שיעור בוקר 06.09.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת –

קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו ממשיכים להיכנס לתוך העבודה הרוחנית, זה נקרא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". כל פעם האור העליון מאיר עלינו ומאיר לנו יותר ויותר בתוך הדעת, "בתוך הדעת" זה נקרא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אנחנו רואים את המציאות וזה נקרא דעתנו, שזה בתוך האגו, ובמידת ההתפתחות של כל אדם כך הוא קובע.

יחד עם זה, אנחנו צריכים להיות כאן באמונה, שאנחנו נמצאים בשלמות, בשלמות עם עצמנו, בשלמות עם הבורא ובשלמות עם העולם. כאן יש לנו "יום" ו"לילה" וכל מיני מצבים. יש לנו גם העתקה בחלק מהם בגשמיות, נניח יום ולילה, שעות היום, כל מיני דברים שאנחנו נפגשים עם כל באי העולם. ואנחנו צריכים לקבוע מהי הצורה היחסית, הצורה האמיתית צריכה להיות ביחס שלנו, בקביעת המצב שלנו איתם.

ולהבין שהתהליך הרוחני הוא מצד אחד קשור לזמן, כי אנחנו מקבלים הדרכה מלמעלה וזה הולך בזה אחר זה. מצד שני זה לא כל כך קשור לזמן, כי הכול תלוי עד כמה נקבע לעצמנו שכל המצבים שאנחנו עוברים, עד כמה הם רק באים כדי שאנחנו נקבע להם יחס אחיד, שהכול בא מלמעלה, הכול טוב ומטיב, והכול בא בהנהגה אחת, בהשגחה אחת, ממשגיח אחד. ובהתאם לזה גם המצבים שלנו כלפי זה, כך שכול החושך, הלילה והאור, היום, בכל מיני אופנים, בכל מיני צורות הם לא ישנו לנו את היחס שלנו ש"חשכה כאורה יאיר". וכך אנחנו נתקדם ונתייחס למקור העליון שממנו יוצאות לנו כל הבחנות החושך וכל הבחנות היום, זאת אומרת כך נתייחס לבורא.

קריין: קטע מס' 28 בקטעים נבחרים בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת, הרב"ש, מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו." נמצא בשלמות. "נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', על מה שנתן לנו כל טוב. וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת. מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב "השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה לה'."

(הרב"ש. מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)

כשאני קורא מה שכתוב כאן, אני נזכר ביום של אתמול, אולי הייתי כמה דקות ביום, בבוקר או בערב, בכל מיני כאלה בירורים או שאלות, זה ימין, זה שמאל, זה למעלה מהדעת, זה בתוך הדעת, ובכול יתר הזמן הייתי מונח באוויר ממש.

סדנה

איך לעשות שכול הזמן אהיה או בימין או בשמאל או בהתקשרות ביניהם, לברר מה המצב שלי, איך לעשות זאת? שלמות נקראת שאני נמצא, לא חשוב לי אם בימין או בשמאל, בשבילי זה אותו הדבר, העיקר שאני נמצא במצב שאני מברך את הבורא.

איך אני במשך היום אהיה כל הזמן בימין שמאל, ימין שמאל? אין ימין בלי שמאל, לכן אני חייב להיות גם בשמאל, ואחר כך, מהר מאוד כמה שאפשר לעבור לימין, ולפי זה איך לגרום שיזרקו אותי בחזרה לשמאל, ואני במאמצים שלי אעבור לימין. איך נעשה את זה כך שנעבוד במהירות הזמן, טיק טק, טיק טק, כל הזמן, וכך נתקדם?

איך אנחנו במשך היום נתפוס את עצמנו נמצאים או בימין או בשמאל? כי אם לא נמצאים לא בזה ולא בזה, סימן שלא מתקדמים.

*

קריין: קטע מס' 28, רב"ש "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו. נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', על מה שנתן לנו כל טוב." זה צריך להיות כביכול המצב הקבוע שלנו, לצייר שכול העולם נמצא בשלמות ואנחנו מודים לבורא שהכול בא ממנו. "וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת." כשאנחנו מסתכלים על העולם ברגשות ובהבנות שלנו, במוח ובלב שלנו זה נקרא "שמאל". וזה שאנחנו מקבלים את הכול ב-100% כמו שזה נראה בעיני הבורא, זה נקרא "ימין". "מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב "השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה לה'."

(הרב"ש. מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)

תדברו ביניכם, כל עשירייה, כמה דקות ותשאלו אחר כך שאלה מתוך העשירייה, לא מאדם אחד. כמה דקות לברר מה אנחנו, כל עשירייה, רוצים לשאול.

תלמיד: הייתי רוצה שנשאל איך העשירייה עוזרת לכל אחד לאחוז בימין, להחזיק בימין במהלך היום וממש להסתכל על המציאות כמו שהבורא מסתכל עליה.

להחזיר לימין כל חבר וחבר זו בעצם העבודה של הקבוצה, איך אנחנו עושים את זה? נשתדל לענות על זה עכשיו, כולם חושבים על זה. איך אנחנו עוזרים לקבוצה להיות כל הזמן בימין? אבל כל הזמן בימין, זאת אומרת שאנחנו כל הזמן מחדשים את הימין אחרת הוא נעלם. ברוחניות לא יכול להיות שמשהו קיים ללא חידוש, רוחניות קיימת בתדירות אינסופית.

איך אנחנו מייצבים בקבוצה מצב שאנחנו כל הזמן נמצאים בימין? אבל אין לנו קשר בינינו בינתיים, רק פעמיים ביום חצי שעה או כמה, אז איך אנחנו מייצבים את הקבוצה בימין כל הזמן, איך מתייחסים, איך חושבים, איך מדברים, מה מדברים?

*

תלמיד (במהלך הסדנה): גם כשאנחנו נמצאים באיזה מצבים ונפילות וכאלה דברים, אנחנו ממשיכים לשחק. לא מראים את זה אחד לשני אלא אנחנו משחקים בקו ימין. לא תמיד נמצאים אבל לשחק בפני העשירייה.

כן, זה נכון. אבל איך אני מחזיק את כל הקבוצה בימין, לא את עצמי בלבד. אני לא יכול כל הזמן לדבר איתם ולהחזיק אותם, ובאמת כל אחד ואחד נמצא במצב שונה, ושינוי המצבים האלה לא אנחנו קובעים, אלא ההשגחה העליונה כדי לקדם אותנו כך כל הזמן, זה למעלה, זה למטה, זה למטה, זה למעלה. איך אני משפיע לקבוצה כך שכול הזמן תהיה בימין?

*

שאלה: כתוב שהתפילה היא קו שמאל. יוצא שאם אנחנו מנסים להעלות איזו תפילה לבורא, אז אנחנו מעוררים בעשירייה את קו שמאל?

גם בזה יש ימין ושמאל, או שאתם מבקשים או שאתם נמצאים בהודיה, גם כך וגם כך.

שאלה: אמרת שהאדם יכול להימצא בקו ימין, בקו שמאל, והוא גם יכול להיות מנותק. נניח שהתנתקתי ועברה שעה ואז נזכרתי בעבודה, מה קורה בין שתי הנקודות האלה?

אם אתה לא נמצא לא בימין ולא בשמאל אז אתה מת. אתה מת. ואז מלמעלה עושים איתך חשבון, מתי להחיות אותך. זה גם תלוי בקבוצה, איך היא עובדת כולה וגם מושכת אותך לעבודה. אבל אתה בזה ממש נמצא כמת.

שאלה: האם קיים קו ימין או קו שמאל מחוץ לעשירייה?

אי אפשר להגיד. אפשר לדבר על אדם אחד, אבל זה לא מעשי. זה קל לתאר כך, מאדם אחד, שפעם הוא מתייחס מצד האגו שלו ופעם מתגבר ומתייחס מצד כוח ההשפעה שלו אבל זה בעצם מהעשירייה. ימין ושמאל זה מתוך העשירייה.

שאלה: כשאתה נמצא בקו שמאל אתה גם נותן נחת רוח לבורא. אבל מאיפה לקחת כוחות לצאת מקו שמאל, לא לרצות להיות בצד שמאל?

לא. זה שנמצאים בימין וגם מעלים תודה לבורא שהוא מעלה לנו את הרצון לקבל האגואיסטי, שאנחנו נופלים, כמו שכתוב, "צריך אדם להודות על הרע כמו על הטוב", ודאי שזה נכון. אבל זאת לא העבודה, אלא אני קיבלתי את זה כחומר לעבודה. עכשיו אני צריך לעבוד, עכשיו אני צריך להתגבר, לעשות פעולות התקרבות לקבוצה, להביא לקבוצה את הרצון לקבל המוגבר שלי ולהתחיל לעבוד איתם, על ידם לקדם את כולם, על ידם ועל ידי הרצון לקבל שלי, שהקבוצה זה ימין והרצון לקבל שלי שקיבלתי עכשיו מלמעלה הוא שמאל, ואז אני משלב אותם יחד, אני והקבוצה, ואנחנו עושים צעד קדימה.

וכך כל אחד ואחד. באותם הזמנים, באותם המצבים, כל הזמן אנחנו כך מתקדמים. כמו שיש לנו כאלה מכוניות, שיש להן ארבעה גלגלים שנמצאים בהנעה, זאת אומרת שהמנוע מחובר לכל גלגל וגלגל, לא רק לשניים מאחורה או למשהו אלא לכולם, אז כך אנחנו רוצים לעשות את זה בעשירייה. לכן כל אחד עובד, לא מחכים לאף אחד שיגמור את העבודה ואחר כך אנחנו. ולכן כל אחד מגלה בזה שיש לו גם עשר ספירות מכולם, וכך אנחנו עובדים. זו עבודה נהדרת, אם אנחנו מתחילים להרגיש אותה זה ממש מקום להתקדמות.

שאלה: כיצד אני יכול לזהות בצורה יותר טובה שאני בצד ימין, בתפילה ולא לבלבל את זה עם מצב כזה שאני רק סקרן או שאני אפילו לא אקטיבי?

תתחיל לעבוד ואתה תראה שאי אפשר להתבלבל. אי אפשר להתבלבל, אלה דברים כל כך ברורים. או שאני נמצא שקוע ברצון לקבל שלי, ואני רואה את העולם דרך הרצון לקבל שלי שהוא כולו שלילי, שמאלי, או שאני משתדל עם הקבוצה, עם הבורא, לשייך הכול להתקדמות. אני מצדיק את המצב הזה קודם כל, שאנחנו מתקדמים על ידו, שדווקא כך אפשר להתקדם, כי כאשר את כל השמאל אני מעביר לימין, בזה ההתקדמות שלנו.

ומתי אני מגיע לשלמות העבודה בכל שלב ושלב? מתי שהשמאל ומתי שהימין הם שווים אצלי, ואני צריך להודות על הרע כמו על הטוב, וש"חשכה כאורה יאיר". וכך למצב הזה אנחנו כל פעם מתקדמים.

שאלה: איך אני אמור להתייחס בסדנה כשדיברתי והעשירייה נשארה בשקט? אני צריך לקבל את זה כאושר, כצד ימין אבל איך להוסיף?

אם אתה מקבל כוחות מהעשירייה מזה שאתה נדבק אליה, ומזה שאתה דבוק אליהם אתה מקבל כוחות לעבוד עם השמאל שלך, לא סתם כדי שיהיה לך נחת ורוגע, אלא כדי לעבוד עם המצב השמאלי שלך, שאתה יכול את האגו שלך, הרצון שלך, הביקורת שלך, לצרף למה שאתה מקבל מהם, כוח, התעוררות, ואז אתה מקדם את שניהם בתוך הדבקות שלך בקבוצה, אז זו הפעולה הנכונה.

ואז בשבילך ימין ושמאל שווים, זאת אומרת, גם זה חשוב, וגם זה חשוב, ואת שניהם אתה מחבר וזה נקרא שעשית "צעד קדימה".

שאלה: איך אנחנו יכולים בעשירייה להחזיק את כולם בלמעלה מהדעת?

אני רואה מכל המצבים שאני עובר, שאני חייב להתייחס אליהם כמו ליותר גדולים, כמו שהם נמצאים בגמר התיקון. זה יוצא לי כך. על כל רע ורע שיש לי אני הולך אליהם, מבקש מהם כוחות, אפילו בלי מילים, נדבק אליהם, מקבל מהם כוחות, עם הכוחות האלה אני מאזן את היחס שלי עם השמאל שלי, וזה התיקון. אתם מבינים? כך זה קורה.

שאלה: כתוב שימין זה הודיה והשמאל זה תפילה. תפילה זה חיסרון. מה זה הודיה? איך צריכה להתבטא הודיה בעשירייה?

שאני הגעתי למצב ששמאל וימין שווים, מחוברים, ואני רואה בזה התקדמות. אתה יודע מה נקרא "שלמות"? אפילו שאני מתעורר על ידי השמאל שלי לגובה קטן אבל אם השמאל שלי מתחיל להיות שווה עם הימין, זו שלמות. ובגובה יכול להיות שהשמאל יותר מהימין, ואז זה בלתי שלם.

זאת אומרת, בכל מדרגה ומדרגה יש את מצב השלמות, את הקו האמצעי משלה. ובקו האמצעי הזה, אחרי כמה פעולות כאלו אנחנו מגלים את הבורא. הבורא מתואר לנו בקו האמצעי, שאין ימין ואין שמאל והכול שלם, במשהו, באיזה מיקרו דוז, אבל כך מתקדמים.

שאלה: רציתי לשאול לגבי נקודת הקו האמצעי. שם נראה לי שהתנועה נפסקת, נעשה מצב שלם, הקשר עם הבורא ואז אם מחזיקים את קו האמצע, כבר אין את התנודות האלה.

אתה צודק, בינתיים אין תנועה בקו האמצעי. עוד נגיע גם איך לעבוד נכון עם הקו האמצעי.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא בזמן קו שמאל, לעלות למעלה מהדעת?

אתה צודק, נכון.

שאלה: אם אני מתחבר בתפילה עם החברים, מרגיש את החיבור עם הבורא והודיה, זה אומר שאני בקו ימין?

לא, אני לא יודע. תלוי באיזה תנאים אתה מתחבר עם העשירייה. האם יש לך שם עבודה או אין, האם יש שם אגו שלך כלפיהם שהיית צריך לבטל, שאתה צריך להעלות אותם. התנאים האלה לחיבור הם קובעים, אם זה יהיה או ימין, או אמצע.

תלמיד: מה קובע את קו הימין, האם ההודיה בבקשה, כשאנחנו מרגישים שלמות, את שלמות הקשר ואיתו?

לא. לא נכון, זה כבר קו האמצעי. תראה מה שהוא כותב.

קריין: קטע מספר 28.

"צריך להאמין למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו." נמצא בשלמות. "נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', על מה שנתן לנו כל טוב." שהכול בעיניו נמצא בשלמות, אז הוא נמצא בדבקות עם הבורא ועל זה אומר תודה. זה טבעי. "וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"." זאת אומרת, מתוך האגו שלנו, מתוך הרצון לקבל שלנו אנחנו מסתכלים על העולם, על עצמנו, על כולם. "היינו, דוקא בבחינת השכל ולא למעלה מהדעת." למעלה מהשכל לא, הכול רק בתוך השכל. "מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה מהדעת." אם לא יהיה לנו שמאל, אז על מה אנחנו נעלה? זאת אומרת, קודם כל חייב להיות שמאל. לכן אומרים, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אנחנו הולכים. "וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת"." אז יש לימין מה לקרב, להתפלל, להתקשר לקבוצה, לעשות כל מיני תחבולות כדי להתקרב, מתוך זה ששמאל גילה עד כמה שאתה רחוק. "היינו, שמצב "השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'. זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה." אבל זה קורה, על ידי זה שגילו לו עוד קצת מהרצון לקבל שלו, פתחו לו מה שיש בו. ואז הוא על פני הרצון לקבל הזה החדש שהתגלה, רואה עד כמה שהוא רחוק. "ובזמן שהוא עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'. ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה לה'."

(הרב"ש. מאמר 7 "מתי הם הזמנים של תפילה והודאה, בעבודה" 1990)

שאלה: אם אנחנו לא בקו שמאל ולא בקו ימין אלא במצב שינה, האם אנחנו יכולים להתעורר בעצמנו, כלומר בעצמנו להיזכר?

אין שום אפשרות לאדם להתעורר בעצמו אם לא מעוררים אותו מבחוץ. אלא כמו שאצלנו בעולם הזה, אתה שם נגיד שעון מעורר וזאת הקבוצה ואתה מבקש מהם שהם יעירו אותך, או מהבורא, משני המקורות. אבל אתה בעצמך אם אתה מנותק אתה לא יכול לקום, להתעורר לעבודה הרוחנית, כי זה לא טבעי שאתה תרצה עבודה רוחנית. ורוחנית אני מתכוון, לא סתם איזה שהן פעולות דתיות או משהו, אלא פעולה רוחנית. כי פעולה רוחנית היא כולה למעלה, נגד הרגש שלך, נגד השכל שלך, נגד הרצון לקבל שלך. ולכן אתה לא יכול להתעורר על ידי הרצון לקבל שזה כולו אתה, לעבודה רוחנית. לא יכול, רק אם נותנים "אתערותא ללעילא" מה שנקרא, התעוררות מלמעלה מהבורא, או שהקבוצה מעוררת אותך, אחד מהשניים.

שאלה: אם יש חבר שהוא מאוד פעיל, מפיץ, משתתף בכול, אבל היחס שלו לעשירייה גורם לכולם כל הזמן לנסות להצדיק אותו, האם זה נקרא שהוא מחזיק את העשירייה בקו ימין?

זאת אומרת, האדם הוא אקטיבי בלימוד, בהפצה, אבל בעבודה בקבוצה לא כל כך?

תלמיד: הוא פעיל בכול אבל יתר החברים מרגישים שהוא כל הזמן דוחף אותם, מכריח אותם.

הוא חיובי או שלילי?

תלמיד: הוא חיובי ביחס למטרה.

אז תראו בעצמכם, יכול להיות שהוא ישתפר במשך הזמן. תנו לו דוגמאות איך אתם רוצים שהוא יעורר אתכם, אבל זה שהוא מעורר זה טוב.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקבוע האם העשירייה נמצאת בקו שמאל או בקו ימין?

בקו שמאל זה איפה שהם מרגישים שיש ליקויים בעולם, בהם. בקו ימין זה איפה שהם מחוברים ביניהם ולא מרגישים שום חסרונות רק להודות לבורא.

תלמיד: אז נגיד אני חושב על זה, זה הכלל הראשון. אבל בסופו של דבר הכול תלוי בתפיסה שלי ובהרגשה שלי שאנחנו הולכים בימין, ומצד שני יכול להיות שעבור מישהו אחר בעשירייה אנחנו נמצאים בשמאל. איך אפשר שתהיה תפיסה משותפת כללית בהרגשה שאנחנו נוכל לקבוע ביחד מתי אנחנו צריכים ללכת לכאן או לכאן?

זאת עבודה קשה ולא לעכשיו וטוב שאתה שואל ואני שמעתי את זה בסבלנות רבה ובשמחה. זאת העבודה העתידה, שאנחנו נקבל כל פעם את כל הסטיות הפרטיות של כל אחד ואחד ואז כל פעם אנחנו נהיה בשלמות כזאת כמו במעגל שכל הזמן מישהו אחד עולה ואז מישהו אחר עולה וכך כל אחד, ובצורה כזאת אנחנו נרגיש איך הבורא מדבר איתנו, איך הוא מנגן עלינו כמו על קלידים. זה מה שאנחנו נרגיש בעשרה, איך הוא עושה. אנחנו נתחיל להרגיש איך הוא מעביר לנו את השפה שלו, שכל אחד יותר, כל אחד פחות, ובאיזה צורות, זה יהיה אחר כך. אנחנו נהיה כלי שהוא ינגן עלינו, אבל עוד מעט, דברים נפלאים יהיו, חכו.

שאלה: צד שמאל זה זמן התפילה, אם בקבוצה לאחר העבודה אנחנו מרגישים ביחד שמחה שבוקעת מהתפילה, האם השמחה הזו יכולה לתת לנו את תחושת השלמות?

כן, לאט לאט. שלמות אנחנו צריכים לראות מתוך הכלי שלנו, עד כמה שאנחנו מחוברים יחד. כל אחד בסגנון עבודה משלו, אבל אנחנו מרגישים שכל אחד עושה משהו. נגיד שאתם בונים משהו, כל אחד עושה דבר אחר בבניין הכללי.

שאלה: האם אני מבין נכון שמהבורא תמיד מגיע רק סוג אחד של השפעה ורק אני קובע אם זה ימין שמאל, עליה ירידה, אור חושך?

מהבורא באה תוספת אור, ותוספת האור הזו היא בעצם מעוררת בנו כל מיני תגובות וכך מתקדמים. אבל מהבורא באה רק תוספת אור, שום דבר חוץ מזה, זה נקרא "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", תמיד אנחנו נמצאים בזה בלבד.

שאלה: כאשר מדובר על דחייה במאמר, אלה אנחנו שדוחים? זה הבורא שדוחה? או זה שילוב בין השניים?

הכול בא מלמעלה, הכול בא מהבורא, "אין עוד מלבדו", הוא הסיבה לכל מה שאנחנו מרגישים, לכל מה שאנחנו חושבים, ואפילו לכל מה שאנחנו מגיבים. אתה יכול לשאול "אם גם מה שאנחנו מגיבים זה ממנו, אז מה אני?", אתה עושה את ההכנה ולפי ההכנה שלך הוא מעורר בך גם את התגובה. זה נקרא שהבורא שם לך ביד את הכלי ומלמד אותך וכאילו אתה עושה אבל גם את זה הוא עושה. אבל את ההכנה בינינו, זה אנחנו עושים.

שאלה: כשאנחנו לומדים בב' קווים עם החברים האם זה מקדם אותנו לשלמות?

וודאי. אם אנחנו עובדים בב' קווים אנחנו מקבלים את הקו האמצעי מלמעלה, עוד מעט אנחנו נלמד איך עושים את זה. קו האמצעי זה כבר כלי לגילוי הבורא.

שאלה: קראנו על כך שקו שמאל זו תפילה, קו ימין זו הודיה. האם נדרש מאיתנו לתת מאמצים בקו ימין?

לא, רק לארגן את זה אולי יותר נכון כי בזה אנחנו מייצבים את עצמינו, אבל בעצם בעבודה רוחנית בכלל אין שום מקום ליגיעה חוץ מלהתייגע בחיבור בינינו, לברר את מקומות ההתקשרויות בינינו, איך אנחנו עושים את הקליקים האלה "קליק, קליק, קליק" שאנחנו נכנסים כך יחד, וכל אחד נשאר בשלו וכל אחד מקושר עם האחרים.

אנחנו צריכים לברר את צורות ההתקשרות האלה, כי דווקא בצורות ההתקשרות האלה אנחנו בונים נקודות, מנקודות אנחנו בונים קווים, ומקווים אנחנו בונים אותיות, לכן בעברית כל האותיות הן מרובעות.

תלמיד: אז מה זו עבודה בקו ימין?

עכשיו דיברנו על זה, על פני קו שמאל אנחנו מגיעים להודיה לבורא. קו ימין זה כבר תוצאה מהתיקון.

שאלה: מה אם אדם לא יכול להתגבר ולהביא כוחות חיוביים להוסיף לעשירייה והוא כל הזמן מוריד את החשיבות?

אנחנו צריכים לבקש ממנו [להבין] שאנחנו מחפשים ממנו השתתפות כמה שאפשר, אפילו כמו של תינוק, אבל לא להפריע. שישתדל לראות בעבודה שלנו עבודה של גדולים ואם הוא לא מסוגל, אז שישייך את עצמו בכמה שמסוגל, כמו קטן שנמצא ליד הגדולים. אני מכיר את זה על עצמי, גם אני הייתי ככה. זה קשה מאוד להבין למה אני צריך לבטל, בא לי כוח לבטל את כל העבודה שלהם ולעשות ביקורת עליהם, וכאן אני צריך בכל זאת לקבל הסבר למה כן ולמה לא.

ולפעמים יש מצבים שאדם בכל זאת לא רוצה לשמוע, ואז צריכים להרחיק אותו לזמן מה מהעשירייה ואחר כך שוב לקרב. כי אנשים כאלה שהם רוצים להשתתף אבל לא מסוגלים להשתתף בהכנעה הם נושאים בתוכם רצון לקבל גדול מאוד, שזה יחסר להתקדמות הקבוצתית. לכן צריכים איכשהו להשתדל להחזיק אותם כך שהם לא מזיקים ואיכשהו, לפחות בצורה הכי פסיבית, הם משתתפים.

שאלה: מה זה קו שמאל ובמה הוא שונה מפשוט ניתוק גשמי?

אנחנו קראנו כאן מה זה שמאל. "קו שמאל" זה נקרא שאנו הולכים בתוך הדעת ואנחנו רואים שהעולם כולו לא מתוקן, ווירוס הקורונה נמצא איתנו, וכל מיני בעיות, והחברים לא חברים, והבורא לא בורא, ועל כל דבר אני עושה ביקורת, כי הרצון לקבל שלי עכשיו גדל, התעורר, התגלה, ומתוכו אני מדבר, זה נקרא "שמאל".

תלמיד: אז מה ההבדל בין קו שמאל לבין זה שאני בכלל לא בשום קו?

אני מדבר כלפי העבודה הרוחנית, יש לי ביקורות על העבודה הרוחנית, על הקבוצה, על ההתקדמות שלנו, על השלמות בעבודה שלנו, זה נקרא "שמאל". שמאל דוחה, אבל לא שהיא מוציאה אותי החוצה. אני נמצא בעבודה, רק אני מרגיש דחיה. יש שמאל סתם, שזה אפילו לא נקרא "שמאל", זה האגו. שמאל בעבודה זה שאני מרגיש שאני רוצה להתקדם לחיבור עם הקבוצה ועם הבורא ולא מסוגל. ואז את זה שאני לא מסוגל, אני יכול לספור ולשקול "בזה אני לא מסוגל, ובגלל זה, ובגלל זה", זה נקרא "שמאל".

תלמיד: יוצא שלהיות לפחות במידה מסוימת בקשר ולחשוב על החברים, אפילו בצורה שלילית, עדיף מאשר בכלל לא.

בהחלט.

שאלה: למה קשה להחזיק בהודיה ותפילה יחד?

איך יכול להיות שאני מלא טענות כלפי הבורא ויחד עם זה אני אומר לו "תודה רבה". אני עוד לא ראיתי אדם שנותנים לו מכות והוא אומר "תודה רבה, תודה רבה". זה לא יכול להיות שאתה תשמע את זה מהרצון לקבל, אלא יכול להיות שזה משחק, שזה שקר, אבל בצורה טבעית לא יכול להיות. אם הוא מרגיש רע הוא לא יכול להגיד תודה. אנחנו לא משחקים בתיאטרון, אנחנו מדברים על הטבע.

שאלה: התאוצה בתיקון בינינו, זו תאוצה בחילוף המצבים של ימין ושמאל או בהשגת הקו האמצעי?

זה יפה. זאת אומרת ההתקדמות, התאוצה בעבודה, תלויה עד כמה יותר במהירות, יותר בתדירות, אנחנו מגיעים לקו האמצעי מכל המצבים שלנו. מתוך הנקודות שלנו שאנחנו בונים בקו האמצעי, אנחנו בונים את הקו האמצעי וזה בעצם מביא אותנו לעוצמת הקו האמצעי ששם מתגלה הבורא.

שאלה: אני לא מבין איך רצון לקבל שהוא נגד הרצון להשפיע, יכול להחליט בעצמו שהוא המפריע להשפיע.

האדם הוא המחליט, הרצונות בעצמם לא אומרים כלום, הם מתעוררים בתוך האדם והאדם הוא המחליט האם זה מפריע לו או לא מפריע לו.

שאלה: לגבי האמונה מעל הדעת, האם האמונה יחד עם הדעת עולים?

בינתיים לא דיברנו על זה ואני לא עונה על זה. תתרגלו לשאול בדיוק על מה שאנחנו מדברים. זה שבא לך לפנטז על כל מיני דברים, אני לא רוצה לשמוע. וזה גם במילים שאנחנו לא משתמשים בהן.

שאלה: קו שמאל וקו ימין צריכים להיות בשווה, ואני קצת מבולבל כי אני זוכר שהרב"ש אמר שרק חצי שעה ביום מותר להיות בקו שמאל.

כשאתה מזמין את קו שמאל בעצמך, אז אתה מזמין אותו לחצי שעה ביום. ביתר השעות אתה עובד על הימין כל הזמן, בהתאם לכמה שקו שמאל מתעורר בך.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על זמן לינארי וזמן סימולטני. איך אנחנו משיגים את הזמן הסימולטני הזה ואיך זה קשור לעבודה בין ימין, שמאל והקו האמצעי?

לא אמרתי זמן סימולטני.

תלמיד: אמרת שרואים את כל הזמן בו זמנית, זה לא לינארי. נכון, לא השתמשת במילה סימולטני.

גם על זמן לינארי לא דיברתי. לא דיברתי כך. תחשוב איך אני דיברתי ובאותן מילים, באותו לקסיקון, תפנה אליי שוב.

שאלה: הוא כותב במאמר שקו ימין זה מעל הדעת, קו שמאל זה בדעת. מה קורה בקו האמצעי שאותו אנחנו רוצים להשיג? אנחנו רוצים להשיג את זה למעלה מהדעת?

קו אמצעי זה למעלה מהדעת, נקי, זה הבורא. אנחנו בזה בונים אותו. קו אמצעי לא קיים בטבע, אלא אנחנו בונים אותו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אז זה כל פעם משחק. דעת, למעלה מהדעת, דעת, למעלה מהדעת ואז זה מתייצב?

כן, [אבל זה] לא מתייצב, כך כל הזמן עד גמר התיקון.

שאלה: קודם שמענו שאנחנו נקבל כל פעם סטיות פרטיות של כל אחד ואחד, ואז כל פעם נהיה בשלמות כזאת, כמו מעגל, וכך נרגיש איך הבורא מדבר איתנו, מנגן עלינו. הניגון, הדיבור הזה של הבורא, מתוך מה הוא מגיע? מתוך הקונפליקטים בינינו?

בכל מיני דברים, כן ודאי. גם במינור וגם במז'ור, בכל מיני צורות, בכל מיני צלילים. אלה כל מיני צלילים והניגונים הם מאוד שונים. תראה בתהילים, איזה ניגונים יש שם, אנחנו לא יודעים את הניגונים האלה של דוד המלך שכתב את תהילים. הוא היה גם מנגן, מלחין ושר, אבל לפחות לפי המילים, לפי זרימת המילים, אנחנו יכולים איכשהו לתאר לעצמנו עד כמה אלה כנראה יצירות מאוד מיוחדות, גם בצלילים. אני מאוד מקווה שאפשר יהיה להגיע למצב שאנחנו נשמע את השירים, את הצלילים שלו, שממש נמצאים בשמיים כי שום דבר לא נעלם מהרוחניות ואנחנו נוכל לשמוע. נוכל לשמוע את כל דוד המלך ששר את תהילים.

תלמיד: עכשיו נתת דוגמה על תהילים, אבל נשמע שתמיד הדיבור של הבורא איתנו זה דרך המקורות, דרך הכתבים של המקובלים.

כן, כי הם כתבו את זה מתוך דבקות, מתוך השגה. תמיד זה בקו האמצעי.

שאלה: שאלה מאוד קונקרטית ופרקטית, אתמול הייתה לי פגישה פיזית עם העשירייה, מרבית העשירייה השתתפה. האם אני יכול להחשיב את זה כעבודה בקו שמאל ואחרי זה ימין?

זה לא שייך לפגישות כאלו או כאלו או כאלו, זה שייך למצבים הפנימיים שביניכם. זה מה שאני יכול להגיד. זה שייך אך ורק למצבים הפנימיים שביניכם, באיזה מצבים אתם נמצאים, וכל אחד יכול להיות בזה בינתיים, בכל קו שונה. ואחר כך תגיעו לכזה קשר ביניכם שתדעו איך לכוון את עצמכם לפי בחירתכם, שמאל, ימין, אמצע. שמאל, ימין, אמצע. כך זה צריך להיות.

שאלה: כתוב שצריך להודות לבורא על הימין ולהתפלל לבורא על השמאל. מה זה אומר להתפלל לבורא על השמאל, למה אנחנו מתפללים על קו שמאל?

על כך שהוא נותן לנו חומר לעבודה שעל ידו אנחנו יכולים להתקרב אליו. כי אם הוא לא היה מעורר בנו את השמאל, היינו נשארים כמו זבובים בעולם הזה. ובגלל שהוא מעורר בנו את האגו, את הרצון האגואיסטי, השמאל, ונותן לנו עבודה, כוח עבודה, שכל לעבודה, לעשות עם הרצון הזה משהו שיהיה בצורה הדומה לבורא, אז אנחנו מודעים לזה ומודים לו גם על הרע וגם על הטוב, וגם על כל דבר שאנחנו לא יכולים להתקרב בלי לייצב נכון ימין ושמאל. ובאמצע בין הימין לשמאל, אנחנו מייצבים את עצמנו בצורת קו אמצעי, באמונה למעלה מהדעת, שזו בעצם דמות הבורא. עד שיהיה ככתוב, "ויהיה שם ה' עליך" , שאנחנו מקבלים את צורת הבורא.

בפנים הרצון לקבל, בפנים הקליפות, בפנים הכול, ומבחוץ אנחנו מייצבים את עצמנו ככוח ההשפעה והאהבה ו"על כל פשעים תכסה אהבה" וכך מתקדמים. לכן אנחנו מברכים על הרע כמו על הטוב, כי הרע זה כל החומר שלנו. בלי זה אנחנו לא נוכל לייצב את עצמנו כטוב. אנחנו כאילו מחתיכת חמר בונים את הצורה.

שאלה: כשנמצאים בשמאל, בזמן אמיתי, והדחייה היא כזאת שגם אין תפילה, לא רוצה לצאת תפילה.

אין מה לדאוג. קודם כל, להודות שהבורא נותן לך כזה שמאל, סימן שאתה מסוגל לעבד אותו נכון. אחרת הוא לא היה נותן, הבורא לא נותן משהו כדי שהאדם ייכשל, בשביל מה? הוא נותן לך בדיוק, לא פחות ולא יותר, את מה שאתה מסוגל לעשות בתנאים שיש לך. ואתה צריך רק לא לשכוח איך אתה מעבד את הרע שהוא מעורר. ועיבוד הרע הוא רק בחיבור בתוך הקבוצה. אז אתה צריך להתקשר לקבוצה ולהתקשר לבורא ולמצוא בקבוצה את צורת הבורא שבה אתה מסתתר. קודם כל, זה נקרא "עיבור", ואחר כך אתה עוד גדל שם וגם מוסיף משהו להם, אלה כבר "יניקה" ו"מוחין" וכך תגדל.

העיקר שאנחנו מתחילים יום יום, ועכשיו גם בלילה, להיות בתרגילים האלה בצורה הזאת. אז נעשה את זה מהר.

תלמיד: זה היה סוג של שיתוק.

שיתוק? אין דבר כזה. יש אלונקה בתוך הקבוצה, שהם ישכיבו אותך עליה וייקחו אותך גם כן לדרך. תמיד יש בכל פעם איזה חבר שנמצא בשיתוק, ואז לוקחים אותו וסוחבים.

תלמיד: אז תגיד להם שיעזרו לי.

לא, אני לא יכול להגיד להם. אני אגיד להם שיש לך אפשרות ללכת ולסחוב אחרים.

שאלה: אמרת שקו אמצעי נוצר כשיש שוויון בין שמאל לימין, מה היא ההבחנה הזאת? איך אני מבחין שהם שווים?

אתה תרגיש שלמות בעבודה. שאתה יכול להודות על השמאל ויכול להודות על הימין ושני המצבים האלה ברורים לך והביאו אותך לאיזה מצב מיוחד. שבמצב המיוחד הזה אתה נמצא בשלמות עם הקבוצה ומכין את עצמך לגילוי הבורא בתוך הקבוצה.

שאלה: בעבודה בעשירייה, חלק נמצאים בתפילה, חלק בהודיה?

יכול להיות, בכל מצב ומצב נמצא כל אחד ואחד.

תלמיד: איך הולכת העבודה ביניהם במצבים האלה?

על זה הבורא יברר, אל תדאג. אתם צריכים להשתדל כל הזמן להיות במצב כמה שיותר קרוב לשלמות. אבל לא למחוק את השמאל, אלא עם השמאל שמתגלה להיכנס לימין, לצרף את הימין לשמאל ולהגיע לקו אמצעי.

תלמיד: העבודה המשותפת על השמאל היא עבודה משותפת של כולם?

לא, עוד לא. אנחנו משתדלים, משתדלים להיות כל אחד במצב מקסימום שלם. אבל זה בלי למחוק את השמאל, אחרת אתה כאילו לא משתתף. אתה צריך להביא את המאמצים שלך דרך השמאל ודרך הימין והשילוב של ביניהם יהיה נכון. שאתה מברך על השמאל ועל הימין ובשניהם אתה אוחז ואז אתה תתחיל להרגיש מה זה הקו האמצעי.

שאלה: התעוררות הקבוצה מגיעה מקו שמאל בעיקר?

כן. הקבוצה מתעוררת, האדם מתעורר בדרך כלל מצד שמאל, כי אנחנו אגואיסטים. אבל אנחנו שמעוררים את עצמנו, אנחנו יכולים לעורר את עצמינו מצד הימין, מצד גדלות הבורא, גדלות המטרה ואז זה עדיף.

שאלה: עדיף לנו לחיות בתוך קו ימין ושמאל, או למצוא את החיים לא בתוך הקווים אלא בין הקווים. כלומר בתהליך המעבר ביניהם?

המצב האמתי זה הקו האמצעי.

קריין: קטע מספר 29, מתוך רב"ש, "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם".

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."

(הרב"ש. רשומה 300 "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם")

קריין: שוב קטע מספר 29.

"האדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח)." זה ברור שיום ולילה אלה מצבים. וזה לא שחושך בחוץ או אור. "היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות."

שאלה: מה המשמעות של לקבל פרס על הכוונה?

פרס על הכוונה?

תלמיד: או שכר, שמקבלים שכר על הכוונה?

זו הרגשה שאתה התקרבת לבורא. שבקו האמצעי בתוך הקבוצה מתגלה לכם הבורא. זה הפרס. לפי השתות הצורה. שאתם השגתם את זה. אתם בניתם את הקשר. אתם בניתם את הקו האמצעי, כי הוא לא קיים בטבע.

בטבע יש רק רצון לקבל שמתגלה בקו שמאל, וכוח האור, או כוח החיבור שמתגלה בקו ימין, ושאתם משלבים אותם יחד אתם בונים את הקו האמצעי, ובו אתם מרגישים את הבורא. לכן כתוב "אתם בניתם אותי", "אתם עשיתם אותי."

זה נקרא "נצחוני בניי". שאני נתתי להם רצון לקבל הרוס. והם ידעו איך לצרף אותו לאור ולעשות ממנו מצב, שדווקא בגלל הרצון לקבל אני יכול להתגלות בהם ובזה הם ניצחו אותי. שמהחומר שדווקא דוחה את האדם מהבורא, מהקדושה, מהאור, הם עשו כך שאני מתגלה דווקא שם ופי כמה. פי תר"ך פעמים יותר ממה שהייתי לפני זה.

שאלה: מה זה חיצוניים ואיך הם יכולים לאחוז בי?

"חיצוניים" בעבודה רוחנית נקראים כל ההפרעות שהבורא שולח אותן במיוחד כדי לעורר אותנו, לסדר אותנו יותר נכון, לנענע אותנו, לתת לנו יותר הבחנות. כי כל ההבחנות שלנו, כל ההרגשה שלנו, כל הרגשת החיים שלנו הן רק בין חושך לאור, חושך לאור, בין אלו.

ואז ה"חיצוניים" נקראים אלו שבאים, מחשבות, רצונות, כל מיני מקרים, ודוקרים אותנו. בשביל מה לך לעבוד? בשביל מה לך לעשות? תעזוב את זה, וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, נותנים לנו התעוררות. כי אם לא ייתנו לנו התעוררות אנחנו נירדם. אנחנו לא יכולים בלי שמאל, בלי קליפות, בלי דקירות. אנחנו לא מסוגלים.

אתם עוד תראו כמו שזה היה. נגיד, תסתכלו על קייב 1. עד לפני חודש הוא היה כל הזמן שואל, ושואל. בוער, ובוער. ועכשיו הוא נרגע יותר, כבר עושה לנו ככה שלום. ועוד מעט הוא יעשה את זה יותר מרחוק, ויותר מרחוק.

מה זאת אומרת? חסרות צרות. בעיות. ואז אנחנו מקבלים אותן על ידי כל מיני התעוררויות. אם אנחנו לא נעזור אחד לשני, אז אנחנו נצטרך לחכות עד שהבורא ידקור אותי, ייתן לי איזו צרה. כי אני לא אוכל לזוז מעצמי. אתה יכול לספר כל מיני דברים יפים על רוחניות. לא. אני פועל רק מתוך הרגשת החיסרון מבפנים.

ולכן "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים לעורר זה את זה. ולהתפלל שהבורא גם יקדם אותנו. וההתקדמות שלו זה על ידי זה שמעורר האגו שלנו, הרצון לקבל, ההפרעות. אם אנחנו יודעים להתפלל על הרע כמו על הטוב, אז אנחנו כבר מוכנים להתקדמות.

שאלה: נזכרת בי וציינת אותי אז איך להתקדם כך? לבקש שיגיע קו שמאל? כלומר, מה? לצפות לייסורים? אנחנו הרי מתחברים כל בוקר ועושים את העבודה. אז מה אני צריך לבקש, שיגיע קו שמאל?

יש לכם ש"ץ? יש לכם גבאי? יש. הם עושים את עבודה? הם צריכים לעורר.

תלמיד: כן. כל יום, כמה פעמים ביום. אנחנו עובדים לפי לו"ז.

הם מעוררים, ש"ץ וגבאי, הם מעוררים את הקבוצה, חסרונות מעוררים איכשהו?

תלמיד: כן. יש הרגשה שהעבודה הזאת הופכת ליום יומית כזאת. כלומר, אולי לא מספיק כאן באמת איזו אש. איך להוסיף אותה? בגלל זה, מה להוסיף בקו שמאל כדי שזה יבער?

לא. אתם לא יכולים. זה אסור. זה יהיה מלאכותי. זה לא טוב. אתם צריכים להתחיל להודות לבורא בכוח, להתקרב אליו בכוח, ואז אתם תראו עד כמה שאתם לא נמצאים בזה ומזה יבוא קו שמאל. רק על ידי ימין. שמאל לא לעורר. אתם לא יכולים לעורר את השמאל, אלא רק על ידי זה.

תלמיד: איך כולנו יחד כעשירייה נוכל להודות לבורא? איך עושים את זה מעשית?

אתה לא יודע איך להודות? להודות. לשבת ולדבר ביניכם עד כמה שהוא עושה לכם טוב, שעשה לכם כך וכך, וקירב כך וכך, ועשה כך וכך. תתחילו. ואם אתם כבר לא יכולים, קחו מאמר מתאים של הרב"ש או בעל הסולם, או אגרת שהוא לפעמים כותב מאוד יפה, גם בעל הסולם, גם רב"ש, שנסעו לחו"ל רחוק מהתלמידים, ואז כתבו להם כדי לעורר אותם.

זה היה קשה, גם רב"ש כותב, "שכבר חודשיים לא קבלתי אף מכתב מאף אחד". אז לא היה אינטרנט. הוא היה גר באנגליה ולא כתבו אליו וכאילו שכחו. אז הוא כותב להם. מה קורה? והם לא יכולים לעורר את עצמם. תבין את הדבר.

תלמיד: אמרת שהוא ילך ויתרחק עוד ועוד. וזה באמת הפחד הגדול ביותר בחיים שלי. אני מפחד מזה מאוד. איך לתת לעצמי איזה ערובה מינימאלית בקבוצה כדי שזה לא יקרה?

רק על ידי זה שאתם בונים מערכות ובכוח מעוררים את עצמכם. זו עבודה גדולה. אבל זאת עבודה אמיתית, נכונה. זה נקרא שאתם בניתם את הבורא.

תלמיד: זה תלוי בכמה אנחנו נגדיל את קו ימין בינינו? זה אותו ערבון לכך שאיש מאתנו לא יתרחק מהעבודה?

אם אתם לא תשמרו על עצמכם, אף אחד לא יעזור לכם. כי אתם עכשיו נמצאים כבר בעשירייה, ובעשירייה כל אחד אחראי על כולם. הבורא מביא אתכם למקום, ואומר "קח לך". לכל אחד אומר, "קח לך". ועכשיו אם אתה לא תיקח, אז לא תיקח. פשוט מאוד.

אתם זוכרים מה שכתוב מאמר "החרות", תראו מה שכתוב. ויותר מזה הוא לא יעשה. הוא יעשה על ידי ייסורים, אבל מי יודע מתי הם יבואו? שאתם מסכימים לייסורים, שאתם לא יכולים כבר להיות כל הזמן מתבשלים על אש קטנה, זה ממש מוציא את כל העצבים, ונמאס, ולא רואים את הסוף, לא רואים את המטרה, וכלום. זו הרגשה מאוד נוראה, נוראית. אבל הבורא, הוא נתן לכם את כל התנאים, תשתמשו בהם.

שאלה: אמרת שצריך לבנות מערכת, אבל לא מדובר כאן בלבנות איזה מערכות רוחניות פנימיות, אלא אם אני מבין נכון מדובר על מערכות חיצוניות, שיעסקו בהגדלה של אותה מידה של בעירה ביננו. נכון?

אני התכוונתי לקשר ביניכם שהוא צריך להיות כמה שיותר הדוק, ו"איש את רעהו יעזורו," וכל אחד אחראי על זה שהחבר שלו מתקדם, או לא, ובזה הוא שומר על עצמו שגם יתקדם. אם אני רוצה להתקדם, אני צריך לדאוג שהקבוצה תתקדם. ככה זה.

תלמיד: אם אני על אש קטנה, אז באיזה מערכת תעורר אותי. בכל זאת לבנות משהו שבו אנחנו עובדים? כי אם אני חייב אני יכול לשבת שנים במצב הזה?

אני מבטיח לך שאם אתה לא תעשה מה שצריך, אתה שנים כך תעבור, ותמות, ותיוולד, ושוב שנים אתה תבלה כך. כן. תשקיע.

תלמיד: מהי אותה מערכת?

אתה לא שומע. אתה רוצה לדבר ולא לשמוע. תשקיע בקבוצה, נקודה. אין יותר. תרשום לפניך, תרשום, כי אתה תשאל עוד אלף פעם.

שאלה: אנחנו עוברים מצבים מאוד חזקים וקשים. האם יש סימן לכך שאנחנו עושים את העבודה בהצלחה, או לצפות רק להכבדה נוספת?

אם יש לכם כל פעם הכבדה יותר מקודם, זה סימן של הצלחה.

שאלה: האם חשיבות המטרה צריכה להיות שווה בשני המצבים, גם בחושך וגם באור? מה צריך להיות שווה בין שני המצבים האלה?

הם שניהם צריכים להיות שווים. אחד לא יכול להיות בלי השני.

שאלה: האם חפץ חסד יכול להיחשב כקו אמצעי? אני שואל, כי המצב הזה של שלימות נראה כמו גמר תיקון. למה שאדם ירצה לצאת מהמצב הזה של שלימות?

קודם כל חפץ חסד זה לא גמר התיקון. מחפץ חסד אי אפשר להתקדם. חפץ חסד זה לא שלימות, זה באמצע, בדרך, מצב בלבד. אנחנו צריכים תמיד להשתוקק איך להתגבר על הרצון לקבל שיהיה לנו אמונה למעלה מהדעת, ואז משני האלו לבנות קו האמצעי.

שאלה: איך בפועל הסביבה שלנו יכולה להאיץ את הקצב שבו אנחנו עוברים מקו שמאל לקו ימין?

רק על ידי מאמץ ביניכם, כמה שיותר. לא לתת להירגע לאף אחד.

תלמיד: ככל שאני מקשיב, אני לא יודע אם אני שומע נכון או לא. אתה אומר שצריך לבקש גם על הטוב וגם על הרע.

לא, אנחנו צריכים לברר את הדברים, לברך על הרע כמו על הטוב. לברך. שאם אנחנו מקבלים רע, סימן שאנחנו עוד פותחים יותר את הרצון לקבל שנמצא בנו, ויכולים לצרף אותו לכוונה על מנת להשפיע. ככה זה. אנחנו עובדים עם שמאל שזה רצון לקבל, עם ימין שמקבלים מלמעלה כוונה על מנת להשפיע, ושמים ימין על שמאל ומתקדמים. באה עוד תוספת רצון לקבל, שוב מביאים עוד יותר כוונה על מנת להשפיע, ועוד מתקדמים. כך אנחנו עושים.

תלמיד: אבל איך זה לא יהפוך למלאכותי, שאני באמת מודה מהלב על הרב?

זה יגיע אחרי זה, אל תדאג. העיקר שאנחנו נשתדל לבנות את העיקרון הזה, "על כל פשעים תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה". ככה זה עבודה בקבוצה.

שאלה: מה אפשר להגיד שבעבודה בקבוצה, גם הניתוק זה קו שמאל?

כן. ניתוק זה גם קו שמאל.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להודות לבורא בכוח, ולהתקרב בכוח.

אני לא זוכר שדברתי בקשר לזה.

שאלה: שאם אין שום מצבים, כאילו איך עושים תרגיל, איך תקדמים?

אני לא נמצא בזה עכשיו, אני לא יודע.

(סוף השיעור)