שיעור בוקר 30.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 602 מאמר צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 602, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר צ"ט "רשע או צדיק לא קאמר".

זה מאמר מיוחד, בעצם כמו כל המאמרים של "שמעתי", אבל יש בו תוספת בבירור, ואנחנו נברר זאת במשך הלימוד.

צט. רשע או צדיק לא קאמר

שמעתי כ"א אייר ירושלים

""דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה, כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר "צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו שנגזר עליו שיהיה רשע?

וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).

"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, והיו מתרבין? שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות על ידי זה יתרבו הצדיקים?

ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש, ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?

ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה. נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.

אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא קאמר? כדי שיהיה בחירה. הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה, כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.

ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה?

עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים, אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם התשוקות שלהם.

וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור.

לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.

נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים. מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם המות.

וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים, אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.

לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו, שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.

מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.

וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי שהוא צריך לצורכי נשמתו. ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב, אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש את נשמתו.

לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.

כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור.

אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, היה יכול לברוא כולם חכמים.

והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה, אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים, איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות. וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על ידי זה ונותנים שבח לה'.

אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.

כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני מעיים, ואצבעות ידים ורגלים. שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו אליך ה', ואחר כך, ונשובה".

והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: "השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה, אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".

וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר "קומה". ובנחה יאמר "שובה ה'". ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו "שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".

וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה". וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'."

שמענו פעם אחת את המאמר הזה. זה מאמר מאוד מיוחד מפני שהוא אומר שבכל אחד ואחד יש יכולת להתפתח, יש אפשרות להיות דבוק בבורא, דומה לבורא, לגדל בתוך עצמו אדם רוחני, לעלות מדרגות אנושיות, גשמיות של העולם הזה, דומם, צומח, חי, כשאנחנו בינתיים שייכים לדרגת החי, לעלות לדרגת המדבר, לאדם הדומה לבורא. כל זה אך ורק על ידי זה שאנחנו מבררים את אותה נקודה שאנחנו מפתחים בנו, בתוך הנשמה שלנו, ומבחינים בה אם אנחנו נמצאים כרשע או כצדיק. וכל פעם, ככל שנעבוד עליה ונגדל אותה מצדיק לרשע ומרשע לצדיק, בזה אנחנו נגדל.

לכן כל תשומת הלב שלנו היא לא על להיות יותר חכם או יותר טיפש, שום דבר מהתכונות האנושיות, שאנחנו רואים בעולם שכל האנשים שונים זה מזה, לא חשובים לנו ההבדלים האלה. חשוב לנו ההבדל שיש ברוחניות בין בני אדם שנקרא או צדיק או רשע, וזה מה שאנחנו צריכים לגדל בינינו.

המאמר הוא ארוך, צריכים ללמוד אותו טוב ולקרוא אותו כמה פעמים עד שהוא יתיישב בנו, ואפילו אם בחלקו יתיישב זה גם טוב. וכך לאורך הדרך שלנו נבין אותו יותר ויותר ונממש.

שאלה: מה המשמעות לא לקבל יותר ממה שהוא צריך עבור הנשמה שלו? במאמר כתוב שהלבוש צריך להיות לא יותר ארוך ולא יוצר קצר, אלא מתאים.

יש רצון לקבל בכל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו ככל שצריך כדי להחיות את הגוף, לתת לו מה שהוא דורש, מספר קלוריות יום יום. אנחנו צריכים להלביש אותו, כי אנחנו לא חיות שיש לנו פרווה או נוצות כמו לציפורים, אנחנו חייבים לבוש. וזה כבר רמז להתפתחות האדם יותר מדרגת חי, כי הלבוש הזה שאנחנו צריכים להלביש על עצמנו, הבגדים האלו, הם רמז ללבוש שאנחנו צריכים על הגוף הפנימי שלנו, על הנשמה, שאי אפשר להשתמש בה אלא רק על ידי הלבוש.

לכן אנחנו רואים שמתחילת התפתחות האדם הגשמי על פני האדמה הוא הרגיש, כך האדם בנוי מבפנים, צורך בכיסויים. גם היום, אם נמצא שבטים באמזונס או במקומות נידחים אחרים בעולם, גם להם יש איזה לבוש. מה שאין כן לחיות אין הרגשה שזה חסר. אצל האדם זה כבר נובע מהדרגה הרוחנית שצריכה להתפתח בו, שהוא צריך לבוש על הנשמה שלו, לא על הגוף הגשמי אלא על הנשמה שלו, ובזה אנחנו שונים במקצת מדרגת החי. אבל יש הבדל גדול בין דרגת החי לדרגת המדבר וזה ברצון לקבל שלנו שהוא יכול להיות שונה בכל מיני אופנים מהאחרים, וזה מגיע אלינו מהטבע. אבל איך לנהל את עצמנו על ידי השוני הזה שיש בינינו זה אפשרי אך ורק על ידי כיוון מיוחד, והכיוון המיוחד הזה נקרא "צדיק או רשע".

כאן אנחנו צריכים להבין מה ניתן לנו באמת להתפתחות, שבניגוד לדרגות דומם, צומח וחי שאנחנו רואים על פני כדור הארץ, ובכלל נגלה עוד ביקום, דרגת המדבר שבנו היא דורשת התפתחות מהירה ומאוד מיוחדת. אנחנו לא קיבלנו זאת בצורה אינסטינקטיבית מהטבע, שיכולים לקיים וכך זה יהיה בסדר כמו אצל חיות, צמחים, אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו זקוקים לאיזו הדרכה מה לעשות עם האדם שבנו, כי צדיק או רשע שייך לדרגת האדם. חכם או טיפש שייך למכונה שלנו, כל מיני תופעות כאלה שיש לנו גם הן נמצאות בדרגת חי. אבל בדרגת צדיק או רשע מדובר על היחס למעלה מהטבע שקיבלנו. אצל חיות ברור איך הן מתייחסות זו לזו, אלו בורחות מאלו, אלו מתקרבות לאלו, אלו נמצאות יחד באיזושהי צורה, והן קשורות זו לזו בצורות שמגיעות אליהן מהטבע. כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", אז אלו אוכלות את אלו ואלו מכינות משהו לאלו, וככה זה בכל הטבע, אפילו בין דומם, צומח וחי. גם האדם משתמש בזה במשהו בדרגה של דומם, צומח וחי שבו, כי כולנו נמצאים באותה המערכת, בהתקשרויות כדי לשרוד, לחיות, להשתמש זה בזה. אבל ישנו עוד פרמטר, נתון שיש באדם שבזה הוא יכול להיות צדיק או רשע.

הדברים האלה מתפתחים לא מיד, כמו שאנחנו רואים שדרגת האדם לא מתפתחת מיד כמו דומם, צומח וחי, אלא אחרי שמתפתחות כל הדרגות הללו, אז דרגת האדם מתחילה להתגלות, ומתגלה גם בצורות דומם, צומח וחי של האדם, לא מיד, כי צריכים התפתחות מיוחדת כדי לגדל את האדם מתוך החי. אנחנו רואים זאת על פני כול ההיסטוריה של האדם הראשון, איך הוא התפתח ואיך התחילה להתגלות בו הנקודה שבלב מה שנקרא, נקודת הקשר שלו עם הבורא. וכשהתגלתה נקודת הקשר שלו עם השורש אז התגלתה השאלה, האדם הזה לאן הוא ילך, מה הנקודה הזאת קובעת. היא קובעת לו התפתחות לשני כיוונים חדשים, להיות צדיק או רשע, וזה לא קיים בדרגות דומם, צומח וחי. אנחנו לא יכולים להגיד על הכלב שהוא רשע או על הסוס שהוא צדיק אלא יש להם אופי. אפילו בצומח ואפילו בדומם, יש להם כל מיני צורות אופי משלהם שכך קיבלו מהטבע, והדברים האלה לא משתנים. בדרגת חי אנחנו יכולים לקשור אותם, אבל לא שאנחנו יכולים לתקן אותם.

מה שאין כן אדם יש לו את הנקודה הזאת להיות או צדיק או רשע, וזה כלפי הסובבים שלו, ומהסובבים שלו לבורא, אפילו לכוח העליון, שכלפיהם הוא יכול להיות או טוב או רע. וביחס הזה טוב או רע כלפי הסובבים וכלפי הבורא, אנחנו רואים, כמו שמסבירה לנו חוכמת הקבלה, וקיבלנו את השיטה הזאת מלמעלה שזה נקרא למעלה מהטבע שלנו, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, לחבר את עצמנו, וללמוד זה מזה איך להיות צדיקים על פני רשעים. וכאן אנחנו רואים שהבורא עוזר לנו בזה שמגלה לנו כל פעם דרגת רשע יותר ויותר גדולה, ואנחנו צריכים לתקן אותה ולהיות בדרגת צדיק יותר גבוהה, וזו בעצם העבודה שלנו.

במידה שאנחנו עוסקים בזה, מתגלה הרשע בינינו, תכונת הרשע, ואנחנו רוצים להיפרד זה מזה ולדחות זה את זה, ובזה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנשים שמגיעים לחכמת הקבלה בדרך כלל הם אנשים עם כוח אגו גדול וקשה להם מאוד להתחבר עם כולם, הם מאוד אינדיבידואליסטים. אנחנו צריכים להבין שיש לפנינו שיטה שהיא עוזרת לנו. דווקא בגלל שאנחנו כאלה גרועים, ואז "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אנחנו יכולים להפוך את הרע שלנו לטוב, לעשות אינוורסיה כזאת. הבורא אומר "בראתי יצר הרע", זו הדחייה מהחברים, דחיה מהבורא, דחיה מכולם, ואנחנו צריכים להשתדל לבנות מערכות חיבור, התקרבות בינינו ואחר כך מאיתנו לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". וכך אנחנו מתקדמים לדבקות בבורא שזו המטרה, שבזה אנחנו מיתָקנים.

כל הקלקול שלנו הוא בשנאה הדדית בינינו, בדחייה הדדית, בריחוק הדדי בינינו, לקרובים ולרחוקים, לכולם. אדם מתחיל לגלות עד כמה לא אכפת לו שום דבר בחיים, כלום, חוץ מאשר הוא עצמו. לא משפחה ולא ילדים ולא העם ולא העולם ולא הבורא ודאי, רק אני. ואז הוא מגיע לגילוי שנקרא "אני אמלוך", ואחר כך הוא מתחיל לתקן את זה. הוא מתחיל להבין שהתיקון שלו יכול להיות רק אחרי שהוא בכוח משייך את עצמו לעשירייה, ובגלל ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהנשמה שלו יותר גדולה, יותר קשה לו להתחבר עם אחרים, הוא לא שומע ולא מבין, ושנים הוא יכול לא לשמוע את המילים האלו שמדברים על החיבור בתוך הקבוצה. רק אחרי שנים רבות, על ידי ההשתתפות שלו בכל מיני דברים אחרים, הוא מתחיל לקבל איזו הארה מלמעלה שמסבירה לו שדווקא בחיבור עם האחרים הוא יכול להגיע לתיקון. ואז האדם פתאום פותח את העיניים ומתחיל להתקדם לכיוון הזה, מתחיל להבין שכל התורה היא בעצם מיועדת כדי לפתוח לו את העיניים ולקרב אותו לחיבור, ודרך החיבור, כמו דרך עדשה שמרכזת את קרני האור, הוא כך יראה יותר ויותר את מהות הבריאה, את הבורא, וכך יתקדם.

לכן הדרך שלנו היא ארוכה, והדרך שלנו היא רק לאנשים שאין להם ברירה אלא לגלות את מהות החיים ולהגיע למטרת החיים, ולא רוצים להישאר בדרגת בהמה, לחיות ולמות כמו חיות, ואנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי זה. לכן בכל דבר בחיים אנחנו צריכים להבין שהבחירה שלנו היא רק להיות צדיק או רשע. כל יתר הדברים הם כתובים מלמעלה, הם מוחלטים, הם יורדים עלינו בצורה שהוחלטה מראש, ואנחנו לא יכולים לקבוע בזה כלום. כתוב מראש כל הגורל של האדם, כמו שבעל הסולם כותב, שמסתכלים על הטיפה ואומרים מה היא תהיה, כך או כך, חוץ מצדיק או רשע. רק את זה אנחנו כל רגע ורגע צריכים לבדוק, לברר, על זה להילחם, איך אנחנו מבררים נכון ולעומק הנכון את השאלה הזאת ועונים עליה תשובה נכונה, "מה זה במצב הנוכחי להיות צדיק או רשע", רק זה עומד לפנינו, ולהשתדל להיות צדיק ולברר מה זה נקרא להיות צדיק.

אלה בעצם כל הרגעים שלנו. ככל שנתקדם יותר נתחיל לראות שהחיים שלנו הם מחולקים, אפשר להגיד שהם מורכבים מנקודות. כמו קו ישר שכולו מורכב מנקודות, שיש היפוך בכל נקודה ונקודה ולכן הן מסתדרות לקו ישר. כך אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו שהם מורכבים מנקודות, והבחירה בכל נקודה ונקודה, הכיוון מכל נקודה ונקודה זה שאני שואל את עצמי האם אני צדיק או רשע, במה אני בוחר, אבל רק בנקודה הזאת, לא לעבר ולא לעתיד, רק כלפי המצב הנוכחי. ואז מנקודות כאלו אנחנו מרכיבים קו ישיר לסוף התיקונים שלנו, עד סוף התיקונים, ששם אנחנו כבר מגיעים לדביקות השלמה בבורא.

זו הבחירה שלנו בכל רגע ורגע לברר צדיק אני או רשע. וכל פעם אני מבין שבדרגה הבאה, בשלב הבא אני אראה את השלב הקודם כלא טוב. כי מפעם לפעם, מדרגה לדרגה, ממצב למצב הרצון לקבל שלי גדל, ואז אני נעשה יותר חכם, חוקר, מבורר, מברר את הכול. זה הכול כדי שאני אראה במצבים הקודמים החלטות לא נכונות ועכשיו אתקן אותם. לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אנחנו יכולים לעשות טוב על פני זה שאנחנו רואים את החטא הקודם ומתקנים כל פעם את החטאים הקודמים שלנו. לכן אין מה להתייאש ולהצטער שכולנו עוברים חטאים, כי החטאים האלה שמקדמים אותם, שמתקנים אותם, אמנם מתגלים חטאים עוד יותר גדולים, אבל בינתיים אנחנו מתקנים את החטאים הקטנים הקודמים. דווקא כך אנחנו מגיעים לדרגות הגבוהות, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וכך מתקדמים.

לכן "צדיק" או "רשע", ההבחנות האלה נשארות בנו עד גמר התיקון. ושם גם צדיק וגם רשע, גם המפלצת הזאת של היצר הרע שלנו כנגד דמות הבורא שבנו שזה היצר הטוב, הן עומדות לפנינו בכל הצורה הגדולה, "זה כנגד זה ברא אלוקים", וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון, להחלטה הסופית. והבורא בעצם הוא המברר, כקו אמצעי שעוזר לנו בכל שלב ושלב לשייך אחד לאחר. כי גם הרע שנברא הוא נברא כדי שנבחין על ידו את הטוב, אם לא כן לא היינו רואים את כל ההבחנות שבטוב, אלא על ידי הרע. כיתרון האור הלבן שאין לו שום גוונים ויכולת תפיסה אלא רק על ידי החושך, כך אנחנו מבררים את הדברים. אם לא הרע שלנו, היצר הרע שלנו, לא היינו יכולים אף פעם להרגיש, להבין, להתייחס, להתקרב לבורא. לכן זה נקרא "עזר כנגדו".

זה בעצם המאמר "רשע או צדיק לא קאמר". יש בפנים הרבה מצבים עמוקים, שונים, ממש טראגיים, אבל לא היום, אלא במשך ההתפתחות שלנו נרגיש אותם. כל מאמרי "שמעתי" הם בעצם לא לאיזו נקודה אחת בדרך שלנו, אלא כדי ללוות אותנו עד גמר התיקון. אבל אנחנו כבר נמצאים בקו הזה וצריכים רק ללכת.

אני מאוד שמח שהייתה לנו פגישה שלשום ונכחו בה הרבה אנשים גם מישראל וגם מהכלי העולמי. הייתה הרגשה פנימית, מי שהרגיש בפגישה הזאת, שאנחנו שייכים באמת לכלי אחד סביב כדור הארץ, ושאנחנו באמת מתחילים לייצב איזשהו ארגון, גוף, רצון שיש בו בפנים כוונה אחת, מטרה אחת, ומוכנים להיות כלולים באותו רצון, לגלות שם את הבורא ולהיות יחד עמו בהשגת המצב הסופי השלם. זה כבר ממש התחיל להתגלות. זה היה גם קודם רק עוד לא נגלה לנו, אבל בפגישה האחרונה אנחנו ממש התחלנו להרגיש זאת, והרבה אנשים סיפרו לי שהם כבר התחילו להרגיש במשהו שאנחנו נמצאים בהרגשה משותפת סביב כדור הארץ וזה דבר גדול.

עכשיו נלך הלאה כדי לברר את הצדיקים והרשעים שבנו, איך אנחנו צריכים למיין אותם כדי בהתחברות יתר, יותר מורכבת, יותר צמודה זה לזה, נגלה את הכוח העליון, עד שנגיע ממש לחיבור ואחר כך לדביקות עמו. במידה הזאת שמתקדמים לזה, נתחיל לגלות את מידות הקשר בינינו ובינו שנקראות "מדרגות השגת העולמות". "עולמות" מהמילה "העלמה". כל מה שהיה בהעלמה קודם, התגלה כהעלמה, עכשיו עדיין לא מורגש איפה זה נעלם, ואחר כך יתגלה על פני זה גם הגילוי, וזה עומד לפנינו בזמן הקרוב.

שאלה: לגבי מלבוש הנשמה, איך אנחנו יודעים שיש לנו רק את מה שאנחנו צריכים בשביל הנשמה שלנו ולא מותרות?

מלבוש הנשמה זה החברים שלי. כשאני דואג לקבוצה, הדאגה שלי לקבוצה, דאגות גשמיות, דאגות בלימוד, דאגות רוחניות, בזה אני בונה את הלבוש לנשמה.

שאלה: במאמר כתוב ראה הקב"ה שצדיקים מועטים לכן בחר את הצדיקים עוד לפני הבריאה. נראה גם שלצדיקים אין חופש בחירה בגלל שהבורא כבר יצר אותם כצדיקים. אבל במאמר כתוב שהוא לא אמר צדיק או רשע, אז האם אין פה סתירה?

לא, הבורא לא בורא צדיק או רשע. הוא נותן לאדם כל מיני תכונות, גיבור, חלש, חכם, טיפש, עשיר, עני, עם כל מיני נטיות, אבל כלפיי צדיק או רשע לא. את זה אנחנו צריכים בעצמנו לבחור. אתה יכול לשאול אבל בכל זאת יש לנו איזה הבחנות, התחלות, יסודות שעל ידם אפשר להגיד למה האדם נוטה, לצדיק או לרשע. על זה הוא מסביר לנו במאמר "החירות", הבחירה החופשית תלויה באיזו מידה האדם אוחז בקבוצה הנכונה. הבורא מביא את האדם אולי דרך כל מיני קבוצות, כל מיני הבחנות למצב הטוב, שם את ידו על הגורל הטוב ואומר קח לך, ואם אדם לוקח אז מתפתח, ואם לא אז מפסיד. במקרה אחר תהיה לו שוב הזדמנות להתפתח. וודאי שיצטרך בכל זאת לממש את הבחירה החופשית.

שאלה: בטקסט נאמר שהמלאך לא שואל צדיק או רשע ואחרי זה נאמר שהבורא שתל צדיקים ורשעים בכל דור ודור. זה משהו שהבורא לא מספר למלאך או באמת היסוד של צדיק יושב בכל תכונה שנקראת חכם?

בכל הדורות, מאדם הראשון והלאה, בכל דור ודור יש אנשים שמספרים לבני האדם איך להגיע לדבקות בבורא אם האנשים רוצים לשמוע. ואנחנו רואים מאדם הראשון והלאה איך הדורות האלה, כבר כמעט 6000 שנה, כך מתקיימים. ובכל דור ודור יש לנו בכל זאת אנשים שמספרים לנו על מהות הבריאה, מטרת הבריאה ואיך לממש אותה.

תלמיד: נאמר כאן שהבורא לא עושה מלכתחילה צדיק או רשע, אבל אנחנו רואים שהאנשים האלה בכל זאת בהיסטוריה היו חכמים גדולים.

לא, האנשים האלו שאחר כך התגלו כצדיקים גדולים נגיד, הם גם גדלו לפי אותם התנאים. הם גם למדו אצל מישהו וכן הלאה. גם אדם הראשון, אומנם הוא נולד עם תכונות מסוימות, אחר כך עבר שבירה והתחיל לתקן את עצמו והיו לו לזה תנאים. הוא נקרא אדם הראשון מפני שהוא הראשון שהתחיל את תיקון הנשמה הכללית, לכן הוא נקרא הראשון. אבל גם לפניו היו בני אדם, היו לו אבא ואימא, היו המון אנשים בעולם. אומנם זה היה לפני 6000 שנה, אלא אנחנו אומרים "אדם הראשון" כי הוא הראשון שהגיע לצורת אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: על מה מדובר שהבורא פיזר רשעים וצדיקים בכל דור ודור?

בכל דור ודור אנחנו יכולים להיעזר באותם האנשים שמלמדים אותנו. הם יכולים לתת לנו דוגמאות, אפילו לעזור לנו להתארגן, זה יותר פרקטי בזמננו. אנחנו צריכים להתארגן נכון בינינו וכך נגיע למצב שנהייה יותר קרובים לבורא.

שאלה: כשמתגלה הרשע, כדי לתקן את המצב הזה אני צריך לשמוח ולבקש מהבורא לתקן את המצב או שעצם השמחה זו כבר פנייה לבורא לתיקון?

ככל שאנחנו יותר ויותר מבינים איפה אנחנו נמצאים ומייצבים את עצמנו נכון עם עצמנו, עם הקבוצה, עם הבורא, אז ההתקדמות שלנו יותר ממשית. רצוי לחבר את המוח עם הלב, רגשות ושכל בהתקדמות שלנו, ולעשות כך בתוך הקבוצה. אפילו שנראה לך שאתה בלי קבוצה הולך ומשיג עכשיו כל מיני דרגות ומצבים יותר גבוהים, אתה בכל זאת צריך להבין שההתקדמות בתוך הקבוצה היא ההתקדמות הנכונה, שם אתה תגלה את הבורא. בסופו של דבר זה החשוב. מה שאין כן מחוצה לחיבור עם הקבוצה אתה יכול להיות מה שנקרא "חכם בלילה". אתה מבין יותר, אולי מרגיש יותר, אבל לא אותן ההבנות והרגשות ששייכות לבניית הנשמה.

קודם כל לא לברוח מהחיבור, מהרגשת החיבור, שכולם מחוברים. ובכל חיבור עם העשירייה יש לך כל סוגי האנשים וכל מיני מצבים ולכן דווקא בהתקשרות ביניהם, כשאתה קושר אותם במוח ולב שלך בזה אתה מתקדם.

שאלה: מה זה נקרא לייחס את עצמך בכוח לעשירייה?

אני חייב להכניס את עצמי בכוח לתוך העשירייה. אין שום בעיה. אני לא רוצה להיות בה, כי מגיע כל פעם רצון לקבל חדש וכשאני תופס את עצמי ברגע כלשהו, על מה אני חושב, מה אני מרגיש, אני לא מרגיש ולא חושב עצמי בתוך העשירייה. אני מרגיש את עצמי איך שאני. וכאן אני צריך לעשות תיקונים, איך אני ארגיש ואיך אני אחשוב אם אני אתאר את עצמי שנמצא בתוך עשירייה. ואז אני נמצא במבוכה, מה זה נקרא "בתוך העשירייה", איך אנחנו מחברים את עצמנו, איך אני מחבר אותם במודעות וברגש שלי, במוח ולב? כאן ישנה עבודת האדם.

תנסו כל הזמן לחשוב, לדבר עם החברים ואחר כך לפנות לבורא. כי מתוך העבודה הזאת לא תהיה לכם ברירה אלא לפנות יחד לבורא, כי תרגישו עד כמה שאתם לא נמצאים בחיבור ביניכם ביחד, אלא כל אחד מתאר לעצמו מנגנון אחר וזה רחוק מהחיבור. אז תתחילו להרגיש מה באמת חסר לכם, מה זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד".

והמאמצים האלה יביאו אתכם למצב של החיבור האמיתי. ובחיבור האמיתי הזה, מהמאמצים שלכם, עד כמה שאתם שונים, רחוקים, מנוגדים, אתם תבקשו מהבורא והוא יעשה לכם וזה יהיה החיבור של הפרצוף הרוחני של הקבוצה.

שאלה: כפי שנאמר במאמר אתה יכול להיוולד כטיפש או כחכם, אז אין לנו בחירה בזה. אבל מה זה אומר להיות צדיק אם אתה טיפש, איך משתלבים שני אלה ביחד, ואיך טיפש הופך לצדיק?

טיפש או חכם, צדיק או רשע, אלה הבחנות שונות, וברוחניות אפילו מאוד רחוקות זו מזו וזאת לא טיפשות או חכמה שעליהן אנחנו מדברים בעולם שלנו, וגם צדיק או רשע זה לא כמו בעולם שלנו, אלא כולן הבחנות כלפיי החיבור, ההתכללות, ההתדבקות של חלקי הרצונות לרצון אחד שנקרא "לב אחד". לכן אין לנו כאן אותה הגישה לחלקים שונים כמו בעולם שלנו.

תאר לעצמך שאתה נמצא עכשיו בניתוח לב פתוח ואתה צריך לחבר ללב בריא שחתכת ממנו חלק פגום, עוד חלק מלב בריא שלקחת מאדם אחר. אתה צריך לחבר את הלבבות, אז מה אתה צריך לעשות כדי להגיע למצב שהם יהיו מתאימים לחיבור.

אנחנו מכירים את הבעיה הזאת ברפואה, עד כמה יש חוסר התאמה בין חלקים שונים שלא יכולים להיות יחד, לעבוד, למרות שאנחנו כולנו כביכול בני אדם, אבל אחד לא מתאים לחברו. ודווקא בצורת החי יש לנו חלקים, יכול להיות מחזיר, שיותר מתאימים ללב האדם מאשר ללב של אדם אחר. יש בזה הרבה דברים.

החיבור הוא לפי השתוות התכונות הפנימיות ולא החיצוניות. ובתכונות הפנימיות אנחנו יותר ויותר מתקרבים זה אל זה, לכן הלבבות שלנו יותר ויותר מתחברים. למרות שהגופים שלנו לא חשובים, הם נשארים כמו שהם.

שאלה: במאמר כתוב שהוא מקבל כוחות. מה ההבדל בין לקבל כוחות מהרב לבין לקבל כוחות מהקבוצה?

לקבל כוחות מהרב זה לקבל כוחות הדרכה, אבל לקבל כוחות מהקבוצה זה לקבל כוחות מהמערכת ושם אתה צריך להיות מחובר איתם יחד כדי להשיג את הבורא. הרב הוא מדריך, המימוש הוא בקבוצה.

תלמיד: כתוב "מי שמוצא חן בעיניו הוא לוקח את המחשבות וגם התשוקות שלהם". כלפי חברים זה ברור שצריכים לעבוד על זה, אבל איך להתגונן מלקחת מחשבות של אנשים חיצוניים?

אני לא מתערב בהם. אני למדתי מרב"ש לשמוע כמה דקות חדשות, את הדברים החשובים ביותר, על מה שקורה בעולם בפועל, שזה קצת עוזר לי להבין מה משפיע על בני אדם. אבל דעות, אני לא נכלל בהן בכלל. אני כול לשמוע פה ושם על כלכלנים, אבל גם מפני שזה משפיע על בני אדם. כי באמת מה שישפיע אחר כך על החברה זה מלמעלה, אבל דעות כאלה משפיעות על בני אדם באותו מישור כמו בני האדם.

לכן אין לנו כל כך מה להתפעל ממה שמסתובב בעולם, אלא רק לקחת בחשבון נטייה שמשפיעה על האנושות לחיבור או לניתוק, ולפי הנטייה הזאת אנחנו יכולים כבר לראות מה יהיה הקשר בין הנטיות של בני אדם, לנטיות של הבורא שמשפיע עליהם. אבל אלה דברים שיקרו כך או כך, ואנחנו לא צריכים את זה, אלא רק אלה שעוסקים בהפצה צריכים דברים כאלה. אחרת לא הייתי נכנס לזה בכלל.

העולם יתגלגל ובסופו של דבר ככל שאנחנו נשתדל להעלות את עצמנו, בהתאם לזה הוא יקבל צורה יותר ויותר נכונה. אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להראות לעולם את הכיוון הנכון בהתפתחות שלו, וזה יקרה עם השאלות של הכרת הרע, הבנת הדרך וכולי. זה יקרה יחד.

שאלה: החיבור זה כשאני רואה את המרחק שלי מהחברים, והדחיפה באה כנגד הטבע שלי בשביל להתחבר איתם?

כן.

תלמיד: אבל אני רואה את עצמי הופך ליותר גרוע כל הזמן. תמיד זה יותר קשה.

ודאי. זה חדש בשבילך שאתה יותר גרוע? אלא זה טוב שאתה כל יום מגלה את עצמך יותר גרוע, מגלים לך יותר ויותר אמת מי אתה. עד שתגלה את עצמך במצב שאין אדם יותר גרוע על פני כדור הארץ. זה כתוב ב"זוהר", שטייל חכם אחד בחוף הים והתגלה לו אדם מכוער מאוד, גרוע מאוד. חוף הים זה ים החכמה, והתגלה מפני שהוא למד הרבה, והוא גילה את עצמו שהוא כל כך גרוע, כל כך מכוער, ואז הוא צעק, "מה לעשות?" וקיבל תשובה מהבורא, "לך ללמוד ותטפל בעצמך, כי מה שעכשיו אתה גילת זו האמת. ועכשיו נשאר לך רק לתקן את זה", כך כל אחד ואחד.

לכן זה שאנחנו מגלים את עצמנו יותר גרועים, זה צד שמאל של כל מדרגה. שמאל ימין, שמאל ימין, כך אתה עולה במדרגות. ולכן זה יופי, אני מאחל לך רק כוחות גדולים שתוכל לעלות, אולי לקפוץ, דרך כמה מדרגות. למרות שזה בלתי אפשרי אבל כביכול יותר ויותר.

שאלה: איך לעורר בתוכי את הכרת הרע כדי להרגיש ולהבין נכון בכל מצב שמגיע, אם אני צדיק או רשע?

אם אתה תומך בכל החברים כדי לדחוף אותם לבורא, לחיבור ייתר אז אתה צדיק. כי אתה מצדיק את כל הבריאה שהבורא ברא ואת כל מה שהוא נתן לך, ואתה מממש את הדברים האלה לכיוון הנכון.

שאלה: אתה אמרת שהחיים שלנו מורכבים מנקודות, ובכל נקודה יש כבר פרמטרים שנקבעו וניתנו מראש על הכול, חוץ מהבחירה הזו צדיק או רשע. יוצא שצדיק או רשע זה משהו מנותק לחלוטין מכל החיים שלנו?

אנחנו מדברים על התפתחות רוחנית, ובהתפתחות הרוחנית אנחנו צריכים לקבוע את עצמנו כלפי תהליך הבריאה, מטרת הבריאה, וכלפי זה אנחנו מודדים אם אנחנו נמצאים במצב נכון או לא נכון. לפי זה אנחנו קובעים אם אנחנו צדיקים או רשעים. אבל זה לא שייך למצבים שלנו כלפי הבריות, אליהם אני צריך להתייחס פשוט במצב הטוב. להבין שהם מנוהלים מלמעלה על ידי הבורא, ואני צריך להתייחס אליהם תמיד בצורה רגועה וטובה.

תלמיד: זה ברור, אבל בכל רגע בזמן אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים באיזה מצב, באיזו נקודה כמו שאמרת. מה זה אומר שאני עולה מהנקודה הזו למצב של צדיק או רשע?

אני מצדיק את המצב הזה או לא, אני מכוון את המצב הזה למצב יותר גבוה או לא, זה מה שאני צריך לעשות.

שאלה: האם טיפש הופך לחכם כשהוא רוצה להתחבר לקבוצה כדי ללמוד את החכמה?

קודם כל בוא נגיד, שאדם כבר גילה את עצמו כטיפש, ואז הוא מתקדם לקבוצה כדי להיות חכם. בצורה גשמית יכול להיות שאדם רוצה לדעת פשוט מה כתוב בחכמת הקבלה, זה מעניין אותו כמדע, כחכמה, כפסיכולוגיה, כדת או לא יודע מה. אבל כשהוא נמצא בקבוצה נכונה הוא מתחיל לראות שכאן לא מדובר על כל ההבחנות האלה של מדע, פילוסופיה, תרבות ועוד, אלא על תיקון האדם עצמו. וזה לא שהוא צריך ללמוד משהו בצורה חיצונית ולהלביש על עצמו עוד חוכמות, פילוסופיות ומשפטים חכמים, אלא הוא צריך להשתנות על ידי הקבוצה. זו הבעיה. יש הרבה אנשים, בעצם כולם, באים לקבוצה ומתוך הטבע שלהם רוצים להיכנס לקבוצה ובמשהו לשנות אותה. זה טבעי לכל אדם ואדם, אחרת הוא לא היה מתקשר לאף אחד, כל אחד שבא למישהו, לאדם או לקבוצה, רוצה לשלוט. ולשלוט זה נקרא להלביש את צורת החשיבה שלו, צורת התפיסה שלו על השני.

לאט לאט כשאנחנו מגיעים לקבוצה, מתוך הלימוד והמאור המחזיר למוטב, אנחנו מתחילים לעכל שאנחנו צריכים לקבל העתקה מהקבוצה. אני רוצה שהקבוצה תיכנס בי ותביא לי ההעתקה מהצורה שלה, כמו תבנית שאנחנו בונים. אנחנו לוקחים צורה נכונה כלשהי, ואחר כך דופקים אותה בכוח בחתיכת ברזל או פח וכך מביאים אותה לצורה הנכונה, ההפוכה, ממה שהיה לנו במקור. ואם אדם מוכן להגיע לקבוצה ולהיות שם כסתם חתיכת פח שהקבוצה הטביעה בו את הצורה שלה, ומוכן להתבטל כלפיהם, אז נקרא שהוא נכנס בדבקות עם החברים. זו הגישה שצריכה להיות למי שנכנס לחברה. ודאי שאנחנו לא יכולים לדרוש זאת מכל אחד שנכנס לקבוצה, אבל לאט לאט במשך השנים יכול להיות שהאדם בכל זאת יקבל את ההבנה הזאת, הרגשה הזאת, שאין לו ברירה והוא חייב להיות העתקה מהעשירייה, ואז בצורה כזאת הוא יהיה חלק בלתי נפרד ממנה וכך ייכנס למצב של חיבור איתם וחיבור עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר דרגת המדבר? האם זה כשאנחנו כבר יודעים איך לפנות לבורא בכל מצב ומצב?

דרגת המדבר זו דרגת האדם, אומנם שדרגת האדם היא דרגה כללית, כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, אפילו תינוק וקטן, אבל אלה שנקראים אדם המדבר, הם כבר אלו שיש להם הבחנות פנימיות ויכולים להוציא מעצמם גם את דברי תורתם. זו דרגה יותר גבוהה.

שאלה: בטקסט כתוב שהצדיקים מועטים, איך הם נשארים צדיקים כשהם מוקפים בעצם ברשעים?

הצדיקים הם צדיקים מפני שבתוכם נמצאים הרשעים. הם לא מוקפים ברשעים, הם בעצמם כוללים גם את הרשעים שלהם, אבל הם נמצאים בהבחנות נכונות של להיות צדיק על פני הרשע בכל אחד מהם, ולכן מעדיפים את דרגת הצדיק על פני דרגת הרשע, כי אחרת דרגת הצדיק גם לא מתקיימת. הכול מתקיים רק כאחד על פני השני. על כל פשעים יכולה להיות אהבה¹. על כל טיפש יכול להיות חכם. על כל רשע יכול להיות צדיק. והם חייבים להיות זה כנגד זה יחד בתוך כל אדם ואדם. לכן צדיקים יודעים במה הם צדיקים ואיזה רשעים נמצאים בתוכם, כי על פני הרשעים האלה הם דווקא בנו את עצמם כצדיקים. ואז אין להם שום בעיה להבין את האחרים גם בצדיקות וגם ברשעות שלהם. לכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"².

שאלה: אחרי הקונגרס שהיה לנו עכשיו, התגלה דווקא דבר חדש לגמרי. פעם חשבתי, ידעתי, הבנתי משהו, עכשיו בכלל נזרקתי ואני מרגיש כסמרטוט שלא יודע כלום, יש אנשים שהגיעו לקבוצה בכמה חודשים ואני כבר עשרים שנה איתכם ופתאום אני מרגיש כאילו אני כלום. אפס. אין לי כוח להמשיך בשום דבר. מה לעשות עם זה?

אתה צריך לברר האם המצב הזה הוא מצב של התקדמות או משהו מחוץ לדרך? אנחנו לומדים שככול שאדם מתקדם הוא מתקדם בשני כוחות, בשתי רגליים, שמאל ימין, כמה שמתגלה אור, כנגדו מתגלה חושך. והחושך שמתגלה הוא כדי לגלות אור יותר גדול. וכך הם תומכים זה בזה. כל הבריאה, בר ממדרגה, מתחילה מזה שהבורא ברא את החושך.

ולכן כשאנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, פתאום נופלים, חוסר אונים, חוסר ידיעה, חוסר הרגשה בכל מיני אופנים, פעם לכאן ופעם לכאן, כול זה לא מחליש אותנו. אנחנו יודעים שזה נקרא בניית הכלי בנו ושאנחנו נמצאים בתוך הכלי שלנו, ולכן אנחנו צריכים לעבור את המצבים האלו. אפשר להתחבר עם החברה ולתפוס אותה כתינוק התופס את אמו ונדבק לגופה, ואז מכל מה שעובר עליך לא תפחד כל כך, ועל ידי הדבקות בקבוצה אתה עובר את המצבים האלה יותר מהר ויותר נוח. תעשה את זה. זה הגיע אליך אחרי עשרים שנה שאתה נמצא בדרך, וזה יפה מאוד. סימן שבאמת אלה כבר מצבים אמיתיים.

תלמיד: מהו החטא הגדול ביותר שרשע יכול לעשות נגד הקבוצה?

אנחנו לא מדברים על הקבוצה. אנחנו מדברים בדרך כלל כלפי האדם עצמו וכלפי הבורא. רשע זה מי שמגיע לקבוצה ולא נותן להם אפשרות להתחבר. בוא נגיד בצורה פשוטה, לא נותן להם אפשרות להתחבר, מכניס זלזול בקבוצה, בעשירייה, ואין ברירה לעשירייה אלא להילחם עימו בצורה עדינה, אבל יכול להיות אפילו לגרש אותו.

תלמיד: איך בודקים זאת?

זה כבר לא לעכשיו. תבדקו. אפשר.

שאלה: דיברת על נקודות שיש בדרך. הנקודות האלה הם הרשעים שמתגלים?

כן.

תלמיד: אמרת גם שכל פעם אנחנו מגלים את הנקודות האלה כלפי העבר. אז מה בעצם מחבר בין הנקודות?

אני לא כל כך מבין את צורת התמונה שאתה מדבר עליה, אבל מהנקודות מורכב הקו שממנו אנחנו צריכים להגיע למטרה.

תלמיד: ממה עשוי הקו שמחבר בין הנקודות? אם אני עכשיו נמצא בנקודה הקיימת ואני מסתכל אחורה על הנקודה שהייתה, אז מה הקו שמחבר בין הנקודות האלה?

שכל נקודה ונקודה צריכה להיות הפוכה מהנקודה הקודמת. אני לא יודע איך לומר זאת בעברית. מי שלומד מתמטיקה יודע שיש הגדרה של קו ישר, שהיא סכום של נקודות, שבכל נקודה ונקודה יש היפוך בדיפרנציאל, בנגזרת, של המדרגה.

תלמיד: יש את נקודת הבחירה בקבוצה שזה כל הזמן לבחור בסביבה טובה, אבל מה בעצם נותן לאדם את הכוח הזה לבחור? הוא צריך להתבטל לחברים?

סביבה טובה זה שאני צריך לתאר לעצמי את הסביבה שבה אני נמצא, שבעצם הבורא מביא אותי אליה ואומר "קח לך" ואני כבר, כמו שאומר רב"ש, מתעסק בחיזוק. ולכן אני כל הזמן מחזק את עצמי להיות יותר קשור אליהם ולדחוף אותם קדימה, ככול שאני מסוגל לאתר נכון.

תלמיד: מה נותן לאדם כל פעם את הכוח עוד להתבטל, לראות את המעלות של החברים? כל פעם צריך לחדש את זה.

צריכים לברר בינינו עד כמה ההתקדמות היא הכרחית ועד כמה היא רק כלפי החיבור עם הקבוצה.

תלמיד: ככל שמבררים זה נעשה יותר בפועל?

כן, ודאי. ככה מתקדמים.

שאלה: אני רצון לקבל, אז איך אני באמת יכול להגדיר את עצמי כצדיק או כרשע?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוב על זה, אלא אני צריך לחשוב איך אני מצרף ומדביק את עצמי לקבוצה, ולהתחיל לדון על עצמי רק אחרי שאני בטוח אהיה דבוק לקבוצה. לחשוב על עצמי בלבד ללא השתייכות וללא קשר עם הקבוצה זה מגדל פורח באוויר, אלו פילוסופיות וגישה לא טובה.

שאלה: בשביל מה צריכים ירידות שמביאות לנתק מוחלט, כי אז אי אפשר להתפלל, אי אפשר לענות על שאלת צדיק או רשע?

כדי שתתפללו נכון. לכן אתם צריכים להגיע ממצב למצב דרך נתקים כאלו ולשמור על החיבור. מפני שזלזלתם במצב החיבור שהיה ולא ביקשתם את הגברת החיבור במצב שהיה, לכן התנתקתם לגמרי ממנו.

שאלה: איך בעבודה בעשירייה אנחנו יכולים לבדוק כל הזמן שאנחנו מתעסקים בתיקון הנשמה, מה הם אותם הקריטריונים?

לבדוק עד כמה אתם מחוברים יחד ורוצים לכוון לבורא את הנקודה המשותפת הזאת.

שאלה: איפה הבחירה שלנו בין צדיק לרשע אם הכול נקבע מראש על ידי הבורא?

הבחירה החופשית שלנו קיימת, ואנחנו צריכים לקבל אותה בצורה כזאת שכל ההתקדמות שלנו היא להשתוקק להתקדם כדי להידמות לבורא. וההיפך, ככל שאנחנו מזלזלים בזה, בזה אנחנו רשעים. אנחנו לא יכולים להגיד "הכול בידי שמים", אלא "חוץ מיראת שמים", חוץ מזה שאנחנו יכולים כן לקדם את עצמנו לקראת הבורא.

שאלה: האם זה לא אגואיסטי לראות את עצמו צדיק?

לא. אם הצדיק לפי ההגדרה שלנו זה שאני עוזר לאחרים, שאני אוהב את כולם, שאני דבוק ואחראי על כולם, אז למה זה אגואיסטי?

שאלה: מה זה "דור"? למה צריך שיהיו צדיקים בכל דור ודור?

בכל דור ודור, בכל תקופה ותקופה צריכים להיות בעולמנו אנשים שמובילים את הדור לתיקון. האנשים שנמצאים בעולם הזה על פני כדור ארץ, נמצאים בצורה כזאת שהם צריכים איזו דוגמה ואיזה מוביל. לכן בכל דור ודור אנחנו צריכים מורים, וכך זה היה לאורך ההיסטוריה שלנו.

שאלה: איך אפשר לצאת מהבלבול ולהבדיל בין צדיקי הדור לבין חכמים דוברי חכמה אגואיסטיים?

מאוד פשוט, תלוי על מה מדובר. צדיקים מדברים רק על תיקון הנשמה, על תיקון האדם ועל החיבור בינינו כדי להביא את עצמנו לדרגה אנושית יותר גבוהה. הם לא דואגים שהאדם יהיה חכם אלא שהוא יהיה צדיק, משפיע וקרוב לזולת. החכמים מדברים על כל מיני הבחנות אחרות.

שאלה: כשאני מצדיק את המצב בכל רגע, איך לכוון את המצב הזה למצב גבוה יותר?

מצב גבוה יותר זה שאני אהיה יותר דבוק לקבוצה.

שאלה: אם לא חשוב אם אדם הוא חכם או טיפש אז מדוע הבורא ברא חכמים וטיפשים?

הבורא ברא הרבה חכמים וטיפשים, צדיקים ורשעים. כל אחד מאתנו מאוד שונה בכל אוסף התכונות שישנן בו. אנחנו צריכים להבדיל רק בין רשע לצדיק, וכל יתר הדברים מצטרפים להבחנות של רשע וצדיק. לא מספיק לנו להיות רשעים או צדיקים כדי להידבק זה אל זה, אלא אנחנו צריכים כל מיני דברים נוספים כדי שנמצא בינינו את סוגי הקומוניקציה הנכונה.

שאלה: האם יכול להיות טיפש שמבין שהוא טיפש, ומה צריך להבין במילה "טיפש" במאמר הזה?

טיפש או חכם, זה אדם שמבין ומשיג שהוא כזה. וככל שהוא רואה את עצמו טיפש הוא יכול להיות יותר חכם. וההפך, כשהוא מגיע לדרגת חכם אז הוא רואה עם זאת כמה הוא טיפש. טיפש וחכם כמו צדיק ורשע, ההבחנות האלו מתקיימות באדם אחד ולא בכמה אנשים שונים.

שאלה: אנחנו לומדים שהצדיק הוא זה שמצדיק את הבורא. האם די לרשע שיברך על גורלו על מנת להיות צדיק או שעדיין צריך חכמה?

רשע וצדיק אלה הבחנות שלא תלויות בכמות החכמה שישנה באדם, אלא העיקר בשבילנו להגיע למצב שאנחנו מתעלים מעל הרשע שבנו ועל ידי זה מגיעים לצדיק שבנו, ובפער שבין הרשע לצדיק אנחנו יכולים למדוד את הדרגה הרוחנית שלנו. כל יתר ההבחנות הן רק כדי לסייע לנו לקבוע את דרגות הרשע והצדיק, אבל באמת הן לא קובעות בעצמן שום דבר.

אני מוכן להיות הטיפש הגדול ביותר יחד עם הצדיק הגדול ביותר. כי על טיפשות אנחנו לא מדברים כחוסר שכל, אני מקבל שכל דרך הדבקות בבורא שאני אהיה צדיק. ואז אני לא צריך את ההבחנות של החכם מהעולם הזה שנקרא "חכם בלילה", כי כל העולם שלנו נמצא בחושך.

שאלה: איך הערבות בעשירייה מאפשרת לנו לעבוד עם הצדיקים והרשעים שבתוכנו?

דווקא על ידי הערבות אנחנו כן מגיעים למצב של חיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו אנחנו כבר מגיעים להבחנות הנכונות בכל מה שנפגשים בו בחכמת הקבלה. העיקר מתוך הערבות להתחיל למדוד את כל ההבחנות, המצבים.

שאלה: אם דרגת החי מושלמת למה אומרים שאם אדם יתקן את עצמו יתוקנו כל דרגות הטבע?

דרגת החי היא לא מושלמת, דרגת המדבר היא מושלמת. אם אנחנו מגיעים לדרגת המדבר, דרגת המדבר זו דרגת האדם הדומה לבורא. זו לא דרגה שמתבצעת בעולם שלנו באיזה גוף חי.

אפשר להגיד, רואים שזה אדם לפי הראש, תוך, סוף שלו, ידיים, רגליים, הבשר שלו וכן הלאה, וזה סוס, אם כך יש הבדל בין אדם וסוס. אין הבדל בין אדם וסוס, סוס זה רצון והאדם זה רצון. אלא באדם יש נקודה שיכולה להידמות לבורא, ואם אותה נקודה מתפתחת, היא מתפתחת באותם השלבים כמו העובר הגשמי, בתוך הרחם הרוחני, ואחר כך נולד ברוחניות, וגדל ברוחניות ונעשה אדם רוחני שאנחנו לא רואים את הצורה הרוחנית שלו בעיניים שלנו.

על אותו אדם אנחנו מדברים. אותו אדם כל אחד ואחד מאתנו צריך לגדל, להוליד מעצמו. והחיה, בהמה, דרגת חי היא חיה. זה אנחנו, זה הגוף שלי. כמו שאתם רואים אותי עכשיו אני חי, דרגת חי. אם אתם רוצים לראות אותי בדרגת המדבר, אז אתם צריכים לחדור עם הראיה הרוחנית לתוכי ולראות אם יש בי דמות רוחנית. אני מזמין אתכם, בבקשה, אני פתוח.

כך זה, אין שום הבדל בין גשמיות של האדם לפנימיות שלו, לרוחניות. אחד לא תואם לאחר, הוא יכול להיות מכוער מאוד מבחוץ ויפה מאוד בפנימיות שלו, ברוחניות שלו.

שאלה: כתוב ש"הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו". כיצד האדם קובע שדרישות הגוף אינן עולות על צרכי הנשמה?

אני לא חושב שזה כל כך אקטואלי בשבילנו, אבל בסך הכול זה נקבע על ידי המטרה. אם המטרה שלי היא מטרה רוחנית אז ודאי שכדי להשיג אותה אני נותן את כל הכוחות שלי וזה בשבילי העיקר.

שאלה: בסוף המאמר כתוב, "המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'.", למה הכוונה?

שאנחנו צריכים להגיע בשלבים להתקרבות לבורא, ושלבי ההתקרבות לבורא הם מוגדרים, כי סך הכול זה רצון לקבל שאנחנו צריכים לעבד אותו בעל מנת להשפיע וכך אנחנו מתקרבים לבורא, ועל זה כתוב בתורה, זו בעצם כל הדרך שאנחנו צריכים לעבור.

נקרא שוב את המאמר, אחרי שעשינו קצת בירור יהיה לנו יותר מובן מה הוא אומר.

צט. רשע או צדיק לא קאמר

שמעתי כ"א אייר ירושלים

"דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה, כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר "צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו שנגזר עליו שיהיה רשע?"

האם אנחנו יכולים לשנות את הגורל שלנו? אם כתוב אצלי מראש שאהיה טיפש, או אהיה חכם, או רשע, או צדיק, האם אני יכול לשנות את עצמי? או שכך נולדתי וכתוב אצלי בתעודת לידה שאני אהיה טיפש, רשע, עצלן, פזרן ועוד כל מיני דברים כאלה, האם אני יכול לשלוט על זה או לא? אומרים, "אתה לא יכול לשלוט על שום דבר חוץ מדבר אחד, להיות צדיק או רשע, על כל יתר הדברים כתוב מראש, ולכן התוצאה מזה היא שלא כדאי לך לחשוב איך לשנות את כל הנטיות שיש לך מלבד דבר אחד, או צדיק או רשע. אם בזה אתה רוצה לטפל אתה תוכל להצליח בכל יתר התכונות שלך, ולהצליח בגדול בכללות בכל החיים.

"וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).

"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, והיו מתרבין? שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות על ידי זה יתרבו הצדיקים?

כאן השאלה היא מורכבת מאוד, האם אנחנו צריכים לעשות תיקונים בכל דור ודור, ואם היינו מרכזים נניח את כל התיקונים בדור אחד והיינו מתקנים אותו אז אולי כל הדורות האחרים כבר היו מתוקנים? מה כדאי לעשות? אומר בעל הסולם, לא, הבורא עשה כך, ואנחנו צריכים ללמוד מזה, שבכל דור ודור, בכל מצב ומצב, צריכים להיות צדיקים, רשעים, וכך כמו שהם מתגלים, נולדים בכל דור ודור, מתפתחים, צריכים שיהיו ביניהם גם אלו וגם אלו, גם בחירה חופשית, בכל דור ודור הכול צריך להיות.

"ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש, ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?

ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה. נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.

אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא קאמר? כדי שיהיה בחירה. הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה," יכול להיות שאין לו שום נטיות נכונות, טובות, חזקות, מיוחדות, אבל מפני שהשתמש נכון ב"צדיק או רשע" אז יגיע למטרת החיים.

תתארו לעצמכם אדם חלש אופי, שאין לו שכל גדול, וגם קיבל כזה חינוך מהבית שכל הזמן פינקו אותו נניח, והוא בכלל כזה מבולבל, ויש לו נטיות לכל מיני משחקים למיניהם ושטויות.

זה לא חשוב, העיקר שתהיה לו הרגשה, הייתי אומר בירור, איזו רגישות, מה זה להיות צדיק או רשע. ואז אפשר לפתח בו יותר ויותר את הרגישות הזאת עד שהוא יתקן את כל הבחינות ואת כל ההבחנות שלו, כך שהן ממש יהיו למטה, ועל פני כל הפשעים האלה שיהיו לו הוא יקבע את הנטייה לאמת, לצדיק.

"כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.

ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה"? איך הבורא פותר את הבעיה הזאת שתהיה בחירה חופשית לאדם למרות שכולו נברא עם תכונות רעות מאוד, חלש אופי, מבולבל, עם נטיות למיניהן? בזה שבכל זאת יש לו בין כל ההבחנות השליליות לגמרי, ההפוכות לגמרי מהמטרה, הבחן אחד שהוא צדיק או רשע. יש לו הבחנה כזאת שבה הוא מחזיק והוא לא יכול לעזוב אותה, זה כך מהטבע שלו. ולכן לאט לאט הוא מוציא את עצמו מכל הבור הזה, מכל הרצונות הגרועים והנטיות הנוראיות ויוצא מהם לדבקות בבורא.

רק על ידי דבר אחד, שהוא לא יכול לסבול להיות רשע, להיות לא ישר. זה מתגלה בו בצורה כזאת ש"לא אכפת לי שום דבר אני יכול להסכים עם כל מיני דברים, אני יכול לרוץ אפילו אחרי כל הדברים האלה, רק דבר אחד אני לא יכול לעזוב, את האמת". הוא יכול גם על זה לפעמים לסגור עיניים ולהיות מבולבל אבל זה שוב ושוב יתגלה בו, כך הוא נברא, כדי שזה יביא אותו לתיקון, לא ייתן לו להירגע.

"עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים, אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם התשוקות שלהם.

וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים." אלה דברים ידועים, אפילו בעולם הזה זה קיים.

"ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור.

לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.

נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים. מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם המות.

וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים, אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.

לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו, שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.

מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.

וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי שהוא צריך לצורכי נשמתו. ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב, אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש את נשמתו.

לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.

כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור."

כאן אנחנו צריכים להיזהר שלא נכנס לחסידות, ולחשוב שמה שהאיש הגדול אוהב לאכול גם אני צריך לאהוב, איך שהוא אוהב להתלבש כך גם אני מתלבש וכן הלאה. אלא צריך להיות כאן רק דבר אחד דומה, במידה שאני יכול להבין את היחס שלו לחיים, לרוחניות, במידה הזאת אני צריך לראות אם זה יכול להיות כלבוש שלי או לא.

"אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, היה יכול לברוא כולם חכמים.

והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה, אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים, איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות. וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על ידי זה ונותנים שבח לה'."

זאת אומרת יש תועלת גדולה מזה שיש אנשים פשוטים, חלשים וכל מיני הבחנות אחרות, חוץ מצדיקים, כי דווקא על ידם יש לנו עביות גדולה, יש לנו הבחנות כאלו שהצדיקים יכולים להתעלות מעליהן, ושניהם בעצם מתקנים ומקיימים אותה עבודה רוחנית. גם הרשעים, גם החלשים, כל מיני אנשים שאין להם דבקות בבורא, על ידי זה שהם תומכים בזה אפילו בצורה שלילית, בזה הם עוזרים לחלק מהנשמות שנקראות "הנשמות הצדיקות" להצדיק את הבורא בכל הבריאה הזאת, ואז גם לכל יתר הנשמות הנמוכות במיוחד יש תפקיד וכולם זוכים לדבקות בבורא.

"אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.

כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני מעיים, ואצבעות ידים ורגלים. שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו אליך ה', ואחר כך, ונשובה".

כאילו שאנחנו רוצים שהבורא ימשוך אותנו אבל הוא אומר "אתם תבואו אליי". אז מי עושה את הפעולה? אנחנו רוצים שהבורא יעשה את הפעולה והוא רוצה כביכול שאנחנו נעשה את הפעולה בהתקרבות. "והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: "השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה, אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".

וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר "קומה". ובנחה יאמר "שובה ה'". ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו "שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".

וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה". וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'." עד שמגיעים לדבקות השלמה.

זה מאמר מאוד מיוחד, אני שמח שעברנו עליו פעמיים, היו שאלות לעניין, ולפעם ראשונה שאנחנו באים ומכירים אותו זה טוב, בסך הכול הוא נכנס. ודאי שעוד לא יכולים לעכל אותו אבל סך הכול הוא נכנס.

הסיפור הוא פשוט, אף אחד מאיתנו לא צריך להסתכל על שום תכונות שלו. יכול להיות אדם לגמרי טיפש, שיש לו כל מיני תכונות נוראיות, שלא קיבל חינוך, ולא קיבל חכמה, ואין לו מקצוע, והוא לא יודע שום דבר, וגם על עצמו הוא לא מבין מי הוא וכמה הוא נמצא במצב ירוד, זה לא חשוב בכלל. אם הבורא מביא אותו לעשירייה והוא משתדל להתכלל בהם כמו תינוק, כאחד שלא מבין כלום, זאת הדרגה, זה המצב הכי נכון להתקדמות הרוחנית. וככל שיתקדם יותר יראה שהביטול שלו כלפי העשירייה מקדם אותו יותר מכל החכמות ומכל ההתגברויות. זאת אומרת, כל ההתגברות היא רק בביטול, כי בתוך הקבוצה נמצא הבורא והאדם בצורה כזאת מתבטל כלפי הבורא. וכך אנחנו בעצם צריכים להיכנס לתכונת ההשפעה, לחסד.

שאלה: בסוף המאמר ישנו העניין של "קומה" ו"שובה" וזה שהרב הוא זה שיודע מתי. מה זה אומר לגבינו?

אתה צודק שאנחנו צריכים עוד לברר את זה. אבל לאט לאט אנחנו נשתמש בזה יותר ויותר, לאתר צדיק ורשע בנו בהתאם להתחברות עם הקבוצה, ואז גם נבין את זה, מהמעשה.

שאלה: מה זה אומר לברר את האמת בעשירייה?

ללא עשירייה אתה לא יכול לברר את האמת, אין לך כלי. מי מתחיל לברר? אתה? אתה צריך להגיד "אני לבד זה כמו סוס". ככל שאנחנו מתחברים יותר לעשירייה אנחנו הופכים להיות אדם. אם היה אפשר לתאר כך את המצב שמסוס הופך להיות אדם, כלומר כמה סוסים יחד, אבל שמתבטלים זה כלפי זה ורוצים להתחבר זה עם זה, אז מתוך החיבור, הביטול שלהם זה כלפי זה גדלה על פניהם דמות האדם, ומתוך זה הם מבינים את הבורא. כי דמות האדם הזה שהם מרכיבים היא כמו איזו בובה חיצונית, אבל בפנים הוא מלאה באור העליון, ואז בזה הם מרגישים את הבורא. כי הציור החיצוני שלהם, הצורה החיצונית דומה לבורא בהשפעה הדדית, ואז המילוי שלהם בפנים הוא ממש מהות ההשפעה של הבורא כלפיהם.

שאלה: האם האדם יכול לבחור את הנשמה שלו, או רק את זה הוא מקבל והוא יכול לבחור רק את הלבוש שלו ולהשתמש רק בלבוש?

אדם לא בוחר את הנשמה, הוא לא בוחר שום דבר חוץ מדבר אחד, אם הוא רוצה לשנות את הגורל שלו הוא יכול לשנות אותו רק שהוא דבוק בקבוצה, דרך הקבוצה הוא מקבל את המאור המחזיר למוטב שמסדר אותו עוד יותר בקשר לקבוצה וכך הוא קובע את ההתפתחות הרוחנית שלו. כך הוא מקבל גם את הלבוש החיצון החדש של הנשמה, ואת הפנימיות שממלאה את הלבוש החיצון הוא מקבל בקיצור דמות חדשה שלו שהיא ה"נשמה".

ומה שהיה לו קודם עם הקבוצה, אלה סך הכול דברים גשמיים ואחר כך הוא רואה שמה שחשב שהיה זה לא היה, אלה סתם תיאורים של תכונות שלו פנימיות. ולא היה בזה שום דבר ממשי, הן אפילו נעלמות אחר כך. אין גוף, ואין עולם ואין כלום, יש רק עשירייה יותר ויותר מתגברת ובהתאם לזה מגלה את הבורא כי את הבורא אי אפשר לגלות אלא בלבוש של העשירייה. כך זה קורה.

שאלה: בתחילת המאמר מדובר על טיפת הזרע ועל מלאך בשם לילה על מה מדובר?

אלה הבחנות שאנחנו מקבלים מלמעלה כדי שהם יבנו בנו הבדלים בין קבלה ונתינה.

שאלה: במהלך השיעור אמרת משהו מאוד חשוב שהותיר בי רושם חזק, אמרת שאני מוכן להיות אותו טיפש הקרוב לחכם הגדול. אז אין אנחנו יכולים להישאר מחוברים אליך יחד עם העשירייה?

אלי להתחבר זה רק דרך השיעורים שלנו. אני בשיעורים שלי אתכם אני פותח את עצמי כולי, אנחנו צריכים על ידי המאמרים להשתוקק בדבקות שלנו ליצור כזה מצב, קשר, צורה, ככול שהיא תהיה דומה לבורא. ואז כשנגיע לכזאת צורה אז נתחיל להרגיש את הבורא בנו, זה כבר יהיה התלבשות של האור עליון בתוך המדרגה שלנו הרוחנית.

אז כל הנטייה שלנו היא לבנות כזה קשר בינינו, שהאור העליון אפילו במידה הקטנה ביותר יוכל להופיע בה.

תלמיד: ואז נהיה מסוגלים ללמוד ממך ממסך למסך?

ואז אנחנו נלמד אפילו לא ממסכים, אלא ממדרגה למדרגה, כמה שנוכל להידמות יותר ויותר בקשר שלנו לבורא, מהיחסים שלנו שיהיו דומים ליחס הבורא אלינו. ודאי שזה על ידי מסך אבל כדאי לנו יותר לחשוב על החיבור ולא על המסך, עביות, התנגשות, צמצומים נגד הרצון לקבל. כדאי לנו לחשוב על המצבים שאנחנו נהיה מעל הרצון לקבל.

זה יבוא. המאמר מאוד חשוב, אני ממליץ לכם לקרוא אותו שוב אולי במשך היום אם יש לכם זמן לזה, ואנחנו מדי פעם נחזור עליו.

שאלה: אחרי ערב האיחוד שהרגשת את החיבור שהיה שם, פתאום הזכרת שוב את המושג המאוד גבוה שנקרא "הדור האחרון". רצינו לשאול מה ראית?

אני ראיתי את תחילת הדור האחרון ומה שנעשה מאיתנו. שאנחנו באמת נעשים כל פני כדור הארץ הזה יסוד, תחילת החיבור של כל האנושות בסופו של דבר, שהיא מצטרפת למערכת אחת, למנגנון אחד סביב הכוח העליון. שהכוח עליון הזה פועל על כולנו, מחבר את כולנו, מסדר את כולנו, ופותח עיניים לכולם.

אנחנו מתחילים לראות ולהבין איפה אנחנו נמצאים. כי בלי שאנחנו נראה את האמת, אנחנו לא נוכל להשתנות. רק אנחנו, החלק הקטן מכל האנושות יכולים ללכת בכוח השפעה, בעיניים עצומות, אבל כל האנושות לא, היא צריכה להיות בזה כחלק השני של הפרצוף. לא גלגלתא עיניים אלא אח"פ, הם יכולים להתחבר רק בצורה שהם עובדים עם הרצון לקבל שלהם, הם רק מבטלים קצת את השימוש שבו אלינו, לעל מנת להשפיע, לגלגלתא ועיניים, אנחנו עוד נלמד מה כל העניינים האלה, זה עוד רחוק, בינתיים אנחנו עוסקים איך אנחנו מייצבים את הגלגלתא עיניים, את החלק שלנו בנשמה הכללית של כל האנושות.

אבל המצב הזה הוא כבר מתחיל להתייצב יותר ויותר ויורד עלינו יותר ויותר קרוב אלינו מלמעלה, ולכן אני מאוד מתרגש ומאוד חשוב לנו שאנחנו נייצב ונבצע כל מה שרק אפשר כדי שזה יקרה ויקרה כמה שיותר מהר על מנת ודאי להשפיע נחת רוח דרך חברים לבורא.

אני מאוד שמחתי שההרגשה הזאת כבר התחילה להתבהר יותר בסעודה האחרונה הזאת שלנו, בכנס האחרון הקטן הזה, אני מקווה שבעוד שלושה חודשים אנחנו נארגן את הכנס הבא אנחנו נהיה עוד יותר ערוכים למצב הזה. וגם נראה את החברים שלנו שבכל מקום שבעולם גם נמצאים בקבוצות, בסעודות, בלחיים יחד שאנחנו מעבירים מקבוצה לקבוצה בצורה כזאת שלא מרגישים הבדלים בין הקבוצות. זה הכול לפנינו.

בואו נחשוב איך לעשות את זה, איך לתת לזה צורה חיצונה ופנימית לחיבור שלנו ובטוח שאנחנו נצליח. אנחנו בעצם אותה הקבוצה של דור האחרון שהיא צריכה להיות אותו גרעין שסביבה כל העולם הוא יתאחד ויתקשר ויקבל צורה אנושית פשוטה של חיבור הלבבות ללא שום הבדלים בכלום, לא בלבושים, ולא במנהגים. יש לנו מנהג אחד, "ואהבת רעך כמוך", ותנאי אחד לכל אחד ואחד, לפתוח את הלב שלו לאחרים.

אז נתקדם בזה. אני מאוד שמח שהתחלנו להרגיש את זה ואנחנו נתחזק ונתגבר. וודאי שיש הרבה כוחות כנגדם, אבל צריכים להבין שהכוחות האלה שנגדם הם כדי לתת לנו יותר צביון, ציון. כי אנחנו לא יכולים, כי כוח ההשפעה הוא לא יכול להתקיים בלי כוח הקבלה שמגביל אותו ומאיים עליו, ואנחנו בהרגשת הלחץ מהם דווקא מייצבים את עצמנו.

לכן אין רע בעולם, אלא רק טוב. ותחשבו כבר עכשיו באיזה צורה אנחנו צריכים להתקדם לכנס הבא.

אז שאנחנו נקבל את זה, שאנחנו גם נחליט על המסר שלו, על השם שלו, על איך הוא ייראה, מי יהיו המשתתפים העיקריים שבמשך כמה שעות אלה שאנחנו נהיה. בואו נעשה. אני לא קובע כלום מראש, רק דבר אחד, תשאירו לי שם קצת מקום, שאני אהיה במקום. אני מרגיש שם כל כך טוב. תודה לכם.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה.) "משלי י', י"ב(.↩

2. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ').↩