שיעור צהריים 06.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "מי ברא אלה", עמ' 197

מאמר "מי ברא אלה של אליהו", עמ' 199

קריין: "זוהר לעם", כרך א' עמ' 197, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מי ברא אלה", סעיף 8, טור ב' ד"ה: "עתה תבין למה נקראת".

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שהמערכת שמנהלת אותנו ואת העולם שלנו נקראת מערכת "עולם האצילות". בעולם האצילות אנחנו מבחינים כרגיל בחמישה פרצופים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אבל הם נקראים בשמות מיוחדים שהם "עתיק", "אריך אנפין", "אבא ואמא", "ישסו"ת" ו"זו"ן". לא חייבים לזכור את הזמות, אנחנו נלמד ואז נבין ונכיר ונהיה מקושרים עם השמות האלה.

עכשיו הזוהר רוצה להסביר לנו "עתה תבין למה נקראת הנוקבא בשם מ"ה", זאת אומרת למה למלכות אנחנו קוראים מ"ה. לזעיר אנפין אנחנו קוראים מ"י, ונוקבא נקראת מ"ה. למה?

"עתה תבין למה נקראת הנוקבא בשם מ"ה." מלכות, נוקבא. "אשר הטעם הראשון מבאר המוחין העליונים, שהשיגה הנוקבא, הנקראת מאה ברכות. שע"כ נאמר, אל תקרא מ"ה אלא מאה. כלומר, ע"י עלייתה למקום ישסו"ת בכוח אלו המוחין."

ז"ת דבינה נקרא ישסו"ת, וכשנוקבא עולה לשם, לבינה, היא הופכת להיות פי מאה ממה שהיא במקום שלה.

"וטעם ב', כיוון שעלתה רק למקום הישסו"ת דקטנות, שהיא עומדת לשאלה מהחזה עד הטבור דא"א. הרי גם המוחין דנוקבא דומים לגמרי כמוהו," כמו שזעיר אנפין, "ונעשית גם הנוקבא עומדת לשאלה, שפירושו ו"ק בלי ג"ר." זאת אומרת, היא לא מלאה באור העליון כך שאפשר להגיד שיש לה תשובה, שהיא מבינה, מרגישה איפה היא נמצאת במלואה, אלא חסר לה, וזה נקרא שהיא "עומדת לשאלה". "אלא הרווח אמנם גדול מאוד," מכך שהיא עלתה למעלה על אף שהיא לא מלאה "מפני שהוא ו"ק דאו"א עילאין, ו"ק דגדלות." זאת אומרת היא בכל זאת השיגה משהו גדול.

"וגם כאן, שנאמר, מה ידעת, הלוא הכול סתום כבתחילה, אין הפירוש של כבתחילה, כמו שהנוקבא הייתה מטרם העלאת מ"ן. אלא כמו שהישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן. אבל הנוקבא הרוויחה הרבה ע"י העלאת מ"ן, שהרי קיבלה עתה בחינת אמא, מאה ברכות, אלא שהן ו"ק דגדלות. ונמצאת עוד עומדת לשאלה, כמו הישסו"ת מטרם העלאת מ"ן."

כשהנוקבא עולה מהמקום הקבוע שלה לאמא, לבינה, יותר נכון לז"ת דבינה, לישסו"ת, היא בכל זאת מרוויחה הרבה. כמו מה? "כמו הישסו"ת מטרם העלאת מ"ן", לזה היא עולה. אנחנו עוד נלמד מה זה לאט לאט.

.9" על העניין הזה כתוב, מה אעידֵךְ, מה אדמֶה לָך הבת ירושלים. כי כשחרב ביהמ"ק, יוצא קול ואומר, מה אעידך, מה אדמה לך. כלומר, במ"ה ההוא אעידך. שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים, כמ"ש, העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ.

מה אדמה לך. באותו אופן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם. כמ"ש, הזאת העיר, שיאמרו כלילת יופי. קראתי לך ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו.

מה אַשְׁווה לך ואֲנַחֲמֵך. כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה, בירושלים של מעלה. כמו שעתה אין נכנסים בך העם הקדוש בסדרים הקדושים, כך אני נשבע לך, שלא אכנס אני למעלה, עד שייכנסו בך צבאותיך למטה. וזוהי הנחמה שלך, מאחר שאני משווה לך מדרגה זו, ירושלים של מעלה, המלכות, בכל. ועתה שאת כאן, גדול כיָם שִׁבְרֵךְ. ואם תאמרי, שאין לך קיום ורפואה, מי יִרְפָּא לך, אותה מדרגה הסתומה העליונה, הנקראת מ"י, שהכול מתקיים על ידיה, שהיא בינה, תרפאך ותקים אותך.

ביאור הדברים. חורבן ביהמ"ק היה מחמת שחטאו ישראל בעבודה זרה ולא רצו להעלות מ"ן לזיווג זו"ן, אלא שרצו להמשיך השפע לס"א," על מנת לקבל "הנקרא אלוהים אחרים, שמסיבה זו נפרד הזיווג דזו"ן, והתבטלו מאה הברכות מהנוקבא, ונחרב ביהמ"ק.

כשחרב ביהמ"ק, יוצא קול ואומר, מה אעידך. שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים. אלו ו"ק דגדלות, שהנוקבא מקבלת במ"ה, נקרא ימים קדמונים. כמ"ש, כי שְׁאַל נא לימים ראשונים, ולמִקצה השמיים ועד קצה השמיים.

ונקרא כך, להיותם ו"ק דאו"א, כי הישסו"ת הוא ז"ת דאו"א. ושבעת הימים של או"א הם ראשונים אל שבעת הימים דזו"ן, כמ"ש, העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. פירושו על זיווג זו"ן, הנקראים שמיים וארץ, שהזהיר הכתוב לשמור ולקיים את הזיווג. ואם לא, מזהיר הכתוב, כי אָבוד תאבֵדון מַהֵר מעל הארץ. וכמ"ש, מ"ה אעידך, על אלו מאה ברכות הזהרתי אותך לשומרם ולעשותם, ואתה עברת עליהם, לכן התקיים בכם, כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ.

וכמ"ש, מ"ה אדמה לך. באותו אופן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם. קראתי לך ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו.

כי אלו מאה הברכות, שהנוקבא מקבלת מהז"א בזיווג, שמ"ה הן בעלייתם לישסו"ת, ונעשה ז"א לבחינת ישראל סבא, והנוקבא נעשתה לבחינת תבונה. ואז נעשים האורות שלה מאה ברכות, כמו האורות דתבונה. ועל זה כתוב, כעיר שחוברה לה יחדיו.

כי הנוקבא, הנקראת עיר, התחברה עם התבונה יחדיו, ונעשתה הנוקבא לבחינת התבונה. והיא מקבלת משם המוחין דתבונה, הנקרא עטרות קדושות, ואז נקרא כְּלִילת יופי משׂושׂ כל הארץ, ומקבלת ממשלה על העולם."

שאלה: אנחנו קוראים את הזוהר והכול נשמע כמו מעורפל. איזה כוונות אנחנו צריכים לעשות? איזו פעולה אנחנו צריכים לעשות כדי להוציא את מקסימום המאור המחזיר למוטב מזה?

זה לא שייך דווקא לזוהר או בכלל לאיזה כתבים אחרים בחכמת הקבלה. אנחנו צריכים לחשוב על החיבור שאנחנו רוצים להשיג בינינו, שעל ידי החיבור בינינו, כשאנחנו נתאחד, אז יהיה מקום לבורא להשפיע את השפע שלו בנו, ואז אנחנו נתחבר אליו בהשפעתו אלינו, וכך נגרום לזיווג בין הקדוש ברוך הוא, בין הבורא והשכינה, שהיא אנחנו. לזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו.

תלמיד: כלומר כשאנחנו קוראים אנחנו רק צריכים לחשוב שהכתובים שאנחנו קוראים הם כסגולה חיבור?

כן.

"מ"ה אשווה לך ואנחמך. כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה, בירושלים של מעלה. כלומר, שבסיבת חטאם של ישראל, שנחרב ביהמ"ק ונגלו מעל אדמתם, גרמו בזה גם פירוד לנוקבא, כי ט"ת שלה נפלו לקליפות, והיא חזרה לנקודה תחת היסוד." של זעיר אנפין.

"וכמ"ש, מ"י ירפא לך. אם ישובו בני ישראל בתשובה, ויתקנו מעשיהם, ויעלו מ"ן לזו"ן, הנה אז שוב יימשכו המוחין עילאין אל הזו"ן, ושוב תעלה הנוקבא לישסו"ת, הנקרא מ"י, ואז תהיה לך רפואה.

.10 מ"י קצה השמיים. מ"י, קצה השמיים למעלה, ישסו"ת. מ"ה, קצה השמיים למטה, המלכות. וזה ירש יעקב, ז"א, המבריח מן הקצה אל הקצה. מן הקצה הראשון, מ"י, עד הקצה האחרון, מ"ה. משום שעומד באמצע בין ישסו"ת למלכות. וע"כ כתוב, מי ברא אלה. ישסו"ת, מ"י, בראו את ז"א ומלכות, אל"ה."

בינה, ז"ת דבינה, ישסו"ת בראה גם זעיר אנפין וגם את מלכות. זעיר אנפין נקרא מ"י, מלכות נקראת מ"ה. אפשר להגיד עוד יותר מדויק ש"מי ברא אלה" - מ"י זה זעיר אנפין, וברא אל"ה זו המלכות.

"ביאור הדברים. היה לַכָּתוּב לומר, מראש השמיים ועד קצה השמיים. ולמה נאמר, מקצה ועד קצה, מסוף עד סוף? אלא נאמר, מ"י קצה השמיים למעלה, ישסו"ת, שעומד לשאלה, הוא המלביש מהחזה עד הטבור דא"א. מ"ה, הנוקבא, שמטרם העלאת מ"ן היא סוף כל המדרגות מחזה דז"א ולמטה. וביניהם עומד יעקב, ז"א, המתחיל להלביש ממקום הטבור דא"א עד הנוקבא.

ואז הוא מבריח מקצה דמ"י עד הקצה דמ"ה. כי מ"י מסתיים בטבור דא"א, ושם מתחיל יעקב. והנוקבא, מ"ה, עומדת בסיומו."

אנחנו רואים כאן שמות כמו יעקב, ישראל ויהיו עוד כל מיני שמות אחר כך. אלו לא היו שמות של אנשים, אלא אחר כך התחילו לתת לבני אדם את השמות האלה. אבל באמת מדובר מלכתחילה על פרצופים רוחניים.

"ואז הוא מבריח מקצה דמ"י עד הקצה דמ"ה. כי מ"י מסתיים בטבור דא"א, ושם מתחיל יעקב. והנוקבא, מ"ה, עומדת בסיומו." למטה מיעקב.

"אמנם הכתוב מדבר כבר אחַר המשכת המוחין אל הזו"ן, כמ"ש, שאַל נא לימים ראשונים, שהוא בעת שהזו"ן עולים ומקבלים המוחין דישסו"ת, הנקרא ימים ראשונים. שאז נמצא, שקצה השמיים שלמטה, מ"ה, הנוקבא, עלתה והלבישה על קצה השמיים למעלה, על מ"י, ישסו"ת. ונמצאים שניהם במקום אחד ממש." "שמיים" זה זעיר אנפין ומלכות.

"וע"כ כתוב, מקצה עד הקצה, שהרי עתה נעשו שניהם בחינת קצה השמיים אחד. כי הימים הראשונים מקבל הז"א, שהם ו"ק מישראל סבא, חג"ת נה"י. והנוקבא נוטלת התבונה, המלכות דבינה, הנמצאת עתה בקצה דז"א, הנקרא שמיים. אלא בערך הקודם למוחין, נבחנת לראש השמיים.

ויש עוד פירוש, אשר השמיים שלמעלה הוא ישראל סבא, הכולל ששת הימים הראשונים, חג"ת נה"י דבינה. וקצה השמיים שלמעלה הוא התבונה, המלכות דבינה. ויהיה פירוש הכתוב מהקצה של ישראל סבא, עד הקצה דז"א, הנקרא שמיים שלמטה.

ועל אלו המוחין כתוב, מ"י ברא אל"ה. כי מ"י הוא ישסו"ת, העומד במקום בריאה דא"א, מחזה עד הטבור, למטה מפרסא שבתוך מעֵי א"א, ששם אינה מגיעה עוד הארת ראש דא"א. שע"כ נבחן לבריאה, לבַר מראש דא"א. וע"כ הוא עומד לשאלה." כן.

"ונמצא אחר שהזו"ן משיגים אלו המוחין, שהם עולים ומלבישים את המ"י הזה, ונוטלים מקומו מהחזה עד הטבור דא"א, הרי גם המוחין שלהם עתה רק בבחינת בריאה דא"א. וכמ"ש, מ"י ברא אלה, הזו"ן, נטלו מוחין דבריאה מהמ"י."

שאלה: הוא לא מחייב כאן אף אחד לפעול והוא כאילו מחליק את זה, כאילו הכול תלוי בהתבגרות של הזו"ן עצמו כדי לקבל את המצב של המוחין דעליון. האם באמת הכול תלוי בנוקבא שרוכשת את הצורה של בינה?

למטה מעולם האצילות נמצאים עוד עולמות בריאה, יצירה ועשיה שבהם נמצאות נשמות שבורות, ואנחנו ששייכים להן, ולכן הכול תלוי בנו. ככל שאנחנו משתוקקים לחזור לחיבור בינינו, כך אנחנו משפיעים על הזו"ן דאצילות והם מתחברים. לפי החיבור שביניהם מלמעלה מבינה ואפילו יותר למעלה מבינה, האור יכול לרדת ולמלאות את הזו"ן. כך זה עובד.

בדרגת הבינה יש חיבור בין מה שמבקשים מלמטה עד ז"ת דבינה, ובין מה שמגיע אליהם מלמעלה, מכתר, חכמה וג"ר דבינה והכול מתחבר בבינה.

תלמיד: הוא כאילו לא מחייב וכאילו אומר מתוך רצון טוב, לא כמו בצבא שאתה חייב. הוא נותן איזושהי עצה כביכול שהכול נפתר מתוך החיבור, כל הבעיה נפתרת על ידי החיבור.

נכון.

שאלה: כתוב שצריך לשמור על הזיווג של זעיר אנפין ונוקבא, על מה בדיוק צריך לשמור?

עלינו לרצות לחבר את נוקבא וזעיר אנפין על ידי התפילה שלנו ובמידה הזאת הם יתמלאו באור העליון. מי שעולה לנוקבא כדי לחבר אותה לזעיר אנפין נקרא נשמה טהורה. הנשמות שעולות לשם אלו החסרונות שלנו, אנחנו רוצים להתחבר עם העליון ולמלא אותו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו עולים לנוקבא ואחר כך מעלים אותה לזעיר אנפין?

על ידי התפילות והבקשות שלנו, על ידי כך שאנחנו מעלים חיסרון, רוצים לגרום לזיווג ולחיבור בין כולם, אנחנו גורמים לחסרונות ולתפילות שלנו לעלות למעלה לבינה. בינה מתחברת עם חכמה, מקבלת משם אורות חכמה ומעבירה אותם למטה לאותן הנשמות שעלו לבינה לבקש את התיקון והמילוי.

תלמיד: בינתיים בעבודה שלנו יש את תפילת הרבים שבה אנחנו מתחברים בינינו עם החברים בעשירייה. מה עולה עם התפילה הזאת, כי אם היא מתוך החיבור אז אנחנו צריכים לעלות עוד יותר גבוה?

הזוהר ידבר על זה. אנחנו מדברים כל הזמן רק על העלאת התפילה ועל מה שאנחנו מקבלים מלמעלה לתפילה שלנו.

שאלה: מי זה מ"י, האם זה זעיר אנפין או ישסו"ת?

מ"י זה זו"ן, מ"ה שייך יותר לישסו"ת.

קריין: מאמר "מי ברא אלה של אליהו".

מי ברא אלה של אליהו

".11 אמר רבי שמעון, אלעזר בני, עמוֹד מלדבר, ותתגלה סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ואמר, אלעזר, מהו אל"ה? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, הלוא תמיד הם נראים? ובמ"ה, שהיא מלכות, נבראו? כמ"ש, בדְבר ה' שמיים נעשו. במלכות, הנקראת דְבר ה', נעשו השמיים. ואם אל"ה נאמר על הדברים הסתומים, לא היה צריך שיכתוב אל"ה, שהרי כוכבים ומזלות גלויים הם?

ביאור הדברים. רבי אלעזר גילה כאן המוחין דגדלות א'. ורבי שמעון היה רוצה לגלות המוחין דגדלות ב', מוחין עילאין דחיה. ע"כ ציווה לו להפסיק דבריו, ויגלה לו סתימת הסוד העליון, שבני העולם אינם יודעים אותו, כי עוד לא היו נגלים מוחין אלו בעולם. ורבי שמעון גילה אותם כאן.

רבי שמעון שאל, מהו אל"ה? איזה חידוש משמיענו הכתוב, במ"י ברא אלה, שהם זו"ן? אם תאמר, שהוא הכוכבים והמזלות, המוחין דו"ק דגדלות שהשיגו, שעל זה סובב הכתוב, מ"י ברא אלה, כי מוחין דו"ק נקראים כוכבים ומזלות? על זה שואל, איזה חידוש הוא, הלוא תמיד הם נראים, שהם המוחין הרגילים של הזו"ן, שאפשר להמשיכם תמיד, אפילו בימות החול, ואינם חידוש כל כך, שעליהם יראה הכתוב, מ"י ברא אלה?

ואין לפרש שהמוחין האלו נוהגים בלי הפסק, כי בקביעות אין לז"א אלא ו"ק בלי ראש, ורק ע"י העלאת מ"ן, תפילה, ממשיכים אלו המוחין. אלא הפירוש הוא, שאפשר להמשיכם תדיר, אפילו בימות החול. כי כן הם נמשכים בכל יום בעת תפילת שחרית.

ועוד שואל אותו, ובמ"ה נבראו? כי אלו המוחין אינם מיוחסים לבינה, אלא לזו"ן דאצילות, הנקראים מ"ה, שמהם יצאו, כמ"ש, בדְבר ה', שהוא זו"ן, הז"א הוי"ה, והנוקבא דָבר."

".12 אלא סוד זה התגלה ביום אחד, שהייתי על חוף הים. ובא אליהו ואמר לי, רבי, הידעת מהו, מי ברא אלה? אמרתי לו, אלו הם השמיים וצבָאָם, מעשה הקב"ה, שיש לבני אדם להסתכל בהם ולברך אותו. כמ"ש, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ."

".13 אמר לי, רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, מלכות. וזו עלתה להיות מחשבה, בינה, כלומר שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות.

ביאור הדברים. עתיק, הראש הראשון של עולם האצילות, נקרא סתום מכל הסתומים. ועליו לומדים, שכל מנהיג העם, שלא מיתקן תחילה, אין העם מיתקנים. מנין לנו זה? מעתיק יומין, שכל עוד שהוא לא מיתקן בתיקוניו, לא ייתקנו כל אלו שצריכים להיתקן, וכל העולמות נחרבו.

בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תיקן הכול כעין זכר ונוקבא. שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לנוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מזכר ומנוקבא. וחכמה זו, שהיא כלל הכול, חכמה דל"ב (32) שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ובנוקבא, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה. ונמצאו, שהם זכר ונוקבא. וזה התיקון דצ"ב.

בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת. שבעֵת שעתיקא קדישא רצה להתגלות לעולמות, בכוח התיקון שהיתקן בצ"ב, עשה בראש דא"א, בחכמה שלו, נקודה אחת, שהעלה המלכות, נקודה, לראש דא"א. ושם נתקנה הנוקבא, המעלה או"ח, להלביש ע"ס דראש א"א. והסתיים הראש דא"א בספירת חו"ס.

ונמצאה החכמה כזכר וכנוקבא. ובינה וזו"ן דראש א"א, יצאו מחוץ לראש, למדרגת הגוף דא"א. וזהו, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה לבחינת גוף."

"ונקודת המלכות הזו, אשר עלתה לחכמה, והחכמה נתקנה על ידה כזכר ונוקבא, היא עלתה משום זה, ונעשתה למחשבה, בינה. כי כיוון שעומדת בזיווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה. והמקבל מחכמה נבחן לבינה ולא למלכות. ונמצא, שאע"פ שמשורשה היא מלכות לבחינת נקודה, הרי נעשתה מחמת העלייה לבחינת בינה. וע"כ נאמר, וזו עלתה להיות מחשבה. שזה גרם לנקודה להיות בינה, הנקראת מחשבה."

שאלה: האם כל מה שאנחנו קוראים אלו השגות של הכותב ולכן הוא מכנה אותן בשמות?

ודאי, כל זה קיים, אבל צריך להיות אדם שישיג זאת ויכתוב על זה, זה מה שעשה רבי שמעון לפני אלפיים שנה.

שאלה: האם הנקודה שעלתה לחכמה זו נקודת המלכות?

כן.

תלמיד: הבנתי שלא ניגשים לבינה ישירות אלא חייבים לעלות לחכמה וממנה אנחנו נולדים, ומקבלים תכונות של בינה.

אתה מתבלבל, איך אתה יכול לעלות לחכמה אם אתה לא נכלל בבינה?

תלמיד: מהי הנקודה הזאת שעולה לחכמה?

נקודת החיסרון, לא יותר.

תלמיד: מה הקשר שלה לחכמה אם אנחנו תמיד מדברים עליה כלפי הבינה?

אתה צודק, אנחנו מדברים כלפי הבינה. העיקר בשבילנו זה להתכלל בבינה שהיא אמא עילאה ואליה אנחנו צריכים לעלות. כאשר נכללים בבינה אז יכולים להעלות מ"ן עוד יותר למעלה אבל זה לא לעכשיו, זה לא עלינו.

שאלה: למה מי שלא מתגבר על השנאה, עוזב את "בני ברוך"?

אנחנו לא לומדים זאת ב"זוהר" אלא עלינו לדעת מה אנחנו עושים וזהו, ומי שמתגבר או לא מתגבר, זה לא חשוב לנו. אנחנו מדברים ככל האפשר על החיבור, כי בזה עוסקת חכמת הקבלה. הבורא דורש מאיתנו חיבור בינינו, וככל האפשר פחות חלוקות, מלחמות, הבדלים וריחוק.

עוזב או לא עוזב זה לא חשוב לי, אני לא עושה שום חשבון למי שכאן או ששם. אני מלמד את מה שכתוב בספרי הקבלה לכל העולם, לכל מי שרוצה לשמוע, ללא הבדל בין בני האדם. כולם בני אדם וכולם צריכים לדעת איך להגיע לחיבור ביניהם ועם הבורא. בעל הסולם כותב על גמר התיקון ועל כל הדברים האלה, אבל יש כאלו שיש להם בעיה והם לא יכולים לתפוס את התיקון בצורה השלמה.

שאלה: כאשר המלכות עולה לבינה, האם היא הופכת להיות בעצמה לבינה, או שהיא נשארת אבל בבינה?

היא נשארת במקומה ועם זאת עולה לבינה. היא לא הופכת לבינה אלא הופכת להיות כמו בינה, כלומר רוכשת תכונות מסוימות של הבינה.

תלמידה: בטקסט לפעמים הנוקבא זו המלכות ולפעמים זו תכונה של המלכות. מהן נוקבא ומלכות?

מכל מה שתלמדי תביני שמדובר ברצון לקבל שנמצא בכל מיני מקומות בסולם המדרגות, ובהתאם לזה הוא מקבל שמות שונים.

שאלה: איך לחבר את כל העולמות האלה להרגשה?

זה דבר חשוב. תנסה כל הזמן לקרוא, ללמוד, לחשוב על זה ותראה שזה נכנס לך גם לרגש.

שאלה: אתה למדת את ה"זוהר" עם הרב"ש. אפשר להסתכל על הטקסט ופשוט לחזור על מה שהקריין קורא איתו יחד, לנתק לחלוטין את השכל ולהתמקד רק בזה. אפשר לחשוב על החברים ואז הטקסט נעלם ומתמוסס, הוא נהיה ברקע, אבל אנחנו לא יכולים לבצע שתי פעולות איכותיות בו זמנית. איך אתה עשית זאת, או שכל אחד מוצא את דרכו?

אני חשבתי רק על הרגשת הטקסט. מה זה שנוקבא עולה לזו"ן, לז"ת דבינה, מה זה שהיא מבקשת את אורות החכמה, מה זה שהיא משתנה וכן הלאה. השתדלתי להיות באותו מקום שעליו מדובר.

שאלה: האם נקודת המלכות שעלתה לבינה, הופכת לעשר ספירות דגוף?

אנחנו עוד נברר את זה. אל תחשוב על דברים שלא קראת, שלא כתוב. כל הפנטזיות שלך רק יבלבלו אותך.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על חיבור. מה היא המהות הזאת של החיבור בינינו, שנקראת "מלכות" כשאנחנו מתחברים בעשירייה. ומה הוא החיבור כאשר המלכות עולה לבינה?

כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אנחנו נקראים "מלכות" שהיא רוצה לעלות ולהתחבר. כשאנחנו עולים לבינה, זה נקרא שאנחנו כבר מתחברים בינינו, אנחנו מוכנים לבטל את עצמנו בינינו, זו המלכות שעולה לבינה. כשאנחנו יכולים לעשות את זה, אז אנחנו מקבלים אור מלמעלה מכתר, חכמה, והאור הזה מתקן אותנו ועל ידי כך אנחנו מקבלים צמצום ומסך על עצמנו. אז אנחנו יכולים להתחיל להתמלאות עם האור העליון, כך בערך אפשר לומר.

שאלה: איך אני יכולה לתאר לעצמי, כאשר אין לי שום מושג על מה מדובר. כל השמות האלה בשבילי הם פשוט משהו מופשט?

את לא צריכה לתאר את זה, פשוט תביני. שיש אחת שתיים שלוש ארבע חמש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

אבל כאן יש להם הסבר שונה, כאן במקום כתר, חכמה, זעיר אנפין, מלכות, נותנים להם שמות אחרים בעולם האצילות, כתר, ועוד כמה שמות יש לו, חכמה היא חכמה סתימאה, בינה היא בינה וישסו"ת או אמא עילאה, זעיר אנפין ונוקבא הם זו"ן, יש זו"ן הגדולים, זו"ן הקטנים, יש כל מיני שמות.

אבל העיקר בסולם הזה, סך הכול יש לנו חמישה חלקים. וכך הם נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. לא להתבלבל כל כך, אין כל כך הרבה עצים שביניהם אפשר ללכת לאיבוד.

שאלה: מה זה אומר "מי ברא אלה" וכתוב שאל"ה זה נסתר, מה זה בדיוק?

מ"י זה בינה. ברא זה יצר, הוליד. ואל"ה הם זעיר אנפין ונוקבא. בינה הולידה את זעיר אנפין ונוקבא "מי ברא אלה".

שאלה: הזיווג של המלכות, לא של המלכות של הנוקבא והדכר, התהליך הזה הוא כבר אחרי המחסום נכון?

אנחנו מדברים על מה שקורה, ללא שום קשר איתנו. ודאי שזה למעלה מהמחסום.

שאלה: אחרי הזוהר נשארות התרשמויות פנימיות. האם כדאי לקחת אותן כבסיס, יסוד לקריאה הבאה או לשיעור הבא. או כל פעם לחדש שכל פעם ההתרשמויות האלה יהיו חדשות?

אני לא יכול לומר, תראה את זה כך וכך. אם זה לא מבלבל אותך אז תזכור אותם.

שאלה: הזוהר לא קל לנו, הוא מדבר על מצבים רוחניים. האם אנחנו באיזה שלב מתקדמים למצבים האלה הרוחניים?

כן, אנחנו נתקדם ואנחנו ניכנס, נתכלל בכל המצבים האלו. וכך נבין מה כתוב בזוהר, מתוך הרגש לא מתוך השכל, רק מתוך הרגש.

שאלה: פעם אני זוכר שקראתי בספר "הזוהר" את המאמר הזה "מי ברא אלה". אני זוכר שהייתה הרגשה פשוט מדהימה. ולא יכולתי להפסיק לקרוא. לא הבנתי כלום, אבל גם לא יכולתי להפסיק. עכשיו אנחנו קוראים את המאמר הזה, אין שום דבר ממה שהרגשתי אז, אני לא מבין כלום ולא מרגיש כלום. איך לחדור למה שכתוב פה?

על ידי התפילה, על ידי הבקשה. אז הייתה לך התלהבות של הראשונים, ועכשיו אתה כבר צריך להיכנס להרגשה אמיתית, מה קורה כאן. ועדיין זה לא נמצא, מפני שהכלי עדיין לא מוכן. ולכן זה מה שהזוהר מראה לך שאתה לא מוכן. איפה הכלי שלך שהוא יכול לתת, ודווקא בגלל שהאור העליון כביכול עומד מעליך, אבל אתה עוד לא מוכן לקבל אותו, לפי חוק השתוות הצורה עימו, לכן כך אתה מרגיש. זאת אומרת, אתה התקדמת אבל עוד לא גמרת את הכלי.

שאלה: המאמרים שאנחנו למדנו בשיעור הבוקר, לדבר עם הבורא והמצבים שבהם אנחנו צריכים ללמוד את הזוהר, זה דומה במשהו?

כן, בעיקרון הוא דומה.

שאלה: מי זה ומה זה אליהו הנביא?

אליהו הנביא עוד מעט אתה תכיר אותו.

תלמיד: ומה הן הברכות שהוא נותן?

אתה מבין שאתה לא בשביל זה עדיין. איך יכול להיות שאתה שואל על דברים כאלה שהזוהר כותב לאנשים שמגיעים למצב כזה, ואז הם מבינים על מה מדובר. אנחנו עוד לא, כמו שתגיד לילד קטן הוא לא יבין משהו. גם אנחנו בדרגה כזאת. לכן נתקדם על ידי זה שאנחנו קוראים וכך אנחנו נגיע לזה. אז תהיה קצת יותר תהיה קצת יותר חכם וסבלני.

שאלה: איך אנחנו יכולות להשיג את המדרגה הרוחנית שהזוהר מציג?

עניתי על כך כבר הרבה פעמים היום, רק על ידי חיבור בינינו בקבוצה, או אפילו בלי קבוצה, כמה נשים, אנשים לא חשוב. אם הם יכולים להיות מחוברים יחד, בחיבור ביניהם נכון, אמיתי, שהם מבטלים את האגו שלהם, אז הם יכולים להשיג מה ש"זוהר" מדבר, יכולים להשיג את הבורא. סך הכול הזוהר מדבר על התגלות הבורא לאדם.

שאלה: בבוקר אמרת משהו מאד יפה, "תתחבר אלי ויחד נעלה לבורא", אנחנו בבוקר עושים הכנה פרטית בעשירייה, והכנה כללית ב"בני ברוך", מכינים את הלבבות כמה שנהיה יותר מוכנים וניכנס לשיעור. איך אנחנו נכנסים בצורה הכי טובה, שאנחנו מתחברים איתך ביחד, נעלה את הבקשה בצורה הכי איכותית לבורא?

אנחנו נגיע לראש השנה ושם נדבר.

בהצלחה לכולם. אני רק רוצה להגיד לכם, אנחנו עוברים הרבה דברים כאן, לומדים הרבה דברים ש"זוהר" מספר לנו על מה שעולים זו"ן ונוקבא יורדת, ל"ב נתיבות, צמצום א', צמצום ב' כל מיני דברים. בבקשה תהיו סבלניים, רק סבלנות ואנחנו נרגיש כמה הזוהר מנקה את האגו שלנו. ולאט לאט הוא נכנס פנימה ומקרב בינינו ואז אנחנו נתחיל לגלות את הבורא, שבינינו מתגלה.

(סוף השיעור)