שיעור בוקר 29.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות",

אותיות כ"ו-כ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות", אות כ"ו.

אות כ"ו

"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ.

והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים.

וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.

גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.

והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.

אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.

גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים."

תלמיד: מה זה "עם סגולה"? בדרך כלל משתמשים בסגולה לתאר תופעה שאין קשר בין הפעולה והתוצאה. בעל הסולם כותב שיש סגולה בלימוד, שכביכול אין קשר בין ההבנה למה שאנחנו מקבלים, אבל מה זה אומר עם סגולה?

עם סגולה הכוונה היא שהם יקבלו על עצמם את מה שהבורא דורש שיקיימו ומהם כל העמים יראו ויעשו אותו דבר, זה עם סגולה. וכאן צריכים לפרש מה זה "ממלכת כהנים", "גוי קדוש", אלו דברים כבדים.

תלמיד: מה זה עם סגולה, מה הם לקחו על עצמם?

עם סגולה זה עם מיוחד.

תלמיד: במה הייחודיות שלו?

בזה שמקיים מה שהבורא אומר. שכל החיים שלו הם רק במה שהבורא שורה ומתגלה והם עושים את זה לעצמם, קודם כל לבורא, ולכל העולם.

תלמיד: כתוב," ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה". מה זה "כל אשר דבר ה' נעשה"?

מה שהבורא דורש מעם ישראל, הם מוכנים לבצע.

תלמיד: כתוב שהם אומרים את זה יחדיו.

כן.

תלמיד: מה זה יחדיו?

כנראה בפה אחד.

תלמיד: איך כל העם יכול להגיד משהו יחדיו?

אני לא יודע, כנראה שהם יודעים איך לעשות זאת.

תלמיד: באיזו רמה הם צריכים להרגיש אחד את האחר כדי שזה יהיה יחדיו?

דרך שורש אחד, שהבורא מעורר אותם לזה.

תלמיד: והם?

והם מבצעים.

תלמיד: איך הם מרגישים? זאת אומרת יש את השורש האחד שמעורר אותם זה לקראת זה, אבל איך הם מרגישים אחד את האחר כדי שהתחושה תהיה יחדיו, שההסכמה הזאת, כל אשר דיבר ה' נעשה, היא יחדיו?

כנראה דרך השורש, שם זה המקום המשותף ביניהם.

תלמיד: אם כולם מרגישים את השורש, אז יש להם הרגשה של "יחדיו"?

כן.

תלמיד: ומה נותן להם כוח לקבל את הדרישה של השורש מהם, להסכים לה, "כל אשר דבר ה' נעשה"?

יוצא שהיחס לשורש מחבר אותם יחד.

תלמיד: בעל הסולם אומר "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". על איזו ברית הוא מדבר שישראל צריכים לשמור?

מה שהם קיבלו בקבלת התורה.

תלמיד: מה קיבלו ישראל? איזו ברית יש בינם לבין הבורא עכשיו?

הוא אומר, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, גוי אחד, והם מוכנים לזה.

תלמיד: הם יודעים מה לעשות, העבודה ברורה להם? כי מצד שני הוא גם אומר "אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה."

כן.

תלמיד: הוא לא נותן דוגמא לתוכן העבודה או שכרה. האם ישראל יודעים מה התפקיד שלהם, מובן להם מהי הברית שהם צריכים לשמור?

כנראה שכן, אחרת איך יכול להיות שהבורא דורש?

תלמיד: ומה זה לשמוע בקולו, איך לשמוע בקולו של הבורא?

לשמוע בקולו, זה שהם מבינים מה הם צריכים לעשות ומה הם צריכים לצפות מהבורא תמורת זה.

תלמיד: למה הבורא צריך מתווכים? למה הבורא, הכוח העליון צריך מתווכים, למה הוא צריך את משה, משה צריך זקנים או צריך עם שיטפל בעולם, בשביל מה כל התיווך הזה, למה הבורא לא פועל ישירות?

כך מסודרת האומה.

תלמיד: בשביל מה הסדר הזה? למה הכוח העליון לא יכול לפנות ישירות ללב כל אדם ולתת לו את הברית, לשמוע בקולו וכולי, למה הוא צריך באמצע כל מיני מערכות של תיווך?

אלו מדרגות שעל ידן הבורא מתקשר לכלל האומה.

תלמיד: אמרת יחס לשורש. מאיפה הגיע היחס הזה, מאיפה עם ישראל הבין בכלל מה זה יחס לשורש, עוד לפני שקיבל את התורה? מהו היחס הזה?

מזה שהבורא פונה אליהם.

תלמיד: מה מיוחד בזה שהבורא פונה לעם ישראל, ובזה הם כבר מבינים את היחס המיוחד? הרי יחס אתה מגלה מתוך מצב כזה או אחר.

הבורא שפונה אליהם בעצם מסדר את הקשר שיש בין העם ובין הבורא.

תלמיד: מה בדיוק הוא מסדר שם, כך שהם באמת מבינים שהם הולכים לעשות איזה תפקיד מיוחד?

מה שעכשיו הבורא מדבר, שאם שמוע תשמעו מה שיש, ואם תקיימו מה שאני אומר, אז תהיו ממלכת כהנים, גוי קדוש וכן הלאה.

תלמיד: זה מה שתמוה פה, גם דיברנו על זה לפני השיעור, איך עם ישראל קיבל עליו תפקיד מאוד מאוד גבוה כשהוא אפילו לא יודע לקראת מה הוא הולך, אין לו מושג מה הוא הולך לעשות, ובכל זאת אומר "נעשה ונשמע"? מה המיוחד פה, שהבורא נתן לעם להבין שכל מה שהבורא יבקש הם יעשו וזה יתממש?

כנראה שמה שיש להם מהטבע, רצון לקבל והרגשת החיבור בחברה, זה מספיק כדי לקבל את מה שעכשיו אומר להם ה'.

תלמיד: זאת אומרת, הם הגיעו למצב פנימי מסוים שיכלו לממש את התפקיד שלהם.

כן.

תלמיד: אפשר לתרגם את זה למצב שלנו היום? כי המושגים אולי שונים, אבל אולי אפשר להסיק משהו לגבי התפקיד שלנו היום, האם אנחנו ראויים ומבחינה פנימית כבר יכולים להגיע למצב הזה, "נעשה ונשמע"?

אם אתה שואל אותי, אני לא בטוח, לא יודע. כנראה שכן יכולים אם נרצה, אם פתאום יתגלה רצון הבורא, ויחס ויכולת שלנו.

תלמיד: אתה אומר שהכול תלוי ברצון שלנו.

כנראה.

תלמיד: נאמר "ממלכת כהנים וגוי קדוש". מה זה כהן, מיהו כהן?

כהן זה אחד מהעם, ויכול להיות שיש הרבה כאלו שנמצאים בתוך העם ומרגישים שהחוק הזה של הכהנים חל עליהם.

תלמיד: מהן התכונות שהכהן עובד כלפיהן?

בקבוצה שנקראת עם ישראל יש מספר אנשים שהם כהנים.

תלמיד: ולפי מה הם עובדים?

לפי מה שמרגישים ברצון שלהם, בהכרה שלהם.

תלמיד: אני מניח שהם מרגישים ברצון שלהם, בהכרה שלהם נטייה לחיבור?

כן, כמו שכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

תלמיד: ומהי התוספת של "ממלכת כהנים"? מהי "ממלכת"?

נלמד יחד מה כתוב.

תלמיד: להמליך על עצמו את הכהונה, האם כל אחד יכול לעשות זאת?

לפי מה שאנחנו רואים, אז לא. אלא מי שנולד מכהן, גבר שנולד מאבא כהן.

תלמיד: ובצורה פנימית?

כן, תפרש את זה בפנימיות.

תלמיד: רק גבר שמתגבר, שנולד מאבא כהן, או מאימא?

מאבא.

תלמיד: גוי קדוש, לכאורה נשמע אותו דבר, אבל זה גם נשמע תהליך התפתחותי עוד יותר פנימה. "גוי" שמענו ממך שזה מישהו שמרגיש מחוץ לארץ, מרגיש רחוק.

אני לא חושב שכאן זה הפירוש.

תלמיד: אנחנו עומדים מול תנאים שאנחנו חייבים לקיים. למה בעל הסולם כותב שאם נדע מה העבודה ומה השכר, אז נוכל לקיים את זה? למה הוא מתנה את זה?

כי אנחנו בנויים מרצון לקבל, והוא חייב לקבל תמורה אם הוא נותן משהו. וכאן לפנינו יש עבודה גדולה, שדה עבודה שחייבים לקיים, ועכשיו השאלה אם אנחנו מקבלים את זה.

תלמיד: אז השאלה אם אנחנו מקבלים את זה, היא כבר תלויה בכמה זה יעשה לנו טוב. אנחנו כאילו מתנים את התנאים. איך יכול להיות שזה יהיה תלוי רק ברצון לקבל? זה מפתיע אותי שכך שואל בעל הסולם, שנדע מה העבודה ומה השכר, ורק אז נוכל לקיים את זה.

כנראה שצריכים לברר את זה.

תלמיד: על הר סיני הייתה אומה שקיבלה את התורה. האם יש דרך עבורנו היום להתחבר לאותה אומה?

אני לא יודע. אני רק לומד שעם ישראל של היום הוא תוצאה מאותה אומה שהייתה אז, שנכנסה למצרים, יצאה ממצרים, קיבלה את התורה. זו אותה האומה כמו היהודים של היום.

תלמיד: אם כך, מהו הקשר בינינו לבין האומה שעמדה על הר סיני?

אני יודע שעם ישראל של היום מיוחס לאותו עם שהיה אז בהר סיני.

תלמיד: הבורא קרא לנו לכאן להגיע, להיות יחד, להיות אומה בבני ברוך, ואני מנסה להבין אם יש קשר בינינו לבין האומה שהייתה אז.

הבורא כנראה רצה שאנחנו בסופו של דבר נקיים את מה שהוא רוצה מאתנו. על ידי כך שנקיים, נתחבר בינינו, כך נבנה מעצמנו את האומה שאליה התורה מתכוונת.

תלמיד: הוא כותב, "ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ." ואז הוא לוקח את המילה "כי" ואומר שיש לה משמעות נוספת "אף על פי". האם אף על פי שכל הרצון בא מהבורא, כי לי כל הארץ, בכל זאת תהיו לי עם סגולה? מה הדגש שהוא נותן לנו בשאלה זאת?

נראה, יכול להיות שנשמע משהו חדש.

תלמיד: האם זה שכל הרצון בא מהבורא, זה לא מספיק, בכל זאת צריך להיות משהו נוסף שנקרא "עם סגולה"?

כן. עכשיו רק פתחנו, יהיה ההסבר.

תלמיד: משה פונה לעם ישראל והוא מעביר את הידיעה של הבורא, "שמוע תשמעו ותשמרו". זה לא מספיק מבורר כנראה, אבל הם כן עונים בפה אחד. האם הם כבר אומה אחת כשהם עונים כך?

כאילו שהם אומה אחת, כי הם הגיעו מקבוצה אחת שהייתה בגלות מצרים וכולם לחצו עליהם. זה מה שאני מבין.

תלמיד: "אף על פי שלי כל הארץ", מה הבורא אומר בזה?

שאתם חייבים לקבל את כל החוקים שאני אומר לכם עכשיו, מפני שאני בעל הבית על הארץ.

תלמיד: גם כך הוא יכול לקיים את זה מתוך השליטה על הרצון.

אני לא יודע, כך כתוב.

תלמיד: הרבה פעמים שמענו "נעשה ונשמע", אבל בקטע הזה הסדר הפוך, קודם נשמע ואחר כך נעשה. מה זה נעשה, ומה זה נשמע?

יש כאן דברים שאני עדיין לא יודע.

תלמיד: הסדר משנה או לא?

הסדר משנה. הסדר שונה.

תלמיד: כל המאמר הזה בעל הסולם מנסה להוכיח שעם ישראל נשאל, הסכים לכל התנאים וקיבל את התורה. כל הבירורים במאמר הזה רק מוכיחים שכבר היה דבר כזה. אם אנחנו ישראל, כולנו מאוחדים, למה אנחנו לא יכולים לקבל תורה בכל זמן? האם זו לא הארה שמתקיימת קבוע, שאם יש כלי מוכן, ראוי, אז מתקבלת התורה? זה לא חוק?

יש הרבה שאלות על זה, ואין לי תשובות.

תלמיד: בעבר כל הזמן דחפת ואמרת, "זה יכול לקרות בכל רגע", כמו משיח שבכל יום יכול להיות שיבוא. אמרת שבכל כנס, בכל שיעור יכול להגיע המאור, אומנם לא תרגישו, אבל הוא יבוא. כך היית אומר פעם.

גם אז וגם עכשיו יש לך אפשרות לדבר על כל התנאים שבהם נמצא עם ישראל בכל השליחות שלו. לי אין תשובה על כל מה שאנחנו יכולים לשאול, ואני בעד שנקרא הלאה וניכנס ככל האפשר לעומק הדברים, על מנת קצת יותר להכיר את מצבו של ישראל.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.

כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.

ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.

והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".

והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

תלמיד: הוא אומר ש"מקטון ועד גדול", הם האומה, יהיו כמו כוהנים, ואין להם שום עניין גשמי בארץ, שכל נחלתם הוא ה'. מהו בעצם כהן שאין לו שום עניין גשמי בארץ?

הוא מעלה את העבודה שלו, ועל ידי העבודה שלו, מגיע לבורא.

תלמיד: מהי אותה נחלה שיש לו בה'?

כנראה שהוא מגלה את חלקו בבורא, זה מה שנותן לו כוח ומרץ.

תלמיד: בהמשך הוא אומר שהעבודה של "ואהבת לרעך כמוך" יותר חשובה מלהקריב קורבן. מהן שתי העבודות ולמה דווקא "ואהבת לרעך כמוך", יותר חשוב?

אני חושב שב"ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מכסים את כל העם בקשר אחד, ומעלים אותו לדרגת הבורא.

תלמיד: מה הכוונה לכסות את כל העם בקשר אחד?

שכולם נעשים בזה מקבלי השכר, התוצאה, מזה שאנחנו מתייחסים לכל האומה.

תלמיד: הוא מחבר פה את "ואהבת לרעך כמוך" לזה שלאדם אין שום קניין גשמי. זו באמת ההגדרה של "ואהבת לרעך כמוך"? אם אני רוצה להיות ב"ואהבת לרעך כמוך", אני צריך לוותר על כל הקניינים הגשמיים שלי, זאת המשמעות?

נראה, בינתיים אני לא שמעתי כך.

תלמיד: זה מה שהוא כותב כאן.

בינתיים כותב, וכך זה מובן לנו.

תלמיד: מה הקשר בין הקניינים הגשמיים שאין לכוהנים, לבין "ואהבת לרעך כמוך"? הוא עושה בפסקה הזאת מין סיכום של כל שני המאמרים האלה, הוא דיבר על עבד עברי ושצריך לתת לו את הכרית, זה ממש בהתחלה של "מתן תורה". ופה הוא באמת מקשר את הדברים, הוא סוגר אותם וההסבר שלו הוא כביכול, "אה, כי אתם הולכים להיות ממלכת כוהנים, וממלכת כוהנים זה לוותר על כל הקניינים הגשמיים ולכן "ואהבת לרעך כמוך" זאת המצווה שהיא בעצם נועלת את כל הסיפור כי רק ככה מגיעים לשם".

ולכן אני שואל איך זה עובד? כי האמת שלא חשבתי עד הרגע אף פעם ש"ואהבת לרעך כמוך" אומר שהאדם צריך לוותר על כל הקניינים הגשמיים שלו.

נראה. לא נשמע כל כך. נראה, נמשיך עימו ואולי נגלה שכך.

תלמיד: כן, הוא כותב פה יפה, "הקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.". זאת אומרת, אם אדם נמצא בכוונה הנכונה, אז לא משנה איזו פעולה הוא עושה בין אם הוא קוצר שדה או מקריב קורבן?

כן.

תלמיד: ואז מה יוצא, שאין חשיבות למעשה?

הפוך, שכל המעשים הנכונים נמצאים בחשיבות רבה.

תלמיד: אם אדם פועל על פי מצוות "ואהבת לרעך כמוך", המעשה שלו שהוא עושה או איך שזה מתלבש, זה משנה לנו?

לא.

תלמיד: לא משנה מה הוא עושה, הוא יכול להקריב קורבן, הוא יכול לקצור בשדה, זה היינו הך. ובכל זאת, אם שני אנשים פועלים ב"ואהבת לרעך כמוך" יש חשיבות יותר דווקא להקריב קורבן ולא לקצור שדה, יש היררכיה של מעשים?

כנראה שכן.

תלמיד: אם פועלים בכוונה נכונה, אז מה החשיבות של המעשים, בשביל מה צריך להקריב קורבן לה'?

בין כל העבודות שיש לעם ישראל יש עבודות קודש, שהן פועלות מצד האדם לבורא.

תלמיד: לגבי כוהנים כתוב ש"אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם". מה זה אומר שה' הוא נחלתם?

שהם כולם, כתוצאה מהעבודה הקדושה שלהם, מתחברים בבורא, ושם מגיעים למצב של חיבור שאותו התורה דורשת.

תלמיד: יש קניינים גשמיים, יש נחלות גשמיות ויש שה' הוא הנחלה שלך. מה זה שה' הוא הנחלה של מישהו?

אני חושב שזה מגיע כתוצאה מחיבור של האדם עם הבורא, ואז הוא נדבק בבורא, וזה בעצם סוף הפעולה שלו.

תלמיד: כשיש לאדם נחלה גשמית אז הוא גר בה, הוא יכול להוציא ממנה תבואה, היא מזינה אותו. זה גם מקום, זה הכול. יש לו נחלה.

כן.

תלמיד: אז כשה' הוא נחלתך, מה זה אומר?

שאתה נמצא בהרגשה ובעבודות שלך כתוצאה מכל מה שקורה לך ברוחניות ובפעולות רוחניות.

תלמיד: אתה גר בנחלה הזאת, למשל?

כנראה שכן.

תלמיד: אז אתה גר בתוך הבורא?

כן.

תלמיד: הוא הקניין שלך?

אני חושב שכן, זה הסוף של קיום תורה ומצוות, "ה' הוא נחלתם", ככה זה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שהמעשים הנכונים נמצאים בחשיבות רבה, מהו המעשה הנכון שאדם יכול לעשות בכל רגע?

רק "ואהבת לרעך כמוך", לכיוון זה.

תלמיד: מה זה אומר לקבל את הציווי ואהבת לרעך כמוך?

לקבל את הציווי ואהבת לרעך כמוך זה נקרא שהאדם, בכל הרגעים בקיומו חושב איך להיות יותר מקושר, מסודר עם כל בני העולם, וזו בעצם כל העבודה שלו, כל המאמץ שלו, כל המטרה שלו.

תלמיד: האם ממלכת כוהנים היא ממלכה של כל אלו שנמצאים בהשפעה אחד כלפי חברו?

כן, זו ממלכת כוהנים.

תלמיד: האם "ואהבת לרעך כמוך" היא פעולה פנימית או שעלי להדגים זאת גם בחוץ?

זה תלוי בגודל של ה"ואהבת לרעך כמוך", אנחנו חייבים להגיע למצב שכולנו נמצאים בזה.

תלמיד: כדי לתת דוגמה למישהו, צריך שיהיה לי יחס אליו. מה היחס הנכון שצריך להיות לעם ישראל כלפי אומות העולם, כדי שיהיה בהם רצון לתת להם דוגמה? הם צריכים להחשיב את אומות העולם?

הם צריכים להחשיב את אומות העולם מפני שהבורא דורש את זה.

תלמיד: כלומר זה מכיוון הבורא. אז מה היחס שצריך להיות לעם ישראל כלפי הבורא, כדי שהוא ירגיש שהוא צריך לבצע את התפקיד הזה?

עם ישראל מקבל מהבורא את מקום העבודה, וחייב לגשת לזה ולקיים.

תלמיד: כי מה?

כי זה רצון ה'.

תלמיד: אז מה היחס שצריך להיות לה', לבורא, כדי שהוא יהיה מחויב לעשות את רצון ה'?

כמו לעליון, זה צריך להיות היחס לבורא.

תלמיד: אני מנסה להבין איך מצד אומות העולם הם יכולים לקבל דוגמה מחלק שיש לו כלפיו ביקורת. אם יש למישהו ביקורת כלפי מישהו, הוא לא יקבל ממנו דוגמה. איזה יחס צריך להיות לאומות העולם, יחס נכון, מתוקן כלפי ישראל, מה מצופה מאומות העולם?

היחס שבא מאומות העולם הוא כתוצאה מהיחס של ישראל לתפקידו. לכן הם מקיימים את התורה והמצוות לפי רצון הבורא.

תלמיד: היום קיים יחס מאוד מיוחד וחד, אתה מרגיש שבאמת כל העולם מרוכז בעם אחד. זה כבר משהו מיוחד, הוא מבקר אותו, הוא מתייחס אליו. מהו יחס נכון מצד אומות העולם כלפי ישראל, מה הם צריכים כדי לקבל מהעם הזה כדוגמה, איך הם צריכים לראות באמת את העם הזה?

הם צריכים לראות את העם הזה כעם ה', שטבע הבורא נמצא בתוכו, ושטבע העם כל הזמן מקרב אותם לבורא.

תלמיד: יכול להיות שאם היחס הזה שעכשיו תיארת יהיה ברור באומות העולם, אז תפקיד עם ישראל יהיה יותר ברור לעם ישראל, זה ישפיע על זה?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב "ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחברו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו", וגם במאמר "מתן תורה" הוא כותב שהערבות היא תנאי קודם לקבלת התורה, כי כל עוד מישהו צריך לדאוג לצורך הכרחי שלו עצמו, הוא לא פנוי לדאוג עבור הזולת ולא יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך" וכולי.

אנחנו נמצאים במציאות שאנחנו לא יכולים להיות בדאגה מלאה לכל הצרכים של החברים, כי הרבה דברים נמצאים בידיים של גורמים אחרים כמו בריאות עבודה ועוד. לכן כרגע במצבנו נראה שאנחנו לא יכולים בכלל לקיים את התנאי הזה של ואהבת, של להיות ממלכת כהנים. איך אנחנו יכולים לגשר על הפער הזה, האם יש לנו בכלל יכולת?

כן, אחרת זה לא היה כתוב כך, זה כתוב ממש ישר עלינו.

תלמיד: איך אפשר לגשר על הפער הזה? למשל אם אני רואה שלחבר יש איזו טרדה שהיא לא בידיים שלי, אני לא באמת יכול לעזור לו בזה, זה לא שאני יכול לפנות למישהו ולהגיד, "זה חבר, אין לו עבודה, בוא תמצא לו, בוא תן לו לעבוד אצלך". וגם לי מצד עצמי יש צרכים שאני כל הזמן דואג להם, יש מין מאבק כזה כל הזמן. איך אפשר לגשר על החלק הזה שלא נמצא בידיים שלנו בכלל, בפועל?

אני לא יודע, אבל צריכים בכל זאת להבין שמחשבת הבריאה פועלת עלינו, ואם אנחנו רוצים או לא, אנחנו חייבים להתקרב אליה ולקיים, אין ברירה. בינתיים נראה שאנחנו כאילו מתרחקים, אבל בהבנה אנחנו מתקרבים.

תלמיד: גם לחברים יש טרדות של עצמם וגם לי יש טרדות של עצמי, והשאלה איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להשתחרר מהטרדות האלה, כי נראה שזו הנקודה שמונעת מאיתנו להתקרב לזה, "שה' הוא יהיה נחלתם", כמו שבעל הסולם כותב פה?

כן, בינתיים זה מאוד רחוק, ונראה לנו הפוך אפילו, אבל אין ברירה, אנחנו חייבים לקיים את זה ככל האפשר.

תלמיד: השינוי הוא בעיקר ביחס?

כן.

תלמיד: אז אין מה לצפות שמשהו ישתנה מבחינה חיצונית.

אין מה לצפות שישתנו התנאים. מה צריך להשתנות? יכול להיות שינוי רק בישראל.

תלמיד: זאת אומרת שהשינוי יכול להיות רק ביחס שלי כלפי המציאות.

כלפי התפקיד.

תלמיד: והדבר הזה צריך להתרחב.

כן.

תלמיד: ככל שנקיים את הכלל הזה, כך ישראל יתרחב.

כן.

תלמיד: אני מרגיש ש"בני ברוך", הקבוצה שלנו, זה הכוח המרכזי במציאות, הכוח הפנימי שיש במציאות שלנו, אבל הביקורת מצד העולם מופנית דווקא כלפי עם ישראל ולא כלפינו. אנחנו צריכים לתת את הדוגמה, אז למה הביקורת מופנית דווקא כלפיהם?

כך זה מורגש בכל הכלי הכללי כלפי המצב הפנימי שלו.

תלמיד: אם אנחנו רואים שיש כלפי עם ישראל איזו ביקורת או טענות, אז אנחנו צריכים לקחת את זה על עצמנו, לעשות עוד איזה צעד או שינוי בנו?

אנחנו לא מסוגלים. ברור לנו שאנחנו לא מסוגלים, שאנחנו בורחים מכל התפקיד ששייך לתיקון הבריאה, ולכן אנחנו לא יכולים להשתתף בינתיים בתיקון הבריאה כמו שאנחנו צריכים.

תלמיד: מכל מה שמשיגים הכול למעשה מוחלט מראש, הכול קבוע מראש, ומשתמע ממה שבעל הסולם אמר כאן, שהכול עניין של אחישנה, איך נשיג הכול במהירות, את הדבקות של ממלכת כהנים. מה חסר לנו כדי שנגיע למצב הזה שאנחנו דורשים שזה יקרה עכשיו? כי זה אמור לקרות, זה חייב לקרות, רק העניין הוא שמשהו מעכב מבחינת הבורא שאנחנו לא עושים והוא עושה. מה אנחנו אמורים לעשות כדי שזה יקרה עכשיו?

מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו יכולים לשנות את הרגישות שלנו למה שקורה בעולם כלפי החוק הכללי של כל המציאות, כלפי התפקיד שלנו. את זה צריכים לשנות.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לשנות את הרגישות שלנו. זה משהו שהבורא עושה באיזו צורה? כי הרגישות של האדם נבנית גם מהחברה, גם מהעשירייה שלו. איך באמת נשים את הדגש על הדבר הזה שקראת לו עכשיו בשמו, הרגישות הזאת, על העולם, על הסביבה, על החברה?

רק במאמץ הכללי של האומה הישראלית אנחנו יכולים לבצע את זה.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לחפש את האומה הישראלית בתוכי או בינינו? איפה נמצאת האומה הזאת? כי עם כל הבירורים שאנחנו עושים זה עדיין נעלם. זו הסכמה שצריכה לבוא מהבורא, איפה היא בדיוק מתגלה?

היא מתגלה במרכז הבריאה, בחיבור ובחוסר חיבור של כל האומות יחד.

תלמיד: האומות זה דבר ערטילאי בשבילי, אני לא מוצא אותן בתוכי. אבל הזולת זה מה שמחוץ לו הכי חשוב. איך אני מגשר את סידור החיבור של כל האומות.

אין לי מושג. כנראה אם אנחנו נרצה להגיע למעשה אז הוא יתברר לנו.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להגדיל את החשיבות בינינו לרצון הזה.

כן.

תלמיד: האם הבורא שולט או פועל בצורה מוחלטת רק באדם הפרטי או גם בקשר שלו עם העשירייה?

הבורא שולט גם באדם הפרטי וגם בחיבור בין בני אדם.

תלמיד: אם הבורא שולט על הכול, אז מה ההבדל בין כשאדם שקוע בעצמו, חושב רק על עצמו, לבין שהוא יוצא לעבודה עם הזולת, מה משתנה שם?

משתנה היחס של האדם.

תלמיד: אבל כל הדבר הוא סביב התורה, זה הכוח שהבורא נותן לאדם כשהוא מוכן לעבוד בערבות. האם כל הדבר הזה מתרכז רק להסכמה להיות בערבות, אחרי זה העבודה כבר קורית מעצמה? זה נשמע כאילו עשו את כל העבודה על חיבור במצרים, מגיעים להר סיני ואז הוא אומר, "אם תסכימו", מפה הכול יעבוד חלק.

כן.

תלמיד: האם הכול רק על הסכמה של לעבוד בצורה הזאת?

אבל זה כל העניין, זו כל המטרה שעם ישראל צריך להתקרב אליה.

תלמיד: באיזו מידה העבודה כלפי הערבות, כלפי החיבור, הייתה גם לפני שיצאו ממצרים, לפני שהגיעו למעמד הר סיני? כלומר כל התהליך הוא כלפי זה.

כן.

תלמיד: אז כבר נמצאים שם. מה ההבדל במעמד מתן תורה?

שם הם קיבלו את התורה.

תלמיד: במה תלוי קבלת התורה?

ב"נעשה ונשמע".

תלמיד: איך זה מתבטא בקשר עם העשירייה "נעשה ונשמע"?

כולם כלולים בכולם וכל אחד יוצא מהאינטרס של עצמו וכלול בכולם.

תלמיד: אני יושב בשיעור, שומע את החברים שואלים, ומנסה לחשוב על החברים בצורה אקטיבית, להתכלל בחסרונות שלהם ולא מרגיש כלום. כאילו אמרת לי לחשוב עכשיו על איזו גלקסיה אחרת לגמרי. למה פה אין משהו להיאחז בו?

כאן עדיין אנחנו צריכים הסכמה חברתית ושאנחנו נשב על זה ונדאג לקיום של התנאי הזה ואז אנחנו נרגיש אותו.

תלמיד: מה חסר בחברה בהסכמה החברתית? כולם חושבים על זה, כולם במאמץ לזה.

לא מייחסים לזה חשיבות. נגיד שאנחנו נתחבר, נגיד שאנחנו נגיע להבנה והכרה והכרחיות בעבודה על מנת להשפיע זה אל זה, במה אני יכול לחייב את עצמי להיות בעבודה הזאת כמו שדורשים מאיתנו בלי הפסקה בהכול. כמו שאני דואג לעצמי, כך אני דואג לכולם.

תלמיד: האם חסר מנגנון חברתי שאנחנו נהיה כל הזמן בזה?

חסר כאן מנגנון, כמו שאתה אמרת יפה, מילה נכונה, שיקשור בלבבות שלנו, בליבנו, יחד.

תלמיד: האם זה מעבר לצורך שתהיה השתוקקות לזה, מה חסר?

מעבר לצורך, אין לזה שום צורך פנימי.

תלמיד: האם רק זה שהבורא ציווה?

כן.

תלמיד: כלומר זה צריך להיות ממש הכותרת של כל רגע, של כל פעולה, ולפי זה אנחנו יכולים באמת למדוד את זה.

כן.

תלמיד: ולמה כרגע אנחנו לא מגיעים למדידה הנכונה? הכותרת לא מספיק ברורה סביב כל רגע בחיים שלנו?

לא, היא לא מגיעה לליבנו.

תלמיד: אם נתאמץ להשפיע עוד לחברים זה יעזור או שרק חשיבות הבורא פה היא החשובה?

בדיוק, זה מה שצריך להיות, ההשתתפות של הבורא.

תלמיד: כלומר כל המאמץ שלנו זה כדי שהוא ייכנס בצורה אקטיבית, ולא מבחוץ.

כן.

תלמיד: הוא אומר "אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה". מה זה בעצם לצרף את ישראל, על איזה ישראל הוא מדבר?

ישראל הם אלו שכמונו, אלו שכל החיים שלהם מכוונים לערבות.

תלמיד: כלומר, אין קשר לרצונות מבחוץ, לישראל הגשמית יותר, לכל החברים החדשים שאנחנו מנסים להביא?

לא.

תלמיד: אז צירוף ישראל הוא כמה אנחנו יותר ויותר נהיה דבוקים בינינו ולבורא.

כן.

תלמיד: אמרת שחסר לנו מנגנון. באות כ"ו הוא כותב "ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה." משהו פה קצת תמוה, משה בא, מדבר עם זקני העם ואחר כל העם אומר נעשה ונשמע. מי הם זקני העם, מהו המנגנון ומהי ההיררכיה, איך זה בנוי?

לא יודע, אין לנו על כך תשובה ברורה.

תלמיד: רק אצל משה הקשר לבורא ממש גלוי וברור ובטוח. זקני העם, ככול שאני מבין, הם נציגי העם, העם מסור להם והם מסורים למשה. אפשר להבין זאת כך?

כן.

תלמיד: ואז יש פה עניין של אמונה, כי העם לא יכול לדעת, אין לו גילוי, השגה מלאה, אבל בגלל האמונה והקשר שיש ביניהם אולי זה עובד?

אף אחד לא בטוח שהוא מבין נכון.

תלמיד: אם לחרוש ולקצור את השדה זה אותו דבר, למה אנחנו כן צריכים לבנות את בית המקדש, למה הציווי הזה, במה זה עוזר לנו לקיים את "ואהבת לרעך כמוך"?

כנראה שזה לא אותו דבר. אנחנו לא יכולים להגיע דרך העבודות בקבוצה, בקהל גדול של אנשים, בעבודת האדמה, לחיבור. אתה רואה מה קרה לקיבוצים, לכל הקולחוזים.

תלמיד: והפעולה של הקרבת קרבן מקרבת יותר ל"ואהבת לרעך כמוך"?

לא יודע, אני לא מכיר תוצאה ממש אמיתית מהקרבת קורבן.

תלמיד: בעבר אמרת שכל עשירייה צריכה לבנות את בית המקדש בצורה שלה. האם זה המנגנון עליו מדובר? הוא קושר אותנו?

לא.

תלמיד: קודם נאמר שחסר מנגנון שיקשור את ליבנו יחד, האם זה אותו מנגנון המפתח את הרגישות שלנו בעשירייה זה כלפי זה, וגם כלפי העולם, ואז קושרים זאת לבורא שעושה את הכול?

כן.

תלמיד: את כל העבודות שניתן להשוות להקרבת קורבנות אנחנו בכל זאת עושים. איך לצרף כוונה לעבודות השדה שיהיו בכיוון של השפעה?

על זה צריך לשבת ולדבר ולהתעמק ולחשוב, ואז יכול להיות שנבין משהו.

תלמידה: האם הכוונה בפסוק "ממלכת כהנים וגוי קדוש ואין לו קנין גשמי", שמטרת הבריאה היא החשובה ביותר לממלכת כהנים, והגשמיות היא רק לצורך ההכרחיות?

נניח, כן.

תלמידה: לפני מעמד הר סיני וקבלת התורה העם חווה ניסים, האם זה נעשה במיוחד להעלות בהם אמונה? כי הם חוו איזו התגלות או את כוח ה'.

זה לא מספיק.

תלמיד: מה הן זריעה וקצירה בעבודה היומיומית בעשירייה במובן הרוחני?

כפי שלמדנו כל הזמן, חיבור למעלה מכל הרצונות האגואיסטיים.

(סוף השיעור)