שיעור צהריים 29.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב סוכות, י"ד בתשרי תשפ"ד

הכנה לפתיחת הלב בכנס - קטעים נבחרים מן המקורות

יש לנו שיעור "הכנה לפתיחת הלב בכנס", אני רק רוצה להגיד כמה מילים לפני זה. בכנס אנחנו לא נהיה בעשיריות כמו שדיברנו בימים האחרונים. זה לא בניגוד לעשיריות, אלא אנחנו צריכים בכלל לפתוח את הלב גם לכל מי שמשתתף כאן, שנמצא כאן, שנוכח כאן, וגם לכל החברים שלנו בכל העולם. לכן אל לנו להגביל את עצמנו ולסגור את עצמנו בעשיריות, אלא לפתוח את הלב לכולם, לכל בני ברוך העולמי ובמיוחד לאלו שמשתתפים איתנו כאן. נעשה הכנה לפתיחת הלב במיוחד בכנס, לא לעשירייה, אלא ממש לכנס עצמו, לכינוס של הרבה אנשים יחד שיש להם שיטה ומטרה איך להגיע למה שהבורא קובע לאנושות כולה.

שאלה: למה השינוי?

זה לא שינוי, אלא זו פשוט פתיחה, כתוב "הכנה לפתיחת הלב לכנס", אז אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו קצת יותר רחב מהעשירייה.

תלמיד: כי דיברנו על חשיבות העבודה בתוך העשירייה שדרגה אפשר לספוג את הכנס כולו.

זה מצד אחד, ומצד אחר ההיפך, כלומר לפתוח את העשירייה ולקבל את כולם כעשירייה אחת. סך הכול כל האנושות היא עשירייה אחת.

תלמיד: אז בכנס אנחנו מתערבבים כולנו כאחד, כעשירייה אחת.

גם מתוך העשירייה שלנו. אני לא שוכח את העשירייה, אני לא יוצא ממנה, אלא אני מרגיש כאחד מהעשירייה ומקבל את העשירייה שלי כאחת ואנחנו נכללים בכנס כולו.

תלמיד: איך לעבוד עם הפיצול הזה, שמצד אחד אתה צריך להחזיק את העשירייה הפרטית שלך, ומהצד האחר את העשירייה של הכלי העולמי?

נצטרך ללמוד את זה, להרגיש את זה, וכך נמשיך, אין מה לעשות. זה לא רק עכשיו, אלא בכלל כל החיים אנחנו צריכים לחשוב על כל האנושות, על כולם, ולראות שכל האנושות מתחברת ומתייצבת יחד לעשירייה אחת.

תלמיד: ביומיים הקרובים של הכנס שנקרא "פותחים את הלב", למי אני פותח את הלב?

אני פותח את הלב מתוך העשירייה שלי לכולם.

תלמיד: מה סדר פתיחת הלב, האם אני פותח קודם כל לעשירייה שלי ואז לכולם? איך זה עובד?

אני מבין שזה לא פשוט, שאתה לא יכול בבת אחת להיות מרוכז גם למטרה זו וגם למטרה זו, אבל תנסו. זה נקרא להשתדל לפתוח את הלב.

תלמיד: איפה תשומת הלב שלי?

תשומת הלב שלך היא שאתה יוצא מהלב שלך החוצה.

שאלה: אני שואל עבור הקבוצות הצעירות. אלו קבוצות שרק לפני חודש, חודשיים התרכבו בהן עשיריות.

האמת שבכנס זה לא חשוב כי אנחנו מעורבבים כאן יחד. ומי שחושב שנוח לו בעשירייה, אז שירגיש שנמצא בתוכה, ומי שיותר מקושר עם האחרים, אז שיהיה עם האחרים. אבל סך הכול לפתוח את הלב. בגלל שזה כנס, אז אנחנו צריכים לפתוח אותו קצת יותר מהעשירייה.

לכן אם דיברתי על עשירייה, אז עכשיו אנחנו מדברים על פתיחת הלב יותר מאשר לעשירייה, אלא לכולם, לכל מי שמשתתף איתנו כאן ובכלל בעולם.

תלמיד: המחשבה שעברה לנו בקבוצה הייתה שנשב יחד וזה יעזור לנו לפתוח את הלב כלפי כל הכלי.

כן.

שאלה: אתמול לימדת אותי לנשום. כשהגעתי לכאן נשמתי לרווחה, ואז שמעתי שיש עשירייה, כלומר יש את כל הקבוצה ויש לי עשירייה שקצת יותר קשה להיכנס בה. איך אני מפתח את התרגיל הזה, את הנשימה הזאת? לאן זה צריך להביא אותי בסוף?

אין בעולם יותר מעשירייה, אם אנחנו מדברים על המבנה הרוחני. במבנה הרוחני הזה אנחנו צריכים כל הזמן לתאר לעצמנו שבכלל כל האנושות, מיליארדי אנשים, לא חשוב המספר, הם עשירייה אחת, לכן כך נחשוב. יבואו עוד חברים, עוד לא כולם הגיעו, גם דרך האינטרנט קיבלתי הרבה אימיילים, והיה לי קשר היום גם עם החברים והחברות שלנו, ואנחנו צריכים לכלול את כולם.

זה כנס, אין מה לעשות. אם לא היה כנס, אז לא הייתי פותח את הפה שלי לדבר על החיבור הכללי. אבל בגלל שזה כנס, אז אנחנו צריכים לדבר גם על עשירייה שהיא המבנה הפנימי שלנו, כל אחד אם הוא קשור לעשירייה, כי יש כאלה שאין להם עשיריות ונמצאים כאן. אנחנו צריכים לראות חלוקה לעשירייה, אחר כך חלוקה לעשיריות, להרבה עשיריות, למאות, לאלפים, וכך אנחנו מתקרבים זה אל זה ומתחברים. האמת שכשאנחנו נראה את המבנה האמיתי של כולם, אז נבין שיש כאן רק עשירייה אחת, ואחר כך כשהיא עובדת רוחנית בצורה אמיתית ונכונה, אז יש כאן רק אדם אחד, אדם, כך גם קוראים לו.

שאלה: אמרת שאני פותח את הלב מהעשירייה שלי לכולם. מה אני עושה הלאה, האם אני נכלל בכולם או כולם בי?

גם כך וגם כך. אני רוצה להכניס את כולם לליבי ואני גם רוצה להיות בלב של כולם. זה נקרא כנס, כינוס, חיבור.

תלמיד: האם הלב של כולם זה רצון אחד שאליו צריך לשאוף?

אנחנו צריכים בסופו של דבר להתעלות מעל מה שאנחנו רואים, מרגישים, שומעים על מה שקורה לנו כאן בעולם הזה, ולהרגיש את המבנה הפנימי של העולם. המבנה הפנימי של העולם הוא אותו אדם אחד, מבנה רוחני אחד, כך נראה את כולנו כלולים בו וזה יתגלה לנו. כלפי אותה דמות של אדם אחד נעבוד כולנו כדי להתכלל ולעבוד בו.

שאלה: זו הפעם השלישית שהגעתי לפה. מאז שהתחלתי ללמוד הרגשתי לחץ מכל מיני כיוונים בחיים שלי בגשמיות. ניסיתי לפתוח את הלב לאור, אבל כל המקום הזה התמלא עם משפחה, עבודה, כל מיני דברים גשמיים. לא יכולתי להצליח להתחבר עם החברות שלי, אנחנו גם גרות במקומות אחרים.

כשהגעתי פעם לכאן, החברות שלנו פה הראו לי איך להתחבר, ואנחנו התחברנו כמו אחד. הייתה לי תקווה שנוכל לחיות במצב הזה כמו אדם הראשון. אני מדברת מפני שאני רוצה להגיד שכל החברות פה עזרו לי ואני חזרתי שוב לעשירייה שלי, ועם כל הדברים שהן עושות פה הן הראו לי שהכול מהבורא, ש"אין עוד מלבדו".

מזמן שהגעתי בפסח עד עכשיו עברתי איזה מצב שמשנאה לפרעה שבתוכי, אני הגעתי לאהוב אותו. וכשחזרתי הביתה הייתי מישהי לגמרי אחרת, אני גם מאמינה שמישהו מחוץ לכלי העולמי שלנו יכול לבוא לפה ובאמת להשתנות. אני רוצה להודות לכל החברים והחברות וגם לך רב, שבאמת נותנים לנו את הכול, עושים כל מיני פעולות בשבילנו ועוזרים לנו לפתוח את הלב שלנו.

גם אנחנו מודים לך, תודה רבה, זה יפה מאוד, נעים מאוד לשמוע. אין לי מה לענות, אמרת הכול, אמרת יפה. נקווה לראות אותך עוד הרבה פעמים בכנסים שלנו, בפרט שאת כל כך נהנית מהם.

שאלה: העשירייה היא כמו הילדים שלי. יש לי ילדים שאני קשור איתם כל החיים ויש ילדים של אחרים. מהילדים שלי אני לומד מה זה ילדים, איך להתייחס אליהם, ודרך העשירייה שלי אני מבין שיש חברים בדיוק כמו העשירייה שלי שיש להם ילדים משלהם בעשיריות שלהם, אבל זה בכל זאת היחס כלפיהם הוא קצת יותר שטחי מאשר לילדים שלי. איך בסופו של דבר אני מתייחס לכל החברים באותה הצורה כמו לילדים שלי?

זה פשוט מאוד. אנחנו מרחיבים את הלב שלנו על ידי התרגילים שלנו, וזה כל מה שאנחנו צריכים לעשות. אם אנחנו מגיעים להרגשת העשרה כאחד, אנחנו כבר יכולים להתחיל להרגיש את הבורא בצורה אמיתית, וזה מה שאנחנו צריכים. לכן אין כל כך בעיה אם יש כאן 10, 100, 100,000, מיליארדים, אין הבדל. אלא ברמה שאנחנו יכולים לפתוח את ליבנו אפילו למספר קטן של בני אדם שנמצאים מחוץ לנו, כבר אנחנו מתחילים להרגיש איך זה עובד, איך הלב נפתח, איך העולם שלנו הוא פתוח, איך אנחנו מקושרים זה עם זה. לא ראינו, לא הרגשנו, לא ידענו על קשרים כאלה בינינו, אבל כשזה נפתח ומתגלה, אנחנו כבר יודעים איך לשנות את עצמנו ולפתוח את עצמנו כך שהכול מסתדר והכול נעשה ככלי אחד.

לכן בינתיים אנחנו מבינים שאפילו עם העשירייה קשה לי להתחבר, יש שם כמה שאני מחובר איתם יותר וכמה שאני מחובר איתם פחות. אבל לאט לאט, אם אנחנו מגיעים למצב שכל העשירייה נעשית בשבילנו כאחד, אנחנו בזה רוכשים את הכלי הרוחני שבעולם שלנו לא קיים. זה לא שאני מרגיש יותר אנשים, זה לא עניין כמותי אלא איכותי, זו הקליטה האיכותית, שאנחנו מתחילים להיכנס יותר עמוק לתוך הבריאה. לא שיש עשרה לפניי, אלא אני נכנס לתוך מהות העשירייה, שכך הבורא ברא את העולם, מעשר הבחנות, וכך מגלים את המבנה של כל המציאות. אנחנו רואים אז שאין בני אדם ואין הרבה בני אדם בעולם, ודווקא כולם מתחברים ואת כולם אני מרגיש ואת השורש של כולם אני משיג.

שאלה: אני מעשיריית טורקיה 2 ואנחנו עובדים בצורה ווירטואלית ורק אני הגעתי מהעשירייה שלי. איך אני אפתח את הלב שלי ומה תהיה ההכנה לזה?

אתה צריך להיות קשור עם החברים שלך בטורקיה ועם החברים שלך בכל העולם ועם החברים שלך בישראל, בכלל עם כולם, ואת כל מה שאתה מרגיש בכנס אתה רוצה שירגישו כולם, ובצורה כזאת ייפתח לך כלי רוחני. ובזה, אני מבטיח לך, אתה תגלה את המבנה האמיתי של העולם.

תלמיד: אני רואה שפה שיש כאן קבוצה פיזית, ואני לומד בקבוצה ווירטואלית, ויש הבדל גדול. איך אנחנו יכולים להסתדר עם זה?

אנחנו משתדלים לבנות אצלנו כאן בישראל עשיריות פיזיות ושיהיה בין החברים קשר. נכון שזה לא פשוט, כי אנשים רחוקים, טרודים בכל מיני עבודות, בעבודות בית, אבל בכל זאת יש גם כאלו שמתחברים פעם בשבוע.

אצלנו, בזמני רב"ש, היינו מתחברים פעם בשבוע, ביום חמישי בערב, כך רב"ש קבע, ופעם בחודש היו באים כולם, כל העשיריות, כל מי שמשתתף בכלל בלימוד חכמת הקבלה, לאסיפה כללית, ואז היינו לומדים ואחר כך עושים סעודה. כך זה היה בזמני הרב"ש וכך אני גדלתי.

נקווה שפעם אנחנו נהיה מקושרים עד כדי כך, שנוכל לעשות כאלה סדרים גם בכל העולם. אומנם הזמנים שונים וזה לא פשוט, אבל נעשה משהו כזה, איזו אסיפה כללית פעם בשבוע, אפילו וירטואלית ואפילו קצרה, אבל בכל זאת נשתדל לעשות זאת.

לכן זה שאתה עדיין לא נמצא בעשירייה פיזית זה לא חשוב, בסופו של דבר נבנה כזה קשר בינינו, שכולנו נרגיש שדרך קשר וירטואלי ודרך קשר רוחני אנחנו נעשים כולנו כקבוצה אחת, נמצאים בכנס שהוא בלתי פוסק, קבוע.

שאלה: אני מאוד מאושרת כשאני שומעת שאנחנו בונים עשירייה אחת כללית. הגעתי מארגנטינה לבד, אבל העשירייה שלי נמצאת בלב שלי, החברות שלי הן הכוח שבזכותו אני כאן, הן צופות עכשיו בשיעור. האמת שגם החברות מברזיל קיבלו אותי וחיבקו אותי, אני עדיין לא מבינה את השפה שלהן, אבל זה לא חשוב. הרבה חברים כאן קיבלו אותי בצורה כל כך יפה. איך אני יכולה להתכלל עם חברות מרוסיה, חברות ממדינות שונות, איך אני יכולה לפתוח עוד יותר את הלב שלי לקראת זה?

נשתדל לעשות את זה יחד. זה ודאי לא פשוט וודאי לא מיד נוכל להתקרב מלב ללב, אבל נשתדל לעשות את זה. מה שלא עושים אנחנו, עושה הכוח העליון, האור העליון, שכולנו יחד מזמינים עלינו, והוא יעשה לנו את זה. נצפה, נחכה.

שאלה: בשנים הקודמות בכנסים שלנו היו הרבה סדנאות, פתיחת הלב בזמן הסדנה היא עמוקה ומכוונת לבורא, הקשרים שיצרנו אז עדיין קיימים ומקדמים אותנו.

מה מפריע לך?

תלמידה: איך היית מייעץ לנו להתנהג בזמן ההפסקות, בערב, לא רק בזמן השיעורים, כדי שהקשר יהיה ממש בתוך הבורא ולא רק קשר כללי?

אני מבין, אבל את מכירה את כל הכללים, את כל היסודות שלנו, איך אנחנו משתדלים להתקרב אחד לאחר, במיוחד בתוך העשיריות ובין העשיריות, אז מה הבעיה? למה בכנס הזה את מרגישה לא כמו בכנסים הקודמים, האם היה לך שם הכול, סדנאות, נבנו תנאים מיוחדים ביניכם להתקרבות, ועכשיו לא?

תלמידה: עכשיו אנחנו צריכים לעשות את זה בכוחות עצמנו כנראה, בצורה עצמאית.

אז קדימה. וחוץ מזה, איפה אותם האנשים שעסקו בפעמים הקודמות בחיבור של האנשים ביניהם? המארגנים שהיו קודם, נמצאים כאן עכשיו?

תלמיד: אתה פעם הובלת את הסדנאות.

זה לא עניין של סדנאות, זה עניין של חיבור בין בני אדם מלב ללב. מי טיפל קודם בקהל הגדול שהיה מגיע לכנס?

תלמיד: בזמן השיעור אתה עשית סדנאות, בין השיעורים הייתה לנו פעילות ופעילות עדיין תהיה, תהיה פעילות חיבור בכל הפסקה.

כלומר עוד לא התחלתם.

תלמיד: עוד לא התחלנו, הכנס לא התחיל. היום יש ישיבת חברים, גם אתמול הייתה, יש לו"ז.

תלמיד: בכל ישיבת חברים יש לנו סדנאות, לפני כל שיעור איתך יש לנו ישיבת חברים ששם החברים פותחים את הלב ושומעים אותם ויש גם סדנאות, במהלך הסעודות אנחנו גם עושים סדנאות. מעבר לזה אין פעילות מוגדרת רק לסדנאות, היו תקופות בעבר שבמהלך השיעור העברת אותנו תהליך שלם של סדנה והיינו מדברים בינינו. היום במהלך היום החברים בזום מתכנסים בעשירייה שלהם ועורכים סדנאות ביניהם.

נקווה שזה יבוא.

שאלה: הפסקתי להיות דוגמה לעשירייה שלי. זה היה טעם החיים שלי לעורר את הלבבות של העשירייה, ועכשיו האגו שלי לוקח אותי עמוק לתוך עצמי. איך לצאת מהמצב הזה? אני נזכרת שפעם הייתי מעוררת אותם, אבל זה כבר לא עוזר.

איך את יכולה לצאת מהמצב הזה? את צריכה להראות דוגמה לכל השאר איך יוצאים מהמצב הזה. זה לא משנה איך את מרגישה, את פשוט צריכה לפתוח את עצמך ולהיות קשורה עם כולם. איך זה היה קודם?

תלמידה: ההשתוקקות לבורא בערה בי, גם עכשיו היא קיימת, אבל היא כבר לא נותנת לי כוחות לעורר אחרים. איפה לחפש אותם שוב?

לבקש מהבורא. קודם הוא זה שנתן לך כוח, היית תלמידה מתחילה, ועכשיו התחכמת, יש לך כל מיני חשבונות, לכן את צריכה לבקש מהבורא.

תלמידה: אמרת שנהייתי יותר חכמה. אם אני שואלת את עצמי שאלות, מבררת, אז השכל שלי נותן לי תשובות יפות לזה.

אבל זה לא עובד עליך, וזה נקרא שהתחכמת. את צריכה קשר עם החברים, הם יעזרו לך וגם את תעזרי להם להגיע לכזה מצב שבו כולכם יחד תדרשו מהבורא להתערב.

תלמידה: כשאתה עונה לי, אז יש לי כוחות אפילו לזמן קצר, ולכן רציתי להגיד שמאוד חשוב לשאול אותך שאלות כי ממך מגיע הכוח.

תודה.

שאלה: בזמן התפילה המשותפת שלנו, מה נבקש מהבורא? מה נדרוש? האם כל אחד מה שהוא חושב, או יהיה יעיל יותר לבקש כולנו יחד דבר אחד?

אנחנו צריכים לבקש רק דבר אחד, להתעלות מעל הלב האגואיסטי שלנו עם בקשה לחיבור הדדי. בגלל שכל אחד מאיתנו הוא רק חלקיק קטנטן, גרגיר חול, לכן אם נתחבר, אז יהיה לנו כוח לדרוש, לבקש, לשכנע את הבורא שירים אותנו, שיעלה אותנו מבחינה רוחנית, שלא נישאר כאלה שבורים, מפורדים וחסרי כוח.

שאלה: לפני שהגעתי לשני הכנסים הקודמים היו לי כוחות לעורר את העשירייה שלי. אחרי שראיתי את החסרונות והרצונות המדהימים של החברים מהכלי העולמי ואת הרצון שלהם להקריב את עצמם כל יום, כבר אין לי כוחות להגיע לעשירייה שלי ולהגיד "חברות בואו נתחבר לשיעור". זה מדהים שהרבה פעמים חברים מספרים על המצב שבו הם נמצאים והוא לגמרי זהה למצב שלי, אנחנו כל כך קשורים בינינו, אני תלויה בחברים או שהם תלויים בי.

אחרי שאני מקבלת את ההתפעלות מהכלי העולמי, איך להגיע לעשירייה ולבקש מהם לפחות לעשות את המאמץ המינימלי? האם באמת קיים הקשר הזה של ההתכללות בינינו וכשמישהו עושה מאמץ בעשירייה שלו, אז קורית התקדמות בעשיריות אחרות?

זה נכון.

תלמידה: איך לחזור לעשירייה?

זה תלוי בך, את פשוט צריכה להשקיע מאמץ מקסימלי על אף שאת כביכול שוחה בזה נגד הזרם. את צריכה להשתדל לנסות בעצמך להתקרב לחברים ולבקש מהבורא שהוא יעשה את זה יחד איתך או עבורך, אבל את צריכה לבקש מהבורא. אם בהתחלה זה היה פשוט, אז אחר כך זה יהיה יותר ויותר קשה כי הבורא ייאלץ אותך לפנות אליו.

תלמידה: שמתי לב שבמצבים הקשים ביותר עוזרים לי מאוד החברים מהכלי העולמי, אפילו לא העשירייה שלי, אלא דווקא הקשרים שיצרתי בכנס. אני מבקשת מהחברים תתפללו עליי, ואז זה עוזר.

נראה איך זה עובד. אם באמת יש לך חברים והם שומעים, אז שיעזרו. אף אחד מאיתנו לא יכול לעבוד בשביל עצמו, כמו שכתוב "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים", האסיר לא יכול לשחרר את עצמו מהכלא אלא רק החברים שלו שמבחוץ.

שאלה: איך הבורא פותח את הלב יותר, האם דרך אהבה לכל חבר שפותח את הלב צעד אחר צעד, או דרך תפיסת העולם חסר הגבולות של האהבה של הבורא?

הבורא פועל עלינו בדרכים מאוד שונות ומגוונות, לכן אי אפשר להגיד בדיוק איך. הוא בו זמנית מעורר בנו רצון, שאיפה, השתוקקות, ועם זאת הוא מעורר מסביב כל מיני תנאים, וכך אנחנו באופן כללי מתקדמים. עבורנו הכי חשוב זה לעשות את העבודה שלנו, זאת אומרת לעורר את עצמנו בעצמנו לחיבור, החל מהעשירייה והלאה את כל הכלי העולמי.

שאלה: הגעתי עם רצון גדול להיות יחד עם החברים והחברות והבורא נתן לי את הזכות לראות את הערבות ואת העזרה של החברים. אני רוצה להודות לנשים מקזחסטן על הערבות שלהן כשהראו לי מה זאת השפעה. תודה.

תודה לך.

שאלה: אתמול נפגעתי מהעשירייה שלי ומהבורא.

וגם נעלבת ממני.

תלמידה: ממך לא. מכיוון שהגעתי מדובאי ושש חברות שלי גרות בישראל ואף אחת מהן לא הגיעה לישיבת החברות, למרות שהתפללתי לבורא וביקשתי ממנו.

והם שייכות אלינו, החברות שלך?

תלמידה: כן, זאת העשירייה שלי. והיום בדרך לקבר של בעל הסולם חברה אמרה לי שלא ביקשתי מספיק. באיזו צורה עוד אני יכולה לבקש מהבורא שהחברות שלי יהיו כאן?

להיות קשורה איתן כל הזמן, להתכתב, לדבר. את צריכה לסדר את הקשר, להיות בקשר קבוע איתן. וצריך גם לדעת, להבין שהבורא מיום ליום מעורר בנו יותר ויותר רצונות אגואיסטיים, ויהיה לנו יותר ויותר קשה להתקשר בינינו, ואנחנו צריכים לדאוג לזה שהקשר בינינו יהיה הרבה יותר חזק וקבוע. נעשה הכול.

מתרגם: איך החיסרון לחיבור שלנו משפיע על הגורל שלנו, והאם גדלות החיסרון יכולה לשנות את הגורל שלנו?

זה תלי בזה. ככל שיש לנו חיסרון דרך חיבור להגיע לגילוי הבורא ובזה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של העולם הרוחני הנצחי כדי לגלות חיים נצחיים, ככל שאנחנו משתוקקים לזה, לפי זה אנחנו נתקדם.

אני מאוד מעריך את קבוצת טורקיה, חזקות מאוד. באמת, כל הכבוד.

שאלה: קצת על תפקיד האישה בפתיחת הלבבות. אתמול הייתה ישיבת חברות מדהימה, גם הגברים וגם הנשים הרגישו שכאילו יצר הרע נעלם. זאת הייתה הרגשה מדהימה ובפנים נוצרה רק הודיה ענקית למארגנים, לבני ברוך, לכל הכלי העולמי.

אני לומדת אולי שבע שנים וכל הזמן הזה השתתפתי כאישה עצמאית בהפצה, בכול. ולפני שנתיים הבאתי את בעלי לחכמת הקבלה. ועכשיו אני זורקת הכול עליו, שהוא יקום לשיעורים, שהוא יתחבר, שהוא ישתתף בכל דבר. ואתמול הבנתי שאני מתביישת על ההשתתפות שלי, והשאלה למי אני צריכה יותר לפתוח את הלב, לבעלי או לעשירייה?

לא יודע מה לענות לך. לבעל זה ברור, קודם כל כי זה בן זוג, את חייבת להיות איתו, לעזור לו, להשתתף איתו כל הזמן ככל שהוא ירצה, יהיה מסוגל. אבל העשירייה זה גם אותו המקור של האור העליון שאת תקבלי בשבילך, לכן את חייבת גם את זה וגם את זה. אם יש לך גם וגם את פשוט ברת מזל.

שאלה: יש לנו הבדל ברמת החסרונות שלנו להשיג את הבורא. יש כאלה שרוצות להתקדם בצורה מואצת ומקדישות את כל החיים בדרך ויש כאלה שיש להן רצון חלש יותר. איך לשלב את כל החסרונות האלה לאחד, כדי שאלה עם חיסרון יותר חזק לא יתנתקו ולא יתייאשו, ומי שעם חיסרון חלש יותר לא יורידו את רמת חשיבות העבודה?

זה הכול רק על בסיס החיבור. מה מעניין בחיבור? יש עשרות שפות, מאות ואלפי אנשים עם סוגי מנטאליות שונים, אבל כשהם מתחברים אז מתקבלות איכויות, תכונות חדשות, אז אף אחד מאיתנו לא נשאר מי שהוא היה קודם. זה בדיוק כמו שתיקחי ילד, ילד קטן, תשחררי אותו ליער, נגיד שהוא יגדל שם, יתפתח לבד, או שהוא יגדל בין האנשים והם כל הזמן ישפיעו עליו. את מבינה שזה הבדל גדול מה ייצא ממנו.

אותו הדבר כאן, אנחנו צריכים כל הזמן להשפיע אחד על חברו, להראות דוגמה, כי אם עכשיו באיזה רגע אני נותן דוגמה לחברים שלי, אז ברגע הבא הם משפיעים עליי, וזאת ההתקדמות שלנו. באותה מידה שבה אנחנו חושבים על האחרים, על החברים, במידה הזאת, בעוצמה הזאת הבורא חושב עלינו.

שאלה: כשתלמיד מנסה להתחבר לחברים או לחברים שלו או שלה, לפעמים לא קשה לפתוח את הלב, כאילו אתה מתחבר יחסית בקלות אפילו, להרגיש את החבר, להוסיף לדברי החבר ולהרגיש את התחושה הזאת שכולנו אחד. אבל כשכוח הפירוד שולט או כוח הדחייה שולט, קשה מאוד לפתוח את הלב. אז מה הבורא רוצה מאיתנו, מה הוא רוצה שנבקש ממנו בדיוק ברגעים האלה?

ברגעים האלה אנחנו צריכים לבקש מהבורא כוח חיבור שיעזור לנו להיות קרובים אליו.

שאלה: זה מרגיש כאילו שכשאני מקשיב לדברי החברים שהמצבים האלה, שני הכוחות האלו, הכוחות שדיברת עליהם אתמול, כוח הדחייה וכוח המשיכה, ששני הכוחות האלה מתפתחים בתוכי והם הופכים להיות יותר חדים, יותר שחור - לבן, יותר מקוטבים, עד כדי שזה מגיע למצב שאתה יכול ממש להרגיש שאין לך לאן ללכת. כאילו יש לך רק כיוון אחד וללכת באמונה למעלה מהדעת. האם זה הכיוון הנכון?

כן.

שאלה: האם אני צריך לאהוב את העשירייה כי בעזרת העשירייה אני מתחבר לרוחניות או שאני צריך לאהוב את העשירייה בגלל שהעשירייה יותר חשובה ממני? מאיזו סיבה אני צריך לאהוב את העשירייה כי בעזרת העשירייה אני מתקדם לרוחניות או כי העשירייה היא דבר שיותר חשוב ממני?

אני צריך לאהוב את העשירייה בגלל שעל ידה אני מתקרב לבורא, שבתוך עשירייה אני מגלה את הבורא או שהבורא מתגלה בתוך העשירייה. לא לשכוח את הבורא. אם אתם לא מרגישים נוכחות שלו במשפט שאתם אומרים, אז המשפט הוא לא נכון, כיוון המחשבה והרצון לא נכונים.

שאלה: באיזה אופן מבנה עשרת הספירות מתחיל לקבל צורה אם אני משתדלת לשמור את הפוקוס שלי כל הזמן על הבורא?

איזו דוגמה של תמונה תלת ממדית?

תלמידה: יש כאלו תמונות תלת ממדיות, שכאשר מתפקסים על נקודה מסוימת בהן רואים את התמונה התלת ממדית. האם אפשר לקרב את הדוגמה הזאת לתפיסה שלנו?

מתי, כשאני מסתכל בכזה אופן על הקבוצה?

תלמידה: כן. אם אני מסתכלת על הסביבה הרוחנית שלי וכל הזמן מתפקסת על נקודת החיבור, נקודת הבורא, אז איך התמונה הזאת, השלד הזה, המבנה הזה של עשר הספירות מתחיל להתגלות?

אנחנו מתחילים להרגיש בהדרגה שיש בינינו רשת של קשרים והיא חיה והיא כל הזמן נמצאת בתנועה ובשינויים. כתוצאה ממנה אנחנו מתחילים להרגיש יחסים שונים מהחברים, מהעולם, מהסביבה, ואנחנו קובעים ומגדירים את התנועות האלה.

בכללות, עלינו להגיע למצב שבו נגלה שאנחנו לגמרי תלויים, קשורים ודבוקים זה בזה. זהו מצב שבו כל שינוי פנימי של כל אחד משפיע על כולם, עד כדי כך אנחנו דבוקים. בחוכמת הקבלה זה נקרא "דבקות". אז נתחיל להבחין איך מתוך השגת הדבקות הזאת בינינו מתחיל להתגלות הבורא, והדבק הזה בעצמו הוא שקובע ומגדיר את המצבים הרוחניים שלנו. כך נעבוד וכך נגלה.

שאלה: כשאנחנו מוצאים את עצמנו במצבים שבהם אנחנו לא רואים את תמונת החיבור המלאה בתוך העשירייה שלנו, אז הנטייה היא להטיל את האשמה על אנשים אחרים, על החברים, שהם לא הגיעו לשיעור, שהם לא עשו את זה ואת זה.

בשיחה שניהלתי עם חברה גיליתי שכאשר אני מתפללת עבור החברים שלי בעשירייה, אז ממש כמו נס קורה שהן מגיעות יותר לשיעורים ולמפגשים שלנו. אבל כשאני לא מתפללת עבורן, אז אני מוצאת את עצמי לבד בפגישות הזום, הן פשוט לא מגיעות. אני יכולה לראות את הקשר הישיר בין הגישה שלי לחברות שלי לבין התוצאות שאני רואה ממש לנגד עיניי.

כך גם קרה לי בדרכי לישראל. כשטסתי מחו"ל הטיסה שלי התעכבה ולא ידעתי אם אני אספיק להגיע לישיבת חברות או לא, ואז נזכרתי שאמרת שאנחנו יכולות להתחבר בצורה פנימית, בשקט ובדממה. אז ישבתי ואמרתי לעצמי שאני אתחבר פנימית בדממה אבל לא ידעתי שרובן התפללו עבורי כדי שאני אגיע בזמן, ובאופן ניסי פתאום עברתי את ביקורת הדרכונים מהר מאוד, והגעתי לאירוע בזמן.

שיתפתי את החברות שלי אתמול, שהחיבור הוא איך אנחנו מתייחסים לחברים ולא מה החברים צריכים לעשות עבורנו.

כן.

שאלה: כבר שמנו לב שהאגו מפריד בינינו ומפורר אותנו, והבורא מדביק אותנו והופך אותנו לאחד. איך לא לחלק אותנו לעשירייה, לעשיריות, ואפילו את החברות בתוך העשירייה לא לחלק לאחת אחת, אלא לראות את רשת הקשר כמו בתוך העשירייה גם בכל הכלי העולמי וגם בכל האנושות, האם זה אפשרי עכשיו בינינו?

בזמן הכנס אפשר להגיע לחיבור של כל החברים והחברות שלנו יחד. לגמרי לא משנה איפה אנחנו נמצאים או באיזו שפה אנחנו מדברים. אומנם זה כנס, מהמילה התכנסות, חיבור כללי, אבל אם מדובר במבנה, אז הוא מתחבר לפי עשיריות ועלינו לא לשבור אותן אלא להפך, לחזק אותן.

שאלה: אני מאמינה שכל הכלי העולמי שלנו יכול להגיע ולהשיג את החיבור. מה אנחנו יכולים לעשות בשביל האנושות?

עלינו להראות לאנושות דוגמה, איך אנשים מכל כך הרבה מדינות כל כך שונות, שבקושי מבינים זה את זה, משפות שונות, בכל זאת רוצים להתחבר מפני שכך הם משיגים את מהות ואת מטרת החיים. הם מגלים את הכוח העליון שמחזיק את החיים שלנו, והם יכולים לפנות אליו מתוך חיבור ביניהם. בפנייה אליו הם יכולים לחייב את הכוח העליון, והוא מצידו מחכה, מצפה ורוצה שאנחנו נדרוש ממנו כמו ילד קטן שדורש מההורים ולהם אין ברירה והם מבצעים את מה שהוא מבקש, דורש, בוכה, צוחק וצועק. זה מה שעלינו לעשות, להתחבר ולצעוק לבורא שייקח אותנו בהתפתחות שלנו קדימה לרמה שלו.

תלמידה: האם קודם כל אנחנו צריכים לתקן את החיבור בינינו ואחרי זה הם יגיעו?

אחרת אנחנו לא יכולים לפנות לבורא. אם אנחנו לא מתחברים בינינו, אז הבורא לא שומע.

תלמידה: מה אני יכולה לעשות כדי לעורר את החברות שלי כדי שהן יגיעו לפה?

אחרי הכנס הזה אנחנו צריכים לדאוג לכנס הבא שיתקיים ב-26 בינואר באנטליה שבטורקיה. כבר חתמנו על הסכם, יש מקום, הכול יהיה מסודר וכולנו ניפגש שם. אני מקווה שיגיעו לכנס מכל טורקיה עד החבר והחברה האחרונים, גם אנחנו מישראל, גם מרוסיה, גם מכל מדינות אירופה, כולם יוכלו להיות שם ונקווה שניפגש.

תלמידה: אנחנו רוצים להודות לך על הכול בשם המדינה שלנו.

אני מאוד מקווה שבינתיים, עד הכנס בטורקיה, תעשו עבודה גדולה כדי שיבואו לכנס הרבה אנשים, גם החברים שלנו וגם חברים שיצטרפו אלינו עד אז. נתראה שם בפעם הבאה.

שאלה: לפני הקורונה שאלתי אותך מתי אתה מגיע לברזיל וענית שבשנה הבאה, אבל הגיעה הקורונה ותודה לאל הכלי הטורקי פשוט גדל וצמח בצורה נפלאה.

אבל הייתי בברזיל ואפילו כמה פעמים.

תלמיד: כן, תמיד באת, לא עזבת אותנו. דיברנו על כך שתבוא לברזיל אחרי כנס טורקיה.

כנס טורקיה יהיה בינואר ואחרי זה יכול להיות, אני מוכן.

תלמיד: חבר מברזיל אמר לי שאתה מאוד אוהב פירות, מאוד אוהב אננס ואנחנו כבר מכינים לך את כל הפירות.

קיבלתי את ההזמנה, תודה.

שאלה: מחר מתחיל הכנס המיוחד של הלבבות הפתוחים, הוא נקרא "פותחים את הלב", וכל השיעורים יהיו בנושא הזה, איך להתחבר ללב אחד, איך להתגבר על הכבדת הלב, איך להוציא תפילה מעומק הלב, כנס לבבי כזה. אני שואל מהצוות שמכין את ישיבת החברים היום בערב, איך נוכל להכין את הלב בצורה מקסימלית לכנס?

אם כל אחד יבקש עבור החבר, אז הכול יצליח לכם. אם כל אחד מעומק הלב שלו ידאג, יהיה טרוד בעצמו, אז לא נצליח לבנות את אותו הקשר שבו נרצה שיתגלה הבורא והמדרגה הרוחנית הבאה שלנו. לכן נבקש עבור החברים. אני לא דואג עבור עצמי, אני דואג עבור החברים ואני לגמרי תלוי בהם.

לא סתם אני דואג להם, אני דואג להם כי בין היתר זאת גם דאגה עלי ועל זה שאני אוכל לשמח את הבורא. זה לא לגמרי בלי חזרה לעצמי. לכן נחשוב על מה שנקרא ערבות, ערבות הדדית, שכל אחד מאיתנו יבין שבלי שהוא יתמוך בחברים ובלי שהחברים יחזיקו אותו, אף אחד מאיתנו לא ישיג כלום.

שאלה: אמרת היום שנרגיש את הקשרים בינינו שהם חיים. איך אנחנו מחיים את הקשרים האלה?

איך אתם מחיים את הקשרים שביניכם? פותחים את הלב, משתדלים להתקרב בצורה לבבית זה לזה, בגלל שלכולכם יש מטרה משותפת שהיא שבלב המשותף שלכם יאיר הבורא. זה מה שאתם צריכים לעשות. יש לכם עכשיו הרבה זמן עד השיעור של מחר, אני מציע לקרוא את המקורות של ההכנה לכנס, כדי שמחר כבר נתחיל עבודה יותר רצינית.

שאלה: תיארת את כל התמונה, איך לארגן את הכול פיזית בעשירייה עם החברים. היו קטעים במאמרים שדיברו על ערבות בעשירייה, אבל איך להגיע לערבות בקבוצה, שנשים, גברים ואנשים שנמצאים פעם ראשונה ירגישו את כוח הערבות, משהו שלא קיים בעולם, אבל קיים בקבוצה? שהלב כבר יאיר לנו למה אנחנו מוכנים בפעם הבאה, בכנס הבא.

אני מתבסס ובונה הכול על מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה - שהכול מסתכם בעשירייה, עשר ספירות, עשר דרגות של גילוי הבורא. לכן אנחנו לא מדברים על זה הרבה כי לומדים זאת בכל מיני מקורות שונים. ודאי שאם האדם סתם שומע את מה שאנחנו אומרים, אז זה לא משכנע אותו כל כך, הוא שומע מילים. אם אנחנו באמת רוצים להרגיש ספירות, פרצופים, עולמות, אם אנחנו רוצים להשתתף בזה, אז אנחנו חייבים להיות קשורים בינינו. רק בקשר שלנו, באינטנסיביות של הקשר בינינו, רק לפי זה אנחנו מרגישים את העולם העליון, מתחילים להרגיש את הבורא ואת עצמנו במצב של נצחיות מעל העולם שלנו הנמוך ביותר.

שאלה: יהיו לנו כנסי מראה בפיטר, במוסקבה, בגאורגיה, במינסק, בלוס אנג'לס, בבאקו, והם מיועדים למי שלא הצליח להגיע לכנס מכל מיני סיבות. איך אנחנו יכולים להתחבר בתוך הקבוצה שנמצאת כרגע איתך ולחזק את התפיסה הזאת כדי שכולנו ניכנס ללב אחד?

יש לכם כאן חברים, תפנו אליהם, תחפשו קשר איתם, אני לא יכול להיות כמתווך ביניכם, לכן תנסו למצוא את הקשרים ביניכם, אלה שנמצאים במקומות השונים בעולם, יש הרבה מקומות ואני מקווה שכולכם תמצאו קשר ביניכם.

שאלה: יש לנו נשים שנמצאות בשמחה וגברים שנמצאים בדחיה, האם יש דרך לשייך את המצבים האלה כדי להגיע לתפילה משותפת שכולם יוכלו להימצא בה?

ודאי שאנחנו רוצים להגיע לתפילה משותפת, גברים, נשים, בכל השפות, מכל הלב. בלב אין שפה, יש רצון ללא מילים, אז אנחנו רוצים לחבר את הלבבות שלנו ולכוון אותם לבורא.

תלמידה: איך להתגבר מעל הדחיה כדי לבנות תפילה משותפת?

איזו דחיה יש לך? הדחיה מתחילה מזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אז הבורא שולח לנו כל מיני כוחות נגד החיבור. אבל כל עוד לא התחלנו להתחבר, אז אין כוחות דחייה.

תלמידה: יש חברים שלא יכלו להגיע והם מרגישים רע מזה, הם מרגישים דחייה, הם היו צריכים להגיע ולא יכלו.

זה יעבור, לאט לאט נצטרך לעבוד על זה, להביא להם מתנה, להתקשר אליהם עכשיו, להגיד להם שהם נמצאים כאן איתנו, וכן הלאה.

(סוף השיעור)