שיעור צהרים 29.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עליות וירידות - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

אנחנו כבר מכירים את דרכנו שהיא כולה עליות וירידות במצבי הרוח, ביחסים שלנו בינינו ואפילו ביחס שלנו לבורא ולאורך כל הדרך בחיים שלנו, כך אנחנו בעצם מרגישים. ועכשיו נתעמק בזה ונראה איך אנחנו צריכים להתייחס באופן נכון למה שעובר עלינו תוך כדי העליות והירידות ובאיזו מידה זה משפיע עלינו, עד כמה אנחנו יכולים להשפיע על הדרך, איך עלינו לקבל את הדרך עצמה ואיך נשפיע עליה כך שנתקדם מהר יותר, נכון יותר, ולא נביא את עצמנו להיות כפיסת עץ בתוך הים הסוער.

קריין: נקרא קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם" בנושא עליות וירידות. קטע מספר 3.

"מים קרים על נפש עייפה." כך כתוב בתורה. זה פסוק מתהילים "זוהי התורה, שכל מי שזכה לעסוק בתורה ומרווה נפשו ממנה, כתוב, ושמועה טובה מארץ מרחק. הקב"ה מכריז עליו כמה טובות להטיב לו בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, ושמועה טובה. מאיזה מקום היא טובה? מארץ מרחק, ממקום שהקב"ה היה רחוק ממנו בתחילה, שהיה עימו בשנאה בתחילה. כמ"ש, וארץ מתקוממה לו. מהמקום הזה מקדימים לו שלום. וזהו שכתוב, מארץ מרחק. וכתוב, מרחוק ה' נראה לי, ואהבַת עולם אהבתיךְ, על כן מְשכתיךְ חסד."

("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "מים קרים על נפש עייפה", סעיף 144)

כך אנחנו צריכים לראות את הדרך שלנו בהתקדמות הרוחנית.

שאלה: מה משמעות המשפט "מים קרים על נפש עייפה", ומהי בדיוק הנפש העייפה?

"נפש עייפה" שהיא משתוקקת לתיקונים ומשתדלת בזה, אבל יחד עם זאת היא מרגישה שהיא מתעייפת בדרך, שהיא לא יכולה להשיג כוח חסדים, כוח השפעה, ולכן היא מתעייפת. ומה שיכול להגיע ולעזור לה זה "חסדים", "מים", ודווקא החסדים הם כמים קרים שיקררו אותה, ירגיעו אותה, וזה קורה לנפש עייפה. כשאדם מחפש איך להתקדם להשפעה, לקרבה לבורא וקשה לו והוא לא יודע בדיוק איך להתקדם, הוא נמצא בלחצים גדולים, והצעדים האלה שהוא עושה הם ממש כמו ההליכה במדבר, בחול, בחום, ומצעד לצעד הוא בקושי מתקדם, ולכן אם הוא משיג את תכונת החסדים אז זה ממש "נשפך" לו על הנפש, וזה כעין "מים קרים על נפש עייפה". זה דבר ידוע.

שאלה: כתוב "כל מי שזכה לעסוק בתורה", מה זה נקרא לזכות לעסוק בתורה?

בעיסוק בתורה יש לנו מספר דרגות. קודם כל כשאנחנו משיגים איכשהו בשכל מה היא תורה, בשביל מה היא, למה לנו תורה, מה מדובר בה בכלל. את השם "תורה", את המילה הזו כולם מכירים, אבל מה זה אומר? והמקובלים מסבירים לנו שהאמצעי שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו כדי להתקרב למטרת החיים, למטרת הבריאה, נקרא "תורה". ואם אדם מגלה בעצמו את התורה, את דרך התורה, דרך התיקון, את האמצעי לגלות את הבורא, איך להתקרב אליו, זה באמת רווח גדול, כי אז הכול ברור לו, והוא מתקדם. ומכך הוא שמח, ממה שזכה בחייו.

"תורה" גם קשורה למילה "הוראה", שאדם מקבל הוראה איך ללכת קדימה, באיזו צורה, איך להתקרב ולהתחבר לחברים בדרך, ואיך בקשר הנכון ביניהם הוא בונה מקום לגילוי הבורא. הבורא גם נקרא "מקום", ואם האדם בונה מקום נכון לגילוי הבורא, אז מה שהוא משיג באותו מקום, זה נקרא "בורא".

שאלה: אז האם אפשר לומר שיש מצב כזה שנקרא זכייה ואז העיסוק בתורה זה כבר השכר, התכלית, הכל הוא בעיסוק עצמו?

מעבר לחיים שלנו, כל היתר זה שכר. זה שכר גדול כשאנחנו מרימים את עצמנו עוד ועוד עד שמגיעים לדרגת הבורא. וודאי שבדרך אנחנו נמצאים בלחצים, בכל מיני מצבים לא נעימים ואנחנו נמצאים בלחץ גדול, לכן כתוב "מים קרים על נפש עייפה", כי אנחנו מתעייפים בדרך, וזה נורמאלי.

אבל כשאנחנו מושכים על עצמנו את התורה, היא מקררת אותנו, מרגיעה אותנו, ממלאה אותנו, ואז אנחנו באמת מגיעים למצב שמצד אחד יש מצבים של עייפות, של הלחץ, של חוסר הכל, ומצד אחר מגיע רוגע ואנחנו מגיעים למצב של כ"מים קרים על נפש עייפה". דוד המלך שכתב כך בטח ידע, הוא השיג את כל התורה.

קריין: קטע מספר 4 מזוהר לעם.

"מטרם גמה"ת, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם. וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב, שחשב ה' בעדנו במחשבת הבריאה, ע"כ מוכרחים לקבל הנהגת טו"ר מהמלכות, שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף, לתקן כלי הקבלה שלנו ע"מ להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו.

כי הרגשתנו טו"ר מסבבת ג"כ שכר ועונש. כי הרגשת הרע גורמת פירוד מאמונת ה'. ונמצא, שאם האדם מתאמץ בעת הרגשתו הרעה, שלא לפגום אמונתו מחמת זה, ויוכל לשמור התורה והמצוות בשלמות, הרי הוא מקבל שכר. ואם חלילה אינו עומד בניסיון ומקבל פירוד, הוא מתמלא בהרהורים רעים.

ונודע, כי על הרהורים אלו לומדים, שהקב"ה מעניש עליהם כמו על מעשה, שעל זה כתוב, למען תְפוֹשׂ את בית ישראל בליבם. גם נודע, שצִדְקַת הצדיק לא תצילנו ביום פִּשְׁעוֹ. אכן זה רק בתוהה על הראשונות.

אמנם לפעמים מתגברים ההרהורים על האדם, עד שתוהה על ריבוי המע"ט שעשה, ואומר, מה בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. כי אז נעשה רשע גמור, שהרי הוא תוהה על הראשונות. והוא מאבד כל המע"ט שעשה בהרהור רע זה. כמ"ש, צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. ועכ"ז מועילה תשובה. אבל אז נחשב כמתחיל לעבוד ה' מחדש, כקטן שנולד, שכל צדקתו מימים שעברו, חלפה ואינה.

והנה, הנהגת טו"ר, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות. כל אחד לפי מה שהוא. ותדע, שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו. כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצא בעת עלייה, כקטן שנולד. הרי שבכל עלייה, הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה'. וע"כ נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.

כמ"ש, יום ליום יביע אומר. יום קדוש מאלו הימים העליונים של המלך. כלומר, בכל עלייה, שהייתה לאדם, שהתדבק אז בימים העליונים של הקב"ה, משבחים את החברים ואומרים כל אחד לחברו אותו הדבר שאמר. כי ע"י הזיווג הגדול שבגמה"ת, יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק ע"מ להשפיע נחת רוח לה'. ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג הגדול של מחשבת הבריאה.

ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמה"ת. כי לולא אותם העונשים הנוראים, לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש.

ויום ליום יביע אומר. שכל עלייה שמטרם גמה"ת, היא יום אחד מאלו הימים העליונים של המלך, המשבחים את החברים. ונמצא עתה, שהוא חוזר ומתגלה בכל הַדְרַת שלמותו, השייכת לאותו יום, ומשבח חברים המחזיקים את התורה, עם אותו דבר שאמר כל אחד לחברים, שהוא שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, שהביאם אז לעונשים גדולים.

כי עתה נהפכו לזכויות, שהרי כל שלמותו ואושרו של אותו יום, לא היו יכולים להתגלות עתה, באותו פאר והדר, לולא העונשים ההם. וע"כ נחשבו דוברי המילים ההן, ליראי ה' ולחושבי שמו, כמו מע"ט אמיתיים. וע"כ נאמר גם עליהם, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו.

ונאמר, יום ליום יביע אותו אומר, ומשבח אותו. כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה. הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמע"ט, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל 6000 שנה ליום אחד גדול בלבד.

ונמצאים כל הזיווגים, שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות, כל אחת מחברתה, התקבצו עתה לקומת זיווג אחד גבוה ונישא, המאיר מסוף העולם עד סופו. וכתוב, יום ליום יביע אומר. כי המילה שהפסיקה בין יום ליום, נעשית עתה לשבח גדול, ומשבח אותו, כי נעשה לזכות. וע"כ נעשו כולם יום אחד לה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 140)

הטקסט, הוא פשוט משגע.

שאלה: האם ניתן לומר ש"חסדים" זה תמיד מעין עזרה ראשונה לנשמה, גם כשאנחנו מודעים או לא מודעים למצב הנשמה שלנו?

ודאי שכן. ודאי שכן, ש"חסדים" זה העזרה הראשונה לנשמה.

שאלה: האם ה"חסדים" תמיד עוזרים לנו? גם כשאנחנו לא מודעים?

ודאי, זה התיקון הראשון שצריך להיות על הרצון לקבל שלנו. כן, את צודקת.

שאלה: מדוע זמן הירידה מרגיש לנו ארוך יותר מזמן העלייה?

כי זה לא נעים, אנחנו רוצים להפטר ממצב הירידה. וזמן העלייה הוא נעים, הוא יפה, הוא טוב, אז נראה שהוא קצר יותר מזמן הירידה.

שאלה: האם אדם שנמצא בירידה צריך ליהנות במהירידה כמו בעלייה?

לא, מה פתאום? לא חייב. אבל אם הוא מבין שהכול קשור לאותה המטרה והוא חייב לעבור את המצב הזה כדי להתקדם, אז הוא כבר ממתיק את המצב עצמו ובשבילו הירידה היא כבר לא ירידה אלא חלק מהעלייה.

תלמיד: האדם שמרגיש ירידה והוא מבין שזה בא מהבורא, אבל עדיין הוא כועס, יש לו אי הסכמה. מה חסר לו?

מה חסר לו? חסר לו להבין שזה מגיע מהבורא כדי לקדם אותו.

תלמיד: אבל יש לו מחשבה שזה בא מהבורא.

זה לא מספיק. אם אין לו מצב רוח בירידה כמו בעלייה, אם הוא לא קשור לבורא, למטרה, אז אלה רק מילים.

שאלה: מה זה אומר ש"צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו"?

אם היה במצב הקודם בדרגת צדיק ועכשיו נפל ולא יכול לקום בעל מנת להשפיע, אז מה שהיה קודם לא עוזר לו עכשיו. כל מצב ומצב בפני עצמו.

שאלה: הנפש העייפה שמקבלת חסדים, האם חסדים הם על מנת להשפיע?

כן, ודאי. חסדים הם כוח השפעה.

שאלה: הרגשת הרע מובילה לזה שאדם מפר את מצוות האמונה. כתוב שהאדם צריך להשקיע מאמצים כדי שלמרות שהוא מרגיש את הרע הוא ישרת במלוא המידה לבורא. אתה יכול קצת לבאר?

אין לי מה להוסיף על מה שאמרת. אמרת הכול נכון.

שאלה: האם יום ולילה עליות וירידות הופכות להיות ליום אחד כאילו זה נעמד על מדרגה אחת, הכול מתיישר, זה התיקון השלם, גמר התיקון?

כיוון שלא יכולה להיות עלייה ללא ירידה.

תלמידה: להרגיש את הירידה כירידה, והכול הופך להיות לאור אחד.

כן.

שאלה: האם את ייסורים בזמן הירידה ותענוג בזמן העלייה - אנחנו מקבלים באותו הכלי או שזה כלים שונים שמתמלאים?

כלים שונים. אחרת היינו מרגישים אותו הדבר. אם מרגישים כל מיני חילופים פנימיים, אז אלה כבר כלים אחרים לגמרי.

תלמידה: אפשר להגיד שסובלים בכלים דקבלה ונהנים בכלים דהשפעה.

לא תמיד.

שאלה: הצדיקות של הצדיק לא תצילנו ביום פשעו. אנחנו מוסיפים ויוצרים קבוצות מלאכותיות. איך הם יתנהגו כשצדקת הצדיק לא תצילנו?

אל תדאג. בכל אופן מה שאנחנו עושים זה לטובה. כיוון שאנחנו חוסכים ומקצרים את הדרך לתיקון לאנשים.

שאלה: במה היסוד של הצדיק, בנפילה הצדיק מתחיל לתהות על הראשונות?

הצדיק תוהה על הראשונות, אבל עם זה מצדיק את הבורא. ולכן נקרא "צדיק" מלשון להצדיק.

תלמידה: כלומר על הראשונות זה להצדיק את הבורא, זה העיקר?

כן, זה העיקר.

שאלה: האם ניתן לומר שכאשר אנחנו מצדיקים את הבורא, אנחנו עושים ברכה מלמטה?

כן.

תלמיד: האם ללא חותמת מלמעלה, ברכה מלמעלה, לא קורה שום דבר בעולם? וכול מה שקורה, הם פירות, ברכה מלמעלה?

נכון. ודאי שהבורא הכול עושה.

תלמיד: וכשאנחנו מלמטה, מצדיקים, מברכים על הכול, זו פתיחת התעלה בינינו?

כן.

שאלה: האם נכון לבקש מהבורא שלא להכנס למצב של חטא, למצב של פשע שהוא לא יסלח עליו, או שכל הפשעים והחטאים הם בכל זאת הכרחיים עבור התיקון השלם שלנו?

אנחנו לא יכולים לבקש מהבורא משהו רע. אפילו אם אחר כך לפי החשבונות שלכם הכול יוצדק ויעזור לכם לעלות עוד יותר למעלה. בכל רגע נתון, לא ניתן לבקש על משהו שהוא כנגד תיקון הבריאה או הנברא. תרשמו את זה לפניכם כולכם. בשום אופן אנחנו לא מבקשים לא ירידות, לא שום דבר כזה שהוא כנגד, שהוא מנוגד לתיקון.

שאלה: עליות וירידות, לחץ ועייפות שאנחנו חווים בדרך שלנו, האם זה צריך להשפיע על היחסים בעשירייה, או במשפחה?

זה צריך להשפיע רק לטובה.

תלמיד: גם אם לא כולם מבינים את זה? הכוונה היא שאחרים לא מבינים את זה מסביב?

להשתדל להבין. אלה שלא שייכים לקבוצה שלנו?

תלמיד: גם כאלה שלא שייכים לדרך וגם משפחה למשל?

לא חשוב אם יבינו או לא במשפחה, זה ברור. צריכים להשתדל להסביר למי שנמצא אתך בדרך מה קורה ולמי שלא נמצא אתך בדרך הרוחנית, תשאיר, אל תסביר שום דבר אלא תתקדם.

שאלה: יש הרבה שיטות בעולם הזה שאליהן אנשים פונים, כי זה יותר פשוט והם עוזבים את הקבלה לטובת השיטות האלה. האם כל האנשים שעוסקים בשיטות האחרות כדי להגיע לבורא, כולם יגיעו אליו?

אל תדאגו על איך אנשים יגיעו לתיקון. הם פשוט יגיעו. אנחנו יצורים מאוד חלשים, טיפ טיפה לוחצים על כל אדם, והוא כבר מוכן לכול, לכן עם זה אין שום בעיה. אנחנו צריכים בכל דרך להתקרב לבורא.

תלמידה: במצב שבו אומרים שיש בורא, שאנחנו משקיעים כל כך הרבה יגיעה זה מצב נעלה, איך לעזור לאלה שרק עולים על הדרך?

צריך לעזור להם במה שאפשר. צריך לנסות, כל מה שאתם חושבים, תנסו תחילה טיפה ואם זה מביא תועלת, ובטוח שזה יביא תועלת, אז תשתמשו.

שאלה: הקטע עורר הרגשה, יש מצבים שהשפעה שנעשתה באמת בכוונה בעל מנת להשפיע, לא מתקבלת כהשפעה ומצב כזה מתקבל כענישה מאוד כבדה. הענישה הזאת מובילה לתפילה מעומק הלב. האם המצב הזה הוא שהופך את העונש לשכר שנותן לנו הבורא?

כן. ברוב המקרים זה כך.

שאלה: כתוב שיש מערכת עץ הדעת טוב ורע, שמנהיגה אותה המלכות, עד שאנחנו מצליחים לעבוד כדי לעשות נחת רוח. המערכת הזאת מנותקת מהבורא?

מערכת הטוב והרע זו המלכות עצמה.

תלמיד: אז ממי אנחנו מבקשים את התיקון, מהמלכות או מהבורא כשאנחנו מעלים מ"ן?

מהבורא.

קריין: קטע מס' 5.

"בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה? וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד, שלא ניתנה רשות לגלות אותו, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות.

כי נודע, שהסודות שנגלו לחכמי הזוהר, היו ע"י השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים ואחוריים, שפירושם העלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.

לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו."

("זוהר לעם". בראשית-א'. מאמר "נעשה אדם", סעיף 159)

קריין: קטע מס' 6.

"ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, אור היום, קו ימין, ואור שלו, אור החסדים, הולך ומתחזק בתיקון היום. וע"כ כתוב, ואברהם זקן בא בימים, באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמ"ש, הולך וָאוֹר עד נכון היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.

ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ומחשיך, כדי לקבל הלילה בתוכו. ע"כ, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, כי חשך לגמרי. כך הוא ודאי, שהוא צריך להיות חושך לגמרי, ולהתדבק במדרגתו כראוי.

יום הוא ז"א, ולילה היא הנוקבא. ומשורשם נבחן ז"א שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. וע"כ נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן ז"א, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתייחדים זה בזה. כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד."

("זוהר לעם". תולדות. מאמר "ותִכְהֶינָה עיניו מֵראות", סעיפים 120-119)

כך הם מגיעים לתיקון. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין מכאן שיש פסוקים שלא כל כך ראויים לקריאה שלנו.

שאלה: אף פעם לא היו לנו שישה חברים שצופים ביחד בשיעור צהריים, בזכות הקטעים האלה, קטעים אדירים.

תודה רבה.

אני רוצה לענות לשאלה שנשאלה קודם, ישבתי ותרגמתי את כל 12 הכרכים של ספר הזוהר לשפה הרוסית ואני חושב שיש הבדל ביניהם לגבי אילו קטעים מספר הזוהר ניתן לתת ואילו בינתיים לא ניתן לתת לתלמידים שלנו.

לכן אני כמובן לא נגד, הכול אפשר לקרוא, הכול פתוח הרי למה יצרנו את כל זה, למה השקענו כל כך הרבה כוחות ואמצעים. אבל העניין הוא שזה יהיה לתועלת, שזה ימשוך אל תוך ספר הזוהר, שהתלמידים ייכנסו לתוכו.

(סוף השיעור)