שיעור בוקר 21.06.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא – העבודה באמונה למעלה מהדעת

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת.

בעבודה למעלה מהדעת אנחנו מתקדמים יום יום, אין יום שלא מתקדמים. ככה עובד מנוע. אנחנו מרגישים את זה יותר או מרגישים את זה פחות או בכלל לא מרגישים. נדמה לנו לפעמים שאנחנו הולכים אחורנית, גם זה נכון, וגם זה צריך להיות. אבל בזה אנחנו כל הזמן מתקדמים.

ולכן צריכים כלפי העבודה הזאת, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". שאנחנו ממש עם מוח חדש, עם לב חדש, עם הסתכלות חדשה כמו ילדים שקמים כל בוקר עם עיניים גדולות לראות את העולם, להכיר את העולם, כך אנחנו צריכים להשתדל להכיר את המציאות הזאת שהיא רוחנית, שהיא כולה באמונה מלמעלה מהדעת, בכוח הבינה. ולכן פותחים חומר. לא דורשים שום דבר, רק לאט לאט להיכנס בו קצת שישפיע עלינו. מתוך ההשפעה שלו, שאנחנו נתחיל להרגיש אותו כך בהדרגה, בהדרגה וסבלנות.

אז בואו אנחנו נמשיך בקטעים האלו שהם קטעים מאוד מיוחדים, מאוד חשובים, ואין לנו אוסף של קטעים בכל חכמת הקבלה שיותר עצמתי וגדול מזה. אני מדבר על קטעים. מאמרים כן, אז מאמרי "שמעתי", ואפשר לצרף לזה עוד כמה מאמרים ממש בודדים מכל סוגי המקובלים האחרים משך הדורות. אבל העיקר זה מה שעשה בעל הסולם, שקרב את העניין לשמה לקהל הגדול.

קריין: אז אנחנו בתוך הקובץ של קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטע 68. מתוך "שמעתי ק"ח", "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך".

תכינו שאלות. הקטעים האלה הם מאוד חשובים. אני ממליץ עליהם גם כשאתם נמצאים בעשיריות ומדברים ביניכם בין הלימודים, נגיד פעם פעמיים ביום שנפגשים. שמעתי שיש כאלה שנפגשים שלוש פעמים, ולא רק נפגשים, אלא לרבע שעה ואפילו יותר. אז כדאי לקחת איזה קטע ולדבר עליו, על בטוח יוצא לך החזרה הכי טובה על הדרך.

"בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להיכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכול בעל מנת להשפיע".

ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתייגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".

אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשי"ת ציווה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא ציווה לנו לקיים תורה ומצוות. וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התורה ומצוות בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.

נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.

ב. להאמין, שה' ציווה לעסוק בתורה ומצוות רק על ידי אמונה למעלה מהדעת.

ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התורה ומצוות על יסוד האמונה.

ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל.".

(בעל הסולם, שמעתי, ק"ח, "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך")

שאלה: בפגישה האחרונה של העשירייה עלתה שאלה, למה עלינו לקיים תורה ומצוות מעל לדעת?

שאלה טובה. למה עלינו לקיים תורה ומצוות למעלה מהדעת? אנחנו נמצאים בתפיסת המציאות בתוך הדעת, בתוך הרצון לקבל שלנו. ובו אנחנו מרגישים את העולם הזה, את עצמנו, את הכול המציאות סביבנו, את כל החיים שלנו, את כל הפעולות שלנו ושל האלה שסובבים אותנו, דומם, צומח, חי, בני אדם, את הכול אנחנו תופסים כל אחד מאתנו בתוך הדעת שלו, בתוך דעתו.

אדם מרגיש וקיים בתוך דעתו. אבל כדי להרגיש את הבורא שקיים מחוצה לנו, הכוח הזה שמארגן את הכול, עושה את הכול, עושה הרבה פעולות שאנחנו בכלל לא מרגישים ולא מבינים עליהם שום דבר, לא יכולים לזהות את הפעולות הבורא, ואותו, אנחנו צריכים לעלות לרמה אחרת של הרגשת המציאות. המציאות הזאת היא נקראת "דרגת הבינה" או "דרגת האמונה", ולא דרגת הידיעה. אנחנו קיימים "בדרגת הידיעה" שנקרא, שכל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים על ידי מה שמקבלים. מקבלים לתוכנו, לתוכנו, ומה שמקבלים את זה מרגישים, ומזה כל החיות שלנו.

כדי להרגיש את הבורא, אנחנו יכולים להרגיש אותו לא בתוך הכלים שלנו, שכך אנחנו גם מרגישים משהו שכנראה בא ממנו. אבל כדי להרגיש אותו, להרגיש פעולות שלו, להרגיש מחשבות שלו, כל אלו הם נקראים "סתרי תורה", דברים נסתרים, אנחנו צריכים להיות בתכונה שלו, אחרת אני לא אבין את זה.

נגיד בעולם שלנו אני מסתכל על תינוק, התינוק מסתכל עלי. אני מבין מה שהוא רוצה, ומה שהוא עושה, ואת הדחפים שהם מפעילים אותו, אבל כשהוא מסתכל עלי, הוא פותח עיניים ופה, ועוקב אחרי ולא רואה, ולא מבין כלום. בשבילו כל הפעולות שלי הם פעולות לא מובנות, הוא לא מבין, הוא לא מרגיש מה קורה, למה אני עושה כך, אבל לפחות הוא רואה אותי.

אנחנו נמצאים בעולם שסביבנו קיים כוח עליון, אבל כוח העליון הזה הוא לא מזוהה, אנחנו יכולים לראות אותו רק בתנאי שאנחנו נהיה באותה תכונה כמוהו, אז נתחיל לזהות. זה נקרא "חוק השתוות הצורה". שעד כמה שאני אהיה בתכונת השפעה, אז אני ארגיש את הבורא. אבל אני נולדתי בכוונה שאני נמצא בתכונת הקבלה, זאת אומרת, אני צריך לרכוש תכונת השפעה, במידה שאני ארכוש את התכונה הזאת, אז במידה הזאת אני כן אוכל להרגיש את הבורא ולהבין אותו, להתקרב אליו, אפילו להיות דבוק בו.

כדי לעשות את זה, אני מגיע לתורה. "תורה" זה נקרא," מאור המחזיר למוטב". שמהבורא אני לא יכול לגלות אותו, אבל אני יכול לקבל איזה כוח מיוחד שנקרא, "כוח השפעה", ואז אני מתקשר לבורא, עושה כלפיו כל מיני פעולות כדי לקבל מהבורא, מאותו כוח השפעה, מאותו מקור ההשפעה קצת כוחות בשבילי. שכוח השפעה של הבורא ישפיע עלי, ואני גם כן אקבל כוח השפעה.

במידה שיהיה לי כוח השפעה, אז אני אוכל להבין, להרגיש, לזהות פעולות הבורא שהם כולם משפיעים. הבורא כולו משפיע. אז אם יהיה לי כוח השפעה, אני אוכל לזהות "או, את זה הבורא עושה, את זה הוא עושה, את זה הוא עושה", וכן הלאה.

זאת העבודה שלנו. זאת אומרת כמה שאפשר להשתדל לקבל כוח השפעה לא כדי שיהיה לנו טוב, יפה, אלא כדי לזהות פעולות הבורא, ולהיות יותר קרובים אליו. והעבודה הזאת היא נקראת, "עבודה באמונה למעלה מהדעת". כי "דעת" זה הטבע שלנו, ואנחנו רוצים לעבוד עם הבורא למעלה מהטבע שלנו.

שאלה: כתוב שצריכה להיות לנו "אמונה מופשטת" מהחכמים. מה זה אומר אמונה מופשטת בחז"ל?

אמונה מופשטת, שלא קשורה לכלים דקבלה שלנו. בינתיים זה מספיק.

שאלה: לשמור תורה ומצוות בתוך הדעת, האם זה כמו שיש עכשיו בעולם הזה?

בתוך הדעת, זה לפי האגו שלנו. אנחנו רוצים להתעלות למעלה מזה, זה נקרא "למעלה מהאגו שלנו", או "למעלה מהדעת" איפה שאני לא רואה שום רווח, אלא רק שיהיה טוב לזולת. זולת זה או קבוצה, או אנושות, או בורא.

שאלה: אם אנחנו מדברים על זה שהוא חסר רגש, חוק התפתחות, אז מה זה נחת רוח?

חוק ההתפתחות, זה חוק. אבל את החוק הזה קבע הבורא. הבורא זה רצון, "רצונו להיטיב לנבראיו", כך הוא כלפינו מתייחס. ולכן שאנחנו ממלאים את הרצון הזה, אנחנו מביאים לו תענוג.

תלמיד: מה זאת אומרת ממלאים אותו? נותנים לו אפשרות לפעול עלינו, זו הכוונה?

כן.

שאלה: אני מבין את העניין הזה של העבודה, ומה צריכים לעשות. אבל יש איזה משהו שמבלבל. מה זה העניין שהאדם צריך להאמין באמונה הזאת?

להאמין באמונה הזאת, זה נקרא שאני לא יודע, אני לא מרגיש, אין לי את זה בכלים שלי לא בלב ולא במוח, אלא אני שומע את זה מהחכמים, שהם אומרים שאני כך צריך לעשות.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה שתי שאלות בתחילת המאמר. איזה תועלת תהיה לך מעבודה זו? ומיהו המקבל את העבודה הזו שאני רוצה לתת כוחות ולהתייגע, לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה? השאלה היא, האם שתי השאלות האלו לפני ביצוע פעולה, הן סימן להזדמנות לעבודה מעל מהדעת?

כן, ודאי שכל הדברים האלה הם.. תראה, סך הכול בעל הסולם כותב את זה במאמר, והוא היה יכול לפרט את זה לעוד עשרים שאלות וציורים. אנחנו צריכים להבין שבזה סך הכול הוא מוסר לנו איזה מסר שכל אחד ואחד צריך לקלוט אותו, ומהקליטה הזאת שיבנה בתוכו ציורים למיניהם, ויתחיל את הציורים האלה למלאות בכל מיני התרשמויות, ומזה יהיה לו ממש בסופו של דבר מערכת הרוחנית שהוא בונה.

תלמיד: אפשר לסכם את השאלות האלה בשאלה אחת, שכאשר יש התנגדות לפני ביצוע פעולה, זה יכול להיות סימן לעבודה מעל הדעת, הזדמנות לעבודה מעל הדעת?

נכון. זה נכון.

שאלה: כל העבודה שלנו בעשירייה, וכל הזמן אנחנו עוברים מאהבת החברים לאהבת הבורא, איך הקבוצה עוזרת לבנות אמונה למעלה מהדעת לכל חבר בקבוצה?

הקבוצה צריכה ממש להתיישב על כל חבר וחבר, ולדאוג שהחבר יקבל בכובד ראש את הנטל שמוטל עליו, מה שהוא חייב לבצע כלפי העשירייה. וכך כל חבר וחבר שירגיש את זה ולא יברח, אלא ממש יום יום ירגיש שיש לו משימה חדשה, ושהוא צריך על ידי המשימה הזאת למצוא קשר עוד יותר הדוק מאתמול להיום.

שאלה: בעל הסולם מדבר על השמחה, איך להיות בשמחה?

איך להיות בשמחה? השמחה תלויה כולה בחשיבות. אם אתה נמצא עם החברים והם מעלים לך את החשיבות של המצב שאתה נמצא בו, או אפילו פעולה הכי קטנה שלך, עד כמה שהיא כביכול חשובה, אז אתה מקבל את החשיבות ויש לך כבר שמחה.

שאלה: אני מבין שבמהלך היום נפתחות מחשבות, רצונות, ומעליהן אני בונה את חשיבות העשירייה. עכשיו בזמן השיעור, איך הולכים למעלה מהדעת?

אנחנו לומדים עכשיו, בזמן השיעור, איך אנחנו קולטים, איך מקבלים את הפסוקים האלה, מה שיש לנו מהטקסט של השיעור, ורוצים כל פעם לכייל את עצמנו לפי הפסוקים האלו.

שאלה: איפה ובמה ואיך, אולי עוד לא גיליתי את זה, אבל אני מנצל את החבר שלי בצורה אגואיסטית?

אני משתמש בחבר שלי קודם כל בזה שאני רוצה לעורר אותו לעבודה רוחנית. אני משתמש בו כדי להכניע את עצמי כלפיו, אני משתמש בו כדי להעלות אותו מעלי, אני משתמש בכל החברים שבקבוצה שאני רוצה לראות אותם כחבר אחד גדול אינטגרלי. ועוד, ועוד. תקרא מה שכותב רב"ש על החברה.

תלמיד: אבל בצורה האגואיסטית, איפה אני מנצל אותו? דווקא אגואיסטית. נגיד אני בא לקבוצה, רוצה שהחבר יתקדם. איך אני יכול להגיד שאני בונה את הרוחניות שלי בזה שאני אגואיסטית מנצל את החבר שלי? הרי העבודה שלנו היא יותר בהשפעה אבל מה המשמעות של ניצול אגואיסטי של החבר?

אולי תשמע מה שאני אומר לך, אני אמרתי לך את זה לפני כמה דקות, אתה לא יכול כל כך לתפוס את הזמן של כולם. תקרא מה שאומר רב"ש על עשירייה ואתה תבין מה לעשות, אין לי שום דבר להציע לך ותיראה עד כמה שאתה משתמש בהם או לא, בצורה אגואיסטית ובצורה אלטרואיסטית וצריכים לחזור על הדברים האלה, ממש לחזור יום יום, ואז אתה תיראה עד כמה שאתה מסתכל היום שונה מאתמול ולפי זה תראה את ההתקדמות שלך, אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: מעל הדעת זה מושג כזה ענק שקשה לי לעכל אותו. לתכונה הזאת מעל הדעת אני מגיע עם התכונה שזה נקרא אני או שאני אמור להיכנס למושג הזה בתכונה הזאת ללא אני, אני לא קיים שם?

שאלה טובה, תנסה גם כך וגם כך, ותיראה אז מה התכונה הזאת דורשת מימך. להתעלות מעל הדעת שלך, להישאר בדעת שלך, להיות למטה מדעתך, תיראה מה שכתוב, להגדיל את הדעת שלך או להקטין אותה, תיראה לבד, תנסה לעבוד עם זה.

שאלה: מה חשיבות הדו-שיח הזה עם הרצון לקבל שבמאמר, שהנברא הוא מתחיל ככה לקבל שאלות ממנו ולענות לו כל פעם?

אין לנו עם מה לעבוד אלא עם הרצון לקבל שלנו, אין עם מה, אין לנו חוץ מזה שום דבר. גם כן את הרצון להשפיע אנחנו בונים למעלה מהרצון לקבל, כלפי הרצון לקבל. כל הפעולות שלנו הן בכל זאת כלפי הרצון לקבל, שכלפיו אנחנו בונים את הרוחניות ונותנים הבחנות ומדידות, ושמות אפילו, לכל תופעה רוחנית. לכן אנחנו לא עוזבים את הרצון לקבל אלא רק לומדים איך לעבוד עמו בצורה נכונה ואפילו שאנחנו כבר נמצאים בהשפעה, ההשפעה שלנו היא כולה גם כן נובעת, צומחת מתוך הרצון לקבל, לכן כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

תלמיד: איזה יחס אני צריך לפתח כלפיו?

עזר אבל כנגדו, אבל שזה כנגדו הופך להיות לעזר.

שאלה : בעל הסולם כותב כאן ד' התנאים והתנאי הד' "שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל.".

זה שאנחנו מתעסקים ברצון לקבל ואפילו שלא מבינים בו ולא מרגישים בו עדיין כלום, אבל התחלנו לעסוק בכניסה לרוחניות ממש, אז אנחנו עוד לא יודעים לפתוח את הדלת לרוחניות, עוד לא יודעים לראות מה קורה שם ברוחניות אבל בכל זאת אנחנו עוסקים בזה, כמו ילדים קטנים שרוצים משהו לעשות ולא מסוגלים אבל אנחנו רוצים ואנחנו משתדלים וזה כבר פעולות הנכונות שאנחנו לאט לאט נלמד עד הזמן שנוכל לדחוף את הדלת והדלת תיפתח ואנחנו ניכנס לעולם העליון. אז אנחנו צריכים לכן להעריך את העבודה שלנו כחשובה.

תלמיד: בעבודה שלנו בעשירייה איפשהו שם בעומק במרכז יש את השמחה הזאת שאתה עושה נחת רוח לבורא.

במרכז של עשירייה יש לך את כל העולם הרוחני כולל עולם אין סוף כולל גמר התיקון, הכול נמצא שם, זה מקום של תהום שלשם אנחנו באים ממש.

שאלה: יציאה מהדעת היא מלווה בתפילה משותפת, איך אני בזמן שאני נמצא בתפילה משותפת כשאני מרגיש את האגו שלי הפרטי, איך אני יכול לצאת מהמצב הזה, להגיע לקבוצה?

אתה צריך לברר עם הקבוצה שהיא תעזור לך שהיא תמשוך אותך לתוכה, שהקבוצה תמשוך אותך למרכז של הקבוצה, אבל יש שם מקום דווקא טוב.

שאלה: במה אנחנו צריכים להיזהר בדרך לרכישת כוח האמונה, מה הסכנות שצפויות לנו בדרך שכדאי שנכיר אותן כבר מעכשיו?

אתה לא יכול להכיר כאן ועכשיו את הסכנות האלה שעוד לא נפגשת איתם, זה כמו שיגידו לך אלף אזהרות לפני שאתה נכנס לאוטו ומתחיל לנהוג, מה זה יעזור לך שיגידו לך? אתה שוכח, אלא כשאתה נתקע בהן אז אתה נזכר, אז אתה עושה איזה תאונה קטנה, אתה לומד וכן הלאה.

לכן מראש לדבר על כל הדברים האלה, אלפי פרטים, אתה לא תבין אפילו מה הם, ספרי קבלה מלאים מכל הדברים האלה, אלא מה שאנחנו צריכים זה אך ורק איך על ידי החיבור כל הזמן להגביר את ההתקדמות שלנו.

שאלה: עכשיו בשיעור אני מרגיש מאוד עייף רוצה לכבות את המצלמה וללכת לישון, יחד עם זאת מרגיש מלחמה פנימית להישאר ולהקשיב כדי להראות דוגמה לחברים, האם המאמץ הזה נקרא במשהו אמונה למעלה מהדעת?

נגיד שכן, בינתיים כן.

שאלה: איך ניתן לעלות למעלה מהדעת כשהבורא זורק אותנו מכל המדרגות? במצב הזה אין שום שכל ורגש וכוח להזיז אפילו את הפה בכדי לבקש כוחות.

אתה יכול אפילו במשהו במצב הזה להודות לבורא שהוא זרק אותך מהמצב הקודם, זה שזורק אותך ממצב הקודם זו כבר התחלה של מדרגה חדשה, זה מאוד חשוב, התחלה של מדרגה חדשה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שכל שיעור הגדלות, החשיבות והשמחה זה תלוי בשיעור האמונה. איך אפשר להגדיל את שיעור האמונה על פני התנגדות קבועה של הגוף?

אבל בלי התנגדות של הגוף אתה לא תגדיל את האמונה.

תלמיד: נכון. השאלה, אם יש מצב של התנגדות ועכשיו בעל הסולם אומר שזה תלוי בשיעור האמונה, אז במה תלוי שיעור האמונה שאדם יכול להאמין?

בכמה שהוא מתגבר על התנגדות הגוף.

תלמיד: אבל מה זה אומר, מה הדרגות האלה, כי פה הוא נותן עצה שאם הגוף שואל שאלות אז הוא בכלל לא עונה לו על השאלות אלא הוא אומר לו שיש אמונת חכמים ויש את הד' דברים האלה שהוא מציע?

כי בתוך הדעת אין שאלה על האמונה, אי אפשר לענות. אנחנו צריכים לעלות מקומה ראשונה של דעת לקומה שנייה עליונה יותר "אמונה למעלה מהדעת" ולא להתווכח. בשתי הקומות האלה פועלים כוחות שונים, עצות, אלה לגמרי שדה כוחות שונים. בקומה הראשונה אלה כוחות של דעת בהמית גשמית שבהם אנחנו נמצאים בדרגות דומם, צומח וחי, אבל שאנחנו רוצים לעלות מדרגת חי, מדרגה "כולם כבהמות נדמו", לדרגת המדבר אז אנחנו צריכים כבר להתחיל לעבוד עם כוחות חדשים, עם מערכת חדשה שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", כוחות השפעה ולא כוחות הקבלה.

תלמיד: הוא כותב שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להאמין באמונת חכמים, זה כאילו מדרגה ראשונה של אמונה. עכשיו איך מוסיפים לזה גם שה' ציווה לעסוק בתורה ומצוות? זה כאילו יש פה התפתחות של העניין.

אבל זה אותו דבר כי הכול זה מגיע לנו דרך אמונת חכמים.

תלמיד: אז אמונת חכמים זה הבסיס שעליו בונים את שאר המדרגות.

בטח, זה שהמורה אומר לך מה לעשות ואתה מבצע מזה מתחילה דרך ההתפתחות שלך.

תלמיד: והמדרגות האחרות זה הברור.

גדלים מתוך זה, אך ורק מתוך זה.

קריין: קטע 69, מתוך כתבי רב"ש כרך ב', מאמר "מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה".

"כמו שכתוב "אכן אתה אל מסתתר". זאת אומרת, שהקב"ה מוסתר מאתנו, וניתן לנו את מצות האמונה, להאמין בה', שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב. והגם כשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה, הוא מלא חסרונות, כלומר שאין "הטוב ומטיב" מגולה בעולם, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהשגחתו יתברך הוא בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי שאינו נראה לעיניו, הוא צריך לומר "עינים להם, ולא יראו". לכן כשאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, באות לו תיכף מחשבות זרות, ומרחיקות את האדם מעבודת ה'. ועד כמה שהאדם מתגבר על המחשבות, המחשבות האלו של פירוד מנקרות את מוחו וליבו של אדם. והאדם חושב "הגם שעתה אין בידי להתגבר על המחשבות זרות, אבל אני מחכה להזדמנות, שיהיה בידי יותר חשיבות בתו"מ, אז יהיה לי כח להתגבר". ובינתים האדם עוזב את המערכה. ובענין אמונה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהיא בחינה למטה בחשיבות אצל האדם. כי האדם רוצה הכל להבין ולדעת. ולכן בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינה אמונה, שהיא נגד הדעת, כלומר, שאין הדעת משיגה את זה, הגוף לא רוצה לקבל על עצמו עבודה כזו. ובפרט שזהו לא סתם עבודה, אלא שהאדם על בסיס שלמעלה מהשכל, הוא צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר חז"ל "אפילו כשהוא נוטל את נפשך"."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

אלה קטעים מאוד חזקים. אני מאוד ממליץ לכם פעמיים שלוש ביום להתקשר בעשיריות ולדון עליהם, לקרוא אותם כמה פעמים וללעוס ככה יחד. כל אחד שרואה משהו אחר וכך על ידי הפסוק הזה שנכתב מדרגה יותר עליונה "למעלה מהדעת" אז אתם יכולים להתקשר ביניכם וכבר להיות שייכים לאותה רמה.

שאלה: האם בענין למעלה מהדעת יש מדרגות? כי זה מרגיש שאתה צריך להאמין ב"אין עוד מלבדו" שהוא מנהיג את העולם "באמונה למעלה מהדעת" ואז "בטוב ומיטיב" שגם בזה אמור להיות למעלה מהדעת. כל הזמן הוא מציין פה שיש מצבים שצריך להשיג ואחר כך משיג רק ב"למעלה מהדעת". אז השאלה אם זה מדרגות מסוימות?

כן, זו מדרגה יותר עליונה משלנו, מדרגת האמונה.

תלמיד: שבתוך זה יש מדרגות נוספות?

כן, בתוך המדרגה שבקומה שנייה יש שם "אמונה למעלה מהדעת" פועל העיקרון, בתוך העיקרון הזה קיימות כל התרי"ג מדרגות, תרי"ג מצוות, תרי"ג פעולות בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב "הגם שעתה אין בידי להתגבר על המחשבות זרות, אבל אני מחכה להזדמנות, שיהיה בידי יותר חשיבות בתורה ומצוות אז יהיה לי כח להתגבר". מה זה אומר לחכות להזדמנות?

שיהיו לו יותר חשיבות.

תלמיד: מה זה? לחכות?

לא "לחכות", לחכות הכוונה שיבוא הזמן, ודאי שזה לא יבוא בעצמו אלא המצב שיהיה יותר טוב אבל כתוצאה מהיגיעה שלך, אחרת לא יהיה.

שאלה: מה לעשות נגד ההתנגדות של הגוף ללכת למעלה מהדעת?

לעשות? לא לעשות כלום זה התפקיד של הגוף להתנגד אחרת איך יכול להיות שיצא משהוא? רק משני כוחות מנוגדים אנחנו בונים מערכת שכל הפעולות שלה הם על כוח ותוצאה משני כוחות מנוגדים. תן לאיזו מערכת חשמלית, אלקטרונית, מכנית, לא חשוב איזה, כימית, שלא כלולה לפחות משני כוחות מנוגדים. ממערכת סוב אטום ועד המערכות הגדולות של כל המציאות.

תלמיד: אז איך אתה מחזיק למעלה מההתנגדות?

אני מעריך את ההתנגדות שהיא פועלת נכון ושזה הבורא מעורר דרך כל מיני אמצעים שבעולם הזה ואני צריך לכבד אותם ולאהוב אותם, אותן הפעולות בכל מיני צורות שמתנגדות לי והן עוזרות לי שאני שוב ושוב אבדוק את עצמי ואפעל בצורה יותר יפה, יותר מבוררת.

תלמיד: אבל איך אתה עולה למעלה מהדעת ולא נשאר כאילו תחת האזיקים האלה של ההתנגדות?

כי אני מעריך אותם שהם מגיעים לי מהבורא. דווקא על ידי זה שאני מקבל אותם בצורה נכונה, הולך מעליהם, אני מעלה לקומה השנייה.

תלמיד: איך אתה הולך למעלה מההתנגדות?

אני לא חותך אותם וזורק אותם, אני משאיר אותם בקומה הראשונה ועולה מעליה בכוח האמונה, מתאר לעצמי שרק הבורא פועל בעולם, ורק בעולם כולו רק השכינה הקדושה, ואני צריך להצטרף אליה ולהיות איתה יחד במערכת אחת. ואני לא עוזב את העולם הזה, אני פשוט משאיר אותו שהוא גם קיים.

שאלה: מה הדרך הכי טובה בעשירייה להגיע לתפיסה שהתחושות שאנחנו מרגישים בגוף שלנו הן לא התחושות שלנו?

אני רוצה להרגיש את המציאות לא דרך הגוף שלי, אני רוצה להרגיש את המציאות כמו שהיא בעצמה. מה זה היא בעצמה? לא ברצון לקבל שלי שהוא תמיד מבלבל אותי מפעם לפעם כל הזמן, אלא אני רוצה להרגיש את המציאות בצורה אובייקטיבית, מה היא. בצורה אובייקטיבית זה נקרא "בכוח השפעה", כאילו שהאגו לא קיים אלא בדחייה מהאגו. כך אני בודק את המציאות, כך אני מתקשר לחברים, וכך אני מכוון את עצמי לבורא.

זאת אומרת יש לי אפשרות לראות את המציאות בתוך האגו שלי, בתוך הרצון לקבל שלי, כמו שעכשיו אני רואה, וזה נקרא "העולם הזה", בתוך הדעת. ויש אפשרות לראות את כל המציאות בכוח אחר, בכוח אמונה, בכוח הבינה, למעלה מהדעת. אז אני צריך לצייר לעצמי כזאת מציאות ולהשתדל להיות בה. ואז פתאום אני מגלה שזאת באמת מציאות אמיתית, גדולה, רחבה והיא קיימת ויש בה כל מיני הבחנות והן לא פחות ממה שיש לי בתוך הדעת, אלא ההפך, המציאות הזאת הרבה יותר עשירה, הרבה יותר עמוקה, רחבה. וכך אני מתחיל לפתח אותה.

שאלה: אם נטשתי את המערכה, האם זה מלחמה בביטול העצמי?

אם אדם עוזב את שדה הקרב שלו והולך לו, הוא מתנתק מעשירייה, מתנתק מהבורא, מתנתק מהדרך.

שאלה: בסוף הקטע כתוב שהוא צריך לעבוד עם כל הלב, עם כל הנשמה שלו, כמו שחכמים אומרים "גם כשלוקח את נשמתך". למה כתוב כך "גם כשלוקח את נשמתך", מה זה אומר?

שאפילו שאין לך כלום ולא יהיה לך שום דבר ואתה הולך לאבד את האני שלך לגמרי, אתה מעדיף להפסיק להתקיים, למות, לגמרי להיעלם, בצד הטוב, בצד האמת, בצד הבורא.

שאלה: היום שוב המלצת לקרוא קטעים מהשיעור, אנחנו בעשירייה תמיד היינו עושים את זה. בשבוע האחרון קיבלנו החלטה לקרוא את מאמרי רב"ש בצורה מלאה, ועכשיו שוב אתה מציע ללמוד את הקטעים האלה. איך בכלל נכון להתייחס בסיטואציה הזאת, האם הקטעים של השיעור הם המינימום ההכרחי, ומה שאנחנו רוצים עוד לקרוא זה כבר תוספת?

כך תעשו. אבל לפחות לקרוא במשך היום שלושה, ארבעה פסוקים מהשיעור "עבודה באמונה למעלה מהדעת", זו חובה לכל עשירייה.

שאלה: אדם שנמצא בלמעלה מהדעת, באיזו צורה הוא עובד עם הרצון לקבל?

באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: למה כשאנחנו לוקחים על עצמינו את עול מלכות שמיים, יש לנו מחשבות זרות שמוציאות אותנו מהחיבור?

המחשבות הזרות האלו הן בדיוק מכוונות אותנו שאנחנו נלך ישר למטרה. אנחנו דווקא יכולים להתחבר למטרה ולהגיע למטרה רק על ידי ההפרעות. אם הבורא היה מושך אותנו על ידי דברים טובים, הוא היה מגדיל את הרצון האגואיסטי שלנו. וזה שהוא כל הזמן נותן לנו הפרעות, על ידי זה הוא בונה אותנו בצורה הרוחנית.

שאלה: האם היסוד של עבודה מעל הדעת, נמצא בתוך הדעת?

לא, הוא נמצא למעלה מהדעת. אני מבין מה שאתה אומר, אבל בכל זאת רוצים להתנתק מהדעת ולהיות למעלה מהדעת, שזה הפוך, ובצורת הופכיות שאנחנו לא מבינים איך זה בדיוק.

קריין: קטע מספר 70 ממאמר של הרב"ש, "סיבת האמונה".

"סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלוקות ולהשראת השכינה.

וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס. וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה.

וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".

וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה."

(הרב"ש, מאמר 224, "סיבת האמונה")

אנחנו רואים כאן, עד כמה שהכניסה והיציאה בונה את הכלי החדש באדם, שהוא ממש מתחדש כל פעם. שנופל מאמונה, חוזר לאמונה ואז ממש על ידי הכניסות והיציאות האלו הוא דווקא מגדיל את הכלי הרוחני שלו, כלי דהשפעה, או כלי דאמונה.

שאלה: איך אני יכול לא ליפול בעבודה שהיא נותנת לי תענוג, בזה שאני עובד עבור הבורא? כי אני רואה שבמשך היום אני נופל לתוך זה.

רק על ידי העשירייה. אם אתה רוצה לא ליפול או ליפול ולקום, ליפול ולקום, זאת אומרת להתקדם כל פעם בצורה כזאת, כמו גלגל שחצי הולך אחורה וחלק הולך קדימה, אם אתה רוצה להיות בתהליך המתקדם הזה, שאמנם הוא מקבל בחשבון גם את הירידה, את העלייה, התקדמות אחורה וקדימה, אז אתה חייב להיות ביחד עם האחרים.

כמו בכל הפעולות של כל המערכות, יש לך חלק מהמערכת שעובדת כמו בוכנה נגיד, [כשהאחת] עולה [השניה] יורדת ואחר כך הפוך וכל הזמן עובדים בצורה כזאת שיש החלפת תפקידים. אם אתה לא עובד עם החברים ואין ביניכם התקשרות כזאת, שאתם יכולים להיות בצורה כזאת יחד, אז אין לכם סיכוי להתקדם.

אדם אחד לא יכול להיות בשני מצבים יחד, גם בעלייה וגם בירידה. ואם הוא נמצא עם העשירייה וכל אחד עובד, אז הם מוציאים [עבודה] כשהם עובדים יחד בצורה כזאת.

אתה מבין איזו מערכת עצומה [זאת], שיש לך מנוע שבו בתוך המנוע עשר בוכנות והן כולן עובדות בצורה שכל אחת עושה את העבודה שלה בהתאם לאחרות ויש לך יכולת להגיע למטרה בלי הגבלה. ככה זה עובד.

שאלה: איך אני יכול לבדוק את עצמי שאני מתקדם נכון באמונה למעלה מהדעת?

העיקר זה שאתה מגלה שבלעדיהם אתה לא יכול להתקדם. שאם אתה לא נמצא בקשר עם החברה, אתה נובל. אתה פשוט מת, מתייבש אם אתה לבד. ורק בתנאי שאתה נמצא יחד עם החברים, אז אתה מתקדם בעבודה משותפת איתם. ומיום ליום אתה מרגיש יותר ויותר עד כמה אתה זקוק להם.

ויכול להיות שהיום אתה עדיין לא רואה באיזו צורה אני יכול להתקשר, [איך] בדיוק אני צריך לעבוד איתם יחד, מה הם עושים, מה אני עושה, מה כל אחד מאתנו, אבל כבר החיפושים האלו, כבר השאלות האלו, הן מעוררות את הכלי, הן מבררות את הכלי וככה אתם מתקדמים.

לכן כדאי לדבר על זה. כדאי לדבר בעשירייה, איך אנחנו עובדים יחד כמו בוכנות במנוע, כמו הצילינדרים שכל הזמן כל הזמן [עובדים]. נגיד במנוע יש לך ציר ועל הציר יושבות עשר בוכנות ואז הן כולן מסובבות את הגלגלים. ככה זה. אם לא מרגישים את העבודה הזאת, אז אני לא יודע איך להתקדם.

שאלה: יוצא לפי הקטע שאדם עובד בלי תענוג, זה נקרא הסתרה, ואז קיבל תענוג מהעבודה ונפל להסתרה. השאלה, מה ההבדל בין ההסתרות?

ההבדל לא בהסתרות, ההבדל איך הוא מעריך את ההסתרה ואיך הוא יוצא ממנה.

שאלה: אתה מדבר עכשיו על אותו מנוע ואותן הבוכנות שאמורות בעשירייה לעבוד בצורה סינכרונית. נוצר חיכוך והעבודה הזאת היא עבודה נצחית, איך מצד אחד לעבוד עם חיכוך ומצד שני אנחנו צריכים להימנע מהחיכוך כדי שהעבודה הזאת תהיה נצחית ומתמשכת?

אנחנו צריכים להשתדל למצוא סנכרון בינינו, שכל אחד יידע את התפקיד שלו בהתאם לתפקיד של כל אחד ואחד מהאחרים. אחרת אנחנו אף פעם לא נתחבר למנוע, או אפשר להגיד בצורה אחרת, לעשר ספירות של פרצוף אחד.

שאלה: כתוב שיהיה עסוק בתורה ומצוות אפילו שאין הוא מרגיש שום תענוג. האם היית אומר שזה המצב הנוכחי שלנו, שלא נמצאים ברוחניות.

זה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו אפילו ללא שום תענוג זה מצוין, כי אז הבורא נותן לנו הזדמנות להיות בעבודה משותפת אפילו ללא שום תענוג. בזה הוא כבר מקל עלינו את הכניסה לעבודה הרוחנית. תתאר לעצמך, אם אתה רוצה למשוך את הילד לאיזו עבודה רצינית ואתה עושה את זה על ידי סוכריה והוא מת לסוכריה, אז לאט לאט לאט לאט אתה מוציא ומוציא לו, את הטעם לסוכריה ואז הוא נכנס לעבודה ללא שום שכר כזה.

כך הבורא עושה. לכן אנחנו צריכים מאוד לכבד את המצבים האלה, שאנחנו מפסיקים להרגיש טעם בעבודה. זה נקרא שאנחנו כאן מתקדמים דווקא שלא על מנת לקבל פרס.

שאלה: איך אנחנו יכולים למנוע מהאמונה למעלה מהדעת, להיות איזו מנטרה שאנחנו הולכים לפיה כרגע כשאנחנו בהסתרה?

לא, אין לנו כאן שום מנטרה ורק העבודה בינינו. כי אנחנו רוצים להיות בקשר בינינו עד כדי כך שהבורא יקשור בינינו ויתגלה בינינו. זה הכול.

(סוף השיעור)