שיעור בוקר 29.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 09.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/Rkz0aORj?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 570,

נד. "מטרת העבודה"

קריין: שמעתי נ"ד.

נד. מטרת העבודה

מה ששמעתי ט"ז שבט תש"א

"זהו ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו. אבל צריך לדעת, מהו הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל. וידוע, שההרגל מפיג את הטעם. לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינו של מלת להשפיע.

והענין הוא, שברצון להשפיע של התחתון, נכלל גם כן הרצון לקבל (אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה, אין קשר בין הנותן להמקבל. שאין זה מן הנמנע, שאחד יתן והשני לא נותן שום דבר בחזרה, שיהיה מציאות של שותפות. שרק בזמן, ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר וידידות בין שניהם. אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה כזאת שום מציאות וזכות קיום.

וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), "אל תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי" (בראשית זהר דף ה'). היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא. נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון צריך לקבל מהבורא. אז נקרא שותפות, שהתחתון נותן וגם העליון נותן.

אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:

א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות הקליפה זו, נקרא "עבודת הטהרה".

ב. ובחינה הב) שנעשה ע"י השבירה הוא, להתרחק מתענוגים רוחניים, היינו שהאדם מתרחק מרוחניות, שאין לו שום תשוקה לרוחניות. והתיקון לזה הוא נקרא "קדושה".

שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר לו בהכלים האלו. אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת טהרה, שנקרא בחינת "שנאו רע", כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד בבחינת הקדושה, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע".

היוצא מזה, שיש ב' בחינות:

א. טהרה,

ב. קדושה.

שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת להטיב לנבראיו. אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב. שזהו שמרבה לעסוק ברוממותו ית' ובשפלות עצמו.

מה שאין כן השפע שצריך להתגלות בהכלי דקדושה, הוא בידי הבורא ית', שהוא המשפיע את השפע להתחתון. ואין בידי התחתון לעזור לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו".

וכיון שמחשבת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", מתחלת מאין סוף ברוך הוא, לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא. היינו להקשר שיש להבורא עם הנבראים. וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים. כי תחילת הקשר מתחיל באין סוף, ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה.

וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה שהוכן לנו מראש.

לכן הכתר נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". וההטבה בעצמה נקרא בשם "חכמה", שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם "אין סוף" ובשם "מאציל". אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל. כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי. לכן גם חכמה נבחנת לבחינת מאציל, מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל ההפרש בין כתר לחכמה הוא, ששם מגולה יותר שורש להנאצלים".

שאלה: לא כל כך ברור לי הקשר בין החלק הראשון של המאמר שמדבר על סדר העבודה הנכון, לחלק השני שבו הוא פתאום מתחיל לדבר על זה שצריך להתפלל לאין סוף ומתחיל להסביר את כל המבנה מאין סוף?

איך תעשה את העבודה אם אתה לא יודע איך להתפלל? איך תעשה את העבודה אם אתה לא יודע למי אתה מתפלל? אתה צריך בכל זאת להיות בקשר לכל הסכימה הזאת, לכל הציור הזה מאין סוף ועד העולם שלנו. כי העבודה שלנו היא להתרומם קודם כל מהעולם הזה, להיכנס לסולם, מה שנקרא לקבל איזה כלים דהשפעה, ולהתחיל יותר ויותר לרכוש אותם, ולעלות. זו העבודה שלנו.

תלמיד: אם תוכל להרחיב את העניין הזה של אין סוף שהוא מדבר שם?

אין מה לדבר על אין סוף. אין סוף זה אין סוף, אין לנו השגה בזה, זה פשוט המקור שלנו, וזהו. משם מגיע אור שבונה את הכלים, ואנחנו בסוף הכלים מתחילים להרגיש את עצמנו כנמצאים באיזו מציאות שנקראת העולם הזה. ומהעולם הזה אנחנו צריכים להשתדל לצאת, ולעלות למדרגות יותר עליונות.

ואנחנו לא עוזבים בזה את העולם הזה, לא מתנתקים ממנו. אנחנו רק מתעלים מדרגה לדרגה, מדרגה לדרגה. אבל בכל מדרגה ומדרגה יש לך ממלכות עד הכתר, את כל הספירות, ובהן בעצם אתה מתאר את כל המציאות. אפילו שנהיה בדרגה העליונה ביותר, יהיו לנו שם עשר ספירות ממלכות עד הכתר. ואז תמיד כל המציאות תהיה לפניך.

שאלה: יש לי בלבול ביחס למאמר הזה. כביכול נאמר שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעסוק בו הוא בתחושה של שנאה כלפי האגו שלנו, ורק אחרי שהגענו לאפס אנחנו מתחילים לעבוד על גדלות הבורא. אבל אנחנו הרי תמיד אומרים שעיקר העבודה שלנו צריכה להיות על גדלות הבורא, לכן אני מתבלבל כאן בין שתי העבודות האלה?

אתה לא יכול מהמאמר הקצר הזה, שבעל הסולם דיבר שם במקרה, לקחת מכאן ממש את סדר העבודה כולו. לא. אנחנו צריכים לפי הדרגה שלנו גם להבין איפה אנחנו נמצאים. אתה אומר, הרגשת הבורא, ידיעת הבורא, הכרת הבורא, אתה עוד לא נמצא בזה, אז מה יש לנו לעשות.

אנחנו צריכים לעשות פעולות שיקרבו אותנו לזה שניכנס לעבודה של אורות וכלים, מסכים וצמצומים, שנוכל לעבוד על הטבע שלנו בצורה כמו שאנחנו עובדים על כל מיני הבחנות שבעולם הזה. אבל עדיין אין לי לא כוחות לזה, ואני אפילו לא יכול להבדיל בכל המציאות שלי איפה כל הדברים האלה, לכן השאלה שלך היא קצת מהעתיד.

שאלה: איזה פעולות אנחנו צריכים לבצע היום כדי שמחר נוכל להתחיל את העבודה שלנו מאפס?

אם אני הולך לישון ולא רוצה לזכור שום דבר, ואני קם אחרי כמה שעות שינה ואני מבולבל או לא זוכר ואין לי שום דבר, זה סימן טוב, סימן שאני עברתי איזה מצב. אין מצב אחד מחליף את השני אלא אם יש ביניהם הפסק, שזה כמו חושך, כמו ניתוק. לכן אנחנו לא צריכים לפחד ממצבים שאנחנו ממש לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, אז לא, מה יש. אני בכל זאת נמצא בכוח עליון, בשליטת הבורא, אז יפה, שיהיה ככה. כך צריכים להתרגל להיות, ולראות את הדברים האלה דווקא כטובים.

זה שאין לי כלום, לא ברגש ולא בשכל, זה כמו שאני נולד מחדש ועכשיו אני נמצא כמו תינוק בידיים של אמא, כך אני נמצא בידיים של הבורא. ומה עליי לעשות עכשיו כדי לסייע לכוח העליון להתחיל לטפל בי. ככל שאני יותר ויותר מוסר לו את עצמי, בצורה כזאת אני יותר ויותר מתקרב ומתחיל דרגה חדשה. לכן לא צריכים לפחד מזה שאנחנו מאבדים את מה שלמדנו, ודאי שמאבדים, כמו הבעל שם טוב, אפילו אותיות הוא לא זכר, אחר כך זה יחזור אבל במדרגה יותר עליונה. לכן זה חייב להיות לפנינו כדבר הכרחי, ואתם עוד תראו כמה יש בזה הפתעות ממש, גילויים חדשים.

שאלה: האם תוכל לומר איזו עבודה צריך לעשות כדי להגיע לזיכוך, לקדושה?

בצורה פרקטית זה להשתוקק לאהוב את החברים ולפנות לבורא ולבקש שיעזור לנו להיות בזה, שיעזור לנו להגיע לאהבת חברים. פרקטית, כמו שאתה אומר, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כל יתר הדברים הם תיאוריות, פנטזיות, לא חשוב מה. הבעיה היא, ואני אומר גם על עצמי שכך זה היה, שאנחנו מגיעים לזה אחרי הרבה שנים, הבורא ככה מסדר. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן עד שאדם סוף סוף מבין מה חשוב עוברים זמנים. אבל זה לא תלוי בנו, אנחנו צריכים להרכין את הראש ולעשות את הפעולות הנכונות.

שאלה: אם אפשר לדייק על פי מה שכתוב במאמר בסעיף א', שיתעורר בו יחס כלפי התענוג מהפירוד. מה זה אומר התענוג מהפירוד?

תחשוב על זה טוב, אני לא יודע מה מתרגמים לך, תמצא אולי תרגום יותר טוב, תבקש שיסבירו לך וככה זה יהיה. אני לא נכנס יותר למאמר, כי אני יודע שכדי להבין אותו, וכמו שאני מבין אותו היום קראתי אותו אולי 40-50 פעם. וגם עכשיו כשאני שוב אקרא, אני אראה מחדש כל מיני מצבים וקשרים בין המשפטים ובין המושגים. ואדרבה, אני אראה אותם מחדש כאילו שלא ראיתי, זה הכי טוב.

שאלה: בהתאם למה שאמרת עכשיו, מה המשמעות שלא יהיה לנו כלום ולהיות כמו תינוק, האם המשמעות היא שאין שום רצון, או שיש רק רצון לבורא?

לא חשוב לי איזה רצונות יש לי, כי זה בידי הבורא לגלות בי את הרצונות, אלא חשוב שאני על פני כל הרצונות רוצה להיות קשור דרך הקבוצה לבורא. זה מה שחשוב. אני לא מסתכל כל כך על המצבים שהוא נותן לי, על המצבים שהוא מסדר לי, אני לא מסתכל עליהם, כי אני לא יודע איך זה מגיע אליי, איך זה מתלבש בי, למה זה צריך להוביל אותי, אני לא מבין בזה. אני כמו ילד שלא יודע מה קורה כאן מסביב, מה רוצים ממנו. אני יודע רק דבר אחד, מה עליי לעשות לפי מה שאני מבין בחיים הקטנטנים שלי, וזה העיקר. זאת אומרת בכל מצב ומצב להיות בחיבור לקבוצה, בנטייה לבורא, ודרך הפעולות האלה אני מתקדם.

שאלה: כל בוקר אנחנו בונים בעשירייה תפילה למשך היום. לפי מה שכתוב במאמר האם צריך לקחת בחשבון את הדרישה הזאת שעלינו להתפלל לתכונת האין סוף כלומר אל הקשר שקיים בין הבורא לבין נבראים. מה זה אומר להתפלל לזה?

אני לא יודע, כל אחד ואחד חייב לתאר לעצמו מה זה נקרא שהוא פונה לבורא. הבורא זה משהו לא מוגדר, אין סופי, ואני צריך פשוט לפנות למושג הזה אין סוף, שאני תחתיו. ודאי שאני אף פעם לא יכול להשיג אותו, להבין אותו, אפילו את הקשר שלי עימו אני לא כל כך משיג. לאט לאט בסולם המדרגות אנחנו מגיעים למצב שמתקשרים אליו יותר ויותר, אבל בכל זאת ככל שמגיעים לזה, אתה מתקרב לאין סוף והוא נראה לך עוד יותר אין סוף.

אבל זה לא מפריע לנו. אני עושה מה שאני צריך כי על מנת להשפיע זה פטנט מיוחד. למה הכול כך עשוי? כי אם אני נמצא בעל מנת להשפיע אני נמצא בזה בהשגה שלמה, בהבנה שלמה, בעולם שלם, כי אני לא רוצה כלום חוץ ממה שיוצא ממני לבורא. אני לא רוצה להשיג אותו, זה נקרא לשלוח בו יד. לא. אלא אני רוצה שיצא ממני ככל שאני יכול לתאר לעצמי, יחס של השפעה ואהבה. זה הכול, ולכן אין לי חשבונות אחרים.

תלמיד: יכול להיות מצב שהרצון יורד לאפס, אבל אם יש מצב שהרצון יורד לאפס אז אין לי יכולת עבודה.

ודאי שכך זה יכול להיות כשאין רצון. מה אני צריך לעשות? כתוב, "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אז אני צריך להתקשר עם החברים ועל ידי ההתקשרות בינינו, בתכונות האלה שיש לי קנאה, תאווה וכבוד אני מעורר בי רצון אגואיסטי יכול להיות בהתחלה, והוא עוזר לי לצאת מהמצב, לצאת מהאדישות, אחרת אני הולך לישון ולא רוצה לקום. רק על ידי קשר עם החברים שאני מסתכל עליהם ועל ידי קנאה, תאווה וכבוד, אני מוכן לעשות עבודה, לתת יגיעה.

שאלה: אם נחזור לאותו קטע שבו נאמר שהחומר של שמעתי לא הועבר לאף אחד, גם לא לתלמידים, האם ייתכן שאנחנו, תושבים מסכנים קטנים של המאה עשרים ואחת זכים וראויים יותר להשגת מאמרי שמעתי הגדולים מתלמידיו של הרב"ש בכבודו ובעצמו, וככלל יוצא שבעל הסולם אמר אותם והעביר אותם דרך רב"ש ודרכך דווקא לנו?

ודאי שכן, אנחנו יותר ראויים למאמרי שמעתי מכל הדורות הקודמים, מכל מי שהיה לפנינו. כי יש ירידת הדורות והדור הבא יהיה עוד יותר גרוע והוא יצטרך את מאמרי שמעתי עוד יותר, ולכן היום המאמרים האלה מגיעים לכולם. אנחנו מדפיסים ומפיצים אותם בכל המקומות איך שלא יהיה. דווקא ככל שיש ירידת הדורות, נפילת הדורות, אורות יותר גרועים, כך הם יותר זקוקים לתיקון ויותר ראויים לתיקון. ודווקא האנשים הכי גרועים, הכי מלוכלכים, הם שמגיעים לתיקונים ולדרגות הגבוהות, לפי הכלל "כל הגדול מחברו", שמגיע למעלה מחברו, "יצרו גדול ממנו", הוא צריך להיות למטה באותו מינוס קומות כמו שנמצא בפלוס קומות. אם הוא הגיע לקומה פלוס מאה אז הוא נמצא גם למטה במינוס מאה.

תלמיד: אפשר להגיד שמאמרי שמעתי כמו ספר הזוהר מחכים לזמנם וילכו ויתגלו?

ודאי, כן.

תלמיד: וזה שאנחנו מרגישים עכשיו את הגובה האדיר בחלק מהמאמרים שנראה לפעמים כאילו הם נכתבו בכלל לא מהעולם הזה, זה בגלל שאנחנו עוד לא הבשלנו?

כן, אנחנו עדיין לא מוכנים אבל ודאי שבשמעתי יש לך ממש אור אין סוף.

שאלה: בהמשך לשאלה הזאת על מאמרי שמעתי, מרגיש שבאמת זה ים כזה עמוק וכל יום אנחנו כאילו רק טובלים את הרגל ולא מספיקים באמת להיכנס לעומק. העבודה הזאת של הטהרה זו עבודה בחיבור בינינו וצלילה לתוך המאמר למים העמוקים האלה?

כן, אנחנו צריכים רק לחשוב איך מזמינים עלינו מאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו ויעשה מה שצריך. אפילו שאנחנו מבינים או לא מבינים, מי יודע אם אנחנו טועים או לא, איך אנחנו יכולים לבדוק את זה? אלא פשוט להזמין על עצמנו ככל האפשר מאור המחזיר למוטב. כמה האור מאיר עלינו? לפי מידת ההתקרבות שלנו אליו. ואיך בפועל אנחנו יכולים להתקרב לאור? רק על ידי פעולה, והפעולה היחידה שיש לנו היא להתקרב בינינו, אין יותר. אתה רוצה שהאור יאיר עליך יותר אז אתה צריך להתקרב לחברים יותר, בצורה כזאת. ככל שזה דוחה ואתה שוכח ואתה לא רוצה וכל דבר חוץ מזה, אבל אין ברירה, דווקא פעולה כזאת היא שתעזור לנו בלבד.

תלמיד: איך במהלך היום אנחנו מזכירים את זה אחד לשני?

לא יכול להיות שלא מזכירים, לא יכול להיות שאתם מתעייפים או שזה כבר רגיל. הרגל חייב להיות טבע שני ולא שההרגל מפיג את הטעם. אתם חייבים כל הזמן, יש גבאי, יש סדרן, אין ברירה. תעשו כך שיום יום יהיה ביניכם מישהו שיחבר חמישה משפטים של תפילה מהקבוצה, מהעשירייה שלכם לבורא. שלושה משפטים מהחמישה יהיו עבור החברים שאנחנו מבקשים להתחבר, ושני משפטים יהיו שמתוך החיבור אנחנו פונים לבורא, תעשו דבר כזה. לא יכול להיות שאתם עוברים את היום בזה שאתם סתם קוראים מאמרים או מדברים על איזה דברים, חייבת להיות כאן תפילה, פניה לבורא.

שאלה: תוכל להסביר את הקטע לפני האחרון בנושא הסוד, אני לא מבין מה זה אומר?

לא חשוב, תדברו אחר כך בין החברים והם יסבירו לך, זה יהיה יותר טוב ממה שאני אסביר.

תלמיד: הם קמצנים, הם לא מסבירים לי כלום.

תבקש תתחנן תכין להם איזו מתנה, תקנה להם בונבוניירה, והם יעשו. אבל אני חושב שעבור הבונבוניירה הם יספרו לך הכול.

תלמיד: תודה.

בבקשה. ואם זה לא יעזור אז תחזור אלי אבל רצוי לקבל הסבר מהם.

שאלה: יש מצב שהבורא כל הזמן נותן, אבל אין הרגשה שהוא נותן משהו. אני מבין שאנחנו צריכים לבנות כלי ביחד, והשאלה היא איך ביחד נגיע למצב שאפשר להרגיש שהוא נותן?

זו כל העבודה שלנו, שאנחנו רוצים להרגיש את הקשר שלנו עם הבורא, בכלי שלנו. כלי זה הרגשה, השכל רק עוזר לנו לכוון את עצמנו, אבל הכלי בעצמו זה רצון, רצון זה הרגשה. איך להגיע להרגשה? אנחנו צריכים קודם כל להשתדל לבנות כאלו יחסים בינינו, כדי שנתחיל להרגיש זה את זה בצורה שממנה מגיעים אחר כך להרגיש את הבורא.

תתאר לעצמך, אתה נמצא עם החברים, יש לך דווקא קבוצה חזקה, טובה, תנסו להרגיש, כל אחד שינסה להרגיש את העשירייה הזאת, תנסו. במידה הזאת אתה תהיה מוכן להרגיש את הבורא. הבורא מתגלה בתוך העשירייה, דיברנו על זה הרבה פעמים, במרכז העשירייה שם אתם תגלו את הבורא. אז אין בזה שום בעיה, רק תרגילים ותרגילים בלהשתדל להרגיש את עצמנו קשורים יחד.

שאלה: לגבי השותפות עם הבורא, תמיד הסברת שדווקא עכשיו, בתקופה של ההסתרה, אנחנו גורמים נחת רוח עצומה לבורא ובזה אני חושב שאפשר להרגיש שותפים. אבל ברגע שנשיג את הרוחניות במידה הקטנה ביותר, לא ברור לי איך הופכים להיות שותפים שלו? זה כמו לבוא לאיזה מיליארדר עם אלף שקל ולהגיד לו "בוא נהיה שותפים".

לא. אתה לא יכול לבוא אליו אם אתה לא מקושר, אתה לא יכול להתקשר אליו אם אתה לא מקושר עם החברים. אתה לא יכול לזהות אותו, אתה לא יכול לעשות צעד אחד לקראתו, אם אתם לא מקושרים יחד לפני זה. עם איזה כלי אתה מגיע? אפילו עם הכלי הכי קטן, אבל הוא חייב להיות מחובר מכולם, מכל החלקים. עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הכוונה לא לעשר, אבל שנהיה כולנו מחוברים ואף אחד לא יישאר בחוץ.

שאלה: מתי אנחנו יכולים להגיד שהנבראים מתחילים להיות שותפים של הבורא, אפילו באחוזים קטנים?

מתי שמסוגלים לתת לו משהו, או אפילו עוד יותר מזה, לקבל ממנו משהו. כדי לעשות את הפעולות האלה, לתת לבורא או לקבל מהבורא, אנחנו צריכים להיות באיזה קשר בינינו לבורא. אם אנחנו מגיעים למצב שמגלים את הבורא, מתקשרים אליו כדי לתת לו או לקבל ממנו, "לתת לו" נקרא להשפיע על מנת להשפיע, "לקבל ממנו" נקרא לקבל על מנת להשפיע, אם אנחנו כבר נמצאים בכאלה יחסים עם הבורא, זה אומר שיש לנו עשירייה, קבוצה, יש בורא לפנינו ואנחנו מסודרים.

שאלה: עבודת הטהרה ועבודת הקדושה, האם אפשר להגיד שעבודת הטהרה היא להשפיע על מנת להשפיע, ועבודת הקדושה היא לקבל על מנת להשפיע?

נכון.

שאלה: אמרת שצריכים להשתוקק שכל יום יהיה כחדש. האם אנחנו לא צריכים לעשות סיכום מעבר ליום שעבר?

כל יום עם הסיכום שלו. בכל בוקר, צהריים וערב, סיכומים משלהם. בבוקר מסכמים איך אנחנו מתחילים את היום, בצהריים מסכמים מה השגנו, על מה עבדנו ועל מה צריכים עוד לעבוד עד סוף היום, ובסוף היום מסכמים את מה היה במשך היום, כך זה חייב להיות. זה כמו תפילות שלוש פעמים ביום.