שיעור בוקר 12.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי - "עולם חדש"

שיעור 3: על כל פשעים תכסה אהבה

קריין: שיעור מספר 3: על כל פשעים תכסה אהבה.

אנחנו באמת נמצאים בהכנה לכנס הווירטואלי. זה כנס מאוד מיוחד, זה צעד קדימה, שלב חדש בהתפתחות שלנו, איך אנחנו בעולם הזה עושים הכנה לעולם העליון, לעולם הרוחני. כי זה בעצם מה הבורא רוצה במיוחד, כמו שכתוב בהרבה מקומות, הוא מעוניין דווקא באנשים שעושים את הצעדים הראשונים, שעושים יגיעה ממצבם התחתון כי בזה הם מייסדים את המערכת כולה.

לכן זה שאנחנו נמצאים בתקופה חדשה בהתפתחות האנושית ומסדרים אותה בצורה כזאת שתהיה מתאימה יותר לקליטת העולם העליון, לכניסה לעולם העליון, לכוחות הרוחניים, אלה באמת צעדים גדולים וטובים בהכנה המיוחדת שאנחנו עושים.

אין עוד קבוצה, אין עוד חברה, אין עוד ארגון שמטפל בזה כדי לתת דוגמה, בעצמו מבצע וגם נותן דוגמה לכל האנושות איך להיכנס לשלב החדש בהתפתחות האנושית. ואנחנו באמת מרגישים את עצמנו [כדרוכים] לזה, כמתקדמים לזה. לכן נרגיש בזה את חשיבות העניין ונתחיל.

קריין: קטע מספר 7 מתוך הרב"ש מאמר 17 בחלק א' "בעניין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו.". 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בעניין חשיבות החברים" 1984)

אנחנו רואים מכאן עד כמה העולם שלנו הפוך מהעולם הרוחני, כמו שכתוב, "עולם הפוך ראיתי". כי מה שאנחנו רואים בעולם שלנו, אנחנו רואים רק פגמים בכל דבר ודבר, כי רואים את זה דרך האגו שלנו. כדי לתקן את זה אנחנו צריכים להפוך את זה, לראות את כל אחד ואחד בדיוק בצורה הפוכה ממה שאני רואה, בדיוק בצורה הפוכה.

יש לנו חברה גדולה, הרבה חברים, כשאני רואה כל אחד ואחד כדאי לי להשתדל לתת לעצמי תשובה, באיזו צורה אני רואה אותו במבט ראשון בלי שאני מכין את עצמי, ואיך אני צריך לראות אותו אם אני חושב על התיקון שלי. בהבדל בין זה לבין זה אני לאט לאט מתרגל להתקרב לצורה הנכונה של החברים, שהם כולם נמצאים באותה הדרגה כמו הבורא שעומד אחריהם, ואני לפניהם כקטן. כמו שלמדנו בחזון דרבי חייא, שראה את עצמו נמצא ממש ליד הרגליים של כל החברים ושל רבי שמעון, ודווקא בגלל זה הוא זכה להיות בישיבה של מעלה. לכן, כדאי לנו לשים לב איך אנחנו מסתכלים על החברים שלא נראה בהם שום פגם.

כמו שאימא לא רואה שום פגם בתינוק שלה, היא אוהבת אותו, "על כל פשעים תכסה אהבה", היא לא יכולה לראות שהוא מכוער, שהוא משהו, שחסר בו שמשהו, לא, הכול מושלם. אצלה הוא מושלם כי האהבה מכסה על הכול. אנחנו רואים את זה במיוחד באימהות כלפי התינוקות. אותו הדבר אנחנו צריכים כך לראות את כל החברים. להשתדל, להשתדל ממש להיות באהבה, בעין חמה, ואז נגיע למצב שבאמת, בהחלט תהיה לנו חברה רוחנית אמיתית.

תסתכלו על המסכים, תראו את החברים, הפגמים החיצוניים שאתם אומרים זה לא חשוב לנו, כך כל אחד ואחד מאתנו, אלא את הפגמים הפנימיים שנראים לנו כך או כך, שאנחנו כבר מכירים איכשהו זה את זה, ותנסו לאהוב את כולם. וכל אחד, לפי כמה שהוא נראה, או לא כל כך נראה, תנסו לפתח דווקא אליו כנגד זה תכונות מיוחדות, יפות לגלות בו. אם אני יודע שהאגו שלי נותן לי אפשרות לראות את החבר מכוער, אני צריך להודות לאגו שלי שנותן לי הזדמנות לתקן את עצמי ולהפוך את הטבע האגואיסטי הזה לטבע הנתינה, האהבה וההשפעה ואז אני רואה את כולם יפים.

יותר להסתכל פנימה, כי בצורה חיצונה זו לא בעיה, כי אנחנו גם מתרגלים. אני רואה את החברים יותר ממה שאני רואה כל אדם אחר, את בני המשפחה שלי אני לא רואה כמו שאני רואה אתכם, נניח, אני כבר רגיל, אני כבר נמצא אתכם. לכן לראות את התכונות הפנימיות. כמה שיותר ויותר להעלות את כל מעלות החבר לגובה כמו הבורא ממש, שאין טוב יותר ממנו. אם אני רואה שהוא לא כל כך, זה אני הלא כל כך, ואז אני צריך להשלים את החבר במידה שאני רואה בו פגמים. ובזה בעצם לא את החבר, אלא את עצמי אני מתקן, עד שאני מעלה את עצמי לדרגת הבורא, ובדרגה הזאת אני לא רואה פגם באף אחד. אני בעיקר מדבר על התכונות הפנימיות, כי תכונות חיצוניות הן בהמיות, זה העולם הזה.

בואו נשתדל להעריך את כל אחד ואחד כמלאך, כמו חלק מהבורא שממש נמצא לפניי, שהבורא מתגלה כלפיי דרכו. אז באמת "על כל פשעים תכסה אהבה". ההבדל בין הפשעים לבין האהבה ייתן לנו את גובה המדרגה שאנחנו על ידי זה עולים.

קריין: שוב קטע מספר 7 מתוך הרב"ש מאמר 17 "בענין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו.". 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: אני רוצה להשוות את היחס שאני מתייחס לחברים, שאני רואה אחרי כל אחד מהם את הבורא והם בשלמות, שכך אני מתייחס לקהל החיצוני, אני מתחיל לראות את המעלות של ההתנהלות שלהם לעומת מה שאני רואה בעיניי כרגע כלפיהם, לא כלפי העשירייה.

אתה דואג לחיצונים, זה משהו אחר. אנחנו בינתיים לא מתעסקים בזה. אבל אני אענה לך. יש לך באמת לב טוב, לב גדול, לב חם. אבל כלפי החיצונים, גם בעל הסולם ורב"ש כותבים ששם ישנו לימוד חדש, אחר, אנחנו עוד נלמד את זה. אתה לא יכול להצדיק אותם, אתה לא יכול לאהוב אותם כמו שהם, אסור לך לעשות את זה, אלא שם צריכים לעשות תיקונים אחרים. נדבר על זה.

שאלה: עם החברים זה פחות או יותר ברור. בכל מקרה, גם אם אני לא רואה את הדברים אבל ברור לי מה לעשות. אם אנחנו עובדים יחד עם החבר בהפצה, האם זה גם כך?

אתה שואל נכון. אנחנו מדברים גם על זה הרבה. על העבודה שלך כלפי הקהל אנחנו לא נדבר עכשיו, זה כמו על הקהל עצמו, זה דבר חיצון. אלא אנחנו מדברים על הקשר שלנו בתוך העשיריות, אפילו בין העשיריות אנחנו עוד לא מדברים, אלא על הקשר שלנו בתוך העשירייה. בתוך העשירייה אני צריך להגיע למצב שהחברים שלי בשבילי הם נמצאים ממש באותה הדרגה כמו הבורא, אני לא רואה שום דבר אחר, אני רוצה לראות אותם כמלאכים שאין יותר מזה. על זה מדברים בלבד.

לא להתבלבל עם הקהל החיצון, אפילו עם הקרובים שלנו, בני הבית, עם העבודה שלנו כלפי הקהל החיצון, לא על זה מדובר. אתם פשוט תתבלבלו, זה לא טוב. תשמעו את מה שאנחנו מדברים כל הזמן, אך ורק בקשר בינינו. בכנס הזה אמנם אנחנו לא מגבילים, כל אחד יכול להצטרף ולראות מה אנחנו עושים בכנס, כמו בכל שיעור ושיעור, אבל אנחנו עושים אותו בשבילנו, לכל אחד שליבו דואג בקרבו ורוצה דרך אהבת החברים להגיע למטרת החיים, מאהבת הבריות לאהבת ה', רק זה.

תלמיד: אפשר לחדד? אני יותר מדבר על החברים, לא על אנשים מבחוץ. הרבה פעמים אנחנו עובדים יחד בפרויקטים שלנו בהפצה.

לא, אמרתי לך עכשיו, כל מה שאנחנו עושים כלפי הקהל החיצון זה לא נחשב כי אנחנו עובדים עם חיסרון של החיצון ולכן אנחנו לא נוגעים בזה, זה משהו אחר לגמרי. אני יכול להיות באהבה, בחיבוק עם החבר שלי עד סוף החיים, ויחד עם זה אני יכול להיות איתו בחילוקי דעות ממש.

אנחנו רואים את זה גם במקובלים מלפני אלפי שנים, עד כמה הם היו מתווכחים, ביניהם הייתה ממש אש בוערת, ויחד עם זה היו אוהבים זה את זה, חברים גדולים, והיו במחלוקת גדולה. אנחנו צריכים עוד ללמוד את זה, אנחנו לא נכנסים לכל הדברים החיצוניים, רק במה שאנחנו עובדים עם הלב שלנו כלפי החיבור שלנו. זה ברור?

תלמיד: לא עד הסוף אם להגיד את האמת.

תבקש מהחברים והם יעזרו לך.

שאלה: כמה שאנחנו לא מנסים, המטרה שלנו היא להתחבר אבל אנחנו לא מצליחים.

אז מה לעשות? מה הבעיה להתחבר? גרוזינים שלא יודעים להתחבר ביניהם? אז עוד בקבוק יין וזהו. מה זה? עוד מעט אני אבוא אליכם, אני אראה לכם איך מתחברים.

זה חובה, אנחנו צריכים להבין שהבעיה היא שהבורא לא נותן לנו להתחבר, הוא כל הזמן מחזיק אותנו עוד יותר, עוד יותר, שתהיה מתיחות, שיהיה רצון עוד יותר גדול, עוד יותר גדול, למה? כדי שאנחנו נרגיש באמת צורך לחיבור דווקא ולחיבור מיוחד שבתוך החיבור הוא יכול להתגלות.

אנחנו מודדים את החיבור שלנו לפי מה שאנחנו רגילים בעולם הזה. הוא חבר, הוא חבר, תראה, כולם חברים, גם בחוץ יש כאלה הרבה שהם חברים. ואנחנו לא יכולים להתחבר, אצלנו יש כל מיני חשבונות ומריבות. זה מפני שהבורא בכוונה מעורר בנו את ההבחנות הללו.

כל פעם הוא מעלה אותנו בטווח ליתר דיוק, לחיבור יותר גבוה ואנחנו רואים ששוב אנחנו לא מחוברים, מתקרבים, שוב לא מחוברים, הוא מעלה, מעלה אותנו כל פעם בדיוק של החיבור. ואז אנחנו מודדים את החיבור לא במטרים אלא בסנטימטרים, במילימטרים, במיקרונים, ונראה לנו שזה מספר גדול, וזו הבעיה. לכן להמשיך כל הזמן בהבנה שאיש את רעהו יעזרו, ובאמת אנחנו מתקרבים לזה. מתקרבים, אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. אסור לכם לראות כי אחרת כל אחד יעלה את האף שלו למעלה ותהיה בעיה.

לכן כל עוד אנחנו לא אוספים את כל היגיעה, את כל הנטייה לחיבור, כל הרצון, כל ההבנה שדווקא כך צריכים להתחבר ובגלל מה ובגלל זה, אם אנחנו לא גומרים את כל הסאה הזאת אנחנו לא מגלים שאנחנו מחוברים והבורא איתנו אפילו בדרגת נפש דנפש דנפש דנפש, זאת אומרת דרגת העשיה. אבל אנחנו קרובים לזה.

תלמיד: אני יודע שעשיתי הרבה חטאים, פגעתי בחברים, וביקשתי מהם סליחה פעם אחת, פעמיים, שלוש, ארבע. מה עושים אם החבר לא רוצה לסלוח לך?

אתה צריך להשתנות, זה הכול. כמו שאתה, כמו שאתה מבין, מרגיש, מגלה כבר, הכרת הרע זה נקרא, בהתאם לזה אתה צריך להשתנות. עזוב את החבר, אחרי החבר עומד הבורא שמכוון אותו בצורה כזאת להתייחס אליך.

שאלה: קראנו במאמר של רב"ש שאם אני לא רואה את הזכויות של החבר, את התכונות הטובות של החבר אני פגמתי באהבת חברים. איך לעשות את המעבר, את הסוויץ' הזה בין זה שאני רואה אותו בעיניים רגילות לבין זה שפתאום אני רואה אותו כאדם גדול?

אני ממליץ לך לא לחשוב כך. גם זה טוב, אבל תחשוב אחרת. תחשוב שזה הבורא מקלקל, אז אתה עובד אתה החבר והבורא, איש ואישה שכינה ביניהם. ככה זה יותר טוב, זאת אומרת התקלקל משהו, זה הבורא קלקל.

אבל אתה לא עוזב את זה, אתה מתקרב ורוצה לסדר שיהיה קשר בינך לחבר כך שהבורא יהיה ביניכם. התקלקל משהו, שוב הבורא עשה, איך הוא עשה את זה בינינו. אחרת מה אתה אומר? שגם לך וגם לחבר יש בחירה חופשית ואתם עושים פעולות חופשיות ויש כאן עוד מישהו שעובד חוץ מאין עוד מלבדו? לא כדאי.

זה גם טוב, בכל זאת אתה מברר את הדברים והם יביאו אותך לאין עוד מלבדו אבל בדרך יותר ארוכה. כדאי בכל פעולה שלך עם החברים, לראות שזה הבורא עושה ביניכם. זה רק עם החברים, לא עם אנשים זרים, שם אתה תתבלבל, עוד לא כדאי. לראות את השכינה שהיא נפרשת ככה בכל העולם זה יבוא אחר כך.

שאלה: אם עכשיו ברגע הזה אני רוצה לראות החברים שלי שמאחוריהם עומד הבורא, איך אני יכול להיכנס למצב הזה?

אתה צריך להיות מכוון לבורא, לבורא, ואז תתחיל להרגיש פעולתו דרך החברים שלך. בצורה אחרת לא, אתה לא יכול לראות אמת אלא בצורה כזאת שישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא. ישראל זה אתה שמכוון למטרה, אורייתא זה החברים שלך יחד, שגילוי השכינה צריך להיות בזה, התורה מה שנקרא, האור הכללי שעוזר לכם להתחבר, וקודשא בריך הוא שעומד אחריכם ומכוון את כל התהליך מלכתחילה.

תלמיד: מה זה להיות מכוון לבורא? אני צריך לבקש ממנו קודם כל, לפנות אליו כדי שהוא ייקח ממני את האופן שבו אני רואה את הדברים ושאתכלל בחברים כך שאהיה מכוון אליו?

יש הרבה אופנים כאן, תתחיל לגוון את הדבר.

שאלה: באיזה תנאים, באיזה מצב אתה מסתיר את הפגמים שלך כדי לא לפגוע בקבוצה ובאיזה מצב אתה מראה את הפגמים כדי לבקש עזרה ומביא את זה לקבוצה?

את זה אני לא יכול להגיד, אין לזה כלל, אלא הלב צריך להגיד לך, לכוון אותך. שאלה טובה אבל אין תשובה, זו עבודה שבלב. אבל טוב שאלת, זה טוב.

תלמיד: תודה רבה.

בכלל אפריקה, שימו לב כולם, היבשת הזאת היא מתקדמת מהר מאוד, מהר מאוד.

שאלה: איך לאסוף את החסרונות של החברים? האם יכול להיות משהו חוץ מחיבור, איזשהו חיסרון, רצון חוץ מחיבור או שאני צריך לשאול כל חבר או לשאול את הבורא?

לא, רק ללחוץ על החיבור, שבחיבור אתם מתחבקים כך שכל אחד, עם כל הבעיות, עם כל הצרות, עם כולם, מה שהוא חושב על אחרים, אתם אוספים את כל זה, ויחד עם זה אתם לא מוחקים שום דבר מהרע ולא מאבדים שום דבר מהטוב ועם כל אלו אתם באים לחיבור, לחיבוק. רק בצורה כזאת זה יכול להחזיק, על כל הפשעים מכסה האהבה ואז זה מתקיים. אין פשעים, אין אהבה.

שאלה: מה לעשות כשאתה נפגש עם האדישות של החבר, אתה מנסה להתחבר איתו, מנסה לעשות הכול באמת בצורה כנה בכל הכוח שלך, והתשובה היא שקט, אין תגובה, כמו קיר, ריקנות מוחלטת.

מצוין, זה הבורא מראה לך כמה אתה אדיש אליו וכמה אתה צריך לכוון את הלב שלך אליו. ואם בכל זאת אתה תעורר את הלב של החברים, אני מתכוון את הלב הכללי, את כולם, אז אתה תגיע גם לבורא.

זאת אומרת הבורא, בצורה כזאת שהוא מראה לך שהחברים אדישים אליך, אולי דווקא אליך במיוחד, שזה עוד יותר, בצורה כזאת הוא רוצה אותך. אל תייחס לחברים משהו שזה הם בעצמם אלא אחרי כל חבר עומד הבורא, אל תשכח את זה, שכחת מזה בזמן שהתחלת את השאלה.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחבר שלי להישאר באמונה למעלה מהדעת?

אם אתה שומר על עצמך להיות באמונה למעלה מהדעת, בזה אתה תיתן להם דוגמה אפילו שאתה לא מדבר על זה, אתה תיתן להם דוגמה פנימית, אנרגטית כזאת, רוחנית והם ייקחו את זה גם וישתדלו.

שאלה: כשאדם רואה בחבר חוסר חשיבות להפצה אז בעצם, לפי מה שאנחנו לומדים עכשיו, הוא רואה תכונה שקיימת בו. מצד שני החברים באים ואומרים לו, "אתה תותח בהפצה, כל יום אתה מפיץ", למי להאמין?

אנחנו לא מדברים על דברים חיצוניים אלא רק על מה שקורה בינינו. אני לא מתרגז עליך, זה דווקא עוזר לנו לברר מה בפנים ומה בחוץ. אנחנו מדברים רק על הנטיות שלנו בינינו, למרכז בינינו ששם אנחנו רוצים להתקשר עם הבורא, זהו.

תלמיד: חוסר חשיבות לחיבור זה דבר פנימי?

חוסר חשיבות לחיבור בינינו כדי לגלות בזה את הבורא, זה דבר פנימי.

שאלה: למשל אני רואה פגמים אצל החבר, אמרת שבמקרה כזה קודם כל לעשות חיבור בין אני, חבר ובורא, כי הבורא עושה לך את הראייה הזו וכאן צריך לתקן את החיבור. מהי פעולת תיקון של החיבור, מה אני מבקש מהבורא?

אתה לא יודע מה, אתה פשוט מבקש שאתה רוצה להיות מחובר איתם כלב אחד ובו באותו הלב, באותו רצון אחד אתה רוצה להרגיש את הבורא. וזה עובר דרך כל מיני עליות וירידות, ריחוקים, דחיות ובכל זאת, בכל מצב אתה משתדל לא לשכוח את זה לפחות בצורה מכנית, ואחר כך בצורה יותר רגשית וכך זה קורה.

תלמיד: אני לא מתייחס לפגם ספציפי שאני רואה? כי אני רואה כל אחד בצורה אחרת.

תלוי באיזה מצב אתה נמצא. אם אתה נמצא במצב חם וטוב, אז "על כל הפשעים תכסה האהבה" והם מכוסים ואתה לא כל כך רואה את הפגמים שגם זה פגם באהבה, שאתה לא רואה את הפגמים. ואז אתה צריך להיות בביקורת לפחות חצי שעה ביום, כמו שכותב בעל הסולם באגרת שהוא אומר, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שלפחות חצי שעה ביום אתה מחוייב להיות בביקורת. כי "על כל הפשעים תכסה אהבה" ואם אתה נמצא בדביקות, אתה לא רואה שום דבר, אלא אם הבורא מסדר לך, אבל אם לא מסדר או אם כן מסדר, אתה מחויב להיות בביקורת חצי שעה ביום.

תלמיד: וכשנגיע למצב שלא נראה את הפגמים, זה בסדר.

אבל זה נותן לנו גם עכשיו הבחנות, המנגנון הוא אותו מנגנון, זאת אומרת גם עכשיו אני צריך לדאוג שבזמן שאני נמצא באהבה גם אדאג שכנגד זה תהיה לי ביקורת, שאני לא מאבד את הראש.

תלמיד: אם אני רואה פגמים שונים בכל חבר וחבר, אז אני חייב לבקש תיקון דרך הבורא בלי להתייחס לכל פגם ופגם?

אז איך אתה תבקש, אתה לא יכול לבקש חיבור אם אתה לא רואה מה חסר לך.

תלמיד: אז מה אני מבקש?

זאת הבעיה שלנו שאנחנו לא מאתרים את מה שחסר לחיבור, אנחנו צריכים לדעת גם את זה וגם את זה, אנחנו צריכים להיות מומחים בזה, הבורא רוצה ללמד אותנו את המערכת עצמה כדי שאנחנו, כל אחד יהיה בעל המערכת.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, מה אני מבקש, תיקון הפגם, שלא אראה אותו או שאראה אותו הפוך?

לראות את החסרונות כדי לתקנם.

תלמיד: מה זה "לתקנם"?

לתקנם, כלומר איפה שאני רואה את הפגמים, ריחוקים, שנאה, דחייה, אני מבקש מהבורא שייתן לי כיסוי על זה, "כיסוי" זה נקרא צמצום מסך ואור חוזר, שאז אני משפיע לחבר ודרך חבר לבורא.

תלמיד: האם צמצום מסך ואור חוזר מתקן את הראייה?

מתקן את היחס.

תלמיד: ואז בשינוי היחס אני כבר לא רואה את הפגם?

אני רואה את הפגמים רק שבשבילי זה כיסוד של המצב שלי הרוחני, כעביות שלי, אני עומד על זה. כל הבריאה עומדת על השנאה, על האגו, על הדחייה, על הרצון לקבל שגדל כל פעם יותר ויותר, ככה הבורא עשה. בעזרתו אנחנו קיימים, אחרת לא היינו מרגישים את עצמנו כקיימים.

תלמיד: אז אמרת שהבורא גם לא נותן לבקש בצורה נכונה כי רוצה להתגלות דרך אותו הדבר שהוא לא נותן.

נכון, כי בפער בין המינוס לבין הפלוס אתה מגלה אותו, את גודלו.

תלמיד: מה זה אני מגלה אותו, מה זה הגילוי שלו?

רק כשאתה יודע מה זה ריחוק ומה זה חיבור והפער ביניהם, מתוך זה אתה מגלה מי הוא שיצר לך, שייצב לך כאלה הרגשות. את ההרגשה כלפי הבורא אתה בונה מתוך קשר מיוחד בין ריחוק לחיבור, בין האגו לבין האהבה. או אהבה אישית, אגואיסטית ואהבת העולם.

תלמיד: באיזה כלים אני מגלה אותו?

ברצון לקבל שלך.

תלמיד: מה הגילוי, איפה, מה זה הגילוי שלו ברצון לקבל?

אתה מגלה את הפער בין הרגשות האלה. הפער בין הרגשות נקרא "השגה".

תלמיד: צריך לנסות כנראה, אחר כך נראה.

אפילו תשאל את העשירייה שלך. יש לך שם חברים כל כך מתקדמים, יפים. תשאל את החבר, הוא יודע. דווקא מתקדם טוב.

קריין: אז זה מתוך רב"ש ב', "סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל"

"ח. עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.

ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם."

אלה דברים גבוהים. אבל מה שאנחנו צרכים, אפילו לא להיות בהשוואה בין זה לבין זה אלא להשתדל כל הזמן להיות כלפי החברים באהבה אהבה אהבה ואחר כך לקבוע איתם יחד גם כמה דקות ביקורת. אבל צריכים לשמור שהביקורת לא תפגע באהבה. כי לפעמים מדברים על דברים כאלה ביקורתיים שנשארים ועושים פגם באהבה. אלא אנחנו מעוררים רק עד גובה מסוים ואנחנו בודקים, כמו שהוא אומר חצי שעה ולא יותר נגיד, לפי הזמן או לפי העצמה, לפי עומק המחשבות, שאנחנו עושים את זה רק כדי לעלות את האהבה, לסדר אותה יותר.

שאלה: אם העשירייה לא מצליחה להתחבר האם זה יכול להחשב כאיזה פגם, משהו שימנע מאיתנו להגיע לתיקון?

ודאי. אלא איפה יהיה התיקון? רק במידת החיבור.

שאלה: מהו הוויתור שאני עושה עבור החבר וכלפי איזה חברים אני צריך לעשות ויתור?

כלפי העשירייה שלי, בטוח. כלפי כולם בלי יוצא מן הכלל אני צריך לעשות ויתור כזה שאני חייב לראות אותם כשלמים ממש, כולם כולם מצטיינים וכולם ממש נמשכים למגע, לגילוי עם הבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח. זה מה שאני רואה בכל אחד ובכולם יחד. אני מדבר על העשיריה.

ואז אנחנו מגיעים לכנס שלנו בכאלו עשיריות. וכל אחד מביא את העשירייה שלו, או שכולם מרגישים, כל עשירייה מרגישה את עצמה כעשר, כבר מביאים את עצמם לקשר עם האחרים ואז אנחנו משתדלים לעשות התקשרות בין העשיריות כמו עשרה בתוך העשירייה, כך אנחנו רוצים להתקשר כולנו בכנס, כל העשיריות יחד.

זו עצמה מאוד גדולה. אין דבר כזה בעולם, לא היה דבר כזה מעולם בכלל. אנחנו נמצאים במצב של דור אחרון, הנשמות שבורות ומאוד גרועות ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבינים שעלינו להתחבר כדי לעשות נחת רוח לבורא. אמנם שהכול מעורב עדיין עם האגו שלנו אבל אנחנו מכוונים נכון ואנחנו יכולים במאמץ כזה להשיג את כל המדרגות. וגם לא לשכוח שגם איתנו, עוד יותר מאיתנו יש כמות נשים שגם מאורגנות ורוצות בחיבור הזה. אנחנו נשמע בכנס גם את השאלות שלהן, נשתדל לענות, לערב אותן גם בתוך החיבור שלנו.

תלמיד: האם הוויתור נחשב כחלק מהכלי של ההשפעה, מקו ימין?

כן, וודאי.

שאלה: אם הכוונה והחיבור מגיעים מתוך המאמץ הפנימי שלי אז מה עלינו לבקש מהבורא? תן לי כוונה, תתקן את הכוונה, או תן לי חיבור, תתקן את החיבור?

אני לא יודע מה אתה תבקש מהבורא. אתה צריך לברר מה חסר לך כדי להיות מחובר עם החברים ועם הבורא בחיבוק אחד.

שאלה: אתה לפעמים אומר שאנחנו צריכים להוריד את הכפפות הלבנות. מה מתייחס רק לעבודה הפנימית שלי ומה כדאי לדון בו עם החברים?

בעבודה רוחנית, משהו שבדיוק שייך לי ואני לא יכול להגיד את זה לחברים, כי הם עוברים אותם הדברים, פחות או יותר. אלא האם כדאי לנו על זה לדבר? זה לא חשוב לנו. אנחנו רוצים לדבר רק על הדברים שעוזרים לחברים שלי לעלות יותר לדרגת הבורא, להתקרב לבורא, על זה אני מדבר איתם. ועל דברים אחרים לא. אני צריך לבדוק טוב טוב שעל ידי זה שאני פונה אליהם מעלה אותם רוחנית ולא מבלבל.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לפער לראות אהבה מעל השנאה, האם אנחנו חייבים לעבור דרך ייאוש ותפילה? כי אחרת אנחנו יכולים להשלות את עצמנו שאנחנו יכולים להגיע לזה לבד.

אנחנו תמיד עוברים דרך ייאוש ותפילה. ודאי.

שאלה: השימוש באינטרנט הווירטואלי מקל עלינו ואנחנו לא רואים כל כך את הפגמים של החברים, אנחנו כבר לא רואים את הדברים שהיינו רואים במפגשים הפיזיים. האם זה מקל יותר את התהליך?

אני לא עושה חשבון. כי תמיד אני רואה מתוך הניסיון שלי שכל החשבונות שלי אחר כך משתנים מאוד. כול עוד לא מגיעים לגמר התיקון לא רואים את האמת ממש. ולכן, לא חשוב לי, מה שהבורא מסדר, מתוך המצב הזה אני עובד. נותן לי לעבוד איתכם בצורה וירטואלית, ולבנות את הקשר שלנו, הכנס שלנו, רק בצורה וירטואלית, אני עושה את זה כך.

אם תהיה לנו הזדמנות לעשות כנס גם בצורה פיזית, אז נזמין אתכם כולכם למקום הכנס שלנו פיזית כאן בישראל נגיד, או באיזה מקום אחר. היו לנו כנסים כאלה גם בספרד, באיטליה, בכל המקומות, בדרום אמריקה, הרבה כנסים. נקווה שנעשה גם את זה, עם הבורא ירצה שאנחנו נעשה כנסים גם פיזית. בינתיים נותן לנו כך לעשות, ואני חושב שזה לא רע.

אני חושב שזה נותן לכולם להשתתף. ונראה לי שאנחנו מתחילים ללמוד איך לעשות כנס וירטואלי, מתחברים עוד חברים חדשים, ואני מאוד שמח לראות אותם. יהיה טוב.

שאלה: מה זה לברך על הרע כמו על הטוב?

אם אני יודע שזה בא מהבורא, שהוא כולו טוב, אז אפילו שזה נראה לי רע, אני צריך להיות דבוק בבורא. על פני הרע הזה אני נמשך לדבקות בו, בבורא, ואז הרע הופך להיות אצלי כאמצעי, כטריגר, להגיע לדבקות בבורא. ואז אני מברך עליו, שבאמת זה לא רע אלא טוב, הוא הביא אותי לתפילה לבורא, לדבקות. כך אדם צריך לחשוב.

שאלה: אמרת שחצי שעה צריך לעשות בדיקה. מהי אותה בדיקה?

זה עדיין לא בשבילנו, זה כך כותב בעל הסולם. זה לא אני אמרתי, זה כותב כך בעל הסולם. אם יש לאדם אהבה לבורא, אז אפילו שיש לו אהבה כל 24 שעות, הוא חייב להוציא מזה חצי שעה כדי לברר האם יש לו חסרונות בעבודה שלו, באהבה שלו כלפי הבורא. זאת אומרת, לעשות ביקורת. אנחנו נדבר על זה, זה לא לנו לעכשיו, נלך לפי הסדר צעד אחר צעד.

שאלה: אני לא יודע אם זה הזמן הנכון לשאול על החיבור שיש לנו בבני ברוך כארגון. איך אנחנו יכולים לצאת לעולם ולהעביר להם את החיבור הזה, להראות להם את החיבור הזה, בזמן שאנחנו כארגון פועלים כמו כל עסק אחר בישראל, שזה רע מאוד.

אני מאוד שמח שיש לך ביקורת על הארגון שלנו, סימן שיש לך הרבה עבודה.

שאלה: אם אדם סובל מהתמכרות, לראות את זה כפגם? להעביר על זה ביקורת? איך להתייחס לחולשה הרגשית הזאת? להתמכרויות. סיגריות, סמים, אלכוהול וכל השאר.

אם זה מנתק אותו מהעבודה הרוחנית, אז ודאי שצריך לגמור עם זה. זו תשובה כללית.

תלמיד: איך אפשר לזהות בכלים רוחניים?

אין כלים רוחניים לזה. פשוט להפסיק. להתבודד מזה, לזרוק את זה, להפסיק. ולא לחכות עד שזה יפסק מעצמו, אלא כאן עכשיו ומיד.

שאלה: בנוגע לכנס שיש בעשירייה שלנו, אני חושב שגם בעשיריות אחרות, אם יש יכולת לחברים במהלך הכנס להתאסף פיזית, בהתאם להנחיות ולמגבלות?

אין הגבלה, בבקשה, תעשו את זה.

תלמיד: אבל אתה חושב שזה מומלץ? זה עדיף?

אני לא יודע. אם הם יתחילו שם להשתולל בחיבור פיזי שלהם במקום להיות קשורים אלינו וירטואלית, אז זה לא טוב. אז אני לא יודע. אתה שואל דברים כאלה שאין לי עליהם מה לענות, האם זה טוב או לא טוב, זה תלוי בהם.

תלמיד: אני שואל במובן שרוב הכלי יהיה בחיבור וירטואלי, ואם כמה חברים מתחברים לצורה.

לא, אני חשוב שיהיו כאלה שיתאספו בצורה פיזית, שלושה, ארבעה, אולי אפילו עשרה, אני חושב שיהיו כאלו. ואני לא אומר כן לעשות, לא לעשות, אלא התנאי הוא פשוט, שכל מה שהם עשו זה יהיה להגברת החיבור. זה הכול. כל היתר זה עליהם, ולעשות טוב חשבון על מה שהם עושים, לא כמו הקאובויי הזה מפלורידה, שאומר שהארגון, תראה איך שהוא מתכנס, זה "כל הפוסל במומו פוסל".

תלמיד: פשוט כשעשינו את ישיבת העשירייה, הדגשנו את העניין של השיעורים אחר הצהרים, שיש חברים שפשוט בגלל מגבלת משפחה, כדאי להם פשוט להתכנס יחד.

אני מבין, לכן אני נותן תשובה כללית. אם זה מועיל לחיבור, כן. זה הכול. מה אתם רוצים? שאני אפרש כל מקרה ומקרה לגופו? זה רק ייתן לנו פתחון פה לכל מיני שאלות שאין להן סוף.

קריין: החברים ממליצים לקרוא את קטע מספר 4 שמדבר על זה שמאחורי כל חבר עומד הבורא. קטע מספר 4, מתוך הרב"ש, מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'".

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכול, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.

(הרב"ש. מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'", 1990)

אני ממליץ לא לעשות ביקורת על הארגון שלנו ועל החיבור הכללי בכמה שאנחנו מתקדמים. כי בזה אף אחד מכם לא מסוגל לראות את המצב האמיתי. ולכן עוד לדבר על זה, ככה בפרהסיה בפני החברים, מה הוא רוצה בזה? להוריד את הערך של החיבור? אז בשביל מה הוא נמצא בינינו? אותו חבר שעכשיו מופיע בפלורידה הייתי ממש ממליץ לו לעזוב אותנו, עד כדי כך. אם הוא לא יכול עדיין לראות אותנו בצורה האמיתית. חבל.

קריין: קטע מספר 8, מתוך הרב"ש, "בענין חשיבות החברים".

"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

זאת אומרת, אנחנו חייבים בכל הכוח להביא את עצמנו למצב, או שאנחנו רואים באמת שכל החברה היא חברה טובה, או שאנחנו מאמינים בזה, מקבלים שככה זה, מפני שמלכתחילה היא נוסדה על ידי הכוח העליון שמחבר אותנו יחד ובצורה כזאת כל רגע ורגע מושך אותנו אליו.

קריין: קטע 9, זוהר לעם, תצווה.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. תצווה, 86)

הבורא מתגלה רק בפער בין רע וטוב ולא בטוב בלבד, אין לו מקום להתגלות. הוא צריך עביות, על העביות שיהיה מסך, אור חוזר, ואז מתוך העביות מגיעה השפעה, אהבה, שזה נקרא הטוב מתוך הרע שיוצא. ואז בצורה כזאת מתגלה הבורא.

שאלה: החברים שלי תמיד מראים לי חשיבות המטרה. אני לא מרגיש שיש להם חסרונות. לא ברור מה זה חסרונות. החסרונות מתגלים במידת החיבור?

כל החיכוכים שיש ביניכם, שאתם עדיין לא מרגישים את עצמכם בלב אחד הרוחני, אני מדבר רק על החיים הרוחניים שלכם, שאתם לא מרגישים עדיין שאתם נמצאים בלב אחד, אז הפער בין הלבבות הרוחניים שלכם כלפי הבורא, כלפי העבודה הרוחנית, כלפי אהבת חברים, כלפי כל הדברים האלה, חיבור, בקיצור לנשמה, איפה שאתם מתחברים בנשמה, אתם צריכים להרגיש שאתם מתחברים לנשמה. "נשמה" זה מה שמשותף ביניכם.

אם אתם מרגישים שיש עוד איזה פער, אתם מצד אחד צריכים להיות שמחים, כי זה הבורא מגלה לכם שעדיין קיים איזה פער, ומצד שני שאתם שמחים לעלות תפילה לבורא, שהוא יכסה את זה, שיקרב את החלקים האלה, הדעות האלה, הרצונות הללו ביניכם, שאתם תרגישו שאתם נמצאים ממש ברצון אחד. אלה יסודות של הבריאה, זה יסודות של התיקון. אל תזלזלו בזה, תנסו ממש לאתר ולעבוד עם זה נכון.

שאלה: הוא כותב, "שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב." אז למה להסתלק אחר כך אל הטוב, מה זה "להסתלק אחר כך אל הטוב" אם שלמות הכול היא טוב ורע?

שגם את הרע וגם את הטוב, אתה משייך לטוב. שאלה נכונה. שלא טוב ולא רע לחוד, אלא שניהם יחד הם עובדים לכיוון הטוב. שהרע כעביות והטוב כמסך ואור חוזר.

תלמיד: מה מוסיף הטוב שכלול משניהם?

עובדים יחד, ממש יחד, כך שאתה לא מבדיל בין טוב ורע אבל הם משלימים זה את זה. כל אחד עובד לכיוון משלו ואז יוצאת לך ביניהם הרגשה אחרת לגמרי, פי כמה וכמה יותר. המינוס הוא מקדש את הפלוס, הוא מגלה לך יותר טעם. זה כמו שאתה מוסיף ויסקי לעוגה כשאתה עושה עוגה, או שאתה מוסיף פלפל, כל מיני מלחים כתבלינים, אמנם הם חריפים אבל בלעדיהם אין טעם, אנחנו חייבים את זה.

שאלה: יוצא מהקטע הזה שאני מעוניין להמשיך לראות את החבר בחולשה שלו, בזלזול שלו.

אתה מעוניין לגלות אהבה וחיבוק וחיבור עם החבר ועם הבורא, שאין הבדל בינך לבין החבר ובין הבורא, ממש ייחוד, "ישראל, אורייתא קודשא בריך חד הוא", חד, בזה אתה מעוניין. ומה שמתגלה בדרך אתה מקבל את זה כמרכיבים של זה.

שאלה: צמצום עושים על מה שמתגלה בקשר בינינו. מתגלה איזושהי שנאה, דחייה, ומצמצמים. מה השלב הבא, מה אחרי זה עושים, על מה מתלבש עכשיו השלב הבא, מסך, אור חוזר? כי הצמצום זה כאילו שאני מנתק את המגע, אני רוצה לא לפגוע בעשירייה.

אתה עושה את זה רק על פן אחד, יחס אחד שלך לעשירייה. ומהיחס השני, חוץ מצמצום, אתה רוצה לעבוד עם הצמצום, מסך, אור חוזר, איך אתה עושה את זה?

תלמיד: איפה יש מציאות כזאת של הפן השני? כי כרגע אני רק עסוק בלא לפגום.

אחרי שעשית את העבודה הזאת ואתה שולט על הצמצום, תתחיל לעשות איתו משהו אחר.

תלמיד: וזה מגיע מהתקשרות עם החברים, או דווקא למשוך את הבורא לתוך זה?

התקשרות עם החברים ועם הבורא יחד, כי אתה כבר מתחיל לעבוד מכאן והלאה לכיוון ההשפעה.

תלמיד: וצריך לבקש על זה או שהבקשה הייתה על הצמצום?

אתה יושב אצלי, שמתי לפניך צלחת מרק. אתה אומר "לא רוצה, לא נעים". אחרי כל ההפצרות אתה מסכים. איך אתה מסכים? מה קורה לך? תנסה לראות איך אתה משנה את היחס שלך אלי, למרק ולפעולות שלך, ומה אתה רוצה להשיג על ידי זה. עד כמה יש לך יחס בזה שאתה אוכל משהו מאוד טעים שמבלבל אותך ממש, ויחד עם זה אלי כאל בעל הבית ויחד עם זה אליך לעצמך, ולבורא שאולי גם נמצא בתמונה, שעל ידי כל הסיטואציה הזאת אתה רוצה להיות דבוק בו. תראה כמה יש לך.

אתה אומר, "עשיתי צמצום, אין לי יותר מה לעשות". לא. אתה צריך לעורר כאן חשיבות המטרה. האם הגעתי בזה לדבקות, בזה שעשיתי צמצום שאני לא מקבל? ההיפך, כתוב עליו שזה "חמור שבחמורות", הצמצום.

שאלה: ברע יש כל כך הרבה טעמים וסוגים ועניינים, והטוב הוא תמיד חיבור.

צודק. איך מרגישים טעמים בטוב? דווקא בגלל שכל הטוב בנוי על הרע.

תלמיד: מה זה אומר?

ככה זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". לאהבה אין טעם. אין טעם באהבה. כמה דברים יש לך שמדברים על אהבה? רק מתוך שקודם הייתה שנאה, בלבולים, איזה אקשן שלילי, איזה ריב וכן הלאה, ואז אחר כך התפרצות של אהבה. תן דוגמה אחרת של סתם אהבה, אין סתם אהבה. אפילו אימא לתינוק, בגלל שהיא מולידה אותו, היא רוצה אותו, ובצער, בכאב הוא יוצא, כל זה בונה מקום לאהבה. אין לך אהבה אם היא לא מתבצעת, מיוסדת על השנאה, על הדחייה, על הצער. איזה יסוד יש לה? אין לה יסוד.

כמה סרטים, כמה יצירות יש בעולם שלנו שמדברים על צער? כמה? מלא, 99.9%. ואם אתה מדבר על אהבה, על שמחה, על משהו, זה רק מתוך שקודם היו ייסורים. תן דוגמה אחרת. סתם טוב? אני לא מבין מה זה סתם טוב, אלא חייב להיות לעומת משהו. נכון או לא? רק לתינוקות, אומר בעל הסולם, ניתנה להם אפשרות ליהנות מכל דבר ודבר, זה כדי שהם יתפתחו.

שאלה: כשאני הייתי רואה את הילדה הכי יפה בכיתה הייתי נעלם דום, לא היית יכול לדבר איתה. כשהחבר מכניס לי חרב או אני מכניס לו, אני גם נעלם דום מעוצמת הכאב. איך אני משיב את היחסים במנעד הזה, בין שניהם, שאני לא מנתק קשר אלא אני יכול להמשיך להיות בחיבור?

דרך הבורא. אתה שואל על היחסים שלך עם מישהו, זה לא אלי, זה לפסיכולוג. אם אתה שואל אותי, התשובה שלי היא דרך הבורא בלבד. השיטה שלנו היא כך עובדת.

שאלה: מרבית המחלוקות בעשיריות הן סביב עניין של שמירה על מסגרת, מי מגיע לשיעור, מי לא, מי מאחר. כל הדברים של מסגרת השיעור.

אתם צריכים כולכם בעשירייה להרגיש שהבעיה היא בעשירייה כולה, לא בחבר אחד. זה שהוא לא מגיע אתם אשמים. זה שהשני נגיד מזלזל במשהו, כולם אשמים. כולם. תנסו כך להתייחס לזה, אחרת אתם ממש לא מתקנים את עצמכם. ואם אתם רואים שכל המאמצים שלכם כבר לא עוזרים, וכשמתפללים לבורא זה לא עוזר ושום דבר לא עוזר, אז אתם רשאים לסלק את החבר הזה מהעשירייה. נגיד שנפל במקרה, הבורא נותן לכם כזה תרגיל. אבל זה אחרי בדיקה מאוד קפדנית, ארוכת טווח ובמאמץ של כולם.

שאלה: האם גם באמונה למעלה מהדעת יש את שני הצדדים, את הייסורים והאהבה כאחד או שזה רק אהבה טהורה?

גם שם הכול קיים.

קריין: קטע מס' 10, מתוך "עשה לך רב וקנה לך חבר".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד. "

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)

קריין: קטע מס' 11, "ליקוטי עצות", ערך "שלום".

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אל יבהילוך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים."

("ליקוטי עצות". ערך "שלום")

ההפכים האלה נשארים וקיימים עד גמר התיקון, ומה אחרי זה? בטוח שגם כן באיזו צורה. אבל הכול קיים, מינוס ופלוס, כמו שהבורא ברא, עלינו רק לסדר ביניהם קשר, בין רע וטוב, בכל הצורות, ולבנות את היחס שלנו לבורא בקו האמצעי בין טוב ורע כך שבו אנחנו מתקשרים למקור של רע וטוב יחד.

שאלה: מה זה נקרא ליצור קשר בין רע לטוב כמו שהסברת עכשיו?

זה רק דרך הבורא שהוא הסיבה והמקור לשניהם.

תלמיד: מה זה אומר?

לקבל את הרע כטוב ואת הטוב כרע, ושלא יהיה הבדל ביניהם, לגמרי לא, וכך אנחנו מתקדמים. כי אני לא רוצה לקבל את כול הדברים האלה באגו שלי, שאז זה מה שטוב לאגו ומה שרע לו, ואני גם לא רוצה לראות את עצמי רק בצורה הטובה שאז אין לי שום ביקורת ואין לי את האני שלי, אני כמלאך שאין לי עצמאות. אני חייב לעמוד על הרע ועל הטוב יחד בשתי רגליים.

תלמיד: זה לא אנושי להצליח לעשות את הניתוק הזה כמו שאתה מתאר אותו.

איזה ניתוק?

תלמיד: הניתוק מהרגשה של טוב ורע, אני לא פה ולא פה, אני מחובר לאיזה משהו אחר, לבורא.

אני בונה את זה משניהם, מטוב ומרע יחד, על ידי היחס הנכון שלי.

תלמיד: איך מצליחים לתפוס את החיבור הזה בין הרע לטוב הזה?

על ידי המקור שלהם שהוא אחד גם לזה וגם לזה. תנסה לחבר את אימא שלך שאוהבת אותך או מישהו שאוהב אותך מאוד מאוד עם השונא הכי גדול שלך, שממש שניהם נמצאים בפרצוף אחד. אתה מגלה ממש את השונא שלך שעושה לך כל החיים בעיות נגיד, ואתה רואה שזה אימא שלך עושה לך את זה. אתה יכול לעשות את זה?

תלמיד: יכול לנסות.

תנסה. אבל זה עוזר, זה אחד מהתרגילים, אנחנו עוד נעשה כאלה. זה אחד מהתרגילים שהם מביאים את האדם לאמת, לקו האמצעי.

שאלה: מה זה החבר שהוא נקי מהרע שלו? אני רואה בחבר רק את הרע שלי, אז מה כשהוא בלי הרע שלי, מה אני רואה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

תלמיד: כשאני מסתכל על חבר אני רואה את הרע שבי. מה זה החבר שהוא נקי מהרע הזה?

הוא לא נקי, אתה מעלה אותו לדרגת הבורא, כי אתה משייך את הרע לעצמך.

תלמיד: מי זה החבר בלי הרע?

שנמצא בדבקות עם הבורא, שהביא אותך לדבקות עם הבורא.

תלמיד: ומי הוא כשלעצמו, יש דבר כזה?

לא, אין דבר כזה, כולנו מתחברים בבורא.

שאלה: אמרת את הדוגמה הנפלאה הזאת, האימא שהכי אוהבת אותך בעולם והשונא שהכי שונא אותך בעולם.

קצת להמחיש שבבורא יש גם זה וגם זה.

תלמיד: אז אפשר לומר זאת גם ביחס לעשירייה? כלומר מי שנדמה לך שאתה רואה אותו כהכי גדול ומי שנדמה לך שאתה הכי מזלזל בו באופן טבעי, אפשר לקחת את שני אלה וגם לחבר את שניהם כאחד?

אנחנו עוד לא מוכנים לזה ולכן אני לא מדבר כך. נתתי דוגמה במקרה אבל תשכחו מזה. הכול לפנינו.

(סוף השיעור)