שיעור בוקר 14.09.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס

קריין: שלום, נושא השיעור שלנו היום הוא "תיקון השבירה", נקרא קטעים נבחרים בנושא מהמקורות כהכנה לכנס באירופה. תיקון השבירה.

צריכים לקחת בחשבון שאנחנו לא כל כך מרגישים מה שמתרחש, כל אחד ואחד מרגיש את זה לפי ההכנה שלו, התקרבות לאמת, עדינות הנפש. יש בזה הרבה תנאים גם כלליים וגם פרטיים. אבל תיקון השבירה יכול להיות ודאי רק בתנאי שאנחנו מרגישים אותה כשהיא מתגלה ובצורה שהיא מתגלה, כלפי כל אחד וכלפי הקבוצות, כלפי הקבוצה הכללית, וגם העולם החיצון שמצטרף לזה רק בסגנון, בצורה ובמידה שלו, אבל בכל זאת צריכים לתת לזה יותר תשומת לב.

אנחנו נכנסים, רוצים או לא, כמו שכל העולם נכנס, למצב חדש, ולכן עד כמה שנשתדל להבין את המצב הזה, יהיה לנו יותר נוח, קל להבין את מחשבת הבריאה, את התהליך שבו אנחנו נמצאים, מה שנקרא "עבודת ה'", מה הבורא צריך לעשות ומה נדרש מאיתנו, כי אנחנו נעשים כאן כשותפים אליו, אם כך מה זה נקרא להיות שותף. ולכן צריכים להיות יותר ערים לקשר בין הגשמיות לרוחניות, עד כמה שמתגלים בעולם שלנו כל מיני סיבות, מצבים שהם מיועדים לנענע את בני האדם, להעלות אותם לתיקון, לחייב אותם בתיקון, ועד כמה אנחנו צריכים להיות כאן המקשרים בין המצבים האלו שהאנושות עוברת ובין מה שאנחנו צריכים לתקן ברוחניות.

כי התיקון הוא לא בגשמיות אלא בגשמיות יש לנו רק סימנים, וגם לא כל כך מובנים, אבל התיקון שלהם הוא ברוחניות. וכאן בין הגשמיות שיש לנו בעולם הזה ובין הרוחניות נמצאים אנחנו כדי לעשות את הקשר הזה, להיות צינור, להיות המעבר. לכן תיקון השבירה הוא דווקא בלקשר בין בני אדם דרכנו למערכת העליונה, והבורא הוא ודאי המתקן והוא יעשה את הכול.

לכן אנחנו צריכים להיות ערים לכל המצבים שהאנושות עוברת מצד אחד. לראות בהם מגמה, לראות מה נדרש מאיתנו כדי להיות המעבר בין הגשמיות לרוחניות, וכך נלך. במצב הזה נדרש מאיתנו הרבה יותר ממה שקודם, וזה החיבור ודאי, אין כלום חוץ מזה, כל התיקון הוא לקראת החיבור. ולכן מה שהיה קודם, שהיה כאילו מובן לנו והיום נדרש כביכול יותר, זה לא מובן.

בכל קבוצה וקבוצה שבעולם ובקשר בין הקבוצות, בקשר בצורה גשמית, היינו הפצה, לימוד, דברים שרואים בשטח, ובקשר הלבבות, בקשר פנימי בין הקבוצות, שזה נובע מהבנה של המערכת, מאחריות, ועוד יותר מהערבות שחייבת להיות בין כל חלקי אותו הכלי השבור, בכל הקבוצות שלנו שבכל העולם והבודדים שסך הכול נקראים "בני ברוך", אנחנו צריכים לראות איך בכל זאת מתקרבים זה לזה, דואגים זה לזה, שהחיבור הזה ישפיע על האור העליון, שדרך החיבור הזה נרגיש כולם התקדמות בתיקון.

ולכן צריכים לשים לב לא על כנס אירופה בלבד אלא איך כל הקבוצות שבכל העולם מתקרבות ודואגות להיות מקושרות יחד, איך לבנות כאן עוד ועוד מערכות קשר שיכול להיות בינינו. בקיצור, לדאוג ל"תיקון השבירה" כמו הנושא של הקטעים האלה שאנחנו עכשיו הולכים ללמוד. לא לעבוד לפי שטחיות כמו שהיה לנו קודם, כי קודם זה היה יכול להיות מספיק וטוב, אלא היום אנחנו מחויבים לעלות לדרגה יותר כללית, כוללת, שכולם מחוברים נגיד סביב אירופה וזה יהיה לנו כהזדמנות לבדוק את החיבורים שלנו בכל הקבוצות, בתוך הקבוצות ובין הקבוצות, אחרת אנחנו לא נוגעים בתיקון.

והתיקון של כל אחד ואחד הוא תלוי אך ורק בתיקון הכללי של כולם. בכל הזמנים, בכל המצבים התיקונים היו תלויים באותה רמת התיקון של הכלי הכללי, של הנשמה הכללית. אז לא היו כל כך היו דרישות להתחברות, גם כלי התקשורת לא היו בהתאם לזה, בהתאם לזה הבעיות לא היו גלובליות. אבל היום אנחנו כבר נמצאים בזה, ואין ברירה אנחנו מחויבים על ידי הכוח העליון להתקרב לזה. להתאים גשמיות עם רוחניות כמה שאפשר, ללמוד מהמצבים הגשמיים שמתגלים על אותם התיקונים הרוחניים שחייבים לבצע.

אם יש שאלות בבקשה, כי אנחנו צריכים לברר את הכול.

שאלה: לא כל כך הבנתי מכל הפתיח שנתת מה בדיוק החידוש כרגע בעבודה, לקראת מה בדיוק הולכים?

אנחנו צריכים להשתדל להיות יותר רגישים לחיבור הכללי שלנו, של כל "בני ברוך" שבעולם, שבו ישנן קבוצות, הקשר בין הקבוצות, שבו נמצא קשר בין כל קבוצה וקבוצה ועוד הרבה אנשים בודדים שלא שייכים לקבוצות אלא לקבוצות וירטואליות אולי או בכלל לא. אנחנו צריכים לדאוג שהרשת הזאת תהיה ברורה, מורגשת בנו, כי היא בעצם תחילת התיקון של אותה הנשמה שעליה מדובר בחכמת הקבלה.

אם קודם לא היינו כל כך ערים ודואגים מה יש שם בדרום אמריקה, בצפון אמריקה, באירופה, ברוסיה, בישראל ואפריקה ואפילו אוסטרליה, אנחנו צריכים עכשיו לדאוג לזה שכולם יהיו מכוונים לקשר. הקשר בין כולם, הקשר הכללי נעשה יותר חשוב מהקשר הפרטי, נגיד הקשר בקבוצה. וכך גם הקשר בין הקבוצות, לכן אנחנו צריכים לשים לב לקשרים, לחיבורים בינינו, להשתתפות, לאיך שאנחנו מתחילים להרגיש או באים להרגשת הרשת הזאת שהיא צריכה ממש להיות סביב כדור הארץ, סביב האנושות. ואחר כך נאתר עד כמה היא קשורה לאנושות, יכולה להשפיע על האנושות, על הדרגות האלה.

אני מבין שעדיין יש כאן חוסר הרגשה, ולכן אני לא יכול לדרוש את זה מכם, אבל אני מבקש שתהיו קצת יותר רגישים לזה שמאיתנו היום כבר נדרש להיות ברשת הזאת. איך אנחנו קשורים יחד, איזה קשר יש בין כולם, עד כמה אנחנו יכולים לעורר אותו על ידי מעשה כזה או כזה, מחשבה, דאגה לזה. יש דאגה לכללות הגוף נגיד, שזה דבר אחד, ודאגה לאיזה איבר או חלק מסוים מהגוף וכן הלאה.

אני רואה בזה שלב אחר בגישה. אף לא דיברנו על הרשת העולמית של "בני ברוך" ואיך כולנו יכולים להיות מרוכזים בגישה או בדאגה לאירופה נגיד, לקשר הכללי בינינו, בין כולם. מה כל כך הבעיה, מה יש לנו מזה? יוצא שמה שמתגלה, מתגלה שאנחנו חייבים לעלות לדרגת דאגה כזאת.

שאלה: אמרת שזה צריך להיות כמו קשר בין הלבבות, מה זאת אומרת קשר בין הלבבות?

אתמול הייתה לי בעיה עם הרגל, אמנם זה כבר מזמן, אבל אתמול במיוחד אני דאגתי לרגל יותר. אמנם גם את הגוף בעצמו אי אפשר להזניח, אבל דאגתי לזה. היום יש לי בעיה עם החיבור בקבוצה מסוימת בעולם, אז אני דואג לזה. יש אלף ואחת דאגות ברמות שונות, אנחנו צריכים לראות אותן אך ורק כלפי החיבור של הכלי העולמי. גם דאגות פרטיות, גם דאגות כלליות, העיקר זה בקבוצה, עד כמה שהקבוצה מגובשת, איך מתוך הגיבוש בקבוצה היא מתייחסת לקבוצות האחרות, לכל הרשת של הכלי העולמי. ועד כמה אנחנו בזה אחראים על הכלי העולמי, נמצאים בערבות, נמצאים בדאגה הדדית, בתמיכה הדדית, ואנחנו מבינים שאף קבוצה לא יכולה להחזיק את עצמה. עכשיו צריך לשים לב לזה, שאם יש איזו קבוצה מוזנחת, אז זו הזנחה שלנו. וצריכים להתחיל לסדר את הקשרים האלו והדאגות וההשפעות האלו זה על זה.

בקיצור אנחנו עוברים, וזה לא תלוי בי, אל תחשבו שבא לי כך לדרוש, אנחנו עוברים מדאגה קבוצתית [לרמה גבוהה יותר]. פעם היינו בכלל בדאגה אינדיווידואלית, אישית של כל אחד, אחר כך התחלנו לדבר על דאגה קבוצתית, שההצלחה תלויה בעשירייה, עכשיו אנחנו צריכים לעלות לרמה עוד יותר גבוהה. זה לא שאנחנו מזניחים את הדברים הקודמים, את [הדאגה] האינדיווידואליות והקבוצתית, אבל נדרש מאיתנו היום יותר לדאוג לכלי העולמי שלנו.

שאלה: אמרת שהקשר בינינו צריך להיות ברור ומוחשי. מה בדיוק צריך להיות ברור בקשר הזה ואיפה הקשר הזה צריך להיות מורגש, בתוכי, בעשירייה, בקבוצה?

אנחנו צריכים לדאוג לזה שמה שקורה בכל הכלי העולמי, בהתקשרות בין הקבוצות, בהתקשרות בין חברים בקבוצה, "כלל ופרט שווים", לא לשכוח את זה, ברוחניות זה כך, ולכן אם קיבלנו דחף, דחיפה לעלות לדרגת רגישות כזאת לכלי העולמי אז אנחנו צריכים בהתאם לזה לדאוג לכולם ולהרגיש עד כמה אנחנו מחוברים לזה או לא, וזה בעצם התיקון שלנו.

מה זאת אומרת התיקון שלנו? שאם אני נמצא נגיד בקבוצה מסוימת, אני לא תולה את שלום הקבוצה הזאת בחיבור בין החברים האלו, אלא אני אומר שהשלמות של הקבוצה הזאת וההתקדמות שלה, הבריאות שלה מה שנקרא, תלויים בקשר עם הקבוצות האחרות. כמו תאים שבגוף אחד, שאני לא יכול לספור תא אחד ולהגיד "הוא בסדר גמור, הוא בריא", למרות שנמצא בסביבה של תאים מקולקלים, כי מה זה יעזור לו? אלא אנחנו, כמו ילד קטן שגדל, אז הוא לא יודע יותר מהעריסה שלו ואחר כך מהחדר שלו ואחר כך מהדירה שלו ואחר כך מהחצר שלו, וכך הוא יותר ויותר גדל.

לכן אם אנחנו עכשיו רוצים או לא, אבל זה כמו שמעבירים הילוך באוטו. מעבירים אותנו הילוך כזה שאנחנו צריכים בכל זאת לראות עד כמה ששלום או בריאות של כל קבוצה ספציפית, לא חשוב איזו, תלוי בקשר בין הקבוצות. זו רמה אחרת, זו דרגה אחרת, זו שיטה אחרת של ניהול החיבור, אבל צריכים לעשות את זה.

אל תחשבו שבזה אנחנו נאבד את כל מה שהיינו עוסקים בו או שאנחנו יכולים בזה לסכן את עצמנו באיזו שבירה, באיזה קיום לא נכון. כאן הבורא ידאג לכל הדברים האלה. אבל אנחנו צריכים בהתאם לזה לראות מה עלינו לעשות, איך אנחנו יכולים להקל על גילוי הכלי שמתגלה. איך אנחנו מגלים אותו, מקבלים אותו, מעכלים אותו וכך להתקדם. זו בכל זאת תפיסה אחרת, תפיסת מציאות אחרת.

שאלה: אם לבן אדם שיושב כאן אין עדיין קשר לקבוצה אחרת, נגיד באירופה או בעולם, והוא כן היה רוצה שזה יהיה, הוא מבין שזה חשוב, אבל אין לו דאגה כי אין לו קשר, על ידי מה אפשר לעורר דאגה לחלק של הגוף שלי שאני בינתיים עוד לא מרגיש אותו?

על ידי זה שאנחנו נלמד יותר, נדבר יותר על המערכת הכללית, ואנחנו נראה עד כמה כל העולם מתעורר בצורה כזאת. פעם היה קשר בין חמולה לחמולה, בין קבוצות אנשים קטנות, כמו שבבבל היו הרבה עמים, אבל כולם היו מבינים זה את זה ודיברו לשון אחת וחיו כעם אחד. כך גם אנחנו צריכים להבין שהתיקון הוא כך.

אם אני מבין בשכל שהתיקון הוא לזה שכל העולם נעשה עגול וכולם מחוברים זה לזה, וכל הטבע שאנחנו נמצאים בו זה טבע אינטגראלי ומקושר בכל החלקים ומשפיע על בני אדם, והקשר בין בני אדם לטבע נעשה יותר ברור, גורלי, צמוד כך, תלוי, אז אין ברירה, אני חייב קצת לעלות לדרגה הזו. אתה רואה איך בחיצוניות מה שמתגלה מחייב את בני האדם יותר ויותר לחשוב על שלום כדור הארץ, על שלום כל העולם, כי שְלום האדם הפרטי ושְלום כדור הארץ תלויים זה בזה.

מתי העיתונות, כל כלי התקשורת היו מדברים בצורה גלובאלית על כדור הארץ לבני אדם הרגילים? פעם היו רק מדענים מדברים על זה, היום כל אחד מדבר כי הוא תלוי בזה, כך אנחנו. אז צריכים לדאוג. צריכים מהמחשבה, שאין עדיין רגש, עד שאתם תקבלו רגש.

אני אגיד לכם שהמערכת הזאת שמתחילה להתגלות, אתם צריכים, מי שכן ומי שלא, אבל אתם צריכים להרגיש אותה ממש כרעדה פנימית גדולה עד מאוד, שהרעדה הזאת היא מנענעת אתכם לחקור ולהרגיש ולדרוש ולחיות בזה, ולתלות את כל העתיד, לא הגשמי, גשמי זה מילא, ודאי, אלא הרוחני בזה. ודרך זה תקבלו באמת התקרבות לרוחניות, כי למעלה מהמערכת האינטגראלית הגשמית, והמערכת האינטגראלית הקבוצתית, זה כבר הכוח העליון.

אני רואה בזה שלב גדול מאוד שמקדמים אותנו, וזו גם אחת מתוצאות ההצלחה שלנו בכנס מולדובה.

שאלה: לקשרים האלה שדיברת עליהם מי צריך לדאוג, כל אחד שלומד, ראשים, אחראים, עשיריות, איך בונים את זה?

קודם כל יש לנו אחראים על העבודה עם הקבוצות בעולם, והעולם מחולק לאזורים, ויש לנו כאן בדרך כלל בבני ברוך אנשים שאחראים על שְלום הקבוצות והיחידים בכל יבשת או במדינה. לכן אנחנו צריכים בצורה כזאת לדאוג, לא רק לשְלום הקבוצה או שְלום המדינה, היינו קבוצות שבאיזו מדינה, אלא אנחנו צריכים לדאוג גם לקשר בין הקבוצות שבמדינות השונות.

אין לנו את זה. יש לנו גם בעיה, שאנחנו מערבבים כאן בין עניין של הפצה לאנשים זרים שהם התקדמו והתקרבו לחכמת הקבלה, לבין זה שאנחנו מלמדים אותם ועדיין הם לא שייכים לרשת שלנו, לאיך שאנחנו אחר כך משתדלים להוסיף אותם, לארגן אותם לתוך הרשת שלנו. וגם איך שאנחנו מדלגים, משתדלים לעלות למעלה מהשפות ולהתחבר בין כולם יחד. זה הכול.

זו בעיה, בעיה גדולה, שאנחנו עדיין לא שמים לב אליה, אבל עכשיו נצטרך לשים לב. אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות. יכול להיות שישנן קבוצות שמצליחות למשוך בהפצה אנשים לחכמת הקבלה, ישנן כאלה שמצליחות בללמד אותם, אבל אני לא רואה שיש כל כך הרבה שמצליחות בלחבר, ובעצמן כל פעם להעלות בדרגת החיבור. אלא ההיפך, אנחנו רואים שקבוצות מתרסקות ומאבדות את העוצמה שלהן. את עוצמת החיבור הכמותית והאיכותית.

תלמיד: אז השאלה מה מאפיין או מה המדד להצלחה של הקשרים האלה? יש לנו מדדים גשמיים, אפשר לראות האם אנשים באים לשיעור, או לא באים לשיעור, באים לשיחה או לא מתחברים לשיחה, אבל מדובר פה אני מבין במשהו יותר עמוק, איך זה אמור לבוא לידי ביטוי?

לא, על יותר עמוק אני לא מדבר, אלה דברים שאנחנו לא יכולים עכשיו למדוד, אני מדבר על העניין הכמותי יותר מהאיכותי, כי על האיכותי זה קשה לדבר. העניין הכמותי הוא שכמות האנשים שנמצאת בשיעור יורדת, ואפילו הקשר כמו שאפשר לראות בין הקבוצות נחלש.

טוב, בקיצור אני חושב שיש כאן בעיה אחרת. שיש אנשים שנגיד מנהלים את הקבוצות והם טובים בהפצה והם טובים בלימוד, אבל הם לא טובים בלבנות קשר בין הקבוצות, בתוך הקבוצה, כל קבוצה וקבוצה, ובין הקבוצות, וכאן יתכן שצריך להיות טיפול אחר.

למה אני מעורר את הדברים האלה? כי במיוחד בזמן האחרון זה מה שנדרש מאיתנו. ואמנם אנחנו עוד לא פתרנו כאילו בעיות בכל קבוצה וקבוצה, אבל נדרש מאיתנו דווקא לדאוג לקשר בין הקבוצות, ויכול להיות, אני לא בעל ניסיון בזה, אבל יכול להיות שדווקא מזה תבוא גם הבראה לכל קבוצה.

שאלה: הייתה לנו הכנה מיוחדת לשיעור הבוקר הזה, כי נסענו לפגוש חבר, והיו לנו כמה שעות ביחד ברכב, ודיברנו על מה שפתחת את השיעור, וזה משהו חדש, ובאמת הרגשנו את החיסרון האמיתי החדש לחיבור אירופה והרגשנו את זה, כיוון שזאת הפעם הראשונה שאנחנו מרגישים את זה במדרגה החדשה, אז זה בדיוק זה.

אנחנו עבדנו הרבה, הרבה קבוצות עבדו באירופה בשנה האחרונה בלהתפלל זו עבור זו וליצור את הקשר בינינו, אבל עכשיו יש משהו חדש לגמרי בין הקבוצות. מה הכיוון שלנו? האם אנחנו צריכים לכוון לתפילה זה עבור זה, האם עלינו לבקר זה את זה בסופי שבוע, מה הצורה הפראקטית שלנו לעבוד עם ההרגשה החדשה הזאת של החיסרון לחיבור באירופה?

כל אחד מאיתנו ירגיש לחצים שהחיים שלנו הרוחניים מפילים עלינו, מגיעים אלינו, הבורא לא נותן הסבר, הוא נותן לחץ, ואז מתוך הלחץ אתה מגיע לאיזו הבנה, פיתרון מתוך כל מיני דברים כאלה. הרצון לקבל שהוא לחוץ שהוא נמצא באיום, הוא מתחיל לברר את הדברים, לכן אל תחשבו שתהיה גישה אחרת. או שאני לוחץ על בני אדם, חברים או בודדים, או על הקבוצות או על חלקי הארגון שלנו. אתם מצפים לפיתרון ואני לא נותן את הפיתרון, וגם בעצמי רואה אותו בצורה מאוד מעורפלת. אבל את הלחץ שאני מקבל, אני מעביר הלאה, ומזה אני מצפה שאתם, שנמצאים תחת הלחץ הזה, כולל אותי, אנחנו נמצא את הפיתרון. אבל בצורה כזאת זה עובר. תלמדו מהבורא איך הוא עושה.

אתם ודאי חושבים שטוב יהיה אחרת, אם יהיה לנו ברור מה הבעיה וכנגד זה מה הפיתרון בצורה שכלית, ואחר כך אנחנו נעשה את זה מהשכל לרגש, זה האגו שככה רוצה לעשות הכול, ובאמת ברוחניות לא קורה כך. ברוחניות זה קורה רק תחת הלחצים ישירות עלינו, על הרצונות שלנו, על העצבים שלנו, על המוח אפילו, והמוח נעשה יותר סתום, פתאום אנחנו נעשים יותר מטומטמים, מוגבלים, אבל הלחץ גובר, וכך מגיעים לפיתון.

זאת אומרת, פיתרונות אמיתיים ברוחניות דווקא לא מגיעים דרך השכל, והעיקר לא להיות כאן פזיז. עוד לחץ ועוד לחץ ועוד לחץ שאנחנו מקבלים מלמעלה, אתם חושבים שאני מעביר את זה, שזה בא ממני, שזה אני כאילו מייצר את זה, זה לא נכון. לא הייתי אף שלב מפעיל בעצמי, אני בעצמי לא יודע, אני בעצמי לא מבין, אני בעצמי לא משחרר אותו השלב שאנחנו עוברים, שלב אחר שלב, אלא כך זה, ההנהגה העליונה מחייבת אותנו מלמעלה.

תלמיד: אולי משהו לא הובן, ניסינו להסביר שאת השדה החדש הזה של הרגשות, הרצון החדש הזה לחבר את אירופה, זה לא שמישהו אחר יוכל לסדר לנו, זאת לא השאלה, אנחנו גם מבינים, גם אמרת את זה בעבר הרבה פעמים, שאתה לא מרגיש את אירופה. אבל עכשיו יש דווקא חיסרון, ואולי דווקא זה מה שנחוץ כדי שאתה תרגיש את אירופה. זה לא שאנחנו מבקשים שיפתרו לנו את העניינים, אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו, אבל אנחנו מרגישים כאילו הגוף, כדי לעכל את הדברים, צריך עוד משהו, הוא צריך עוד איזה שיתוף פעולה עם הכלי העולמי. זה לא שאנחנו מבקשים מהכלי העולמי או ממך או מפתח תקווה לפתור את העניינים באירופה, אלא עלינו למצוא דרך חדשה של איך להיות יחד, שאנחנו נרגיש שאנחנו רוצים להיות מחוברים, זה החידוש שאנחנו מרגישים עכשיו וזה מאוד חיובי, ועכשיו אנחנו מבררים איך אנחנו אוספים את החלקים יחד.

נעבוד יחד, תבוא הרגשה, כמו שאתה רואה שאני דואג מפני שנותנים לי הרגשה כזאת ודוחפים אותי לדאוג לזה, ואז אני נכנס לפעולה, כך מפעילים אותי וכך אני מפעיל אתכם, וכך נעבוד יחד.

אני לא בורח מכל העניין הזה. אין לי ברירה. אבל אנחנו צריכים גם להבין שמכניסים אותנו באמת, מקרבים אותנו למערכת אמיתית, כללית, לרשת עולמית, ואנחנו דרכה נרגיש את הכלי העולמי, ואת הבורא שפועל בזה, וכך אנחנו נתקרב אליו.

כמו שאתה רוצה שיהיו כל יתר הקבוצות שותפות שלך, כך אתה תתחיל לדרוש את הבורא שיהיה שותף אתך. כי סך הכול ברשת שאתה מגלה, אתה מגלה את הכלי הכללי, ועד כמה שהכלי יהיה יותר כללי, תהיה לך יותר התקרבות לכוח העליון שנמצא בתוך הכלי.

בקיצור השלבים הם שלבים יפים מאוד, וזה נותן תקווה ואור לעתיד הקרוב. אני מקווה שאנחנו, עד כמה שאנחנו נתכלל בזה, נתחיל גם להיות הנציגים של הבורא, המעבר לכל הכוח שלו, לכל האנושות. זה התפקיד של ישראל.

שאלה: את ענייני הקבוצה אנחנו נפתור במסגרת שפותרת את זה. מה שהיינו רוצים לשאול זה בקשר ללמה שאמרת, "תלמדו מהבורא איך הוא עושה את זה", למה התכוונת? מה אנחנו צריכים ללמוד מהבורא במקרה הזה, לאיזה סוג של לחץ או משהו אחר התכוונת?

התכוונתי שזה עובר דרך הלחץ. לא בדברים כמו שאתה רוצה לקבל את הדיווח מהבורא בצורה שכלית, ומתוך השכל להבין את זה, ואחר כך להעביר את זה לרגש ולפעול, רוחניות לא בנויה מזה, רוחניות לא בנויה על השכל הגשמי שלך, שאתה תפעיל את הרגש שלך הגשמי, אלא היא בנויה על לחצים, והלחצים האלה דוחפים אותך לצאת, כמו אותה התולעת שחיה בתוך הצנון. מה לוחץ על התולעת לצאת מהצנון? כך אנחנו מקבלים לחצים.

ולכן אל תצפה לאיזו הבנה של הדברים, אתה תקבל קודם לחץ, בכל דבר, מתוך הלחץ הזה שאתה תתחיל לבדוק למה, ומאיפה זה בא, ומה קורה, מתוך זה אתה תתחיל להבין. השכל יהיה אחרי הרגש. כי כך זה גם נולד. וגם אצלנו זה ככה, אפילו בגשמיות, קודם הרגשות ואחר כך השכל שמקשר בין הרגשות. השכל רק עוזר לנו למדוד ולהשוות את הרגשות, אבל אנחנו פועלים לפי הרגשות.

שאלה: הרבה פעמים כשאתה פונה לאיזו קבוצה, אתה שואל שאלה כמו "למה אתם לא מבקשים תמיכה מכל הכלי העולמי?" השאלה היא, אם הקבוצה בעצמה לא רואה את הבעיה שלה, או הגאווה של הקבוצה לא מאפשרת לבקש, ויתר הקבוצות רואות את הבעיה, האם צריך בשם הקבוצה הזאת לפנות לכל הכלי, או באיזה צורה לעשות את זה?

אני לא חושב שיש כאן תשובה ברורה, חדה, אלא גם כך וגם כך. המערכת שלנו היא אינטגרלית, אנחנו לא נראה שאלה ברורה אחת ותשובה ברורה עליה, אלא תמיד זה יהיה בכל מיני וריאציות בינינו, כי על כל שאלה יהיו לך הרבה תשובות מכל הצדדים.

זו מערכת עגולה, ולכן אתה תגלה גם הרבה סיבות לכל דבר שאתה מגלה, זה יהיה בכל מיני רמות. הקשרים הם אינסוף קשרים עם כל פרט ופריט במערכת, בכל נשמה ובכל קבוצה, ובכל דבר. לכן כאן אנחנו צריכים קצת לשבור את ההרגל שלנו ללכת בצורה אנליטית, ברורה, יפה, הדרגתית, כי זה לא כל כך עובד. צריכים בכל זאת לקבל קצת שכל ממאמרי "שמעתי", בצורה ש"אין עוד מלבדו" ולא לברוח מהמערכה, וכך להתקדם.

שאלה: לפני שנתיים גיליתי בעיה בגב שלי, בעיה בחוליות והתחלתי לטפל בזה, ואז התברר שיש איזו בעיה בכלל בצוואר, וכשהתחלתי לחקור את זה יותר לעומק, הבנתי שיש לי בכלל בעיה ברגל, ביציבות שלי, שמפריעה לכל הגב. הכול קשור להכול הגוף, וכך אתה גם דברת על הכלי העולמי, ש"פרט וכלל שווים", וצריכים להיות יותר רגישים למבנה הזה שנקרא "הכלי העולמי", שהוא יותר רחב מהתפיסות כרגע, זה משהו חדש שאנחנו מתקדמים אליו. מה משווה בינינו בכלי העולמי, איך ברוחניות אנחנו משפיעים אחד על השני?

אני לא יכול להסביר לך את זה. בעל הסולם מסביר לנו את זה במאמרים "מתן תורה" ו"הערבות", איך שהכלים הבודדים, הרצונות הבודדים, שהם מרגישים את עצמם שרק יצאו ממצרים, שרוצים להתעלות מעל האגו, איך שהם מוציאים מעצמם איזו מערכת שמתחילה לקשור ביניהם על ידי כוח עליון הנקרא "מאור המחזיר למוטב", כוח התורה. שבמידה שהם מוכנים להיות בערבות, אז אור התורה משפיע עליהם, הם זוכים למעמד קבלת התורה.

כך זה עובד, זה מגיע מלמעלה, אבל בתנאי שאנחנו מגלים איזו נכונות להיות מקושרים בינינו, עד כמה שאפשר, למעלה ודאי מהרצון שלנו. זה לא שזה עובד לפי הרצון, הכול למעלה מהרצון. בריחה ממצרים היא בריחה מהרצונות, ואחר כך כל החיבורים הם מעל הרצונות הפרטיים, וצריכים לזה לקבל את "המאור המחזיר למוטב", שהוא מעלה את האדם למעלה מהרצון שלו ומחבר אותו לרצונות האחרים. ולא שמחבר את הרצונות, אלא מחבר את הכוונות, שכולם מכוונים בהשפעה הדדית זה לזה, ובסך הכול לבורא, שהוא כהכולל של כל החברים. שאם אני משתדל להשפיע להם, מכל הרצונות שלי, אז אני משפיע לבורא. כך זה עובד.

תלמיד: מה סדר התיקון? כי לדוגמה במקרה שלי, אני צריך לטפל גם בגב וגם ביציבות, ובכלי העולמי צריך לטפל בכולו, אין פה איזו עדיפות, אז איך אנחנו ניגשים בכלל לדבר החדש הזה?

לכן נותנים לנו מלמעלה זמנים לזה ולזה. עכשיו אנחנו צריכים להתרכז בחיבור שלנו סביב אירופה. הכנס בבולגריה חייב להיות מקור של כל ההסתכלות שלנו, מטרה של כל הגישה שלנו. איך אנחנו מתחברים סביב זה.

נעשה תרגיל כזה שאנחנו כולנו מכוונים לבנות את הכנס הזה בצורה כזאת שהוא יהיה כתוצאה מכל המאמצים שלנו לחיבור. שכל הקבוצות שלנו בעולם מתחברות לכנס הזה, לתמוך בו, לעזור לזה. וכאן גם גשמיות וגם רוחניות נמצאים בהתאמה, אז יש לנו מה לעשות. מה יקרה אחרי זה, אני לא יודע, לא רוצה לדעת, או שאני יודע ולא אספר לכם. אלה שלבים. כמו שאחרי מולדובה לא חשבנו מה יהיה, ופתאום מתגלה לנו איזה הר גדול שצריכים לטפס עליו, אז כך זה יהיה.

שאלה: אנחנו מדברים על כלל ופרט. אנחנו כל הזמן מדברים על זה שהתפילה שלי והעבודה הפנימית שלי זו עבודה עם הט' ראשונות שלי, עם העשירייה, כשאני נכלל בחברים ומתמקד בזה, ודרך זה משפיע על העולם. איך לקשור את זה לעבודה הכללית עם הכלי העולמי, בעבודה הפנימית?

זו כל העבודה הפנימית שלי. איזה עוד עבודה פנימית יש? אם אני נכלל בהם, אם אני עכשיו דואג להם, אם אני דואג לחיבור של הקבוצות, של האנשים, של כולם, זו העבודה הפנימית שלי. כל הפנימיות שלי תלויה בזה, עד כמה שאני מתעלה מעל עצמי ועד כמה שנמצא בהם, שם זה הכלי שלי, הנשמה שלי היא בזה.

תלמיד: השאלה היא דווקא לגבי היחסים שלי עם העשירייה הקבועה, זאת שאני עובד איתה.

אז אנחנו כולנו יחד, אני עובד עם העשירייה יחד כדי לחבר אותם, ומתוך העשירייה הזאת, עם הקשר בינינו לפעול כלפי העשיריות האחרות, כלפי הכלי הכללי, ואנחנו כולנו בדאגה לזה. יכול להיות שאנחנו לא כותבים לאף אחד, יכול להיות שאנחנו לא עושים שום פעולות אלא משתתפים בצורה פסיבית בכל מיני אירועים, בכל מיני אסיפות, אנחנו עוד נעשה כאלה דברים בינינו, בין כולם, אבל העיקר זה המאמץ הפנימי שלי, שאני מתעלה מעל עצמי ורוצה להיות מחובר דרך העשירייה לכולם.

המאמץ הזה הוא כמו תפילה, הוא כמו העלאת מ"ן, זה חיסרון, שאני דרך המאמץ הזה, כמה שאני רוצה להרגיש את הכלי העולמי, אני בזה מגלה את החיסרון שלי. אני בזה אתחיל להרגיש את הכוח שפועל בכל הרשת הזאת, את הבורא. אני הולך לקראתו.

שאלה: זה מובן לי דווקא לגבי ההשתתפות בהתכנסויות, זה ברור ואנחנו משתדלים להשתתף גם בהכנות לכנס, במיוחד לכנס הזה של אירופה. השאלה היא איך אני משתתף בהתכנסות הזאת, האם להיות בקשר עם העשירייה שלי ולנסות להעביר את הכוח הזה להתכנסות הכללית, או שאני כבר מקבל את ההתכנסות הכללית הזאת כעשירייה שלי?

לא, אני לא עוזב את העשירייה שלי בשום צורה, בשום מקרה. זה התא שלי, זה אני. כשאני מתקשר לחברים שלי להיות יחד איתם, אני בזה קובע את "האני" שלי, בלי עשירייה אין "אני" הרוחני. ורק מתוך זה שאני התקשרתי בתוך העשירייה, אני פועל מתוכה החוצה. אתם תתחילו להרגיש כמה שבזה אתם מתקרבים לבורא.

קריין: קטע מס' 1 מתוך תלמוד עשר הספירות חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אתה ח'.

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה."

(בעל הסולם. תע"ס, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ח')

ואנחנו נכללים בה, בתוך אותה המחשבה על ידי זה שדווקא רוצים לבנות רשת כמה שיותר רחבה, כמה שיותר עוצמתית כלפי המחשבה הזאת. לצוד אותה, לגלות אותה, את מחשבת הבריאה.

קריין: קטע מס' 2, מכתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ג.

"תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית', גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", י"ג)

זאת אומרת, מטעם מחשבת הבריאה אין שוני, מתחילה לסוף ומסוף להתחלה אותה מחשבה פועלת והיא לא משתנה אלא משתנה רק המקבל, בכמה שהוא יכול להשוות את עצמו, למחשבה הזאת.

שאלה: אנחנו רואים שזה לא אפשרי, אנחנו כאילו מדברים על חיבור וחיבור, אבל באיכות, לראות את החברים מחוברים עם הבורא, אני מרגיש שאנחנו באיחור ולא יודעים מה לעשות חוץ מתפילה. למה הבורא לא עוזר לנו להתקדם בזה יותר מהר, ולבנות עשירייה רוחנית?

טענות יפות, אין לי מה להגיד. "למה הבורא לא עוזר לנו", אתה בדקת שהוא לא עוזר, אתה עשית את הכול וראית שהוא לא עוזר? יפה, "כל הפוסל במומו פוסל", זה כל כך בולט.

אנחנו צריכים לעשות מה שעלינו לעשות. ואם אנחנו עושים אז אנחנו מגלים שבטוח הבורא, הכוח הזה הוא פועל בהכול, אין לו קודם ואחר כך אלא אנחנו מגלים אותו שהוא נמצא בשלמותו מלכתחילה. ולכן הבורא עוזר או לא עוזר, הוא לא משתנה, זה הכול תלוי בנו. עד כמה שאנחנו פותחים את עצמנו, בהתאם לזה אנחנו מרגישים את התמיכה שלו בהתקדמות שלנו. או תמיכה בזה שהוא מעורר בנו שאלות, בעיות, שגם זו עזרה, או שנותן לנו תשובות, תמיכה. אבל הכול אנחנו פועלים בתוך הבורא שנמצא ומתגלה אך ורק בשלבים ובצורה שכך הוא עוזר לנו.

לכן להגיד שהוא לא עוזר, מאחר עם העזרה, מזמן לא שמעתי דברים כאלה. כדאי לך ללמוד מה שכתוב במאמרים, ב"שמעתי", זה ממש לא לעניין. הבעיה היא שאנחנו נמצאים בפיגור, שאנחנו לא נותנים את המאמץ הדרוש, ולכן לא מגלים את השלבים הבאים בעבודה שלנו.

כדאי לאנשים שחושבים כמוך לקרוא וללמוד הרבה. כאלה דברים לשמוע זה לא מתאים ל"בני ברוך".

שאלה: כשאני דואג ומתפלל על הקבוצה, מה קורה לקבוצה, ומה קורה למי שמתפלל עליהם?

אם אתה מתפלל עבור הקבוצה ומתפלל נכון, ואפילו לא כל כך נכון, החיסרון שלך הוא פועל, כל חיסרון וחיסרון הוא פועל ועל כל דבר ישנה תשובה מלמעלה, מצד האור, והאור מסדר אותך עם החיסרון שלך לכיוון המטרה שלו.

זאת אומרת, אם אתה נגיד לא מתקדם לקראתו אלא הולך קצת בסטייה, אז הוא מכוון אותך לחזור אליו וללכת ממש בכיוון שלו. ככה זה עובד. לכן נראה לך שאתה שואל משהו אחד ויוצא לך משהו אחר. זה מפני שהאור עושה את התיקון של הסטייה שלך ומכוון אותך יותר נכון. אז אנחנו תמיד מקבלים תשובה, רק אנחנו לא כל כך מבינים את התשובה כי אנחנו דבוקים בשאלה שלנו, שלא הייתה כל כך נכונה.

כמו שעכשיו חבר שאל מרומא, למה הבורא לא עוזר. הוא צודק מצידו, כך הוא חושב, אני מסכים עימו בזה שבמקום שהוא נמצא, בשבילו זו באמת טענה נכונה לבורא. אבל אנחנו מקבלים על זה תמיד תגובה לא רצויה, שאנחנו לא רוצים אותה, אבל זו תגובה תמיד טובה.

זאת אומרת, מה שאנחנו מקבלים "עונשים" כביכול, העונש זה תיקון, זה נראה לנו כעונש. זה תיקון על הכיוון שלנו. זה כלל כזה, שאומר שזה תיקון.

שאלה: מהו הכוח של ההפצה באירופה ומה הן הציפיות שלך מזה?

האמת, הציפיות שלי הן לא על אירופה, אלא על בני ברוך. עד כמה שבני ברוך הם ידאגו לגבי אירופה להיות יותר מחוברים, יותר דואגים לרשת הכללית שלהם, הם יותר יתקרבו לגילוי הבורא. הם יתחילו להרגיש יותר את הרשת הזאת ואיך שהיא חיה. וזה הבורא עצמו שנמצא בינינו. לכן הדאגה היא לא לאירופה בינינו, לא לאירופה צריכים לדאוג, זה אמצעי. ולכן אני מאוד מקווה שאנחנו נתחיל יותר להרגיש כוח עליון ששורה בינינו ובמקום הבעייתי הזה כמו אירופה, זה אזור הכי קשה שבאנושות, שממש בבל איך שמתגלה, אנחנו נגלה את הנחיצות שבו ואנחנו נגלה אותו.

אני מאוד שמח שמעוררים אותנו בצורה כזאת, זה צעד גדול קדימה. זה שאנחנו עשינו ליכוד בכלי הרוסי בכנס מולדובה, זה מילא, זו הייתה צריכה להיות הצלחה, כולם היו יודעים את זה. זה שנסעו מישראל 200 איש לשם גם ומכל העולם, כי ידוע שזה כלי הומוגני גדול, עם הכנות נכונות טובות, ולכן לא פלא שזה הצליח.

אבל עדיין אנחנו לא יצאנו מקבוצה אחת כאילו, והחיבור בין הקבוצות זה השלב של אירופה. אז אנחנו צריכים לעבוד על זה, כי דווקא בלעבוד על זה אנחנו נתקרב לגילוי הבורא. נתחיל להרגיש אותו.

שאלה: משהו שבאמת משפיע על החברים זה כשמישהו נוטש את העשירייה והקבוצה, בטורונטו, צ'ילה או יפן. זה מעורר הרבה רגשות וגם השכל לא יכול יישב את זה. איך אנחנו אמורים להתמודד עם המצבים האלה, שאיזה חבר פתאום נוטש את הדרך?

קודם כל, ודאי שאין אונס, אלא כל אחד צריך להיות לפי הבחירה החופשית שלו בדרך. ולכן מי שרוצה לצאת, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. ודאי שאנחנו צריכים לעבוד עליו וגם היו כאלה מקרים אצל רב"ש, גם היינו מדברים שם עם החברים, והיינו מחזיקים אותם.

צריכים להשתדל להחזיק. ובלהחזיק אותו יש כמה דברים, יש אור פנימי ואור מקיף שמחזיקים את האדם. לכן צריכים גם לעורר אותו בכל מיני דברים. יש אנשים שיותר מרגישים את עצמם בלימוד, יש כאלה שיותר בהפצה, יש יותר בחיבור או בבניית מערכות אחרות, קבוצות. יש כאלה בכתיבה, בכל מיני דברים. צריכים לתת לאדם איזה עיסוק, זה חלק בתיקון לפי הטבע שלו.

ולכן תשתדלו כך למצוא לכל אחד ואחד משהו יותר קרוב לליבו. ובזה יהיה לכם באמת ברכה. שימו לב עד כמה כל אחד ואחד יכול להיות מוצלח באיזה עסק בקבוצה בצורה פרטית, שבזה הוא יחזק את הקבוצה, אבל בסגנון שלו.

ויותר מזה רוח, רוח שבקבוצה צריך להחזיק אותו. אני בצער גדול רואה ושומע על קבוצות, במיוחד בצפון אמריקה, פחות ופחות נמצאות בשיעורים, בקשר ביניהם וכולי. זו בעיה, שהן לא עובדות בעצמן גם על החיבור והן לא מחפשות איך להציל את עצמן, ובינתיים ודאי שכל רגע ורגע בא כדי לגלות בנו עוד יותר רצון לקבל שאליו אנחנו צריכים לעלות הלאה. ובינתיים אם אנחנו לא התגברנו על הרצון הקודם, אז הרצון הבא שמגיע הוא יותר מרחיק בינינו. וזו בעיה.

אני לא יודע איך להסביר לכם יותר מה לעשות, זו כבר בעיה גדולה. אני רואה עכשיו, אולי בשלב הזה, שאנחנו נתחיל לעבוד על הכלי הכללי שבכל העולם, יש בזה הזדמנות להשתתף לכולם ולמצוא איך אנחנו בונים את המערכת הזאת העולמית, שהיא תקשור כל אחד וכולם יחד, וכל הקבוצות, למעלה מהשפות, ולמעלה מכל הזמנים על פני כדור הארץ, וההבדלים. את זה צריכים ממש ללמוד, איך עושים את זה, למעלה מהזמן, למעלה מהמקום, זה הכי קרוב לרוחניות שיכול להיות, הקשר הזה בין הקבוצות השונות בכל העולם. לכן אנחנו צריכים לראות בזה איזו הזמנה, קריאה, מהבורא אלינו להתקרב אליו, הוא לא יכול להתקרב לתא אחד, לקבוצה אחת, לעשירייה אחת, בצורה בולטת.

שאלה: אמרת להיות הנציגים של הבורא. אם אני עושה את זה בקבוצה, אז להיפך, אני דווקא בקשר עם הנציגים של הבורא, אני מנסה להידבק בהם ולראות בהם את הנציגים של הבורא. מה זה אומר להיות נציג של הבורא אולי בעולם הרחב? איך להיות נציג של הבורא בקבוצה או בעולם?

גם כלפי כל ההתקשרות אתה צריך להיות למעלה מהם ולמטה מהם, גם כלפי החברים, ברגע שאתה משפיע להם אתה למעלה מהם, וברגע שאתה מקבל מהם אתה למטה מהם, ההתקשרות יכולה להיות רק בשני הכיוונים. גם כלפי כל מיני בני אדם או קבוצות שבעולם צריכה להיות כזאת מין גישה, כי יוצא שזה כמו לילד קטן, אתה מתקשר אליו, אתה רוצה להשפיע לו, בזה הוא יותר גדול ממך ויותר קטן ממך, הוא יותר גדול מפני שהוא נמצא בתשומת לב שלך, הוא בשבילך יקר, והוא יותר קטן ממך מפני שהוא תלוי בך ואתה חייב להשפיע לו, אז צורת הקשר הזה הדדי, ממעלה למטה וממטה למעלה, את זה אנחנו צריכים לפתח בינינו.

שאלה: אני רואה את יתרון הפסיכולוגיה הרוחנית על הפסיכולוגיה המטריאליסטית, אבל יש לי גם הערכה רבה לפסיכולוגיה המטריאליסטית, כמו שהיה לבעל הסולם, וזה מביא לדעתי נקודות שבירה בקבוצה, כיוון שאין הערכה ראויה לפסיכולוגיה המטריאליסטית. מה אנחנו אמורים לעשות?

אנחנו ראויים לא להיכנס לכל הבלבול הזה ולא להתבלבל מהפסיכולוגיות, בעל הסולם מדבר על פסיכולוגיה מטריאליסטית שהיא מקרבת אותנו לעבודה אמיתית ולא יותר. פסיכולוגיה מטריאליסטית במה היא טובה? שהיא מדברת על האדם כמו על מכונה, ולכן מנתקת אותו מכל מיני דתות ורוחניות ככול מיני דברים האלה, ומעמידה אותו על פסים גשמיים ברורים שמתוכם הוא מגיע לחכמת הקבלה בצורה ישרה, ללא בלבול, זה הכול.

ופחות להתבלבל בפסיכולוגיות, זה מה שאני ממליץ, בינתיים אין לנו בזה שום צורך.

שאלה: בשבוע הבא יש כנס באיטליה, אמרת שיש שם בעיות. איך הקבוצות באירופה יכולות להשתמש בכנס הזה כדי לעזור לחברים שלנו באיטליה, ולהשתמש בהזדמנות הזאת גם להתחבר בינינו, בקבוצות האירופאיות, שיהיה כהכנה לכנס האירופאי הגדול בבולגריה? ובכלל, איך אפשר שכל הכלי העולמי ישתמש בהזדמנות הזאת כדי להתחבר יותר ולעזור לחברים באיטליה, האם כדאי לארגן כנסי מראה או כנס וירטואלי גדול שילווה את הכנס הזה באיטליה?

תלמיד: קודם כל הכנס יהיה משודר, וכמובן שאם החברים כולם יתחברו זו תהיה תמיכה מאוד גדולה. גם השבוע כל הקבוצות מוזמנות לכתוב, לדבר עם הקבוצה האיטלקית, לפנות לכולם, לשאול במה הם צריכים עזרה, להתעניין. העיקר, אם כל החברים באירופה ממש יחייבו את כל החברים באיטליה להתאחד, לצאת מעצמם וליצור מצב חדש של קבוצה, שכל כולה רוצה להיות מחוברת בינה לבין עצמה ומחוברת לאירופה, זה יהיה דבר מבורך. זאת אומרת, ממש, בשם הקבוצה האיטלקית, שכולם יחייבו אותה בסוף השבוע הבא כבר להתחבר, ממש לחייב.

ואיך אנחנו נעשה מזה קפיצה לכנס אירופאי?

תלמיד: אני חושב שמה שיהיה בכנס, ולחברים יש הרבה שאלות על התפקיד של קבוצה בתוך אירופה, איך היא פועלת לחיבור כל אירופה, אני חושב שהקבוצה האיטלקית רוצה את זה, מוכנה לזה, אבל הם מרגישים שצריכים את התמיכה של כולם כדי להוליד את המצב החדש הזה, אז אם כל החברים באירופה יהיו מחוברים איתם, יכתבו להם, יחשבו ביחד איך לעשות את זה, ובכלל יחשבו על הקבוצה, אני חושב שזה יקרה.

מצוין. אני חושב שזאת תשובה שלמה. אנחנו נתגלגל. אני לא יודע אם כדאי כל כך הרבה לדבר על זה, אלא זה יקרה בעצמו גם. נהיה קצת מוכנים, קצת ניתן מקום לדברים להתגלגל, אבל זה יקרה. כל יום ויום הוא פועל כך, שאנחנו משתנים בתפיסה שלנו, בגישה שלנו, וזה העיקר, ואת השלבים הבאים מי יודע, זה הבורא הוא מסדר לנו את הלימוד בצורה יפה מאוד, רק לקבל אותו, לזרום יחד. זאת אומרת, לזרום, אבל יחד.

כל הדגש שלנו וכל המאמץ שלנו הוא צריך להיות לכיוון יחד, ולאן ואיך זה כבר קובעים לנו מלמעלה. זה מאוד חשוב לדעת שעלינו רק להתאמץ לחיבור, ואז במידה שאנחנו נמצאים בחיבור אנחנו נתקדם באותה דרך באחישנה, במידה שלא כל כך בחיבור נתקדם בכל מיני פטפוטים, בכל מיני בעיות, בדרך בעיתו, זה העניין. הכול תלוי בחיבור, את הכיוון בדיוק אנחנו לא מבינים ולא יודעים, אלא במידת החיבור אז אנחנו מגלים אותו באור, ובמידת חוסר חיבור אנחנו מגלים אותו בחושך, כך זה עובד.

שאלה: הזכרת את זה שהלכלוך האמיתי יכול לבוא, רק מתוך לחץ דברים יכולים לקרות. הרבה חברים מתוך הלחץ הזה יעלו מתוך עצמם לתוך לחץ יותר כללי, בזה שנתחבר ונתכלל עם כולם לקראת הכנס. איך אנחנו משתמשים בלחץ הזה בצורה נכונה, לראות אותו מגיע מהבורא, איך אנחנו משתמשים בו נכון כדי לראות שאנחנו באמת נכנסים למצב הנכון?

קודם כל לחזק את הקבוצה, זה מה שבעצם אנחנו רוצים לראות. קבוצת טורונטו זה נקרא שזאת קבוצה שיושבת בזמן הלימוד יחד במקום אחד, מחוברת, מגובשת, ולא שכל אחד יושב בביתו וזה נקרא קבוצת טורונטו. קבוצה זה קודם כל שהם יחד, ולא שישנם אנשים שבאים פעם בחודש ומדברים על הקבוצה. אני מצטער, אבל זאת לא קבוצה, זה לא היה אף פעם ככה אצל רב"ש, ובכלל אצל כל המקובלים. זה שמתגלה בזמננו מכשור שאנחנו יכולים להיות בקשר בינינו דרך חוטי קשר, זה כאילו מרשה לנו להישאר בבית, זאת לא קבוצה, זו קבוצה שיושבים זה ליד זה. זאת קבוצה, זו הגדרה מאוד ברורה.

תלמיד: זה מ"תנא דבי אליהו זוטא", פרק י"ד.

"אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטירוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע."

ככה זה, ואל תביאו לי צורות כאלה שאתם נמצאים באותו טורונטו, ומזג אוויר יפה וטוב, זה ממש יש לכם עכשיו תקופה יפה, טובה, ואתם יושבים בבתים ולא יכולים להיות יחד, זו לא קבוצה. מה ההבדל ביניכם לבין הרבה כאלה אנשים בעולם? אתם לא מרגישים בנחיצות להיות יחד, אז קודם כל בואו נגיע לזה. ולכן שאני מקבל מכם "איך אתה מדבר על קבוצת טורונטו, שהיא נופלת, שהיא לא בסדר", אני מדבר כך שאני מקבל התרשמות כזאת, וכותבים דווקא אנשים שבאים לשבת שם עם הקבוצה פעם בחודש או מתישהו.

חבר'ה, אני לא קובע את הדברים כאלה, אלה חוקים שלא אני קבעתי, אני רק רוצה להעביר לכם, שאתם תדעו איפה נמצא אותו המכשול.

קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש א', "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל":

"כל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים." (רב"ש - א'. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

שאלה: אני במקרה מכיר את הבחור ששאל מרומא. אני יודע שהוא עזב את הארץ שלו בשביל להקים בית ברוח בני ברוך, הוא התחתן, הוא עובד, הוא עבר לרומא. וזה שיושב לידו אני גם מכיר אותו. כרגע החבר בוכה לי בלב, הוא צועק לעזרה. אני יושב כאן על השולחן הזה, החבר רוצה להקים עשירייה, הוא רוצה לעבוד חזק כמו שאנחנו עובדים בדיוק הרגע על השולחן הזה. ומפה הוא מבקש עזרה. אני רוצה לדעת בצורה פרקטית איך אני כרגע ששומע אותו בוכה, לוקח את העשירייה שלי ונותן לו כוח?

אני לא יודע. אני לא יודע גם אם זה הדבר הנכון. זה שהוא עבר לרומא ובוכה שלא יכול להקים שם עשירייה, בשבילי זה לא אומר כלום. אני לא נכנס לכל הדברים האלה מה הוא עשה ולמה ואיך ומה, ומה בוכה, אני לא יודע. רק לכל אחד ואחד אני חושב שיש לו אפשרות להיות בעשירייה.

תלמיד: איך כל אחד שנמצא כאן באולם הזה יכול בצורה פרקטית לעזור לאירופה כרגע, כל מי שיושב כאן בשיעור, איך לוקחים את מה שיש שם ומחברים את זה לעבודה בעשירייה כאן ועוזרים להם בצורה יעילה?

מתקשרים, מבררים. קודם כל, אם אני מתקשר לאיטליה, אז אני צריך להתקשר דרך המנהל, כי אני לא אלך עכשיו לעשות משהו מחוצה לו. הוא אחראי, דרכו כל הקשרים. אולי יש עוד כמה אנשים שמטפלים יחד עימו, אבל אני לא אלך ככה באיזו צורה אלטרנטיבית להתקשר אליהם, כי יכול להיות שאני בזה אקלקל את ההילוך הכללי, אני לא עושה את זה. לקבל דיווח או משהו, מעבירים לי את זה כל מיני אנשים, אני מתרשם מהם, כן או לא, אבל לפעול אני לא פועל אף פעם ישירות לקבוצה. אני חושב שזה אפשר לעשות רק דרך אותם אחראים.

אנחנו צריכים כעיקרון עכשיו לתמוך בקבוצת איטליה להיות יותר מגובשת, ושהיא כקבוצה הכי גדולה אני חושב באירופה, יכולה לעזור לנו להיות כיסוד לקשור את כל הקבוצות שבאירופה יחד.

תלמיד: אני שואל על העבודה כאן של בני ברוך בעשירייה בזמן השיעור. אם אני מרגיש חיסרון של החברים שנמצאים כרגע באירופה, באיטליה, איך אני בצורה פרקטית בעשירייה שלי לוקח את החיסרון הזה ועובד איתו בצורה נכונה בזמן השיעור? איך אני תלמיד טוב בזמן השיעור?

אתה חושב על החיבור שלך עם עשירייה שלך, והחיבור של עשירייה שלך עם העשירייה שבאיטליה. מה עוד? מה זה נקרא "פרקטית"? זה פרקטית. אתם יכולים אחר כך להתכתב, אתם יכולים לעשות איזו פעולה יחד אולי. אתם יכולים לתמוך בהם בכל מיני צורות של אודיו, וידאו, כתיבה, פרסום. לעבוד יחד, אבל סך הכול זו עבודה במחשבה, ברצון. לכוון את הלב, אין יותר מזה.

קריין: 4, מתוך בעל הסולם, "סוד הכף דאנכי":

"בחינת מלכות המלובש בעולמות, נקרא אני. ומשתלשל עד העשיה, והיא היא, בחינת פירודא המורגש לכל אדם, לבחינת ישות לפני עצמו. בהרגש "האני" שבו ובהתפשטותו, רוצה לכבוש כל העולם כולו, לחפצו ולהנאתו, שזה ענין כח השבירה שבעשיה, אני אמלוך, דהיינו, מניצוצות קדושים שלא נבררו עוד." (בעל הסולם. "סוד הכף דאנכי")

זה מה שאנחנו צריכים לתקן, אותה המלכות, לנקות אותה מדברים שבינתיים לא יכולים להיות בתיקון בדרגה שלנו, ולהשאיר רק מה ששייך לדרגה שלנו ואותם לתקן. כך זה בירור של הפסולת והאוכל, לתקן מדרגה לדרגה עד שכל הפסולת בצורה הדרגתית הופכת להיות לאוכל, "וחשיכה כאורה יאיר"¹.

שאלה: מה זה נקרא "לתקן"?

"לתקן" זה נקרא שכל אותן ההפרעות שאני מגלה עכשיו לפניי, אני מקבל אותן כהכרחיות שמהן אני מרכיב את המדרגה הבאה.

תלמיד: הבירור הוא נקרא תיקון?

לא רק בירור. בירור ותפילה. הבירור הוא צריך להיות מה כן ומה לא אני רואה שיעזור לי בצורה חיובית או שלילית, אחד משניים בדרך, זה נקרא "בירור", חיובי ושלילי שבדרך, להשגה, זה בדעת זה בלמעלה מהדעת. וכך אני מברר את הכול, מעלה תפילה לבורא, וה' יגמור בעדי, וכך בונה מדרגה הבאה. ובה, גם כן אני מגלה אותו דבר. וצריך לברר אותם פסולת והאוכל, ובצורה כזאת להתקדם אליה שוב.

תלמיד: וסימן של בירור ותפילה, התשובה מתגלה.

אחרי הבירור, ישנה תפילה.

תלמיד: כן, אבל כתוצאה מזה מתגלה כאילו דרגה כבר יותר גדולה של חיבור? זה הסימן בשבילנו של תיקון? שכאילו הצלחנו לממש את זה?

נגיד שכן, אמנם שאתה מצפה לסימן יפה. אני לא יכול להגיד שצריכים לזה להשתוקק, סימן יפה. סימן יפה שאנחנו משתדלים לעבוד יחד. משתדלים. לא שיכולים, אלא משתדלים. עד כמה שלוחצים יחד לעבוד בפנייה לבורא, זה סימן יפה. ולאו דווקא שאנחנו נראה אותו כמו שאתה חושב שכן באמת עובדים ויחד מתחברים והכול יוצא טוב. יכול להיות שלא. יכול להיות שההיפך. אבל השתדלנו, היינו בזה, היינו במאמצים. עכשיו אנחנו משתדלים נגיד לכינוס אירופה. נצליח בזה או לא? אני לא יודע. מה זה נקרא "להצליח"? "להצליח" נקרא בשבילי מאמץ כל אחד ואחד. מאמץ, רק לזה אנחנו צריכים.

כתוב שמחפשים רק חור להכניס בו חוט, זה נקרא "העבודה שלנו", שאתה נותן עבודה. התוצאה, איפה שהיא מורגשת. שבשבילך תהיה עבודה ללא תוצאה גשמית, אלא העבודה בעצמה היא תהיה השכר.

קריין: בעל הסולם באגרת י"ז.

"וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו], לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם."

וזה שתקבל על ידי זה איזו מכה, שלא בסדר, שלא טוב, גם את זה תקבל כשכר.

שאלה: אמרת עכשיו שהצלחה היא במאמץ.

כן.

תלמיד: אז יכול להיות שאנחנו נעשה מאמץ, ודווקא כתוצאה מזה פחות אנשים יגיעו לשיעור. זאת אומרת, כמות האנשים שמגיעה לשיעור היא לא מדד לחיבור, המדד הוא מאמץ. נכון?

זה לא בדיוק נכון, אנחנו לא יכולים להגיד שכך זה. בגישה הזאת אתה יכול להצדיק כל דבר. כשאתה מחפש קנה מידה, אתה צריך רק לחשוב על המאמץ ובכל זאת תוצאה גשמית אתה צריך לספור. למה?

תלמיד: באמת, למה?

כי אני רוצה לחבר עשירייה. אני מבין שפחות מזה לא יכול להיות. אם אני רואה באותה קבוצת טורונטו ששם יש עשרים וחמישה גברים ויושבים חמישה שישה, זו הצלחה בעיניך?

תלמיד: אבל הם עשו מאמץ.

הם עשו מאמץ?

תלמיד: כן.

אני לא יודע. אני רואה שיושבים ארבעה אנשים, אני לא רואה מאמץ. איפה המאמץ? המאמץ הגשמי איפה הוא? ברוחניות אני לא יודע מה יוצא, אני בכל זאת צריך לדאוג למאמץ הגשמי.

הגענו היום לשיעור, היו גם כאן שלושת רבעי מהאנשים, בקושי, אחר כך הגיעו עוד ועוד. מה שלא תגיד, אני לא יודע איך זה. אני גם הייתי תלמיד, ולא היה דבר כזה שהגעתי באיחור לשיעור, לא ייתכן דבר כזה. זה כמו שאני מגיע לפגישה עם הבורא.

תלמיד: אבל דיברנו על כך שיש כל מיני רמות של תלמידים. גם פה יגידו לך שיש ארבע מאות איש, ומגיעים מאתיים, מאתיים חמישים, פשוט פה זה לא מורגש. שם נגיד יש עשרים, אז מגיעים חמישה, מה לעשות? אבל שוב, אני לא מחפש מדד, אני עכשיו שמעתי שהעיקר זה המאמץ, כי מאמץ מביא לתפילה.

העיקר מה שדורשים מהאדם הפרטי זה מאמץ, שלא ידרוש שכר יותר חוץ ממאמץ, הזדמנות למאמץ, זה השכר. הבורא נותן לי אפשרות להתייגע, תודה רבה, יותר מזה אני לא רוצה, אני שמח ביגיעה. אני לא מסתכל קדימה על כלום חוץ מהיגיעה. אני יכול לתת יגיעה? זה התענוג שלי, זה האתגר שלי. לדבר כזה צריך להגיע.

אם אתה לא יכול להסתפק בזה, תבקש שיהיה לך בזה סיפוק. אם כך, חסר לך חסדים, חסר לך אור התיקון. כשהוא יבוא, אתה תרגיש שאתה מהבוקר עד הלילה נמצא במאמצים, ובכל מאמץ ומאמץ אתה מרגיש את זה כשכר. "לא אותי קראת יעקב"², סחבת מזוודה לא שלי.

תלמיד: דווקא מאוד ברור מה שאתה אומר. לכן לא ברור לי למה אתה מודד ואומר "הקבוצות האלו כן מחוברות, אלו לא". אני מנסה להבין מה קנה המידה?

קנה המידה בעולם שלנו זה בכל זאת כמות. אין מה לעשות. זו כמות האנשים שנמצאים בסך כול הרשת שלנו.

תלמיד: אם אני מסתכל על כמות, ולי יש את המספרים, אז בעשר השנים האחרונות הכמות לא משתנה.

אני צריך לעבוד על זה ואני צריך להשתוקק. מה שאני מקבל מלמעלה אני מקבל, אבל אני צריך להשתוקק. בשבילי כמות היא גם בכל זאת הדגמה של ההצלחה. אין מה לעשות. כי הרצונות של אדם הראשון, הרצונות האלה הם התפזרו להמון חלקים ואנחנו צריכים לאסוף את החלקים האלה. בכל אחד יש איזשהו חלק קטן, ועד כמה שאנחנו רוצים להיות מגובשים למרות הגופים שלנו, לחבר את הרצונות האלה לרצון אחד המכוון לבורא, אז כך אנחנו מודדים את זה. בינתיים אין לנו ראייה יותר פנימית.

תלמיד: מי אמור להיות אחראי על כמות התלמידים, איזה גוף? נגיד לנו יש פה ארבע מאות איש.

אני לא יודע, יש לכם אחראים על זה או לא?

תלמיד: לנו יש, אני שואל את מי אתה מחשיב כאחראי? מי אתה חושב שצריך להיות כאן אחראי על הכמות?

אני לא יודע.

תלמיד: כולם, כל הכלי העולמי?

לא, זה לא מספיק להגיד כולם. חייב להיות צוות שהוא אחראי על ההפצה, זה דבר אחד. לימוד אחרי ההפצה בעלמא, רק ללמוד סתם ככה כל מיני דברים, מושגים בחכמת הקבלה, זה דבר שני. דבר שלישי זה לדבר איתם על החיבור ועל הארגון שלנו, זה גם לימוד, עדיין לימוד. אחרי זה יש כבר שלב שמתחילים לעבוד איתם על העשירייה, על הקבוצה, על החיבור. ואז לאט לאט מכניסים אותם לתוכנו, או לסביבה כפרברים לקבוצה העיקרית, ולאט לאט משלבים אותם בפנים, ולזה צריכים להיות הרבה צוותים שונים.

ישנם אנשים שהם מאוד טובים בהפצה של הידע, אבל הם לא יודעים ואין להם גישה לחיבור, לדבר על עשירייה, לדבר על התיקון. זה לא שייך כביכול אחד לשני. יש נשמות יותר לזה ויש נטייה יותר לזה. זה גם תלוי ברמת התיקון של האדם עצמו.

לכן אני חושב שצריכות להיות מערכות שונות. אלו שטובים בהפצה, אלו שטובים בללמד, אלו שטובים בלחבר חדשים, אלו שאחראים לחבר חדשים לוותיקים, ואלו שאחראים על הוותיקים עצמם שכל הזמן יתחברו יותר ויותר. אלה מערכות שונות, קבוצות שונות של אנשים שמטפלים בכל אלו.

תלמיד: אתה יכול לתאר מודל לקשר בין קבוצות? במה מתבטא הקשר? חוץ מקשר רגשי שזה מתישהו יגיע אחרי תפילה ומאמץ.

התגברות. כמו אדם שמתגבר על עצמו כדי להתקשר לשני, כך הקבוצה כולה צריכה להרגיש את עצמה ואיך היא מתגברת על עצמה כדי להתקשר לקבוצה השנייה. ושההתקשרות הזאת היא תהייה התקשרות עניינית, התקשרות לבבית, לטובת הקבוצה השנייה בלבד, לראות בה כמשהו שעומד בדרך לבורא. שבמידה שאני מתקשר מהקבוצה שלי, עם כל הקבוצה, לקבוצה השנייה, לכל הקבוצה, במידה הזאת אני ממש מכין את עצמי לגילוי הבורא.

תלמיד: אתה יכול לתת מודל לחיקוי, איך קבוצה אחת קשורה לקבוצה שנייה, לפי דעתך, ואז אנחנו איכשהו נשתדל להיות דומים אליהם.

איך תבדקו את הקשר ביניהם?

תלמיד: זה מה שאני שואל. כמו שעכשיו נתת כמות תלמידים כאיזשהו מדד, גם פה תן איזה מדד לשתי קבוצות שקשורות. אחרת אתה אומר שהקבוצה הזו לא קשורה לזו, כולם הרוסים, אני לא מרגיש את זה, לכן אני רוצה להבין. בטוח שאתה צודק, ואנחנו רוצים להשתפר, אבל אם אני לא מרגיש, איך אני יכול? אז לפחות משהו בחיצוניות.

תתחילו לעשות מאמצים ותראו.

תלמיד: אבל לאיזה כיוון מאמצים?

לחיבור מעל ההבדלים, מעל כל ההפרעות. אם הקבוצה השנייה נמצאת כמונו בלימוד אצל מורה אחד, עובדת באותה שיטה, מבינה שהדרך להצלחה הרוחנית היא רק כזאת, אז אנחנו רוצים להתחבר איתה יחד כי אז ודאי שהכוח שלנו להיות יותר קרובים לבורא יגדל ויקדם אותנו ולכן אנחנו מתחברים. ואז אנחנו קובעים, נניח קבוצת איטליה וקבוצת גרמניה המאוחדת ואיטליה גם קבוצה מאוחדת, אלה הרבה אנשים שמפוזרים על פני כל השטח הזה, ואז כשכולם עובדים על החיבור, אלו בגרמניה ואלו באיטליה ומתחברים ביניהם. ביניהם בתוך גרמניה ובתוך איטליה וגם ביניהם בין גרמניה לאיטליה כשתי קבוצות. וכשהן יתחילו לעבוד בזה יהיו להם המון שאלות ורגשות חדשים והם יבינו יותר מה זה נקרא רשת ואיך הם זקוקים לבורא שיחבר, שייתן להם רגשות חדשים, מחשבות. הם יתחדשו.

אתה לא יודע מה יקרה אצלם, הם כאילו יקבלו התרחבות הלב והמוח, הם יתחילו להרגיש ולראות את העולם אחרת. הם יתחילו דרך הרשת הזאת שהם עדיין אפילו לא כובשים אותה, להרגיש מהי המציאות. הם יתחילו להרגיש איך הבורא דרך הרשת הזאת ביניהם מנהל את העולם, איך הפקודות מלמעלה דרכם יורדות לעולם והן בעצמן, כל הקבוצות האלה, כאילו עדיין לא משתתפות בזה בצורה אקטיבית, אבל הן יתחילו להרגיש את זה. אתה לא יודע כמה זה מרחיב את התפיסה ובזה הם מתחילים לראות את עבודת ה' ואחר כך להשתתף בזה. קודם בצורה כזאת שנמצאים בזה כעובר ואחר כך יותר ויותר. אלו השלבים שעוד לפנינו, אבל בקרוב.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה לקבוצות שמצליחות בזה?

אין. אנחנו עכשיו נכנסים לזה, כולם, אין קבוצות מצליחות או לא מצליחות, ואני גם אומר לך שזה לא יעזור לך לראות את זה, מה, שהן מתקשרות ביניהן באיזה כלי תקשורתי? בטלפונים? אין אפשרות למדוד את זה.

תלמיד: ברור שזה לא ההתקשרות דרך זום, כי בקושי יש לנו זמן להתקשר בין העשירייה פה, אם אני אתחיל להתקשר עם מאתיים קבוצות ודאי שזה לא זה, מדובר על משהו פנימי, רגשי, נכון? דאגה?

כן ולא, כי אנחנו צריכים עכשיו לפני הכנס להיות גם בהתקשרות ממשית. לא לבלבל זה את זה, נתחיל לסדר את הקשר. בסופו של דבר הקשר הזה הוא שינהל אתכם, זה יהיה כהנהלה העליונה. שאתם תבנו את הקשר הזה, את הקשר בעצמו, כי הוא קשור עם הבורא ודרך הקשר הזה תרגישו איך הבורא מפעיל אתכם ודרככם את כל העולם, זה כבר יהיה כפירמידה כמו שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, אז תרגישו איך זה עובד, זה יארגן את הכול. נתחיל לעבוד.

תלמיד: זאת השאלה, ברור שמדובר על קשר, זה כתוב בכל מקום. כדי להגיע לקשר צריך תפילה. כדי להגיע לתפילה צריכים מאמץ.

כן.

תלמיד: אז אני שואל מה הפעולות שצריך לעשות כדי לתת מאמץ נכון?

לעשות מאמץ להיות מחוברים, בתוך הלב, בתוך עשירייה, בין עשירייה לעשירייה אחרת, בין קבוצה לקבוצה אחרת, כמו נניח כל הקבוצה האיטלקית משתדלת להיות מחוברת וקבוצת גרמניה משתדלת להיות מחוברת והן רוצות להתקשר זו לזו, שתי קבוצות. אני אגיד לך, עכשיו זה נראה מאוד מלאכותי שאני מחייב אתכם, אבל אתם אחר כך תרגישו שזה לא מלאכותי, שהגענו פתאום למערכת שמזינה אותנו, שמרחיבה לנו את כלי הקליטה, שמגלה לנו את המציאות, אנחנו רואים איך הכול עובד ופועל מהכוח העליון דרך המערכת הזאת, שהיא בעצם אנחנו, לעולם, לכל באי עולם, ומקדם את כולם לתיקון ובזה אנחנו רואים שישראל, אורייתא קדוש ברוך הוא חד הוא.

שאלה: עד כמה אנחנו יכולים להיכנס לעניינים פרטיים בתוך הקבוצה? לדוגמה קבוצת איטליה מבקשת עזרה מהכלי העולמי כדי להתחבר. אבל אם יש קבוצה שלא רוצה שיתערבו לה בעניינים הפנימיים שלה, לדוגמה ארבעה גברים הוציאו אחד מהקבוצה, וזה עניינם, לא מתייעצים עם אף אחד, לא שואלים. אז השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד זה גם ענייננו?

אנחנו לא כל כך יכולים להתערב בקבוצה אחרת, אנחנו צריכים לשמור על הפרטיות של הקבוצה הזרה, אנחנו צריכים להשתדל רק לעורר אותם בגדלות המטרה, בגדלות העבודה, שהכול בא בעל מנת להשפיע, וגדלות הבורא וגדלות החברים וכן הלאה. רק לעורר בהם את הרוח, את הרוחניות, את הגישה הרוחנית שצריכה להיות בין כולם לכולם, ומתוך ההתעלות הזאת שנשתדל להעביר להם נקווה שהם יתקנו את עצמם. ובאיזו צורה, זה כבר עד כמה שיתעלו ויבינו שהם צריכים להיות בדרגות החיבור בעל מנת להשפיע ביניהם בצורה יותר גדולה. ולא שאנחנו נכנסים לכל הבירורים האלה, מה פתאום.

זה כמו במשפחה, לך תיכנס למשפחה ותתחיל שם לסדר את הדברים, אתה יודע שמזה אף אחד לא יוצא, אי אפשר לעשות את זה, כי כל אדם הוא כמו כל העולם, כזאת מערכת שלא מיועדת בכלל לתיקון לבד אלא רק בהתקשרות עם האחרים. וכדי להתקשר לאחרים אתה צריך להזריק להם כוח רוחני, להיות מעבר כלפיהם. אז תשתדל לתת להם כוח ערבות, כוח מעבר, שהחשיבות הרוחניות תעלה בהם ולפי זה הם יסתדרו. או שהם יחזירו את אותו חבר שהם זרקו, והם יתחילו לראות דברים יותר נכון, גם את עצמם, אבל חוץ מזה אין לנו מה לעשות, רק התעוררות, התלהבות, חיבור, חיבוק, חום, זה מה שאנחנו יכולים לספק. אבל לא להיכנס לתוך המערכת שלהם ברצון לקבל שלנו, רק ברצון להשפיע, בכוח ההשפעה, להיות צינור בשבילם בלבד. אני לא נכנס לאיזו קבוצה להגיד מי צודק ומי לא צודק וככה וככה. לא. רק להוסיף את כוח האור.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים להתמקד באותן קבוצות שאנחנו רואים שיש להן בעיה ופחות בקבוצות האלה שאנחנו רואים שהן משגשגות והכל בסדר אצלם.

אני לא יודע, גם זאת שאלה. אם תתחילו עכשיו ליפול על איזו קבוצה כמו זו שדיברתי עליה, ששם יש איזה פירוד, התפוררות, אז מה ייצא מזה. אני לא חושב. בסך הכול אנחנו צריכים להעלות את חשיבות המטרה, חשיבות העבודה שלנו ומזה הם יתעוררו. ואסור לנו לשכוח באמת את הקבוצות האלה. זאת אומרת להחיות את הרשת, בקיצור. נתחיל. הגיע הזמן שבזה לא נוכל להתקדם. וזה שדיברתי נניח על קבוצות ניו יורק וטורונטו, זה באמת כי אלה שתי הקבוצות הגדולות באמריקה ואנחנו מרגישים עד כמה בסך הכול יש כמות קטנה מאוד של חברים שמשתתפים בשיעור. ואם אני אומר להם את זה אז מיד הם כותבים, "איך אתה יכול להגיד כך, אנחנו כולנו". מה כולנו? תסתכל על טורונטו, יושבים ארבעה אנשים, מה קרה היום? מה יש להם שם? מבול? מה קורה? אז אתה לא יכול להגיד שום דבר, הבעיה היא שהקבוצה בכל זאת לא דואגת שהחברים, כמו שכתוב, יישבו זה ליד זה ודווקא מתוך זה לומדים ומגלים.

שאלה: אנחנו עובדים בחיבור בעשירייה באירופה ובאירופה יש עשיריות בכל מדינה, ודיברת על חיבור בין עשירייה לעשירייה אחרת. זה דבר שעוד לא עשינו, זה משהו חדש. והשאלה שלי באירופה מה צריך לבנות? לשמור על העשיריות בכל מדינה או לבנות עשירייה אחת גדולה? מה זו עשירייה שמתחברת לעשירייה אחרת? איך זה?

איך זה? כל עשירייה נשארת כמו שהיא ומשתדלת להיות מחוברת עם העשיריות האחרות כגוף אחד במטרה אחת. זאת אומרת, אם לא הבורא לא היינו יכולים להתחבר. מתחברים בינינו כך כדי להשיג את הבורא בצורה יותר ברורה, יותר גדולה, כוח השפעה, בורא זה כוח השפעה, שכוח ההשפעה ישרה בנו בצורה יותר מוחשית, יותר כמותית ואיכותית. זה נקרא להיות מחוברים לעשיריות אחרות.

אנחנו מרגישים את זה, לפעמים אני יושב עם בן אדם ומתחיל לתפוס את השכל שלו, את הרגש שלו, עד כמה הוא שונה ממני ועד כמה הוא עכשיו קולט את זה בתוכי ומתחיל לקבל ממנו התרשמות שכלית ורגשית, ואז נמצאים בי השכל והרגש שלי והשכל והרגש שלו, שתי המערכות בי, זה נקרא התכללות. לכאלו דברים בין הקבוצות אנחנו צריכים להגיע.

ודאי שאת כל הפעולות האלה עושה האור העליון. אפילו באדם פרטי שתופס משהו מאדם אחר גם זה נעשה על ידי האור העליון, רק בצורה כזאת סמויה. מה שאין כן ברוחניות, שם זה לפי המאמץ שלנו ואנחנו נרגיש את זה. אז האור העליון לפי המאמץ שלנו ייתן לנו הרגשה בעשירייה השנייה, קודם כל אנחנו נרגיש שאת זה עושה האור העליון, הוא יתגלה, זה דבר אחד, דבר שני אני מרגיש שזו פעולת הבורא ממש, שהוא עושה את זה לפי המאמץ שלי. אני ארגיש את הבורא עצמו בזה שמחוברים בי שתי מערכות וכך אני מגלה אותו. ועד כמה שעשיריות כאלו יהיו מחוברות יותר, אז ודאי שתהיה הרגשה יותר ברורה וגדולה. ועל זה הוא כותב.

קריין: קטע מספר 5 מתוך "שם משמואל". פרשת "האזינו".

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל בזוה"ק, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'." זאת אומרת דור הפלגה, קודם כל שיהיה הבדל בין אלו שמסוגלים להיות בעבודת ה' לאלו שלא מסוגלים, מכל המין האנושי. "והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם"," אותם האנשים שהם ראויים, שהם נמשכים לזה, אותם הוא אסף. "והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

(שם משמואל. פרשת האזינו)

גם החלק השני שלא מרגיש השתוקקות לזה, התרוממות לזה, יצטרף לזה, או על דרך הטוב או על דרך הרע, אבל זה מה שהולך לקרות.

שאלה: הוא מסיים "בלבב שלם". מה זה לבב שלם?

אני לא יודע.

תלמיד: אבל ככה הוא כותב.

הוא כותב. מה אני יכול לעשות אם אני לא יודע מה זה לב שלם?

תלמיד: הוא גם כותב בקהל ישראל, מה זה קהל ישראל?

אלו שמשתוקקים להיות מחוברים לבורא על ידי כל מיני פעולות שבינתיים מזדמנות להם.

תלמיד: האם אנחנו נכללים בקהל ישראל?

משתדלים.

לב שלם, זה כנראה שכל הרצון לקבל יהיה מכוון לעל מנת להשפיע. אבל מה זה? אני לא משיג את זה בינתיים.

שאלה: אתמול הייתה ישיבת חברים אירופאית, התחברו חברים מרוסיה, מארצות הברית, מישראל, מכל העולם. חברים רבים אחרו להכנה. והשאלה היא איך עושים חשבון בכאלה פגישות?

הרבה חברים מנסים להתקשר עם קבוצות אירופאיות ועושים חשבון גם לגבי ישיבות חברים, מפגשים, ישיבות עבודה, פגישות התפעלות וגם עבודה קונקרטית שאפשר לעשות כהכנה לכנס. איך שומרים על האיזון הזה?

צריכות להיות מערכות שונות, אני חושב. אתם עובדים בזה כבר עשרים שנה, ואתם יודעים את זה היטב בצורה פרקטית, לא כמוני שאני לא קשור לזה. יש לנו מערכות שהן מארגנות את הכנס, ובטוח שאתם יכולים להצליח בזה. אין בזה שום בעיה. רק העבודה על נושא הכנס, על התוכן שלו, שיהיה די ברור, שיעבוד, [זה החשוב], ושיעבוד לא על הכנס עצמו, על האנשים שיבואו לשם, אלא שיעבוד על כל העולם, על כל הקבוצות שלנו.

העבודה בכנס צריכה להיות כזאת שאנחנו מתחברים במקום אחד, קבוצה אחת, גברים ונשים, ורוצים בזה לגרום לחיבור של כל הקבוצה הגדולה שלנו שבכל העולם. זאת אומרת אירופה שמתחברת כאן, היא מקבלת על עצמה משימה כזאת להיות מרכז החיבור של כל העולם.

תרגישו שאתם מרכז החיבור של כל העולם, ומה עליכם לעשות, איך לממש את זה, איך לבצע, ולפי זה אתם צריכים לקבוע את הנושא, את השיעורים, את ההפעלות וכן הלאה. אני מוכן לזרום אתכם ולעשות ולקיים כול מה שאתם תחליטו, אבל הכיוון הוא צריך להיות כזה.

תלמיד: לגבי הקשר הכללי, חשיבות של מרכזים פיזיים באירופה. ראיתי שחברים בעולם התאספו יחד ברומא, פחות אני רואה קבוצות אחרות. איך להעלות את החשיבות הזאת באירופה? אולי זה גם יעזור בלהימצא לא בקשר אישי ולנסוע לקבוצות אחרות שבו יש מרכז פיזי. איך לברר את זה נכון כי יש מעט מאוד מרכזים פיזיים באירופה?

כן, זה נכון. איך לעשות את זה אני לא יודע. איך בכלל לגרום לאירופה לאיזה מן חיבור וירטואלי, חיבור גיאוגרפי, רגשי, שכלי, באיזה מקום, שום דבר אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, שאתם צריכים לטפל בזה.

כמה אנשים יש לכם שאתם יכולים לעבוד איתם? אני חושב שסך הכול יש לנו אולי עשרים אנשים שנמצאים בנטייה כזאת לעבוד עם אירופה. שיתחילו לעבוד, שיתחילו לעשות משהו. אחר כך יתברר כמה מהם כן מסוגלים ולא מסוגלים. בינתיים אני לא רואה שישנו אפילו אדם אחד שדואג לאיחוד האירופאי, לבני ברוך שיהיו מחוברים בכל אירופה. בכל העולם אני כבר לא מדבר, אבל בכל אירופה. אני לא רואה בפועל שיהיה כזה בן אדם. תתחילו לברר ביניכם.

תלמיד: אמרת שהבורא דואג בעזרת לחץ. נראה שאולי גם אנחנו צריכים לעשות את זה ככה, שאיכשהו כל קבוצת בלטיה תתעורר ותתחיל ללחוץ קצת.

אתם גם כך נמצאים בלחץ. אתם צריכים לארגן את הכנס, אתם צריכים לדאוג לחיבור שלו, אתם צריכים לדאוג שיבואו אנשים. חוץ מזה אתם צריכים יחד עם הכנס הזה לדאוג לבניית רשת קבועה בין כל הקבוצות שבאירופה, שהיא תהיה באמת אירופה המאוחדת של בני ברוך, שתהייה לנו שם הנהלה ורשת חיבור בין כל הקבוצות והיחידים. יכול להיות שחסרה תמיכה טכנית, וירטואלית, ויכול להיות שפיזית, אני לא יודע. זו בעיה. אבל הבעיה הזאת היא בדיוק בעיה של השבירה, של התיקון.

תלמיד: אני חושב שקבוצת בלטיה זאת דוגמה טובה, רק אני לא יודע כרגע איך להעביר את זה. מצד אחד אנחנו כולנו מחוברים כקבוצה אחת, מצד שני התחלקנו לעשיריות ומה שמחבר אותנו זה הרצון והשפה.

השפה שלכם היא אנגלית?

תלמיד: אנחנו מדברים רוסית אבל יש גם דוברי אנגלית. אז אולי גם עם אירופה אפשר לעשות משהו דומה?

מה שתרצו, לי לא חשוב. אבל בינתיים אנחנו מתכוונים לעשות כנס אירופאי בעברית, אני אדבר בעברית. האם זה נכון או שזה יותר נוח [ברוסית]? אבל זה לא יפה אם נעשה אותו ברוסית. מה אתם חושבים?

תלמיד: ההרגשה היא שעברית יותר תתאים.

בסדר גמור.

שאלה: העלאת נושא מעניין, שצריך לפנות לאחראי על הקבוצה בפתח תקווה.

אני יודע שאם יש לי בעיה עם הרוסים מה שנקרא, אני פונה לחבר מסוים. אם יש לי בעיה עם אירופה, אני פונה לחבר אחר. אם יש לי בעיה באמריקה, אני פונה למי שאחראי עליהם. זה עוד לא כל כך ברור אבל נגיד שכן. לדרום אמריקה יש לי גם אחראי. וכן הלאה. יש לי כמה אנשים שאני יכול לפנות אליהם כדי איכשהו להתמצא בעניין.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: לדוגמה אם זו קבוצת ניו יורק, אומרים לפנות לחבר מסוים, אבל הוא אחראי על ההפצה לא על החיבור בתוך הקבוצה, אין מישהו שאחראי נגיד על העניינים החברתיים שלהם.

אני לא קובע במחלקה האנגלית נגיד, מאיזה חברים היא צריכה להיות, רק אני דורש שמהעבודה שלהם תהיה הצלחה, שלא נראה כל פעם פחות ופחות משתתפים בשיעור ועוד כל מיני כאלו תופעות. זה שיש הצלחה בהפצה, אני לא רואה את זה אחר כך בקבוצה, לא בניו יורק, לא בשיקגו, לא בסן פרנציסקו, לא בלוס אנג'לס וכולי, אני לא רואה את זה שם. אני רואה שהדברים האלה לא מסתדרים, ואני לא יודע איך לסדר אותם.

אבל אני דורש לפחות מאותם אנשים שהם אחראים שיבואו ויגידו, "אנחנו לא יכולים לטפל בקבוצות, אנחנו צריכים עוד בן אדם שיטפל בקבוצות". יש לנו לזה תקציב, יש לנו לזה מקום, בבקשה, בואו נקבל מישהו שהוא יהיה אחראי על הקבוצות. יכול להיות שלא אדם מישראל אלא שיהיה אדם מאמריקה מאיזה מקום, אבל שאנחנו נראה תוצאה. זאת הבעיה שלי. לכן אני נמצא בטענה ולא רק כלפיהם.

הבעיה יותר גדולה. נגיד באירופה אני לא יודע למי לפנות, על מי להפיל את כל העניין הזה שלא מצליחים בכל מדינות אירופה להגיע למשהו. זה שאני מגיע לפראג ומתאספת שם קבוצה, זה רק לאותה פעם שאני מגיע, זה לא טוב.

תלמיד: זה מובן. לדוגמא קבוצת מוסקבה רצתה להתקשר ולעשות סעודה עם קבוצת רומא. שאלנו את מי שאחראית על אירופה, היא אמרה, "כן אפשר". אבל האחראי על איטליה אומר לנו, "לא, אי אפשר. אתם תשפיעו עליהם לא טוב".

איפה האפשרות של הקבוצה עצמה לדוגמה של רומא, לקבל החלטה אם היא יכולה להיפגש עם איזו קבוצה, ואיפה האחראי כאן? האם הוא יכול לאפשר או לא לאפשר לקבוצה להיפגש עם קבוצה אחרת לדוגמה?

ודאי שיש את החבר שהוא האחראי, המנהל והצינור בינינו לקבוצת רומא. ויש את החברה שאחראית על אירופה בכללות. עד שאנחנו לא נבנה איזה מנגנון יותר חזק ויותר טוב, רק היא האחראית. אני פחות או יותר סומך עליה על כל מה שהיא מדברת, ואני קשור איתה. אלא מה לעשות? אין אדם אחר שיכול לקפוץ על התפקיד הזה. אבל כלפי איטליה, ברור לי שהיא יכולה להיות כמנהלת הכללית, המארגנת הכללית של אירופה, אבל לא שהיא אחראית על איטליה. על איטליה אחראי רק חבר אחד. וודאי שאם הוא אומר, כך הוא אומר, כן, כן. לא, לא, אני לא מתערב בכלל. אני מעבר אליו לא פונה לקבוצת איטליה בעצמה. אפילו אם הייתה לי שפה משותפת, אסור לי לפנות לקבוצה, זה לא התפקיד שלי.

תלמיד: הרגע אמרת בעצמך שלקבוצה יש חופש מסוים בקבלת החלטות.

אני לא נכנס לזה. אל תמשוך אותי לכל מיני דברים כאלה, חופש, קבלת החלטות כן, כנגד לא, מה היחסים בין המארגנים ובין המנהלים ובין הקבוצה עצמה. גם בקבוצה עצמה כל אחד ואחד הוא מלך קטן. אני לא נכנס לכל הדברים האלה. אתם תסתדרו, תרביצו זה לזה, אותי תעזבו. עד כאן.

שאלה: יש לנו עכשיו אמצעי שעוזר לנו להתחבר, אבל גם עוזר לנו להיות פרודים, וזה החיבור הווירטואלי. אני מסתכל על המסך ואומר "באמת יש בעיה עם קבוצת ניו יורק". אבל חצי מהאנשים מקבוצת ניו יורק נמצאים באיזה חיבור ווירטואלי וכרגע מחוברים לשיעור. אותו דבר בכל הקבוצות. במשך היום אנחנו אומרים שהזום הוא כלי נהדר ואפשר להתחבר עם הקבוצה גם בזמן שאתה בעבודה. אבל בינתיים יש קבוצות קטנות, ויש מעט מאוד קבוצות גדולות בעולם שיש להן באמת מקום פיזי ללכת ולשבת.

מה אנחנו אומרים לחברים שלנו, למה לא להתחבר בצורה הזאת, לא להשתמש באמצעים האלה? האם זה לא אומדן לחיבור אם הם לא נמצאים איתנו בשיעור? יש לנו חברים מהעשירייה שלנו שיושבים עכשיו במסך אצלנו והם נמצאים באיזו מדינה שאין קבוצה שם, אבל הם מחוברים לכל שיעור.

אם אין ברירה, ודאי שחיבור ווירטואלי זה ממש הצלה. אבל אם יש ברירה ואפשר לבוא לשבת יחד עם החברים וגם לדבר איתם, לחמם אותם ולתת להם דוגמה, זה משהו אחר. אז אני לא יושב בודד ומקבל דרך הצינור איזו אינפוזיה, אלא אני משתתף עם כולם יחד בקבוצה ואני מחייה את המקום. אנחנו משלמים עליו, זה מקום שקושר אותנו ביחד, זו הקבוצה שאני נמצא איתם, זה משהו אחר לגמרי, הקשר הוא אחר.

תלמיד: אבל אני יושב עכשיו בקבוצת שיקגו, אני משלם, החברים שלי משלמים, אנחנו נמצאים יחד שבע עשרה שנה בחדר הזה. אני יודע שהיום בערב יש אצלנו שיעור בוקר, שני חברים עובדים או שאחד חולה זה אומר שנהיה פה פיזית שני אנשים. האם אני בא ויושב עם שני האנשים, או שאני מתחבר וירטואלי עם עשרה אנשים בזה שאני יכול להיות איתם בסדנה, אני יכול להיות בחיבור? אני לא לבד, אני יושב איתם בחדר רק שזה חדר וירטואלי.

יש ויש, אני לא יכול להגיד. אבל למקום שיכולים לבוא 25 גברים כקבוצת טורונטו ובמקום זה מגיעים לשם שלושה, ארבעה, ודאי שזה מדבר על זה שמשהו לא בסדר. וזה בשעות נוחות וכבר אין פקקים ואתה לא קשור למשפחה, זה בשעות 22:00, 23:00 בלילה, מה הבעיה כל כך? וזה לא אחד או שניים כמו שאתה אומר, שהיו ארבעה ועכשיו שניים לא יכולים להתחבר, אלא שם מדובר על הכמות, מדובר על הקבוצה.

אין קשר בין בני אדם, לכן הם לא מעריכים את החיבור ביניהם לשבת יחד. אין קשר. אני מתקשר להמון אנשים יום יום דרך סקייפ, ומה יש לי מזה? זה נקרא שאני יושב עם העשירייה? יש הבדל ואני לא יכול להסביר לך. שהלב יסביר.

תלמיד: כל הגברים של צפון אמריקה הולכים לפגישת חירום מחר כדי להתחיל תהליך של טיפול במצב החירום הזה שאנחנו נמצאים בו. והיום גם היו משהו כמו ארבעים גברים שבאו לישיבת חברים לחיבור עם אירופה. ונקווה שנצליח לעשות משהו חדש עכשיו.

מצוין. אתם תצליחו בטוח, אנחנו רק מדברים. בזה אין לי ספק, אתם תצליחו. הבורא בחר בכם, לכן תצליחו. אני רק מדבר על איך לקצר את הדרך ולעשות יותר נוח ויותר יפה בעיני הכוח העליון.

שאלה: בכנס בולגריה מתוכנן מפגש קבלה ומדע ב 7 לינואר, ובפעם הראשונה כל מיני מדענים חיצוניים מתוכננים לתת שם הרצאה. איך להשתמש בכנס כזה חשוב כדי להפיץ את הידע לגבי המשבר בעולם, את החיבור בין בני אדם? כנראה על זה לא נדבר בדיוק מטעם חכמת הקבלה או שכן אפשר לדבר על חכמת הקבלה? מה הדרך הטובה ביותר להשתמש בהרצאה הזאת?

אני גם נמצא בזה ונותן שם הרצאה. זה לא שיעור, זו הרצאה לפני שיעור אפס, ואני מדבר כמקובל. ודאי שאני לא אשתמש במילים ספציפיות של קבלה, אלא שיהיו מובנות לקהל הרחב. יש מארגנים ואתה צריך להתייעץ איתם. לפי ההנחיות שאני קיבלתי בינתיים, אני נותן הרצאה בעברית ואני מדבר על העולם האינטגרלי.

עד כמה שאני אגע בחכמת הקבלה אני עוד לא יודע. יכול להיות שבכלל לא אגע בזה אלא רק כפתרון, וגם לא אצביע על כל המקור הזה שמגיע מחכמת הקבלה. העיקר להעלות את הבעיה המודרנית שהיא מיום ליום נעשית יותר ויותר בולטת ומאיימת, ושהפתרון שלה זה על ידי חיבור של כל חלקי המציאות ועל ידי מה אפשר להגיע לחיבור.

נשתדל, נהיה יותר חכמים לקראת זה. אני עוד לא חשבתי על זה. אתם צריכים להבין שאנחנו כולנו עדיין נמצאים תחת השפעת כנס מולדובה ולאט לאט הראש והלב מתפנים לכיוון החדש, להמשך. עוד נדבר על זה.

שאלה: נדמה שבאירופה מבחינה כלכלית הכול בסדר גמור וזה אומר שהצלחה גדולה לחיות שם. לכן לא ברור על איזה לחץ בדיוק אתה מדבר, ואיך להעלות את החשיבות לזה שבאירופה באמת יהיה לא טוב, וגם לכולנו אם לא נחשוב עליהם ונעזור להם? הרי רואים שהם בעצמם לא יכולים להסתדר.

זה תלוי איך לראות. אם אתה רואה את זה בנקודה שהאדם נופל מהגג ושואלים אותו כשהוא עובר נניח את הקומה החמישית, "מה נשמע?", הוא אומר, "לעת עתה בסדר". אבל אם אתה רואה את המגמה, אתה רואה שזה לא כל כך בסדר. לכן נראה לך שבאירופה הכול טוב ויפה, שהם יכולים עדיין לצבוע את עצמם בצורות ובצבע יפה, אבל משנה לשנה מרגישים עד כמה הדברים האלה מאיימים על שלום היבשת ושלום העולם. לכן הכול תלוי במגמה, זה דבר אחד.

דבר שני, וודאי שאנחנו מרגישים את זה בצורה יותר חדה, וזה כך שכאילו אנחנו רצים לפני העגלה, אבל יוצא שאנחנו מדברים ואחרי כמה זמן זה מתקיים. אז אם פעם דיברנו ואחרי עשרים שנה זה התקיים, היום אתה מדבר ואחרי חצי שנה, שנה זה מתקיים. הזמנים מתקצרים. לכן אל תדאג, הצרות האלה יתגלו בצורה שיהיה מאוד לא נעים. אין לי מה להגיד אחרת.

שאלה: מתוך היכרות שלי עם מחלקת אנגלית, אני רוצה לדבר על החבר שמנהל אותה. מבלי להמעיט לרגע במה שנאמר על החוסר אולי, על העניין החברתי, אני מדבר רק על עניין ההפצה. בשנה וחצי האחרונות שהחבר הזה נכנס לנהל את המחלקה, תשעת אלפים איש חדשים נכנסו למערכת של הפצה, זה אחד. שניים, הכנס האחרון, kab.u, שהיה לפני כמה חודשים, למעלה מ-50% מהתלמידים היו מ- kab.u. זו תוצאה בדיוק מהמערכת הזאת. התלמידים גם משתלבים בכנסים שלנו. בסוף שבוע הבא הולך להיות כנס פיזי עם למעלה ממאתיים תלמידים שהולכים להיפגש. כל המחלקה טסה לשם כדי ליצר עוד יותר חום וקשר עם הקבוצות, עם הרב, עם כל הכלי העולמי. כלומר, אין קנה מידה ושיעור למה שקרה מאז שהחבר הזה נכנס לנהל את המחלקה לפני שנה וחצי, לעומת מה שקרה לפני כן.

אני מסכים איתך במאה אחוז שבעניין ההפצה זו הצלחה שאין כדוגמתה, ובאמת זה הכול בזכותו. אבל אני לא מסתכל על ההפצה בלבד, ולא על זה אני בא בטענה למחלקה הזאת, אלא בזה שאנחנו לא רואים דם חדש בקבוצות. אנחנו רואים ההיפך, שהקבוצות מזדקנות, מתפרקות ונחלשות.

אני לא מסתכל על הדיווח שלהם המעורר עננים ורודים, אני מסתכל על מה שקורה. לָמה זה קורה כך? תסתכל על קבוצת ניו יורק, עכשיו היא נמצאת על המסך עם סימן שאלה מעליה, זה באמת שמעליהם ישנה שאלה גדולה. כי בסך הכול מה יש לך שם, שבעה שמונה אנשים? זאת לא קבוצה שאפילו הייתה פעם. לָמה זה כך? לָמה הקבוצות לא מתחזקות, לא מתמלאות? לָמה אנשים נושרים? לָמה לא באים ללימודים? אפילו ביום שישי שאפשר איכשהו אחר כך לנוח. אין לי מילים.

אין אנשים שמטפלים בקבוצות. זו לא מחלקה שמטפלת בצפון אמריקה, ואפילו לא בדוברי אנגלית בכל העולם, זו מחלקה שמטפלת בפרסום חכמת הקבלה לדוברי אנגלית. כי דורשים ממנה מה שהיא לא מסוגלת לתת. אני מבין את זה, אבל מה עושים? שיבואו אלי ויגידו, "יש לנו בעיה. אם אנחנו נקבל את האדם הזה או האדם ההוא מישראל או מאמריקה, מארצות הברית, אנחנו גם נצליח לחזק את הקבוצות, לעורר אותן, וכן הלאה." אני לא רואה את העבודה הזאת עכשיו. וזה שאני דורש את זה מהם, הם לא מבינים.

תלמיד: זאת אומרת, שאם עכשיו אנחנו משנים סדרי עדיפות.

לא לשנות, מי אמר לך לשנות? אני לא אמרתי, אני לא מקבל את הגישה הזאת "לשנות". להוסיף.

תלמיד: כן, להוסיף. המצב הזה הוא כללי, אני מכיר היטב את מה שקורה בפתח תקווה מבחינת התהליכים האלה, זה בדיוק אותו הדבר. זאת אומרת, המערכת היא משומנת היטב לגבי הפצת חכמת הקבלה, קמפוסים, נקודות שבלב וכאן זה נעצר, משם והלאה זה עובר לטיפול חברתי, מפסיק הטיפול המפעלי ועובר לטיפול חברתי.

אז יכול להיות, שזה גם צריך להיות שם, אני לא יודע, אבל יש מחלקה שככה היא נקראת?

תלמיד: בטיפול החברתי?

"מחלקה אנגלית".

תלמיד: בטח שיש.

אז אני פונה אליה. אלא למי עוד יש לי לפנות?

תלמיד: זה בסדר גמור, אבל עד היום היתה הפרדה מאוד ברורה במערכות.

את זה אני לא יודע, אצלם זה הכול יחד.

תלמיד: לא, יש באמריקה מערכת שנקראת arvut teamשמטפלת בהיבט החברתי.

אני לא יודע, יש לפני רק את המחלקה הזאת בלבד. איך שהיא בפנים מחולקת או לא ומה נעשה שם, אני לא יודע ולא נכנס לזה.

תלמיד: אני רק אומר שגם כאן בארץ.

תעזוב אותי [עם מה שקורה] בארץ, כאן יש מאות אנשים. אני אומר לך למה אני בטענה. נגיד אתם כולם עכשיו מרגישים שיש איזו מתיחות, זו מתיחות כבר של שנים, שהם לא מבינים מה צריך להיות. מכל הקבוצות אנשים כותבים לי, מה המצב של הקבוצות וכשאני פונה אליהם "הכול בסדר, אין כלום". אבל אני רואה שיש [בעיות], אני רואה אפילו במו עיני בשטח. ארבע אנשים יושבים בטורונטו שבעה שמונה יושבים בניו יורק.

תלמיד: זאת אומרת שההנהלה היא שאמורה לטפל?

אני לא יודע, הנהלה או לא הנהלה. יש להם הנהלה ויש להם פחות מהנהלה?

תלמיד: אני שואל אותך.

אני לא יודע איך לקרוא לזה, לא אכפת לי איך שאתה קורא לזה.

תלמיד: אז למה אתה מצפה?

יש לי מחלקה אנגלית, אני פונה אליהם ושואל על שלום ההפצה שלנו באנגלית, זה הכול. אני לא יודע איך זה שם מחולק, להנהלה או לא לkab כזה או כזה לא אכפת לי.

תלמיד: הפצה זה אומר, עד הכניסה לקבוצות, כולל הקליטה בקבוצות כולל חיזוק העשיריות.

אלא איך זה נקרא?

תלמיד: זה שתי מערכות שונות.

אני לא יודע, אתה יודע.

תלמיד: גם בפתח תקוה זה כך.

אבל אני אומר להם מה שקורה בקבוצות, אז הם צריכים להבין מתוך זה שהם צריכים לזה או כוח אדם, או תשומת הלב ועוד משהו, אבל אני אומר להם מה הבעיה ואני לא צועק סתם.

אז הם צריכים לבוא ולהגיד "אנחנו מטפלים רק בזה". אז אל תקראו לעצמכם "מחלקת אנגלית", יקראו לכם "מחלקת הפצה". ואז אולי נבנה מחלקת הפצה ונחלק אותה לאנגלית, לרוסית, לעברית, לצרפתית, ספרדית וכן הלאה. יכולה להיות אולי חלוקה כזאת.

תלמיד: ככה זה היום.

אז בסדר. גם בזה אני לא כל כך מבין ויודע. אני רק מעורר אתכם, כי בזה תלויה ההתקדמות שלנו, אנחנו לא יכולים להזניח את הדברים. עכשיו תעזרו להם, אין לי אישית ספציפית כנגד אף אחד. אבל נראה לי שהמצב שם חולני ויש שם איזה התנשאות שהם לא רוצים בזה לטפל.

אולי [רק] אני כך חושב, אבל אני גם מרגיש את זה, כאילו יש תגובה כזאת מאחרים. אני אומר להם את זה, אז צריכים לתקן. אולי תסבירו לי שאני לא בסדר, שאני לא צודק, אני מוכן לשמוע. אבל אני רוצה לראות שיהיו תוצאות.

תלמיד: הבעיה קיימת, אבל הבעיה היא כללית, זה לא בעיה של קבוצת ניו יורק. תסתכל על המסך על קבוצת צ'ילה, קבוצת רומא, קבוצת ברלין. גם שם לפני עשרים שנה ישבו חמישה אנשים, גם היום יושבים חמישה. מה לעשות? אני חושב שהשיטה היא קשה, היא לא פשוטה, אנשים כנראה לא מסוגלים, אין לי הסבר אחר. או שאנחנו צריכים משהו לשנות, אני לא יודע מה. כמה פעמים אמרתי שכמות האנשים לא משתנה וזאת לא בעיה של קבוצת ניו יורק, זו בעיה כללית.

ובאמת צריך לשבת בכובד ראש ולחשוב. לא משנה מי יחשוב על זה, המחלקה האנגלית או אנחנו כולנו. ובאמת אם מישהו יודע תשובה לזה, אנחנו נשמח לשמוע מה אפשר לעשות כדי להגדיל את הכמות. יש הרבה תלמידים, גם בפתח תקוה.

כשנכנסנו לפה לפני שש שנים, חשבנו שהאולם הזה לא יספיק לנו, וחשבנו שצריכים אולם [גם] למטה והנה אתה רואה, אין שום בעיה, יש הרבה מקום.

יש הרבה תלמידים שלא נכנסים פנימה. אין לי הסבר למה, זו בעיה כללית שלנו. אם רוצים להגדיל את כמות התלמידים, לא ברור מה צריך עוד לעשות.

לי ברור אחרי אתמול והיום, שאנחנו צריכים עוד מישהו שיטפל בקבוצות בעצמן, כי הם לא שמים לב לזה. הם חושבים שההפצה זה הכול. הפצה של המאמרים שם והפצה למלאות את הקמפוס, אבל בקבוצות עצמן אין טיפול.

תלמיד: אנחנו לא מסתכלים ככה. זה נכון שיש כאילו הפרדה, ולא נכנסים למה עושים בתוך העשירייה, אבל בגדול גם במפעל שזה הארגון, בשבילי זה הכול אחד ואנחנו מטפלים. יש מי שמנהל והוא גם מטפל בעניין החברתי, בכמות התלמידים ויש גם אחראי לקבוצות. תשאל אותו למה במספר קבוצות יש אותו מספר אנשים כמו לפני עשר שנים.

יש אחראים. אפשר תמיד לחזק ואולי לא הבנו ממך נכון, תמיד אמרת "שצריך לטפל בעם האמריקאי". אני מבין שיש תקופות, אפשר לחזק אבל לא בכמות המשרות, אם נוסיף עכשיו שתי משרות שלוש משרות במה הם יטפלו? בכמה אנשים בניו יורק? אתה חושב שיהיה יותר אנשים? אני לא חושב שזה תלוי בזה.

לא, אבל שאותם אנשים [יבואו]. אתה רואה ארבע אנשים בטורונטו. וקבוצת טורונטו היא מעל עשרים גברים.

תלמיד: ככה זה בכל הקבוצות. בכל קבוצה יש עשרים איש, אבל מגיעים חמשה, ששה, שבעה שמתחלפים. למה? ככה זה שנים.

אני לא מצטדק, אני רק אומר שאם יש למישהו פתרון איך אפשר שבעוד שנה ישבו בקבוצת טורונטו עשרים איש בשיעור, אני מוכן לבנות איתו תכנית עבודה איך זה יקרה. לאורך שנים זה לא קרה ולא שלא מטפלים.

בסדר. נקווה שבכל זאת דרך הכנסים האלה אנחנו נצליח.

תלמיד: יש מעברים בין הדגשים. הדגש האחרון שקיבלנו לפני שנה אולי, זה דווקא להתרחק מהפעילות החברתית בצפון אמריקה, ולתת לצוות החברתי שם שנקרא "צוות הערבות" שהוא יהיה הכתובת החברתית וכך עשינו. אם צריך לשנות את זה, אפשר גם לשנות את זה. אין בעיה. אני רק אומר שהדגש שהרגשנו ממך ומהמפעל, זה שהמחלקה צריכה לעסוק בהפצה והפצה זה עד השלב של הקבוצות. כלומר טיפול הקבוצות זה פה אתך בשיעור הבוקר. יש להם כל יום שיעור בוקר וזה הטיפול שלהם.

אבל הם לא נמצאים תחת הטיפול הזה.

תלמיד: אז אם רוצים לשנות מטרות או להוסיף מטרות זה אפשרי. פשוט צריך להגדיר שעכשיו בזה רוצים להשקיע. יש צוות שעובד בשיתוף פעולה איתנו בארץ ואפשר להתחיל להשקיע בזה יותר מאמצים.

לגבי חוסר גדילת הקבוצות. מתוך הבנה אולי שגויה, רוב העולם לא אמור להגיע לפה לשבת בשיעור הבוקר, רוב העולם יהיה סביבנו בכל מיני מעגלים. אז אנחנו בונים את המערכות כמו בישראל, שיש "הנקודה שבלב", שזו מסגרת שרוב האנשים שעוברים תהליך לימודי, מגיעים אליה והם נשארים שם. הם מחוברים אלינו, אליך, אבל הם לא יושבים בשיעור בוקר שבעה ימים בשבוע ושומעים שצריך להתבטל ולהגיע לצעקה וללימוד המתקדם יותר. אלא הם יותר כמו חוג חברתי, הם כן רואים אותך, הם כן קשורים אליך הם כן קשורים אלינו פחות.

בעבר כשלא היה לנו את השלב האמצעי הזה, אז אנשים היו נעלמים לחלוטין. עכשיו לפחות הם נשארים במקום שהוא יותר מתאים. [אלא] אם תגיד שהמקום הזה הוא לא מספיק וצריך לנסות לדחוף את כל האנשים האלה עוד שלב אחד קדימה.

לא.

תלמיד: את זה גם אפשר לנסות. אבל עד כמה שאנחנו מבינים, שיעור הבוקר הוא למעטים.

טוב. שומע אותך, שומע את החבר. בסדר. נקווה שהכול ישתפר.

תלמיד: לגבי הכנס שיהיה לנו מה-8 עד ה-10 בנובמבר. הכנס עצמו יהיה בבורודץ, 73 קילומטר מסופיה ויהיו שאטלים משדה התעופה למקום הכנס. בבולגריה יש קבוצה שתעסוק בארגון הטכני של הכנס. הם מארגנים את המלון, האוכל, את כל מה שהחברים צריכים ואין לנו עוד משהו לחשוב מלבד על החיבור.

כל המידע לגבי הכנס נמצא בכתובת https://kabbalah.events יש דף בשפה האנגלית, בקרוב הוא יתורגם לכל יתר השפות. אני מקווה שעוד היום יהיו לינקים בסביבה טובה. חברים שרוצים להגיע לבולגריה ויש להם קשיים כלכליים שעומדים בדרכם, אפשר לפנות ל"הלפ חבר". אנחנו רוצים להזכיר שאתם יכולים לעזור לחברים להשתתף בכנס על ידי שתתרמו ל"הלפ חבר".

לגבי ארגון הכנס. קבוצת בולגריה עוסקת בלוגיסטיקה. בכל הנוגע לטכנולוגיה יש לנו עזרה מהחבר מפתח תקווה והצוות הטכני באירופה, עומד בראש הצוות החבר מגרמניה. ראש מחלקת מוזיקה זה חבר מגרמניה שעובד כרגע עם כל המוזיקאים מהכלי העולמי. נקווה שהצוות הזה יהיה חזק ומוצלח כמו שהיה לנו בכנס האחרון.

מבחינת התוכן אנחנו עובדים עם הצוות מישראל שיוביל את צוות התוכן יחד עם כל החברים מאירופה. ההכנה של הקבוצות עוברת דרך צוות הערבות. כבר היתה לנו פגישה אחרי שיעור הבוקר. כל אחד בעצם יכול להתחבר לצוות הערבות כל יום שלישי וחמישי אחרי שיעור הבוקר בזום של אירופה. אנחנו נפרסם את זה גם ב"סביבה טובה". לגבי פגישת הערבות. אנחנו מזמינים גם אותך לפגישה הזאת בימי שני וחמישי. ובכל שאלה אפשר לכתוב לאינפו ב kabbalah.events אנחנו מבקשים מהשידור את האימייל info@kabbalah.events ואפשר לשאול כל שאלה ואנחנו נענה. הצוות עובד, מבקשים מכולם להצטרף. בהצלחה לכולנו.

תלמיד: רק להשלים את הדיון הקודם. לחיזבאללה לקח עשרים וחמש שנה לפני שיצא לפעילות מזויינת נגד ישראל, לפתח את כול הנושא הסוציאלי. הם ממש גידלו אנשים ואחר כך האנשים האלה הצטרפו למאבק נגד ישראל. זו דוגמה שאם רוצים לגדל קבוצות בצורה מאוזנת, אנחנו חסידי השפעת הסביבה, אנחנו מסבירים לכולם שהסביבה מגדלת את האנשים. החברים שלנו באירופה, בארצות הברית נמצאים בסביבות שונות ואם ניצור קהילה טובה, סביבה לאנשים האלה אני בטוח שבטווח ארוך זה ייתן צמיחה גם בקבוצות. אנחנו צריכים לפתח סביבה.

סביבה לוקחת אנשים ושולחת לבתי ספר, לאוניברסיטאות, מגדלת אותם שיהיו ממש מנהיגים גדולים, פעילים וכן הלאה. אחר כך עושה מהם צבא. צבא הכוונה לא עם רובים אלא עם כל האמצעים לטפל באויב. האויב זה אנחנו. אתה רוצה שאנחנו כך נעשה עם כל המיליארדים שלהם, עם האמונה שלהם, עם הדת ועם הכול? מאיפה יש לנו את זה והאם זו בכלל הדרך שלנו? אני לא מבין למה אתה נותן לנו את הדוגמה הזאת. אני יכול להגיד שהם פעלו נכון, הם חכמים מאוד, הרבה יותר חכמים מהיהודים.

תלמיד: אנחנו רוצים שהקבוצות יגדלו. אנחנו רוצים לראות יותר ויותר על המסכים את החברים שלנו באירופה ובארצות הברית ובשביל זה אנחנו צריכים ליצור למשפחות שלהם אקלים יותר מתאים על ידי ארגון קהילות.

כסף ודת, אין לך יותר. זה דבר שעובד בכל העולם, כסף ודת. יש להם דת שהיא פנטית, פונדמנטליסטית, אתה רואה איך באירופה כולם רצים אליהם גם להתחבר ולהתהפך לאסלאם, וכסף, כסף. אתה מתחבר אליהם, אתה נכנס למערכות חינם או מאוד זולות של עזרה הדדית וכן הלאה. בגשמיות זה עובד. אצלנו זה לא יעבוד. קודם כל לא ייתנו לך את זה מהשמיים אחרת אתה תהיה כבר כמו כל מיני ארגונים אחרים, בלי לקבוע בשם.

שאלה: השאלה אם אנחנו סביב הקבוצות צריכים לארגן אקלים למשפחות של אותם אנשים שיתמכו יותר בלומדי הקבלה, או שלא צריך להשקיע בזה בכלל מאמצים?

אני חושב שזאת לא הגישה הנכונה. אף פעם לא היה דבר כזה בהיסטוריה. אף פעם לא קנו אנשים בכסף. אתה בעצם אומר, ככה זה, וזה לא עובד. שאני אתן תנאים יותר טובים לילדים שלהם, בתי ספר טובים ועוד ועוד ואז הם יבואו יותר ללימוד, יבואו יותר לחיבור. תעשה את זה בכל מיני מפלגות אחרות, אצלנו זה לא ילך או שזה ילך אבל זה כבר לא יהיה אנחנו. גישה כזאת היא לגמרי לא רוחנית, לגמרי.

שאלה: בתחילת השיעור דברת בצורה מאוד חדה שעכשיו אנחנו מקבלים מלמעלה דרישה להעלות את רמת הקשר בינינו כי יש מדרגה חדשה שנדרשת מאיתנו. דברנו בהמשך השיעור על מספר האנשים שאנחנו רואים בקבוצות השונות, ניו יורק, טורונטו ועוד.

לא, זה פרטים.

תלמיד: עד כמה יש קשר בין הדברים? זאת אומרת אם אנחנו נדרשים מלמעלה להעלות את עוצמת ההסתכלות.

בצורה הכללית שלנו, אם אנחנו נעבוד על הקשר בינינו בכל מיני צורות של התקשרות בינינו אז גם זה איכשהו יטופל. אנחנו נעורר דרך זה גם את האנשים שנמצאים בכל מיני צורות קשר עם הקבוצות.

תלמיד: חשבתי שאמרת שנצטרך אולי גם לפתח צורות גשמיות חדשות של קשר ודברים כאלה.

מה זה גשמיות?

תלמיד: אני לא יודע. אמצעי קשר נוספים כמו זום וכדומה.

זה משהו אחר.

תלמיד: אני שואל אם הרמה הרוחנית החדשה שנדרשת מאיתנו גם דורשת שינויים ארגוניים וחברתיים וכן הלאה?

נראה לפי המצב. עכשיו זה הכול מבולבל.

שאלה: למה אתה מתכוון "לטפל בקבוצה"? אני ראיתי הרבה דוגמאות נוראות וגם טובות. למשל, אדם אין לו משפחה והוא נכנס לאיזו משפחה לטפל בבעיות במשפחות, אבל אין לו שום ניסיון, אין לו שום ידע, אין לו שום רגש אפילו ואדם מנסה לטפל בין בעל ואישה ומול הילד והכל לגמרי שטויות.

אני לא יודע, אף פעם לא עשיתי דברים כאלה.

תלמיד: אני יודע.

אני יודע רק דבר אחד במה אפשר לטפל, להעביר דרך האדם השפעה מלמעלה. זאת אומרת לעורר את גדלות הבורא, גדלות הקבוצה, גדלות החיבור, גדלות מטרת החיים. רק את זה וכל הדברים הגשמיים כתוצאה מזה יקבלו ציוויון אחר.

תלמיד: אני מסכים, אתה צודק. קרה פה שיש בעיה ושולחים אותו למישהי על הפנים, שלא יודעת לטפל.

אנחנו לא שולחים אף אחד. אפילו שבאים אלי לפעמים, פורצים את הדלת ושואלים על כל מיני דברים, אני אומר לכולם שאני בזה לא מטפל.

תלמיד: אתה לא מטפל, אני יודע. אז מה הגבול ומה צריכה להיות מסגרת?

לא צריך להיות כלום, רק להעלות חשיבות לרוחניות בלבד.

תלמיד: חוץ מזה אדם לא יכול לקנות שום דבר.

חוץ מזה לא. עד שאותה מזוודה כבדה תראה לו כמזוודה קטנה, איזה תיק קטן, יפה שאתה לוקח לטיול, רק בצורה כזאת. כל הטיפולים האלה במשפחות, אף אחד לא יכול להתגבר עליהם, לסדר אותם. אף מערכת בכל הזמנים, בכל העמים, בכולם אף פעם, כי אתה הולך לאגו שיטפל באגו.

תלמיד: אני ראיתי שחסר לאנשים שהם לא שומעים את השיעורים שלך. לפחות ב"חיים חדשים" אתה מסביר את הכול. מה צריך להיות, איך אפשר לעשות, אבל זה חסר.

חסר, חסר שיסתכלו על זה.

שאלה: רציתי לספר על התנועה הגדולה שיש באיטליה ואת כל הכוח והדאגה שאנחנו מרגישים לחברים בכלי העולמי. הדחיפה הזו, השאלות שנשאלות בשיעור, זה נותן לנו כוח מאוד גדול ומאפשר לנו להתחבר, לעשות את הכנס, לעבוד ביחד כדי להגיע לרמה רוחנית חדשה. כבר עכשיו, כמו שהצעת לנו, אנחנו הזמנו את כל החברים של הכלי הגרמני להשתתף איתנו הערב במפגש האיטלקי שלנו. מפגש של חיבור שבו יחד אנחנו כולנו מרימים את חשיבות המטרה. ועם הרוח הזאת, רוח של משפחה, רוח של אהבה בין החברים אנחנו בטוחים שנצליח לעשות את מה שאתה דורש מאיתנו, להגיע לרמה חדשה של חיבור. זה הצעד הראשון לעבר אירופה הרבה יותר חזקה, הרבה יותר מאוחדת.

אז תודה רבה על כל מה שאתה עושה ותודה לחברים על הכוח ועל הדאגה כי לבד אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל כשאנחנו מחוברים זה מאוד מיוחד. לחיים חברים.

(סוף השיעור)

---

1. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב)↩

2. " ולא-אתי קראת, יעקב" (ישעיהו מג, כב)↩