שיעור בוקר 20.05.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי "מתחברים לאין עוד מלבדו"

מאי 2025

מתקשרים לעשירייה אחת - קטעים נבחרים מן מקורות

קריין: מתכוננים לכנס הגדול שיהיה בעוד יומיים, נושא השיעור שלנו - מתקשרים לעשירייה אחת. קטע מס' 1.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

הבורא ברא נשמה אחת, ואחר כך היא התחלקה לחלקים רבים. על זה אנחנו לומדים, ותלוי בנו איך החלקים הרבים האלו יוכלו להתחבר שוב לנשמה אחת.

תלמיד: האם יש לנו קשר עם איזה חלק מחלקי נשמת אדם הראשון?

יש לנו קשר עם כל חלקי אדם הראשון, רק שלא מרגישים זאת. אבל באמת, כשאנחנו חושבים על עצמנו, על העתיד שלנו, אז אנחנו לומדים שבסופו של דבר אנחנו חייבים להיות יחד, "כאיש אחד בלב אחד", זאת אומרת ברצון אחד, ושנרגיש את המערכת הזאת שהיא שולטת עלינו, מושכת אותנו להתפתחות לכיוון מסוים. את זה אנחנו צריכים גם ללמוד, גם להרגיש וגם להשיג.

תלמיד: מעבר למשיכה למצב השלם או לכמיהה אליו, מה נקרא קשר עם איזה חלק מנשמת אדם הראשון?

קשר עם איזה חלק של אדם הראשון מתבטא בזה שאנחנו מרגישים יותר ויותר תלויים זה בזה ונמשכים לסדר, לצורה מיוחדת, ובצורה הזאת נשיג את עצמנו כנברא אחד כמו שזה היה מלכתחילה. יש עוד הרבה הבחנות אבל בינתיים עד כאן.

תלמיד: אין בעצם חלקיק של אדם הראשון, אלא הביטוי של החלק של אדם הראשון הוא המשיכה אל המצב השלם.

כן.

תלמיד: אי אפשר לומר שאנחנו יכולים להרגיש חלק מנשמת האדם הראשון.

לא. אנחנו באמת יכולים להרגיש רק את המצב הזה שנקרא "נשמה אחת".

תלמיד: מה יש בכנס, עם כל ההכנות אליו, עם כל ההתכוננות, שהוא הזדמנות למגע עם נשמת אדם הראשון?

כנס זה כינוס, חיבור. על ידי פעולות מסוימות שהמקובלים מדברים עליהן ואנחנו משתדלים לבצע, אנחנו מרגישים כחלקי אדם הראשון, וכך אנחנו עוברים שלבים, שלבי היכרות, התפתחות.

תלמיד: עצם זה שאנחנו רוצים להתכנס, כבר מחבר אותנו לאותם חלקי נשמת אדם הראשון.

כן.

תלמיד: כתוב שאותו אור עליון מתפשט לחלקים רבים. האם האור הזה מאבד מערכו בזה שהוא מתפשט לחלקים רבים?

אנחנו מדברים על התגלות האור כלפי הנבראים בשלבים, במדרגות, שזה בעצם נרנח"י, מהאור הקטן ביותר עד האור הגדול ביותר. וכל הנבראים שנמצאים בבריאה מרגישים את המדרגות האלה של התגלות הבורא לנבראים.

תלמיד: האם כל חלק שאליו מגיע הזוהר העליון אחרי השבירה ירגיש את כל האור, או ירגיש רק הבחנות מסוימות ממנו?

הבחנות חלקיות, פרטיות. אבל מתוך זה שזה מתגלה לנבראים, הם ירגישו, יבינו, ישיגו את החלק הכללי של החיבור שלהם, וזה נקרא "השגה".

תלמיד: כלומר, חלק מהאור יורגש בכל אחד מהחלקים בצורה מצומצמת, אבל עדיין הוא גם יקבל הבחנות על כל האור.

כן.

תלמיד: ההתגלות של האור השלם שאנחנו רוצים לשאוף להגיע אליו, להרגיש אותו, האם זה חלק מהתיקון של כל הכלי שלנו, או שזה קשור לגודל הכלי? במה זה תלוי לגלות את האור השלם?

גודל האור שאנחנו מגלים תלוי בכלי שבו נמצא האור ומתגלה. לכן אנחנו מדברים על נרנח"י, על דרגות האור שמתגלה, או דרך הכלים כח"ב זו"ן, כך מדברים על זה. אבל אנחנו צריכים להשיג את זה בפועל, כלומר מתוך החיבור אצלנו, בנו, איך האור מוכן לגילוי ותלוי בכלי. ככל שאנחנו משתדלים להיות כאיש אחד בלב אחד, בכלי אחד, ברצון אחד, אז לפי זה נדע איך האור ממלא את הכלי.

תלמיד: כמה זה תלוי בנו שבכנס נגלה את האור השלם הזה?

זה בעצם תלוי בנו, רק בנו. הנבראים שמרגישים את השבירה, את הריחוק והחושך, במידה שהם רוצים להתגבר על המצב הזה ולהגיע לאיחוד, במידת השגת האיחוד הם מגלים את האור העליון שממלא אותם, את כולם, וכך מתקדמים.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש קושי? איזה קושי אנחנו צריכים להרגיש בכנס, או שלא? אם אני לא מרגיש קושי בחיבור, אז אין את המאמץ המיוחד לגלות?

אנחנו צריכים לגלות לעצמנו, לכל המציאות, עד כמה אנחנו מגלים את עצמנו נפרדים, וכמה אנחנו צריכים להיות יחד, להתכלל יחד כאחד, ובזה להרגיש את הבורא.

תלמיד: נשמת אדם הראשון זו עשירייה אחת או אוסף עשיריות?

אדם הראשון זה כל חלק מהכלי הכללי שנכלל מכל הנשמות, ומי שמרגיש את המצב הזה זה נקרא שהוא נמצא באותן המדרגות של אדם הראשון.

תלמיד: ככל שאדם עולה ומתקדם ומתחיל להרגיש את נשמת אדם הראשון, כך כל העשיריות הולכות ומתקבצות לעשירייה אחת?

כן.

תלמיד: מה אנחנו רוצים להרגיש, מה אפשר להרגיש בכנס, ביחס לנשמת אדם הראשון?

בכנס יש לנו הזדמנות להתחבר כולנו למרכז אחד ולהרגיש בו את מה שממלא אותו, וזה נקרא "נשמת אדם הראשון".

תלמיד: אני רוצה לשאול על הכנס עצמו, על העבודה בפועל בכנס שיהיה לנו בעוד יומיים, על המתח שקיים בין העבודה בעשירייה הפרטית שלי לבין העבודה בעשירייה העולמית. מה צריך לקרות פה?

כולנו משתוקקים לגלות את החיבור שלנו במלוא העוצמה, ואז נרגיש את עצמנו כחלקי אדם הראשון, שאלו הנבראים שבעולם הזה, ובינתיים דרך המצב הזה אנחנו רוצים לעלות לדרגות השגה יותר גדולות.

תלמיד: אבל יש כאן שני סוגי עבודה, יש עבודה בתוך העשירייה הפרטית שלי, ויש עכשיו הרגשה של כנס, של עשירייה אחת גדולה שגם אותה אני צריך להרגיש.

נכון.

תלמיד: מהם שני סוגי העבודה האלה?

אתה רוצה מהמצב הפרטי שלך להתכלל במצב הכללי, ובמצב הכללי הזה אתה צריך להגיע להשגת המצב הכללי, זאת אומרת לכלי ואור שהם כלליים לכולם.

תלמיד: אני צריך לקחת משהו מהמצב הכללי לעשירייה הפרטית שלי?

כן.

תלמיד: מה?

כל מה שאתה משיג.

תלמיד: ומה יש לעשירייה שלי לתת לעשירייה הכללית?

העשירייה שלך צריכה להיות מחוברת ולהשתדל להיות כמרכז לכל הקבוצות, לכל העשיריות.

תלמיד: בשוטף אנחנו עובדים יום יום בתוך העשירייה שלנו, זה המוקד, זה המרכז. מה העבודה שלי בדיוק בכנס בימים האלה שכולנו עושים מאמץ לחיבור? איך לפעול בצורה הכללית?

להשתתף, זה מה שאני רוצה להגיד. בימים האלו עד הכנס וכולל הכנס, אנחנו כל הזמן נמצאים בנטייה לחיבור. ולכן בכנס עצמו אנחנו רוצים להרגיש בפועל איך אנחנו נכללים ואיך אנחנו פועלים מתוך החיבור. לכן הכנס הוא הזדמנות לחיבור.

תלמיד: בכנס אנחנו בדרך כלל יותר אומרים, לספוג, להתכלל, להתבטל. לא יודע אם אפשר לומר שאלו פעולות פסיביות, אבל אתה בא ומשהו פועל עליך. מה הפעולה האקטיבית מצד האדם כלפי המשתתפים, כלפי הכנס עצמו?

להתכלל בפועל עם האחרים, באחרים.

תלמיד: מה ההבדל בין יום רגיל ויום כנס?

יום רגיל זה יום רגיל ויום של כנס זה כינוס, שהרבה אנשים רוצים ביום אחד להגיע לאיזה מרכז שלהם, ולהתכלל זה בזה וכך לעלות לדרגות יותר ויותר רוחניות.

תלמיד: האם יש מקום ל"אם אין אני לי מי לי" ביום כנס?

כן. מתחילה ועד הסוף יש לך גם את המרכיב הזה שנקרא "אם אין אני לי מי לי" וכל אחד חייב לבדוק אותו ולטפל בו.

תלמיד: ביום יום אני דואג לתיקון עצמי, האם גם ביום של כנס אני דואג לתיקון של עצמי?

ודאי. איזה הבדל יש בין יום כנס ויום רגיל? פשוט שאנחנו מתקבצים יחד ורוצים להרגיש איך כולנו יכולים להשפיע על המצב של כולנו.

תלמיד: האם יש הבדל בסוג התפילה?

כן. בזמן הכנס כולנו נמשכים לחיבור יחד, וכל אלפי האנשים שהם כחברים בעולם שלנו, כולם חושבים איך להיות בפועל מחוברים.

תלמיד: מה התיקון שהאדם עובר בכנס? איך הוא נכנס ואיך הוא רוצה לצאת מהכנס?

הוא רוצה לבטל את עצמו ככלי בודד אחד ושבכלי הזה הוא ירגיש עד כמה הוא נמצא כחלק, כרצון כללי בעולם, ועד כמה הוא יכול להשקיע בכל הרצונות הפרטיים, לחבר אותם לבורא.

תלמיד: איזה רצונות פרטיים הוא מחבר לבורא? של מי?

של כל החברים שלו, של כל המשתתפים.

תלמיד: ומה בדיוק התיקון שלו? מה הוא מתקן בחלק הזה?

מה הוא מתקן? הוא מתקן את ההתכללות שלו בכולם, ורוצה להרגיש אותם כמכלול אחד וכך להמשיך את העליה.

תלמיד: יש כנסים בקזחסטן או בגוודלחרה. איך במהלך הכנס, מעבר לביטול, אפשר עוד להתכלל? אני לא נמצא איתם, אני לא בקשר איתם חוץ מזה שהם נמצאים על המסך.

אנחנו צריכים להיות מוכנים לחיבור עם כל הקבוצות שרוצות להתחבר בזמן הכנס ולהשתתף בעבודה המשותפת וככה להמשיך.

תלמיד: זה בתור הכנה, להיות מוכנים ולבוא עם פוקוס על זה. איך באמת לפעול במהלך הכנס, או אפילו כבר מהיום, כדי ממש בפועל להתחיל להתכלל?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים זה להשתוקק לחיבור. ואיך שזה יקרה, באיזו צורה זה יקרה, זה הבורא יבחר. איך הוא מוביל אותנו ממצב של שבירה למצב של תיקון.

תלמיד: ואת הבניה של ההשתוקקות הזאת אנחנו בונים בעשירייה כלפי התכללות עם כל שאר הכלי.

כן. זה מה שאנחנו צריכים לתקן בחיבור שלנו.

תלמיד: אחד הדברים המיוחדים בכנס הקרוב זה שהרבה מרכזים צריכים להרים כנס בצורה מקומית וזה דורש הרבה יגיעה. שומעים מסביב לעולם שהרבה חברים לוקחים אחריות כדי ממש להרים כנס, לוגיסטיקה, תוכן, לדאוג לחברים. איך אפשר להתכלל עם היגיעה של החברים?

אנחנו צריכים להיות קשורים אליהם בכל הצעדים שלהם בבניית הקבוצה המקומית, יותר רחבה, יותר רחבה, יותר רחבה ולעשות תרגילים, פעולות, איך אנחנו מגיעים לחיבור הכללי.

תלמיד: ניקח דוגמה. נניח אני מסתכל על חבר שעכשיו מרים מאה קילו. אני רואה שהוא עושה את זה, אני רואה שהוא מטרתי, הוא עושה את זה בשביל החברים. אבל הוא עכשיו מרים מאה קילו, איך אני מתכלל עם הפעולה הזאת?

אם אין לך אותו כוח שיש בו, אז אתה לא יכול לעשות זאת.

תלמיד: האם אני נשאר עם התפעלות שאני כאילו צופה מהצד, איך אני לוקח חלק בפעולה?

ההתפעלות הזאת דוחפת אותך לתיקון, למצב שאתה תרגיש מה חסר לך כדי להיות כמוהו.

תלמיד: האם אני צריך להסתכל על היגיעה של החבר, להתפעל מזה, ואז לרצות להיות כמוהו?

כן.

תלמיד: האם זאת התפילה שלי מהבורא, שאני אהיה באיזו קנאה?

כן.

תלמיד: יוצא שאנחנו מסתכלים על המסכים וצריכים להרגיש קנאה. אני גם רוצה להיות כמו החברים האלה ומבקש מהבורא את הכוח להיות כמוהם?

אמת.

תלמיד: יש פעמים בכנסים שאנחנו עושים תפקידים ועושים כל מיני דברים ולפעמים דברים לא עובדים. רוב הזמן זה עובד, אבל לפעמים יש תקלות פה תקלות שם. אנחנו עובדים בכנס אלפי אנשים ואז יש הרגשה של חוסר חיבור. זאת אומרת שאתה מרגיש שדווקא בסיטואציה הזו יש לך בעיה. איך לפעול אז?

צריכים להיות קרוב לעשיריות, לקבוצות, לבני אדם, כדי שבהשתתפות איתם כל פעם להשתדל לעלות לדרגה רוחנית יותר גבוהה.

תלמיד: כולנו עובדים בביטול כלפי המרכז. האם ההרגשה שאנחנו מקבלים היא אותה הרגשה?

אתה לא יכול להשוות בין מה שיש בכל אחד לבין מה שיש בחלק של החיבור ביניהם. את זה אי אפשר לברר.

תלמיד: ובעשירייה?

בעשירייה, כן, אפשר.

תלמיד: שמעתי שכשאנחנו משיגים את אדם הראשון, אנחנו מרגישים את הצורה של אדם הראשון. מהי הצורה הזאת, האם זו צורה פנימית או משהו שכל הזמן משתנה?

הצורה שאנחנו משיגים זו צורת ההשפעה. מהחיבור שלנו אנחנו כביכול מאירים לכולם בהארה אחת, ואת ההארה הזאת מרגישים. בדרך כלל לאותה הארה אנחנו קוראים אור פנימי.

תלמיד: איך ההארה הזאת מתלבשת בהרגשה הפנימית שלנו?

היא שם מתחילה, ושם היא קיימת. מפני שהבורא מתלבש בנו, אז את התלבשות הבורא בנו אנחנו מרגישים כהתגלות של האור העליון בכלי שלנו.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים זה עם זה, לדוגמה עכשיו בכנס, איך אנחנו בונים מחדש את צורת אדם הראשון? הפעולה שאנחנו עושים כבני ברוך, האם במשהו זה מקרב אותנו לצורת אדם הראשון?

ודאי שבפעולות שלנו בחיבור, בהתקרבות זה אל זה, אנחנו כן מרגישים שאנחנו נמצאים בפעולת התכללות, חיבור, התקרבות זה אל זה, הבנה, הרגשה משותפת, וכול זה מתגלה בנו. מפני שבצורה כזאת שאנחנו מתקרבים בינינו, אנחנו יכולים לגלות את הכוח הכללי העליון שהוא הבורא.

תלמיד: יש לנו הרבה כנסים אזוריים, בהונגריה, בפנסילבניה, בקייב, האם זה עוזר לנו לבנות את הצורה של אדם הראשון כשאנחנו מפוזרים בכל העולם?

הפיזור שלנו בעולם הוכן לנו מתחילת העולם. ואנחנו צריכים להרגיש את ההתקרבות בינינו עד כדי כך, שנרגיש עד כמה אנחנו בונים בהתכללות שלנו את מבנה אדם הראשון, את נשמת אדם הראשון.

תלמיד: איך להגיע לכנס עם אותן התרשמויות שאספתי בעבודה בעשירייה, הכנעות שעשיתי, כל מיני הארות שקיבלתי בזכות העבודה איתם? איך העבודה הזאת מתבטאת כשאני עומד מול הכלי העולמי?

זו הרגשה פרטית, אישית, ונקווה שנגיע לזה ונרגיש את זה. יותר מזה אין לי אפשרות להגיד.

תלמיד: מתחילת השיעור שמענו הרבה על התכללות. מה בדיוק מתכלל במה?

אנחנו נכללים יחד ברצונות ובמטרות שלנו, מתארים שהתהליך שאנחנו עוברים מקרב בינינו. ובמידה שהוא מקרב בינינו, במידה הזאת הוא גם יותר ויותר פועל בכלי אחד.

תלמיד: נניח שאדם מגיע לכנס, יש לו רצון לרוחניות, יש לכולנו אותה מטרה לא משנה איפה אנחנו, והוא פוגש עוד חברים שיש להם גם רצון לרוחניות. מה זו פעולת ההתכללות בין הרצונות? מה אנחנו רוצים שיקרה?

מה שאנחנו רוצים זה שתקרה ביניהם פעולת החיבור. אומנם הם נמצאים במרחק זמן ושטח, אבל בכל זאת שישתדלו למצוא ביניהם נקודות משותפות, וזה יעזור להם להתכלל.

תלמיד: האם ההתכללות היא שאני רוצה להרגיש את הרצון המיוחד של החבר לרוחניות?

כן. זו רק צורה אחת, יש בהתכללות הרבה יותר.

תלמיד: הרגשתי את הרצון שלו, הוא קצת שונה מהרצון שלי, הוא אחר. איך אני מחבר את הרצון השונה שלי לרצון השונה שלו? מה זו פעולת החיבור?

אתם רוצים להתכלל יחד, ומרגישים שזה מקרב ביניכם.

תלמיד: כלומר לנסות להצמיד את הרצונות ולהפוך אותם לכלי אחד משותף.

כן.

תלמיד: העבודה שלנו היא תמיד להגיע לחיסרון משותף. איך להגיע לשבח משותף?

יש לך מילה אחרת במקום שבח?

תלמיד: הלל, הודיה.

זו עבודה שצריכה להיות כמטרה בעבודת העשירייה.

תלמיד: בבוקר אחרי השיעור אנחנו מתפללים מסידור, אבל בכנס יש עבודה שונה. מה המנגנון שיביא אותנו לשבח את הבורא? כי הכלי הוא רק בחיסרון, הוא לא שלם.

אתם צריכים להתחבר יחד, ולהשתדל להרגיש בחיבור ביניכם איך אתם יכולים להודות לבורא, על זה שהוא ברא את הקבוצה ואת הכלי, ושאתם נמצאים בדרך להשגה.

תלמיד: אני מחפש את נקודת ההתרגשות לפני הכנס. אתה שעברת כל כך הרבה שנים וכנסים, האם אתה מתרגש מהכנס?

הייתי יותר מתרגש אם לא הייתי כלול כל כך עם הכלי הכללי. אבל עכשיו זה קצת אחרת, מפני שאני רוצה להרגיש את כולם, אני רוצה להרגיש גם בחלקים, גברים, נשים, ותיקים, צעירים, זאת אומרת יש כאן כל מיני הבחנות.

תלמיד: אני גם רוצה להתרגש, אבל אני לא מתרגש. מה העצה?

אבל זו לא פעם ראשונה שאתה מגיע אלינו ונכלל עם קהל גדול. לכן אני שואל אותך, איך אתה בדרך כלל מתרגש, מעורר את עצמך?

תלמיד: אם אני מרגיש שמהפעולה יש רווח גדול, אז זה מרגש, אני מאמין שזה טבעי. אני שומע שיש פה רווח, ואני תמיד יודע שאחרי כנס יש רווח, למרות זאת אני לא מתרגש מזה.

לא יודע. תשאל את עצמך יותר.

תלמיד: שמעתי קודם שעוצמת האור תלויה בעוצמת הכלי.

כן.

תלמיד: וגם שמעתי שבזמן הכנס האדם צריך לאסוף את כל הרצונות הפרטיים של כל מהמשתתפים ולהביא אותם לבורא.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לאסוף את הרצונות של כולם ולהביא אותם לבורא?

לכל אחד יש רצון שהאדם רוצה לממש, להרגיש דרך אותו רצון למה הוא נמשך, לכן עם אותו הרצון אנחנו מצפים להתחבר, כל אחד עם האחר וכולנו יחד עם הבורא. נקווה שנוכל לממש את זה.

תלמיד: כשאני מסתכל על חבר או על חברה בכנס, איך ארכיב משקפיים כאלה שיתנו לי להרגיש, לראות את ההשתוקקות שלו לאלוקות, שאותה אחבר לבורא. איך אחדור את כל העטיפות החיצוניות וארגיש את עומק ליבו, את התשוקה שלו?

אנחנו לא צריכים להיות במאבקים עם המחשבות וההפרעות הפרטיות של כל אחד ואחד, אנחנו צריכים להתכלל האחד עם האחר, וכך לברר את השאלות. אם נשתדל לפתור את השאלות האלה, אנחנו נגיע למקום שלנו.

תלמיד: אני בא לכנס כדי להתכלל עם כל רצון שיש מולי. עם חדשים, ותיקים, גברים, נשים, עם כל מי שאני יכול לספוג ממנו עוד רצון ולתת לו, איתו אני עובד, עם כולם, זו ההזדמנות שיש. בכל זאת אני באותו תסביך, מה הכוח הייחודי של ההתכללות שיש לי עם החברים שלי לעשירייה?

מה זה "שלי"?

תלמיד: "שלי" הם החברים שאיתם אני נמצא יום יום בעשירייה הקבועה, מתחבר איתם, קורא איתם, לומד איתם.

זו עשירייה.

תלמיד: זאת העשירייה שלי.

כן.

תלמיד: ועכשיו יש כנס, יש עוד הרבה עשיריות סביבי באותו מתחם, במשך כמה ימים, ואני רוצה להתכלל בכולם. נכון?

כן.

תלמיד: אז במה שונה ההתכללות עם כל חבר שיש לו נקודה שבלב, שנמצא איתי בכנס, לבין התכללות עם העשירייה הפרטית שלי?

התכללות בתוך העשירייה הפרטית שלך היא התכללות שאתה מחזיק במרכז הראייה שלך, ולא נותן לה לפעול מהמקום שלה, רק לעלות יותר, וכל הזמן משתדל לכלול את כולם.

תלמיד: אם כך את העשירייה הפרטית שלי אני מחזיק במרכז הראייה הפנימי שלי, כל הזמן היא במרכז. ואיך אני מתחיל להוסיף אל תוך מרכז הראייה הזה עוד התכללות עם עוד רצונות, עם עוד חסרונות, עם עוד חברים, שהם לא מהעשירייה שלי, מה אני עושה פה, מה אני בונה בעצם בהדרגה?

אתה בונה בכך נקודה שהיא משותפת לכולם, ועם הרצון שנמצא במרכז, שאתה קבעת, אתה מגיע לפתרון.

תלמיד: מה המרכז הזה, מרכז העשירייה?

זה המרכז שאתה קבעת, וכלפי המרכז הזה העשירייה קיימת.

תלמיד: איך אנחנו פשוט נתחבר אליו בכנס, כמו הנושא של הכנס "מתחברים לאין עוד מלבדו", איך נרגיש שהוא מתגלה בינינו, שהבורא יהיה הנושא המשותף בינינו, שיתגלה אופן ההשגחה שלו עלינו?

קראנו הרבה קטעי מקור, השגחה פרטית, קראנו כל מיני דברים כדי להכין את עצמנו לכך. איך בכנס שעכשיו אנחנו באים אליו, כל אחד ואחד מתחברים, איך נכבד את הבורא בכנס הזה?

אתם בעצם צריכים לחשוב על זה כל הזמן. אתה לא יכול להביע את כל הקשר שיש בין הבורא לנבראים על ידי איזו ברכה, או תפילה במשפט אחד.

תלמיד: איך אפשר לנצל את הכנס להכוונה של הבורא אלינו הלאה, שנרגיש את ההכוונה שלו כשהוא מכוון אותנו, לאן הוא מוביל אותנו?

אם אנחנו יכולים לתאר את הבורא כמחבר את כל הכוחות ומושך אותנו אחריו, בכך אנחנו נמצאים בהתקדמות נכונה.

תלמיד: האם חשוב שנצא עם איזה הישג בכנס, שהתקרבנו באמת בצורה ממשית אל הבורא, אל ההשגחה שלו, אל ההובלה שלו, שזו תהיה תוצאה ממשית בכנס?

ההבדל בין להתכלל בכנס ושלא בזמן הכנס, הוא גדול מאוד. כי אתה מרגיש שיש לך בכנס אפשרות, הזדמנות, להביע ולפתוח את עצמך גם למסירות וגם לקבלה מלמעלה. לכן זו הזדמנות להשתתף נכון.

תלמיד: כתוב ש"כל אחד הוא ניצוץ קטן אבל כולנו אור איתן", וכתוב גם "ברוב עם הדרת מלך". ואנחנו רואים שאנשים עושים מאמצים ממש אדירים כדי להתחבר בכל העולם למרות הרבה התנגדויות גשמיות וכולי, ובאמת מאוד חשוב לאנשים להיפגש בצורה פיזית וגם וירטואלית ולממש את מטרת הכנס הזה, שאין עוד מלבדו יפעל בחברה שלנו וממש ייקח אותנו למעלה.

מה התפילה שצריכה להיות לנו כל הזמן בלב, שכל החברים יתחברו, כמו פלאג לחשמל, שכל חבר ירגיש שהוא בעצמו הניצוץ קטן אבל כולנו ממש אור גדול. איזו תפילה אפשר להעלות כדי שכולנו נרגיש את האור גדול הזה שמצפה לנו?

אני מבין מה שאתה רוצה לשאול, אבל איך תוכלו לגלות את מצפוני ליבכם, לא יודע, זה לא פשוט. יש לנו כמה ימים לפני הכנס ואחר כך הכנס, וכמה ימים לאחר הכנס, שאם אנחנו נכללים יחד ברצון אחד ומכוונים אותו לבורא אחד, אז לא חשוב איפה כל אחד נמצא בכל רגע, אנחנו נוכל להשפיע על הבורא.

תלמיד: אני שמעתי שאנחנו, כל אחד מאיתנו שמגיע לכנס, הוא בעצם מביא את העשירייה איתו, הוא מביא את הרוח, את החיבור, את ההתפעלות שלו מהעשירייה, ואפילו צריך לשמור על זה כל הזמן. מה קורה כשנפגשות שתי התפעלויות כאלה ביחד, נאמר מישהו נוסע להונגריה, מישהו נוסע לפנסילבניה, לצ'ילה, לקזחסטן, הוא בא לשם ופוגש גם חבר שבא עם התפעלות של העשירייה שלו. מה קורה במפגש הזה בין ההתפעלויות?

הכלים נכללים.

תלמיד: מה זה אומר, מה התוספת שאנחנו צפויים או רוצים להרגיש מזה?

אנחנו רוצים מהתכללות שלנו, להגיע למצב הסופי, ולכן הכנס כהתכללות של כולם בכולם מהווה בעצמו צורת חיבור מאוד מיוחדת.

תלמיד: בצורת החיבור הזאת יש טעמים שונים?

ודאי, הכול. אם הכלים שונים, ודאי שהטעמים שונים.

תלמיד: כדאי באיזו צורה לתעד את זה או לכתוב כדי להחזיר את זה אחר כך לעשירייה?

לא, רק תתבלבלו.

תלמיד: פשוט להיות בזה?

כן.

תלמיד: איך נראית סביבה שמזכירה לי כל הזמן את נוכחות הבורא?

אתה מרגיש שזאת הסביבה המחייבת אותך ושאתה מרגיש לחץ ממנה. אבל הלחץ הזה הוא לא לחץ אכזרי, הוא לחץ של תמיכה.

תלמיד: יש לי שאלה כבר מאתמול שאני לא מצליח להרגיש את התשובה אליה למרות שהיא מאוד בסיסית. כשאדם בא למקום שהוא רוצה לכבד, שהוא רוצה להביא משהו, הוא מביא איזה כיבוד, איזו מתנה. מה כל אחד צריך להרגיש שהוא מביא לכנס?

הוא מביא לכנס השתוקקות שאותה הוא כביכול מפזר בין כולם, בין כל המשתתפים וכל אחד יכול לקחת את ההשתוקקות הזאת ולעבוד איתה.

(סוף השיעור)