שיעור בוקר 01.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 425

קריין: "כתבי בעל הסולם", בעמוד 425 במאמר "החרות", כותרת "לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות".

לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות

"עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?

אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה - נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של "אחרי רבים להטות" ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.

הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם - - - ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה - אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים."

בכמה שורות בעל הסולם כותב לנו איך צריכה להיות חברה, איך צריך להיות המשטר, באיזה סדר בחברה, וודאי שאחרי רבים להטות זה החוק הכללי העליון, אבל בחיים הפרטיים אדם יכול לקבוע לעצמו מה שהוא רוצה וזו זכותו. אם זה לא נוגע לחירותה של החברה, יש לזה מקום בחירות היחיד.

שאלה: עד כמה שהבנתי ברוחניות אסור להגביל את האדם, ובגשמיות האדם לגמרי תלוי בחברה. אבל במאמר הערבות כתוב שאם ישראל תלויים ברוב בגשמיות אז הם אף פעם לא יוכלו להיפטר מהרצון לקבל לעצמם.

זה נכון שאנחנו לא יכולים להגיע לזה, ואתה רואה שעכשיו העולם מגיע למצב שכולו נעשה כדייסה כזאת שמתבשלת כל פעם על האש, ואנחנו לא מבינים איך לסדר את עצמינו,

כל מיני יחסים בין מדינות שכולן תלויות זו בזו, למרות שכל אחת רוצה להיות למעלה מהאחרות, אמריקה, רוסיה, סין, טורקיה, ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר כל עוד לא יבינו מתוך המאבק, מתוך הכישלונות, מתוך הבעיות, שחייב להיות חוק כללי שמסדר את כולם באיזון.

לא יכול להיות שהאחד יהיה יותר מחברו או פחות ממנו וכן הלאה, וצריכים להפסיק לעבוד עם האגו שלנו אחרת המשחקים האלה גורמים נזק, במיוחד עכשיו, היום, בזמן הזה ב"דור האחרון". דווקא מי שרוצה לעסוק בכוח, הוא יינזק יותר. חוקי הטבע הם לא אותם חוקים כפי שהיו קודם, הם משתנים בהתאם להתפתחות האנושות. ולכן, היום מי שמתחיל ללכת נגד חוקי הרבים הוא ייפול. אתם תראו את זה בקרוב, כל המעצמות שלא יוכלו להרגיע את עצמן, הן בזה ממש יפסידו.

זה החוק של חיי החברה "אחרי הרבים להטות", ואם אנחנו נעשים כחברה אחת סביב כדור הארץ, לא שאנחנו מרגישים שזה כך, אבל לפי חוקי הטבע, אנחנו כבר נמצאים בחוקים כאלו, לכן החשבון איתנו כבר השתנה, מי שלא רוצים להיות קרובים אחד לחברו בין המדינות, בין החברות, הוא יינזק ויהיה בירידה והפסד.

שאלה: לא ברור מה זה "אחרי רבים להטות", כי גם בכל העולם וגם בתוך מדינות וגם בתוך חברות יש תמיד קבוצות.

אני לא מדבר עכשיו על איך לסדר את הדברים. אנחנו כבר רחוקים מזה, אלא אני מדבר על מגמה. "רבים" בחברה זה נקרא שאתה צריך לדאוג בכל הרמות להתפתחות החברה בכללות, שהיא תהיה כמה שיותר מאוזנת, כמה שיותר חברה אחידה. ודאי שבכל זאת יש רמות, יש חלקים לפי הגובה, לפי הרוחב, לפי פרוסות כמו בעוגה חתוכה, זה ברור, אבל בכל זאת, אפילו בתוך החברות הקטנות שהחברה הכללית מחולקת להן, אנחנו צריכים לראות שאחרי רבים אנחנו צריכים להטות.

"אחרי רבים", פירושו שאנחנו עכשיו מאוד מתקרבים למצב שהאנושות הופכת להיות יותר ויותר קרובה למערכת אדם הראשון בגלל מלחמות או בריתות, מכות או הסכמות והתקרבות. אבל אנחנו נצטרך להבין שכך זה יהיה. ומי שמשחק בכוח ושליטה, הזמן עבר מזמן ולא תהיה לו שום הצלחה בשליטה על אחרים. היום שליטה יכולה להיות רק לבורא, לכוח העליון וכוח ההשפעה, ובסופו של דבר בכל שלב ושלב מהימים האלו והלאה יצליחו וירוויחו רק האלו שיעסקו בחיבור ולא בפירוד, בשלום ולא במלחמה.

אתם תראו שאם פעם לא היו רואים כל כך כל פעולה ופעולה שנפרשה על פני מאות שנים, היום זה יהיה ממש במקום.

שאלה: איך יוצאים לרזולוציה כזאת רחבה שמתאימה לכולם? למשהו משותף לכולם?

בכל מקום ומקום בינתיים אנחנו רוצים לסדר אותו הכוח "אחרי רבים להטות" בכל חברה וחברה, בכל שכבה ושכבה, כמו בגוף שלנו. כל איבר עובד לפי החוק שלו, ולפעמים החוקים האלה אפילו מנוגדים זה כלפי זה בתוך האיבר, כבד, כליות, לב, ריאות, אבל יש התקשרות הדדית ביניהם כדי לחזק ולטפל זה בזה. זה העניין, אז ככה אנחנו צריכים לבנות. האדם הראשון היה כלול מהרבה מערכות, מכל העולמות, מכל הפרצופים, 125 מדרגות, הכול נמצא בו.

אבל כל פרט ופרט, בזה שהוא סוגר את עצמו ודואג לעצמו בצורה הפרטית הפנימית שלו הוא גם דואג לכל הגוף בזה שמספק לו מה שהגוף צריך בצורה כללית. בלי זה אי אפשר לחיות. אנחנו מתקרבים לזה, רוצים או לא רוצים, הטבע מקדם אותנו להיות כגוף אחד. ובזמננו נראה את זה בחוש, ולכן כל המשחקים האלה בכוחניות, במלחמות, זה הכול יתבטל מהר מאוד. יכול להיות דרך מלחמת עולם, אבל מבחינה היסטורית זה ייקח עשרות שנים, אפילו לא מאות.

שאלה: כתוב "ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה" הנקודה היא קצת סובייקטיבית, ניקח למשל את החיסונים שהבורא שלח לנו עם הקורונה. יש אנשים שיטענו שאם אתה לא מתחסן זה פוגע בחיים החומריים. יש אנשים שיטענו שזו הזכות הפרטית שלי לא להתחסן. אז מהו גבול החיים החומריים של החברה, איך אנחנו מגדירים אותו בצורה נכונה?

אני יודע ממה שאני למדתי מרב"ש ,שהייתי לידו 12 שנה, שהוא היה עושה כול מה שאומרים הרופאים. הוא היה אומר, אתה הולך לרופא, אתה לא כל כך מאמין בו, לך לרופא נוסף, תשאל שניים. ותעשה מה שאתה שומע מהם, ולא שאתה תחליט.

תלמיד: בעל הסולם אומר שאסור לקחת את חירותו של היחיד אלא אם כן זה פוגע בקיום החומרי של החברה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מגדירים את הגבולות של הקיום החומרי של החברה?

לאט, לאט, אנחנו צריכים לקרב את החברה לצורה אחידה. וכל זה על ידי חינוך, זה לא שאנחנו נקבע מלמעלה כאלו חוקים כדי שכולנו נהיה שווים. אתה לא יכול לקבוע את זה מלמעלה, זה צריך להיקבע על ידי רבים להטות, זה נקרא שאתה מחנך את הרבים עד שהם יודעים בעצמם לקבוע מהי צורת החברה המקובלת עליהם. זה נקרא "אחרי רבים".

שאלה: הייתי רוצה לדייק בנוגע לאיחוד של העולם. יש כזה ביטוי שכאשר הצדיקים מתחברים טוב להם וטוב לעולם, ורשעים שמתחברים רע להם ורע לעולם.

אני מקווה שהבורא ילמד אותנו על הדברים הקטנים, על כל מיני התקוטטויות פה ושם בין הילדים האלה שמשחקים בכוח, כמו השליטים בכל מיני מעצמות, ומזה נלמד. אבל בטוח שהזמן של הכוח הפיזי ממש שעל ידו אתה יכול לשלוט, שזה העיקר של השליטים, לשלוט, עבר.

אנחנו נמצאים בזמן של הדור האחרון, פועלים כאן חוקים של הדור האחרון. החוק הוא שיש חברה אחת, אנושות, והיא נמצאת לא במדינה אחת אלא על פני כל כדור הארץ. ואין ברירה אלא אנחנו צריכים באמת לראות את זה בחוש איך הכול מתעגל סביב הכדור, ואיך כולם מקבלים גם שכל, גם רגש, גם תפיסה, גם נטייה לזה, שכולנו נמצאים במצב שאין לנו לאן לברוח אחד מהשני.

רואים מה קורה עם ווירוס הקורונה, איך הוא מחבר את כולם, איך הוא מכניס לנו דאגה. אתם לא מרגישים שאתם קשורים זה לזה? אז מגיע וירוס ומלמד אתכם שאתם כן קשורים זה לזה. ואם זה לא מספיק אז יבואו הוריקנים וכל מיני מכות טבע כאלו שאתם תראו כמה אתם קטנים וכמה אתם צריכים להיות מחוברים יותר כדי להינצל מהמכות האלה, זה יהיה. עכשיו זה זמן גלובלי, המכות הגלובליות יבואו כדי לסדר אותנו להיות אנושות גלובלית, חברה גלובלית. אם נבין זאת לא צריכים יותר, נצטרך כבר בשכל הכללי לדאוג לכוח הכללי שסוגר אותנו ונסתדר. יהיה בסדר.

שאלה: הוא אומר ש"אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא", זה נשמע סוציאליזם, זה נכון?

אני לא יכול לבוא אליך ולקבוע לך מה תאכל היום בארוחת צהריים.

תלמיד: אז מה זה חירותו של היחיד, חירות ממה?

חירות ממה שלא נוגע לחברה עצמה.

תלמיד: אין מדינת חוק פה?

יש חוק. צריכים לעשות חוק בכל מדינה ומדינה עד שיהיו חוקים פחות או יותר מאוזנים בין כל החברות, בין כל המדינות, למה לא? כשאני נכנס לאיזה מטוס, האם אכפת לי שזה מטוס גרמני, צרפתי או ישראלי או רוסי? לא אכפת לי, אני יודע שיש חוקים אחידים לכולם ואני נמצא בזה וטס.

תלמיד: זה ברור, אבל אדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא תחת שלטון חוק.

לא, הוא צריך לקבל חינוך כזה שהוא ירצה לעשות מה שטוב לכולם וזה יהיה גם לטובתו.

תלמיד: אבל אין את זה היום בכלל.

אני לא הולך לעשות ביקורת על מה שיש היום, היום אין כלום, אנחנו מדברים על מחר.

שאלה: הרבים האלה בכל העולם, מי ישלוט עליהם, מי ינהל אותם?

זה כבר שייך לממשלת העולם, זה לא לעכשיו. זה לא האו"ם שלנו, לא אונסק"ו, לא האג ולא כל מיני ארגונים בינלאומיים, אלא האנושות תצטרך להרכיב מערכות כאלה במקום אלו שנמצאים וכביכול פועלים לטובת האנושות. היום כולם מנוהלים על ידי הפוליטיקאים ועל ידי כסף, אין יותר מזה כלום.

תלמיד: מה זה בעצם "אחרי רבים להטות", מה כן הם קובעים?

טובת הכלל חייבת להיות מטרה לכל ממשלת העולם. כדי להבין את טובת הכלל אנחנו צריכים קצת להתעלות מעל האגו שלנו ואז נרגיש את זה.

תלמיד: אפשר להגיד שאחרי רבים להטות זה אומר שבגשמיות במצב המתוקן אנחנו לוקחים בחשבון את כולם?

אני מדבר על תנאים גופניים, זו לא צריכה להיות רוחניות, אני מדבר על הגשמיות בלבד. כי ברוחניות יש חוק אחר, שם אנחנו הולכים אחרי משה, אחרי מישהו שהוא הגדול, שהוא המשיג, שהוא הקרוב לבורא מכולם שאותו אנחנו צריכים לשאול, שהוא יכוון אותנו ויגיד לנו "אחריי", אבל לא אחרי רבים, כי הרוב רק מסוגל ללכת אחרי אחד במקרה הטוב.

תיכף אנחנו נכנסים לזה, הכותרת הבאה היא "בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות".

תלמיד: הדרך הנכונה, המקום הבא שאליו אנחנו מתקדמים בגשמיות עם הרבים, זה אומר שאנחנו צריכים לדאוג לכולם, לכלול את כולם. לא יכול להיות מצב שמשאירים איזו קבוצה מאחורה אלא אנחנו צריכים לדאוג לכל הכלל.

עלינו ללכת קדימה ככל האפשר על פי הרב"ש שמוביל אותנו, לכן אנחנו נקראים "בני ברוך", וכך להמשיך. מי שיצטרף אלינו שיצטרף, ומי שירד מאיתנו שירד, אין כפיה ברוחניות, וכך נמשיך עד שנגיע למצב הנכון. לפי מה שאני רואה עכשיו אנחנו בכל זאת מתקדמים שלב אחר שלב. לפחות את אותם השלבים שאנחנו רוצים פחות או יותר לקבוע אנחנו משתדלים לקבוע, וכך אנחנו מתקרבים ליישום.

תלמיד: האם לנקודה של "אחרי רבים להטות" יש איזשהו קשר להתנהלות הגשמית שלנו בעשירייה, או שמדובר על משהו עולמי, גלובלי?

"אחרי רבים להטות", לא. בחברה אנחנו צריכים לתפקד כיחיד, להשתדל להיות כיחיד. בחברה שלנו קודם כל לא אנחנו קובעים את החוקים עצמם, אלא אלה חוקים רוחניים שאנחנו צריכים ליישם בחברה. הרב"ש מסביר לנו במאמרי החברה איך אנחנו צריכים ליישם אותם, שכל אחד מתבטל כלפי החברה ומתחבר אליה וכן הלאה. זו קבוצה, וקבוצה היא משהו אחר. קבוצה היא לא רבים ולא יחיד, תיכף נראה מהי קבוצה בחיים הרוחניים.

בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות

"המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, - אלא ההפך - יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד - - - והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש"ה.

ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, - הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.

הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם."

אני חושב שהכול ברור. יש לך חוב ליחיד וחוב לרבים, לחברה. מהיחיד לחברה ומהחברה ליחיד יש לתת את מה שמגיע לכל אחד כדי שיפעל לטובת המטרה המשותפת בין כולם. לכן לחברה חייב להיות חופש ללחוץ על היחיד, וליחיד חייב להיות חופש לקבוע לעצמו את העיגול הקטן שלו. אם לחברה יש עניין ב"אחרי רבים להטות", שחייבים להיות בחברה חוקים שהם מובנים ונותנים מענה לחברה, ולא היחיד הוא שקובע והם כמו צאן, אז בחברה הרוחנית יש את החוק "אחרי יחיד להטות". קודם כל מאין ברירה ואחר כך מהסכמה החברה הולכת אחרי היחיד, כי היחידים הם המפותחים. ככה זה בטבע, בכל דבר ישנה התפתחות בצורת פירמידה.

שאלה: איך הרוב הלא מפותח יכול לברר ולקבוע מיהו אותו יחיד שיש ללכת אחריו? כי רוב האנשים עוקבים אחרי היפה ביותר, החזק ביותר. איך הוא יכול לברר?

הערכים של הרוב, של המסה, של העמך, הם כאלה שהם באמת לא יכולים לבחור אחרי מי ללכת. הם בוחרים אחרי מי ללכת לפי הבחירות שלהם, אבל לפי איזה עקרונות? הם רואים שהיחיד שהם ילכו אחריו הוא עונה על הציפיות שלהם. גם כאן אנחנו קרובים לזה ומדברים על זה, אלא שאנחנו לא מבצעים את זה. קודם כל אלו שמבטיחים לנו עתיד יפה וטוב כשינהלו אותנו, הם משקרים וחושבים רק על עצמם, ואחר כך אנחנו רואים ומבינים שכל הבחירות וכל הבחירה שלנו הכול שקר.

"על הרבים", הכוונה שהם יודעים מה צריך להיות לטובתם. חוץ מזה מדובר על כך שבכל זאת צריכים לטפל בקהל. לא שהקהל שלנו מוכן עכשיו לבחור במשהו נכון וטוב, הוא לא מסוגל, תראה את הדור הצעיר ובכלל, אלא אנחנו צריכים עדיין להכין ולחנך אותם לזה. אבל בעצם אתה צודק. לא היחידים ולא הרבים נמצאים עדיין במצב שהם יכולים לבחור אלו באלו בצורה נכונה, או להוסיף אלו לאלו, כלומר איפה שהרבים ואיפה שהיחיד, שכל אחד יתפקד בסקטור שלו, בגובה שלו, וככה העולם יתקדם נכון, זה עדיין לא קיים.

שאלה: מה התועלת בשביל החברה שהמשכילים יהיו תמיד המיעוט? היינו רוצים שהרוב גם יהיה מפותח. מה התועלת שזה כך בשביל ההתפתחות שלנו?

החברה לא יכולה ללכת אחרי הרוב. הרוב צריך לתת רק את מה שהוא רוצה, אבל אחרי זה היחידים הם שמנהלים את ההתפתחות. ככה זה, זה בכל זאת קיים בצורת פירמידה. אלא שאנחנו מדברים אחרי איזה רצון זה קיים. החברה צריכה להתקיים לפי הגובה שלה, במצב שכל פעם היא מקבלת חינוך נכון על ידי היחיד, ומקרבת את עצמה לדעת היחיד וזה הכיוון שלה. אבל לפי מה היחיד מנהל את החברה? לפי רצון החברה. תקראו את זה עוד פעם ויהיה לכם יותר ברור.

שאלה: איך רבים עיוורים יכולים לקבוע אחרי איזה יחיד ללכת, או שזה תמיד נקבע מראש מלמעלה על ידי הבורא?

ודאי, אנחנו בוחרים רק בינינו. המאמר הזה כתוב לכולם, אז אנחנו צריכים לבחור מכל המסה בהדרגה את אותם האנשים שנמצאים יותר קרובים לבורא ואחריהם ללכת. פעם זה היה סנהדרין, כל מיני קבוצות של חכמים, משיגים, מקובלים, שידעו על מה מדובר והיו מרגישים מה קורה. אמנם העמך פחות ופחות שמעו בקולם עד שהגיעו לשבירה. אבל בעצם צריכים להרכיב כזה מנגנון כמו שהיה פעם, כמו הסנהדרין. אין לנו משהו דומה לזה. הם צריכים להיות מקובלים חדשים שבאמת קשורים לכוח העליון, לא שהם אומרים שהם קשורים לכוח העליון, אלא שבאמת יהיו קשורים.

שאלה: איך היחיד המפותח יכול לעמוד בסביבה לא מפותחת ולדבוק במטרה הנעלה?

לא חשוב באיזה גובה הוא נמצא, אם הוא גדול אז הוא יודע איך להוליד, איך להראות להם את הדרכים בהתאם לדרגה שלהם.

שאלה: איך אנחנו שמתבטלים לפי דעת הרוב בסביבה הטובה שלנו בעשירייה, יכולים להחזיק מעמד כנגד ההשפעה מבחוץ, כנגד החברות המזיקות מבחוץ?

אני באמת מתפלא שיש עדיין חברים שלנו שמתפעלים ממה שקורה בחוץ. איך זה יכול להיות, ממה יש להתפעל? אני לא רואה בחוץ שום הבחן גבוה, גדול, מכובד שימשוך אותי. אולי אתם רואים משהו, אני לא רואה.

שאלה: לפעמים בעשירייה אומרים "הרוב קובע". האם זה החוק הנכון עבורנו לאור מה שקראנו פה?

עבורנו זה נכון, אבל אם מדברים על קבוצת בני ברוך אנחנו צריכים עוד לדון על זה. אבל כל עשירייה ועשירייה קובעת יחד את ההתנהגות, המצב, המקום והמטרה שלה, אבל בהתאם למה שאנחנו לומדים מהמאמרים. אתם חייבים לקחת את התורה שאנחנו לומדים ולהראות שאתם פועלים לפי מה שכותב לנו הרב"ש, ולפי זה נקבל את מה שאתם אומרים. גם אני אשמח לקבל את הכיוון שמבוסס על כל דברי הרב"ש, אין לי שום בעיה לקבל את זה, זה לא אני זה הרב"ש.

סדנה

מה אנחנו צריכים לעשות בחברה שלנו מתוך החוק "אחרי יחיד להטות" ו"אחרי רבים להטות"?

*

(סוף השיעור)