שיעור בוקר 23.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: "בתוך עמי אנוכי יושבת"

בתוך עמי אנוכי יושבת – קטעים נבחרים מהמקורות

זאת נקודה מאוד חשובה שעליה אנחנו עכשיו נדבר. כי זאת בעצם תפיסת המציאות שלנו המודרנית, המטריאליסטית, שהעולם מתפתח באבולוציה שלו לפי המדע, לפי מה שאנשים חושבים, כך לימדו אותנו במאה ה-20 שהכול נברא מאטום ואחר כך מתפתח יותר ויותר, וכך החומריות שלנו והתפיסה שלנו וכך אנחנו נולדנו והתפתחנו.

ובעצם אם אנחנו נלך ל"הסתכלות פנימית" של חלק א' "תלמוד עשר הספירות", אז שם כתוב כך, "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה". זאת אומרת, הכול נברא מיד מרצון של הבורא שהוא השלם, אז אין לו חילוקים, אין לו חלקים ואין לו סיבה ומסובב, אלא הכול מתגלה כלפינו מהתפיסה שלו, מהתמונה שלו, מהמציאות שלו שהיא כולה שלמה ואף פעם לא הייתה מתיישבת, מתגברת, מתייצבת, מתפתחת בחלקים. כל זה אנחנו מדברים כלפי הנברא בלבד.

ולכן למה אני עושה הקדמה כזאת? שתבינו שכך אנחנו צריכים להתייחס למציאות, שהכול נמצא, אין שום דבר מכאן ועד גמר התיקון וגם כן מלפני ואחרי כל הנקודות האלה, שעדיין לא קיים. אלא הכול קיים במציאות שכולה שלמה, שכל המציאות כולה ושלמה זה הבורא בעצמו, והוא רק רוצה שהנבראים יגלו אותו באיזה תהליך ששייך אליהם. שלפי כמה שהם מסוגלים, רוצים, הם יעשו את הדרך בהתפתחות שלהם, זה נקרא ההתפתחות הרוחנית שלנו, ההתפתחות הפנימית שלנו. אבל בעצם מה שאנחנו מגלים, כמו שכתוב, "ואכלת ישן נושן".

ולכן אנחנו צריכים לשנות את התפיסה שלנו, של מי שנמצא עדיין בתפיסה מטריאליסטית שהכול מתפתח. אלא רצוי לנו מאוד לתאר כמו שאנחנו תמיד מתארים לעצמנו שוב את מערכת אדם הראשון, שרק היא קיימת וכול מה שישנו ואנחנו נצטרך לגלות קיים בתוכה, במערכת הזאת של אדם הראשון. ושהכול נשבר, נסתר ומתגלה בחלקים, זה הכול כלפינו, כלפי האדם המשיג. אבל לא שזה באמת כך קורה מחוצה לאדם, מחוצה לאדם יש לנו אור אין סוף שהוא קיים בצורה שלמה וקבועה.

אני שוב ממליץ לכם לדפדף ב"הסתכלות פנימית" חלק א' "תלמוד עשר הספירות", שם הוא מסביר לנו את הדברים האלה בצורה ברורה, פשוטה, ישירה. אומנם שעד שאנחנו מתחילים להשיג את הפשטות הזאת זה לוקח זמן.

אז יוצא לנו כך עכשיו כתוצאה מהתמונה הזאת, מה כלפינו? כלפינו כך, שההבדל בין להרגיש את עצמי חלק מהכול לבין להרגיש את הכול, זה הבדל בין להרגיש את עצמי כאילו שקיים שזאת לגמרי לגמרי צורה דמיונית, לבין להרגיש שקיים כוח עליון, הבורא, והוא כולל הכול. ולכן הכול זה נקרא הבורא או מערכת אדם. כשאנחנו כבר מגיעים לתפיסת הבורא, לגילוי שלו, אז ככה אנחנו נקראים "אדם", מפני שאנחנו דומים בזה לכוח העליון. או לפחות שאנחנו נקראים אדם או בני אדם, שזה אותם החלקים שרוצים לגלות את הצורה השלמה, שהם יקראו אדם, מערכת כללית שבה נמצא הבורא, שמתגלה בה, וכך אנחנו צריכים בעצם לתאר שזאת כל המציאות.

יוצא מזה, שאם אנחנו לא מסתכלים על עצמינו כמו על מערכת שנמצאת בתוך האדם הזה, אז אנחנו לא קשורים לרוחניות ואין לנו קשר לאלוקות. זאת אומרת, לתאר לעצמנו או את עצמנו כל הזמן במערכת הכללית, שאנחנו נמצאים במשהו עגול, במשהו סגור וקיים וחוץ מזה לא קיים כלום, זאת בעצם תחילת ההתפתחות הנכונה שלנו.

וההבדל בין הגשמי לרוחני, זאת תפיסת המציאות הזאת. או שאנחנו תופסים את המציאות הזאת שהיא מתפתחת או שהיא מתגלה, זה הבדל גדול מאוד. שהיא מתפתחת, זאת אומרת היא לא מושלמת והיא מתפתחת בהדרגה באבולוציה, או שהיא מתגלה לנו, שאנחנו גם כן קוראים לזה אבולוציה, אבל אבולוציה של גילוי המציאות האמיתית, הקבועה, הקיימת, שנבראה מיד לפי רצון הבורא כמו שקראתי עכשיו, ש"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה". זאת אומרת, כוללת בתוכה הכול, הכול. המציאות הזאת היא כבר נמצאת, ואנחנו רק מגלים אותה כלפינו במידה שאנחנו עושים יגיעה לגלות אותה. זאת אומרת, השתוות הצורה שלנו עד כמה שהיא יכולה לגלות את המציאות הזאת האמיתית, הקיימת.

לכן ההבדל בין התפיסה האגואיסטית שלנו, מהתפיסה האמיתית, היא איך אנחנו מקבלים את המציאות. או שאנחנו רואים את המציאות שהיא מתפתחת וכך אנחנו מרגישים. כי בדרך בעיתו, בדרך ייסורים מתפתחת בנו המציאות, תפיסת המציאות, ואנחנו מגלים אותה לאט לאט כך, אז נראה לנו שמה שאנחנו מגלים לא היה קודם, כי כלפינו באמת זה לא היה קודם ועכשיו זה מתגלה. או שאנחנו אומרים, לא, אנחנו צריכים לתפוס את זה בצורה אחרת, כי אנחנו רוצים להיות אלה שקובעים את ההתקדמות הרוחנית שלנו, ולכן אני צריך להגיד שהכול תלוי בי וביגיעה שלי, במאמץ שלי הנכון. ולכן, אני לוקח את הגילוי הזה, כביכול את ההתפתחות, כי ההתפתחות היא פנימית שלי וגם אני כביכול לא מתפתח, אני רק מגלה בי בתוכי את הכוחות, את הכלים כדי לגלות את המציאות שכבר קיימת וכך אני מתקדם. זה ההבדל בין התפיסה האינדיווידואליסטית, השקרית, האגואיסטית, לתפיסה הכללית שלנו, הרוחנית.

לכן, אם אנחנו מקבלים את כל המציאות שאנחנו קיימים בה ושהיא כללית וקיימת כולה בצורה השלמה, ורק במאמץ שלנו, בחיבור שלנו להידמות לאותה המציאות השלמה, אנחנו נעשה מאיתנו שלמים, היינו מחוברים, אז בהתאם לזה נגלה באיזו מציאות אנחנו קיימים ובזה נראה את העולם החדש. אנחנו לא נגיד שאת העולם הזה אנחנו בנינו או שעכשיו הוא נולד ומצטייר לפנינו, אלא אנחנו, בהתפתחות הרצונות שלנו, התכונות שלנו, אנחנו בזה מגלים את מה שיש בינינו, סביבנו, בתוכנו, והכול תלוי ברצון שלנו, עד כמה הוא עובר בהתפתחות שלו מרצון אישי אינדיווידואלי ונעשה יותר ויותר רצון כללי, חברתי. ובהתאם לזה אנחנו מגלים שנמצאים במערכת חברתית אחת גדולה, שהכול קשור זה לזה, ואנחנו לפי המאמצים שלנו נכנסים לחיבור בינינו וכך מגלים מערכת שכולה נמצאת בחיבור אחד.

זאת אומרת, יש הבדל גדול מאוד איך אנחנו מתייחסים למציאות ועד כמה אנחנו מסדרים בקשר בינינו לבנות כלים לתפיסת המציאות, ואז המציאות הופכת להיות מנסתרת למגולה.

שאלה: אמרת שתחילה אנחנו רוצים להגדיר בהתפתחות הרוחנית שלנו שהכול תלוי בנו, ובמידה שאנחנו עושים מאמצים אנחנו מקבלים את התפיסה הנכונה. באיזה רגע, בכל זאת, אנחנו צריכים להגיע לבקשה לבורא?

זה לוקח הרבה זמן, זה תלוי לאיזה נשמות. יש אנשים שכביכול מוכנים לבקש מהבורא, מהכוח העליון, אלה נשמות קלות, נשמות די נפוצות. אבל נשמות כבדות עם רצון לקבל גדול, אם העתיד שלהם חזק וטוב שהם צריכים לעלות לפסגה יותר גבוהה מהאחרים, הנשמות האלה הן נשמות גדולות וכבדות, ואצלם לוקח הרבה שנים עד שהם מתחילים להרגיש בכלל שיש להם איזה קשר לבורא, איזה יחס לבורא.

אחרי שנים רבות הם מגלים שכן, "אני במציאות שלי תלוי בבורא". כי האגו שלהם גדול, הם לא מרגישים יותר חוץ מאשר את האגו שלהם, ומה שלא נכנס לתוך האגו לא מובן להם, לא מקובל שזה קיים. ואז יוצא שהם אנשים שצריכים שנות התפתחות רבות עד שהם מסכימים שקיים בורא והם צריכים לפנות אליו והם תלויים בו, ולא רק במצבים מיוחדים שהם מתייאשים, אלא בכל דבר ודבר להיות קשור לבורא, שאין רגע שאני נעתק ממנו אלא כל הזמן אני חייב להיות תלוי בו. וכך הם רואים את עצמם, וזה לוקח שנים.

אחר כך, וזה לוקח עוד כמה שנים, הם מתחילים לראות ששום צעד, שום שינוי בהם לא יכול להיות בלי שהם קשורים לבורא, בלי שהם מבקשים ממנו, בלי שהם מוצאים קשר עימו, אפילו קשר לא ריאלי, לא מגולה, אבל בלי להתייחס לבורא. יש כבר חוט פנימי שקושר אותם לכוח עליון, שהוא היסוד של כל הטבע, ואז הם מתחילים בזה להיות לאט לאט שותפים לבורא.

הבורא לא צריך שותפים, זה ברור. וכל המציאות היא, כמו שעכשיו קראנו, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות. הכול זה נקרא "מחשבת הבריאה". אבל אנחנו צריכים לגלות אותה לאט לאט, והכול תלוי עד כמה האדם משייך את עצמו לכל המציאות. ולכל המציאות אנחנו יכולים להתחיל להיות קשורים אליה, להתחבר אליה, לעבוד עימה דרך העשירייה, לכן זה כל כך חשוב.

יוצא לנו, שאם אני מתקשר לכל המציאות דרך העשירייה, זו הגישה היחידה הנכונה שאני רואה את המציאות אחידה והבורא בתוכה, ואני הוא שהולך להתקשר ולחקור את המציאות. אבל אם אני לא מתייחס לזה כך שהמציאות היא כולה כמו מערכת עשר ספירות, או חברים שלי, קבוצה, עשירייה, אז אין לי קשר למציאות האמיתית ואני נמצא זרוק מכל ההסתכלות הנכונה, אין לי כבר הסתכלות פנימית אלא הסתכלות חיצונה על המציאות. ואז יוצא שלצערי אני מסתובב הרבה שנים עד שאני בכל זאת מגיע בדרך ייסורים לתפיסה הנכונה.

שאלה: בקשר לנשמות הכבדות, אני שומע בפעם הראשונה שהן אפילו לא שומעות שהבורא עומד מאחורי הכול וזה חיסרון.

לא. אבל הנשמות הכבדות האלה הן רוצות להשיג את הבורא, הן מאוד נמשכות לחוכמת הקבלה, הן לא יכולות לעזוב את חוכמת הקבלה. למרות שהן נמצאות בינינו הן אטומות, ולא כל כך תופסות את הכול מהר ונכון.

תלמיד: ואם אתה רוצה כביכול לקרב את עצמך לנשמות הכבדות האלה ולהשאיר עוד כמה שנים כדי להרגיש את התלות הזאת בבורא?

זה לא תלוי בך, מה אתה מכתיב לעצמך תוכנית תיקון? אתה צריך כל רגע ורגע להשתוקק להיות כבר בסוף התיקונים, זה מה שהבורא מצפה ממך. ועד כמה שתצליח או לא זה לא עניינך, אבל להימשך לסוף הדבר אתה חייב מלכתחילה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. איך לאבחן והאם צריך בכלל לאבחן אם יש לך נשמה כבדה או שאולי אתה פשוט מתעצל ולא עושה מה שצריך?

אתה לא צריך לעשות עם זה חשבון כי אתה לא יודע. אתה צריך לדעת רק דבר אחד, אני עושה מאמץ כדי להיות ברגע הבא בהשפעה גמורה דרך החברים לבורא, מה חסר לי לזה. זה הכול. אם אני לא נמצא בנטייה הזאת, אז אני נמצא בתפיסת מציאות מטריאליסטית, רציונלית, זאת אומרת אגואיסטית, ובשקר.

שאלה: אתה אומר שכל העולם מחוצה לי כבר מתוקן ורק אני צריך לתקן את עצמי. אבל אני נתקע באיזה קיר טוטאלי, אני יודע שזה משהו שהטבע שלי לא מבין, לכן אני סוגר את העיניים ונכנס לעשירייה עם הניסיון להתחבר איתם. ושם אני מוצא עוד איזה מחסום, ואתמול אמרת שאנחנו עדיין לא בדרגה להתפלל ולבקש מהבורא שיבטל את הקירות בינינו, אז איך אני יכול לעבוד בזה? מה הדרך הנכונה שאני יכול להתייחס לכל מה שאמרת עכשיו ולעובדה שאנחנו עדיין לא יודעים לבטל את המחסומים בינינו?

הדרך היא פשוטה. אני צריך לראות אחרי כל חבר את הבורא שעומד אחריו, ואם אני רוצה להגיע לבורא, אני קודם כל חייב להגיע לחבר, להדביק את עצמי אליו בלב אחד בינינו, ושם אני אגלה את הבורא. זה הכול. הדרך היא מאוד פשוטה, מאוד ברורה, היא נמצאת לפנינו, רק האגו שלי כל הזמן מסית אותי מהכיוון הזה ולא נותן לגמור את היגיעה.

שאלה: תמיד לימדו אותנו אל תפחד, אל תבקש, זה החוק בכלא, בצורה הגשמית ביותר. למה הפחד הזה לא מאפשר לנו לבקש משהו מלכתחילה?

אתה לא יכול לפנות לבורא מפני שאין לך הרגשה שהוא קיים. ולא מן הסתם כתוב שהבורא נמצא אחרי החברים, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". אתה לא יכול להשיג את הבורא, מציאות כזאת שהיא כוח, אם לא יהיה לך מקום שהכוח הזה יתגלה. הבורא צריך להתגלות באיזה חומר, והחומר הזה הוא העשירייה. אם תתחיל לחבר את העשירייה מהחברים שלך, אתה תיתן לבורא מקום שבו הוא יתגלה. זה מה שחשוב. המקום הזה נקרא עשירייה, או בית המקדש, מלכות, לא חשוב, יש לזה הרבה שמות. אבל אתה צריך מקום שבו הבורא יכול להתגלות. לכן, תחשוב איך אתה תוכל לבנות מקום שהבורא מתגלה.

סך הכול מה שאנחנו לומדים זה איך לבנות מקום, והבורא נקרא מקום, כי הוא מתגלה לפי תכונות המקום, תכונות החברים שאני מחבר. ואז, סך כל החיבור ביניהם נותן לי את אופן המקום, אופי המקום. ולכן אני קורא לבורא לפי אותה צורה, לפי אותה עוצמה, שאני יכול לחבר חברים יחד, כי הוא מתגלה בהם. י-ה-ו-ה זה גילוי האור העליון שאין לו שום שם, בתוך הרצונות שאנחנו מחברים בינינו בהשפעה הדדית זה לזה.

תלמיד: מלכתחילה אין לי בכלל כזאת פונקציה כמו לבקש בחיים, יש לי פחד שמשתק אותי ואני אף פעם לא אבקש שום דבר מאף אחד, אני יודע שבחיים זה לא טוב לבקש, מה לעשות עם זה? אני לא יכול לעבוד עם זה, מלכתחילה יש לי כזה מחסום, לא יכול לבקש.

זה טוב מאוד בעולם החומרי שלנו, וזה לא יכול להיות ברוחניות. ברוחניות אתה צריך לקרב את החברים אלייך ואת הבורא אלייך עד כדי כך שהם נמצאים בפנים, בתוך הלב שלך, בתוך הרצונות שלך, ואז אתה מבקש. ואין שום בושה בזה ושום בעיה, אלא ההיפך, אתה עושה את זה בעל מנת להשפיע לו. זה שאתה רצית לבקש או לא רצית לבקש בחיים שלך זה כי לימדו אותך בחיים הקשים שלך שלבקש לא יעזור לך, והפוך, זה יפיל אותך בעיני האחרים. אבל בקבוצה זה אחרת, כשאני מבקש חיבור עם האחרים שהם יעזרו לי ואני אעזור להם, אנחנו הולכים לקראת מטרה אחרת, לעשות נחת רוח לבורא, להתקרב אליו. אז אני לא מבקש לעצמי, כל הנטייה שלי מהתחלה ועד הסוף היא בשבילו. זה בנוי בצורה כזאת שאם אתה בודק מהתחלה ועד הסוף אתה רואה שאין כאן שום דבר שנותן לך איזה קשר אגואיסטי, לא טוב. אל תדאג. תבדוק טוב ואתה תראה עד כמה המערכת הזאת היא מערכת אידיאלית ממש.

שאלה: אתה מדבר על נשמות גדולות שיגיעו אלינו למערכת או שהן כבר נמצאות איתנו בשיעורים? ואם החבר לא הגיע לשיעור, האם זה אומר שיש לו נשמה גדולה?

לא. זה לגמרי לא שייך אחד לשני. אנחנו מדברים על האנשים שמשתוקקים למטרת הבריאה, שהדרך שלהם יכולה להיות יותר קשה, מבולבלת, לוקחת הרבה זמן, אבל הם נמשכים לזה וכל הזמן נמצאים בזה, הם לא עוזבים את הקבוצה. אם הם עוזבים את הקבוצה, הם מנתקים את עצמם מהתהליך, וזה לא שייך לנשמה גבוהה, זה שייך לזה שאו שהם לא רוצים, או יותר נכון הבורא לא רוצה בהם.

שאלה: "במחשבה אחת נבראה המציאות", איך אנחנו מגלים, באיזה אופן, את המחשבה הזאת בעשירייה?

אנחנו צריכים לגלות, צריכים לקבל, שכל המציאות נבראה בבת אחת מרצון הבורא. ולבורא אין תוכנית, לפעמים אנחנו אומרים כך, כי אנחנו מדברים בלשון בני אדם, אבל לבורא אין תוכנית. לפי הבורא כמו שהוא כותב "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה", זאת אומרת הכול כבר נברא וקיים. אז איפה אנחנו? אנחנו רק לא מתאימים לאותה המציאות. זה כמו תינוק שנולד, הוא נמצא בעולם שלנו, אבל הוא לא מרגיש אותו, ממש לא. ואז לאט לאט הוא צריך להתפתח כדי להרגיש איפה הוא נמצא. כך אנחנו בעצם מגלים את העולם הרוחני, שאנחנו קיימים בו אבל לא מרגישים. וכל חכמת הקבלה היא, איך לקבל אותה המציאות שבה אנחנו קיימים. לכן היא נקראת חכמת הקבלה. אז נשתדל לעזור זה לזה, כי אנחנו כולנו יחד, כמה שקשורים יותר זה לזה, עוזרים ותומכים זה בזה, כך אנחנו מזרזים את ההתפתחות שלנו לגלות איפה אנחנו נמצאים. אבל נמצאים בעולם אין סוף, במציאות שגם בהתחלה וגם בסוף זו אותה המציאות.

תלמיד: אבל יש רצון, לחבר בעשירייה יש חיסרון, אנחנו מחברים אותם יחד, איפה מתחילה המחשבה הזאת שבה הכול נברא?

שאתם רוצים לגלות את הבורא השלם ביניכם, כוח השפעה, כוח אהבה, שישרה ביניכם. זו בעצם מחשבת הבריאה. שאתם תגלו את עצמכם כמחוברים כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ברצון, במחשבה, בהכול אחד. ואנחנו מגלים את זה על פני כל מיני מכשולים כדי להשיג את המחשבה הזאת, כי לא יכולים, כמו שדיברנו כבר הרבה פעמים, לגלות חושך בלי אור ואור בלי חושך. לכן אנחנו חייבים לפי זה לגלות את ההתנגדות, את ההתנגשות בינינו, והיא נשארת באחוריים של כל מצב רוחני. כך אנחנו מגלים את האור, רוחניות, קשר, אהבה, עד שמגלים את הבורא. במידה שאתה מגלה מצבים שהם אנטי בורא, במידה הזאת אתה מגלה אותו. המצבים, הכוחות שהם אנטי בורא הם נקראים קליפות, לכן אי אפשר לגלות את הבורא בלי לגלות את הקליפות או לגלות את האהבה בלי שנאה. זאת אומרת האגו חייב להתגלות בצורה האמיתית, שהוא יהיה כנגד הבורא כצד השני, כהעתקה, כאחוריים.

תלמיד: נניח שישנן הפרעות שלא מאפשרות להתחבר עם החברים, קליפות כמו שאתה אומר, ובסוף מצליחים להתחבר, להרגיש איזושהי אהבה, קשר בינינו, אבל זה עדיין לא הבורא, אמרת שהבורא זה משהו אחר, זה בתוספת לזה.

כן, בינתיים זו רק התגלות שלו בצורה ארצית מה שנקרא, בתוך הרצון, אבל לא מעל הרצון, לא באמונה למעלה מהדעת, לא בקו האמצעי. יש לנו עוד ועוד לטפס לכיוון הנכון בינינו.

שאלה: כשאנחנו בונים את המקום הזה להתגלות שלו, באיזו מידה הדרך של הייסורים היא מחויבת והכרחית ואיך אנחנו יכולים להמתיק אותה?

אנחנו צריכים לקיים כל מה שמקובלים אומרים בצורה שמסוגלים, וזה בהדרגה, זה נפתח לנו יותר ויותר. גם אני מדבר יום יום על כל מיני הבחנות שאנחנו צריכים לגלות לפנינו ולהשתדל לקיים בינינו, וכך נתקדם. יש לנו דרך, מסלול, תוכנית, ואנחנו הולכים לפי זה. יש לנו תנאים שלא היו אף פעם באנושות. אנחנו קיימים כבר בעידן שכל הכלי שהבורא ברא הוא עכשיו נמצא בתנועה לתיקון, לחיבור. ולכן אנחנו צריכים רק לקיים את זה, להשתדל מיום ליום לראות את הדברים האלה בצורה שבינינו נכנסים לפעולה.

שאלה: אם המציאות שקשורה לחושים שלנו היא אשליה, בעוד שהמציאות היא זו של הבורא ושל תכונת ההשפעה, האם רק במציאות אנחנו יכולים למצוא את נקודת הקשר בין האשליה לבין המציאות, או יש משהו גם מחוצה לעשירייה?

אני מבין שיש לך מחשב, אתה מסתכל לתוך המצלמה, רואה אותנו דרך המסך, אתה יכול להחליף תמונה במסך, לראות בה עוד כל מיני תמונות, הכול תלוי איך שאתה מסובב את כלי הקליטה. אותו דבר אנחנו, אנחנו יכולים להיות בכל מיני מצבים מכאן ועד גמר התיקון, שכל המצבים האלה הם ירדו עלינו מלמעלה למטה, ואז אנחנו בהתאם לזה צריכים לטפס עליהם, זו כל העבודה שלנו. אז חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אנחנו יכולים לטפס על סולם המדרגות.

שאלה: אנחנו לומדים שמאחורי כל חבר נמצא הבורא. כשאנחנו משחקים כלפי החבר האם זה אומר שאנחנו משחקים גם כלפי הבורא, אם כך, איפה היראה כלפי הבורא?

אני משחק כלפי החבר שאני רוצה לאהוב אותו ועדיין לא מסוגל לפי התכונות שלי, אבל אני משחק בטוב, אני משחק לטובתי ולטובתו כדי להגיע ולהתקרב לבורא. מה שאני משחק כלפי החבר אני משחק כלפי הבורא, כי אין עוד מלבדו. אני פשוט רואה את הבורא שנמצא לפניי בכל מיני אופנים, נגיד עשרה חברים, אז אני רואה לפניי תשעה חברים ואני רוצה להתייחס אליהם באהבה, בנתינה, בחיבור, אני כמלכות מתייחס לט' ראשונות. בצורה כזאת שאני נמשך אליהם ודרכם לבורא, שאחריהם נמצא הבורא, אחרי כל חבר וחבר נמצא הבורא, בצורה כזאת אני נמשך לעשירייה, אני נדבק ממלכות שלי לט' ראשונות, ובצורה כזאת אני כביכול מעלה את התפילה שלי, אור חוזר שלי, דרך ט' ראשונות, וכך אני מתייחס לבורא. החברים שלי הם לא במקום בורא, הם פשוט מציגים לי תנאים שדרכם אני יכול להתייחס לבורא.

שאלה: אנחנו מדברים על קשר וירטואלי, מה צריך לעשות כדי שהקשר הרוחני בינינו והבורא יהיה בלתי פוסק ובלתי חוזר?

זה צריך להיות למעלה מהצמצום שאתה תעשה על כל האגו שלך שמתגלה, ומסך ואור חוזר. אז אתה תעשה פרצוף רוחני, ובפרצוף הרוחני הזה אתה כבר תתפוס, תדפיס בתוך הפרצוף את כל היחס שלך לבורא כאור חוזר, ואת כל יחס הבורא אליך כאור ישר. ואז אור ישר ואור חוזר יתלבשו זה בזה, ובזה אתה קובע את המדרגה, את המצב שלך. הגעת דרך חיבוק עם החברים לזה שהבורא מתגלה ביניכם כאור פנימי. נקווה שנגיע לזה.

שאלה: תיארת שאנחנו חיים בתוך מערכת סגורה, בתוך הרצון, וזה המטריאליזם של השיטה. כדי לעבור לממד אחר, שזה כבר לחוש את הבורא כאילו מחוץ לרצון לקבל, זו מערכת מקבילה. איך אנחנו עוברים בין המערכות האלה, חוץ מהדרך שאנחנו לומדים? זה כמו מעבר לעולם חדש.

זה מעבר לעולם החדש, נכון, זה מאהבה עצמית לאהבת הבריות, ובתוך אהבת הבריות לאהבת הבורא. זה נכון, אלו שתי מערכות שונות לגמרי. המערכת שלנו זו מערכת שקרית, שהיא בנויה אך ורק כדי שאנחנו נבדיל יתרון אור מתוך החושך. ולכן אנחנו נמצאים במערכת שהיא באמת לא קיימת, מערכת אגואיסטית, זה הבורא ברא, "בראתי יצר הרע", כדי רק מתוכו לגלות את ההפוך. אבל אין יותר מהחושך אלא רק לגלות את האור. אז כך נמשיך ונגלה.

תלמיד: איך אנחנו מעבירים את צורת העבודה הזאת? מה שאנחנו יודעים בעולם הגשמי זה לא תופס שם. במה מעבירים, מחשבות, כוונות, אנרגיות, איך עוברים לקשר הלבבי בינינו במערכת החדשה?

גם עכשיו אתה מעביר הכול דרך אנרגיות, דרך מחשבות, דרך רצונות. גם עכשיו. רק נדמה לנו שאנחנו מתקשרים בינינו בכל מיני יחסים גשמיים, זה הכול רוחניות. רק הרוחניות הזאת היא נסתרת אחרי הגשמיות, כדי שאנחנו לא נחשוב שאנחנו כבר נמצאים ברוחניות. אנחנו צריכים לגלות את זה בעצמנו.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא, האם יש תפיסת מציאות לא נכונה?

לא, יש תפיסת מציאות נכונה תמיד, אבל רצויה או לא רצויה, זה ההבדל. גם עכשיו אני נמצא בתפיסת המציאות ממה שהבורא בעצם בורא בי, עושה בי, אבל אני לא מסכים עם המצב הזה. זה מגיע מהבורא? ודאי ש"אין עוד מלבדו", אבל אני לא מסכים עם זה, אני רוצה מציאות אמיתית, יחסים כאלו עם הבורא שהם יגלו יחס אמיתי של הבורא אלי. והמקובלים שכבר עברו את הדרך הם אומרים לי, שיחס הבורא אליך זה יחס של אהבה, תגלה אותו, ואז תרגיש את האמת.

שאלה: לגבי תפיסת המציאות, שמענו שהגישה היחידה הנכונה היא להסתכל דרך העשירייה. החיים שלנו הם מלאים בכל מיני מקרי המציאות. אתה יכול לתאר לנו קצת מה זה נקרא להסתכל על המציאות דרך העשירייה?

רק דרך חברים. רק בצורה שאני נמצא איתם בקשר, כך אני מתייחס אל החיים שלי, רוחניים, פנימיים, עליונים. אם אני לא מסתכל דרך עשירייה, דרך קשר של עשירייה, אני רואה את העולם החיצון אגואיסטי, שקרי. זה הכול. אם אני מסתכל דרך עשירייה, אני לפחות מכוון לכיוון הבורא, שאחרי כל העשירייה הזאת הבורא נמצא. ואז "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", זאת אומרת אני, ומה שמתגלה בתוך עשירייה שזה התורה, שזה האמצעי כדי לגלות את הבורא, כך זה כבר מכוון אצלי ואני רוצה כך להגיע ליישום.

תלמיד: כשאני עובד בתוך העשירייה זה ברור. אם אתה יכול לדייק לי קצת את העבודה, כשיש לי משפחה, יש לי עבודה.

אני לא רוצה להיכנס לזה, נמאס לי מכל הדברים האלה. יש לך משפחה, יש לך עבודה, בסדר, תהיה בזה. אני לא רוצה לדבר על זה יותר.

תלמיד: לא על זה אני מדבר, אני רוצה להבין את הגישה איך להסתכל על כל המציאות דרך העיניים של העשירייה, איך אני הופך את כל המציאות לכלי שמשרת לי את העבודה מול העשירייה, אם אתה יכול לדייק לנו את העבודה הזאת?

אני עובד בעשירייה וזו העבודה הרוחנית שלי. חוץ מזה אני נמצא בכל מיני עבודות בעולם הזה כמו שהעולם הזה קובע ואין לי ברירה, אני חייב לעבוד בזה, ושם אני עובד כך כמו שהעולם דורש ולא יותר מזה.

תלמיד: ואיך אני משייך את זה גם להתפתחות הרוחנית ולעבודה שלי עם העשירייה?

אם אתה עושה את זה מתוך אין ברירה, שאתה חייב לבצע את זה כדי להתקיים בעולם הזה, כי גם את זה קבלת מהבורא ואתה חייב לבצע אז אתה מבצע. אבל אתה לא מחפש אחרי האנשים האלה, שאתה עובד איתם שם, את הבורא, אחרת תתבלבל. אחר כך זה יהיה, אבל עכשיו עוד לא, עכשיו אתה חייב לעבוד בעבודה שלך, ובכל מה שאתה שייך אליו בצורה כמו שכולם עובדים, כמו שכולם עושים.

רק מה עוד היחס? שגם את זה קִבלת מהבורא כדי להיות בזה בצורה כמו כולם, וחוץ מזה יש לך קבוצה ובקבוצה אתה חייב להשקיע את עצמך כמו ברוחניות כלפי הבורא, וחוץ מזה יש לך משפחה, גם שם אתה קיים בצורה כזאת, שחצי מהעולם הזה וחצי מהעולם הרוחני, בוא נניח, באמצע, תלוי עד כמה שאתה מקבל משם תמיכה, אבל בשבילך עיקר העבודה הוא בעשירייה.

שאלה: הדבר החשוב ביותר בחיים זה העשירייה. אתה אומר שנגלה את כל המציאות מקצה לקצה דרך העשירייה, איך לא לראות בזה קבלה אגואיסטית, שאני אהפוך להיות איזשהו אדם מיוחד?

אל תפתח שום דבר לעצמך ואל תחשוב על הדברים האלה, אתה עוד רחוק מזה מיליון קילומטרים. אז אל תחשוב על זה, תחשוב על המציאות האמיתית שאתה צריך עכשיו לעבוד איתה.

תלמיד: האם נכון עכשיו להחזיק את העשירייה בכל המצבים הדרמטיים, והעיקר לזכור שהדבר החשוב ביותר זה העשירייה?

כן, זה נכון. אבל לא שאתה על ידי העשירייה רוצה להסתיר את כל הדברים הלא נעימים בחיים שלך, אתה רוצה להיות גם בזה וגם בזה, כי את הכול אתה מקבל מהבורא ואתה לא בורח מאף מצב.

שאלה: איך לפרמט את עצמנו נכון למציאות רוחנית?

כמו שכתוב במאמרי רב"ש. נקודה.

שאלה: בפתיחה, בהקדמה לשיעור אמרת שהגישה שיש אבולוציה, הגישה של דרווין היא לא נכונה, אם הבנתי אותך נכון. כשאנחנו לומדים על התפתחות הרצון אנחנו אומרים שיש עביות, וזה מתחיל מהשורש, וזו בעצם ההתפתחות של האדם. האם ארבע הבחינות יצאו בבת אחת וכך נברא העולם, והאדם היה מאז ומתמיד?

המציאות לא נמצאת בהתפתחות בפני עצמה, אלא נמצאת בהתגלות כלפי כל אדם ואדם בצורה פרטית שלו ובצורה כללית כלפי כל המציאות שאנחנו נמצאים. אני לא רוצה לבלבל אתכם, נראה לכם שאתם נמצאים בחברה אנושית גדולה על פני כדור הארץ בתוך יקום ועוד ועוד כל מיני מערכות, זה הכול נדמה לכם בתפיסה שלכם. איך שזה באמת תגלו אחר כך, עכשיו אתם אפילו לא יכולים לתאר את זה. ועל דרווין ומה שדברנו, תשמע שוב את השיעור ותשמע מה שאמרתי, אין לי כבר זמן וכוח לחזור על זה.

שאלה: דברת על נשמות כבדות בעשירייה, איך נוכל להרגיש את זה כעשירייה כדי שנוכל לעזור לאותן הנשמות?

אתם צריכים פשוט להמשיך כמו קודם, להיות סבלנים לכל אדם ואדם בעשירייה, אם הוא לא שובר את חוקי העשירייה. אבל אם יש לו אופי קשה, זה לא נורא, אתם צריכים בכל זאת להחזיק. כל חבר וחבר בעשירייה, אם הוא בכל זאת נוטה להתקדמות אז הוא חבר שלנו. זה הכול.

שאלה: אמרת שבמידת ההתקדמות משתנה התמונה של המציאות, של האשליה. הדמיון שלנו בכלל מסוגל לשנות את התמונה הזאת?

לא, לגמרי לא. כל הדמיונות שלנו, כל מה שאנחנו מתארים לעצמנו, זה לא יכול לתת לנו שום עזרה. אנחנו צריכים רק להיעזר בקשר בינינו, בהגברת הקשר בינינו בעשיריות.

שאלה: אנחנו מנסים להתחבר עם החברים, אבל זה עמוק בתוך הדאגה הגשמית. אז איך אפשר לעבור מהדאגה הגשמית לדאגה הרוחנית? איך נעביר את המאמצים שלנו מצורה גשמית לצורה רוחנית?

כמה שתשפרו ביניכם את ההתקשרות הגשמית, אתם בזה, דווקא בזה, מתקרבים להתקשרות הרוחנית. אחד גדל בתוך השני.

קריין: אנחנו קוראים מתוך "הסתכלות פנימית" בחלק א', בכרך א', עמ' ט"ז, עמ' 16, אות ח'.

אות ח'

במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות,

והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות

השכר המקווה, והיא מהות היגיעה

"וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו ית', בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו. כי הוא ית', אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט, כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים ומיוחדים, בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש, לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'. ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים, וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט א', יחיד ומיוחד, שאצל השי"ת, האור הנמשך והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש.

ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל."

זאת אומרת, את המחשבה הזאת אנחנו צריכים לקלוט, להיכנס בה, שהיא תפרמט אותנו, תבנה אותנו כך שהיא תמלא אותנו ואנחנו נחשוב ונרגיש רק בתוך המחשבה הזאת. אין יותר ממחשבה. המחשבה הזאת נקראת "מחשבת הבריאה", זה הכול. תוכנה שלפי זה הכול קיים, מתקיים, מתקשר בכל המערכת שנקראת "אדם". ואותה מחשבה אנחנו משיגים, אנחנו רוצים להתקיים לפי אותה מחשבה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לקחת בחשבון בעשירייה כשאנחנו מנסים להגיע לחיבור בינינו? מה לשים בעדיפות ראשונה לגבי הכוונה?

החיבור בעשירייה צריך להתגלות בכל אחד ובכולם יחד, וצריך לתת לכם את הרגשת הייחוד. ייחוד, שסך הכול זה מה שאנחנו מגלים. גם ב"הסתכלות פנימית" חלק א' בעל הסולם מסביר לנו שהשגת הייחוד זו בעצם המטרה שלנו.

ואיך אנחנו משיגים את הייחוד, שהוא "אחד, יחיד ומיוחד", הוא מסביר לנו לפי איך שהרמב"ם שהיה חכם גדול מסביר את זה, שאנחנו צריכים כדי להשיג את הייחוד, להרגיש את עצמנו שאנחנו לגמרי נמצאים בפירוד בינינו, בניגוד. והניגוד הזה בינינו הוא דווקא עוזר לנו "כיתרון אור מתוך החושך" להשיג את הייחוד, וכוח הייחוד זה כבר מהות הבורא.

שאלה: אמרת שהמחשבה הזאת שאנחנו משיגים בעשירייה, מפרמטת אותנו. באיזה אופן בדיוק?

היא פועלת עלינו ומכוונת אותנו, מסדרת אותנו, מכיילת אותנו, אפשר כך להגיד, עושה לנו כיול, כך שאנחנו מתחילים לחשוב כמו הבורא, מהרצון לקבל אני מגיע למחשבת הרצונות להשפיע.

קריין: מסמך "בתוך עמי אנוכי יושבת", תת כותרת: הערך היחסי שבין הפרט והכלל. קטע מס' 9.

הערך היחסי שבין הפרט והכלל

"צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו וניזון מתוכו, הן בחומר והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

זאת אומרת, כולנו נמצאים בקשר סופי, כך זה נברא, אבל כלפינו זה מתגלה רק בצורת קלקולים כדי שאנחנו נרצה לגלות את עצמנו מקושרים ותלויים זה בזה, ועוזרים ועובדים במערכת אחת שכולה כולה אידיאלית, אינטגרלית. שאנחנו נרצה להיות בזה, ואז מתוך החושך נגלה את האור מה שנקרא, ובצורה כזאת המערכת מתגלה, לפי ההסכמה, לפי הרצון, לפי הנטייה לתיקון.

והתיקון הזה הוא רק בנו. באף מקום, בשום דבר לא צריכים לתקן כלום, רק את התפיסה שלנו.

שאלה: למאמר הזה יש איזו משמעות בחיים הגשמיים, אבל בחיים הרוחניים, שאנחנו מנסים לתת לעשירייה, מה זה אומר שהמכונה מקולקלת ואז כל המערכת לא עובדת? איך אפשר לפרש את זה בעשירייה?

אתה רואה את העשירייה שלך, היא מתוקנת או מקולקלת? היא עדיין מקולקלת ואתם צריכים לנסות לסדר אותה כך שהיא תהיה מתוקנת. אז מקובלים נותנים לנו כל מיני דוגמאות, עצות כלליות, שלפי זה אנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר נמצאים כאן בקשר עם הבורא. אנחנו מבקשים ממנו שיעשה עלינו תיקונים. אנחנו רואים את התיקונים האלה, האם הם מתממשים בנו, בינינו, או לא, האם הוא מחבר בינינו או לא.

וכך בעצם, על ידי זה שאנחנו רוצים לייצב את היחסים בינינו ולתקן את המערכת, אנחנו בזה מתחילים להיכנס בקשר עם הבורא, שאני פונה אליו ומבקש, "תעשה כך, תעשה את זה, תעשה את זה, תקרב אותנו זה לזה", וכן הלאה. אנחנו נמצאים בקשר עם הבורא יותר ויותר, וזה מה שחשוב. העניין הוא לא עד כמה אנחנו מתקשרים, אלא עד כמה אנחנו זקוקים לבורא ומתקשרים אליו. זה בעצם כל העניין.

ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כביכול מתקנים את הקשר בינינו, אבל בעצם אנחנו מגלים את הבורא, שהוא קיים, שהוא הכוח הקובע והכול תלוי בו, ואנחנו צריכים לבקש הכול ממנו. וגם אני זה לא אני אלא מה שהוא מכתיב לי. וגם היחס שלי לחברים, ושל החברים אלי, זה גם לא אני והם אלא רק הבורא. ואז אנחנו רואים שרק הבורא קיים בכל המציאות, שאין עוד מלבדו.

שאלה: כמה חושך צריך בשביל להיות בצורה קבועה בקשר עם הבורא?

צריך להיות חושך טוטלי כדי שאנחנו מעליו נקבע את האור השלם.

שאלה: מה זה אומר לתאר את התמונה הזאת? שדיברת על הדחייה, על הדמיון, שענית לחבר איך לדמיין.

אני לא יודע, כבר לא זוכר על מה מדובר. נעזוב, שיחזרו על זה ויחשבו על זה.

קריין: קטע מס' 10, בעל הסולם.

"בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

אנחנו מתקרבים לזה. בוא נגיד כך, אתם רואים מה קורה עם הווירוס הזה, שעכשיו כולם סובלים, כל העולם סובל וכל העולם רואה שכל המפעלים נופלים, כל ההתקשרות בין המדינות, כל מיני דרכי אספקה, הכול. לא ידוע מה יקרה. כשאנחנו נעשה אחר כך חשבון מה אנחנו מפסידים אז נראה שהפסדנו את הכול, מה קורה לנו.

אנחנו נגיע למצב שנניח נגלה באיזה מקום שיש מקור למגפה וכל העולם תלוי בו, במקום הזה, כי משם יכולה להתפשט איזו מחלה, איזה וירוס. אחר כך במקום אחר עוד משהו, ובמקום אחר עוד משהו. עד שאנחנו נגלה שכולנו קשורים זה לזה, ואין לנו ברירה אלא לקבל את עצמנו כמערכת אחת. עד שאנחנו נצטרך לעשות קשר בין כל מערכות הבריאות, מערכות האספקה, ממש בכל העולם, ולדאוג לכל העולם. כי כל עוד יש בעולם מישהו שהוא חולה וסובל, במשהו, אני לא יכול להיות בטוח שיהיה לי טוב. אני מדבר בצורה אגואיסטית, לא כלפי הבורא אלא שהאנושות כך תגלה.

לכן לפנינו יש עוד את הכרת הרע בקשר בינינו, שעומד עכשיו ומתגבר יותר ויותר. ואין לנו ברירה אלא להבין שבקשר הטוב בינינו בלבד אנחנו נגלה את החיים הבטוחים, הנכונים והטובים. ואם לא הקשר הטוב, אז אנחנו לא בטוחים מה יקרה מחר.

שאלה: לגבי מה שאמרת קודם, כשאמרת שאנחנו תמיד צריכים לבקש מהבורא. אני תמיד רוצה לבקש מהבורא אבל המציאות הזו מסיחה את דעתי כל הזמן, אני מנסה לבקש ואז אני שוכח מזה.

את זה הבורא עשה. הבורא עשה בכוונה שהמציאות הזאת תסתיר אותו ממך, שאתה תצטרך לגלות אותו דרך המציאות.

אז מה אתה שואל, מה לעשות? אתה צריך לגלות אותו, שהוא קובע את המציאות, והמציאות לא מסתירה אותו אלא היא מגלה אותו. במה היא מגלה? תנסה לגלות את הבורא בתוך המציאות, שהוא כולו כולו מסובב אותה, שאת כל המציאות הבורא מסובב ולא שהוא מסתתר אחריה, ואתה רואה אותו. אתה צריך לראות אותו ככוח שמניע את כל המציאות. כך מגיעים, דרך הכרת הרע לבורא. לכן כך הוא ברא את המציאות.

(סוף השיעור)