שיעור בוקר 05.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כנס קבלה לעם העולמי – פותחים את הלב,

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – "לכוון את הלב", קטע 4

קריין: במסגרת ההכנה לכנס העולמי - פותחים את הלב, שייערך ב-30 בספטמבר, נקרא כעת קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - "לכוון את הלב", קטע מס' 4.

קריין: מתוך "זוהר לעם", קטע 4 במסמך "לכוון את הלב".

"האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שֵׁם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. [...] שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות אותו מכובד וחשוב בעולם. 

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמו שכתוב, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויים, והיה ה' למלך על כל הארץ." 

("זוהר לעם". תולדות, מאמר "ויקרא את עשיו ויאמר לא ידעתי יום מותי", סעיף 125)

שאלה: כתוב "משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם". מה זאת אומרת, "ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם"?

שמתוך זה שהוא מיישר את הלב שלו, בלמעלה מהדעת, בדיוק לאותה המטרה כמו הבורא, אז הוא נמשך בזה למלא את ליבו, לתקן את הלב שלו, כך שכל הלב יהיה מכוון לאותה הכוונה, לאותה המטרה כמו הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים את הקטעים האלה, "לכוון את הלב", לקראת הכנס שיהיה לנו שנקרא "פותחים את הלב" בעוד חודש, והזוהר כותב פה שצריך שהשם של הבורא יגדל, יופץ בכל העולם. האם בכנס שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לחשוב, להתמקד בהתפתחות שלנו, בהתקדמות שלנו או שהכנס הזה נועד לכל העולם?

בעצם הכנס הזה נועד לכל העולם, כי כמו שבעל הסולם קובע אנחנו חיים כבר בתקופה של גמר התיקון, ולכן כולם יכולים ללמוד את חכמת הקבלה ולהגיע לכנסים ולהשתתף בכל התרגילים, אין בזה שום בעיה.

תלמיד: האם מספיק שנחשוב על עצמנו, על החיבור שלנו או שצריך להוסיף כוונה כלפי העולם, להתכונן לקראת העולם?

ודאי, אנחנו צריכים לעשות כוונות כלפי כל העולם.

תלמיד: מאיפה לוקחים כוחות כאלה לחשוב על כל העולם? "העולם" זה דבר גדול.

מלכתחילה מאותן התפילות שחיברו לנו אנשי כנסת הגדולה, אנחנו לוקחים דוגמאות לכך שאנחנו מתפללים "על אלו ועל אלו ועל אלו וגם עלינו", אנחנו מתפללים עבור כולם ועלינו בסוף.

שאלה: הזוהר כותב "מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא." מה זו האזהרה החמורה הזו?

שכולם צריכים להשתדל להגיע ל"לשמה". יכולים או לא יכולים, אולי זה כבר לא תלוי בהם, אבל ההשתדלות כן תלויה.

תלמיד: מה נקרא שהאדם משתדל להגיע לשמה?

שדרך פעולות ההשפעה, דרך פעולות חיבור עם הזולת, הוא מגיע לכאלו רצונות וכלים שלו שמתחיל להרגיש את ההשפעה העליונה שמתקנת אותו.

תלמיד: ומה נקרא "שלא לשמה"?

שלא לשמה זה שהוא נשאר ברצונות שלו דלקבל וחושב ברצונות האלה להבין ככל האפשר את מטרת הלימוד, מטרת החיים. זה נקרא "שלא לשמה".

תלמיד: אבל אומרים שדווקא "מלא לשמה מגיעים לשמה"?

זה כבר כזה לא לשמה, שממנו כן אפשר להגיע ל-לשמה, על ידי המאמץ למשוך את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: מה המאמץ שצריך לעשות אדם שנמצא בלא לשמה ורוצה להגיע ל-לשמה?

להשתדל בפעולות שלו, במחשבות שלו, כל הזמן להידמות לאור העליון.

תלמיד: מה זה להידמות לאור העליון?

להידמות לאור העליון זה בפעולות, כוונות ומחשבות של השפעה.

תלמיד: ואם הוא בכל זאת רואה שהוא נמצא בלא לשמה?

אדרבא, הוא רואה שיש לו מה לתקן. אז בלב שלו הוא מעלה את הרצון שלו למצב של לשמה שזה נקרא תפילה. כשאני נמצא במשהו בלא לשמה ורוצה להגיע למצב יותר מתקדם שבעיני נראה לשמה, זו העבודה שלי, זאת התפילה.

שאלה: איך אדם לא מתקבע במצב שנכנס לאיזה סדר פעולות וחושב שהוא בכיוון הנכון ובכל זאת הוא תקוע במצב של לא לשמה?

כן, הוא תקוע ותקוע ואחר כך מתברר לו שהוא ממש לא זז עדיין, ואין לפניו אפילו משהו שברור לו שאם הוא מגיע לזה, זה יהיה לשמה. ככה זה.

תלמיד: אבל איך הוא לא מתקבע במצב שהוא חושב שהוא בכיוון הנכון, שהוא מצדיק את סדר הפעולות שהוא מכיר, כבר יש איזה ניסיון או משהו והוא ממשיך?

אין מה לעשות.

תלמיד: אין עצה פה, או סימן?

אין עצה. רק חיבור עם העשירייה, "או חברותא או מיתותא", זה מה שימשוך אותו.

תלמיד: אז מה ישתנה? מה יקרה פתאום?

בכוח החברה הוא יתקדם איזה צעד ואחר כך ימשיך איתם יחד. יש כאן דרך פשוטה, מתקדמים בזה שמתחברים לסביבה ואיתם יחד עושים צעד קדימה. אם לא יכולים להתחבר עם הסביבה, לא הולכים קדימה, אלא יכולים רק לגלות שזה מה שחסר לי, גם זה טוב, ואז אני מתחבר לסביבה והולך איתם קדימה וכך היא הדרך. או שאני הולך שמאל ימין, שמאל ימין, מגלה כמה אני לא מחובר, מתחבר והולך קדימה, מגלה כמה אני לא מחובר, מתחבר והולך קדימה.

תלמיד: זה הסימן היחידי, הניתוק מהחברה?

כן. כל ניתוק וכל חיבור צריכים להיות ממש במיוחד כך, זה עם זה.

שאלה: נשמע שאם אדם לא מרגיש שהוא תקוע, אז הוא עוד לא גילה את מיעוט כוחותיו, הוא עוד לא צריך את עזרת ה'. נשמע שחייבים לעבור את המצב הזה שאדם מרגיש שהוא לא מתקדם בעבודה.

כל פעם.

תלמיד: וזה הולך ומחמיר.

כן.

תלמיד: ככל שאני מרגיש יותר תקוע, כך זה דווקא כן נותן לי יכולת לצאת לתפילה ולחיבור.

כן.

קריין: קטע מס' 5, אומר הרב"ש.

"הגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האברים הם לו נגד, אבל יש ענין של כפיה. היינו שטבע שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים. ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים, שמדברים בענין להשפיע. והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה, שהוא מתייגע את עצמו וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב." 

(הרב"ש. 721. "סגולת תורה ומצוות")

יש כאן סתירה. שמצד אחד כן, מצד אחד לא.

"והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה, שהוא מתייגע את עצמו וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב.".

שאלה: אני יכול להבין לכוף את עצמו ולשים את עצמו בסביבה. אבל איך אדם יכול לכוף את ליבו, את כוונתו?

אז גם עם התנאי הראשון אתה לא מסכים.

תלמיד: עם התנאי הראשון, אני יכול להבין ואפילו להסכים.

איך, במה אתה מסכים?

תלמיד: אני יכול להביא את עצמי, להושיב את עצמי, לשמוע את הרב.

זאת אומרת להביא את הגוף שלך בין היתר.

תלמיד: אפילו להתמסר לרב"ש ולחברה ולרב. להכניע את עצמי באיזו צורה, את זה אני מסוגל להבין.

זה רק משפה ולחוץ.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כי זה באמת הכנעה חיצונית בלבד.

תלמיד: זה בגבולות הבנתי ויכולותיי, זה מה שאני עכשיו יכול.

לא. אם תחקור את עצמך בפנים אתה תראה שאתה עושה את זה מטעם גאווה, להראות לכולם איזה גיבור אני, אני מכניע את עצמי.

תלמיד: אז זאת השאלה, איך אני יכול לכוף את כוונתי, את רצוני? הוא כאילו מדבר על כפייה יותר פנימית.

כפייה אמיתית. הוא לא אומר לך מילה אחת ומתכוון למילה אחרת.

תלמיד: "עד כדי כך שכל האברים הם לו נגד, אבל יש ענין של כפיה. היינו שטבע שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים. ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים, שמדברים בענין להשפיע". על זה אני מדבר, איך הבן אדם יכול לכפות על עצמו לחשוב על ענייני השפעה? ואחרי זה הוא גם כותב על כוונה, "וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו".

כי הוא רואה שהוא לא מסוגל.

תלמיד: אז מה זה נקרא לכוף את עצמו?

אפילו שהוא כופף את עצמו לאיזה מצב פיזי, נפשי, רוחני, לא חשוב איך שהוא חושב, הוא רואה שהכול מהשפה ולחוץ, כמו שאומרים.

קריין: קטע 6. אומר בעל הסולם,

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. [...] ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ה. "דברים היוצאים מהלב")

שאלה: נשמע שדבקות, אף על פי שרוצה משהו אחר - נדבק. דבקות זה לא שאני מסכים עם זה שאני נדבק אליו. האם באיזה שלב האדם יסכים להיות בהשפעה בצורה טבעית? כמה שזה לא נשמע טבעי, אין דבר כזה.

לא.

תלמיד: אז דבקות זה תמיד על אף רצונו ההפוך.

כן.

שאלה: בזמן השיעור יש תנאים להידבק ברבו, בספרים, אבל שיוצא לאוויר העולם אין לו את התנאים האלה והעצה שלו זה להידבק עוד פעם בספרים וברבו ובסופרים וכולי, אבל אין לי את התנאים האלה. אני יכול פה ושם לעצור, יש לנו הזדמנויות שונות שמתאספים יחד, איך להמשיך את הכוח הזה, איך את אותו הכוח של השיעור למתוח אותו לאורך היום?

להפעיל תפילה בתת ההכרה, למטה מהעולם, ממה שאתה מרגיש, למטה מזה להפעיל תפילה שאתה לא רוצה להתנתק מכוחות המערכת הרוחנית שבעולם.

תלמיד: מה יחדש, יפעיל, יחייה את התפילה התת קרקעית הזאת שבי?

זה הבורא יעשה. אתה רק מבקש כל הזמן להיות בזה דבוק.

תלמיד: איך כל הזמן לבקש להיות דבוק כך, לא להפסיק את התפילה הזאת.

זה אתה צריך להשתדל, זה הכול תלוי בך. בכל ההתעסקויות שלך בעולם הזה אתה צריך להמשיך גם העולם הרוחני איתך במקצת.

תלמיד: התפילה תלויה בי או בבורא?

בך.

שאלה: בהמשך לזה יש לך שיחות עם אורן על מושגי יסוד בחוכמת הקבלה ויש שם דברים שאנחנו לא נוגעים בהם בשיעור כי זה קצת קשה, זו שפה כזאת טיפה לפעמים שהיא קשה לנו. אבל רציתי בכל זאת, שמעתי שם עצה כמו שעכשיו אמרת, שבעצם בכל איזה מגע עם העולם, דומם, צומח, חי, מדבר, בכל תנועה שאתה עושה, לשמור על הדבקות במערכת. כאילו פעם היו כולם דתיים אז היו מצוות, היו אומרים ברכה לפני כל דבר, אנחנו לא מבינים בזה, יש לנו חברים ודבקות בחברים, אבל מצד שני לזכור כאילו שאנחנו כל הזמן מול המערכת, שהבורא מסתתר מאחוריה, ולא לאבד את היחס הנכון, אנחנו מוכנים לכאלה דברים?

למה אתה מצטער על זה שאתה לא נמצא בסביבה דתית?

תלמיד: לא, אני לא מצטער, אני רק אומר בכל פעולה ופעולה, אנחנו לא כל היום בעשירייה עם התנאים כמו שהחבר אמר, כמו שעכשיו למשל אנחנו נמצאים, אנחנו עושים פעולות שלפעמים מפילות אותנו להסתרה שאנחנו כאילו בעולם טבעי, אוכלים, עושים כל מיני פעולות שמשכיחות מאיתנו קצת את המטרה במשהו. ולא צר לי על עניין דתי או לא דתי, יותר איך אנחנו דרך כל פעולה ממשיכים להידבק בכוונה הנכונה, בחברים, בבורא, ברב, כמו שהוא אומר פה בקטע? יש כאילו איזה עבודה שגם אדם צריך לעשות כדי להיות קשור למערכת, לא שהמערכת מחזיקה. אמרת גם השבוע שאתה צריך לעשות מאמץ מצידך להיות מתאים למערכת ואז אתה תראה שהחברים, המערכת, מחזיקה אותך גם, נותנים לך תמיכה גם.

כן.

תלמיד: אבל יש איזו פעולה מהאדם עצמו להיות מכויל כל רגע בחזרה למערכת הזאת, לשמור שהוא יתאים אליה. קצת צר לי מזה שמתנתקים ליותר מידי זמן לפעמים.

זה תלוי בך.

תלמיד: נכון, אז על זה אני שואל. זה תלוי בי, אני מרגיש שלא לזרוק הוכל על העשירייה ולהגיד כשנתחבר יהיה בסדר, יש לי פה איזה קוד כניסה למערכת כל רגע מחדש, שאני חייב להיות מותאם אליה במשהו, לשמור על זה שאני אהיה מותאם אליה.

כן.

תלמיד: אז בכל פעולה ופעולה שאני עושה אני כל הזמן צריך להיות במין בירור פנימי כזה שזה יישאר מותאם למערכת?

זה נקרא בשביל מה אני עושה את זה. חייב לעשות פעולה שהיא פעולה רצינית, לצורך, בשביל מה, למה, אחרת איך זה נעשה?

שאלה: נתת עצה להשקיע בקבוצה, להשקיע בחברים, בהפצה, כמה שיותר, ואז זה יהפוך להיות כמו שלך, ואז הכאב הזה כן יחזיק וכן יהיה במהלך היום. ואני רואה על עצמי שבאמת משתדל ועדיין יש איזה נקודה מסוימת שבה הכאב לא חי במהלך היום, מה צריך לעשות כדי שאפשר להוסיף?

קנאה. תפתח קצת יותר קנאה.

תלמיד: לרצות לראות את זה שזה קיים בחברים?

כן, ובך קיים.

שאלה: מה יש במערכת הזאת, איך היא קשורה לחיים שלי, איך לפתח אליה יותר רגישות במהלך היום?

כמו שאנחנו עכשיו מדברים כך לעשות.

שאלה: חברים שנחלשו ושלא יכולים להתרומם כרגע לבד מהי המתנה שבורא מעניק לכולנו דרך חבר שנחלש וזקוק לתמיכה?

שהוא מעורר אותך בזה שאת חייבת להתעורר ולעזור לו לקום.

שאלה: אני אומנם לא מצטער שאין לי סביבה דתית ביום יום, כי רב"ש פה אומר שיוצאים לאוויר העולם אז מתערבבים עם רצונות לקבל ואנחנו צריכים להיות בהשפעה וזה לא חשוב איזה צורה לקבל יש בחוץ. מה שכן אני יודע מהדוגמה של הרב שהיה קשוב לרב"ש כל שעות היום, בעל הסולם שמעתי שרצה להקים כמו שכל התלמידים שלו יעסקו באיזו עבודה ביחד במהלך היום. חסר לי להיות עם החברים שלי כל היום.

אני אתמול לקראת סוף השיעור חשבו להקריא הודעות והרגשתי הרבה אושר מזה שהרב אמר יש לנו עוד 6 דקות לשיעור ולא סיימנו אותו שם. כי אני יודע שאם אני יוצא מכאן הלב שלי צריך תיקון 24 שעות אחרת אני לא מתקדם. והדרישה הזאת היא החזיקה אותי דווקא מתוך השיעור והיראה הזאתי, הפחד לאבד את זה בתוך השיעור, החזיקה אותי במהלך כל היום אתמול, מה שלא תמיד קורה. והיום אני הגעתי עם דרישה כזאת יותר חזקה, אני לא רוצה לצאת מהשיעור עם פחד, לא רוצה לצאת מהשיעור להגיע לדרישה העמוקה הזאתי לכל היום.

אני רוצה לשאול לגבי החברים שבמהלך היום אני לא רואה אותם כל היום ואני לא נמצא איתם כל הזמן. אתה כן היית. מה אתה יכול לתת עצה על הפער הזה שבין התנאים שהיו לך כמקובל להיות ליד מקובל כל היום לבין זה שאני לא שם, אנחנו לא שם תמיד?

אני כל הזמן מתאר לעצמי שאני נמצא בקשר עם חבר זה או זה או אחר מכל עשירייה, ושאנחנו בצורה כזאת מחזיקים זה את זה, ומתחברים זה אל זה, וזה שהבורא סידר לי כך מקום אני מודה לו ומשתדל להחזיק בזה ולקיים את זה.

..העיקר שאנחנו צריכים לגדל רצון שהבורא יקשור בינינו, כולנו לרצון אחד גדול, שלם, חזק, קבוע, ושאנחנו על ידי הרצון הזה נוכל להיות כשותפים לבורא, בבריאה. שבנו יתגלה כל הרצון שלו לתקן את הנבראים, למלא אותם וכך להתחבר ולהתיישב בהם. זה מה שאנחנו רוצים, לזה מצפים.

וגם צריכים כל יום לחשוב על הכנס ולהשתדל לאתר כל יום אותה החבילה הקטנה שלי, שאני מסדר אותה כדי לבוא איתה לכנס,

אנחנו בטוח שנגיע למה שרוצים, יש דווקא עשיריות שמתקדמות יותר ויש מתקדמות פחות. אז להשתדל ללמוד כל אחד מהעשיריות מה לעשות.

שאלה: מהי החבילה שאני לוקח איתי ומביא איתי לכנס?

זה אתה צריך לדעת מה אתה לוקח איתך.

שאלה: לא, עשירייה כאילו מתקדמת והכול מסתדר והולך, ואנחנו לומדים, מתחזקים, אבל מה עוד להוסיף?

מה שחסר, זה מה שצריכים להוסיף.

תלמיד: לגלות מה שחסר ועל זה לעבוד?

תדבר עם החברים ובכלל עם הכלי העולמי אחר כך, ואז תשאלו את הבורא ומה שיתברר כחסר תדאגו לקחת את זה איתכם.

(סוף השיעור)