שיעור בוקר 05.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס

תלמיד: מה שעברנו פה עכשיו בשעה הזו, זה כמו שנה של לימודים פרקטיים. ההתגברות על כל הדעות של כל החברים, אפילו המנוגדות, והעבודה הפנימית שעכשיו נעשתה. יתרה מזו הרגשנו את גדלות הרב.

ששתק כל הזמן.

תלמיד: ששתק, ומתוך שיעור הבוקר של יום שבת, נתן לנו שעה לברר את הנושא ולהתמקד בעניין. זה הכניס אותנו [עמוק לזה]. אני חושב שלפני זה לא הרגשנו את כנס אירופה, אני אומר על עצמי, שעכשיו אני מרגיש את כנס אירופה. אז, תודה.

תודה לך.

תלמיד: אני רוצה להביע התפעלות כמו קודמי. אצלנו בעשירייה אנחנו אף פעם לא היינו שמחים ולא הייתה התפרצות כזו של שמחה ושל חיבור, ושכולם הקשיבו לכולם, למרות כל ההתפרצות של השמחה הזאת, יצאו לנו פנינים ממש. אנחנו כתבנו דברים שבחיים לא היינו מגיעים לזה כל אחד לבד. קרה פה דבר שצריכים לקחת אותו לתשומת לב, כי הייתה פה התפרצות של שמחה אדירה ושל חיבור לאירופה. לחיים.

מצוין. לחיים.

שאלה: איך אתה התרשמת מהאווירה?

קודם כל כולם חיים, לכן אני נהניתי מאוד. ראיתי עד כמה שכולם מדברים בהתרגשות. הסתכלתי בכל האולם וראיתי אפילו חבר שמדבר עם הידיים. וממש כולם כולם השתתפו, זה יפה. אני רוצה שהנושא הזה ייכנס ממש לתוכנו ויהיה מורגש בנו כדבר החשוב ביותר. מעל כל ההבדלים, הספקות, החשבונות והכול. עכשיו זה העיקר, אין כלום חוץ מזה ואני רואה איך שזה עובד.

זה העניין של כלי גדול. אני אומר לכם, זו לא עשירייה שאני נסגר בה. חס ושלום, אני לא עושה על זה ביקורת, אלא כדי שאנחנו נרגיש במשהו שאנחנו מרכיבים את הכלים. זה כמו שאני נושם אוויר, אז אני חייב אחר כך להוציא אותו, אבל הנשימה מביאה רוח חדשה.

לכן, צריכים בזה יותר ויותר לעבוד. וברור שאנחנו נעשה עוד תרגילים כאלה. ונקווה שאתם תכתבו את ההתרשמויות שלכם לאותה כתובת, יהיה שם סל ואנחנו נמיין ונראה. שמעתי פה ושם המצאות מאוד טובות, סיכומים מאוד יפים, שממש יש לי מה ללמוד בהתאמה לכנס, זרימת השיעורים, תכנית כזאת וכזאת, אולי כן, אולי לא. זה מאוד חשוב.

העיקר היחס, שלכולם חשוב מה שיקרה, כי הכול נוגע לכל אחד באופן אישי. זה לא קבוצתי, ולא עולמי, ולא כלום, זה אישי, נוגע בי. זה מה שאנחנו עוד צריכים להבין ולהרגיש. שמה שקורה כאן בחיבור, אני מקבל מזה ממש את הנשמה שלי. פשוט, מביאים לי. אם אני אקבל את זה או לא, זה תלוי בי. אבל, תכל'ס, בזה זה ייבנה.

תלמיד: אנחנו מאוד רוצים להודות לכל החברים מהכלי העולמי. כמו שאתם רואים חזרו אלינו חברים וותיקים שהיו חולים הרבה זמן, ממש יום אחרי שבקשנו על זה.

שיהיו בריאים. אתנו יחד עד סוף הדרך.

תלמיד: עכשיו העבירו פרזנטציה כל כך יפה, ונאמר שנגמר המקום ואירופה בהתעוררות. וכשאנחנו פותחים את הרישום, רואים שנרשמו שישה גברים מרומניה וכנראה שיש יותר משישה גברים ברומניה. אפס גברים מלטביה, אפס מפורטוגל, אפס מבלגיה, אפס מיוון, אפס מסרביה וכבר אין מקום. ומאתיים שמונים ישראלים נרשמו לכנס ואנחנו מנסים איכשהו לקבל את זה.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: אם באמת אין מקום, אז אולי אותם החברים שהם לא מאירופה, כדאי שיחשבו אם כדאי להם להשתתף, כי אין מקום לאירופאים.

אני מבטיח לך, שכל האירופאים שירצו להירשם ולבוא, יהיה להם מקום. אל תדאג.

תלמיד: ישנן ארצות שמהן מעט מאוד גברים נרשמו לכנס. אנחנו אפילו רואים אותם היום על המסכים. בואו נכלול את החברים האלה בתפילה שלנו, כדי שהלב שלהם יתעורר כלפי הכנס הזה, ושלא תישאר קבוצה אחת, שלא תישאר ארץ אחת באירופה, שלא יגיעו ממנה גברים לכנס. הנשים מגיעות מכל מקום.

תתפלל. אנחנו עושים כל כמה שאפשר. אין יום שאני לא מדבר על זה כל השיעור ואני לא יודע מה עוד אפשר לעשות. באמת אני לא יודע. בעיני אין יותר אמצעים. אם אתם יכולים, בבקשה, תכתבו להם, תעזרו.

אבל שוב אני אומר, אתה לא יכול למשוך אנשים כשאתה מושך אותם בכוח. בזה שאתה משלם עבורם, בזה שאתה עושה להם עוד כל מיני הטבות והם באים להעביר את הזמן, כמו לאיזה בית הבראה. אתה חייב אנשים שרוצים לבוא לחיבור. ואין במקומות האלה, זה פספוס שלנו. אני לא אומר שלא, אבל כנראה אין במדינות האלה אנשים שהם מעריכים את החיבור. אם אין מלטביה אנשים, אז אין. הנשים שומעות הגברים לא שומעים. אתם יכולים לעשות חשבון נפש, לעשות תכנית עבודה לשנה קדימה. נראה מה שיקרה. לי אין מה להוסיף.

תלמיד: אולי כדאי לנסות, כדי לתת עוד יותר התפעלות, אחרי השיעור ביום חמישי וביום שני, אנחנו מזיזים את השולחנות ומתכנסים במעגלים בצורת שבלול, ומשתתפים בחיבור הזה כל החברים בקבוצות.

אני פונה לקבוצת פתח תקווה, אולי כמשהו יוצא דופן, למען לתת התפעלות לאירופה ולעורר את החברים, במקום לעשות סיכום שיעור, להתיישב כמו בישיבת חברים בשבלול, וכך נוכל לחדור ללב החברים מלטביה, מפורטוגל ועוד ארצות שקשה להם.

תעשו. תנסו. תראו עד כמה שזה מדבר אליהם או לא. אולי דווקא אצלם סוג החיבור צריך להיות אחר, אני לא יודע.

רציתם עכשיו לברר משהו? כמה שיכולתי נתתי, אני לא מגביל אתכם. אתם יכולים גם להגיד בשיעור בוקר, שאתם רוצים שיהיה שיעור עד חמש, אפילו עד ארבע. שעה אחת שיעור ואחר כך יש לנו על מה לדבר. אני אלך ואתם תדברו.

כל מה שמועיל לחיבור, זה בניית הנשמה. זה כבר לא חיבור, זה כבר שלבים שממש אנחנו מרכיבים את הנשמה. אני מוכן. אני מקווה מאוד שאתם תגיעו למצב שכבר בתוך זה יתגלה האור העליון. שסוג החיבור יגיע למצב שמותאם לגילוי האור העליון. אדרבא, בבקשה.

שאלה: מה חשוב יותר, בכל מחיר להגיע לכנס, או החיבור של האירופאים? כיוון שכאילו יש קונפליקט בין השניים. יש כאלה שחושבים שחשוב שהאירופאים יתחברו, יש כאלה שאומרים שחשוב להגיע לכנס. ומה יהיה אחרי זה?

אין יותר חשוב מלהגיע לכנס. נקודה. יכול להיות שאצלי ישנה עשירייה יפה וטובה באיזה מקום באירופה, אבל אני עוזב את העשירייה הזאת ומגיע לכנס, כך שיישארו תשעה חברים בלעדי ואני הולך לכנס. זהו. ודאי שאני עובד על כך שהם יבואו גם כן, כמה שאפשר, ואולי בכל זאת, אבל אם הם לא רוצים, או לא יכולים מכל מיני סיבות, אז אני הולך לבד.

אין יותר חשוב מלהגיע לחיבור הזה. זה חיבור בדרגה יותר עליונה, זה חיבור במהות אחרת לגמרי, שכל אחד טוב שיתחבר לזה בלבד. בלי שום תירוצים.

אם יש לך קבוצה, ויש לך עשירייה, והכול בסדר גמור, אבל היא לא נוסעת, אז אני אומר לך, שכל אחד רשאי לעזוב את העשירייה הזאת ולנסוע לכנס לבד. וכשהוא יעשה את זה, הוא יעשה מעשה טוב.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להגיע לכנס כבר מחוברים פנימית, אז אנחנו כאן באירופה מנסים להתחבר בכל דרך.

כן.

תלמיד: בהמשך לדאגה שהובעה, שלא יהיה מקום לחברים, אז מארגן הכנס כתב, שלא לדאוג, יש מקום לכל מי שבא מאירופה. הם ידאגו לכולם.

לאירופה יש מקומות משוריינים.

תלמיד: בעקבות הסדנה שעשינו עכשיו, כבר הגיעו עשרות פניות. אני מקבל כל הזמן עוד ועוד פניות ותשלחו עוד ל boardworldkli@gmail.com נסדר את זה ונאחד את זה למשהו אחד לפי נושאים, שיעורים ונרגיש שאנחנו בונים כנס ביחד.

מעניין, אני אפילו קבלתי כמה מכתבים מנשים, שהן אומרות כך, "אנחנו מוכנות לתת את המקום שלנו בכנס לגברים, אחרי שכבר קנינו כרטיסים".

(סוף השיעור)