שיעור ערב 02.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" עמ' 181.

קריין: ספר פסח, עמוד 181, מאמר "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה". אנחנו מתחילים מטור ב' פסקה אחרונה "ידוע בענין עבודה לומדים".

"ידוע בענין עבודה לומדים, שאדם אחד כולל כל העולם כולו. זאת אומרת, שענין ישראל וע' אומות נמצאים באדם אחד. כלומר, שהאדם נכלל מכל המדות רעות, הנמצאים בע' אומות. כידוע, שענין אומות העולם נמשכים מן הלעומת דשבע מדות דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". וכל מדה כלולה מעשר.

וזהו הענין של הע' אומות. היינו בזמן שהע' אומות שולטים באדם על בחינת ישראל, זה נקרא, שעם ישראל הם בגלות תחת שליטת העמים. כלומר, שהרצונות והתשוקות שולטים על בחינת ישראל שבו, ואין לבחינת ישראל שום אפשרות לעבוד לתועלת ה', כי אם רק לתועלת עצמו.

ולפי השכל והדעת, אין שום מציאות להבין, איך תהיה פעם אפשרות להשתחרר מן שליטת אומות העולם שבקרבו. היות עד כמה שהאדם השקיע עבודה, בכדי לצאת משליטתם, וזהו ללא הצלחה, אלא להיפך, שכל פעם הוא רואה יותר, שזהו בלתי אפשרי לצאת מהגלות שלהם. לכן אנו צריכים תמיד לזכור את ענין יציאת מצרים, כמו שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". היינו, להאמין מה שכתוב "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים"." זאת אומרת, שבאמת אנחנו צריכים להגיע למצב שאין לנו שום סיכוי לצאת מהרצון לקבל, ועוברות שנים שנים והחברים שלנו כבר מבינים את זה ומרגישים שזה לא פשוט, זה בא להתיש אותנו ופשוט לחייב אותנו להאמין שרק הבורא יכול לעשות את זה וזה לא בידי האדם.

"זאת אומרת, כמו שה' הוציא אז את עם ישראל משליטת מצרים, וזכו לבחינת "להיות לכם לאלקים", כמו כן גם אותנו יכול להוציא משליטת ע' אומות, ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".

ואין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם. מה שאין כן האדם, בזמן שהוא רואה את שפלותו, הוא בא אז לידי יאוש, ואומר, שבטח הוא יותר גרוע, מאלו שהיו במצרים.

על זה צריכים להאמין לדברי האר"י הקדוש, שאומר, שעם ישראל לפני יציאת מצרים היו כבר

במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם הקב"ה, וגאלם. נמצא מזה, שאפילו האדם רואה, שהוא בתכלית השפלות, לא לברוח מהמערכה, ולהאמין שה' יוציא אותו מהגלות, מה שהוא נמצא בין אומות העולם."

שאלה: אתה לא מתייחס אלינו בבוקר, לפתח תקוה.

לא.

תלמיד: למה?

מספיק. כי כל החיים השקעתי בכם, וכל החברים שלנו, התלמידים שלי בכל העולם היו מוזנחים. עכשיו אני יכול סופסוף להעמיד אתכם כמו שהם ולהתייחס אליכם כמו שהתייחסתי אז אליהם, שיהיה בשווה.

תלמיד: אז אנחנו מרגישים מוזנחים.

זו לא הזנחה, זה פשוט מביא אתכם לעמק השווה. אני יכול עכשיו לשאול את כל החברים שלנו בכל העולם, האם אני צריך לשאול אתכם בזמן שאתם מופיעים עם שאלות או לא? אני לא חושב שאני צריך, אתם שאלתם מספיק. אתה במיוחד מגיע בטענה כזאת חוצפנית, שאני עוד צריך להתייחס אליך במיוחד, "איך זה יכול להיות, איפה הכבוד שמגיע לי?".

תלמיד: זה חסר לנו בקבוצה.

קבוצה זה לא אני, קבוצה זה אתם שצריכים לבנות את הקבוצה. זה שחסר זה טוב, זה מצוין אם חסר, אבל מה תעשה עם זה? אם לא תבנה את הקבוצה אז אין לך מצרים, אין לך יציאה ממצרים, כלום. אז אתה כבר גמרת.

תלמיד: חסר לנו הקטע שאנחנו יותר מתחברים בינינו. חסר לנו הקטע של השאלות איתך ואז באמת אנחנו מתקרבים יותר אחד לשני, אנחנו יותר מדברים בינינו. אחרי השיעור אנחנו עושים ישיבה, זה פנטסטי. והשאלה שלי, למה אנחנו צריכים לזכור, "זכר ליציאת מצרים"?

ללמוד ש"מעשה אבות סימן לבנים". זאת אומרת, מה שהיה זה מה שיהיה כמו שהיה כתוב על הטבעת של שלמה המלך. ולכן הבורא לא כל כך משנה את הפעולות. יש לך רצון לקבל ויציאה ממנו "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מהמצרים", ולכן כך אנחנו צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו.

עכשיו זה שבתנאים שהם יצאו, ומה זה "יצאו"? אתה חושב שזה באמת הייתה איזו חמולה שיצאה עם החמורים, עם החיות, עם העיזים, כמו שציירו בצורה כזאת במשך אלפי שנים את יציאת מצרים. אתה חושב שכך זה היה?

תלמיד: אז מה זה היה באמת?

האמת שזו יציאה קודם כל בפנים, שכל אחד ירגיש שהוא נמצא במ"ט שערי טומאה. שהוא לא יכול לצאת מזה, שכל המחשבות שלו הן רק על עצמו והוא מצפצף על כולם, והוא רוצה לחבק את פרעה ופרעה בשבילו זה ממש אבא שלו. והבורא לא קיים, הוא לא רוצה לחשוב עליו. ויחד עם זה הוא מבין איפה הוא נמצא ואז הוא צועק "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" שהם לא יכולים ונשארים כך וזהו. ואז הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוציא אותם ממצרים, לא מלאך ולא שליח אלא הבורא. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב כזה.

תלמיד: כל הסיפור עם וירוס הקורונה מקרב אותנו לקטע של יציאת מצרים?

מאוד.

תלמיד: מה זה אומר?

תראה, העניין הוא שצריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב. למה? כי הבורא תמיד מקדם או בדרך ייסורים או בדרך תורה, אבל על בטוח מקדם. ולכן כל מכה שבאה או כל דבר טוב שבא מקדם אותנו. רק אם זכינו הוא מקדם בדרך הטובה, אם לא זכינו אז על ידי מכה, אבל בכל זאת לטוב. ולכן צריכים לברך גם על הרע וגם על הטוב ממש בשווה.

כי אני צריך להבין שאם זכיתי לטוב, אז באמת עשיתי דברים טובים, הצלחתי בעזרת ה'. אבל אם לא הצלחתי והבורא סידר לי אותם ולא הצלחתי, אז אני מתקדם על ידי המכה. מה לעשות?

שאלה: מה שקורה עכשיו אתה רואה את זה כטוב או כמכה?

אני יודע רק דבר אחד, שכל רגע ורגע אנחנו מתקדמים, ולטוב תמיד, על ידי אמצעים למיניהם שמגיעים לנו. אחרת לא הייתי מרגיש את ההתקדמות, לא הייתי עושה את הצעד קדימה.

תאר לעצמך שאתה צריך לעשות צעד קדימה ואתה לא עושה, אז בא מישהו מאחורה ודוקר אותך וכך אתה עושה את הצעד. אז אתה צריך לצעוק עליו למה הוא דוקר או להגיד לו תודה כי אחרת לא היית עושה צעד קדימה? תחליט.

תלמיד: צריך להגיד לו תודה.

תודה, אם חשוב לך להתקדם, אבל אם חשוב לך רק להרגיש את עצמך טוב ולא אכפת לך להתקדם, אז היית צועק עליו. כאן אתה בוחר בתגובה שלך עם מי אתה, או עם פרעה או עם הבורא.

תלמיד: המצב הזה של מצרים, זה כמו איזה יומן שממש מורגש בצורה מאוד ברורה. מצד אחד בכלל לא בא לך כלום, בא לך להישאר במצרים המתוקה שלך, עם הדובי שלך לחבק אותו. מצד שני, יש כזאת הרגשה כאילו רב"ש מלווה אותנו, והתחושות הן מאוד חזקות שאנחנו לא לבד בתהליך הזה. האם צריך להרגיש את זה ואותך, או להתמקד רק בחברים. יש איזו הרגשה כזאת כללית שעוזרים לנו לצאת מתוך מצרים. יש ממש שני ניגודים מאוד חזקים.

יש לכם קבוצה. לכל אחד צריכה להיות קבוצה, קבוצה, משניים, שלושה חברים ועד עשרה. רצוי לא יותר, והקבוצה הזאת חייבת כל הזמן לפתח, לטפח בה חיבור עד אהבה ותמיכה כמה שיותר ויותר בלב. זה דבר אחד. דבר שני, יש ליד הקבוצה מלווה, המדריך הכללי שזה אני, שמסביר לכם מה צריך להיות, ובאיזו צורה להתקדם, ואיך לקבל כל צעד ושעל בדרך, וככה מתקדמים. זה הכול.

אתם צריכים לברר כל פעם שאלות בקבוצה, ולהביא לי אותם. אם הם שאלות מתוך הקבוצה, שאלות שאתם דנים בהם לפני ששואלים אותי, הם השאלות הנכונות, ואתם על ידם תתקדמו. אם בא לך סתם לשאול מעצמך, אני מצטער, אבל כמו שזה בא כך זה גם הולך, ואין בזה שום תועלת.

שאלה: יציאה ממצרים היא מחושך מוחלט?

כן, היא מחושך מוחלט.

תלמיד: איך לרכז את החיסרון הכללי, בשביל להעלות את המ"ן? איך לרכז את החושך, איך לרכז את החיסרון בשביל להעלות את המ"ן, תפילת רבים?

רק להמשיך בדרך כל הזמן בשיעורים ובקבוצה, בשיעורים ובקבוצה. יש כזאת קבוצה שנקראת "בירור", אתה תשמע איך שהם ביניהם מתחברים, ותראה שאפשר איתם אולי לצאת ממצרים.

שאלה: למדנו שעלינו להרוג את הרצון לקבל, אך למדנו גם לפני כן שהרצון לקבל הוא נקרא "מצרים", שרוצים להישאר במצרים. האם אתה יכול להבהיר את זה?

רצון לקבל זה הרצון הכללי. חלק ממנו רוצה לצאת ממצרים, והוא נקרא "ישראל". חלק ממנו לא כל כך רוצה לצאת ממצרים, אמנם שיש לו חובה לצאת, אבל הוא לא רוצה לצאת. זה נקרא "ערב רב". וחלק ממנו לא רוצה עדיין לגמרי לצאת מהמצרים, זה נקרא "מצרים". שלושה סוגים ברצון לקבל שנמצא במצרים.

אחד מרגיש את עצמו שהוא נמצא בגלות, ואז זוכה ליציאה. שני לא רוצה לקבל את הגלות, לא רוצה להכיר את הגלות, הוא חושב שגם במצרים אפשר לקיים את התורה ומצוות ולהגיע לכל דבר מה שצריך, כי הוא לא מבין בדיוק מה מטרת החיים. זה לא [נקרא] "להשיג את הא‑לוהות", כי הבורא לא נמצא בתוך מצרים, בתוך על מנת לקבל, אלא מחוצה למצרים. אז הם לא רוצים להגיע לגילוי הבורא, מספיק להם ככה להיות במצרים. הם יכולים בעודם במצרים לקיים גם את החיים שלהם ולהרגיש את עצמם צודקים, יהודים, וכן הלאה. ויש כאלה שהם עדיין לא מבינים כלום, וחיים לפי האגו שלהם. הם נקראים "מצרים".

קריין: אנחנו קוראים בעמ' 182 אנחנו בטור א' בפסקה האחרונה זה שתי שורות אחרונות "ובהאמור אנו רואים".

"ובהאמור אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך.

ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".

לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס".

וזה נקרא, כמו שהיה בארץ מצרים, אשר ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'." זה נקרא "יציאת מצרים" שאדם יוצא מהרצון לקבל שלו בדאגה לעצמו בלבד, ודואג רק לבורא בלבד. במקום פרעה דואג לבורא, מה שנקרא "שעבוד מלכויות".

"וכשהאדם מגיע לבחינה זו, נבחן, שהאדם הזה כבר הגיע לבחינת "לשמה"." זאת אומרת, יציאת מצרים להיכנס לרצון על מנת להשפיע או להגיע ללשמה, זה היינו הך. "זאת אומרת, שכבר זכה לבחינת אמונה בה'," או, זה גם נקרא "אמונה בה'". כוח השפעה שהוא עכשיו רוכש, זה האמונה, כוח האמונה, כוח השפעה, שייכות לבורא. "וכבר יש לו הכח לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "לשמה". וזה נקרא בחינת "ימין", שהאדם עוסק בדרך להשפיע לה'. היינו, שכל, מה שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'. כלומר, שהוא רוצה לעשות חסד לה', היינו להשפיע נחת רוח לה'."

עד כאן דיברנו על הרבה הבחנות, הרבה מאוד הבחנות.

שאלה: "דאגה לבורא" מה זה אומר, ובמה זה נבדל מדאגה לחבר?

"הדאגה לבורא" זה נקרא, שאני דואג בכל היכולות שלי להשפיע. ובורא זה לא משהו שהוא כמו חבר שנמצא לפניי שאני משפיע לו, נותן לו, עוזר לו, ממלא אותו, אלא "הבורא" זה נקרא "סך הכול". הבורא זה הכולל את כל המציאות. לכן מה זה נקרא ש"צריכים להגיע להשפיע נחת רוח"? צריכים להגיע למצב שאנחנו משפיעים לכולם, ולא חשוב לי למי ולמה, העיקר שאני יכול למלאות את כל בני האדם, את כל האנושות, את כל העולם, ואז בזה מגיע להשפעה שלמה שזה נקרא "בורא".

חס ושלום לתאר את הבורא כאיזה מין כתובת כמו האדם, אתה, הוא והיא, וכן הלאה, וכן הלאה. לא, "הבורא" זה הכולל את כל המציאות, בו נמצאת כל המציאות. לכן אם אני מגיע להשפעה שלמה, זה נקרא שאני "משפיע לבורא". לזה צריכים להשתוקק. זאת אומרת הגדרת הבורא זה נקרא "הכול".

אבל תראו מה שהוא אומר לנו כאן, זאת אומרת, אם אדם מגיע למצב שהוא עוזב את הרצון לקבל שלו, מתעלה מעל האגו שלו, אז נקרא שהוא מגיע ל"לשמה". זאת הגדרה אחת. מגיע ל"אמונה בה'", הגדרה שנייה. מגיע ל"ימין", לפעולות שנקראות "ימין". מגיע להשפעה. כל זה ברגע שהוא מתעלה מעל האגו שלו, ומרגיש שיש לפניו הבורא, להשפיע לבורא.

שאלה: האם היציאה ממצרים היא פרטית?

יציאה ממצרים היא פרטית, אבל בזמן שאדם נמצא בקבוצה. כי רק כשהוא בקבוצה הוא יכול לאתר את עצמו, אם הוא נמצא במצרים או לא, כלפי החברים.

שאלה: אתמול בשיעור דיברת על כך שאנחנו יכולים ממש לחצות את ים סוף. מה זה המצב הזה בתוך האדם כשאנחנו עומדים לחצות את ים סוף, או כשים סוף נחצה?

שיש איזה גבול בין על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, שאת הגבול הזה אני צריך לעבור. ולעבור אותו אני יכול רק בתנאי שאני הולך בפעולה למעלה מהדעת, לא לפי השכל שלי, אלא למרות ולמעלה מהשכל שלי. כשאני אומר "טוב לי מותי מחיי", אני קופץ לתוך הים סוף הזה ומה שיהיה יהיה, יותר טוב למות מאשר להישאר בעל מנת לקבל, במצרים.

שאלה: לא הבנתי את העניין הזה שיציאה ממצרים היא יציאה פרטית?

לא כל הקבוצה יוצאת ממצרים, אלא כל אחד ואחד בזמן שהוא נמצא בקבוצה. כאן זה עניין של "תפיסת המציאות" שאני לא כל כך הייתי רוצה להתעסק בזה. אבל בתפיסת המציאות אנחנו לומדים שאדם כך מתאר לעצמו, שכאילו הוא נמצא ואחרים לא ואיפה אחרים, האחרים הם נמצאים בליבו זה כך הוא מתאר אותם שהם נמצאים מחוצה לו. לעת עתה אל תחשוב שאתה תלוי באחרים בעשירייה כדי לצאת ממצרים, אלא אתה תלוי ביחס שלך אליהם. אם אתה נמשך לאהבה אליהם ומוכן להשפיע להם, כשאתה מגיע ליכולת להשפיע להם זה נקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: אני רוצה לספר שעשינו עכשיו תכנית רדיו ברדיו זוהר דיברנו עם חברים מכל העולם וככה מסינגפור, וחבר'ה מקנדה, ומארגנטינה וכולי, והמשותף לכולם זה שיש הרגשה שהקבוצה מאוד מתחזקת וכולם בהתפוצצות בהפצה, ויש הרגשה כאילו שכאילו מישהו מושך אותנו קדימה, דווקא יש הרגשה של יציאת מצרים כללית כזאת שלנו.

נכון אנחנו מתקדמים באמת, אני מסכים לזה.

שאלה: מה הרצונות הראשונים שיוצאים מתוך מצרים, איזה רצף יש כאן?

את זה אנחנו לומדים בדרך ואנחנו עוד נלמד. את כל התהליך של יציאת מצרים אני לא יכול לספר לך עכשיו בכמה משפטים, זה עניין של הכרת הרע ובמידה שאתה מכיר את הרע באגו שלך הבריחה היא לטוב, לעל מנת להשפיע, לחיבור, כי אתה בורח ממצרים כדי להתחבר עם כולם באהבה.

קריין: אנחנו נמשיך בעמ' 183 אנחנו נמצאים בטור א', בפסקה שנייה "אולם צריכים לדעת".

"אולם צריכים לדעת, שזה שהאדם רוצה לעשות הכל לתועלת הבורא, זה נקרא רק "תיקון הבריאה" ולא "מטרת הבריאה". כי מטרת הבריאה היא, שהאדם יקבל טוב ועונג בכלים דקבלה. אלא, שצריכים לתת על הכלים דקבלה בחינת תיקון, המכונה "בעל מנת להשפיע".

והשפע של מטרת הבריאה נקרא בשם "חכמה", שהוא אור החיים, בסוד "והחכמה תחיה בעליה". ואור החכמה נקרא "שמאל", מטעם שכל דבר הצריך תיקון נקרא "שמאל", בסוד "יד כהה, שתשש כוחה כנקבה", שזה מכונה "שמאל".

ומהו התיקון, שצריכים לתת על אור החכמה. הוא בחינת ימין, המכונה "חסדים". כלומר, לאחר שכבר זכה לבחינת מטרת הבריאה, שהיא הטוב והעונג, המכונה בשם "חכמה", כנ"ל, צריכים עוד הפעם להמשיך אור דחסדים, היינו השפע, שבא בכלים דהשפעה. מטעם שאמרנו, כי ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת "נעשה ונשמע". היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תו"מ בבחינת המעשה, נזכה לבוא גם לבחינת נשמע.

כלומר, שהאדם צריך לקיים תו"מ אפילו בדרך כפיה." תורה ומצוות שוב, שאנחנו לא נשכח, שמדובר בפעולת ההתחברות והתיקונים בדרך. שאנחנו עושים רצון לקבל לאט לאט מתקנים שזה נקרא מצווה, לתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע ובעל מנת להשפיע אנחנו יכולים להשתמש בו רק בתנאי שאנחנו מקבלים אור העליון שמאיר עלינו שנקרא "תורה". "ואין צורך לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תו"מ, אז הוא יקיים. אלא שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשיה לבד. אלא שהעשיה יביא לו אח"כ בחינת שמיעה, היינו שישמע אח"כ את החשיבות, שיש בתו"מ. זאת אומרת, שיזכה להטוב ועונג, שישנו בתו"מ. וזה ענין שאמרו ישראל "נעשה ונשמע". לכן בבחינת הימין, הנקרא שעוסק בחסד, היינו בכלים דהשפעה, זהו שמירה, שהאדם, יהיה בידו לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו."

זאת אומרת, כן אפשר להגיע לזה אבל בתנאי שאתה מקבל כוח מלמעלה וכוח מלמעלה אתה תקבל רק כשאתה תבקש. כי אין לך חיסרון לזה אם אתה לא יכול לבקש. אם אתה לא יכול לשכנע את הבורא אז אין לך חיסרון להשפעה. אם אתה שכנעת את הבורא שאתה כן רוצה להשפיע אז אתה מקבל כוח השפעה, אז אתה יכול להשתמש בו נכון, אחרת אם תקבל לפני שיש לך חיסרון להשפעה ממש, אז בכוח ההשפעה אתה תשתמש בצורה לא נכונה וכך תזיק לעצמך ולאחרים.

"ובהאמור יוצא, היות שלפי הכלל "נעשה ונשמע", היא שהמעשה משפיע על הכוונה, כנ"ל, על כרחך נמצא, שבזמן שהאדם מקבל מלמעלה בחינת חכמה, אז המעשה, צריך לעשות, שהכוונה תהיה כמו המעשה. נמצא, שהמעשה של קבלה משפיע על הכוונה, שתהיה גם כן בעל מנת לקבל. אם כן, אפילו בעת מעשה, שהמשיך את אור החכמה על הכוונה דלהשפיע, ומכל מקום מתוך הכלל "נעשה ונשמע", הוא מוכרח לקבל השפעה מהמעשה.

ולכן צריכים שמירה, היינו להמשיך בחינת לבוש, שילבישו את אור החכמה, ששם נוהג "נעשה". "נעשה", הוא המעשה דלהשפיע. ונזכה גם שהכוונה גם תהיה בעל מנת דלהשפיע. וגם "נשמע" שתהא הכוונה גם כן בבחינת השפעה, כמו המעשה. וזה ישמור על הכלי קבלה, שהוא מקבל את אור החכמה, שיוכל להחזיק את הכוונה דלהשפיע, בעת קבלת הטוב והעונג, ושיהיה אצלו בבחינת מקבל בעל מנת להשפיע."

אני מבקש מכם, לפתוח דף או אפילו מחברת ולרשום שם תהליך מבריאת העולם, זאת אומרת מבריאת הרצון לקבל עד שהוא מתפתח, עד שהוא נעשה מכוון לבורא, שמרגיש שהוא רוצה להיות מכוון לבורא, עד שהוא מרגיש שהוא נכנס למצוקה כזאת שהוא מרגיש את עצמו שנמצא בעל מנת לקבל, שזה נקרא "מצרים". לא לרשום מצרים או כן מצרים, יותר טוב בלי כל השמות האלו, יותר טוב רצון לקבל שעובר מתחילת הבריאה כשנברא מנקודה יש מאין, רצון לקבל על מנת לקבל, ועד גמר התיקון שמגיע כולו לעל מנת להשפיע.

איפה ברצון לקבל הזה אנחנו יכולים להגיד, עכשיו הצטרפה אליו כוונה או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, הוא נעשה בעל בחירה, מה קורה לו אחר כך עם הבחירה שלו, לאן הוא בורח, נגיד בימי אברהם וכן הלאה. למה הוא נכנס למצב מצוקה כזאת מאין ברירה שנקרא מצרים? למה הוא צריך לעבוד את כל עבודות הפרך האלה בעל מנת לקבל, שזה נקרא מצרים. מתי הוא מוכן ליציאה, באיזה תנאים הוא חוצה את הגבול עם מצרים, ים סוף ומדבר סיני וכל הדברים האלה.

זאת אומרת מה התהליך שהרצון לקבל עובר מכולו שהוא עדיין לא מרגיש אפילו שהוא על מנת לקבל, הוא כלום, או כשבאדם הראשון הוא עדיין לא מזהה שהוא על מנת לקבל, ערום כביכול ולא מתבייש, אין לו במה להתבייש, אין לו שום מחשבה על מנת לקבל, אז למה להתבייש, הוא כמו בהמה, שכל הבהמות הם בעירום, אז מה? ועד שנעשה אדם. וגם כתוב שהבורא סידר להם, לאדם וחוה, סידר להם לבושים. מה הלבושים האלה? זאת אומרת איזה מסכים שהם יכולים לכסות את על מנת לקבל שלהם וכך להתקיים.

תתחילו לסדר את הסיפור הזה בצורה שמתחילת הרצון לקבל עד הסיום של הרצון לקבל שיהיה כולו על מנת להשפיע, גמר תיקון. אבל אם אתם רוצים תעשו ליד זה עוד טור שם תכתבו יציאת מצרים, כניסה למצרים, כל מיני דברים כאלה, בקיצור, אבל העיקר אנחנו מדברים על הרצון לקבל, בלי לכסות אותו בכל מיני שמות כאלה של סיפורים, של הגדרות כביכול מהעולם הזה. תכתבו, תעשו את זה כעבודת בית ותדברו על זה בקבוצות, תתייעצו אחד עם השני וכל קבוצה וקבוצה רצוי שהיא בסופו של דבר תגיע לחיבור אחד, שהיא תסכים לחיבור אחד ואז חיבורים כאלו אני אשמח לקבל.

שאלה: האם התנאי של "נעשה ונשמע" מוביל בהכרח למצב של "ויזעקו בני ישראל ותעל שוועתם מן העבודה"?

אם אנחנו לא נגיע למצב של "ותעל שוועתם מהעבודה", אנחנו לא צועקים לבורא. אם לא נצעק לבורא מתוך המצוקה שאנחנו מאוד רוצים לצאת מ''על מנת לקבל'' ולהגיע '' מנת להשפיע'', אנחנו לא נקבל עזרה. בעצמנו אין לנו כוחות לעשות את זה, וודאי שרק בצורה כזאת אנחנו יוצאים ממצרים, מעל מנת לקבל, אין שום סיכוי אחר.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שהבורא זה, "בוא וראה", האם זה המצב שעליו אנחנו מדברים?

בורא זה נקרא "בוא וראה". אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מגלים את הכוח עליון.

שאלה: כתוב, שהאדם יוצא ממצרים הוא מגיע ל"לשמה". האם להגיע ללשמה זה לא סוף הדרך, האמונה בה'? זה נשמע כאילו הוא הגיע לסוף הדרך אבל מסתבר שלא, שיש לו עוד דרך אחר כך.

ביציאה ממצרים מתחילה הדרך הרוחנית שהיא כולה נקראת לשמה. אנחנו צריכים במשך 125 מדרגות לרכוש את הכוונה על מנת להשפיע שנקראת ''לשמה''. הדרך רק מתחילה ביציאה ממצרים ומסתיימת בגמר התיקון.

שאלה: לפני היציאה ממצרים פרעה מסכים לשחרר רק את הגברים, איך אפשר להסביר את זה לפי חכמת הקבלה?

פרעה מסכים קודם לשחרר רק את הגברים, לא את הנשים, לא את המקנה ועוד ועוד, אלה הדברים שבאמצע, עוד לפני היציאה ממש. עם ישראל מבין שהוא צריך לברוח כולו ולא להשאיר לפרעה שום דבר, אז הוא בורח ממנו באמצע הלילה. זאת אומרת, כל הסידורים עם פרעה, כן נצא, לא נצא, נשאיר את החיות שלנו, את הבהמות, זאת אומרת את הרצון לקבל שלנו בדרגת דומם, צומח, חי, או שנצא כולם יחד, זה הכול רק כדי לברר עד כמה האדם חייב לצאת כולו, ולא להשאיר ברצון לקבל שלו על מנת לקבל שום דבר.

שאלה: אמרת שתדבר על המשמעות האמיתית של התנ"ך, האם זה מה שאנחנו עושים עכשיו?

וודאי שאנחנו עכשיו עוברים על כל סיפורי התנ"ך, כל אחד ואחד. לכן כתוב, שכל אחד ואחד צריך לכתוב ספר תורה על ליבו. לב של האדם נקרא "רצון לקבל", ואנחנו צריכים את הרצון לקבל שלנו לסדר כך שאנחנו כותבים עליו כביכול, נותנים לו כל מיני צורות של הרצון לקבל, מהצורות הגרועות ביותר ועד הצורות הטובות והמתוקנות ביותר. את הכול צריך לרשום על הלב, זאת אומרת הרצון לקבל שלנו צריך לעבור את כול המצבים האלו .

שאלה: האם המסך, זה מסך פרטי של האדם, מסך של העשירייה או מסך עבור כל העולם? מסך פרטי של אדם, אל תחכו לאף אחד. אבל, כשאתה עושה את המסך אתה צריך לעשות אותו כלפיי העשירייה.

שאלה: קראנו במהלך המאמר שמגיעים ללשמה ואחרי זה עוד פעם, שזה למעשה רק תיקון הבריאה ואחר כך צריכים להשתמש עם הכלים דהשפעה. אם אני חושב על המבנה של הכלים, הרצון בתוך הלב, הנושא של לשמה מעל הדעת, איפה נמצאים הכלים ואיך אני יכול לתאר את ההפרדה בין הכלים דקבלה לבין הכלים דהשפעה?

אין מקום לזה. הרצון בעצמו הוא נקרא ''מקום''. אין מקום למקום, אין מקום לרצון, אלא 'הרצון הוא המקום.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לתאר כלים דהשפעה בתוך העשירייה, שזה המקום המתוקן?

כן. אני גם לא יודע איך לתאר אותם כך או כך. תגיד לי, באיזה מקום אתה אוהב את הילדים שלך? איפה האהבה שלך נמצאת, באיזה מקום?

תלמיד: אני מרגיש את האהבה בבטן, שזה כואב לי סימן שאני לא מצליח למלא אותם.

כואב לך הראש מהילדים שלך ולא הבטן, שם אתה מרגיש. בקיצור, ברור שלא מדובר על מקום גשמי.

שאלה: מה ההבדל בין 'מעשה בעל מנת להשפיע לבין כוונה בעל מנת להשפיע?

מעשה וכוונה ברוחניות שווים, זה היינו הך. A

שאלה: אנחנו מתקרבים לסיום ונתת קודם משימה, תוכל בשני משפטים להזכיר לנו מה המשימה כדי שכולנו נוכל לרשום אותה שוב ולעשות אותה?

אני פותח מחברת, אני כותב בדף אחד סיפור על הרצון לקבל שעובר כל מיני מצבים במונחים של רצון לקבל עם הכוונה בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, וכן הלאה. בדף אחר אני כותב לפי לשון התורה. כך אנחנו נגיע למצב שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים ולא נתבלבל.

ואם מדברים חלק ברצון לקבל וחלק במונחים שהתורה מספרת, אנחנו לא נתבלבל, אנחנו נדע תמיד על מה מדובר. אין מה לעשות, מקובלים כתבו את זה בסיפור שמתרחש כביכול בעולם הזה. הם לקחו את שפת הענפים וכתבו בענפים, במילים של הענפים, רצון לקבל, ארץ ישראל, מדבר סיני, אגו שלנו, פרעה וכן הלאה. ואנחנו צריכים להבין שמדובר כאן ממש במונחים של גשמיות, רוחניות, ואלה כוחות הטבע שפועלים בנו. זהו. הלאה.

דיברתי היום עם קבוצת איטליה, אני ממליץ לכם להיות בקשר איתם, אנחנו צריכים לחזק אותם, הם באמת עוברים ימים מאוד קשים שממש משפיעים על מצב הרוח שלהם, ייאוש וכן הלאה. צריכים לחזק את החברים שם, תעשו את זה בבקשה. ובכלל תתעניינו בכל מקום בעולם, גם בספרד המצב לא יותר טוב וגם בארצות הברית, יש כאלו מצבים שזה איום ונורא. אנחנו רגילים שאמריקה [חזקה], זה לא ככה, באמריקה ממש המצב מאוד קשה.

צריכים להתקשר לכל החברים שלנו, לחזק אותם, לתמוך בהם ולקוות שעל ידי החיבור כזה בינינו נקצר את התהליך הזה, שקורונה חייבת לעבור עלינו. לווירוס הזה יש מטרה, ואם אנחנו נלך יחד עימו, אנחנו נקצר מאוד את זמן הטיפול שלו בנו.

(סוף השיעור)