שיעור בוקר 13.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

שוב אנחנו בנושא העיקרי שלנו "אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, איך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא, גילוי העולם הרוחני, גילוי היחס שלנו לבורא, שזה לפי החוק השתוות הצורה, חוק היסוד העיקרי שקיים במציאות כולה.

איך אנחנו מגיעים לזה? על ידי השתוות. מה זה נקרא השתוות? שרוכשים את תכונת ההשפעה, במידה שאפשר לרכוש אותה בכל מצב ומצב שנמצאים, שהבורא נותן הזדמנות. במה הוא נותן הזדמנות? בזה שנותן לנו הסתרה, ואנחנו מתייחסים להסתרה הזאת כאילו שנמצאים בגילוי.

בצורה כזאת אני מגיע למצב שאני בונה בתוכי את דמות הבורא. ולא שאני מרגיש שיש משהו מבחוץ, כי מבחוץ אי אפשר לגלות שום דבר, הבורא לא קיים ללא שמתגלה בנברא, ובנברא אנחנו יכולים לגלות אותו רק במידת כוח ההשפעה, או כוח האמונה שאנחנו בונים אותו על פני הדעת, על פני ההפרעות, שההפרעות האלה הן דווקא עוזרות לנו לבנות כוח שמעליהן.

זה כמו יש איזו צורה ואני צריך לצפות אותה במשהו, אז הצורה עצמה היא דעת, וכשאני עושה ציפוי אני בזה מגלה את תכונת הבורא, מגלה את הבורא בעצמו. זאת אומרת, ההסתרה תמיד מגיעה לנו כדי לתת לנו אפשרות לצפות אותה כאילו שאנחנו כן מגלים את הבורא, וכך אנחנו באמת מגלים אותו.

לכן אנחנו צריכים להשתדל בכל רגע ורגע במצבנו לגלות את ההזדמנות, להתייחס למציאות כאילו שזה הבורא הנסתר, ואנחנו מתייחסים אליו כאילו שהוא מגולה. ה"כאילו" האלו הם דווקא בונים בנו כלים, יכולת, לבנות בתוכנו, דווקא מתוך ההסתרה, מתוך החושך את הצורה הנכונה לגילוי, שבעצם בנו אנחנו בונים את הבורא, לכן זה נקרא "בוא וראה", שזה נקרא "ויהי שם ה׳ עליך".¹

זאת אומרת, האדם בונה על עצמו, על הרצון לקבל שלו שמסתיר את הכול, הוא בונה על הרצון לקבל שלו אותה צורה, אותו כיסוי שהוא חושב שכך צורת ההשפעה צריכה להיות. הוא בונה מעצמו את הבורא, לכן נקרא "אדם", ובצורה כזאת הוא מגלה את הבורא. במידה ובצורה שהוא משתדל להידמות לבורא במידה הזאת הוא מגלה את הבורא.

זו העבודה שלנו, זה המקצוע שלנו, וכך אנחנו צריכים לעשות. לא רק אנחנו, אלא מה שאנחנו עכשיו מגלים, שאנחנו רוצים למשוך אחרינו את כל באי העולם, כי אנחנו נמצאים בדור האחרון, ואנחנו בטוחים שעוד יבואו ויבואו הרבה אנשים, ויגלו את זה. כי הנושא הוא נושא כללי, העולם הוא גלובלי, וכולם צריכים לעזור זה לזה ולהגיע לגילוי הבורא. זה מה שקורה לנו בעולם הזה.

כל המכות האלה שאנחנו מרגישים על עצמנו, הקשר בינינו שממש עובר מקצה לקצה של העולם, כל זה מראה עד כמה אנחנו צריכים לעזור זה לזה להגיע לגילוי הבורא, והמאמצים המשותפים האלה ב"איש את רעהו יעזורו", הם יעזרו לנו בהחלט לגלות בקלות ובמהירות את הכוח העליון, למרות שהוא נמצא ממש בצורה הפוכה, במציאות ההפוכה מאיתנו.

בואו נקרא את הפסוקים שלנו ונשתדל לברר אותם ולהתקדם.

קריין: קטע הראשון, קטע מספר 47 מתוך כתבי רב"ש ג', מאמר "ג' קווים - א'".

"האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה."

(הרב"ש, מאמר 27 "ג' קוים- א")

זאת אומרת, מצד הבורא ישנה הסתרה, וההסתרה הזאת מגיעה לנו בכל מיני אופנים עד שבכלל אנחנו בעולם הזה לא מרגישים שישנה הסתרה, אלא רק הסתרה אחת שאנחנו נמצאים בה כל הזמן היא מביאה לנו את הרגשת המציאות, שאנחנו לא אומרים שזאת הסתרה, אלא מציאות שבה אנחנו חיים בעולם הזה.

ואם אנחנו מתחילים להתאמץ, שאנחנו רוצים אחרי ההסתרה הזאת, דרכה לראות את הבורא כעומד לפני המלך, ואני משתדל להרגיש, לתאר לעצמי שאני נמצא מול הבורא, וכל ההסתרה הזאת שנקראת העולם הנעלם, המעלה לפַני את כל ההפרעות, אם אני כביכול לא רוצה לראות את ההפרעות האלה, אז יוצא שאני משתדל להפריח את ההסתרה הזאת והעולם, העלמה, הוא מתחיל בעיני להסתלק, להיעלם, ואני מתחיל כביכול לגלות שאני נמצא במגע עם הבורא.

אנחנו צריכים להבין שכל המציאות שאנחנו מרגישים שגדלנו בה, בעולם הזה, ניתנה לנו כדי שאנחנו נתחיל לגלות שההסתרה הזאת היא לא מפריעה לי, היא לא מפריעה. כשאני מבריח אותה, זה לא כדי שהיא תיעלם, אלא כדי שאני אתנהג כלפי הבורא כאילו ההסתרה הזאת לא מסתלקת. זאת אומרת, שהרצון להשפיע שלי ידלג על ההפרעה הזאת ויגדל כך שאני אוכל לפרוץ דרך ההסתרה ולגלות את הבורא.

קשה לבטא את זה, אנחנו נקרא יותר ויותר פסוקים שלהם, של המורים שלנו ואז נשתדל לבנות לעצמנו דמות נכונה של הסתרה וגילוי.

שאלה: בתחילת השיעור דיברנו על ההסתרה, שצריך לפרוץ דרך ההסתרה ולגלות את הבורא. אמרת שאלה דברים שקשה לבטא מצד אחד. מצד שני, אמרת שכל העולם צריכים לדעת את זה. מה הם צריכים לדעת בכל העניין הזה? לא הבנתי מה הקשר שפתאום כל העולם צריך לדעת את זה.

דיברתי שאנחנו צריכים לגלות את הדרך לגילוי הבורא, וכשאנחנו מגלים אנחנו נמצאים כבר במצב של הדור האחרון, שאנחנו בזה גם מכינים את הדרך לכל העולם, כמו שכתוב, "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"², "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"³, ואנחנו אלה שצריכים לבצע את העבודה הזאת.

לכן קיבלנו בדור שלנו זיקה, קיבלנו משיכה לגילוי הבורא לנברא שבעולם הזה, שזה הנושא של חכמת הקבלה, ואנחנו צריכים לפרוץ דרך ההסתרה הזאת. זאת אומרת למרות ההסתרה, ההסתרה היא לא נעלמת, היא הופכת להיות דווקא למסך המקשר במקום המסך המפריד, וכך אנחנו מגלים דרך לזה לכל באי העולם.

תלמיד: אני שואל, כי אתמול נתקלתי בפוסט של איזו חברת כנסת שנראה כאילו ממש לומדת אצלנו. מדברת על ערבות הדדית, נותנת כדוגמה את הסיפור "הקודח בסירה". אז אני שואל את עצמי מה אנחנו מחדשים, מה הפטנט שלנו?

תתכתב איתה, תשאל מאיפה היא לקחה את הדוגמה הזאת, ותגיד לה שזה ממש מחכמת הקבלה, מהלימוד שלנו. אבל הדברים האלה הם כתובים. מי שלומד מקורות, שם זה מובא, ששניים נמצאים בסירה. שם מדובר על ערבות הדדית של בני האדם בחברה, שכל אחד שמזיק לחברה, הוא מזיק בחזרה לעצמו.

תלמיד: היא שומרת מסורת, זה מגיע משם, זה ברור. אני שואל מה הפטנט, הסטארט-אפ הרוחני הזה שאנחנו מביאים?

בשניים בסירה, אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לא בעבודה גשמית אלא בעבודה רוחנית לעזור זה לזה, כי שם אנחנו ממש עושים את צורת הסירה. ובלי תמיכה הדדית אנחנו לא מגיעים למטרה הרוחנית שלנו. מה שאין כן מי שלא מחזיק במטרה הרוחנית, בשבילו זה רק כדי לחזק את החברה הגשמית. כי בתמיכה אגואיסטית זה לזה, אם אנחנו בכל זאת מתחשבים שנמצאים בסירה מאין ברירה וצריכים להתחשב זה בזה, אנחנו יכולים להתקדם בעולם הגשמי.

שאלה: כתוב בקטע שבשביל ללכת בקו ימין צריך לעשות מעשים טובים. מה זה מעשה טוב? האם יש מעשה רע, מעשה טוב, איך אני מבחין?

מעשה טוב זה מעשה של השפעה. מעשה רע זה מעשה של קבלה. מה לא מובן? ההבדל אצלנו זה בכוונה. אם אני מתכוון לטובת הזולת או לטובת הבורא שעומד אחרי הזולת, זה מעשה טוב. אם אני מתכוון לטובת עצמי ולא לוקח בחשבון את טובת הזולת והבורא, זה מעשה רע כי זה מרחיק אותי מהמטרה. אולי נעים לי ברגע זה, אבל בסך הכול אני מתרחק מהאמת, ממטרת חיי.

שאלה: הוא כותב בקטע שקו ימין הוא המכריע בין שני הקווים בכך שהוא מעדיף את הימין. מה זה נקרא שקו אמצעי נותן העדפה לימין?

אני תמיד רוצה לכסות כוח קבלה בכוח השפעה, שכוח ההשפעה יכסה את הקבלה. זה נקרא ש"אני מעדיף ימין על שמאל".

תלמיד: איך אנחנו זוכים לעשות את זה לפָּנים של המדרגה, כמו שהוא כותב כאן בהמשך?

כך אני עושה. בכל דבר ודבר אני מעדיף ללכת בכוח השפעה, אבל אני לא מוחק את כוח הקבלה, אני לוקח אותו בחשבון שהשפעה היא תהיה למעלה מכוח הקבלה, מכסה אותה, מצפה אותה. זאת אומרת זה שאני רואה לפניי עולם, אני רוצה לראות את הבורא דרך העולם, אז אני צריך תמיד ללכת עם כוח השפעה ולגלות לגלות בעולם את פעולות הבורא שהוא המשפיע. הוא בורא את העולם, הוא עושה את העלמה, ואם אני כך מגיע לעולם, אני מגלה אחריו בורא.

אנחנו צריכים אולי לקרוא כמה מאמרים קטנים, שלמים מ"שמעתי". אני ממליץ על מאמר ח' משמעתי, "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א". זה מה שהחבר שאל עכשיו, מה זה כוח ההשפעה על פני כוח קבלה. בואו נקרא.

קריין: אנחנו קוראים בחלק "מאמרי שמעתי", ב"כתבי בעל הסולם" עמוד 523, מאמר ח' ב"שמעתי", "מהו הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א":

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

שאלה: מתי שאנחנו מרגישים כבדות ועצבות, זה מצב טוב שנותן לנו את האפשרות להתאמץ ולעלות מעל הדעת.

נכון. זה סימן שאנחנו יכולים להתגבר על ההסתרה. כל הסתרה והסתרה שאנחנו מרגישים, שאני רוצה לגלות את הבורא ולא יכול, שאני מבין שיש לפניי בורא, יש לי עסק עם הבורא אבל אני לא מרגיש אותו, לא מגלה אותו, אז ההסתרה הזאת שנמצאת ביני לבינו היא בדיוק אותה הסתרה שאני יכול להתגבר עליה באמונה למעלה מהדעת. ואז אני צריך להתנהג כך שכאילו הבורא מגולה. למה? כי זה שההסתרה עכשיו נמצאת בינינו, זה נותן לי הזדמנות לשמור על הכלים דקבלה שלי שלא מסוגלים להיות בעל מנת להשפיע, ולכן הם נמצאים בהסתרה, מצד אחד. ומצידי אני יכול דווקא להתייחס לבורא בזה שאני רוצה לעשות את זה לטובתו, במה שאני מסוגל.

אני לא מסוגל לפרוץ את ההסתרה הזאת, אז אני עם ההסתרה הזאת מתייחס לבורא בכל לב ונפש. אני בטוח שזה בא ממנו, כולל ההסתרה, כולל כל הדברים האלה, בא ממנו, ואני עם לב ונפש נדבק אליו, דבוק בו. בצורה כזאת אם אני משתדל לעשות עוד פעם ועוד פעם, זה מגיע למצב שלמרות ההסתרה אני מתחיל לגלות את הבורא למעלה מההסתרה, בכוח ההשפעה שלי, בכוח האהבה שלי, בלמעלה מההסתרה. וההסתרה נשארת כצמצום, מסך, ואני בניתי כאן יחס של אור חוזר.

תלמיד: זה מדהים מה שאתה אומר מתחילת השיעור.

נכנסתי מדי?

תלמיד: רק תמשיך.

אני חייב לעבוד על החברים ולנענע אותנו, את כולנו, כי אנחנו נמצאים בכניסה לזה. המדרגה הראשונה הזאת, המגע הראשון עם למעלה מהדעת זה דבר הכי קשה והכי חשוב. אין יותר קשה מזה, זו לידה, לידת האדם בעולם הרוחני.

שאלה: יש מצבים של מדבר והכבדות, אבל אפשר להמשיך. ויש לפעמים שכשהמצב הזה נוחת עליך, אתה פשוט רוצה להיעלם מהמציאות.

מצוין, יפה מאוד. כי להיעלם מהמציאות זו כבר התחלה טובה לרוחניות.

תלמיד: אבל כמה פעמים שהמצבים האלה באו אתה מבין שזה יחזור וישתחרר, אבל באותו רגע אתה לא מצליח להתגבר.

נכון. אז מה אתה שואל?

תלמיד: איך עובדים ומה היתרון עם המצב הזה?

מה יש לך לעשות במצב כזה?

תלמיד: להתפלל כנראה.

אם אתה יכול. ואם לא, אז פשוט להיות אפס, להקטין את עצמך, להרכין את הראש מעל כל הגלים שעוברים עליך, לדמות את עצמך כאילו שאתה נמצא בתוך הרחם, בתוך הבורא, שכך אתה הולך לגדול, כמו טיפת זרע בתוך הרחם. זה המצב. דווקא יפה מאוד. מה יכול להיות יותר בטוח, יותר טוב, אם אתה עושה כך על עצמך?

תלמיד: אבל הבורא כביכול נותן מקום לעבודה ואתה פשוט מגיע לכישלון שלם כזה.

זה לא כישלון, זה כדי ללמוד. כל הדברים, כל המצבים האלה הם כדי ללמוד מכל אחד, מכל מצב.

שאלה: התפיסה של התהליך הזה מאוד קשה כמו שאמרת, האם אפשר לקבל דוגמה מתחום של המדע?

לא, חס ושלום. לא, בשום צורה, לא ממדע ולא מכלום, מקסימום מה שיש לך זה מה שהם נותנים דוגמאות, שניים נמצאים בסירה, דברים כאלה. אין דוגמאות ממדע ומכלום, אין לנו דוגמאות כאלה בטכניקה, שום דבר, מה שנקרא למעלה מהדעת. גמרנו עם זה, אין, אפילו לא לחפש.

שאלה: אני שואל על התרשלות. אנחנו בתקופת ההכנה מחוסרי הכרה, לָמה הוא קורא לזה התרשלות?

התרשלות מפני שאנחנו עבריינים. יש לנו אפשרות לחזק זה את זה ואנחנו לא משתמשים בזה. "איש את רעהו יעזורו", זה מה שחייב להיות ואנחנו לא מצליחים בזה מספיק, לכן אנחנו מתרשלים.

תלמיד: שולחים לנו הסתר ב'?

אני לא יודע הסתר ב' או הסתר א', וגם לא אכפת לי. אני יודע רק דבר אחד, יש הכבדה, ואת ההכבדה הזאת אנחנו יכולים לעבור אם אנחנו מחזיקים זה בזה, והדברים האלה עדיין לא פועלים, זה הכול. ואל תגיד לי הסתר ב', הסתר א', כאילו שאתה כבר מכיר ומשתמש בהם, שאתה נמצא בהם, זה רק מבלבל אותך.

שאלה: מה זה נקרא להחזיק אחד בשני? זה כאילו לפעמים..

לחזק אחד את השני, פשוט מאוד. אתם שוב צריכים לקרוא מאמרים על החברה, אין מה לעשות, אבל צריכים להחזיק זה את זה. וכשאני נופל אני צריך בכל זאת לדעת שאני בזה עושה חור בסירה המשותפת שלנו.

שאלה: הבורא נהנה מכל דבר שאנחנו עושים, מכל דבר שקורה איתנו?

הבורא נהנה מכל דבר שאנחנו עושים, כל אחד עבור האחרים.

תלמיד: בקטע שקראנו כתוב, שהאדם צריך להאמין שהבורא נהנה מהעבודה שלו.

אז איפה העבודה שלנו? רק כדי לחזק זה את זה, שאנחנו נחזיק את עצמנו למעלה מהדעת.

שאלה: לָמה אני מוותר על גילוי הבורא, כאילו לא חשוב לי לגלות את הבורא, אלא אני מתרכז רק בלתת כוח לחברים, האם יש בזה אור מקיף?

תגיד לי בבקשה, איך אתה יכול לראות את הבורא, איך אתה יכול לראות את המציאות? איך עכשיו אתה רואה את המציאות? איך עכשיו אתה הולך לגלות את הבורא או לגלות את המציאות שאתה נמצא בה? איפה אתה מגלה את המציאות? גם עכשיו אתה מגלה את המציאות בתוכך.

כמו שאומר לנו בעל הסולם, יש לנו במוח מכונה פוטוגרפית, זה כתוב ב"מבוא לספר הזוהר". ולכן, אמנם כל המציאות נמצאת בתוכנו, מה זה בתוכנו? ברצון שלנו, אני זה רצון, ובתוך הרצון הזה אני מצייר איזה מציאות מתכונות שלי, כוונות שלי. ואז המציאות הזאת, שאני מצייר בתוך הרצון שלי, והרצון שלי מורכב מתרי"ג רצונות, כל מיני השפעות, אז הרצון הזה שאני חי בו, אני בתוך הרצון הזה רואה את הצורה שנקראת "עולם", ונראה לי שהעולם הזה נמצא לפַנַי, סביבי, שאני נמצא בתוך העולם.

אבל אומרים מקובלים שזה שקר, שאנחנו לא נמצאים בשום עולם, אלא כך נראה לנו, ובאמת אנחנו נמצאים רק בתוך הרצון שלנו.

מאיפה הם מגלים את זה שזה כך, שזה ממש הפוך ממה שאני רואה בעיניים שלי? הם אומרים, לכן כתוב "עיניים להם ולא יראו". אז איך אני יכול לראות את האמת איפה אני נמצא? הם אומרים, אתה נמצא בתוך הרצון שלך, ואף פעם אתה לא יוצא מהרצון, רק שהרצון שלך עכשיו הוא רצון אגואיסטי, ומה שאתה רואה בו זה נקרא "העולם הזה". ואתה יכול לשנות את הרצון האגואיסטי הזה ולהתחיל להרכיב ממנו יחס אחר, לא על מנת לעצמך, על מנת לקבל, אלא בעל מנת להשפיע לזולת, דרך זולת, דרך חברים, לבורא, ואז אתה תראה עוד מציאות נוספת שנקראת "מציאות עליונה", וכך אתה תגלה את העולם העליון.

ואז תראה שאתה נמצא בשני עולמות, מהו האמת ומהו השקר, אתה יכול להתקיים בעולם ההשפעה וגם להתקיים בעולם הקבלה, כמו כולם. כמו שיש בעולם שלנו כמה מקובלים, אני הייתי ליד אחד מהם, הוא היה בשני העולמות, אז דיבר עם אנשים האלו במישור העולם הזה, ועם אנשים אחרים, שהיה אפשר איתם לדבר, במישור של עולם העליון, אבל זה הכול נמצא בתוך האדם. לכן אנחנו צריכים לתאר לעצמנו מצב שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, ואנחנו צריכים לגלות יחס נכון אליו.

על זה מדובר שהבורא עושה צל ומסתיר את עצמו מאיתנו, ואנחנו צריכים למרות זאת להשתדל במאמצים לגלות אותו. לבקש ממנו, להשתדל בעצמנו, לראות שלא יכולים, לבכות ולבקש שיפתח לנו אפשרות לראות אותו, לזהות אותו, וכך מתקרבים.

שאלה: הסתרת הבורא מביאה לאדם סבל, וכשהגילוי מגיע אפשר לא להבחן בו, איך להמשיך את התפילה מבלי לראות תוצאה ממנה, מאיפה לקחת כוחות לזה?

כוח אפשר לקבל רק מהחברים, שאנחנו מסתכלים אחד על השני, "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו נתקדם,

שאלה: את מי אני מצדיק, את הרצון שלי לקבל שהוא כזה או את הבורא שהוא פועל עלי בדרכים כאלה?

אנחנו צריכים להצדיק את הבורא שעשה מציאות, וכל רגע ורגע מייצב את המציאות בצורה הכי טובה להתקדמות שלנו למטרת הבריאה.

שאלה: המצב הנמוך ביותר הוא הכרחי? האם המעגל הזה חייב לקרות שוב ושוב או שזה תלוי בנו?

כל פעם אתה מרגיש שאתה נופל עוד יותר למטה מקודם.

שאלה: איך במשך היום לא להתנתק מעבודה בבניית האמונה מעל הדעת, ולא ליפול למצב של חוסר הכרה?

אם חברים יקשיבו אליך אז אתה לא תיפול. אם לא יקשיבו אליך, בטוח שתיפול. ומתי תתעורר, זאת שאלה הגדולה. יכול להיות שלא תתעורר בכלל.

שאלה: האם מותר לבקש שיסלקו אותי מהדרך כדי לשכוח לגמרי מהכל?

בשביל מה לבקש? אל תעשה שום דבר וככה תצא.

תלמיד: אי אפשר, תמיד יש מחשבות,

בסדר, אז תבקש, אבל תבקש חזק. תגיע לבורא בבקשה ממש חזקה, "אני רוצה שאתה תעזוב אותי, ואני מוחק את כול מה שעברתי, ואני חותך איתך, חותך כל דבר ודבר שיש לי בינינו, נעשה הסכם, אתה לא שייך לי, אני לא שייך לך. אני רוצה להיות בהמה פשוטה כמו כולם". רק כמו כולם אני לא חושב שזה הגדרה נכונה.

תסדר, תכתוב סיפור מה אתה רוצה להיות, ותראה אחרי שאתה מייצב יצירה כזאת, שיש לך באמת טענות, ראיית העולם, ואת עצמך בעולם שאתה רוצה בצורה כזאת להתקיים, ללא שום קשר להתקדם לבורא, ללא שום קשר עימו, ללא שום קשר עם החברים, שאין לך דבר כזה בכלל, חתוך מהכול.

אתה רוצה להיות פשוט בהמה בעולם הזה, ליהנות מהחיים האלו מאוכל, מין, משפחה, קצת כסף, כבוד, מושכלות. אז כסף, כבוד, מושכלות זה כבר יוצא עכשיו בדורנו, לא יהיה בזה שום אפשרות ליהנות. לא שאין בזה תענוגים, לא תהיה אפשרות ליהנות, זה ככה כדי לנענע את האדם. אוכל, מין, משפחה, אתה עוד תראה מה יקרה לזה. וגם שאלה: מה יישאר בכלל מכל התענוגים האפשריים שיש לנו בעולם הזה.

היינו בעולם שהיינו יכולים ליהנות במשהו לפחות מכל המקורות האלה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, איכשהו כן. תראה איך משך דור אחד, אפילו לא דור, עשר השנים הקרובות, עד כמה שכל הדברים האלה נעלמים והעולם נעשה נטול תענוג. כל הבהמיות פשוטה כזאת, רק לשם קיום בלבד, לא יותר ולא פחות, לא ליהנות, רק לא לסבול. כל הדברים האלה נעשים כאלה אפורים. תצייר את זה יפה, תבקש מהבורא. ואנחנו נדבר על זה גם, יפה.

שאלה: מה זה אומר שאני מתגבר על ההסתרה ברגע הזה, במה זה מתבטא?

אני מתגבר על ההסתרה, זה נקרא שאני נמצא עם הבורא באותה מידת קשר כאילו שאין הסתרה. זאת אומרת האמונה מקשרת אותי ליחס, לפעולות, למעשים, כך שכביכול ההסתרה לא קיימת. זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר".

שאלה: במאמר הזה יש התייחסות רק ליחס בין אדם לבין הבורא. האם יש איזה מאמר של רב"ש שיכול לקשר את המאמר הזה לעבודה שלנו היום, יותר לעבודה עם החברים בעשירייה?

כן, אבל העבודה עם החברים בעשירייה צריכה לצאת מהיחס שלנו לבורא. אלא בשביל מה אני ניגש לחברים ומתחיל איזשהן פעולות? רק מפני שאני רוצה לגלות את היחסים שלי עם הבורא, להגדיל אותם, לחברם.

שאלה: מה זה החומר הזה שנקרא רוחניות, ממה הוא עשוי?

זה השפעה. מה זה השפעה אנחנו לא יודעים, לכן אנחנו לא רוחניים, אנחנו בהמות, זאת אומרת בדרגת דומם, צומח, חי, אנחנו בדרגת חי. אבל יש בנו נטייה להיות אדם, הדומה לבורא מתוך נקודת רצון אחת שנקראת נקודה שבלב.

הנטייה להיות דומה לבורא כדי להשפיע ממש, שאני מנתק את עצמי מהרצון שלי ומשאיר בי רק יכולת לבצע פעולות, והפעולות האלה מאורגנות על ידי הרצון של הזולת, שאני אהיה כמו מכונה, אבל כמו מכונה עם כל הלב, עם כל המוח, עם הכל, כדי למלא את רצון הזולת, זה נקרא השפעה. ומי שכך עושה, הוא נקרא "אדם".

שאלה: אמרת שההסתרה לא נעלמת, אלא שאנחנו עוברים דרך ההסתרה, כאילו שאנחנו בונים מציאות חדשה מעל הקיימת כרגע.

נכון.

תלמיד: האם אני עושה את זה באמצעות תפילה?

בעיקר זה על ידי תפילה. אנחנו בונים יחס השפעה לבורא, נמצאים, נכנסים לקשר עימו, בעיקר על ידי התפילה. אבל את התפילה צריכים לבנות. מה אני עכשיו, לאן ולמה אני צריך להגיע, איך אני מתאר לעצמי את הדברים האלה, איך אני פונה לבורא, זאת אומרת אני חייב להיות בהרגשה שיש בו מה שאני מבקש, וכן הלאה. זאת אומרת, איך אני מגיע לבורא בצורה כזאת שבטוח הוא יכול לעזור לי, שיש לו לב טוב, שיש לו יכולת להתגבר. עם כל הדברים האלה, אני צריך לסדר את היחסים בינינו.

אחרת איך תבקש? אתה לא יכול לגשת ברחוב לבן אדם זר ולבקש, אתה צריך לבקש ממישהו שאתה יודע שיש לו את מה שאתה מבקש, ויש לו רצון לתת לך, והוא אפילו מאוד רוצה לתת לך, רק בכל זאת הוא צריך את הרצון שלך, שאתה תרצה את מה שיש לו. על ידי מה אתה מעורר את הרצון שלו? על ידי הבקשה שלך.

אם הבקשה שלך היא באמת נכונה, שאתה מבקש דבר נכון ומבקש אותו בצורה נכונה, שאתה יודע מה אתה מבקש, ועוד כל מיני כאלה תנאים, אז אתה תקבל. הבורא לא מסתיר שום דבר, רק אתה צריך להתאים את המפתח שלך למנעול שלו.

שאלה: אמרת שכשאין כוח להתפלל, ואני אפילו לא יכול לחשוב על זה, שזה חסד מלמעלה, כשניתנת לך הזדמנות שוב להתפלל. ואתה אמרת שצריך להשפיל את עצמו, להוריד את עצמו, כמו ברחם?

ודאי שכך, למה לא? אם אתה מסוגל. אבל אם לא, אם יש לך הסתרה כזאת שאתה פשוט לא יכול לעשות כלום, אז תחכה. זאת אומרת תתקדם כמה שאפשר יותר לתוך הקבוצה, תיכנס בין החברים, תסתתר שם ותחכה. כמו תינוק שניכנס בין הידיים של הגדול. ההסתרה הזאת, הדבקות הזאת בקבוצה, בזמן שאין לך ואתה נמצא בחוסר אונים, זה יעזור.

אני מאוד שמח שיש לנו יותר ויותר בירורים, בירורים מהותיים כאלה. יפה, אני שמח מההתקדמות שלכם.

שאלה: כשאנחנו עובדים דרך ההסתרה ומקבלים אותה, ורוצים לעבוד דווקא דרכה, האם זה נקרא לעבוד עם מסך?

כן, העבודה דרך הסתרה זה עם מסך.

שאלה: כשאדם מגיע למצב של הסתרה כזאת וחושך כזה שהוא לא יכול לעשות כלום, אפילו להתפלל הוא לא יכול.

יפה.

תלמיד: במצב כזה אם הוא אומר שלפחות הוא יעזור לחברים, זה כל מה שהוא יכול להציע, האם זה כדאי?

כן, אין יותר מזה, זה המצב הכי טוב. אתה לא טועה, אין לך במה לטעות. זרקו אותך לרצפה, ואתה קיים ממש במצב כזה שאין יותר לאן ליפול, ואתה יכול להידבק לחברים במצב כזה, ומה שהם רוצים אתה עוזר להם בהכל, מצוין. שימוש הכי טוב.

שאלה: האם צל זה הסתרה?

צל זה הסתרה. או מסך, או הסתרה, תלוי ממי ואיך. יש הרבה צללים.

תלמיד: הוא אמר שיש ''צל לקדושה'', וצל ל''סטרא אחרא''. לסטרא אחרא אני מבין שיש צל, זה הסתרה, אבל מה בקדושה? מה ההבדל בין שניהם בעבודה?

בטח שהבורא עושה צל. הבורא עושה צל, הבורא עושה מסך, הבורא עושה לבושים כמו לאדם הראשון. אלה הכול הסתרות. בלי זה הרצון לקבל לא יכול להתקיים מול הבורא.

תלמיד: וכשהוא מקבל את ההסתרות והייסורים, יעשה את התרופה הידועה, להרבות בתפילה.

תפילה. כן.

תלמיד: האם להרבות בתפילה מוציא אותי מההסתרות?

למה אתה רוצה לצאת מההסתרה?

תלמיד: לא טוב לי לחיות בהסתרה, רק בחושך?

לא, זה לא חושך. הדרך הרוחנית היא שלמרות ההסתרה אני עובד למעלה מהסתרה. ההסתרה רק מכסה את דעתי, את הדעת שלי, כלים דקבלה, אבל אני הולך לעבוד למעלה מהם בעל מנת להשפיע. ולכן הסתרה שבאה, שהיא תבוא. אני מברך על הרע כמו על הטוב, על כל דבר ודבר. העובדים את השם בלילות, בטח, למה שלא?

תלמיד: למה זה צריך להיות כך?

כי אני לא רוצה להאיר לרצון לקבל שלי אלא רק לרצון להשפיע.

תלמיד: ואם אין הסתרה?

אם אין הסתרה, זה לא טוב, אין לי אפשרות אז לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר.

אם אתה מבין, זה כבר מצב מצוין, אז באמת אני שמח, עשית לי טובה ממש.

שאלה: ההסתרה נראית כמו מצב רגיל לעבודה, ואילו הסתר כפול נראה כמו עבודה לא טובה בהסתר רגיל. האם אפשר להימנע מהסתר כפול או שזה בסדר שהם הולכים ראשון וכפול?

אני לא דן את המצבים האלה האם הם טובים, רעים, שאני צריך לברוח מהם או לא, אני לא דן את הדברים האלה, זה לא יחס טוב, זה אגואיסטי שאני רוצה להיות בזה או לא רוצה להיות בזה. אני רוצה לעבור את כל המצבים האלה באמונה שהם באים כולם מלמעלה מהבורא ש"אין עוד מלבדו", ואני רק רוצה להיות מוכן לעבור אותם בצורה נכונה. מה זה בצורה נכונה? שאני עושה לו בזה נחת רוח. בכל מצב ומצב שאני מקבל, אני מקבל ממנו, ועל כל מצב ומצב אני מתגבר, זאת אומרת מגיב בצורה כזאת שהוא נהנה.

תלמיד: במאמר כתוב שאני בהסתר רגיל לא השקעתי מספיק מאמצים וקיבלתי עונש על החטא, על זה שלא התפללתי נכון, לא התפללתי איכותית לבורא, וקיבלתי הסתר כפול. אבל מצד שני מה שמתגלה, מתגלה, לא יכולתי להימנע מזה.

כל מה שקורה זה רק בדרך התיקון. למדנו גם שהקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא. ולכן אתה צריך בכל זאת לקבל את ההסתרה בצורה כזאת שמגיעה הסתרה, יפה מאוד, עכשיו אני צריך לעבוד בהסתרה, מתוכה. מה זה מתוכה? כאילו שהבורא מגולה.

ההסתרה היא צריכה לעשות לי משהו? כן, רק לתת לי אפשרות להתגבר עוד יותר כדי לשמוח, להיות שמח, כדי לעשות פעולות של חיבור, כדי להתפלל לבורא אפילו שאני נמצא בהסתר כפול שאין לי למי להתפלל. אני צריך לראות בכל הדברים האלה כהזמנה לעבודה. זה כמו שאתה מגיע בדרך בכביש ויש לפניך עליה. אז אתה מעביר את הילוכים שלך מהילוך שלישי לשני, משני לראשון, נניח שקשה לך לעלות, זה הכול. אבל את העלייה הזאת הבורא קובע ואתה צריך רק בהתאם לזה לראות איך להתקדם.

העיקר לא לאבד את הקשר. ולא לאבד את הקשר זה קודם כל, אפילו שאתה נמצא באאוט, אין לך שום דבר עם הבורא. אבל יש לך קבוצה, אתה נמצא בעולם הזה, אתה רק מכיר את הפרצופים האלה, לפחות תבוא אליהם ותדבר איתם, תפתח את המחשב תיכנס איתם לאיזו שיחה. יש תמיד אפשרות, אל תגידו שלא. מקסימום אתה נכנס לארכיון שלנו ולוקח משם איזה מאמר מ"שמעתי", קדימה.

תלמיד: בינתיים אין לנו כזאת חלוקה ברורה, בשבילנו לפחות, בין הסתר רגיל להסתר כפול?

אין, בגלל שאתם עדיין לא נמצאים בהבחנות האלו. ברגע שנתעלה עוד קצת, אז יהיה הבדל בין כל דרגות ההסתרה. בדרגות האלה יהיה לך מאה עשרים וחמש מדרגות, עולמות, עולם ממילה "העלמה", "העלם", הסתרה. בתוך הסתרות האלה יהיו לך את כל המדרגות. שבהן אתה מתגבר על ההסתרה, אתה עולה מדרגה לדרגה, מספירה לספירה, מעולם לעולם, עד שמגיע לאין סוף. מה זה אין סוף? אין לך כלום בכל הכלי דאין סוף שלך ואתה לא צריך את זה. אתה פועל כאילו שאתה מלא, ועוד יותר מזה. כך אתה בונה את כלי דהשפעה שלך.

שאלה: אמרת לנו שהטבע מראה לנו דרך הווירוס שהזמן של הרצונות הבהמיים שלנו מתחיל להסתיים. מה הפחד המרכזי, העיקרי שלא נותן לי להתקשר ולהיות אדם אחד, ולתת ללא הפסקה?

אין לך מספיק קנאה, קנאה באחרים. אתה יכול להסתפק במה שיש לך. אם היתה לך יותר קנאה, אש קנאה, היית מתגבר על המרחק בינך לחברים, והיית מתחבר איתם יחד ללא שום הגבלות. חסרה קנאה.

שאלה: במצבים האלה שאני רץ לעשירייה, לחברים שלי, כדי להיות בקשר עם הבורא, תמיד יש לי את ההרגשה שאני מנצל את החברים שלי, שאני כאילו מנצל אותם. מה זה ההרגשה הזאת?

אז מה? מה רע בזה שאתה מנצל אותם, אלא בשביל מה הם קיימים? כתוב "כל העולם נברא לשמשני", לשמש אותי, "ואני לשמש את הבורא", את קוני, אז כל העולם נברא בשבילי. ועוד יותר מזה. מי זה כל העולם? מה זה כל העולם? זה הכול כלי שלי, הם נמצאים בי. לפי תפיסת המציאות הכול נמצא בי, אני צריך לאחד אותם, אני צריך לסדר אותם, את כולם, את כל מיליארדי האנשים, את כל הנשמות. כל מה שאני מסוגל לגלות בתוך המוחא וליבא שלי, זה הכול אני. אני אדם הראשון, מתוך הנקודה שלי, ואז את כל זה אני מביא לבורא כדי להתחבר עמו.

תלמיד: אז זה נקרא לקרב את כל העולם לגילוי הבורא?

כן, כך אני מקרב את כל העולם. על ידי זה שאני משפיע, שאני מפיץ את חכמת הקבלה, אני מסביר על התיקון, ואחר כך אני מטפל בהם, אני מזרז אותם. כל אחד מאיתנו, דרך הנקודה שבלב שלו, מקשר את כל הנשמות לבורא. רק אני יודע לקשר דרך הנקודה האישית שלי, היא כמו תעודת הזהות שלי, את כל העולם לבורא. לך יש נקודה משלך, לו יש נקודה משלו, וככה כולנו עושים.

שאלה: נראה שככל שאנחנו מתקדמים בדרך, אנחנו צריכים יותר ויותר סבלנות של ברזל. מהניסיון שלך איך רוכשים סבלנות של ברזל?

רק על ידי עבודה משותפת עם החברים, ב"איש את רעהו יעזורו", שום דבר חוץ מזה. ולפחד, לפחד שהבורא יזרוק אותך ואז אתה תהיה כמו כל אלו שברחוב.

תלמיד: אמרת בזמנו שכל בעיה שיש צריך לזכור שרק החברים יכולים לעזור.

כן.

תלמיד: אז כשמקבלים הפרעה, יכול להיות שאפשר להגיד שהפרעה זה משהו שמפריע לי להיות בקשר עם החברים?

אנחנו צריכים כך לבדוק כל הפרעה והפרעה, רק איך היא פועלת בקשר לחברים.

תלמיד: אנחנו פשוט כל הזמן שומעים שחברים בזמן ההפרעה מתפנים. הם כאילו צריכים להתרכז בהפרעה, אין להם זמן להיות עם החברים, וזה נשמע כאילו שהם עושים טעות.

לא הבנתי.

תלמיד: אם מגיעה לי הפרעה, אני אומר לחברים "חברים יקרים יש לי עכשיו בעיה, אין לי זמן להיות בקשר איתכם, אני צריך לטפל בבעיה"

ההפך, אם הבעיה היא לא גשמית לגמרי, חס ושלום, נגיד שמישהו מבני ביתך דורש טיפול, או משהו. אבל סתם כך? אני לא מבין למה אתה צריך להתנתק מהחברה, אני לא רואה לכך סיבה. רק אם יש לך איזו בעיה גשמית, ואתה חייב לטפל בה בצורה גשמית בלבד, וגם כאן החברים יכולים לעזור, וטוב אם תבקש מהם עזרה.

תלמיד: איך דווקא קשר חזק יותר עם החברים, יכול להוציא אותי אפילו מההפרעה? האם אפשר להגיד דבר כזה?

ודאי שכן. כל הפרעה באה רק כדי שאתה תרפא אותה על ידי הקשר בעשירייה. כל הפרעה והפרעה. עד כמה שזה יכול להישמע רחוק, ולא, וזה ממש מפריע, וזו ממש הפרעה, אתה רואה שבמה שהקדוש ברוך הוא מכה, הוא מרפא.

תלמיד: אז באותו רגע שחבר פונה לעשירייה ואומר להם "חברים אני עכשיו לא יכול להתחבר לשיעור, יש לי תינוק בוכה" או משהו כזה, האם עליהם לקבל את זה, להסכים ולתמוך, או שבהזדמנות ראשונה להזכיר לו שזו בדיוק הנקודה ההפוכה?

למה לא ? תגלו באיזה מצב הוא נמצא, תצטערו בצער שלו, גם זאת עזרה. תתפללו עבורו שיתפנה מהתינוק שלו, וכך נגלה שבכל אחד מאיתנו יש תינוק שבוכה ודורש תשומת לב.

שאלה: אפשר להגיד שאמונה מעל הדעת זה להסכים עם ההסתרה?

בדרך. אם אני משתדל להסכים בכל דבר עם העשירייה זה מאוד מאוד עוזר לי להגיע לאמונה למעלה מהדעת. ודאי שמתוך זה יבואו עוד פניה לבורא, ובקשה שאני כך אוכל להתכלל איתם. אבל זה באמת דרך. איך בעולם הזה אנחנו יכולים בכל זאת להתקרב לאמונה למעלה מהדעת? דרך החברה, בהסכמה איתם, בכמה שאני משתדל להתעלות אליהם, אני בזה מתקדם לכוח האמונה.

שאלה: אני מרגיש שבכל מה שאני מבקש יש צל אגואיסטי. לכן אני לא רוצה להישאר ברצונות שלי. האם נכון לבקש מהבורא שיחליף את הרצונות שלי ברצונות שלו?

תבקש, כן.

תלמיד: זו תפילה נכונה?

תבקש. אין לי מה להגיד.

שאלה: מצד אחד יש רצון להתקדם, מצד שני, אנחנו מבינים שכל המצבים שניתנים לנו, הם הטובים ביותר, הבורא יודע מה טוב לנו. ויוצא ששום דבר לא תלוי בנו, ונשאר רק פחד שיזרקו אותך, חוץ מזה כלום. אפילו ההשתוקקות, השאיפות, הן מהבורא.

הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים. הפחד שאתה לא יכול להגיע לעשות נחת רוח לבורא.

שאלה: בפורום שלנו, באמת, יש אהבת חברים, אני מרגיש את זה. אפילו חבר מבחוץ שלומד קבלה, ואני פוגש אותו, אני מרגיש את האהבה. אבל ב-99 אחוז אני לא מרגיש אהבה. מה אני צריך לעשות בדבר כזה?

אתה צריך להגיע למצב שאתה מקרב אותם לבורא, ובדרך גם הם ירכשו את תכונת האהבה, בדרך, הם יקבלו חינוך.

שאלה: יש הסתרות שחוזרות על עצמן, ובאו על בטוח ללמד אותי משהו. אבל אני שנים לא מבין מה בדיוק רוצים ממני, מה בדיוק אני צריך להבין, מה לעשות?

מאוד פשוט. תתחבר עם החברים, ושם בחיבור ביניכם, אתם, כל אחד, וכולם יחד תמצאו את השאלות והתשובות. הכול תמצאו. רק בתוך חיבור ביניכם, כי שם במרכז החיבור ביניכם נמצא הבורא. אם יש לך שאלה, תתעמק בתוך החיבור שלכם, ותמצא תשובה. אין למי לפנות? תתעמק בתוך החיבור שלכם, ותגלה שיש למי לפנות. ככה זה. דבר פשוט, רק לא לעזוב את זה.

שאלה: כתוב אדם מסכים להנהגת הבורא, כלומר איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש מציאות ה' בעת עבודתו. אם כך על מה האדם צריך להתפלל, מה זה אומר להתפלל לה', שיקרב אותו, בזמן שהוא מוכן להיות בהסתר?

התקרבות לבורא זה לא נקרא שהוא מבקש מהבורא שיתגלה. עם זה לא פונים לבורא. להתקרב לבורא זה נקרא שאני רוצה להיות בהשפעה כמוהו. אם אני הולך לרכוש את תכונת ההשפעה, אני לא מבקש גילוי, אני מבקש מסך, כוח התנגדות, כוח התגברות.

שאלה: מה יותר גרוע, כשהבורא לוחץ עלי, מבטל אותי, הופך אותי לאפס, או שהוא עוזב אותי, ונותן לי לחיות בשקט כמו בהמה?

יותר טוב שהבורא מעניש אותי, לוחץ עלי. על זה כתוב, כל אשר אוהב ה' יוכיח. על אלו שהבורא רוצה לקדם, הוא לוחץ בכל מיני צורות. לכן אל תפחד, תמשיך, ורק תבין שהבורא רוצה אותך.

.

קריין: אות ל"ד מתוך "מבוא לספר הזוהר".

אות ל"ד

"ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו." מתוך מבוא לספר הזוהר אות ל"ד.

אתם מבינים מה קורה? אנחנו מרגישים את כל הכלי השלם דאדם הראשון, את כולו. אנחנו נמצאים בו. הכלי הזה נמצא בתפיסה שלי, במוח שלי. ואז כמה שאני עובד עם הכלי הזה, כדי לחבר את כל החלקים יחד, אחרי השבירה, כך אני אראה את המציאות. כי אני רואה מציאות, והמציאות היא הכלי שכולו עגול, הכול אבל שבור. כל הקשרים שבין כל החלקים, הכול שבור. למיליוני, ומיליארדי ספירות, פרטיות, פרטיות, דפרטיות, הכול שבור, כל הקשרים שבורים, ולא נמצאים בקשר הנכון ביניהם.

מה הבורא עשה כדי שאנחנו נוכל לגשת לעניין הזה ולתקן? הרי אנחנו לא נמצאים ברוחניות, אנחנו לא באמת מרגישים שהקשרים האלה בינינו נמצאים בניתוק. לכן נברא העולם הזה, מחוצה לרוחניות, מחוצה לאמת, זה עולם השקר, הוא לא קיים, הוא קיים רק כדי להדגים לנו, לתת לנו הדגמה, דוגמה, מה הכלי השבור. וכשמתוך זה אנחנו מתוך רואים לפנינו את העולם שבור, ממנו נתחיל לגשת נכון לעולם הרוחני הפנימי השבור שלנו.

לכן מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים להתקרב בינינו בעולם הזה, ולראות איך הקשרים האלה שאנחנו קושרים בעולם הזה, מביאים אותנו לקשרים הנכונים בתוך המציאות הפנימית שלנו, בהרגשה שלנו. איך מהגשמיות, מהקשרים בינינו, אני נעשה יותר קרוב בפנימיות, לכולם.

לכן המקובלים אומרים, יש לכם עשירייה, מארגנים לכם עשירייה, זה נקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו של אדם על גורלו הטוב ואומר קח לך. זאת אומרת קח את זה ותתחיל להתקשר אליהם כאילו שאתה מתקשר לעשר הספירות הרוחניות שלך, לנשמה שלך. תתחיל. ואת זה אנחנו צריכים לעשות.

ואז מתוך שכך אנחנו פועלים, אנחנו מתחילים את התיקון. זה נקרא "מכונה פוטוגרפית", ההדגמה שאנחנו עושים, בעולם הפנימי שלנו, כמו שהבורא עשה לנו בעולם הפנימי שלנו, עולם חיצון, כך המקובלים מייעצים לנו לעשות מהעולם הפנימי שלנו, מהפרצוף הפנימי, מעשר הספירות, לעשות לנו פרצוף חיצון של הקבוצה, עשירייה, וכך להתקדם.

לכן כל ההתקדמות שלנו, כמה שאתם יכולים להסתובב ולחפש עוד אמצעים, אין לכם שום דבר, רק דרך העשירייה אתם יכולים להגיע לתכונת ההשפעה, לחיבור, לתיקון הפנימי של הנשמה. לראות דרך הנשמה את הכוח העליון, הבורא, וכך להתקדם. אין סיכוי בשום אמצעי אחר. על זה רב"ש כותב, לכן כשהוא התחיל בחיים שלו לכתוב לתלמידים, מיד הוא התחיל ממאמרי החברה. מיד.

שאלה: אתה יכול להצביע יותר מה השקר בדיוק, כי מה שאני רואה בתוכי מה מה שאני רואה בחוץ, אז מה השקר?

חוסר חיבור. זה לא חשוב לי שקר, אמת, אלא חוסר חיבור בין אנשים שנמשכים למטרה.

שאלה: כל מה שאנו רואים אינו עניין אמיתי, זה מאוד מפחיד. מה אני עכשיו לא רואה אותך, אתה לא קיים? אני רואה אותך, אתה קיים בעיניי. זאת אומרת הוא בא ואומר לנו שמה שאני רואה, לא קיים.

אני לא יודע, תביא מישהו לידך שיסתכל על מסך המחשב, ותשאל אותו, האדם הזה קיים או לא? הוא יגיד לך אני רואה קופסה, מסך, שעליו מצויר איזה ציור, אם זה קיים או לא, אני לא יודע, אולי זה סרט, אולי זה דמיון.

מה זה קיים? קיים זה נקרא קיים בתוך הרצון לקבל שלי, כי חוץ מרצון לקבל לא נברא כלום, כל העולם קיים בי.

תלמיד: כן, אבל זה קיים בתחושות שלי, אני מרגיש כרגע את מה שאתה מדבר, אני מרגיש את המשפחה שלי, אני מרגיש את החברים שלי. לפי מה שהוא אומר פה הדבר הזה לא קיים, זה משהו בדמיון שלי, במסך שאני מייצר.

וודאי. אלא מה? זה חידוש בשבילך?

תלמיד: ההרגשה הזאת מפחידה.

מפחיד או לא מפחיד, זה לא תירוץ. אתה מבין? כשילד פוחד הוא סוגר עיניים, אין, לא רואה, אין דבר כזה, זהו. זה נקרא שאין, כשהוא סוגר את העיניים, ככה אתה אומר.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו רואים זה מה שמייצרים לנו לראות או כל מה שאנחנו רואים זה מה שאני רוצה שאני אראה?

אתה רואה מה שמתואר בתוך הרצון לקבל שלך, ולא יותר. אבל הרצון לקבל שלך בנוי בצורה כזאת שנראה לך שמה שאתה רואה בו בפנים, נמצא מלפנייך בחוץ. עכשיו, אתה רוצה שיהיה לפנייך גן עדן, כן או לא?

תלמיד: כן, בהחלט.

יופי. אז תבנה בפנים, עם כל האנשים האלה, את צורת גן עדן.

תלמיד: בסדר גמור.

יופי. אז עכשיו אתה כבר יודע מה לעשות.

שאלה: איזו עבודה יותר מועילה לקשור את עצמי עם כולם או את כולם זה עם זה?

גם את זה וגם את זה צריכים. אני צריך לקשור את כל האנשים אליי וגם לדאוג שכל האנשים יהיו קשורים ביניהם, אבל בקשרים יפים, טובים כך ש"איש את רעהו יעזורו", יעזורו להגיע להשפעה הדדית.

שאלה: מה זה משנה אם אני רואה את הדברים בפנים או בחוץ? הוא אומר שזה "מרבית השכלתנו".

השכלה, הכוונה היא שאתה יודע מה אתה רואה, וחוץ מזה על ידי כך שאתה משתנה, עם הכלים האלה אתה גם משנה את העולם, אתה בזה מתקן את העולם, אתה מתחיל לראות איך הפעולות שלך, הקשרים שלך עם האחרים משפיעים על העולם, אתה רואה אותו בחוץ שהוא בא ומשתנה, זה מאוד משפיע. אנחנו מדברים על קבלה שיש בה חלק מעשי. עוד נדבר על זה, לא עכשיו.

שאלה: אם אני רואה דברים טובים בעשירייה מה זה אומר, זה מצביע על זה שכבר תיקנתי משהו או שעוד לא גיליתי את הקלקולים שלי?

אני לא יכול להגיד, יכול להיות שהבורא רוצה להראות לך שהם כולם טובים ואתה לא, שזו עדיין השגחה כזאת, ויכול להיות שזו תוצאה מהעבודה שלך, יש בזה הרבה דברים. זה כמו בדיאלוג בינינו שיש ככה וככה, צריכים לראות במקום.

תלמיד: האם אנחנו לוקחים בחשבון את העולם הזה או שעובדים רק עם העשירייה? איך להסתכל על העולם הזה, זה שאני רואה אותו טוב, רע, יש לזה משמעות?

כלפיי ההתפתחות הרוחניות העולם הזה קיים רק בכמה שהוא משפיע על העשירייה.

שאלה: אם העולם שלנו הוא אשליה ורק משהו שיש אצלי באופן פרטי.

הוא לא אשליה, הוא קיים, רק צריך לדעת איך לקבל אותו, איך לאתר אותו נכון ואיך לעבוד עימו. על כל דבר אתה יכול להגיד שהוא אשליה או לא אשליה. הוא קיים.

תלמיד: הוא קיים אובייקטיבית.

שום דבר לא קיים אובייקטיבית, רק כלפי האדם המשיג.

תלמיד: אז התפתחות ברוחניות זו התקדמות לתנועה אובייקטיבית יותר נעימה או שזה פשוט להגיע למשהו שהוא באמת אובייקטיבי?

אני לא מבין את האובייקטיביות שלך, מה אתה רוצה אובייקטיביות? תן לי הגדרה. אובייקטיבי זה מה שכל אחד רואה, הוא רואה אותו דבר כמו אחרים, אין דבר כזה, אין, כי כל אחד רואה את העולם מתוך הרצון לקבל שלו, לפי הקלקולים והתיקונים שלו, ולכן אין דבר כזה אובייקטיבי. אלא אם אתה תקבל הגדרה אחרת.

תלמיד: אובייקטיבי זה משהו שהוא לא תלוי בכלים שלי.

אין דבר כזה, לא קיים דבר כזה שלא תלוי בכלים שלי, שלא נמצא בכלים, אז איפה הוא קיים? אפילו על הבורא אנחנו לא יכולים להגיד אובייקטיבי, כי זה "בוא וראה".

תלמיד: אין סוף זה לא משהו מוחלט?

אין דבר כזה, אין מוחלט במציאות. הוא כותב על זה. הכול זה כלפי האדם המשיג. לכן כל מה שאנחנו לומדים אפילו במדע, בכל דבר, זה הכול סובייקטיבי בלבד, זה מה שאיינשטיין התחיל לגלות, ועוד יגלו עד כמה זה סובייקטיבי.

שאלה: ברוב הפעמים אנחנו רואים דברים שמפריעים לנו בחיבור, בהרגשה שלנו אין לנו שליטה על מה שאנחנו רואים, איך אנחנו משנים את ההסתכלות שלנו לכיוון החיבור?

רק על ידי קנאה, תאווה וכבוד שאתה מרגיש מהקבוצה וזה לוחץ עליך כך שאתה חייב לשנות את עצמך.

תלמיד: בדרך כלל אני רואה כל הזמן התקדמות לאהבה, התקדמות לרצון לחיבור, אבל כשאני לא נמצא עם העשירייה, אני חושב עליהם ואז יש הרבה דברים שמפריעים לחיבור, אני לא יודע אם לקרוא לזה התגלות הרע אבל זה זורק אותי החוצה כל הזמן מהרצון לחיבור בתוך הקבוצה.

מצוין. את זה הבורא עושה לך כדי שתגביר את הלחץ שלך לחיבור. גם על זה אתה צריך להודות ולהישאר כל הזמן כמה שאפשר בקו האמצעי. מצד שמאל יהיו לך רצונות שדוחפים אותך מהחיבור, דוחים, ומצד ימין אתה תשתדל להתקרב לחיבור ולהעריך אותו וכך תתקדם בקו האמצעי. דווקא לפי מה שאתה מספר אני רואה שהבורא עוזר לך.

שאלה: שמעתי שאמרת תעשה בפנים עם כל האנשים האלה צורת גן עדן, למה התכוונת?

אם אתה נמצא איתם בחיבור יפה אז אתה מגלה בכלים האלו גן עדן. גן עדן זה נקרא שהמלכות מגיעה לבינה, כולה בהשפעה, ואחר כך לחכמה שממלאת אותה, כלים דהשפעה, ואז יש לך חכמה ובינה, זאת אומרת אור חסדים שמקבל את אור החכמה וכולם נכנסים לתוך הרצון לקבל, המצב הזה נקרא גן עדן.

תלמיד: וזה בקשר בין האנשים?

ודאי. אלא כלפי מה? תמיד זה כלפי בני אדם. תמיד מדברים על המצב בכלי שהבורא ברא.

שאלה: אתה יכול לחזור על המניע, על הסיבה שחכמה נמצאת בבינה, שאור החסדים זה אור גן עדן.

אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבינה ואחר כך לדרגת החכמה, שאור החכמה יתלבש בבינה ואז שניהם יכולים להופיע במלכות. את זה אנחנו עוד נלמד, זה לא לעכשיו, דיברו על גן עדן אז אמרתי מה זה נקרא.

קריין: נקרא שוב אות ל"ד, עמ' 112.

אות ל"ד

"ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן, תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל, אנו רואים, הכל ממול פנינו, מ"מ, כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים, הן רואות במשפיע, מ"מ, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכחי להרחיבם יותר."

שאלה: מה שהוא כותב כאן לגבי המכונה הפוטוגראפית, כשאני עובד עם החברים, כשאני משתדל להגיע לערבות בעשירייה, איפה זה קורה עם התכונות של החברים?

בנשמה שלך בלבד, זה מה שקורה. אתה לא יוצא מתוך הנשמה שלך, וכל מה שאתה עושה, אתה עושה רק בה. והחברים שלך שנראים לך חברים, אלה החלקים של הנשמה שלך שעדיין אתה לא קשור אליהם בקשר הנכון בעל מנת להשפיע. ולכן הם נראים לך מנותקים ממך וקיימים כל אחד בפני עצמו.

תלמיד: אנחנו אומרים שהרוחני, הקשר עם הבורא זה משהו שקורה בקשר בינינו. לא בי אלא בקשר בינינו. מה זה אומר?

אתה עדיין לא יכול לאתר שכל הדברים האלה נמצאים בך, וכל העולם רק בך, ואין אף אחד חוץ ממך. ואין אנשים, ואין חיות, ואין צמחים, ואין גופים בחלל. אין לך דומם, צומח, חי, מדבר, אלא רק א' ב' ג' ד' של הרצון לקבל שלך, בך בלבד. ואתה צריך לאחד אותם כך שכל מה שאתה תראה מחוצה לך אתה תרגיש שזה נמצא בך, וכולם כאחד. ואז הבורא ימלא את הצורה הזאת.

תלמיד: אז בעצם השאלה היא על העבודה בינינו.

אם אתה מבצע את הדברים האלה בעשירייה, בין עשרה חברים, אתה בזה כבר בונה מבנה, סטרוקטורה, שבתוך המבנה הזה אתה יכול אחר כך לייחד את כל העולם, כל המציאות, כל העולמות, הכול.

תלמיד: אני בונה כזה מבנה, ומרגיש את החברים כאילו בי, בתוכי. עם זה אין בעיה. מה לגבי החברים? אני צריך לדאוג לזה שהם גם ירגישו, שהם גם יהיו בזה?

עד כמה שאתם עדיין מרגישים את עצמכם מנותקים זה מזה, כל אחד מעביר את ההרגשה שלו, המאמצים שלו לאחרים, וכך כל אחד, "איש את רעהו יעזורו". אבל עוד מעט נגיע למצב שנהיה "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: מה זה הדבר הזה "איש אחד בלב אחד"?

אני לא יודע. נגיע ונראה. נתחבר. תכין את הלב.

שאלה: החבר גם נמצא בדומם, צומח וחי, אז למה אני לא רואה בתמונה הזאת את הנקודה שבלב?

כי עוד לא גילית שיש לך נקודה שבלב, יכול להיות. אתה אדם חכם, אתה הכול בודק לפי השכל, לפי הביקורת, מתייחס לכל דבר בצורה כבדה, ברצינות. אז מה אתה רוצה? זה דורש קצת זמן.

שאלה: יש מצבים שמקובל מבקש מסך ולא מקבל?

אם הוא מבקש נכון והוא צריך, הוא מקבל. ואם אפילו לא מבקש, אבל צריך, אז הבורא מסדר לו כול מיני סיבובים כאלה שהוא כן יבין שחסר לו מסך ויבקש. אל תדאג. הכול יבוא בזמן.

תלמיד: אם הוא בקש למה הוא לא קבל מלכתחילה? זה חלק מתיקון?

כי כנראה שעוד לא מגיע לו. אתה יודע, כמו שרב"ש כותב, שהבן מבקש סיכה, יש לו שם משהו לגרד בעין. אתה מבין? מה לעשות?

תלמיד: כן, אבל זה בעל מנת להשפיע. מה הקשר לסיכה? סיכה זה לעצמו?

אם זה היה לטובתך ובצורה נכונה, כך שאתה מוכן כבר לגילוי הזה, אז היה מתגלה. הבורא עושה לך רק דבר אחד, מה שיכול להיות לטובתך. אין לו יותר שום מטרה. ואתה מתנהג כאן כמו תינוק. "רוצה". אבל אסור לך. "רוצה".

תלמיד: אבל בזה שהוא לא נותן הוא מפיל אותך.

כן. ועל ידי זה שמפיל אותך, אתה מתחיל להיות יותר מתון, יותר מבין, יותר מרגיש. הוא לא סתם מפיל אותך, הוא לא נותן סתם עונש שאתה תסבול, הוא מלמד אותך. ואם אתה תקבל את ההפלה הזאת כתענוג, אז אתה לא תרגיש שמזה יש מה ללמוד, שלא לקבל, ששוב לא לחזור לזה. בקיצור, מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

תלמיד: תודה.

שיהיה לך טוב.

שאלה: מה קורה עם כל העולם הזה ובמה שאנחנו רואים וכל מה שאנחנו תופסים כאשר הגוף שמשיג, נפטר? מה קורה עם כל התפיסה שלי של המציאות ברגע שהגוף הזה מת?

אני לא מבין אותך. אם אנחנו דברנו על מה שאני רואה, ושומע, ומרגיש בעולם, שזה הכול נמצא בי, אז מה אתה שואל? מה קורה אחרי שמי נפטר? משהו שאני עכשיו מרגיש כגוף הזה, שלי, זה נפטר? אז הוא נפטר. נפטר מתורה ומצוות. נפטר מלעשות פעולות התיקון ולהתקרב לבורא בדרגה שהוא היה קיים. בדרגת דומם, צומח, חי. ואחרי זה ממשיך רק בדרגת המדבר. שום דבר לא קרה.

זה שאתה רואה על האחרים שהם מתים, ואחר כך נרקבים באדמה? זה מה שקורה. אז מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אם מבינים כמו שהוא מסביר, העולם שאנחנו תופסים הוא אשליה שמיוצרת במכונה פוטוגראפית שיש בי בחלק האחורי של המוח, כשהמוח נכבה, כשהגוף נכבה, מה קורה עם התפיסה הזאת? היא חדלה מלהתקיים?

אתה שואל כלפי אלו שנשארים בעולם ורואים כביכול, או כלפי מי שנפטר, איך הוא רואה? אני לא יודע איך, כלפי מי אני צריך להגיד?

תלמיד: נשאר מישהו עוד בעולם כשאני מת?

לא. אף אחד. כי כולם היו קיימים בתוך הכלי שלי. מתוך הכלי שלי הם היו קיימים. זהו. אם אני מת כאילו כולם מתים. אבל לא מתים, כי אני מת. אני רק נפטר, מזדכך. זה נקרא "הזדככות הפרצוף", אז מזדככת דרגה שנקראת "חי". דומם, צומח, חי מזדככים. מתחיל להיות המדבר.

מה קורה עם המדבר? את זה אנחנו לומדים. כמו שכותב בעל הסולם, אבל יש יחידי סגולה שניתן להם גם בעולם הזה שקיימים בו, בעודם [חיים] בעולם הזה להגיע לאי שם, לדרגות הדבקות המסוימות.

תלמיד: אני רואה שהתמונה שאני רואה היא אשליה, אבל אני גם לא נמצא ברוחניות, איך אפשר להתגבר על זה?

אתה תמשיך אתנו יחד ותראה איך שהכול מתייצב. אנחנו מדברים על זה רק כמה פעמים. אנחנו צריכים להיכנס לזה בצורה רגשית ושכלית. ועל ידי השכל לתקן את הרגש, לעשות יותר, יותר, יותר פוקוס. מה רואים, בשביל מה ולמה, איך משנים. זה כמו בתמונה פוטוגראפית.

היום הכול אוטומטי בפיתוח התמונה אבל פעם היית צריך לעשות גם מרחק, גם באיזה אור אתה מצלם, גם מה אתה מצלם, את מה שעומד כאן או מה שעומד אחרי האובייקט הזה שאתה מצלם, לקבל אלף ואחד דברים.

אני זוכר, היו כאלה ספרים שלמים איך לעשות תמונות, לאנשים הרגילים, כדי [לדעת] איך אתה מייצב את התמונה הזאת, איך אתה אחר כך מפתח אותה, איך אתה לוקח קצת חומצה, קצת ברום, קצת יוד, קצת כל מיני דברים, אתה עושה מזה מיקס ואתה מתחיל לפתח את התמונה. אתם לא יודעים מה זה. ככה זה היה בילדות שלי.

ולכן מה אני רוצה להגיד? שאנחנו נלמד איך לייצב את העולם, וטוב לנו שהמוח מתקרב. הרגש גם כן. אנחנו מתחילים יותר ויותר להיות רגישים למונחים האלו. ואמנם זה יעבור, ואנחנו נשכח, אבל בכל זאת, הכלים בינתיים מיתקנים.

שאלה: היום בשיעור למדנו שהחברים הם חלק מהנשמה שלי ורק בי תלוי כמה אני אקרב אותם ואקבל אותם כחלקים שלי. ואמרנו שאם החברים יחשבו עלי במהלך היום אז אני לא אפול, ואם הם לא יחשבו, אז אני בטוח אפול.

תלוי איך אתה מתייחס אליהם, איך אתה מעורר אותם.

תלמיד: יוצא שהכול תלוי בכמה אני בונה בי את התמונה הנכונה.

כן. זו בדיוק התשובה. תדע שהכול תלוי בך. אין מה להגיד שהחברים אשמים, אתה לא הכנסת להם קודם את ההתעוררות וההתחייבות הזאת. לכן כותב רב"ש, חייבים אנחנו להגיע להסכמים, כדי ש"איש את רעהו יעזורו" ו וכולי, שיהיה בינינו חי וקיים.

שאלה: כשאני בונה את גן העדן הפרטי שלי, אני עובד בתוכי כלפי העשירייה ובמציאות הזאת מתגלה איזה עימות, קונפליקט. איך אני יכול להבין במה לא עשיתי את העבודה כמו שצריך?

החיסרון שאנחנו צריכים לגלות זה רק חיסרון בקשר בין חברי העשירייה. ומהעשירייה בין כל העשיריות, ומכל העשיריות לכל האנושות, ובין כולם לכולם לכולם עם הבורא, הכול רק תיקון הקשרים.

תלמיד: העבודה הפרטית שלי, גן העדן הפרטי הזה, האם אפשר להפוך אותו לגן עדן משותף?

גן העדן הפרטי הופך להיות לגן העדן הכללי, ואז אתה תראה מה זה כללי ומה זה פרטי בכלל.

שאלה: אדם אומר: אני רוצה להשיג אהבה לחברים, אני רוצה להשיג את תכונת ההשפעה. והבורא אומר לו אסור לך לקבל רוחניות אמיתית, עוד מוקדם לך להרגיש מה היא השפעה אמיתית, כי האדם עוד לא מילא את הסאה. איך להבין זאת?

מה אתה שומע מהבורא? אני לא מקבל את זה.

תלמיד: אתה אמרת שככה האדם תופס את זה, שאסור לו, אבל הוא רוצה והבורא לא נותן.

הוא לא מקבל את מה שרוצה, אז מה?

תלמיד: אבל אנחנו מבקשים להשיג.

אתה עכשיו מבקש כל מיני דרישות שלך, "אבל אני רוצה נכון, אבל אני מקבל נכון". אם אתה לא מקבל, אז אתה לא מקבל, זהו, בזה נגמר. תמשיך לעבוד, הטענות שלך לא יעזרו, יעזרו יותר אם אתה תסכים ותמשיך לעבוד להשקיע איפה שצריכים, להשקיע יגיעה בחיבור ולא בפניות וטענות, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

שאלה: במשל הוא אומר, שמה שאנחנו רואים מחוץ לנו אינו עניין אמיתי, וכן הדבר בחפץ הא-לוהי, אף על פי שכל הדיבורים הם רואות במשפיע, מה זה שהם רואות הכול במשפיע?

בבורא.

תלמיד: חשבתי שבמשל במציאות שלנו אנחנו רואים כל דבר מחוצה לנו לא אמיתי. האם בנשמות, בחפץ הא-לוהי הזה יש גם מכונה פוטוגרפית בנשמות?

חברים אני לא יכול לדבר אתכם על זה עדיין בזה כי אין לנו הרגשה כזאת. אתם כבר דנים בדברים שאם אני מרגיש אחרים ככה וככה, אין דבר כזה. אנחנו מדברים רק על אדם אחד שמה שנראה לו, גם על אחרים וגם על עצמו זה הכול מתבצע בתוך הנשמה שלו בלבד, בה הוא רואה את העולם כולו, עשר ספירות שאין חוץ ממנו שום דבר. הבנת?

תלמיד: לא.

לא, חכה ותבין.

(סוף השיעור)

---

1. "וראו כל-עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך" ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק י'↩

2. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" ירמיהו ל"א, ל"ג↩

3. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" ישעיה נ"ו, ז'↩