שיעור בוקר 19.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - ראש השנה, קטעים נבחרים מן המקורות, בנושא "אני לדודי ודודי לי", קטע מספר 5.

התחלנו בשיעור הראשון אתמול לדבר על ראש השנה, על חודש אלול, וכך נמשיך גם היום ובשיעורים הבאים. מה זה "אלול"? מפרשים שזה ראשי תיבות של "אני לדודי ודודי לי", זאת אומרת במידה שהאדם נמצא בנטייה לבורא, בהשפעה לבורא, הוא מגלה שגם שהבורא נמצא מכוון אליו, וכך הם מתחילים לבנות קשר הדדי במידה ש"אני לדודי". 

לכן כל העבודה שלנו היא לכוון ככל האפשר את ליבנו, דרך החברים ודאי, כי אחרת הלב לא יהיה מכוון נכון למרכז הקבוצה, ושם לכוון את עצמנו למושג שנקרא "בורא", לתוספת הגדולה שיש מהחיבור שלנו יחד. אז בואו נשתדל לאתר את המצב הזה, איך אנחנו מתחברים בינינו, ובינינו בונים את מושג הבורא ומתכוונים, נמשכים אליו כך שמתחילים לגלות שעוד לפני שאנחנו באים אליו הוא מכוון ומתקרב אלינו - "דודי לי". 

קריין: מסמך בנושא "ראש השנה", תת נושא "אני לדודי ודודי לי", ציטוט מספר 5, כותב בעל הסולם. 

אני לדודי ודודי לי

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. 

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")

זה בעצם הסימן, הסמל, המהות של ראש השנה - ביטול רצוננו כלפי כל החברים ויחד כלפי הבורא, ובזה מרגישים שנכנסים למגע הדדי עימו. ומתחילת המגע ההדדי הזה, מנקודת החיבור, אנחנו מתחילים להתפתח בחיבור בינינו שמתרחש, גדל ומתרחב עוד ועוד, וזה כבר נקרא התהליך של השנה. 

קריין: ציטוט מספר 5, כותב בעל הסולם. 

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. 

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")

שאלה: הפעולה הזאת שחוזרת וחוזרת היא לא משהו שקורה פעם אחת, ולמדנו כבר כמה פעמים שכשהאור מאיר עליך הוא מראה לך אגו חדש. האם זו ההתרחבות שדיברת עליה?

כן. 

שאלה: מה זה בעצם "בטל רצונך מפני רצונו"?

הבורא רוצה לתת ואתה רוצה לקבל, אז אתה צריך לבטל את הרצון לקבל שלך כדי שיוכל להיות עימו בהשתוות הצורה, ואז אתה יכול לקבל ממנו מה שהוא רוצה לתת בעל מנת להשפיע. בזה אתה מדלג על האיסור "לקבל על מנת לקבל", ובצורה כזאת אתה מתקשר לבורא ו"מקבל בעל מנת להשפיע". זה נקרא שאתה מתקרב לבורא. 

תלמיד: האם אפשר לעשות את זה רק דרך "אהבת חברים"?

תן פטנט אחר, בבקשה, אם יש לך אמצעי אחר, אדרבא. אבל זו הבעיה של כל הבריאה, שאתה חייב מצד אחד לקבל, ומצד אחר אתה חייב להיות בהשתוות הצורה כדי להתקשר למי שאתה מקבל ממנו. אין כאן שום דבר אחר, בסך הכול אלו כמה חוקי הטבע, חוקי הבריאה שאתה צריך לשלב ולקיים אותם, ואז תהיה קשור לכל מקור הבריאה ולקבלת המאור. הכול מאוד פרקטי, לוגי, אין כאן שום דבר ששייך לאיזו מיסטיקה, אמונה, אלא זה רק חוק הטבע. 

שאלה: נאמר בקטע מספר 5 "שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה." האם אפשר להסביר את זה?

נעשה צמצום מפני שיש חוק ששתי תכונות לא יכולות להיות מקושרות זו עם זו אם הן מנוגדות זו לזו, ואפילו אם הן לא בניגוד אלא בשינוי ביניהן, ולכן יש ביניהן צמצום, סתימה, שהן לא יכולות להיות בקשר. מה שאין כן, על ידי זה שהשתנתה הכוונה בנברא מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז הכוונה הזאת כבר חותכת את הגבול שבין הבורא לנברא, ומאפשרת להם להיות בקשר. זאת אומרת, נותנת להם להיות מקושרים, מחוברים, במידה שהכוונה פועלת מעל הרצון לקבל שבנברא. 

וכך אנחנו מתחילים לראות שהנברא לא מנותק מהבורא לנצח, אלא אם הוא ישנה את הכוונה שלו - כי את הרצון שלו הוא לא יכול לשנות, הרצון נשאר לקבל - אבל אם הכוונה שעל פני הרצון משתנה לפי איך שהוא מסובב את הרצון, אז הנברא יכול להיות יותר רחוק או יותר קרוב לבורא ואפילו להיות בדביקות עם הבורא. הכול תלוי באיזו מידה הוא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו שהפוך מהבורא על מנת להשפיע לבורא, ובמידה הזאת הוא נעשה יותר קרוב ומחובר ודבוק. 

שאלה: למרות שזה נשמע כמו צמצום על הרצון לקבל, בכל זאת נדרשות מאיתנו פעולות אקטיביות?

גם צמצום זו פעולה אקטיבית וגם חיבורים בינינו זו פעולה אקטיבית וגם הכוונה שלנו כלפי הבורא היא פעולה אקטיבית. ויכול להיות שהיא נעשית בינתיים בנו, אבל אנחנו כל הזמן מקושרים עם הבורא ולכן חייבים לקבל ממנו את הכוח, והעיקר כאן התפילה שלנו, הבקשה לקבלת כוחות שיסדרו אותנו כך, שנהיה קרובים ואפילו מקושרים לבורא.

שאלה: האם ביטול הרצון לקבל שאנחנו אמורים לבטל, זה בעצם לבטל את החשיבות של הרצון לקבל?

לא, אנחנו לא מבטלים את הרצון לקבל, אנחנו לא מבטלים את החשיבות של הרצון לקבל, אסור. זה מה שהבורא ברא ואנחנו צריכים לשמור על זה ולדאוג לזה. אנחנו מטפלים רק בכוונה, אם אני משתמש בזה לעצמי או משתמש בזה לבורא. ברצון לקבל עצמו אני לא נוגע, לכן אני עושה צמצום על הרצון לקבל, אבל בזה אני לא נוגע בו עצמו, כי אחר כך אני רוצה להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע על ידו לבורא, להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע - כל הפעולות שלי בתוך הרצון לקבל.

אנחנו מדברים מילולית שאנחנו מבטלים, מוחקים, מצמצמים את הרצון לקבל, זה הכול קיצורי לשון, וצריכים להבין שמדובר כאן על פעולות שדווקא בעזרת הרצון לקבל אני מבצע.

תלמיד: שאלתי לגבי הכוונה. האם ככל שיש לי פחות חשיבות לעצמי, זה אותו ביטול שאנחנו מתכוונים אליו בעבודה?

צריכים להתחיל ולראות, זה דבר שמתפתח באדם ואז תכיר.

שאלה: מה זו אהבת ה' ואיפה היא מורגשת כשאני יכול לבטל את עצמי אליה?

היא מתבטאת בזה, שאני מעדיף לקיים את רצון הבורא, על פני הרצון שלי.

תלמיד: איפה אני מרגיש שאני מעדיף לקיים את הרצון של הבורא על פני הרצון שלי?

רצון הבורא שאתה תקבל בתנאי שזה יהיה על מנת להשפיע, ותעשה את זה בשבילו. צריכים להגיע לזה בפעולות של צמצום, מסך, אור חוזר, ואחר כך לעבוד בחיבור עם הקבוצה, כך שאתם תיעשו ככלי אחד ותתכוונו לבורא אחד ותוכלו אז להיות בפעולת השפעה אליו. זאת אומרת, לא לקבל שום דבר אפילו שהבורא נותן ומאיר בכל עוצמת הכוח שלו, בכל האור שלו.

ואז כשאתם מסרבים לקבל את האור הזה, ואתם נכנסים לאורות החסדים, שלא צריכים שום דבר לעצמם, אז אחרי שעשיתם את כל הפעולות האלה, אתם מגיעים אפילו ללקבל על מנת להשפיע, כשמתחילים לקבל ממנו, וכבר מסוגלים אפילו להיות בקבלה בעל מנת להשפיע לבורא, ובזה אתם כבר עושים פעולות הפוכות בתוך עצמכם. מצד אחד אתם מקבלים תענוגים ומאידך אתם עושים את זה על מנת להשפיע רק בשבילו. זו כבר פסגת היחסים בין נברא לבורא.

תלמיד: הפעולות של ההכנה, לפני שמרגישים את אהבת ה', הן בלי כוונה? לאיזה כיוון עושים אותן?

את כל הפעולות אנחנו עושים דרך החברים לבורא. ממה שמרגיש האדם, ממה שהוא רוצה, דרך החברים ולבורא - זה הכיוון של כל הפעולות.

שאלה: מה זה אומר שברצון המשותף בעשירייה אנחנו מתאפקים, מצמצמים את עצמנו כדי לא לקבל לעצמנו, אלא כדי שזה יהיה רק למענו. איך זה בא לידי מימוש בתוך העשירייה?

כל אחד חושב שהוא לא מקבל לעצמו כלום במצב שהוא נמצא בו, אלא רוצה לעשות את זה רק למען החברים ודרכם לבורא והכול הולך אל מחוצה לו. אבל כשזה הולך מחוצה לו, הוא מתחיל להרגיש שדווקא זה הרכוש הכי גדול שיכול להיות לו.

תלמיד: מה כאן מרגיש האדם, תענוג מהחיבור עם החברים, או מהבורא?

כן. צריכים להתקרב לזה וצריכים להתחיל להמחיש את זה ואז תבין על מה מדובר. אין לי כל כך מילים לתאר, כי אלה דברים פנימיים רגשיים.

שאלה: איך אני ממלא את הכלים של החברים?

יחד עם החברים אתה מתקשר, מבטל את הרצון לקבל שלך כדי להיות מקושר אליהם. אתה מקבל מה שהם מתכוונים אליך ומה שאתה מתכוון אליהם, ואת כל הנטיות האלה אתם מפנים לבורא. ואז אתם מתחילים להרגיש כמה אתם נמצאים בנטייה לבורא וזה כאור חוזר. בזה אתם מגלים את השפעת הבורא אליכם, ומתחילה להיות כבר בניית הפרצוף. "פרצוף" זה נקרא הקשר המשותף שיש בין העשירייה לבורא.

תלמיד: המאמץ הוא להרגיש את החברים ועם זה לפנות לבורא?

כן.

קריין: ציטוט מספר 6, כותב בעל הסולם.

"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")

קריין: הנושא הבא "דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה", ציטוט מס 7, כותב הרב"ש.

דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה

"הנה כעת חודש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני תשובה.

ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה, המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם הוא רק מחמת שה' רוצה בכך, והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך.

וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות."

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: הוא מדבר כאן על קיום המציאות ועל תשובה. איך אנחנו יכולים להתקדם ולדבר בעשירייה בצורה נכונה על מושגים כמו, "תשובה" והמושגים נוספים?

רק על ידי התגברות החיבור בינינו בעשירייה, נוכל להבין ולבצע מה שכותבים בעל הסולם והרב"ש. אין ברירה, רק בצורה כזאת. עד כמה שיותר נתקרב, נבין את הדברים שלא יכולים לקיים והתנאים שאנחנו כן חייבים לקיים, ואז נראה איפה אנחנו נמצאים ואיך להתקדם למימוש שעליו הוא כותב.

סך הכול מדובר על החיבור בינינו עד כדי כך שנוכל לקבל מהבורא כול מה שהוא רוצה לתת. אין לנו יותר מה לעשות בחיים, זו מטרת הבריאה והתהליך שהבריאה צריכה לעבור, כדי להתקבץ יותר ויותר עד הכלי דאדם הראשון כמו שהיה לפני השבירה. אבל עם כל הרצון לקבל הגדול שהתגלה, מגיעים לזה בעוצמה פי תר"ך פעמים יותר מקודם, פי שש מאות ועשרים פעם וזו המטרה.

כשאנחנו מתגלים בפי תר"ך הפעמים האלו, אנחנו נמצאים יותר בחיבור בינינו, ואנחנו מגלים את כל מהות הבריאה, סוד הבריאה, הכול. תנסה לחבר בחזרה עכשיו נגיד את כל היקום עם אין סוף הכוכבים וכול מה שיש בו בחזרה לאותה נקודה, מהיכן שהתחיל המפץ הגדול. תנסה את זה לעשות, לתאר לעצמך.

אז אנחנו צריכים להגיע למצב שבצורה הפנימית שלנו אנחנו מחברים את כולנו יחד עד מידת אדם אחד, אדם הראשון. למצב הזה אנחנו חוזרים ואנחנו אז מבינים מה עשה בורא, בשביל מה ואיך ולמה.

שאלה: הרב"ש במכתב שלו כותב שלא רק על הביטול של הקיום העצמי כמו שאני מרגיש עכשיו, אלא גם על ביטול כלפי הקיום הרוחני, והשתוקקות שלי וכל העבודה שלי הרוחנית היא למען הבורא אמורה להיות. זה נקרא "אמונה"?

כל מה שאמרת, נכון.

שאלה: כתוב בטקסט שהם רוצים להביא את כל הטוב שיש להם כמתנה לבורא. מה זה אומר?

אם צריכים לקבל את כל האור שיוצא מהבורא, האור העליון שנמצא בכל הבריאה, לקבל אותו בכל הכלי שלהם בעל מנת להשפיע ובזה הם יהיו דבוקים. אומנם שאחד נותן והשני מקבל, אבל לפי הכוונות שלהם להשפיע זה לזה, הם יהיו דבוקים וכך הנברא חוזר להיות דבוק בבורא.

תלמיד: אז להביא את כל הטוב לבורא זה אומר ליצור אותם חללים, אותם כלים שהוא יוכל למלא. אבל זה לא הכלים האישיים שלנו אלא זה מה שאנחנו בונים ביחד. זה נכון?

נכון.

שאלה: האם אפשר לתאר את תכונת ההשפעה בצורה כזאת שאני מקבל רק כאשר אני רוצה להביע יחס הודיה כלפי הנותן?

כן.

שאלה: אם הסיבה היחידה שמישהו רוצה להיות בעל בית, הוא רוצה רק להקדיש את זה נגיד להפצה, זו דרך נכונה?

גם נכונה.

שאלה: מהי מהות המילה "תשובה"?

"תשובה" זה שאני משתדל לעשות מה שהבורא רוצה ממני, לפחות במקצת. עוד חלק ועוד קצת ועוד קצת, לממש מה שהבורא רוצה ממני, זה נקרא תשובה.

שאלה: מה זה אומר להיבטל לה' בצורה הכי פרקטית?

להיבטל לה' בצורה הכי פרקטית זה נקרא שאני מתבטל כלפי החברים בצורה השלמה.

תלמיד: יש איזו בדיקה שאני עושה כי אני מרגיש אני צובר חוסר ביטול, יש צבירה כזאת, פה משהו, שם משהו. איך אני בודק שאני באמת מתבטל?

כנראה שעוד לא ביטלת את עצמך אף פעם ולכן כך אתה מרגיש.

תלמיד: אז איך אני בודק שאני מתבטל?

על ידי זה שאתה רואה כמה שאתה מתבטל כלפי חברים.

תלמיד: מה זה ביטול כלפי חברים?

שאני מבטל את כל הרצונות שלי כלפי כל הרצונות שלהם. זה צד אחד של הצמצום. ואחר כך אני משתמש בכל הרצונות שלי וכל היכולות שלי כדי למלא, כדי לממש את הרצונות שלהם. זו כבר פעולה.

שאלה: האם המושג "דעת תורה" זה ביטול המציאות, ודעת בעלי הבתים זה הקיום של המציאות. האם אפשר להגיד שביטול המציאות מבוסס על כללי ערבות כלפי הכלי העולמי, כלפי כל העולם של ערוץ האור, בזה אנחנו משנים את כל המציאות. וקיום המציאות זה בינתיים משהו כתנאי הכרחי לקיום העולם. ויחד זה משתלב למערכת אחת של תיקון.

נצטרך לחשוב על השאלה שלך.

שאלה: אבחנה אחת זה בני תורה והשנייה - בעלי בית. למי נועדו האבחנות האלה? התוצאות הסופיות הן אותן התוצאות לפי מה שכותב רב"ש. צריך להצליח אם זה מדרך התורה או שהוא מצליח בגלל שהא רוצה לעצמו. עבור מי ההבחנות האלה?

עבור כל אחד ואחד. בכל אחד מאיתנו יש גם חלק מבעל הבית וחלק מבן התורה.

תלמיד: איך אנחנו עובדים בזה בעשירייה, אני צריך להבחין בין חברים שרוצים להיות בעל בית או שהם רוצים להיות בני תורה?

אתה צריך להתייחס לכולם שהם כולם צדיקים ואתה הולך לשרת אותם במידת האפשר. הם עכשיו במקומך כמו הבורא ואתה כלפיהם עושה את הפעולות ורוצה להתחבר אליהם. להתחבר אליהם ניתן לך. אתה יכול להתקשר אליהם, להתקרב אליהם, לדבר איתם, להידבק בהם, לפעמים להתרחק, לשנוא, לאהוב, כל זה אתה יכול לעשות עם החברים שלך. מה שאין כן עם הבורא אתה לא יכול לבצע.

כשאתה תגיע איתם לסגירת הקשר בצורה יותר ויותר אמיתית, נכונה, עמוקה, אז אתה תתחיל להרגיש שיש לך גם בזה התקרבות לבורא.

שאלה: מה זה להעלות קורבן לה'?

להקריב חלק מהרצון לקבל שלך ועל ידי זה להתקרב לבורא. קורבן מהמילה קרוב.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על שני סוגי אנשים, מי הם אותם שני סוגים, ולמה הוא מתכוון, למה הוא מעיר על זה?

אני לא יודע. יש כאן אפשרות לבטל את עצמו, להתקרב לבורא ולהיות דבוק בו כמה שאפשר. זו בעצם ההזדמנות שניתנת כאן לאדם, ואז הוא מגלה ש"דודי לי", הבורא כבר מקודם הכין לו את המקום, ועשה הכול, יוצא שהכול מסתדר מלמעלה.

תלמיד: כי הוא אומר פה "וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא בכך." מה היפוכם של הדברים? זה ממש הפוך.  הוא מוכן לקבל מהבורא, את כל מה שהבורא רוצה לתת לו, כדי לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: אנחנו יודעים שהכול מגיע מלמעלה, ויש את קיום המציאות שהוא מדבר עליו כאן בקטע. נניח יש לך ילד, ואיבדת לחלוטין את הקשר איתו, אתה מנסה ומנסה במשך שנים ליצור איתו קשר, ואין קשר, זה לא קורה. אז נאמר כאן, שכל אשר בכוחך לעשות עשה. אם כך, האם הביטול אומר שזה מה שאתה צריך לעשות, ומה שאתה מקבל, אתה מקבל, ואז אתה מסתפק בזה, או שיש המשך?

לא, אתה לא מסתפק בזה, אתה כל פעם הולך לדרגות יותר ויותר גדולות.

קריין: ציטוט מס' 8 בנושא "ראש השנה".

"ענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות בנין מחדש. וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה"." 

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: מה זו עבירה בדרך שלנו?

עבירה היא זלזול בהזדמנות להתקרב לבורא. ההתקרבות נעשית על ידי השתוות הצורה עימו, על ידי רכישת כוח השפעה.

שאלה: קצת התבלבלנו כיוון שבקטע הקודם לימדו אותנו לפתח את הביטול העצמי, והקטע השני מדבר כבר על קבלה כדי להגדיל את הביטול. לא ברור איך להתנהל, בשביל מה מבלבלים אותנו?

אף אחד לא מבלבל אותך, אתה לא יכול סתם ללמוד בלי להתבלבל ולהתפלסף?

יש לך רצון לקבל, אתה צריך לבטל את הרצון לקבל, קודם כל לעשות עליו צמצום, שלא תשתמש בו בכלל. כנגד זה יהיה לך יותר ויותר רצון לקבל, הוא גדל וגדל, ואתה עושה עליו צמצום ועוד צמצום עד שמגיע למצב שעשית צמצום על כל הרצון לקבל שהתגלה.

אחר כך יש לך עבודה, את הרצון לקבל שעכשיו נמצא תחת הצמצום, איך אתה יכול להפוך אותו עוד יותר בעל מנת להשפיע. זה כשאתה כבר עושה פעולה הפוכה, שאתה מוכן לקבל ברצון לקבל, לא שאתה לא מקבל בו, אלא אתה מוכן לקבל בו, אבל רק בכוונה בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת, הכוונה מתחלפת מ-לא לקבל ל-כן לקבל, אבל כדי להשפיע. מדוע אתה יכול לעשות את זה? כי צמצמת את הרצון לקבל שלך בלקבל לעצמו, ועכשיו אתה יכול לפתוח אותו ולהתחיל לקבל בו אפילו בעל מנת להשפיע, לא לעצמך. ככה אנו עובדים, ודיברנו על זה כבר מזמן.

שאלה: מה זה הכרעה של עצמו וכל העולם לכף חובה או לכף זכות?

שבזה הוא מכריע, אולי משנה, מפנה את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. זאת אומרת, ברגע שמתחילים להתחבר, ואחר כך מתחילים לקבל בעל מנת להשפיע, אותו אור שהיה עומד מול הרצון לקבל, והרצון לקבל דחה אותו, אומנם שהוא מאוד רצה אותו, אבל דחה אותו, אז עכשיו הרצון לקבל עומד בזה שהוא לא מקבל את התענוג, ורואה שהוא כן קיבל מספיק כוח לקבל את התענוג הזה בעל מנת להשפיע. ואז הוא הופך, מתהפך, עושה אינוורסיה בעבודה שלו, ומוכן לקבל את המילוי מפני שהרצון שלו לקבל מצומצם בקבלה לעצמו, ובזה מבין ומרגיש שהוא עושה תענוג לנותן.

תלמיד: אבל יש פה הבחנה של עצמו, וכל העולם. מה זה הוא מכריע את עצמו ואת כל העולם? זה כאילו שני דברים.

נכון. מפני שחוץ מזה שהוא מדבר על עצמו, הוא מדבר גם על כל העולם. מה זה כל העולם? כל העולם זה ט' ראשונות, כל העולם זה מה שיש לפני האדם והוא מרגיש שגם זה הכלי שלו. אז בזה הוא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, או לכף זכות. מפני שכשהוא מצמצם את עצמו ומשייך את עצמו לכל העולם, וכולו מסור לכל העולם, על ידי זה הוא מגיע למצב שכל הפעולות שלו הן כלפי העולם, וכל העולם זה הכלי שלו.

תלמיד: הפעולה שתיארת עכשיו, היא פעולה הדרגתית של להפוך מרצון לקבל לרצון להשפיע. אז לא משנה במה הוא נופל ממנה, אז מיד כל העולם מוכרע לכף חובה?

כן.

תלמיד: ואילו הפעולה עצמה היא פעולה הדרגתית שאי אפשר ליפול ממנה. מה זה אי אפשר, הרי הרבה יותר מורכב להגיע להשפעה מאשר ליפול ממנה. אז למה הוא אומר שזה כביכול שווה?

כי לפי הפעולות, אלה פעולות שוות, או שאני מתחבר לכולם ומשפיע להם, או שאני מתנתק מכולם, ואין לי איתם שום קשר.

תלמיד: אבל החיבור לכולם הוא חיבור שצריכים לשמור עליו כל הזמן, ברגע שלא שומרים עליו מיד יש את ההכרעה.

כי כרצון לקבל הוא לא מתבטל, הוא לא מזדכך, לא מתבטל, הוא כל הזמן עומד, ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות בשמירה.

שאלה: כדי לבצע את הדברים שהוא מדבר עליהם כאן, האם אנחנו צריכים לחכות למצב של ראש השנה, או שאנחנו יכולים לעשות את זה בכל שלב ושלב שבו אנחנו נמצאים כבר עכשיו?

ודאי שבכל שלב ושלב. בכל יום יכול להיות לך מצב כראש השנה, זה לגמרי לא שייך לתאריך בלוח השנה.

שאלה: מה זאת אומרת שיש לי "בעל הבית" ו"תלמיד תורה" בתוכי?

כשהאדם מתפתח, הוא מתחיל לגלות שיש בו מושג פנימי כתלמיד, "תלמיד תורה", שהוא לומד את דרכי האור. "תורה" זה אור, דרכי האור, דרכי ההשפעה, ואז כשהוא לומד מדרכי השפעה הוא נקרא "תלמיד תורה", שלומד מדרכי האור איך להשפיע.

שאלה: איך לבדוק שאני באמת מתכוון לקבל על מנת להשפיע ולא למען עצמי?

תבדוק כלפי החברים, האם אתה מחובר לעשירייה שלך, ומוכן לעבוד כך שכל מה שיהיה לך תמסור להם?

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על החברים, וקיבלנו מתנה, לפחות בפתח תקווה, לבוא לשיעורים פיזיים. אבל יוצא מצב שחלק מהעשירייה מגיעה, חלק מהעשירייה לא מגיעה, ואנחנו לא יודעים מה להחליט, לפחות אני, איך צריך להתנהג.

האם כל העשירייה צריכה במקום אחד, או הפיצול הזה בסדר, מה הכי טוב להתפתחות הרוחנית? מה זה עשירייה בכלל? אני כבר לא מבין כלום.

"העשירייה" נקראת אנשים שמשתדלים להיות בקשר רוחני ביניהם כדי להביא את הקשר הזה לצורה, לסגנון שהבורא יכול להתגלות בקשרים שביניהם. זאת אומרת, הקשרים האלה צריכים להיות בעל מנת להשפיע זה אל זה, בנטייה הדדית, בקשר הדדי ביניהם.

עכשיו, כשחצי שיושבים במקום אחד, וחצי במקום שני, או יושבים בכלל בכל מיני מקומות, כל אחד במקום שלו, זה לא כל כך חשוב. העיקר איפה נמצאים הלבבות שלהם, המוחות שלהם, הנטיות שלהם. איפה הם רוצים להיות. זה מה שחשוב.

תלמיד: אבל מטבע הדברים, למשל כשאנשים יושבים עם אנשים אחרים בשיעור, אז הנטייה שלהם היא לאנשים האחרים. והם גם אמרו "כשאנחנו נמצאים במרכז אז הנטייה שלנו היא לאלה שיושבים סביבנו. לא חושבים על העשירייה בכלל מטבע הדברים". ואלה שנמצאים עכשיו בווירטואלי כולם סביבי, אני חושב עליהם, אבל אם אני אשב במרכז אז אני אחשוב על האנשים במרכז, לא על העשירייה שלי.

זה לא חשוב. זה דווקא טוב כי כל אחד מ"בני ברוך" הוא חבר שלי והוא ממש יכול להיות בעשירייה שלי ללא שום בדיקה. זה גם חשוב. כך אנחנו מתחברים. ולכן לא נורא אם אתם יושבים כאן יחד עם אנשים "כביכול" זרים, מחוץ לעשירייה שלכם והאנשים מהעשירייה שלכם מעדיפים לשבת בבית במקום לשבת אתך יחד.

ככה אנחנו בונים את עצמנו לאט לאט. אין לי פתרון לזה, אלא עד שכולנו נבין, האם כדאי או לא כדאי. אני גם מבין את אלו שנמצאים בבית, מי יודע מה עם הפנדמיה הזאת. שוב הווירוס הזה מתחיל לגדול ומי יודע אם אנחנו שוב נצטרך לסגור את המרכז שלנו ולחזור הביתה לשבת בבתים. לא יודע. לכן מה שיש בינתיים יש. העיקר שאנחנו בכל זאת נמצאים בקשר. וקשר וירטואלי או קשר פיזי, אני לא חושב שזה כל כך שונה במהותו. אנחנו עוד מעט בכלל ניכנס לכזה עולם שהכול יהיה וירטואלי. שאתה אפילו לא תדע מה זה אדם פיזי. נדבר על זה.

שאלה: אנחנו לומדים את מושג ראש השנה. האם יש מה שנקרא "סוף השנה" ומה זה אומר?

לא. סוף זה כבר גמר תיקון. אנחנו מדברים רק על תחילת השנה וגמר התיקון.

שאלה: הנקודה הזאת שחציו חייב וחציו זכאי תלויה במאמץ שלנו לביטול בכל מצב בעליה או בירידה?

כן.

שאלה: אני לא תמיד מרגיש שיש לי אחריות על משהו בעשירייה. איך מזה אני יכול להרגיש שאני מכריע את העולם לכאן או לכאן?

גם בזה שאתה לא משתתף אתה בכל זאת מכריע את העולם לכאן או לכאן, כי אתה רצון לקבל מסך כול הרצונות לקבל. ולכן אתה רוצה או לא רוצה, אתה משתתף בכול.

שאלה: חציו חייב, ברור לי. מה זה חציו זכאי? במה אני זכאי?

אם אתה בחצי חייב אז לחצי אתה זכאי?

תלמיד: לא יודע להגיד "חצי חצי". אני לא יודע לחלק את עצמי. אני יודע להגיד, "אני מרגיש חייב". כאילו, יש לי חובות, יש דרישה.

אבל בכל זאת, יש לך משהו?

תלמיד: כן, אבל במה אני זכאי? זכאות למה?

זכאות לזה שאתה תקבל את כוח המסך ותוכל לעשות אותו בעל מנת להשפיע. זה זכאי. זכאי מהמילה זך. שאתה תוכל ברצון לקבל שלך, לקבל צמצום ומסך ולעבוד בעל מנת להשפיע למעלה מהרצון שלך. למה זה יכול להיות? כי אתה תקבל חשיבות להתקשרות לחברים ולהזדהות עם הבורא יותר ממה שיש לך רצון לקבל.

תלמיד: לא כל כך ברורה לי התשובה שענית קודם לחבר. בכלל, זה נושא כזה שמביא לחיכוך בכמה עשיריות. כל העניין הזה של פיזי ווירטואלי, מה הצורה הנכונה? זו החלטה אישית שלי? לפי מה שטוב לי? לפי איפה שליבי חפץ?

יש כאן עניין של עשירייה כללית, שזה כל הקבוצה, מה שלא יהיה, ויש עניין של עשיריות מוגדרות שרשומות ממש לפי שמות, ויש עניין של התחברות מקרית. אלו ככה, ואלו ככה, התחברו בבוקר לדיונים, להשתתפות, להשפעה הדדית. יש הרבה דברים.

וסך הכול מה יוצא מזה? אם אתה תשאל אותי, אני לא יודע. אני יודע רק שכל צורות ההתקשרות ביניכם הן לטובה. והעיקר, לא צריכים להבדיל, "אצלי זה ככה, ואצלך ככה", ואני מתחיל לבטל את זה, ולבטל את ההוא וכן הלאה. לא. אנחנו תמיד צריכים לחשוב שבחיבור עם כולם, עם כל "בני ברוך" איפה שלא יהיה, עם כל חבר מ"בני ברוך" באשר הוא שם, אני מוכן להיות מחובר עימו.

תלמיד: אם כל הפורמטים טובים, בין אם אני מגיע פיזית, או בין אם אני בבית וירטואלית, או אפילו בעשירייה היברידית כזאת, שחצי מגיעים, חצי בבית, לפי מה הולכים? אם כל הצורות נכונות, מה הצורה העדיפה? יש היררכיה כזאת לעדיפות?

הצורה העדיפה היא שאני יוצא עם העשירייה שלי. אבל אם יש לנו אפשרויות להתחבר עם עשיריות אחרות מידי פעם, אז אני צריך לקבל את זה כדבר מועיל. למה לא? זה גם עוזר לי להתנתק מהצורה החיצונית שאני רואה את הפרצוף וההבעה שלו, של הגוף שלו, ואני יותר הולך לפי המצב הפנימי של בני האדם.

שאלה: אז אפשר שמי שמתכנס פיזית גם לשבת יחד בעשיריות אקראיות, כלומר, להתערבב?

כן כן.

שוב. אנחנו לומדים את הדברים האלה ואין לי תשובות ברורות, שכתוב "כך וכך", ואתם גם לא רואים עדיין שזה כתוב בצורה ברורה. אולי נמצא את הדברים האלה. אבל בינתיים נראה לי שכל התקשרות בכל מקרה, אם אני יכול להשיג עם איזו עשירייה איפה שאני לא אהיה, זה לטובה.

שאלה: התקופה הזאת של הכניסה לדור האחרון, שאנחנו מתחילים בכל מיני צעדים חדשים של בניות עשיריות שכמו שאתה אומר, אני לא רואה את זה כתוב, אני משער שאתה כן יודע, זה ברור, אבל מאיפה אנחנו מקבלים את התשובות האלה כל פעם בהליכה הזאת כשכל פעם נתקלים במשהו חדש? זה רק דרך ניסיון?

תשובות אתם צריכים לקבל מהעבודה שלכם. איך להיכנס לשאלה? אז אנחנו לומדים מכתבי רב"ש ובעל הסולם. ומה מקבלים מזה? את זה אנחנו כבר צריכים לראות בדרך, ולהשתדל בעצמנו לפענח את זה וגם אפשר לשאול. תעלו שאלות. תחפשו ותתפללו ואתם תגיעו לתשובות.

שאלה: מה זו התחלה חדשה, שהאדם מתחיל לבנות בניין חדש?

התחלה חדשה, זה כשהוא עכשיו מחליט שהוא בונה את עצמו בתוך החברה, ומתקדם איתם, ומסור להם בלב ונפש, ורוצה לארגן את העשירייה שזה יהפוך להיות ממש לכלי של הנשמה, ל"בית המקדש", מה שנקרא.

שאלה: בעשירייה אנחנו בנינו במשך השנים האחרונות קשר שהיה בתחילתו שבור והפך להיות קשר משמעותי בתוך העשירייה, ואתה לימדת אותנו, וגם אנחנו מרגישים שיותר מעשרה אי אפשר להרגיש. זה שאנחנו מתכללים פה והחברים שאנחנו לא רואים אותם במהלך שיעור בוקר, נמצאים בערוץ הווירטואלי, בזה אנחנו מרגישים התפוררות של הקשר שיש לנו עם אותם החברים.

חברים אחרים אומרים שהם רואים את החברים שבפגישות במהלך היום והם מרגישים שכביכול החבר זר קצת יותר משהיה לפני כן. אז נכון שיש לנו קשרים חדשים הנוספים, אבל איך להתייחס נכון לאיבוד של העשירייה הגרעינית שלנו?

אני מבין אתכם, באמת במה שאנחנו נמצאים זה מצב חדש. הוא לא היה כך. המקובלים הקודמים, היו עד עשרה כמו שהיה אצל רבי שמעון ופחות מזה אצל רמח"ל ואר"י. אז אנחנו באמת נמצאים בכמות גדולה, כי זה הדור האחרון, כמו שכותב בעל הסולם אנחנו כבר הדור האחרון.

איך אנחנו נסדר את עצמנו? אני לא יודע. אני חושב שעשירייה מקורית חייבת להיות בינתיים ואתם מרגישים את זה בעצמכם. ויחד עם זה, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהעשירייה המקורית ולראות גם את כולנו יחד כעשירייה אחת. סך הכול, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה.

וכך אנחנו צריכים להגיע למבנה אחד שלם, וכך להתקדם לראות. נראה את זה. אבל נראה לי שאין כאן ניגוד בין זה שאני מרגיש את כול העולם כעשירייה אחת לבין שאני מרגיש את העשירייה שלי הקרובה אלי כעשירייה המקורית שלי כאחד.

בזה שכל חלק מהאנושות אני יכול להבדיל ולהרגיש – זאת עשירייה, ובסופו של דבר ככה זה יהיה. רק הבעיה היא שעכשיו אנחנו באמצע. אז בואו נראה איך שזה קורה, ונדבר על זה ונלמד מזה. ולאחרים שיבואו תהיה כבר השיטה הזאת יותר ברורה, סדורה. כך אני חושב. סך הכול אנחנו עכשיו בונים את מערכת התיקון מהשבירה ועד גמר התיקון, עד כמה שנגיע. אבל המטרה שלנו היא כך.

שאלה: כל פעם כשאנחנו מתחילים מהתחלה מבראשית יש הרגשה כזאת שזה חלק מהנצח. האם כך?

כן.

תלמיד: למה אנחנו בכלל עוסקים במשהו חוץ מהודיה ותפילה אם כבר הגענו לזה?

אני לא יודע. אולי אחרים עוד לא הגיעו. איך אתה קובע שהגענו?

תלמיד: הודיה לבורא, לרב, לחברים ותפילה עבור החברים, כנראה שלדעתי כבר הגענו לזה.

אז בזה נעסוק.

קריין: ציטוט מספר 9. כותב רב"ש.

""ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו'. "גשמים", היינו כוחות הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה.

ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא."

(הרב"ש. 882. "ראש השנה")

כאן אנחנו רואים שהכול תלוי באדם. אף אחד לא צריך להתלונן על כך שיש לו שכל קטן או לב קטן או עוד משהו, שהוא לא קיבל חינוך, לא קיבל השכלה, לאף אחד אין על מה להתלונן לאף אחד. הכול מתחיל בכך שאדם מגיע לחכמת הקבלה ומכאן הוא מתחיל וכאן יש לו פתיחת הדרך, בשבילו פתוח במיוחד מה שיש לו, ואחר כך הוא מגלה שגם מה שהיה לפני שהגיע לחכמת הקבלה זה גם היה מתוכנן בכוונה עם האופי שלו, עם ההורים, עם כל מה שהוא קיבל בילדות, בחינוך, בנערות, עד שהוא הגיע לחכמת הקבלה הכול היה מתוכנן כדי שעכשיו כבר יתפתח לפי הרצון שלו, לפי מה שהוא בעצמו רוצה לקבוע. אז השאלה היא איך אנחנו נשתמש ביצירת האדם.

תלמיד: אתמול אמרת ש"הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים". לימדת אותנו שצדיק זה אחד שמצדיק. ובכל זאת אין האדם פטור. כי "חציו חייב חציו זכאי". זה נקרא "לסדר שבחו של הקב"ה" לפני תפילה?

"לסדר שבחו" זה שהאדם על ידי כך שהוא נמצא עם כוחות של החברים מסתמך עליהם, כי אין לו כוחות לעשות את זה מעצמו, הוא מוכן לקבל כל מה שמגיע לו מהבורא בשמחה, במצב שהוא רואה בזה רק טוב. אם הוא נמצא עם החברים ואם הוא סומך עליהם ואפילו מרגיש שהוא נמצא במצב לא טוב, אישית, אבל הוא סומך עליהם והוא חייב להוסיף את המצב שלו אליהם בחזרה כטוב, ואז יוצא שאדם שתמיד קשור לחברה, הוא תמיד מרגיש את עצמו שרוי בטוב, במצב האינסוף.

תלמיד: יש מאמר קטן מאוד של הרב"ש ש"הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים". מצאתי את זה אתמול. שווה קריאה.

כן.

שאלה: אני נמצא עכשיו בהתחלה חדשה בראש השנה ואני הולך לברר את מוטיבציה לכל העבודה הזו בכך שאני חושב על המצב הסופי, על סוף התהליך, האם זה נכון?

לא. עד סוף התהליך אתה לא יכול לבצע, לברר עכשיו כבר, אבל להתחיל את התהליך אתה כן יכול, לכן זה נקרא "ראש השנה" ולא סוף השנה.

שאלה: מה זה שהוא יוכל לקבל את החלק שלו בעולם הבא?

יש שמקבלים את זה בדרגה הנוכחית ויש שמקבלים את זה בדרגה הבאה. זה נקרא בעולם הבא.

כי כל דרגה ודרגה היא כך נקראת. עולם.

שאלה: כתוב פה תנאי לפני שהוא מכריע לטוב או לרע "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חצי חייב וחצי זכאי". מה בעבודה שלנו התנאי הזה?

שהוא נמצא באמצע, שהכול פתוח לפניו ועכשיו הוא יכול להכריע את עצמו או לטוב או לרע.

תלמיד: איך מגיעים למצב הזה ולמה "כאילו"?

"כאילו" כי מאיפה הוא יודע איך? הוא חייב כך לראות את עצמו.

תלמיד: פשוט לחשוב כך?

כן. לקבל את זה כך. הכול כלפי האדם מדובר.

שאלה: למה חכמת הקבלה מוסיפה לאדם מעבר למה שהוא נולד איתו, משמע נותנת לו גילוי הבורא לנברא בעולם הזה?

כי לזה היא מיועדת, לעלות את האדם יותר מדרגת החי שהוא נולד לדרגת "אדם" הדומה לבורא, לכך כולם צריכים להגיע.

שאלה: האם ביטול הוא למעשה בקשה, תפילה של האדם לתיקון, מקבלה להשפעה?

לא, ביטול זה עדיין לא מספיק. אנחנו צריכים חוץ מביטול, שאדם מבטל את האגו שלו, ולא רוצה להיות כביכול להשתתף בכלום מפני שהוא מגלה שהוא כולו אגואיסט, אז אין לו מה להוסיף, אין לו איך להתקשר, ולכן מה שצריך להיות זה מעבר לביטול, מעבר לצמצום, הוא צריך כבר להתחבר לחברים ולהשתתף איתם בבניית המסך ואור חוזר.

שאלה: מתי בעצם אנחנו יודעים מה בדיוק הבורא רוצה מאתנו? או איך להבין מה הבורא רוצה מאיתנו?

כמו שהמקובלים כותבים לנו, הם אומרים שאנחנו צריכים להתחבר בעשיריות, ושאנחנו בעשיריות האלו צריכים להשתתף אלו עם אלו כולנו יחד, עד שנעשה בינינו רשת קשר בעשירייה, ואז מתוך הרשת קשר אנחנו פונים לבורא ורוצים להרגיש אותו, הנמצא בתוך הרשת הזו. זה כמו שאנחנו תופסים את הדגים, אנחנו רוצים לתפוס לוויתן ברשת בינינו, זה העבודה שלנו.

שאלה: אם אני מרגישה שאני לא רוצה להתחבר לבורא או לא רוצה להתאחד עם חבריי, מי אשם? אני או בורא?

ודאי שהבורא אשם מלכתחילה, שהוא ברא את העולם ושבר אותו, ועשה אותו ברצון לקבל על מנת לקבל, עם כל מיני בעיות, עינויים, אכזבות, ודאי שבעינינו עד שאנחנו לא מגיעים לדרגת הצדיקים שמצדיקים את הבריאה, אנחנו תמיד מאשימים את הבורא, או בפה מלא בהרגשת הלב בפנימיותו או בלי לדבר. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות, זה ככל היותר להתחיל מהר להתחבר ולהרגיש שאנחנו נמצאים בעל מנת להשפיע. ואז הכול יסתדר.

שאלה: מה זה רצון בורא? איך האדם יכול להרגיש מה הבורא רוצה לתת לנבראים?

הוא חייב להתחבר עם כל הנבראים האלה ואחר כך יחד איתם כנציג שלהם לעלות לבורא ולבקש עבורם מהבורא, ואז הוא יבין וירגיש מה שהבורא נותן להם. הוא חייב להשתתף באותה הפעולה ולהזמין אותה הפעולה, כך הוא ישיג את מהותה, המהות שלה, וכך יתחבר.

שאלה: שמעתי שאם אני מרגישה את עצמי שנמצאת במצב לא טוב אבל סומכת על החברות, אני חייבת להוסיף מצב שלי אליהם. מה אני חייבת להוסיף להם כשאני במצב כביכול לא טוב?

את יכולה להוסיף להן מאמץ שלך להצטרף אליהם בכמה שיותר תמיכה.

שאלה: האם ככל שנתקדם יתגלו לנו דברים אצל החברות שיהיה לנו יותר ויותר קשה להסכים איתם?

ודאי. עד שאנחנו ניקח סכינים ונתחיל ממש לרצות לשחוט את החברות שלנו. ודאי שיהיו כל מיני מצבים כאלו, ואנחנו צריכים כבר עכשיו לא לשכוח על כך ולהבין שכל מה שאנחנו רואים בחברות, זה יוצא לנו מתוך הרצון לקבל שלנו שעדיין טמון בו כל הרע, ואנחנו צריכים לגלות אותו ולתקן אותו.

שאלה: האם במצב הזה אני צריכה להסכים עם החברות בעיניים עצומות? גם אם השכל שלי צועק "לא". מאיפה להשיג כוחות?

אנחנו רק על ידי תמיכה בחברים יכולים להגיע למצבים שהם תיקונים. אין אדם עושה תיקון לבד, אי אפשר. אלא שהוא סומך על כולם, הוא קשור לכולם, ואז יש לו אפשרות לעשות איזה תיקון קטן בעצמו, זאת אומרת בתוכו. אבל בתנאי שהוא קשור עם העשירייה.

שאלה: מפחיד לעשות עבירה ושהעונש הוא לכל העולם, "מכריע את כל העולם לכף חובה". איך עושים את הבדיקה הנכונה? איך יודעים אם הרצון לקבל לא מבלבל אותנו?

בכך שאנחנו עושים את זה בתוך העשיריות שלנו. אם אנחנו בתוך העשיריות שלנו יכולים להתחבר ולראות בזה העתיד הנכון של העולם, של החברה האנושית, של משפחות של הכול, אז אנחנו נוכל על ידי הפעולות שלנו גם לתקן את העולם.

(סוף השיעור)