שיעור הקבלה היומי2 Haz 2021(בוקר)
שיעור בוקר 02.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס – קטעים נבחרים מהמקורות
הכנס לפנינו, ומאוד חשוב לנו להבחין בו הבחנות חדשות, עד כמה נחוץ לנו החיבור בינינו, ואת זה אנחנו נלמד עכשיו מהפסוקים שהחברים הכינו לנו.
רק על ידי החיבור בינינו אנחנו מגיעים למצב שהאור העליון יכול להתגלות, זאת אומרת שאנחנו יכולים להגיע לגילוי הבורא, לגילוי המערכת העליונה, וזה מה שאנחנו מצפים שיקרה בכנס בחיבור בינינו. לא שאנחנו לא יכולים להגיע לזה מחוצה לכנס, אבל מסגרת הכנס היא בכל זאת אומרת על זה שאנחנו מתחברים יחד, לחוצים יותר, עוזרים זה לזה, דואגים שכולנו נהיה מחוברים לאותה מערכת, ובצורה כזאת אנחנו יכולים סוף סוף להגיע למה שאנחנו רוצים, שמטרת התיקונים שלנו היא עד שהבורא יתגלה בנו וישמח מאיתנו.
נשתדל לעבור על כל הפסוקים האלה ונשתדל לקיים את כל הפסוקים האלה. לא נתאכזב מזה ששוב זה נעלם ושוב אנחנו מרגישים כאילו שזה חדש, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". שכל יום אדם צריך להתחיל מחדש, ונראה לו שמה שעשה אתמול כאילו נעלם, כי היום הוא באמת חדש, הבחנות חדשות, החברה נראית לו חדשה, הכול חדש. כך אנחנו צריכים לקבל יום יום כיום חדש, רשימות מהשבירה חדשות, וצריכים בהתאם לזה לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. כך עכשיו אנחנו.
בואו שוב נחדש בנו אותה הרגשה, מה זה נקרא כנס, מה זה נקרא חיבור, מהו החיבור שאנחנו צריכים לעשות בוקר בוקר, זאת אומרת יום יום כשאנחנו מתאספים. ובשיעורים ומחוצה לשיעורים, איך הכינוס שלנו משפיע על התיקון של הכלי הכללי, הנשמה הכללית שלנו שבינתיים היא שבורה.
קריין: קטע מס' 1.
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א'" 1984)
שאלה: מה זה אומר ללכת לפי הרוח של השפעה לה'?
אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. למה? קודם כל כי זו מטרת הבריאה להגיע לדבקות בבורא. הבורא רוצה לגרום לנבראים את ההטבה הכי גדולה ויחידה בעצם שקיימת במציאות, שהיא להביא את הנבראים לדרגה שלו, למצב שלו. המצב שלו זה השפעה חלוטה.
לכן אנחנו צריכים להשתדל להתחיל ללכת לקראת זה כמה צעדים. הוא ברא אותנו ושבר את הקשר בינינו, אבל בתוך שבירת הקשר בינינו ישנן הרשימות מהמצב הטוב, הנכון, מהחיבור השלם. זאת אומרת, יש בנו כבר רשימות מכל הדרך שלנו שאנחנו צריכים כל אחד וכולנו יחד לעבור מכאן ועד גמר התיקון. אנחנו רק צריכים לעורר את הרשימות האלה ולהשתדל לממש אותן. זאת אומרת הבורא עושה את זה, אבל בהתאם לחיסרון שלנו. מה שסך הכול אנחנו צריכים למצוא בינינו זה חסרונות לתיקונים. את התיקון עושה הבורא, חסרונות לתיקונים אנחנו יכולים לגלות מתוך חוסר החיבור בינינו.
כאן הבורא גם מגלה לנו את כל התנאים, שאנחנו לא רוצים להתחבר מצד אחד, מצד שני אם אנחנו רוצים להשיג מטרה, אנחנו צריכים להתחבר, ורק בזה אנחנו עומדים. אם האדם מרכז את כל החיים שלו, את עיקר החיים בשביל מה הוא חי, זאת אומרת הוא צריך להיות במשפחה, הוא צריך להיות בעבודה, הוא צריך לחיות, לדאוג לבריאות, לכל הדברים, זה נכון, אבל בשביל מה לו כל זה, הוא לאט לאט מבין שהוא חייב להיות מחובר לכולם ממש ברצון אחד. הרצון הכללי הזה שהם מחברים, מרכיבים אותו ביניהם זה נקרא "שכינה" או אותו רצון שבו נגלה הכוח העליון, הבורא.
אם אדם משתדל לבנות את השכינה, לחבר את החלקים שלה, שבכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק, אז הוא מתקרב למצב שמגיעה לו עזרה. הוא נמצא בנטייה מלמטה לאסוף את החלקים השבורים, וזה על ידי חיבור עם החברים, שכל פעם הם יותר ויותר מרגישים בעשיריות שלהם שזה לא עניין של חיבור פיסי, אלא חיבור פנימי, חיבור ברצונות, בתשוקות, בכוונות. ואז הם עוברים מרצונות אגואיסטיים לרצונות של העולם העליון, של השפעה, של אהבה, של חיבור, וכך מרגישים בהתאם לזה איך הכוח העליון עוזר להם להתחבר. במידה שהם רוצים חיבור פנימי יותר, במידה הזאת הם מרגישים שהבורא נמצא איתם. וכך לאט לאט מחסרונות מגיעים לקשר עם הבורא.
תלמיד: אתה אומר שדרך הקשרים בינינו מגיע השלב של חיבור עם הבורא. איך?
זה אם אנחנו באמת משתדלים לקרוא מה שכתוב על ידי מקובלים, משתדלים יום יום לראות את הכתבים האלה כחדשים, ומגיעים למצב שרוצים לממש את זה. זה קורה. פשוט עוד ועוד, כמה ימים וכמה שנים, אבל זה קורה.
שאלה: מה אפשר להוסיף לביטול מצידנו?
לביטול? שום דבר חוץ מאשר כלפי החברים.
תלמיד: חוץ מהביטול שלנו, מה עוד אנחנו יכולים להוסיף מעצמנו?
אין יותר. ביטול כלפי החברים, כלפי המורים שלנו, הרב"ש ובעל הסולם, כלפי כל החוקים שהם מספרים לנו שעליהם עומדת חכמת הקבלה, היינו מערכת העולם העליון, השפעה, אהבה, יציאה מעצמו לקראת האחרים. זה מה שאנחנו צריכים, חוץ מזה שום דבר.
שאלה: "שכינה תשרה בינינו", מה זה "תשרה"?
אנחנו חלקים מהשבירה, משבירת השכינה. שכינה זה שדה שבו מתלבש, מתגלה הבורא. אז אנחנו צריכים להיות מחוברים, אומנם אנחנו כולנו אגואיסטים ודוחים זה את זה, אנחנו צריכים לגלות את עצמנו כמחוברים, ובחיבור בינינו אנחנו מגיעים לכזאת עוצמה ולכזה אופי של חיבור, שהבורא יכול להתגלות דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בדחייה טבעית זה מזה, ולמעלה מזה נמצאים בנטייה לחיבור הדדי זה עם זה.
בפער בין הדחייה והחיבור, כמה שאנחנו משתדלים, מנסים, מבקשים מהבורא שיעזור לנו להיות מחוברים למרות שאנחנו דוחים זה את זה, אפילו מגיעים למצב שאנחנו שונאים זה את זה, בפער בין מצוי ורצוי שזה נקרא עוצמת החיבור, לפי זה אנחנו מגיעים להתגלות הבורא. סך הכול מגיעים לאיזו עוצמה של כוח השפעה בינינו, שהוא גם מתעלה מעל כוח הקבלה שבינינו כך שהבורא מתחיל להתגלות. כשמתחיל להתגלות אז אנחנו מבינים עוד ועוד איך אנחנו צריכים להגדיל כוח השפעה הדדית על פני כוח הדחייה ההדדית שמתגלה גם כן כדי לעזור לנו לפתח כוח השפעה הדדית, וכך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: ואיך לווסת את הדחייה שמתעוררת בינינו?
אנחנו לא רוצים, לא צריכים לעורר את הדחייה בינינו, היא תבוא במידה שאנחנו רוצים להתקרב בינינו. על הדחייה, על השלילה, על האגו שלנו אנחנו לא צריכים לדאוג, זה הבורא דואג. הוא אומר, "בראתי יצר הרע", ומעכשיו ועד גמר התיקון הוא כל הזמן דואג שתמיד יהיה לנו אגו, שנוכל לעבוד מעל הדחיות שלנו, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", וכך אנחנו מגיעים לתיקון.
תלמיד: אז נשאר לנו רק לתת מקום לשכינה, לחבר, ולדאוג לזה.
רק לזה אנחנו צריכים לדאוג, נכון.
שאלה: בזמן האחרון אנחנו משתדלים לבנות כוונה נכונה ותפילה נכונה בתוך העשירייה. האם זה יעזור לנו לבנות את השכינה?
ודאי שרק זה יעזור לנו. רק המצבים הנכונים, היחסים הנכונים בינינו הם יעזרו לנו לבנות את השכינה מה שנקרא, לבנות כזה יחס בינינו שהבורא יתגלה.
שאלה: כשאנחנו מרגישים חיבור בהכנה לכנס עכשיו, איך אנחנו יכולים לפעול כדי להתעלות למדרגה הבאה?
זו השאלה בעצם, איך אנחנו יכולים לפעול כדי להתעלות למדרגה הבאה, לגילוי הבורא לנברא, שזה בעצם תחילת סולם המדרגות, שמהמצב הראשון הזה של גילוי הבורא, אנחנו נתחיל לעלות יותר ויותר על כל מדרגות הסולם עד גמר התיקון.
בסולם הזה יש 125 מדרגות, כתוב על זה הרבה, אבל העיקר בשבילנו זה להיכנס למדרגה הראשונה. מה זו המדרגה הראשונה? כל מדרגה ומדרגה שאני עולה עליה, מה זה נקרא "אני עולה עליה?" כמה שהרצון לקבל שלי נמצא עכשיו בגילוי וכמה שאני נמצא ברצון להשפיע למעלה מהרצון לקבל, זה נקרא שאני עולה על המדרגה הבאה.
אחר כך מתגלה לי רצון לקבל יותר גדול, ואני גם מעלה את עצמי מעליו ברצון להשפיע, וכך כל מדרגה ומדרגה. העביות, הרצון של כל מדרגה ומדרגה, עוזר לי לבנות עלייה עליו, כי אני משתמש בו כדי לבנות בדיוק את מידת ההשפעה, צורך בהשפעה, הצורה, האופי של ההשפעה, כך אני עושה. לכן אנחנו צריכים לראות בכל המצבים האלה, שקשה לנו, דוחים אותנו, מגלים לנו כל יום, כל בוקר, כמה פעמים ביום שאנחנו לא צריכים את החיבור, אנחנו צריכים לראות בזה דווקא עזרה. שכל פעם שמתגלים כוחות שמפריעים לנו, אלה בעצם כוחות העזרה.
שאלה: אם אנחנו משפיעים לחברים במה אנחנו יכולים להוסיף בהשפעה לבורא?
דרך ההשפעה לחברים אנחנו יכולים לאסוף את כל ההשפעות שלנו בינינו, שזה כבר נקרא "עשירייה", ולא שכל אחד ואחד רוצה להשפיע לאחרים, זה עדיין לא עשירייה, אלה עדיין אנשים בודדים. אבל כשאנחנו מתחילים דרך השפעה הדדית בינינו להשפיע לבורא, כי אנחנו רוצים להשפיע לבורא, איך אני משפיע לבורא? קודם כל בזה שאני עוזר לחברים לפנות אליו, אני דואג שכולם יפנו לבורא, אני דואג לזה שיפנו לבורא, ידאגו לקשר עמו, יבקשו ממנו, שאנחנו יחד נעשה את זה, כמה שאפשר שכל אחד ידאג לשני, שבזה דווקא אנחנו נתחבר.
יוצא שכולנו כך מתחברים ממש כמו שאנחנו איש אחד, כי אני דואג לכל החלקים האלה שנמצאים בחברים, שאלו החלקים שלי, וכולנו דואגים שהקשר בינינו יהיה מכוון לבורא, שנעלה את החיסרון שלנו לבורא, אז יוצא שהגענו למצב שכבר בנינו חיסרון הכלול מהחסרונות הפרטיים שלנו, שכל אחד דואג עבור האחרים. לא שאנחנו בעשירייה מצרפים את כל עשרת החסרונות יחד, לא, אלה לא עשרה חסרונות יחד אלא כל אחד דואג עבור זה שהאחרים יהיו מחוברים ויתקרבו לבורא. זה חיבור אחר לגמרי מאשר באיזו קבוצה רגילה.
החיבור בינינו הוא חיבור בזה שכל אחד דואג שהאחרים יתחברו ויפנו לבורא, והוא תומך בזה, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, וכך אנחנו בדאגה ההדדית הזו בונים את הרצון המשותף שלנו, החיסרון המשותף שלנו והתקווה המשותפת שלנו, שהכול יתחבר ויתחבר יחד עד שיעשה כאחד, וברגע שאנחנו מתחברים כאחד אז מגיע הבורא ומתגלה בינינו. ואז אנחנו מרגישים שהוא מתגלה באותו הקשר בינינו, שכל אחד דאג עבור האחרים שיתחברו ויפנו לבורא, וזה יהיה כל הרצון שלו.
אני דואג שהחברים יתחברו ויתקשרו לבורא, וכך כל אחד דואג שהאחרים יתקשרו ויתחברו לבורא, והוא תומך בזה, הוא עושה את זה וכואב לו מזה, הוא ממש חולה מזה. וכך אנחנו גורמים לחיבור של החסרונות האלה שמכוונים לבורא ומגיעים "מלב אחד", מה שנקרא. ובו מיד, אם אנחנו מגיעים למצב כזה, מתגלה הבורא ואנחנו מרגישים אותו. והוא אומר לנו "איפה אתם, חיכיתי לכם כל כך הרבה זמן, סוף סוף איפה אתם?" וכן הלאה, זוכים לקבלת פנים.
שאלה: כשאנחנו נולדים אנחנו כבר אגואיסטיים וכבר מנותקים מהכוח עליון, או האם זו המשפחה והתרבות שמנתקים אותנו מהכוח העליון?
הכול מסודר כך שכל כוחות המשיכה והדחייה יעזרו לנו לבנות כלי רוחני. אמנם אנחנו רואים שיש הרבה כוחות שמפריעים בדרך, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אם היינו נניח כמו בגן עדן, לא הפריע לנו שום דבר, הכול מסודר, לא צריכים לא אוכל, לא שינה ולא שום דבר, היינו כולנו ערים, הראש פנוי, נקי ופתוח, רק מרגישים כמה אנחנו מוכנים ורוצים את גילוי הבורא ומשתוקקים ממש אליו, זה לא טוב.
הבורא ברא רצון לקבל בכוונה, זו הבריאה היחידה שלו, חוץ מהרצון לקבל הכוח שלו פועל, לכן אנחנו צריכים להבין שכל מה שמתעורר בעולם שלנו, בהרגשה שלנו, הכול לטובתנו, ואנחנו דווקא צריכים את כל ההפרעות האלה כדי להגיע לתיקונים נכונים, אחרת יחסרו לנו עוצמת הרצון ועוצמת הקשר שאנחנו צריכים להתגבר עליהם ואז להיכנס במגע עם הבורא.
שאלה: איך הדאגות של כל אחד ואחד להתקדמות החברים הופכות להיות לדבר משותף, למשהו אחד?
כשאני דואג לכל החברים, לא לעצמי, אלא לכל החברים, כמו אבא כלפי הילדים, שהם יסתדרו, יתקשרו, יצליחו לגלות את הבורא ויתמלאו ממנו בהשתוות הצורה, וכך כל אחד ואחד, אנחנו דווקא בדאגה הזו מתחברים.
תלמיד: אבל איך הדאגה הזו הופכת לאחד?
כי כל אחד דואג לאחרים, יוצא מעצמו, ואז הוא מגלה שבדאגה לאחרים הוא דואג בעצם לעצם העשירייה, למהות העשרה, וכך אנחנו מתחברים, כולם מתחברים במרכז העשירייה.
תלמיד: האחד הזה מורגש לכולם?
זה בדרך, כן, עם המעבר למדרגה הבאה זה יורגש כאחד.
שאלה: איך לתאר מצב שהעשירייה מוכנה עכשיו לכנס, למה אנחנו צריכים להגיע?
על זה אנחנו מדברים. מה זה מוכנה? אף אחד לא מוכן, ואם ברגע זה הוא מגלה שהוא מוכן, ברגע הבא יגלה שהוא לא מוכן ושחסר עוד משהו. ככה זה עד גמר התיקון. אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק. אין לפניך משהו ברור שלזה אתה צריך להגיע וזהו ולא יותר. נניח שאני צריך להגיע לעשרה קילו של חיסרון משותף בינינו, בין החברים, אין דבר כזה, ברוחניות זה לא הולך בצורה כזאת. ברוחניות אתה תמיד נמצא כנגד אין סוף, כנגד אור עליון המופשט, אין גבול להשפעה, אלא אנחנו צריכים כל אחד כמה שהוא מסוגל להשפיע מעצמו וכך לעשות תיקונים.
תלמיד: זה נכון להכניס את הידיעה הזו שאם נצליח בפעולת חיבור זה יעזור לכל האנושות במצב שלה, שנקשור את זה?
ודאי. מפני שאנחנו נמצאים בכלי אחד עם כל האנושות, עם כל בני האדם, עם כל הנשמות, אז כל פעולה ופעולה שלנו גם משפיעה גם על כל האנושות.
שאלה: מה זה אומר לדאוג שהחברים יפנו לבורא?
לדאוג שהם יהיו כולם מחוברים ואתה רוצה רק את זה, רק חיבור ביניהם, כמו גננת עבור הילדים הקטנים. "דאגה בלב איש" היא בעצם מקיימת את הקשר הזה. כך כל אחד ואחד מאיתנו חייב לדאוג שהחברים שלו יתחברו עד כדי כך שבהשפעה הדדית ביניהם הם כבר ישתוו לבורא באיזו צורה, באיזו מידה. המדרגה הרוחנית הראשונה, השפעה הדדית.
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו יותר ברור מה זה נקרא תנאיי העלייה למדרגה הראשונה הרוחנית. שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה, שאנחנו נמצאים בנטייה, בחיבור, בעזרה הדדית עד כדי כך שכוח ההשפעה באמת שורה בינינו במשהו או לפחות חיסרון לזה שורה בינינו, ואז האור העליון משפיע בהתאם לחיסרון שלנו להיות בצורה הדדית קשורים זה לזה ועוזר לנו. הוא עושה את הפעולה שלו לחיבור שלנו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי", הוא מייצב לנו את הכלי הזה, ואחרי זה מתלבש, מתגלה.
מה זה "הוא מתגלה"? אנחנו הגענו מצד הכלי למצב שמגלים כזה קשר, כזה חיבור, השפעה הדדית, עזרה הדדית שזה כבר נמצא במידת הבורא, במידה הכי קטנה אבל בכל זאת במשהו.
תלמיד: וזה נקרא לפנות לבורא?
לא, לפנות לבורא אנחנו פונים לעזרה, כאן כבר מדובר על גילוי הבורא.
שאלה: מהם חיבורים יותר פנימיים ומה גורם לחיבורים האלה בתוך הקבוצה?
אין חיבורים יותר פנימיים או יותר חיצוניים. כל החיבורים הם חיבורים, לא נתחיל עכשיו למיין אותם. אנחנו רוצים חיבורים כאלו שלפי העוצמה ולפי האופי שלהם אנחנו מתחברים כאילו לרצון אחד ובו אנחנו מגלים את הבורא שהוא אחד. זה הכול. זאת אומרת, כל החיבורים בינינו הם כדי לגלות רצון אחד.
קריין: קטע מספר 2.
"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".
אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."
(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)
מובן לנו שאך ורק בתנאי שכל אחד מקטין את עצמו ומבטל את עצמו כלפי האחרים בזה הוא מכין את עצמו לרוחניות. כמה שהוא מכניע את הראש שלו, מוכן לעזור לאחרים, מוכן ממש להיות כשטיח לפניהם שידרכו עליו, העיקר שיעלו לרוחניות, כמה שהאדם מוכן לזה כלפי החברים, ומדובר גם בהשפעה חיצונה, בפעולות חיצוניות של העולם הזה, ובכמה שהוא משתדל בהרגשה, במסירות פנימית, כך בהתאם לזה הוא מקרב את עצמו לכלי הרוחני, לביטול, כי הכלי הרוחני כולו מראה את עצמו בביטול כלפי כולם. זה נמצא בפעולות של צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, בהשפעה למעלה מכוח הקבלה.
בכמה שהאדם יכול להתעלות בהשפעה לחברים למעלה מכוח הקבלה שלו זה בעצם המאמץ הרוחני שלו, לפי זה הוא בעצם בונה את הכלי הרוחני. בוודאי שכל פעם הוא יגלה הפרעות יותר גדולות כדי לבנות מעליהן נטייה לרוחניות עוד יותר גדולה. וכך עוד ועוד עד שמגיע למפתן, לתנאי הרוחני הראשון, שעד כאן נגיד אם הוא קיבל איזה סכום מסוים שנקרא "סאה", הפרעות, ומתגבר עליהן וכן מעדיף להיות בהשפעה למעלה מהקבלה, אז נקרא שנפתחת לו כניסה לעולם העליון.
שאלה: לגבי מרכז העשירייה, מהו אותו הרצון שאנחנו רוצים לגלות קודם כל, האם הרצון לדאוג לכולם או לגלות את הבורא?
אנחנו מגלים שם את כל הרצונות. גם את הרצון האגואיסטי של כל אחד ואחד, רצונות לדחייה, לחיבור, לחיבור הדדי בינינו, לכל מיני חשבונות. אנחנו צריכים למיין את כל הרצונות האלו ולהעדיף זה על פני זה לפי סרגל, לפי דירוג מה חשוב יותר ומה פחות, ובצורה כזאת אנחנו בונים בעצם את הסרגל הזה, את הערכים, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. וככה זה יהיה לנו כל הזמן עד גמר התיקון, זה עניין של המדרגות, שתמיד אני צריך להעדיף את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. וכך מתקדמים.
שאלה: האם יש הבדל בין פעולת ביטול רצונית, או ניסיון לביטול נגד הרצון?
זה אותו דבר, לא?
תלמיד: זו בדיוק הנקודה, כי הם אומרים פעולת ביטול, אבל אף פעם אני לא יכול להתבטל, אני רק מנסה להתבטל.
כן, אבל אתה מנסה, ודאי שאתה לא יכול לבד, אתה צריך את הבורא שיעשה לך את זה. אבל בכל זאת העבודה היא העבודה שלך, המאמץ שלך. אף פעם אין לך כוח השפעה, כוח להתגבר. בעולם שלנו נראה לנו שיש לנו כוחות משלנו, אבל ברוחניות לא, ברוחניות אנחנו נשארים תמיד כנקודה, ועל הנקודה הזאת מתגלה רצון לקבל אגואיסטי מצד אחד, ומצד שני רצון להשפיע אלטרואיסטי, מה שנקרא. וכך אנחנו בונים את עצמנו בשילוב הנכון בין הרצון לקבל והרצון להשפיע.
שאלה: בתוך הביטול הזה כלפי החבר, אמרת שאנחנו בונים כלי רוחני וכל פעם מתעלים מעל הרצון לקבל שניתן לנו. הכלי הרוחני הזה הוא כולל את הרצון האגואיסטי או שזה משהו שמעליו אנחנו בונים?
הכלי הרוחני כולל בתוכו גם רצון אגואיסטי, דחייה בינינו, ואני מעל כוח הדחייה מבקש, דורש, מוצא את כוח ההשפעה והחיבור, ושניהם כעביות, צמצום, מסך ואור חוזר, הכול נכנס בכלי אחד הרוחני. אני עומד דווקא על פני העביות, על פני הרצון האגואיסטי שלי ומתוכו אני עושה צמצום ומתעלה לרצון של השפעה.
תלמיד: אני מתעלה אל הרצון להשפיע, כמו שאתה אומר, והגילוי של הבורא בתוך הכלי הרוחני הזה, איך זה קורה בדיוק?
על זה אנחנו לא מדברים. איך, אנחנו לא מדברים על זה. כשתעשה אז תגלה. אני לא אוהב לעסוק בפנטזיות. אנחנו מדברים רק מצד הכלי, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנגיע לגילוי הבורא, זו כל העבודה שלנו.
תלמיד: פשוט מבחינת המושגים אני מנסה להבין את מה שאנחנו אומרים שאנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר. בתוך השפה הזאת, מה זה גילוי הבורא, זה אור פנימי?
כאילו שאתה יודע מה זה אור פנימי. יש לך פנטזיות כאלה שאני לא רוצה שאתה תהיה בזה, אני רוצה שאתה תהיה דווקא בהכנת הכלים ולא באורות. תאמין לי שזה יביא לך בלבול בינתיים.
קריין: קטע מספר 3.
"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."
(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב'" 1984)
אנחנו צריכים כאן להבין שמסירות נפש לחיבור של החברים זה מה שאני צריך לתת, רק לזה להיות מכוון ורק בזה להשקיע. התנאים שיש לנו היום, שאנחנו רואים את החברים שלנו מפוזרים במסכי המחשבים של כל אחד ואחד, כמו שאנחנו עכשיו רואים, אנחנו דווקא צריכים לקבל שזה מגיע לנו ככה לראות, שאני רואה לפניי כל כך הרבה קבוצות, כל כך הרבה צורות וכן הלאה, זה הכול כדי שיהיה לנו יותר קל ויותר נכון לכוון אותנו, את עצמנו לחיבור בינינו, ממש כך. דווקא בצורה כזאת שאני רואה כל כך הרבה חברים והם לא נמצאים לידי שאני צריך לבטל דברים גשמיים בינינו, אלא אני יכול לכוון את עצמי לחיבור פנימי בינינו, יותר מלב ללב, בצורה כזאת אני יותר קרוב למימוש הרוחני.
קריין: שוב קטע מספר 3.
"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."
(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב'" 1984)
שאלה: בנוגע למה שאמרת, שאנחנו צריכים לדאוג לחיבור פנימי בינינו מלב אל לב, נשמע שאין לזה כל כך מילים, אבל עדיין, מה בדיוק בתוכנו מתחבר? למה בדיוק לדאוג?
מתחברות בינינו רשימות מהכלי השבור שנקרא "אדם הראשון". "ראשון" זה בגלל שפעם המערכת הזאת הייתה שלמה ואחר כך נשברה, ואנחנו צריכים להחזיר את הרשימות האלו למערכת אחת, שכולנו קשורים יחד.
הרצונות האלה שהם חוזרים להיות יחד, הם נקראים "שכינה". מקום, רצונות שבורים שמחוברים ובחיבור ביניהם מתגלה אז הבורא. לפי עוצמת החיבור בין הרצונות השבורים שרוצים להתחבר על פני השבירה שביניהם, אז מתגלה הבורא לפי עוצמת הרצונות האגואיסטיים ולפי עוצמת החיבור למעלה מהאגו שלהם, איך שהם הצליחו להתחבר. לפי הפער בין השבירה והתיקון, לפי זה מתגלה האור העליון. אלה חוקים כמו בפיזיקה. כמה שיש התנגדות לחיבור, וכמה שמעל זה בכל זאת נמצא חיבור, אז מהמתח הזה מגיעה התגלות הבורא. זה כמו בחשמל. חוקים פשוטים.
שאלה: במה זה בא לידי ביטוי שהחבר רואה את עצמו גבוה מהחברים ואיך אפשר לעזור לו בתור עשירייה?
אנחנו יכולים לזהות בכל אחד ואחד צורות אגואיסטיות מפני שזה מוכר לנו מתוך הצורות שלנו. צורות אגואיסטיות יכולות להיות ברורות מתוך זה שאנחנו מכירים את זה מעצמנו, עד כמה אנחנו שונאים אותן, לא אוהבים אותן. ויכול להיות שאנחנו כבר לא מסתכלים על זה, אלא אנחנו מסתכלים על זה שהצורות האלו הן מפריעות לנו בחיבור בינינו, מפני שהן מפריעות לנו לגלות את הבורא בינינו בהשפעה הדדית.
זאת אומרת, אנחנו צריכים לעזור זה לזה. בדרך כלל העזרה היא בדוגמה, בלי דיבורים אפילו. דוגמה. צריך להראות כל אחד לשני עד כמה הוא משתדל להשקיע את עצמו בעשירייה. לא תמיד זה אפשרי, זה מאוד תלוי באופי של האדם, באופי של ההשתתפות שלו בחברה, אבל בכל זאת צריכים להראות את הנכונות שלו להיות מחובר איתם בתוך החברה.
שאלה: תמיד אנחנו לומדים שזה לא משנה אם החבר נמצא נגיד חצי שנה או שנה, או חבר שנמצא המון שנים, כולנו תמיד שווים בתוך העשירייה.
מפני שהנשמות לא שוות, לכן מחושב מלמעלה שמתקדמים, מתקדמים, מתקדמים בני האדם, והנשמות נכנסות לאותה קבוצה קטנה שהיא החלוצה כאילו, החלוצים שצריכים להגיע לדבקות בבורא, לתת לכל יתר המאסה הזאת הגדולה של האנושות נקודת חיבור עם הבורא, נקודת מגע. לקבוצה הזאת נכנסות כל פעם נשמות חדשות, ויש כאלה שנופלות בחזרה, ויש כאלה שמתקדמות יחד, הייתי אומר שזה תלוי במהות הנשמה של כל אחד ואחד, במהות הנשמה הפרטית.
תלמיד: אבל בהמשך לקטע הזה, כאילו חייבים להגיע למאסה קריטית. אז איך אפשר להגיע למאסה קריטית של עשירייה שממש כולם מוכנים ללכת כנגד עצמם אם עדיין לא כולם מגיעים לזה בתוך העשירייה? לא שאצלנו בעשירייה יש את הבעיה הזאת, אבל אני מדבר באופן כללי כלפי הנושא עצמו. נגיד שהיית בוחר את הנבחרים ביותר שיהיו בעשירייה אחת.
אתה לא יכול לבחור שום דבר, זה שטויות. אי אפשר לבחור אף אחד ושום דבר, אנחנו לא יודעים ואסור לנו את זה לעשות. אסור. "הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר קח לך.", חס ושלום שאנחנו נתחיל עכשיו למיין, אלו כן, ואלו לא, אלו צריכים להיות החברים שלנו ואחרים לא. רק שלא מפריע, שלא מקלקל, שלא מזלזל ממש בפועל. אבל לא שאנחנו יכולים למיין, זה יותר טוב וזה פחות טוב. מאיפה אתה יודע כל נשמה ונשמה מה צורת ההתקדמות שלה? אתה רק צריך לתת לכל אחד ואחד אפשרות להתקדם לפי מה שכותבים לנו המקובלים, וזהו. ואם נראה לך שהוא המפריע, אתה צריך בכל מיני דוגמאות האפשריות לך להראות לו, לא אתה לבד, אלא אתה נמצא בחיבור עם האחרים, ואתם מדברים ביניכם עד כמה אתם יכולים לעזור לחבר להתאושש, להתעורר, להיכנס לעבודה הדדית.
אבל רק תדע שהנשמות הגדולות והגבוהות הן דווקא מתקדמות מאוד לאט, ולא שהן מיד מרגישות את העניין הזה, אלא לוקח שנים ועשרות שנים לנשמה להתחיל להבין איפה היא בכלל נמצאת. אני ראיתי כאלו, שאדם אחרי עשרים ושלושים שנה אפילו רק מתחיל להבין על מה מדובר. וזה לא שכל שלושים השנה האלו עברו עליו בצורה סתם. לא סתם, אין דבר כזה, הבורא מטפל בו. אלא ישנם בו רצונות, שכבות כאלה כל כך כבדות שהוא חייב למיין אותם ולסדר אותם בשלבים שהוא לא יודע במה מדובר, כמו ילד קטן.
אז יש כאלו שיש להם בעיות, כביכול, ולא מתקדמים מהר. ועל זה כתוב "תיזהרו מבני עניים", שאין בהם שום דבר עדיין, "כי מהם תצא תורה". דווקא הם יהיו "זה הקטן גדול יהיה". לכן כל אלו שמתקדמים מהר, והולכים מהר, ומבריקים כאלה, לאו דווקא שהם יהיו המוצלחים בסופו של דבר. ולכן אסור לנו לעשות חשבון מי בעשירייה יותר ומי פחות מועיל או לא מועיל לפי מה שנראה לנו.
תלמיד: זה לגמרי ברור לי. התכוונתי לזה שאם יש עשירייה וכולם צריכים להגיע למצב שהם הולכים כנגד עצמם, אז איך זה יכול לקרות בעשירייה שכל אחד לגמרי במקום אחר עדיין?
כל אחד במקום אחר, כי עדיין אתם לא מתחברים לכלי אחד. ואפילו שתתחברו לכלי אחד, אז יהיה לכל אחד ואחד מקום משלו. ואז תתחילו להרגיש עד כמה אתם שונים עוד יותר מקודם.
קודם הייתם כמו תינוקות. אתה יכול להגיד, מה כל כך שונה בין התינוקות? מה שאין כן, הם גדלים, האופי של כל אחד והנטיות, והתכונות הפנימיות מתחילות להיות יותר ברורות, יותר בולטות. העיקר בשבילנו זה להמשיך ולא להיכנס למיון ולתיקון במקום הבורא." יום ליום יביע אומר".
שאלה: האם ביטול אמיתי זאת מתנה מהבורא, ואם כן, איזה פעולות עלינו לבצע כדי לקבל את זה ממנו?
ביטול אמיתי זה באמת פעולה רוחנית. אנחנו צריכים, כמו לכל הפעולות הרוחניות, לקבל עזרה מלמעלה. אין בנו שום דבר מפעולה רוחנית, מהשפעה, מחיבור. אלה דברים ששייכים לרוחניות. זה שייך לבורא. רק הבורא יכול לתת לזה כוחות, לבטל את עצמנו, לעלות מעל לאגו שלנו, להתחבר בינינו.
אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות את זה לבד, אז הכול עדיין נמצא במישור האגואיסטי. כך צריכים לגלות, להבין, ואז לדרוש כוחות. שהבורא יראה לנו את המצב האמיתי, שיתן לנו כוחות לבצע פעולות נכונות בחיבור, ושאנחנו נבין ונדע מה היה המצב לפני החיבור ועכשיו.
שאלה: כשמעלים כוונה על מנת להשפיע, האם אנחנו יכולים להגיד שלנברא יש יותר ניסיון מהבורא, כי הבורא הוא רק בשפעה ואין לו קבלה?
לא. הבורא מנהל גם את הרצון להשפיע שלו שזה הוא, וגם את הרצון לקבל שלו שהוא מנהל אותו, ברא אותו. אין לנו מחוצה לבורא שום דבר שיוצא משליטת הבורא, אין דבר כזה. אלא הכול נמצא תחת כוח הבורא.
אלא הבורא כשברא את הבריאה כאילו זז הצידה ונתן לנו איזה שטח ששם אנחנו יכולים להתקיים. ובשטח הזה אנחנו צריכים למצוא את עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו רוצים. לא שהבורא לגמרי עזב אותנו, הוא מנהל אותנו, אבל במצב כאילו לא נמצא. כמו שאנחנו מטפלים בילדים קטנים, הם חושבים שאנחנו לא נמצאים לידם ואז הם יכולים לעשות מה שבא להם. ואנחנו מסתכלים עליהם, אנחנו יודעים אם הם מתנהגים בסדר או לא בסדר. אותו דבר כאן, איתנו, הבורא כביכול עזב אותנו, הוא ברא מקום מצומצם כאילו, צמצום, ואנחנו בתוך הצמצום הזה יכולים להתקיים.
הקיום שלנו הוא אך ורק על ידי האגו שלנו. זאת אומרת שהוא עזב, אז נשאר רק כוח הקבלה. ואנחנו על ידי שנמצאים בכוח הקבלה הזה, מתחילים להרגיש לאט לאט, כל אחד לפי ההתפתחות שלו, עד כמה חסר לנו כוח השפעה. אחרת אנחנו נמצאים במצב סגור, במצב נמוך, ללא יכולת לאתר את עצמנו, להבין איפה אנחנו נמצאים ואיך קיימים.
העבודה שלנו היא עבודה כדי למשוך את כוח הבורא גם למצב החשוך שלנו. על ידי זה שאנחנו מתארים בפעולות שלנו, כאילו שאנחנו כבר נמצאים בפעולות הבורא. לכן "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך" וחיבור בתוך עשירייה, והשפעות הדדיות כמה שאפשר. על ידי הכוחות האלה, אנחנו קודם כל מושכים קצת, מקרבים אלינו את הבורא. ההשפעה שלו אלינו, נקראת "המאור המחזיר למוטב", "אור מקיף", שפועל עלינו מרחוק, עד שאנחנו מגלים שזה קורה.
שאלה: מהי הפעולה הפנימית בתוכנו שנקראת השתוות הצורה?
רק חיבור, רק חיבור ואהבה. אבל חיבור, אין יותר. אין לנו יותר מה לעשות, מה להשיג. אם ברור לך שהיה כלי שלם ונשבר, ועלינו לשחזר אותו, אז מה יש לשאול, רק להתקשר בינינו שאנחנו חלקי הכלי השבור, ולחפש על ידי איזה פעולות, איזה בקשות אנחנו יכולים להביא את החלקים האלה לחיבור.
תלמיד: מה הדבק הרוחני הכי טוב כדי לעשות את זה?
ויתור, קודם כל ויתור.
שאלה: דיברת על חברים שהבורא מטפל בהם ועוברים מצבים. למה כתוב "היזהרו בבני עניים" למה לא תאהבו, תתחבקו. ממה צריך להיזהר?
היזהרו מאנשים או מאיתנו, מהרצונות שלנו, שיש בהם רצון לקבל גדול. זה נקרא "בני עניים" שמרגישים את עצמם ריקניים, שאין להם שום דבר. ולמה? כי דווקא על ידי הרצונות האלה הגדולים שעובדים, מזה תצא תורה. על ידי זה אפשר להשיג את האור העליון, גילוי הבורא, הבנת הדרכים שלו, לעשות לו נחת רוח, דווקא על ידי "בני עניים". זאת אומרת, הרצונות שאנחנו מרגישים אותם במשך שנים, שנים רבות, שנמצאים בנו, הרצונות האלה ואנחנו לא יכולים לעשות איתם כלום. ויום יום, יום יום כך אנחנו כבר נמצאים בחיים שלנו בצורה ענייה. ותיזהרו מהם, כי דווקא הרצונות האלה נכנסים לתיקונים הגדולים, ודווקא הבורא מתחשב בהם, הוא אוהב את העניים האלו.
תלמיד: ואיך אפשר לעזור לחבר כזה שעובר מצבים, יוצא, חוזר, איך מקבלים אותו?
מה זאת אומרת, איזה חבר יוצא, חוזר?
תלמיד: יש לנו חבר שעובר מצבים, יצא קצת, נראה כאילו בעיניים שלנו שהוא נחלש. איך מקבלים אותו חזרה? כשהוא ירצה לחזור, איך אנחנו צריכים להתנהג איתו?
אם הוא לא מפריע אלא בתוכו יש כאלה נדנודים, אז מילא, מקבלים אותו חזרה. אבל אם הוא עושה כל מיני גלים בוא נגיד, מעורר גלים בעשירייה שלכם, אז אנחנו צריכים לבדוק האם אנחנו צריכים את זה או לא. לא על כל דבר אנחנו צריכים לסלוח, יכול להיות שהוא עושה לנו כאלו נזקים שאנחנו לא יכולים לצרף את הדברים האלה אלינו ולהתגבר, אלא ההיפך יכול להיות.
תלמיד: איך מחליטים מה זה גל שאי אפשר לקבל אותו ומה כן?
אתם ביניכם תחליטו, תנסו, גם תגידו לו. הוא חייב להתקשר למה שהחברה עוברת, ולהבין מה הוא מעורר.
שאלה: האם להיזהר זה אומר להימנע?
אני לא יכול להגיד על דברים כאלה בצורה ברורה מה הדין ואיך צריכים להתנהג, כי אלה דברים ספציפיים בכל מצב ומצב. לכן תדברו עליהם, אם יש לכם בכל זאת בעיה גדולה שאתם לא יכולים להתעלות מעליה, אז נדבר פעם. אבל זה מאוד קשה, כי אף אחד לא יכול מהצד להבין מה קורה לכם, כמה שתספרו.
שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את ההגעה של רשימות בשביל התיקון גם בצורה אישית וגם בתוך העשירייה?
כן, אנחנו יכולים לזהות האם המצב הזה שייך למצב הפרטי של כל אחד ואחד בתוך עשירייה, ואיך הוא משפיע בסך הכול על כללות עשירייה.
קריין: קטע מספר 4.
"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, וע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."
(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)
זה משהו מיוחד שאין בשום תופעה אחרת, גשמית. על ידי זה שאנחנו מתחברים, כל אחד נכלל בכל אחד, וכולם יחד נכללים בכל אחד, ברוחניות זה ככה. זאת אומרת, כל אחד נעשה כמו אדם הראשון, כל אחד, וזו תוצאה מיוחדת משבירת הכלי דאדם הראשון. למה הבורא שבר אותו? כי על ידי השבירה, שמתחברים יחד על פני האגו שלנו, אז אנחנו, כל אחד רוכש עוצמה, חיבור, שכל, רגש, את כל התופעות מכולם.
כל חלק וחלק מהכלי השבור, נעשה כמו כל הכלי השבור. וכמו כל הכלי המתוקן. זאת אומרת כל חלק, רוכש גם את השבירה, וגם את התיקון ונעשה כאדם הראשון, כל אחד, מכל הכלי השבור. זה בעצם יכול להסביר לנו קצת את הנחיצות בלבנות את הכלי ולשבור אותו ואחר כך לתקן אותו. אז כל נשמה ונשמה פרטית הופכת להיות ככלי כולו, כנשמה הכללית, ואז יוצא שיש לנו בזה עוצמה אינטגרלית בסך הכול של כל הכלי שהבורא ברא בצורה השלמה. אי אפשר לתאר את זה, כי כל אחד מאיתנו מקבל רצון, חיסרון, יכולת, לגלות את הבורא כולו, ובאמת משיג את זה. זה מה שנמצא לפנינו בגמר התיקון.
שאלה: איך אפשר לדמיין שבעולם הרוחני הכול מחובר, ובמיוחד איך לראות את החיבור של החברים בעשירייה?
אנחנו נגלה שכולנו מחוברים, ואנחנו לא צריכים לעשות בשביל זה שום דבר, רק לסלק את האגו שמפריע לנו לראות את התמונה השלמה, את החיבור השלם. כלום חוץ מזה אנחנו לא צריכים. רק לסלק את האגו שלמפריע לנו לראות את הצורה האמיתית, שמלכתחילה כולנו כבר נמצאים מחוברים יחד. וכל השבירה סך הכול עוברת עלינו בצורה פסיכולוגית, הייתי אומר. ושהאגו שלנו נברא כך, כדי שאנחנו נבין, ונבדיל "כיתרון האור מתוך חושך"1. שאנחנו נמצאים במצב חיבור, ואף פעם לא היה מצב שבור, ולא היה כולם מכל הקושי הזה, מכל הבעיות והדברים האלו. זה הכול אך ורק כדי שנבין יותר, נרגיש יותר באיזה מצב מושלם אנחנו נמצאים.
שאלה: עד כמה חשוב לכוונה הנכונה והעמוקה להוסיף פעולות פיזיות הנראות לעין בעשירייה?
חשוב במידה שהאנשים, החברים יכולים להתפעל מזה. אז במידה הזאת, חשוב לנו להוסיף את זה, ולעורר כך את החברה. אנחנו עדיין נמצאים במצבים שפעולות פיזיות הנראות לעין מאוד משפיעות עלינו.
שאלה: בהמשך לפעולות הפיזיות, משרד הבריאות הרי ביטל את ההגבלות של הקורונה, אז אולי אפשר שבזמן הכנס נתכנס באולם לימוד כעשיריות?
נדון על זה. אני לא יודע אם נעשה כך בכנס. אני לא כל כך בעד מיד לעשות את הכניסה של כולם יחד, של מי שנמצא בישראל, בקרבת מקום אלינו. וזה גם לא אפשרי לכולם, כי הרבה מהחברים שלנו אפילו בתוך המדינה הקטנה שלנו גרים רחוק. לעשות כנס כאן? לא יודע. אתם צריכים לדון על זה ולהחליט. האם אנחנו מסוגלים לספק לכולם כניסה, מזון, ארוחות וכן הלאה. זה לא פשוט. אתם יודעים את זה. אתם הייתם עושים את זה בדרך כלל.
אני גם חושש. אני רואה כאן על המסך לפני אנשים שנמצאים מצ'כוסלובקיה, וינה, טורקיה, לטין, קייב ,מאק, אלמטה, עוד מאק, טורונטו, וכן הלאה, אפילו קבוצות כמו רחובות, גליל, כרמיאל וכן הלאה, אני לא חושב שהם יכולים לבוא אלינו, אפילו שהם מישראל.
אני מפחד להכניס לקבוצה שלנו, שנראית לי היום הומוגנית, אחידה כזאת, שכולנו מרגישים את עצמנו שווים. זה לא חשוב אם אתה חי בברזיל, אסיה, ישראל, רוסיה, אירופה או אמריקה. ואם אנחנו נעשה כאן אצלנו ככנס פיזי, זה כבר ייתן מין חוסר איזון, חוסר שוויון בין אלו שנמצאים כאן, ובין אלו שנמצאים בכל העולם. לכן אני מאוד מפחד לעשות את זה. אני מבפנים עדיין הייתי מאוד חושש ונזהר. אני לא יודע מה לעשות.
אני אומר לכם את זה מפני שאני חושב שגם אתם צריכים להתכלל בהרגשה הזאת ולהחליט מה נכון לנו לעשות. כי העיקר בשבילנו זה להגיע לחיבור, ויכול להיות שיבואו עכשיו כמה מאות אנשים, נגיד שלוש מאות, ארבע מאות איש, יתכנסו לאולם הלימוד אצלנו, ויהיה חוסר שוויון בין מה שיש כאן, ומה שיש בין כל עשירייה ועשירייה. ואני לא חושב שזה יגרום לכלי אחד, יחיד, מאוחד.
אז בואו נחשוב על זה טוב טוב. ובינתיים אתם יכולים להצביע, האם כדאי לנו לעשות את זה, או לא כדאי. ואם כן, באיזו צורה. צריכים לחבר שאלות, ולהשתדל להבין איפה אנחנו נמצאים. זה טוב אם החשוב על השאלות האלה בעצמן.
אבל אני בעיקר דואג לשלמות הכלי הכללי. בשבילי מי שנמצא בפטגוניה בקצה העולם, בסין, ביפן ובאלסקה, ויש לנו חברים בכל המקומות האלו, אז בשבילי הם נמצאים יחד איתי. אבל בכל זאת אם כמה מהחברים, נניח ארבע מאות, יהיו פיזית יותר קרובים, והאחרים לא, זו כבר קביעת מצב בעולם הזה.
בסדר? אז תחשבו. אני רוצה שאתם תחליטו, שאתם תבררו את המצבים האלה, תדונו על זה כך שכל אחד ואחד יתכלל מכולם. הדיונים האלה בכל זאת מקרבים בינינו, ואנחנו צריכים את ההתקרבות. שום דבר אחר אנחנו לא צריכים. לא שכל, ולא כולם, רק התקרבות לבבית יותר ויותר קרובה בינינו. זה מה שאנחנו צריכים עד שהבורא יתגלה בקשר הזה.
קריין: מבחינה טכנית בישראל לפי החוק עדיין חייבים במקומות סגורים לעטות מסכות ולשמור על ריחוק. אז בטח שלא יהיו שלוש מאות או ארבע מאות איש, וגם יהיו מגבלות. זאת אומרת, יחד עם כל מה שאמרת, יש גם את המעצור הזה.
בסדר. טוב, נראה. אני לא חושב שזה יעבור כל כך מהר. אני לא חושב שהווירוס הזה ירצה להיפרד מאיתנו. יש לנו מספיק וירוסים פנימיים כאלו, ואנחנו נותנים לו לחיות בנו.
שאלה: בכנסים בדרך כלל הרבה חברים מתאספים פיזית בדירות או עושים פיקניקים. אולי כדאי לתמוך בזה.
ללא ספק, אתה צודק. אם אתם יכולים להתחבר בעשיריות לאיזה פיקניק, עשירייה אחת כאן, עשירייה שנייה שם, וכן הלאה. אם אתם יכולים בצורה כזאת לעשות לעצמכם איזה חיבור גשמי בהתאם להגבלות של משרד הבריאות המקומי, אני רק אשמח לשמוע על דבר כזה. זה מאוד חשוב. אבל בתנאי שאתם באמת דואגים לחיבור ביניכם על פני כל ההפרעות.
שאלה: יש כבר משחקי כדורגל עם 5,000, 10,000 צופים, אז אני לא יודע מה המניע לא ללמוד בפתח תקווה?
אנחנו עושים הכול אך ורק לפי הנחיות משרד הבריאות. נקודה. לא אכפת לי מה עושים במגרשים ובמטוסים, זה לא חשוב לי. חשוב לי רק לעשות לפי החוק. כך רב"ש לימד אותנו תמיד, שאנחנו צריכים לשמור על החוק שנקבע במדינה, למה? זו ההנהגה, כזאת היא ההנהגה מלמעלה. אם הבורא היה רוצה לעשות משהו אחר, הוא היה מכניס לראש של המנהיגים שלנו משהו אחר, לרופאים, למשרד הבריאות וכן הלאה. אנחנו צריכים לקיים את חוקי המדינה, של כל מדינה ומדינה שבה האדם חי.
תלמיד: אז משרד הבריאות הסיר את כל המגבלות, מלבד מסכות בתוך האולמות.
אני לא רוצה להיכנס עכשיו לזה. אנחנו לא דנים בזה כרגע, זה עוד מוקדם.
תלמיד: מה זה אומר שכל אחד נכלל מהכוחות של השני?
על ידי זה שאנחנו מתחברים, הנשמות שלנו לאט לאט מתקרבות והופכות להיות מערכת אחת. אז יוצא שמה שאני מרגיש, ומה שהשני, השלישי, והרביעי, מה שהם חושבים, מה שהם מרגישים, זה נהייה ממש כמו בעולם שלנו, כשאנשים חיים יחד, הם מתחילים להרגיש, ולהבין יותר את השני, אפילו בלי לדבר. כך גם אנחנו, רק בצורה יותר רוחנית פנימית.
תלמיד: שיש סגולה מיוחדת בין החברים?
כן.
תלמיד: מהי אותה סגולה?
הסגולה שאנחנו הופכים להיות לכלי אחד, שהבורא כבר יכול להתגלות בו.
תלמיד: איך אתה עובד בכלי אחד עם כל כך הרבה אנשים בעולם?
זה לא חשוב. מה זה כל כך הרבה, כמה יש לנו? אלפים. אנחנו מדברים על מיליארדים שצריכים כך להתחבר. זה לא חשוב. אם כולם מחוברים או רוצים להתחבר, אז הכוח העליון הוא מחבר, "כי בו ישמח ליבנו". אל תדאג, זה יסתדר.
תלמיד: הכול יכול להיעשות דרך האינטרנט, דרך המסכים האלה?
כן. חשבת לפני 20 או 30 שנה שיכול להיות דבר כזה, חיבור כזה בינינו, שאתה רואה את צרפת, סנט דייגו, ברזיל, איטליה, פיטר, אלמטה, טורונטו? תראה מה שקורה על המסך.
תלמיד: בחיים לא חלמתי על דבר כזה. אני רק אומר שנהיה איזו אבוקה של 300-400 איש בתוך אולם, שזה מה שאמרו החברים. זה לא אומר שאנחנו מתנתקים מהעולם.
טוב, אני מקנא בך שאתה יודע לדבר.
שאלה: איך קורה שצריכים לבטל את האגו כדי לגלות שאנחנו מחוברים, ובאותו זמן אומרים שהאגו והשבירה נשארים?
אנחנו מבטלים כוונה על מנת לקבל, ורוצים לעשות את הרצון לקבל ניטרלי, או אפילו בעל מנת להשפיע, ונהפוכו, זה מה שאנחנו עושים. הרצון לקבל בעצמו הוא לא נעלם, זו הבריאה, אתה לא יכול לבטל את הרצון לקבל בעצמו, אלא רק כוונה שאתה משתמש בו לטובת עצמך ולא לטובת הזולת.
תלמיד: אם כך, זה לא צריך להיקרא אגו כי הרצון הוא ניטרלי, אז למה אנחנו אומרים שהאגו נשאר?
לא. רצון לקבל הוא רצון לקבל, וכשנעשתה עליו כוונה לעצמו, על מנת לקבל, זה נקרא קליפה. אבל רצון לקבל הוא הטבע שלי, אם הוא יעלם, אני לא ארגיש את עצמי, אני לא ארגיש את המציאות, אני לא ארגיש כלום. הרצון לקבל עוזר לי להרגיש את עצמי ואת העולם ואת הבורא אפילו, כל מה שנמצא בי ומחוצה לי אני מרגיש בתוך הרצון לקבל שלי.
עכשיו השאלה, איך אני מתרשם ממה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל בצורה פנימית וחיצונה, איך אני מתרשם ממנו, כדי ליהנות בעצמי או כדי להנות לזולת? כאן ההבדל בין נברא לבורא. הנברא רוצה מלכתחילה ליהנות בעצמו והבורא להנות לזולת. וכאן אנחנו צריכים להשתדל לשנות את עצמנו מעל מנת לקבל מה שנקרא לעל מנת להשפיע. זו כל חכמת הקבלה, זאת אומרת מספר האמצעים שעוזרים לנו לשנות כוונה מלהיות מסתכלים ומכוונים לעצמנו, או להיות מסתכלים ומכוונים לטובת הזולת.
שאלה: בדאגה לחבר, האם צריך שיהיה משהו חוץ מתפילה לחיבור עם העשירייה?
דאגה לחבר היא צריכה להתבטא רק בזה שאנחנו עוזרים לו להרגיש שיש לנו שני דברים, להתחבר בעשירייה, ולגלות את הבורא בתוך העשירייה. זאת אומרת, לתקן את הכלי, להתחבר בעשירייה, ולגלות את הבורא בתוך העשירייה, לקבל את האור. שתי פעולות סך הכול אנחנו צריכים. ובזה צריכים לעזור כל אחד לאחרים.
שאלה: הדיבוק בחברים, בעשירייה, בזה אני צריך להתרכז ואז דרך זה אני אגיע לדיבוק עם כל הכוח של כל החברה? ואת הכוח של כל החברה אני ארגיש דרך העשירייה שלי?
כן. רק דרך העשירייה שלך. מה שלא יהיה, גם את גמר התיקון תקבל דרך העשירייה שלך.
תלמיד: אז אני לא יכול לקבל כוח מהחברה בצורה ישירה?
לא. איך אתה יכול בכלל להיות קשור עם החברה בלי עשירייה, תסביר לי, איך אפשר? זה לא לפי מבנה המערכת של המציאות, שאתה קשור לאיזה חלק ממנה, ואתה צריך להתקשר לחלק הזה ולעורר אותו, להחיות אותו, ושהחלק הזה יתחיל להתקשר לחלקים יותר גדולים, והם ליותר גדולים, עד שאתה מגיע למצב שאתה מרגיש את כל המערכת. רק כך זה עובד. אנחנו נמצאים במערכת, ולבטל אותה אתה לא יכול.
תלמיד: האם זה בסדר שאני עסוק רק בעשירייה שלי וזהו?
בינתיים כן.
שאלה: מה זה אומר להתכלל עם הכוח של החברים, במה זה תלוי?
להתכלל עם כוח החברים תלוי בכמה שאני מבין שזו הדרך לתיקון הנשמה שלי. אפילו בצורה אגואיסטית, שאם אני צריך לתקן את הנשמה שלי, הנשמה שלי זאת עשירייה. עשירייה. ואז אני צריך להתכלל בה, ומעצמי להגיש אותה לבורא. ואז הבורא מתגלה בתוך העשירייה כלפיי וכך אני מגלה את הבורא בתוך השכינה, בתוך הכלי, בתוך העשירייה. אין דרך אחרת להתקשר לבורא, אלא דרך עשירייה. וכל יום ויום אתם צריכים עוד פעם ועוד פעם לשכנע את עצמכם בזה, כי כל רגע מתגלות רשימות חדשות, ואנחנו צריכים להבין שזה התיקון.
שאלה: נאמר פה בקטעים האחרונים שקראנו שכוח ביטול אנחנו לוקחים מהעשירייה על ידי רצונות להתבטל של כל חבר לרצון אחד, אבל מצד שני אנחנו לומדים שרק הבורא יכול לעזור ולתת את הכוח הזה. זה לא ממש ברור מאיפה בשורה התחתונה אנחנו לוקחים את הכוח, מהחברים או מהבורא?
אין כוח חוץ מהבורא, אין עוד מלבדו, אבל חיסרון לאותו כוח אנחנו צריכים לקחת מעצמנו ומכל החברים. כי סך הכול היינו פעם קשורים יחד ועכשיו אנחנו צריכים לחזור לאותו מצב שיש לנו חיסרון להיות שוב יחד, לשחזר אותו מצב שהיינו יחד ולמשוך את הבורא שיעזור לנו, שיעשה וימלא.
תלמיד: אז בעצם מה שאתה אומר שחיבור הרצונות צריך להפוך לתפילה משותפת ואז בורא ייתן את הכוח?
וודאי. סוף סוף הבנת משהו.
שאלה: אמרת שאני מגיש את העשירייה לבורא, איך אני עושה את זה?
בזה שאתה תומך בהם, רוצה לחבר אותם, לאהוב אותם, להעלות אותם כלפיי הבורא, לדחוף אותם קדימה, למעלה. זה נקרא שאתה נותן את הכלי הזה לבורא מצידך שיתגלה בו, שיטפל בו, שיתקן אותו וכן הלאה. תשע ספירות ואתה המלכות, תשע ספירות לפנייך ואתה המלכות שאתה מבטל את עצמך ורק רוצה להחיות אותם, שהבורא יתגלה בהם.
קריין: קטע מס' 5.
"ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל- אין בהחברה הקדושה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה, והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב".
(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)
שאלה: מה זאת אומרת שהכול נמשך על ידי האיש שנחשב יותר לאין ועקב? הרי כולם עושים את העבודה הזאת.
אבל כל אחד שיכול לבטל את עצמו יותר הוא נחשב ליסוד, למלכות של החברה, ובזה אדרבא, כולם נכנסים לתחרות, כמה שכל אחד יהיה יותר נמוך, יותר מתבטל כלפיי החברה, אז כל החברה יכולה להרוויח ולגדול מזה, בזה ישנה תחרות.
תלמיד: אבל קצת מוזר המילה תחרות פה, כי כולם בטוח עושים את המקסימום בשביל זה.
זה איש את רעהו יעזורו, בצורה כזאת. שאני מקנא באחרים, שנראה לי שאחרים הרבה יותר גדולים, מבטלים את עצמם, משפיעים לכולם ואיפה אני, זה נקרא "יעזורו", יש על זה הרבה פסוקים.
שאלה: אמרת קודם שמה שמיוחד ברוחניות שכל אחד נעשה ממש כאדם הראשון ויוכל לגלות את הבורא לחלוטין, ומצד שני לפעמים, כמו בקטעים האלה, כל אחד הוא אחר, הוא חלק אחר בגוף, הוא חתיכה אחרת בפאזל. איך ליישב את שתי הצורות האלה? מצד אחד כל אחד הוא חתיכה בפאזל, מצד שני כל אחד הוא הפאזל כולו.
קודם כל זה שכל אחד הוא אחר, בזמן התיקונים כך אנחנו מתארים את הכול לעניינינו, אבל ככל שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לתיקונים אמיתיים כל אחד ואחד מרגיש שבאמת הוא כלול מכולם, ו"אדם הוא עולם קטן" ומגיע בסופו של דבר לזה שאין חוץ מהבורא, והוא שום דבר, זה "ישראל, אורייתא, קדוש ברוך הוא חד הוא".
אנחנו לא יכולים עכשיו להבין את זה בשכל הבהמי שלנו שפועל רק לפי כמה שהוא מחלק ומחבר דברים מוגדרים, אבל כשאנחנו נגיע לרוחניות אנחנו נבין שככה זה. שאמנם כל אחד מאיתנו מרגיש את עצמו שהוא אחד מול הבורא, ובכלל במציאות, יחד עם זה הוא דווקא צריך להתכלל עם כולם ולבטל את עצמו כלפי כולם כדי להגיע למידת ישראל. איפה שאתה רואה, בכל מקום שכתוב ישראל, אתה יכול במקום זה להגיד את השם שלך, ככה רב"ש לימד אותי. "שמע מיכאל, ה' אלוהינו, ה' אחד", אתה חייב להגיד את זה לעצמך. ובכל דבר כך, כי אין חוץ ממך ואין חוץ ממנו ואתה רוצה להגיע להזדהות עם אותו כוח אחד.
תלמיד: איך זה שכל אדם צריך להגיד לעצמו מסתדר עם מה שאמרת קודם שצריך לדחוף דווקא את החברים ושזה יהיה הרצון, דווקא מחוצה לי? אמרת קודם שכל אחד צריך לחשוב שכל החברים מתחברים ביניהם ולבורא.
זה בדרך. אמרתי לך שיש הבדל בין איך שאנחנו מתארים בדרך, או שהבורא מתאר לנו את כל המציאות, לבין הסוף שהמציאות מתגלה כאמיתית. יש הבדל בין תפיסה אינטגרלית שלמה ובין תפיסה דיסקרטית , בדידית. אבל בטוח שזה כך, אין יותר מאדם אחד, כפי שבעל הסולם כותב "אין בעולם יותר מנשמה אחת". כך הוא מסביר לנו, וכך זה יתגלה לאט לאט. הבעיה שלנו שאנחנו לא יכולים לתפוס בשכל שלנו מה זו רוחניות, מה אפשר לעשות. אז משחקים עם זה ומשחקים עם זה עד שגדלים, ולאט לאט אנחנו נכנסים, אנחנו עוד לא נכנסנו לתפיסה הרוחנית אפילו במקצת, ואז אנחנו מתחילים להבין מה זה נקרא האינטגרליות הזאת, מה זה נקרא שהכול אחד וכלל ופרט שווים. אלה דברים שלפי השכל שלנו, לפי הרגש שלנו, לא מתקבלים.
קריין: קטע מס' 6.
"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת".
(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
קריין: אפשר לקרוא את הקטע שביקשת על שאין בעולם יותר מנשמה אחת.
כדי לענות לחבר ששאל.
קריין: של בעל הסולם, זה ממאמר "שישים ריבוא נשמות".
"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר." תשמעו עכשיו "כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד." ברצון לקבל "דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו".
יפה, אבל אין מילים לזה. עד שנקבל את ההרגשה הראשונה מה זה נקרא "רוחניות", לא נוכל לתאר לעצמנו איך זה, הרבה אנשים ואחד, איך זה הרבה נשמות ואחד, איך האינטגראליות הזאת קורית, שמתחבר הכול לדבר אחד. לא נוכל לתאר את זה.
שאלה: כן, בקטע הקודם, מה זה אומר שנאה לעצמו?
שנאה לעצמו זה לאגו שלו, כשאדם כבר שונא את האגו שלו, על זה שהוא מפריד בינו לבין הבורא. האגו עומד בינינו, ביני לבורא, ואני צריך לסלק אותו, אני לא מסלק אותו אלא מנטרל אותו, שלא יהיה בצורה אגואיסטית, ואחר כך אפילו אני עובר ומשתמש בו בעל מנת להשפיע. אז אם כך, לא שאני עובד דרך זכוכית שמרחיקה אותי מהבורא, דרך העדשה הזאת, אלא דרך זה שאני מקרב את הבורא אלי. זה כמו במשקפת, אנחנו יכולים להפוך אותה כאילו ולראות קרוב, או לראות רחוק, וכך אנחנו משתדלים להפוך, כשאנחנו הופכים מראיה לקרוב לראיה מרחוק, או ההיפך, זה נקרא שאנחנו עוברים צמצום, ואז מתחילים לעבוד לפי השיטה האחרת, איך לקרב את הבורא אלינו.
זה הכול תלוי בנו, כי הבורא זה כוח שממלא את כל המציאות, והכול תלוי רק איך אנחנו מקבלים את הכוח הזה.
שאלה: מהי התחושה של רוחניות?
תחושה של רוחניות, שאנחנו נמצאים בעולם אחד, ואנחנו כולנו שייכים לכוח אחד, ואין בינינו שום התנגשות, אלא כולנו משייכים את עצמנו לאותו כוח אחד העליון שנקרא בורא, שברא אותנו ומחזיק אותנו, מקיים אותנו. זה הכול. מזה מתחילה ההרגשה הרוחנית. ואז ודאי שאדם כתוצאה מזה מאוד משתנה.
תתארו לעצמכם שאנחנו עכשיו מקבלים עובדה, שזה ככה בהרגשה שלנו, שכולנו שייכים לשורש אחד, והוא מנהל אותנו, שולט עלינו, ואנחנו כולנו לפי זה מתחילים להרגיש כמה שאנחנו קרובים זה לזה, שייכים אחד לשני, ויכולים מתוך זה לקבוע את המצבים הרוחניים המתקדמים שלנו. ככה זה.
שאלה: אנחנו למדנו היום על הביטול, ומה זה אומר להיות בביטול במהלך הכנס?
במהלך הכנס זה הרבה יותר חשוב מכל יום ויום להיות בביטול, כי בזמן הכנס מה שמיוחד, זה שבכל זאת יש הרבה יותר אנשים בחיבור מאשר בשיעור הבוקר, זה כולל נשים, כולל גברים, כולל רחוקים, כולל כאלה שנמצאים ולא נמצאים בשיעורים שלנו. בכל זאת יש עצמה הרבה יותר גדולה, ויש גם אנשים חיצוניים, כאלה שאנחנו לא רואים ולא מרגישים אותם, ואפילו לא סופרים אותם, אבל נמצאים איתנו מחוגים רחוקים מאוד, וממש יש אלפי, אלפי, אלפי חיבורים נוספים. אז יש עצמה גדולה בכלי שלנו, וכמה שאנחנו בחלק הפנימי של הכלי נהיה מחוברים יחד, ונרצה להיות בכלי אחד, אותו הכלי האחד הוא יקבע גם את צורת החיבור אלינו בכל החוגים, בכל העיגולים החיצוניים שלנו, ואנחנו נוכל להשפיע לעולם בצורה מאוד משמעותית.
תלמיד: זאת אומרת בכנס, ביטול עצמי הוא פנימי, הוא עבודה פנימית יותר?
כן, ודאי, עבודה הרבה יותר פנימית, ואנחנו צריכים להבין את זה ולהיות מוכנים לזה, כך נתקדם.
קריין: קטע מספר 7.
"מוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו."
(הרב"ש. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
שאלה: לאהבת חברים מספיק ביטול, או שצריך גם מסך?
זה לפי המדרגה, כל החוקים הרוחניים מתחילים מרגע שאנחנו רוצים להיכנס ליחסים בינינו, ועם הבורא, וזה עד גמר התיקון. אל תחשוב שזה נגמר, אל תחשוב שהעשירייה שלך היא כמה דרגות, שאתה עובר את כתה א' ובכתה ב' כבר אין עשירייה וכן הלאה. זה נמשך ומגיע עד גמר התיקון, וברגע האחרון של גמר התיקון, אתה תראה כמה קשה לך להתחבר עם החברים, ולא תיארת לעצמך עד כמה כל אחד ואחד מהם הוא אגואיסט, ועומד עם סכין מאחורי הגב, ככה מחזיק, וכולם, כולם חושבים איך הם יכולים להרוג אותך, זוועה ממש. כל הקליפות, איפה הן מתגלות? הן מתגלות בין החברים. כל עולם הקליפות מתגלה בין החברים, כל הדברים הרעים ביותר, גיהינום, כול זה בין החברים. אין יותר, אין מקום רע יותר.
תלמיד: האם בביטול עצמו אנחנו מתחברים, נוצר חיבור?
ביטול זה לא חיבור, ביטול זה כמו צמצום, אני מבטל את האגו שלי, אבל אז השאלה, על ידי מה אני אתחבר, חוץ מהאגו אין לי כלום? אז אני מבקש מהמאור המחזיר למוטב שיבוא ויהפוך חלק מהאגו שלי להשפעה. זה נקרא כבר לקבל על מנת להשפיע, אני כבר חייב להיות בכלים דהשפעה בפועל, כדי להתחבר. זה יבוא, צריך רק יותר ויותר לכלול את עצמנו עם מה שאנחנו עכשיו קוראים.
שאלה: מה הכוונה של המילה "מוכרח" פה?
מוכרח זה חייב, חייב לגלות את האהבה שיש בליבו לחברים. חייב לגלות בפועל, "מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, לחברים אחרים, "שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא" שכל אחד ירגיש שהאחרים עוסקים באהבת חברים, "שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו." זאת אומרת יש התכללות, לא של הכוחות האגואיסטים, [שדרכם] כל אחד רואה את השני ואז נעשה יותר חד ואכזרי, אלא ההיפך, כל אחד רואה איך החברים מתגברים על עצמם ורוצים לגלות את היחס, החיבור, האהבה לאחרים, והוא גם נכלל בזה. אם היינו יכולים עכשיו להתקשר בינינו בצורה מינימאלית כזאת שכל אחד מראה לאחרים כמה הוא רוצה להיות באהבה, כמה הוא נמשך לזה, שזו כל התקווה שלו, ההשתוקקות שלו, אז היינו נמצאים כבר מיד בהרגשת העולם הרוחני.
שאלה: אחת מההנחיות ששמענו ממך בהכנה לכנס היא, שבזמן הכנס אנחנו צריכים גם לעורר אחד את השני בין העשיריות, זאת אומרת החיבור הוא בתוך העשירייה אבל התמיכה והדוגמה והקנאה היא גם בין העשיריות.
בין העשיריות עוד לא אמרתי, אמרתי בתוך העשירייה, בין העשיריות זה קשה מאוד, כדי להתחיל להתקשר בין העשיריות אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו בתוך העשירייה, אני לא יכול להתקשר בעצמי לעשירייה אחרת, זה יהיה רק בלבול, זה לא נכון. תתאר לעצמך שאתה נמצא בכאלו יחסים בחברה האנושית. איך אני שנמצא בחברה שלי מתקשר בעצמי עם משהו שהוא מחוצה לי? זה לא טוב, רק בתנאי שאני מרגיש את עצמי מחובר לעשירייה, במידה ובאופן שאני מחובר לעשירייה, שאני נמצא איתם כבר באיזו מסגרת אחת כאחד, אז אני מעורר את כול המסגרת, ואנחנו מתקשרים כולנו יחד לעשירייה אחרת, לא אני בעצמי, זה לא נכון.
תלמיד: כן, ודאי שלא אני בעצמי אלא מתוך העשירייה, ככה הנחית אותנו לפחות, אז מה העבודה, יש עבודה בכלל בין העשיריות בזמן הכנס?
רק לתת דוגמה חיצונית, כל אחד לאחרים, כל עשירייה לאחרים וכל אדם לאחרים אבל ממש לעורר את ההתקרבות, החיבה, הדבקות במשהו, רק בזה, עדיין לא הגענו למצבים שאנחנו מחוברים ממש בתוך העשירייה כיחידה אחת ולכן אנחנו לא יכולים עדיין להתחבר בין היחידות, שכל יחידה עוד תהיה כאחת, עשרה כאחד, אז בין האחדים האלו, שכל אחד מהם מתוך העשירייה, נוכל להתחיל להתחבר בין העשיריות, בינתיים לא, להיזהר מזה.
תלמיד: אמרת שצריכים לתת דוגמה של התעוררות בין העשיריות, איך עושים את הדוגמה הזאת שאתה מדבר עליה?
אנחנו נותנים דוגמה אחד לשני כדי לתת להם דוגמה טובה, איך אנחנו מחוברים בינינו, לא שאנחנו רוצים להתחבר איתם, עם עשיריות אחרות כלשהן, לא, אלא רק לתת דוגמאות אחד לשני עד כמה אנחנו מחוברים בתוך העשירייה. לא לקפוץ למעלה מהמדרגה שלנו, איפה שאנחנו נמצאים רק שם אנחנו צריכים להיות דבוקים לאותו מצב.
שאלה: למה כשאנחנו לומדים תע"ס יש ההרגשה של חיבור בעשירייה וכשמפסיקים זה נעלם?
מפני שבלימוד תע"ס אתה לא מקבל שום תגובה נכונה מהלימוד חוץ מהשכל, ובשכל החיצון שלך נראה לך שאתה מחובר וחושב עם כולם יחד, זה שקר.
שאלה: בקשר למה שאמרת קודם שהחברים יהיו עם סכין וירצו להרוג זה את זה, אם יש אצלי בעשירייה חבר שאני מעדיף ממש שכל האנושות תיחרב רק לא להיות איתו, האם אני צריך להחליף עשירייה כדי שהאנושות לא תיפגע בגלל הדבר הזה?
תתייעץ עם החברים.
סדנה
איך אנחנו מחזיקים את עצמנו ממה שעכשיו דיברנו, בזמן הכנס, בהכנה לכנס ובזמן הכנס?
*
שאלה: אני מדבר במיוחד על המפגש בשבת שהוא מפגש עשיריות, שזה רק אנחנו, זה לא אתה, זו לא ישיבת חברים, זה מפגש שבו אנחנו בעצם הולכים להרים, לחזק אחד את השני, מה בעצם אנחנו יכולים לקבל מהזמן שלנו ביחד, כשאנחנו לא מקבלים ממך?
ממני אתם מקבלים רק הכוונה, כיוון, ממש כך, אבל את כל ההתקדמות לאותו הכיוון, אתם מבצעים רק בחיבור ביניכם, ולכן מאוד חשוב כמה חשיבות אתם נותנים לזה, לשמוע מה אומר הרב, כי זה כיוון בדרך, ללכת כך או אחרת, אבל לבצע את הפעולות שהרב ממליץ לבצע, את זה אפשר רק בעזרת חברים, כי דרך זה מגיעה עזרת הבורא, וכך מתקדמים. לכן יש כאן שני דברים, צריך לשמוע עצות של הרב ולבצע אותן בקשר עם החברים.
מי שמבין ועושה זאת בצורה שבה הוא לא יוצא מהשביל הזה הוא מצליח, יש הרבה הפרעות, גם כלפי הרב אבל במיוחד כלפי החברים, ואנחנו צריכים להשתדל להתעלות מהן, ממש. להתעלות ולהרגיש שקודם כל אנחנו נמצאים בדרך, אנחנו נמצאים בהתקדמות, בהתקדמות יפה, טובה, ודאי שאנחנו רוצים יותר, אבל אנחנו לא מבינים עד כמה הכלים שלנו כבדים, אנחנו נמצאים בדור האחרון חברים, ולכל אחד ואחד יש כזה אגו שהוא עוד לא התחיל להכיר בו, ולכן אנחנו צריכים להתאזר בסבלנות. וטיפה ועוד טיפה מצטרפת לחשבון גדול וכך על ידי איש את רעהו יעזורו נגיע. אבל עצות והכוונות הן מהרב, והמימוש הוא בין החברים. וכך נצליח.
לכן ודאי שאני ממליץ לכם אחרי שאתם מבינים ושומעים את הכיוון הזה, את ההכוונה הזאת ממני, לבצע זאת רק עם החברים, רק יחד, רק בהסכמה הדדית, רק בהכוונה הדדית וקדימה בכל צעד. בהצלחה.
(סוף השיעור)
-
"וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב', י"ג).↩