שיעור בוקר 06.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 810, הקדמת פי חכם

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם","הקדמת פי חכם", בעמוד 810. הגענו לטור ב', דבר המתחיל "וצריך שתבין בכל תכלית".

"וצריך שתבין בכל תכלית וכל מטרה שהיא פשוטה בתכלית הפשטות, אמנם כל החידוד והחכמות והרבות הענינים מתהווים בההכנה עד שבאים להמטרה. עד"מ כשרוצה אדם לשבת בבית צריך לחכמות וחידודים בצורת התוכנית ובצורת ההמצאות ובכמות ובאיכות החדרים והקנינים, וסוף מטרתו אינה אלא בחי' פשוטה - לשכון שם. וז"ס הכתוב "כתפארת אדם לשבת בית", שהוא מחשבה פשוטה בלי מושכלות וריבוי כלל ובלי חידוד אלא רצון פשוט.

ודע שכל החידוד שיש במושכלות המה לפי רוב הטעויות הראויות ליפול בדבר האמת, אמנם דבר האמת בעצמו הוא פשוט בלי חידוד כלל.

ויש סוד בזה אשר זהו עיקר החומה של ברזל המפסקת ביננו ואבינו שבשמים, כי יש לך דברים הנסתרים מחמת גודל עומק ורום שבהם, ויש לך דברים הנסתרים מחמת דקות (הנמרצת), עד"מ כזבובים הפורחים באויר שאינם נראין לעין מפני דקותם.

וכיון שאורו ית' אור פשוט כזה, אשר שכל האדם שאינו מרגיש זולת שיעור של מהות ע"כ אינו תופס פשוט, כמו דברים קטנים מזה השיעור שצריך לכלי ממש שבראיה, כי עומק רום ועומק רוחב הגם שאין כולם נתפשים אבל מושג לך עכ"פ זה המקצת הקרוב, משא"כ דברים הדקים דומה לך כמו שאינם במציאות כלל כי אינך משיג אפילו מקצתם."

קריין: נקרא שוב.

"וצריך שתבין בכל תכלית וכל מטרה שהיא פשוטה בתכלית הפשטות, אמנם כל החידוד והחכמות והרבות הענינים מתהווים בההכנה עד שבאים להמטרה. עד"מ כשרוצה אדם לשבת בבית צריך לחכמות וחידודים בצורת התוכנית ובצורת ההמצאות ובכמות ובאיכות החדרים והקנינים, וסוף מטרתו אינה אלא בחי' פשוטה - לשכון שם. וז"ס הכתוב "כתפארת אדם לשבת בית", שהוא מחשבה פשוטה בלי מושכלות וריבוי כלל ובלי חידוד אלא רצון פשוט."

לי אין מה להוסיף, זה כל כך ברור. מהבורא בא אור פשוט. האדם מלא ספקות ובעיות כי הוא לא יכול לבלוע את האור הפשוט הזה ולהבין אותו, לכן הוא מגיע אליו בצורה יחידנית. והאור בעצמו לא מחולק, הוא פשוט אהבה שלמה, השפעה שלמה לכולם. לקטנים, לגדולים, לכולם כולם בשווה לגמרי. אז אנחנו צריכים עכשיו מהעבודה שלנו למטה, להגיע לאותו היחס השלם שיש מהבורא אלינו מלמעלה.

"ודע שכל החידוד שיש במושכלות המה לפי רוב הטעויות הראויות ליפול בדבר האמת, אמנם דבר האמת בעצמו הוא פשוט בלי חידוד כלל."

האמת בעצמה, זה דבר שעליה אי אפשר אפילו לשאול. זה כל כך ברור צריך להיות, כל כך ללא ספקות. כל כך רחוק, לא מתקשר לשום דבר שכנגדו, שעליו אי אפשר לנו לדבר ולחקור, אלא אנחנו מגלים אותו כתוצאה מכל הספקות והבעיות שאנחנו נפטרים מהם. ואז אנחנו מסוגלים לראות את האמת.

שאלה: מה זה שהוא כותב "שכל החידוד שיש במושכלות המה לפי רוב הטעויות הראויות ליפול בדבר האמת"?

בטח. צריכים להתגלות בנו כל הרצונות שלנו שהם נגד האמת. הפוכות, כאלו וכאלו בלבולים שונים, וכשאנחנו מבררים אותם, מה נשאר לנו? "אמת" שאנחנו לא יכולים אפילו לשאול עליה, לנגוע בה, רק משיגים אותה כמו שהיא. זה נקרא "תורת ה' תמימה".

זאת אומרת שאי אפשר לנגוע בה, עד כדי כך היא תמימה, זו האמת. וכל מה שסובב את האמת, כל מיני שקרים, שקרים, שקרים, כדי שאנחנו נברר את האמת. אבל לא בצורה ישירה שמגיעים אליה, אלא שמבררים אותם מסביב, אז אנחנו מגלים את האמת והיא שלנו. זו התמימות, זה המיוחד שיש באור העליון.

"ויש סוד בזה אשר זהו עיקר החומה של ברזל המפסקת ביננו ואבינו שבשמים, כי יש לך דברים הנסתרים מחמת גודל עומק ורום שבהם, ויש לך דברים הנסתרים מחמת דקות (הנמרצת), עד"מ כזבובים הפורחים באויר שאינם נראין לעין מפני דקותם."

יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לברר. ואנחנו חייבים להגיע לראות אותם, עד כמה הם בעד או נגד ברור האמת. כאילו בעד ונגד. וכשאנחנו מבררים אותם, אז האמת מתחילה להיראות.

שאלה: מה זה הדברים הנסתרים בגלל הגודל ועומק ורום שבהם, ודברים שנסתרים בגלל הדקות שבהם?

יש אלו שנמצאים לידנו ואנחנו לא רואים אותם כי הכלים שלנו גסים, לא יכולים לתפוס. ויש כאלה שעדיין אין לנו כלים, לא בגלל הדקות שאנחנו נמצאים איתם, אלא שהם למעלה מאיתנו. שהשכל והרגש שלנו עדין לא מסוגלים לזהות אותם, לתפוס אותם. כמו שאנחנו בונים כלים למיקרו וכלים למאקרו.

"וכיון שאורו ית' אור פשוט כזה, אשר שכל האדם שאינו מרגיש זולת שיעור של מהות ע"כ אינו תופס פשוט, כמו דברים קטנים מזה השיעור שצריך לכלי ממש שבראיה, כי עומק רום ועומק רוחב הגם שאין כולם נתפשים אבל מושג לך עכ"פ זה המקצת הקרוב, משא"כ דברים הדקים דומה לך כמו שאינם במציאות כלל כי אינך משיג אפילו מקצתם."

יש חוסר השגה גם בדברים הגדולים בגלל שהם רחוקים, גם בגלל הדברים קטנים, אמנם שהם קרובים.

שאלה: בעל הסולם מתאר ממש בצורה יפה את ההרגשה. בכלל כשקוראים טקסטים שלו שאין כלים להשיג, זה דק מידי, עדין מידי. הדבר לא דומה, אבל נגיד עם כתבים של הרב"ש, כשהוא כותב, נדמה לנו שכן אפשר לעבוד עם זה, להתקדם עם זה.

גם זה לא כל כך דומה לבעל הסולם מה שהוא כותב. כי אחר כך הוא כותב בצורה הרבה יותר ישירה, בצורה כזאת שאנחנו יכולים להבין משהו, למשמש משהו, וכאן לא. כי "פי חכם", בוא נגיד כך, זה הספר הראשון שהוא ניסה לכתוב, ולכן אחר כך עזב אותו והלך הלאה לספר "עץ חיים". ואת ספר "עץ חיים" גם עזב, והמשיך ל"תלמוד עשר הספירות".

תלמיד: לגבי הטקסטים של בעל הסולם. אתה אומר ש"פי חכם" זה משהו ייחודי. אבל באופן כללי, מורגש שבעל הסולם כותב במשהו שהוא רחוק מעל ההשגה שלי באופן אישי.

נכון, הוא לא כותב את זה בקשר לאנשים רגילים, אלא כותב ככותב לעצמו כאילו. בלי לעשות מזה ספר לימוד. ספר לימוד זה כבר "עץ חיים" אפשר להגיד. שם זה מסודר פשוט יותר, אבל בכל זאת, עדיין קשה. את רוב הדברים הוא לא מסביר, מה שאין כן ב"תלמוד עשר הספירות", כבר הסביר את הכול.

תלמיד: נניח יש לנו איזה דיון בעשירייה, ואז אחד החברים יכול להגיד "אבל בעל הסולם כתב ככה וככה". ואני לא יודע איך להתייחס לזה. כי אני אומר, אני צריך להתייחס לחבר כאילו הוא כבר בהשגה, הוא מבין מה בעל הסולם כותב?

אני גם לא הייתי מתייחס לזה שהוא אומר "בעל הסולם". שיפתח את הספר, יכול להיות שיש לו איזה פסוק יפה שהוא רוצה להראות לנו, ויקרא מהמקור. אבל לא שהוא מדבר בשם בעל הסולם. בכלל אף מילה לא רוצה לשמוע בצורה כזאת, אף פעם. אנחנו צריכים לראות את המקור תמיד.

(סוף השיעור)