014_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/jVOzOfop?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו

הרב לייטמן: לא לא לא. להתחלת ה...

רב"ש: רמ"ח, אות ה'.

ה) והנה כל היוד ספירות יצאו, אבל לא יצאו יחד כולם, רק תחילה יצאה בחינת מלכות מעולם העקודים, היפך מעולם הנקודים. וכמ"ש במקומו. מה כתוב כאן? שכאן יצאו מקודם מלכות, מה שאין כן בעולם הנקודים יצא מקודם כתר.

נראה למטה, אות מ', מה שהוא מפרש.

מ) פי' כי בעולם הנקודים הכלים קדמו לאורות, כי מתחילה יצאו הכלים כח"ב ז"א ומלכות מן הרשימות דפרצוף ס"ג, ואח"כ באו האורות כולם לכתר, והוא נתן לחכמה ט' אורות, וחכמה נתנה לבינה ט' אורות וכו', עד שמלכות קיבלה את האור שלה לאחרונה. אבל בעקודים נעשו הכלים ע"י הזדככות בסוד הסתכלות ב', שמתחילה נזדככה בחי"ד ונעשתה כלי מלכות. ואח"כ נזדככה בחי"ג ונעשתה לכלי ז"א. הרי שכלי מלכות יצא תחילה.

אחד קשה, קודם כל נראה מה שהוא אומר. כאן יצא מקודם מלכות מעולם העקודים, ובעולם הנקודים היה ההפך, היה זה... היה כתר מקודם. בא למטה ומסביר באור פנימי כך. קודם כול, קשה להבין, איך בא אור למלכות? הלא מוכרח לבוא כתר. איך יש אפשרות שהאור יבוא מקודם למלכות ואחר כך לכתר? מה שאין כן בעולם הנקודים, אז האור בא בכלי לכתר ואחר כך למלכות.

לפי מה שהוא מסביר למטה, משמע מכך. בעולם עקודים, פירוש הדבר, בפרצוף הראשון שנקרא גלגלתא, שיצא מכתר עד המלכות, מלכות עוד לא קיבלה שום דבר, משום שהיה צמצום מלכות לא יכולה לקבל. אלא מתי המלכות מתחילה לקבל? לאחר שעושה מסך וזיווג דהכאה, שעל ידי זה מתגלה ספירה.

כשאנו לומדים בפרצוף הטעמים של פרצוף גלגלתא, המכונה קומת כתר, אז הוא אומר, הייתה זיווג על מלכות במקום מה? במקום מלכות, על ידי זה יוצא קומת כתר. ובזמן שאור מאיר בכלי, למדנו אתמול, אין היכר כלי. רק לאחר כך נזדככה, שעלתה מלכות לזעיר אנפין, אז כלי דמלכות אין לה אור, אז נעשה לנו כלי דמלכות.

נמצא, איזה כלי נתגלתה מקודם? כלי דמלכות, שהיה לה עביות דבחינה ד'. ואחר כך, הוא היה מאיר בבחינה ג'. ושנסתלק בחינה ג' ומלכות עלתה לבינה, אז כלי דזעיר אנפין גם כן ריקה, אז נעשה כלי דזעיר אנפין. עביות דבחינה ג'. עד לבסוף, שנזדככה מעביות דשורש, אז נעשה כלי דכתר.

משמע מכאן, אם אני אדבר מי המקבלת לכל המדרגות? לא הט' ראשונות. רק מלכות מקבלת. או שמלכות דבחינה ד' היא מקבלת, או שמלכות עלתה לזעיר אנפין והיא מקבלת, ומה שיש ממנה למעלה היא מקבלת. עד שהיה עביות דשורש, נקרא עביות דכתר, אז לא הכתר מקבל שם, רק מי מקבל? מלכות שיש לה עביות דכתר, זה נקרא כתר. היא מקבלת, כולה זך.

אז הוא מחלק את זה לשתי הסתכלויות. הס... מדוע יש שתי הסתכלויות, בפרצוף גלגלתא נדבר עכשיו? אחת על טעמים, ושנייה על נקודות. נמצא שהיה הסתכלות שנייה, שעל כל פעם יצא זיווג על בחינת הנקודות ונזדככו, על ידי זה נתגלה לנו שאר הכלים.

לפי זה אני צריך לומר, לאחר שנזדככה כל פרצוף גלגלתא, כבר יש לנו כלים. אם כן מה אנחנו צריכים ללמוד עכשיו? שפרצוף ע"ב כבר בא אור ה... או בתוך כלי דכתר. לא כלי דמלכות. מדוע? כבר יש לנו כלים. וכאן מה הוא אומר? הֵפך מעולם הנקודים משמע, שעולם דעקודים הנקרא גלגלתא ע"ב ס"ג, עוד לא מבין שיש לנו כבר כלים.

ואליבא דאמת, איך אנו לומדים? שיש לנו שני שורשים. שורש אחד דכלים, שנתגלתה בפעם הראשונה, זה היה בפרצוף גלגלתא, ששם היה הכול כתר בכלי דכתר. שבשביל זה שמדברים מכלים בכל הפרצופים, מתחילים לדבר מכתר חכמה בינה, ושורש הראשון שיצאה אור ובא בכלי, בכלים, זה היה בפרצוף ע"ב, שכבר היה כלים מוכנים.

לכן כשמדברים מאורות, אור הראשון שנתגלה היה אור החכמה בכלי דכתר. אחרי שמדברים מאורות, מתחילים בחב"ד, מחכמה, לא מכתר. וכאן משמע, דווקא מנקודים. ואנחנו לומדים תמיד מע"ב. וגם לפי טעם שהוא מבאר, גם כן יכולים לדבר מ... ע"ב. מע"ב. אבל במקום אחר הוא אומר, שבעולם העקודים עדיין אין כלים, יש לנו רק כלי אחד, ועשרה כלים נעשו בעולם הנקודים. אולי זה כוונתו, לא ברור.

בחלק ה', דף שט"ז, אות ל"ה, אומר שם, אומנם מציאות מטי ולא מטי, צריך לבאר היטב מה עניינו. ונֹאמר, כי תחילה מתחיל האור לבוא בכתר, וכל הט' אורות כלולים בו. ואחר כך, כתוב שם, ואחר כך חוזר להיות בחינת לא מטי בכתר, שחזר ויצא משם האור המגיע לכתר. אך ט' אורות האחרים היו נשארים בכתר, כי יש כוח בכתר לסבלם. ואז בעת אשר לא מטי בכתר אור האֶלף, האור השייך לכתר, לא היה, אלא נשאר מחכמה למטה. אז הוא ממשיך כתר על החכמה, פנים בפנים את הט' אורות, ונותן בחכמה.

אם כן מה אנו רואים מקודם? שגם כאן הוא אומר שכבר היה כלים מוכנים, אור בא בכתר ואחר כך לחכמה. וכאן הוא אומר דווקא... מכאן משמע, דווקא מנקודים. לכן הוא מצא את זה קשה קצת.

אות ו) ומלכות זו...

אות ו) ומלכות זו יצאה בבחינת נפש לבד.

תלמיד: איזה מלכות?

רב"ש: הוא אומר, כאן, בעולם העקודים יצא מלכות מתחילה, כך הוא אומר. יוצא בחינת מלכות מעולם העקודים. אז הוא אומר, מלכות זו שיצאה תחילה, יצאה בבחינת נפש לבד. כי אין לך ספירה שאין לה בחינת נר"ן כנודע. אמנם לא יצא עתה אלא בבחינת נפש לבד. והנה מ תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש, ואח"כ, כאשר יצאה בחינת היסוד, נ לא נתגלה בהיסוד רק בחינת נפש לבד לעצמו, אבל ס נתוסף הארה בהמלכות שנתגלה בה בחינת רוח.

נמצא באות ו', עוד הפעם.

ו) ומלכות זו יצאה בבחינת נפש לבד, הלאה, כי אין לך ספירה שאין לה בחינת נר"ן כנודע. מה מחיה יחידה? לא מדבר. אמנם, לא יצאו עתה אלא בבחינת נפש לבד. והנה מ תחילה יצאה מלכות בבחינת נפש. ואח"כ, כאשר יצאה בחינת היסוד, נ לא נתגלה בהיסוד רק בחינת נפש לבד לעצמו, אבל ס נתוסף הארה בהמלכות שנתגלה בה בחינת רוח. על ידי זה שנתגלה בחינת נפש ביסוד, כאילו על הנפש שיהיה ביסוד מאיר למלכות בחינת רוח.

הלאה.

ז) וטעם הדבר הוא, לפי שסוד הרוח בא מו"ק, מזעיר אנפין כנודע, ולכן בבא היסוד, התחיל להתגלות במלכות בחינת הרוח, אבל מה? ע ואינו נשלם לגמרי עד שיצאו כל הו"ק, שהם בחינה אחת, שיש שם שש הבחנות. אם כן אנו מחלקים את הרוח לשש הבחנות, ממילא, אין לו כל הרוח עד שיקבל כל השש בחינות, מה שאנו מבחינים בזעיר אנפין, שהוא מהיסוד עד החסד, ואז כשנתגלה כבר החסד גם כן בזעיר אנפין, אז ממילא אם אני אומר, הנפש שנתגלה שם, בזעיר אנפין, מאיר למלכות רוח, נמצא, מתי יש לו רוח? ואז נגמר בחינת הרוח כולו של מלכות. לאחר שמתגלה הנפש, שנקרא חסד בזעיר אנפין, מהנפש הזה מקבל מלכות רוח. מה שאין כן, ש... שהם התגלו לאט לאט, ובבא כל אחד מהם, היה מתגלה במלכות רק קצה אחד מבחינת הרוח. מקודם יסוד, ואחר כך הוד.

וזה שאומר, ח) וכבר נודע, כי היסוד אינו מכלל הו"ק, מה שאנו אומרים, זעיר אנפין יש לו ו' בחינות, באמת אין לו, רק ה'. כמו שאנו לומדים תמיד, אין יותר מה' בחינות. ומה היסוד? זה שאומר, אני חוזר, בכוונה. וכבר נודע, כי היסוד אינו מכלל הו"ק, כי אינם פ רק ה' חסדים מחסד עד הוד, אך צ היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק מה? רק שנכללים כל הה' קצוות בו. נמצא, בזמן שבא אור האין סוף לכלי דזעיר אנפין, ואנו אומרים, מיסוד נעשה בחינת רוח למלכות, נמצא כי בחינת כללות של הרוח, זה הוא שנתגלה במלכות כאשר בא היסוד, אבל בצאת ההוד או הנצח וכיוצא משאר הספירות, אז היה מתגלה בחינת הקצוות ממש של הרוח במלכות.

עכשיו הוא אומר דבר פרטי. זה שאנו אמרנו והסברנו שמאיר אור הזעיר אנפין בכלי דזעיר אנפין שהוא רק נפש, ושלמדנו, כולם יוצא בחינת נפש, אבל נפש דזעיר אנפין, שזעיר אנפין באופן כללי נקרא רוח, נתוסף בנפש שלו בחינת רוח למלכות. אבל היות שרוח יש לו שש בחינות, לכן לא נִשלם בחינת הרוח למלכות, עד שנשלם כל הבחינות זעיר אנפין לזעיר אנפין. אחד. פשוט זה.

עוד הוא מוסיף, כלל. תדעו לכם שאין יותר מה' ח... בחינות, המכונה ה' חסדים. ומה שאנו אומרים יסוד, זה כולל. כמו שאמרתי פעם משל על זה. יש לי חמש מיני ירקות: מלפפונים, עגבניות, בצל וז... וזיתים נגיד, חמישה בחינות. וכל בחינה ובחינה בפני עצמו זהו עצם, שיש לו טעם אחר. ואחר כך שעושים סלט, שזה, סלט זה דבר אחר לגמרי, אבל נשאלה שאלה, מה הוספת בסלט?

אם אני אומר, שמעתי שיש סלט, ואני אתן אותו עם חמש ירקות, אני לא רוצה, תן לי סלט. כך שמעתי. אחר כך רצית והביא לי סלט. אני מסתכל, אני לא מוצא שם שום סלט. עוד הפעם כל אלה חמש ירקות שהיה מקודם על השולחן בזה אחר זה, שמתי אותם, חתכתי אותם בצלחת אחת. אבל עם הסלט? זה סלט לא שום דבר מיוחד, רק כולם ביחד.

זה שאומר, לא היסוד זה על שם עצם בפני עצמו, מבחינת משהו מיוחד, לא. רק כל הה' בחינות נכללים בו. בשביל מה צריך זה? הוא לא מפרש כאן. זה שאומר כאן, היסוד, אין הוא לוקח את הפרט אל עצמו, רק שנכלל עם כל היסוד. אלו שני דברים הוא מפרש כאן.

השאלה הוא כך, איך אנו אומרים שמקודם משיג את היסוד, שנכלל כל, שנכלל מה שלמעלה ממנו, בזמן שאני אומר שהעליון אין לו עוד, רק יסוד? איך העליון מקבל יסוד מקודם? הוא נכלל ממה? אם יש עצם, אני יכול לומר שנכלל ממנו.

אבל כפי מה שאנחנו למדנו, האורות באים מכתר. מוכרחים לבוא מכתר. אני אומר שהכתר נקרא כלי. אבל בא מקודם לכתר ואחר כך לזעיר אנפין. ושלמדנו אתמול, אז אור הרוח בא לכלי דכתר. ואחר כך שבא אור הנשמה, אז רוח יורד לכלי דבינה. ואחר כך שבא אור החיה, אז הרוח יורד לכלי דזעיר אנפין.

נמצא שה... בזמן שהיה בכלי דחכמה רוח, אני שואל, כבר היה לו כל הבחינות? אז אני יכול לומר, בזמן שבאים לזעיר אנפין, מקודם היה כלל, ואחר כך הפרטים. כבר אני מוכרח לומר שכל הרוח כבר היה מגולה בכתר.

עוד הפעם. אנו לומדים עכשיו, שאור הרוח, שהוא אור של זעיר אנפין, שהוא רק אור הנפש, אבל אור הנפש הזה שהוא רוח, גם אנו מוכרחים להבחין בו שש בחינות. ומשמע מכאן, תחילת התגלותו בזעיר אנפין, כאילו היה מקודם יסוד דנפש נגיד, ואחר כך הוד ונצח, כמו כן הלאה, מיסוד עד חסד, הוא אומר. ולפי סדר שבאים לזעיר אנפין, באותו סדר מאירים למלכות.

אז איפה היה מקודם היסוד... הזעיר אנפין, הרוח הזה, בכללותו? צריכים לומר, בכתר. רק אז שאלנו, בכתר איך הוא בא, אם גם שם בא מתחילה יסוד או משם בא מתחילה חסד? אם אנחנו אומרים, באור לא מבחינים שזה בחינה שלמה, רק התחתון היה אפשרות לנו להשיג, יכולים להשיג, מתחיל מזה אחר זה. אבל הוא לא מדבר הפרטים האלו. אבל מה כן? אבל כשבא, בזמן שנגלה אור הנפש בכתר, היינו אור הרוח, אז אנו מוכרחים לומר שכבר יש שם כל השש בחינות. לכן על זעיר אנפין כבר אין קושיה, הוא מקבל מה שיש למעלה. רק על כס... החי הוא לא מדבר.

אור פנימי, אות נ'. מה כתוב נ' למעלה?

כתוב כך, ואח"כ, כאשר יצאה בחינת היסוד, נ לא נתגלה בהיסוד רק בחינת נפש לבד לעצמו. למטה נ'.

נ) ואע"פ שאור היסוד הוא רוח, מ"מ אין בו אלא חלק של נפש דרוח. כי כל בחינה כשבאה לכתר, אין בה אלא נפש. וכן כל בחינה במקומה עצמה, אין בה אלא נפש של בחינתה, והשאר היא מקבלת מכלים שעברה דרכם.

כאן, באות נ', הוא מפרש לנו ב' הבחנות. אחת, שאור היסוד הוא רוח, מ"מ אין רק חלק. יסוד זה חלק מז... רוח, חלק מזעיר אנפין. אם אני אומר שזעיר אנפין נקרא נפש רו... נפש... נפש מבחינת רוח, אז מה יש ביסוד? חלק מנפש שברוח. חלק שישית.

עוד הוא מבאר לנו, מדוע אם זה רוח, מדוע אני מכנה אותו בשם נפש? על זה מסביר כך. האור שבא, למדנו, כולם יצאו בחינת נפש. נמצא, בזמן שהיה רק אור הנפש שבא בכלי דכתר, מה היה בכלי דכתר? נפש. כשבא אור הרוח לכלי דכתר, מה היה בכלי דכתר? נפש. שאור הנפש ירדה לכלי דחכמה, מה היה בכלי דחכמה? נפש. הלא אנחנו אומרים, בזמן שנפש יורדת, לכלי דחכמה יש נפש, רוח דנפש? לא, היות שעברה מכלי דכתר, אז הוא מקבל ממקום שעובר דרכה. אבל מה יש בחכמה? נפש.

אחר כך כשבא אור הנשמה, בא לכלי הזכה ביותר, לכתר, מה יש בו? נפש. נמצא, הרוח שהיה בכלי דכתר שירד לכלי דחכמה, רק נפש, לא היה יותר. רק מה, היות מה שנתגלה בכתר מאיר שמה, הוא עובר דרכה, נמצא במקומה עצמה חכמה, יש לה רק נפש דרוח. אבל שכבר עברה כלי דכתר, יש שם מתגלה במה שעברה, אז אני אומר, יש עכשיו נפש רוח דרוח.

כמו כן, אור הנפש היה בכלי דחכמה. עכשיו שירד אור הרוח לכלי דחכמה, אור הנפש ירד מכלי דחכמה לכלי דבינה. מה יש בכלי דבינה? נפש דנפש, לא יותר. הלא אנחנו, אם יש עכשיו נפש רוח נשמה דנפש, זה מחמת בהכלים שעובר דרכם. מזה יש להם. אבל במקומה עצמה אין יותר מנפש. לכן יוצא, בזמן שאור הרוח בא לכלי דזעיר אנפין, מה יש לו? גם כן לא יו... לא יותר מבחינת עצמו, נפש דרוח. והשאר? מבחינת מה שעובר דרכה.

זה צריכים לעבור עוד הפעם בפנים, נ'.

נ) ואע"פ שאור היסוד הוא רוח, לא נפש, רוח אתה אומר, מ"מ אין בו, ביסוד, אלא חלק אחד של נפש דרוח. אבל מדוע נקרא נפש? הלאה. כי כל בחינה כשבאה לכתר, אין בה אלא נפש כנ"ל. וכולם יוצא בחינת נפש. וכן כל בחינה במקומה עצמה אין בה אלא נפש של בחינתה, והשאר היא מקבלת מכלים שעברה דרכם. אבל מבחינתה עצמה אין לה נפש. לכן יוצא, שכלי דזעיר אנפין היה לו רק נפש מרוח, ויסוד הוא רק חלק מנפש דרוח. יש עוד בחינה עוברת דרכם, זה רק מטעם התכללות. זה שהוא מפרש כאן.

אני אומר רוח, זה ו"ק. ה' בחינות הם יסוד. אבל מה מאיר ברוח הזה, מה מאיר בו' נקודות האלה, אני שואל? רק אור הנפש. הגם שיש ו"ק, המכונה רוח, אבל אור שם רק נפש, לא יותר. כמו כן בדוגמה, כשאני אומר שבא אור הנשמה, נשמה נקרא עשר ספירות בינה, אבל כל עשר ספירות שלהם, אין יותר מנשמה. זה צריכים לקבל בחשבון.

מה ההבדל שאני אומר בינה או כשאני אומר זעיר אנפין? בינה יש לה כל העשר ספירות. אנחנו מדברים מזה, בדבר שאין חידוש לא מדברים. מה שאין כן, זעיר אנפין, מה שאני אומר שנכללת מכולם, זה לגר... זה אין לו בשלמות, רק בזעיר אנפין. לכן אני מבחין שם ו' בחינות. עכשיו, מה מאיר בו' בחינות? יכול להאיר נפש, יכול להאיר רוח, כמו נפש דרוח, רוח דרוח, נשמה דרוח, אפילו יחידה דרוח גם כן יכול להאיר. ועל זה מה אתה שואל? אני לא מבין. ברור עכשיו?

מה כתוב למעלה?

אבל ס נתוסף הארה בהמלכות שנתגלתה בה בחינת רוח. ממי? מהנפש שיש בהיסוד.

ס', למטה. כי כשנמשך רוח למדרגה, איך הסדר? הוא נמשך בכלי דכתר, למדנו. ואז יורדת נפש לכלי דחכמה, ושורשה שהניחה בכתר נעשה לה לרוח דנפש. ומתוך שרוח שה"ס ז"א יש לו ששה קצוות, שש חלקים, ע"כ גם הרוח נחלק לשש מדרגות חג"ת נה"י כמ"ש והולך. וכשהגיע היסוד מן הו"ק דרוח לכלי דכתר, משגת הנפש כללות של הרוח דנפש.

אם כן, מה כתוב כאן? כאן כתוב בפירוש, שגם הכתר מקבל רק מקודם יסוד ואחר כך שאר החלקים הגבוהים. השאלה מה שדיברנו מקודם. הוא אומר, אתה רואה בפירוש, ומתוך שרוח שה"ס ז"א יש לו ששה קצוות, ע"כ גם הרוח נחלק לשש מדרגות חג"ת נה"י כמ"ש והולך. אי לזאת, וכשהגיע היסוד מן ו"ק דרוח לכלי דכתר, משגת הנפש כללות של הרוח דנפש.

מאיפה הוא בא? הוא לא אומר כאן. יותר פשוט לומר, כאן מדברים סוף כל סוף מהגופים, צריכים לזכור. מדברים מכלים, מדברים מגופים. ממי היא מקבלת? מהראש. הייתי אומר, בראש יש הכול. כשהגיע היסוד מו"ק דרוח לכלי דכתר דגוף, משגת הנפש כללות של הרוח דנפש.

וזה אמרו, כשיצא אור היסוד לגוף, מדברים כאן ... בגוף "נתוסף הארה בהמלכות שנתגלה בה בחינת רוח". וכן אח"כ, בביאת אור הבינה לגוף, נמצא מלכות מקבלת ממנו אור הנשמה, וז"א מקבל ממנו רוח.

אם כן מה כתוב כאן? שכל מדרגה מקבלת משהו ממדרגה עליונה. מכאן משמע, לאחר שנתגלתה אור היחידה בכלי דכתר, אז מלכות מקבלת גם כן יחידה דנפש, וזעיר אנפין חיה דרוח, ונשמה נשמה דנשמה, וחיה רוח דחיה. לפי החשבון שאמרנו מקודם.

מה כתוב בע'? למעלה, ואינו נשלם לגמרי עד שיצאו כל הו"ק, שהוא מהיסוד עד החסד. ואז נגמר בחינת הרוח כולו של מלכות.

למטה, ע', כי ז"א, היא רק בחינה אחת מן ד' בחינות הנודעות, שהיא בחי"ג כנודע, אמנם יש בו ששה קצוות, הנקראים: חג"ת נה"י. וע"כ אין אור הרוח נשלם, אלא אחר התלבשותו בששה כלים הללו. וזה אמרו, שהארת רוח, שמלכות מקבלת מז"א אינו נשלם, מטרם שיתגלו כל הו"ק שלו, כי אז נשלם ז"א. הוא לא מוסר כאן שום דבר שלא למדנו מקודם.

פ'. מה כתוב פ' למעלה? למעלה, אות ח) וכבר נודע, כי היסוד אינו מכלל הו"ק, כי אינם פ רק ה' חסדים מחסד עד הוד, אך צ היסוד, אינו לוקח חסד פרטי לעצמו, רק שנכללים כל הה' קצוות בו.

נראה פ'. אות פ', אומר כך, יש כאן הבנה מקורית, שצריכים להבינה היטב. כי באמת אין יותר בכל ע"ס רק ה' בחינות, שהן: השורש שנקרא כתר, וד' הבחינות שנקראות חכמה בינה ז"א מלכות. וה' בחינות הללו הן נבחנות עוד באור ישר עצמו. כמ"ש זה בחלק א'.

ומה שאנו מבחינים בבחי"ג שש ספירות חג"ת נה"י, הנה אין כאן שום הוספה על הה' הבחינות, אם כן, מדוע אתה אומר שש? אלא שיש, אלא שהם הבחן מיוחד של ה' הבחינות ההן, מבחינת התכללותן בז"א. באופן, שג' ספירות: כח"ב המקובלים בז"א, מתמעטים אצלו לבחינת ג' ספירות חג"ת.

כאן צריכים לתת קצת הקדמה.

במקום אחר הוא אומר, באמת אין לנו יותר מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אלא מה, כל בחינה כלולה מחברתה. נמצא כתר כולם בכולם, וחכמה כולה, וכן כולם. אם כן נשאלת השאלה, מדוע אנו לא מבחינים בכתר, חכמה, בינה, ההתכללות שלהם? רק מה אנו מדברים מעצם שלהם?

דוגמה. ניקח ספירת הבינה, היא נכללת מכתר דחכמה. מדוע נקראת בינה? זה בחינתה עצמה. ומה שנכלל מזעיר אנפין ומלכות, עוד שבע בחינות, יש לבינה עשר ספירות. אז אומרים, אם אין חידוש, דהיינו, האור כמו שמאיר בכתר בחכמה, מאירה בבינה. האור שמאיר בזעיר אנפין, כך מאירה בבינה. אין חידוש. לכן לוקחים את זה שהיא בחינה אחת. אבל באמת יש שם עשר ספירות, רק לא מדברים.

עכשיו, מדוע מזעיר אנפין כן מדברים? בזעיר אנפין יש חידוש. מה החידוש? הוא המציא דבר חדש מהאור, מה שלא היה מתגלה מקודם, לפני זה. דהיינו, זעיר אנפין נכלל מכתר, מחכמה, מבינה, אבל אצל זעיר אנפין לא מאיר כמו שמאיר בכתר, חכמה, בינה, רק בזעיר אנפין. זה הדבר חדש, המצאה חדשה, פעולה חדשה, לכן מדבר מזה.

נמצא, מה שזעיר אנפין נכלל מכתר, חכמה, בינה, היות שנתמעטה, שהם מקבלים רק בזעיר אנפין, קיבלו שמות חדשים, חג"ת. הלאה. מה בחינתו עצמו? נצח. ומה שנכלל ממלכות זה הוד. אם כן, אין יותר מחמש בחינות.

זה שאומר כאן. תסתכלו, השורה הראשונה.

באופן, שג' ספירות: כח"ב המקובלים בז"א, מתמעטים אצלו לבחינת ג' ספירות חג"ת, וספירת נצח שבו, הוא בחינתו עצמו, וספירת הוד שבו, היא התכללות המלכות שבז"א.

ודבר החיוב להבחין, להבחן כפול של ה' הבחינות אצל ז"א ביחוד, ובשאר אין אנו מבחינים ה' בחינות בהתכללות, יש בזה ענין רב. כי כללות כל האור המקובל בפרצופין נבחן לב' בחינות שהן: אור החכמה, ואור החסדים, שהמרחק ביניהן רב מאד, וכבר מובא זה בחלק א', ע"ש. והן מכונות ג"כ בשם אור הג"ר, הנקרא חכמה, ואור הו"ק שנקרא חסדים.

מדוע? משום כי אור החכמה נבחן, רק בג"ס הראשונות: כתר חכמה בינה, שהם: יחידה חיה נשמה. אבל ברוח נפש, שהם: ז"א ומלכות, יש בהם רק אור החסדים, אפילו בג"ר שלהם אין להם יותר מאור דחסדים בהארת חכמה, כמ"ש בזוהר רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה.

ומתוך, שגם הג"ס הראשונות דז"א כח"ב, הן רק בחינת אור החסדים, הנה יצא לנו הבחן מיוחד של ג' הבחינות הראשונות, מבחינת היותן רק חסדים. ונמצא ע"כ, ב' מינים של ג' בחינות ראשונות, או מאור החכמה, או מאור החסדים.

שג' בחינות הראשונות בהיותן בחינת אור חכמה, הן נבחנות בשמות: כתר חכמה בינה. ומצד היותן מבחינת אור החסדים...