חגי תשרי תשפ"ג - א' דראש השנה

שיעור בוקר 26.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להמליך עלינו את המלך – קטעים נבחרים מן המקורות

בתחילת דרכנו הרוחנית, ב"ראש השנה", ראש החידוש, אנחנו צריכים "להמליך עלינו את המלך", כלומר לעשות מהבורא שהוא נסתר את הכוח היחיד המיוחד השולט בכל המציאות.

לכן כל העבודה שלנו היא בהתחברות, להחזיק זה את זה, לתמוך זה בזה כדי שלכל אחד יהיה כוח, יהיה דחף, תהיה נחיצות, מטרה, וכל החברים מחזיקים בו ומייצבים אותו, מכינים אותו לאותה המטרה שהבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, "אין עוד מלבדו" ואנחנו מכוונים רק אליו.

נקרא איך אנחנו עושים זאת. זו בעצם העבודה שלנו בכל רגע ורגע בחיינו, ובהתאם לזה בכל רגע בחיינו במידה שאנחנו עושים זאת אנחנו גם מתנתקים מאותה המטרה כדי לחדש שוב ושוב את הכיוון ואת היעוד שלנו. הבורא תמיד צריך להיות כמו שכתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", הבורא צריך תמיד להיות לפניי ואני צריך להרגיש שאני משתוקק אליו, מכוון אליו, נמשך אליו.

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "להמליך עלינו את המלך", קטע 1.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה. וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו.

וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכים כל טוב בעולם, שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין בתורה ומצוות בכוונה להמשיך מלכותו יתברך עלינו."

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

שאלה: איך בקיום תורה ומצוות אנחנו מושכים את מלכותו עלינו?

כשאנחנו משתדלים כל הזמן לכוון את עצמנו לכוח אחד שפועל בכל המציאות, שאנחנו נמצאים בתוכו, "אין עוד מלבדו", והוא ממלא את כל העולמות וסובב את כל העולמות, אז אנחנו מכוונים אליו ונמצאים תחת השליטה שלו, גם לפי הבחירה שלנו, לפי המאמצים שלנו, ואז ככול שאנחנו משתדלים להיכנס תחת ההשפעה שלו, כך הוא יכול לפעול עלינו. הוא יכול לפעול עלינו איך שהוא רוצה, אבל הוא עשה צמצום שהוא פועל עלינו רק לפי הנכונות שלנו להיות תחת ההשפעה שלו. לכן במידה שאנחנו מתחברים בינינו כדי להביא את עצמנו להיות תחת שליטת הבורא, להיות תחת הכוח שלו, במידה הזאת אנחנו מקבלים את ההשפעה שלו ומשתנים בהתאם אליו ונעשים יותר דומים לו, כי הוא משפיע עלינו ואנחנו נעשים מזה יותר דומים לו, וכך אנחנו מתקרבים אליו, מדמים את עצמנו אליו. זאת כל העבודה שלנו, זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם הזה.

מה זאת אומרת בעולם הזה? במידה שאנחנו משתנים, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים במערכת של כוחות חדשים, כוחות השפעה וכוחות קבלה, ואנחנו יכולים לעבוד איתם, וכך אנחנו כבר מתחילים באופן מכוון יותר להתקרב לבורא ולהיכנס לשותפות עימו, "אני לדודי ודודי לי". אנחנו פועלים לקראת הבורא והוא פועל לקראתנו. לפעמים הוא בורח מאיתנו כדי שאנחנו נימשך אחריו ולפעמים הוא מתקרב אלינו וכך הוא מלמד אותנו. זאת כל העבודה שלנו, ללמוד ממנו איך להתנהג נכון בכוחות שבמערכת הרוחנית, כלומר במערכת של כוחות ההשפעה והאהבה, במקום במערכת כוחות של שנאה ודחייה כפי שאנחנו עכשיו.

שאלה: למה להאמין זה חלק מהבחירה החופשית של האדם?

להאמין זה נקרא להיות בכוחות הבינה, בכוחות ההשפעה, וודאי שזה מה שאנחנו צריכים כי זו תכונת הבורא. תכונת הבורא היא השפעה וזו תכונת הבינה.

שאלה: מה זה בעצם "מצות הבחירה" בשביל שהבורא יתגלה?

הבורא ברא רצון לקבל ואנחנו צריכים למרות האגו שלנו, למרות הרצון לקבל שבנו לבחור ברצון להשפיע, להעמיד את הרצון להשפיע מעל הרצון לקבל - זאת הבחירה. הבחירה היא בזה שאנחנו עושים כל מיני פעולות כדי להתעלות למעלה מהרצון לקבל ולהיות קצת יותר קרובים לרצון להשפיע, פעולות שהן כדי לבחור בקרבת הבורא שמתגלה גם בזה שאנחנו מתקרבים אחד לאחר בפועל. כי איפה אני יכול להרגיש את תכונות ההשפעה, תכונות האהבה, תכונות הבורא? רק במידה שאני מפעיל את עצמי כלפי החברים והחברים מראים לי שהם יכולים לענות לי באותה הנטייה.

אם אני מסתכל על איך שהחברים מתייחסים אליי, אני תמיד יכול למצוא ביחס שלהם יחס טוב. וכאן אני רואה שהבורא פועל דרכם כדי להתקרב אליי, כדי ללמד אותי משהו. וכך אני מתחיל יותר לאהוב אותו, יותר לאהוב אותם, יותר להתקרב אליהם, ונכנס עוד ועוד לשדה כוחות של השפעה ואהבה וחיבור, כוחות הבורא, ומרגיש במצבים האלו שאני כלול משני כוחות, כוח דחייה וכוח משיכה, כוח שנאה וכוח אהבה, ואז משני הכוחות האלו אני מסדר את המציאות שלי. כי לא יכול להיות טוב בלי רע כלפי כי אני נברא, וכך אני צריך לסדר את התפיסה שלי במציאות. זאת התפיסה הנכונה לאורך כל הדרך שלנו, הגשמית והרוחנית, מה שלא יהיה.

כך אנחנו צריכים להתקרב לאתר את הכוח העליון. וכשאנחנו מתחברים אליו, יש כאן שתי מערכות, מערכת קבלה ומערכת השפעה, מערכת שנאה ומערכת אהבה, דחייה ומשיכה. ומשתי המערכות האלו אנחנו מרכיבים את היחס שלנו לבורא, ובזה אנחנו גם מגדילים את עצמנו ומתחילים לאתר את הכוח הטוב על פני הכוח הרע. אנחנו עושים מעצמנו מַגבר, ואת הניתוקים שבנו, את הריחוק שבינינו, אנחנו יכולים להפוך להתקרבות, להגברה. מערכות הגברה תמיד עובדות כך, אפילו בעולם שלנו, על פני ההתנגדות ישנה הגברה.

כך אנחנו מגיעים למה שנקרא "פי תר"ך פעמים", שכל היחס של האדם הופך להיות יחס למערכת השפעה וחיבור, ומפני שהיא מערכת אגואיסטית, אז להתגבר עליה זה נקרא לעלות מעליה, קודם כל עם הכוחות שלנו, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע", ואחר כך אפילו להשתמש בכוחות האלו של ההתנגדות בעל מנת להשפיע, זה כבר יהיה "לקבל בעל מנת להשפיע", ומזה אנחנו בונים את היחס שלנו לבורא, לכל המערכת. כך אנחנו מתחילים לגלות את המערכת הזאת, לגלות אותו שפועל בתוך המערכת הזאת, לגלות את המטרות שלו, למה הוא עשה את זה כך, ומתוך זה נולדת בנו ומתפתחת בנו אהבה אליו, על מה שהוא עשה בשבילנו.

שאלה: האם אפשר להסביר את השורה בקטע שאומרת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו מתחברים. אין לאף אחד איזו דמות עליונה משלו אלא יש רק כוח אחד, אין עוד מלבדו, ושהוא שולט עלינו ומתגלה כלפינו ואנחנו ממליכים אותו, זאת אומרת מגיעים למצב שכן מכירים שיש בטבע רק כוח אחד יחיד ומיוחד ו"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומטיב" אחד לכולם. זה מה שאנחנו מגלים. ואז מתוך הגילוי הזה אנחנו מתחילים לראות את עצמנו ששייכים לאותו כוח, ואנחנו כולנו שייכים לאותו מקור והוא אחד לכולם, ואז מתוך זה יש לנו בינינו חיבור, אהבה, שלום, וכך מגיעים לשלמות.

שאלה: אנחנו נמצאים בתוך מערכת של דואליות טוב ורע. נכון להיום בתוך אותה רשת אנחנו מפרידים כל הזמן בין טוב לרע, מר למתוק, איך לעביר את הדואליות לאמת ושקר דרך העשירייה?

זה באמת נעשה רק דרך העשירייה, שכל מה שאתה רוצה לדבר עם הבורא, אתה צריך להעביר דרך העשירייה, ודרך העשירייה להשתדל לקבל ממנו. אומנם בהתחלה אתה לא תבין איך עושים את זה, אבל כשאתה תשתדל יותר ויותר, זה יהיה כמו בטלפון שבור, אבל אם אתה תשתדל ותבקש ותתאמץ, אתה תתחיל להבין איך הבורא מדבר איתך דרך העשירייה, ואיך אתה דרך העשירייה פונה אליו.

כשאנחנו פונים לבורא לבד אנחנו רואים שזה לא כל כך מצליח, אבל תשתדל דרך העשירייה ואתה תראה שדווקא החברים מתחילים להיות אותם המרכיבים של העשירייה ואותם המרכיבים של הקשר בינך לבורא, וכך אתה תצא לקשר איתו. וכך כל אחד דרך אחרים מתקשר לבורא, וסך הכול אנחנו מגיעים אחר כך לזה שהקשר קיים בינינו והבורא אחד לכולנו, וכך מתקדמים.

שאלה: שמעתי שאתה אמרת שאנחנו מקבלים רק יחס טוב מהחברים. אפשר להסביר איפה קורה ההיפוך בהרגשה?

במידה שאתה נכנע כלפי החברים, כמו שרב"ש כותב, שאתה אפס כלפיהם והם כולם אחדים, במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש שהחברים כולם רק רוצים להשפיע לך כל טוב. אתה יכול להגיד שהם לא משתנים אלא אני משתנה, ובזה אני רואה שהם כולם נמצאים מחוברים ביניהם ומחוברים איתי ורוצים רק טובה בשבילי ושום דבר לא משתנה.

אני לא מצפה שהחברים ישתנו, אני מצפה ש"האני" ישתנה ויוכל לגלות בהם רק טוב. וככל שהם נראים לי הפוכים מטוב, אני מתחיל לראות שזה לא נכון. וכך זה גם כלפי כל בני האדם בעולם, אנחנו לא צריכים לסובב את העולם ולתקן את העולם, אנחנו צריכים לסובב את עצמנו ואז אנחנו מביאים את עצמנו למצב שכולנו הופכים להיות אהובים, קרובים, ידידים זה אל זה.

תלמיד: בעשירייה אנחנו תמיד מתרגלים חיבור, יחסים טובים מעל הכול, אבל מה שמתגלה וקורה בפועל, זה השבירות הקטנות האלה בינינו.

זה טוב שמתגלה, ולא יכול להיות שלא יתגלה. וככל שתתקדמו יותר למטרת הבריאה אתם תראו עד כמה השבירות שלכם יהיו עוד יותר גדולות, שהפערים בין זה שהבורא מתגלה קצת ואתם מרגישים אהבה וחיבור, לזה שהוא נסתר ואתם מרגישים ריחוק, שאתם רוצים להרוג זה את זה כמו תלמידי רבי שמעון, המצבים האלה הם יהיו יותר קיצוניים.

תלמיד: אז במה המערכת של הבורא מתלבשת על העשירייה, דווקא ביחסים הטובים בינינו או גם ברעים?

גם וגם. אנחנו לא יכולים להבדיל במצבים רק דרך היחסים הטובים, אלא "זה לעומת זה ברא אלוהים", אנחנו מגלים את הטוב על גבי הרע ואי אפשר אחרת. והרע הגדול מתגלה בגמר התיקון כשעליו שולט הטוב הגדול.

שאלה: כשאנחנו ממליכים את הבורא עלינו, בשלב הראשון יש חוסר ודאות אם אתה פועל נכון או לא פועל נכון, איך אפשר להעביר את השלב הזה בהרגשת ביטחון שעוד רגע זה קורה?

בזה שאנחנו מאמינים במה שמקובלים כתבו, בזה שאנחנו דבוקים לחברים ורוצים רק לגרום להם טוב, בנטיות כאלה אנחנו מתחילים להרגיש ביטחון.

שאלה: כאן בחלק הראשון של המאמר נאמר שהאדם עובד באמונה ומלוא כל הארץ כבודו וכן הלאה, בחלק השני כתוב שכאשר אדם עושה את מצות הבחירה אז מגלה הקדוש ברוך הוא את עצמו לאדם ואז האדם מתחיל לעבוד במערכת הזאת כשהבורא גלוי. מה ההבדל בין שני סוגי העבודה כשהבורא בהסתר וכשהבורא גלוי כלפי האדם?

זו הסתרה וזה גילוי. שני המצבים הללו שאנחנו עוברים בונים בנו זה על פני זה יכולת להרגיש את הבורא, להתקרב אליו, לפתח את החושים שלנו. כי סך הכול אין לנו יותר חוץ מהרגשה. השכל שלנו רק מיועד לתת לנו קצת הבחנות להרגשה שלנו, אבל העיקר זה ההרגשה.

תלמיד: מקודם, אם אני לא טועה, הייתה לנו אזהרה כזאת בזמן הלימוד שעיקר העבודה שלנו היא באמונה למעלה מהדעת, וכאן רב"ש כותב שהבורא גילה את עצמו לאדם. אז מה העבודה כאשר הבורא כבר גלוי כלפי האדם, איזה סוג של עבודה זה?

הבורא מתגלה לאדם באמונה שאדם מפתח מעצמו. כשהאדם הולך בעיניים עצומות, כשלא רוצה לראות, כשלא רוצה כלום, הוא רוצה להיות שייך לבורא, ובהרגשה הזאת של השייכות לבורא, בה הוא מגלה את הבורא. ככה זה ברוחניות.

שאלה: כשאנחנו הופכים להיות דומים לבורא, שותפים עימו, אז הוא עדיין נשאר עליון, מלך, או שאנחנו הופכים שווים?

לא. אתה דבוק אליו, אתה תלוי בו, אתה שייך לו. וההרגשה הזאת שהוא העליון היא דווקא מתגלה יותר ויותר.

שאלה: ומה זאת בדיוק הפעולה הזאת של להמליך?

להמליך - כשאנחנו רוצים לגלות בכל המחשבות והרצונות שלנו, זה נקרא "במוחא וליבא", שהוא השולט. הוא הראשון ואנחנו רק מגלים שמה שיש לנו במוח ובלב, זאת אומרת, בכל המהות שלנו, זה שרק הוא ממלא את הכול.

תלמיד: וזאת פעולה שאנחנו צריכים לעשות בתוך העשירייה?

כן. זה נקרא "לגלות את המלך".

תלמיד: לפני שאני ממליך את המלך אני צריך להמליך את החברים, להגדיל אותם?

כן. זה כאמצעי.

שאלה: מתי אנחנו אומרים שיש לאדם בחירה?

אנחנו צריכים קודם כל לאתר מה זו בחירה, כלפי מה הבחירה, ואז אנחנו יכולים לקבוע, אם יש לאדם בחירה או לא.

קריין: קטע מס' 2. כותב הרב"ש.

"אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה"." כך אנחנו אומרים בראש השנה. "היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך. זאת אומרת, שרק אז יש בידו לעשות הכל לשם שמים.

כלומר, שאם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, אין כח בידו לעשות לשם שמים. כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה שאתה תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם שום עצה, כנ"ל. שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה לריק.

לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש לו מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת, כנ"ל. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, וכדאי לעבוד בשבילו, לעשות לו נחת רוח." 

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

הדבר הזה ברור, לזה אנחנו צריכים להגיע, להרגיש שרק הבורא שולט בכל העולם, ו"אין עוד מלבדו" ואנחנו נמצאים תחת שליטתו המוחלטת.

שאלה: איך אנחנו לא מאפשרים לרצון לקבל להיות דומיננטי, לשלוט עלינו? איך אנחנו יכולים לעזור ולעשות את זה גם עבור החברים?

אם נבקש שהבורא יביא לנו כוחות השפעה, אז נוכל להתגבר על כוחות הקבלה שהוא מעורר בנו. הכול מגיע ממנו, גם כוח הרע וגם כוח הטוב. אנחנו רק צריכים לבחור, מה אנחנו רוצים שישלוט עלינו, זו כל העבודה שלנו.

שאלה: למה כדי לראות את הבורא כמלך אני צריך להמליך אותו? מיהו המלך לפני כן, האגו של האדם?

ודאי שהאגו של האדם שולט באדם, ובזה שאנחנו מבקשים שהבורא ימלוך עלינו, אנחנו רוצים כביכול להחליף את המלך, להוריד אחד ובמקומו לשים את האחר. זה מה שאנחנו שצריכים לעשות.

שאלה: כתוב "שיש לפעמים, שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה." למה הבורא נותן מצבים כאלה? למה אנחנו צריכים את זה?

כדי שנבין שרק הוא השולט.

קריין: קטע מס' 3. כותב בעל הסולם.

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". רי"א. "כעומד בפני מלך")

שאלה: בשנתיים האחרונות קרו כל מיני אסונות טבע במדינות שלנו ולפני שבוע זה שוב קרה. למה אני רואה את האירועים האלה כמו עונש ואני רואה שאני נענש בעצמי, למרות העבודה שאני עושה?

האירועים האלה הם באמת כעונש על כך שאנחנו לא יודעים להתנהג נכון בתוך הטבע. אנחנו כוח מרכזי בתוך הטבע, ומדומם, צומח, חי ומדבר, אנחנו נמצאים במרכז של כל מערכת הטבע, אז אם היינו מסדרים נכון את עצמנו באיזון בינינו, ודאי שכל הטבע היה מסודר בצורה נפלאה. ולכן מה שקורה לנו זה בסך הכול כדי לנענע אותנו קצת, זו עוד לא באמת השפעה חזקה של הבורא עלינו שחס ושלום עוד תבוא אם אנחנו נמשיך כך.

בעל הסולם כותב אפילו על מלחמות עולם שלישית ורביעית, כי לפי כוחות הטבע זה יכול להיות, הכול יכול להיות. הוא מסתכל פשוט על כל הכוחות שפועלים במציאות ורואה עד לאן אנחנו יכולים להגיע בחוסר האיזון בין הכוחות, והוא רואה שאנחנו יכולים להגיע ממש עד הקצה. זאת אומרת, להרוס את כל המציאות חוץ מנקודה אחת שממנה שוב יתחיל כל התיקון.

נקווה שנוכל להתחיל לעשות פעולות, לסדר, לארגן, להרגיע את מערכת הטבע שהיא הכול. הכול תלוי בקיום היחסים הנכונים בינינו. אם אנחנו מתחברים נכון בינינו בעשירייה ובכל הקבוצה הבינלאומית שלנו, בזה כבר נוכל להשפיע בהרבה באופן חיובי על מערכת הטבע הכללית.

שאלה: מה זה אומר שחיסרון האמונה צריך להיות באבריו?

שאדם צריך להרגיש עד כמה חסרה לו אמונה.

תלמיד: האם ניתן לעשות כך שהמצב הזה שהוא עומד בפני המלך יהיה כהרגל שנעשה טבע שני?

בטח. תתאר לעצמך שאתה כל הזמן נמצא בפני הבורא.

שאלה: איך להגיע למצב שחסרון האמונה נקלע באיבריו? איך מורגש הדבר הזה?

זו בעיה להרגיש את זה ממש באדם. חוסר אמונה זה חוסר דבקות, זה חוסר כוח השפעה, זה חוסר הרגשת הבורא. ואם זה מורגש כך, זה סימן שאדם צריך להשקיע יותר בלהיות מחובר עם החברים, כי רק מתוך זה שהוא מתערבב בין החברים, הוא מגיע לתחילת ההרגשה שלו עם הבורא, איך להתחיל להתקשר עם הבורא. קשר עם הבורא נמצא בתוך הקשר עם החברים.

תלמיד: הקשר הזה זה בא מחוסר קשר ותפילה או שזה תהליך אחר?

זה חוסר קשר בין הלבבות, אז ודאי שתפילה יכולה לעזור.

שאלה: האם יש הבדל בין כוונה לבין אמונה?

כן, ודאי. כי כוונה זו רק כוונה ואמונה זה כבר כוח רוחני שהאדם רוכש.

תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי להצליח להתערבב עם החברים?

להתבטל, תקרא מה שכותב רב"ש על החיבור בעשירייה.

שאלה: מה בעצם הבורא שולח לי כדי לתת לי את החשיבות הזאת לכיוון הנכון?

צריך לחשוב על זה הרבה.

שאלה: האם הבחירה של האדם היא להבין שאין לו בחירה ועליו רק לבקש לזכות לבחירה?

גם זאת בחירה.

שאלה: היכן הבחירה החופשית של האדם אם רק הבורא יכול לעזור לנו להמליך את המלך?

אבל זאת הבחירה, לבחור בבורא שהוא המלך והוא מסדר את הכול.

שאלה: מדוע כוונה להשפיע בעל מנת להשפיע מעוררת התנגדות במערכת?

כי זה כבר כוח עליון, כוח השפעה.

שאלה: איך אפשר להשיג את המצב שאין לנו מלך אחר?

הכי קל זה על ידי לימוד ודיבור עם החברים.

שאלה: סיפרת שכאשר הרב"ש ביקר בניו יורק הוא שאל, כמה תלמידים בלשמה יש לך. אם רב"ש ישאל היום לגבי בני ברוך, מה תענה על כך?

אני לא יודע, אתם חושבים שאני אענה לכם? איזה שאלות אתם שואלים במקום לשאול איך להיתקן, איך להתקרב לבורא, איך להתקרב לחברים.

קריין: קטע מספר 4.

"יש לפעמים, שהמלך הוא כל כך חשוב אצל האדם, והאדם משתוקק רק לדבר עם המלך. ולא מטעם, שרוצה לדבר עם המלך, בכדי שהמלך יתן לו משהו, הוא לא רוצה שום דבר, אלא כל ההנאה שלו, היא בזה שיש זכיה לדבר עם המלך. אלא שאינו מדרך הנימוס, לכנס להמלך ושלא לבקש איזו בקשה. 

ואי לזאת, הוא מחפש איזו בקשה, שהמלך ימלא לו את בקשתו. היינו, שהוא אומר, שהוא רוצה לכנס להמלך, בשביל איזה דבר, שהמלך יתן לו. אבל לאמיתו של דבר, זה שאומר, שהוא רוצה, שהמלך יתן לו משהו, זה רק משפה ולחוץ. אבל באמיתות הלב הוא לא רוצה שום דבר מהמלך. אלא זה שיש לו היכולת לדבר עם המלך, זה מספיק לו, ולא חשוב לו, אם המלך נתן לו משהו, או שלא נתן לו שום דבר."

(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)

שאלה: דיברנו על חיסרון, ועכשיו אנחנו מדברים על המצב שאני לא זקוק לשום דבר מהבורא אלא רק לשמוח מזה שאני יכול לדבר איתו, האם שני המצבים האלה הם לא הפוכים? איך לחבר אותם?

בזה שאני לא רוצה לעצמי שום דבר ועושה הכול כדי להשפיע לבורא. לכן כל הדברים האלה הם מתחברים ביחס הזה - לעצמי כלום, הכול לבורא.

שאלה: מה אתה הרב מבקש?

אותו דבר. אני לומד אתכם אותם פסוקים ואני מבקש אותו דבר כמוכם, התקרבות לבורא, כי אין לזה גבול, עד גמר התיקון זה לא נגמר.

שאלה: עם איזו בקשה עדיף להיכנס למלך כדי לדבר עימו?

אתה צריך למצוא, לא שאני אגיד לך מה לבקש, אתה צריך לחפש, אחרת לא יתנו לך להיכנס. ואם אני אגיד לך, אז יהיה לך עוד יותר קשה למצוא את הבקשה שלך, ובלי שיש לך בקשה אישית אתה לא מתקרב.

תלמיד: כלומר בכל זאת יש בקשות שיותר מתאימות כדי לדבר איתו.

את זה הלב שלך צריך לגלות לך.

תלמיד: אתה הרבה פעמים מציין שתמיד צריך לבקש מהבורא, בכל הזדמנות.

נכון, אבל אתה צריך גם לבדוק מה אתה מרגיש בחזרה, וכל פעם ללמוד בלב עד כמה הרצון שבלב הוא יותר נכון.

שאלה: אחרי שהאדם מכיר בגדלות הבורא, האם האמונה קיימת בתוך הדעת?

אמונה היא תמיד למעלה מהדעת.

שאלה: אם אני מברך את הבורא במשך היום כדי להודות לו אבל אני לא מבקש כלום, האם דרך זה תהיה השלכה לגבי העולם, או שעלינו לבקש בצורה מאוד מדויקת מה אנחנו רוצים?

העיקר לבקש יחד, תשימו לב לזה. זה לא עד כמה אני רוצה בלב שלי ובכוח גדול לוחץ, צועק, מבקש, בוכה, אלא חשוב עד כמה יחד עם החברים אני מבקש, תפילת רבים היא פותחת את הכול.

שאלה: הרבה פעמים מגיעים למצב שהתפילה היחידה היא שהבורא יעשה כרצונו, אבל פה נראה שכאילו יש איזו תוספת.

כשהבורא עושה כרצונו זה טוב אחרי שאני יודע בדיוק מה אני רוצה, ואני מסכים שמה שלא יהיה טוב אם הבורא יעשה כרצונו. ואם אני לא נמצא בברור מה אני רוצה קודם, אז זו לא תפילה.

תלמיד: כלומר צריכה להיות הסכמה מלאה כדי שאני אוכל להגיד שהבורא יעשה כרצונו.

נכון, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

תלמיד: פה נראה שיש תוספת. אני כבר אומר את הדבר הזה, אבל אני דווקא רוצה כן לבקש ממנו משהו כדי שתהיה לי תוספת קשר איתו.

תבקש ותלמד מזה משהו.

שאלה: אם הבורא לגמרי שולט בי, אז את כל החסרונות אני מקבל ממנו ומה שנשאר לי זה רק לנסח בצורה נכונה את התפילה, האם זה מה שנקרא לשוחח עם המלך?

גם זה.

שאלה: מה הערך הנוסף שמתווסף במושג המלכת מלך על פני לעבוד מעל הדעת?

שאנחנו מגלים בזה את המלך.

שאלה: לגבי תפילת רבים, איך אנחנו בביטול אחד כלפי האחר מבקשים ביחד את הבורא, כי ביטול כל אחד עושה בנפרד, אז מה זה ביחד בפעולה הזו?

"בלב אחד" זה נקרא ביחד.

תלמיד: האם ביחד זה מאמץ שאנחנו עושים? כי כל אחד מתבטל כלפי מרכז הקבוצה בתהליך אחר.

ודאי, ועל זה אנחנו לא יכולים לבקש, זה לא יכול להיות כי כל אחד הוא אחר. אבל כשאנחנו רוצים להידבק לאותה מטרה, רוצים להידבק לאותו רצון של הבורא, אומנם אנחנו נמצאים ברצונות שונים, אז זה נקרא "לב אחד".

תלמיד: כשכולם נמצאים יחד בתהליך זה נקרא "תפילת רבים".

כן.

שאלה: למה זאת תפילת בקשה ולא תפילת הודיה?

לפעמים זה באמת קשה להבדיל והן באות לסירוגין. אבל השאלה מה הלב מרגיש, האם הוא רוצה משהו או לא, האם הוא רוצה להוציא מעצמו כלפי הבורא או רוצה לסדר את עצמו כלפי הבורא.

שאלה: כדי להפוך את הבורא למלך, האם החיסרון שאני מקבל בליבי הוא לא רצון לקבל? האם זו לא כוונה אגואיסטית כשאני הופך את הבורא למלך?

יכול להיות שבלב שלך כך זה מתבטא, אבל בכל זאת זה בדרך.

שאלה: כאשר אנו נמצאים ברצון לקבל עבור עצמנו והבורא נסתר, האם הבורא עדיין מלכנו? אם לא, מי הוא עכשיו?

זה מה שאתן מרגישות. מה שהאדם מרגיש, זה מה שיש לו. שיבדוק את עצמו מה יש לו כלפי הבורא, איך הוא מקבל מה הבורא רוצה כלפיו וכך יהיה לו ברור באיזה מצב הוא נמצא.

שאלה: האם אנחנו יכולות להרגיש את השפעת הבורא בזמנים של שבירה, ככוח המקרב אותנו זו לזו למרות חילוקי הדעות?

חילוקי הדעות לא צריכים להשפיע עלינו, להפריד, להרחיק בינינו אלא ההיפך, שעל פני חילוקי הדעות אנחנו משתדלים להיות מחוברות. ואז לחיבור שלנו יש תוקף. כמה שיש עביות בתוך הפרצוף, כך זה הגובה של הפרצוף שעושה מעליו, בונה מעליו צמצום, מסך ואור חוזר.

לכן ככל שיש לנו ויכוחים, כל מיני התנגדויות, זה לא חשוב אלא חשוב האם אנחנו מתגברים עליהם ומעמידים אותם באחוריים של הפרצוף שלנו ועל פני זה אנחנו משתדלות להיות בחיבור. "על כל פשעים תכסה אהבה", שגם זה צריך להיות וגם זה צריך להיות, ואנחנו צריכים להרגיל את עצמנו, ללמד את עצמנו להיות בשני המצבים ההפוכים בבת אחת.

גם בחיים שלנו, גם במשפחה, גם בין החברים, גם עם הכול, שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה ויחד עם זה הגיעו לחיבור ולתיקונים, אז הם לא רצו כבר להרוג את עצמם, את החברים שלהם? הם כן רצו. אחד לא מבטל את השני, אלא אחד מתקיים על פני השני. זה מאוד חשוב.

אני מקווה שאת שומעות אותי. זה כמו במשפחות, שיכולים להיות ממש יחסים של פירוד ומה לא בחיים שלנו, הבורא שאין עוד מלבדו שולח לנו כל מיני בעיות בחיים ומעמיד אותנו בניגוד זו לזו, אנחנו בכל זאת צריכות לשמור על מה שיש ולהמשיך, ולא להרוס את הקשר אלא להבין שהקשר צריך להיות על פני כוחות הפירוד. ורק בצורה כזאת אפשר לבנות צורה נכונה של המערכת שהיא כוללת בתוכה גם כוחות רעים וגם כוחות טובים ואנחנו צריכות לשמור על שניהם ולהיות למעלה משניהם.

ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבורא, שיש לנו עביות ויש לנו זכות, ועל כל פשעים תכסה אהבה. ולא יהיו פשעים, לא תהיה אהבה. כך אנחנו בנויים. אז צריכים ללמוד את זה.

שאלה: למה כל כך חשוב לתת שם לבורא?

שם לבורא זה נקרא עד כמה שאני מרגיש אותו, עד כמה אני מגיע להשתוות הצורה עימו. לכן זה אומר על מידת התיקון שלי.

שאלה: בקטע 1 כתוב "נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם". מה זה אומר שאדם מרגיש את הקדוש ברוך הוא? איך לא לטעות בזה שאני מרגישה את הבורא?

אם אני מתערבבת עם החברות, אם אני עושה חיבור איתן, אם אני מפסיקה להרגיש את עצמי אלא מרגישה את כולנו יחד, אז אני מכינה את הכלי כדי להרגיש שם את הבורא. ואז אותה ההרגשה הכללית ששורה בינינו אנחנו יכולים להגיד שזה הבורא, תחילת הרגשת הבורא, ובצורה כזאת אנחנו מתקרבים להכיר ולהרגיש אותו. זאת אומרת בתוך הקשר בין החברות אנחנו מגלות את הבורא. רק בצורה כזאת.

שאלה: משהו קרב בימים האחרונים, כאילו נכנסנו למערכת ופועלים או שומעים מבפנים, איך להתחיל לחיות בזה כחלק טבעי לטובת המערכת כולה?

מתוך זה שאתן מתחזקות בקשר ביניכן, אתן גם צריכות לפעול לטובת הכלי הכללי ולהתפלל עבור כל בני ברוך העולמי. אז תתחילו להרגיש עד כמה שאתן עוד ועוד מרגישות ועולות לדרגות הכרת הבורא יותר גבוהות.

שאלה: כמו שאנו לומדות, גילוי הרע, גילוי השנאה הוא חייב להיות. המצבים האלו לא פשוטים. איך במצב הזה להתנהג בעשירייה?

אנחנו לומדים את זה ממאמרי רב"ש. העיקר זה קודם כל לבטל את עצמי, זה מה שאני צריך, קודם כל לבטל את עצמי, כאילו אני לא קיים ואחר כך להתחיל בהתקשרות עם כל אחד ואחד, עם כולנו יחד. אבל שוב, אני לא קיים, אני ממש מתבטל ברוב מה שנקרא. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לכלי נכון.

שאלה: מה זה לעשות הכול לשם שמיים?

על מנת להשפיע דרך החברים שיהיה טוב לכולכם, זה נקרא לשם שמיים.

שאלה: על מה אפשר לדבר עם הבורא דרך הקשר בינינו? מה יכול הבורא להעביר לנו ומה עלינו להעביר לו?

אהבה.

שאלה: איך להרגיש את הבורא כמלך עלינו בכל המצבים, גם בשמחה וגם אחרי שקיבלתי מכה מהבורא דרך חברה?

להיות פתוחים אליו בכל המצבים, אז תרגישו.

שאלה: על העיקרון הזה "על כל פשעים תכסה אהבה". למרות הכוחות של הפירוד צריך להמשיך לשמור באותו מצב גם וגם, במקביל, לא לנתק.

כן. לא לנתק.

תלמיד: בדרך כלל מחכים שיירגע הריב ויירגע הסכסוך.

בסדר, ככה אנחנו ואין מה לעשות, וגם ברוחניות יש לנו כאלה מצבים כי זה לא עובר מיד ממצב למצב, יש איזו מין השהייה והפסקה, אבל בכל זאת כך אנחנו צריכים לדאוג. שכמה שיהיו מצבים של חיבור וניתוק, ניתוק וחיבור, יותר ויותר קרובים זה לזה.

תלמיד: קודם פשעים ואז אהבה או פשעים ואהבה במקביל?

פשעים ואהבה הם לא יכולים להיות במקביל, זה יכול להיות רק זה לאחר זה כי זה נעשה הכול במערכת ההרגשה שלנו. העיקר מה אנחנו מרגישים. זה כל חכמת הקבלה, כי זה מתבטא ברצון.

קריין: קטע מספר 5.

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו". מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב."

(הרב"ש. 24. "עיקר מה שחסר לנו")

שאלה: האם אדם יכול להרגיש תענוג בזה שהוא לא מרגיש תענוג, שיש לו איזו הרגשה שנהנה?

הוא כן יכול, אתה צודק. לפעמים זה שאני לא מרגיש תענוג, אני נהנה מזה שאני נמצא במצב נכון, שאני בזה מאתר את הנקודה שלי איפה שאני נמצא כנקודה נכונה בדרכי.

שאלה: יוצא שהתהליך הזה או גם בדרגת בעל הסולם, גם בדרגת המקובלים, אותו תהליך שחסרה חשיבות המטרה. או שהוא כותב למתחילים?

חשיבות המטרה תמיד חסרה. גדלות המטרה, גדלות הדרך, גדלות הבורא, גדלות החברים, גדלות משהו שנמצא מחוצה לרצון לקבל שלי תמיד חסר. כי האגו שלי עד גמר התיקון הוא בכל זאת מתעורר וקופץ ורוצה לשלוט.

תלמיד: אבל אותנו בכל זאת משהו מאלץ, מכריח לבוא להשתתף.

תלוי בנקודה שבלב, שיש בכל אדם, והנקודה הזאת היא ניצוץ מהכלי שהיה לפני השבירה, והאור שמאיר אז אותו חלק שבו נשאר קצת הרשימו מהאור, הוא מאיר באדם והאדם מתחיל להשתוקק מהרשימו הזה הקטן להגיע לאור שלם. וזה נקרא שאנחנו לא יכולים עכשיו לנוח אלא נמצאים בשיעור ובכל מיני פעולות שלנו.

ואנחנו צריכים לאתר כל יום ויום יותר אנשים בעולם שיש בהם אותה נקודה שבלב, יש אותו רשימו שנשאר ממצבם לפני שבירת האדם הראשון. ויש בכל אחד ואחד, זה רק תלוי באיזו מידה. אז מיום ליום, מיום ליום האור מאיר עוד ועוד והכלים מתעוררים מעומק יותר ויותר ומשתוקקים להתקרב לאור. ולכן ישנם יום יום אנשים חדשים שמקבלים רצון להתקרב לאור העליון שימלא אותם. וכך זה קורה.

וזה נקרא אבולוציה, אבולוציה גשמית, אבולוציה רוחנית. תראה איך היה פעם, האם אנשים היו משתוקקים לידע,למדע, למשהו? לא. ואחר כך כן. הם היו משתוקקים לתרבות? לא. ואחר כך כן. אלא שהכול הם בירורים, בירורים שהכלים רוצים להתקרב לאור שימלא אותם ועכשיו עוד ועוד. עכשיו כבר אנחנו נכנסים לתקופה של דור האחרון, זאת אומרת שאנשים מתחילים יותר ויותר להבין שמה שמושך אותם זה הכוח הכללי הפנימי שבטבע שנקרא בורא.

ולזה הם מרגישים שהם צריכים להשתוקק, את זה הם צריכים לגלות. וזה נקרא חיסרון של דור האחרון. לכן אנחנו צריכים לאתר יותר ויותר אנשים שיש להם את הרצון הזה ולהסביר להם איך למלא אותו, וזה במסגרת שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש את חשיבות וגדלות המלך בעשירייה?

שידברו על זה, שיקראו על זה חומר. בטח יש הרבה חומר בארכיון שלנו בספרדית, בשפה הלטינית. וכך שיתקרבו לזה, העיקר כמה שעוד ועוד להתכלל עם מה שאמרו מקובלים.

שאלה: חשיבות הבורא, האם זאת החלטה שאנחנו מקבלים יחד בעשירייה או שזאת תוצאה שעשירייה צריכה לצפות לה גם מתוך פעולת ההפצה?

חשיבות הבורא היא שאנחנו מקבלים מהבורא כתגובה על הרצון שלנו להרגיש אותו, להעריך אותו, לכבד אותו, זאת אומרת על החיסרון שלנו, על התפילה שלנו.

שאלה: אם על פני הכבדה והמאמץ להשפיע מתחיל להרגיש את החשיבות של המצב הזה, האם זו כבר התחלה של כוח רוחני?

זה עוד לא כוח רוחני אבל התקרבות אליו.

שאלה: ביחס ל-להמליך עלינו את המלך, האם אנחנו ממליכים עלינו את הגדלות של הבורא?

כן.

תלמיד: אנחנו משיגים את הבורא או שכאילו את הגדלות שלו, זה מה שמוביל אותנו?

איך אתה משיג את האדם? אתה משיג את הגדלות שלו, את התכונות שלו ועל זה נקרא שאתה משיג אותו. אותו דבר כאן. אבל כאן יותר, רק אני לא יכול לבטא את זה. כי על ידי זה שאתה מתקרב לחבר או לבורא אתה מתחיל להרגיש את הפנימיות שלו במידה שאתם דבוקים. וגם עם הבורא, כי עם הבורא זה עוד יותר, שהבורא ממלא אותך, את הרצון לקבל על מנת להשפיע שלך הוא ממלא ואז אתה נעשה במילוי של הבורא. הוא ממלא אותך, הוא נמצא בך בצורה כזאת, שאין קשר יותר גדול שיכול להיות בין שניכם.

זו ממש, השתוקקות לאהבה רוחנית שהיא נותנת כלי מיוחד לכך שכל אחד יכול למלא את השני. אין כאן כל כך מילים, אנחנו נתקרב ונבין את מהות המצב.

תלמיד: אז על מה בדיוק מבוסס הקשר עם הבורא?

הקשר עם הבורא מבוסס על זה שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה. שלי לא חשוב מה קורה לי, העיקר להשפיע לו ואז אותו יחס אני מגלה מהבורא אלי.

תלמיד: ומה חשיבות הגדלות שלו תורמת לקשר?

שאני יכול להתכופף כלפיו, להתבטל כלפיו ובצורה כזאת להדבק בו.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בעשירייה, אז הכלי שלנו להיות בקשר עם הבורא, זו היכולת שלנו להגדיל אותו בינינו?

כן, בכלי שלנו אנחנו מגדילים את הבורא ומתחילים להרגיש אותו ככל שמגדילים. כי לבורא אין שום מידה והכול תלוי בנו, בכלים שלנו. כשאנחנו מגדילים אותו פי תר"ך פעמים, כך מגדילים אותו, והוא נעשה גדול ושולט על כל העולם. ומה זה כל העולם? הכלי שלנו זה כל העולם.

תלמיד: אז כל מדרגות ההשגה היא, עד כמה אנחנו יכולים להגדיל אותו בכלי שלנו?

כן, ודאי. ההשגה היא הרי בתוך הכלי שלנו.

שאלה: ברגע שיש חיבור עם מישהו בתוך העשירייה אז המצב ברור, אם יש התנגדות גם ברור, איך עובדים כשיש אדישות? איך אני מתבטל כלפי חבר שהוא אדיש?

אתה מתבטל אליו כדי להיכנס עימו במגע ובתוך הקשר ביניכם אחרי שהתבטלת, אתה מתחיל להשפיע עליו.

תלמיד: כלפי מה אני מתבטל כלפיו?

בזה שאתה מראה לו שגם אתה ככה, כי בכל זאת עליך להיות עימו באיזו השתוות הצורה, אחרת לא תוכל להשפיע בכלל. אבל אתה עושה זאת רק כלפי חוץ.

שאלה: אתמול עשינו פעולה מאוד מאוד גדולה וקיבלנו מזה המון כוח והמון חומרי דלק. איך אנחנו מעבירים את זה ועושים מזה נחת רוח לבורא?

תנסו. אם הייתם מחוברים וקרובים זה לזה אז בבקשה, תנסו להוציא מזה תוצאה, מה הסיכום של החיבור שלכם ואני לא אכנס לזה. כמו שאתה אומר, הייתם בחיבור מיוחד, אז תנסו מאותו חיבור להוציא מסקנות, סיכומים ופעולה. מה שלא יהיה זה יהיה יותר טוב. אבל כל פעולה, כל התוועדות, כל דבר צריך להיגמר בזה שאתם מחליטים, מה אתם עושים מהמצב הנוכחי שאתם נמצאים בו עכשיו, לפעם הבאה, למצב הבא.

בלי זה אתם לא יוצאים מישיבת חברים, לא משום דבר, אפילו מסעודה עם שירים וצחוקים. איך אתם יוצאים מזה למצב הבא, זה חייב להיות ברור. ואפילו שאין לכם החלטה מה צריך להיות במצב הבא ואיך אתם צריכים לקבל את המצב הבא, גם זה חייב להיות ברור.

תלמיד: בשכל זה ברור שכל מה שאני מחפש נמצא בחיבור. איך אני מצליח לשכנע את עצמי כדי שזה יהיה גם ברגש?

אתה לא יכול לשכנע את עצמך שזה יהיה גם ברגש, כי שכל ורגש אלה שתי מערכות שונות. לכן אם אתה רוצה שזה יהיה גם ברגש, אתה צריך להתחבר עם החברים, שהם שולטים על הרגש שלך ושם הכלי הרגשי שלך. ואם אתה רוצה להעביר מצב מרגש לשכל, אז אתה חושב בעצמך, לבד.

תלמיד: אז בהתחלה במשחק, זה עד שאני מקבל את ההשפעה שלהם?

כן ככה, לאט לאט.

תחשבו על מה שעכשיו אמרתי בכמה מילים.

קריין: קטע מספר 6.

"אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה. וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה [לפי מה שמשער בליבו]. משמיענו בזה, שכפי מה שהאדם משער בלביה [בליבו] גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו לשמש את המלך."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהעיקר זו הרגשה ואנחנו מדברים בשיעור גדלות המלך. איך מודדים הרגשה של שיעור גדלות המלך?

כמה שאתה מרגיש בלב. אין מה לעשות, אין לזה מידה. כשהלב שלך קטן - יכול להיות שהוא מלא עם המלך, וכשהלב שלך גדול, יכול להיות שהוא מלא רק בחלק קטן שבלב. לכן אין לזה שיעור, זה הכול נמדד כלפי האדם.

שאלה: אז מה הכוונה, לפי "דמשער בלביה"?

עד כמה שאדם מודד את זה בליבו.

שאלה: כן, אבל לבן זה או מלך גדול?

אני לא יכול להסביר לך, זה עניין של הרגשה. נשתדל להגיע לזה ואז יהיה לנו ברור.

(סוף השיעור)