שיעור בוקר 08.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 729, אגרת ל"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 729, אגרת ל"ד.

אגרת ל"ד

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יו"ד למסב"י תרפ"ז לונדון יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם

אני חושב שאיני צריך כ"כ לכתוב לכם ד"ת, כי יש לכם די והותר, מתוך הכתב, ומתוך הדפוס. אבל מי יודע אם המה עדיין בעיניכם כחדשות, דהמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ועל כן אין האדם מתפעל לשבח, אלא מחדשות.

הנה קודם הפסח כתבתי לכם חידושי תורה, כמו שאומרים "יום טוב דיגע תורה". (תורה של חג) ועמהם תבינו דברי חז"ל, בענין יראת שמים, ד"כל העולם כולו, לא נברא אלא לצוות לזה", שיש לדייק. "לזאת" מיבעי ליה [צריך להיות]? כי המלכות שה"ס הלכה, וסוד יראת שמים, נקראת "זאת", כנודע, וקוב"ה נקרא "זה", אלא נודע למדקדקים, כשאנו אומרים, מזכר ונקבה יחד, מבטאים הדבור בלשון זכר, והקב"ה נקרא "זה" בסו"ה ודברי חז"ל, "דעתיד הקב"ה, לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: הנה אלקינו זה וכו' זה ה' קוינו לו" וכו'.

אבל בטרם התיקון של עשיית מחול לצדיקים, שמחול ה"ס מחילה, אז נאמר: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", והיינו מסבת הגלגל על כ"ח עתים, י"ד לטובה, וי"ד להפך, כנודע, אלא "בזאת יבוא אהרן אל הקודש", דהיינו, בי"ד לטובה הנקראת "זאת", וז"ש ז"ל: "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", דהיינו, ליחוד קוב"ה ושכינתיה, שנקראים אז "זה", שעד כאן צריכים לעלות ביראת הרוממות, דהיינו במהפך קבלתו להשפעה, והמשפיע, שהוא למעלה מגלגל, ודאי יכול להשפיע לכל עת, אפילו לי"ד דלהפך, שבבחינת השפעה, אין כאן ח"ו שום רע, כמו שנתבאר היטב.

וזס"ה "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמיך", דכל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ אנו מבקשים "שמרה זאת", תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש. "זכור ושמור בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד באחדות האמיתי ית'. שמו ויתעלה בבנין עדי עד.

כתוב "אל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ", וכן אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו.

וז"ש הכתוב: "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת.

ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת, כמ"ש "אל דמי לכם", אף על גב שהשי"ת נראה ששותק ואינו עונה, אל יעלה על דעתכם משום זה, לידום גם כן ח"ו, "אל דמי לכם", לא לזה כיוון השי"ת בדממה שלו, אלא להמציא לכם כח אחר כך, לעמוד בהיכל המלך, באותו שעה שלא יהיה לכם שום מום, ועל כן "אל תתני דמי לו" וכו', ומובן שכל המלאכות מלמדים בעוד שנמצאים מחוץ להיכל, דאח"כ לא זמן ליחוד מלאכות הוא כמובן.

ואני פורש בשלום כל התלמידים, ומפני טרדותי לא אוכל לענות בפרטות יותר, ואקוה אל ה' וטובו.

יהודה ליב"

שאלה: הוא מדבר פה על חידושי תורה. מה זה לחדש תורה?

מה שלא ידוע לכולם, ובא אדם ומחדש משהו שלא ראו אותו לפניו.

תלמיד: האם זה קשור להתפתחות של כולם?

כן, ודאי. זה תלוי בהתפתחות של כולם ושל אותו אדם ודאי.

שאלה: איזה כוח אנחנו צריכים בשביל לעמוד בהיכל המלך? הבורא מכין אותנו לרגע הנכון שיהיה לנו כוח להיות בהיכל המלך, מה זה אותו כוח?

שאנחנו מתחברים בינינו ומראים לו בחיבור שלנו עד כמה אנחנו רוצים להידבק בו, בבורא.

תלמיד: האם זה שאנחנו רוצים להידבק בו זה הרצון השלם שאליו עלינו להגיע?

כן.

שאלה: נראה שהוא שם דגש מאוד חזק על הגישה שלנו לבניית החיסרון, לבניית התפילה. כלומר שלא צריך להפסיק, לא חשוב אם אתה חושב שהבורא עונה או לא עונה, אלא אתה צריך להמשיך.

כן.

תלמיד: איך מחזיקים נכון את הגישה הזאת?

העיקר הוא הקשר בין האנשים. דווקא בקשר הזה, ברשת הקשר הזו, אפשר לגלות הכול.

תלמיד: התפילות שלנו צריכות להיות מאותה הרשת. כלומר כשאני משתדל להחזיק בתפילה, אני מוסיף לאותה הרשת, וכך גם החברים שלי.

כן. מאותה רשת אנחנו פונים לבורא.

תלמיד: התגובה מהבורא היא כבר לא ענייננו. ברגע שהרשת תהיה רגישה מספיק, מוכנה מספיק, זו כבר לא בעיה.

כן.

שאלה: הוא כותב, "ילדים אשר אין בהם כל מאום וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך", ללמדך אפילו אותם שזכו למחילת עוונות, שנעשים כזכויות, שבזה אגלאי מילתא [מתגלה הענין] למפרע, שאין בהם כל מום, ועם כל זה, צריכים עוד כוח לעמוד בהיכל המלך, כלומר, לעמוד ולהתפלל ולחכות, בלי עייפות, אלא בדפיקו בתר דפיקו [בהכאה אחר הכאה], עד שמפיקים רצון השלם מהשי"ת". אין בהם מום, אלו כבר המדרגות הבאות של הצדיקים, הם עומדים בהיכל המלך, מדובר על חידושי תורה שהכול כבר כתוב וישנו, וצריך להתפלל. על מה?

הם מגלים חידושי תורה בזה שהם עומדים ומתחברים, ומתחברים למעלה מהרצון לקבל שלהם, וכך משיגים עוד ועוד.

תלמיד: האם העניין הזה הוא לאלו שעוד לא נמצאים בהיכל המלך, לקרב אותם לכל האנושות?

זה מאיר גם לכולם במידה מסוימת, נותן לכולם אפשרות גם להתחבר ולעלות.

שאלה: כתוב, שידוע לקפדנים שכאשר אנו מדברים על זכר ונקבה יחד, אנו מבטאים זאת בלשון זכר, והבורא נקרא "זה". מה הדיוק שהוא נקרא בדיוק "זה"?

שלא תהיה טעות, פשוט בינתיים ככה. כי לפעמים אנחנו דווקא קוראים לקשר עם הבורא "זאת". בינתיים לא לשים לזה לב, יבוא הזמן שנצטרך לברר מתי כן ומתי לא, את סוג הקשר בינינו עם הבורא.

שאלה: הוא כותב שאנחנו צריכים להמשיך "דפיקו בתר דפיקו". מה נחשבת הכאה טובה?

הכאה זו פגישה בין שני דברים הפוכים. ככל שהם גדולים וככל שהם הפוכים, כך ההכאה היא יותר גדולה. ואנחנו צריכים לברר מתוך ההכאה הזאת, מה קורה. זה כמו שאנחנו לומדים כל דבר, אנחנו לומדים רק מזה שאנחנו דופקים בו, במשהו משפיעים, בחומר כימי, פיזי, במה שכן יכולים. אנחנו רואים שזה מה שקורה בכל היקום, הכאות. מתוך זה אפשר להבין את הטבע, את המטרה, את הסיבה לכל מה שנעשה, אם לומדים נכון הכאות.

תלמידה: כלומר אנחנו חייבים להרגיש את ההתנגדות הזאת, את הניגוד.

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שתפילה היא באמת תפילה אם היא על פני התנגדות, על פני קושי.

כן. מה לעשות? זה העולם, וכך אנחנו צריכים ללמוד את זה.

שאלה: מה זה אומר להפיק רצון שלם מה' יתברך?

אני יכול להתחיל ממשהו שנראה לי מעניין, אבל אחרי שאני בודק את זה ועובד עם זה, אז יש לזה קשר, ואני מבין שהדבר הזה הוא דבר הרבה יותר גדול ממה שנראה לי. אני באמת רוצה לפתוח אותו לעצמי ולדעת, ועל ידי זה להתקרב לבורא ולעשות פעולות גדולות.

תלמיד: האם זה אומר שיש רצון קטן והבורא נותן רצון גדול?

אנחנו דורשים, זה בהתאם להתקדמות שלנו. במידה שאנחנו משקיעים כוחות, בהתאם לזה אנחנו מגלים את הגודל של טוב ומיטיב, של רצון אחד לעומת רצון אחר, וכן הלאה.

תלמיד: כי באמת בהתחלה לא ברור איזה רצון חסר לנו, אנחנו לא יודעים מה זה הרצון השלם שחסר לנו. איך לדעת?

אנחנו לא באים משלם לבלתי שלם, אלא ההיפך, מבלתי שלם לשלם. לכן כל העבודה שלנו היא לעבוד עם הרצונות, המקרים, ללמוד מהבורא איך הוא עושה את זה, למה הוא עושה את זה, מה אנחנו מקבלים כתוצאה מזה, ומתוך זה ללמוד אותו. ממעשיך הכרנוך, כך אנחנו באים.

תלמיד: מה זה אומר שמקבלים את הרצון השלם, האם זה אומר שעושים נחת רוח בצורה שלמה?

מקבלים רצון שלם, זה שאנחנו יודעים מתחילה ועד הסוף את כל הדרך שאנחנו צריכים לעשות כדי לבנות לבורא כלי נכון.

שאלה: אמרת שהכאה אחר הכאה היא בעצם בין שני דברים שהם הפוכים זה מזה. האם הדבר הזה מביא אותנו בסופו של דבר למחשבה אחת, לרצון אחד?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו צריכים להגיע מחשבה אחת?

זו תוצאה מהחיבור בינינו. כשאנחנו מתחברים, אז כל ההבדלים בינינו נמחקים, זה תהליך, אבל כך זה קורה. כתוצאה מזה אנחנו מכמה מתחברים לאחד, לא פיזית אלא נפשית. ברצונות, בכוונות, במטרות, במחשבות, אנחנו מתחברים לאחד וכך ממשיכים.

תלמיד: בזה שאנחנו מגיעים למחשבה אחת ומחוברים יותר, האם זה מביא אותנו לתפילה יותר עמוקה ומדויקת לבורא, למה שאנחנו צריכים כהשלמה כדי להמשיך את המדרגות הבאות בחיבור בינינו?

ללא ספק.

שאלה: אדם מבקש רצון להידבק, אז למה לא מספיק לבקש פעם אחת, פעמיים?

הרצון הזה צריך להופיע בנברא בצורה קבועה, מבוררת ומכוונת לנברא ולבורא יחד. הנברא פונה לבורא ודורש, מבקש, ממש מתחנן אליו שיעזור לו להגיע לדבקות.

תלמיד: כשאדם מקבל רצון, האם הבקשות של האדם והדממה של הבורא הם שבונים בו השתוקקות וחיסרון?

כן.

תלמיד: או שהבורא נותן רצון?

הבורא נותן רצון, מעורר את הרצון.

תלמיד: אז לא ברור אם יש נתינה של רצון, או שזה שהאדם פונה והבורא כביכול מתעלם זה בונה את הרצון.

יש ויש.

שאלה: זה שהאדם כלול מכל הבריאה, מה זה מוסיף להשתוקקות הפרטית שלו?

בזה שאדם הולך להתחבר עם חברו, הוא קונה כל מיני צורות קשר שיכולות להיות בינו לכל הבריאה. זה לא רק עניין שיש לו חבר אחד, כי כל אחד מאיתנו כלול מכולם. כשמתחברים בני אדם, אז ההבדלים בחיבורים ביניהם, ברצונות, בגישות, במה שיש, מתחילים להתגלות. ואדם צריך לבנות את היחס שלו כך, שדווקא מתוך הפערים שיש בינו לחברים, הוא רואה שטח שבו הוא חייב לחבר את כולם, ואז הוא יראה בזה ממש מקום הברכה.

שאלה: הוא כותב, "ועל כן צריכים ללמוד מלאכה זו בטרם שנכנסים להיכל המלך, דהיינו לאזור כוח ועוז, לעמוד כעמוד של ברזל, עדי נפיק [נוציא] רצון מהשי"ת". מה הן הפעולות האלה שהוא מסביר לנו, "לאזור כוח ועוז"?

להתחבר כנגד כל ההפרעות.

תלמיד: מה זה אומר, "לעמוד כעמוד של ברזל"?

שהוא לא זז מהיחס שלו לחברים, לקבוצה, לבורא, למטרת הבריאה, וכך, על ידי חיבור של כולם, רוצה להגיע.

תלמיד: אי אפשר לעשות את זה בלי כוח עליון.

לא, אתה לא תזהה אפילו מה יש לפניך, אתה תסתובב אחרי הזנב ולא תרגיש את זה.

תלמיד: איך אנחנו דורשים כזאת תכונה של עמוד ברזל?

אנחנו רוצים בנחישות שלנו לגלות את מטרת הבריאה, את הכוח העליון, ואת עצמנו קשורים לזה יחד ועם הבורא. אנחנו דורשים את זה.

תלמיד: כשכוח ההתנגדות שלנו שווה לכוח האור של הבורא, האם רק אז אנחנו מגיעים לרצון שלם, אנחנו צריכים להיות בהתנגדות שלמה אליו?

לא.

תלמיד: הפוך.

כן.

שאלה: בעניין הכאה אחר הכאה. יוצא שאתה מתפלל ולא מקבל תשובה, ופתאום במכה אתה מקבל תשובה על כל התפילות שהתפללת עד עכשיו. איך עובדת התפילה?

הבורא שומע תפילה מכל אחד ושומר את התפילות בתוכו. יחד עם זה, אני נותן ממש ציור גשמי, כשנמצאים לפניו כל בני האדם, קבוצות וכולי, הוא רואה איך את אותם אנשים הוא יכול לקרב יותר, לאיזה סוג קשר, וכך הוא פועל.

תלמיד: האדם מתפלל ולא מקבל מענה, אבל הוא כותב שהוא צריך להתחזק באמונה שהבורא שומע תפילה.

כן.

תלמיד: כשאתה עובד על להתחזק שהבורא שומע, מה קורה שם? כי עדיין אין מענה.

אתה לא מצפה לזה.

תלמיד: צריך להשתחרר מהצורך במענה?

כן.

תלמיד: אז מהי התפילה, אם אתה בסופו של דבר לא מצפה לקבל שום דבר ממנו?

איך התפילה מתקבלת, זו כבר תשובה. המילים של התפילה אורגות את הקשר בין אדם לבורא, ובצורה כזאת הם מתקשרים. אדם עוד לא מבין מה קורה לו, אבל זה מה שקורה, ואז הבורא עובד עליו.

תלמיד: עצם זה שיצאה מהאדם תפילה, זה כבר נקרא שהוא קיבל אותה, שהוא מתמלא ממנה, או שבתפילה אתה לא צריך לצפות שתהיה עליה תשובה, שיהיה מילוי?

בתפילה אנחנו בדרך כלל מצפים שהבורא ישמע.

תלמיד: אני מבין, לכן היא יוצאת, אבל אין תגובה.

אין תגובה ולא צריכים. כי מספיק שהאדם מדבר אל הבורא, ואז הבורא שומע.

תלמיד: איך להתחזק באמונה שהבורא שומע, למרות שלא מתמלאים? מאיפה החיזוק הזה מגיע?

רק מתוך הרגשה כללית של העשירייה, או יותר מעשירייה.

שאלה: מה אני מבקש?

מה אתה מבקש?

תלמיד: כן. כי גם כשהפרה עושה מו, זו תפילה, גם גנב שיושב במרתף, זו תפילה. מה התפילה שלנו? מה אני מבקש?

מה אתה מבקש אני לא יודע. אבל תתאר לעצמך שאתה רוצה להיות כמו הגנב במרתף, נגיד שכל העולם ממש חשוך ואתה בורח ממנו ומתחבא במרתף, מה הלאה? תפנה לבורא, אין לך יותר מה לעשות.

תלמיד: הגנב רוצה להינצל.

כן.

תלמיד: אני שואל, כי אנחנו יודעים מתוך העבודה, מתוך החיבור, שאנחנו לא מצפים לתוצאות, אסור לנו, כי אם כן, אז אתה כבר מושחת.

תלוי מה אתה מחפש, למה אתה מצפה.

תלמיד: אסור לי אם אנחנו עוסקים בהשפעה, באהבה ללא תנאי.

אם אני רוצה כוחות השפעה, לעזור לעוד חברים שיתחברו אליי, ויחד נהיה כוח גדול עד כדי כך שהבורא יעזור לנו עוד ועוד, אז למה לא לפעול כך?

תלמיד: אז לבקש עזרה מהבורא שיעזור לנו.

כן.

שאלה: התשובה של הבורא לתפילות שלנו היא בהתעוררות רצון חדש בתוך האדם, נכון?

יכול להיות כך.

תלמיד: כשהאדם לדוגמה עובד מאוד מאוד קשה יום קודם, נמצא בהפצה עד מאוחר, נמצא בתפילה להיות בקשר עם החברים, ומאוד רוצה להגיע לשיעור, ובסופו של דבר הוא מגיע בבוקר ויש לו כוח. האם אפשר להגיד שזו תשובה של הבורא, שהיה לו רצון מספיק לקום למרות העייפות כדי להגיע לכאן?

גם זה.

תלמיד: האם יש יכולת לאדם או לעשירייה, לזהות את הרצונות האלה שנולדו כתוצאה מתשובה, או שהם מורגשים בי כמו כל רצון אחר? הלא הרצונות שלי מורגשים כאילו שהם באים מתוכי.

אני לא כל כך מבין אותך, אבל האם זה כל כך חשוב?

תלמיד: זאת גם שאלה, כי אני כל הזמן בטוח שהרצונות שמתעוררים בי, קמתי, הלכתי, רציתי, עשיתי כך וכך, כל הרצונות האלו באים מתוכי, אבל אני שומע מהחברים וגם אני מרגיש כך, שמאוד חשוב לאדם להרגיש שהוא קיבל תשובה. עשיתי איזו פעולה, התפללתי, קיבלתי תשובה. מה הייתה התשובה? התעורר בי רצון, נגיד להשפיע, לקום, לעשות משהו.

כן.

תלמיד: האם אי פעם זה נהייה מין קשר כזה?

כן, כדאי לנו לעבוד למען הקשר.

תלמיד: האם במהלך העבודה יש דרך שבה האדם יכול להתחיל לזהות את התשובות האלה, או שתמיד התשובות יהיו נסתרות?

לא בצורה כמו שאתה חושב, אלא מתוך עבודה, מתוך מחקר.

שאלה: כשהאדם מחליט באמצע היום לשפוך את ליבו בצורה פנימית, אם הוא עושה את זה כלפי העשירייה, לא כלפי הבורא, זה גם נחשב תפילה, או שיותר נכון לעשות את זה כלפי הבורא?

נכון לעשות את זה כלפי הבורא.

תלמיד: כלפי העשירייה זה לא נחשב תפילה?

זה כן.

תלמיד: אבל זה לא שלם?

נכון.

תלמיד: כשאתה עושה את זה כלפי הבורא מורגש שאתה שוכח את העשירייה, שוכח קצת את הרב.

לא, אתה לא חייב לשכוח. אתה יכול להתפלל לבורא שאתה רוצה להיות דבוק יותר בעשירייה ולהרגיש איתם כלי אחד ולפעול מתוך הכלי הזה.

תלמיד: אתה חייב להיות כלול בעשירייה? כי לפעמים אתה מתפלל מתוך מצב פנימי שלך.

לא, אנחנו צריכים לראות את עצמנו נכללים מהעשירייה, אחרת אין לנו כוח ואין לנו קשר לבורא, ואין עם מה להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: הרב גם נמצא בתפילה?

לא, הרב לא חשוב.

תלמיד: אבל העשירייה והבורא צריכים להיות בתפילה?

כן.

שאלה: האם כדאי בכלל להתעסק בזה שמחפשים תשובה מהבורא על התפילות שלנו או התפילה היא מצב סופי, ואם הצלחתי להתפלל זה נגמר?

לא, אנחנו בזה מסדרים קשר הדדי בינינו לבורא.

תלמיד: אמרת קודם לאחד החברים שהמילים של התפילה הן אותו הקשר שהאדם מסדר ואז הבורא פועל עליו בלי שהאדם מרגיש. איך הבורא פועל, מה הוא בדיוק עושה?

אני לא יודע איך הוא פועל, אני יודע מה עלינו להשתדל לעשות ומתוך זה נבין מה הלאה.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שהאדם לא צריך לחכות לתשובה, מצד אחר אנחנו אומרים שהאדם צריך להימצא בדרישה. איך זה חי ביחד? דרישה למה?

זה חי יחד כך שמצד אחד אנחנו מאוד רוצים קשר עם הבורא וגילוי קשר עם הבורא ככל האפשר, מצד אחר אנחנו צריכים לעבוד בקשר בהסתרה, וככל שיש לנו רצון לגלות את הקשר ולהגדיל אותו, כך אנחנו מוכנים להגדיל את הקשר בלי לגלות.

תלמיד: זאת מוכנות מלאה או שבכל זאת יש איזה חן ממרומים שמחזיק את האדם?

ודאי, מלכתחילה יש לו, זה נקרא שהאדם נבחר.

תלמיד: יש איזה כוח בלתי מובן שמחזיק אותו בדרך?

בכל אחד שנמצא כאן, אחרת הייתם מתפוררים ממש.

שאלה: אמרת לחבר שהוא יכול לבקש להיות יותר דבוק בעשירייה?

כן.

תלמיד: זו לא בקשה אגואיסטית? מהי בדיוק בקשה אגואיסטית?

לא, מה הוא רוצה מהדבקות שלו בעשירייה?

תלמיד: שהוא והחברים יתקרבו לבורא, ידבקו בבורא?

כן, כי מזה יהיה לו קשר יותר קרוב לבורא, יותר חזק.

תלמיד: אז לבקש קשר לבורא זו לא בקשה אגואיסטית?

לא.

שאלה: ניתן אולי להבין ממה שבעל הסולם כותב בסוף האיגרת, שלדבר עמו כל הזמן זה בעצם מעורר כל מיני חידושים, רשימות, כל מיני התפעלויות של העבודה בעשירייה מלימוד מלאכות. מה קורה למלכות הזו שהאיגרת עוסקת בה כשהבורא מסתיר את עצמו, כאילו מתרחק ועוד לא מסובב את ראשו לאחור? במה נכון שהעשירייה תתן את דעתה כשמתחילה הסתרה והיא אפילו לא יודעת שעכשיו הם קיבלו מדרגה כזאת?

אם הבורא היה מגולה אז ברור לכולנו שהיינו צדיקים גמורים, היינו מקיימים את רצונו מכל וכל. ואילו כך יש לנו ספק, חושך, הסתרה, ואנחנו יכולים לקיים או לא לקיים. בגלל הספק הזה, קיימים דתיים, חילוניים, כל בני האדם, וכל אחד בוחר לעצמו איזה שביל, איך הוא מגיע לדבקות השלמה בבורא, כי ברור שזאת המטרה.

כך אנחנו עובדים עד שמתחילים להבין שדבקות בבורא זאת מטרת הבריאה וזאת העבודה שלנו יום יום ואפשר לבצע את זה בעשירייה, בחיבור עם החברים ולא אחרת, וכשמתגבשים כך יותר ויותר מעשר לעשרים, לשלושים, לארבעים, בעשיריות כאלה אנחנו יכולים להבין יותר מה הבורא רוצה מאיתנו ומה אנחנו יכולים לעשות.

תלמיד: בעניין כוח ההתכללות שמאפשר את ההתגברויות, את העליות האלה, איך להתייחס למחשבות שיש לי, הרי אף אחד מהחברים בעשירייה לא יודע אילו מחשבות יש לי. אולי הוא משער שאני במחשבות של עבודה ממש מדוקדקת כפי ההוראה, אבל איך להתייחס לכוח הזה שנקרא מחשבה?

אני אתן דוגמה, פעם עשו איתי תרגיל, הושיבו אותי באמצע המעגל בעיניים עצומות וחשבו עלי רק מחשבות נוראיות ואני הרגשתי שאני קמל, מתייבש לגמרי. ואז הם נתנו סימן שלא יכולתי לראות, והתחילו לחשוב עלי רק מחשבות חיוביות, כמה אני כך וכך, ופתאום נהייתי בהתרוממות רוח.

אם בעשירייה אני פתאום חושב מחשבה נמוכה, שלילית, שמושכת לעצמי, על החבר, אני בעצם מפעיל כמו טריגר שמפתה את כל העשירייה לחשוב כך?

אתה משפיע על כולם.

תלמיד: אז אני חייב להיזהר במחשבות?

כן.

תלמיד: ושם חשוב לדבר עם הבורא כל הזמן, אחרת אין כוח להישמר.

כן, רק הקשר עם הבורא שומר עלינו.

שאלה: בהמשך בעל הסולם כותב, ""כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", דהיינו, ליחוד קוב"ה ושכינתיה, שנקראים אז "זה", שעד כאן צריכים לעלות ביראת הרוממות," איך צריך להיות מורגש בעשירייה יראת הרוממות, זה משהו שצריך להיות?

כשכולם צריכים להיות מודאגים מאיכות הקשר ביניהם ועובדים על התקבצות ביניהם לגוף אחד בלי הפסקה.

תלמיד: ורק בקיבוץ הקשר ביניהם, שם יכול להיות מורגש הרוממות?

כן.

תלמיד: והיראה יכולה להוסיף לזה כל הזמן?

היא גם תבוא מכאן.

שאלה: מה עם כאלה שהם לא פעילים וכאילו לא רוצים להשתתף בדרך הרוחנית?

כלום, כמו עם כולם. אם לא פעילים, לא מושכים מצבים באים מהאור המחזיר למוטב, אלא נמצאים מחוצה לעבודה הרוחנית.

תלמיד: אז אפשר להגיד, שיש לזה איזשהו זמן מסוים ואז הוא מגיע לסיומו?

כן, גם כן יש כאן איזה תקופות.

תלמיד: באופן כללי הוא בכלל שואל על הנשמות, והאם יש דבר כזה נשמות שבסופו של דבר לא מגיעות למטרת הבריאה?

לא, לכל אחד יש מטרת הבריאה וכל אחד מגיע למה שצריך להגיע, לא פחות.

תלמיד: עד כמה חשוב למקובלים העניין הזה של התחביר הנכון, בכל מה שקשור לכתבי המקובלים?

כן, זה חשוב. אנחנו רוצים להיות כמה שיותר מבינים למה התכוון בעל הטקסט.

תלמיד: אם רבים מאתנו לא בדיוק מבינים את הדקויות של התחביר שכתובים בטקסט כי זה בעברית, זו איזושהי בעיה בשבילנו?

לא, זאת לא בעיה. היגיעה שלנו מגיעה אלינו דרך הבורא, והבורא מוסיף לנו מה שאנחנו מפספסים או שלא מדייקים, או משהו לא חשוב.

שאלה: כתוב, "דְּכֹל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת". איך אנחנו מתייחדים עם הבורא במחשבה אחת?

יש לנו מטרה אחת להתחבר יחד ועם הבורא ולבנות מזה חברה שנקראת "בית המקדש", כלי ששם כולו תיקונים שמוכנים לקבלת האור העליון. בזה אנחנו מתחברים לבורא.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו מתחברים מעשירייה לעשרים, לשלושים ואז אנחנו מבינים את הבורא יותר. איך אנחנו עושים את העבודה הזאת? אני מתחבר לעשירייה, הרגשתי את הקשר עם הבורא, ואז עם עשרים אני מרגיש יותר קשר עם הבורא?

אני חושב שאולי בכל זאת בכנס הקרוב כבר נתחיל לדבר על זה, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו בין העשיריות, כדי לבנות כלי רב גוני, רב שכבתי כזה, רב רובדי.

תלמיד: איך היית מתאר לעצמך, ואיך אתה רואה תרגיל הכי פשוט שהתחברנו ברמה אחת בעשירייה ואז עם עוד עשיריות ואז מרחיבים את זה עוד יותר?

אני לא יודע. אני לא רואה אפילו עשירייה אידיאלית אחת. כלומר כזו שמוכנה להתחבר עם עוד עשירייה. אני מקווה שעוד מעט זה יקרה. בכנס הבא עלינו לטובה בספטמבר אנחנו חייבים שזה יהיה כנס שמחבר את כולם לעשירייה אחת, לקבוצה אחת, ואז זה יפתח לנו ממש דרכים, פתחים חדשים, זה מה שצריכים.

שאלה: מה זה להיות עשירייה אידיאלית? אמרת שאתה לא רואה עשירייה אידיאלית.

עשירייה אידיאלית זה אידיאל. עשירייה שהיא מחוברת בין כל החברים, ורוצה מתוך זה גם להתחבר עם כל אלו שנמצאים בדרכנו, והולכת כל יום ולומדת - זו עשירייה אידיאלית.

תלמיד: אתה יכול לשים ממולנו את האידיאל הזה שאליו צריך לשאוף, שנדע כלפי מה להשתוקק, מה לרצות?

כשאדם משקיע בלי הפסק בתוך החיבור של האנשים, להתקרב למרכז של כל החיבורים לקחת משם כוחות, ידיעות, וככה להתפתח.

תלמיד: שאדם בודק את עצמו על העבודה שהוא עושה, איך הוא יכול להגיד שהצלחתי לדחוף את העשירייה שלי להיות אידיאלית?

אם הוא משתתף איתם, אם הוא מקבץ את כל התכונות שלו ומכוון אותן כולן לאיחוד.

תלמיד: ומה הנקודה שעשירייה כבר מוכנה להיות מחוברת עם כולם, כמו שתיארת את המצב של הכנס, שנהפוך להיות כמו עשירייה אחת מחוברת, מה המצב הזה שעשירייה כבר יכולה להתחבר עם השאר?

כשכולנו מרגישים כל אחד.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כשאין הבדל ביניהם, ממש כולם מרגישים כל אחד ואחד כשווה.

תלמיד: ועדיין נשארת העשירייה שלך, או שזה גם זה מתפוגג?

גם מתפוגג.

שאלה: באגרת כתוב ""דעתיד הקב"ה, לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: הנה אלקינו זה וכו' זה ה' קוינו לו" וכו'." והשאלה היא, מה זה אומר שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות מחול עם הצדיקים, למה הכוונה?

מחול זו הזדמנות בעצם, ככה הוא מחבר אותם. מחול זה מהמילה מחילה.

שאלה: כתוב פה ""יד ה' לא תקצר" ח"ו." מה פירושו יד ה' אל תקצר?

שהוא יכול להגיע לכל אחד ולתת לכל אחד מה שהוא צריך.

שאלה: מה זה מאמץ של יום טוב בתורה עבור העשירייה? כתוב פה "דהמחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית,"

שאנחנו על ידי חיבור בעשירייה מבינים יותר טוב, ובכלל מבינים מה הבורא רוצה מאיתנו.

שאלה: באותן תפילות שכן מקבלות מענה, האדם אמור להרגיש מילוי?

כן.

תלמיד: ומה על האדם לעשות כדי שהמילוי לא ילך לרצון לקבל?

לכוון את כולן למטרת הבריאה.

שאלה: כתוב, "וזס"ה "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמיך", דכל זמן שלא זכינו להתאחד בקוב"ה, בבחינת מחשבה אחת אלא שתי מחשבות וכו', ע"כ אנו מבקשים "שמרה זאת", תן לנו כח ועוצמה, לבוא אל הקודש, בשמירת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש. "זכור ושמור בדבור אחד נאמר", ובזה נתעלה להתאחד באחדות האמיתי ית'. שמו ויתעלה בבנין עדי עד."

והשאלה, הנושא של "זכור ושמור בדיבור אחד" איך אפשר לפרש את זה?

על זה יש מאמרים שלמים, "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", אנחנו לא יכולים לתאר את זה בשכל שלנו אלא רק בעבודה.

תלמיד: כשדיברת על הנושא, שבעזרת ה' בכנס נתאחד לעשירייה אחת, זה המצב שניסית לתאר לנו?

כן.

(סוף השיעור)