שיעור בוקר 07.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 56,

מאמר "אתם נצבים היום כולכם"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 56, מאמר "אתם נצבים היום כולכם".

אתם נצבים היום כולכם

תשמ"ד - מאמר י"ט
1984 - מאמר 19

"המפורשים שואלים על מה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל", שמתחיל בלשון רבים "אתם", ומסיים בלשון יחיד "כל איש ישראל". הנה המחבר הספר "המאור ושמש" מתרץ, שבזה שאומר בלשון רבים ובלשון יחיד, מרמז בזה על ענין של אהבת חברים. שעל ידי זה שיש בכם "ראשיכם, שבטיכם, וכו'", ומכל מקום כל אחד אינו רואה אצלו יותר מעלה מכל איש ישראל, אלא כולם שוים, בזה שאין אחד מקטרג על השני. לכן גם מלמעלה גם כן מתנהגים כן במידה כנגד מידה. לכן מושפע למטה כל טוב.

הנה לפי דרכנו, שלומדים הכל על נושא אחד, יוצא הענין כך. האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע.

ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה. היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.

היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל. דהיינו שיש הרבה פעמים, שגם הוא מרגיש טעם בעבודה, ולפעמים הוא מרגיש, שהוא בבחינת "ראשיכם". זאת אומרת, שלפעמים הוא חושב, שעכשיו הוא בא לידי מדרגה, שעוד אין באפשרותו מציאות, שיוכל לרדת למצב של שפלות. שפירושו הוא, למצב, שאם הוא רוצה לעסוק בעבודת ה', הוא צריך לעשות מאמץ גדול להכריח את גופו. שאז, מה שהוא עושה, הוא בכפיה, משום שאין לו שום חפץ בעבודה, אלא שהגוף רוצה רק במנוחה, שלא איכפת לו שום דבר.

אלא שאז הוא מרגיש, שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שאין דבר אחר בעולם, אלא לעסוק בעמ"נ להשפיע. ואז בטח שיש לו טעם בעבודה. ואז כשמסתכל על המצבים הקודמים שהיו לו, הוא לא יכול להבין עכשיו, כשהוא במצב עליה. לכן לפי כל החשבונות, הוא מחליט, שעכשיו כבר אין שום מציאות, שתהיה לו פעם ירידה.

אבל לפעמים, אחר יום, או אחרי שעה, או אחר כמה דקות, הוא יורד למצב של שפלות. עד כדי כך, שהוא לא מרגיש על המקום, שנפל ממצב העליה שלו ל"עומקא דתהום רבה". אלא לפעמים, אחר שעה או שעתיים, פתאום הוא רואה, שנפל מרום המעלות. היינו ממה שהיה מקודם בטוח שהוא גבר בגברים, הוא נמצא כמו כל איש ישראל, היינו כמו עמך. ומתחיל אז לחשוב עצות בנפשו, ומה עלי עכשיו לעשות, איך אני יכול להרים את עצמי שוב למצב של גדלות, שהיה לי.

אז האדם צריך ללכת על דרך האמת. היינו לומר, שמה שאני נמצא עכשיו בתכלית השפלות, זאת אומרת, שמשמים זרקו אותי בכוונה תחילה, בכדי שאני אדע, אם אני באמת רוצה לעבוד עבודת הקודש מטעם להשפיע, או שאני רוצה להיות עובד ה' מטעם שענין זה מספק לי יותר משאר דברים.

ואז, אם האדם יכול לומר, שאני רוצה עכשיו לעבוד בעל מנת להשפיע, ואין אני רוצה לעבוד עבודת הקודש בעמ"נ שאני אקבל איזה סיפוק בעבודה, אלא זה לבד מספיק לי, בזה שאני עובד עבודת הקודש כמו כל איש ישראל, שהולך להתפלל או ללמוד איזה שיעור בדף היומי, ואין לו זמן לחשוב אז על איזו כוונה הוא לומד או מתפלל, אלא הוא מקיים פשוט מעשה בלי שום כוונה מיוחדת, אז הוא נכנס שוב לעבודת הקודש, משום שהוא רוצה עכשיו להיות פשוט עובד ה' בלי שום תנאים מוקדמים.

וזה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים פחות מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל איש ישראל הפשוט. היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".

זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי", אז הקב"ה כורת עמו ברית.

שענין כריתת ברית, פירוש אאמו"ר זצ"ל, שבזמן ששני אנשים רואים, שהם אוהבים זה את זה, אז הם כורתים ברית ביניהם, שהם ישארו באהבתם לתמיד. ושאל, אם הם אוהבים זה את זה, ומבינים שאהבה לא תפסוק מהם, אם כן הברית הזה למה לי. ולשם מה הם עושים את הברית הזה, היינו לאיזו תועלת. זאת אומרת, מה הם מרויחים בזה שעשו ענין של כריתת ברית. אם זה סתם טקס או שזה לאיזו תועלת.

ואמר, שענין כריתת ברית הוא, שכמו שעכשיו הם מבינים, שכדאי להם, שכל אחד יאהב את השני, משום הסיבות שהם רואים עכשיו, שכל אחד מרגיש את השני, שהוא דואג רק לטובתו, אז הם כורתים ברית. שכמו שעכשיו אין לאף אחד שום טענות לחבירו, אחרת לא היו עושים כריתת ברית, אז הם אומרים אחד להשני, שכדאי לנו לעשות כריתת ברית אחד ולתמיד. היינו באם שיהיה חס ושלום מצב, שיהיו טענות אחד להשני, שאז כל אחד יזכור את הכריתת ברית, שעשו אז בזמן שאהבה היתה מגולה בין שניהם.

כמו כן עכשיו, שאף על פי שהם לא מרגישים את שיעור האהבה כמו שהיה אז, מכל מקום הם מעוררים את האהבה הישנה, ולא מסתכלים על המצב שבו הם נמצאים עכשיו, והם חוזרים לעשות טובות זה לזה. וזהו שמועיל את ענין כריתת ברית. היינו אפילו בזמן שאהבה שהיתה ביניהם, פג טעמה, אבל מטעם שעשו את הכריתת ברית, יש להם כח לחזור ולעורר את האהבה, שהיתה להם מהעבר, המאירה, ומכניסים זה שוב לתוך העתיד.

נמצא לפי זה, עיקר הכריתת ברית, הוא לצורך העתיד. שהוא כעין חוזה שעושים, שלא יוכלו להתחרט במקום, שיראו, שאין עוד קשר האהבה כמו שהיה. שבשביל האהבה זו היה להם תענוג גדול, בזמן שכל אחד היה עושה טובות כל אחד להשני. ועכשיו, שנתקלקלה האהבה, נמשך מזה, שאין כוחות, שמי שהוא יכול לעשות משהו לטובת הזולת.

ואם הם כן רוצים לעשות משהו לטובת חבירו, אז הם צריכים להסתכל על כריתת ברית שהיתה להם אז, ומזה הם צריכים לבנות מחדש את האהבה. היינו כמו שהאדם שעשה חוזה עם חבירו, אז החוזה מקשר אותם, שלא יוכלו להתפרד אחד מהשני.

היוצא מזה הוא, כנ"ל "אתם נצבים היום כולכם". היינו שחושב פרטים, היינו "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל". היינו שמכל מדרגות הגבוהות שהיו לו, נחשב אצלו עכשיו, שהוא נמצא במצב של "כל איש ישראל". והוא מקבל על עצמו המצב הזה, כמו בהמצב שהיו לו מצבים טובים לפי דעתו. ואומר, אני עושה את שלי, וה' מה שהוא רוצה לתת לי אני מסכים, ואין לי שום בקורת. אז הוא זוכה לכריתת ברית, כנ"ל. זאת אומרת, שהקשר נשאר לתמידות, משום שה' כרת ברית עמו לנצחיות.

ולפי הנ"ל יש לפרש הפסוק (נצבים) "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". ויש להבין מה בא הפסוק להשמיענו. אין לומר, שבא להשמיענו, שהנסתר אין אנו יודעים, רק ה' יודע. אי אפשר לומר כך, כי בלי הפסוק אנו רואים, שאין אנו יודעים מה שנסתר מאתנו. אם כן, מה בא הפסוק להשמיענו.

אלא שידוע, שיש דבר הנסתר ודבר הנגלה. שפירושו, חלק המעשה מה שאנו עושים, את זה אנו רואים, אם אנו עושים אם לא. ואם הגוף לא רוצה לעשות את המצוה, יש עצה, שהאדם יכוף את עצמו, שמוכרח לעשות את המצוה בעל כורחך. נמצא, שעל דבר נגלה שייך לומר כפיה.

דבר הנסתר הוא הכוונה של המצוה. את זה אין אדם יכול לראות, מה שהשני מכוון בעת עשיתו. וכן האדם בעצמו, שהוא בעל המעשה, גם כן לא יכול לדעת, אם הוא לא מרמה את עצמו בעת עשיתו. הוא חושב, שאין לו שום כוונה אחרת, אלא כולו לה'. מה שאין כן בחינת המעשה נקרא "חלק הנגלה". לא שייך לומר, שהאדם מרמה את עצמו, שהוא חושב שמניח תפילין ובאמת זה לא תפילין, או שאשה יכולה לרמות את עצמה, שמדליקה נרות של שבת, ובאמת לא מדליקה.

מה שאין כן בבחינת הכוונה, כן שייך לומר, שהאדם מרמה את עצמו. הוא חושב, שעושה לשמה, ובאמת הוא כולו שלא לשמה. וכמו כן לא שייך לומר כפיה, שאין יכול לכוף את מחשבתו, שיחשוב מה שהוא רוצה. כי בדברים השייכים להרגשה או לידע, אין לאדם שום שליטה, שיכוף את שכלו, שיבין אחרת מכפי שהוא מבין, או אחרת מכפי שהוא מרגיש.

ובזה נבין את הענין הנ"ל, שאנו אין לנו אלא רק לעשות את חלק המעשה, שזה נקרא "הנגלות לנו ולבנינו, לעשות את כל דברי התורה הזאת", שאנו מצווים על המעשה. זאת אומרת, על המעשה אנו מצווים לעשות, אפילו על דרך הכפיה.

ועל הכוונה, שנקראת "חלק הנסתר", שבזה אין להאדם שום דיעה ושליטה. אם כן, מה עלינו לעשות, שגם חלק הנסתר נוכל לקיים. ובזה יש לו להאדם רק לעשות תמיד בדיקה, היינו לבדוק את עצמו, אם באמת הוא עושה הכל בעל מנת להשפיע, או על מנת להשפיע הגוף מתנגד. וכפי שיעור שהוא מרגיש, שהוא רחוק מזה, אז אם הוא רואה, שאין הוא מסוגל מצד עצמו לעשות שום דבר. היות מה שהוא חושב לעשות כמה עצות, בכדי שתהיה לו יכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, לא עוזר לו.

ועל זה בא הפסוק להשמיענו, שענין זה דלשמה, הנקרא "חלק הנסתר", זה שייך לה' אלקינו. היינו שרק ה' יכול לעזור לו, והוא בעצמו אין שום אפשרות שתהיה לו מציאות, שאין זה ביד האדם, כי זה למעלה מהטבע. לכן אומר הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו", היינו שזה שייך אליו, שה' צריך לתת את הכח הזה, הנקרא "להשפיע".

וזה שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו".

ענין "מבקש להמיתו" פירושו, שרוצה שהאדם יעשה הכל בעמ"נ לקבל, שזה נקרא, שהוא נפרד מחיי החיים. וממילא נשארו בהמות. וזה שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא, ש"מוות" נקרא, אם כונתו הוא לקבל, נחשבת זה לבחינת פירוד. ובכדי לזכות לבחינת דביקות, זאת אומרת, לזכות לכח של השפעה, שיהיה לו דבר זה, רק הקב"ה יכול לתת לו, ולא בידי אדם להשיג זאת.

וזה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו". ומזה שביארנו, נבין את הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות", שרק בחינת המעשה שייך לנו לעשות, וחלק הנסתר הוא על ה' לעשות.

אבל גם על חלק הנסתר, גם כן יש לנו לעשות משהו, בכדי שה' יתן לנו את חלק הנסתר. וזהו לפי הכלל, שלכל דבר אנו צריכים אתערותא דלתתא. והענין הוא כך, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי", שפירושו, ש"אין מילוי בלי חסרון", שאין אתה יכול להכניס משהו, אם אין לך מקום ריק, שאז אתה מכניס מה שרוצה. אבל אם אין מקום חסרון, היינו מקום ריק, איך אנו יכולים להכניס משהו.

אי לזאת, אנו צריכים מקודם לראות, שחסר לנו את ענין הכלי דהשפעה, המכונה "רצון להשפיע". וזה הוא האור שלנו. וכמו שביארנו במאמרים הקודמים, שעיקר השכר שלנו הוא אם אנו משיגים את הרצון להשפיע, המכונה "אור חוזר", כמו שמובא (בפתיחה הכוללת של ספר "עץ החיים" עם פירוש "פנים מסבירות") "שכל השכר, שאנו מקווים, הוא האור חוזר", עיין שם.

לכן, אם הרצון להשפיע נקרא "האור", אז חיסרון זה, שהוא רואה, שאין לו הכח דלהשפיע, נקרא "כלי". והוא מרגיש שזה חסר לו, זאת אומרת, שהוא רואה מה שהוא מפסיד, על ידי זה שאין לו הכח הזה, שנקרא "כח השפעה". לכן כפי הרגשתו, כך מתרשם אצלו החיסרון. וזה נקרא "כלי" ו"מקום ריק", שבמקום הזה, שחסר לו כח דהשפעה, יש עכשיו מקום שיכול לכנס את המילוי הזה. וזה נקרא ש"האור בא לתוך הכלי".

אבל צריכים לדעת, בכדי לקבל הכלי הזה הוא עבודה רבה. היות שיש לנו כלים, הנקראים "חסרונות", שאנו רוצים למלאות אותם, שהם נקראים "כלים של אהבה עצמית", שאנו רוצים לקבל מילוי. והם כלים חשובים מאוד, כי הכלים האלו באים מצד הבורא, שהוא ברא אותם יש מאין, מצד היותו רוצה להטיב לנבראיו, היינו שהיה רוצה לתת מילוי. ואיך אפשר לתת מילוי, אם אין מקום להכניס את המילוי. לכן ברא יש מאין הכלים האלו, בכדי לתת להם הטוב והעונג. נמצא, שזה הוא עיקר הכלי שברא הקב"ה.

אבל מצד שהכלי הזה הנקרא "רצון לקבל", חשק שתהיה לו השתוות הצורה, המכונה "דביקות בה'", לכן הכלי הזו נפסלה מלהיות כלי קבלה על שפע עליון. וצריכים עתה לכלי קבלה חדשה, המתלבשת בכלי הקודמת. ורק על ידי שניהם, היינו ע"י שהרצון להשפיע מתלבש בהרצון לקבל, אז הכלי הזו ראויה לקבל.

היוצא מזה, כמו שהכלי הקודמת, שנקראת "רצון לקבל", באה מצד המאציל, ואין להתחתון שום חלק בעבודת הרצון לקבל, אלא שהכל בא מצד המאציל, כמו כן הכלי השניה, שנקראת "רצון להשפיע", גם כן באה מצד המאציל לבדו, ואין התחתון יכול להוסיף, דוגמת הכלי הראשונה, שנקרא "רצון לקבל". אלא ההפרש הוא בזה, שלהכלי דלהשפיע מוכרחת להיות מקודם דרישה מצד התחתון, שהוא מבקש מה', שיתן לו את הכלי החדשה, מה שאין כן הכלי הראשונה, שבאה לו בלי שום התעוררות מצד התחתון."

שאלה: רב"ש כותב, "שרק בחינת המעשה שייך לנו לעשות, וחלק הנסתר הוא על ה' לעשות." איך אפשר כך להגיע להשפעה? מה זאת אומרת חלק המעשה שאנחנו יכולים לעשות?

אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות וזה נקרא מעשה, והכוונה מגיעה מלמעלה.

תלמיד: מהם המעשים שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לבחינת ההשפעה ובלי שנעשה לא תהיה השפעה, וכמובן מהי הברית שעליה הוא מדבר פה. איך אפשר לכרות ברית עם ה' אם אני עדיין נמצא במעשים פשוטים, לא השפעה ולא כלום?

כאילו שאתה מתכוון, חושב להגיע לזה. זה כבר משהו, אתה כבר מכוון את עצמך.

תלמיד: מהי הפעולה הכי חשובה כדי להגיע לאותה ברית, להתעסק פחות במעשים פשוטים ולהגיע באמת למה שרב"ש אומר פה, לבטל את עצמך ולעשות עבודת כפייה. כי אני שומע שיש כאן כפייה, על איזו כפייה הוא מדבר? אני כופה על עצמי?

כן.

תלמיד: מה אני כופה על עצמי?

לרצות להתחבר לאחרים.

תלמיד: זה נקרא כפייה?

בטח. האם יש לך רצון להתכופף כלפי האחרים?

תלמיד: ממש לא.

אבל כאן אתה תצטרך.

תלמיד: מי יכול לעזור לי להגיע לזה?

הבורא.

תלמיד: והחברים?

גם החברים, אבל הבורא מתחיל.

שאלה: רב"ש מתאר בהתחלה מצב שמרגישים שאף פעם לא תהיה נפילה, ואז פתאום האדם מרגיש את עצמו נופל למקום נמוך שבו אין כוחות. האם המצבים האלה של הנפילה הם דווקא דוגמה לזה שאנחנו פועלים בהשפעה? שאם עושים איזו פעולה בהשפעה אין שום כוחות?

כן.

תלמיד: וגם את הפעולות בכפייה קשה לנו מאוד לבצע כשאנחנו באותם מצבים?

אנחנו לא יכולים, אנחנו עושים מה שמסוגלים לכיוון ההשפעה, החיבור, והבורא מבצע את הפעולות.

תלמיד: אז במצבי הירידה האלה אפשר לראות דוגמה מה זה להשפיע כשאין לך באמת כוחות לקבל, אין לך כלום?

כן.

שאלה: רב"ש מתאר איזו טכניקה, שאנשים אוהבים אחד את האחר ואז הם כורתים ברית לעתיד, וכשהאהבה נחלשת הם מעוררים את האהבה שהייתה להם פעם ומשתמשים לעתיד.

כן.

תלמיד: לא הבנתי איך פרקטית לעשות את זה. איך אפשר לעורר את מה שנכבה בעזרת הברית, להידלק ולהמשיך הלאה?

זה מגיע דרך הבורא, "וכרת עימו הברית".

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות את זה בעשירייה?

אתם יכולים לעשות את זה ביניכם עם הבורא, אבל לבד לא.

תלמיד: אז לבקש לעורר את מה שנכבה, להיזכר במה שהיה פעם?

לא צריכים להיזכר, צריכים למשוך את החברים לחיבור עם הבורא, והבורא כביכול מקיים את החיבור.

תלמיד: ואיפה הברית? הברית היא עם הבורא?

זה בדיוק כך, שומר הברית.

שאלה: נגיד שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו מרגישים איזה חיבור ואז זוכרים את העצה הזאת שאומרת "תכרתו ברית עכשיו". זה בזמן שאנחנו מרגישים חיבור או לא?

כן, ודאי שברית כורתים מתי שמרגישים שיכולים לסדר אותה, לכרות.

תלמיד: רב"ש כותב פה שצריך להכניס משהו לתוך העתיד. עתיד זה המצבים הבאים, שבהם יש יותר רצון לקבל.

כן.

תלמיד: איך מכניסים משהו לתוך העתיד?

זה אפשרי רק למי שיש שליטה על העתיד, שזה הבורא.

תלמיד: אז בעתיד נגיע לאיזושהי נקודה ששם נצטרך לבקש מהבורא שיעזור לנו ויעלה אותנו מעל הרצון לקבל החדש?

כבר עכשיו אתה צריך לבקש מהבורא, בנקודה הזאת. אתה אומר, כשבעתיד אני אגיע לזה, ועכשיו אתה קיים בכוח שלך?

תלמיד: בדיוק, הגענו עכשיו למצב החיבור כי ביקשנו, קיבלנו כוחות. ועכשיו אנחנו נמצאים ברמה מסוימת ואנחנו יודעים שבשלב הבא יעלה הרצון לקבל ואנחנו נרגיש פירוד במקום חיבור, ואז שוב נצטרך לבקש תוספת כוח כדי להתעלות מעל הפירוד.

נגיד שזה כך.

תלמיד: כשמגיעים לאותה נקודה לפעמים מרגישים שאין כוח לבקש ואי אפשר לבקש. זה מפני שלא כרתנו ברית?

כנראה.

תלמיד: זה מה שאני שואל, איך כורתים ברית כך שבאותה נקודה כן נבקש ונצליח לקבל כוחות?

אני צריך חיבור עם החברים ומתוך החיבור איתם אני יכול להתחבר לבורא ולבקש מהבורא גם ברית, ואז מגיעים לחברה שלמה.

תלמיד: במצב הנוכחי.

כן, זה תמיד כך.

תלמיד: אני אשאל מהכיוון השני, כשמגיע המצב הבא, מצב הכבדות וכן כרתנו ברית, אז הברית נותנת רק ידיעה שהנה עכשיו אנחנו במצב שבא מהבורא ועכשיו אנחנו צריכים לבקש, כי הכוחות הם גם כך מהבורא. מה נותנת הברית בנקודה הבאה?

הברית נותנת לנו נקודה שכלפיה אנחנו מודדים את עצמנו ממה נפלנו, וכך להתקדם. תהיה לנו הרגשת הרע.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מרגישים שנמצאים במצב ירוד יותר מקודם, ובמצב הזה מבינים שצריכים לעלות, צריכים לבקש, לקבל כוחות.

כן, אולי.

תלמיד: במצב הזה לפעמים מרגישים שפשוט יורדים ממנו ולפעמים כן מצליחים להפוך אותו לעלייה.

כן.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה תלוי בנו, אם זאת ירידה לצורך עלייה או שזאת ירידה בפני עצמה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזו תהיה ירידה לצורך עלייה?

תלוי איך אנחנו מכינים את עצמנו, האם כבר במצב העלייה דיברנו על כך שאנחנו מוכנים למצב הירידה - מה יגיע ובאיזו צורה, איך נתגבר, איך נתחבר, איך נתפלל, איך נקשור את עצמנו מביננו לבורא, ואיך נשתמש דווקא במצב הירידה כדי להפוך את הירידה לעלייה.

תלמיד: דיברנו זה דיברנו.

זה לא כמו שנראה לך, אנחנו רוצים להשתמש בירידה כך שהיא תהיה עלייה.

תלמיד: באופן פרקטי, נגיד היה לנו כנס והרגשנו בו עלייה. אחרי הכנס מגיע מצב של עבודה, וגם קיבלנו ממך תזכורת "הנה יש לכם הזדמנות". אם כרתנו ברית בכנס או לא, אז האם עכשיו הכול קבוע מראש וכבר ידוע אם נצליח או לא, או שעכשיו אנחנו צריכים לעשות איזושהי עבודה ועכשיו יש לנו בחירה? מתי הבחירה, בכנס או עכשיו?

עכשיו.

תלמיד: אבל הוא כותב שהברית היא לעתיד.

בדיוק מהכנס לעתיד, לזמן הבא.

שאלה: מורגש שעכשיו יש לנו באמת את האפשרות, כמו שהוא כותב במאמר, לעשות עבודה בעל מנת להשפיע דווקא כשאין לנו טעם בהשפעה, דווקא כשאנחנו מרגישים איזו ירידה.

כן.

תלמיד: הוא כתב שרצון להשפיע הוא אור חוזר. יש פה איזה היפוך שאני לא מבין. לרצון להשפיע שהוא כלי, חיסרון, הוא קורא אור, שזה בעצם מילוי. אבל על האור החוזר אמור להתלבש האור הישר, כלומר המילוי האמיתי. איך כלי הוא גם אור?

הכול תלוי על מי אנחנו מדברים, באיזו פעולה מדובר, ולמי משייכים את הפעולה ואת הרצון. לכן זה לא שהנברא לא יכול להיות מקור האור, הוא יכול.

תלמיד: לכן הוא קורא לזה אור חוזר כי זה לא באמת אור, אנחנו לא יכולים לספק את האור אלא אנחנו מביאים את הכלי, את החיסרון ואת ההשתוקקות.

אבל האור החוזר הזה ממלא את הבורא.

תלמיד: זו הנתינה שלנו כלפי הבורא.

כן.

תלמיד: דווקא עכשיו יש לנו הזדמנות ממש מיוחדת לתת אור חוזר, כשאנחנו לא מרגישים טעם, לקחת את כל הכלי העולמי ולעשות את מה שהוא כתב "אתם נצבים כולכם היום". כל המצבים של הכנס ושל העלייה שהיו לנו, ועכשיו שכביכול יש לנו ירידה שהיא בעצם הזדמנות לעלייה יותר גדולה, אם נממש את זה עכשיו ממש ברצון חזק ביחד, אז האם נעלה יותר גבוה מהכנס?

ודאי.

תלמיד: זו ממש הזדמנות נהדרת.

כן.

שאלה: מי בעל הבית על הכוונה, האדם או הבורא?

איך אתה חושב? כבר יש לך ספקות.

תלמיד: הכוונה תמיד בורחת, תוך שנייה היא נעלמת. לאן הכוונה תמיד בורחת?

זה כדי שתחדש אותה. היא לא בורחת אלא היא נותנת לך הזדמנות לחדש אותה בצורה יותר מדויקת ויציבה.

תלמיד: אדם שמגיע לפה, שמתעוררת בו נקודה שבלב, האם יש לו זיקה להשפעה, האם הוא רוצה להשפיע?

בפנים ודאי, אבל הוא לא מרגיש זאת. לכל מי שנמצא כאן יש נקודה שבלב, אבל היא נמצאת עמוק בפנים או שהיא כבר ממש צפה.

תלמיד: זאת פעולה שמורגש שהיא תמיד קשה ומלאכותית. לקחת את זה שאני רוצה לקבל ופתאום מעל זה לרצות להשפיע, זה תמיד מרגיש מאוד לא טבעי.

בשביל זה עליך להיות מקושר כבר עם הבורא, והוא מחליף לך את הדברים. אם אתה חושב עליו ועל מה שקורה לך, אז זה כבר קורה לך בצורה קלה.

תלמיד: האם זה הופך לטבע?

כן.

שאלה: איזו ברית בינינו מזמינה את הבורא?

חיבור בינינו כדי לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: לָמה הבורא לא ערב לנו תמיד? לָמה הוא מציב לנו תנאים מצידו?

מצידו אין תנאים אחרים חוץ מזה. אם אנחנו מתחברים כדי להשפיע לו כמו שהוא רוצה להשפיע לנו, אז אנחנו מגיעים דרך הנטייה הזאת להתקרבות ואפילו לחיבור.

תלמיד: לָמה החברים צריכים להזכיר זה לזה את הברית אם הבורא כבר בתמונה?

כי הכול אתערותא דלתתא, ולכן אנחנו, ששייכים לכלי אחד, עוד לא מרגישים זאת אבל שייכים לכלי אחד כמו שלומדים, לכן אנחנו יכולים להזכיר זה לזה וכך להתקדם.

תלמיד: יש משהו מיוחד בעבודה שלנו אחרי הכנס שצריכים לעשות?

אתם כבר קיבלתם מלא חומר והסברים, אז עכשיו אתם צריכים לבחון בעצמכם מה עליכם לעשות. אני לכן לא כל כך מתערב, אם כי זה מושך זמן, אבל אין מה לעשות, צריכים ללמוד.

תלמיד: אתה יכול רק לכוון?

לא. אדם צריך בעצמו לחשוב - מה איתי, מה עם החיים שלי, מה עם הזמנים, מה עם הלימוד, עם הקבוצה, עם התחייבות, וכך בסופו של דבר להבין שהוא חייב לדרוש. "ולדרוש" - נקרא להתחבר עם אותם החברים, לברר את החיסרון המשותף ביניהם למטרה ולהעלות את החיסרון הזה לבורא בכל מיני צורות.

שאלה: האם יש קשר בין אור חוזר לתפילה שלמה?

ודאי שכן. איזה קשר אתה רוצה לברר?

תלמיד: לי נראה שאור חוזר זה תפילה.

יכול להיות שבצורה כזאת מעלים אותו, כן.

שאלה: לגבי כריתת הברית של הבורא עם האדם. האם זה אותו סימן יפה שאדם מקבל בין שלוש לחמש שנים, כמו שבעל הסולם כותב לנו בתחילת הדרך, זאת ההרגשה של כריתת הברית?

כריתת הברית בין בורא לאדם זה לא כמו בין בני אדם, בין החברים, או בין הבורא לקבוצה. אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמיד: אנחנו יודעים שמטפסי הרים למשל כל כמה מטר שמים עוגן, נקשרים אליו, אם הם יפלו לא יפלו לנקודה הראשונה.

כן.

תלמיד: האם ההרגשה הראשונה מתחלפת בהרגשה אחרת, או שזה רק תלוי בעוגנים שעכשיו נשים בינינו בעבודה המשותפת בינינו? כל כנס מורגש כמשהו שאני מחזיק אותו עכשיו. אני לא זוכר את הכנס הראשון, אני נאחז בכנס האחרון, זאת אומרת, הבורא עכשיו משאיר לנו את העבודה.

נכון.

שאלה: איך אדם יכול לחשוב על החברים שלו כשהוא במצב השפלות הנמוך ביותר, כדי להגיע לתפילה ולצאת ממצבו?

באמת קשה מאוד. אם הוא נמצא בנפילה, במצב נמוך, קשה לו מאוד להתעורר ולעלות, ולהגיע למגע עם החברים, לתפוס אותם, להשתמש בהם, שהם ישתמשו בו, להיות בחיבור הדדי. זה קשה מאוד, צריכים אימונים.

שאלה: אם אנחנו לא מחדשים כל הזמן את הברית זה אומר שאנחנו לא מזמינים את הבורא לחיבור שלנו?

כן, כנראה שכן.

תלמיד: העבודה צריכה להיות כל הזמן באהבה גדולה, ויש גם קנאה גדולה. כשאנחנו נמצאים במצבים כאלה ניטרלים זה אומר שכשהייתה אהבה גדולה אז לא כרתנו ברית, ולכן לא ניתנים לנו מצבים קשים כי אנחנו לא מסוגלים לעבוד איתם בינתיים. האם ככה זה?

אנחנו צריכים לברר את הנקודה הזאת של חיבור, עוד נעשה את זה, אבל בצורה חלקית אתה צודק.

שאלה: בקשר לברית ולפי הקטע שקראנו, אחרי עלייה באה ירידה, ואז בזמן הירידה כתוב שהבורא בודק אותנו, אם אנחנו שמחים או ממשיכים לאהוב אותו גם במצב הירידה. ואם כן, הוא מבין שאנחנו בכוונה להשפיע וכורת איתנו ברית. האם מהרגע שהבורא כרת ברית, זה לכל הזמן?

לא, זה רק לתקופה קצרה, על מנת שנראה לו שאנחנו מעוניינים, מחזיקים בברית. אבל אחר כך לא, שוב ירידות ועליות ובזמן הירידות אנחנו צריכים לקבוע קשר בינינו וכך אנחנו מגיעים כל פעם אליו, כמו בהרים קטנים כאלה.

תלמיד: אז אם זה כך, מה המשמעות של הברית שהוא כרת איתנו ברגע זה?

זו הייתה התחלה וזו הייתה הבנה מצדנו שכך אנחנו צריכים להתקדם, עליות וירידות, עליות וירידות, או יותר נכון, ירידות ועליות.

שאלה: כתוב "מושפע למטה כל טוב", "במידה כנגד מידה". איך זה קשור לפסקה האחרונה, "שלהכלי דלהשפיע מוכרחת להיות [מקודם] דרישה מצד התחתון, [שהוא מבקש מה'], שיתן לו [את] הכלי החדשה, מה שאין כן הכלי הראשונה, שבאה [לו] בלי [שום] התעוררות מצד התחתון."?

זה כל ההבדל, מי מזמין את העבודה. או שמגיע מלמעלה, מהבורא, או שמגיע מלמטה, מהאדם. כשהאדם בעצמו רוצה, משתוקק, מצפה שיהיו לו עכשיו עוד עליות, עוד ירידות, ולא מתחשב בזה שזו ירידה או עלייה, אלא העיקר שיש הבדלים בינינו, כי בזה נבנים הכלים החדשים.

שאלה: בכנס מצב החיבור שהשגנו זו נקודת ההשפעה? באותה נקודה של השפעה שהגענו אליה, אנחנו מסכמים עם הבורא שמכאן נתקדם. האם עכשיו אני לא מסכים, עד שלא נגיע לאותה נקודת השפעה שסיכמנו עליה עם הבורא בכנס?

שיהיה בינתיים ככה.

שאלה: מקודם, ענית לחבר לגבי הברית, שזה בא והולך ואז אמרת לו שיש עליות וירידות, אבל יותר נכון להגיד קודם ירידות ואחר כך העליות.

כן.

תלמיד: האם קודם כל יש הכרת הרע, זו הירידה?

כן, ודאי, ודאי שכך.

שאלה: כתוב פה שהודות לברית של החברים, מקבלים כוחות מחדש לעורר את האהבה שאירעה להם פעם, בעבר, ומחזירים אותה לעתיד. מה ההבדל בין האהבה החדשה שהם בנו, לבין האהבה הישנה, שהשתמשו בה כדי לבנות אותה?

זו מדרגה אחרת יותר גבוהה, יותר רחבה, יותר עוצמתית, זה מה שיש לנו.

תלמיד: מה אני יכול לקחת מהאהבה הישנה, מה אנחנו יכולים לקחת משם?

כל מה שאתה רוצה, העיקר הכוונה שלך להמשך.

שאלה: הוא כותב "ועל הכוונה, שנקראת "חלק הנסתר", שבזה אין להאדם שום דיעה ושליטה. אם כן, מה עלינו לעשות, שגם חלק הנסתר נוכל לקיים. ובזה יש לו להאדם רק לעשות תמיד בדיקה, היינו לבדוק את עצמו, אם באמת הוא עושה הכל בעל מנת להשפיע, או על מנת להשפיע הגוף מתנגד."

הרבה פעמים אנחנו שומעים את הפסוק, שהאדם צריך לכוון הכול לשם שמים או הכול בעל מנת לעשות נחת רוח. ועכשיו קוראים, שלגבי הכוונה אנחנו רק יכולים לבדוק את מצבנו.

כן.

תלמיד: אז השאלה היא האם אנחנו לא באמת מכוונים? אנחנו רק בודקים מה הכוונה שרוכבת על המעשה? וכשאנחנו מגלים שהכוונה לא תואמת, "פיו וליבו אינם שווים", אז רק יכולים לפנות אל הבורא?

כן.

תלמיד: כלומר, אנחנו אף פעם לא מכוונים. זו רק בדיקה. נכון?

זו לא בדיקה, זה מעשה. פנייה לבורא זה מעשה. מה יש לך עוד לעשות חוץ מלפנות אליו ולבקש שהוא יבדוק את מצבך ויעשה תיקון.

תלמיד: אז אין לי בעצם שום כוונה נכונה, אף פעם, אני רק יכול לבקש את זה?

בטוח, מלכתחילה. מי אנחנו?

תלמיד: אז כשאומרים לכוון הכול לשם שמיים, מה זה אומר?

אנחנו רוצים שיהיה משהו לשם שמים, כול מה שמתגלה, נקרא "הכול".

תלמיד: זאת אומרת, גם ה-לכוון לשם שמיים זה רצון שלנו שככה יתקיים?

כן.

שאלה: כולנו דיברנו על הברית, שאנחנו רוצים להתחבר לברית, אבל איזה תנאי יש? הוא אומר, "זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דווקא בזמן שהאדם מקבל את עבודתו יתברך בלי שום תנאים". נראה לך שמישהו נמצא פה בלי תנאים? אנחנו באים על מנת להשיג משהו. אני אבוא לפה כמו איזה טיפש לשבת אתכם?

זה שאתה רוצה להשיג משהו, זה בסדר.

תלמיד: הוא אומר שאין תנאים. "אלא שמסכים לעבוד את עבודת הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי ,אז הקב"ה כורת עמו ברית." בלי זה, אין ברית, אין כלום.

ודאי.

תלמיד: אז איך אתה יכול להגיע למצב שאתה בא לפה?

זה נקרא "בעל מנת להשפיע".

תלמיד: כן. אבל איך אתה יכול לבוא, לא לבקש כלום ולהגיע לברית?

אתה בא לכאן כדי לא לבקש כלום.

תלמיד: זה נשמע לא טבעי.

אני חושב שרוב החברים שלנו ככה חושבים.

תלמיד: שמה?

הם באים לכאן כדי לבטל את הרצון לקבל שמפריד ביניהם לבורא.

תלמיד: זה נשמע לא טבעי מה שאתה אומר עכשיו.

נכון. במאה אחוז אתה צודק. מה עושים? לכן הם באים לכאן בשתיים בלילה.

תלמיד: מה מהות הפעולה שצריך לעשות פה?

לתת לבורא הזדמנות לעבוד עליהם. את זה אתה שומע פעם ראשונה בעשרים שנה שאתה כאן?

תלמיד: לא. מיליון פעם אני שומע אותך. לכן אני שואל איך אני עושה את זה? אחד המכשולים שחוויתי בחיי, שאמרתי לעשירייה שלי לא לבקש כלום. שואלים אותי, איך זה יכול להיות? אני יושב פה, בשביל מה? פותח את הספר, בשביל מה? בשביל לאכול חומוס בבוקר, או לשתות קפה, או לדבר על הכנס, שזה כל יום כנס? לא מבין עדיין עבור מה אני בא ללמוד פה? איך אפשר לבוא לפה, לא לבקש כלום?

לא שלא לבקש כלום, אנחנו רוצים לקבל את הדבר הכי יקר, הכי גדול, הכי חשוב בכל העולמות. לא רק העולם הזה.

תלמיד: מה אתה אומר עכשיו?

זה נקרא "שהבורא יתלבש בי".

תלמיד: זה לא נקרא "לבקש" משהו?

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה, "כן ודאי"? עכשיו אתה אומר שזה הפוך? אני כן צריך לבקש?

אני כורת עם הבורא ברית שאני מוכן לבוא, לעשות מה שאפשר, עד כמה שאני מסוגל. לפעמים למעלה, לפעמים למטה אני נמצא. אבל אני נותן לו בזה אפשרות לעבוד עלי.

תלמיד: עכשיו הבנתי. זאת אומרת, לבוא לפה ולהשתדל לא לבקש כלום.

רק אל תפריע לו.

תלמיד: בדיוק. כביכול להתבטל מול המצב שאני בא לפה.

בדיוק. תתבטל כלפי החברים, כלפי הבורא וכך תראה מה זה עושה לך.

תלמיד: רק אז הבורא יעשה אתך ברית? זה התנאי?

זה לא רק אז. זה עוד הרבה אחרי זה. לא מיד הוא יעשה אתך ברית. עכשיו אין לו עם מי לעשות ברית.

תלמיד: מתי?

כשאתה תהיה בן אדם.

תלמיד: מה זה אומר?

שאתה תהיה דומה לאדם הראשון במשהו.

תלמיד: ועד אז אין ברית?

עד אז אין עם מי.

תלמיד: צריך לבנות כלי בשביל לעשות אתו ברית?

בודאי.

תלמיד: בעזרת ה' תודה רבה.

הבנת משהו.

שאלה: כתוב, "אתם לוקחים את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה,". מה זה אומר שלא משווים מדרגה אחת לאחרת ומה זה לעשות את רצון הבורא?

אני רוצה שהבורא יעשה עלי את כל הפעולות שהוא ירצה לעשות כדי לתקן אותי ולהביא אותי להזדהות עימו. ואז אני מבטל את עצמי. שיעשה.

תלמיד: איך אני לא משפיע מדרגה אחת לאחרת?

אני לא יודע מדרגות. אני לא יודע שום דבר. אני פשוט נמצא במסירות נפש.

שאלה: איזו הכנה יש לעשות כדי לכרות ברית בין החברים?

אם אנחנו נמצאים בסירה אחת, בחללית אחת, בכאלה מצבים שאין לי משם לאן לברוח, אז אנחנו מבינים שמה שעלינו לעשות זה רק להרגיש שאנחנו חיים, חיים כאחד. שהחיים של החבר והחיים שלי, של כל החברים הם אותם חיים. ולכן אם אנחנו מגיעים, אז הבורא כורת איתנו ברית.

שאלה: איך יכולים לבנות אהבה מחדש כשהיא נשברת, כשאין כוח לעשות משהו למען השפעה? איך להסתכל על הברית שכרתנו בעבר?

צריכים לראות את הכלי שרצינו להקים אבל הוא נשבר, צריכים להבין שהכול בא לתיקון, בסופו של דבר ושאנחנו מבקשים, דורשים, מצפים לתיקונים האלו מרגע לרגע, עוד ועוד. להיות מאוד עקבי בזה.

שאלה: איך אפשר ללכת בעיניים עצומות ולהאמין בבורא? למה אני לא יכולה ללכת עם עיניים פקוחות? האם זה ציווי לאדם שכבר נמצא בהשגה רוחנית או מישהו שהוא בדרך?

מי שנמצא בדרך צריך להבין שהוא יצטרך ללכת ככה, בעיניים עצמות אחרי הבורא, זאת אומרת, לקבל מהבורא את כל ההבחנות, ושאין לו שום סיכוי להגיע להצלחה אם הוא לא יעשה זאת אבל הוא צריך להגיע למצב שאין לו שום ספק. שללא העיניים שלו, אלא בעיניים של הבורא, הוא יכול להגיע למטרה. זה נקרא "מסירות נפש". רק בצורה כזאת שהוא משתדל, הוא מצליח.

שאלה: האם כוונה היא חלק מאמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: האם עלינו לתת מה שחבר רוצה לקבל גם כשאיננו רוצים? והאם עלינו לקבל את מה שאחרים רוצים לתת גם כשאיננו רוצים?

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו פועלים יחד. אם אנחנו פועלים יחד ומתחברים קודם הפעולה, אז הפעולה עצמה לא חשובה, כלומר אם היא לכיוון נתינה או לכיוון קבלה, כי העיקר בשבילי להשתתף עם כולם.

אם אתה פועל יחד עם החברים ויש לך עכשיו תפקיד לקבל או תפקיד לתת, אז האם הפעולה שאתה צריך לבצע חשובה? לא.

שאלה: אמרת שכל אדם צריך לדאוג לכל חבר שיהיה נוכח בכל השיעורים. אתמול התקשרתי לשני חברים, נתתי חשיבות וביקשתי שיבואו והיום הם לא בשיעור. האם הייתה חסרה ברית?

תמשיך להתקשר אליהם ולגרות אותם לבוא לשיעור.

תלמיד: כשאנחנו מדברים עכשיו על ברית, מה האדם צריך עוד לעשות באותה פעולה, האם הוא צריך לדבר על זה שאנחנו חייבים לחתום ברית באותה פעולה?

כן.

שאלה: יש את המשפט, "הבא להיטהר מסייעין אותו". האם הסיוע של הבורא נקרא "ברית"?

לא. ברית זו התקשרות בין הכלים, וסיוע יכול להיות בכל מיני צורות, אפילו בזה שנותנים לאדם ליפול.

שאלה: האם ברית אהבה עם הבורא היא כמו התפילה הקבועה שמחזיקה אותנו מחוברים איתו?

זה דומה אבל זה לא אותו דבר.

תלמיד: מתי אנחנו יודעים שהברית קיימת?

כשיש בינינו הרגשה הדדית, אם אנחנו מדברים על החברים, כשאנחנו מקבלים חיסרון של החבר כמו חיסרון של עצמנו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כתוב שעושים ברית לעתיד. מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו בשביל לחזק את האהבה בינינו לרגע הנוכחי ולא לעתיד?

העיקר לא לפחד מעליות וירידות, כי ככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך יש לנו עליות וירידות חזקות יותר, עמוקות יותר, גבוהות יותר, חדות, לכן שזה לא יבלבל אותנו ולא יפחיד אותנו.

שאלה: כשמגיע מצב של חושך, איזו פעולה עלינו לעשות?

בדרך כלל בחושך הולכים לישון. אבל עלינו לעורר את עצמנו, ואז "חשכה כאורה יאיר" ונרגיש שזה לא חושך אלא זה חושך על הרצון לקבל שלנו, אבל בחיבור שלנו על הרצון להשפיע אין חושך.

תלמיד: האם זה נכון ליצור הרגל שנהיה במצב של חושך בכוונה, כך שתמיד נהיה במצב של שפלות?

לא, בשביל מה? אנחנו צריכים להיות כמה שיותר קרובים לבורא. כל יום אנחנו צריכים לראות האם יש לנו עוד הזדמנות להתקשר ולעלות לבורא, זו המטרה שלנו, זה סגנון העלייה. לכן אנחנו לא מסכימים להיות בחושך.

שאלה: השאלה נשאלה כדי להבין אם לשמור על שני הקווים, כי מצד אחד רב"ש כותב שצריך להיות בשפלות, ומצד שני צריך להיות בשמחה.

כן. בסדר.

שאלה: במאמר נכתב ""אתם נצבים היום כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל". האם אלה מדרגות שונות של התקדמות והאם המקובלים משיגים את כל הדרגות האלה?

כן, משיגים את הכל.

שאלה: האם זו דרגה אחת?

זו לא דרגה אחת, אבל אלה דרגות סמוכות. זה לא כל כך חשוב.

שאלה: נראה שיש ברית שנחתמת בין הבורא לבין החברים, ונראה שיש חידוש של הברית בכל פעם כשיש ירידה. אז איך אנחנו מחדשים את הברית בכל פעם כשיש ניתוק?

מתפללים בדרך כלל, או שהבורא נותן לנו הזדמנות לבקש ואז אנחנו מחדשים את הקשר.

שאלה: אמרת שהברית מאפשרת לנו למדוד מאיזו רמה נפלנו. האם זה יכול לשמש אותנו להכיר באיזו רמת נפילה אנחנו צריכים להיות כדי להגיע לברית חדשה?

כן.

שאלה: ואיך זה יעזור לנו?

מפני שאנחנו מעלים את החיסרון המשותף שלנו לבורא, ואת זה הבורא מרגיש. מדרגה עליונה מרגישה רק תוצאה משותפת ממדרגה תחתונה ממנה.

שאלה: האם הברית החדשה תמיד גדולה יותר מהברית הנוכחית?

כן, היא בדרגה גבוהה יותר.

שאלה: אם בוחנים את המצב באופן כללי, אז יש את הדרגה הבאה שזה בורא, ויש דרגה תחתונה שזה הנברא, העשירייה, ובעקבות העבודה שעשו, קיבלו תיקון ומהבורא מגיע אור חדש, ואז הדרגה התחתונה שנפתח לה רצון חדש, חייבת לעשות מיד שוב עבודה כדי לדחות את האור. אז הם מתחברים, מעלים תפילה, מקבלים תיקון ומחזירים את האור. זאת אומרת שהם קיבלו כלים דהשפעה, וגם כלים דקבלה?

כן.

שאלה: שוב מגיע אור והתהליך הזה חוזר. נמצאים כביכול במעגל כזה, האם זה המצב כשקו הופך לעיגול?

אני לא יכול להגיד את זה בצורה כללית כזאת, אבל דומה לזה, כן.

שאלה: אמרת שהדבר היקר ביותר בעבודה זה שהבורא יתלבש בתוכי. באיזה אופן הבורא מתלבש בי?

אור ישר שמגיע מתלבש באור חוזר שלנו, ובצורה כזאת הוא מתלבש בנו.

שאלה: מהו אור חוזר מצידנו?

שאנחנו רק רוצים להיות בקשר עם הבורא בפעולת ההשפעה.

שאלה: ומה מגיע כאור ישר כלפי הפעולה שלנו?

יחס הבורא אלינו מתלבש בתוך היחס שלנו אליו.

שאלה: מהי התועלת שהבורא רואה בכריתת ברית שאליה צריך לשאוף?

שאנחנו כוללים בתוכנו את כל הבריות בעולם, בכל העולם הזה, ואנחנו יכולים לעלות יחד עם כל העולם, למעלה עד הדרגה שלו, ובזה כל המציאות תהיה מתוקנת. זו התועלת מזה שאנחנו פועלים בעולמנו.

שאלה: רב"ש כותב "אנו צריכים מקודם לראות, שחסר לנו את ענין "הכלי דהשפעה, המכונה "רצון להשפיע". וזה הוא האור שלנו." מה ההסבר לגבי ההרגשה הזאת, שחסר לנו?

כלי דהשפעה שזה האור שלנו.

שאלה: מה זה אומר?

שאני רק רוצה להשפיע, שאני מסתכל על כל העולם, ולא משנה לי מי ומה הם, אלא כך במבט של השפעה, אני מרגיש שאני מתחבר עם כולם ואני מבין את כולם, מקבל את כולם, כולם מקבלים אותי ואני בצורה כזאת כלול עם כל הבריות.

שאלה: אז מה הכלי ומה האור פה?

האור שממלא את הכלי מגיע מהבורא, והכלי זה הרצון לאהוב. אהבה שמתרחשת בין הבריות.

שאלה: כתוב "אתם נצבים היום כולכם" מה הכוונה למעמד של ניצבים?

שהבורא כנראה פשוט מעמיד אותנו לפניו כך שאנחנו צריכים לקבל את התנאים שלו להתפתחות.

שאלה: האם זה הבורא שמביא אותנו למעמד הזה, ומצידנו אין שום דבר שיאפשר להגיע לזה?

יש, אבל גם את זה הוא עושה.

שאלה: יש בכל זאת פעולה שאנחנו יכולים לעשות כדי להגיע?

לא, רק לקבל.

(סוף השיעור)