שיעור בוקר 11.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר"

אותיות ס"ו – ס"ז

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ו.

דיברתי עם הרבה אנשים במשך כמה ימים, והגענו למסקנה שמה שאנחנו צריכים לעשות כנושא לכנס הבא עלינו לטובה, הוא תפקיד עם ישראל. "עם" הכוונה היא ודאי קבוצה שמשתוקקת ישר א-ל, זו לא קבוצה ביולוגית אלא קבוצה אידיאולוגית, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו לכיוון זה. להתחיל כבר עכשיו, לחשוב ולגבש חומר לזה, לסדר אותו נכון, לחלק אותו לכל הקבוצות, לקבל תגובות מכל הקבוצות עבור כל שיעור ושיעור.

ודאי שתפקיד עם ישראל זה נושא גם כללי וגם פרטי, הוא שייך לכולם, למי שלומד את חכמת הקבלה ומי שלא לומד אבל מבין, אפילו שהוא לא יהודי, לא חשוב, אבל מבין שהעניין הוא שבו תלוי גורלו של העולם, ואנחנו רואים עד כמה שהעולם מיום ליום מתדרדר ונכנס למלחציים מכל הכיוונים ומכל הגוונים. לכן הבירור של תפקיד עם ישראל, זאת אומרת כל מי שמרגיש את עצמו שייך לתיקון העולם, אפילו שלא מגיע מבבל ולא הצטרף עוד באיזו צורה, גם כן יש לו מקום, כמו שכותב בעל הסולם שדווקא בתיקונים אומות העולם הם דוחפים, מלווים את עם ישראל לגמר התיקון, לכן כל מי שליבו דואג בקרבו, מוזמן להשתתף בתהליך הזה. שהמילים האלה, "תפקידו של עם ישראל", לא יקררו אף אחד, שהוא כן שייך לזה או לא שייך לזה, אנחנו באמת גם לומדים וגם מבינים שהתיקון הוא כללי ושייך לכולם, רק כמו שאומר בעל סולם, אי אפשר היה לפזר את חכמת הקבלה ושיטת התיקון לכל העמים, לכל בבל, כי כל הדברים האלה משתלשלים מדרגות זכות בעביות, שיכולות להרגיש מהר את התהליך הזה, ועד דרגות יותר עמוקות, יותר נמוכות, יותר גרועות בעביות אבל יותר חזקות בביצוע.

הדרגות הגבוהות הן דרגות אידיאולוגיות, שאין להן כל כך יכולת לבצע את הדברים, כמו גלגלתא עיניים ואח"פ, גלגלתא עיניים מרגישים את העליון, מכוונים אליו, ואח"פ דוחפים את גלגלתא עיניים, ומיישמים דווקא בעביות שלהם כשמצטרפים לגלגלתא עיניים, אז הם כך עובדים יחד. כך אנחנו גם כן צריכים לראות את המציאות שלנו והעבודה שלנו הדדית, גם בינינו לעם ישראל, בינינו לאומות העולם, וכל אחד ואחד בסופו של דבר אנחנו נמצאים בתהליך שנקרא התיקון הכללי, בגמר התיקון ולזה כל אחד ואחד שייך. אנחנו רואים את זה גם לפי השבירה שמתגלה מיום ליום ומתגברת כל יום ויום, עד כמה שהדברים האלה שייכים לכולם, וכדי לכוון את כל התהליך הזה למטרה הנכונה כבר מעכשיו, אז כדאי לנו ללמוד את זה ולכוון את עצמנו בלימוד, וכנס הוא דווקא סיבה טובה שאנחנו נרכז את כל המאמצים שלנו למטרה זו.

וְודאי שכמו שהתיקון הוא תיקון כבר כללי וסופי לכל המציאות, שכמו שכתוב "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", אז גם כן הלימוד הוא בעצם יכול להיות מתחילת המציאות ועד סוף המציאות. לכן אנחנו יכולים לצרף לזה בעצם את כל חכמת הקבלה ואת כל תכנית הבריאה.

אבל נתחיל מהסיום, "סוף מעשה במחשבה תחילה", כך נתחיל ואחר כך אנחנו נפתח. זה הכול נושא ששייך לכנס הגדול. כבר עכשיו אני מבקש שכולם ירגישו את עצמם ששייכים לנושא זה, כל דבר שהם חושבים שהוא חשוב, כדאי שנפתח איזו תיבת דואר ולשם כל אחד יכתוב בקצרה מה הוא ממליץ ומה הוא חושב, אם הוא רואה פה ושם איזה פסוקים, סרטונים למיניהם, כל דבר שהוא חושב שיכול להואיל, לעורר את לב החברים ובכלל את לב הקהל הרחב, כי התפקיד שלנו דווקא לעורר קהלים כמה שיותר גדולים, לא רק בישראל אלא בכלל בכל האנושות.

אז אנחנו נשמח לארגן את כל ההתעוררות הזאת שתהיה לנו, כי אף אחד לא ייצא בטוב מהמשבר הזה שיתרחש יותר ויותר. לכן כדאי להתחיל. חוץ מזה זו תהיה גם עוצמה רוחנית, עד כמה שכל אחד משתתף בזה, הוא בזה משתתף בתיקון הנשמה שלו מהבחינה הפרטית שלו. לכן כדאי לכל אחד ואחד בהחלט לשייך את עצמו לבירור החומר, לאיסוף החומר ולהפצת החומר. גם בקרב "בני ברוך" העולמי, גם בקהלים הרחבים למיניהם.

זה מה ששייך לכנס הגדול שלנו. לפני הכנס הגדול אנחנו נמצאים בהכנה אליו במדבר, ושם אנחנו דווקא עושים תיקונים בקיבוץ שלנו, מה שנקרא אצלנו "מרכז העשירייה". שאנחנו נתקבץ ומתוך הנקודה הזאת, ששם דווקא "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא" נמצאים בנקודה אחת, משם אנחנו דווקא יוצאים לפרסום שיטת התיקון לכולם.

אז הנושא למדבר זה "מרכז העשירייה", זו עשירייה פרטית, עשיריות כלליות, קבוצות למיניהן, עד הקבוצה הכללית העולמית ומתוך זה כבר מגיעים לכנס הגדול, להפצת שיטת התיקון לאנושות המצפה, זה הכול.

שאלה: הכנס הגדול יהיה מקום שבו כולנו נתכנס לקראת יציאה לפעולה ושם נתכלל, או שכבר רוצים לראות שם את הקהלים שיבואו לשמוע מהו תפקיד עם ישראל?

אנחנו רוצים שכל הקהלים שיכולים לבוא ולהיות איתנו, לשמוע ולהתכלל בכל מיני רמות של השתתפות, שישתתפו, אדרבה.

תלמיד: כבר בכנס?

כבר בכנס, כבר לפני כנס, כבר מהיום, מה זה חשוב. יש איזה תאריך ועד התאריך הזה לא עושים כלום? אנחנו כבר מהיום מתחילים לעבוד בזה, גם בפועל. אנחנו לא מחכים לאיזו פעולה שאז לוחצים על הכפתור. גם עכשיו כשאנחנו מדברים, כבר אנחנו מפעילים מערכות. אפילו בדיבור, אנחנו כבר מפעילים מערכות שהן כבר נפעלות ומפעילות עוד ועוד תהליכים. עד כמה שקהל רחב יותר אנחנו נכניס לזה.. וזה לא חשוב, בעד, נגד, שכולם יידעו, שכולם ישתתפו, אני מתכוון גם בצורה שלילית, גם בצורה חיובית, זה לא חשוב. כי תיקון העולם הוא כולל גם בירור ומיון, הכול. אז כבר מעכשיו.

שאלה: אתה יכול לקשור בין מרכז העשירייה לתפקיד עם ישראל, בין שני הכנסים?

כן, רצוי שזה יהיה מתוך קיבוץ הקבוצה, כל קבוצה וקבוצה. זאת אומרת כל עשירייה ועשירייה, עד כמה שהיא יכולה להיות כאיש אחד בלב אחד, ומתוך זה אנחנו רוצים להפיץ את הידיעה הזאת, את שיטת החיבור לכל העולם, לכל האנושות. שכולם ירגישו שכולנו צריכים להתחבר פי כמה שיותר בקבוצות, בכל מיני צורות, שבסופו של תיקון ודאי שאנחנו נהיה שוב כעשירייה אחת עם מרכז אחד. אפילו כל האנושות.

תלמיד: ואיך אדם בעולם צריך לקבל עכשיו את תפקיד עם ישראל?

"עם ישראל" זה נקרא הקבוצה שהיא מכוונת לישר א-ל, מכוונת למטרת הבריאה, למטרת החיים, למטרת ההתפתחות שלנו. שהנקודה הזאת היא משותפת לכולם, והיא בעצם תתגלה אצלנו כמרכז של העשירייה הכללית, שכל האנושות זאת עשירייה אחת, והמרכז של העשירייה, שאליה כולנו משתוקקים ועליה אנחנו מדברים, מתוכה אנחנו משתדלים להפיץ את החומר, ולתוכה אנחנו משתדלים לאגד את כולם.

שאלה: איך האנטישמיות, תופעת האנטישמיות משתלבת כאן?

אנטישמיות זה סימן כבר, עד כמה שהקבוצה הפנימית שמחויבת להביא את שיטת התיקון, לגלות את שיטת התיקון לכולם, עד כמה שהקבוצה הזאת עדיין נמצאת בחוסר הבנת התפקיד שלה. בחוסר התפקיד עצמו, מפוזרת, ובפיגור במשימה שלה גורמת שבירה, משבר לכל העולם. כי לא הולכת לפי השלבים שמתגלים בטבע שדורשים תיקון. הקבוצה הזאת לא מגלה את השלבים האלה, לא מממשת אותם, לא מסבירה אותם אפילו, ואז האנושות נמצאת במבוכה. היא לא מקבלת נכון את השלבים שהיא עוברת, לא מבינה מאיפה ולמה, רק בתת ההכרה מתחילים להרגיש שזה שייך, שזה תלוי בהתנהגות לא נכונה של עם ישראל, של היהודים.

ואנחנו רואים את זה פה ושם לפי השנאה האינסטינקטיבית שמתגלה, שגם האנשים האלו לא מבינים מה קורה להם, אלא מרגישים שכך, נפעלים בצורה כזאת מצד הטבע. בכל הדברים האלה אתה גם צריך להגיד, "לך לאומן שעשאני". שאין שם בחירה חופשית לאף אחד, אלא חוסר התפקוד הנכון שלנו הוא מפעיל את האנושות להיות בשנאה בצורה אינסטינקטיבית כלפי המקור, כמו שהוא חושב שזה מקור הצרות שלו. אבל זה לא בדיוק מקור הצרות, אלא המקור שממנו צריך לבוא התיקון, שיטת התיקון, המלצות, הדרכה, וזה לא מגיע. לכן מתעוררת אליו שנאה.

אנחנו צריכים להסביר את זה בצורה מובנת, הדרגתית, דרך מאמרים, דרך קיבוצי מאמרים לספרים, קליפים, כל מה שאפשר.

תלמיד: אפשר להגיד שההכנה לכנס היא בעיקר כלפי מרכז העשירייה, מרכז הקבוצה, והשלב השני זה תוצאה, זה כבר תפקיד עם ישראל?

אנחנו רוצים לייצב את מרכז העשירייה, ששם אנחנו נכללים כולנו "כאיש אחד בלב אחד", בדעה, בהבנה, ממש במקור בכמה שיותר חיבור בינינו ועם הבורא. ומתוך הנקודה הזאת, כדי שתהיה לנו עוצמה, אנחנו יוצאים להפצה לקהל הרחב, לישראל ואחר כך לאומות העולם.

תלמיד: אז נשמע שהכנס במדבר הוא כנס חשוב יותר.

הכנס במדבר הוא כנס חשוב, כגיבוש הכוחות שלנו, ואחר כך כבר מימוש הכוחות שלנו בקהל הרחב שלנו, זה כבר בכנס הגדול.

שאלה: מה זאת אומרת מימוש בקהל הרחב בכנס הגדול? יש שלושה ימי כנס, איזה קהל רחב, איזה מימוש?

זה בכל זאת כמה אלפי אנשים, שהם אנשים ששייכים לנו, שמחוברים איתנו יחד, שהם כולם כבר שמעו מהו תפקיד עם ישראל, להיות מחובר ולתת דוגמה לכל האנושות, אז אנחנו צריכים לגבש את הכוח הזה. כמו שאנחנו במדבר מגבשים את הכוח שלנו בעשירייה אחת, כעשירייה אחת במרכזה, כך אנחנו באים לכנס הגדול ומגבשים עוד כוחות, במיוחד זה החלק הנשי, ומחברים את כולם יחד לעשירייה אחת. ומתוך החיבור הגדול הזה של אלפי אנשים, אנחנו רוצים להפיץ את שיטת התיקון, ידיעה על שיטת התיקון לכל העולם.

אז זה ודאי שלא בגלל שמחוברים אלינו כלי תקשורת, אלא בגלל שאנחנו מגלים את החיבור שלנו לרשת הכללית, שהיא מחזיקה את כל האנושות.

תלמיד: אז במדבר אנחנו מגבשים את הכוח של העשירייה במרכזה, ובכנס הגדול ממשיכים לגבש את הכוח של העשירייה הקצת יותר גדולה במרכזה?

כן. העשירייה הכללית שלנו שכוללת את כל המשתתפים שלנו בכל העולם.

תלמיד: ומתוך הגיבוש הזה הגדול שיהיה בכנס הגדול, אנחנו גם רוצים להמשיך הלאה בפנייה לישראל ולעולם, שזה הקהל הרחב?

כן. כמו שבסוף ההקדמה בעל הסולם כותב כבר. אבל כדי להגיע לזה, אנחנו צריכים שוב לעבור על כל התהליך, מאיפה זה נובע, למה זה קורה, למה פתאום אני מרגיש שזה נופל עלי, למה לי, למה אני, למה אנחנו, למה האנושות המסכנה סובלת וכולי וכולי. אנחנו בעצם צריכים שוב לעשות איזה לימוד חוזר על כל המציאות, ועל כל התהליך שהמציאות חייבת לעבור כדי להגיע לדבקות בבורא, למטרה שלה.

אנחנו לא היינו עושים את זה אם לא התהליך שהאנושות כולה עכשיו עוברת. ותראה איך בכל מקום שבעולם קורים כאלה דברים, שאי אפשר יותר לא לדבר על זה, או לא להסביר את זה. אחרת זה מביא להתפרצויות, לכאלה תופעות שהן לגמרי לא שייכות כאילו לסיבה האמיתית. אנחנו צריכים להסביר מה התהליך, מהי הסיבה, מה התופעה, מה התוצאה הרצויה, ואיך להגיע אליה בזמן קצר ובמאמץ שאפשרי לבצע.

שאלה: אז הכנס הגדול הוא עדיין לנו, לקהלים שלנו שלומדים איתנו?

אלא מה אתה מתכוון, לעשות אותו פתוח לכל העולם, איך?

תלמיד: זאת שאלה.

לא, זאת לא שאלה, יש לך אפשרות כזאת?

תלמיד: אני שואל האם לפרסם ולהזמין אנשים חדשים שמעולם לא שמעו, או היו איתנו במגע לשמוע על זה?

בבקשה, כן.

תלמיד: אין בעיה?

אין שום בעיה.

תלמיד: אבל עיקר המשקל הוא כלפינו, להבין את תפקידנו?

כן, אדרבה, שיבואו עוד אלפים, אין שום בעיה, יהיה מקום לכולם.

שאלה: איזה תהליך עוברת האנושות?

תהליך הכרת הרע, פשוט מאוד.

תלמיד: במה זה מתבטא?

זה מתבטא בזה שהיא מחפשת מה הרע שבני אדם מרגישים, מאיפה זה, ממה הוא נובע, למה, ואיך מתפטרים מהרע, או נכון יותר איך משתמשים נכון ברע כדי להגיע למטרה, זאת אומרת יש כאן הרבה שלבים שצריכים לשנות.

קודם כל להרגיש רע, זה מגיע לאט לאט מלמעלה, אבל את עניין הרע אנחנו צריכים להסביר, מאיפה הוא, למה דווקא בצורה כזאת, למה הוא מעורר אנטישמיות ולמה הוא פועל על כל מיני דרגות פרטיות של האדם, לְמה הוא צריך בסופו של דבר להביא את האנושות? להכרת הרע.

הכרת הרע זה כבר המטרה שלו, למה הוא מכוון אותנו כמו שכתוב שפרעה קרב את בני ישראל לאבינו שבשמיים כך שאנחנו נראה את התיקונים, שאנחנו נתייחס לגילוי הרע בכל מיני רמות בתוך האדם, בין בני אדם, בין האדם לכוח עליון, זאת אומרת לחוק הכללי של הטבע בצורה כזאת שהכול בא לפי התכנית וצריכים להשתמש בזה אך ורק כדי לייצב את עצמנו במצב הסופי, ועוד ועוד, זה נושא של כל המציאות.

תלמיד: בכל הכנסים שאנחנו עושים במשך השנה ברחבי העולם, יש כל פעם איזה נושא שהוא בדרך כלל הנושא שבו אנחנו מרוכזים באותה התקופה בעבודה שלנו. ואז יש את לב הכנס שהוא הנושא המסיים שאנחנו בוחרים ולקראת סוף הכנס אנחנו מדברים על היציאה שלנו מתוך העיגול הפנימי שלנו אל הציבור הרחב.

כן.

תלמיד: אז נגיד אני אפריד את זה ללב הכנס שזה גיבוש הכוחות הפנימיים סביב מה שאנחנו עוסקים בו בינינו, ואז כתוצאה ממנו יציאתנו לקהל הרחב. בכנס הגדול מה יהיה, מה נושא הכנס?

כבר לפני הכנס הגדול אנחנו נלמד על כל התהליך שאנחנו עוברים, "אנחנו" הכוונה כל הנבראים, כל הבריאה כי הבורא שם מטרה לכל הבריאה, דומם, צומח, חי, מדבֵר ובמדבר כל השכבות מגיעות לדבקות בו, זאת המטרה. זה כתוב [בכתבי] בעל הסולם, בהרבה מקומות ואת זה אנחנו צריכים לברר. ומה נעשה מצד הבורא כדי לעורר אותנו כדי להגיע לדבקות בבורא גם מהצד הטוב, וגם מהצד הרע, גילוי חכמת הקבלה לנבראים וכולי ועד כמה שזה נופל על הקבוצה הקטנה שנקראת ישר א-ל.

אחר כך מהקבוצה הקטנה איך זה צריך לעבור לשימוש יותר רחב, זה שייך ליציאה לגלות, להתכלל עם אומות העולם וכן הלאה. זאת אומרת שאנחנו רואים את התהליך הזה וכולו כולו מכוון לסוף המעשה שהוא במחשבה תחילה. אז צריכים ללמוד את כל הדברים האלה יותר ויותר, להשתדל לכתוב על זה בכל כלי התקשורת שיכולים להיות, ששם אנחנו מופיעים בכל מיני צורות וזה עוד לפני הכנס. ובכנס עצמו נעביר שיעורים, סדנאות בזה ונראה שיש עוד פעולות שנראה אותן לנכון כשנתקרב.

תלמיד: בכנס הגדול הנושאים של השיעורים יהיו על העבודה שאנחנו עושים בינינו לבין עצמינו או על יציאתנו לעולם או גם וגם ובאיזה מינון?

לא יודע, אני רוצה שדברים האלה ייצאו כנולדים מתוך החוסר, מתוך המאמצים שלנו. ואם אנחנו נגלה פתאום שמתפרץ איזה נושא, איזה אופן ההסברה, איזו אפשרות להגיע לקהלים רחבים והכול, אני לא עוצר את זה אלא ההיפך, אדרבה, שיבוא ויתגלה.

תלמיד: בכלליות החברה שלנו, העיסוק נניח בעשירייה וחיבור נחשב לפנימי יותר ביחס לעיסוק בהפצה שהוא נחשב לחיצוני יותר.

כן.

תלמיד: ויוצא שהכנס גם עלול להיתפס כחיצוני יותר ויש בזה איזשהו סוג של קושי, איך להתמודד עם זה?

לא, כנס זה כינוס, אנחנו מתכנסים יחד לבנות כזה כינוס, לא רק פיזי אלא בעולם יחד עם כל הקבוצות שלנו, שזה יהיה ממש כוח הרוחני, אגרוף, מרכז של הכוח שממנו אנחנו מפיצים את העוצמה שלנו, ההסברה, הידיעה הזאת לכל העולם.

אתם רואים שאין בעולם ולא יהיה מקור שהוא יכול להסביר מה קורה ומה לעשות והם יהיו עוד יותר ועוד יותר נובלים, כאלה ממש שאני לא יודע איך [לבטא] את זה. אתה יודע כמה עכשיו מבזבזים כסף על כל התעמולות האלה? אני לא מדבר כלפי המשבר שזה כלכלה, חינוך, תרבות, אנושות שם, כל מיני סכסוכים, משטרה, לא, אלא אפילו על אותה אנטישמיות, מיליארדים, ומה קורה? שום דבר, יושבים אנשים מקבלים את הדולרים האלה ועושים חיים ומרגישים את עצמם מסודרים, "ברוך ה' שיש אנטישמיות, יש לנו ממה להתפרנס", זה הכול.

אנחנו צריכים להסביר לכולם מה באמת יכול להיות הפתרון כי זה לא העניין שהם מבזבזים את הכסף של הציבור או של העשירים שם, אלא העניין הוא שאנחנו בחוסר פעילות נכונה מקרבים את העולם למצב לא טוב וכאן צריכה להיות דאגה לא רק על עם ישראל שהוא עקב האנטישמיות הזאת יסבול, אלא מפני שזה התיקון הכללי כבר אנחנו נראה ממש את הסבל הכללי של כולם, אז צריכים להסביר.

תלמיד: החשש שלי הוא שהתלמידים וגם החברים שלנו שלומדים איתנו במסגרות הלימוד שלנו עלולים לתפוס את הכנס כמשהו פחות פנימי, יותר חיצוני.

אין דבר יותר פנימי.

תלמיד: מההפצה הזו שאנחנו מדברים עליה.

אין דבר יותר פנימי מלממש את התפקיד, הבורא לא מצפה מאיתנו לשום דבר אחר. אם אנחנו מדברים על עשיית נחת רוח, אין לך פעולה אחרת לגרום נחת רוח, אין, פשוט מאוד. דווקא להפצה הזאת אתה צריך להיות מחובר, ולא סתם להיות מחובר אחרת זה יצא על מנת לקבל. פשוט צריכים להסביר יפה, בהדרגה, איך זה קורה עד שזה יתיישב בכל לב וראש.

תלמיד: למה דווקא בכנס בישראל הדגש הוא על הפצה, ובכנסים בעולם במהלך השנה ההפצה בדרך כלל מקבלת תשומת לב קטנה בסיום הכנס?

כי שם חשוב לנו שהם יהיו מגובשים. בקבוצות שלנו, יש לי קשר עם קבוצת איטליה, יש לי קשר עם קבוצת ספרד, לא מזמן היינו בקשר עם הקבוצות שלנו במזרח הרחוק, באסיה, עוד מעט יש לנו את כנס אפריקה, וחושבים לצאת אולי לאיזה סיבוב לארצות הברית. אנחנו עושים את זה כדי לגבש את הקבוצות, כי ללא תשומת לב, בלי לתת להם איזו משימה, בלי למשוך אותם הם נרדמים, אנשים נרדמים, קבוצות נרדמות. אני מבין אותם, אין לי טענה אליהם. אם אתה יושב שם במרחק רב ושומע דרך תרגום כל מה שקורה כאן, ההתפעלות היא פחותה מאשר בארבע עיניים.

לכן כל הפעילות שלנו בקבוצות, במפגשים שלנו, בכנסים שלנו, היא רק כדי לעורר את החיבור. מה שאם כן הכנס כאן בישראל, אני לא חושב שהוא צריך להיות לצורך החיבור דווקא. קודם כל בגלל שאנחנו כל הזמן מדברים על זה, אנחנו נמצאים קרובים זה לזה, אנחנו בעשיריות כל הזמן, בצורה משותפת, החומר מודפס בעברית, הוא נגיש לכל אחד. חוץ מזה, אנחנו נמצאים בישראל, זאת אומרת במקום החורבן, מקום שדורש קודם כל תיקון, בעם שקודם כל צריך להראות את עצמו כמסובב את עצמו לתיקון, כמו שעכשיו נלמד את זה מסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". לכן טבעי שכך אנחנו כאן מתפקדים, מתארגנים.

אבל אני אשמח לשאלות, דווקא מתוך זה נברר עוד כמה דברים, נראה איפה אנחנו עוד יכולים להוסיף, או איפה אנחנו בכלל מפספסים בהפצה.

שאלה: איך לבנות יחס פנימי נכון לדבר הזה שנקרא "הפצה" ולא לאבד את התחושות שכולם מדברים עליהן פה?

אצלי זה מאוד חשוב מפני שאני מרגיש את בעל הסולם. אם לא הפצה, הוא לא היה כותב אף מילה, בשביל מה? איך היו המקובלים במשך כל הדורות? הסתירו את עצמם, גם הם וגם מה שכתבו. והם כתבו רמזים כאלה כדי להשאיר לעוד מקובל אחד או שניים או כמה שיהיו, בלבד.

כמו שבעל הסולם כותב ב"עת לעשות", "שזה בגלל הדור שלי שהוא דורש, שהוא חייב. ולכן אני זכיתי למה שזכיתי, ואני חייב לכן לפרסם ולדבר". רב"ש אמר שהוא מוכן לדבר עם האבנים. פעם אמרו לרב"ש שיש איזה אמריקאי שהוא טס בשתיים בלילה ויכול לעבור דרך המקום שבו למדנו בשתיים עשרה בלילה, כי הוא רצה לדבר על חכמת הקבלה. רב"ש לא הלך לישון. וזה סתם מישהו. אם הייתם רואים את האדם הזה, באיזו גאווה הוא דיבר, ובאיזו התנשאות. אבל רב"ש לא הלך לישון כדי לדבר עימו כמה מילים שהוא רצה לשמוע. אי אפשר להאמין. והוא הגיע הזבל הזה, ואיך הוא דיבר, כנראה עשיר, כנראה שחשב את עצמו למשהו, אמריקאי, אי אפשר היה לסבול, הייתי זורק אותו אם היו מרשים לי, ממש. ככה זה. אבל הוא היה מוכן.

תלמיד: פשוט כל החברים מבטאים איזו דאגה כללית שקיימת אצל כולם, שהכנס במדבר יהיה כנס עוצמתי שאליו כולם ירצו להגיע, וכולם ירצו להשתתף.

בשביל מה? אם מתוך הכנס הזה אנחנו לא עושים פעולת הפצה, לא כדאי לעשות כנס במדבר. אני אומר לך את דעתי, לא כדאי. אתה צריך לדעת, למה אני עושה את זה, במה אני רוצה לגמור את הפעולה. אחרת, בשביל מה?

תלמיד: מאוד מורגש שיש פה איזה צורך בקפיצת מדרגה בבגרות שלנו כלפי המונח הזה שנקרא "הפצה". ובכל זאת, נתת קודם איזה דימוי כזה שאנחנו אוספים איזה אגרוף מאוד חזק דווקא בכנס הגדול, דווקא כשמצטרפות הנשים, המעגלים הרחבים יותר.

אגרוף זה לא לתת מכה למישהו, אגרוף זה הקיבוץ שלנו יחד, לזה התכוונתי. אני לא מתכוון להרביץ לאף אחד.

תלמיד: לא. "לפוצץ את מחיצת הברזל".

זה עוד יותר פנימי במרכז העשירייה.

תלמיד: אתה יכול לנסות לקשור את הדבר הזה? זה נראה לי הפער הגדול בין זה שאני עכשיו עושה איזושהי פעולה שהיא קשורה להפצה, לבין זה שדווקא הפעולה הזאת היא העוד יותר פנימית.

דווקא עכשיו אני מתחיל להרגיש כמה הנושא של הכנס, שאנחנו חייבים להתגבש כדי להפיץ שיטת התיקון לכל העולם, הנושא הזה הוא נושא חם, אקטואלי והכרחי. כשאני שומע איך אתם מדברים, אני רואה עד כמה יש לנו בזה לעשות עוד הרבה עבודה.

תלמיד: העבודה של כל אחד עם עצמו, כי ישנה איזו התנגדות.

גם עם עצמו, ואנחנו צריכים באמת לדעת איך אנחנו מעוררים את כל אחד שידבר אל עצמו, שיתקן את עצמו ויקשור את עצמו, כי אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומו, וגם את כולם יחד. בלי זה אין לנו למה לקוות, פשוט מאוד.

איפה אתם חושבים שאתם משיגים את מה שאתם רוצים, אם רוצים, כמה רוצים, כמה מבינים את מה רוצים, אבל איפה משיגים? רק בתוך התפקיד שלך שאתה מבצע ועושה בזה נחת רוח לבורא. ואז כשאתה עושה את זה, במידה הזאת אתה תקבל מה שמגיע לך.

תלמיד: אני מרגיש לפחות איזו התנגדות.

התנגדות, אני מסכים אתך, אתה עוד לא מרגיש התנגדות.

תלמיד: איך נעשה איזו פעולת הכנה עכשיו בכל הזמן שנותר לנו עד הכנסים, כדי שדווקא נעבוד על ההתנגדות הזאת ונשתמש בה כדי לבוא באמת מוכנים למעמד הזה שאתה מתאר?

כן. יש לנו עוד זמן ואנחנו צריכים לעשות. אני בטוח שגם אחרי הכנס היא לא תיגמר, היא תקבל עוד ועוד כל מיני צורות מיוחדות. יש לנו גם אחרי הכנס עוד בחירות בעם ישראל, מעניין לראות עד כמה זה ישפיע על זה. אולי נראה תוצאות, איך הגיבוש שלנו ישנה את מאזן הכוחות שבמדינה. הכול אפשרי.

שאלה: איך אפשר להתכלל בדחף שיש לך, לרב"ש" ולבעל הסולם בלממש את התפקיד?

חשיבות. אין יותר, מילה אחת, "חשיבות". אנחנו צריכים להבין שכאן אנחנו נמצאים במרכז. אתם רואים איך הבורא מעורר את הדברים.

אני קיבלתי דיווח מאמריקה שאפילו אם אבוא, אז מסן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, שיקגו, טורונטו וניו יורק, מחמשת המקומות האלה מקסימום האנשים שיכולים להתאסף יהיו מארבע מאות עד ארבע מאות חמישים איש בכל המקומות האלו. זה כמו שיושבים כאן עכשיו, נניח. בכל המקומות שלנו, בכל הקבוצות האלה, אם אני אבוא אישית אליהם ואתן להם שם שיחה, שיעור, משהו, סך הכול.

אתה מבין איפה אנחנו נמצאים? לכן אני לא מתפעל אם יהיו שם כל יום כמה הרוגים, כמה מכות וכמה דברים. איך אחרת אתה עובד עם האנשים. זה היה אתמול, אתה תראה מה יהיה היום, אתה תראה מה יהיה מחר. לפי התגובות שלהם אני יכול להגיד שטוב לא יהיה, ובאיזה קצב יהיה רע.

תלמד: איך קורה ההיפוך הזה בתוך מי שלומד את חכמת הקבלה שמתחיל להבין שמצב העולם בגללו?

כשמתחיל לקבל את תכנית הבריאה ומוכן שזה יעבור עליו בצורה כמו שזה בא מהשמיים, בדרך אחישנה. שאני מסכים עם מה שהבורא עושה, אני מוכן לשנות את עצמי במה שאני יכול, אבל בעצם מה שצריך זו הסכמה, הכנעה והמתקה, את כל הדברים האלה, אני מוכן. מאתנו תלוי רק רצון, שום פעולה אין לנו מה לעשות. אבל אם אנחנו שומעים כאלה תגובות מכול אמריקה, אחרי עשרים שנות עבודה, שבסך הכול יבואו ארבע מאות איש מכל המקומות הגדולים האלה, אז מה יש לצפות?

אני יודע שעברו דרכם מאות ואלפים, אבל אתה רואה מה קורה. אני לא אומר שבישראל זה בהרבה יותר טוב, באירופה ובכל מקום. זה רק אומר עד כמה האגו גדל והמכשולים יותר ויותר מתעצמים ואנחנו לא מודעים לזה, לא מודעים. אני מקווה שההכנה שלנו לכנס תתקן את כל זה. אבל אני לא מצפה מיום ליום לשום דבר טוב. אני רואה שהאנשים בעצמם מכניסים את עצמם, כל האנושות מכניסה את עצמה בדרך ייסורים למטרת הבריאה, ולא בדרך האור, באחישנה. אז מה אפשר לעשות?

אתה תראה מה עוד יתגלה עכשיו, ובוודאי יתגלה עלינו. אנחנו איכשהו בינתיים מקבלים איזו הארכת זמן, אבל אני לא רואה שזה פועל לטובה. אנחנו לא משתמשים בהפסקה הזאת כמו בחנוכה, חנו, שיש הכנה, יש הכנה למלחמה, יש איזו הבנה, השגה, החלטה חדשה, הכרת המצב, לא. לכן אני מפחד שעוד מעט זה נגמר.

תלמיד: במה תלויה היכולת של כל אחד להסכים עם התפקיד?

לפי כמה שהוא בכל זאת יתכלל. כל העבודה שלנו היא בבירור שכלי ורגשי, אנחנו צריכים להגיע לזה. אנחנו חושבים שאלו במצב טוב יותר, והם במצב גרוע יותר, זה לא נכון מה שאנחנו רואים בעינינו, לא נכון, כולם נמצאים במצבים מאוד מאוד לא טובים. מה שנמצא בתשתית האנושות היום זה משהו שתוך רגע אחד יכול פשוט ליפול, ומה יקרה אז אני לא יכול להגיד לך.

שאלה: מה עדיף, לעבוד על התנגדות או לעבוד על חשיבות בעניין הזה?

לעבוד על הסברה. לא צריכים דווקא להתנגד, או דווקא לעורר ולחמם את המצב, לא. אני חושב שהכי טוב בצורה פשוטה, קרה אפילו, בלי התרגשות מיוחדת מאיתנו, להביא את עצמנו למצב שנהיה איכשהו דומים לאלה שאנחנו רוצים שהם ישמעו. לא להתפעל מדי, לא להתרגש מדי, לא לדבר בשפה שהם לא מבינים, לא בהתנשאות "חס ושלום", אלא כמה שיותר להסביר להם באותן המילים, באותם הצינורות, באותם הערוצים שהם מסוגלים לשמוע. עוד יותר, אפילו שלא ירגישו שהם צריכים להתאמץ לשמוע, שזה יכנס כך בצורה חלקה, וכשזה נכנס, אחר כך הוא יאמר "או, תראה מה הוא אומר?". זו אומנות.

תלמיד: לפעמים רואים איזו תופעה שאדם שומע את השיעור שנים, ואומר שבעל הסולם לא קיבל אישור להפיץ. אתה רואה שהוא נגד, הוא מייצר איזה סיבות דמיוניות.

בעל הסולם בזמן שלו היה מאוד מוגבל. גם מאוד מוגבל איך להסביר את זה לקהל הרחב, גם לקהל הדתי, גם בעצמו היה צריך לתפקד ולכתוב בסגנון מיוחד שהיה מקובל אז לאותו קהל שהוא היה שייך להם.

תלמיד: יש נניח חבר שהוא נגד הפצה ויש חבר שהוא בעד הפצה, עם מי עדיף לעבוד כלפי זה שנגד או כלפי זה שבעד?

כלפי מי שבעד אתה צריך למסור לו את כל החומר וכמה שאפשר הוא יקלוט אותו וימשיך בהפצה. וכלפי מי שנגד, אני לא חושב שצריכים לעבוד עם מי שנגד, אלא להגיע בצורה הפוכה לגמרי, להראות לו איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו יכולים להיטיב את המצב. לא אכפת לי מקבלה, לא אכפת לי המצב עם הפצת חכמת הקבלה, זה לא מדאיג אותי, זה משהו שהאחרים דואגים, זה עניינם, אני דואג שיהיה טוב למחר לי ולך, אז איך אנחנו עושים את זה. זה בעצם. כך אנחנו צריכים להגיע לקהל.

בזמן שהבורא מכין לנו כל יום ויום כאלה זעזועים בכל האנושות, יש לך סיבה להתחיל מזה לדבר. אתה יכול להראות קודם כל מכל מה שקורה שזה לפי החוק, שישנה לזה שיטה של הטבע, מה קורה באנושות, מה קורה בנו בכל אחד מאיתנו, למה אנחנו סובלים מיום ליום יותר ויותר, מה אנחנו אם כך מצפים שיקרה, אני לא רואה מגמה טובה, אז מה אנחנו יכולים לעשות.

לאט לאט אתה מביא אותו לצורך לשנות. אם כן, הוא יכול להגיד "מה אנחנו נשנה, מאיפה, איך?" אז אתה כבר צריך להסביר לו את החלק השני, לא מה שקורה מלמעלה, אלא מה אנחנו יכולים להשפיע על זה מלמטה. אבל הכול בצורה כמה שיותר חלקה בלי להתקיף. יש לך היום דוגמאות מהעולם שמתרחב, מתפשט ומתגלה, אנחנו לא צריכים כל כך הוכחות לשבירה, על זה כולם מדברים. אנחנו צריכים רק להראות להם כנגד השבירה מה יכול להיות התיקון.

אני לא חושב שבזה אנחנו צריכים לדבר אפילו על תפקיד עם ישראל, על היהודים, אלא כל אדם, כי זה תיקון כללי. שימו לב, זה תיקון כללי של כל העולם, כולם סובלים ויסבלו מי יותר ומי פחות. לכן לא לדבר אפילו על היהודים, כי לעולם לא אכפת מהיהודים האלה. אלא אתה הולך להסביר לכולם שאנחנו צריכים להיות מותאמים לטבע והתאמה לטבע זה חיבור. אז בואו נחשוב על זה, רק המחשבה שלנו, רק נטייה קטנה לזה היא כבר יכולה לעדן, היא יכולה כבר לתקן הרבה.

שאלה: אני שומע שאלות של חברים ואני שואל את עצמי ואותך גם כן, מה יותר טוב? בעל הסולם דיבר על התפקיד עם ישראל, היום אנחנו נלמד עוד על זה.

הוא היה פונה לקהל מיוחד שבארץ ישראל, שבעם ישראל, דתי או איכשהו קשור לזה. באותו זמן כולם היו עם רקע דתי, כל אלה הבן גוריונים למיניהם, הם כולם היו יוצאי ישיבות. לכן הוא פונה אליהם בסגנון שלהם, והוא לא היה יכול אחרת לפנות, כי הוא הרב, אבל זה לא מגביל אותנו.

תלמיד: כן, ואנחנו מדברים על כנס שהוא כולו מכוון לתפקיד עם ישראל. אבל גם המאמר האחרון של בעל הסולם היה "הדור האחרון", אז אולי שיהיה יותר רך, יותר מתאים לכולם. לא התפקיד של הדור האחרון, אלא תקופה ממש מסוימת של הדור האחרון עכשיו. זו מדרגה מאוד חשובה "הדור האחרון", אז סביב הדור האחרון אפשר לבנות את הכנס.

אני לא יודע. אני שומע אותך, אבל האם הקהל בכלל יכול לראות את עצמו בצורה כזאת? זו הבעיה. בפרט איך שהוא כותב את זה, זה מאוד מאוד קשה לקליטה. "אנחנו כבר נכנסים לאיזה קומוניזם אלטרואיסטי", וכן הלאה. זה לא מציאותי, זה פנטזיות של איזה איש מלפני מאה שנה.

תלמיד: לא, אני לא מדבר על כך שאנחנו נלמד שם את המאמר הזה. אני בכלל מדבר בינתיים על שם, על איזו כוונה לכל אחד. כל אחד בעולם עכשיו ישמע שאנחנו מתאספים שם ממש.

דור אחרון הוא גם מאיים. אני לא רוצה לשמוע מילה כזאת "אחרון". נראה. אנחנו נתחיל לעבוד, ובאמת לחצו עלי מספיק, ואני מבין שצריכים להתחיל מראש.

שאלה: מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים כולנו להיות בתפקיד עם ישראל, אנחנו רוצים לממש את מטרת הבריאה. הפצה זה לא השפעה? אני אומר, אם הביטוי שלנו של השפעה בעולם הזה זה הפצה, אז כשאני רואה בן אדם אחד כמו החבר שלנו מאיטליה עולה לתרגום, ואנחנו אומרים אם רק בן אדם אחד יכול לעשות שינוי כזה בעולם, אז ארבע מאות חברים באמריקה יכולים לעשות שינוי, אם הם באמת יהיו בתפקיד עם ישראל, אם הם באמת ייקחו עליהם את המימוש הזה. אז כולנו צריכים לראות את זה בתור דבר נהדר. אם היינו קוראים לכנס "מימוש מטרת הבריאה" שזה גם להיות בתפקיד עם ישראל, אז זה כן יהיה פנימי? אני כאילו מנסה לחשוב, למה אנחנו חושבים שזה חיצוני בזה שזה הפצה?

אני לא חושב שזה חיצוני. אני לא חושב, אני פועל במסגרת של איפה שאני יכול לפעול, עד כמה שאני יוכל לצעוק וישמעו אותי, אז אני צועק. זה הכול. האם אתם בזה מקבלים דוגמה ממני ועושים אותו דבר? אני לא יודע. שכל אחד ישפוט את עצמו. אבל לפי זה הוא מתקדם. אתם יכולים לבוא אלי בעוד עשר שנים ולהגיד, "אני כבר אצלך עשרים שנה ומה קורה לי, למה אין לי כלום, איפה מה שאתה הבטחת"? ואני אגיד לך "סליחה אדוני, אני לא הבטחתי לך כלום. יש לפנייך שיטה, אתה רוצה לממש אותה? מה מימשת, מה עשית לפי השיטה הזאת, דאגת לפופיק שלך? אז זה מה שאתה מקבל".

הכנס הזה אני מקווה שייתן לכם קצת יותר הבנה מהו תפקיד של כל אדם בעולם. לא חשוב מיהו יהודי או לא יהודי, אמריקאי או צרפתי, איפה הוא גר, למי הוא שייך. כל אחד בעולם בעצם שירגיש את עצמו שיש לו תפקיד, שהוא נמצא במערכת הכללית של אדם הראשון, ולפי זה צריך לדאוג איך המערכת הזאת תתקיים. זה הכול. ובאמת לפי המספרים שאני מקבל מכל אמריקה, צפון אמריקה, הם לא משמחים. אתה מבין אותי, הם לא משמחים.

תלמיד: אני אומר, גם אנחנו לא שמחים מהמספרים. אבל אם היו ארבע מאות אנשים שבאמת מכוונים לישר א-ל עם חשיבות, אז זה היה גם גדל, לא?

האיכות שלהם אני לא יודע, אני גם לא רוצה עכשיו לדבר על האיכות. אבל הכמות עצמה היא גם כן. לא יודע לאן נעלמים אנשים, למה הם לא מרגישים חשיבות בהתקדמות לממש את המטרה,? כמה עוד מכות הם צריכים עוד לקבל, כמה שיקבלו? לא יודע. אבל אני רואה לפי מה שמתרחש, שיום יום תקבל עוד יותר גרוע מאתמול.

שאלה: אמרת שהכנס יכול לשנות את מאזן הכוחות בישראל, אתה יכול להסביר את זה, לפרט?

כן. אם אנחנו מתאספים יחד ואנחנו רוצים להסביר לעצמנו ולאחרים מהו תפקידנו, [ומה תפקידו] של עם ישראל, אז זה משפיע גם על המבנה של החברה, זה משפיע על כל אחד שבחברה, זה משפיע עלינו. ונקווה שהכנס שיהיה מכוון לתפקיד ישראל בעולם, אז יש בזה שתי משמעויות. משמעות של עם ישראל בארץ ישראל, ועם ישראל לעם ישראל שבתפוצות, וזה יכול להיות ככל אחד ואחד בעולם ישר א-ל, שיש לו נקודה שבלב, ואז הוא שייך גם לאותה הנטייה איתנו יחד, שהוא גם פועל אתנו יחד. עד שכל העולם יתכנסו בצורה כזאת, שהם יבינו שאין לפנינו פשוט מה לעשות יותר.

אני מאוד מפחד שבאמת כמו שכלכלנים, פוליטיקאים, אנשי חינוך, כלי תקשורת ומדענים במיוחד, כולם אומרים שאנחנו נמצאים במשבר רב גווני בקשר בין בני אדם, קשר בין בני אדם עם הטבע בכל הרמות. לפי חכמת הקבלה, מה שאומרים מקובלים, ומה שאני מרגיש, באמת המצב הוא כזה שכדאי לנו לממש את הכנס בצורה ככה.. "חובתו של עם ישראל".

אנחנו לא נקרא לזה ככה, כי לא ירצו לשמוע את זה. איך אנחנו נקרא לזה? איך אתם חושבים? בלי לדקור לעם ישראל שהוא עם ישראל, ושהוא חייב, ולכולם, וכן הלאה.

תלמיד: איחוד העם.

איחוד העם, לא רוצים לשמוע.

תלמיד: חיים עם מטרה.

חיים עם מטרה. זה משהו ששייך לנוער. בסדר, נחשוב גם על זה.

שאלה: לגבי הכנס הגדול והקהל הרחב. בעבר היה לנו כל מיני ניסיונות לעשות ערב מיוחד, או זמנים מיוחדים בכנס אפילו במשך שלושה ערבים בשנה שעברה. איך אתה רואה את זה השנה?

אני לא רואה כלום. למה אתם חושבים שאני צריך לראות? אני לא רואה כלום, ולא רוצה. אתם קיבלתם את הכול. האמת אני עכשיו יכול לצאת, ולבוא לכנס בתור אורח. ואתם מארגנים גם את הכנס, גם את ההרצאות, גם את השירים, את כל הדברים, ולא שאני לוחץ על הכפתורים ומפעיל את הכול.

תלמיד: אני שואל, כי אם כן רוצים שיבוא קהל רחב למשבצות זמן מיוחדות.

אז תעשו.

תלמיד: אני שואל. יודעים שצריך להכין את זה הרבה מראש, גם את התוכן וגם את השיווק של זה.

בבקשה. אלא מי יעשה את זה?

שאלה: לא כל כך הבנתי אם הכנס הגדול הוא אירוע הפצה, או שהוא הכנה להפצה?

אני חושב שצריך להיות גם זה וגם זה. הוא כולו וודאי על חשיבות ההפצה, ועד כמה שאנחנו יכולים מתוכו להפיץ, אז אדרבא. נרצה לקבל המון אורחים, משתתפים למיניהם, אבל שיהיה ברור יותר ויותר. אולי חוברת, יחד עם החוברות שיש לנו שם על אנטישמיות. החוברת האחרונה שהחבר שלנו הכין, היא ממש נהדרת. גם מה שהחבר שלנו כתב באנגלית. אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת להגיע למצב שלקבל את כולם, ממש בכל הערבים, בכל השיחות, כי הנושא הוא צריך להיות בוער, אקטואלי, יומיומי לכל העם. הוא לא צריך להיות מסודר רק בשבילנו, שאנחנו שם דנים. הוא צריך לנגוע ממש בכל מה שקורה לנו בשטח יומיומי, ובכל שיעור ושיעור.

שאנחנו נרגיש בכל רגע שאנחנו מדברים על מחלה וריפוי. לא זה לחוד וזה לחוד, אלא מחלה וריפוי. ולמה הריפוי הזה הוא מתאים למחלה הזאת, ולא אחר. והמחלה איזה בדיוק, מאיפה, איך שזה בא מהכלכלנים, מהמדענים, מאנשי התקשורת, מכולם. זו כבר הסכמה חברתית על זה שנמצאים במשבר רב גווני בכל מיני דברים. ממש לעשות רשימה של מה שהם אומרים, שזה יהיה לפנינינו. ומה הפתרון, מה הטיפול, ומי צריך לתת אותו, ולמי יש עד היום הזה, וכן הלאה. לעשות את הדברים האלה בצורה מאוד בולטת, ברורה, שזה לא יהיה עוד כנס שאנחנו עושים, וכולם כבר רגילים שאנחנו שם "פקה פקה" מדברים.

שאלה: תמיד היה לנו יותר קל להסביר את הסיבות למשבר, והיו גם תומכים. אפשר להראות את הבעיות והקשיים אבל קשה להסביר את השיטה, איך לייצר את ההיפוך.

לא היפוך, אלא את הריפוי.

תלמיד: נכון, את הריפוי. אני חושב שאנחנו צריכים לתרגם את כל מה שאנחנו לומדים למילה אחת שכל אדם יכול לבלוע ולהבין לפי מידתו. המילה הזאת היא אהבה. כל אדם יודע מה זו אהבה של אימא, מה זה אהבה של בית, מה זה אהבה עצמית, צריך להסביר את כל המציאות מנקודת מבט של אהבה, שאלו הסיבות לכל הצרות בעולם.

חיבור זה לא מספיק?

תלמיד: חיבור זה בקיבוץ איפה שלא הצליחו, וכל הגנבים מדברים על חיבור.

ואהבה זה בבית או בחדר שינה. תסלח לי.

תלמיד: נכון. אבל ההרגשה הזאת, אדם מרגיש שחסר לו אהבה בחיים, הוא יכול להרגיש את זה שאם תהייה לו יותר אהבה הוא יהיה יותר מאושר ברמה האישית. וגם אפשר להסביר את זה מהמקום הזה, להסביר את כוח האהבה וההשפעה, הבורא, שזו מטרת החיים ושכל הצרות הן מתוך אהבה עצמית, שזה המקור. ואם נתרגם את הכול סביב מילה אחת נוכל להסביר גם את הנחיצות להפצה, להבעיר את העיסוק בזה.

נחשוב על זה ואתה תכתוב לנו. לאן הוא כותב?

תלמיד: יש כתובת [email protected]. בכל השפות. את כל הרעיונות לכנס, מקורות, כל מה שאתם רוצים תשלחו לשם ונסדר את הכל.

דרך אגב. אני מאוד מאוד מכבד ורוצה לעורר את כל החברים מהכלי לעולמי להשתתף בצורה כמה שיותר בולטת בהכנה לכנס. זה לא כנס אירופה, שבו רצינו לתת לאירופה להרגיש את עצמם וכן הלאה, זה כנס שאתם יכולים ממש להרביץ את העבודה ולהשתתף.

שאלה: לגבי הכלי העולמי בכנס. אנחנו יודעים שעם ישראל מתרשם יותר ממישהו מבחוץ מאשר מעצמו, אז במה התפקיד שלנו?

מה ההבדל בין מה שעכשיו אמרתי, אם אני פונה ליהודי או לא יהודי בישראל או בעולם, או לרוסי שנמצא במוסקבה, מה ההבדל? זו לא אותה המטרה לכולם? זה לא אותו אמצעי להשגת המטרה לכולם?

תלמיד: אולי לא שאלתי נכון. כשחברים מהכלי העולמי מגיעים לכנס אנחנו בדרך כלל מתפזרים בקבוצות שונות בישראל כדי להדליק את החברים, כדי שהם יתרשמו מה שיותר. אז מה תפקיד החברים מהכלי העולמי בכנס עצמו כדי שכל החברים יתרשמו עוד יותר?

אני באמת לא רואה שום שינוי בין מי שיהודי או לא יהודי, ישראלי, רוסי או אמריקאי, כלפי מטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה מאחדת את כולם. את כולם. וכלפיה אני לא רואה למה אנחנו צריכים להבדיל בין כולם. כמו שבעל הסולם כותב, כשחור, כלבן, כצהוב, כאדום, כולנו שייכים למטרה. אין בזה שום לאומיות כמו שלמדנו אתמול במאמר הערבות.

תלמיד: אבל יש מציאות, במציאות באים חברים מהעולם ומדברים על המטרה ועל תפקיד של ישראל ושלנו. מזה הישראלים מתרשמים יותר, כי מעצמנו מתרשמים פחות, אבל כשמגיע פתאום מישהו מרוסיה, מארצות הברית, מכל מיני מקומות, ומדבר על המסר שלנו זה יותר מרשים, גם את החברים שלנו וגם את הישראלים בכלל.

אני לא חושב, יש לנו חודשיים עד הכנס הגדול, כשהם יבואו הם יראו אם אנחנו מתפעלים מהם יותר מאשר מעצמנו. אם אתם רוצים לדעת באמת, וסליחה שאני כך אומר, אני הייתי מתפעל מאיזה ישראלי מצוי הרבה יותר מרוסי או מאמריקאי. כי זו האבן הקשה ביותר, וזה היה מביא לי יותר התפעלות. זה יפה שכך מגיעים, אבל באמת לא, אם זה כבר יגע לישראלים והם יתפעלו, אז אני אגיד שחבר'ה אתם עושים עבודה מצוינת.

אבל בינתיים אתה מאמין שזה יקרה?

תלמיד: במאה אחוז, לא מאמין שזה יקרה אבל כן, גם אני הייתי מתפעל לראות ככה אדם אטום.

שהישראלים יתחילו לדבר על זה, יתחילו להבין, שיטפטף לכם למח וללב שאפשר לשנות כאן משהו. הרי תראו איך הם מתייחסים להכול, כולל הבחירות, כולל הכול. אין מה לעשות, למה אין מה לעשות? אם זה היה ברוסיה היית אומר שזה ק.ג.ב, אם באמריקה היית אומר שזה משחק בין המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית, וכאן זה האגו שלנו, שמבטל את הכול ולא רוצה לשמוע. אחד לא רוצה לשמוע את השני, כל אחד אומר אני אמלוך, וזהו. זו בעיה.

שאלה: לגבי הכנס הגדול, בדרך כלל זה נראה כך, אתה יושב על הבמה, יש שורות של חברים מהכלי העולמי ואחרי זה שורות של חברים מישראל. לאור זאת שאנחנו עכשיו הופכים יותר ויותר לכלי אחד, האם כדאי לשנות את זה באיזושהי צורה כדי שתהיה יותר התכללות בינינו?

אם היה אפשר לדלג על השפות, הייתי מערבב את כולם. וודאי, כי אני לא רואה שחוץ מהשפה יש הבדלים, לא רואה. אנחנו כבר הגענו לכמות חומר, לספיגת החומר, ללימוד, בהכול, הגענו למצב שאין הבדל איפה יושב הבן אדם. אני שומע שאלות נניח ממוסקבה או מאסיה, יותר חדות, וחכמות מהשאלות מישראל. כן, לכן מבחינת הידע, מבחינת ההבנה, מבחינת החיבור, אני לא רואה את הדברים האלה. אני רואה את החברים שלנו מטורקיה, שהם יותר מחוברים ודרוכים להבין את העניינים מהקבוצות בישראל. לכן הייתי מערבב את כולם, הבעיה היא רק השפה. אז תראו אם אנחנו יכולים לעשות משהו. לא יודע, זה עניין של ארגון, תעשו את המקסימום כדי שיצא לנו מזה לב אחד שמחומם טוב. תנסו.

תלמיד: כשדברת על המציאות הפוליטית פה, שאלה אומרים בעד והשניים אוטומטית נגד, חשבתי שגם אצלנו בקבוצה לא פעם קורה אותו דבר, אז הייתי רוצה להבין האם נוכל איכשהו להשתמש בזה מתוך הכרת נקודת החשיבות הזאת של אחריות. כי אנחנו אחראים על העולם הזה, כאילו להוסיף עוד איזו מידה שתעזור לנו להתבטל אבל בקבוצה, או שאין מה לעשות עם זה, וכמו שהאור מתקן, הוא יתקן גם את זה מתישהו?

לא הבנתי.

שאלה: הוא אומר שכמו שאמרת שגם בזירה הפוליטית אנשים מתווכחים אחד עם השני, אתה אמרת דעה אחת, אני הופך את הדעה שלי כנגדך, זה סתם אחד נגד השני ולא בהכרח עניני, גם בקבוצה קורה לא פעם דבר כזה שמתחילים חיכוכים אחד בין השני או שהוויכוחים הם בכלל לא עניינים אלא אחד נגד השני.

עבור מי ישלוט?

תלמיד: בין היתר, גם מי ישלוט, גם עניינים פנימיים בין חברים.

אז כל אחד צריך להראות עד כמה שהוא נכנע.

תלמיד: האם יכול להיות שהתהליך הזה שאנחנו עכשיו נכנסים לתוכו, ישנה גם אותנו ואת ההתנהלות שלנו בקבוצה?

כן, הגיעו אלי שלשום הרבה אנשים. הייתם אצלי פעמיים, אז בהתחלה לא רציתי ולא הייתי מוכן, זה הסגנון שלי, שאני מתחמם, צועק ונכנס למשהו, פתאום אני מתחיל להרגיש. דווקא בצורה כזאת אני מתחיל להרגיש את החברים, את החבר, ואז סופג מהם, לומד מהם, נכלל מהם ומסכים איתם. כך היה אתמול כשהם הגיעו, הוא כבר יודע, הוא נחש, הוא משתמש בזה. ככה אנחנו, כל אחד בסגנון שלו. אני לא מרגיש את השני עד שאני לא מוכן להרוג אותו, ובנקודה הזאת אני נכלל, מתחיל לשמוע, מתחיל להרגיש, זה מתחיל לשנות בי דבר, וזה טבעי, וזה צריך להיות בקבוצה.

לכן זה שמתווכחים, זה טוב מאוד, כמה שיותר. "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אתה לא מגיע ממש לנקודה כזאת, איך תצא מזה ברווח של חיבור? אצלי זה קורה תמיד, ממש כך, בהרבה מקרים יכול להיות שלא יכולים לסבול אותי, אבל בזה אני נכלל מהשני. ואז אני הולך אחרי השני. וכך מרגישים אחרי כמה זמן שאת הדעה של השני אני מקבל רק בצורה כזאת, ואני חושב שזה לפי חוק הבריאה, זה חייב להתגלות, הרע, גלות, דחייה, סכסוך גדול, אבל שם בנקודת המפנה הזו, יש אינוורסיה, היפוך, ומתחילים להתכלל זה מזה.

לכן אני לא יודע באיזו צורה אתם רוצים לעשות את זה בכנס אבל אדרבה. זה כמו בין מדינות, לפעמים, אם לא מגיעים למלחמה. אם היו מגיעים כמו שאנחנו עם אירן, עם צעקות, עם כל מיני דברים, בינתיים יש התקשרות, בפנים בינתיים ישנה התקשרות. נקווה שיתחילו להתכלל זה מזה ולהשלים בלי מלחמה. מה שאינו כן אם יש איזה מרחק ולא עובדים על להיכנס זה בזה, לא צבאית אלא מילולית, אז נשארים ככה, אדישים, מזרח ומערב.

שאלה: למען האמת לא ממש הבנתי, זה בסדר שאנחנו מתווכחים ומבררים בינינו וכדאי להתעמק בזה עוד יותר? או להיפך, להרגיש באחריות שאנחנו אחראים שמה שקורה בקבוצה גם קורה בעולם, במה לשים דגש?

הוויכוח הוא עניני, שכל אחד אומר למה שהוא נגד ולמה שהוא בעד, ולמה הוא לא רוצה ככה וככה, זאת אומרת זה עניני, זה לא סתם שלא רוצים להתחשב בשני.

תלמיד: לא שפשוט לא רוצים להתחשב אחד בשני, או אולי זו התרשמות שלי, אבל כשזה קורה, קורה הרבה שאני אומר משהו אחד והחבר אומר אם אתה אומר ככה אז אני אוטומטית נגד.

אנחנו רואים את זה מהממשלה, כמו שאמרתי קודם, אחד אומר ככה, השני בטוח שצריך להגיד אחרת, הפוך, ולא חשוב מה אומר כל אחד, העיקר שהם הפכים.

תלמיד: האם במצב כזה, עכשיו את זה האור יתקן? נחכה לזה שהאור יתקן את זה כשיבוא, או שמתוך הרגשת האחריות שלנו.

לא, יש לך חברים, יש לך קבוצה, יש לך כלי, מה פתאום? צריכים לבוא אנשים וצריכים לסדר את הדברים. הקבוצה היותר רחבה חייבת לדרוש שאתם תתקנו או שלא רוצים לקבל אתכם. אם אתם לא מחוברים ביניכם, באיזו רמה מסוימת אנחנו לא מקבלים אתכם, לא צריכים את הווירוס הזה שיכנס בנו.

שאלה: רוב החברים, הגברים בכלי העולמי, רבים כבר קנו כרטיס וגם למדבר כיוון שלא כולם יכולים להגיע לעשרה ימים. אבל לאור החשיבות הגדולה של הכנס הגדול וההשפעה של החברים ששואלים שאלות בכנס הגדול מהכלי העולמי, שמופיעים שם בישיבות החברים, מה היית ממליץ, אם אפשר לתת עצה לאלו שעוד לא קנו כרטיס ויכולים לבחור או את המדבר או את הכנס הגדול, איך לפעול?

בדיוק אתמול קיבלתי כאלה פניות, שאלות. אני לא יודע אם לענות על זה. לדעתי לבוא למדבר. כי החיבור בין כולם ועם כל האנושות אפשר לשמוע מרחוק. ולהתכלל ולכתוב ובאמת איכשהו לעבור על זה, זו התכללות פחות לבבית. מה שאין כן התכללות במדבר היא ממש בתוך ליבו של כל אחד ובתוך הלב הכולל. אני הייתי בא להשתתף אישית קודם כול שם, זאת התשובה. אני לא יכול לסובב כאן כך או אחרת, אם יש אפשרות רק לכנס אחד משניים, המדבר.

תלמיד: בעיני חברים רבים בשיעור ערב יום שני קרה אירוע גדול במקום פגישה חשובה על הפצה שמענו כולנו בצוות הזה שיעור. אמרת בסוף וגם הרגשנו כולנו עד כמה זה אקטואלי גם לגבי נושא הכנס מה שנכתב בטקסט שנכתב לפני 2000 שנה, ואת האופן שבו אתה הסברת. כל הצ'טים שלנו התחילו לרתוח ואנשים התחילו להתרגש מאיזו חשיבות של שיעור ערב שפתאום התגלתה, ואנחנו בצוות העבודה שלנו החלטנו שכל פעם שאתה תדבר משהו בשידור אנחנו נדבקים אליך וצופים בשידור חי ונמצא זמן אחר לפגישות אחרות.

אני לא יודע על מה הוא מדבר. "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" שאנחנו עכשיו לומדים בערב? גם היום אנחנו נעשה את זה ומחר עד שנסיים. הקדמה מאוד מיוחדת. אנחנו רוצים בכל השיעורים שלנו בערב, אנחנו לא קוראים יותר זוהר, אמנם זה עדיין נקרא שיעור זוהר, אבל אנחנו קודם לומדים כל כתבי בעל הסולם. רק שתדעו. למדנו כבר פעמיים "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", גם היום ועד שנסיים, אחר כך עוד דברים וכאלו דווקא שאותם אנחנו לא לומדים בדרך כלל, אבל הם מוסיפים כל כך מסביב שזה מאוד מרשים גם על ההיקף ועל הביטוי של בעל הסולם.

תלמיד: אמרת שנתנו לך את המספר 400 אנשים שכנראה יבואו לראות אותך ושאתה לא כל כך נתת לזה משקל או חשיבות. אבל אנחנו בטורונטו פה, אני לא יכול אלא להיזכר בסיבוב שעשית ב-2003 את צפון אמריקה, את המדבר, בלי קבוצות, בלי כלום ואתה עברת מהחוף המערבי לחוף המזרחי ויצרת בעצם בזה את כל הקבוצות.

אתה יודע כמה אז אנחנו אספנו אנשים?

תלמיד: אולי אנחנו באותו מצב עכשיו.

אז היו מתאספים בכל מקום מאות אנשים. אתה זוכר.

תלמיד: אני אפילו זוכר שנגיד בקבוצת ניו יורק רצו להיכנס לקבוצה רק מאתיים וחמישים, באולם היו אלף חמש מאות איש, ובטורנטו היה מפוצץ, בשיקגו היו באולם שש מאות איש.

בשיקגו היו שש מאות איש. היום מה יהיה? עשרים איש בשיקגו? אולי חמישים בלוס אנג'לס, ארבעים בסן פרנסיסקו, עוד שלושים, או ארבעים בטורנטו, בניו יורק גם כן ככה, אתם נעלמים.

שאלה: לפני זה לא היה כלום. היו שישה אנשים לומדים אינדיבידואלית בטורנטו, פה או שם. אחרי שבאת בנינו קבוצה ולאט לאט השקענו המון מאמצים ואני מאמין שזה לא באשמתנו שהרבה אנשים לא נשארים. אבל השקענו כל כך הרבה מאמצים ניסינו ממש הכול.

ואני חושב שאולי זה זמן אני יודע שראינו אנשים שלומדים בכל מקום, יש אנשים בודדים שלומדים בכל מקום, יש אנשים בקמפוס שלומדים בכל מקום, אנחנו חושבים שיהיו לנו הרבה יותר מזה ואולי תהיה שוב התעוררות כמו שהייתה ב-2003. ואני חושב שזו האחראיות שלנו להשתדל לעשות את המיטב ולא לוותר, אנחנו חייבים להשתדל לעשות כל מה שיש ביכולתנו לעשות ולנסות שוב. זה לפחות מה שאנחנו מרגישים כאן בטורנטו.

תודה רבה. נראה. אבל למספרים כאלו אני לא יכול לבזבז זמן וכסף כדי לבוא ולראות אתכם, זאת לא סיבה מוצדקת. זה אומר על חוסר חשיבות מכל מה שאני מדבר וזה לא נכלל באנשים. אז מה יהיה?

שאני אבוא, יבואו שישים, שבעים כשאני אסע שוב יישארו שלושים, אחר כך עשרים, אחר כך עשרה. לא יודע מה לעשות. לא יודע. שאלתי פעם את רב"ש מה קורה? הוא אומר חסרות צרות. אני לא רוצה לראות אתכם בצרות אבל זה מה שנשאר.

שאלה: יש לי עוד שאלה עקרונית ממה שדברנו. האם מבחינת תדמיתית העמותה שלנו בישראל "בני ברוך קבלה לעם" צריכה להצטייר יותר כארגון שנאבק באנטישמיות?

לא. האנטישמיות זה סך הכול סימן שבאמת אנחנו מגיעים למצבים, האנטישמיות קיימת משך אלפי שנים, זה לא משהו חדש, זו לא תופעה חדשה, אלא פשוט זה אחד מהסימנים שאנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו כמו שצריך, זה הכול.

ברגע שאתה לא מוסיף לחיבור לפי הקצב שצריך להיות, לפי הנתיב שצריך להיתבצע בחיבור המתקדם ומתקדם לקראת גמר החיבור, גמר התיקון, אם אתה לא עושה את זה אז פועלים כוחות רעים. גם כללים שזה כלכלה, התחממות כדור הארץ, עוד כל מיני דברים, מחלות, מגפות, כל מיני דברים, וזה בכללות על כל האוכלוסייה, ובפרטות גם על אותו חלק שהוא האחראי, היחיד האחראי שממנו צריך להתחיל את התיקון. סך הכול תופעת הטבע. כל התופעות האלה הן קשורות זה לזה.

תלמיד: כי מצד אחד הכנס הוא הולך לעסוק בתפקיד עם ישראל ומצד שני כאילו העם גם מאוד אטום לזה לנושא הזה לתפקיד הזה.

כן אבל עד כמה שאנחנו מעוררים את עצמנו לזה ומבינים ולומדים את זה, זה גם נכלל בעם, נכנס בעם, אלא מה אנחנו נעשה? אנחנו נתעסק בע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ונחכה עד שהעם יתעורר? זה לא יקרה.. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לקבל דוגמה מבעל הסולם ולהתקרב לתיקון.

שאלה: אני מרגיש שחסר לנו משהו פרקטי לתת לעם לעשות.

אז תכתוב לאותה תיבה מה אתה ממליץ.

שאלה: אני דווקא באפריקה כי אוטוטו אני אגיע לשם בעוד שבוע וחצי. אבל אני רוצה לשאול שאלה על מה שחבר דיבר לפני כן, על ההפצה. דווקא יש לנו אפשרות מאוד גדולה, ואני דיברתי כבר עם חבר, ודיברתי כבר עם הרבה אנשים בבני ברוך ישראל ויש אפשרות מאוד גדולה עכשיו, שאנחנו יכולים להשתמש במדיה החברתית. יש שתי אפשרויות אחת שאנחנו נעשה אותך כדבר מאוד גדול, למה זה מאוד פשוט כי במדיה החברתית, אתה צריך עוקבים, יש לנו עוקבים בשבילך זה כל הכלי העולמי, זה דבר אחד. אחרי זה אפשר להיכנס לשלב שני שאנחנו לוקחים את כל האנשים שמדברים על רוחניות כמו חבר, כמו הדברים האלה, ואחרי זה אפשר לשים דברים כמו האשטאגס, ומתי שנעשה את הדברים האלה, כל האנשים האלה של החבר והאנשים כמוהו שיש להם מיליונים של אנשים, יראו אותך ויראו את המסר של הקבלה. צריך לעשות על זה תכנון, מאוד חשוב.

בכל מקרה, אני רק רוצה להגיד לך שאנחנו בדרך הנכונה אנחנו הולכים לשם בעוד דור אנחנו נגיע למצב שכולם יידעו על חכמת הקבלה בכל העולם. והדבר הכי חשוב שאני רוצה להגיד על זה, שזה יהיה דבר שכל הכלי העולמי יעשה ביחד כאחד, זו תהיה הפעולה הראשונה שהכלי העולמי יעשה פעולה כעשירייה אחת.

זה דבר מאוד חשוב לי ואני רוצה להגיד לך זה דבר מאוד חזק שאני לא יכול לוותר עליו.

יופי.

תלמיד: אני רק רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך, תודה רבה ואם לא הייתי מוצא אותך רב ענק שלי, לא הייתי רוצה לחיות בעולם הזה.

יופי, תודה רבה באמת מדבר מכל הלב. אנחנו נשמח מזה שהמילים שלך יתממשו, בבקשה מוכנים להצטרף לזה, אני ראשון.

שאלה: אתמול דיברנו לגבי האפשרות לתמוך בחברים מאפריקה, בפתח הכנס הווירטואלי המדהים שלנו. לחברים רבים אין אפשרות לשאול שאלות און-ליין אז הם ישלחו שאלות. אנחנו נשאל את השאלות של החברים מאפריקה. יש כרגע שלוש שאלות. השאלה הראשונה, הכנס הווירטואלי הראשון שארגנו קבוצות אפריקה נקבע ל- 18.01.2020, במה עלינו להתרכז בכנס הזה, בהכנה לכנס הגדול בישראל, או שזה כנס חיבור של הקבוצות האפריקאיות או של כל הכלי העולמי?

לא יודע, אתם צריכים לדעת לא אני.

שאלה: האם אומות העולם יכולות לפנות אל הבורא ללא השתתפותו עם ישראל?

מתוך הנקודה שבלב שלהם ודאי. ודאי, יש הפצת שיטת תיקון שלא יכולה להגיע לעולם אלא דרך עם ישראל, אבל לפנות לבורא כל אחד [יכול], אין שום הבדל, אף אחד לא יותר או פחות זכאי, יותר קרוב או יותר רחוק מהבורא, אלא הכול לפי עד כמה אדם מכין את עצמו. דווקא הרחוקים ביותר כביכול, שעושים מאמץ נעשים הקרובים ביותר. הרוחניות היא כל כך נקייה מכל החשבונות שלנו שרק צריכים להכיר אותה.

שאלה: חברים מאפריקה מתכננים לארגן כנס מראה בזמן הכנס הגדול בישראל, השאלה היא, האם כדאי למצות ולבדוק את כל האפשרויות להגיע לכנס בישראל או שעדיף לארגן כנסי מראה לכל החברים ולהתאסף שם.

אני כבר אמרתי, עניתי על זה, אני לא זוכר למי בדיוק ובאיזו צורה עניתי במכתב. אני ממליץ להם להיות מקושרים קודם כל ביניהם, גם לחברים באסיה אמרתי, אם יבואו אחד או שניים משם, שיבואו, נשמח על כל אחד שיבוא, אבל העיקר שהם יהיו מחוברים ביניהם. ואם מישהו בא אלינו לכנס ובגללו האנשים שם לא יכולים להתאסף, נניח שהוא היה אחראי שם על משהו, אז רצוי שיישאר שם ויחבר את כולם, בזה הוא מרוויח יותר, הם וכולנו. קודם כל חיבור ואחר כך לדון באיזה מקום אדם ימצא את עצמו בזמן הכנס.

קריין: אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ו.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

כדי להבין אותו אנחנו צריכים להבין שמדובר ברצון לקבל. לרצון לקבל יש שורש, א', ב', ג', ד' דרגות העביות שבהן הוא מתפתח עוד בד' בחינות דאור ישר. ובהתפתחות שלו יש לו בכל דרגה ודרגה, גם גלגלתא עיניים וגם אח"פ. החלק הפנימי גלגלתא עיניים, החלק החיצון אח"פ, וכך הם מתלבשים זה על זה, כמו שאנחנו לומדים גם מהפתיחה וכן הלאה, שזו התלבשות על ידי צמצום ב', כלים דהשפעה, כלים דקבלה, כך זה מזה.

לכן בכל אדם ואדם יש פנימיות וחיצוניות. כולם נכללים זה מזה. בכל אחד יש חלק פנימי וחלק חיצון. לפי הדרגה שבו, החלק החיצון והחלק הפנימי הוא נקרא או גר, או ישראל, או אומות העולם. והחלק החיצון גם. הכול תלוי כלפי מה אנחנו מודדים את האדם. אבל הרצון לקבל שבתוך האדם, עד כמה שהוא מכוון לחיבור, באיזו דרגה, באיזו צורה הוא מקושר למערכת הכללית של אדם, אדם הראשון הכוונה, כך הוא נקרא.

ולכן צריכים להבין שאת כל הנשמות כך בעל הסולם ממיין, פנימיות, חיצוניות שבכל אחד ואחד, ישר א-ל זה הגלגלתא עיניים, אומות העולם זה אח"פ, כי אח"פ זה הרצון לקבל, גלגלתא עיניים זה רצון להשפיע. וכך כולם מחוברים ומתחברים זה לזה. אין שום קשר למה שקורה בעולם שלנו, לאנושות, ללאומיות, אלא הכול תלוי בסך הכול בנטיית האדם. אנחנו רואים את כל בית דויד, זאת אומרת מלכי ישראל, מאיפה הם באים? הם באים מנעמי, מרות, שבכלל איפה הקשר לאברהם, יצחק ויעקוב? אין שום קשר. מאיפה הגיעה אלינו כל התורה? מרבי עקיבא, שבכלל לא שייך לישראל, ההורים שלו עברו גיור, מה שנקרא, זאת אומרת הגיעו, מאיפה בדיוק אני לא יודע, אולי כתוב באיזה מקום, מאיזו אומה, וככה הרבה אנשים. ולאיזו דרגה הוא הגיע, נכלל בגמר התיקון ומביא לנו את כל התורה והוא דווקא קירב את כולם ל"ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה. ועוד ועוד כאלו.

מה אני רוצה להגיד, שאנחנו לא מבינים מה כתוב כאן, לא מבינים, לא להסתכל על יהודי, או לא יהודי לפי תעודת זהות, או לפי משהו אחר. אלא מי שנמשך לאיחוד נקרא עם ישראל, ישר א-ל, יהודי, לא נמשך, אומות העולם. זה מאוד, מאוד מסבך אותנו ואנחנו לא מבינים את זה, מצד אחד, מצד שני אנחנו כן כך, בצורה נכונה, נתייחס לכל אחד ואחד, אך ורק לפי נטיית הלב שלו, שהיא בסופו של דבר המדידה האמיתית. ולכן אמת, בעל הסולם נסע לפולניה ורצה למצוא בין הפולנים אנשים שיבינו אותו וילכו עימו יחד, וכן הלאה.

במשך ההיסטוריה זה היה כך, בפרט שאנחנו נמצאים עכשיו בדור האחרון. ודאי שמה שאני אומר לא מתאים ולא יפה לשמוע לאלו שלא חושבים כך, שמתחשבים רק בארציות, לא לנטיית הנשמה של האדם, אלא במה שכתוב לו בתעודה, ממי הוא נולד, אבל אנחנו באמת רואים אך ורק לפי הנטייה. ישר א-ל יש לו נטייה לזה, שייך לתפקיד. אין נטייה, צריכים לסחוב אותו, נקרא אומות העולם. כתוב שבאחרית הימים ארץ ישראל תתפשט לכל העולם. זאת אומרת רצון ישר א-ל, על מנת להשפיע, יכסה את כל הרצון האגואיסטי. ואז "וכולם ידעו אותי, מקטנם ועד גדלם" וכולם מגיעים לצורה אחת. אנחנו צריכים בצורה כזאת לראות את התיקון.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שיש עובדי ה' יתברך שהם "זוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה". מה זאת אומרת להבין נשמת פנימיות התורה?

פנימיות זה נקרא "נשמה".

תלמיד: מי אלה עובדי ה'?

אלה שזוכים הם נקראים כך.

תלמיד: מדובר עלינו? על הקבוצה שלנו?

לא מדובר על אף אחד חוץ ממי שזוכה לזה. מה זה שייך לאדם? זה שייך למי שזוכה. זכה? כך הוא נקרא. לא זכה? לא. אתה בינתיים נקרא "גוי". גם זה לא פשוט. בגלל שאתה יכול לראות את עצמך נמצא בעל מנת לקבל וכל הנטיות שלך הן לזה, לכן אתה נקרא "גוי". לפי ההגדרה שלך, זאת אומרת איך שאתה מגדיר את עצמך. זאת אומרת זה כבר מעמד מסוים, זה לא צחוק. יכול להיות שעוד לא הגעת להכרת הרע, אבל להכרת המצב הגעת. עכשיו אתה צריך להגיע להכרת הרע, עד כמה שזה לא טוב להיות המקבל. ואז תתחיל לעלות מלקבל, מגוי, להיות יהודי באיחוד עם האחרים וככה אתה תטפס. אולי גם לאותו המצב שאתה תדע את פנימיות התורה וסודותיה. יכול להיות, זה תלוי בך.

שאלה: האם גם האנושות מתחלקת לפי הסכימה הזאת של בעל הסולם?

כל אחד ואחד מתחלק, אבל בהבחנות כאלה שאנחנו לא יכולים לדעת, זה דבר אחד. דבר שני, ודאי שמהמבנה הכללי של הרצון לקבל שמחולק לשורש א', ב', ג', ד' דרגות, ומהגדלות שלו שהייתה בחטא עץ הדעת, ומהשבירה שלו וכל הדברים האלה, אנחנו עוד לא לומדים, אנחנו לא יכולים לדבר על זה כל כך אבל אתה יכול להבין שכל אחד כלול מכולם. מטרת השבירה היא שאין לך אף פירור של רצון לקבל שלא יהיה כלול עם ההוויה, עם כולם. ולכן, בכל אחד יש הכול, לא יכול להיות שיש איזה אדם שאין לו שייכות למטרת הבריאה, שאין לו שייכות לבורא, שאין לו נטייה כזאת. אין, אחרת הוא פשוט לא היה קיים.

אבל ההבדל הוא במידת הקשר או בעוצמת הקשר או במידת הרצון, עוצמת האגו, יש בזה דרגות. ויש אור עליון שמאיר ומקדם את כולם לפי דרך בעיתו, בזמן. שבמשך התהליך אתה חייב להיתקן על ידי המכות אם אתה רוצה או לא רוצה, כי האור העליון שמאיר ואתה לא תיקנת את עצמך הוא הפוך מהרצון לקבל שלך, ואז אתה מרגיש כל פעם את הצרות מתגברות ונעשות יותר גדולות ויותר איכותיות. וכך כולם מתקדמים, כל האנושות, זו האבולוציה שלנו.

תלמיד: אבל אתה אומר שכל אחד כלול מכולם.

כל אחד כלול מכולם, בכל אחד ואחד יש קשר עם כל אחד ואחד, אלא צריך למיין את הדברים ולראות באור העליון לאן שייך כל אחד ואחד בחלק העיקרי שבו ובתיקונים הנוספים כלפי האחרים.

תלמיד: אי אפשר לעבור מחלק אחד לאחר? זה שאני כלול מכולם אני עדיין שייך לחלק מסוים?

זהו. אין בזה מה לעשות, גם אין את זה בכוח. כי אם אתה מגיע לתיקון אז אתה מגיע לאותו תיקון כמו כולם, אפילו שאתה האחרון. האחרון שבאחרון, אם אתה מגיע לתיקון אתה מגיע לעמק השווה עם כולם.

תלמיד: אז מה זה משנה שאני כלול מכולם?

שאתה לא יכול להיתקן בלעדיהם והם לא יכולים להיתקן בלעדיך, שאז כל אחד נושא בתוכו את כל הכלי.

תלמיד: ובמה אני יכול להאיץ אם בכל מקרה לחלק שלי יש זמן ושעה ושלב שהוא נכנס לתיקון?

לפני שאתה מתעורר לא רוצים ממך כלום, אלא ברגע שאתה מתעורר, ולא מתעורר סתם על ידי איזה מכות סדרתיות וכן הלאה כמו שכל האנושות סובלת. גם על זה נדבר למה עברנו דרך כל כך ארוכה ללא כיסוי כביכול. היו מלחמות, בעיות, אלפי שנות סבל של כל האנושות, מה קורה? למה דווקא בצורה כזאת היו צריכים ללטש את הרצון לקבל שלנו? על זה עוד נדבר. אבל כשמגיעים לתיקון, אז כל אחד שנכלל מכולם ועושה את התיקון, הוא מגיע לאותה התוצאה.

הוא מבין ומרגיש את האדם הראשון, משיג אותו. ההתכללות זה משהו שאי אפשר לתאר, כל אחד ואחד. ולא שאתה מהיד או מהרגל או מאיזשהו מקום מבין, אלא אתה מבין את הכול. ההתכללות היא רב גונית זה על זה ועל זה עד שלא נשאר באף אחד שום דבר משורש מוצאו בגמר התיקון כך שיש הבדל בינו לאחרים. אי אפשר לתאר את זה.

שאלה: מתוך מה שקראנו עכשיו על החלקים השונים של הכלי וההתכללות ביניהם, אנחנו כקבוצה עברנו בחצי השנה האחרונה תהליך ענק, מדהים וסוחף, שבמהלכו למדנו קודם כל איך אנחנו מתחברים בעשירייה. אחרי זה ניסינו להרגיש מתוך העשירייה את הכלי העולמי בכנס במולדובה, ומאז אנחנו עובדים עכשיו על הגברת העבודה בעשירייה כדי שבפרצוף הזה נוכל להרגיש את הבורא, את כוח ההשפעה, את האמונה מעל הדעת. לאן התהליך הזה יביא אותנו בכנס עצמו, במה הוא יתממש בסופו של דבר? איך אתה רואה את זה?

למערכת אחת שכולנו שווים, שאין הבדל בין אף אחד לאחרים, שכולנו מרגישים אותה המערכת עגולה, כדורית, ולא תצא לך אף שאלה מי אני, מי החבר, מי אחרים, מי כאן, הכול מורגש בכלי אחד גדול וכולל הכול. לזה צריכים להגיע.

תלמיד: מדובר על הכנס במדבר או על שני הכנסים? כי הרגע דיברנו שאלה גישות שונות, יש לנו כלי חיצון שאנחנו מפיצים.

כנס המדבר זה חיבור בינינו במרכז שלנו שאנחנו באמת נכללים כולם ונעלמים שם בחיבור. והכנס הגדול הוא עד כמה אנחנו חייבים להתפשט לכל האנושות דרך עם ישראל הגשמי ודרך האנושות הגשמית, להיכנס לתוך עם ישראל הפנימי והאנושות הפנימית ולעורר את כולם לחיבור גם גשמי וגם פנימי רוחני. זו עבודה אחרת לגמרי. מה שבינינו זה בינינו במדבר, ומה שמאיתנו כלפיי החיצוניים, שהם בינתיים חיצוניים, זה בכנס הגדול.

שאלה: ההרגשה שלנו פה בקבוצת וינה ושלי אישית היא שהחיבור בינינו ענק למרות שקודם דובר על חוסר חיבור בינינו. אני בא לפה ואני מרגיש שאני נמצא בפתח תקווה, אין שום הבדל. אנחנו מדברים על ההפצה מהבוקר ואני חושב שהקבוצות מאד קשורות למרות שיש כאלה שחושבים שהן מנותקות וצריך יותר להתחבר, אז מה דעתך על זה? האם אתה חושב שיש עדיין ניתוק בין הקבוצות?

לא, אני לא חושב שיש ממש ניתוק, אבל חוסר קשר זה בטוח. אני אגיד לך רק דבר אחד, אם היינו מגלים את הקשר הנכון בינינו היינו כבר במקום אחר, היינו מגלים את ההתקרבות לגמר התיקון. הבורא מעורר את האנשים, הוא רוצה שהאנשים האלה יהיו בחיבור, הוא נותן להם שיטה. הוא מביא אותם למצבים שבהם הם יכולים לממש את החיבור. הכול תלוי בהם, אם הם מממשים, גמרנו. כל היתר חוץ מהקבוצות שלנו יצטרפו מאליהם. אם היינו ממש מחוברים בינינו, אני לא חושב שצריך להיות עוד משהו.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה משפט שהתייחסנו אליו בשיעור. "וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת." אמרת שכל נושא העבודה הוא פנימי. אז מה הכוונה? איזה ניגודיות יש פה בין פנימיות וחיצוניות?

אני אגיד לך, אתה יכול לקחת כל אחד מהחברים שלנו ולראות בו נטייה לחיבור ולראות בו רצונות חיצוניים כאלו שהם לא מכוונים לחיבור. ואז מה אתה עושה? הוא לא מכוון לחיבור ברצונות החיצוניים, הוא רוצה לנסוע לווינה לעשות איזה עסקים, לטייל, לעשות חיים וכן הלאה ויחד עם זה הוא גם נמצא שם בקבוצה ורוצה להתחבר עם האחרים.

אז יש לו חלק שנקרא "אומות העולם" וחלק שנקרא "ישראל".

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם במשפטים האלה, איזו עבודה יש לעשות בפנימיות ובחיצוניות בעבודה של האדם?

להשתדל שכל הכוונות שלנו יהיו אך ורק לצורך החיבור כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא. הוא צריך רק את זה, להקים את השכינה מעפר, להקים את מערכת האדם הראשון השבורה. זה הכול, ובזה תביא לו תענוג.

קריין: אות ס"ז.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

זאת אומרת, אם אנחנו, אנחנו, אני מדבר עלינו, מכוונים נכון למטרת הבריאה אז בטוח שאנחנו נעורר סביבנו את הכול בצורה נכונה. ואם אנחנו בעצמנו מכוונים שאח"פ שלנו ישמח ולא גלגלתא עיניים, אז גם סביבנו כל המציאות היא כך. זאת אומרת, מי שנמצא הכי גבוה בסולם, בפירמידה הזאת, הוא קובע בגלגלתא עיניים ואח"פ שלו את היחסים והמצבים של כל אחד שנמצא בצורה יותר חיצונה למטרת הבריאה.

ולכן אנחנו צריכים להבין שעד כמה שאנחנו נכוון את עצמנו בכל מה שאפשר למטרת הבריאה, כך החוגים החיצוניים גם ירגישו את זה. אנחנו לא נצטרך להסביר להם שום דבר. כל ההסברה זה רק מהחולשה שלנו, שלא יכולים לכוון את עצמנו נכון. אלא אנחנו בזה נחייב אותם להיות מחוברים נכון להמטרה.

לכן אנחנו צריכים להתחיל ממרכז העשירייה, ומעגל מעגל, עיגול עיגול, ממש לבדוק את עצמנו עד כמה כולנו מגלגלתא עיניים ואח"פ, מגלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ שלו, מגלגלתא עיניים דתחתון דתחתון ואח"פ שלו, עד כמה אנחנו מכל המעגלים שלנו, מכוונים כמה שיותר לחיבור הכללי למטרת הבריאה. וזה הכול תלוי בעליון, בשני אחריו, בשלישי אחריו וכן הלאה, לבדוק את כל הסולם.

שאלה: מה זה לכבד את הפנימיות?

"לכבד את הפנימיות" זה נקרא שבכל פעולה שלי הקטנה ביותר ובכלל הפעולות, בשביל מה אני חי, אך ורק כדי להגיע לחיבור בין כולם בנקודה הגבוהה ביותר, למעלה מכל הרצונות שלנו, שם אנחנו מתחברים עם הבורא, "ישראל, אורייתא, קוב"ה חד הוא", ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמיד: איך עובד המנגנון שבזה שאתה מכבד את הפנימיות אתה עושה שינויים למעלה?

למה אני מכוון במשך היום בכל עבודה שלי, בשביל מה אני חי. אני קם, אני אוכל, אני מתרחץ, אני הולך לשירותים, אני הולך לאמבטיה, אני הולך לעבודה, אני הולך לשיעור, מה אני עושה, בשביל מה אני עושה את כל הדברים האלה?

תלמיד: הוא כותב פה ממש בתקיפות שאם אתה מכבד את החיצוניות אז אתה דווקא גורם להיפך בעולם, אתה מעלה את כל הרע בעולם.

אני לא מכבד את החיצוניות. אני בודק שהחיצוניות תהיה קשורה ומכוונת כמו הפנימיות.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי, מה זה נקרא שהפנימיות היא זו שמובילה אותי?

שהדברים שכביכול רחוקים מהמטרה גם יהיו מחוברים למטרה. מה הוא כותב שם? שאם אדם יכול בלימוד לעשות כאלה כוונות, אז ככה, ואם בכאלו דברים, ככה. זאת אומרת תלוי עד כמה הוא יכול לכוון את הכוונות שלו למעשים שלו. אבל בדיבור, בכוונה, במעשה.

תלמיד: יוצא מזה שכל המצב שאנחנו רואים באנושות, הכול הוא תוצאה ממה שאנחנו מכבדים.

כן, אין לך בדרגות הנמוכות שום דבר חוץ ממה שאתה גרמת להם, כי דרכך יורד האור והוא מסדר שם את הכלים. לכן בצדק הם פונים אלינו ושונאים אותנו.

תלמיד: בגלל שאנחנו כיבדנו חיצוניות על פני פנימיות?

כן. הם אומרים "ישראל אשמים. אתם צריכים להיות מכוונים, אתם צריכים לחבר גם אותנו, אבל אתם גונבים מאיתנו, אתם גורמים רע לכל העולם". צודקים ב-100%.

שאלה: לפי איך שאני רואה, אנחנו כן מכבדים את הפנימיות יותר משאר העולם, כאילו יש הבדל.

מי?

תלמיד: אנחנו, בני ברוך.

אנחנו ודאי, אבל זה לא מתאים עדיין לתיקון.

תלמיד: מה חסר?

מה חסר? אתה לא דואג להם, אתה צריך לעשות את זה. זה שאתה מכוון למטרה, זה כן, אבל אתה מכוון למטרה לפי מה שהבורא נתן לך, הוא מעורר אותך. לכן אתה לא מתכוון למטרה בעצמך, זה לא ההישגים שלך, זה לפי הרצון שקיבלת מהבורא.

המטרה שלך היא לא כלפי הבורא, המטרה שלך היא להביא את העולם לבורא ובזה אתה לא עושה מה שצריך. אתה לא צריך להגיע לדבקות בבורא לבד, הוא לא מחכה, לא מצפה ממך. הגלגלתא עיניים, הראש, לא צריך להיות דבוק לבורא, התפקיד שלו לחבר את הגוף.

לכן אל תחשוב שאתה גדול כשאתה חשבת "היום חשבתי על הבורא, ממש 24 שעות". אתה בזה רק גרמת רע לעצמך ולכל העולם. אם אתה לא לוקח איתך את התחתון, אז אתה לא עשית פעולה נכונה.

תלמיד: כלומר דווקא בזה שאנחנו נקשור את התחתון.

בלבד, זו המטרה שלך.

תלמיד: זה נקרא שאנחנו מכבדים ומגבירים את חשיבות הפנימיות?

תפקיד ישראל הוא סך הכל כדי להיות המעבר. מה זה להיות מעבר? שאתה לא קיים. לא כלפי הבורא ולא כלפי נבראים, אלא צינור וזהו.

תלמיד: זו קצת צורה אחרת של עבודה ממה שאנחנו עושים עד עכשיו.

עד עכשיו אתה משתדל להתקשר בעצמך לבורא. גמרנו. אתה איכשהו מבין שצריכים להתקשר אליו, זה טוב, זה כדאי וכן הלאה. עכשיו תדע איך באמת בפועל להתקשר, שאתה לא תוכל להתקשר לבורא אם לא יהיה לך בשביל מי.

הבורא לא יתן לך קשר, לא יתן לך. אתה בא אליו, שואלים בשביל מה, לעצמך? אז אתה אגואיסט, זורקים אותך לקצה הסולם, לקצה התחתון של הסולם. איך הגעת, איפה זה על מנת להשפיע שלך? הבורא לא צריך השפעה, הוא לא זקוק ממך לשום דבר. ההשפעה אליו, שאתה מביא לו כלים לתיקון, שהוא יכול להשפיע להם.

תלמיד: והכלים האלה זו הפנימיות של המדרגה התחתונה או החיצוניות שלהם?

פנימיות, גלגלתא עיניים. שאז אתה מפתח את האח"פ, ואז יש לך בשביל מה לתקן, יש לך בשביל מה להתקשר לבורא, לבקש ממנו את אור התיקון. הוא יתקן לך את האח"פ, שבאח"פ הזה כבר יתבררו גלגלתא עיניים דתחתון.

תלמיד: ויש לנו יכולת לקלוט או להבין את הגלגלתא עיניים של התחתון?

תתקשר אליו, תרצה, תצא אליו בהפצה, תנסה להבין אותו, להרגיש אותו, עם כל הרע שבו, ואיך יכול להיות שתביא לו את אור התיקון, ותפנה עם כל הדברים האלה למעלה. אתה צריך להעלות מ"ן.

תלמיד: זה תלוי ביציאה שלנו אליהם? ההבדל בין הפנימיות לחיצוניות אצל התחתון מבורר?

תתחיל לצאת ואתה תתחיל להרגיש את זה. נקודה. להסביר לך תיאורטית אני לא מסוגל כי אין לך מקום לתפוס את זה.

שאלה: עברנו תקופה מאוד ארוכה ואינטנסיבית של לברר הכול בתוך העשירייה. אפילו אמרת, עזבו אתכם מהרבה עשיריות, תתרכזו בעשירייה שלכם, שם יש את כל המציאות, כל העולמות יתגלו שם. איך לעשות עכשיו את המעבר החלק הזה לתוך הכיוון החדש, איפה העשירייה נכנסת לתמונה בכל המבנה הזה של הפצה ויציאה החוצה?

ביצוע כלשהו שלי הוא בתוך העשירייה. אני לא יכול לעשות שום פעולה, גם לטוב וגם לרע, אם לא מתוך העשירייה, בחיבור בינינו או בפירוק במשהו בינינו. זה סך הכול מה שאנחנו יכולים לעשות ברוחניות.

לכן אני רוצה להתקדם? לא חשוב לאן, כלפי הבורא, כלפי הנבראים, כלפי זה או זה, זה על ידי החיבור. אני לא דואג לחיבור? מתרחקים? מתרחקים מהבורא, מתרחקים מהתחתונים. רק בזה. זאת אומרת אחד קשור לשני.

תלמיד: אז במהלך היום, בפעולות הפצה, או סתם באמצע היום כשאני לא בהכרח בהפצה, אני בעבודה, אז אני מסתכל על העשירייה ומה אני רוצה מהם? אני רוצה להתחבר איתם?

מה זה חשוב לי איפה פיזית אני נמצא?

תלמיד: אני מחפש מה העשירייה בשבילי עכשיו. היא כלי להגיע לעולם, או שהיא כלי לגלות את הבורא?

בלי עשירייה אין את האני הרוחני שעליו מדובר, אז אני קודם כל בעשירייה. אם אני רוצה לעשות איזו פעולה, אני צריך להיות עוד יותר קשור אליהם. על ידי זה שאני אתקשר אליהם, אני אהיה יותר חזק, אני אוכל לבצע איזו פעולה, פעולת הפצה, פעולת החיבור, כל דבר. רק מתוך מאמץ לחיבור בינינו ומתוך המאמץ הזה ותוספת כוח החיבור אני יכול לצאת לאיזו פעולה מוצלחת.

תלמיד: זאת אומרת אין גילוי בורא בתוך העשירייה, העשירייה היא כלי להגיע לעולם ואז יתגלה הבורא.

לא. להגיע לעולם ולהגיע לכל מיני פעולות זה אמצעי. הגילוי הוא בתוך העשירייה.

תלמיד: יש איזו הנחיה שאפשר לקחת אותה? נניח שאני מתיישב לכתוב משהו או יוצא ללמד, האם יש משהו מיוחד שאני יכול לעשות כדי להכין את עצמי לכך שהפעולה הזאת תהיה עכשיו במדרגה הבאה? בהתכללות החדשה הזאת?

עד כמה שתתחבר יותר עם החברים שלך לעוצמה יותר גדולה, זה נקרא שאתה עולה. קודם היית נגיד יעקב, עכשיו אתה יצחק, עכשיו אתה אברהם, כאילו שאתה עולה בדרגות. הכול תלוי בעוצמת החיבור. אבל כדי להגיע לעוצמת החיבור, אתה צריך לגלות את הנחיצות בחיבור, איפה אתה מממש את זה, זאת אומרת רק בהתחברות עם הכלי החיצון. אלא בשביל מה אתם מתחברים?

אתמול גם דיברנו על זה, השבירה היא לא בתוך העשירייה, השבירה היא בקשר בין העשירייה ליתר העשיריות. זה שאתה רואה שאתם לא מחוברים ביניכם זה מפני שאתם לא יוצאים להתחבר עם עשיריות אחרות. לכן ההפצה היא המימוש של החיבור. אתה לא יכול להיות מגובש, אחד, וסביבך הכול הרס.

תלמיד: בין העשירייה שלי להפצה לעולם כולו נמצא גם הכלי העולמי, כל העשיריות שמפוזרות בכל העולם שיפגשו בכנס. האם אני צריך לעשות איזו עבודה מיוחדת גם כלפי העשיריות האחרות בכלי העולמי? או שזו העשירייה שלי והפצה?

זה תלוי לאיזו הפצה אתה מתכוון. אם זו הפצה רוחנית אתה צריך לגבש את כולם. אם זו הפצה גשמית אתה יכול אפילו להפיץ לבד, אני עכשיו יושב, כותב איזה מאמר להפיץ. גם זה עובד, אבל מה עובר דרך המאמר הזה? במה שאני נמצא בעשירייה. כתבתי לבד, פרסמתי לבד, אבל מי אני? מי שמחובר לעשירייה.

תלמיד: רציתי לנצל את ההזדמנות כדי להודות לכל החברים, לחבר שעובד הרבה כדי לייצר את הסטאז' כאן, ולצוות שעובד כדי לארגן פה את הסטאז', אפשר לכתוב גם באחת עשרה בלילה והם מיד עונים לך. הם הפכו את תהליך הרישום לסטאז' למאוד פשוט, נגיש.

אני רוצה לספר שכל מה שעשיתי במהלך עשרת הימים האלה, החל מעבודה במטבח, ההפצה, החיבורים בין קבוצת איטליה לאירופה, העשירייה מפתח תקווה שאיתם אנחנו נפגשים מידי יום כבר למעלה מחודש, כל מה שקרה כאן, פשוט היה רק עם אהבת חברים, והייתי כולי עטוף בהרגשה הזאת, ולא התנתקתי אפילו לדקה מהתחושה הזאת, זה היה עבורי הסטאז' החשוב ביותר בחיים שלי, אז רציתי להודות לכולכם.

אנחנו שמחים מאוד בחברים כאלה שמגיעים אלינו, ושיבואו יותר ויותר, זה מחזק את כל הכלי העולמי ואת הקבוצה של איטליה והקבוצה שלנו. זה טוב שכך אנחנו רגילים לעשות.

תלמיד: רציתי לפנות לחברים ולכלי העולמי בקשר למה שאמר החבר. הוא ומשפחתו טסים ונוחתים ברומא, הם לקחו על עצמם החלטה לעבור לרומא, לתמוך בקבוצה ברומא ובכלל בכל קבוצת איטליה.

איך שהם נוחתים עכשיו בשדה התעופה, הדבר הראשון שהם הולכים לעשות זה לחפש דירות. אני רוצה לבקש את המחשבה של החברים כדי שהם יצליחו, בכלל בכל התהליך הארוך הזה, לעזור שם בייסוד הקבוצה ובחיזוק הקבוצה. הם עושים את זה לא רק עבור איטליה, אלא עבור כל אירופה, עם הכוונה הזאת, אז בבקשה בואו נתמוך בחברים הגדולים האלה.

לחיים ובהצלחה.

תלמיד: רק כדי למנוע בלבול, קבוצת מוסקבה שאלה בשם אפריקה לגבי הכנס, והודיעו על תאריך. התאריך הזה זאת רק הצעה ראשונית, אתמול הייתה פגישה עם כל אפריקה והייתה הצעה ראשונית של התאריך 18.1.19 אבל זה עדיין לא סגור, עוד לא בדקנו את היומן שלך עם כל הנסיעות הצפויות, וגם לא בדקנו עם ראשי השפות וכל המחלקות.

לא נראה לי שיש לי נסיעות.

תלמיד: כן, אבל בכל מקרה צריך לבדוק עם ראשי השפות ולתאם, זו רק הצעה ראשונית, תוך יומיים שלושה נברר הכול ונודיע תאריך סופי, פשוט לא לבלבל את המערכת.

אני לא חושב שזה הזמן לנסוע בינתיים, נעזוב את זה. הייתה לי איזו מחשבה, אבל ההנהלה נגד ואני מסכים, מקבל את זה ממש בלב שלם.

שאלה: החבר ממוסקבה אמר שאנחנו מאוד רוצים לעשות בפברואר כנס מראה גדול באפריקה, בבניין. יש לנו שם מרכז גדול, יותר ממאה מטר מרובע, לא מזמן היה שם כנס מראה. אנחנו מאוד רוצים להזמין את כל החברים מכל אפריקה למרכז הזה.

בבקשה, שאלו אותי אז עניתי, אני מוכן לכל דבר. כרגיל דרך האחראי אנחנו נהיה בקשר מתי שאתם רוצים, באיזה יום שאתם רוצים, או יומיים אפילו, לא יודע. נראה שפורמט כמו שעשינו עם אסיה זה היה טוב, אז נעשה.

תלמיד: אנחנו מבקשים את תמיכתך.

תקבלו כל מה שתרצו, רק תפנו ונעשה. נחשוב על התוכנית, על השיעורים, על השיחות, על הדיונים, על כל דבר. תכינו כמה שירים מקומיים יפים, שתורגש האותנטיות של המקום.

תלמיד: אנחנו הקשבנו לכל השיעור, עברנו את כל הכנסים האחרונים כקבוצה, ועכשיו היינו מבקשים שתחשבו עלינו כיוון שעוד יומיים הקבוצה שלנו יוצאת לפעילות הפצה רחבה. אנחנו יוצאים עם הרצאת מבוא בקבלה בשפה הגרוזינית, ואנחנו מזמינים להרצאה הזו חמישים אנשים. זו מדינה לא גדולה, ובשבילנו זו פעולה גדולה, היינו רוצים פשוט לומר שמתוך כל מה שעברנו בכנסים, במולדובה וכן הלאה, נולדה הפעולה הזו.

מצוין, יופי. אנחנו מחכים למה שייצא מזה, ואם תרצו נעשה עוד ועוד פעולות משותפות.

(סוף השיעור)