הבחנות.

סד. מתוך שלא לשמה באים לשמה

שמעתי ויחי י"ד טבת תש"ח בסעודת שחרית

""מתוך שלא לשמה באים לשמה".

ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו.

למשל, אם באו אנשים לביתו, והוא מתבייש להיות יושב בטל, אזי הוא לוקח איזה ספר ולומד תורה. נמצא, בשביל מי הוא לומד תורה? לא בשביל מצות ה', זאת אומרת, שימצא חן בעיני השם ית', אלא בשביל האורחים שבאו לרשותו, למצא חן בעיני האדם. ואיך אפשר אח"כ לבקש שכר מהשם ית' על התורה הזו, שעסק עבור האורחים. נמצא, שאצלו אין השם ית' נעשה מחויב, אלא שהוא יכול לחייב את האורחים, שהם ישלמו לו שכר, היינו שיכבדו אותו בשביל שהוא לומד תורה. אבל אינו יכול לחייב בשום אופן את הבורא ית'.

"ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו רק לשם השם, אזי תיכף ומיד הוא צריך לומר, שהכל מתנהג מלמעלה. זאת אומרת, שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה.

נמצא, שהבורא ית' הוא הפועל ולא האדם. ואזי אדרבה, שהוא צריך לתת שבח להשם ית', שאפילו במצב השופלות שנמצא, גם כן ה' לא עוזב אותו, ונותן לו כח, היינו חמרי דלק, שירצה לעסוק בדברי תורה.

נמצא, שאם הוא משים לב על המעשה הזו, אזי הוא שהשם ית' הוא הפועל, בסוד ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". אבל האדם אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה. הגם שהאדם עושה המצוה הזאת, אבל הוא לא עושה זה בשביל מצוה, רק בשביל גורם אחר (שהאדם), שהגורם נמשך מפרודא חס ושלום.

והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם והוא הסיבה שמחייב אותו. אבל הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת. נמצא, שבזמן השלא לשמה יותר קל ליחס המעשה טוב, ולומר שהשם ית' הוא העושה המעשה טוב ולא האדם. וזה פשוט מטעם, שהאדם לא רוצה לעשות את הדבר בשביל מצוה, אלא בשביל גורם אחר.

מה שאין כן בלשמה, שהוא יודע בעצמו, שהוא העובד מטעם המצוה, זאת אומרת שהוא בעצמו היה הגורם, היינו מטעם מצוה, אבל לא מטעם שהשם ית' נתן לו בלבו את הרעיון והרצון לעשות את המצוה, אלא הוא בעצמו בחר בזה.

והאמת, שהכל עשה השם ית', אבל אי אפשר להשיג להשגחה פרטית, מטרם שמשיגים את הענין שכר ועונש."

שאלה: מתוך המאמר אני מבין שכשאדם עובד לשמה, אז קשה לו יותר לייחס את העבודה שלו לבורא, ובלשמה קל לו יותר, אני לא כל כך מבין למה.

אם הוא עובד על בטוח בלא לשמה, אז הוא יודע שהוא עובד בלא לשמה, כמו במאמר שבשביל האורחים הוא יושב ולומד. אם הוא משתדל לעשות את זה על מנת להשפיע, אז הוא כבר לא יודע בדיוק אם הוא עושה את זה בעל מנת להשפיע או לא, כי מי יכול להגיד לו את זה, הוא בעצמו לא יודע. לכן קל לו בינתיים לקבוע בלא לשמה שהוא נמצא בטוח בלא לשמה. תיכף נברר את זה יותר לעומק.

שאלה: נאמר שבלשמה הוא יודע שהוא עובד מטעם המצווה ולא כי הבורא נתן לו את הרעיון והרצון. האם לעשות מטעם מצווה זה לא לעשות למען הבורא? נאמר בהתחלה שבלא לשמה קל לו יותר לעשות את הפעולות למען הבורא, ובלשמה הוא יותר דבוק לבורא ועוד יותר ברור לו שהבורא מניע אותו לכל המעשים. האם הכוונה היא שבלא לשמה האדם צריך לעשות יותר מאמצים בקשר שלו עם הבורא ובהתעוררות מלמטה?

בלא לשמה אדם יודע שהוא נמצא בלא לשמה, הוא עושה את זה או בשביל האורחים או כדי לקבל שכר אחר, אבל הוא יודע שכך הוא עושה. מה שאין כן בלשמה הוא לא רואה מי מחייב אותו והוא אולי חושב שהוא עושה את זה מטעם זה שרוצה לעשות נחת רוח לבורא. אבל מי יגיד לו, מי מחייב אותו, מי חותם לו שהוא עושה את זה בלהשפיע? לכן בלא לשמה קל לנו יותר לעבוד ולהגיד שאנחנו עושים לא לשמה.

תלמידה: בלשמה יש לו יותר גילוי של ההשגחה הפרטית, ואז האמונה שלו יותר גדולה, הוא מבין שזה הכול למען הבורא. מי אומר לו את זה?

לא. בלשמה האדם לא בטוח שהוא עשה את זה בלשמה, מאיפה הוא יודע? אם הוא בטוח שהוא עושה על מנת להשפיע ואין לו שום דבר לעצמו, אז זה משהו אחר. אבל בעצם כשאדם משתדל להיכנס ללשמה, אז הוא לא יכול לדעת אם באמת הוא עושה את זה לשם ה'.

שאלה: אני לא מבין מה זה לשמה ומה זה לא לשמה. כי לפי הדוגמה של האורחים, גם אנחנו קודם עושים משהו בשביל העשירייה, בשביל הקבוצה ורק אחר כך בשביל הבורא. אני לא מצליח להרגיש איך אפשר לעשות את זה בכנות, האם בהקשר הזה אני צריך להסתכל?

כן.

שאלה: הוא כותב שהאדם יכול לבקש שכר מהאורחים אם הוא עסק בתורה, אבל לא מהבורא. איזה שכר האדם מבקש מהבורא על זה שהוא עסק בתורה?

רק שהעבודה שלו תהיה באמת לשם ה', לבורא עצמו, הוא לא מבקש שום דבר חוץ מזה. ואילו אם האורחים מחייבים אותו או משהו אחר מחייב אותו, אז ממה שמחייב אותו משם הוא צריך לדרוש שכר.

שאלה: מה הם מעשים טובים בעבודה רוחנית, במיוחד בעשירייה?

להשפיע לחברים ודרכם לבורא. בסך הכול השפעה.

שאלה: מדבריך הבנתי שבין לא לשמה ללשמה האמיתי, כשאדם כבר נמצא ברוחניות, יש לשמה של ביניים, כשהוא עדיין לא ברוחניות אבל מכוון לגמרי להיות בלשמה. האם זאת הכוונה במאמר, שהוא עדיין לא בטוח שהוא משפיע לבורא? כי לי תמיד היה נראה שכשהוא ברוחניות, אז הוא לגמרי בטוח.

לא. אתה צודק שיש כאן הרבה מצבים שאדם לא בטוח איפה הוא נמצא.

שאלה: מה שהוא מתאר במאמר שהוא לומד תורה כי יש אורחים שמגיעים אליו הביתה, ואז הוא יכול להגיד שהבורא סיבב את זה, האם זה נקרא שהוא נמצא בלשמה, ברגע שמשייך את זה לבורא?

לא. אם הוא לומד בשביל האורחים, ולא חשוב אם הבורא סיבב את עניין האורחים או לא, אלא אם הגורם הוא לא הבורא עצמו, אז סימן שהוא לומד לא לשמה.

תלמיד: איך מגיעים לזה שהבורא יהיה הגורם עצמו? זה לא ברור מהמאמר.

מה זה "זה לא ברור מהמאמר", זה אתה שלא רואה. אם באים אורחים, אז זו בעיה גדולה ללמוד לשם ה', כי האורחים הם כבר הגורם. אבל אם הוא יכול להתעלות למעלה מנוכחות האורחים וללמוד גם לפני שבאים אורחים, גם אחרי שהולכים האורחים, ללמוד לבד כביכול, בלעדיהם, אז נקרא שמי שמחייב אותו זה הבורא, ואז הוא יכול לבוא לבורא ולדרוש ממנו שכר.

תלמיד: אבל הוא כותב שגם כשיש אורחים הוא מבין שזה הבורא חייב אותו בסופו של דבר על ידי האורחים.

לא חשוב, אבל בכל זאת הוא מחויב על ידי האורחים. אם לא היו אורחים, אז הוא לא היה לומד.

תלמיד: איפה לנו יש הזדמנות שלא על ידי חיוב של כל מיני אורחים כאלה כן לעבוד לשם ה', לעבוד לשמה? בלי שמשהו מחייב אותנו, איך אנחנו יכולים לעשות פעולה ולהגיד שזה בשבילו?

כשאתה פותח ספר ואין מי שמחייב אותך, אלא מפני שאתה בעצמך רוצה ללמוד ובזה לעשות נחת רוח לבורא, אז זה כבר משהו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה לא מתוך הרצון לקבל שלי?

כן, אבל בכל זאת אין מי שמחייב אותך חוץ מהרצון לקבל שלך.

תלמיד: וזה יותר קרוב למצב של לשמה.

כן. כי אין שום כוח זר שמחייב אותך.

שאלה: האם נכון להבין שאם אני רואה מאחורי החברים את הבורא, אז אני רואה גם את החברים וגם את הבורא? כלומר אני רואה פה שתי כוונות, לשמה ולא לשמה, נכון?

לא. זה שאת רואה את החברים ואחרי החברים את מתארת לעצמך שנמצא הבורא, בזה מי מחייב אותך, החברים או הבורא? תעני לי.

תלמידה: הבורא מחייב את כולם אבל אנחנו לא רואים אותו, לכן אנחנו מרגישים שזה לא הוא אלא אנחנו, האגו שלנו כביכול.

לא. את רואה את החברים, מאחורי החברים את לא מבחינה בבורא. החברים מחייבים אותך ללמוד, לקרוא משהו, לעשות משהו. האם הם אלה שמחייבים, או שאת רוצה להגיד שמאחוריהם עומד הבורא?

תלמידה: הם מחייבים רק כי מאחוריהם עומד הבורא, אחרת אף אחד לא יכול לחייב איתי.

אבל איך את תופסת את זה? האם זה מגיע מהבורא או מהחברים? ביחס למי את מתביישת, מפחדת, עושה חשבונות, כלפי מי, כלפי החברים או כלפי הבורא?

תלמידה: גם כך וגם כך.

את זה צריך לברר. יופי. הבנת.

שאלה: האם האורחים הם הסטרא אחרא שבתוך האדם?

לא, אנחנו מדברים על מה שאנחנו רואים, באים אורחים והאדם עושה כך. אנחנו לא נכנסים לאיך הבורא מתלבש ושולח לו דמיונות כאלה וכאלה, לא. אלא פשוט.

שאלה: כתוב "ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו רק לשם השם." הפעולה הזאת של החשבון נפש, מאיפה מגיע לאדם הכוח לעשות כזה בירור נקי?

הוא לא רוצה להיות קשור לגורם החומרי, ולכן רוצה לחתוך את עצמו. נניח שעכשיו עשיתי את זה בשביל האורחים שבאו ואני מרגיש לחוץ ולומד כדי שהם ייראו שאני לומד, שיכבדו אותי וכן הלאה. אחר כך הוא עושה חשבון, "לא, אני לא רוצה לעשות את זה בשביל האורחים ולא בשביל הכבוד, אלא אך ורק לשם ה'". ואז הוא יכול לעלות מהדרגה הזאת, מהמצב הזה למעלה.

תלמיד: ה"אחר כך" הזה שנמצא באמצע, בין המצב האגואיסטי לבין התחלה של התעלות, מה זה ה"אחר כך" הזה? מאיפה זה מתחיל, מה מניע את האחר כך?

הוא מקבל הרגשה, מחשבה שזה בא מהבורא.

שאלה: יש לי כוונה לעבוד בלשמה, למה אחר כך אני רואה שלמעשה הפעולות שלי הן לא לשמה, האם הכוונה לא מספיקה?

כנראה שהכוונה לא הייתה מספיקה.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים אורחים, מצד אחר, אנחנו מבינים שהכול חוץ ממני זה בורא. ואני לא מרגיש את הבורא, אני מרגיש אותו רק דרך העולם שהוא מראה לי, כי הוא בעצמו לא קיים כביכול. מה זאת אומרת שכל תופעה שמגיעה אלי עלי לכוון למערכת כולה, האם על זה אני צריך לבקש בתפילה שלי?

אתה צריך לבקש שאחרי כל מה שקורה איתך שתראה את הבורא. לא לראות ממש, אלא לקבל שזה מגיע ממנו.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שהכול מגיע מהכוח העליון, מהבורא.

תלמיד: תיאורטית כביכול זה ברור, אבל איך להגיע לזה באמת?

תחשוב על זה כל הזמן, ככול האפשר.

שאלה: האם בעבודה בתוך העשירייה מגיעים למצב כזה שלמרות שאתה מרגיש את העשירייה, את הכוח שהעשירייה נותנת לך, אתה עובד בלשמה גם בתוך העשירייה?

ודאי, אחרי כל חבר אתה רוצה להרגיש את הבורא. אתה רוצה לעסוק עם הבורא שעומד אחרי כל חבר, כך גם למדנו ממאמרי רב"ש.

תלמיד: גם בתוך העשירייה כשאתה עובד אתה מצפה לכבוד, שהעשירייה תכבד אותך.

אז כאן מגיע מצב שאתה לא רוצה כבוד, אתה רוצה לעשות את הדברים האלה רק בגלל שזה מגיע מהבורא, בלבד.

תלמיד: זאת אומרת שזה מושג דרך החיבור השלם בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: עד כמה המצב הזה עם האורחים הוא סיבה לקנאה?

אני לא מבין כל כך. בזה שאני רואה עד כמה אני מחויב לאורחים ולא לבורא, זה מלמד אותי שאני צריך להתרומם ולהידבק בבורא עוד ועוד.

שאלה: אנחנו שמים את עצמנו בסביבה טובה, נכונה, בקבוצה, בעשירייה, ומכריחים את עצמנו לעבוד לפחות בלא לשמה. אבל יכול להיות שאנחנו יכולים שנים להיות במצב הזה ולחשוב שאנחנו עובדים למען הבורא. כי אני מגיעה לקבוצה, עושה את כל הפעולות, אני כביכול עובדת למען הבורא. איפה הפעולה הזאת ביחס לעשירייה ולסביבה כדי להגיע לרמה הבאה, לרמה של לשמה. האם הבורא נותן לנו את הדחיפה הזאת?

כן, ודאי שרק האדם מרגיש עד כמה הוא נמצא בלשמה או לא לשמה, ורק הבורא יכול לתת לאדם הרגשה כזאת. והאדם צריך לראות עד כמה הוא נמצא במסירות נפש לקבוצה ולחברים, או לעצמו. את זה צריכים לברר עוד ועוד.

שאלה: האם האדם צריך להתאמץ כדי לראות אם האגו שלו מעורב או שזה לא משנה ועדיף פשוט לדאוג לגרום לחברים להרגיש טוב יותר, לתמוך בהם, לא להדיח אותם, לעזור להם לבטא את עצמם פשוט יותר טוב למטרה?

הכי טוב זה להתעלות לחיבור עם החברים כך שאתה תנסה להיטמע ביניהם. זו הדרך הנכונה ביותר. תעשה מה שהם רוצים.

שאלה: איך לא להתאכזב שלא הגעת עדיין להרגשת הבורא ושאתה עושה את זה עבורו אלא להסתפק במועט ולהיות שמח שאתה נמצא בכלל בסביבה שמאפשרת לך לעשות פעולות בכיוון הזה של לשמה?

לא צריכים להסתפק במועט, זה לא מועט. אני רוצה לעשות כל מה שמוצא חן בעיני הבורא, זה הכול. ועל זה אני חושב כל הזמן, איך לעשות פעולות שהבורא ישמח ממני.

תלמידה: כן, ברור, רק אולי לחצי מאיתנו יש עכשיו איזשהן ספקות, אני יושבת כאן עשר שנים והכול זה לא למען הבורא.

לא נורא, בשביל זה נתנו לנו את החיים. ומה שאנחנו עושים במאמצים, זה הכול נרשם לחשבון שלנו.

שאלה: כתוב פה "אבל הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת." מה זה שהבורא מלובש בלבוש של מצווה?

שהוא לומד כיוון שכתוב בתורה שהוא צריך ללמוד.

שאלה: אם האדם בכל זאת מוצא את עצמו במצב שמתואר במשל, שהוא עושה משהו רק כשאנשים מסתכלים, שהוא עושה משהו למען הדרך ובאמת זה גורם לבושה. מה עוד אפשר לעשות? לבקש מהעשירייה?

כן, כל דבר שאת רוצה, רק לא להיות מתחת לחשבונות הגשמיים.

תלמידה: אם אחת המסקנות החשובות שצריך לעשות במאמר שלא לשמה זה גם מצב מאוד חשוב ולא לזלזל בזה?

ודאי. ודאי שלא לשמה זה מצב חשוב. כתוב אפילו ורב"ש אמר לא פעם, כמו שאנחנו חושבים שלשמה זה דבר גדול, אנחנו לא מבינים כמה לא לשמה זה דבר עוד יותר גדול ממה שאנחנו מעריכים את לשמה.

תלמידה: ומשפט הזה שבתוך הלא לשמה מגיעים ללשמה זה כאילו חיוב? תמיד בתוך לא לשמה מגיעים ללשמה?

כן, דרך זה.

תלמידה: אז איך להשתמש בלא לשמה כמועיל בשביל להגיע ללשמה? מה כל כך חשוב בלא לשמה להשתמש בזה בשביל להגיע ללשמה?

כי בלי לא לשמה אי אפשר להגיע ללשמה. נקודה.

שאלה: אם הבורא הוא זה שעושה את הפעולה והוא זה שגורם גם כביכול להרגשת הקלקול והתיקון, אז איפה אתה פה עושה למענו?

אני כאן כדי להבחין בין לא לשמה ללשמה. אני ממש לא שייך לא לזה ולא לזה אלא רק להבדיל בין שניהם ולרצות מלא לשמה להגיע ללשמה.

שאלה: אז ההבדל הוא רק מי מתחיל את הפעולה, מאיפה ההבחנה של ההתחלה? אם גילית שעבדת בשביל אנשים ושיקרת לעצמך ועכשיו אתה מייחס את זה לבורא, אז זה עדיין לא לשמה כי לא התחלת את זה.

אבל יש לך עכשיו הבחנה אמיתית איפה שאתה נמצא, אז אתה ממשיך איתה ואתה גומר בלשמה.

שאלה: האם זה נכון שלא לשמה זו עבודה חיצונית ולשמה זו עבודה פנימית, עבודה עם כוונות?

נכון, אפשר כך לומר, אמנם אנחנו גם בלא לשמה נמצאים עם כוונות, אמנם שהכוונות הן לא כל כך נקיות, אבל בין כה וכה בכל זאת מתקדמים.

שאלה: האם אפשר להסביר את הפסקה הראשונה? הוא כותב שדווקא בשלא לשמה יותר קל לייחד את הפעולה לבורא.

כן, כיוון שאתה יודע איפה אתה נמצא, ואיפה נמצא הבורא ולכן יש כאילו גשר בין מה שאתה לבין מה שהבורא. אתה לא מתבלבל שאתם נמצאים בינתיים בשני מקומות.

שאלה: מה זה אומר להשיג את השגחתו בשכר ועונש ולמה בלי ההשגה הזאת אי אפשר להשיג השגחה פרטית?

גם בעולם הזה כל מה שאנחנו עושים אנחנו תמיד מגיעים משכר לעונש, מעונש לשכר ורק על ידי שני הדברים האלו אנחנו מרגישים איפה המציאות שלנו, איפה אנחנו נמצאים, מה עשינו, לאן לפנות. רק על ידי שכר ועונש. וברוחניות השכר והעונש שלנו נעשה פשוט במדרגה אחרת, שאני הכול עושה לשם ה'.

שאלה: אם אני רוצה להפסיק לחיות בשקר, האם זה אומר שהגיע הזמן לקבל על עצמי לשמה?

תנסי, תנסי כל הזמן כנראה שכבר מגיע הזמן.

שאלה: אם אני רוצה לפתוח את הלב שלי לאנשים, ואני יודעת שמהרגשת הכאב של הסובבים אותי, הלב שלי יכול להתפוצץ.

לא צריך לפתוח שום לב רק כלפי הבורא.

תלמידה: אבל אני רוצה לאהוב את האנשים.

תאהבי בלי בעיה, אבל אל תפתחי את הלב.

שאלה: כשאנחנו עובדים במצב הלא לשמה כדי לקבל את הלשמה, אנחנו עושים את זה בעשירייה או שזה תלוי בכל אחת מהחברות בנפרד?

זה תלוי בעשירייה, עד כמה שהעשירייה תומכת בך.

שאלה: השיעורים האלה מאוד מעוררים פנימית יוצרים המון שאלות, מתי קורה המעבר מלא לשמה ללשמה. האם הוא קורה בנקודה שאנחנו מבינים, שהחברים הם חלק מהנשמה שלי וזה רק אני והבורא?

כאשר גם החברים וגם הבורא וגם את, יכולים להתחבר פעם ראשונה יחד, אז קורה המעבר מלא לשמה ללשמה.

שאלה: אם מתעוררות טענות לבורא או תסכול, איך לעבור את המצבים האלו. יש לזה תיקון?

לפנות אליו ולהתלונן.

תלמיד: לפעמים יש גם קושי לפנות אליו.

בסדר גמור, אבל זה טוב.

שאלה: האם אפשר להפריד את המניע מהפעולה זאת אומרת, ברגע שאני רואה שהבורא הוא שהביא את החברים, שגורמים לי לרצות לעשות את המצווה. לשים את זה בצד ומהנקודה הזאת להחליט שאני רוצה לעשות את הפעולה בשביל הבורא, להפריד את זה?

כן, תנסי לעשות כך.

תלמידה: תמיד המניע כך יגיע מהבורא ואני אצטרך לתמוך בו.

לא יכול להגיד, אבל זה טוב אם תעשי כך.

שאלה: כשאני מנתחת את הפעולות שלי, ואני מבינה שאנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא. והפעולות הנכונות שלנו, המעשים הטובים שלנו נובעים מיראה. מה לעשות, להתבטל באופן מלא מול הבורא ולתת את השליטה לידיו, כדי להגיע למעשים טובים שנובעים מהלב?

נכון. להתבטל לבורא וכן הלאה.

שאלה: אמרת שכל מה שאנחנו עושים זה אומר שאם אני מרגישה מאמץ, זה אומר שאני בלא בלשמה. אבל אם אני לא מרגישה מאמץ זה אומר שאני כבר בלשמה?

את זה אי אפשר לומר, אנחנו לא יכולים למדוד עדיין, לשקול מאמצים כדי להגיד אנחנו קרובים או לא, או רחוקים אנחנו לא יכולים.

שאלה: בהמשך לשאלה לגבי פתיחת הלב, אני ממש מרגישה את הכאב של החברה, גם בעשירייה שלנו יש חברות כאלה. אמרת שהקריטריונים הם לפתוח את הלב לבורא. מה זה אומר לפתוח את הלב כלפי הבורא אם אני לא צריכה לפתוח את הלב כלפי הסובבים, או החברים?

תחשבי על זה, אין לי מה לומר. תחשבי איך שאת רוצה לפתוח את הלב שלך לבורא. שקיים כוח עליון והוא קרוב אליך יותר מכל דבר אחר, ואת רוצה לפתוח לו את הלב. צריכים לחשוב על זה, צריכים להתקרב לזה ואז תראי מה זה עושה לך.

שאלה: כדי שהאדם ירגיש מה הוא השכר שהוא מקבל בלשמה?

גם בלשמה גם בלא לשמה, יש עניין שכר ועונש. ואנחנו רוצים לגלות את זה נכון. את צודקת.

שאלה: האם נכון להגיד שאדם לא בטוח שהוא עובד בלשמה, כי ההכשרה היא בידי הבורא?

כן, ודאי שהכול בידי הבורא.

תלמיד: וכשהאור מאיר בכלים דהשפעה, אז הוא יודע?

כן. אז ודאי שהאדם יודע.

שאלה: למה בכלל האדם מצפה למשהו מהאורחים או מהבורא? למה הוא לא נמצא בשמחה והודיה מעצם התהליך, מעצם הפעולה, כי זו הרגשת החיים? למה הוא צריך את האישור שהוא עושה משהו נכון או טוב לאחרים?

אנחנו צריכים לגלות את הבורא כפועל הטוב בכל המציאות, ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". זה מה שאנחנו חייבים לגלות וזו מטרת הבריאה.

שאלה: כשאנחנו מדברים על עבודת הלשמה, מדובר על שכר וגם על עונש. על מה קונקרטית מדובר?

בכל מדרגה יש לך או שכר או עונש בצביון אחר, בציור אחר. אני לא יכול להגיד על מה מדובר, זה אתה צריך להגיד מה זה בשבילך לקבל שכר או עונש.

שאלה: איך לקרב את החברות שיקבלו טעם להיכנס לפעולות של עשירייה כולל סדנה? כל פעולה נראית להם לא מעניינת.

אני לא יודע איך לעשות את זה. תדברו ביניכן ותעשו, תחליטו אתן מה לעשות. לי אין מה להגיד כאן.

שאלה: כתוב במאמר על התחייבות, אומנם כלפי אנשים אבל פה אנחנו בעשירייה, ויש עניין לעשות דברים מתוך תחושה שאני מחויבת לעשירייה שלי. איך אני יכולה להגביר את תחושת המחויבות שלי לעשירייה בכל מדרגה חדשה כשהאגו גובר?

רק תשומת לב ותפילה.

שאלה: האם אפשר לומר שהשכר בלשמה הוא כמו שכתוב פה, שאני בעצמי בחרתי את הפעולה הזאת?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: האם אפשר להגיד שבמאמר הזה נותנים לאדם שיטה איך להישאר בלשמה ולא ליפול חזרה ללא לשמה?

כן.

תלמידה: והאם צריך לזכור שהבורא הוא הגורם לכל דבר ולא האדם?

כן, זה הדבר הראשון, "אין עוד מלבדו".

תלמידה: אם אני זוכרת את זה תמיד, לא משנה באיזה מצב, אז אני נשארת בלשמה?

את כבר נמצאת בתחילת הדבקות.

תלמידה: ומה הדרך לזכור את זה כל הזמן?

להזכיר לעצמך, שכל החברות יחיו בזה, ואז זה ייתן גם לך מחשבה על זה.

שאלה: במאמר הוא כותב לא לעשות למען כבוד. ואנחנו לומדים שאדם לא יכול להשפיע לבורא אלא דרך השפעה לזולת. איך הוא יודע שאם הוא עושה למען הזולת, הוא עושה את זה למען הבורא ולא למען כבוד עצמי?

לפי התגובה.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שכשהוא בלשמה הוא עושה פעולות של מצווה והוא מאמין שהבורא עושה את המעשה הזה. האם זה סוג אחר של הסתרה שהאדם מסתיר את עצמו?

אנחנו לא צריכים עוד לסגור את עצמנו, מספיק שאנחנו נמצאים במה שנמצאים.

שאלה: יוצא שבלשמה אנחנו בצורה מודעת עושים מאמצים לעבוד לטובת הבורא, ובלשמה זה קורה באופן לא מודע.

צריכים אולי לנסח זאת בצורה אחרת, אבל את צודקת שיש בזה משהו.

שאלה: אתה אומר לאחרונה לחזור ולקרוא את המאמרים, לבד ועם העשירייה.

אני ממליץ לקרוא ואפילו כמה פעמים, כל מאמר ומאמר.

(סוף השיעור)