שיעור בוקר 11.6.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

רב"ש ג', עמ' 1606. מאמר 10. "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"

mlt_o_rav_2022-06-11_lesson_rb-dargot-sulam-010-iohav-ashem_n1_p1_RhOohHfN

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', אסופת דרגות הסולם, מאמר "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".

אלה מאמרים קצרים שרב"ש כתב לעצמו.

כי את אשר יאהב ה' יוכיח

""כי את אשר יאהב ה' יוכיח"," הוא מוכיח את האהבה שלו לאדם בצורה מאוד מיוחדת, "היינו מי שה' יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים," איך יכול להיות? "היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'." שהוא רחוק מהבורא.

אם היינו יכולים להרגיש מיד שכל מה שאנחנו מרגישים כייסורים הסיבה היא שאנחנו רחוקים מהבורא, אז היה טוב. אבל עד שאנחנו מגיעים לזה, עד שאנחנו משתדלים להבין, לאתר שהסיבה לכל הייסורים שלנו היא ריחוק מהבורא, זה לוקח זמן. אבל אם נדבר על זה בינינו, אם לא נשכח, נזכיר זה לזה, אז הדרך תהיה הרבה יותר קצרה - שכל מה שקורה לנו כצרה כלשהי, זה סימן לריחוק מהבורא, והריחוק מהבורא זה סימן שאנחנו רחוקים זה מזה, בין החברים. מי שמרגיש איזו צרה, ייסורים, לא חשוב מאיזו סיבה, לא חשוב באיזו צורה, הוא צריך להשתדל לתרגם את זה מיד לזה שהוא סטה מהדרך לבורא. סטייה קטנה מהדרך לבורא מביאה ייסורים, ואם אתה הולך ישר אליו, אז אין ייסורים.

אנחנו מחדדים את עצמנו, את הרגש שלנו, את השכל שלנו, את ההבנה, את ההכרה, את החושים שלנו, כך שכולנו מחוברים בצורה כזאת - מה שטוב הוא שהולכים בדרך הבורא, מה שרע הוא שסוטים מהדרך. מה זה "טוב"? שאני מרגיש שאני מחובר עם החברים ואנחנו הולכים ישירות לבורא ומה שמתגלה זה טוב.

""כי את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו מי שה' יתברך אוהב," אם הבורא אוהב את האדם, "הוא שולח לו יסורים, היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'." אין שום סיבה אחרת להרגיש ייסורים, אלא רק מפני שלא הולך בדרך ה'. "מה שאין כן, מי שלא מרגיש שום יסורים בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא קיבל שום עצות לנפשו להנצל מזה." אין לו שום אפשרות לתקן את עצמו ולכוון את עצמו להתקרב לבורא.

זה כרגיל בכל דבר, אם אני סוטה מהדרך, אז אני מרגיש ייסורים. אם אני מיישר את עצמי בדרך למטרה, אז אני מפסיק להרגיש ייסורים ואפילו הולך ומתקדם בקבלת התענוגים, המילויים וכן הלאה. אם אנחנו מכוונים את עצמנו להיות ערים לזה, רגישים לזה, אז ההתקדמות שלנו הופכת להיות מאוד מאוד עניינית וקצרה ואנחנו גם בזה יכולים לעזור זה לזה.

קריין: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", מאמר מס' 10 של רב"ש.

כי את אשר יאהב ה' יוכיח

""כי את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו מי שה' יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים, היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין כן, מי שלא מרגיש שום יסורים בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא קיבל שום עצות לנפשו להנצל מזה."

שאלה: כשהבורא שולח ייסורים אנחנו מבינים שזה לטובתנו, אבל כיצד לפעול ולהרגיש כאשר הוא שולח ייסורים לחבר?

עלינו לעזור בכל מיני צורות לחבר להבין שהייסורים האלה באו אליו כדי ליישר אותו בדרך לבורא, דרך הקבוצה. לעזור לו להבין את זה. לקרוא דברים, לדבר על זה שאין יותר בעולם חוץ מכוח אחד שפועל ומקרב את כל האנושות לחיבור. יש כאלה שנמצאים רחוק מזה ויש כאלה שנמצאים קרוב, אבל בעצם כולם נמשכים רק לזה, או בהבנה או עדיין ללא הבנה, ברצון או נגד הרצון, אבל כולם, כל העולם נמשך רק לזה.

אם היינו מסתכלים מלמעלה על כל מיליארדי האנשים, אז היינו רואים שכולם נמצאים בנטייה לחיבור העתידי, אומנם הם עדיין לא מתארים לעצמם שזו הדרך שלהם, אבל בנטייה לזה כולם נמצאים. רק מה שהבורא רוצה, שהם יותר ויותר יגלו את ההכרחיות בזה, עד כמה טוב אם הם יתקרבו לזה. לכן זה לוקח הרבה זמן, כי זה עובר דרך כל מיני קבוצות אנשים, חיבורים למיניהם, עד שמסלידה, משנאה, מדחייה, יבואו לאיזו הסכמה וכך מגיעים.

שאלה: מה צריך לבקש כשמרגישים ייסורים, האם שייעלמו, להתקרב לבורא?

לא, גם על זה יש מאמר שבו הוא שואל, "איך אנחנו יכולים להתפלל שהצרות ייעלמו, כי אז איך נתקדם?". זה כמו שיש מחלות, ונניח שלאדם יש מחלה כלשהי, איזה חולי, אבל הוא לא מרגיש, והמחלה הזאת מתפתחת. אז מה התועלת מזה שהוא לא מרגיש? ההיפך, זה נזק גדול.

אתה יכול לראות אנשים שהם לא סובלים אבל הם לא יודעים שהם נכנסים יותר ויותר לצרה. זו בעיה גדולה. אי אפשר לקבל כדור הרגעה עד כדי כך שאדם יכניס יד לאש וידו תישרף והוא ידבר ויתנהג כאילו שכלום לא קורה לו. דווקא ההיפך, אנחנו רואים שאנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לסבול שום דבר ששייך לחולי. יש כאלה מחלות שמתפתחות בנו בלי להודיע שהן נמצאות כבר בגופנו וזו בעיה גדולה, כי אנחנו מגיעים מאוחר מדי להכרה הזאת ואז הבעיה היא לרפא אותן.

לכן זה טוב שאנחנו מקבלים כל מיני סימנים שאנחנו לא נמצאים בדרך הנכונה, בבריאות ובעיקר בדרך לבורא. כל חכמת הקבלה היא כדי לאתר את הכלי שהוא העשירייה, לכוון אותנו בדיוק לבורא, ושבתוך העשירייה נגלה את השלבים, את המדרגות שאיתם אנחנו מתקרבים אליו, למטרת הבריאה. זו כל העבודה שלנו. לכן אנחנו צריכים לאתר את הפרטים בדרך, איך אנחנו מתקדמים, על ידי מה להתקדם יותר, איך להגביר את קצב ההתקדמות על ידי חיבור בינינו וכן הלאה.

תלמיד: הוא כותב במאמר שמי שלא מרגיש ייסורים, אז בהתאם לזה לא מקבל תשובה איך להתעלות. יוצא שאנחנו פשוט צריכים להיות רגישים.

קודם כל אנחנו צריכים בהתקשרות בינינו לאתר יותר ויותר עד כמה אנחנו לא מחוברים מספיק, ומה עלינו לעשות כדי להתחבר עוד ועוד, כי ההתחברות בינינו היא שלבי ההתקרבות שלנו לבורא. ואם לא מתחברים בינינו, זאת אומרת לא מתקרבים לבורא, אז יהיו לנו ייסורים מזה.

אם נהיה בנטייה הזאת, אז נרגיש עד כמה הבורא יותר ויותר מגלה לנו או סימני התקרבות, או את סימני התרחקות. וכך זה יום ולילה, יום יום אנחנו נרגיש שינויים, עד כמה אנחנו מתקרבים בינינו ובינינו מתגלה הבורא.

שאלה: יש צורות שונות של ייסורים, צורה פיזית, צורה נפשית, עבור הקרובים. האם צורת הייסורים תלויה במשהו, אפשר לשלוט על זה, או שאלו לא נחשבים לייסורים וצריך להתייחס רק לריחוק מה' כייסורים?

אנחנו עדיין לא יכולים לקשור את הייסורים שאנחנו מרגישים - נפשיים, גופניים, חברתיים, קבוצתיים, משפחתיים, כל מיני סוגים - למקור אחד שהוא חוסר התקדמות כלפי הבורא. זו הסיבה האמיתית היחידה שמתגלה בכל מיני רמות, ואנחנו מרגישים זאת בכל מיני אופנים בעולם שלנו, בחיים שלנו.

אבל באמת כדאי לנו לא לשכוח ולהשתדל לקשור את כל המקרים שלנו, גם טובים וגם רעים, לזה שהם כולם נובעים מהתקרבות או מהתרחקות שלנו מהבורא דרך החיבור. כלומר יש לנו בעצם הבחנה מאוד ברורה מה קורה לנו, שאם משהו לא בסדר, ואם הייתי רואה מספיק נכון, אז הייתי מיד מאתר במה בדיוק עוד לא התקרבתי לבורא לעת עתה. גם אם אני לא יודע ולא יכול לתאר את זה, כי אני כמו תינוק שלא מבין מה קורה לו, אני צריך לקבל את הדברים האלה לנכון שבהתקרבות בינינו ובהתקרבות לבורא, כשאנחנו מפעילים תפילה ורוצים להתקרב אליו, אנחנו בזה מקבלים תרופה אוניברסלית לכל המצבים שלנו וזה תמיד עוזר.

אומנם יש תרופות יותר מיוחדות, כמו שאנחנו מייצרים תרופות יותר ויותר מועילות לאורך השנים שאנחנו חיים בעולם שלנו, אבל בעצם תמיד התרופה הכללית היא התקרבות בינינו בקבוצה והתקרבות מהקבוצה לבורא.

תלמיד: האם אפשר לשמוח מהייסורים כי הן כהכוונה מהבורא?

כתוב "חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב", לעומת זאת אם זה כבר מתגלה, אז יש כאן שני דברים – לא הלכתי בדרך נכונה ולכן קיבלתי ייסורים, ועכשיו יש לי הזדמנות לרפא אותם בצורה נכונה ולהתקדם בצורה נכונה. ויכול להיות ההיפך, שהבורא רוצה לקדם אותי לדרך חדשה, לדרגה חדשה ולכן שם לפניי את המכשולים ואני צריך לפנות אליו בבקשה לעבור מעליהם. את זה יודעים מתוך ניסיון, ככל שכל אחד יתקדם, כך הוא יאגור בתוכו כל מיני מצבים כאלו ויהיה בעל ניסיון.

יש כאן הרבה דברים ואנחנו צריכים כל הזמן לעבוד עם זה.

תלמיד: האם אותם ייסורים חוזרים על עצמם?

ייסורים לא חוזרים, זה נדמה לנו שאלו אותם ייסורים אבל אף פעם זה לא כך. תמיד הם באים מתוך הבחנות חדשות, מתוך סיבות ורצונות חדשים, אבל אנחנו עדיין לא יכולים להבדיל ביניהם. אין לנו מספיק כוח דיפרנציאלי שאנחנו יכולים לאתר זה מזה, אבל לכל דבר יש עביות משלו, ספירה משלו, רשימו משלו, שום דבר לא חוזר כמו שהיה.

שאלה: המקום האינטגרלי הזה שאנחנו בונים, אנחנו כל הזמן מנסים להחזיר את עצמנו אליו. יש לנו מקום קבוע בו אנחנו נמצאים מהלידה, אבל אנחנו כל הזמן מנסים להחזיר את עצמינו למקום החדש שבנינו.

זה האגו שלך שרוצה לחזור לסורו.

שאלה: איך להתפלל בצורה נכונה אם יש ייסורים במשפחה, מחלה של בן משפחה? אתמול דיברנו, ואמרו לי "אל תמשוך את העשירייה לתוך זה".

לבורא אתה יכול לפנות עם כל בעיה, כי בסופו של דבר כל בעיה שאתה מרגיש אותה ככאב, כפצע נפשי, גופני, אתה חייב לפנות איתה אליו מפני שהוא המקור של כל הרגשות שלך. הוא מזמין אותן בכוונה בכל אחד כי זו העבודה שלו בתיקון כל הבריאה. והעבודה שלנו בתיקון כל הבריאה היא לייחס את כל הפעולות האלה אליו ולבקש ממנו להתקרב אליו למעלה מהבעיות. לא פונים אליו כדי לסלק את הבעיה, אלא כדי על פני הבעיה להתקרב אליו. לכן כתוב "חייב אדם להודות על הרע כמו על הטוב" כי זו סיבה להתקרב לבורא.

תלמיד: הייתה דעה כזאת שאם אתה מבקש דרך העשירייה, אז אתה מפיץ את הבעיה הזאת לכולם. האם זה נכון?

כן, אבל זה לא שאתה שופך על כולם את אותה המחלה, אלא אתה נותן לכולם הזדמנות להתכלל עם הצרה שלך. הם גם יתכללו מהצרה שלך וגם תהיה להם הזדמנות לפנות לבורא ולהתכלל יחד בקבוצה וכך לעשות עוד צעד אחד קדימה לדבקות, גם ביניכם על פני הצרה וגם לבורא. תנסה לפרש את זה נכון.

שאלה: בעבודה רוחנית יש את הימין ואת השמאל ובשמאל כל הזמן יש את הייסורים האלה.

כן, ודאי. כל מי שמתקדם לתיקונים הוא מתקדם על שתי רגליים, שמאל ימין. ולא יכול להיות ימין בלי שמאל, בלי שיתגלה החיסרון. הבורא אומר "בראתי יצר הרע" ו"בראתי לו תורה תבלין", "תורה תבלין" זה האור העליון שמרפא את החיסרון, מתקן אותו, מביא על החיסרון הזה כוונה על מנת להשפיע. כך זה קורה.

שאלה: האם בהתקדמות לחיבור אנחנו מעוררים את הייסורים? האם הם באים גם אם אנחנו מתקדמים או רק כשאנחנו מתרחקים אבל מתכוונים לחיבור?

כשאנחנו מתקדמים לחיבור, אז את הייסורים האלה אנחנו הופכים לטוב, אנחנו הופכים את הריחוק בינינו לחיבור.

שאלה: בהתחלה קראנו "את אשר יאהב ה' יוכיח". אנחנו יודעים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, אז איפה הוא מראה לנו את אהבתו כשהוא מוכיח אותנו? האם תוכל להסביר את האינטראקציה בין האורות לכלים במובן הזה, כדי שאני לא אתאר לעצמי תמונות גשמיות?

אני לא יכול להיכנס לכל הפילוסופיה שלך, אבל תחשוב על זה יותר ותגיע. אני מרגיש שיש לך נתונים ואתה יכול לפתור את הבעיה.

שאלה: אני רוצה לברר את הנקודה הזאת של ייסורים מתוך העדר חיבור בעשירייה שלנו. יש טענה אצל חלק מהחברים שחלק מהחברים לא מחוברים מספיק לעשירייה. האם יתכן בכלל מצב שאנחנו באים בטענה מסוימת כלפי מישהו בעשירייה, או שכל אחד צריך לבדוק את עצמו במה הוא לא מחובר?

אתם יכולים לדבר על זה יחד ולברר. ודאי שבירורים מגיעים על ידי התפילה לבורא ומהבורא אליכם בחזרה. אבל את כל הדברים האלה צריך לברר יחד ככל האפשר.

תלמיד: האם בכלל אפשר לבוא בטענות כלפי מישהו?

גם על זה אתם צריכים לדבר יחד. אם אתה מחזיק בפנים איזו טענה, איזו תביעה, אז תדבר על זה עם החברים כי אתה רוצה להפטר ממנה, אתם רוצים לתקן את כל הדברים שיש בכל אחד. וְודאי שכל אחד נמצא בטענה כלפי האחר, עד כדי להרוג אחד את האחר כמו תלמידי רבי שמעון.

תלמיד: אבל השאלה האם אני יכול לבוא בדרישה מסוימת "למה אתה לא מחובר"?

תבררו את זה. אני לא אומר שאתה בא בתביעה, אני אומר שהתביעה כבר נמצאת בך רק אתה לא מבטא אותה. אז תבוא לקבוצה ותדברו כולכם יחד ותבררו. ואפילו שלא תגיעו לפתרון כללי, כולל שמקובל על כולם, אבל זה שאתם נמצאים בזה כבר נותן לכם התקדמות. ובימים הבאים תרגישו התקדמות והבנה, כי הבורא מתוך המאמצים שלכם יסדר לכם עוד ועוד התקדמות ואז תבינו.

שאלה: יש ייסורים מלא ללכת בדרך ה' ויש ייסורים דווקא מכך שהולכים בדרך ה'. אם במאמר כתוב שהייסורים הם למי שהבורא אוהב, אז מתי יוצאים מהייסורים?

אני מתחיל לראות בכל הייסורים האלה הבחנות ברורות וחדות שהבורא מגלה לי בדרכי כדי להביא אותי לתיקון בצורה הכי ברורה ומבוקרת. כשאתה נמצא בתנועה לאיזו מטרה ואתה מתקדם לעברה, אז ככל שאתה סוטה ממנה בכמה מעלות, או בכמה מטרים או קילומטרים, לכמה בחינות, אז אתה מיד מרגיש שסטית. זו הרגשה שלילית שבכוונה מחזירה אותך, כמו במערכות ניווט, היא מחזירה אותך לכיוון, ושוב אתה הולך קדימה ושוב אתה מרגיש שסטית, כי אם לא תרגיש זאת, אז לא תחזור ואתה תלך לכיוון אחר לגמרי. לכן אתה צריך כל הזמן להיות ער לזה שפועל עליך כוח שלילי כדי להחזיר אותך לאותו הקו. אתה לא יכול ללכת כל הזמן בקו ישר למטרה כי אז לא תרגיש אם אתה בכלל נמצא בדרך למטרה, אלא אתה כל הזמן סוטה וחוזר לכיוון המטרה וכך אתה הולך סביב זה. רק בצורה כזאת אפשר לעבוד וכך אנחנו עובדים.

לכן הרב"ש כותב "את אשר ה', יוכיח"¹, הבורא נותן לך בכל רגע ורגע הבחנות עד כמה אתה לא בדרך כדי שאתה תתקן את עצמך בחיבור עם הקבוצה ובתפילה לבורא, ושוב אתה חוזר לאותו כיוון. ברגע הבא, אם אתה רגיש מספיק, אתה יכול לאתר שאתה שוב לא נמצא בכיוון הנכון וצריך שוב לחפש את הסביבה ואת הבורא בתוכה, ואז אתה לוקח בדיוק את הקו הזה לגמר התיקון.

תלמיד: אם תמיד צריכים להיות בייסורים האלה, בעדינות הזאת של ההרגשה ושל הסטייה, אז מהי הרגשת התיקון?

אתה כל הזמן בודק את עצמך עד כמה החיבור שלך עם העשירייה והחיבור שלך עם הבורא נמצאים במקום אחד.

תלמיד: האם יש לזה סוף?

הסוף הוא גמר תיקון, כמו שכתוב, וכל באי עולם מגיעים כאיש אחד ללב אחד ותכונת האהבה שורה על כולם והבורא מתגלה בכולם.

שאלה: אם בזמן הייסורים האדם מצליח לזכור בראש שהכול בגלל שהוא לא הלך בדרך ה', אז מה מכאן? למה אחר כך הוא כבר לא מרגיש שזה באמת כך, מתי הידיעה מנצחת את ההרגשה?

אדם צריך להשתדל לאתר זאת לבד. הוא צריך להתייחס לְמה שהוא עובר בצורה אובייקטיבית, כאילו הוא צופה מבחוץ, ואחר כך להיכנס פנימה עם הרגשות שלו. העיקר שהוא צריך זה להצליב שלוש נקודות, את הלב שלו, העשירייה והבורא. אם שלושת הפרמטרים האלה, שלושת הנקודות האלה נמצאות כאחת, אז זה סימן שהוא נמצא כרגע מכוּון נכון למטרת הבריאה. בעוד רגע ודאי שהוא כבר ייצא מזה על ידי כל מיני הפרעות, כי הבורא רוצה לקדם אותו וכך מוכיח לו שהוא עדיין לא נמצא ממש בתוך מטרת הבריאה עצמה, בגמר התיקון, וכך הוא כל פעם מתקדם.

תלמיד: הוא הרי לומד ויודע שכאשר יש הפרעה הוא חייב לרוץ לעשירייה, לעורר אותה ולחבר אותה. אם זה מה שהוא עושה, האם זו פעולת קבלה או השפעה?

אני לא יכול להגיד. אני רואה בכל הדברים האלה פעולת השפעה, ואפילו קבלה הופכת להיות להשפעה.

שאלה: אם אני רוצה לקבל איזשהו תענוג בעולם שלנו, אני רוצה לקנות טלפון אבל אני מחליף את קבלת התענוג הזה מהטלפון לקבלת תענוג מהנותן, כלומר, אני מפנה את תשומת הלב לבורא שממנו אני מקבל את התענוג. האם אני עושה על ידי זה צמצום, מסך ומאור המחזיר למוטב?

תמשיך לחשוב ואתה תגיע להחלטות נכונות.

שאלה: האם ה' לא אוהב את מי שלא מרגיש ייסורים?

עוד לא ראיתי אדם שנמצא בחכמת הקבלה, שלומד אותה, שנמצא בעשירייה ורוצה להתקדם שלא מרגיש ייסורים, זה לא ייתכן כי הוא צריך לעבוד נגד האגו שלו, ולכן זה נקרא ייסורים. חוץ מזה, אם אדם מכוּון בדיוק למטרת הבריאה, אז הוא מרגיש בכל רגע כל דבר כייסורים, כי הם מכוונים אותו ליתר דיוק למטרת הבריאה. כתוב שאפילו אם אתה רוצה להוציא מהכיס דולר אחד, מכניס יד לכיס ומוציא שני דולר, גם זה ייסורים כי זה לא בדיוק לפי הרצון שלך. לכן לא נוכל להתקדם, לתקן את הרצון לקבל שלנו ולכוון אותו לדבקות בבורא, אם לא נרגיש עד כמה אנחנו עוד לא נמצאים בדבקות.

שאלה: יש כאלו שהם לא בדרך והוא שולח להם ייסורים, אבל יש גם כאלו שהוא שולח להם ייסורים והם כן בדרך. מה המטרה שלו בזה?

אנחנו לא מבינים שאין דבר כזה. אם אדם נמצא במסגרת שלנו ופחות או יותר נמצא בקשר איתנו, בלימודים ועם הקבוצה, אז לא ייתכן שהוא מרגיש נוח. הוא תמיד ירגיש שחסר לו משהו, שהוא לא מקבל את מה שצריך, שהוא לא יודע מה לעשות, כל מיני כאלו דברים, כי כל הזמן מנענעים אותו.

שאלה: האם גם מקובלים גדולים כמו רבי עקיבא, בעל הסולם והרב"ש קיבלו ייסורים גדולים כדי לכוון אותם למטרה? ואם כן, האם הם לא היו מכוּונים מספיק למטרה?

ודאי שהם לא היו מכוּונים מספיק למטרה, ולכן הם הרגישו כל סטייה מהמטרה כייסורים גדולים. צריכים להבין שאנחנו נמצאים בסטייה של כמעט 180 מעלות מהמטרה, והם נמצאים כמעט באותו קו של המטרה, ואם יש קצת שוני, אז אותו הם מרגישים כייסורים גדולים. אני בכלל לא מתייחס לייסורים שלי, כמעט ולא מרגיש אותם, אני לא מזהה את ההבדל בין איפה שאני נמצא לעומת המטרה. ואצלם זה ההיפך, את הדבר הקטן ביותר שלא מכוּון למטרה, המקובל הגדול מרגיש כסטייה גדולה וייסורים גדולים.

שאלה: הייסורים שאנחנו חוֹוים לא מאפשרים לנו להתמסר לבורא באמונה שלמה בשל פחד. איך פותרים זאת?

אם אתה נמצא בתוך עשירייה, אז אתה יכול להפטר מהפחד הזה. כולם נמצאים בזה, כולם מבררים, כל אחד עובד בתוך עצמו ומקבל מהחברה ומהעשירייה תמיכה ולכן לא כל כך מפחד, לא כל כך מרגיש כעצור, אלא מרגיש שכול החברים שלו נמצאים באותו מצב. אנחנו נמשכים לקרב כמו קומנדו, הולכים קדימה ומכך יש שמחה והרגשת הכתף של החבר, וכך צריכים לעשות, אין ברירה.

שאלה: לא הבנתי את הדוגמה שאדם מכניס את היד לכיס ומוציא שני דולר במקום אחד. אני דווקא שמח, אין ייסורים, זה לא כואב לי.

לא. יש לך ייסורים בזה שאתה רצית דולר אחד, אתה לא צריך שניים, ולכן הרצון שלך לא מכוון בדיוק לפי מה שהשגת.

שאלה: אמרת שבשביל לבדוק שאתה מכוּון נכון צריך להצליב את הלב שלו, עשירייה והבורא. הלב מול עשירייה איכשהו ברור. איך לבדוק שאתה מכוּון נכון מול הבורא?

אם אתה מחבר את הלב שלך עם העשירייה, אתה צריך להשתדל לשלב אותם עד כדי כך שתרגיש בפנים את הבורא, שהוא מלכתחילה נמצא בתוך העשירייה. אנחנו בעצם בסופו של דבר משיגים את מרכז העשירייה, ומה שאנחנו מאתרים שם, כסכום של כל הכוחות, לזה אנחנו קוראים "בורא", בוא וראה.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה לכל הסטיות שהבורא שולח בדרך? כיוון התפילה זה אותו כיוון, ועוצמת התפילה אף פעם לא מספיקה, אז מה ההתקדמות?

ההתקדמות שאני כל הזמן משתדל לשלב את עצמי והקבוצה והבורא. שכל הכוחות האלה יהיו כאחד.

תלמיד: אני כבר רגיל לפעולות האלה. איזו רגישות שצריכה לעלות? זה כאילו עוד מצב, אני מגיב אותו דבר, יש איזו אפתיות כזאת.

לא. סימן שאתה לא שם לב על איזה הבחנות אתה עובד.

תלמיד: מה זה לשים לב להבחנות, איזו רגישות צריך להעלות?

רגישות לְמה אתה מחבר, בדיוק איזה הבחנות שלך ושל החברה אתה מחבר כדי לייצב את דמות הבורא. תנסה.

שאלה: האם אפשר להגיע לתיקון בלי ייסורים?

לא. אבל אנחנו צריכים להחליף כל מיני ייסורים גשמיים - לייסורים של אהבה. למה אין לי אהבת חברים, למה בתוך אהבת החברים אין לי אהבת הבורא.

תלמיד: מתי האדם משתחרר מהייסורים לגמרי?

כשהוא מגיע לגמר התיקון וכל הייסורים האלה הופכים להיות לכלי שבו הוא מרגיש דבקות בבורא. חיסרון גדול, עביות גדולה - שם מתגלה מידת הקשר שכל אחד נמצא ממש בדבקות, בספיגה שלֵמה, אדם ובורא.

שאלה: האם יש אפשרות לאהוב את החבר?

לא. אתם תעשו מה שצריך, ואחר כך תהיו חכמים. אתם שואלים כבר מה שאולי יהיה. זה לא טוב. צריכים לשאול מתוך ניסיון.

שאלה: האם ככל שמתקדמים, היחס שלנו לייסורים גם משתנה?

ודאי שכן. אנחנו יותר ויותר מאתרים את הייסורים האלה כהבחנות יפות, מדויקות, הכרחיות בדרך לדבקות עם הבורא.

אנחנו קראנו שתי שורות ודיברנו על זה 45 דקות. אני לא נגד, כי ביררנו דבר חשוב מאוד. את כל הייסורים אנחנו מקבלים מהבורא, וודאי שאלה לא ייסורים, אלא מלכתחילה אלה הכוחות שמכוונים אותנו למטרת הבריאה, לדביקות בו ובין כולנו יחד - למצב אין סופי הכי טוב. כך אנחנו צריכים להתקדם. אז להבין שהשורות שאנחנו קראנו, נשתדל עכשיו לקרוא כל פעם לפני כל שיעור ושיעור, הן מאוד חשובות, ואנחנו חייבים במשך היום לממש אותם.

שאלה: אם אני מתקרב לחברים בדרך לבורא וחושב שהעבודה היא תענוג אז איפה הייסורים?

לא צריכים להיות ייסורים. כל פעם אני מתאר את הייסורים כשאני לא דבוק בחברים, כשאני לא דבוק בבורא, גם כשאני מגלה בצורה כזאת את המצב שלי שנקרא ייסורים, אני לא מרגיש שהם ייסורים, כי הם מקדמים אותי לדביקות, לחיבור עם החברים ועם הבורא, ולכן אני שמח. גם הרגשת הייסורים שמכוונת אותי למטרה, אני שמח. להבדיל אם יש לנו חולה, ולא ידענו מה קורה לו, ועכשיו אנחנו ביררנו וגילינו שיש לו איזו מחלה, אז אנחנו שמחים שלפחות אנחנו יודעים מהי המחלה ועכשיו יכולים כבר לחפש תרופה. הכי גרוע שאנחנו לא יכולים לאתר את המחלה, לכן הייסורים מכוונים אותנו לריפוי.

שאלה: יכול להיות שהעבודה בעשירייה מתגלה כמכה?

הכול יכול להיות והכול תלוי במידה שאנחנו מעבדים נכון את המאמרים שכתבו לנו בעל הסולם ורב"ש. אין לי יותר מה לייעץ לכם, רק שאתם תספגו טוב, טוב את מה שלומדים - במשך היום.

תלמיד: אמרת - יש לי הצעה בשבילכם, במשך היום תקראו את הקטעים ותממשו. איך ממשים דבר כזה שלומדים?

אני רק מזכיר. אני גם שומע פה ושם שאתם חוזרים על אותן השורות שאנחנו למדנו בבוקר ודנים בהם. אתם בסדר גמור, אבל בכל זאת אני כמורה דרך חייב להגיד לכם יותר ויותר.

תלמיד: כשאתה למדת אצל רב"ש, איך אתה מימשת את זה?

חזרתי על זה הרבה פעמים ביום. לקרוא, לקרוא.

רק לקרוא?

לא לקרוא. כשאני קורא - אני מקווה שזה ישפיע עלי. אני מכוון את עצמי לכוח העליון - הוא סידר לי את כל המצב הזה, והוא סידר את המקובלים שיכתבו ושאני אגיע למה שהם כתבו, ושסוף סוף דרך זה אני מחובר לבורא, בינתיים בחיבור שישנו, וכן הלאה.

תלמיד: האם עשית עבודה עם הקבוצה שלך? כי לא הייתם הרבה אנשים.

אפשר להגיד שלא הייתה לי קבוצה, היא הייתה בצורה פורמאלית. רב"ש סגר לי את האופק. הייתי מחובר עם הרב"ש וכל הזמן הייתי לידו, רוב שעות היום הייתי איתו, ולכן אני לא יכול להגיד שהייתי מחובר עם החברים. אני קיבלתי ממנו הבחנות איך להתחבר אליו, וחברים לא היו לי.

תלמיד: באופן תיאורטי, אם אני עושה איתך חיבור, אז גם אני יכול לעשות את זה בלי החברים כביכול.

אני בכוונה לא לוקח לעצמי מישהו ומתחיל לקשור אותו אלי כמו שרב"ש עשה. ובעיקר, הזמן הוא אחר, אתם צריכים להיות מחוברים בקבוצה ולממש בקבוצה את החיבור, כי אך ורק אז אתם מגלים את הבורא בצורה שמתאימה לדור האחרון.

תלמיד: אם יש נניח חבר אחד או שניים בקבוצה שאיתם אני מתחבר יותר ועושה איתם עבודה, ויש עוד שבעה חברים שהם לא עושים עבודה, האם זה עובד אם לא כל העשירייה עושה את העבודה, האם מתקדמים?

לא, תנסה לעורר גם אותם. תנסה, אני לא יודע אם תצליח או לא תצליח, אבל אתה חייב להשתדל להתחבר אליהם ולעורר אותם, ואז תראה מה קורה. אתה תרגיש בזה הרבה יותר הבחנות ברצון לקבל שלך, חוסר בחיבור, ומה חסר לך עם הבורא כדי לקבל כוחות להתחבר אליהם. תתפלל עבורם שירצו להיות חברים שלך, אותם אנשים שאתה לא מחובר אליהם, זה יקרב אותך לתיקונים.

שאלה: הבורא משתמש בייסורים למטרה טובה, אבל איך אנחנו יכולים להבין את הסבל שנראה לנו כלא מועיל כמו הסבל שלפני המוות של הגוף הפיזי, אותם ייסורים שמרגישים? מה התועלת בזה?

אני לא יכול להגיד לך כי אסור לאדם לדעת, מפני שהייסורים האלה דווקא מתקנים מאוד את הנשמה. אנחנו עוד נדבר על זה, אבל בינתיים אני לא יכול להגיד יותר. רק תדעו שכל דבר שאנחנו מרגישים, גם כשסובלים, זה נמצא בפיקוח העליון והבורא מסדר את הכול.

שאלה: קורה שפספסת שיעור ואתה ממש מרגיש רע עם זה, זה סוף העולם. ולפעמים קורה שזה לא נורא, גם מחר יש שיעור. איך להגיע לרגישות הנכונה לייסורים?

צריכים לחשוב על זה יותר.

שאלה: כל פעם כשמרגישים ייסורים צריך יותר להתכוונן אל הבורא. האם זה רק בעשירייה, או גם צריך לברר זאת בהפצה, בכל מיני קומבינציות אחרות?

גם בזה. אבל העיקר מכל מצב ומצב להיות מכוון לבורא.

שאלה: מלבד הייסורים יש גם מצב שלאדם פתאום יש כוחות, הוא מרגיש טוב עם עצמו, אז לא מובן כל כך מה הסיבה למצבים האלה כדי שנוכל לעורר כאלה?

לא יעזור לנו לעשות פרובוקציות כאלה או אחרות, להזמין מצבים כאלה או כאלה, אנחנו צריכים רק להגיב על מה שאנחנו מרגישים, שזה בטוח בא מהבורא, ואז בתגובה שלנו אנחנו צריכים גם להתייחס אליו. דרך כל האמצעים שאנחנו מרגישים, הקרובים, החברה האנושית, הגופניים שלנו וכן הלאה, אנחנו צריכים להתייחס אליו. כי הוא המקור של כל ההרגשות שלנו, והוא צריך להיות הכתובת שאליו אנחנו שולחים את התגובה שלנו.

שאלה: איך בפועל לוקחים כאב אגואיסטי והופכים אותו לכאב מטרתי?

מתחילים לחשוב שלכל דבר יש סיבה, שהכול יוצא מהבורא, ובדרך מהבורא אלי זה מתלבש בכל מיני הבחנות, ייסורים, בעיות גופניות, מחלות, תגובות של אנשים וכן הלאה, ולכן אני חייב להתייחס כך בחזרה לבורא. אם אני מסדר כך את עצמי דרך כולם ולבורא, ולמרות כל ההבחנות האלה שיש לי עם כל מה שאני מרגיש ומבין, אני רואה אותן כהפרעות שמסתירות לי את הבורא, ואני רוצה להתייחס אליו דרך זה שאני עובר דרך כל ההפרעות האלה ישירות אליו, רוצה להיות בדבקות בו, בצורה כזאת אני מסדר את עצמי נכון ומתקרב אליו. אנחנו צריכים לראות בכל רגע ורגע הזדמנות לדבקות.

שאלה: השבוע היינו בתורנות עם עוד עשירייה לקראת ההכנות של השיעורים, ניסינו להתחבר, רבנו, בכינו, צחקנו, אכלנו יחד, זה היה שבוע מאוד מיוחד. חשבתי על כל מה שעברנו השבוע ושאלתי את עצמי אם אפשר אולי לעשות את החיבור הזה גם בלי תורנות, אולי הגיע הזמן שכל שבוע יהיו שתי עשיריות שינסו לדבר ביניהן. היינו שתי עשיריות, זה לא שנהיינו עשירייה אחת, אבל בסופו של דבר אני חושב שבעשירייה קיבלנו חיבור חזק יותר בעקבות העבודה עם עוד עשירייה, כך לפחות אני מרגיש. יכול להיות שאנחנו בכיוון הזה?

אתם עברתם איזה ניסיון בחיבור, בפירוק, תעשו את זה שוב נניח בעוד כמה חודשים ותראו מה יקרה. בטוח שזה לא יחזור באותה צורה, אבל טוב שיש לכם את הרשימות האלה. צריכים לנסות כל פעם, אבל לא שכל שבוע תהיו בחיבור עם עשיריות אחרות, אתם גם צריכים להיות בבירור בתוך העשירייה עם עצמכם.

מה יש לכם בתוך העשירייה שלכם מזה שאתם מתחברים לעשירייה אחרת, עד כמה זה משפיע על החיבור ביניכם? או שברחתם מהעבודה על החיבור ביניכם בעשירייה, ויש עכשיו שתי עשיריות, אז יש איזו יכולת לברוח מהעבודה על החיבור. תנסו שוב, אחר כך נדבר.

תלמיד: אני שואל כי הייתה הרגשה שהחיבור בתוך העשירייה התגבר בעקבות התורנות שאנחנו עושים כבר שנים.

מצוין, נסו את זה שוב ושוב, אבל לא שתרצו עכשיו להתחבר כך לנצח.

שאלה: דיברת על כך שאנחנו קוראים שתי שורות ומדברים עליהן ארבעים דקות. מה זה אומר על ההתקדמות שלנו?

זה אומר שאנחנו מתקדמים. אם משתי השורות האלה אנחנו מוציאים הרבה הבחנות, סימן שאנחנו מתקדמים.

שאלה: מה צריכה להיות השאיפה שלנו מבחינת ההתנהלות של השיעור?

אני ביקשתי מתלמידים להביא את השורות שקראנו עכשיו, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", וציפיתי שזה ייערך חצי שעה, ולא יותר משעה. הם הביאו את הקטע הקטן הזה, שתי שורות, ואני שמח שהן מעוררות בנו התעניינות כזו ושאנחנו מגיבים עליהן כל כך. נעשה זאת כך לפני כל שיעור ושיעור, ואני מקווה שאתם תתחילו לשאול בצורה עניינית, קצרה, ואולי זה ייערך פחות משעה, אבל אתם רואים שלפעמים שורה אחת יכולה למלאות שעה שלמה.

שאלה: דיברנו הרבה על כך שכל סוג של ייסורים שהאדם מרגיש הוא בעצם סימן שהוא מתרחק מהמטרה, מהכיוון, מהבורא. ובמאמר "השלום" שאנחנו לומדים בעל הסולם מסביר שכאשר מצוות ההשפעה לא נשמרת כהלכתה, העונש לא מגיע מייד, וגם לא ביחס ישר אלא ביחס בלתי ישר, ואנחנו לא יכולים ללמוד מהייסורים שאנחנו מקבלים, מה בדיוק התיקון שאנחנו צריכים לעשות. אז איך ליישב את זה? כל העיסוק בייסורים הפרטיים של האדם נשמע קצת אגואיסטי, במקום לחפש איך להתכלל בצער החברים, בייסורים שלהם.

אתה לא יכול לברוח מזה, אתה חייב לשלב את הייסורים הפרטיים שלך עם הייסורים הקבוצתיים והייסורים הכלליים, וכך נתקדם.

שאלה: כאשר חברה מאוד מסורה לדרך חולה בסרטן, איך אפשר להצדיק את הבורא?

אנחנו לא מבינים איך אפשר להצדיק את זה, אבל את כל המקרים של חולי, מוות, ובכלל פגיעה ברצון לקבל אנחנו נצטרך להצדיק בתיקונים שלנו עד גמר התיקון. אנחנו צריכים לראות את האמת, להתעלות למעלה מהייסורים הפרטיים, הכלליים ולהבין שכל הייסורים האלה מתגלים מפני שאנחנו עדיין לא נמצאים בעל מנת להשפיע. אם היינו יכולים לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז לא היינו מרגישים שום ייסורים.

שאלה: אם הבורא שולח לחברה כל הזמן מחלות וזה גורם לה להפסיד פעילות של העשירייה, מה זה אומר עליה או על העשירייה שלנו, מה אנחנו צריכות לעשות כעשירייה?

אנחנו צריכות להתמודד עם זה, לעזור לחברה, לעשירייה, להמשיך בדרך.

שאלה: האם יש סבל מיותר?

סבל הוא מיותר אם אנחנו לא יודעים איך להסתדר עם הסבל לפי הדרגה שלנו, בצורה שהוא רק מעורר אותנו להמשך תיקון. אם אנחנו מושכים את הזמן ולא מגיבים כדי להמשיך את התיקון, אז הסבל הוא מיותר.

שאלה: לא ברור המשפט "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", כי זה מרמז על קשר ישיר בין האדם הסובל לבורא, אבל שמעתי שאין קשר ישר לבורא.

כל מה שאנחנו מקבלים אנחנו מקבלים מהבורא, וזה לא חשוב אם אנחנו מקבלים את זה דרך כל מיני מערכות, זה בכל זאת בא מהבורא.

שאלה: "את אשר יאהב ה'", האם הבורא אוהב חלק יותר וחלק פחות?

לא, האהבה שלו היא חלוטה לכולם.

שאלה: האם עליי לנסות להבין קונקרטית, לפי אופן הייסורים, את אופי הסטייה ולתקן את הסטייה בהתאם למכה, או שאני צריכה פשוט לחזור לחיבור עם העשירייה ודרכה לבורא?

לחזור מהר ככל האפשר לחיבור עם העשירייה למעלה מהמכה, למרות המכה.

שאלה: איך להחליף ייסורים גשמיים בייסורי אהבה? הרי אני לא יכולה לנתק את עצמי מהעולם הזה.

אני מבין במיוחד את זו שכותבת. אבל אין לנו ברירה, אם אנחנו רוצים באמת לתקן את המצב ולתקן את עצמנו, אנחנו צריכים אפילו על דברים שעכשיו אנחנו רואים ומגלים בעולמנו להצדיק את הבורא, שנותן לנו את כל הדברים האלה כדי שאנחנו נצדיק אותו ונתחבר אליו על פני ומעל כל הייסורים.

שאלה: אנחנו רואים שאנחנו סובלים בין אם אנחנו עושים מאמצים לחיבור או בין אם לא עושים. האם נפסיק לסבול רק כאשר כל העולם יגיע לחיבור?

לא. אנחנו מפסיקים לסבול במידה שאנחנו מצדיקים את הבורא, ואז הכאב שלנו הופך להיות לתענוג.

שאלה: לָמה ככל שאנחנו מנסים יותר להתאחד כך הבורא שולח יותר מחלות וסבל, האם הדרך שלנו להתקרב היא זו שגורמת לכך, מה לעשות?

אנחנו מתקרבים לחיבור עם הבורא על פני הייסורים. לכן ודאי שהגילויים הרעים יבואו יותר ויותר כדי שאנחנו נתעלה מעליהם ונרגיש - על ידי שנצדיק את הבורא - במקום צער וייסורים שמחה ותענוג. הכול תלוי ביחס שלנו למה שקורה, כלום חוץ מזה.

שאלה: האם הייסורים הם סימן לחוסר חיבור בעשירייה, לָמה הייסורים האלה לא עוברים גם כשאני עושה כמיטב יכולתי לטובת החיבור?

זה לא מספיק. בדרך כלל זה עובר ואם לא עובר, אז לא התחברת מספיק עם הסביבה.

שאלה: לָמה מקובלים סובלים ממחלות סופניות ומכאבים פיזיים, הרי הם כבר בהשפעה?

גם הם לא לגמרי בהשפעה ולא בגמר התיקון ממש. והם גם סובלים עבור חוסר החיבור עם אחרים, האחרים גם עדיין לא מתוקנים. לכן כמה שמתקדמים בסולם המדרגות, בכל זאת הייסורים עדיין מופיעים. והם הם שמקרבים את המקובל לבורא דרך האנושות.

שאלה: האם אפשר לבטל סבל על ידי תפילה?

כן. אבל יותר נכון אם אנחנו נבטל סבל על ידי חיבור של החברה.

שאלה: מה ההבדל בתחושה אם האדם מרגיש סבל במודעות, או לא במודעות, שבאים מהבורא?

הבדל גדול מאוד. הכול כלפי האדם. אם הוא יודע בשביל מה ולמה, מאיפה זה בא ולשם מה זה מופיע, אז יותר קל לו. ואז הוא יכול לכוון את עצמו כלפי החברות, החברים, כלפי הבורא. ובצורה כזאת אפילו מצדיק את הייסורים שמרגיש.

שאלה: האם הריחוק מהבורא משנה את היחס שלנו למצבים, ולכן זה המקור לייסורים, ולא הייסורים עצמם?

אין ייסורים. אין ייסורים - יש רק ריחוק מהבורא. ריחוק מתכונת ההשפעה, או בהתאם לזה, התקרבות לתכונת הקבלה. הגילוי של התופעות האלו מביא לנו או תענוג או ייסורים.

שאלה: מצבים של ריקנות וייסורים בלי סיבה נראית לעין הולכים וגדלים, ונהייה כל פעם יותר קשה לחזור לבורא ולעשיריה. מה העצה לחזור מהר לשמחה מהקרבה לבורא ולחברים?

הסיבה שאין בעשירייה שלכם מהות החיבור, מטרה, תהליך. סימן שאתם בכלל לא נמצאים בקשר נכון, בהסתכלות הנכונה על מה שעובר עליכם, וזאת הסיבה. אם כך ימשך אז ודאי שאתם תעזבו.

שאלה: אז איך לחזור מהר לשמחה, מהתקרבות לחברים ולבורא?

אם התקרבות לחברים ולבורא לא מביאה שמחה, סימן שזו לא התקרבות.

שאלה: מה המשמעות של ביטול הסבל באמצעות איחוד?

איחוד זו תכונת הבורא. אם אנחנו מגיעים לאיחוד, אז הבורא יותר מתקרב, יותר קרוב אלינו. ולכן כל הייסורים עוברים.

(סוף השיעור)

---

1. "כי את אשר יאהב י-ה-ו-ה יוכיח, וכאב את-בן ירצה." (משלי ג', י"ב)↩