שיעור הקבלה היומי11 דצמ׳ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 11.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי 2018 "כאיש אחד בערבות".
שיעור 2: ערבות
קריין: אנחנו בשיעור הכנה לכנס קבלה לעם הווירטואלי 2018 "כאיש אחד בערבות". נקרא קטעי מקור משיעור מספר 2 בנושא "ערבות".
ערבות זה החוק של החיבור בין חלקי הנשמה לגוף אחד, לנשמה אחת. זאת אומרת אם אנחנו מדברים על ההכנה לבריאה כשבירת הנשמה, שאחרי זה החלקים שלה המרוחקים זה מזה על ידי דחייה, שנאה, האגו מה שנקרא שביניהם, צריכים בחזרה להתחבר למרות האגו שנמצא בהם, אז חוק החיבור שבין החלקים האלה, איך שהם צריכים להיות מסודרים, מחוברים, נכללים זה מזה, כדי להיות שוב ככלי אחד, כנשמה אחת, רק בעוצמה פי תר"ך פעמים יותר ממצבה הקודם שלפני החטא, לפני השבירה, חוק החיבור ביניהם הוא נקרא "ערבות".
למה הוא נקרא ערבות? כי בכל זאת כל אחד ואחד מהחלקים האלה מרגיש את עצמו כקיים בפני עצמו ואפילו נדחה מהאחרים ודוחה את האחרים. ואם כן, להיות מחובר איתם, אז רק בצורה ש"אני אשלוט", שזה כוח הפרעה, האגו שנמצא בכל אחד מהחלקים. כך אנחנו מרגישים את עצמנו, אם מבינים את עצמנו במצב השבור. שאני לא רוצה לידי אף אחד, שאני קשור אליהם, אבל אם קשור, אז רק בתנאי שהקשר הזה הוא על ידי השליטה שלי בהם.
ומכאן יש לנו את דרך התיקון, שאנחנו צריכים להחליף את הקשר בינינו מקשר אגואיסטי, שרוצים אך ורק לנצל את הזולת, למה שנקרא "קשר אלטרואיסטי", שאני מסדר את עצמי על ידי האמצעים שחכמת הקבלה מעמידה לי. שאני מסדר את עצמי בצורה אחרת, שאני משרת לכולם, שאני עושה מה שהם רוצים, שאני עושה הכול לטובתם. כי אני מגלה על ידי השיטה הזאת שנקראת "חכמת הקבלה", חכמת החיבור, שעד כמה שאני מרכין את עצמי, עד כמה שאני משרת להם, עד כמה שאני מכניע את עצמי, עד כמה שאני מעורר אותם חיובית גם לחיבור, כל זה רצון הבורא. וכך אני משתדל לעבוד איתם.
אז החיבור המושלם שנקרא "ערבות", של כל נשמה ונשמה לכל הנשמות, החיבור הזה הוא חיבור מושלם. שאנחנו לא מבטלים את האגו שלנו אלא לוקחים אותו בחשבון ולומדים איך לעבוד עמו כך שזה "עזר כנגדו" והוא נשאר. אנחנו לאט לאט לומדים שהוא חיובי וחיוני כדי שתהיה לנו באמת הכרה, הבנה בבורא. כי בלעדיו, בלי כוח הדחיה, לא נוכל גם לפתח את כוח החיבור הגדול פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם בצורה אינסטינקטיבית כמו לדומם צומח וחי.
ולכן סביב כל העניין הזה של הערבות אנחנו מסדרים את כל החיים שלנו. חיי תיקון, חיי קבוצה, לימוד, הפצה, הכול אך ורק כדי להגיע לערבות. אולי המילה הזאת דוחה, לא מובנת לאדם המתחיל, היא מורגשת באיזה צביון לא נכון, לא מובן, לא ידוע, לא כל כך משתלב עם כל חכמת הקבלה, אבל אך ורק בקיום הערבות אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, להבנת הכוח העליון, לדבקות בו, שהכול מושג בתוך המושג הזה של ה"ערבות".
נקרא קטעים, הם מאוד חשובים, אפשר להגיד שכולם יפים וטובים והם הרבה, אז נשתדל לקרוא קצת בריצה את כל הקטעים האלו ותחשבו טוב לפני שאתם שואלים, שלא לשאול שאלות שלא בדיוק לכיוון מה שאנחנו רוצים לברר שזה "חוק הערבות".
קריין: קטעים מהמקורות בשיעור מספר 2 בנושא "ערבות". קטע מספר 1 מתוך ליקוטי הלכות חשן משפט, הלכות ערב.
"אי אפשר לקיים התורה והמצוות, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, שהעיקר ע"י התגברות הרצון, צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול. נמצא שדווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."
(ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)
סדנה
מה זה נקרא "להתכלל כולם כאחד", מערכת אחת, כל הכלים כאחד, כולם נכללים כאחד. תתארו לעצמכם שיש לכם מערכת אלקטרונית, אבל כל פריט, כל רכיב הוא מתקשר לאחרים לפי הבחירה שלו. אז מה זה נקרא שהם מתקשרים להיות כאחד?
*
מה זה נקרא שכל אחד חייב להיות ערב בעד חברו? מה זה נקרא להיות ערב בעד חברו?
*
למה תואם אותו החוק שאני חייב להיות ערב בעד חברו? למה קשור החוק הזה להיות ערב בעד חברו, לעוד איזה חוק, סלוגן, משפט? אם כך, לְמה מחייב החוק הזה, להיות ערב בעד חברו?
*
הייתכן שאדם יכול להיות אחראי על כל העולם? חברו זה יכול להיות כל היתר חוץ ממנו. הייתכן שהוא קובע את התיקון של כל העולם?
*
קריין: קטע מספר 2 מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם.
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
תסבירו לי בבקשה, כתוב כאן, "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו,". האם הוא לא משגיח על הבריות, לא חושב איך להשגיח עליהן? כך הוא מנהל אותנו, אם הוא נמצא או לא נמצא בנו? זה היחס שלו לבריות, ואני צריך גם ללמוד בצורה כזאת לעשות זאת? תעזרו לי למצוא את היחס הנכון למה שכאן כתוב. "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו,".
*
קריין: קטע מספר 3, בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות".
"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."
(בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות")
אני רוצה כאן להקדים איזה דבר. תתארו לעצמכם שיש לכם מכונה שהיא עובדת יפה, טוב, וכל החלקים שלה מחוברים יחד, אין ביניהם שום בעיה. אנחנו בנינו אותה, נניח אוטו, אבל עכשיו אנחנו רוצים שהאוטו הזה ייסע לבד. היום רוצים לעשות כאלו דברים, אז אפשר לדבר על זה.
בואו נעשה את האוטו קצת יותר משוכלל ממה שהיום רוצים לעשות, כך שלכל חלק וחלק יהיה מוח משלו, הרגשת התמצאות איפה הוא נמצא ומה הוא צריך לעשות כלפי כל יתר החלקים, וכלפי הכביש והכול משלו. אנחנו רוצים, בקיצור, להוסיף לאוטו הזה מוח, החלטה והרגשה. להעלות אותו לדרגת אדם. מה חסר לנו כדי שהאוטו הזה יהפוך להיות אוטו חכם? תחשבו, אולי תמכרו את הפטנט אחר כך.
*
איך עובד המוח של האוטו הזה שמנהל את כל החלקים שלו? יש מוח מרכזי, פרוססור כלשהו שמנהל את כל החלקים, אבל איך הוא עובד, מהו העיקרון של העבודה שלו?
*
מה בכל המערכת הזאת, באוטו, תפקיד הגבאי ותפקיד הש"ץ?
*
איך זה שהערבות כולה מתממשת בתנאי "ואהבת לרעך כמוך"? איך זה יכול להיות? הרי כל אחד שעובד בעבודה שלו, הוא גם מגביל את האחרים. יש כאן כוח חיובי וכוח שלילי, זה כנגד זה. אמנם הם עובדים בהתחברות הנכונה ביניהם, משלימים זה את זה, אבל בכל זאת, הם גם מגבילים זה את זה, אז איך יכול להיות שיש ביניהם "ואהבת את רעך כמוך"? כשאחד מבטל את עצמו כלפי השני, איך זה קורה בין הפלוס והמינוס? בין תכונות מנוגדות למיניהן?
*
כדי לקיים את המערכת האינטגראלית בערבות שלימה שתהיה כנשמה אחת, כל חלק וחלק חייב לספק לאחרים את כל מה שהם רוצים, והוא רואה בזה את כל תפקידו. לא יותר מזה. לעצמו הוא צריך אך ורק כדי להתקיים, כדי לספק להם מה שהם צריכים. זה מובן.
אז למה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" ולא יותר מעצמך? זה שהוא צריך לאהוב את האחרים, כל חלק וחלק יותר מעצמו, זה ברור. הוא צריך להעדיף את מה שהם צריכים ולשרת אותם, להם. למה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך"?
*
זאת אומרת, עכשיו אני אוהב את עצמי יותר מכולם אז "כמוך" זה נקרא שאני צריך לאהוב את האחרים יותר מעצמי. זה נקרא "כמוך", שאני כדוגמה.
קריין: קטע מספר 4, מתוך רב"ש א' "אהבת חברים".
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו."
(רב"ש - א'. מאמר 3 "אהבת חברים – א" 1984 )
סדנה
מה זה נקרא לעמוד בשדה ולחפש את האחים? מה זה נקרא לחפש את האחים בשדה?
*
למה לא כתוב איזה איש הוא פגש בשדה? הוא נתקע באיזה איש, ללא שם, ללא כלום. מהו האיש הזה, סתם? מה אתם חושבים, מיהו שם היצר הרע, היצר הטוב, איזה משהו, איזה מלאך? זה בכל זאת "שדה אשר ברכו ה'", נכון? איך האדם מגיע למצב שהוא נתקע בבורא, והוא שומע את השאלה הזאת "מה אתה מבקש?", ואז הוא מתפלל ומבקש רק למצוא את האחים? האם אנחנו יכולים לאתר מצב כזה, שאנחנו נמצאים במבוכה, ורק אם נמצא את החיבור בינינו, אז נמצא את הדרך להצלה? והמצב עצמו נקרא שאנחנו נמצאים ב"שדה אשר ברכו ה'", וטועים בזה, לא יכולים למצוא אותם. למה אנחנו לא יכולים למצוא אותם, ואיך אנחנו מוצאים? מה חסר שאנחנו לא יכולים למצוא, לא מזהים זה את זה כדי לזהות ולהתחבר?
*
כשאנחנו מצאנו משהו בשדה, איך אנחנו מגיעים להתפתחות האגו בדרגה הבאה, הרי כל פעם האגו גובר, כך שאנחנו פתאום נמצאים במצב שנקרא "מצרים"? איך יוצא שהחיפוש שלנו את האחים, מביא אותנו למצרים?
*
איך קורה כאן כל הסיפור הזה, מי זה "משה" בעשירייה? מי הם האחים שלו? מה קורה עם כל התהליך שהוא עובר איתם ועם המצרים, שהוא נכנס לבית סוהר שם, והם באים למצרים, עוזבים את מצרים, איך שהם מוצאים זה את זה. למה הם לא מכירים אותו, אחר כך הוא כן מגלה את עצמו. מה התהליכים האלה בקשר בין החברים בקבוצה? הכול שייך לערבות.
*
קריין: קטע מספר 5 מתוך רב"ש א' בעניין "אהבת חברים".
"צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."
(רב"ש - א'. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
איך אנחנו יכולים לתאר שכאלו נטיות לשנאת עצמו ולאהבת הזולת מתחברות יחד בקבוצה? איך נראית המערכת? היא יכולה לעבוד בצורה כזאת או לא? מה קורה לה? מה זה נקרא "שנאת עצמו"? ומה נקרא "אהבת הזולת"? מה אני שונא ומה אני אוהב?
*
מה הקשר בין שנאה עצמית, שאני שונא את האגו שלי, את הרצון לקבל שלי, לבין אהבת הזולת, שאני מפתח כאן כוח השפעה שהוא קשור לזולת, שבו אני מרגיש את הזולת, את החסרונות שלו, שאני רוצה למלא אותו, כי בזה מתבטאת האהבה לזולת, כמו לתת כרית כיסא וכן הלאה.
מה הקשר בין שתי הנטיות המנוגדות הללו, שנאת האגו שלי והאהבה של רצון הזולת. אולי הוא אגואיסטי, למה זה לא חשוב לי? או שאני בודק, האם הוא אגואיסטי או לא. אם זה הכרחי נניח, אז אני ממלא אותו, ואם זה לא הכרחי, לפי הבדיקה שלי, לפי ההבנה שלי, אז אני לא ממלא אותו. אולי כך זה, כי אני בזה רק יותר מכשיל אותו, מפנק אותו? או שאני לא עושה חשבון, ומה שהזולת אוהב אז אני משתדל למלא לו את הרצונות האלו? ומה הקשר בין שנאת האגו שלי לבין אהבת האגו של הזולת?
*
קריין: קטע מספר 6 מתוך רב"ש א' "איש את רעהו יעזורו".
"אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו. היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו.
(רב"ש - א'. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)
האדם לא יכול להוציא את עצמו ממצבו. אם הוא לא מקבל עזרה מהחבר, אלא ממתין ומקבל איזו עזרה מהשמיים, משתנים בו כל מיני דברים, זה לא נקרא שהוא מטיב למצבו במערכת, כי לא חיזק את הקשרים בינו לבין האחרים. לכן החוק הזה ש"אין אדם מתיר את עצמו מבית האסורים", זאת אומרת שקיבל הכבדת הלב וצריך להדק את הקשר שלו עם האחרים, ואם לא עשה את זה עם האחרים ולא קיבל גם מהם התעוררות לחיזוק הקשר, זה לא נקרא שמתקדמים אלא דורכים במקום או אפילו הולכים אחורה. ואם נראה לו שהמצב עובר ומשתפר, זה מפני שמלמעלה מעבירים את המצב, אבל על חיבור יתר במערכת אין כבר מה לדבר כאן, כי הבורא לא עושה את התיקונים במקום האדם, ולכן זה יחסר לאדם בלגלות את מטרת הבריאה, את המצב הסופי.
לכן מהו החוק ש"אין אדם מתיר את עצמו מבית האסורים", מהאגו שלו, איך האחרים יכולים לעזור לו, ממש להוציא אותו בכוח מתוך הרצון האגואיסטי שלו שיוכל כבר לעבוד בצורת ההשפעה? איך אני מרגיש את עצמי, אפילו במקום תפילה, שאין לי עבור מי להתפלל אלא עבור עצמי, במקום כל המעשים שלי, איך אני מרגיש את עצמי לגמרי מנותק מכל דבר טוב, חזק, נכון, אני ממש מרגיש את עצמי כמו בקבר, כמו בבית סוהר, כמו במשהו ששום דבר לא יעזור לי אם החברים לא יעזרו לי. איך אני מתאר את המצב בצורה כזאת שאני נמצא במיטה ממש חולה אנוש ואין מה לעשות, או שיעזרו או לא. בואו נתאר את המצב.
ואחרי שתתארו את המצב הזה, נניח שתצליחו, אני לא בטוח, כתוב "שאין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו" כי אז הוא מוכן ומזומן לתפילה לה'. מה זאת אומרת? או שאני מחכה שהחברים יעזרו לי, צועק עליהם אולי אם אני מסוגל או שאני מתפלל לבורא. מה קורה כאן? אני מפצל את עצמי, או שזה היינו הך זה מתוך זה?
אבל קודם לתאר מצב שאנחנו ממש בבור.
*
אנחנו עוברים כל מיני שאלות מהר מאוד, אין ברירה, אבל אתם צריכים במשך היום לקרוא אותן, קצת לחשוב עליהן, אולי יש אפשרות לדבר ביניכם, אבל לפחות לחשוב עליהן כל אחד ואחד.
קריין: קטע מספר 7, "הנהגות צדיקים" של הרמ"ק
"ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בכל אחד חלק אחד מחבירו, וכשחוטא האחד פוגם את עצמו ופוגם חלק אשר לחבירו בו. נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו. אם כן הם שְׁאֵר זה עם זה. ולכך ראוי לאדם להיותו חפץ בטובתו של חבירו, ועינו טובה על טובת חבירו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך". וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל, כדרך שאין הקדוש ברוך הוא רוצה בגנותינו, ולא בצערינו. אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא בקלקולו. וירע לו ממנו כאילו הוא ממש היה שרוי באותו צער ח"ו או באותה טובה."
(רמ"ק. הנהגות צדיקים, שלוש עשרה מדות)
קריין: קטע מספר 8 מתוך ליקוטי שושנה, נועם אלימלך.
"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו."
(נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)
קריין: קטע מספר 9 מתוך "אהבת שלום".
"המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. פירוש, כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע ובע"כ הוא נענה תחילה, כיון שעל ידו הוא, עובר ההשפעה."
(ר' מנחם מנדל מקוסוב. אהבת שלום)
מה זה נקרא ש"בעל כורחו" הוא נענה תחילה, מה זה נקרא שהמתפלל בעד חברו בעל כורחו נענה תחילה? איך אנחנו יכולים לתאר את המצב, איך לא לחשוב על "פיל לבן" או משהו כזה, שאם אני מתפלל עבור החבר כדי לזכות למשהו, אז לא, אלא בעל כורחו שיעשה את זה. איך אני שומר להתפלל רק עבור החבר ואז אני ממלא את עצמי, איזה "פלונטר" יש כאן?
*
כתוב "ישראל ערבים זה לזה", למה? למה רק אם הם ערבים זה לזה הם נקראים "ישראל" ואם הם "ישראל" אז הם בטוח ערבים זה לזה? מה הקשר בין זה לזה, בין ישראל לערבות, אם אין ישראל אין ערבות, אם אין ערבות אין ישראל?
*
מה התנאי והקשר בין ישראל לערבות?
*
למה דווקא במידת הערבות אנחנו מודדים את דרגת ישראל, ואם אין ערבות אין בכלל מושג "ישראל" בחברה, וכמה שהחברה נמצאת בערבות לפי זה נקבעת מידת ישראל שבחברה?
*
קריין: קטע מספר 10 מתוך רב"ש ג' "כללות האדם".
"אהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחברו, הוא כמו חץ וכדור, שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות האהבה מושכת אליו ניצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד."
(רב"ש - ג'. מאמר 759 "כללות האדם")
בפועל, כמה פעמים ניסיתי לעשות חור בלב חברי כדי להכניס לשם את האהבה שלי, למרות שהלב שלו כלב אבן והיה קשה או בכלל בלתי אפשרי. איך עשיתי את זה, איך לא התייאשתי, ואולי אפילו הצלחתי?
כל אחד יספר לשני, האם היה דבר כזה? ספרו אחד לשני איך הצלחתם או לא ומה ניסיתם?
*
אולי אני לא עושה את זה עם "פטיש" ו"אזמל" אולי עם מזרק או אולי אפילו עם איזה "גל" שהוא לא מרגיש? איך אני מגיע, העיקר להיכנס ללב החבר ולשתול שם את האהבה שלי.
*
אנחנו קובעים שכל אחד רושם ביומן שלו יום יום, כמה פעמים נכנסתי לליבם של החברים, באיזו צורה, איך הצלחתי להיכנס ומה הצלחתי שם לשתול?
*
קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר "הערבות" של בעל הסולם, אות י"ז.
"וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו."
(בעל הסולם. "הערבות", י"ז)
סדנה
איך זה שהפחד שלי מזה שיחסר לי כל דבר ודבר יהיה מנוטרל על ידי זה שהחברים ירצו לבטל אותו, על ידי השפעת החברים? איך הם שולטים עלי כך שכל הפחדים, חרדות, כל מה שיש בי נעלם, רק על ידי המחשבה שלהם, איך זה קורה?
*
או שמלכות היא הקובעת את הט' ראשונות, האגו שלי קובע את הט' ראשונות, ואז אני מפחד מכל דבר, האם יחסר, האם יש או אין וכל הזמן נמצא בבדיקה וסגור בתוך עצמי, או שאם החברים חודרים לתוך ליבי, זאת אומרת לתוך המערכת שלי, והם נמצאים וממלאים לי את הט' ראשונות, אז הם קובעים מתוך הט' ראשונות האלו גם את המלכות שלי.
ואז אני בטוח שלא יחסר, זה בהכרח כך קורה. זאת אומרת, או המלכות שלי האגואיסטית היא קובעת את הט' ראשונות ואז מתחילה לפתח עיניים גדולות מפוחדות, או החברים שלי נכנסים וממלאים את הט' ראשונות, וקובעים דווקא את המלכות שלי שהיא בטוחה שלא יחסר לה כלום.
קריין: קטע מספר 12 מתוך מאמר "הערבות". אותיות י"ז י"ח.
"ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו. והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם. ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!"."
(בעל הסולם. "הערבות", י"ז-י"ח)
סדנה
אז אנחנו נמצאים כולנו בספינה אחת. איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו בצורה כזאת, כדי להיות גיבורים באיכות ולנצח את הגיבורים בכמות ולא לתת לספינה לטבוע? בפרט שהספינה עכשיו, כל העולם, היא נמצאת בים מאוד רועד.
איך אנחנו מתאחדים להיות גיבורים באיכות, יותר חזקים, כדי לנטרל, לנצח, את הגיבורים בכמות?
*
קריין: קטע מספר 13 מתוך כתבי רב"ש ב' אגרת מ"ב.
"כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא.
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."
(רב"ש - ב'. אגרת מ"ב)
מה הקשר בין בורא לחיבור הקבוצה ולערבות?
*
למה הקשר עם הבורא חייב להתבצע בהר סיני?
*
שאלה: כששאלת על לחדור ללב של החבר ולעשות בו חור, אז פתאום הבנו שאנחנו כמעט ולא עושים את זה בכלל, שכבר ששכחנו בכלל.
אז אי אפשר להתקשר אחרת, אם כולם אגואיסטים איך אפשר?
תלמיד: איך עושים את זה, איך עושים צעד לקראת זה?
קודם כל צריכים להבין שאחרת לא יהיה לנו קשר. שאם אנחנו מבינים שצריכים להגיע לערבות, היא חייבת להתבצע רק בצורה כזאת, שכל אחד משתדל להיכנס ללב של החבר, ולמלאות אותו כביכול בכל מה שהחבר רוצה. אם אני מוכן לזה, אז בתוך הנכונות שלי מתלבש האור העליון ובאמת החבר מרגיש שיש לו הכול.
איך כל אחד חודר ללב חברו? זה גם על ידי תפילה, שאם אני רוצה את זה, אז אני צריך לבקש מהבורא, הבורא נותן לי כוח מיוחד כזה שאני חודר לליבו. אפשר להגיד שהבורא עושה את זה, אבל זה לפי בקשתי. תנסו, אתם תראו עד כמה שפתאום נפתח כאן עולם חדש, יחסים חדשים, ראיית הכיוון, דרך.
לא לשכוח שהבורא עושה את הכול, אבל אני צריך לכוון אותו. כמו ילד קטן שמושך את אבא שלו לעשות משהו, זה נקרא "נצחוני בני"1. כשאנחנו מנצלים אותו, מנצחים אותו, משתמשים בו, זאת באמת נחת רוח גדולה שאנחנו עושים לו. אני קלקלתי את הבריאה והם מתקנים את הבריאה, הוא מתגאה בנו. מתחילים להרגיש את כל הדברים, ודאי שזה הכול מתרחש בנו, אנחנו עליו לא יכולים להגיד שום דבר, אבל כך זה קורה.
שאלה: כתוב בטקסט שהאדם יכול לעזור לחברו. למה כתוב שאדם יכול לעזור לחברו ולא החבר יכול לעזור לחברו? מה זה אדם, למה דווקא אדם?
זאת אומרת שכל אחד, הוא לא חייב להיות חבר שלי, אלא כל אחד יכול לעזור לכל אחד. אפילו אנשים שאין להם שום קשר לקבלה, אם כך יעשו, הם ירגישו שהם כבר שייכים למערכת הכללית.
שאלה: בקטע 5 כתוב שהאדם חייב להתפלל עבור החברים. יש את ההבנה שלי של מה זה להתפלל עבור החברים, ויש את מה שהמקובלים התכוונו אליו כשהם כתבו להתפלל עבור החברים. אני לא מבין מה זה אומר להתפלל עבור החברים, יש כאן כנראה משהו עמוק, מה זה להתפלל עבור החברים?
אני לא יודע מה זאת אומרת עמוק או לא עמוק. אני צריך לדאוג שלחבר תהיה הכרחיות בגשמיות, ושלחבר יהיה רצון טוב להתחבר עם כולנו יחד ולתת לבורא מקום להתגלות, זה הכול. ובזה שנהיה בשותפות.
שאלה: איך להתייחס לאותו שוטה שקודח חור, איך לבנות יחס אליו, איזה פעולות לעשות, כי הרי כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו במצב כזה?
כל אחד מאיתנו קודח חור, ודאי שקודר חור, זה ללא ספק. איך אנחנו צריכים להתייחס אליו? אנחנו רואים שזה שכל אחד ידבר עם עצמו זה לא כל כך מועיל, כי אדם קרוב לעצמו, הוא מרחם על עצמו. אם כולנו נעבוד על זה שאנחנו נמצאים בסכנה וכולנו נפעל על כל אחד, יהיה מספיק כוח לכל אחד לקבל את הכוחות האלה מהאחרים ולעשות על עצמו מסך.
שאלה: מי צריך לדאוג לכמה ומה לתת לחברים, אני צריך לחשוב על זה כדי לא לפנק אותם יותר מידי, או שהקבוצה צריכה להחליט את זה, או שאני נותן את כל מה שאפשר והבורא מחליט בשבילי?
מה שצריכים החברים זה רק התעוררות, כוח, תנועה קדימה למטרת החיים. זאת אומרת, גדלות הקבוצה, גדלות המורה, גדלות הבורא, חיבור בינינו, להכין מקום להופעת הבורא בינינו. זה מה שצריכים, על זה צריכים לעבוד כולם.
שאלה: אנחנו רוצים עכשיו בעשיריה ליישם את העצה הזאת ביחס לגבאי ולש"ץ. תוכל לייעץ לנו מה צריכים שני התפקידים האלה לעשות בעשירייה, נניח במשך היום?
מי שהיה בצבא יודע שבצבא יש לך מפקד, וליד המפקד יש מי שמדבר על הרוח, על הכוח, על הנאמנות, איזה "קומיסר" כזה. אז צריכים את שני אלו, זה כימין ושמאל במשהו, גשמי ורוחני, בקשה והודאה, צריכים את שניהם. והם צריכים לעבוד ככה יחד ביניהם. תנסו לראות מה חסר לקבוצה, איזה תפקיד, חוץ מסתם אחד שהוא מנהל הקבוצה. חוץ ממנהל הקבוצה צריכים עוד מישהו שאחראי על הרוח. וודאי שגם זה וגם זה צריך להיות לפי תור.
שאלה: איך אתה נותן הכול לחבר בגשמיות, מבחינה פרקטית?
אני מבין שאני אגואיסט ושאני צריך להיתקן. רק העשירייה יכולה לתקן אותי בכך שתתפלל עלי, אני לא יכול לבקש עבור עצמי. במה תלוי שהם יבקשו את התיקון שלי, כי כל עוד אני אגואיסט אני לא יכול להשפיע עליהם?
אנחנו מתחילים מהמצב שיש לנו וממשיכים למצבים כמו שמקובלים כותבים, ללא שום טענות. הבורא סידר אותך בצורה כזאת, אז תתחיל לעבוד ואל תגיד שאתה לא יכול או כן יכול, מסוגל לא מסוגל, הקבוצה אשמה, כולנו אשמים, הבורא אשם. אדם חייב להשתדל, להשתדל לבצע מה שכתוב.
היום דיברנו שצריכים להיכנס בכוח לליבו של חברו, ופתאום אנשים הרגישו שאף פעם לא עשו את זה. צריכים לבדוק טוב טוב מה נדרש מאיתנו בצורה ברורה, האם אנחנו לפחות איכשהו מנסים את זה לעשות.
שאלה: בקטע 2 כתוב שכל מי שחושב על קיומו ויש לו ספקות, אין לו סיכוי להיות בדבקות עם הבורא. האם זה אפשרי, האם אני יכול להשפיע לחבר, להיכנס ללב שלו בלי שום בירור, בלי שום ספק? כתוב שכמו שהבורא לא חושב על עצמו, גם אני צריך לא לחשוב על עצמי.
מה לא ברור?
תלמיד: האם בכלל אפשרי לעשות דבר כזה?
אם אני אחשוב על האחרים לא יהיה לי מקום לחשוב על עצמי. תסתכלו על אישה שדואגת לילדים. היא יכולה להיות קצת חולה, רעבה, עוד משהו, העיקר הילדים הקטנים.
שאלה: דיברנו על לשנוא את עצמי. איך אפשר לצאת משנאה לעצמי אם אני אמור לחשוב על "ואהבת לרעך כמוך"?
אל תחשוב על השנאה לעצמך, זה לא טוב. אדם נכנס לייאוש, זה עוצר אותו, לא נותן לו אפשרות לבצע משהו. תחשוב על אהבה, אל תחשוב על השנאה.
שאלה: הם שואלים, דיברנו על לעמוד בפני הר סיני, הר השנאה, הרהורים, האם תוכל להרחיב מה זה אומר לעמוד בפני הר ההרהורים?
שינסו לעבוד, אז הם יראו שהם עומדים לפני הר של הפרעות, בעיות, בלבולים וכן הלאה. הם לא מרגישים שזה המצב שלהם? מיום ליום הקבוצה פחות ופחות בכמות ובכלל במצב רוח. זה המצב שלהם, הם צריכים עכשיו למצוא את כוח החיבור ביניהם כדי להתחזק ולהתחיל לעלות על ההר.
שאלה: איך שליטת התחתון יכול לתקן את מה שקלקל שליטת העליון, הבורא בעצמו? כדי לתקן מערכת כזאת אני צריך להיות שווה ערך, שווה צורה לאותו בור, ולפעמים אפילו יותר, איך עושים את זה?
אני לא אומר לבורא "אם אתה תתקן אותי, אז אני אעשה את זה", אלא אני עושה ועל ידי זה אני אהיה מתוקן. אנחנו עולים ממטה למעלה, זאת אומרת מה הסימן? קודם היגיעה, לעשות כמו ילד קטן שמנסה הכול לעשות, אמנם שלא מבין ולא יודע אבל מנסה, ומתוך זה מקבל חכמה וכוח. רק בצורה כזאת. ופחות טענות ויותר ביצוע.
שאלה: "המברך מתברך", האם זה נקרא מימוש המצווה "ואהבת לרעך כמוך"?
לא, כאן זו מצווה מעשית. ממש מעשית, בפועל. כמו שדיברנו היום, ממש לחדור בכוח ללב של חברו.
תלמיד: כתוב שהעיקר באהבה ובאחדות זה הרצון, כשכל אחד ממלא את רצון חברו ואין שום הבדל ברצון ביניהם וכולם נכללים ברצון אחד שבאמצעותו הם נכללים ברצון של העליון. על איזה רצון רוחני בקבוצה, מדובר פה?
תלמיד: ציטוט 21, הוא אומר "כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ".
בכל הרצון שלי אני צריך למלאות את הרצון של החבר.
תלמיד: "ונכללים כולם" ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון," על איזה רצון רוחני בקבוצה מדובר?
מהרצון של החבר שאני ממלא זה הופך להיות הרצון של הבורא.
(סוף השיעור)