שיעור בוקר 21.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בניין החברה העתידית - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמאמרים של בעל הסולם בנושא "בניין החברה העתידית", קטע מספר 1, מתוך כתבי "הדור האחרון" של בעל הסולם.

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה." (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

שאלה: לגבי מה שבן אדם צריך לצורך הפרנסה שלו, אתה כל הזמן אומר בתקופה האחרונה שכל העיסוקים הלא נצרכים, הלא חיוניים, כביכול צריכים להעלם מהעולם מצד אחד. מצד שני אולי חצי מהאנושות עוסקת בדברים האלה. מה הולכת להיות בעצם הפרנסה לצורך כלכלת הבית אם נעלמים כל העיסוקים האלה?

אני לא יודע.

תלמיד: איך להתייחס לזה נכון?

היחס הנכון צריך להיות שאנחנו צריכים לעשות מה שהבורא מביא לנו וזה צריך להסתדר, כי מה שהוא עושה, הוא עושה תרופה, רפואה, ולא מכה. ולכן תנסה להסתכל על הדברים האלה בצורה חדשה, שזה מגיע מהשמיים כדי לבנות אנושות חדשה, חברה חדשה, אדם חדש, ובוא נראה איך זה מתממש.

ברור לנו שאנחנו נמצאים היום בידי העליון, הכוח העליון, ונראה איך שזה יהיה. יכול להיות שזה יעבור דרך הממשלות או אפילו ממשלה בינלאומית. יכול להיות שזה יעבור בצורה שהשוק ישתנה עד כדי כך שבכל זאת יהיה מקום תעסוקה. יכול להיות שהתעסוקה תהיה אחרת, שבמקום כפי שהיית מקבל חומרי גלם מהאדמה, מבזבז אותם, מוכר וזורק אותם, ושוב לוקח חומרי גלם מהאדמה, מעבד אותם, מוכר ומבזבז אותם, עד שכל האוקיינוסים התמלאו בפלסטיק, יכול להיות שתהיה צורה אחרת של קיום.

כי גם כך לא עשינו כלום, רק היינו מסובבים את הכסף מאחד לשני, מאחד לשני. מה אנחנו צריכים לעשות? אם אתה מדבר על אוכל ובגדים הכרחיים זו לא בעיה בכלל. אלא אם כל העולם לא יהיה מעוות כמו שעכשיו, שלעשירון העליון יש 99%, ולכל יתר ה-99% יש אחוז אחד, אם זה לא יהיה מעוות בצורה כזאת אז לא תהיה שום בעיה, בעולם לא חסר כלום.

אתה לא מדבר על "איך אני אתפרנס, מאיפה יבוא הלחם לעולם" אתה שואל "איך אני אקבל את הלחם שלי, כמה שאני צריך שם, קילו לחם ליום נגיד". על זה אתה מדבר, אז זה עניין של חלוקה, זה לא עניין שלא יהיה את המוצר הזה בעולם.

ולכן זה תלוי בחברה שלנו בלבד, איך אנחנו מסדרים את הקשרים בינינו, את הקשרים סך הכול. כי בזה שאנחנו מפסיקים לעסוק בכל מיני העסוקים המדומים האלה, שהם 90% מהעסקים שלנו, אנחנו בזה לא פוגעים ביצירת המזון, גם בחלוקת המזון, בגדים, חינוך, לא, אנחנו רק צריכים לנקות את החברה האנושית מהדברים הלא הכרחיים.

וגם זה לאט לאט, עד כמה שהאדם יבין שכדאי לו לשים לב יותר לבעיות חברתיות, לבעיות החינוך, איך למלא את עצמו. שהוא לא חייב לעבוד חמש עשרה שעות ביממה, הוא לא צריך לעבוד כך, הוא לא צריך כל הזמן להיות כך, הוא ואשתו ואפילו הילדים שלו מגיל הקטנות שכבר חושבים איך להרוויח ולהצליח, לא. אתה תראה איך נסתכל על החיים בעוד כמה זמן, שהחיים הם בכלל למשהו אחר, שאנחנו לא ידענו שאפשר לקבל את החיים כך.

שאלה: אמרנו שהחיים זה כמו להחליף חולצה, אז אני צריך להגיע להרגשה של נחיצות שיהיה לי רצון רק לדברים בסיסיים בלבד ורק כך אפשר לצאת מתוך עצמי?

הכול יסתדר בצורה לא מלאכותית אלא לאט לאט כשאדם מתחיל להבין איך העולם צריך להראות. ולא שאני עכשיו אגיד לו "את זה תמחק, ואת זה תעשה, וזה כך וזה כך". הכול תלוי לפי ההכנה, לפי החינוך, עד כמה שאדם מתעלה, ואז לפי זה הוא בונה את העולם החדש. זה לא הולך בכוח כמו שזה היה ברוסיה, אי אפשר לבצע את זה בצורה כזאת.

שאלה: שאלה לגבי החיים של הפרט. בעולם שלנו אין כל כך הרבה ערך לחיי הפרט, ולפעמים גם אתה מדבר שההתייחסות לחיים היא כמו לזרוק חולצה. אז מה בעצם ההתייחסות הנכונה בעולם המתוקן לערך של חיי הפרט?

הערך של חיי הפרט היא כמו ערך החיים של הכלל. כי בחברה האנושית הגדולה, במשפחה או בנשמה אחת, פרט וכלל שווים. ולכן ערך החיים של הפרט הוא כמו ערך החיים של הכלל. על זה יש הרבה מקורות בבעל הסולם.

שאלה: כתבת אתמול בטוויטר שיש הרבה שאלות לגבי מה וירוס הקורנה יעשה לנו, והתשובה פשוטה, אף אחד לא יודע. חכמת הקבלה אומרת שזה יביא אותנו ליתר קשר בינינו, בחיבור מעל האגו, ומי שרוצה להקל על התיקון שלו שילמד את החומרים שלנו. והשאלה היא, איזה חומרים אנשים חיצוניים יכולים ללמוד ואיך ישפיעו עליהם החומרים האלה?

כל האנשים צריכים ללמוד את החומרים שלנו, ואנחנו צריכים לסדר את החומרים שלנו בצורה כזאת שזה יהיה להם כמו שאנחנו מסדרים חומרים לילדים. החל מספרים קטנים, סרטים כאלה קצרים יפים, ועד דברים יותר יותר רציניים. אבל אין להם יותר מה ללמוד חוץ ממה שאומרת חכמת הקבלה, כי כל היתר זה פשוט נטול כל אחריות וכל תוכן, ומיום ליום זה יהיה לכם ברור יותר ויותר.

חוץ מזה שיהיו שם קפיצות, צעקות, כל מיני דברים, לא יהיה לאף אחד משהו להגיד בצורה רצינית. אתם תראו עד כמה הפער בינינו, שאנחנו עכשיו מתחילים איכשהו לארגן, לפתח את הגישה ההסברתית לקהל הרחב, עד כמה הגישה שלנו היא תמלא את כולם. לאף אחד לא יהיה מה להגיד לעומת זה, לאף אחד.

אתם צריכים לפזר את זה לכל העולם. אתם דור הדעה, אתם המורים של הדור.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן בקטע, שרק כשמקבלים את הלימוד הזה, אנחנו ראויים לגאולה, והוא כותב כאן על השפעה לזולת ועל הרצון לקבל והיציאה ממנו. אנחנו רואים מתוך הניסיון שהמסר מועבר ומובן בקהלים שלנו רק כאשר הוא איכשהו קשור לאדם, כלומר אם אנחנו מדברים על איזה מושגים מורכבים, גבוהים, זה לא מתקבל שם על ידי התלמידים המתחילים.

נכון.

תלמיד: במה אנחנו צריכים להתמקד במאמצים שלנו בהפצה כרגע ובעתיד, בחקר, בבירור של איך אנחנו יכולים לבאר, להפשיט את המסר שלנו, כדי שנוכל להביא את זה לאדם הפשוט?

תנסו קודם כל לתרגם ולעשות כל מה שאפשר בשפה שלכם, נניח ברוסית. תנסו על פני מה שאתם מקבלים מהתרגומים, לעשות איזה הסברים קלים קצרים. תשלחו את ההסברים הקלים והקצרים האלה אלי ותנו לי לבדוק אותם, יכול להיות שאני אוכל להוסיף משהו, או אפילו אם אני מקלקל, אז אתם תראו שאני קלקלתי, ולמה קלקלתי כך או כך. בואו נעבוד על זה יחד, אני מוכן. מפני שיש לי שפה משותפת איתכם, אני מוכן לעבוד איתכם. בבקשה. אבל תעשו את זה ברצינות. אם יש לכם מה לכתוב לקהל הרחב ואתם חושבים שזה אפשרי, קדימה.

קריין: אנחנו בקטע מספר 2 מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"מדת "היחידיות" מצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: הווירוס הזה ניער את החברה. פעם היה מאוד קשה ומורכב לדבר על המסרים שלנו, על הרעיונות שלנו לא משנה איזה. ועכשיו אנשים התחילו לשמוע. אני ממש המום. הם ממש מקשיבים לרעיונות על קומוניזם אלטרואיסטי, כמו שמסביר בעל הסולם. האם כדאי לנו להעביר להם את זה בצורה עמוקה יותר, או להסתפק במילים יותר פשוטות, כמו חיבור, להיות אלטרואיסטים וכן הלאה?

אני מבין שיש להרבה אנשים, במיוחד לאלה שבאו מרוסיה, איזה דחף להסביר לכולם, לכל העולם על הקומוניזם, על סוציאליזם, על כל מיני הדברים האלה שלימדו אותם בבית ספר שם. עכשיו בגיל זקנה הם רוצים שוב לחדש את הדברים האלה. אני מבקש לעצור את הדחף הזה. תפסיקו להיות סניליים, תפסיקו לבלבל את הראש לצעירים עם כל מיני תיאוריות שלכם. אנחנו צריכים להבין איך לגשת לדור הצעיר, ובכלל לאנשים של היום. אנחנו לא דוחפים לקומוניזם. אנחנו דוחפים רק לשיטת החיבור ושיטת השוויון, אבל לא בצורה כזאת כמו שהייתה שם ברוסיה. זה היה קומוניזם נאציונליסטי, ולכן הוא לא הצליח. הוא היה קומוניזם אגואיסטי, ולכן הוא לא הצליח. "קומונה" בחכמת הקבלה, הכוונה היא לא שאנחנו צריכים להיות כולנו ממש שווים, כמו שהקומוניסטים רצו. הם רצו לעשות מכל אחד אפס. אנחנו רוצים מכל אחד ואחד לעשות "אחד" הדומה לבורא. שכל אחד יגיע למצב שהוא מתפתח עד לגובה העליון ממש. כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוקיך". זה אחרת לגמרי. ועוד נגיע לזה.

אבל בכל זאת אל תכניסו להם שום תורה קומוניסטית שאתם חושבים, לרוסים הזקנים האלו שנמצאים עכשיו באמריקה, בקנדה, בכל מיני מקומות. תתאפקו. זה מה שאני מבקש.

שאלה: בנוגע לחיבור, איך אנחנו יכולים להגיע לקשר יותר חזק בינינו?

לחזק את הקשר בינינו אנחנו יכולים, אך ורק כשאנחנו נעבוד על הלבבות שלנו. עד כמה שכל אחד פחות יחשוב על עצמו, ושרק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים להגיע לבורא.

יש לנו בורא, קבוצה ואני. (ראו שרטוט) אני חייב להגיע לעשיריה ואז דרך העשיריה אני חייב להגיע לבורא. לא יכול להיות אחרת. זו כל העבודה שלנו.

איך אני מגיע לעשיריה? יש באמצע עשרה, ואני מגיע אליהם כשאני אפס. אני במקום שלי נמצא ממש באין סוף. אם אני מגיע למצב שאני אפס ולא אין סוף, אז אני יכול להתכלל בעשירייה. ואני מוכן לשרת אותם ולעשות להם כל מה שרק אפשר. ואז העשירייה הזאת היא יכולה לגלות בתוכה את הבורא. אני עושה את זה כאילו מבחוץ, אבל הבורא נמצא בפנים.

במלים אחרות, הכול זה נשמה אחת. (ראו שרטוט) אני נמצא בתוך הנשמה הזאת ושם אני נכלל. אם אני אין סוף, אז אני פסול. אם אני עושה מעצמי אפס, אז אני נכלל בכולם. אז דווקא אני הופך להיות נשמה. וכך אני מתחיל להרגיש שבתוך הנשמה הזאת נמצא אור אינסופי.

אבל הכול נמצא באותה הנשמה. אנחנו לא יוצאים מאותה הנשמה. כל אחד ואחד מאיתנו הוא ממש חלק מאותה הנשמה. החלקים שלנו באותה הנשמה. ואנחנו נמצאים באור העליון והוא גם כבר נמצא. אז בזה שאני עכשיו מרגיש שאני נמצא באיזה מצב חדש, ובזה שאני נמצא בנשמה הזאת הוא רוצה לגלות לי שאני נמצא במצב מוזר, לא טוב, לא מתאים, לא מסכים וכן הלאה. אז הוא מגדיל את האגו שלי, ואני רואה כמה שאני הפוך מכולם, רחוק מכולם, מהקבוצה, מהאנשים, מהחברים. (ראו שרטוט)

שרטוט

אתמול אני הרגשתי שאני גם נמצא בעשיריה, אבל שאני לא שייך לעשיריה. לא בא לי לבוא אליהם, לא בא לי לדבר איתם. הם מתקשרים אליי, אני לא רוצה כל כך להיות בקשר איתם. ויותר טוב ללכת לישון, יותר טוב לעשות משהו אחר. נמאס לי שהם כל הזמן לוחצים עליי. מה אני צריך לעשות? אחר כך חשבתי, לא, זה לא הם עושים, כי "אין עוד מלבדו", הבורא עושה את זה. הבורא כך מסדר לנו קשר ביני לבינם כדי שאני ארגיש שאני לא רוצה אותם.

ומה לעשות? כדי להראות לי עד כמה שיש לי עוד אפשרות להתקשר אליהם, להתחבר אליהם. יש לי מקום עבודה. וודאי שאת זה עושה הבורא ועושה ביני לבין החברים כי אני צריך להגיע איתם לחיבור וכך כל יום אני מרגיש. כל יום משהו אחר. כל רגע לא בא לי ולא בא לי, לא כך ולא כך. זה גם כלפי ההפצה, גם כלפי הנשמה הכללית או כלפי הבורא שזה לפרסם את השם שלו בכל המציאות, בכל העולם, בכל הכלי דאדם הראשון.

ורק תבינו, החשבון הוא לא רק איתנו, אנחנו נמצאים עכשיו במצב שנקרא "העולם הזה", כל יתר הנשמות, חלק מהן נמצא יחד איתנו בעולם הזה, אנחנו רואים את הנפשות האלה בבני אדם, וחלק מהן נמצאות במצבים אחרים שאנחנו לא רואים אותן, לא מרגישים אותן, הן נמצאות כי "אין העדר ברוחניות"¹. הכול קיים.

אבל אנחנו בעצם החלק הפועל, הלוחץ, השובר את המחסום. לכן כדאי לנו לקבל את הדברים שמגיעים אלינו ברצינות. תראו באיזו תקופה נולדנו ולאיזה דבר הגענו שהבורא העיר בכל אחד ואחד כאלו רצונות. זו מתנה, ואנחנו צריכים להרגיש את זה כחובה.

שאלה: מה זה אומר "אני, אין סוף" לפי השרטוט?

שקודם הייתי באגו גדול, שכל העולם זה אני. אחר כך הגעתי לאפס, ובמידה שהגעתי לאפס אז אני נכלל בעשירייה.

שאלה: למדנו שמטרת הבריאה היא לעשות טוב לנבראים, אם כן באיזה כלים אנחנו צריכים לקבל את זה ואיך להעביר את זה לאנושות? כי האנושות צריכה את החיבור בינינו.

אנחנו עכשיו לומדים חומר. שעתיים אנחנו כבר לומדים ויש לנו עוד שעתיים, סך הכול ארבע שעות אנחנו נלמד חומר. אני מבקש לפי החומר הזה, נניח עכשיו ב"בנין החברה עתידית" אנחנו למדנו שני פסוקים, עכשיו נלמד פסוק שלישי. על כל פסוק ופסוק אני מבקש שאתם תכינו סיפור קצר, הסבר קצר בשפה שלכם, לקהל העממי, הפשוט, שלא יודע שום דבר עלינו, אבל שיהיה לו מובן משהו שאתם רוצים להגיד. לא משהו ארוך, אלא כמה שיותר קצר ופשוט.

עברנו שני פסוקים, אנחנו הולכים עכשיו לפסוק השלישי. אתם צריכים ללמוד איך אנחנו מגיעים לכל אדם ואדם שבעולם. במידה שאתם תגיעו לכמה שיותר אנשים, במידה הזאת אתם תעלו כלפי הבורא, אתם תהיו שקולים בעיניו יותר. כי בזה הוא מעריך את האנשים, עד כמה שהם יכולים לשרת את האידיאה שלו, עד כמה שהם יכולים להיות מוכנים, חיוניים לאנושות.

שאלה: בנוגע לקשר בין העשירייה להפצה, איך זה צריך להיות? עד כמה העשירייה צריכה לתמוך או להתכלל במה שהפרט עושה בתוכה עושה?

כאילו שאתם עושים את זה ביד אחת. נניח אתה כותב מאמר ואם העשירייה תומכת, אז אתה מרגיש שכולם מחזיקים את העט שביד שלך ואתה כותב יחד איתם.

קריין: קטע מספר 3

על כל קטע וקטע כולנו רוצים לחבר סיפור.

קריין: קטע מספר 3 מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו." אדם שדואג לעצמו, במידה שהוא חייב לקיים את עצמו זה לא נקרא אגו. כמו חיה שדואגת לעצמה כמה שהיא צריכה כדי להתקיים.

"אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה.

והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

כאן אנחנו צריכים להבדיל איך אנחנו מתייחסים לחברה, האם לטובת החברה אפילו שזה נגד הרצון שלי ואני צריך להשקיע המון כוחות ולא יצא לי מזה שום דבר, ואחרים רק ידעו על זה ויעריכו את זה וכולם יחשבו שזה שייך להם ולא לי ואפילו שיזלזלו בי, העיקר שהחברה תצליח?

כך אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, האם אנחנו עושים את זה בכוח האגו שלנו או לא? תנסו ואז תרגישו, אפילו שלא תעשו אחר כך שום דבר, אבל אתם תרגישו עד כמה שזה עוצר אתכם, עד כמה שאני נעצר לפרסם משהו, לדבר על משהו בגלל שאני אתבייש, בגלל שידברו עלי משהו לא יפה, לא טוב, אני אקלקל את היחסים שלי עם האחרים. אבל זו אמת, אבל הרווח שלי עוצר אותי, זאת אומרת, אני יכול להיפגע, האני שבי יכול להיפגע ואם כן, אני לא מתקדם.

כאן בדיוק אפשר לבדוק את האגו של האדם, עד כמה שהוא אגואיסט או ששלום החברה, גדלות הבורא בשבילו זה העיקר, שלא לא עושה חשבון עם עצמו. אבל שיודע, מרגיש שהוא לא עושה חשבון עם עצמו, בצורה כזאת. שיכול להיות שבזה הוא ממש יקלקל את המצב שלו, את המעמד שלו וכן הלאה, ידברו עליו, יביישו אותו, זה לא חשוב, העיקר אני בזה מעלה את הידיעה, את החברה, את הבורא, אז כדאי לי.

שאלה: בעל הסולם פה כותב על תכונה שנקראת אלטרואיזם, מושג שמשתמשים בו בעולם הזה, אבל לא באופן שבעל הסולם מתכוון אליו.

כן. עכשיו נתתי דוגמה מה זה נקרא אלטרואיזם, או שאני דואג לחברה או לאנשים אחרים ואני בודק שפעולה שאני עכשיו הולך לעשות יכולה להזיק לי או לא. אם היא יכולה להזיק לי ואני בכל זאת הולך לעשות אותה, יכול להיות שזאת פעולה אלטרואיסטית. זו אחת מהבדיקות.

שאלה: האם הניסיון שלנו לעבד את הטקסט וממש לתרגם אותו לקהל הרחב, האם זה מפריע להיות בכוונה במהלך השיעור?

לא. אני לא אומר לעשות את זה בזמן השיעור. מי עושה את זה בזמן השיעור? בזמן השיעור אתה צריך להיות איתי, במחשבה איתי, בכוונה איתי. אתה צריך לרשום בטקסט תוספות שאתה מרגיש שאני מוסיף, אתה צריך להיות דבוק במורה. ואחר כך שאתה כותב מאמר, אתה צריך להיות דבוק בעצמך, מה אתה רוצה להגיד בזה, איך אתה רוצה להעביר את זה.

לכן זה לגמרי לא נכון, בזמן הקריאה אתה צריך להיות איתי, אתה צריך להבין אותי. ואחר כך, לאחר שהבנת, הקשבת, קראת פעמיים איזה קטע, אתה רוצה לעבד את זה בעצמך, איך שאתה חושב ואיך שאתה רואה שזה יכול להיות מוגש לקהל הרחב, לקהל הפשוט. זאת העבודה עם הטקסט.

שאלה: איך להסביר לאנשים שהתענוג האמיתי נמצא בחיבור ולא בדברים בסיסיים, ושאם יש יחסים טובים בין אנשים אז התענוג מאוד גדול?

תענוג אמיתי הוא בחיבור, מפני שעל ידי חיבור אמיתי אתה יכול להשפיע ואז אתה הופך להיות למעבר, לצינור, שדרכך הבורא משפיע לאחרים ואתה מרגיש את הבורא כמקור שלך. והאור העליון שהוא מעביר דרכך לאחרים אז אתה והוא נמצאים בפעולה אחת, אתה נמצא בדבקות עימו ובפעולה עימו בזה שאתם כבר נמצאים בכלי חיצון, באחרים.

שאלה: יש מספר מאמרים או טקסטים שהחכמים ממליצים לנו לא לדבר על החכמה, לא להביא את הקבלה לקבוצות של אנשים שלא לומדים את החכמה או לא בדרך. לדוגמה לא לדבר על העבודה שלנו, לא עם המשפחה או עם בני משפחה לא בדרך. אז איך אפשר להתאים את זה בהמשך להמלצה שכרגע דברת עליה, שדווקא איפה שלא נוח לך, איפה שזה מנוגד לך, איפה שזה גורם לך בעיות, תפיץ, כי זה נגד האגו ובזה הרוחניות?

אבל זה תנאי לא מספיק. צריך להיות עוד תנאי, שמה שאתה מפיץ מתאים לקהל שאתה מפיץ לו, גם את זה אתה צריך לקחת בחשבון. וככה לאט לאט, ייקח לנו עוד שבוע, עוד חודש, אבל אנחנו נלמד איך להתייחס לקהל, באיזו צורה להשפיע ולהביא לו את שיטת החיים החדשים. זה לא סתם איזה תיקון, איזו חכמה, זו שיטת חיים חדשה, אנחנו עוד לא יודעים.

איך אתה אומר לילד, צריך לשים רגל ימין ואחר כך שמאל ואחר כך ככה ואחר כך ככה, אתה לוקח את הרגל שלו ושם אותה ועוד רגל ושם אותה, וככה אתה מלמד אותו ללכת. כך אנחנו לאט לאט נצטרך להעביר את חכמת החיים החדשים לאנושות. זה ייקח עוד המון זמן, אבל שיהיה לנו ברור שזה התפקיד שלנו ואי אפשר להימנע מזה. והבורא מרוצה רק שאנחנו נעשה את זה, שום דבר אחר הוא לא דורש מאיתנו, רק שאנחנו נהייה כצינור, כמו שהוא כותב במאמר "הערבות", שאני חייב לשרת את כל העולם ובזה אני נעשה שותף של הבורא.

תלמיד: רציתי להוסיף שבהמשך להערה של החבר מקנדה זה באמת מדהים לראות איך הציבור מקבל ומשתף את הפוסטים שלנו, את החומרים שלנו, ובאמת מה שמרשים זה לראות איך הרבה אנשים מתחילים להשתמש במילים שלנו. כמו שאתה הסברת בעבר, שהרבה קבוצות והרבה אנשים ממקומות שונים בעולם שבאים ממקורות אחרים, מדיסציפלינות אחרות, משתמשים במילים שלנו ומדברים על החיבור ומדברים על מטרת הווירוס והברכה שיש בווירוס, בלי שבהכרח הם אנשים בדרך איתנו, אבל הם מתחילים להשתמש במילים שלנו כמו שהדגשת בשנים עברו. וזה דבר שבאמת מעורר ואנחנו באמת אסירי תודה לראות איך העולם מתקדם.

תודה רבה על העבודה שלך ועל ההפצה שלך, אתה חבר גדול.

שאלה: האם לימוד וחינוך יספיקו להחזיק את באי עולם לא להשתמש בכל דבר לתועלת עצמו? איך יקרה באדם השינוי הזה?

הם יבינו שלא יכולים להסתדר, לא יכולים להתמצא בעולם החדש. פשוט העולם החדש הוא לא מובן, איך אנחנו עכשיו מסתדרים, מאיפה אנחנו מקבלים כסף, איך אנחנו מבזבזים אותו כדי לאכול ולסדר לעצמנו דברים נחוצים, איך אנחנו מחנכים את הילדים, המערכות צריכות לעבוד, אבל הן צריכות לעבוד לפי סגנון קשר שונה שבהן. כתוב "אין בין עולם הזה לעולם הבא אלא שעבוד מלכויות", שהמלכות האגואיסטית מתחלפת למכלות האלטרואיסטית. שפרעה יורד ובמקומו בא בורא. מה ההבדל? היחס שלנו, היחס שלנו בלבד, זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא.

ואז אנחנו נתחיל לראות מערכת, איך שהיא פועלת, במו ידינו ככה, אתם תראו את זה, איך שזה עובד. זה כמו ילד קטן לא מבין מה קורה ואדם מבוגר, חכם, יודע שזה צריך להיות זה, זה צריך להיות ככה, שהם קשורים הדברים האלה. אז אנחנו גם נראה את הקשר בין כל מיני פעולות, בין כל מיני מעשים שאנחנו נפעיל, וכך זה יתבהר לנו העולם החדש. אתם תראו, אנחנו נצליח בו ונראה לכולם איך להשתמש וכולם נשמח בעולם החדש הזה.

שאלה: איך היית מסביר לקהל הרחב במילים מתאימות להם, שהתענוג מגיע מהחיבור. הסברת לנו במילים של מקובלים, אבל איך אותו דבר מסבירים לקהל הרחב?

כשאתה נמצא בקבוצה עם החברים שלך ואתה קצת שתית איזה וויסקי ואתה לא כמו היום, אתה יושב איתם בחיבוק ושר יחד איתם וטוב לך איתם, ואתה מרגיש שכולכם יחד ככה כגוף אחד ואין הבדל בין בני אדם ויש לך הרגשה משותפת עם כולם. זה לא שאתה לבד, אלא אתה משותף עם כולם. בשיתוף הזה עם כולם אתה מרגיש בכל זאת עולם אחר. יותר רחב. יותר גדול. יותר חם. אני לא יודע איך להסביר את זה. כמו שרב"ש כותב שאני מרגיש שאני נמצא יחד עם החברים, אומנם הוא נמצא באנגליה והם היו בישראל, אבל אני מתאר לעצמי שזה כך ואני רוקד כאילו שאני רוקד ביניהם ואני מחבק כביכול אותם וכן הלאה.

זאת ההרגשה. אני לא יכול להעביר אותה, אבל אנחנו נקבל את ההרגשה הזאת. זה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, הרצון לקבל שלנו מקבל כל מיני צורות, זה נקרא השגה צורתית. זה כמו שאתה מטביע בחמר או משהו, אתה מטביע צורות, אתה מטביע מטביע והחומר הזה מקבל כל מיני צורות. גם אנחנו כך, על ידי זה שאנחנו שומעים משפיעים עלינו כל מיני דברים, אנחנו נכללים מהרבה צורות שונות ואז אנחנו מגיעים למצב שמסוגלים להתכלל עם האחרים. זה לוקח המון זמן, לאנשים שמגיעים לחכמת הקבלה במיוחד זה קשה מפני שהחומר שלהם הוא מאוד קשה, הם מאוד אגואיסטיים. לחכמת הקבלה מגיעים אנשים הכי גרועים, הכי גרועים מכל הכלי דאדם הראשון. למה? כי אם נתקן אותם את האחרים אפשר לתקן בצורה יותר קלה, הם יתקנו בעצמם. ככה זה הולך.

שאלה: לגבי האגו הצר, במאמר כתוב שהאגואיזם הצר הוא מתבטא, מתגלה יותר ויותר והופך להיות ליותר מחריב והורס. כשאני נמצא בחשבונות שאני צריך להיות בהם בדרך כדי לעבור למצב של אמונה למעלה מהדעת, עד כמה אפשר לחבר את זה בכלל, את האגו הצר עם החשבונות שאני עושה בתוך הדעת כדי אחרי זה לעלות מעל הדעת?

האגו הצר זה שאתה חושב רק על עצמך ולא מסוגל לחשוב על אחרים. אז תבדוק בעצמך עד כמה שהוא פחות או יותר. האגו הצר הוא כל יום חדש באדם. אדם כל יום הוא אדם חדש והאגו הצר שלו גם כן חדש, ולכן אל תתפעל שמה שהיה אתמול אתה היום לא מבין. אפילו אתמול שאלת אותי על האגו הצר והבנת ואפילו רשמת והיום אתה שומע על האגו הצר, מה זה האגו הצר, אף פעם לא שמעתי, לא יודע. למה זה קורה? כי כל יום אדם חדש, רצונות חדשים ואתה לא יודע מה היה אתמול. זה ממש ככה. לכן אין בזה שום דבר. יש כזה סרט אמריקאי שנקרא "לקום אתמול בבוקר". שהוא היה קם כל יום ולא זוכר. מי שלומד חכמת הקבלה בצורה אינטנסיבית אצלו זה ככה קורה, כל יום כתוב ככה "ויהיו בעינייך כחדשים". אז אין מה להתפעל מזה.

וגם כשאני מתרגז וצועק כמה פעמים אני הסברת לך ומה קורה לך ואתה שוכח. חוץ מהמילה מטומטם, שאני גם לפעמים אומר, אבל אני יודע שזאת תוצאה דווקא מהתקדמות האדם. ומי שלא מתקדם אז הוא זוכר מה שהיה אתמול ושלשום, הוא זוכר, כי אצלו אין שום דבר חדש, זה סימן שהוא לא מתקדם. ומי שמתקדם ואצלו יום יום מחדש, הוא לא זוכר כלום מאתמול, הוא נראה מטומטם. תסבירו את זה לאנשים שלא נמצאים בחכמת הקבלה, הם לא יבינו.

שאלה: הסיטואציה נכון להיום עם הבידוד זה משפיע גם על הקבוצות שלנו, במיוחד על המרכזים הפיזיים שלנו, היום אנחנו רוצים להתאסף ולהחליט על הגורל, על העתיד שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות בצורה אחרת, השאלה היא לא מה לעשות, אלא מה אנחנו צריכים לעשות איזה סדר עדיפויות צריך לשים, תעדוף בראש ובראשונה כדי שנמצא את הצורה החדשה שלנו של המרכזים הפיזיים שלנו, ואני חושב שזה נוגע לכל המרכזים שלנו הפיזיים בעולם.

אני לא יודע מה להגיד לכם. אני לא יודע. אנחנו צריכים עוד קצת לחכות. לא חשוב שאנחנו מתאספים במרכז שלנו רק עשרה אנשים. היום עשרה אלו, מחר עשרה אלו, מחרתיים עשרה אלו. וכל היתר מתחברים בדרך הווירטואלית. אבל בינתיים אנחנו צריכים עוד להחזיק. אני לא יכול להגיד כמה זמן זה ייקח, ושכבר כדאי לנו להפטר מהמרכז שלנו הפיזי ולעבור כולנו להתקשרות הווירטואלית. אני לא חושב שזה העניין. נחכה עוד חודש, עוד חודשיים, נשתדל להחזיק את המרכז ולראות לאן זה הולך, מצד אחד.

מצד שני, אני אישית בטוח, אבל זה רק אני בטוח וזה לא שכך אני ממש רואה את העולם, אבל אני אישית בטוח שזה ייקח הרבה זמן. אלא אם כן יחליטו לבטל את הניתוק ויהיה מה שיהיה, אבל אני לא חושב שמישהו יעשה את זה. אנחנו רואים ההיפך, אחרת, שאותן המדינות ואותם האזורים שפעם לא חשבו בכל זאת לעשות סגר, היום עושים. זה ייקח לפחות הרבה זמן, חודשים בטוח, עד ספטמבר אוקטובר, נראה, אבל באמת בוא נשתדל לקצר את הזמנים האלה.

אבל בואו נראה מה האנושות חייבת לקבל מזה, עד כמה שהיא מתקדמת להכרת הרע, עד כמה שהיא מבינה מה הווירוס הזה צריך לעשות לה, מה הוא בא ללמד אותנו. ואז בצורה כזאת אנחנו כן נבין שיש עניין חדש בעולם, אבל זה בתנאי שאנחנו נפזר את שיטת התיקון. לכן אני שוב ושוב פונה אליכם, אין לנו ברירה, בכל הכוחות, בכל החורים, בכל דבר להכניס את עצמנו, את שיטת התיקון, לא לפחד משום דבר. כי בכל זאת הווירוס הזה הוא ינענע את הכול היסודות של העולם הזה.

קריין: קטע מספר 4 מתוך "מהות הדת ומטרתה" של בעל הסולם.

"האדם הפרא, הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עמה בגלוי. לבלי שום בושה. ובלי שום גבול. גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו.

והמפותח מעט, כבר מרגיש, איזה שיעור בהאגואיזם שלו, לבחינת רע. ולכל הפחות, מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים. ובסתר עדיין מבצע כל זממו, אלא שמקפיד על כל פנים, שלא יראהו איש.

והיותר מפותח הימנו, נמצא, מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו, ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה, ואינו יכול, להנות מעמל אחרים. ואז, מתחיל להתעורר בקרבו ניצוצין של אהבת זולתו, המכונה "אלטרואיזם". שהוא מדת הטוב הכללית.

וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות דרגתי. דהיינו, מתחלה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה, לצרכי קרוביו ומשפחתו, על דרך הכתוב "ומבשרך אל תתעלם". וכשמתפתח יותר, מתרחב בו מדת ההשפעה, לכל בני סביבתו, שהם בני עירו, או בני אומתו. וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו, על כל האנושיות כולו."

(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

סדנה

אז בואו נחשוב יחד כולנו, באיזו צורה באדם יכול להיות המעבר הזה מאהבה עצמית לאהבת הזולת, באיזה שלבים לפי מה שאומר בעל הסולם, ואיך נראה לנו שזה יקרה?

*

שאלה: אנחנו יותר ויותר מתרחקים מהמילה קבלה בהפצה שלנו ואנשים חיצוניים יותר מבינים את זה, אבל אז מטעם מי אנחנו מדברים? והאם בסוף ששת אלפים השנים האלה ישתנה השם של חכמת הקבלה לאיזו חכמה אחרת, נגיד חכמת החיבור, האם היא סיימה את תפקידה?

היא לא סיימה את תפקידה, זאת אותה חכמה רק במקום חכמת הקבלה אולי שזה יהיה חכמת החיבור, העיקר לקרב את התיקון לבן אדם. כמו שנותנים לילד תרופה בציפוי מתוק, ואז הוא חושב שהוא אוכל סוכרייה, אבל בעצם הוא אוכל תרופה. גם אנחנו כך צריכים להתייחס לכל הילדים האלה של כל האנושות, צריכים להכין להם משהו מתוק, אבל בפנים שתהייה תרופה. ואם אתה מסביר להם שזאת חכמת הקבלה, שהיא מגיעה מישראל, מיהודים, אז הם לא רוצים לשמוע, זה ברור לנו, כבר ששת אלפים שנה השנאה הזאת קיימת. ולכן אין לנו אז סיכוי להצליח, ולהעביר אפילו מילה אחת של שיטת חכמת הקבלה לעולם.

לכן כדי להקל על האנושות את הקליטה או הפגישה עם חכמת התיקון, חכמת הקבלה, אז אנחנו קוראים לה חכמת התיקון, או חכמת החיבור וזהו. ושיגלו אחר כך, וכשיגלו אחר כך אז הם עוד יותר יבינו, "אז מדובר על חכמת הקבלה, חכמה שיש אצל היהודים כבר ששת אלפים שנה, אז כנראה שזה נכון". מלכתחילה זה ידחה אותם, אבל כשישמעו קצת על ההיגיון שיש בזה, על הגילויים שישנם בזה, אז אחר כך הם יבינו שכן, וזה עוד מגיע מיהודים, אז כנראה שזה נכון. לכן אתם צריכים לדעת באיזו צורה לפזר את זה. מה לעשות, זה הכול נובע מתוך זה שהרצון לקבל והרצון להשפיע נמצאים בשנאה הדדית, ואנחנו צריכים בין שניהם כך להסתובב.

שאלה: כשאנחנו יוצאים להפצה אנחנו שואלים שאלות את הקהל, והתשובות שאנחנו מקבלים זה כאילו שהם מלמדים אותנו, הם נותנים תשובות של מקובלים, ככה זה נשמע. האם זה קשור לגישה שלנו כלפי הקהל, שהגישה שלנו צריכה להיות פחות להגיד להם מה לעשות אלא יותר לשאול אותם מה אנחנו צריכים לעשות?

אתה יכול גם את זה לעשות בתור לימוד, אבל בעצם אנחנו צריכים ללמד אותם הכול.

שאלה: אנחנו עכשיו רואים איך אנשים נסגרים בתוך הבתים, בתוך המשפחות, ואנחנו מדברים על זה שתכנית הטבע היא לחבר את כולם עם כולם, אז איך לקשור את הדברים? איך אפשר להסביר את זה לאדם, שבכלל אנחנו נצטרך להתקדם בכיוון ההפוך?

אבל כדי להתקדם בכיוון ההפוך הוא צריך להתחיל מזה שהוא נמצא במשפחה. אנחנו יצאנו מהמשפחה במאה העשרים והתחלנו לרוץ ממקום העבודה הביתה, למיטה ושוב למקום העבודה, ושוב הביתה, למיטה, וכך אנחנו כל הזמן, לא רואים לא ילדים, לא אישה, לא בית ולא כלום. עכשיו אנחנו סוף סוף נמצאים איתם יחד, בעל כורחנו. ודאי שזה לא פשוט, ויכול להיות שיש בזה המון מתחים במשפחה, אבל לאט לאט אנחנו צריכים להסביר להם, לכתוב להם המון טיפים כאלה, איך לגלות את עצמנו בחיק המשפחה בצורה יפה, טובה, ולראות בזה תחילת החיים החדשים. שאנחנו נמצאים במשפחה, ומהמשפחה הקטנה הזאת שלנו אנחנו באים למשפחה יותר גדולה, שזאת משפחה של כול האנושות. אבל אם לא אנושות, עיר, מדינה, וככה זה לאט לאט. והאינטרנט יכול לעזור לנו בזה. אבל לא לפחד שכך אנחנו צריכים להיות קשורים.

עכשיו לקראת סוף השעה השלישית אני רוצה לשאול אתכם על מה שנעשה, או שנמשיך את השיעור, או שאולי נפסיק אותו ונחלק את השיעורים שלנו לתקופות יותר קצרות. אני חושב ששיעור של שעתיים זה מספיק, אבל לעשות אותו נגיד ארבע פעמים ביום, אם אנחנו כבר יושבים בבתים ואין לנו מה לעשות.

תנסו, מה אתם חושבים? בואו נשאל קודם את קבוצת המיקוד שלנו, מה חושבת מועצת החכמים?

תלמיד: אני דווקא מוצא שהזמן הזה שמתמלא בשיעורים הוא זמן מצוין. שלוש שעות עברו פשוט בצורה מדהימה, ומה שהיה מאוד טוב היום זה גם לעשות סדנה. לחזור לעשות סדנה עם חברים זה דבר שהיה מאוד מאוד חסר בתקופה האחרונה. אני חושב שאם נעשה את זה, אפשר בשקט לעשות שלוש שעות, אולי גם ארבע בשבת, אנחנו רגילים.

לא, מה עושים הלאה? יש לנו שעה רביעית, ניכנס לשעה רביעית או שזה יהיה פשוט בלחץ? יש לנו יום שלם שאנחנו בכל זאת נמצאים בבית סוהר, אז אולי נחלק את העוגה הזאת לכמה חלקים, לא בבת אחת נבלע אותה.

תלמיד: אני חושב שאנחנו בתקופה שצריך לנסות הכול ולחשב הכול מחדש. נראה שכאילו הבורא מערבב את הקלפים, אז כל מה שמרגיש לך נכון אני חושב שצריך לנסות.

אתם רואים איזה תלמידים יש לי, פוליטיקאים כאלו וכאלו.

תלמיד: אנחנו לא בבית סוהר, אנחנו כמו בערבה, אנחנו בתנאים הכי מושלמים ללמוד. אפשר לעשות שלושה שיעורים ביום בקלות, לעשות שיעורים של שעתיים וחצי כל אחד, ואפילו שלוש, ורק שלא נגמור אותך.

בסדר גמור, טוב. אתם לא נמצאים בבית, כולנו כאן או כולנו שם? איפה אתם?

את מאמר הצהרים אנו נמשיך לפי אותו המאמר, "בניין החברה העתידית". נדון בו יותר ויותר איך אנחנו יכולים להתקרב לצורה של החברה העתידית. אז שעתיים אנו נהיה בזה ואת השעה שלישית אנו ניתן לקבוצת נשים שלנו לשאול שאלות ולקבל תשובות, וכל השעה הזאת תהיה ממש לקבוצת הנשים שאנחנו באמת מאוד מכבדים אותן ואנחנו יודעים שהן נמצאות יחד איתנו, ותהיה להן שעה לשאול את כל השאלות. ואנחנו נשתדל, לא רק אני אלא כולנו יחד, להקשיב להן ולהשתדל להיות ממש החלק המועיל להתקדמות הנשים בבני ברוך.

(סוף השיעור)

---

1. "אין העדר ברוחניות" (מאמרי חז"ל(↩