שיעור צהרים 30.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 540, מאמר כ"ו,

"העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר"

קריין: בעל הסולם, עמוד 540, "שמעתי", מאמר כ"ו, "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר". הרב בבקשה.

אנחנו צריכים פשוט לקרוא. המאמרים לא קשים, אני מקווה שאנחנו נבין אותם, נעבור אותם ונוכל לענות על כל השאלות.

כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר

שמעתי תש"ג

"הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו, שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. וההתפעלות מביא לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור זה נולד לו שמחה.

לכן אם הוא מכיר את שיפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.

כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.

וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

מאמר קצר אבל מאוד מאוד פנימי.

שאלה: אחרי קריאה נוספת, הגיעה הרגשה כזאת שכל אחד נמצא בשיעור, בהפצה. אבל רגעים כאלה לפעמים שתופסים אותך ואין לך רצון, איך לא הולכים עם הרצון הזה? כי צריך להתחזק אבל משהו מושך אותנו אחורה.

תסתכלו אחת על חברתה ותראו איך צריך לעבוד. אני מסתכל עליכם גברים, נשים, אתם אצלי כולכם על מסך אחד ואני מרגיש, אני רואה כל אחד עד כמה כל אחד, במידה שונה כמובן, משתוקק להיות קרוב יותר לבורא. וכל זה מושג על ידי קרבה לחברים. ובצורה כזאת כולם מתקדמים למטרת הבריאה כאשר אנחנו מתקרבים כל הזמן יותר ויותר, ומשיגים לב אחד, דעה אחת, רצון אחד, אחדות פנימית, וזה גמר התיקון שלנו.

תלמידה: אז להיות מסורים למטרה וללכת לכיוון הזה ולא לשים לב לשום דבר?

מה עוד יש לעשות?

תלמידה: האגו מושך.

אדם בעולם הזה לא צריך יותר כלום, שום דבר. הוא צריך רק לקיים את מה שנחוץ במידה שבה הגוף דורש ממנו כדי להתקיים בעניינים גשמיים, וכל השאר זה רק כדי להתקרב עם כל האחרים בנשמה ואחרי זה בנשמה המשותפת הזאת, עם הבורא.

שאלה: מה החשיבות של הכנה דהכנה בשיעור הבוקר ובשיעור הצהריים?

בשיעור הבוקר ודאי שצריך לתת יותר חשיבות לחיבור בינינו עם הבורא, זה כמו שאתה עומד לבקש, להתפלל לפני הבורא, ובשיעור הערב כשכבר עברת את כל ההתרשמות שלך מהיום שעברת, אתה מבקש מהבורא התקרבות, ולמשך הלילה אתה גם רוצה להיות קשור אליו ולא להתרחק ממנו.

שאלה: אני רוצה לשאול על הפסוק הזה שהוא אומר "וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד.". האם הוא מתאר לנו כאן השתלשלות של מצבים שהאדם מודה ואחרי זה מתרחבת ההרגשה או שזו עצה?

לא, אדם צריך יותר ויותר להתעניין בפסוקים, ולפי זה הרגשת הלב שלו תתרחב, ואז הוא יתפלל יותר ויבקש יותר מהבורא.

תלמיד: אז ההודיה זה לא משהו שאנחנו עושים בצורה מלאכותית, נכון? זה משהו שהוא מתפרץ מהלב כתוצאה מאיזו עבודה?

כן. נכון.

תלמיד: אז זאת לא עצה, כלומר בעקיפין אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להגיע להודיה בעצם?

כן. נכון.

שאלה: מה זה המצב הזה, "השפל יראה", שמתואר כאן במאמר, איך זה משפיע על העתיד?

אם האדם עדיין מרגיש שהוא עוד לא מלא לחלוטין בבורא, כלומר הוא מרוחק מהבורא, הוא לא מרגיש אותו כאילו הבורא ממלא אותו לחלוטין, אז הוא צריך לעשות פעולות מסוימות, להעלות בקשות מסוימות לבורא שיתגלה לו, שימלא את האדם בו, בעצמו, ואז האדם יוכל להיות קרוב יותר לבורא, להרגיש אותו וככה להתקרב בהדרגה, עד שיתחיל להרגיש את הבורא כנמצא יחד עימו.

תלמידה: זה מצב שאז אני הכי קטנה, אני הכי שפלה?

לא. פשוט צריך להשתוקק מכל מצב בו את נמצאת, כאילו את לגמרי מחוברת עם הבורא. כאילו הבורא לגמרי ממלא אותך.

שאלה: אנחנו אומרים שלא צריך לשפוט את החברה כי אנחנו באמת לא יודעים באיזה מצב היא נמצאת. אבל אם יש משהו שחשוב לך, את נמצאת שם, את עושה מאמץ בשביל זה, אז בשלב מסוים אני פשוט מכוונת את הביקורת שלי כלפי עצמי, אני אומרת לעצמי תניחי לחברות. השאלה מה כן אפשר לעשות כדי להראות לחברות את חשיבות המטרה?

לדבר איתן עד כמה אני מתפעלת מזה שיש לנו קשר בינינו ועם הבורא, אפילו במידה הכי קטנה. זה בכל זאת דבר גדול.

שאלה: במאמר מדובר על להכיר בשפלות עצמך לעומת הבורא. אז מה זה אומר שאני מכיר בשפלות שלי? איזה פעולות?

שלמעשה שום תיקון לא תלוי בפעולות שלי, אלא הכול תלוי במידה שבה אני אתייחס לבורא. אם אשייך את עצמי לבורא, אבקש ממנו להתקרב אליו, הוא יקרב אותי. רק בזה תלויה התוצאה של המאמצים שלי.

שאלה: איך אנחנו יכולות להחשיב את החשיבות של קיום המצווה גם אם אין לנו כוונה?

לתאר לעצמנו שאנחנו מאוד מעריכים מה שיש לנו, איזשהו קשר הכי קטן עם הבורא. שבכל העולם, בכל החיים שלנו אין לנו שום דבר יותר חשוב מזה שיש לי איזה מגע, אפילו מגע אחד עם הבורא במשך היום, כבר עשיתי את היום.

שאלה: לפעמים כשיש לאדם טראומות מהעבר קשה לו קצת לעקוב אחרי מה שמלמדים המאמרים בנוגע להודיה, כשזה נוגע לקבלה של כל מה שקורה, איך האדם צריך להתייחס לכל מיני טראומות מהעבר שלו?

הוא לא צריך לשכוח, הוא לא יכול לשכוח על כלום, אבל הוא צריך להבין שהבורא הוא טוב ומיטיב ותמיד מתכוון לטוב. אף על פי שברור לאדם שהוא עבר איזו טראומה, מצב מאוד רע, אבל בכל זאת לא כך הייתה כוונת הבורא ביחס למה שהאדם מרגיש, ולבקש מהבורא לראות את הדברים האלה בצורה נכונה כך שהבורא הוא טוב ומיטיב.

שאלה: דיברנו עכשיו שסיכום המאמצים, הוא כמה ביקשתי מהבורא. אז איך בודקים אם ביקשנו מהבורא?

שיקדם אותנו כמה שאפשר יותר למטרת הבריאה, לחיבור בינינו ומביננו אליו. זה מה שאנחנו צריכים סך הכול. רק חיבור בינינו וחיבור בינינו עם הבורא.

תלמיד: אדייק את השאלה, צורת העבודה כשאנחנו מתחברים ומבקשים מהבורא זה צורה ברורה. אז מה ההבדל בין זה שאנחנו כאילו מתחננים לפניו, או שהצלחנו לבקש ממנו?

אני לא חושב שיש כאן הבדל גדול, התחננו זה כבר שהשגנו את זה, שהבקשה שלנו הגיעה לאוזניים של הבורא והוא מקיים את זה. זה נקרא שהתחננו.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להבדיל את זה בצורת העבודה בעשירייה?

בינתיים עוד לא.

תלמיד: זו תוצאה שאנחנו לא יודעים מתי היא תגיע.

עוד מעט תגלו.

שאלה: איך להתנהג כשמאורעות בעולם משתלטים על האדם?

צריך לחכות, המאורעות עוברים והאדם מתחיל לחשוב בצורה פחות תלויה, לא תחת שליטת אמצעי המדיה ואז הוא נוכח לדעת שצריך לאזן את כל זה ולא לקבל את הדברים כפי שהוא קיבל אותם. אני נתקל בזה הרבה, אנשים בזמן מלחמה, בזמן הבעיות, כל ההפגנות למיניהן, הפגישות, הסלוגנים הם נמצאים תחת שליטת הרגשות שלהם, הם לא מבינים ולא יכולים לעשות בירור נכון, לכן צריך את כל זה קצת לקרר.

תלמיד: במצב שיש סערת רגשות בקשר לאירועים במדינה אחת, מה שקורה במדינה שנייה עובר בקרירות. כאילו יש משהו שקרוב ללב ומשהו שרחוק?

נכון או לא נכון אנחנו לא יכולים לשפוט. אנחנו צריכים לשקול את הכול כלפי הקשר הטוב בין בני האדם, כיוון שרק הוא בסופו של דבר יעזור לנו לברר את המצבים ולהגיע להסכמה הנכונה.

תלמיד: האם יש זמן מסוים מתי אדם יכול לחזור לקבוצה, או אם עובר יותר מידי זמן הוא צריך להמשיך בעשירייה אחרת, או להשאיר דלתות פתוחות לכולם?

אני חושב שיש לזה תאריך התיישנות, ואדם שחסר זמן רב יתקבל כחדש.

שאלה: כשהבקשה מהבורא נענתה, מה פה השבח וההודיה ואיך זה שונה מאותה הבקשה?

בדיוק כמו שבשפה שלנו, יש בקשה, יש הלל שבח ויש הודיה.

תלמידה: לגבי בקשה ענית, אבל במאמר לא מדובר על בקשה אלא שצריך להגדיל את השבח וההודיה?

לא כל כך מבין על מה את שואלת אותי.

תלמידה: אם אדם יכול להעריך את החשיבות שבדבר, ונותן אותו ערך בעבודת הקודש, כמו לעלות שבח והודיה. אז בעקבות מה אנחנו מגיעים לענית התפילה, ואיך הוא עונה לנו על השבח וההודיה?

אני לא חושב שיש הבדל כי אנחנו בעצמנו לא מבינים מה ההבדל במילים שלנו. מה ההבדל בין הודיה, לשבח, להלל וכן הלאה.

תלמידה: שהרגש מתרחב?

ככל שאנחנו מדברים על זה יותר, ככה מתרחבת ההרגשה. זה נכון.

שאלה: הטקסט אומר שעלינו להודות לבורא ושזה נותן שמחה ומזה נולדת הכרת תודה. אבל במקרים רבים הכבדות מהעבודה לא מאפשרת להרגיש שמחה מהעבודה. אם כך איך להתמודד עם המצב הזה, איך להישאר תמיד בשמחה?

אם אני יודע שאני נמצא בעבודה הרוחנית ואני מקיים את התנאים שהבורא עושה לי, אז אני באמת נמצא בשמחה. אני מתקדם למטרת הבריאה ואני רוצה שהבורא יקרב אותי. ואני מרגיש שהוא מקרב אותי וכל יום ויום נותן לי הכבדת לב חדשה ועוד משהו, ועוד משהו אבל בכל זאת מקרב, ולכן אני שמח ומודה לו על כל זה.

שאלה: אם עלינו להודות לבורא על העבר ועל העתיד, האם נכון לומר שהתפילה העיקרית צריכה להיות שהבורא יעשה עמנו מה שהוא רואה לנכון?

כן.

שאלה: אם אני במשך היום חושבת על החברות, על הלימוד, על המורה וזה נמצא אצלי בראש, זה קשר עם הבורא?

כן בטח.

שאלה: הבורא זימן אותנו אליו ועורר אותנו וממלא אותנו בשמחה. אבל יחד עם זאת זה גם מכניס בנו פחד מסוים, כי אנחנו מרגישים לא ראויים, או לא מתאימים למשימה שהבורא מציב בפנינו. איך אנחנו יכולים ליישב את שתי הסתירות האלה בפועל?

אנחנו צריכים להמשיך וזה יתקשר אחד עם השני. כל הדברים השלילים והחיובים אנחנו נראה אותם שהם משלימים זה את זה.

שאלה: שהאדם מפספס את שיעור הבוקר הוא בעצם פספס הזדמנות ענקית והוא מרגיש ריקנות, הוא מרגיש לא בסדר. האם אפשרי לפצות על זה כשהפסדת הזדמנות כל כך גדולה לחיבור ולהיות בקשר עם הבורא במהלך היום?

את מי לפצות, את הבורא, את האדם, או הקבוצה?

תלמידה: הרגשה כל כך ריקנית ואני צריכה לפצות עליה איכשהו, איך אני יכולה לפצות על מה שפספסתי?

תבקשי סליחה כמו שאת עושה כלפי בני אדם. עליך לבקש סליחה מהקבוצה שלך כי לא השתתפת בשיעור ובזה את מחלישה אותם, עלייך לבקש סליחה מהבורא כי ברחת ממנו ונקווה שזה איכשהו יפצה על חוסר הנוכחות שלך.

שאלה: מורגש מאוד כמה חשוב בדרך הרוחנית שלנו להיות בהרגשה ובהודיה לבורא וגם להביע אותה בצורה מסוימת. איך ההודיה באה לידי ביטוי לקראת הבורא בדרכנו?

אנחנו פשוט מודים לו על כל מה שהוא עשה ועושה ועל איך שהוא מעביר אותנו דרך כל הבעיות ועל גילויי האגו שלנו ועוזר לנו להתקדם עוד ועוד מבנינו אליו, למטרת הבריאה. עלינו להודות לו על כל הדברים האלה אפילו שאנחנו לא מרגישים זאת כל כך בפועל.

תלמיד: אחרי התפילה בערב אני חושב על 5 דברים שאני הולך לעשות במשך היום הבא, האם זו דרך נכונה?

יפה מאוד, דרך טוב מאוד, זה מאוד יעזור לך בעתיד.

שאלה: קיים מצב כללי בעולם של אדישות ותרדמה חברתית אל מול הכאב וזה ממש כואב, איך אנחנו יכולים להילחם במצב הגלובאלי הזה?

לבקש מהבורא ישיתן לבני אדם יותר רגישות ונשתתף יחד באמת בהרגשת הכאב, ומה שמרגיש האחד יהיה מורגש גם באחרים וכך נתקדם ונתקרב זה אל זה.

תלמידה: האם המצב של עבודה כנגד האדישות נעשית בעשירייה?

כן, כתוב "איש את רעהו יעזורו", עלינו להשתדל להראות זה לזה את הרגשות שלנו, ואז יהיה יותר קל לכל אחד לפתוח את הלב שלו ואחר כך לפתוח את הלב המשותף ולהרגיש במה הבורא רוצה למלא את הלב שלנו.

שאלה: בקטע כתוב, ש"אנחנו לא במצב כדי להעריך את המצב שאנחנו יכולים לבצע את מצוות ה' בלי שום הכנה", מה זאת אומרת לקיים את מצוות ה' אפילו ללא שום כוונה?

ככל שניתן להתקרב זה לזה בתוך העשירייה, אפילו אם את לא מרגישה זאת מתוך הלב.

שאלה: במאמר מדובר על כך שעלינו לעבוד מתוך הרגשה שאותה עבודה שאנחנו עושים היא גדולה וקדושה. האם אני יכולה להשפיע על אחרים, לתת התפעלות לחברות אם אני לא מוצאת את עצמי במצב מרומם כזה, או שקודם עלי להביא את עצמי למצב של חיים?

לא, את יכולה להשתדל לתת התפעלות לאחרים ומתוך זה תתעורר בך הרגשה יותר ברורה וחדה של מה שחסר לך בלב, לך עצמך, ואז ביתר התפעלות, ביתר השתוקקות, תדרשי מהבורא שיסביר לך את מצבך.

תלמידה: תמיד יש מצב כזה, הסביבה היא כמו מראה, היא ההשתקפות של התכונות הפנימיות שלי. במצב כזה הרבה פעמים קורה שאני נמצאת במצב לא כל כך טוב, ואז זה משתקף מהסביבה וחוזר אליי.

אל תדאגי, אז מה אם את שוקעת בזה עוד, מי שלא שוקע גם לא יכול לצלול החוצה, לקפוץ החוצה.

תלמידה: לכן חשוב מאוד לקיים קשר עם הסביבה, אחרת מתרחש ניתוק מוחלט ואז אין יכולת לזוז ולעשות צעד קדימה.

טוב מאוד, שיבלבל אותך ותרגישי שאת באמת נזקקת לעזרה. העיקר להרגיש שאת זקוקה לעזרה, לכן אל תדאגי שאת מרגישה את עצמך אבודה, חלשה, לבד, הכול בסדר ונכון.

שאלה: בעבודה פנימית, איך לתת הכרת תודה לבורא אם האדם עובד יום ולילה אבל אף אחד לא רואה במה הוא עובד?

בכל דבר ודבר אתה יכול להתחיל מזה שאתה מודה לבורא. ואחר כך, ככל שההרגשה שלך משתנה, אז אתה גם משנה את היחס שלך לבורא ואת המילים שלך, וכך זה עובר.

תלמיד: אני רוצה לפקד על צבא המלאכים, האם אתה מרגיש זאת?

אני מרגיש, אני מרגיש אותך טוב. בכל זאת תמשיך ואנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: אנחנו תמיד משתדלים להיות בהודיה לבורא על העבר, ההווה והעתיד ולפעמים ההרגשה היא שהרצון שלנו להבין את מחשבת הבריאה, עושה לנו קשיים. מה לעשות עם הרצון הזה, איך להבין מה רוצים מאיתנו?

תבררו את זה איך שאתם רוצים, אתם לא בהכרח חייבים לפנות לבורא דרכי, אתם יכולים לפנות אליו באופן עצמאי. אחרי השיעור אתם יכולים לפנות יחד לבורא ולדבר איתו בכל שפה על מה שאתם רוצים, בשביל זה אתם לא צריכים אותי.

שאלה: אמרת שבשיעור עלינו להעריך כל רגע אם אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, ולא רק בשיעור אלא במשך כל היום. אני נמצא מול הבורא בשיעור בוקר, גם אחרי שיעור הבוקר בפגישות זום עם החברים, בכל הרגעים האלה אני נמצא מול הבורא, זו הרגשה אמיתית. אם אני אגיע לפסגת חשיבות החברים, זה יהיה כאילו הבורא?

נכון מאוד.

שאלה: לפעמים זוכים לרגעים קטנים של חסד בהם מרגישים איזון פנימי והרגשת ביטחון, אבל זה כל כך מנוגד למציאות שיש לנו בחוץ שתיכף נופלים להרגשה של חוסר רגישות וכהות חושים, מעין הרגשת אשמה, איך מזה אנחנו מגיעים למצב של הודיה?

אתם צריכים לחשוב על הדברים שעליהם אתם יכולים לתת הודיה לבורא, למצוא אותם ולהתרכז בהם.

תלמיד: אפילו אם דברים שטחיים?

אם תתרכז בהם, אז מתוך השטחייות הם יהיו כעיקריים.

תלמיד: זאת אומרת לרומם את עצמי בכוח מהמצב הזה.

כן.

שאלה: האם הודיה מלאכותית מביאה את האדם להודיה אמיתית?

יכול להיות, תנסה.

שאלה: האם ההודיה היא מתנה שניתנת לאדם אחרי שהוא מתקן את הרצון שלו?

כן, כשהאדם מקבל הרגשת הודיה כלפי הבורא, זה יחס הבורא אליו.

תלמידה: אני רוצה להודות לכל החברים שהתפללו עבורי אתמול, היה לי איזה מצב גשמי וביקשתי מחברים להתפלל עבורי. התעוררתי הבוקר והרגשתי הודיה עצומה והבנתי שהתפילה של החברים היא זו שהרימה אותי ועזרה לי לראות איפה טעיתי בצורה שבה חשבתי על המצב, ואז פשוט פניתי לבורא והודיתי לו.

יופי, יש לך קבוצה טובה.

שאלה: אני מרגישה שאני צריכה עזרה, אבל אני מרגישה שיש ניתוק שגדל כשאני פונה לבורא, זאת עובדה שממנה אני מבינה שאני זקוקה לעזרה. האם זאת העזרה שהבורא נותן לי?

זה סימן לזה שאת צריכה לשנות את עצמך. אם את לא מוצאת קשר, תשובה, מענה אצל החברות שלך, זו בעיה גדולה.

תלמידה: אני מרגישה שזו בעיה גדולה, אבל לא יכולה להתגבר.

זו לא שאלה שאת יכולה לדון בה, תחשבי על זה.

שאלה: אמרת שאפשר להשלים עבור חברה אחרת שלא הצליחה להגיע לשיעור, איך לעשות זאת? והאם כשאנחנו נמצאות בשיעור וחושבות על החסרונות שלה עוזר להשלים את חוסר ההשתתפות שלה?

כן, תנסו. לכן אנחנו אומרים שהחיבור מכסה על הכול.

תלמידה: אם שואלים שאלות בקשר לחסרונות שלה היא אף פעם היא לא שומעת את התשובות, האם זה בכל זאת פועל על החיבור בינינו?

כן.

שאלה: האם לבצע מצווה אומר לתקן חלק כלשהו של רצון אגואיסטי לאהבה ונתינה? כי ביצוע מצווה זה לא תמיד ביחסים בעשירייה, כי לא מדובר על תיקון רצון שלא נמצא בעשירייה.

יכול להיות גם שלא בעשירייה.

תלמידה: ביצוע מצווה שהיא לא בעשירייה, מתרחש דרך העשירייה?

כן.

תלמידה: איך זה קורה? כי זה צריך לצאת מאיזו רמה ריגשית שנמצאת בי.

קודם בתוכך, אחר כך בתוך העשירייה, ולאחר מכן מחוץ לעשירייה ובכלי העולמי וכך הלאה.

שאלה: זה זמן קשה בשבילי, אני לא יכולה להתפלל על עצמי, אני רוצה לבקש מהחברות שיתפללו עליי, מה אני צריכה לעשות?

שום דבר, להתפלל בעצמך, העיקר להיות איתנו בשיעורים.

תלמידה: היא נמצאת איתנו בשיעורים, היא צריכה להתפלל על עצמה?

אם היא רוצה, כן.

שאלה: אני מבקשת עבור בריאות החברים בקבוצה. עכשיו אצלנו מצב קשה, בעצם אין לי מילים. יש לי איזו כוונה שאני מחזיקה חזק את החברים, אבל אני לא יכולה לפנות לבורא. אז איך להתפלל עבור הפניה לבורא?

זה לא חשוב, לא משנה. אם את בעצמך לא יכולה, אין לך מילים, אבל יש הרגשה והבורא מרגיש מה יש לך בלב.

שאלה: על מה חבר בקבוצה או בעשירייה צריך לבקש אם הוא נמצא במצב של חולי?

שיהיה יחד עם הקבוצה, כיוון שהבורא נמצא בעשירייה.

תלמידה: תפילה עבור עצמו?

אפילו על עצמו, כן.

שאלה: למה חשוב להתעסק במצבי העבר בעבודה שלנו?

מצבי העבר, אני לא יודע עד כמה זה חשוב. אבל כדאי להודות על העבר ולבקש לעתיד. לקשור את הזמנים, את מצבים.

תלמידה: למה הודיה על העבר, עוזרת לנו בעתיד?

אני מגיע לבורא כבר עם ההרגשה שהוא עשה לי טובה וקירב אותי אליו ויש לי עכשיו איזה יחס מיוחד אליו, לכן זה חשוב.

שאלה: לגבי מישהי שעוזבת להרבה מאוד זמן ואז צריך לקלוט אותה מחדש. האם לקלוט אותה מחדש הכוונה היא לאותה עשירייה או לעשירייה אחרת?

לא. עשירייה אחרת זה משהו אחר לגמרי, כאילו שהיא באה מבחוץ. אפילו לאותה עשירייה, אם היא נגיד לא הייתה חודש חודשיים, אז אנחנו צריכים לדון האם אנחנו מקבלים אותה בחזרה.

שאלה: למה התפילה העולמית שלנו מביאה את העולם למצב טוב?

כיוון שהלב שלנו הוא כמו אבן.

תלמידה: איך עלינו לרכך את הלב, לעשות אותו כל כך רך כדי שהבורא לא יוכל לסרב לבקשתנו?

אני לא יודע. צריך לעשות לו טוב, טוב מסג'. אני לא צוחק.

שאלה: האם תכונת החסד זו גם צורה של הודיה?

תכונת החסדים, אם הבורא נותן תכונה כזאת, אז כמובן שזאת ההודיה שלו אליך.

תלמידה: האם ההודיה שאנו מרגישים זה רק ברמת הרגש או עלינו להביע אותה במילים ובמעשים?

לא חייבים להראות. אם צריך, אז להראות. אם זה ישרת כעזרה טובה לאחרים, אז כן.

שאלה: אמרת שעלינו להעריך כל חיבור שיש לנו עם הבורא כמשהו מאוד חשוב. ואם יש לנו חיבור בין עשיריות, פעולות חיבור, ולפעמים דואגים שלא תהיה עבודה פנימית. האם עלינו להעריך מפגש עם עשירייה נוספת, אפילו אם אנחנו מבינים שיהיו לנו ויכוחים פנימיים או שלא נוכל להתעלות?

אני לא יודע. אני לא יכול לענות לך על זה. זה תלוי בעשירייה שלך, ביחסים שם וכן הלאה.

תלמידה: האם בפגישה עם מעגלים יותר רחבים - עלינו להעריך ביצוע מצווה אם כל הכלי העולמי מתחבר, עושים מפגשים פיזיים?

לא. רק אם העשירייה שלך או עשיריות אחרות, אבל מאוד קרובות.

תלמידה: מה זאת אומרת?

אם הן קרובות אליכן ברוח.

שאלה: האם נכון לומר שהתפילה הטובה ביותר זה שאתה ממש מלא וטעון בחיסרון לחיבור, שאתה מאוד מאוד רוצה להתחבר, אתה דורש את זה מעומק הלב לטובת החברים, שהבורא יאחד אותנו, יחבר אותנו, והדבר היחיד שיכול לחבר בינינו זה הנחישות לעשות את זה יחד. האם זאת תפילה הנכונה?

זאת תפילה מאוד יפה. מאוד טובה. אני ממש שמח לשמוע.

שאלה: אם הלב התרכך בעזרתו של הבורא, האם הוא יכול שוב להתקשות?

מיום ליום, מרגע לרגע, כך שאסור לעזוב אותו. כל הזמן להחזיק בידיים ולעבוד אתו.

(סוף השיעור)