שיעור בוקר 15.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף א'תתקל, עמ' 1930, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה" אותיות ס"ח - ע'

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף תתק"ל, עמוד 1930, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אות ס"ח.

קריין: אות ס"ח.

"ועתה נבאר ענין אדם הראשון בעת שנברא, ע"ד מ"ש חז"ל במדרש ובתלמוד איך נקשר עם זה שביארנו. כי הנה רז"ל אמרו, כי אדם הראשון נברא גופו מארץ ישראל, ועגבותיו מבבל ומן אקרא דאגמא כו'. וכדי לבאר זה, צריך שנבאר ג"כ מה שאמרו בס' התיקונין, כי בארץ ישראל שלטה יצירה, ובחוצה לארץ שלטה עשיה. ולכן נבאר ענין חילוק ארץ ישראל וחוצה לארץ ועבר הירדן וסוריא כו' מה ענין כל אלו הבחינות. הנה ביארנו, כי אז קודם שנברא אדם, היו העולמות גבוהין יותר במדרגתם."

וזה מה שמבלבל אותנו. כי אנחנו אומרים שהעולמות כבר היו לא במקומם אלא מחזה דיצירה ומעלה. יכול להיות שהעולמות היו בכלל כמו בערב שבת שהיו עולים כולם כמעט לאצילות, חוץ משישה תחתונות דעשיה ולכן בזה יש לנו איזה בלבול, איפה כל החלקים האלה שנקראים ארץ ישראל, סוריה, לבנון, עבר הירדן, בבל וכל יתר העולם, מה קורה עם החלקים האלה של נשמת אדם הראשון שכך הם נקראים, מה המקום שלהם ומהם המקומות האלה שנעים בתוך העולמות, כי העולמות בעצמם נעים למעלה ומטה.

קריין: אות ס"ט.

אות ס"ט

"גם ביארנו, כי גופו היה מארץ ישראל. וכבר ידעת כי בארץ ישראל אין עשיה שולטת רק היצירה, והנה אז היו הו' אחרונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות של הבריאה."

שוב אותו ציור. מלמעלה למטה יש לנו מצב הקבוע של עולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה (ראו שרטוט מס' 1). איך זה מחולק? זה מחולק לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה ושליש תפארת זה עולם האצילות, שני שליש תפארת זה עולם הבריאה, נצח והוד זה עולם היצירה ומלכות זה עולם העשיה. זה מנקודות דס"ג בצמצום ב', שכך חילק אותם.

תלמיד: הוא אומר "והנה אז היו הו' אחרונות דיצירה במקום שהם עתה ששה ראשונות של הבריאה".

רגע, עוד לא הגעתי לזה.

תלמיד: אני שואל איפה הו' האחרונות פה בשרטוט?

מה ציירתי פה?

תלמיד: אתה ציירת בעצם את עשר הספירות.

איזה עשר ספירות? מה אני ציירתי בציור הזה?

תלמיד: אני רואה את הפרסא, אני רואה את הבי"ע, אני רואה את הסיום.

זה חלוקת הנקודות דס"ג בצמצום ב' למקומות של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. מאיפה המקומות האלה? מנקודות דס"ג. מה קורה הלאה? אחר כך מגיע עולם האצילות, ותחתיו צריכים להיות עולמות בריאה, יצירה עשיה, כמו קודם. אבל בעולם האצילות בזמן הלידה, אבא ואמא דאצילות שזה חכמה ובינה, הם הולידו את אדם וחוה, מזה יצאו לנו עולמות בי"ע.

עולמות בי"ע התחילו להסתדר לפי אדם הראשון, ואז עולם הבריאה, עשר ספירות, הוא במקום ז"א דאצילות. עולם היצירה הוא במקום מלכות דאצילות, ארבע ספירות ושש ספירות, עד חזה דבריאה. ואחר כך מחזה דעולם הבריאה עד חזה דעולם היצירה היו לנו ארבע ספירות, ושש ספירות, שזה עולם העשיה.

שרטוט מס' 1

תלמיד: אני יכול ללמוד את זה בעל פה, אני רק לא יודע מה הסיבה שאתה עושה את זה, למה אתה מראה לי את זה בעצם?

כך כתוב בספר "תלמוד עשר הספירות" שכך היו עומדים העולמות לעת יצירתם. ואחר כך הייתה עליית העולמות. מאיפה הייתה עליית העולמות? מה הסיבה? מערב שבת.

תלמיד: בסדר.

לא רק בסדר, תרשום, אולי זה יעזור לך.

תלמיד: אבל אני לא מבין למה עלו העולמות, מה הסיבה?

מפני שבא אור מאינסוף שהופיע וזה גרם להעלאת העולמות, לתוספת קדושה (ראו שרטוט מס' 2). ואז עלו כל העולמות בצורה כזאת שנשארו למטה מפרסא רק שישה תחתונות דעשיה. ואז הוא כתב שם שאם אדם היה ממתין ממש עד כניסת השבת, גם שישה האחרונות האלה דעשיה היו עולות לאצילות ואז היה גמר התיקון. גמר התיקון לא מפני שהוא בירר את זה אלא בגלל קדושת השבת. לכן לא נתנו לו, כי הוא צריך לברר, בלי הבירור שלו הוא לא מתקן, ולכן חטא.

לכן כתוב בעלילה בא אליו, כי הוא לא ידע, לא ברצונו, אבל חטא. ביני לביני הוא משך את האור, חשב שזה על מנת להשפיע, והאור עבר על מנת לקבל וזה היה החטא.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אמרת קודם שהאדם עשה בירור והוא חטא.

הוא עשה בירור, ולפי הבירור שלו הוא כולו נמצא בעולם האצילות. בדומה לשבירת הכלים בעולם הנקודים, שהם עשו בירור, והיו בטוחים שהם הולכים על מנת להשפיע על כל הקופה, על כל הכלים ולא יכלו, לא יכלו לעשות את זה.

תלמיד: אני לא מבין איך הוא טעה?

כי הוא לא ידע.

תלמיד: מה זה לא ידע? איך הוא הלך על זה אם הוא לא ידע?

הוא לא ידע. כמו שאתה לא יודע בחיים שלך. מה אתה יודע? אתה עושה כל מיני תכניות למשך היום ובדרך נראה, אולי יתגלגל משהו אחר.

תלמיד: אבל אם אתה הולך עם הקבוצה שלך, אם אתה הולך עם הרב שלך שאתה דוגל בו והכול, למרות הכול אתה עדיין יכול לטעות?

ודאי. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"¹.

תלמיד: זה הקטע. אז למה שיפול אם יש לו רף כזה גבוה?

כי אתה לא מקבל את כל הנתונים, הם נסתרים ממך ודורשים ממך ללכת באמונה למעלה מהדעת, והוא חשב שכבר בתוך הדעת הוא יכול להחליט. זה אחר כך, לא תבין את זה כרגע. אבל בקיצור, זו השאלה.

אז עכשיו אנחנו רוצים לדעת למה הדברים האלה נקראים בצורה כזאת כמו "ארץ ישראל", "עבר הירדן", "לבנון", "סוריה" ו"בבל". חוץ מבבל כבר הכול חורבה, אבל באותם המקומות יש עדיין קדושה. לכן אנחנו אומרים, עד מתי צריכה להיות ארץ ישראל, מהנילוס עד הפרת, כי הכול שייך עדיין לקדושה. זאת אומרת, יש לך הוכחה מחכמת הקבלה.

קריין: אות ע'.

אות ע'

"ומאלו השש אחרונות דיצירה של אז, היה גופו של אדם, כי הגוף הוא סוד אות הואו, וכן היצירה סוד אות הואו. והנה היצירה שולטת בארץ ישראל כנ"ל, ונמצא כי גופו של אדם היה מארץ ישראל שהוא מן היצירה, אשר היא באמצע שתי עולמות בריאה ועשיה וכן הגוף של האדם הוא אמצעי של כללות האדם."

כן, נניח בין ראש לרגליים, כך הוא אומר.

שאלה: כשהוא אומר "של אז" הוא מתכוון לנשמת אדם הראשון, שבי"ע כבר עולים לאצילות?

לא בי"ע שעולים לאצילות, זו לא הנשמה, הנשמה עומדת בתוך בי"ע. הנשמה עומדת בתוך עולמות בי"ע. איפה שעולמות בי"ע זה עולמות בי"ע, והנשמה נמצאת בתוך עולמות בי"ע.

תלמיד: כשהוא כותב "של אז", נניח "עשיה של אז", הוא מתכוון לעשיה שבצד שמאל בשרטוט (ראו שרטוט מס' 2)?

כן, עשיה שעלתה לאצילות או כמעט עלתה לאצילות.

שאלה: אם אפשר שאלה כללית לגבי נשמת אדם הראשון לפי השרטוט.

אנחנו למדנו שהראש שלו זה עולם הבריאה, והגרון שלו זה ד' עליונות של עולם היצירה, וגופו זה 6 ו 4. לפעמים הוא חושב אחרת, ולפעמים הוא חושב שזה רק 6. ולמטה רגלין. זה האדם הראשון, זאת אומרת, מתלבש עליהם (ראו שרטוט מס' 3).

יש ראש, חוץ מראש גרון, שהוא בין ראש לגוף, ויש גוף ורגליים, רגלין, זה אדם הראשון. "נשמת אדה"ר" אני כותב, שלא יחשבו שנמצא כאן איזה בחור.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אותה נשמת אדם הראשון זה בעצם עשר ספירות?

ודאי שנשמה זה עשר ספירות.

תלמיד: לפי שהם מקבלים את הצורה של זעיר אנפין דאצילות ומלכות דאצילות שהם ביחד, זו צורה חדשה.

לא ביחד, זה מתלבש על זה. גם גרון מתלבש כך על הראש, הגרון הוא חלק מהראש ובכל זאת יוצא מהראש, זה כמו מלכות וזעיר אנפין דאצילות. כי גרון דאדם הראשון מתלבש על המלכות, והראש של אדם הראשון מתלבש על זעיר אנפין, ולמטה מזה כבר גוף שהוא גם מחולק להרבה חלקים. אבל בשבילנו העיקר זה תוך וסוף, שתוך הגוף זה הגוף עצמו וסוף זה הרגלין.

שאלה: אם אנחנו אומרים שהראש זה עשר ספירות והגוף זה עשר ספירות והרגלים זה שש, זה עשרים ושש ספירות סך הכול. נכון?

וגרון ארבע.

תלמיד: ביחד זה עשרים ושש ספירות.

לא, שלושים.

תלמיד: אז איך זה מסתדר שנשמת אדם הראשון היא עשר ספירות, היא שלושים ספירות?

אתה יכול להגיד מאה, מה זה חשוב, תלוי איך אתה מחלק את זה.

תלמיד: השאלה היא למה זה לא נקרא עשר ספירות, אם זו יחידה אחת?

אני יכול לחלק כל דבר לעשר ספירות, אני יכול לקחת ספירה אחת מאיזה פרצוף וגם בה אני אמצא עשר ספירות.

תלמיד: לדעתי חסרה סיפרת יסוד בשרטוט שלך. עשית נה"י ולא נהי"ם.

נצח והוד ככה זה נקרא. בסדר, תוסיף לשם יסוד.

תלמיד: אמרנו שבעצם מי שהעלה את העולמות זה אור אין סוף, אז למה האשמה היא כלפי האדם?

אין אשמה כלפי האדם, אלא זה בא בעלילה אליו, כך עשו לו. לא היה לו עדיין לא רצון לקבל אגואיסטי ולא כלום, בלבלו אותו ושברו לו את הכלי. הבורא עשה את זה.

תלמיד: יד ביצר רק הבורא.

כן ודאי.

תלמיד: אז כל המושגים האלה שבעצם אדם חטא ולא עלה מספיק והשאיר את הרגלים שלו אלה מושגים שרק מבלבלים אותנו. בפועל יש פה איזו פעולה שהאור בא והעלה את העולמות.

הם באו גם כדי לבלבל אותך כמו שבלבלו את האדם הראשון. כן.

תלמיד: רק שאנחנו לא מבינים את זה כרגע.

גם הוא עדיין לא מבין.

שאלה: לפי איזה כוח האדם עולה בעולמות?

מזה שמקבל מלמעלה. אדם מקבל כוחות מלמעלה לפי הבקשה שלו וכך הוא עולה בעולמות. או ישנה גם אתערותא דלעילא, שמלמעלה מגיע כוח בלי שאדם עושה משהו. זה נקרא לפי המועדים, לפי שבת, יום ראשון, שני, שלישי, שישנה כל הזמן תחלופת האורות, שהם מאירים יותר כל פעם, כל פעם, וזה ימים, שבועות, חודשים, שנים, וכך זה עד ששת אלפים שנה. האורות האלה שמגיעים הם כל הזמן מעוררים אותנו יותר ויותר וכך מביאים אותנו לגמר התיקון. ואנחנו צריכים לפעול בתוך המצבים הללו ובהם אנחנו צריכים לממש את הבחירה החופשית שלנו לפי הנתונים שמגיעים מלמעלה.

שאלה: אחרי התיקון של חטא אדם הראשון זה נקרא גמר תיקון?

כן, אלא מה עוד יש לתקן? לכן זה נקרא "גמר תיקון". שהיה קלקול ותיקון וגמר תיקון.

שאלה: אבא ואימא שכבר עשו את הטעות בעולם הנקודים והעבירו את האור ושברו את העולמות, עשו פה עוד פעם את אותו דבר, הם עוד פעם העבירו אור לאדם הראשון ועוד פעם זה נשבר. איך לא למדו מהפעם הראשונה?

אולי למדו וראו שהצליחו. אני אומר ברצינות. למה אתה חושב שלשבור זה לא טוב?

הבורא ברא את האדם הראשון, מי זה היה? זה היה אדם בלייעל, אב טיפוס, משהו מלאכותי, אבל לא היה בו שום דבר מעצמו, בהמה. כתוב מלאך, מלאך זה בהמה, אין לו רצון לקבל אגואיסטי, אין לו כלום, אין לו בחירה חופשית, אין לו ספקות, אין לו כלום, עדיין לא אדם שיכול להגיע להכרת הבורא, להיות נגדו ובעדו ולברר את הדברים, אין. לכן הנברא הזה הוא לא נברא עדיין, הוא "יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא" מה שנקרא, זאת אומרת, חיה. מה זה חיה? פועל לפי הטבע שלו בלבד. כתוב על החיה, שחיה לא יכולה לטעות. אז צריכים להכניס לו משהו שיוכל לטעות ולראות מתוך הספקות שלו וכך הוא יברר מי זה הבורא.

אי אפשר לברר משהו שהפוך ממני אם אני לא נמצא בשבירה, כי שבירה זה נקרא שאני נכלל משני חלקים מנוגדים. איפה שני החלקים? אני עדיין לא בשני חלקים, לכן אני חייב לחטוא. על ידי החטא אני מקבל ניצוץ ממה שהיה לי קודם מהרצון להשפיע, ומקבל רצון לקבל גדול הפוך מהבורא, כולו הפוך מהבורא, כמו האור העליון שהוא אין סוף גם הרצון לקבל שלי אין סופי. ואז אני מתחיל להיות כלול משני העולמות, משתי צורות הטבע, רצון לקבל וניצוץ דלהשפיע. אם אני מעדיף כל פעם ניצוץ דלהשפיע מעל הרצון לקבל, אני מתקדם להיות אדם, אם אני לא עושה את זה, אני נשאר בהמה.

שאלה: איך אפשר להגיע להרגשה מסוימת שאנחנו לומדים תע"ס, ולמה אתה שואל אותנו אם אנחנו מבינים?

אתם צריכים להבין, כי אנחנו מדברים על הנשמה ועל כל החלקים שבה, וזה נמצא בנו. ואני שואל האם אתם מבינים או לא, כדי שאתם תבדקו האם אתם כבר מגלים בכם את הנשמה הזאת של אדם הראשון, באיזה חלקים היא נמצאת וכן הלאה. למרות שאתם לא יכולים את זה לגלות, אבל אני שואל, כדי שתחפשו אותה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-15_lesson_bs-tes-16_n1_p2_RYowymjp

---

1. "הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע" (סדר נזיקין, מסכת אבות, ב', ה').↩