שיעור צהריים 20.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להיות בשמחה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - להיות בשמחה, קטעים נבחרים מן המקורות.

הרצון לקבל הוא כל הטבע שלנו ולכן אנחנו כל הזמן חיים בו, ואם יש לנו שמחה היא כתוצאה מזה שהרצון לקבל מקבל מה שטוב לו וזה סימן שאנחנו מכוונים לבורא. לכן חשוב לנו מאוד כל הזמן להיות במצב רוח טוב, כי זה סימן שאנחנו קרובים לבורא, זה סימן שאנחנו מכוונים אליו, זה סימן שאנחנו נהנים ממנו, וזה סימן שהוא נהנה מאיתנו. לכן אדם שהולך בדרך הנכונה הוא לא עצוב. הוא יכול להיות טרוד כי יש לו מלא דאגות, אבל הדאגות שלו הן כל הזמן איך לעשות נחת רוח לבורא והוא שמח מזה.

אנחנו רואים כאן שני דברים שכביכול לא יכולים להיות יחד. מצד אחד אנחנו נמצאים בדאגה, ומצד אחר אנחנו מאוד נהנים מזה שאנחנו נמצאים בדאגה הזאת כל הזמן. לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להבין איך אנחנו מבדילים בכל מצב ומצב שלנו בין דאגות ושמחה, זו בעצם העבודה שלנו. לכן יכול להיות שנראה כאן כל הזמן סתירה בין המצב הרגיל ומצב הרוח, ולא צריך להיות קשה לנו להבחין שמה שמקבלים מהבורא זה המצב והתגובה עליו היא מצב הרוח.

בואו נראה לפי הפסוקים, זה יותר ידבר אלינו.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך בנושא - להיות בשמחה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע ראשון מתוך "זוהר לעם".

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". "ויחי". מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

מה יכול להיות "במקום נכון, במקום שמחה"? שלא חסר שם כלום, אלא בכל יכולתי אני ממלא את המקום הזה ביחס שלי לבורא, באהבה שלי אליו.

אז "השכינה", גילוי הבורא, איפה אני מוצא אותו? "אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר," שחסר בו משהו בהרגשה שלי, שהייתי יכול להוסיף עוד משהו. אלא אין לי מה להוסיף, הכול מצוין, הכול טוב, הכול יפה, הכול רגוע, הכול שקט, לא חסר לי כלום, ואפילו אם אין לי שום דבר.

"אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום," שחסר בו משהו לשלמות, "ולא במקום עצב," שאני עצוב, כי בכל זאת זה סימן של חיסרון, "אלא במקום נכון," שהכול בסדר, הכול נכון, אין מה להוסיף, אין חסרונות, "במקום שמחה".

שמחה יכולה להיות לאדם בכל מצב ומצב, כי אם הוא קשור לבורא אז סימן שלא חסר לו כלום, כי הוא קשור למקור החיים.

שאלה: אם אני מבין נכון, אני יכול להיות במקביל בשני מצבים, גם בדאגה וגם בשמחה?

תלוי באיזו דאגה.

תלמיד: יכול להיות לי סבל בחיים או חוסר שביעות רצון ממשהו, מצב לא נעים שאני מקבל מהבורא, אפילו חוטף מהבורא, ועם זאת אני יכול להיות גם בשמחה מזה שיש לי קשר עם העליון.

אם אני נמצא באיזה צורות דאגה, חיסרון, בעיות, כישלונות, לא חשוב מה, ועם זאת אני מרגיש שאני קשור לבורא, שאני נמצא בדבקות בו, אז אני מרגיש שהמקום שאני נמצא בו מלא בנוכחות הבורא, והבורא דווקא מתגלה אליי בצורה כזאת שאולי חסר לי הכול מבחינת המילוי בכלים, מילוי בכל מה שחסר לי, אבל עם זאת אני מרגיש שאני נמצא במצב שאני מגלה בו בורא, שהוא ממלא אותו, שזה הוא, וזה מצב השלמות שאין יותר ממנו, ואז אני שמח.

תלמיד: הרגשת השלמות מכסה על ההרגשה שחסר לי?

ההרגשה שחסר לי משהו יכולה להישאר והיא לא פוגמת בזה שאני מרגיש את הבורא. צריכים כאן מאוד להבין זה את זה.

תלמיד: זה לא ברור פה, כי נאמר פה שהשכינה לא יכולה לשרות במקום חסר, במקום פגום, במקום עצב, אז אם חסר לי משהו, אם יש לי הרגשה שעדיין חסר לי משהו, איך יכולה להיות שמחה?

כי החסר הזה גם מביא לך שמחה, ואתה שמח אפילו במצב שחסר לך.

לאט לאט, לאחר כמה פסוקים הדברים האלה יהיו יותר ברורים, ואחר כך אנחנו נשכח מהם ושוב נביא אותם ונתחיל לברר עד שהם יתלבשו בנו ואנחנו נדע מהו המצב שהשמחה שורה בו.

שאלה: יש לי הרגשה שלפני החיבור או לפני שמקבלים מסך כמעט הכול זה רק סבל, ורק אחרי הגילוי אפשר להיות בשמחה. האם יש מקום לשמחה בחיינו לפני שרוכשים מסך, לפני הגילוי?

אנחנו רוצים מרגע הראשון שהולכים לגילוי הבורא להשתדל לזהות את המצב הזה כמצב שמחה. למה? כי אם אני בכלל לא מגלה שום מצב של שמחה, אז אין לי נקודה אחת אפילו, אפילו מגע קטן ביותר עם הבורא. אם אני נמצא במגע עם החברים, עם המורה, בלימוד כלשהו על רוחניות, זה כבר חייב להביא לי הרגשת שמחה. כל מגע קטן ביותר שאנחנו מחפשים חייב להביא לי שמחה.

שאלה: בבוקר ממש התרגשתי, התמלאתי שמחה לשמוע אותך ובאמת היה שיעור מיוחד מאוד. לפני שלמדנו קבלה הדאגות ממש העסיקו אותנו, ועכשיו כשיש דאגה, מפני שהבורא ממלא אותנו, הדאגה נהפכת לחסרת משמעות, והיא כאילו מתפוגגת, כי אנחנו קשורים למקור החיים.

אני מבין שאין לך עדיין שאלה ברורה, נחכה קצת, תחשבי, ובעוד זמן מה תוכלי לשאול בקיצור ולעניין.

קריין: קטע מספר 2.

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

זאת אומרת, השמחה לא יכולה להתגלות סתם במצב, היא צריכה לשרות בכלי שלם שיש בו שאלה ברורה ותשובה ברורה, ואז משני המצבים האלה מתגלה שמחה.

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה," על מנת להשפיע, "אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה." אנחנו יודעים עד כמה אנחנו יכולים ליהנות מהקליפות. "ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי" כמו שכתוב ""אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו" לאדם "שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה."

אם מתגלה לו שמחה שיבדוק האם השמחה היא נכונה או לא, על ידי זה שיפתח איזה חלק מתוך ספרי הקבלה ויקרא, רצוי חלק שלא כל כך היה מובן קודם, ואם הוא מבין יותר, אז סימן שיש לו עכשיו יותר קשר עם האלוהות.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מתווכחות איך עלינו לפעול, בדעת או מעל מהדעת. מה זו הדעת שעליה מדובר בקטע הזה, שצריך להשתמש בה במקרה של רצון טהור?

הכוונה לאותה הדעת שמופיעה בנו כתוצאה מהתקרבות לבורא, שכל שבו מאיר האור העליון.

שאלה: השאלה היתה למה נאמר שאין דעת בסטרא אחרא, וכנראה שזה מפני שיש לי הרבה מאוד דעת כשאני מתחבר עם החברים. אבל אני מבין שזו לא הדעת שמדובר עליה כאן, האם זה נכון?

כן.

שאלה: האם מקום השמחה זו השגה שהתחתון עולה למקום של העליון באמצעות החיסרון הנכון?

כן.

שאלה: איך הופכים שמחה מרשעים שמתגלים לשמחה משלמות, מעשיית נחת רוח לבורא, לחברים, לבריות?

רק על ידי עבודה בקבוצה. צריכים להחליף את הכלי, ולכן צריכים להיכנס לקבוצה, להתחבר איתם ובתוכם למצוא את השמחה הזו.

שאלה: אנחנו נוטים הרבה לדאוג לדברים חומריים, גשמיים, וזה בגלל שאנחנו משתוקקים, אנחנו שואפים לשמחה גדולה יותר ממה שיש לנו. איך לשלב תמיד את הצורה נכונה בין הניגודים?

צריכים לחפש את הניגודים ואחר כך לחפש במה הם קשורים ביניהם, ואז אנחנו נגיע למקום מגע ביניהם וזה יהיה מקום של השלמה ושמחה.

שאלה: האם יש איזו דוגמה שהאדם יוכל ישר לזהות אם זו שמחה אמיתית או קליפה?

כמו שהוא אומר שזה שמחה שמתגלה ממעשים טובים. אם יש בינינו קשר ואנחנו נמצאים בתוך הקשר ובקשר הזה אנחנו משיגים שמחה, זה נקרא "שמחה ממעשים טובים", הכול צריך להתגלות על רקע הקשר.

תלמידה: איך אפשר שאנחנו נרגיש לא נוח מהמצב הנוכחי, כי זה משהו שאנחנו צריכים לתקן, ולדרוש מהבורא את התיקון אבל להיות שמחים כי אנחנו שלמים עם מה שהוא שולח, עם כל מצב.

אבל הבורא נהנה מהעבודה. ברגע שאנחנו מבקשים מהבורא, אנחנו נותנים לו עבודה והוא נהנה מכל עבודה, מכל תיקון ותיקון. הבורא עושה את כל התיקונים, זה לא אנחנו. אף פעם אנחנו לא עושים תיקונים. הבורא עושה לנו רק קלקולים כדי שאנחנו נבקש ממנו תיקונים.

תלמידה: כשאני מרגישה לא בנוח במצב כלשהו שאני חווה, איך עדיין להיות בשמחה?

אני מרגיש איזה קלקול שלי ומייחס אותו לבורא כי הוא זה ששולח לי את כל הקלקולים. כשהוא אומר "בראתי יצר הרע", הוא מודה בזה, ואז אני אבקש ממנו, תהפוך את הרע הזה שעכשיו אני מגלה לטוב. אז אני שמח מזה שזיהיתי את הרע הזה ששייך לבורא, שהוא עשה את זה, אני שמח מזה שאני יכול לפנות אליו ואני פונה אליו ומבקש ממנו סליחה, בקשה, תודה, לא חשוב מה, אבל כבר אני פונה אליו שיתקן לי את העניינים האלה. את כל הקלקולים שבי הוא עשה והוא צריך לתקן.

שאלה: אז השמחה נוצרת רק מרגע שיש לנו קשר עם העליון, שמקשרים אליו את המצב?

השמחה מגיעה דווקא מגילוי הרשעים. כשאני מגלה את כל הרשעים שבי ופונה לבורא שיתקן אותם זו שמחה הכי גדולה, ואז אני נקרא שותף לבורא. אני מצאתי את הקלקולים האלה, את הרשעים הנסתרים, כמו שמשחקים במחבואים. ואז הוא מתקן אותם, ככה זה, אני מגלה והוא מתקן. ואז אני נקרא "צדיק" וגם הבורא נקרא "צדיק". כי אני מגלה שהוא עשה את הקלקולים האלה רק כדי ללמד אותי להיות חכם כמוהו, ואז אנחנו מבינים זה את זה.

שאלה: כתוב "הבירור הוא ב"דעת", כי בקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת". מה זה אומר לעשות את הבירור בדעת?

כמו שאנחנו אומרים בכל מקום, דרך הקבוצה ודרך הבורא. איך לקבוע את נקיות הרצון? אם זה נמצא בהתאמה לרצון הקבוצה ולרצון הבורא, קודם כלפי הקבוצה ואחרי זה כלפי הבורא, אז בצורה כזאת אנחנו מוודאים שהרצון שלנו נקי.

שאלה: אם אני רואה משהו שלילי בחבר ואני מבין שזה שלי ומתעלה מעל זה, האם זה לא תיקון זאת אומרת, אני מתייחס לזה כשלי, בכל זאת אני צריך לפנות לבורא?

כן, בכל זאת צריך לפנות לבורא, אבל זה כבר תיקון.

שאלה: במפגשים הראשוניים אנחנו מבקשים שיחברו בינינו בעשירייה, ואחר כך זה יוצר מצב של חיסרון. ואז אנחנו רוצים להרגיש שהבורא מחבר בינינו ולכן אנחנו שמחים?

כן נכון.

תלמידה: יש הרבה בעיות והתנגשויות יום יום במדינתי ברמה החברתית ויש לי הזדמנות דרך החסרונות שלי להיות בשמחה, ולבקש. האם זה נכון?

כן ודאי. את כל החסרונות בעולם יכולים לסלק, דרך קשר ושמחה עם הבורא.

שאלה: בקטע כתוב, שאם אנחנו בשמחה אז אנחנו יכולים בזמן קריאת התורה, כבר לבדוק אפילו אם אנחנו מבינות יותר או לא, ואם התקדמנו בלימוד שלנו. ואם אנו לא בשמחה, האם כדאי לנו לקרוא את המקורות, או שצריך קודם כל להגיע לשמחה ורק אחר כך להתחיל את התנועה?

גם כך וגם כך. בכל מצב לקנות תורה, מאמרים, ללמוד את חכמת הקבלה, לא צריך לפני זה להשיג שום דרגה של שמחה, אפשר ישר להתחיל ללמוד. והלימוד עצמו הוא כבר יעורר בך ביטחון, שמחה והתפעלות.

תלמידה: כלומר, שמחה זה קריטריון?

שמחה זה קריטריון לכך שאת קשורה לתורה בצורה נכונה.

שאלה: שמחה ממעשים טובים היא מובנת, אבל מה ההבדל בינה לבין השמחה של מפגש עם חברים?

יש לך שמחה מזה שאתה נפגש עם חברים. שכולם רוצים להתחבר, לדבר על מטרת הבריאה, מטרת החיים, לעשות לחיים, לאכול. תמיד זה צריך להיות יחד עם קצת משקה ואוכל, ולכן זו השמחה. השמחה מתחילה משמחה גופנית עד לשמחה רוחנית.

תלמיד: גם אם לא מנתחים את הסיבה לשמחה הזאת?

לא צריכה להיות סיבה יותר גדולה מזה, שאנחנו יושבים יחד ונהנים מחיבור.

תלמיד: אנחנו שמחים שאתה איתנו.

תודה לכם, בזכותכם.

קריין: קטע מספר 3.

"השמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

שאלה: שמחה זה סימן לגילוי הבורא בינינו. איך אנחנו יכולים תמיד להישאר במצב השמחה ולהגביר אותו?

העניין הוא שאם אנחנו משתוקקים לגילוי הבורא, כבר אנחנו צריכים להיות בשמחה, כי אנחנו קיבלנו את ההשתוקקות הזאת גם מהבורא. כבר מזה אנחנו צריכים להיות בשמחה. למי אנחנו משתוקקים, מה היא מטרת המקור של ההשתוקקות שלנו, למי אנחנו צריכים להתחבר וכן הלאה.

כל המצבים שהם קשורים, מכוונים, מקרבים אותנו לבורא, הם צריכים להזמין אצלנו שמחה, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". אני משתוקק לבורא, מפני שהוא עוד לפני כן גילה את ההשתוקקות שלו אלי, ולכן אני נמצא בשמחה. אם יש לי מחשבה אחת על הבורא, זה סימן שהוא שלח לי אותה. ואז אני בשמחה.

גיליתי את הקשר שלי עם הבורא, גיליתי שהוא פונה אלי, מה יכול להיות יותר גבוה, יותר גדול?

שאלה: כשאני משתוקק לבורא, האם זה אומר שאני מאמין שהתפילות שלי יתקבלו, או האם האור עדיין יבוא אלי, גם אם אני לא מאמין שהתפילות שלי יישמעו על ידי הבורא?

אם אתה מקבל השתוקקות לבורא, סימן שהבורא מזמין אותך, פשוט מאוד. לך עם זה הלאה ותגלה יותר.

שאלה: כתוב השמחה מתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. אנחנו לומדים שמ"ן זה בקשה, תפילה, ומעשים טובים זאת הידיעה שלנו. האם זה אותו דבר, או שיש פה הבדל?

לא. מעשים טובים יכולים להיות הסיבה לזה שאדם אחר כך עושה כל מיני פעולות, ומ"ן זה גילוי החיסרון, שהוא גם סימן של פעולה טובה, אקטיבית.

שאלה: אי אפשר לתאר איך אדם יכול להיות בשלמות, אם ברגע הבא בכל אופן יצוץ איזה רצון שישר יוציא אותו מהשלמות. אז לא ברור מה זאת המידה של השלמות, זה משהו קבוע או שכל הזמן משתנה?

משתנה כל הזמן. בכלל ברוחניות כל הזמן יש שינויים, כיוון שזה בנוי לא על הרוחני ולא על הגשמי, אלא על השילוב ביניהם.

מתגלה כלי חדש ולכן ההרגשה בו היא תמיד שונה. עד שאנחנו מתחילים להשוות בין הכלים, בין המצבים, זה לוקח לנו זמן וצריך להיות ניסיון בזה.

שאלה: השמחה הכי גדולה שלנו זה קשר עם הבורא, אבל המקשר בינינו לבורא זה אתה, לכן עכשיו ברגע זה אנחנו מתפללים לבורא, עם כל הכלי העולמי, לבריאותך. ושתהיה איתנו עוד הרבה שנים, רב יקר. אנחנו אוהבים אותך מאוד, שמחת הבורא.

תודה רבה, אני אעשה את המיטב.

שאלה: אני עדיין לא יודע מה זה הגילוי. והאם לפני הגילוי יכולה להיות שמחה או לא?

כן. אפילו אדם שעוד לא הגיע לגילוי הבורא, אבל מתוך זה שיש לו משיכה לבורא, הוא כבר צריך להיות בשמחה. זה נקרא "שמחה ממעשים טובים".

שאלה: האם האדם לא מבטל את הרצון שלו להיות בקשר עם הבורא בזמן הנפילה, או שמצד הבורא הקשר נשמר?

קודם כל הרי מתוך החלטתו האדם לא נופל, הבורא הוא שמפיל אותו מטה. והאדם צריך להבין שזה מגיע מהבורא, כי הוא לא מתנתק מהבורא, אחרת הוא עובד אלוהים אחרים, והרי הכול מגיע מהבורא. עכשיו מה השאלה? למה הבורא הוריד אותו מדרגתו, כדי להצדיק את הבורא ולהתחבר עימו במדרגה חדשה. ומזה האדם שמרגיש את עצמו רע, הוא מגיע לזה שהוא מרגיש טוב.

שאלה: כלומר מצד האדם הקשר גם נשמר, גם אם פונה לצד אחר מהבורא נכון?

כן.

שאלה: האם המצב של דעת דקדושה זה שמחה?

כן.

תלמיד: יש כל מיני מצבים שאנחנו מגיעים אליהם, למשל גילוי הרע זה לא משהו שעשיתי כדי לגלות אותו, זה לא משהו שמגיע מהעבודה מעל הדעת שלי, אלא זה משהו שמתגלה בי פתאום ואני שמח שאני רשע. האם זו עבודה של הבורא?

ודאי. הכול זו עבודה של הבורא.

תלמיד: האם זו גם דעת דקדושה למרות שזו לא העבודה שלי?

איפה אתה רואה את העבודה שלך בכלל?

תלמיד: כשאני עושה התגברות.

איזו התגברות עשית פעם?

תלמיד: מתגלה מצב של פירוד ואני לא מכיר עדיין שזה מצב שהבורא עושה לי, אני חושב שאני עושה התגברות ומעלה מ"ן על המצב הזה. בסופו של דבר אני מקבל את זה שהמצב הזה מגיע מהבורא, ואני שמח בתוך הדעת שלי שזה מגיע מהבורא, אבל המצב הראשוני בא ממני. אבל יש לפעמים שאני לא מרגיש את המצב הראשוני הזה שהוא בא ממני אלא אני מקבל אותו מהבורא. אלו שני מצבים שונים. האם שניהם הם אותה דעת דקדושה?

הם עדיין בלי דעת דקדושה, כי אתה לא מבין איפה אתה נמצא, מבלבלים אותך בינתיים מהשמיים, כמו ילד קטן.

שאלה: אנחנו לאחרונה בעשירייה מגיעות לשמחה גדולה מהתפילה שלנו, אני מפחדת שיהיו לנו קליפות מהשמחה הזאת. איך להעלות מהר את התפילה ולזרוק את הקליפות?

תראו יותר את השיעורים שלנו, תעברו על החומרים שאנחנו לומדים עכשיו, ותראו עד כמה כל זה נרשם אל תוך המצב שלכם.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי." 

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991) 

שאלה: זה באמת אושר גדול להתחבר עם החברות, אבל אני רואה שאני לא יכולה לעשות מקום בליבי לחברות ולשום דבר מלבד לעצמי, והמצב הזה גורם לי לייסורים מאוד גדולים. איך אני צריכה להתחבר עם החברות למרות זאת?

תלוי במצב שבו האדם נמצא. תנסי להרגיש איתן יחד. תנסי להרגיש שאתן מתרחקות זו מזו ומתחברות, מתרחקות ומתחברות, תעשי כמה שינויים כאלה. זה כמו שאנחנו עושים בצק ולשים אותו וכך אנחנו אופים לחם, זאת העבודה שלנו. אותו דבר בינינו בקבוצה, מתקרבים, מתרחקים, יותר פנימה, יותר החוצה. על ידי זה אנחנו מתחילים לקבל הבחנות מה זה להיות בחיבור, מה זה להיות בניתוק, בריחוק, ביותר התקרבות, כל המצבים האלה בונים בנו רגשות נכונים, ואנחנו יכולים לתת להם אפילו מספרים, מדרגות. כך אנחנו בסופו של דבר מתקרבים זה אל זה עד שמגיעים לקרבה ולשמחה.

שאלה: אנחנו מאוד שמחים עם הימים האלה שמתקרבים, עם המפגשים, ויש לנו גם חשש מלשכוח את השמחה של הבורא. איך לתת לבורא את השמחה הגדולה ביותר בהזדמנות הזו שהוא נתן לנו להיפגש כאן בבית שלנו?

אני חושב שפשוט לפתוח את הלב, להתחבר בלבבות ולהגיש את הלב המשותף הזה לבורא - תיכנס לליבנו, תמלא אותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים להרגיש, אנחנו לא יכולים לחלום על מצב שהוא יותר מזה. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה לנו - לב משותף, בטוח, שאנחנו פותחים אותו לקבלתך.

שאלה: איזה חיישן בתוכי מרגיש את החיסרון של השלמות? לקנקן יש גבול, הקנקן מתמלא ובקצה שלו יש סימן שהוא מלא. מה בתוכי אומר שעדיין אין לי מספיק בכדי להיות בשלמות?

שמחה. אם אדם נמצא בשמחה, לפחות בינתיים זה נקרא שהוא נמצא במצב שלם. יש מאמר בשמעתי נ"ח, "שמחה היא תוצאה ממעשים טובים".

שאלה: כתוב כאן ש"הברוך מידבק בברוך ומרגיש שלמות". מה זה אומר "ברוך"? מה זה אומר שהבורא ברך אותו והוא מרגיש שלמות?

הוא מרגיש את הבורא.

תלמידה: האם בשלמות הוא גם מרגיש שלמות?

כן.

שאלה: אמרת שצריך להתחכך בלבבות וזה סימן לרצינות בעבודה, וגם צריך לעזור לחברות, אפילו להיות במקומן ולהרגיש אותן. כשאני נמצאת במקום של עליית מ"ן, האם אני מבקשת עבורן שהן גם ירגישו את זה, או שזה מצב קבוע שלי, איזה סימן של דבקות?

רצוי שזה יהיה קבוע.

תלמידה: האם אני מרגישה שאני נמצאת גם במקום החברה?

כן.

שאלה: מה זה להשפיע? למה אפשר להשוות את זה? איך אפשר להבין מה זו השפעה?

השפעה היא לגרום טוב לזולת.

שאלה: המחשבה על הבורא מעדנת את הרצון של התחתונים וגורמת לאדם לאבד שליטה על המצב. האם הגישה הזאת מגבירה למעשה את החיבור?

כן.

תלמידה: נראה כאילו הדברים לא מתחברים.

תחשבי יותר והם יתחברו.

שאלה: איך במצב האגו שלנו לא נאבד את הקשר עם העשירייה?

לא חשוב באיזו דרגה האגו, אני צריך להיות בכל זאת בתוך העשירייה. נכנסתי פעם אחת לעשירייה, זהו, אחרי זה אני רק מחזק את הקשר איתה, אין לי שום כיוון אחר מלבד זה.

תלמידה: אם אני מגיעה לכאלה נסיבות שפיזית אני לא יכולה לשמור על קשר עם העשירייה, איך להחזיק את הקשר באופן פנימי? כי המשיכה לרוחניות היא עדינה, שברירית, ויש פחד לאבד אותה.

את צריכה להיות כל הזמן בהשתוקקות הזאת דרך החברות וכלפי מטרה אחת, שבה את, כל החברות והבורא מתחברים לאחד, ואת זה עליך להחזיק כל הזמן כנגד עינייך. ואז לא יהיו שום בעיות, כיוון שהכול זו מטרה אחת קונקרטית.

שאלה: איך לקשר יחד שמחה ורצינות? לפעמים השמחה יכולה להתפרש כקלות ראש.

זה נכון. אבל אם השמחה מכוונת לזה שאני אתקרב לחברים ולבורא, אז זאת שמחה מאוד רצינית כיוון שהיא מתעוררת מתוך העבודה הפנימית, על פני המתח הפנימי, כנגד האגו. כלומר כאן מתעוררים, נכללים, כוחות פנימיים אדירים. לכן תחזיקו אחת באחרת ותתקדמו.

שאלה: יש לי שמחה גדולה מזה שהבורא נתן לי חיסרון לרוחניות, אבל עם זאת יש לי צער גדול שלהמון אנשים הוא לא נתן את החיסרון הזה.

אין זכות להצטער על זה, זה לא עניינך. את מצרה על הבורא למה הוא לא נותן לאנשים משהו אחר. מה שהוא נותן צריך להצדיק לחלוטין. אם הוא לא נותן, אז זה אומר שגם לא צריך.

זאת בעיה שכיחה אצל מתחילים. אל תיכנסו לעבודת הבורא, מה שהוא עושה הוא עושה, תצדיקו כל פעולה שלו בהשתתפות שלכם.

(סוף השיעור)