שיעור בוקר 29.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ל"ד:

"יתרון ארץ בכל הוא" – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים, "שמעתי" ל"ד: "יתרון ארץ בכל הוא". קטע 6. אומר בעל הסולם:

"כל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה. אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו". וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

אני אקרא שוב, ואז נראה אם יש שאלות. קטע מאוד מאוד מגוון.

"כל מה שנראה לעינינו," כל מה שאנחנו מרגישים. "הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג," בכל רגע ורגע מה שאני מרגיש, אני מרגיש מהבורא, והוא רוצה שאני ארגיש את זה כך ואקבל את זה כך. "היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה." ששלמות המטרה בכל מה שאני מקבל, אם אני מקבל מהבורא אני צריך להרגיש שלמות. "אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט," שאנחנו נסכים ונצדיק ונידבק בכל מה שמקבלים בכל רגע ורגע ממנו. "שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג." דווקא שהבורא שולח לנו ולא משהו אחר. "ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת," אם הוא לא מרגיש את זה ממש בכל הכוח של עצמו. "שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב," אם הוא לא מרגיש כך, אז הוא חייב בכל זאת לזהות שזה מפני "ולומר "עינים להם ולא יראו"." אבל לא שבא ככה מהבורא, אלא הוא לא מרגיש ככה. "וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה"." מה זאת אומרת באמונתו יחיה? שרק בכוח האמונה, בכוח השפעה שמפתח, אז הוא מרגיש שזה החיים שלו. ואת החיים האלו הוא מקבל מהבורא ללא שום הגבלה, אלא זה תלוי עד כמה שהוא רוכש את כוח האמונה. "שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'." שרק זה חסר לו. "ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת." זאת צריכה להיות התפילה שלנו הקבועה. "ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: יש עשרה אנשים בעשירייה, כול אחד נתקל במשהו משלו, האם לכל אחד יש ירידות משלו?

לכל אחד ואחד יש נפילות משלו בכל רגע ורגע, אם יש איזה רגע שאתה לא מרגיש שאתה נמצא בדבקות ממש תמידית ושלמה עם הבורא, זה כבר נקרא שאתה נמצא בנפילה, בירידה, באיזה גילוי הרע ואז יש לך כבר על מה להתפלל ומה לעשות. ואם אתה משיג שאתה נמצא ממש בדבקות שלמה, אז יש לך רק להודות.

.

שאלה: בעל הסולם כותב, "שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'." תוכל להסביר?

כי אנחנו משיגים את הכול באור האמונה. אני צריך אמונה למעלה מהדעת, אני צריך להיות בכוח השפעה למעלה מכל הכוחות, מלהשפיע על מנת להשפיע על עביות שורש א' וב', ובלקבל על מנת להשפיע על עביות ג' וד', ואז במה שאני עושה עם כוח אמונה בלבד, אז יש לי כוח אמונה בינה ויש לי גם כוח חכמה שמתגלה בתוך הבינה. הכול מושג רק בכוח השפעה, בכוח אמונה.

תלמיד: המקובלים כותבים את זה הרבה פעמים ויש לזה גם הרבה התייחסויות וגם רב"ש כותב על כך, שעיקר עבודתנו באמת להגיע לגדלות ה', חשיבות המטרה, אמונה. מצד אחד, כאילו יש עקרון אחד בעבודה, לרכז על נקודה אחת שזה אמונה בה'. ומצד שני, הרבה פעמים הם כותבים שיש עקרון אחד, סגולה אחת, "אהבת חברים".

לא, זה אמצעי, זה בניית הכלי. אי אפשר להשוות זה עם זה, בלי שאני מצרף את החברים, בלי שאני עושה מכל הכלי, שזה בעצם אני. רק נראה לי שזה חברים שנבדלים ממני וכן הלאה, אבל אני רואה את החלקים שלי שנחתכים ממני על ידי האגו שלי ואני צריך לבטל את האגו שלי כדי להרגיש שהם ממש שלי, שזה אני. ואז, בהתאם לזה אני מרגיש את האור שנמצא, ממלא את הכלים האלו.

תלמיד: אז מה זה לרכז את כל עבודתו על בחינת אמונה?

שיותר מהשפעה אנחנו לא צריכים.

תלמיד: אז כשהוא אומר לרכז את עבודתו הוא מתכוון לרכז את המטרה של העבודה, את הכוונה של העבודה.

כל העבודה, כל המאמצים, כל המחשבות, כל הפעולות, את הכול לרכז רק לשם פעולת ההשפעה, שעל ידה אני מחבר אלי, כמו את הקרובים שלי, שאני דואג להם, כך אני מחבר את כל הכלים, עם כל דרגות העביות שיש בינינו, דרגות השנאה, אני מחבר אותם בכל זאת אלי יותר ויותר.

שאלה: הקטע שבעל הסולם כתב, "מותר על האדם להצדיק את ההשגחה ולהאמין באמונה למעלה מדעת שה' מתנהג עם נבראים בבחינת טוב ומיטיב", האם זו ההתחלה של העבודה?

זה ההתחלה וזה הסוף של העבודה. תתאר לעצמך שכל הדברים שיכולים חס ושלום לעבור על האדם, הקשים ביותר, הוא צריך להצדיק את השגחה הזאת, לשייך את זה לבורא ולהיות בזה באהבה חלוטה. אלה דברים שאי אפשר לתאר אותם, את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לתקן את הכלי ולהיות בדבקות תמידית ושלמה בבורא.

שאלה: האם יש קשר בין כל אחד מהאלמנטים עם הבסיס הגנטי בינו לבין רוחניות?

לא,. אין. אנחנו פעם נלמד מה זה נקרא שהאדם הכללי, האדם הראשון התחלק לשבעים חלקים, זה נקרא שבעים אומות העולם. והנקודה המרכזית שהיא לא שייכת לכל שבעים אומות העולם, זאת אומרת לא שייכת לכל הגוף שלו, אלה רק מקשרת את כל הגוף עם הכוח העליון זה נקרא "ישראל", ישר-אל, נקודה כזאת. פעם נלמד את זה, אבל לנו זה לא חשוב, זה אחר כך יתגלה. כולם שייכים גם לישראל, כולם שייכים גם לגוף, ובסופו של דבר שאנחנו נמצאים עכשיו בגמר התיקון הכללי, בדור האחרון, אז כל הדברים האלה אין להם שום חשיבות למה הם שייכים, כי כולם צריכים להתחיל להתאסף לכלי אחד.

שאלה: הוא כותב שיש סגולה באמונה שמביאה לשנאת הפירוד. האם הכוונה כבר לזה שאחרי שהאדם משיג את בחינת אמונה יש הרחבה של הכלי?

כן. אני אקרא שוב פסקה 6. "כל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה." ששלמות המטרה זה, שאנחנו נשיג אותה איפה שאנחנו נמצאים גם עכשיו, כי אין שום שינוי ברוחניות, אלא יש שינוי רק בתפיסה שלנו. שאנחנו נשיג לאט לאט בשלבים האלה, שאנחנו נמצאים במצב המתוקן, הטוב, שאף פעם לא קרה בו שום דבר בכלל, אלא כל מה שקרה זה קרה להשגתנו כדי שאנחנו נגלה את עצמנו כשבורים, שאת תפיסה שלנו, ההרגשה שלנו, אותה אנחנו צריכים לתקן. "אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג." הכול תלוי בתיקונים הפנימיים שלנו בלבד. "ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה," אפילו שהוא לא מרגיש שזה כך, שהכול זה טוב ומיטיב, "ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב," אלא "ולומר "עינים להם ולא יראו". שמה שהוא מרגיש שזה לא כל כך טוב, זה הוא מרגיש מפני שהוא מקולקל, אז כלי הקליטה שלו מקולקלים. "וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'." זאת אומרת בהשפעה חלוטה. "ועל זה יתן תפלה." שתהיה לי השפעה, שיהיה לי כוח אמונה, לא יותר מזה. "שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת." למעלה מה שאני רואה, שאני אתייחס למה שאני מרגיש שזה המצב המושלם, ולא חשוב איך שאני מרגיש אותו. "ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד."

שאלה: האם יש חשיבות להתעמק במצבים שהבורא שולח, להבין את הקשר שלהם אלי, לרצון הספציפי שלי או כל פעם רק לקבל משהו, להרגיש איזו דקירה ולהתקדם מעליו?

לא. אני צריך כל הזמן לעכל את המצבים, אני לא צריך סתם לזרוק אותם מההרגשה, מההבנה, אני צריך כל הזמן לספח אותם, כל הזמן לצרף אותם להרגשה שלי, להבנה שלי, ולבדוק אותם וללכת למעלה מהם. זאת העבודה שלי באמונה למעלה מהדעת, כל פעם מוסיפים לי דעת שלא ככה ולא ככה, ואני צריך כל פעם להצדיק את זה ולעלות את עצמי למעלה ממנו.

תלמיד: האם אני יכול ללמוד משהו על הרצון שלי, על השורש שלי מהמצבים שמגיעים לי, מההתגברויות?

מזה דווקא אנחנו לומדים. אלא מה? איך עוד?

תלמיד: לפעמים אתה רואה שיש דברים שעליהם אתה שואל, למה זה, למה בצורה הזאת, למה ככה ולמה ככה?

על זה תשאל, תשאל, תחקור, אבל זמן קצר, שלא תתחיל לטבוע בזה. אלא תייצב את המצב כמה שיותר מהר, את המצב שלך האגואיסטי שאתה מתאר בכלים שלך ותלך למעלה מזה. אתה לא צריך לחתוך, לזלזל ולהגיד אין, אחרת אתה לא תעלה באמונה למעלה מהדעת, אתה לא תגדיל את כוח האמונה, אלא אם כן אתה למעלה מהדעת בונה את הכלי.

תלמיד: אז האם יש חשיבות אם אותו מצב חוזר? אולי כל פעם בעומק אחר אבל יש חשיבות שכביכול סיטואציות חוזרות?

אני לא קובע לבורא מה הוא כל הזמן עושה לי. זה סרט שהוא מקרין.

תלמיד: זה ברור, אבל האם אנחנו צריכים לשים לב יותר אם אותה סיטואציה קורית בין החברים, פתאום אותו סוג חיכוך קורה כל הזמן, זה אמור ללמד אותי משהו?

זה קשה להגיד, אבל אני הייתי אומר שלא כדאי. אנחנו פשוט צריכים להתייחס לכל דבר ודבר בצורה כמו שהוא מתגלה. אני לא בדיוק מבין את עומק הדברים והסיבה שלהם, אלא אני צריך להתייחס לכל דבר כמו לנתון וזהו.

שאלה: לא כך כך מובן איך זה מתחבר נכון, שמצד אחד צריכים להגיע לשלמות המטרה ויחד עם זה להיות בשנאת הפירוד?

זה אותו דבר, זה נבנה על זה.

תלמיד: מה תפקיד השנאה פה?

שנאה, שאני שונא את הפירוד שמנתק אותי מהבורא, אבל אני מחשיב אותו, אני מכבד אותו, זאת צורה הפוכה מהכלי שלי. לנשק את המקל, אני לא מזלזל בו. שנאה זה לא נקרא שאני רוצה למחוק את זה מהעולם, לא, אני בונה. אלא מה זה סולם המדרגות? שאני בונה על כל ההפרעות את העלייה שלי, אמונה למעלה מהדעת, יותר דעת יותר אמונה למעלה מהדעת, יותר דעת יותר אמונה למעלה מהדעת, וכך אני בונה. אלא בשביל מה הבורא ברא את יצר הרע? כדי שאנחנו נוכל להתעלות עליו באמונה למעלה מהדעת, יותר ויותר ויותר בכוח האמונה.

שאלה: מה המטרה שיש בתוכנו כזו הפרדה, כזה מרחק, מלהאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב?

זאת בעיה? בעיה להגיד שהבורא טוב ומיטיב? במה הבעיה? נתן לך הכול בחיים הגשמיים, אפילו יותר מידי, שאתה לא יכול להפטר מכל העודף הזה, ונותן לך אפשרות להתקרב אליו ולהגיע לחיים רוחניים, ויש לך עוד בעיה להגיד שהוא טוב ומיטיב? איזה זלזול.

תלמיד: באיזה עיניים אנחנו צריכים להסתכל על זה?

שנתנו לך את כל ההזדמנויות, ואתה מתפנק כמו ילד מפונק.

שאלה: מה זה אומר סגולה באמונה?

סגולה באמונה, שאם אנחנו מתחברים לכוח האמונה אז אנחנו על ידה יכולים להתעלות למעלה מכל הפשעים, מכל ההפרעות. שזה כוח הבינה, שבינה מולידה את המלכות, מולידה את כל הרצונות שבנו, ואם אנחנו מתעלים מעל כל הרצונות האלו ומשייכים אותם לכוח האמונה, לכוח האימא שהולידה את המלכות, אז זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בכל זאת למה להשתוקק? אמונה זה מצב של איזו נחת? או יש כאן איזה מקום להתקשרות?

לא, אני לא יכול לדבר ברמה כזאת. אתה צריך לחזור על מה שאנחנו למדנו וזה הרבה חומר ואז לשאול. צריכים לשבת וללמוד אולי אפילו בקורסים שלנו, אני לא יודע, תפנה לחברים שיגידו לך איפה ללמוד. אני רואה, אני מרגיש שחסר כאן המון חומר, לא אוכל לענות לך. אבל בהצלחה, תהיה איתנו ותתקדם.

שאלה: האם אני יכול להודות לו מתוך חשבון שאולי הוא ישלח לי עוד? אמרת לא מזמן שאנחנו צריכים להודות על כל הגשמיות.

אתה רוצה להודות לו כדי שישלח לך עוד יותר חומריות, כן? זה מה שאתה חושב?

תלמיד: כן.

יופי, תתחיל, תתחיל. אין דבר יותר גרוע מזה שאדם לומד קבלה ומבקש מהבורא הצלחה בחומריות במקום הצלחה ברוחניות. זה מעניין.

תלמיד: התכוונתי לזה שהוא ייתן הזדמנות להידבק בו יותר. לא להגיע לגשמיות אלא כדי שהוא יאפשר להידבק בו מעל הגשמיות.

שאלה: כתוב בקטע שש, "מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת".

כן.

שאלה: אתה אמרת קודם, לא לבקש לסלק את ההפרעות אלא להתעלות מעליהן. שאתה לא מבין מה הבורא נותן לך, ולהאמין למעלה מהדעת שהוא מתנהג בבחינת טוב ומיטיב. אם למשל הרב מרגיש לא טוב, אני רוצה שהרב ירגיש טוב, אז מה זה לא לסלק את ההפרעות? אני רוצה שהרב ירגיש טוב.

אז מה? ההפרעה הזאת מגיעה לנו מתוך זה שאנחנו משתמשים לא נכון במה שהיה לנו, ולכן מגיעה הפרעה כזאת. אז מה? או שזאת מדרגה חדשה שצריכה להיות כך. אני לא מקבל איזו מחלה או משהו כעונש, אני מקבל את זה כנתון מהבורא שזה מגיע כדי לסמן לי את המדרגה החדשה. יכולה להיות מורגשת יותר, מורגשת פחות, אני לא עושה עם זה חשבון. אני לא עושה עם זה חשבון, לא כדאי.

אני לא ממליץ לכם לשים לב לכל הדברים האלה, אלא להמשיך במה שאתם יכולים, תפילה כללית להתקדמות למען לעשות נחת רוח לבורא, זה הכול, על פני כל ההפרעות.

(סוף השיעור)