שיעור ערב 03.09.2020 הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

כרגיל כמו בשיעור בוקר אנחנו קוראים את הקטע ומסבירים, שואלים, עונים. ואחר כך נעבור ל"זוהר" עד שנסיים את הכרך הראשון "הקדמת ספר הזוהר".

קריין: אנחנו קוראים את קטע 19 מתוך בעל הסולם "שמעתי" מאמר ח' "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

עכשיו אני אקרא יותר לאט ואסביר יותר.

כתוב כך: ""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי"." זאת אומרת שדווקא בצל, שהאדם יושב בצל של הבורא, אז הוא יכול להרגיש את פרי העבודה שלו בצורה המתוקה והנכונה. למה דווקא בצל, ולא סתם בצל אלא שמרגיש בזה שזה נחמד, שזה טוב לו, מתוק? "היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים," שזה נקרא צל, שהבורא בכוונה מאיר לו בצורה כזאת שלא כל כך יפה, נעים, חושך, פחד, חרדות, בלבולים, "שהוא מרגיש," אז הוא מבין שזה "(הוא) מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו," של פחדים, חושך, לא נוח, לא טוב, חוסר ביטחון, "בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." שדווקא למרות שהוא מרגיש את המצבים האלו כך, אלא הוא צריך לקבל אותם שזה דווקא מגיע לו מהבורא כדי שהוא יבנה את עצמו למעלה מהמצבים האלה.

"ובזמן שיש כח בידו לומר כך," שזה הכול הבורא בכוונה עושה לו את זה כדי שהוא יתעלה למעלה מההרגשה שלו הזאת הלא נעימה, "היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו," זה "(הוא) לטובת האדם." הוא סובב את זה כי ודאי שהבורא לא עושה את זה לשום צורה אחרת, לשום מטרה אחרת. "זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו." זאת אומרת, אם היה מקבל דברים טובים, אז זה ודאי שהיה מברך את הבורא מתוך ההרגשה שלו הטובה. אבל במצב, בזמנים שהוא מרגיש דווקא את עצמו לא טוב, בחרדות, בכל מיני הרגשות לא נעימות, אז יש לו עכשיו אפשרות להתעלות למעלה מהרגשה הזאת ולהגיד, זה הבורא בכוונה עושה לי כדי שאני אתעלה למעלה מההרגשה הזאת שיש לי בכלים, זאת אומרת מרמת המלכות לרמת הבינה, שזה הכול "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אני מעלה את עצמי לדרגה שאני נמצא בטוב ומיטיב, שהבורא עושה את זה לטובתי, כי לטובת עצמו אין לו עניין בכלל, זה לא שייך שיחשוב כך.

"ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו," שאדם מתאמץ בכל המצבים האלה להגיד שמהבורא מה שהוא מקבל ומה שהוא מרגיש זה אמת מה שהוא מרגיש, אבל הבורא שולח לו את כל המצבים האלה כדי שהוא דווקא על פני המצבים האלה יעלה את עצמו לדבר המושלם.

אז יוצא ככה "ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא" האדם בנוי הכל למעלה מהדעת." למעלה ממה שהוא מרגיש ברגש ולמעלה ממה שהוא חושב במוח, למעלה ממוחא וליבא. "נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם," הצללים, זאת אומרת הצל, החושך, ההסתרה שתעבור ממנו, הוא לא רוצה שהבורא יאיר לו בצורה יפה וטובה כמו שבאמת הבורא מתייחס אליו, "אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, (שהוא הכל) זאת אומרת "למעלה מהדעת." ואז אני משתדל את זה לעשות. זאת אומרת, הבורא נותן לי הזדמנות לעלות לדרגת האמונה למעלה מדרגת המלכות.

"(אם כן) בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו." שאני עושה מאמץ למרות שאני מרגיש לא כל כך טוב, פחדים, חרדות, כל מיני בלבולים, הרגשה לא טובה, לא נעימה, יש לי איזה צמרמורת פנימית, אני דווקא שמח מזה שיכול בזמנים האלה להעלות את עצמי לדרגת הביטחון מצד האמונה. ו"אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים," של הבורא "היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה." אם הבורא נהנה מזה שאני מתוך ההסתרה מתפקד כאילו שאני נמצא בצורה גלויה, זאת אומרת במקום להיות בצער אני מעלה את עצמי לדרגת השמחה, זה נקרא שאני דבוק בבורא למעלה מהאגו שלי במה שאני מרגיש בלב ובמוח. "לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים," אין לו כאילו הסתרה, "שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

שאם הבורא עושה הסתרה, האדם מקבל את זה בשמחה וממש משתדל להחזיק את עצמו כאילו שלא חסר לו כלום. בצורה כזאת אם הוא עושה מאמץ, הבורא מקבל את המאמץ שלו ועושה לו כבר תנאים כאלו שהאדם יתחיל להרגיש את עצמו שהוא באמת נמצא בעולם האמת, בעולם האמונה.

שאלה: אם אני הייתי בהסתרה ונשארתי בהסתרה כי זה מה שכתוב פה, אני מגלה שאני בהסתרה ורוצה להישאר בהסתרה, אז מה מיתקן? אז אני בהסתרה ואני עכשיו פשוט שמח מזה שהבורא נתן לי את ההסתרה, איפה פה התיקון?

לא, אתה שמח לא מההסתרה, אתה שמח שהבורא נתן לך הסתרה מיוחדת, לא כמו שקודם. קודם הייתה לך הסתרה כי רצית לגלות אותו, עכשיו יש לך הסתרה שאתה משתמש בה כי אתה רוצה להסתיר את הבורא ואתה רוצה לגלות את היחס אליו, לא אותו, את היחס שלך אליו שזה כבר נקרא אור חוזר, זה אחרת.

תלמיד: אז ההסתרה היא מהצד של הנברא?

כן, ודאי. אני מסכים עם ההסתרה הזאת, אני רוצה שההסתרה הזאת תישאר, זה כמו צמצום "תודה רבה שעשית לי הסתרה, אני עכשיו מתייחס למעלה מההסתרה אליך. תשאיר את ההסתרה בבקשה, אחרת אני לא אוכל להתייחס אליך בכוח האמונה, אחרת אני גם לא בטוח שאני מתייחס אליך בהשפעה, כך בגלל ההסתרה אני יכול להגיד שאני נמצא בהשפעה".

תלמיד: יש אולי איזה תרגיל או איזו דוגמה שתסביר מה זה שאני מסתיר, תן לי איזו דוגמה שאני אבין מה זה נקרא שאני מסתיר את הבורא, למרות שהוא מגולה?

בואו נעשה איתך כזה משחק. אני אתרגז עליך ואצעק עליך ואתן לך כל מיני כאלה זפטות, ואתה תבין אותם שזה הכול אני עושה כדי לתת לך אפשרות לא להתייחס אליי טוב כי אני טוב, אלא להתייחס אליי כמו שאתה חושב להתייחס אליי בלי שום שינוי מצידי, שאני טוב או רע לא חשוב.

הבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים, אין מצידו דבר רע או טוב, לכן אתה צריך להתייחס אליו תמיד בצורה אחידה, כמו שהוא טוב ומטיב לרעים ולטובים. ואם נראה לך פעם שאתה לא מקבל ממנו כל טוּב, סימן שאתה עדיין לא הגעת לדרגת האמונה. אז מטרתך להגיע למצב שהכול טוב, שהעולם כולו טוב, שאין שום רגע בחיים שלך שהוא רע.

תלמיד: זה נכון להגיד שאני בעצם מחפש לתפוס כל הזמן את הכוונה של הבורא, כאילו שהוא טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: והתעלמות ממה שקורה כאילו.

מה שאתה מרגיש.

תלמיד: ברצון לקבל שאני מרגיש?

כן, ואז אתה מגלה את הכלי האמיתי, את המצב האמיתי, את המצב הרוחני, לכן הוא נקרא "עולם האמת", ולא מה שנראה לך בכלים דקבלה שלך, ברצון לקבל שלך זאת אומרת.

תלמיד: כשאני מנסה לתפוס את הבורא שהוא טוב ומיטיב מיד בשכל אני מתחיל להסביר לעצמי הסברים "הוא עשה לי כך, כדי שכך", לא צריך לעשות את זה?

בסדר, תעשה, "הוא עשה לי כך כדי שאני אעשה כך". הוא בכוונה עושה הסתרה, זה נקרא "בצילו חמדתי וישבתי", זאת אומרת שהבורא עושה בכוונה הסתרה כדי שאנחנו נעלה למעלה מההסתרה. אנחנו לא מבטלים את ההסתרה, אלא מעלים את עצמנו למעלה ממנה. את ההסתרה הוא עשה בכוונה, וזה הוא עושה את העבודה, כי זה נקרא "עבודת ה'".

כל השיטה שלנו היא נקראת "עבודת ה'", למה עבודת ה'? כי הבורא עושה את העבודה, עושה הסתרה על עצמו, על האור שלו, כדי לתת לנו אפשרות להתעלות ולהתייחס אליו כאילו שאנחנו מקבלים את האור ולא שהוא מסתיר אותו. ואז יוצא שאני בונה את עצמי למעלה מההסתרה. ברגע שאני יכול כך לבנות את עצמי, אני מתחיל לקבל את האור ומקבל אותו בעל מנת להשפיע וכן הלאה. כך אנחנו מתעלים למעלה מצמצום ומסך, באור חוזר אליו.

שאלה: כתוב במאמר שאנחנו צריכים לראות את הנהגת הבורא, אבל אין לנו קשר ישיר אליו, אז אנחנו צריכים לראות את הנהגת העשירייה. הבורא נסתר בתוך העשירייה, איך אני יכול לראות את ההנהגה של העשירייה?

אני צריך להתייחס לבורא שנמצא בתוך עשירייה, זה נכון, ואני צריך דרך עשירייה למצוא את הכיוון שלי, את ההכוונה שלי, איך אני מתייחס לבורא. אם אני משתדל לנטרל את עצמי כלפי החברים, לחשוב משהו לטובת העשירייה, לחיבור עם כל העשירייה, אז יהיה לי יותר קל להתייחס לבורא, כבר אני נמצא בזה שמתעלה למעלה מעצמי.

תלמיד: לעלות מעל עצמך זה לתת לכל חבר בקבוצה את הטוב ואת הכול, כי אנחנו יכולים להרגיש את הטוב של הבורא בעשירייה בגלל שאנחנו מחוברים עד כדי כך טוב.

נכון.

תלמיד: אבל בכל זאת המחסום הזה בינינו לבין הבורא זה משהו שאנחנו צריכים לעבור?

המחסום הזה זה מה שאנחנו כאן גם מדברים עליו. למרות שהבורא מכביד עלינו ועושה לנו כל מיני תרגילים בהסתרה, אנחנו צריכים להתייחס אליו כאילו שאנחנו נמצאים בגילוי. מה אני מרוויח מזה? אני מקבל את ההסתרה שלו עליי ואומר שהוא עושה את זה כדי לעזור לי להיות בכוח השפעה. אחרת איך אדע שאני נמצא בכוח השפעה, איך אני אבצע, אממש את כוח ההשפעה אם אני לא אהיה בהסתרה? תציע לי איזה פטנט אחר, איזו הזדמנות אחרת.

דווקא בזה שהבורא לא נותן טובות לאדם, לא מפרגן לאדם, הוא נותן בכך לאדם הזדמנות לפתח בחזרה מהאדם לבורא את היחס הטוב. כך זה קורה. חסידים יושבים אצל המורה שלהם, אצל הרבי שלהם והוא מחלק להם ויסקי, לחם, עוגה, כיבוד כזה. כשאנחנו היינו סביב הרב"ש הרבה פעמים אני לא קיבלתי שום דבר, אחרים קיבלו ואני לא, והייתי מרגיש מאוד לא טוב. ולמרות שכבר ידעתי שהוא עושה לי בכוונה את התרגיל הזה, שאני אקבל את זה בצורת תרגיל, שדווקא זה טוב שאני מרגיש דחייה, בכל זאת הייתי כל הזמן בצורה כזאת. אני זוכר את עצמי בשנה, שנתיים הראשונות לא הבנתי איך אני צריך בכל זאת להתייחס לזה.

אבל יש כזה הבדל, כמו שכתוב "מי שאוהב ה', יוכיח." שהבורא נותן ייסורים, כביכול, לאנשים שהוא אוהב, שרוצה לקרב אותם. זה כל העניין, שאז בצורה כזאת הוא נותן להם הזדמנות להתייחס אליו לא בגלל שהם מקבלים ממנו טוב, אלא דווקא בגלל שמקבלים ממנו איזו מין דחייה, הם יכולים לפתח אליו צורת אהבה, הרגשה יפה, למרות שקיבלו דחייה. אז יותר ברור להם שזה מצב שדווקא כאן צריכים לעשות משהו טוב בחזרה. זה ההיפך ממה שמקובל בעולם שלנו. אבל כך בונים מסך, כך בונים את היחס הטוב.

תלמיד: אם חבר בעשירייה נותן לי את האהבה שלו, זו מתנה מהבורא?

אני לא רוצה לפרש את זה, אתה תתבלבל. בשביל מה לך כל הפילוסופיות האלו, חלק זה פילוסופיה וחלק קבלה. אתה מלכתחילה תלך בדיוק לפי מה שכתוב בקטע ותשתדל לבצע אותו, בלי להוסיף לזה כל מיני דברים. כשהתחלת לדבר על עשירייה ובמקום מה שכתוב כאן איך לממש בעשירייה, כבר התחלת להתבלבל. לא רציתי להגיד לך, אבל עכשיו כבר אני אומר.

שאלה: בקשר לזה שאמרת לעשות משהו טוב בתמורה לבורא. נניח שמגיעה איזו הפרעה, אנחנו עושים על זה צמצום, מתחברים עם החברים ומשתדלים להשפיע לבורא. מה זה אומר שאנחנו מנסים להשפיע לו?

שמה שאתם מקבלים, איזו הרגשה שאתם מקבלים, ההרגשה הזאת היא בסך הכול שאתם מבינים שזה בא מטוב ומיטיב כדי שאתם תפתחו אליו בחזרה יחס טוב ומיטיב. אפילו שבהרגשה שלכם אתם מרגישים חוסר ביטחון, פחדים, חרדות, כל מיני הרגשות לא נעימות, אולי אפילו במצב גופני, פיסי, בכל זאת אתם צריכים להתייעץ יחד ולהחליט יחד ולהחזיק זה את זה יחד, שכל הרע הזה בא מהבורא רק כדי שאתם על פני היחס הזה תפתחו אליו יחס הטוב, כאילו שקיבלתם הכול ונמצאים בגמר התיקון, שלא חסר כלום.

תנסו כבר עכשיו. גם עכשיו אתם נמצאים בהשפעת הבורא. גם עכשיו מה שאתם מרגישים אתם מרגישים ממנו. גם עכשיו אתם מרוחקים, מקולקלים, שהוא עשה את זה. אז תשתדלו כבר עכשיו לפתח יחס אליו כאילו שאתם נמצאים בגמר התיקון. וקיבלתם ממנו כל טוב ממש, וזה לא דמיון. אם אתם תסדרו כך את עצמכם יחד כולם, שאתם מחוברים יחד ומקבלים מהבורא כל טוב באמת, אתם תרגישו את זה בפועל.

תלמיד: אבל זה לא מספיק סתם לחשוב על זה שאנחנו מקבלים טוב. אנחנו צריכים לבנות פרצוף בצורה כזו.

זה מה שאני אמרתי, שאם אתם תעשו את זה בעשירייה, כן, ודאי.

תלמיד: איך לתאר את התענוג הזה שנמצא בינינו, שהבורא נותן אותו, ולקבל אותו לא לעצמך?

תעשו מאמצים, תדברו על זה ותתחילו לדאוג. תתחילו. זה באמת כך.

תלמיד: איך לדבר על זה בינינו בעשירייה כדי שזה יהפוך למצב כללי, משותף?

תנסה לבטל את עצמך כלפי החברים וכך כל אחד, ותרגישו שזה הבורא עושה את כל הריחוק ביניכם, שיהיה לכם יותר קשה להתחבר ביניכם. אבל ברגע שתתחברו ותרגישו שזה הבורא כנראה שעושה את זה ביניכם, מיד תתחילו להרגיש את עצמכם שנמצאים בעולם העליון.

שאלה: באיזה אופן אנחנו פונים לבורא בכל זאת? או שאנחנו צריכים לבקש ממנו כוחות כדי שנוכל להצדיק?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו ולפנות לבורא כדי לקבל ממנו כוחות להתייחס למה שהוא עושה אתנו בצורת השפעה, בצורה טובה. שמה שיש בינינו, כל הבעיות שהוא מעורר בינינו, שמסכסך בינינו, זה הכול הוא עושה, כי אין עוד מלבדו. ואיך שאנחנו צריכים להתייחס אליו, שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו ולהתייחס יפה ונכון, כל זה אנחנו מבקשים ממנו. לבקש מהבורא שיסדר את הכול.

שאלה: איך אני יכול להעלות בקבוצה את היחס כלפיהם?

תן רק דוגמה איך אתה פועל בקבוצה, יותר לא צריך שום דבר, רק על ידי הדוגמה שלך, תראה להם, בדוגמה.

תלמיד: צריך בשביל זה תפילה משותפת?

וזו גם תהיה התפילה לבורא והתפילה לקבוצה.

שאלה: אפשר להגדיר אהבת חברים כפעולה קבועה של התגברות על כל המכשולים ביחסים בעשירייה ועל המאמץ הזה צריכים להגיד תודה לבורא?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: הנקודה הזאת שהבורא שולח את כל הסתירות שהוא מרגיש, הוא שולח את המצבים האלה כדי שיהיה מקום לעבוד למעלה מהדעת, איך אפשר להגיב על כל מה שמגיע למעלה מהדעת על מה שאתה מקבל?

רק אם אני מקבל חיזוק מהקבוצה שמחזיר אותי לזה שמה שאני מקבל אני מקבל מהבורא.

תלמיד: הקבוצה מה היא מחזקת? מה מהות החיזוק של הקבוצה?

הקבוצה היא מחזקת אמונה בבורא, קשר עם הבורא, דרך ההסתרה.

תלמיד: ואיך מגיעים למצב שהתפילה בנו משתנה, כי הוא כותב בהמשך הקטע שהאדם לא מתפלל לבורא שיעברו הצללים מן העולם אלא להפך הוא דווקא מבקש לראות את הבורא בהכול?

הוא לא מבקש לראות את הבורא, אם הוא יבקש לראות את הבורא אז הוא יבטל את ההסתרה ולא תהיה לו אפשרות להתייחס נכון לבורא, הוא צריך להתייחס לבורא למעלה מההסתרה.

תלמיד: אז מה אתה מבקש? אם לא מבקשים שהצללים יעברו מהעולם, מה מבקשים?

הצללים הם לא ההסתרה. אנחנו בונים את גילוי הבורא למעלה מהסתרה מזה שאנחנו בונים אותו, אנחנו עושים אותו. אני מתייחס לבורא בצורה שאני לא מוחק את ההסתרה, דווקא בזכות ההסתרה אני מעלה את עצמי לדרגה של המשפיע.

קריין: קטע 19.

אני אקרא שוב.

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי"." זאת אומרת אני יושב בצל, יושב זה עניין של קטנות, וזה נחמד לי ומה שאני מקבל זה מתוק. "היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש," מה הוא מרגיש? הוא מרגיש אותם "הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו," של ההסתרה. יחד, שיש הסתרה ויחד עם זה יש מתיקות. למה? כי הבורא שולח לו את המצבים האלה "בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." ואם מבטל את ההסתרה איך הוא יעבוד למעלה מהדעת? הוא לא יעבוד למעלה מהדעת, צריך להיות משהו נגד הדעת שלי, נגד הרצון שלי, נגד האגו שלי, ואז אני למעלה מזה אפנה לבעל הבית. זה נקרא שאני לא פונה בגלל שהאגו שלי רוצה להיות בקשר עימו, אלא בגלל שאני מעצמי למעלה מהאגו שלי רוצה להיות קשור אליו. לא מחפש ממנו שום דבר טוב, רק טוב יהיה אם אני אתן לו.

"ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו." זאת אומרת, הבורא נתן את ההסתרה בכוונה וכל מיני מצבים לא נעימים, כדי לתת לאדם הזדמנות להיות למעלה מהם. למרות שאני מרגיש מהבורא דברים לא נעימים, אני צריך להבין שאני מרגיש אותם כך באגו שלי, אבל אני צריך יחד עם זה להתייחס לבורא מעצמי, לא מטעם הבטן שלי.

"ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא" האדם "בנוי הכל למעלה מהדעת." בונה את עצמו למעלה מהדעת. "נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים" כל מיני הסתרות ודברים לא נעימים "יעברו מן העולם," זאת אומרת שהוא לא ירגיש אותם "אלא הוא אומר אז," אני מאמין "שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא" האדם יהיה "הכל למעלה מהדעת." זאת אומרת, הבורא בכוונה דוחה את האדם מעצמו והאדם מבין שהדחייה הזאת שבאה מהבורא זה כדי שהוא לא יימשך לבורא עם האגו שלו אלא שלמרות האגו שלו הוא יבנה את עצמו למעלה מהאגו שלו וכך יתייחס לבורא. הבורא עוזר בהסתרה, עוזר לאדם לנטרל את האגו שלו, של האדם.

"אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו." שאני מתייחס אליו למעלה מההסתרה ואני עוד מתפלל שההסתרה תישאר, אני מחזיק את ההסתרה, כי בלי ההסתרה אני לא יכול להתייחס אליו בצורת האמונה, זאת אומרת בצורת היחס שלי, אלא אני אתייחס לפי הבטן שלי. זה נקרא "זונה" ברוחניות, אז אני מתייחס אליו בזה שהוא משלם לי. "אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

זאת אומרת שההסתרה היא לטובתנו, שבצורה הכרחית זה מנטרל את האגו שלנו, אני כבר לא מתייחס לבורא עם האגו שלי שטוב לי. ואז אני רוצה או לא רוצה אני מחייך, אני רוצה, זה חביב עלי וכן הלאה. זה דווקא דוחה אותי מהבורא, דוחה אותי מהרוחניות, ואז אני יכול להראות שאני מתייחס לכל העניינים האלה למעלה מהאגו שלי. זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת". כך עובדים ברוחניות.

שאלה: כל עוד אין לנו מסך, אז אנחנו באמת סוג של זונה. באיזה כוח אני יכול לעשות תנועות היפות האלה הנפלאות שכל הזמן ששומעים אותם אז רוצים לעשות אותם. באיזה כוח עושים את זה?

על ידי כוח הקבוצה "איש את רעהו יעזורו". אתם יכולים לשחק כל אחד כלפי השני כאילו שיש לכם ובצורה כזאת להתחזק ולעבוד יחד עד שתקבלו את הכוח הזה מלמעלה.

תלמיד: מה היחס בין הזמן שאני נמצא באהבה כלפי העשירייה שלי, לבין הזמן שאני נמצא בשנאה כלפי העשירייה שלי. כלומר כמה זמן ביממה אני צריך לאהוב אותם בלב שלי וכמה זמן לשנוא אותם ולהתגבר.

מי אמר לך לשנוא אותם?

תלמיד: אני אומר מבחינת ההרגשה שלי, לא מבחינת ההתעלות.

אתה שולט על ההרגשה?

תלמיד: זהו, אז אני שואל כמדד כמה אני צריך לאהוב?

איזה מדד יכול להיות? איזה אדם יכול להגיד שאני עשרים ושלוש וחצי שעות אוהב את החברים וחצי שעה שונא אותם? תגיד ככה לאשתך, שאתה אוהב אותה עשרים ושלוש וחצי שעות, רק חצי שעה ביום אתה לא נמצא איתה בקשר, אתה אוהב מישהי אחרת.

תלמיד: זאת השאלה, אם אני יותר שונא אותם ככל שעובר הזמן ופחות אוהב אותם זה אומר שכנראה שאני לא בדרך הנכונה, אני צריך יותר לאהוב אותם, לא?

לאו דווקא. אני מסתכל על כל הדברים האלה כמו על אמצעי, מה עלי לעשות. אני לא מודד כמה שהבורא עושה לי הסתרה כלפיהם או כלפי משהו אחר אלא מה עלי לעשות בהתאם לזה. לא מודדים את המצב לפי מה שהבורא שולח אלא לפי מה עלי לעשות וכמה שמתקרבים לגמר התיקון, יש יותר ויותר הסתרות, לא פחות.

תלמיד: כן, אבל אני עדיין ייצור שחי את הרגש ואני צריך אתנחתאות. אני כמו צוללת שצוללת לתוך השנאה ופחות ופחות זמן יוצא החוצה בשביל לנשום אהבה, אז ככה אני אטבע.

אני לא מבין אותך, לנשום, לצאת, להיכנס, לא מבין. את שפה שלך אני לא מבין, גמרנו. סליחה. זהו. תלמד לדבר בשפה שלנו. אני לא יודע איפה אתה נמצא שאתה כך מדבר.

תלמיד: קודם דיברת על זנות רוחנית, האם אתה יכול להסביר יותר את המונח הזה?

לא, זה לא שייך לכאן. אנחנו נדבר על זה בזמן אחר, הזוהר מדבר על זה. זה לא לעניין. אני מבקש, בשיעור הזה אנחנו שואלים אך ורק לעניין ולא סיפורים. אם הוא לא הבין על מה אני דיברתי, יותר מזה אני לא מרחיב.

שאלה: אם אני מגיב באמונה למעלה מהדעת זה מתקן אותי?

רק זה מתקן אותנו. רק יחס האמונה למעלה מדעת מתקן אותנו. הבורא מביא לנו כל פעם הסתרה, ואם אנחנו מתייחסים אליו למעלה מההסתרה, אנחנו בזה רוכשים מסך. זו פעולה פרקטית שעל ידיה אנחנו רוכשים מסך.

שאלה: יש בעשירייה חברים אקטיביים ופסיביים. עם האקטיביים אני יכול לעבוד, יש בירורים, והפסיביים, אני לא יודע, או שזה משחק או שהם מתבטלים לגמרי, מסכימים לכול. מה זה המצב הזה ואיך אני אמור להתנהג כלפי אותו מצב?

גם בעשר ספירות אנחנו רואים שכל ספירה וספירה זה משהו אחר. ולכן אתה לא יכול להשוות בין כל החברים ובין אחד לשני, הם כולם צריכים להיות שונים, גם בגודל, ברצון זאת אומרת, גם בנטיות, גם בתכונות, כולם שונים. אל תדאג, האור העליון שעובד עליכם סידר אתכם כך שיעצב אתכם בצורה של עשירייה נכונה. בינתיים להמשיך, העיקר לשמור על כמה שיותר איחוד. ואיחוד יותר חשוב מזה שאלו בולטים ואלו לא בולטים, יותר חשוב החיבור הכללי.

תלמיד: האם אני צריך לעורר את החברים הפסיביים או להשאיר אותם ככה?

לעורר, כולם יחד צריכים להיות בהתעוררות כמה שיותר שווה.

שאלה: הזהרת אותנו לפני כמה ימים שאם לא נתחיל לעבוד בינינו ייקח לנו שנים. אמרת את זה באופן כזה שזה מצלצל בעצמות. מה צריך לעשות שלא ייקח שנים?

מה שאנחנו עכשיו מדברים, איך לקבל כל ההסתרות באמונה למעלה מהדעת, וזה דרך החיבור בעשירייה.

תלמיד: בתוך ההרגשה של ההסתרה צריך שתהיה הרגשה מוקדמת של גילוי שעל פניה הבורא יתגלה.

לא צריך שום דבר, שום גילוי. אתה צריך להשתדל להבין את החיים שלך כמו חיים בהסתרה, ולהשתדל להתייחס דרך העשירייה, עם העשירייה יחד לבורא בצורה שכל מה שנעשה, נעשה ממנו בתנאי שאתם תתייחסו אליו בצורה יפה. זה כמו שכתוב, אני יושב תחת העץ, בצל של העץ, ואוכל משהו מתוק מהעץ, וזה הכול בא לי מהבורא מאהבה שלו. אז אני לא מרגיש את הבורא כי אני נמצא בצל, אבל אני מקבל את המצבים האלה כמתוקים. תנסו לבנות את זה בעשירייה ביחס לבורא, ואז תרגישו מה לעשות הלאה. אלה דברים מאוד מאוד מתקדמים, ואנחנו כבר הגענו למצב שיכולים להתחיל לעבוד איתם.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא הוא שלם ולא צריך כלום. מה זה אומר אם כך שהבורא נהנה?

אנחנו צריכים להבין כך שהוא נהנה מזה שמסתיר את עצמו מאיתנו, אבל אנחנו מתייחסים אליו כביכול שהוא מגולה, ואז בזה אנחנו בונים את הדמות שלו, כי אין לו דמות, אבל אנחנו בונים את הדמות שלו בצורה כזאת.

תלמיד: זה קשור להתפתחות שלנו כיוון שאנחנו נמצאים במערכת, אנחנו לא יודעים מה זה ה"עצמותו" הזה של הבורא. זה קשור להתפתחות שלנו?

ודאי. עצמותו אנחנו אף פעם לא מגלים.

שאלה: כשאני עובד בשני המצבים האלה, כשיש פחד ובלבול מצד אחד, והעשירייה ואמונה למעלה מהדעת בצד השני, זה מאוד מבלבל, זה מפזר אותך, אחרי שאתה נמצא כל היום בעבודה וכולי, ופתאום נוחת לתוך זה. יש איזה עצה?

תשאל שאלה פשוטה, תצייר לי מצב מסוים ואני אגיד לך איך ממנו להתייחס נכון לחיים ולבורא. בבקשה, אין בזה שום דבר מיוחד שזה יכול כל כך לבלבל.

תלמיד: אני בפגישת עסקים.

אני מבין, אחרי כל זה. אני שם את הדברים האלה בצד, אני עדיין לא יכול לשייך אותם לבורא ולכל העבודה הרוחנית שלי. יבוא הזמן שאפשר לראות אותם כיחד, בינתיים אני לא יכול.

תלמיד: אבל אני מנסה להחזיק בשני הדברים באותו הזמן, אני לא רוצה להפסיד את החלק הרוחני בזמן שאני מתעסק בדברים הגשמיים.

זה לא טוב. אתה לא יכול לחבר אותם בינתיים יחד, כי גם זה וגם זה שני דברים לא מסודרים. ככה לא עושים במציאות. יש לך משפחה, יש לך עסקים ויש לך רוחניות. נגיד יש לך רק שלושה דברים, אני חושב שיש עוד, אבל נגיד שלושה. אתה לא יכול לעשות אותם, לא עושים ככה גם במדע, במתמטיקה, בכל דבר. אתה צריך לתפוס שניים ולקבע אותם, לעשות אותם קבועים, ואז לעבוד עם אחד. קבעת משהו באחד, אתה יכול להתחיל לצרף אליו את השני. כשאתה עובד עם השניים עד שהוא נעשה וכן הלאה. בצורה כזאת אתה לא יכול לחבר את כל הדברים האלה ולעשות מהם חיים רוחניים, כי הם כולם חיים גשמיים וזה אי אפשר.

תלמיד: מהרוחניות למשך ארבע שעות?

כן, להתנתק. תתנתק בינתיים מרוחניות, לגמרי תתנתק, כאילו הרוחניות לא קיימת. אחרת יהיה לך בלבול גם בזה וגם בזה, בשניהם לא תצליח. תעשה איך שאתה רוצה, אני אמרתי.

שאלה: כשאדם מסכים להנהגת הבורא, לפני זה, אין אדם מתפלל לבורא שהצללים יעברו. על מה אדם חייב להתפלל במצב שהוא מסכים להסתרה, והנהגת הבורא באה בהסתרה?

הוא צריך להתפלל כדי לעבוד למעלה מהצללים.

שאלה: האם התגברות זה שבסופו של דבר אני רוצה לפתח כוונה בשביל הבורא ולא בשבילי?

כן.

שאלה: נראה לי מאוד חשוב הנקודה של הזמן החופשי.

זה לא זמן חופשי, הוא שאל על זמן העבודה שלו, כשהוא נמצא בישיבת עסקים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים ממש שיהיה לנו מוגדר הזמן החופשי ביממה שלנו? כי זה לא תמיד מחולק בצורה מסודרת.

אין לי זמן חופשי. יש זמן שאני חייב לעבוד, מה שבעל הבית אומר. נגיד לעשות חשבונות, לעבוד בחנות, לעבוד במפעל, ושם אני שקוע כולי, כולי בעבודה. ויש זמן שאף אחד לא בעל הבית עליי אלא רק אני והבורא, ואז אני עובד בעבודה רוחנית.

שאלה: האם צל זה קטנות או הסתרה?

צל זה לא קטנות, צל זה הסתרה. אבל שאלה יפה, אנחנו נדבר על זה. שאלה לא פשוטה.

שאלה: אני פותח את הפה, מקבל כל מה שהבורא שולח לי, מה השלב הבא?

אני לא יודע מה זה שאתה מקבל כול מה שהבורא שולח. זה לא מספיק שאתה מקבל, אני לא יודע איך אתה מקבל, איך אתה מתייחס, איך אתה מגיב.

תלמיד: אני מסכים לכל מה שהבורא עושה.

ומה הלאה?

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה הלאה?

מה זה נקרא "עבודה למעלה מהדעת"? למרות שאתה מקבל את כל החיים שלך מהבורא ומתייחס אליהם בצורה לא כל כך נוחה, טובה, יפה, אתה מעלה את עצמך למצב שמפני שאתה מקבל את זה מהבורא, הדברים האלה הם דברים טובים ורק כלפי האגו שלך הם נראים לך כדברים לא טובים. ואז אתה מחלק את עצמך לשתי קומות, קומה אחת זה כלפי המלכות נגיד, שאתה מקבל את זה בצורה לא נעימה. וקומה השנייה, קומת הבינה נגיד, שאתה מקבל אותם באמונה שהכול בא מהבורא, והבורא הוא טוב ומיטיב ולכן אתה מקבל את זה כטוב ומיטיב.

הרי אתה לא מרגיש שזה טוב ומיטיב. זה משהו אחר, כמו עם ילד קטן שאתה לפעמים כך אומר לו והוא לא מבין אותך. אז ישנה הרגשה שזה לא נעים ולא טוב, וגם בשכל שלי אני לא מרגיש שזה נכון או לא, אבל יחד עם זה אני מתייחס לזה בצורה שזה בא מטוב ומיטיב כל רגע ורגע בחיי.

אנחנו רק לומדים איך להתחיל להתייחס להנהגת הבורא בצורה אמיתית, וזה לא כמו שמתייחסים אליו הדתיים או החילונים, אלה מאמינים, אלה לא. זו שיטה שלאט לאט אתם תתחילו לגלות אותה, שדווקא היא מביאה לכם גילוי הבורא, שזאת המטרה. אבל לאט לאט בוא נתחיל לעשות תרגילים אמיתיים, נכונים.

(סוף השיעור)