שיעור בוקר 07.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 107,

מאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר"

קריין: ספר כתבי רב"ש חלק א', עמוד 107, מאמר "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר".

כמו שאמר הרב"ש, ההקדמה של ספר הזוהר היא בעצם כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר. זאת אומרת יש שם שורשים לכל מה שמסופר אחר כך בכל ספר הזוהר ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס אליה. היא מאמר בפניי עצמו שמקרב אותנו, מדביק אותנו לספר הזוהר, למקור של כל החכמת הקבלה והעולם הרוחני.

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר

תשמ"ה - מאמר ט"ו
1984/85 - מאמר 15

"בזהר (ויחי דף ק"כ אות שפ"ו) "רבי יהודה פתח ואמר, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'". וזה לשונו שם בהסולם, "הנה שלא יתפלל אדם אלא סמוך לקיר, ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר".

ויש להבין מה זה "קיר", שצריכים להתפלל סמוך לקיר. וכמו כן, מה זו "חציצה", שאומר, שאסור להיות דבר שחוצץ. (ובאות שצ"ב) מפרש הזהר שם ובהסולם, "קיר זה הוא אדון כל הארץ, וזהו השכינה".

ולפי זה יש לפרש מה שאומר, שצריכים להתפלל סמוך לקיר, היינו סמוך להשכינה. אולם עוד לא ידוע, מהו שיעור של הסמוך לקיר. אז הוא מפרש, שלא יהיה דבר חוצץ בינו להקיר. לכן יש לפרש את ענין חציצה, כמו בטבילה, ובנטילת ידים, וכמו בארבע מינים, שקושרין את הלולב הדסים והערבות עם עלה של לולב, מפני שהוא מאותו מין.

נמצא, שענין חציצה בינו לבין הקיר הוא, כמו שהשכינה היא המשפיעה להתחתונים, כן האדם צריך לראות לסלק את כח הקבלה, ושכל חשקו ורצונו יהיה אך ורק להשפיע לה'. אז נקרא זה קירוב וסמוך לקיר.

אך קודם כל עלינו לדעת, ומחובתינו להשתדל, ולהבין באפס מה כפי קט שכלינו, על מה אנו צריכים להתפלל, היינו על איזה חסרון אנו צריכים להחשיב, ולומר, שזה הוא עיקר מה שחסר לנו. ובאם נוכל למלא את החסרון הזה, כבר לא יחסר לנו שום דבר.

הנה ידוע, שעיקר התפלה על שכינתא בגלותא. אבל גם זה צריך פירוש. ובהרבה מקומות כתוב, שעיקר מה שאנו צריכים להתפלל, הוא לאקמא שכינתא מעפרא. ויש על זה הרבה פירושים. ומה שאנו יכולים קצת להבין, היא מלכות שמים. וזהו מה שהאדם מקבל על עצמו, שאין לו שום דבר בעולם, שזה יהיה תכליתו, רק לשמש את המלך שלא על מנת לקבל פרס, שע"י זה הוא יזכה לדביקות ה', ותהיה לו אז היכולת להנות להמלך, על דרך "מהו רחום אף אתה רחום", ויהיה מוכשר אז לקיים את מחשבת הבריאה שהיא בבחינת להטיב לנבראיו.

אולם בחינה, הנקראת "להשפיע נחת רוח להבורא יתברך", אינה לוקחת מקום אצל הנבראים, בו בזמן שהם נולדו עם רצון לקבל. ובעבור זה, אין בכלל מושג של להשפיע מובן להם. וזה דומה לדבר המונח בעפר, ואין איש שם על לב, שכדאי להרים אותו. וזה נקרא "שכינתא בעפרא". וזהו כמו שכתוב (בסליחות של שלוש עשרה מידות) "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תלה בנויה, ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה".

ו"עיר" פירושו כמו שכתוב (קוהלת ט') "עיר קטנה ואנשים בה מעט". ומפרש אבן עזרא וזה לשונו, המפורשים הקדמונים אמרו, כי זה על דרך משל "עיר קטנה" גופו של אדם, ו"אנשים בה מעט" בעלי כח התולדות, משרתי הנפש.

לכן גם כאן צריכים לפרש "עיר אלקים", היינו בזמן שהגוף רוצה, שישכון בתוכו אלקים, בגוף הזה, אז כל האברים מתנגדים לזה. ועבודה דלהשפיע, היינו לעבוד לשם שמים, עבודה זו היא בתכלית השפלות, ויש בעבודה זו טעם של עפר. וכמו שכתוב בקללת הנחש (בראשית ג') "ארור אתה מכל הבהמה, ומכל חית השדה, על גחונך תלך, ועפר תאכל כל ימי חייך", שפירושו, שכל מה שיאכל, יהיה לו טעם עפר.

כמו כן כאן, בזמן שאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלשם שמים, ואינו רואה מה שיצמח מזה איזה טובת הנאה לאהבה עצמית, אז העבודה הזו היא בשפלות, וכל מה שהוא עושה, הוא מרגיש בעבודה זו טעם עפר. וזה נקרא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה". זאת אומרת, אם יש חציצה בינו לבין השכינה, היינו אם עבודתו בנויה על בסיס של אהבה עצמית, הוא חושב על עצמו, שהוא ברום של מעלות השלמות.

מה שאין כן, כשהוא רוצה להעביר את החציצה, שיש בינו לבין הקיר כנ"ל, אלא רוצה שהעבודה שלו תהיה על בסיס דלהשפיע, אז הוא מרגיש את עצמו, שהוא נמצא בשאול תחתיה, כי לא רואה בעבודה זו, שיהיה לו מה לקבל עבור הרצון לקבל שלו, אז כל האברים מתנגדים לעבודה זו.

ועכשיו נבין על מה אנו צריכים להתפלל. כי עיקר התפילה צריכה להיות על מה שהשכינה היא בעפרא. זאת אומרת, שעבודה בשביל להשפיע לה', היא עבודה שפלה ובזויה, ואנו מבקשים מה', שהוא יאיר עינינו, ולהסיר את החושך המרחף לעינינו.

ועל זה אנו מבקשים, כמו שכתוב (תהילים קי"ג) "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון", כידוע, שהשכינה הקדושה נקראת "עניה ודלה", כמו שכתוב בזהר, "והיא מונחת בעפר, מאשפות ירים אביון" הכוונה על אלו שרוצים להידבק בה, והם מרגישים, שהם נמצאים בשפלות, שאינם רואים שום מציאות, שיוכלו לצאת מן הבוץ הזה. אז הם מבקשים לה', שהוא ירים אותם.

ובמקום שהעבודה, שהגוף מסכים, שהיא על בסיס של רצון לקבל, שמבחינת להשפיע אין להם שום מושג, אז עבודתם היא בבחינת גאות, שמתגאים בזה שהם עובדי ה', ואחרים הם בתכלית השפלות, שהם רואים תמיד החסרונות של אחרים.

מה שאין כן אלו שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים להגיע לבחינת להשפיע, הם בחינת שפלים, משום שהם רואים, ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". אם כן אין הם רואים אצלם שום מעלה יתירה, יותר מעל אחרים. ואלו אנשים נקראים "שפלים", משום שהם רוצים להתחבר לבחינת השפעה, שהיא בחינת שפלות. וזהו טעם נוסף שנקראים שפלים.

אז הם יכולים לומר מה שכתוב "רם ה' גדול ונורא, משפיל גאים עדי ארץ, ומגביה שפלים, עדי מרום", שאז הם אומרים, מה שהיה מקודם בשפלות, הוא עכשיו רם ונשא גדול ונורא, בזה שמרגישים עכשיו, מה שהיה מקודם בחינת עבודה באהבה עצמית, שהיא בחינת גאות, שהיו מרגישים בחינת גאוה בעבודה כזאת, נעשה עכשיו בחינת שפלות, כי הם מתביישים לעבוד בשביל אהבה עצמית.

אבל מי נתן להם הכח הזה, שירגישו כך. הלא הקב"ה נתן להם. לכן האדם אומר אז "משפיל גאים עדי ארץ". והעבודה דלהשפיע, שהיתה מקודם בשפלות, נעשית עכשיו אצלו עבודה דלהשפיע ברום המעלות. ומי עשה לו זאת, רק הקב"ה, אז האדם אומר "ומגביה שפלים עדי מרום".

וענין שכינתא בגלותא, הכוונה, שהאדם צריך להרגיש שהיא בגלותא, שפירושו הוא, היות שאדם נקרא "עולם קטן", שהוא כלול משבעים אומות, ובחינת ישראל שבו היא בגלות, היינו שהעם ישראל (שבו) משועבד לאומות העולם שבו, ואין להם לעשות שום דבר לטובתם, אלא רק עבור אומות העולם, שעם ישראל נקרא בחינת ישר-אל, שהוא רוצה להשפיע להבורא, והם רוצים לעבוד בעל מנת לקבל, שזה נקרא אומות העולם.

ולפי זה יש לפרש "ישראל שגלו", היינו אם ישראל נמצאים בגלות, שאינם יכולים לעשות שום דבר לבחינת ישר-אל, "שכינה עמהם", שגם היא בגלות, כאילו אינה יכולה לשלוט עליהם, כי, כביכול, שהם שולטים עליה. וזהו שאמר דוד המלך (תהילים קט"ו) "לא לנו ה', כי לשמך תן כבוד, על חסדך על אמתך, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, ואלקינו בשמים, כל אשר חפץ עשה".

ולפי הנ"ל יש לפרש, שאנו מבקשים לה', שיעזור לנו לצאת מהגלות, שזה שאומרים "לא לנו" הכוונה על הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שאנו רוצים, שהמחשבות והרצונות והמעשים לא יהיו עבור הרצון לקבל שלנו, שזה נקרא, שכל החשיבות היא לאומות העולם.

אלא "לשמך תן כבוד", שלא תהיה שכינתא בגלותא ושתהיה בבחינת עפר, אלא שיהיה מגולה הכבוד שמים, שזה נקרא, ש"יתגדל ויתקדש שמיה רבה". וזה ענין "למה יאמרו הגויים", היינו אומות העולם שבתוך אדם, שהם נקראים "גויים". ומה הם אומרים, "איה נא אלקיהם", היינו שהם מתנגדים לאמונת ישראל, שעבודתם היא במוחא וליבא, שכל עבודתם (של גויים) היא בתוך הדעת.

אבל "אלקינו בשמים", היינו שדוקא למעלה מהדעת הנקרא "שמים", שהוא למעלה משכלנו. ולמה עשה (ה') שעבודה שלנו תהיה למעלה מהדעת. אין אנו אומרים, שאינו יכול לעשות אחרת, אלא "כל אשר חפץ עשה", והוא הבין, שעל ידי עבודה למעלה מהדעת, היא דרך יותר צלחה להגיע להמטרה, שנוכל לקבל את הטוב והעונג ויחד עם זה ישארו בעל מנת להשפיע, ולא לתועלת עצמו.

ויש לפרש "על חסדך על אמתך", שאנו מתפללים לה' "כי לשמך תן כבוד". "על חסדך" הכוונה, שמידת החסד ישפע לנו, שיהיה לנו הכח ללכת במידת החסד, הנקרא כלים דהשפעה, שבזה שיהיה לנו השתוות הצורה. אז נוכל אח"כ לקבל את הטוב והעונג, שזה נקרא מידת האמת, כמו שמפורש בתלמוד עשר ספירות (חלק י"ג דף א', תי"ט ובאו"פ שם) וזה לשונו, "לכן נקרא גילוי השגחתו בשם "ואמת", כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך, באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להטיב לנבראיו, ולפיכך נקרא תיקון הזה בז"א בשם "ואמת". וזה הפירוש "על אמיתך"".

שאלה: בסוף המאמר הוא כותב שכל העבודה שלנו צריכה להיות ללכת למעלה מהדעת. איך אנחנו מעבירים את העבודה הזאת לפרקטיקה ביום יום בעשירייה?

צריכים לברר מה זה נקרא למעלה מהדעת ועל ידי איזה כוחות, ואיזה פעולות אנחנו יכולים לעלות לדרגה כזאת. זה מה שאני מבין שצריכים לעשות, איפה אנחנו ואיפה הדרגה אמונה למעלה מהדעת.

אמונה למעלה מהדעת זאת השפעה ואנחנו עוד לא נמצאים בכוח השפעה ממש. אנחנו מרגישים שיש דבר כזה, שכנראה טוב לעלות לדרגה כזאת, אבל אנחנו עדיין לא יכולים. לכן צריכים עוד ועוד ללמוד מה זה ועל ידי מה משיגים את הדרגה הזאת, מדרגה כזאת, ואיך אנחנו יכולים לעשות פעולות כדי להשיג אותה, אבל זו באמת המטרה העיקרית שלנו.

שאלה: כתוב "כמו שהשכינה היא המשפיעה להתחתונים, כן האדם צריך לראות לסלק את כח הקבלה, ושכל חשקו ורצונו יהיה אך ורק להשפיע לה'." מה זה אומר לסלק את כוח הקבלה?

כוונות. אנחנו מדברים רק על הכוונות, לא על פעולה ממש לסלק כוח, למשוך כוחות. זו עבודה לתת חשיבות ולהיות בהשפעה ולא בקבלה.

שאלה: הרב"ש נוגע בזה, ואנחנו כבר למודי ניסיון שזה באמת כך. ככל שישראל באדם מתגבר, אומות העולם שבאדם גם הן מתחזקות. מהו היחס הנכון שצריך להיות לאדם ברגע שאומות העולם מתחזקות, נעשות למרכז ותופסות את כל תשומת לב של האדם?

זה נקרא "זה כנגד זה ברא אלוהים". כשהעלייה בכוח ההשפעה יכולה להיות רק על פני כוחות הקבלה שמתגלים באדם ביתר כוח והאדם צריך כל פעם להביא את עצמו להתעלות מעליהם.

תלמיד: מה זה להתעלות מעליהם? מה היחס לאותם רצונות?

שעל ידי הפעולות שהזוהר וחכמת הקבלה מסבירים לנו, אנחנו משתדלים להתעלות למעלה מכוחות הקבלה וכך כל פעם לעלות. זאת אומרת, כוחות הקבלה גדלים בנו ואנחנו מתרשמים מהם יותר ויותר, אבל זה כדי שאנחנו נתעלה מעליהם בכוחות ההשפעה. ולכן כל הדברים האלה, כוחות הקבלה וכוחות ההשפעה בסופו של דבר צריכים לגדול בנו כמו בשלבי הסולם, שמאל ימין, שמאל ימין, וכך אנחנו מסוגלים בסופו של דבר לעלות יותר ויותר בדבקות לבורא, כי לא יכולה להיות השגת הדבקות אלא כל פעם על פני ההפרעה.

תלמיד: לפעמים מרגישים כעס וסוג של שנאה כשהכוחות מפריעים ולפעמים גם אפשר לראות בהם עזרה.

כן.

תלמיד: מה הגישה הנכונה?

את הגישה אנחנו מקבלים מלמעלה, אלא שצריכים כל פעם לראות שהדברים שעוברים עלינו הם לטובתנו כדי שנתגבר ונעלה מעליהם עוד יותר ויותר בכלים דהשפעה כלפי הבורא. סך הכול זה כל התהליך.

שאלה: למה השפעה היא עבודה בשפלות?

השפעה נראית לנו כירידה לשפלות מפני שזה נגד הטבע שלנו, ואנחנו מרגישים בכוח ההשפעה כוח של חולשה. וכאן אנחנו צריכים לדעת איך להתגבר על היחסים שלנו לקבלה ולהשפעה ואיך אנחנו מיישמים את עצמנו בצורה נכונה.

שאלה: אם אני רואה חבר בעשירייה שאומות העולם מתחזקים אצלו, איך אני יכול לעזור לו?

דוגמה פועלת הכי חזק.

שאלה: אם כלפי חוץ לפעמים לא נראה שהדוגמה עובדת, אז זה כן עובד?

זה לא חשוב, אם זה נראה לך עובד או לא עובד, אבל אתה חייב בכל זאת להראות לו דוגמה.

תלמיד: אני צריך להרגיש אחריות וברגע שאני רואה חבר שאומות העולם משתלטות עליו, אני צריך לתת דוגמה?

אתה צריך להרגיש אחריות כפולה, קודם כל בגלל שהחבר הוא מאותו גוף רוחני כמוך, וגם כי על ידי הדוגמה שהוא נותן לך, או הבורא דרכו נותן לך - אחרת לא היית רואה את זה, וכך מזמינים אותך לעבודה רוחנית לעלייה רוחנית. ויש בזה עוד הרבה טעמים.

תלמיד: כשאתה אומר דוגמה זה גם להגביר מה שאני עושה?

כן, שאתה מקבל ברצינות את כל הסימנים שאתה רואה מהחברים, ואיך דרך זה הבורא מדבר איתך ומראה לך גם דוגמאות נכונות וטובות וגם לא כל כך נכונות וטובות, ואתה ממיין אותן ומתקדם.

שאלה: כתוב, "קיר זה הוא אדון כל הארץ, וזהו השכינה", תוכל להסביר מה זה שהקיר זאת השכינה?

קיר זה הגבול שקיים בין מה שאנחנו מבינים, מרגישים ומה שאנחנו עוד לא משיגים ומרגישים. נגיד גבול בין העולם הזה לעולם הבא, זה הקיר.

שאלה: האם המצב הנוכחי שניתן לתיקון על ידינו נקרא קיר?

אנחנו תמיד נמצאים בפני קיר, וצריכים להתייחס להפרעה הנוכחית כקיר, להשתמש בה ולעבור דרכה כדי להתקרב לבורא.

שאלה: כתוב "ארור אתה מכל הבהמה, ומכל חית השדה, על גחונך תלך, ועפר תאכל כל ימי חייך". מהו הנחש המקולל הזוחל על גחונו ואוכל עפר בתוכנו, איך הוא שייך אלינו ואיך מתגברים עליו?

כתוב "אדם הוא עולם קטן", כלומר, הכול נמצא בתוך האדם ולכן כך עלינו לראות את כל המציאות, שכול מה שמדובר ומורגש נמצא בתוך האדם בלבד. אנחנו צריכים להשתדל לאתר את ההבחנות הללו ולעבוד איתן נכון.

שאלה: הוא כותב לגבי עיר ה' שהגוף רוצה שהבורא ישלוט. מה זה עיר ה'?

הזוהר משתמש בכל מיני הבחנות מהעולם הזה, אדם, כפר, עיר, כדור הארץ, שמש, ירח וכן הלאה. הזוהר משתמש בכל השמות האלה כדי להראות לנו את הכוחות הנמצאים בנו ומציירים לנו גם את העולם החיצון וגם את העולם הפנימי בכל אחד. אנחנו צריכים לקבל זאת ולאט לאט נתחיל להרגיש מהם הציורים האלו ואיך להתייחס אליהם נכון.

תלמיד: מהי שליטת הבורא עלינו, ואותה עיר ה'?

שליטת הבורא משמעה שכל מה שמצטייר בנו מגיע אלינו מכוח אחד הנקרא בורא, מהמילים "בוא וראה". על ידי כל הציורים האלה המצטיירים בנו, שזה אני, בני אדם, עולם, קרוב, רחוק, פנימי, חיצון, אני בסופו של דבר מתחיל לגלות ולהכיר את הכוח הפנימי המפעיל אותם שהוא הבורא.

שאלה: כתוב כאן "הנה שלא יתפלל אדם אלא סמוך לקיר". אנחנו לומדים שהתפילה היעילה ביותר היא כשאדם לא מרגיש את הבורא, לא מרגיש שום דבר. אז איך להבין את זה?

כתוב, "הנה זה העומד אחר כתלנו", הבורא נמצא כאילו מעבר לקיר ואנחנו פונים אליו כך שאנחנו מצד אחד והוא מהצד האחר של הקיר. עוד נקרא על זה הרבה מאמרים בזוהר.

תלמיד: אמרת שהבורא עומד מאחורי הקיר, וכאן כתוב שהבורא הוא הקיר.

שיהיה גם כך, אנחנו עוד לא יכולים להיכנס לתוך הדקויות האלה.

שאלה: הוא כותב שהגוף רוצה שהבורא ישרה שם והאיברים מתנגדים לכך. מה קורה בתוך אדם שרוצה שהבורא ישרה שם בתוכו, מתי זה קורה ולמה האיברים מתנגדים?

האדם רוצה לגלות את הבורא כי זה כוח עליון אחד יחיד ומיוחד שאין עוד מלבדו, שהאדם כולו תלוי בו. גילוי הבורא הופך להיות מטרת החיים, הקיום, הלימוד שלנו וכן הלאה, כי בקשר עמו אנחנו משיגים את הכול. העיקר להשיג את האפשרות להשפיע לו נחת רוח ואז נימצא בדבקות אליו, אני לבורא והבורא לי, זוהי העבודה שלנו וזוהי מטרת החיים שלנו.

תלמיד: למה האיברים מתנגדים לזה, האם האיברים הם אומות העולם?

גם אומות העולם וגם האיברים הם כל הרצונות הלא מתוקנים שלנו, הרצונות דלקבל, ולכן אנחנו נמצאים במצב שכל הרצונות המקולקלים שלנו עדיין שולטים עלינו.

שאלה: האם הבורא רוצה שנהיה מאחורי הקיר?

כן, אנחנו נמצאים מצדו השני של הקיר.

תלמיד: האם הוא רוצה שנשמח מהמצב הזה?

בכך שאנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בצדו השני של הקיר, מהבורא, זהו כבר מעין גילוי, כי בכל זאת אני מרגיש שיש בינינו איזו הפרעה, קיר, אבל הוא מקשר אותי לבורא.

תלמיד: האם זה בסדר להשתוקק לזה?

כן, להשתוקק לזה.

שאלה: הבורא אוהב את השפלים הרוצים להשפיע. למה אם כך אדם שהוא "שפל" נקרא פה "עני" ?

כי בעצם לפי הרגשתו האדם חלש ואין לו כוחות לבצע משהו שהיה צריך לעשות. אין לו כוחות השפעה והוא לא יכול להתקרב לבורא ולכן הוא מרגיש שפל ועני.

שאלה: מה זה "להעלות את השכינה מעפר" בעשירייה?

בכך שאנחנו מעלים את החיבור בינינו לקראת הבורא, אנחנו מעלים את חשיבות המצבים האלה למעלה מכל המצבים האחרים, זה נקרא להעלות שכינה מעפר. "שכינה" זה מה שאנחנו בונים בקשר בינינו, ואנחנו רוצים להעלות את חשיבות הקשר בינינו מאפס ועד אין סוף, כי לפיו אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: הבנתי שככל שאנו מתגברים על החציצה שהיא הרצון לקבל לעצמנו אז אנחנו מתקרבים למכשול האמיתי שהוא הקיר, או הקשיים בדרך הרוחנית. ולקשיים האלה אנחנו לא מתייחסים כעיכוב, אלא כהזדמנות לגדול ולדלג מעל הקיר. האם זה כך?

כן. כל הקושיות, הבעיות וההפרעות שיש לנו הן כדי שנטפס עוד יותר על הקיר וכך נוכל לעבור דרכו ולהתאחד בינינו עם הבורא.

שאלה: אני מתרגם "ויש לפרש "על חסדך על אמתך", שאנו מתפללים לה' "כי לשמך תן כבוד". "על חסדך" הכוונה, שמידת החסד ישפע לנו, שיהיה לנו הכח ללכת במידת החסד, הנקרא כלים דהשפעה". מה זה שמידת החסד ישפע לנו?

שהאור יתחיל להשפיע עלינו ונתחיל להרגיש את עצמנו בצורה נכונה.

שאלה: איזו תשומת לב אני צריך לתת בעבודה היומיומית שלי, בשביל להעביר את "שכינתא בעפרה לשכינתא בגלותא"?

חיבור עם החברים, זה הדבר הכי בטוח שפועל עלינו.

תלמיד: הוא אומר שהתפילה העיקרית היא על חיבור. האם עליי לבקש חיבור?

התפילה העיקרית בינתיים היא חיבור עלינו בלבד. אחרי שנרגיש כמה אנו מסוגלים להתקרב זה אל זה, אז נוכל להרחיב את התפילה שלנו.

שאלה: כתוב, "עבודה דלהשפיע, היינו לעבוד לשם שמים, עבודה זו היא בתכלית השפלות, ויש בעבודה זו טעם של עפר". איך מתקדמים אם הטעם הוא טעם של עפר?

אנחנו מתחברים בינינו ומעלים את העבודה עם העפר לעבודה חשובה מאוד, כאילו היא מאוד מיוחדת ושמעלתה ממש אינסופית.

שאלה: האם טעם העפר משתנה רק על ידי תפילה או אנחנו משנים אותו בעבודה שלנו בינינו?

נראה לנו שהעבודה בהשפעה, לרכוש כוח השפעה, להתקדם, להתקרב לחברים ולכל באי עולם אפילו, היא עבודה בעפר שאין לה שום חשיבות, אין מי שתומך בה ואנחנו לא רואים ממנה שום תועלת. לכן העבודה שלנו היא לשייך לה חשיבות רבה ולהשתדל להיות קרובים זה לזה. לבנות קשר כזה בינינו כך שהחיבור, לא בכל אחד אלא בין כולם, ייתן לנו את הרגשת המערכת החדשה, הרצון החדש. להרגיש את הקשר בינינו, זו כבר עבודה, הרגשה אחרת, וכשנרגיש אותו, זה נקרא לגלות את השכינה. כשכך נגלה את ההתקשרות בינינו, נוכל להתחיל לעלות.

תלמיד: את מה שתיארת עכשיו מגיעים לזה עם כוח התפילה או אפשר גם בלי כוח התפילה להגיע לזה?

ככל שמסוגלים להתפלל, אז כן, אבל אם לא מרגישים צורך בתפילה, אז לא, הכול לפי המצב שלנו. בדרך כלל זה שאנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא מסוגלים להתקדם, אז אנחנו מחפשים על ידי מה אפשר, ואז אנחנו מתפללים, פונים לבורא.

תלמיד: כדאי בעשירייה לדבר על השכינה בעפר, להרגיש את המצב הזה?

כן, ודאי.

תלמיד: לפי הטבע שלנו כשאנחנו רואים משהו שאנחנו לא רוצים, אנחנו פשוט בורחים ממנו, מתעלמים, אם יש איזו פעילות מסוימת שאין לי חשק אליה אני בורח מזה. פה מדובר על כך שאנחנו צריכים להרגיש טעם עפר ולהתייחס אליו כאילו זה מקום העבדוה שלנו, להתגבר על הטבע הרגיל ולא לברוח ולחפש כוחות איך בכל זאת להצליח להחזיק בלהפוך את טעם העפר לקיר, למקום שבו אפשר לעבור.

כן.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים לתת את שתי התמיכות האלה? איזה כוחות בעשירייה פועלים כדי לעזור לנו להשיג את המעבר הזה?

בזה שאנחנו מתחברים בינינו כדי להשיג את המטרה, כי המטרה יכולה להיות מושגת רק בקשר בינינו. יוצא שאנחנו מתחילים לאתר את הקשר בינינו כדבר הכי חשוב, כנקודה הכי חשובה, כנקודת המעבר למדרגה יותר עליונה, וכך אנחנו כל פעם משתדלים למרות כוחות ההפרעה, להתגבר על הדחייה ולעלות לשלב הבא בסולם, עד שמתחילים לזהות בזה כבר מדרגות חדשות.

תלמיד: יש המון דברים שבצורה טבעית אנחנו מתעלמים מהם. איך אנחנו מוצאים את הנקודה הזאת שעליה אנחנו צריכים לפעול כעשירייה מתוך כל התחושות הלא טובות שיש, כל הדברים שאנחנו נדחקים מהם, נדחים מהם, איך לאתר בדיוק את הנקודה שאליה אנחנו צריכים כן בכל זאת להתגבר?

רק על ידי התקשרות עם החברים, ביניהם אתה מברר את זה. אי אפשר לסדר את זה מראש.

תלמיד: מגיעים בבוקר, מתיישבים, וכאילו לא יודעים לאן יורים?

כן.

תלמיד: אבל איכשהו עם הזמן, עם הספרים זה מתרחש, אבל לא מתוך משהו שאנחנו יודעים לעשות, זה כאילו קורה מתוך הסביבה.

זה מהבורא, כך הוא מסדר בינינו את רשת הקשר החדשה, וכך אנחנו נתקדם. תמיד זה יהיה כך. זה עוד יבוא, אתם תראו איך בתחילת השיעור אתם דוחים זה את זה, לא יכולים לשמוע, נמצאים בשנאה, בכל מיני טענות זה אל זה, וכן הלאה. זה עוד לפנינו.

שאלה: אנחנו מדברים על טעם עפר אבל מצד שני גם כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". אנחנו צריכים להשתדל להגיע לטעם הזה?

כן, אבל להגיע ל"טעמו וראו כי טוב ה'", זה דרך עפר.

שאלה: כתוב "קיר זה הוא אדון כל הארץ, וזהו השכינה".

ולפי זה יש לפרש מה שאומר, שצריכים להתפלל סמוך לקיר, היינו סמוך להשכינה." איך אדם מתפלל סמוך לשכינה?

לפי מה שהוא לומד ומבין הוא משתדל להתקרב לתכונות הבורא. הכי בטוח זה כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת". זאת אומרת שהוא רוצה להתקרב לחברה ולהתכלל בה ובצורה כזאת הוא משיג יותר ויותר בהרגשה פנימית שלו ככל שהוא נכלל עם השכינה, עד שהוא מתחיל לגלות את זה בפועל וכבר יש לו מציאות חדשה.

שאלה: האם הקיר זה מה שאמור לתת עוצמה לכלי?

כן, הקיר הוא מייצב לנו את הקשר בינינו.

שאלה: אם מזהים חוסר קשר בינינו, מה עושים כדי לעלות, מה זה נקרא שתיקנו בינינו את הקשר?

בלי קשר ביניכם אתם לא תוכלו לעלות אפילו במאומה, חד וחלק.

שאלה: אם העבודה באמונה למעלה מהדעת היא רק חיזוק הכוונה, איך אפשר לחזק את הכוונה הזו?

על ידי זה שרוצים להיות יותר קרובים זה אל זה.

שאלה: שמעתי בשיעור שהבורא מראה לנו דוגמאות נכונות וטובות ולא כל כך נכונות וטובות, מה זה למיין דוגמאות טובות ולא כל כך טובות של החברים?

דוגמאות לחיבור. אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל ללכת לקראת החיבור, אין לנו כאן כל כך מה לטעות.

שאלה: כתוב, "כי לא רואה בעבודה זו, שיהיה לו מה לקבל עבור הרצון לקבל שלו, אז כל האברים מתנגדים לעבודה זו." מה עושים עם ההתנגדות של האברים?

משתדלים במה שאפשר ואם לא אז עוברים הלאה. זה שיש לפניי איזה מחסום, הפרעה, אני צריך לבדוק על ידי מה אני יכול לעבור את אותה ההפרעה וכך להמשיך. לקבל בחשבון את כל ההפרעות ולראות עד כמה אני יכול לבלוע אותם ולעבור דרכם הלאה.

שאלה: מהם משרתי הנפש ומה אדם צריך לעשות או העשירייה כדי להשיג את הכוח הזה?

האדם צריך להשתדל להתחבר בתוך העשירייה שלו ולראות עד כמה הוא מצליח, להתפלל לבורא ולבקש כוחות להצליח יותר וכך להתקדם מצד לצד, אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: איך אדם מודד הצלחה בחיבור בעשירייה?

לפי מה שהוא מקבל בתגובה על השאלות שלו, על הבקשות שלו, על התפילות שלו.

תלמיד: אבל אני בתוך הבקשה שלי צריך לבקש מהבורא שהשכר שלי יהיה נחת רוח, אז אם אני מרגיש משהו, איך זה עובד במקביל?

כך זה עובד, אז אתה תרגיש שאתה עשית לבורא נחת רוח.

(סוף השיעור)