בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 26.10.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי ל"ה, בענין החיות דקדושה*

1. בשמעתי יש כמה סוגי מאמרים. בפני עצמם זה ממש אור עליון, אלא כלפי איך שאנחנו תופסים אותם, מקבלים, סופגים, מרגישים איך שזה נכלל בנו, נכנס ועובד בנו. אחד מהמאמרים שאנחנו לא כל כך יכולים להתרשם מהם, בדרך כלל, אני רואה את זה מהניסיון שלי עם התלמידים, שמאמר שעכשיו נקרא, בעניין החיות דקדושה, מאמר ל"ה משמעתי, הוא מאמר שלא מיד נתפס, אבל אח"כ אנחנו רואים אותו יותר ויותר לעומק.

2. התוכן של המאמר התוכן הוא מאוד חשוב, אנחנו בדרך כלל מזלזלים במצבים שהפוכים מהקדושה, שאני נמצא בירידה, בנפילה. לפי ההרגשה שלי אני מוכן לוותר על המצבים האלו, בשביל מה אני צריך אותם? אני מרגיש לא טוב. שכל שלי לא עובד, הרגש גם מכובה, אז מה יוצא לי מזה שאני נמצא במצב ירידה?
   
   אנחנו צריכים להבין שכל המצבים שהפוכים מהקדושה, מהשפעה, מהתקרבות לבורא, הם בסופו של דבר גם מצטרפים לעבודה שלנו, ליגיעה שלנו, לתהליך ההתקדמות שלנו למטרה. יוצא שאפילו הקליפה, שאנחנו כל כך מקללים ולא אוהבים אותה, ולא רוצים אותה ומוכנים לוותר עליה, היא עובדת על הקדושה. לכן כתוב *חיל בלע ויקיאנה*..

3. באופנים, האופן הולך אחורה, אבל בעצם הוא בזה דוחף את הגלגל קדימה. כך מתקדמים יותר ויותר. חצי מהתנועה קדימה נעשית ע"י השתתפות עם תנועה אחורה. ללא תנועה אחורה לא תהיה תנועה קדימה. ההיפך, הכל מתחיל מחושך, אור, חושך, אור, לילה, יום. כך אנחנו סופרים את הימים שלנו. *לפי חכמת הקבלה היממה מתחילה מהלילה, ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד*.

4. *אנחנו צריכים להבין איך המצבים שלנו, שלפעמים נוראיים כך כך ואנחנו רוצים לברוח מהכל, שונאים אותם בגלל הרצון לקבל שלנו, לא אוהבים את המצבים האלו, אבל באמת לפי המהות שלהם הם מצבים נכונים וטובים, הם מצטרפים לקדושה. אך ורק בזכותם אנחנו יכולים להיכנס לרוחניות ולהכרת הבורא, דביקות בבורא*. על זה המאמר מדבר.

5. כל דבר אנחנו מקבלים מלמעלה, ובהתחלה זה יכול להיות, במשהו, לכיוון השפעה. אח"כ אנחנו הופכים את זה לע"מ לקבל, ומרגישים שזה הולך ע"מ לקבל. לא נורא, אפילו שזה ע"מ לקבל, זה נכנס לקליפה, אנחנו רצינו ליהנות במשהו מעצמנו. *בכוונה, מלמעלה כך משחקים איתנו, ואז אנחנו צריכים להבין שההארה הזאת שקיבלנו בהתחלה אולי בכוונה טובה, ואח"כ כל זה אמנם התקלקל, עובר לצד הקליפה, אבל בכל זאת זה נשאר ומגיע אח"כ לתיקון*.

6. *האדם רוצה להיכנס לרוחניות, רוצה להיות בע"מ להשפיע, רוצה לעבור למדרגה הרוחנית לפי הרצון שלו. לפי זה שנמשך, הוא מקבל מגע כלשהו עם זה. מתוך המגע הזה הוא באמת מתחיל להרגיש שמתקרב למשהו. הוא אפילו לא מודע לזה שהכוונה שלו מתחלפת, הוא מתחיל לחשוב איך ליהנות מזה. מקודם היה נמשך להשפעה, עכשיו זה נכנס לכלים דקבלה שלו. אנחנו אפילו לא מודעים לזה כל כך, אבל התהליך צריך להיות ברור לנו*.

7. ש: חיל בלע ויקיאנה. איך הוא יודע..?

ר: הוא לא יודע, זה תלוי בגודל הנשמה שלו, כמה שהנשמה שלו יותר גדולה, אז יש לו דרך יותר ארוכה והוא עובד בהסתרה ושנים שנים לוקח לו עד שהוא בכלל מבין, מרגיש, אוגר את כל היגיעה שלו בקליפה, עד שהיא מתהפכת לקדושה.

כמו האדם שנכנס עם כלי קטן לאוצר המלך, נתנו לו לקבל משם מטבעות. הוא לוקח, מוציא, שופכים לו. וקח, מוציא, שופכים לו. הוא חושב שהוא מפסיד, שזה לא שלו. כך אנחנו רואים את זה, מרגישים בירידות. בעליות אנחנו מרגישים כאילו מקבלים וטוב לנו. אח"כ בירידות זה נאבד מאיתנו. זו דוגמא שהקליפה דווקא עוזרת לנו בזה שהיא משלימה את הסיבוב של הגלגל. חצי ממנו הולך קדימה וחצי אחורה, אבל גם חצי אחורה משלים את התנועה קדימה.

8. *ככל שאני מתקדם יותר, נותנים לי כל פעם תרגילים יותר קשים. אני מבין שאני חייב את זה יותר ויותר לקבל ולבצע, מפני שבלי זה אין התקדמות. אבל אני לא רואה את התהליך, לכן כל פעם שאני מקבל הכבדת הלב, נראה לי שאני נופל. אבל אני לא נופל, נותנים לי עוד תרגילים*. וודאי שאני מפסיד בכל התרגילים האלה. ככל שאני רוצה להתקדם, רוצה לחבר עצמי לקבוצה, להתפלל לבורא, כל דבר לעשות מה שצריך, אני רואה שאני בכל זאת נופל, נופל מכולם. על זה כתוב 1,000 נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, לאור..
   
   הרבה אנשים בגלל זה עוזבים את חכמת הקבלה, לא מבינים, לא תופסים שדווקא בחושך, עד שהוא מתגבר ומקיף אותנו מכל הצדדים, אז מתוך זה *ממעמקים קראתיך ה'. אנחנו יכולים לצעוק בסופו של דבר לבורא. הצעקה זו צעקה מצטברת, ואז אנחנו עוברים את המחסום. רק בצורה כזאת*. זו דרך ארוכה מאוד להגיע למצב שאנחנו מחייבים את עצמנו ואת הבורא, את כל כוחות הטבע. אנחנו חייבים להפוך את כל הקליפה הזאת, כל היגיעה הזאת שנתנו ושהצטברה במצבים הלא טובים. *אנחנו בסופו של דבר מרגישים שאנחנו לא מוצלחים לכלום, שבים הזה של סטרא אחרא, שם שנטבעים כל היגיעות שלנו. דווקא מתוך היגיעות האלו, אנחנו מקבלים אותם ועולים על ידם לקדושה. זה מה שאנחנו צריכים להבין*.
   
   הרבה אנשים לא מבינים את הטכנולוגיה הזאת, תהליך ההתקדמות. הם חושבים שהם לא ראויים, שלא מסוגלים, שהדרך לא בשבילם. אבל באמת זה לא כך, אלא *כל היגיעות שלנו חייבות להיכנס לים של סטרא אחרא, כלומר לע"מ לקבל, להאגו שלנו. האגו שלנו ע"י זה יגדל יותר ויותר, אנחנו נהיה עוד יותר אגואיסטיים, יחד עם זה שנמשכים להשפעה, לאהבה, לחיבור. כאילו אנחנו מגלים את עצמנו יותר ויותר מגושמים אגואיסטיים, עד שזה מגיע לסאה, ואז זה נפתח*.

9. *מה שהסיטרא אחרא מקבלת מכל הירידה שלנו, מכל האכזבות שלנו, מכל הבעיות, זה הכל נשאר בה, אבל נשאר בתור פיקדון. כל הפיקדונות האלו שהיא אוגרת בתוכה, אח"כ מצטרפים להתקדמות שלנו בקדושה*.

10. הירידות מצטרפות לעליות. בלי שזה יעבוד בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להתקדם לע"מ להשפיע. כלומר חייבים אנחנו לראות את עצמנו שלא מסוגלים לבד להתקדם לשום דבר, שאין לנו כוח, שכל, כלים, רצונות, שום דבר. אלא לאט לאט הייאוש הזה מצטבר, עד שאנחנו מוכנים להיות מבוטלים כלפי כוח העליון, כלפי הבורא.
    
    *כשאנחנו באמת רוצים ע"מ להשפיע מעל זה שמבטלים את עצמנו, כי מבינים ששום דבר בכוחות עצמנו אנחנו לא יכולים לעשות, אז כמו בדוגמא, אנחנו מוציאים בספל את המטבעות מהאוצר המלך החוצה. אחרי שהתייאשנו, אחרי שראינו שאי אפשר לעשות שום דבר, אז אומרים לנו: מה שעשית, מה שהוצאת משם ושפכת החוצה, זה הכל שלך. כך אנחנו עובדים*.
    
    למה זה נעשה בצורה כזאת? כדי שנתייאש מהעבודה ע"מ לקבל, ונחליט שאין לנו שום אפשרות לעבוד בע"מ לקבל אלא בע"מ להשפיע בלבד. בע"מ להשפיע אנחנו לא מקבלים כלום, הכל רק לתועלת הבורא. אז אנחנו רואים שהעבודה הזאת היא דווקא הנכונה, הרצויה, הטובה. כך מגיעים לפתרון.

11. *מאמר לא קשה, הוא רק צריך לסדר לנו יחס חדש לירידות, לחושך, לאגו שלנו, לכל מה שאנחנו קוראים סטרא אחרא. הדברים האלה הם לטובתנו, כדי לקדם אותנו ללשמה, לע"מ להשפיע. בלי מערכת הקליפה אנחנו לא יכולים להתקדם*. הבורא ברא את זה, בראתי יצר רע כדבר ההכרחי. בלי שנעבוד כך ונגלה שזה ע"מ לקבל, ושוב נשתדל, ושוב ניפול, כמו ילד קטן שמנסה משהו לעשות, זה נשבר או זה נופל, ועוד משהו ועוד משהו, ע"י זה אנחנו גדלים. אין ברירה, בצורה כזאת הכל עובד. רק בצורה כזאת.
    
    בעבודה רוחנית אנחנו צריכים להבין שבמשחק שלנו להגיע לעבודת הבורא, צריכים להשתדל וליפול, להשתדל וליפול, עד שאנחנו מגיעים למצב הסופי. רק המצב הסופי נשאר לנצח, כל יתר המצבים נופלים לים של הקליפה, לאגו שלנו ודווקא שם נשמרים, ואח"כ קמים. בזיווג הגדול של גמר התיקון קמים כל האכזבות שלנו, הנפילות וכל מה שחשבנו שאנחנו ממש לא בסדר ולא עשינו נכון, ושאנחנו כאלה מלוכלכים, ואיזה מחשבות יש לנו, איזה רצונות ואיזה שקרים יש בכל אחד וכן הלאה. כל הדברים האלו מגיעים לתיקונים ע"י האור הגדול שמתגלה בגמר התיקון. אבל הוא מתגלה מפני שאנחנו לא מתאכזבים, אלא כמו ילדים קטנים יותר ויותר משתדלים להתחיל מחדש.

12. אל תדאג, אתה לא תעבור מחסום לפני שאתה מתחבר עם החברים. מחסום לא עוברים לבד. מחסום נקרא גבול שאחריו מתחילה הקדושה. קדושה יכולה להאיר רק בכלי שלם. בכלי שלם יש עשירייה. שהם מחוברים יחד, כל אחד ביטל את עצמו כלפי האחרים במשהו, בגובה המחסום, ואז הם עוברים אותו.

13. ש: איך אני יכול להתחיל למשוך את האור מהסטרא אחרא?...

ר: אנחנו לא יכולים, זה לא עניין שלנו. העניין שלנו זה להימשך קדימה על פני אותם התנאים שמתגלים עכשיו. שוב אני חוזר, *ממה שנפלנו, נפלנו, בסדר, זו לא הבעיה שלנו. תראו ילד קטן ותלמדו ממנו. נפל משהו שעשה? הוא מתחיל לבנות מחדש כאילו לא היה. זהו, הוא לא מתאכזב כמונו, כלום, הוא מתחיל לבצע את הרצון שלו מחדש. תלמדו מזה, תראו איך הוא עושה ותעשו כך. יש לנו הסיפורים על גנבים, על ילדים, מה ללמוד מהם*.

14. ש: כשאני נופל ואין לי כוח יותר.. זה המצב שבו אני יכול לבקש עזרה?
    ר: תנסה. בוא נראה, אין חכם כבעל ניסיון. תנסה ותראה, אח"כ ספר לנו האם כשתפסת את הירידה, בהתחלה כן יכולת לעצור אותה, ובמה עצרת אותה? אז תגיד זה בסדר, אני את זה מכבד. לנסות בכל מצב משהו לעשות, אז תבין אם זה בידיים שלך או לא.

15. ש: האם הפקדונות שנופלים לסטרא אחרא הם בזמני ירידות?

ר: *בזמני ירידות לא יכולות ליפול לסטרא אחרא שום דבר. מאיפה יפלו? בזמן הירידה אין לנו כלום. ההיפך, רק בזמן העלייה, שאנחנו עושים עושים עושים משהו והגענו לאיזשהו מצב שיותר מזה לא מסוגלים, בינתיים עכשיו, להתקדם, אז המצב הזה נופל לסטרא אחרא. אנחנו צריכים להרגיש את הירידה הזאת ואח"כ שוב להתחיל לעלות. זה קורה לכולם, גברים, נשים, לכולם. אם נהיה קצת יותר רגישים לזה, נבין שכל התהליך הרוחני שלנו גם קורה כיום ולילה, יותר נכון לילה ויום, לילה ויום*. היממה מתחילה מהלילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

16. ש: למה אנחנו לא יכולים לקבל יחס נכון לזה שישפכו לנו את הכלים?

ר: אנחנו לא יכולים לקבל יחס נכון לכל היגיעה שלנו, לכל התעוררות והתעוררות שנתנו לנו. קיבלנו משהו, אנחנו מייחסים את זה לעצמנו ולא לבורא. לכן כשזה נעלם, אני כביכול נמצא בחוסר מצב רוח, אני מאשים את הבורא בכך שאיבדתי כי אני חושב שמה שהיה לי, זה אני הרווחתי, ובזה שהייתי באיזושהי עליה, זה העבודה שלי, ולא שזה מגיע לי מלמעלה. הבורא נתן והבורא לקח. זה היחס שלי..

מה שאם כן, אם אני מבין שכל זה בא מלמעלה ואני צריך לתת מה ששייך לי, ולשייך את עצמי לעליות וירידות האלה בצורה כזאת שאני בעיקר צריך להתעורר לעליות, ומה שקורה אח״כ, כשהעליה נפסקת ומתחילה ירידה או אפילו נפילה, אז אני מתייחס לזה נורמלי. אפילו 200 פעמים בדקה שיהיו לי כאלה דברים.

אתה יכול להגיד מה התועלת מזה ש-200 פעם הייתה לך עליה? הרי גם 200 פעם הייתה לך ירידה. מה התועלת? התועלת היא בכך שעד שס"א תתמלא, תשמע לפי מה עושים חשבון, עד שים של ס"א לא יתמלא, הדרך לא נגמרת. הכל צריך בסופו של דבר ליפול לס"א, כמו באותה דוגמה עם הספל. אני לוקח את הקופסא והולך ממלא אותה במטבעות באוצר המלך. יוצא, שופכים. שוב נכנס בפנים שוב שופכים. אני לא רוצה להיכנס יותר. לא, מחייבים אותי. תכנס, שוב תמלא, ושופכים. תמלא ושופכים. כך אנחנו כולנו עושים, עד גמר התיקון..

*כשלא משיגים תהליך רוחני, אז עושים את זה מאין ברירה. אלו שמשיגים את התהליך רוחני עושים את זה ברצונם. לא שנעשה להם יותר קל, הם מנהלים את הרצון שלהם דווקא כך לעשות. זה נקרא שאתה מסכים עם תהליך שהבורא ייצב לך, וכך אנחנו מתקדמים, עד שמגיעים למצב שהכל נמצא בקליפה והיגיעה שלנו נמצאת בקדושה. אז חיל בלע ויקיאנה, כלומר שכל הכלים שנפולים בתוך ע"מ לקבל, זה נקרא ים של ס"א, קמים לתחייה. זה נקרא תחיית המתים*. אז הם מקבלים את הכוח ע"מ להשפיע, וכל הקליפה הופכת להיות דווקא לקדושה, זה גמר התיקון.

17. ש: מה הטריגר שהעשירייה מביאה ברצון לזה ושופכים את הכלים?

ר: *אני לא יודע מה לענות לך. אתה דורש ממני שאני אעשה עבודה במקומך. אתם חייבים יחד לשבת בכובד ראש ולהחליט, כל עשירייה ועשירייה, איך אנחנו מקיימים מה שקראנו במאמר, שהמאמר הזה יתחיל לעבוד בנו. איך אנחנו מניעים אותו, מדליקים אותו כמו שאנחנו מדליקים את המנוע. איך אנחנו עושים שזה יעבוד. זה צריך לעבוד יחד, בעזרת כל אחד ואחד, לכולם, בתוך הקבוצות הקטנות. אני פשוט מקווה שאתם חוזרים על המאמרים האלה אח״כ במשך היום, כי אם לא, התועלת מזה קטנה מאוד*.

ש: איך לא לפספס? זו הצעקה שלי

ר: *זו הבעיה הכי גדולה, אתה צודק. זה תלוי כמה נדחוף את זה פנימה. אבל בכל זאת כל הדברים האלה צריכים קודם כל להיות באהבה ובהבנה שאנחנו עושים, מתגלגלים. חצי מהגלגל בטוח שחייב ללכת אחורה, וחצי קדימה. אנחנו עושים את זה בתוך אין עוד מלבדו, והוא יעזור לנו*.

ש: הנקודה שבלב הופכת ע"י בעירה הפנימית ונדלק ניצוץ?
ר: *תפילה. אין יותר, תפילה. אתה רוצה להדליק ניצוץ שיבער כמו מדורה? בבקשה. רק ע"י תפילה. אין לנו פעולות חוץ מתפילה. על כל פעולה ופעולה צריכים לתת תפילה, ומתוך זה נגיע למימוש*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

18. אם אני רוצה לעלות למעלה מפרסא, נקרא שאני מוכן, מסכים, רוצה, מבקש, דורש כלים של בינה. במידה שיהיו לי כלים של בינה, אני עולה למעלה מפרסא. במידה שאני מאבד כלים של בינה, אני יורד למטה מפרסא. איך אנחנו עושים את המעלית הזאת שעל ידה אנחנו יכולים קודם כל לעלות מעולם הבריאה, מעולם היצירה, מעולם העשייה, להעלות חלקים של הרצון לקבל ולכלול אותם בבינה, ושם הם יתתקנו בע"מ להשפיע.

19. רצונות מעולמות בריאה יצירה עשייה, והכוונות יהיו מעולם האצילות, ע"מ להשפיע, כוונות מהבינה. איך אנחנו עושים רצון מהמלכות וכוונה מהבינה? איך משלבים אותם יחד? זה מה שאנחנו רוצים גם בעצמנו. שיבואו על כל הרצונות שלי, לא חשוב איזה, מאפס ועד 100%, כל הרצונות, שיבוא האור העליון ויתקן אותי בע"מ להשפיע. אדרבה, אני מוכן. רק כאן מתגלה עוד עניין. איזו עבודה אני צריך לתת כדי להזמין על עצמי, למשוך על עצמי השפעות האור העליון הזה שיתקן אותי, שיעלה את הכלים שלי למעלה מפרסא?

20. לא חסר לבינה שום דבר. זעיר אנפין שפונה לבינה מביא לה חסרון לאור החכמה שהוא רוצה. בינה פונה לחכמה והיא מקבלת מחכמה אור ומעבירה אותו אח"כ לזעיר אנפין והוא למלכות, לנשמות. כל הנשמות נמצאות במלכות.. חכמה ובינה לא מתקשרים ביניהם כי הם הפוכים לפי הטבע, לפי האורות, לפי הכל. רק כשזעיר אנפין דורש מהבינה שתספק לו אור חכמה, אז בינה פונה לחכמה ודורשת ממנה אור החכמה. אז חכמה ודאי שבשמחה מספקת את אור החכמה לבינה עבור זעיר אנפין.

21. מ״ן זה חסרון. בינה מבקשת שיהיה לה אור החכמה כדי לבנות את זעיר אנפין, להוליד ולמלא אותו, לגדל אותו. החיסרון שלה עולה מבינה לחכמה. אח"כ בכל מקום בו יש חסרון בתחתון, כשהוא מעלה אותו לעליון, זה נקרא מ״ן, מי נוקבין.
    
    ש: למה זעיר אנפין מבקש אור חכמה? הוא הרי נמצא תחת צ״ב

ר: כי אם הוא יקבל את אור החכמה, הוא יהיה גדול, הוא יגדל ויוכל לקבל בע"מ להשפיע. וככה יש לו אור קטן מאוד של חסדים...