שיעור צהריים 31.05.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י', עמ' 206, "שיר השירים", 297

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך י', עמוד 206, "שיר השירים", "כ"ב אותיות ומנצפ"ך", בפסקה 320, בטור ב' דבר המתחיל "ובשעה שהיא אומרת".

"ובשעה שהיא אומרת, נזכירה דודיך מיין, המשכת הארת חכמה, הנקראת יין, כלומר בתחילת הזיווג, שהתעוררה בה יניקת השמאל בלי ימין ממצב א', ג"ר דחכמה. אז היא נזכרת, שהעורלה, הס"א, באה כדי לקחת חלק בשמחת הקדושה, שכיוון שמרגישה בהארת ג"ר דחכמה תכף נזכרת בנחש, הקליפה שנקראת עורלה, שיבוא להמשיך החכמה דקדושה אל הטומאה, שימשיך החכמה מלמעלה למטה.

וכשהמלכות רואה שהטומאה נאחזת, אז היא ממעטת עצמה, כמו שהייתה במצב הא', שאז הייתה החכמה בבחינת אור חשוך, כדי לתת לו הארה מועטת עד כמה שאפשר, שלא יספיק לו להמשיך מלמעלה למטה. ואז נבחן, שהמלכות היא אות ד', דלה וענייה מאור.

הקליפה היא בצורת האות ק', שהרגל שלה נמשכת למטה מהשורה, הרומזת על תשוקתה להמשיך החכמה מלמעלה למטה. והד' נותנת לאות ק', הרומזת על הקליפה היונקת מהמלכות. ואות ק' מתפשטת בשמחה לקחת חלק מהמקדש, מהמלכות.

כיוון שהקליפה נדבקה בשולי המלכות לינוק ממנה, המלכות, שהיא אז ד', נותנת מהארתה לאות ק', שהיא העורלה הטמאה. והאות ק' מתפשטת בשמחה, שממשיכה רגלה למטה, כדי לקחת חלק מהארת המלכות, ולהמשיך אותה כחפצה מלמעלה למטה.

וע"כ כדי לא להוציא אורות הקדושה אל הטומאה, היא מראה את עצמה בצורת ד', בשמחה, שמדעתה ומרצונה היא מחזירה עצמה לדלות האור, כמו שהייתה במצב הא'.

וכשהמלכות ראתה את הרשעה הזו, שהיא אות ק', שהיא מתפשטת כנחש ופושטת זנבה, שהיא רגלה של הק', הנמשכת למטה מהשורה, ומתקיפה אותה לינוק בשמחה מהמקדש, אשר בפשיטת רגלה זו היא מתקיפה את המקדש, להמשיך החכמה מלמעלה למטה. בשעה זו, כדי להבריח את העורלה הטמאה, היא אומרת, מישרים אהבוך.

ומזכירה אות אחת מאלו מישרים, מאותיות מנצפ"ך, הנקראות מישרים, שממשיכה אות אחת מהמנצפ"ך של ז"א, שהיא הארת החכמה המיוחדת עם החסדים שבימין, ע"י כוח מסך דחיריק שבקו האמצעי, הממעט ג"ר דחכמה שבשמאל, ומייחד אותה עם הימין. שמשום זה נקראות המנצפ"ך מישרים, משום שכוח המסך דחיריק של הקו האמצעי שולט עליהן, והקו האמצעי נקרא ישר, ע"כ נקראות גם הן מישרים, והמסך דחיריק מבריח את העורלה.

אז יוצאת אות עם זנב חזק, הנמשך למטה חמישים אמה. וזו אות ץ'. חמש אותיות מנצפ"ך כסדרן: ך' ם' ן' ף' ץ', שהן חמש ספירות. כל ספירה כלולה מעשר, והם חמישים אמה, שסיומם באות האחרונה ץ', שזה העץ שנתלה עליו המן, שהיה גבוה חמישים אמה. וזו אות ץ', כי בספירה האחרונה נמצא כוח המסך דחיריק, שהוא שער הנ' (50), שהמן נתלה עליו.

וכיוון שאותו הנחש נושא את עיניו, ורואה התלייה שבאה, כיוון שרואה כוח הדין שבאות ץ', שהוא עמוד התלייה של המן, אז נפרד מהמקדש ובורח. כי כוח הדין הזה, ממעט את השמאל וכל הנמשכים ממנו.

ונודע, שמצב א' של המלכות נקרא ד', שהיא דלה וענייה. ובמצב ב', אחר שקיבלה הארת הקו האמצעי, היא נקראת ה', הנקודה האמצעית, הרוכבת על המרכבה של ד'. שנאמר, יוצאת הכלה, ועוברת מאות ד', ובאה באות ה', שאז היא עשירה ומלאה בכל טוב.

.321 בשעה שאמרה, מושכני, ז"א הוא א', והמלכות היא ת'. ובשעה שאמרה, אחריך נרוצה, היא ב' והוא ש'. ובשעה שאמרה, נגילה ונשמחה בך, הוא ג' והיא ר'. ובשעה שבא הנחש, כשאמרה, נזכירה דודיך מיין, היא המלכות ד', ואותו המקטרג הוא ק'. למה מתחלפות האותיות ממקום למקום, שז"א מתחלף באותיות אחרות, ומלכות מתחלפת באותיות אחרות?

.322 אלא בשעה שהמלכות אומרת, מושכני, אין אות שתמשיך את המלכות זולת הא', המאירה באור הראשון, שהוא הימין, חסד, כי הימין מקרב אותה תמיד, ומחזיק בה, להמשיך אותה למעלה. ומשום זה הוא א' והיא ת'.

המלכות, שהיא ת', מתקשטת בכל הצדדים, כדי לעלות למעלה, לז"א, וע"כ משבחת, וחוזרת להתעורר למעלה. והתבאר טעם ייחוד ז"א ומלכות בצירוף א"ת שבא"ת ב"ש.

.323 ובשעה שהמלכות אומרת, אחריך נרוצה, הנה כל המחנות הפנימיים שלה, שהם הגוף שלה, שהיא סומכת עליהם, היא לוקחת אותם אצלה, והיא בית לקבל את המחנות, שהן שבע הנערות שלה, ולהביא אותם אל המלך. כמ"ש, בתולות אחריה רֵעותיה מובאות לָך.

וע"כ היא בית, ב'. והוא, ז"א, מתעטר בש', ופותח ההיכלות, שהם חדרי המלך, ג"ר, המרומזות בצורת ש', לקבל אותה ולהביא אותה אליהם. והתבאר טעם ייחוד ז"א ומלכות בצירוף ב"ש שבא"ת ב"ש.

.324 ובשעה שאמרה המלכות, נגילה ונשמחה בך, היא שמחת הצדיקים, יסוד דז"א ויסוד דמלכות, שהזדמן לשמחה. וע"כ הוא ג', שהוא כ"ב אותיות, שליטת החסדים, והיא המלכות ר'. כי אז היא בהיתקנה לבדה, בלי שבע הנערות, ונפרעת אליו לקחת שמחת המקום ההוא, כאישה שנפרעה להשתמש בבעלה.

כי בשעה שאמרה, אחריך נרוצה, שבצירוף ב"ש, לקחה המלכות עימה את שבע הנערות, שהם הכלים דאחוריים של המלכות, המקבלים חכמה, והביאה אותן אל המלך, מפני שרצתה לקבל גם חכמה מז"א, והם בית הקיבול לחכמה. אבל בזמן הזיווג עם ז"א, אינה מקבלת אלא חסדים, ע"כ אינה צריכה עתה לשבע הנערות.

כי אז היא בהיתקנה לבדה, רק לקבלת החסדים בלבד. וע"כ אינה צריכה עתה לתקן את שבע הנערות, שהן מקבלות חכמה. והתבאר טעם ייחוד ז"א ומלכות בצירוף ג"ר שבא"ת ב"ש.

.325 ובשעה שהמלכות אמרה, נזכירה דודיך מיין, התקרב אותו מקטרג, להמשיך החכמה מלמעלה למטה. וכיוון שראתה אותו, עשתה עצמה ענייה, אות ד', כדי שלא יטמא את המקדש.

ואותו המקטרג פשט את זנבו בשמחה, כדי לקבל מתענוג השמחה, להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה, וע"כ צורת המקטרג היא באות ק', שרגלה נמשכת למטה מהשורה. והתבאר הטעם של הצירוף ד"ק שבא"ת ב"ש.

.326 עד שהמלכות אמרה, מֵישרים, והתגלתה הץ', ואותו המקטרג ברח. והמלכות באה ועברה מאות ד', ונכנסה באות ה', ואז התגלה מישרים. שזהו הצירוף ה"ץ שבא"ת ב"ש, שהוא מישרים. שהץ' היא מישרים, שהיא ממנצפ"ך, וכן הצירוף ו"ף מא"ת ב"ש הוא מישרים, כי ף' היא מישרים.

.327 וע"כ האותיות של צירופי א"ת ב"ש מתחלפות ממקום למקום וממדרגה למדרגה. כי כל צירוף מורה על ייחוד אחר, והכול אותיות התורה. אשריהם העם הקדוש, שהם דבקים במלך העליון, והכול נתקן בשבילם.

.328 שמח רבי שמעון. אמר לו אליהו, רבי, פתח פיך ויאירו דבריך לפני עתיק יומין. פתח רבי שמעון ואמר, אם טוב לפני אדוני, שאשאל ממנו שאלה אחת: למה צריכים האורות לנטילת רשות?

.329 אמר לו אליהו, כמ"ש, מושכני אחריך נרוצה. מושכני, פירושו תן לי רשות, ואז אחריך נרוצה. כי במקום שהולך רשות של המלך העליון, שם הולכים כולם ונמשכים אחריו.

למה בחר ה' בדוד

.330 מושְׁכֵני אחריך נרוצה, הֱביאני המלך חדריו. כתוב, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. בדוד המלך בחר הקב"ה יותר מכל המלכים שבעולם, כמ"ש, ואבחר בדוד, להיות על עמי ישראל.

.331 משום שדוד, מיום שהלך אחרי הצאן במדבר, היה מסתכל במעשה אומנותו של הקב"ה, והיה משבח ואומר, כי אֶראה שָׁמֶיךָ מעשה אצבעותיך.

.332 משום שבלילה, כל בני העולם שוכבים ישנים על מיטותיהם. והוא היה יושב במדבר, והיה מסתכל בשמיים, בלבנה, בכוכבים, ובמזלות, ובמעשי השמיים. והיה אומר, כי אראה שמיך. וכתוב, ה' אדוננו, מה אדיר שמך. והיה ירא תמיד, ומשבח ומרומם להקב"ה.

.333 אח"כ היה בורח מפני חותנו. ובכל הצרות שהיו לו, היה משבח ומתפלל לפני הקב"ה. ובהיותו במדבר יהודה, ששאול המלך היה רודף אחריו, היה אומר שירה, כמ"ש, מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. במקום שהיו רודפים אחריו.

.334 ואמר, אלקים, אלי אתה, אשַׁחֲרֶךָ. אלקים אלי אתה, הם ג' שמות. אלקים, מדרגתו של דוד, ספירת המלכות. אלי, ראש, שספירה זו עומדת עליו, והוא עמוד אחד שכל העולם, מלכות, עומד עליו, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם, יסוד דז"א. אתה, ימין עליון, חסד דז"א, כמ"ש, אתה כוהן לעולם. שאתה, חסד דז"א, כוהן. וע"כ ג' מדרגות אלקי"ם, אל"י, את"ה. אשחרך, שאבקר אצלך בכל יום תמיד.

.335 צָמאה לךָ נפשי. כמי שצמא לשתות, כך גם אני, נפשי צמאה לך. כָּמַה לךָ בשרי, שהנפש והבשר יהיו דבוקים בך. בארץ צייה ועייף בלי מים, שאין שם אור תורה והארת האור העליון.

.336 כן בקודש חזיתיךָ. אע"פ שאני במדבר, שאין שם אור תורה ואור עליון, אני רואה אותך, להתדבק בך, וחושק אליך, לראות עוזך וכבודך. וזהו כמ"ש, מושכני אחריך נרוצה. שבשעה שתמשוך אותי אחריך, כולנו נרצה להיות עימך. כי נרוצה, הוא לשון רצון.

.337 הביאני המלך חדריו. אלו הם חדרי גן עדן. כשברא הקב"ה את אדה"ר, לקח אותו מעפר ביהמ"ק, ומשם נברא. ונפח באפָּיו נשמת חיים. ומשם פתח לו פתח גן העדן. והכניס אותו בע' (70) חדרים והיכלות קדושים, ועשה לו עשר חופות. כעין אלו החופות, שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן. והמלאכים העליונים היו רוקדים לפניו. והייתה שם שמחה.

.338 ושם העביר הקב"ה לפניו הרוחות והנשמות, העתידים והנועדים להיות בבני אדם שייצאו ממנו.

.339 כיוון שהגיע למלך דוד, ראה שאין לו חיים כלל. אמר לפני הקב"ה, מי הוא שאיני רואה בשבילו חיים? עד שאמר לו הקב"ה, שהוא דוד המלך. כיוון שראה כך אדה"ר, נתן לו שבעים שנים משנותיו, שהם שבעים שנים של חיי דוד המלך.

וכל איבר מכל איבריו של אדה"ר נתן לו חיים משלו, וחָסרוּ מאדה"ר שבעים שנה, מאלו אלף השנים שהיו לו לחיות. כמ"ש, כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנים. וע"כ היה לו לחיות אלף שנים, ולא חי אלא 930 שנה, מפני שנתן שבעים שנים לדוד המלך.

.340 כתוב, מושכני אחריך נרוצה. כי אותיות השם הקדוש היו חקוקות למעלה בז"א, ולמטה במלכות. ובשעה שהאותיות של המלכות היו בולטות ועולות אל האותיות האחרות של ז"א, כל המחנות הקדושים של המלכות היו נוסעים במסעיהם באימה ובבושה. משום שאין להן עזוּת כלפי האותיות העליונות.

.341 מכאן נשמע, שכל אלו בני העולם, שאין להם בושה, אין להם חלק לעוה"ב. כל אלו עזי המצח, שהיו בישראל, כשהיו מסתכלים באותיות השם הקדוש שבציץ נזר הקודש של הכוהן הגדול, היו נשברים לבבותיהם, ומסתכלים במעשיהם אם הם טובים, משום שהַציץ על אות ונס היה עומד, שכל מי שהסתכל בו, היה מתבייש ממעשיו.

.342 האותיות של השם הקדוש הוי"ה, שהיה חקוק על הציץ, היו מאירות ובולטות ונוצצות. כל מי שהסתכל באותה התנוצצות, היה רואה האותיות כשהן בולטות, ופניו נופלים מאימת אדונו, ושובר ליבו לפני הקב"ה.

הקטורת

.343 כעין זה הייתה הקטורת. כל מי שהריח באותו העשן, כשהיה עולה אותו עמוד של עשן ממעלֶה העשן ההוא, היה מברר ליבו באופן ברור ובאור, בשמחה וברצון, לעבוד את אדונו, והעביר ממנו את הזוהמה והטינופת של היצה"ר, ולא היה לו אלא לב אחד כנגד אביו שבשמיים.

.344 משום שהקטורת היא השבירה של היצה"ר בכל הצדדים. וכמו שהציץ היה עומד על הנס, כך גם הקטורת הייתה עומדת על הנס. שאין לך דבר בעולם, שישבור את הס"א, חוץ מקטורת.

.345 ויאמר משה אל אהרון, קח את המַחְתָה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת. כי השבירה של הס"א אינה אלא קטורת. משום שאין שמחה וחביבות לפני הקב"ה כמו הקטורת. ועומדת לבטל הכשפים והדברים הרעים מהבית. הריח ועשן הקטורת, שאנשים עושים לאותו מעשה הכשפים, מבטל אותו, כש"כ הקטורת.

.346 זוהי גזֵרת ברית לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, הוא ניצל מכל דברי כשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, וממוות. ולא יינזק כל אותו היום, כי הס"א אינו יכול לשלוט עליו, וצריך שיכוון בו.

.347 אם בני אדם היו יודעים, כמה חשוב מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ממנו, ומעלים אותה עטרה על ראשיהם, כמו כתר של זהב. ומי שיעסוק בה להסתכל במעשה הקטורת, ולכוון בו בכל יום, יש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב, ויעביר המוות ממנו ומכל העולם, ויינצל מכל דיני העוה"ז, ומצדדים רעים, ומדיני גיהינום, ומהדינים של המלכות האחרת.

.348 בקטורת, כשהיה עולה ממנה עמוד העשן, היה הכוהן רואה האותיות של השם הקדוש פרושות באוויר, ועולות למעלה בעמוד. אח"כ כמה מרכבות קדושות היו סובבות את השם מכל הצדדים, עד שעלה ושימח את מי ששימח.

ובקטורת ההיא היו מתקשרים קשרים עליונים, ואיברים, ספירות דז"א, יורדים להמשיך אל המדרגה שמאירה מלמטה למעלה, המלכות. ואז המלכות אומרת, מושכני אחריך נרוצה. משום שהקטורת מקשרת קשרים למעלה ולמטה, לז"א ולמלכות.

.349 ועשיתָ מזבֵּח מִקְטַר קטורת. שני מזבחות היו. מזבח העולות, ומזבח קטורת הסמים. זה בחוץ, וזה בפנים. מזבח הקטורת הוא הפנימי.

.350 מזבח הקטורת, למה נקרא מזבח, הרי אין שוחטים בו זבחים, הלוא מזבח נקרא ע"ש שזובחים בו? משום שמבטל ועוקד כמה צדדים רעים. ואותו הס"א היה עקוד. וכמו עגל העקוד לשחיטה, אף כך הס"א היה עקוד, שלא היה יכול לשלוט, ולא להיות מקטרג. וע"כ נקרא מזבח.

.351 כשס"א היה רואה את עמוד עשן הקטורת, שהיה עולה, היה נכנע ובורח, ואינו יכול להתקרב אל המשכן, המלכות. ומשום זה הוא נִדְכּא. ואחֵר אינו מתערב בשמחה של מעלה, חוץ מהקב"ה לבדו.

.352 והס"א אינו נהנה מהקטורת, ואין לו בה חלק, כמו שיש לו בשאר הקורבנות והעולות. משום שבשאר הקורבנות יש חלק וקירבה לכל באותו הקורבן. ובקטורת, אינו מתקשר ואינו מתקרב, אלא הקב"ה לבדו. וכל הצדדים הרעים בורחים, והצדדים הקדושים מתקרבים ומתקשרים איבר באיבר, זה בזה, כל אחד ואחד כראוי לו.

.353 משום שהקטורת חביבה כל כך, אין אותו המזבח הפנימי, שמקריבים עליו את הקטורת, עומד, אלא בפנים ביהמ"ק, כי זהו מזבח שהברכות נמצאות בו. וע"כ הוא מכוסה מהעין, שעומד בפנים.

.354 כתוב באהרון, ויעמוד בין המתים ובין החיים. כי קשר את מלאך המוות, שלא יוכל לשלוט כלל, ולא לעשות דין. סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים מעשה הקטורת בכוונה וברצון הלב, אין המוות שולט באותו מקום, ולא יהיו ניזוקים, ולא יוכלו עכו"ם ולא שאר המדרגות האחרות להתקרב אליהם.

.355 כתוב ביעקב, ויָשֶׁת לו עדרים לבדו. שבירר הפסולת מהמקדש, ושׂם חלקו לבדו עם כל המרכבות הראויות לו לאמונה הקדושה, המלכות. ולא שָׁתָם על צאן לָבָן, אשר שָׂם חלק שאר העמים לבדם, שלא יתערבו עִם האמונה הקדושה. הצאן המקושרות, הם אלו המתקשרים בקשר אחד, שאינם מתערבים עם יתר העמים, ואינם מתקשרים עימהם לעולם.

.356 כעין זה הקטורת, שכל המרכבות הקדושות של האמונה, המלכות, מתקשרות בה, וכל האיברים, הספירות, העליונים והתחתונים, של ז"א ושל מלכות, כולם מתקשרים אלו באלו. כי המרכבות הקדושות שלמטה היו מתקרבות ומתקשרות אלו באלו, שיהיו כולן בייחוד אחד, לעלות בייחוד למעלה, לז"א, כראוי.

.357 וכל המחנות של יתר העמים מתפזרים ומתחלקים זה מזה. ע"כ נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם בייחוד ובקשר אחד. וע"כ נקראים, הצאן המקושרות, משא"כ ליתר העמים.

.358 קטורת אסור להקטיר זולת במזבח. ולא בכלי אחר, זולת במַחְתָה. מי שהדין רודף אחריו, צריך הקטורת הזו, ולשוב לפני אדונו, כי היא עזרה להסיר הדינים ממנו.

.359 ומסתלקים ממנו הדינים, אם רגיל להזכיר הקטורת פעמיים בכל יום, בבוקר ובערב. כמ"ש, והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר. וכתוב, ובהעלות אהרון את הנרות בין הערבּיים יקטירנה. וזהו קיומו של העולם שלמטה, ושל העולם שלמעלה.

.360 במקום שאינו נזכר בכל יום מעשה הקטורת, דינים שלמעלה שורים עליו, ומגפה רבה בו, ועמים אחרים שולטים עליו. משום שכתוב, קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם. היא עומדת תמיד לפני ה', יותר מכל העבודות האחרות.

יש ריח העולה מבשמים מאליו, מפני שקו השמאל, שממנו נמשכת הארת החכמה, הנקראת ריח, הוא כבר מתוקן מייחוד ימין ושמאל, וע"כ הבשמים הנמשכים מהם מעלים ריח מאליהם בלי תיקון האש.

ויש ריח העולה מהבשמים רק ע"י תיקון האש, שהוא הקטורת, מפני שהבשמים נמשכים מקו שמאל, שאינו מתוקן בימין, וע"כ צריכים לתיקון האש, שהם הדינים שבמסך דחיריק דקו האמצעי, הממעטים ג"ר דחכמה, שיש בשמאל בלי ימין, ומייחדים אותו עם הימין.

וכל מי שהריח באותו העשן, ממעלֶה העשן ההוא, כי העשן העולה הוא משריפת ג"ר דשמאל בלי ימין, מכוח הדינים שבמסך דחיריק. וע"כ מי שמריח בתיקון הזה, היה מברר ליבו באופן ברור ובאור, בשמחה וברצון, לעבוד את אדונו, שמברר לעבוד לאדונו ע"י גילוי ו"ק דחכמה, ששם השמחה והרצון. והעביר ממנו את הזוהמה והטינופת של היצה"ר, שהיצה"ר לא יוכל עוד להכשיל אותו להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה, ג"ר דשמאל, כי כבר נשרפו כליל.

הכשפים וכל הס"א נמשכים מג"ר דשמאל. וכיוון שע"י הקטורת נשרפים ג"ר דשמאל, נמצאים הכשפים והס"א בטלים. ויעביר המוות ממנו ומכל העולם, כי ע"י המשכת ג"ר דשמאל, נגלית מדה"ד דמנעולא, שממנה נמשך המוות לכל העולם. וכיוון שמעשה הקטורת מבטל את הג"ר דשמאל, נמצא מבטל גם המוות, לפי שיעור התיקון, לו ולכל העולם.

בקטורת, כשהיה עולה ממנה עמוד העשן, היה הכוהן רואה האותיות של השם הקדוש פרושות באוויר, שהיה מתגלה מייחוד של ימין ושמאל השמות, המאירים בהארת ו"ק דחכמה, המכונים אוויר, קומת רוח, שנשארה אחר שריפת ג"ר דשמאל. ועולות למעלה בעמוד, שהיו מאירים מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה.

ובקטורת ההיא היו מתקשרים קשרים עליונים, שהכוחות של הימין והשמאל שלמעלה, היו מתקשרים ומתאחדים זה בזה. וספירות דז"א יורדות ונמשכות באורותיהן אל המלכות, שמאירה מלמטה למעלה. כי אורות ז"א נמשכים באור זכר מלמעלה למטה, וע"כ אין הארת החכמה יכולה להתגלות בז"א עצמו, להיותה מאירה רק מלמטה למעלה, וע"כ צריכה לרדת למלכות, ולהתגלות שם, שהיא המאירה מלמטה למעלה.

ההפרש בין הקטורת לקורבנות: בקורבנות, בתחילת הזיווג והשפעת השמאל מז"א למלכות, מתגלות ג"ר דשמאל, כי אי אפשר שיתגלו ו"ק בלי ג"ר. אלא שתכף נעלמים, ולא נשאר אלא ו"ק דחכמה. אמנם גילוי ג"ר אלו של תחילת הזיווג, אע"פ שהסתלק, מספיק להאיר הארה מועטת אל הס"א, שאינה ניזונה אלא מג"ר דשמאל. אלא שהיא הארה מועטת מאוד, שאינה מזיקה לקדושה.

משא"כ במעשה הקטורת, שכל עיקרה לשרוף הג"ר דשמאל. נמצא שאין לס"א שום חלק בה. ואדרבה, היא בורחת, כדי שלא תתבטל לגמרי. ואין לו בה חלק, כמו שיש לו בשאר הקורבנות והעולות.

כי בכל הקורבנות יש חלק לכל, אפילו לס"א. ובקטורת, אינו מתקשר ואינו מתקרב, אלא הקב"ה לבדו, כי כולה לא באה אלא לשריפת ג"ר דשמאל ולבטל הס"א, ולקיום ו"ק דשמאל, שהוא תיקון הקב"ה עצמו, הקו האמצעי, כדי לקיים הארת שניהם, של ימין ושל שמאל. וכל הצדדים הרעים בורחים, מחמת הפחד שלא יתבטלו לגמרי.

מושְׁכֵני, באותיות השם הקדוש

[משכני באתוון דשמא קדישא]

.361 מושְׁכֵני, באותיות השם הקדוש. כי כשמתחברים שני שמות יחד, שם שלם הוי"ה אלקים, השם הראשון הוי"ה מושך אליו השם האחרון אלקים. ועל זה כתוב, מושכני, שהמלכות, אלקים, אמרה לז"א, הוי"ה, מושכני.

.362 ומה שאמרה, אחריך נרוצה, לשון רבים, ולא כתוב ארוצה, הוא משום שהשם אלקים, המלכות, כמה מרכבות ובתי דין כלולים ומתחברים בו. וע"כ כתוב, אחריך נרוצה, אשר כללה בזה את כל אלו המתחברים בה.

.363 רבים כלולים בשם אלקים, והוא כולו שֵׁם אחד. כי כיוון שהשם הראשון, הוי"ה, ז"א, משך לשם האחרון, אלקים, מלכות, אז הכול הוא חיבור אחד לכל המדרגות העליונות, דז"א. והתחתונות, דמלכות, מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד, וחיבור אחד, וייחוד אחד.

.364 הֱביאני המלך חדריו. המלך, המלך הקדוש העליון, ז"א. חדריו, החדרים העליונים והקדושים של המרכבות העליונות, שהם חג"ת דז"א.

.365 החדר הראשון, האור המאיר מצד ימין, האור המאיר מסוף העולם ועד סופו, אור שכל האורות כלולים בו, אור של ארבעה צבעים, לבן אדום ירוק שחור, שהם ג' קווים ומלכות, החקוקים בארבע רוחות העולם, חו"ג תו"מ. ונקרא אל גדול. הוא האור הנוסע בראש, אידרא וחדר ראשון, אור האחוז בתחילה בז"א, הוי"ה, אור החסד שבז"א, הספירה הראשונה שלו, הכוללת כל הספירות שלו.

.366 החדר השני, אור שהוא חושך, קו שמאל, גבורה, שמטרם שנכלל בימין הוא חושך, היוצא מצד האור הראשון, חסד, כי גבורה נאצלת ויוצאת מחסד. זהו אור אדום, חושך. ונקרא אלקים, שהוא בצד שמאל להתקשר באור הראשון, חסד וקו ימין. ואז מאיר.

.367 ב' שמות אל גדול ואלקים, ב' חדרים, המתקשרים ומתחברים זה בזה, ימין ושמאל המתקשרים זה בזה ע"י הקו האמצעי. כי באלו החדרים מתאחד אותו שלמטה, המלכות. והמלך העליון, ז"א, מכניס אותה לחדרים הקדושים האלו.

ואז אומרת המלכות, אני וכולם, כל המרכבות המתחברות במלכות, בשעה שנקשרנו יחד בקשר אחד, נגילה ונשמחה בך. נגילה ונשמחה בכ"ב (22) האותיות האלו של הא"ב, הנקראות ב"ך. כמ"ש, אשר נשבעתָ להם בָּך. וכן, בךָ יברך ישראל.

.368 אב גד הו זח טי כל מנ סע פצ קר שת. אלו הם כ"ב האותיות של הא"ב, והן מתחלפות לכ"ב א"ב. כלומר, שיוצאים מהם כ"ב צירופי א"ב, השמות הקדושים החקוקים בשמות שלהם, ונקראים ב"ך."

(סוף השיעור)

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/R51zA4AR?language=he