שיעור בוקר 25.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם – "מתן תורה"

קריין: קטעים נבחרים ממאמר של בעל הסולם "מתן תורה". המשך מקטע מספר 14.

"חוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו. ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו. אולם לעשות איזה תנועה וטרחא, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות. ועל כיוצא בזה, אמרו בזוהר על אומות העולם: "כל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין". פירוש: כל מה שהמה מתחסדים עם חבריהם או בעבדות אלהיהם, אין זה משום אהבת זולתם, אלא משום אהבה עצמיית. והוא משום שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע, כמבואר. ועל כן, רק מקיימי התורה ומצוות, מוכשרים לדבר זה. שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהוא אהבת זולתו האמורה."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

זאת אומרת, הטבע שלנו הוא כזה שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר למען מישהו, למען משהו, אלא אך ורק לעצמנו. אפילו שנעשה מאמצים, לא חשוב איזה, הטבע סוגר אותנו בצורה כזאת, כל אחד ואחד, שהוא לא מסוגל לעשות משהו אם לא לעצמו. ואם עושה משהו לזולת סימן שהוא עושה לזולת מפני שזה כדאי לו, אחרת הגוף שלו, היכולת שלו לא הייתה מאפשרת לו לעשות פעולה. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לעשות פעולת השפעה אף פעם ולאף אחד ובאף מקרה.

כמה דוגמאות שתגידו לי, אם תחקרו לעומק, אתם תגלו שכל זה נעשה אך ורק מטעם הרצון הפרטי של אותו אדם ולא בגלל שהוא רוצה לטובת מישהו או משהו.

שאלה: גם כשאנחנו נגיע להשפעה אנחנו עדיין משפיעים לטובתנו, כאילו לטובת הנשמה שלנו, עדיין כל פרט ירגיש משורש נשמתו את הנשמה, שזה עבורו, כמו תאים בגוף שכל תא מרגיש את כל הגוף. במה המצב הזה שונה?

בדרך התיקון אנחנו עוברים פעולות שהן נקראות צמצום, מסך ואור חוזר. אנחנו מתנתקים מהרצון לקבל שלנו, ממחשבות עליו, וזה נעשה אך ורק על ידי מאור המחזיר למוטב, אנחנו לא מסוגלים אפילו לתאר לעצמנו איך שזה קורה. ואז בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להגיע לעל מנת להשפיע, לטבע השני. מה זה להגיע לטבע השני אנחנו לא יודעים כל עוד לא עוברים לשם. כשעוברים לשם אנחנו רואים, מבינים עד כמה זה אפשרי לעשות, שאתה לוקח את הרצון של השני ומשתמש בכל מה שיש לך כולל הרצון שלך כדי לשרת לרצון של השני.

זה טבע אחר, עבודה אחרת, חיים, עולם אחר. בעולם הזה אתה פועל כדי למלאות את הרצון שלך, בעולם העליון אתה פועל כדי למלאות את הרצון של הזולת. מה אתה מרוויח מזה? אתה רואה שאין זולת אלא הבורא בסופו של דבר ואז כמה שאתה ממלא אותו, כמו בעל הבית והאורח, כך אתה מרגיש שאתה מעלה את עצמך לדרגה שלו, להזדהות עמו.

שאלה: איך ידיעה והרגשה על אהבה עצמית מגיעה לאדם שאוהב את עצמו והאם הפצה רחבה ורצינית על ידי כל בני ברוך תיתן הרגשה כזו לכל האנושות?

כן. ההפצה יכולה להציל אותנו מהאגו שלנו מפני שאז אנחנו מתחילים לדרוש מאור המחזיר למוטב כדי לטפל בזולת, ואז כשהאור הזה בא ומתקן אותנו כדי שאנחנו נטפל בזולת, ואנחנו דורשים כביכול תיקונים לזולת כדי לטפל בהם, על ידי זה גם אנחנו מיתקנים. לכן הפצה היא בעצם האמצעי היחידי שאנחנו יכולים לעשות. הפצה כלפי העשירייה ומתוך העשירייה כלפי כל האנושות.

שאלה: האם בט' ראשונות יש גם אהבה עצמית?

בט' ראשונות אין בכלל רצון, זה תכונות. רצון זה רק במלכות.

תלמיד: אם אני בעשירייה מדמה ט' ראשונות כתחתון, עליון, עלי עליון, מבקש עבור העשירייה, האם יש בזה אהבה עצמית?

אבל אתה מבקש. אתה מבקש ממלכות שלך, מהרצון שלך.

תלמיד: אבל עבורם, לא עבורי.

עבורם זה עבור הרצון שלהם.

תלמיד: אז אין בזה אהבה עצמית.

אם אתה מבקש עבורם?

תלמיד: כן.

אבל למה אתה מבקש?

תלמיד: כי המטרה שלי היא להעלות אותם ממלכות לבינה.

בשביל מה?

תלמיד: לעשות נחת רוח לבורא כמובן.

בשביל מה?

תלמיד: ככה. שיהיה שמח.

השתגעת, ככה לא עושים. אין דבר כזה ככה. בטבע כל דבר הוא דורש אנרגיה. אם אתה עושה משהו, מי מרוויח ממה שאתה עושה?

תלמיד: תמיד אני מרוויח, אבל אם כך אני לא מרוויח.

אז אתה עושה את זה לעצמך.

תלמיד: עדיין. אז יש בזה אהבה עצמית.

זו אהבה עצמית.

שאלה: אז יוצא שאין שום פעולה שאני עושה, אפילו שאני מברר אותה, שתהיה קצת לטובת העשירייה?

אין אף פעולה שאתה עושה אפילו למען העשירייה שהיא לא אגואיסטית. זה נכון. אבל יחד עם זה אתה פונה לבורא ומבקש שיהיה לך בתוך הפעולה הזאת בכל זאת יחס לטובתם. למרות שאתה מבין שאתה עושה את זה לטובת עצמך, אתה מבקש שיבוא האור ויתקן את זה וייתן לך הרגשה שאתה עושה את זה למענם, בשבילם, כדי לחבר אותם, כדי להעלות אותם, ושלא יהיה בזה רווח שלך, אלא רווח שלהם. אתה מבקש.

איך אתה יכול לבקש? לבקש אתה יכול. כמה אמת יש במה שאתה מבקש? אין כמעט אמת כי אתה לא יכול לבקש עבור מישהו. אבל בכל זאת בגלל שאתם מתחברים יחד ועובדים יחד מעל האגו שלכם עד כמה שאתם רוצים לתקן את עצמכם ולהיות מחוברים למעלה מהאגו, האור מאיר, ומזה שהוא מאיר הוא מחבר אתכם. ואז בצורה כזאת אתם מתקרבים והופכים להיות לרצון אחד. לאט לאט, קצת, אבל כבר מתוך הקצת הזה אתם שוב מבקשים את המאור המחזיר למוטב וכך לאט לאט פעם אחר פעם זה עובד, זה קורה. הרבה פעמים.

שאלה: האם השכל צריך להפוך למשרת של הנקודה שבלב?

ודאי. גם שכל, גם רגש, כל דבר שיש בי הוא צריך לשרת, הכול יחד, לשרת לנקודה שבלב, שהיא תתחבר עם הנקודות שבלב של החברים ובנקודה המשותפת הזאת אנחנו נרצה לקבל משהו בשביל הבורא.

שאלה: איך אני יוצא מהמעגל הזה של אהבה עצמית לאהבת הזולת?

על ידי אהבת חברים. אין שום אמצעי אחר. תראה מה שהם כותבים במאמרים, רב"ש כותב על זה הרבה. קרש קפיצה, מנוף שיכול להוציא אותך מאהבה עצמית, זה רק עשירייה.

תלמיד: איזה פעולות אני צריך לעשות עם העשירייה כדי לצאת מהמעגל הזה?

לתת להם דוגמה של חיבור, לארגן אותם לחיבור ולארגן תפילה לבורא מתוך החיבור.

שאלה: ברוך ה' יש לנו עשירייה ואנחנו נפגשים לפחות שלוש פעמים ביום. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהפגישות האלה יהיו יותר מועילות?

לדבר על החיבור בקבוצה ועל המטרה של החיבור.

שאלה: גם אם אני מבקש חיבור עבור הזולת ואני רואה אותם כמחוברים, אני רואה שהם שמחים, בכל זאת אני נהנה מזה. האם זה לא למען עצמי?

אז מה? זה שאני נהנה מהעשירייה, שיש לי עשירייה, שהבורא סידר לי את העולם כך שאני מרגיש שיש לי בשביל מה לחיות ושאני לומד כל בוקר ואני מקווה שגם מחר אני אלמד אתכם יחד ואראה אתכם וארגיש אתכם, אסור להנות מזה? אני עושה משהו בהנאה הזאת נגד תכלית הבריאה? ההיפך, זה מקדם אותי לתכלית. ולכן אני שמח ואני מודה לבורא, לכולם. הכול יפה וטוב, מתקדמים טוב.

קריין: קטע 15

"והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג. אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית'. וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה: משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

ברור שמכל מה שיש לנו, מכל הפעולות, בוא נגיד כך, שיש לנו בעולם הזה, פעולות כלפי דומם, כלפי צומח, כלפי חי וכלפי מדבר, הפעולות כלפי המדבר הן יותר מכשירות את האדם להתקרב לבורא. מהפעולות כלפי המדבר, כלפי בני אדם, יש כאלו שאפשר ממש לסדר אותן הכי קרוב לבורא וזו העשירייה, שאני מתחבר אליהם ואני פועל אליהם בכוונה להידמות לבורא, והם פועלים עלי גם באותה הכוונה להידמות לבורא ואז ברור לנו שמה שמגלים בינינו, מה שאנחנו בונים, אנחנו בונים את צורת ההשפעה ההדדית בינינו, מה שכל אחד מאיתנו רוצה דרך החברים האלה, להגיע לבורא.

זאת אומרת אנחנו בונים מאיתנו דמות הבורא כמה שאנחנו מסוגלים לתאר לעצמנו. מודל של הבורא, זה מה שאנחנו בונים בקשר בינינו. לכן אנחנו נקראים "אדם", המודל הזה נקראת "אדם" מהמילה "דומה לבורא". ואז בצורה כזאת אנחנו מתחילים כבר לעבוד מתוך המודל הזה, מתוך התבנית הזאת וכך מתקדמים לדרוש מהבורא, לעשות איתנו תרגילים, אנחנו לו מהקשר בינינו והוא לנו. ואז בתוך התבנית שלנו אנחנו מתחילים להרגיש אותו ולהרגיש את עצמנו עד כמה שאנחנו מחוברים אליו או לא, עד שמגיעים לדבקות. וכל שלבי הדבקות עד גמר התיקון זה הכול מתרחש בתוך העשירייה של כל אחד ואחד, עד שכל העשיריות מתחברות יחד וכך מגיעים לגמר התיקון. אמן.

שאלה: נראה שהקטע הקודם שקראנו סותר את מה שאנחנו מדברים עכשיו. אם בט' ראשונות אין רצונות אלא רק תכונות והרצון הוא רק במלכות, אז מה אני צריך לבקש עבור החברים?

אני מתייחס לכל החברים שלי כמו לרצונות לקבל, לא כמו לט' ראשונות. ט' ראשונות זה אחר כך, בואו לא נתבלבל. אנחנו רוצים להתחבר ברצונות שלנו כך שכל אחד מבטל את הרצונות האישיים שלו, האגואיסטיים ורוצה להפעיל את עצמו רק כלפי החברים שלו, ומפני שיש לו תשעה חברים, כאילו ט' ראשונות וכך הוא מפעיל את עצמו כלפי החברים, אז כל אחד ואחד כך מפעיל את עצמו כלפי כל יתר החברים וזה מה שצריך להיות.

אז מכל ההתחברות בינינו שאנחנו מוציאים כל אחד מעצמו, אנחנו עושים שדה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'" ושם אם נעשה נכון את כל הפעולות, הבורא יתחיל להתגלות. ואת הרצון לקבל שלנו, את המלכויות הפרטיות שלנו, אנחנו מצמצמים.

שאלה: הייתי פשוט רוצה להגיד לך לגבי העשירייה הזאת שהבורא הביא אותי לגורל טוב, למזל גדול מאוד, והחברים הגדולים האלה פשוט הכניסו אותי לתוך העבודה ואני מרגיש שאני חייב להם הכול, ואני מאוד מודה על זה.

יופי, הרבה אנשים מקנאים בך שאתה כך מרגיש את עצמך בעשירייה. זו ברכה מהשמיים. כנראה שהבורא אוהב אותך.

שאלה: כשנכללים ברצון של העשירייה ומעלים תפילה, באיזשהו שלב המאור מתחיל להשפיע ומרגישים הנאה. איך להישאר בכוונה עבור העשירייה ולא עבור ההנאה של עצמי?

רק על ידי עזרת החברים, שכל אחד "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: תסביר בבקשה מה שמדובר על הֶרגל.

הרגל הוא בדרך כלל נעשה טבע שני ויש בזה דבר טוב ודבר רע. קודם כל לא לעשות מתוך ההרגל כל הזמן, כי אז זה לא נקרא עבודה ויגיעה ואין התקדמות, אלא כל פעם להשתדל ולהשתדל להתגבר על ההרגל ולעלות לדרגה יותר ויותר גבוהה, מצד אחד, מצד שני ההרגל שהוא כלפי עבודה מכנית, נניח שאני קם בשלוש או בשתיים לפנות בוקר, אז אצלי זה נעשה כהרגל ואני כבר לא צריך להתאמץ ולקום עם השעון וכן הלאה. זה הרגל טוב, אני לא צריך לעשות לעצמי הרגלים חדשים.

אז יש הרגלים שהם מכניים כלפי העולם הזה, הם הרגלים נכונים. ויש הרגלים רוחניים. את ההרגלים הרוחניים בדרך כלל אנחנו צריכים לשבור וכל פעם כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: לגבי העשירייה, אמרת פעם אחת שאם איזה חבר עוזב את העשירייה מסיבה כלשהי, זאת טרגדיה, ופעם אחרת אמרת שאם התאספתם באיזה מקום עשרה אנשים, זאת כבר עשירייה. מה היא עשירייה? איך כל אחד מאיתנו בונה בתוכו את העשירייה?

ישנה עשירייה מקרית, שכל פעם אפשר להתחבר לאיזו עשירייה ואיתה לעבור איזה אירוע רוחני. גם זה קורה. ועשירייה זה גם נקרא המבנה הקבוע שאני בונה. אז יש ויש.

אנחנו מדברים על העשירייה הקבועה, שתהיה לכל אחד עשירייה משלו והוא דואג לה, דואג לכל החברים לחיבור ביניהם ולהתקדמות שלהם. ועשירייה מקרית מאין ברירה, אם אני נמצא באיזה מקום, ויש שם יכולת לשבת עם החברים שלי מסך כל הכלי העולמי שלנו, אז אני עושה גם את זה, למה לא? אני עושה את זה, ולא מרגיש בזה שום דבר רע. אבל זה בתנאי שבכל זאת יש לי עשירייה קבועה משלי.

שאלה: האם יש קשר בין טבע שני ללשמה?

טבע שני או לשמה זה אותו דבר.

שאלה: מה זה אומר שהחברים, הט' ראשונות הם תכונות, מה זה תכונות?

ודאי שהם תכונות. מה הם החברים? אני רואה לפניי מישהו או משהו? זה סך הכול העולם המדומה. אני רואה כל מיני תכונות, שהתכונות האלה קיימות בנשמה שלי, אבל על ידי האגו ששבר אותי, אני רואה אותן כאילו שקיימות מחוצה לי, וכך אני מתייחס אליהן.

אני צריך לשבור את הדמיון הזה ולהגיד מה שאני רואה מחוצה לי זה באמת קורה לי. גם לומדים שזה כך בתפיסת המציאות, ואני כולי מכוון כדי להחזיר אותם אליי.

שאלה: אמרת שבקשר בינינו אנחנו בונים מודל של הבורא, מה זה מודל של הבורא?

אנחנו בקשר בינינו בונים רשת קשר ויחסים כאלו שהם יהיו מותאמים כך שהבורא פשוט ינחת עלינו וימלא אותנו, יתגלה בתוך הנבראים במלואו. זאת אומרת הכלי שאנחנו בונים הוא יהיה בדיוק מותאם לגילוי של הבורא בתוך הכלי הזה.

שאלה: מה הסיבה שהפעולות של החברים בכלי העולמי מותירות רושם מאוד חזק וחיובי?

תגיד תודה רבה. זו לא שאלה.

שאלה: לגבי עשיריות מקריות, בישיבת ראשי שפות הוסכם שכדאי לנסות פעם אחת לשבת בשיעור אחד בעשיריות אקראיות לפי שפה, ואם זה יהיה טוב, אז אולי אחת לכמה זמן נוכל לעשות כך. מה דעתך על הניסיון הזה?

אני לא יודע, בשביל מה? אתם עשיתם מאמץ להגיע לעשירייה כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד? אני עוד לא רואה בתוך העשיריות שום תוצאה טובה. אני גם לא רואה בעשיריות שמתגלות הפרעות אמיתיות רוחניות כמו בתלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. אני לא רואה את זה. אלא לא רוצה ללמוד, אז הוא הולך, עוזב, לא מתוך זה שמתמודד עם כוחות מיוחדים, זרים שהבורא מעורר.

לכן אני עדיין לא רואה עשיריות. אם אתם רוצים לשמוע, אז אני אגיד לכם באמת, אני עדיין לא רואה עשיריות, עדיין אין חיבור כזה. לכן גם השאלות האלה, בואו נעשה כך ובואו נעשה כך, זה מתוך שלא רוצים לעבוד על החיבור האמיתי. זו בעיה מאוד רצינית שעכשיו היא מתגלה, והיא בדרך צריכה להתגלות, אבל אנחנו צריכים לראות אותה לפנינו ובהתאם לזה לעבוד.

עשירייה חייבת להיות בשיעור בוקר ולפחות עוד פעמיים ביום להתקשר ולקרוא איזה קטע, לדון על משהו, על מה ששייך, שיכול להשפיע על החיבור שלהם. מאיפה אני יודע שהעשירייה היא פועלת? שאני לא יכול להתנתק מהמחשבה עליהם, שיש לי באחורית הראש משהו שאני כל הזמן חושב עליהם.

שאלה: איך מגיעים להרגשת הזולת, חיסרון של הזולת?

מזה שפותחים את הלב ואז מתחילים להרגיש את החיסרון של הזולת.

שאלה: האם בטבע שני קיימת התנגדות?

ודאי שכן. רק אנחנו כבר יודעים איך לעבוד עם התנגדות.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמאות של התנגדות?

לא, אין לך טבע שני, אז מה אני אעשה?

שאלה: רציתי לומר שתי מילים על העשירייה שלי. אני לא יודע איך הגעתי לכאן, דובר רוסית לקבוצה דוברת אנגלית. אבל איך שהם קיבלו אותי עם כזה חום, עם כזאת שמחה, שמהיום הראשון אני לא רואה אף עשירייה אחרת חוץ מהעשירייה הזאת. וההרגשה שלי, של כל אחד מהחברים האלה, היא כל כך גדולה ומשמעותית שאני לא יכול לתאר את עצמי בלעדיהם. אני מאוד מודה גם לבורא שהראה לי את המקום להיות בו, וגם לעשירייה שככה מתייחסת אלי.תודה רבה.

יופי, אני מקנא בך.

שאלה: אתמול בסוף של ישיבת הכתבים, שמעתי שאמרת שאתה עוד לא יודע איך לגשת לעם ישראל, לעורר אותו שיבין שהכול תלוי בו, ואיך לגרום לעם ישראל לא לברוח מהתפקיד.

כן. אז מה?

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בעניין?

לחפש איך להגיע לעם ישראל. עם ישראל זה קודם כל זה הקבוצה, העשירייה, אחר כך כל כלי העולמי שלנו, ואחר כך כל עם ישראל הגשמי. כי דרכו אנחנו מגיעים לכל האנושות, אז באמת עדיין יש לנו בעיה, איך אנחנו מגיעים לכולם.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות אחרת בהפצה?

קודם כל צריך לרצות שזה יקרה. קודם כל אתם צריכים איכשהו להשתדל להבין שזה חייב לקרות, אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מגיעים, מתחברים לכל העם ולכל העולם. הבורא לא יתגלה אם אנחנו לא נגלה לו את הכלי. אנחנו צריכים למשוך אותו על ידי הרצון שלנו, כדי שיתגלה בכל הכלי העולמי. אחרת גם לנו לא יהיה כלום, כי בשביל זה אנחנו קיימים. אנחנו נקראים "ישר-אל", "לי-ראש", ישר-אל זה לי-ראש, ואנחנו כחלק גלגלתא עיניים, שמושכים אותם לאח"פ, לכל האנושות. אם לא נעשה את זה אז בשביל מה אנחנו קיימים? אין בנו שום תועלת, ולכן לא נגיע לכלום אם אנחנו לא נעשה הפצה.

תלמיד: ואיך לעבוד על הרצון הזה? זה תלוי בחשיבות? זה תלוי בחיבור בינינו? במה זה תלוי?

זה תלוי בחיבור בינינו, ביחס שלנו, וביציאה שלנו כלפי הקהל.

שאלה: אנחנו צריכים לחדש שם משהו, או שיש לנו הכול? זה כאילו לא ברור.

אתה צריך לעורר אותם לתכלית הבריאה, עכשיו בזמן הקורונה, והמצבים יהיו יותר ויותר גרועים. אתם לא מתארים לעצמכם מה יקרה בכמה חודשים הבאים בעניין הכלכלה, בעניין האספקה של דברים הכרחיים למשפחות, לכל בית ובית. אנחנו צריכים להסביר על ידי מה אנחנו יכולים לתקן את המצבים האלו, הנוראים, שמתגלים.

ואני לא רואה שאתם משתדלים לעשות קליפים, או כמה משפטים ולזרוק אותם בכל מיני מקומות, ובזה מעוררים את הקהל קצת לחשוב, קצת להבין איפה אנחנו נמצאים. רק לא לכתוב מאמרים ארוכים, כי לא קוראים דברים כאלה. אלא שלוש ארבע שורות, לא יותר, או קליפים, עוד יותר טוב. קליפ של חצי דקה, ואז בטוח שכולם רואים אותו. אין לנו ברירה אנחנו צריכים לדאוג לזה.

שאלה: חוץ מאותם הקליפים והמשפטים הקצרים שכרגע המלצת לעשות, איך אנחנו יכולים לנצל בצורה אופטימאלית את התנאים שבהם אנחנו נמצאים, כדי להגיע לאותם המצבים הנשגבים, הגבוהים של תלמידי רבי שמעון?

על זה אנחנו מדברים, דרך העשירייה ולפנות לבורא. אין לי יותר מה לענות לך.

שאלה: איך עובד המאור המחזיר למוטב על החברים שנמצאים שנה בדרך לעומת אנשים שנמצאים 15-20 שנה? איך זה משתווה?

האור הוא אותו האור, כמו אור השמש, שמגיע לכולם, מאיר לכולם ועל כל אחד ואחד בצורה פרטית הוא מאיר לפי הרצון, עד כמה שהאדם מכוון את עצמו נכון. זה מה שיש. אם תלמד איך לתפוס את האור בצורה נכונה, אתה תראה שיש מלא אור, שהבורא ממלא את הכול, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לתפוס את האור הזה.

שאלה: בעשירייה שמבחינה גשמית מבצעת הכול, שיעור, מפגשים, איך אפשר להגביר את הרגשת תלות והמגע בעשירייה? כאילו מרגיש שזה חסר.

מה חסר? יש לפניכם את מקור האור, אם אתם לא תפנו אליו יחד אז הוא לא יאיר עליכם, ולא תוכלו לתפוס אותו. הוא מאיר, אבל אתם לא יכולים לתפוס אותו. אתם צריכים לעשות ריכוז, ריכוז של החיבור ביניכם. אם אתם לא תעשו את זה, קרני האור האלה לא יתרכזו יחד ולא יכנסו לתוך העשירייה. זה סך הכול מה שצריך להיות.

תלמיד: מה זה ריכוז החיבור הזה? איך בונים אותו?

אתה לא מכיר את זה שיש לך עדשה שמרכזת את כל קרני האור שמגיעות אליה? מגיעות אליה קרני אור, היא מרכזת אותן יחד, ויוצא אור אחד. זה מה שאתם צריכים לעשות, זו עבודת העשירייה. זה הכול.

שאלה: אם ההפצה שלנו מצליחה, מה יהיה הרצון החדש, או התובנה בחדשה שתתרחש באנושות?

האנושות תתחיל להבין שיש לה מטרה, שהווירוסים האלה, גם הם באים לאותה המטרה, ושהיא צריכה להיות מכוונת למטרה.להתחבר, להגיע לצורה האינטגרלית כמו כל הטבע, שיש לה כיוון בהתפתחות.

תלמיד: יש איזשהו מאמץ פנימי או איזו כוונה מסוימת שאנחנו צריכים להיות בה בזמן ההפצה, כדי שיתעוררו אצלנו רצון או מחשבה כאלה?

כן, אנחנו צריכים להביא אותם למצב שהם יבינו שאנחנו חיים בעולם שמסודר, מכוון, שלפנינו מטרת הבריאה, אנחנו צריכים להגיע אליה, וכל זה מתקיים. לתת להם הרגשה שאנחנו קיימים במצב שמתקדם ומנוהל רק אנחנו יכולים להוסיף לזה זירוז ההתפתחות בהשתתפות הבנתית, הכרתית, ורגשית שלנו.

שאלה: מהן התכונות הרוחניות? האם הן כל הזמן משתנות באדם?

ודאי שהתכונות הרוחניות כל הזמן משתנות באדם ובין כולם, אך זו כבר לא הבעיה שלנו. אנחנו צריכים כל הזמן לראות את עצמנו "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", זה נקרא שאני, קבוצה ובורא חייבים להיות כל הזמן בקו אחד.

שאלה: אנחנו תמיד שומעים ממך על החובה של ההפצה הרחבה. מה דעתך, במה כדאי עכשיו להתמקד, בהעברת הרצאות חד פעמיות לקהל הרחב, אבל להרבה משתתפים או בכל זאת לפתוח קורסים ולעבוד עם תלמידים?

אני לא חושב שנצליח עכשיו לסדר הרצאות גדולות וקורסים, כי שוב מגיעה הכבדה מצד וירוס הקורונה. אני חושב שהכי טוב אם נדע לסדר מאמרים קצרים של כמה משפטים, ממש שניים שלושה משפטים, ובמיוחד קליפים. קליפים קצרים של שאלה תשובה, שאלה תשובה. כל מיני כאלה דברים אבל בצורת קליפ, בצורת סרט של חצי דקה, דקה, כמה דקות, לא יותר מזה, ואנחנו נפזר אותם בכל השפות, ובכל המקומות.

אומרים לי שדווקא זה המוצר שמבוקש. וההרצאות האלה שתעשה לעוד עשרים איש, הם באים, אחר כך הולכים, וזה כל כך קשה היום. כל ההכבדה הזאת של לשמור מרחק של כמה מטרים זה מזה, והגבלת כמות האנשים. בשביל מה לך? וזה גם יקר מאוד.

אלא, הכי קל, אבל בצורה שיטתית, סדרתית, שכל יום ויום, כל אחד משתדל לעשות כמה מאמרים קצרים כאלו שיעניינו את הקהל הרחב. זו יכולה להיות שאלה, ותשובה, יכולה להיות גם שאלה פרובוקטיבית, זה דבר אחד. דבר שני, קליפים, קליפ כזה קצר, בחצי הומור, לא חשוב איך, שכל אחד יכול לעשות, שאלה תשובה במשהו, כך וכך. יש מלא דברים שאפשר לבצע. אני מאוד ממליץ לכם, ומבקש, תעשו מאמצים ותצליחו.

(סוף השיעור)