שיעור בוקר 20.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 139,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות ח' – י"א

קריין: שלום. "הקדמה לספר פנים ומסבירות". "כתבי בעל הסולם", עמ' 139, אות ח'.

שאלה: באות ז' בעל הסולם נותן דוגמה של הבן שיש לו בעיות, שהוא סומא, יש לו מחלת סוכרת, ואז באותה אות הוא כותב מה זה בעתו ומה זה אחישנה. איך אפשר להבין את הדבר הזה כשיש מגבלה?

ישנן שתי דרכים, כמו שאנחנו לומדים, אחת תלויה בזמן, והיא מתקיימת לפי התכנית, לפי הרצון לקבל שפועל עליו המאור המחזיר למוטב בצורה שיטתית, במה שמנוהל מלמעלה על הנבראים, ואז לפי הקצב הזה, התהליך הזה, כל נברא ונברא הולך ומתאים את עצמו יותר ויותר למאור המחזיר למוטב, שכך הוא מיתקן. הדרך הזאת נקראת "בעתו", בזמן. היא תלויה בייסורים שהנברא מרגיש והם מחייבים אותו להתקדם, להתקרב לאור. זאת אומרת, הוא כל פעם מרגיש עד כמה שכדאי לו, או לא כדאי לו להיות בייסורים האלו לעומת ייסורים אחרים. זאת אומרת, שכדאי לו לתקן את עצמו. כמו ילד, נגיד, שלא רוצה לקיים משהו שאומרים לו, אבל על ידי לחצים, מכות, באין ברירה, הוא מסכים, וכך כל הדרך, לכן נקראת "דרך ייסורים" ו"דרך בעתו". יש לזה זמן קצוב וכוח במערכת שפועלת כך ומקדמת את כל הבריאה, זה מצד אחד.

מצד שני, ישנה דרך תורה, דרך המאור המחזיר למוטב, זה אותו האור, רק במידה שהנברא מושך אותו, רוצה שהוא ישפיע ומוכן ללכת לקראתו, איך הוא עושה את זה? כי זה נגד הטבע שלו. אם הוא נמצא בחברה, ומקבל ממנה התפעלות, התרשמות, כדאיות להיות בחיבור למעלה מהטבע שלו, בהשפעה לזולת למעלה מהטבע שלו, אז הוא בזה מעורר את המאור המחזיר למוטב וכך מתקדם.

אז יש לנו כאן שתי דרכים. הדרך השנייה לא תלויה בזמן אלא תלויה רק בסביבה, עד כמה שהנברא משתמש בבחירה החופשית שלו, זה הכול.

תלמיד: בעל הסולם בחר לתת כדוגמה ילד שמוגבל בטבע שלו, לא מסוגל בכלל להבין, לא מסוגל להרגיש, זה בכוונה?

ודאי שבכוונה. בעל הסולם לא כותב שום דבר אלא מתוך המציאות הפנימית שמשיג במדרגות האלו. הוא לא יודע מה זה דרך ייסורים? גם כן יודע. גם זה וגם זה, אלא אי אפשר להתקדם בדרך תורה בלבד. הוא כותב במקום אחר שיש דרך בין דרך תורה ודרך ייסורים, היא נקראת "דרך הארץ", כך בדרך כלל מתקדמים.

תיאורטית אפשר להגיד שאדם יכול לקחת על עצמו את דרך אחישנה וכל הזמן לקדם את עצמו, אבל אין לו כוח לזה, מה יהיה המניע, מאיפה ייקח את הכוחות, ההחלטות, ההכרחיות להתקדם למעלה? אפילו שיהיה בחברה כמה שיותר מועילה להתפתחות הרוחנית ומשפיעה עליו, וייקח מהחברה כמה שיותר, בכל זאת, מה שמקבל מהחברה זו ההשפעה החיצונה לעומת מה שיש לו את היצר הרע הפנימי, זה פנימי שלו, ולכן בטוח שייפול ויקום, ייפול ויקום. לכן, בסך הכול, ישנה דרך שהיא באמצע, בין דרך תורה לדרך ייסורים, ואנחנו צריכים לראות באיזה התמזגות בין שתי הדרכים האלו אנחנו הולכים.

קריין: במאמר "מהות הדת ומטרתה", בעל הסולם כותב "השגחתו ית' חזקה עלינו, עם ב' אופני השגחתו, שהם "דרך יסורין" ו"דרך תורה", כמבואר.

אולם, מבחינת המציאות המעשיות, אנו מוצאים, אשר השגחתו ית' מגיע אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת. והמה נקראים בדברי חז"ל "דרך ארץ ודרך תורה".".

הקדמה מאוד מיוחדת. אתם כבר מתחילים להרגיש את זה, אני חושב. היא נותנת לנו בירורים קרובים לנשמה, לגורל של האדם. לא כתוב בצורה כזאת באף מקום, לא בתע"ס ולא באף מקום, אנחנו לא לומדים מה קורה עם האדם הראשון, מה כל הסיפור שלו, ואיך מתקנים אותו. כאן אפשר להבין ממש בינתיים כל דבר ששואלים, ובדרך כלל אין לנו על זה תשובות למתחילים. כמה שנלמד יותר, יהיו לכם תשובות. תוכלו לפתח שיעורים בקשר לזה. ובאמת, למשוך לזה בני אדם.

קריין: "כתבי בעל הסולם"" עמ' 139, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ח'.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים."

שאלה: בעל הסולם אומר "שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה,". מה הכוונה?

אני לא יודע. לא הייתי ביניהם. כך נראה לי. אני לא יודע. אולי כן הייתי.

תלמיד: אולי כן היינו.

זה יתגלה אחר כך. אז אני לא יכול להגיד לך, יש תנאים, יש זמנים, יש הרבה מאוד מצבים שאני לא יכול להגיד. אולי לא רוצה להגיד. אולי אני מבין, אבל רק אני מבין. זאת אומרת שלא קבלתי את זה מאף מקום. יש דברים ששמעתי מרב"ש ואפילו כמה פעמים שאלתי, אז אני חוזר על זה כמו תוכי ואומר, "ככה זה". למה? כי שאלתי ושמעתי. כמה ששמעתי נכון או לא נכון, אני לא יודע. אלא, מה ששמעתי, כאילו כמו מקלט, אז אני מוסר. יש דברים שאני מבין, אז אני מוסר. כאן אין לי שום הבנה. הוא מסביר לך פשוט, שלא היו להם את כל הקטעים, והם לא קבלו את כל המסר מדרגה יותר עליונה. ולכן לא ידעו לסדר את זה נכון.

עד בעל הסולם, לא היה מישהו שסדר את כל הכתבים של האר"י בצורה נכונה. גם האר"י לא היה כותב. כתבו התלמידים שלו וקצת הוא. זה היה הכול ככה, ולכן עד שזה הגיע לבעל הסולם עם כל הכתבים וכל הסידורים, אתה קראת איך שזה היה? כשגילו, חלק הוציאו מהקבר, חלק גילו באיזה ארגז, אתה יודע, ארגז סבתא כזה, תיבה כזאת, ככה שאתה פותח [את המכסה שמחובר אליה] ושם בפנים. יש כל מיני דברים, אצל אחד היה זה, ואצל השני אחר, השלישי אחרת, דברים גבוהים שהם לא מגיעים אליהם בעצמם, שיכולים להשלים או להגיד "ככה זה ולא ככה". איך הם יכולים להחליט? ולכן כל הכתבים האלה היו לא מוכנים לסידור. מי שסדר אותם באמת זה בעל הסולם ב"פנים מאירות ומסבירות".

תלמיד: כמה לפני האר"י למדו קבלה בכלל?

לפני האר"י כל חכמת הקבלה לא הייתה מסודרת. ספרי רמ"ק, אני למדתי אותם ועוד כמה שהשקעתי בזה. קח ספרי רמ"ק, "פרדס רימונים", "פלח הרימון", כל מיני ספרים, הוא כותב בסגנון שהוא מסביר למשל, למה יש עשר ספירות? כי יש לך עשר אצבעות, אבל כותב על זה חמישים דפים. זה היה הסגנון וזה היה מובן להם. זה לא צחוק. הם הרגישו את זה שהכול מסודר לפי עשר בטבע.

מה שאין כן, אנחנו צריכים הוכחות אחרות. לכן בעל הסולם, קודם האר"י ז"ל, מדבר על זה בארבע בחינות דאור ישר, איך הם עשר ספירות, איך מלכות עם מסך ועביות והכול. גם קודם זה היה, אבל לא היו צריכים הסברים כאלה. למדו חכמת הקבלה אבל למדו בצורה כזאת. עכשיו אני לא יודע אם אתה תוכל ללמוד את זה, אולי אצל הספרדים הזקנים, לא נראה לי שישנם כבר כאלה. אני ממש טיילתי ביניהם הרבה, וכך הם למדו. זאת אומרת הרגישו מתוך פנימיותם שככה זה. היו מרגישים, פשוט מרגישים.

תלמיד: מה החידוש של האר"י?

החידוש של האר"י הוא בזה שהגישה שלו היא גישה מדעית, מודרנית. כמו שהיו לך כל מיני חכמות עד ימי הביניים, כולל ימי הביניים, ואחר כך כבר המדע המודרני שהוא אמפירי, מתוך ניסיון, מתוך הוכחות, מתוך זה שמתחילים לחקור את הטבע ולהביא כאלו הוכחות וכאלו הוכחות, ולא שבאים מתוך המקרה וההרגשה. זה קשה להגיד.

מה זה לא למדו וכן למדו? לא היו יכולים ללמוד, כי למד מי שהייתה לו הרגשה. אדם שפותח זוהר, אם מגיע אליו, אם הוא מוצא, זה כבר איזשהו יחס מיוחד מהשמיים שנופל לו לידיים ספר הזוהר, והוא פותח אותו והוא מתחיל להרגיש באיזו שפה הספר הזה כתוב, הוא מתחיל להרגיש שהספר הזה מדבר על פנימיות הטבע, על פעולות אלוקיות, ושאליו זה כתוב, עד כמה הבורא דרך כל הטבע וכול הדברים האלה משפיע עליו, וכמה הוא יכול להיות קשור לזה.

קח את ספר הזוהר ותראה לאנשים, הם יבינו את זה? ירגישו? לא. זאת אומרת אנשים מיוחדים. מה שאם כן ברגע שכותב האר"י "דע שמטרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט"¹ משתלשל ומגיע. רצון לקבל, מסך, עביות, צמצום, מאמצים וכן הלאה, הוא כבר מדבר על האדם ולכול אחד כאילו. רק האם אתה מעוניין בזה או לא? אבל איכשהו להבין כל אחד יכול.

שאלה: הוא כותב, "כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים". ואחר כך הוא כותב שהרח"ו היה בסך הכול בן 29.

אבל רמ"ק היה אז בגיל כמעט 50, משהו כזה. הרמ"ק היה המורה שלהם, אבל היה ממש בגיל כזה. אבל היו גם צעירים.

תלמיד: אבל מאיפה היה להם את כל כתבי הזוהר? מאיפה הייתה להם את היכולת הזו ללמוד בגיל כזה צעיר?

הייתה תקופה שכתבי הזוהר היו מגולים, זו הייתה תקופה ובצפת למדו, והכול היה, זה בסדר. אבל כמה שהשיגו זו הבעיה שרק אחד השיג. אחרים יושבים, שומעים, לומדים, משקיעים, אי אפשר להגיד שזה לא תיקון לנשמה. רגע אחד שאדם בחיים שלו ישב ליד הספר ושמע איזה הסבר, כבר יש לו קשר. יש לו קשר, עשה משהו בחיים, אנחנו לא מעריכים את הדברים האלה.

תלמיד: גם האר"י עצמו היה מאוד צעיר.

בן 36-37.

תלמיד: מאוד צעיר, כל הסיפור הוא 17 חודשים, לא איזו תקופה גדולה. אז מאיפה כל יכולת הלימוד הזו שהייתה להם? בכול זאת, נכתבו כמויות של ספרים על ידי הרח"ו ואחרים בדור השלישי כמו שהוא אומר.

אין לך עסק בנסתרות. יש כאלה כמו האר"י ויש כאלה כמוך, אז מה? כל אחד במקומו. ברוך ה' אתה יושב כאן, שומע ולומד. תגיד, ברוך ה' יום יום.

שאלה: כתוב כאן "ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה," מה הכוונה בתיאור כזה?

שצריך לתקן את עצמו, לתקן את עצמו בכול מה שאפשר מהרצון לקבל שלו בעל מנת לקבל. ואז, אם הוא יכול לנקות את עצמו ולהיות למעלה מהצמצום שחל על הרצון לקבל על מנת לקבל, לפי הגובה הזה שהוא מתעלה מעלה הצמצום הוא יכול להבין מה שכתוב.

שאלה: האר"י הצליח להשאיר תורה שהיא מדידה? אמרת שמה שמיוחד באר"י שהוא כתב משהו מדיד לדורות הבאים, אמפירי.

לפני האר"י אדם לא היה יכול לפתח את הרגש שלו לרוחניות על ידי הלימוד, כי לא הייתה לו נגיעה ללימוד. לא הייתה לו נגיעה, כמו שהאר"י אמר להם לפני הפטירה, אל תלמדו יותר. מה שאם כן, אחרי האר"י, על ידי הלימוד שלו שכבר מתקשר לכול אדם, כול אחד יכול ללמוד ולהביא קשר עם המאור המחזיר למוטב ואז להיכנס. אבל גם בזה יש ויש, יש כאלה שנכנסים מהר, יש כאלה שפחות, יש נשמה גבוהה. כמה שהנשמה גדולה היא יותר כבדה, יותר קשה לה להתעלות וכן הלאה. אבל בכול זאת זה כבר סדר חדש של יציאת הנשמות, מהאר"י והלאה זו כבר התפתחות.

תלמיד: מדיד זה כלפי האדם הלומד? כשלומדים את קבלת האר"י כלפי מי היא מדידה?

ודאי שזה כלפי האדם, אלא כלפי מי?

תלמיד: מאיזה שלב האדם באמת יכול להגיד שהוא לומד משהו שהוא מדיד, שהוא ברור?

זה לפי הרגשת האדם. מי יגיד לו?

תלמיד: אולי הרב שלו, לא יודע. בשבילי זה לא מדיד.

אף פעם רב לא יגיד לך שום דבר. לא. אך ורק אדם לעצמו, רק שלא יתבלבל.

קריין: אנחנו ממשיכים באות ט' עמוד 140, טור ב'.

אות ט'

"ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין," מה ההבדל בגישה להתקדמות האדם לאלוקות על ידי האר"י ועל ידי הבעל שם טוב. "שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה".

"ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו," אני מבקש קצת יותר לחשוב על היחד, לומדים יחד. "וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות," שהוא מרגיש שחי ממש בחושך, שדורו נמצא בחושך גמור. כך בעל הסולם אומר על דורו. "וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד". העבודה הרוחנית לפי הבעל שם טוב, על סמך הבסיס של ההשגה של האר"י ז"ל.

"ואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבורי, להיות זה מותאם, ומוכשר לכל אוהבי חכמה, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, ויוכבד המושג על המעיין. ואין אנו אחראין לשמיני הלב, בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, ובכל מקום שנותנים עיניהם, מזומן להם חפץ הכסילות, וכללא נקוט, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו שואב משם הכסיל מקור אולתו. ובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו, כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'."

כי אחרים לא יכולים ליהנות מכתבי בעל הסולם, כי לא ימצאו שם שום דבר שאפשר ללכת ולסחור. אלא רק אלה שבאמת רוצים להתקדם בהשגת האלוקות, בהשתוות הצורה עם האלוקות, רק אלה יכולים לקבל משם תמיכה וכיוון.

שאלה: אחרי האות הזאת פחות ברור למה האר"י ביקש לא ללמוד מהכתבים שלו. הרי הבעל שם טוב למד, ובסופו של דבר כן למדו וכן השתמשו בחוכמה של האר"י כל המקובלים אחריו, אבל באותו דור הוא אמר לא ללמוד. למה הוא אמר לא לגעת בחוכמה שלו?

אני חושב שזה מאותה הסיבה, שלא היה שום דבר מסודר.

תלמיד: אבל גם בעל הסולם כותב שעד זמנו זה לא היה מסודר, ועדיין השתמשו בזה כבסיס להכול.

ומה היה מזה?

תלמיד: לכן, לא ברור איך הבעל שם טוב וכול האחרים כן למדו.

הוא לקח את כל כתבי האר"י וסידר מהם. בתלמוד עשר הספירות מה הוא עשה? לקח מהספר הזה, מהחיבור הזה, מכאן ומכאן, ומכול הדברים האלה הוא הרכיב והרכיב את תלמוד עשר הספירות שלו. וגם, זה לא בגלל שהוא יודע להרכיב, או יודע מה שכתוב באר"י, אנחנו לא מבינים מה זה, אבל הוא זכה לעיבור נשמת האר"י, אחרת גם הוא לא היה יכול בכלל לגשת לזה. יש כאן דברים שאנחנו לא מבינים. אני אומר מה שאני מבין.

תלמיד: יש כאן עוד עניין, שבעל הסולם כותב שמהאר"י ועד אליו אף אחד לא הבין את הכתבים כראוי.

כן.

תלמיד: אמנם הוא מדבר פה על הבעל שם טוב שהיה גדול מאוד ואמרנו שהוא שואב מהאר"י.

הבעל שם טוב היה גדול מאוד בעבודת ה'. הבעל שם טוב בעצמו גם היה מסביר חמישה עולמות וכל הדברים האלה, אבל במיוחד הוא היה מדבר על העבודה. גם הרבה מזה בצורה כמו פסיכולוגיה, חס ושלום לא שזה באמת כך, אלא בהעברה כזאת. אבל היה מסביר חמישה עולמות, נשמה וכן הלאה. אבל לא בצורה כמו האר"י, הוא היה משלים את האר"י מבחינת העבודה הפנימית.

עוד נבין יותר. לי זה יחסית ברור מה ההבדל ביניהם. אלה שני סוגים מבחינת אור מקיף, ומבחינת אור פנימי, יש לנו שני סוגי כלים.

קריין: נקרא מעמוד 9, בספר "כתבי בעל הסולם", "רשות מן השמים", בתוך המאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים". "

רשות מן השמים

"הנה דבר זה מבואר בספר "שער מאמרי רשב"י" להאר"י ז"ל (בפרשת משפטים, זוהר ד' ק', בדיבור המתחיל "בריה דיוחאי ידע לאסתמרא"). וזה לשונו:

"דע, כי נשמות הצדיקים

יש מהם שהם מבחינת אור המקיף,

ויש מהם שהם מבחינת אור פנימי"

(פירושם תמצא בספרי "פנים מאירות" בשער המקיפין, ענף מ"ח).

וכל אותם, שהם מצד אור מקיף, יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה, דרך כיסוי והעלם גדול, כדי שלא יבינו, אלא מי שראוי להבינם.

והנה, רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, היתה נשמתו מצד אור המקיף. ולכן היה בו כח להלביש הדברים ולדורשן, באופן שאף אם ידרשם לרבים, לא יבינם, אלא מי שראוי להבינם.

ולכך ניתן לו "רשות" לכתוב ספר הזוהר. ולא ניתן "רשות", לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו. אבל הטעם הוא, שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו. וזהו מה שכתוב "בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי [בנו של יוחאי ידע לשמור דרכיו] וכו'". ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר, אשר כתב רשב"י, שאין כל מוח ומוח יכול להבין דבריו. עד כאן לשונו.

תמצית דבריו: אשר ענין ביאורי דברים בחכמת האמת, אינו תלוי כלל בגדלות וקטנות של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה. אשר הארת נשמה זאת, היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים, לגלות חכמה העליונה.

ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזה, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם, במלות המתאימות לדבר, אשר המעיינים לא יכשלו בה. שמשום זה, לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת, מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים, שקדמוהו באותו החכמה, אינם מוגדרים בשם "ביאורים" בחכמה, אלא רק "רמזים" בעלמא. וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. עד כאן הבנת דבריו ז"ל.

ויש להוסיף, כפי מה שקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו, בעלי הזוהר, עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים, שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים אלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי "רמז" בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם.

וגם על האר"י ז"ל עצמו, ראוי להאמר אותם הדברים, שאמר על רשב"י. דהיינו, אשר לקודמיו של האר"י ז"ל, לא ניתן רשות מהשמים, לגלות ביאורי חכמה. ולהאר"י ז"ל ניתן רשות הזה. באופן, שאין כאן להבחין משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו, היתה לאין ערך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתן הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה. רק הסתפקו ברמזים קצרים, בלתי נקשרים זה בזה כלל.

ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה, הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבדם. באופן, אשר עיקרי החיבורים, הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם רק ספרי הזוהר והתיקונים, ואחריהם ספרי האר"י ז"ל."

שאלה: קשה להבין איך לא נותנים למקובל את הרשות. גם בעל הסולם ב"עת לעשות" מציין את זה שגם לאלה שקדמו לו שהיו מאוד גדולים. איך מעבירים את החשיבות שלא פותחים אם לא מותר, שזו דרך המקובלים. איך מעבירים את זה לתלמידים חדשים?

המקובל שמרגיש איפה שהוא נמצא, לוקח על עצמו אחריות ומבין שזה כן וזה לא, כמה זה מותר וכמה זה אסור. מה זאת אומרת, שולחים לו מברק שאסור לך? הוא מבין מתוך המערכת עד כמה כן ועד כמה לא. הוא מבין מתוך הדור שזה כן וזה לא. כמו שאתה יודע בחיים שלך מה אפשר להגיד ומה אי אפשר להגיד, לא כל דבר אתה אומר, כי לפי זה אתה מרגיש שיכול להיות נזק.

מקובל מרגיש שיכול להיות שיגרום נזק בדברים רוחניים ואז הוא שותק. ועוד איך, כמה שהוא נעשה יותר גבוה הוא יותר מבין, הוא יותר מרגיש, הוא יותר נכלל מכול הדברים האלה. אם אפשר היה לעזור להם בזה שיגלה, אבל אם לא. ודאי שהנזק האפשרי זה מה שמונע.

אתה יכול להגיד הכול לילד קטן? אתה אומר לו רק מה שיכול להועיל לו וכמה שהוא יכול להבין ושזה יעזור לו לעת עתה. וכל יום ויום אתה יכול לפתוח לו עוד קצת ועוד קצת. ככה זה עם הדור.

קריין: עמ' 449 "הקדמה לספר הזוהר", בתוך אות ס"א, טור ב', פסקה "והוא הסבה".

"והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע," חמשת אלפים שלוש מאות שלושים ושתיים, "ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת."

בכל זאת יש עוד שאלות אבל זה מתברר לאט לאט.

קריין: אנחנו חוזרים לעמוד' 141 הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות" אות י'.

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות." עדיין זה בשאלה.

"הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא."

זאת אומרת, יש כאן באמת עבודה גדולה וחשיבות, רצינות שנדרשת ממי שעוסק בה כדי להיכנס פנימה. אבל שוב, מה שהיה היה ואנחנו כבר נמצאים בזמן שנפתח הכול והכול תלוי רק בעבודה שלנו, ויותר נכון בחיבור בינינו, לא בהצטיינות של כל אחד ואחד, אלא רק ביחד. כי אנחנו, מפני שאנחנו נמצאים בתהליך של התיקון הכללי, גמר התיקון, אם קודם לפני זמננו הצלחת האדם בחכמת הקבלה, בגילוי הא-לוהות הייתה תלויה יותר בצורה אישית בו, אנחנו, מפני שאנחנו מדברים על התיקון הכללי בעשירייה, במערכת הכללית שגם כולה עשר, אז הכול תלוי עד כמה שאנחנו מתקשרים זה לזה ובונים בינינו אותה התבנית שדרכה אנחנו יכולים ללכת ולתקן את הכלי הכללי.

זאת אומרת, הרבה יותר חשוב חיבור בין התלמידים, בין הלומדים, מאשר ההשגה האישית של כל אחד שבדורנו היא לגמרי לא נחשבת. יש מאור פנימי, יש מאור מקיף, יש גישות שונות לגמרי לזמן שהיה או לזמן של עכשיו. עכשיו זה הזמן של הכלי המשותף הכללי.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן ש"היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה". והוא אומר צריך להשיג דרגת חכמי לב. חכמה ולב איך זה משתלב ביחד?

הלב הוא כלי להשראת החכמה. "הלב מבין", הרצון לקבל צריך להיות בתיקונים ואז החכמה תתפשט בו.

תלמיד: זאת אומרת, יוצא שצריך לעבוד על הרצון ולא על החכמה?

בטח על הרצון, הכול תלוי בתיקון הרצון. ברצון קטן יש רק אור חסדים שיכול להתלבש בו. ברצון יותר גדול, גם אור החכמה.

תלמיד: למה מקובלים כל כך רצו כל הזמן לכתוב את הספרים ולהסביר יותר ויותר, וגם בעל הסולם ניסה להסביר יותר ויותר את חכמת הקבלה.

אלא מה?

תלמיד: אבל איך שהוא כותב כאן זה דרך הלב.

אבל הלב מבין.

תלמיד: אז מה המקום של השכל?

לב זה לא סתם הרגשה. ההרגשה מגיעה דרך ההסבר במיוחד בדורנו. אז כמה שיותר מדברים לעניין, הלב מתחיל לפי זה להתעורר. 

תלמיד: איך ללמוד ספר דרך הלב?

עד כמה שאני קורא ומבין יותר על מה שהוא מדבר בצורה לוגית הגיונית וכן הלאה, אני יותר מתפעל והלב מתחיל להיות יותר רך ואני יותר יכול לעבוד עם הרצון שלי בלהתקרב לחכמה. אלה תקופות בהתפתחות האנושית. פעם היה יותר דרך הרגש, והיום יותר דרך השכל, לכן חכמת הקבלה נפתחת היום יותר.

שאלה: אמרת שפעם זה היה דרך הרגש והיום יותר דרך השכל. והוא כותב פה שהאר"י תפס מהראש ובעל שם טוב תפש מהלב.

אלה שתי צורות לגישה ושתיהן צריכות להיות. בעבודת ה' יש שנייהם מוחא וליבא.

תלמיד: התקופה הזאת, הדור הזה למה הוא יותר נוטה?

יותר נוטה לשכל, דרך השכל אפשר יותר להסביר לו, לכן זה הסגנון שכותב בעל הסולם.

מעכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לאדם הראשון עם כל הבלבולים האלה. אתם מסוגלים לזה או לא כדאי. נתחיל. כי עד כאן היו דברים כלליים.

אות י"א

"ועפ"י הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה פרק ו' על פסוק, נעשה אדם, וז"ל (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות כתות חבורות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה האמת מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח עש"ה.

והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב:

א. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב דנעשה אדם וכי ח"ו לעצה הוא צריך עד"ה תשועה בלב יועץ.

ב. פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

ג. ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר.

ד. למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפי' חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל.

ה. היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת.

ו. מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ.

ז. למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם."

יש לנו כאן שבע שאלות שאנחנו צריכים לברר אותן. כנראה שדרך הבירור הזה אנחנו נגיע להבנה מה קורה לנו עם הדמות הפנימית שלנו שהיא נקראת אדם הראשון. כי בכל אחד ואחד מאיתנו אותו המבנה.

"וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח, משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע." זה ברור, זה מגיע בצורה הטבעית.

"ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."

שאלה: מה בעל הסולם מנסה להסביר באות י''א?

הוא הולך ומתקרב אלינו. קודם דיבר על חכמת הקבלה, מה קורה שם, עכשיו הוא יותר ויותר קרוב אלינו כדי להסביר מי אנחנו, באיזו תקופה אנחנו נמצאים, זאת אומרת מה ההשגחה המיוחדת עלינו. אלה חלקים גדולים, באות י"א הוא מתחיל להסביר לנו על האדם הראשון, מהי הדמות הפנימית הכוללת שלנו, שכל אחד מאיתנו חושב שהוא באמת כך, שהוא משהו מאב הטיפוס הזה של אדם הראשון שהוא הדוגמה שלנו. אחר כך נצטרך לברר איך אנחנו צריכים להתייחס בכלל לדמות הזאת, מהי.

הוא אומר, כשאנחנו לומדים את עצמנו מתוך החיים שלנו, אנחנו רואים שיש לנו כאן שתי צורות השגחה. מצד אחד עד שנניח כל אחד ואחד נולד וגדל, יש עליו שמירה כביכול מהטבע, ובדרך כלל הטבע דואג שהיצור הזה יתקיים בצורה בטוחה, נכונה וטובה עד שהוא גדל.

אנחנו רואים את זה גם אצלנו. בחברה הנכונה פחות או יותר, אנחנו דואגים לזה שכולם יגדלו נניח עד גיל שש עשרה, שמונה עשרה, עשרים, היום זה כבר אפילו עשרים וחמש. אבל עד שאדם כביכול יכול להיות עצמאי ולהחזיק את עצמו, לדאוג לעצמו, ואז יש עליו כבר לחץ מבחוץ שהחברה או החיים או הטבע כבר מתחילים ללחוץ עליו ולדרוש ממנו, והוא חייב לכל אחד.

והסדרים האלה הם הפוכים ממש, עד שאני גדל אני מרגיש שאני ממש חי, לא חיי גן עדן נניח, אבל בכל זאת כולם דואגים, כולם מתייחסים אלי כך בצורה יפה, טובה, ופתאום יש איזה צלצול, מתחילים להתייחס אלי כמו לאיש גדול ואז אני נמצא במצבים לגמרי שונים, ביחס שונה לגמרי אלי, גם מהטבע, גם מהחברה וגם מהדרישה שפתאום כך מעמידים לפני.

זה העיקר, שאנחנו לא מבינים מה קורה כאן. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים ודאי להמשיך בחיים שלנו, שנתייחס כולנו יפה זה לזה ולא נהיה חייבים שום דבר, אלא כך לחיות. אבל זה לא הולך, החיים שלנו מסודרים שיש איזה כוח זר שמתייחס אלינו כך, שאנחנו חייבים להיכנס לייסורים ולא יכולים להבין למה הטבע כך מסודר. לפני זה היינו תחת השגחת הקרובים והחברה בכלל, ועכשיו לא. המציאות הזאת המאוד משתנה, היא ממש מבלבלת אותנו מאוד. זה בכללות.

זה מה שבעל הסולם אומר, שמקצה לקצה יש שתי צורות יחס של ההשגחה העליונה אלינו, וודאי שהיא סידרה כך את כל היחסים בינינו, בין הדורות, בין החברה לדור הנוכחי ולדור הצעיר שגדל בחברה, ואנחנו לא מבינים למה זה מסודר כך. למה בעל הסולם עוסק בזה? הוא רוצה מתוך זה להסביר לנו מה קורה, את ההשגחה, איך אנחנו צריכים להבין אותה.

שאלה: בעל הסולם עוסק פה הרבה במושג של אמת, הוא אומר שהקדוש ברוך השליך את האמת ארצה והמלאכים לא מסכימים. מה זה שהוא השליך את האמת ארצה?

זה אחר כך. על המלאכים עוד לא דיברנו, הוא רק מתחיל.

תלמיד: ועל האמת?

אמת היא אחת מהתכונות של הבורא, זה שם של הבורא. נתעסק באמת יותר מאוחר. הוא ידבר על זה הרבה.

שאלה: האם הוא עונה בהמשך למה זה מסודר בצורה כזו?

בטח, עכשיו הוא רק שאל. הוא הביא לך את הנתונים. הוא הביא נתונים, שיש לך את שתי הצורות האלה בהשגחה. למה ההשגחה מתייחסת יפה אל האדם, בעל הסולם מסביר את זה גם במאמר "השלום", שאנחנו מתחילים את החיים שלנו בבטן האימא, ששם הכול כל כך יפה מסודר וטוב, ואתה לא חושב על כלום, והיא כולה דואגת לך. "היא", זאת אומרת ההשגחה, הבורא. מה שאין כן כשאנחנו נולדים זה כבר אחרת, כבר מתחילים לסבול וכמה שיותר גדלים אז מתחילים עלינו לחצים יותר ויותר, עד שמגיל בר מצווה נניח והלאה, אנחנו מתחילים להרגיש שהעולם הוא לא כל כך יפה.

העולם מחייב אותנו, אנחנו צריכים לעשות את זה ואת זה. אם בבית ספר ידעת שבמקסימום אתה צריך לעשות שיעורים נניח איזו שעה ביום, אפילו פחות, אז אחר כך זה לא יעזור לך, אתה צריך שמונה שעות לעבוד. אתה צריך להכין את האוכל, אתה צריך לקנות אותו, לכבס בגדים, לעשות את כל הסדר, הניקיון והכול.

בקיצור, יש לך המון המון דברים. הטבע גם דוחף אותך לכך שאתה צריך להתחתן, אתה צריך להביא ילדים, אתה צריך לדאוג גם להם. תראה מה קורה, איזה חיים. אני כל הזמן חייב חייב. אז הוא שואל, איך זה יכול להיות שמצד אחד, כמה היה טוב בתוך האימא כשהייתי מתפתח והיא הייתה דואגת לי בהכול, ועד כמה עכשיו אני חייב לדאוג לכולם. מה זה?

זו שאלה. למה הכוח העליון הטוב ומיטיב, היפה הגדול, שוודאי לא פועל מתוך הגבלות, אין לו הגבלות, הוא כל יכול, למה הוא סידר יחס כזה אֵלַי. איך יכול להיות ששלם, יפה, מתייחס כך אלינו, מה יש לו מזה. ואם הוא רוצה להביא אותנו לכך שאנחנו נדע, נבין, אז הוא לא יכול בצורה אחרת? בכלל, אם הבורא כל יכול למה ברא בצורה כל כך נבזית את כל הבריאה ואותנו, ובצורה כזאת את ההשגחה, איך שהיא משתלשלת. זה לא מובן.

אם הייתי הכול יכול, הייתי עושה אחרת. למה על כל צעד ושעל אנחנו מרגישים מכות, ייסורים, צריכים לברוח מהכול. למה? זה לא מובן. מתוך השאלות האלה בעל הסולם רוצה להביא אותך להבנה למה כאילו לבורא לא היתה שום אפשרות אחרת, אלא כך לפעול.

זו הקדמה מאוד טובה, אפשר לקחת אותה למתחילים ושנה ללמוד אותה עד שהם יתכללו מזה. אבל זה יבנה, יבנה אותם.

(סוף השיעור)

---

1. "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.", האר"י הקדוש, "עץ החיים".↩