שיעור בוקר 21.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 385, מאמר "מתן תורה", אותיות א'-ז'

מתן תורה

"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

אות א'

"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך".

שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

אות ב'

"ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]".

הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."

שאלה: אני שמעתי שיחה שלך על השלבים של החזון שהאנושות עוברת עכשיו, שלב אחר שלב. ציירת חמישה שלבים, והראשונים הם קודם כל הכרת הרע, הכרת האגו, כמה אנחנו שונאים ולא יכולים להסתדר, ומזה צריך להיוולד מה שכתוב פה, "לא תעשה לחברך מה ששנוא עליך". איך קורה המעבר בין זה לזה? אם רע לאדם עם עצמו, עם האגו שלו, הוא סובל מהסביבה, אז למה זה מוליד ממנו דווקא את זה?

הוא מחפש סיבה, כי הוא לא יכול להפטר מההרגשה שרע לו. ואז אין לו על מה להישען אלא או על אהבה לזולת או על שנאה לזולת.

תלמיד: אהבה או שנאה לזולת זה ברור. אבל למה מזה נולד "לא תעשה לחברך מה ששנוא עליך"? זו כבר צריכה להיות מדרגה מאוד גבוהה של הבנה.

הוא רואה שהוא מתייחס לזולת, לכולם, ברע, וודאי שזה נגד "ואהבת לרעך כמוך". לכן כך הוא חוזר לזה שאת "ואהבת לרעך כמוך" הוא חייב לקיים.

תלמיד: למה, כי אמרו לו או שהוא חש את זה?

הוא רואה שהיחס בין בני אדם הוא שקובע אם טוב להם או רע להם, ואז זה נדרש ממנו.

תלמיד: מה נדרש, לא לעשות לאחרים רע?

כן.

שאלה: אבל בזה הוא לא מבטיח שאחרים לא יעשו לו רע.

לא.

תלמיד: אז למה שהוא יימנע מלעשות להם רע?

הוא מחפש איך נכון להתנהג בעולם כדי לא לסבול.

תלמיד: מה מניע אותו, האם המחשבה על עצמו, המחשבה על האחרים?

המחשבה על עצמו. כולם נולדים ברצון לקבל לעצמם.

תלמיד: האם בזה שהוא לא יעשה רע לאחרים הוא ימנע סבל מעצמו?

הוא כבר מתחיל בדרך הזאת להתרחק מהסבל.

תלמיד: האם לא יפריע לו שאחרים עושים לו רע, שמנצלים אותו, שמשתמשים בו?

הוא מבין שגם זה יבוא, שהתיקון יבוא גם על הסביבה, על כולם.

תלמיד: כלומר הוא אומר, כרגע אני לא אעשה להם רע, ואחר כך גם הם יגיעו לזה.

כן.

תלמיד: האם בינתיים אפשר לחיות כך, שאני לא עושה להם רע והם כשיבינו, יבינו?

אין לו ברירה, הוא צריך להתחיל לפי הבנתו להשפיע לזולת.

תלמיד: כלומר כל יתר האלטרנטיבות הן פשוט גרועות יותר.

כן.

שאלה: האם לא להזיק לזולת זו כבר דרגה רוחנית?

לא להזיק לזולת זו כבר מדרגה רוחנית.

תלמיד: האם בלי עזרת ה' אדם לא מסוגל לפעולה?

לא, דווקא בגלל זה. יצר הרע כל הזמן מחמם את האדם שכדאי להזיק לזולת, כך או כך, באיזו צורה.

תלמיד: למה בהסבר אנחנו מתרכזים באהבה לזולת כאשר המדרגה הראשונה היא לא להזיק? זה גם יותר קל להבין, להרגיש, אתה גם רואה תועלת מזה.

נכון. אתה צודק.

שאלה: למה בעל הסולם החליט שהוא רוצה לצאת עם חכמת הקבלה דווקא עם הנושא הזה של "ואהבת לרעך כמוך"? מה עוד יש להוסיף על זה?

זה החוק העיקרי של הבריאה.

תלמיד: הוא רצה דווקא להתחיל את חכמת הקבלה עם "ואהבת לרעך כמוך", מה הייתה הכוונה שלו, או שזה רק הסבר יפה?

זה החוק העיקרי שבבריאה. הוא הולך על גדול.

תלמיד: איזה סוד יש ב"ואהבת לרעך כמוך", או ביחס בין אנשים? אף אחד לא מאמין ביחסים בין אנשים, והוא דווקא נכנס לזה. מה הוא רוצה לפתוח לנו?

הוא רוצה להסביר לנו שאם נקיים את החוק הזה, "ואהבת לרעך כמוך", אז הוא כולל בתוכו את כל חוקי הבריאה.

תלמיד:, מה זה החוק הזה של יחס בין אנשים?

שאתה צריך לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך.

תלמיד: זהו?

זהו. זה מובן או לא? מובן. אז תקיים.

תלמיד: אבל זה משהו שבני אדם כבר ממצים אותו באיזו צורה?

לא. בני אדם בכלל הפוכים מהחוק הזה.

תלמיד: אבל זה כבר נדוש, כולם מכירים מה זה "ואהבת לרעך כמוך".

זאת הבעיה.

תלמיד: האם דווקא לשם הוא רוצה להיכנס?

כן. הוא אומר לך שאנחנו לא מקיימים את זה מהתחלה ועד הסוף. כל החוק הזה הוא רחב מאוד ופרוש על כל הבריאה.

תלמיד: מה התוספת שלו שזה לא יישמע כמו מוסר?

התוספת היא שאנחנו צריכים לדעת שזה חוק הבריאה, ובכל רגע שאני לא מקיים אותו, אני כאילו הורס את הבריאה.

תלמיד: מה זה חוק הבריאה שאתה כל הזמן מדגיש את זה?

שכל הבריאה עובדת, עומדת לפי החוק הזה.

תלמיד: למשל?

אנחנו לא רואים את זה, אבל אם היינו יכולים לראות את זה, אז היינו רואים עד כמה כל דבר קשור לכל הדברים, כל פרט לפרט, כל חלק לחלק, בכל הבריאה. אם לא היה קשר בין חלקי הבריאה, אז העולם היה מתפרק. ומה שמחזיק אותו זה שכל חלק מרגיש איך הוא מקושר לכל החלקים, ושזכותו להתקיים נובעת מכך שכולם מתקיימים ומחזיקים אותו.

שאלה: אם "ואהבת לרעך כמוך" היא המצווה העיקרית בשביל מה צריכים עוד מצוות?

כדי לקיים את "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: האם כל שאר המצוות בין אדם לחברו, בין אדם למקום, אלה עוד ביטויים ל"ואהבת לרעך כמוך"?

כן.

תלמיד: ואם אדם פועל רק באהבת הזולת, זאת אומרת רק בכוונה שלו, רק ביחסים הפנימיים, זה לא מספיק לאדם?

כנראה שלא.

תלמיד: למה?

אני לא יודע ולא רוצה להיכנס לזה. אם אני מקבל את זה כי זה החוק הכללי של כול הבריאה, אז אני אומר שלפי החוק הזה ישנו קשר בין כל הנבראים וכל חלקי הבריאה ואין חוץ מזה מה שמקשר ביניהם.

תלמיד: אז "ואהבת לרעך כמוך" זה לא מספיק, זאת אומרת יש פה עוד דברים שצריך לעשות.

לא. הכול נכלל בזה.

שאלה:. "ואהבת לרעך כמוך". מה זה "ואהבת", מה זה לאהוב?

מהדבר הפשוט ביותר עד המורכב ביותר.

תלמיד: "כמוך", אני, מי אני, מה אני?

כמוך.

תלמיד: אבל מי אני?

כמו שאתה מבין, כמו שאתה מרגיש, לפי כול התכונות שלך אתה צריך להשתדל להתקדם להכרת החוק הזה.

תלמיד: אבל זה משהו שכאילו אמור להיות לי בהרגשה, לא בשכל.

אתה צריך לקיים את זה בהרגשה.

תלמיד: אז מי אני? אנחנו לומדים כל הזמן שהאני זה רצון שמתפתח, אבל יש פה משהו מעבר לזה. אני אמור לצאת מעצמי כאן.

כן.

תלמיד: אז מה זה "אני", מה זה "כמוך"?

הוא מסביר שם. כמו שאתה יכול לתאר לעצמך כמה אתה אוהב את הזולת, או היית רוצה לאהוב את הזולת, אז כך אתה צריך להתקדם למצב כזה, כזה יחס.

תלמיד: האם זה הכול ביחס שלי כלפי חוץ?

כן.

תלמיד: בשביל שאני ארגיש את הבחוץ - מה הפעולות הראשונות שאני אמור לעשות?

אתה כבר מדבר על איך לקיים את החוק הזה. איך לקיים אותו זה יכול להיות משהו שאנחנו לא יכולים אפילו לתאר לעצמנו, כמה הוא רחב אם זה כולל את כל הבריאה.

תלמיד: אז איך נממש?

נלמד ונממש לאט לאט. העיקר בשבילנו זה להתחיל בזה.

תלמיד: במה להתחיל?

בזה שאני חייב לאהוב את כול הזולת.

תלמיד: האם "רעך", אלה החברים שלי בעשירייה או משהו יותר כללי?

הכול, חוץ ממני.

תלמיד: הכול חוץ ממני.

כן, זה נקרא זולת.

תלמיד: האם "ואהבת לרעך כמוך, אפשר להגיד שזה הפירוש הראשון של לצאת מאהבה עצמית שלי?

כן.

תלמיד: האם אז אני מאבד את עצמי?

לא. במקום אהבה עצמית אני רוצה לקנות אהבת הזולת.

תלמיד: האם זה משהו שהוא רק בפנימיות שלי או גם בפעולות שאני עושה כלפיי חוץ?

זה שייך לפעולות שלך כלפיי העולם.

תלמיד: רק בחיצוניות שלי, של מה אני עושה מחוצה לעצמי.

כנראה.

שאלה: המטרה הסופית היא "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו לא תמימים, אנחנו יודעים שזה מצריך עבודה גדולה לאהוב את הזולת. זאת אומרת אדם לא יכול לעשות מעשים טובים למישהו אחר לפני שהוא מזהה כמה הוא לא יכול לעשות מעשים טובים, כמה הוא רע בתוכו.

יכול להיות.

תלמיד: לכן כשהגר בא להלל ושואל מה לעשות, הלל אומר לו, לפחות בתור התחלה אל תעשה לזולת דברים רעים.

כן.

תלמיד: זה מה שנקרא אמצע הדרך או חלק מהדרך.

כן.

תלמיד: זה מתקשר לי קצת גם למאמר הקודם שקראנו, שאדם מחויב לעבור דרך הקליפה, דרך הכרת הרע של עצמו, תאוות גשמיות שהוא מקבל, ורק אז הוא יכול להתחיל לעבוד בבחינת ישראל, יעקב, זה ממש אותו קו.

כנראה שכן, אם זה כלל גדול בתורה, כלל גדול של כל המציאות, חוק שכולל בתוכו את הכול.

תלמיד: חוק שכולל בתוכו את כל הפרטים.

כן.

תלמיד: זה גם מתקשר לי למילות השיר "סור מרע ועשה טוב". זאת אומרת לפני "סור מרע" אי אפשר לעשות טוב, זו הדרך שלנו למעשה.

כן.

שאלה: כל החוקים בעולם ניתנים לבדיקה, אתה עושה פעולה ורואה תגובה. החוק הזה של "ואהבת לרעך כמוך" הוא חוק של אמונה, אי אפשר להסביר לאנשים איך החוק הזה עובד, כי לא רואים תגובה.

בעל הסולם רוצה להגיד שזה חוק הבריאה וכל הבריאה מתקיימת על פי החוק הזה ובזכותו.

תלמיד: אני מבין את זה, אבל איך אפשר להעביר לאנושות חוק כזה, כשאתה לא יכול להוכיח אותו? אתה לא רואה תגובה.

זו כבר בעיה אחרת, איך אני מעביר את זה לאנושות, איך אני מקבל את החוק הזה, כך או כך. אבל אם אומרים לי מלמעלה החכמים שכבר השיגו את החוק הזה וחיים לפיו ורואים לפיו מה קורה בכל המציאות, אם אני מקבל מה שהם אמרו, אז כבר בשבילי הבעיה היא, לא שזה חוק לא טוב או שאני לא רוצה אותו או משהו, אלא איך אני מגיע לדרגה, למצב, שאני מקבל אותו ומקיים.

תלמיד: אבל איך אפשר להגיד שזה חוק?

כנראה שהחכם הזה הגיע למסקנה הזאת.

תלמיד: אני כן מקבל את החכם הזה וכל הכלי העולמי מקבל את החכם הזה, אבל הבעיה היא איך להעביר את החוק הזה לכל האנושות. הם מחפשים הוכחה שזה חוק שעובד.

כי אנחנו יודעים שזה חוק של אמונה, ולא שאתה עושה איזו פעולה ומקבל תגובה. אנחנו צריכים להאמין בחוק הזה מעל הדעת, באמונה. איך אפשר להעביר לאנושות שזה חוק, שהחכמים קובעים שזה חוק? לי זה ברור ולכולם פה זה ברור.

אם אתה רוצה ללמוד מהחכמים אתה חייב לקבל את "ואהבת לרעך כמוך" כחוק הראשון והעיקרי של הבריאה, של הטבע.

תלמיד: לי זה ברור ולכל היושבים פה זה ברור שאנחנו צריכים לקיים את החוק הזה ואנחנו יודעים שזה חוק, אבל איך מעבירים לאנושות שזה החוק העיקרי של הבריאה?

איך מעבירים זה משהו אחר, אל תתבלבל בין זה לזה. העיקר שאנחנו לומדים מה שכותב בעל הסולם, וכותב את זה בשם רבי עקיבא, הלל הזקן ועוד כמוהם.

תלמיד: אז כל מי שיש לו נקודה שבלב כן מכיר בחוק הזה ומי שאין לו נקודה שבלב לא יכול להכיר בחוק הזה?

אני לא יודע, לא כתוב כך.

תלמיד: לכן אני שואל.

ואני לא יכול לענות אחרת.

שאלה: האם בחוק "ואהבת לרעך כמוך" נלקח בחשבון שהאדם משתנה? נגיד אם האדם כולו רק באהבה עצמית, והוא רוצה לקיים את הכלל הזה, אז הוא רוצה שכולם יהיו גם באהבה עצמית ושיהיו להם תענוגים ממה שיש לו תענוג. ואם האדם עובר איזשהו מצב והוא כבר נדחה מאהבה עצמית ומבין שיש תענוג יותר גדול בהשפעה, אז הוא רוצה מתוקף האהבה שלו שאחרים גם יהיו בהשפעה. באיזה מצב החוק הזה מתקיים?

אני לא יודע, אני יודע רק מה שבעל הסולם אומר עכשיו.

תלמיד: הוא אומר פה שרבי עקיבא אומר שזה כלל גדול בתורה.

כן.

תלמיד: לפעמים יצר הרע אומר לאדם "תעשה כך", לפעמים כתוב באיזשהו מקום "אתה צריך להאמין", יש הרבה כוחות שאומרים לאדם מה לעשות, והאדם צריך לעמוד באמצע וכמו שופט לבחור היום אני אשמע בקול זה, מחר אני אשמע בקול זה. איך האדם יודע לבחור מתוך כל הקולות האלה שיש לו בראש ואומרים לו כל מיני דברים שהפוכים זה לזה?

זו שאלה קשה מאוד, כי האדם לא יודע מאיפה הוא שומע את הקולות האלה. או שהוא שומע מכל מיני מקומות, כיוונים, או ששומע קולות שיש לו בראש, שזו כבר יכולה להיות בעיה פסיכיאטרית, ועוד ועוד. אני לא רוצה להתווכח על דברים מעורפלים כאלה, כתוב פשוט.

שאלה: אולי אפשר להגיד ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" אפשר איכשהו להסביר ויש לזה הוכחות בעולם שלנו, אבל "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו לא משיגים בטבע שלנו, זה פשוט חוק נסתר, אנחנו לא רואים סיבה ותוצאה בטבע האגואיסטי שלנו.

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שברוחניות יש שתי מדרגות, "להשפיע על מנת להשפיע" ו"לקבל על מנת להשפיע".

כן.

תלמיד: איפה נכנס "לא להזיק לזולת"?

בשתי המדרגות.

תלמיד: זו דרגה קודמת ללהשפיע?

לא, זו כוונה, כוונה לשמור על טובת הזולת.

תלמיד: זאת אומרת, היא צריכה להיות בשתי המדרגות האלו?

כן.

תלמיד: מה הנזק הכי גדול בקבוצה, מה זה לא להזיק לזולת בעשירייה? במה אנחנו מזיקים זה לזה, ממש נזק אמיתי?

בכל דבר יכול להיות, מעַיִן הָרַע, שזה לא מורגש, ועד המעשים הכי גדולים, גרועים.

תלמיד: כשאתה שמסתכל על העשיריות שלנו, במה אתה רואה שאנחנו ממש מזיקים, משהו כללי כזה, ברור שיש הרבה גוונים.

אני חושב שאתם לא שמים לב כל כך לקיים את "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: למה בדיוק לא שמים לב?

לא שמים לב לקיים "ואהבת לרעך כמוך". לא שואלים את עצמכם, האם אני נמצא באיזו מידת האהבה כלפי העשיריות האלו והאלו, הכלי העולמי, גברים, נשים וטף ודואג להם, ובמה מתבטאת האהבה.

תלמיד: לפני האהבה, אני קודם כל רוצה לא להזיק בעשירייה. במה זה מתבטא שאני לא שם לב שאני מזיק? אם הייתי מזהה, לא הייתי עושה כמובן, אבל אני לא מזהה. אתה יכול להגיד מה אני לא מזהה?

יכול להיות שאדם לא מזהה עד כמה הוא אדיש לאחרים, עד כמה הוא מזלזל באחרים, עד כמה בצורה קלה הוא מעביר את עצמו מקצה לקצה ולא שם לב אליהם. מה נקרא "ואהבת"? זה צריך לכלול את כל היחס שלך לזולת.

תלמיד: מה יכול לעזור לי לזהות את זה?

תשומת לב. הרב"ש כותב ומסביר בכמה מאמרים, שהעיקר שהאדם מתחיל לראות את האחרים יותר גדולים, יותר חשובים ממנו, ומכאן כבר נובע היחס שלו לזולת עד אהבה.

תלמיד: הכי חשוב זה לזהות כי אחרי שאתה מזהה ומכיר שזה רע, אז אתה מגיע לתפילה וכל מיני דברים כאלו. האם זיהוי זה רק תשומת לב?

לכן זה בא בתור פקודה, שאתה חייב להגיע לאהבת הזולת, ומתוך חובתך כבר יש לפניך קבוצה, חברה, כל הדברים שלפניך.

תלמיד: אבל במה תלויה תשומת הלב? אם עכשיו לא הגעתי להיות בתשומת לב, אז מה מבטיח לי שעוד דקה אגיע לזה?

תשומת לב תלויה ברצון של האדם, עד כמה נפתח לו רצון. ולפי זה הוא מתחיל לבדוק, אם הוא פועל באותו רצון או לא.

תלמיד: איך נפתח הרצון?

הרצון נפתח על ידי התמדה במחשבה.

שאלה: יש ביטוי כזה "הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי".

כן.

תלמיד: למה זה דווקא כך? זה כביכול סותר את הרוחניות, כי אם אני ממלא את הרצון הגשמי שלו, אז הוא נופל עוד יותר לגשמיות.

אני לא יודע, אני לא הולך לברר את כל הפתגמים האלו, את המשפטים היפים, אבל כנראה שיש בזה משהו.

תלמיד: מה זה אומר, אתה יכול להסביר קצת?

לא, אני לא יכול להסביר כי אני לא לומד דברים כאלה ולא עובד לפי זה.

תלמיד: אני צריך לדאוג לגשמיות של החבר?

בדאגה לגשמיות של החבר אתה יכול להשיג את הפנימיות שלו, את הרוחניות שלו אפילו.

תלמיד: פנימיות של החבר?

כן.

שאלה: במאמר כתוב ללכת ללמוד "והיתר, פירוש הוא, לך ולמד". מהיכן ואיך ילמד האדם, איפה הוא ימצא את הכוח הזה?

כך הלל אמר למי ששאל אותו. שצריכים ללמוד ואחר כך מתוך הלימוד, בתהליך שאתה לומד, לאט לאט אתה מתחיל להרגיש איפה עוד אתה צריך להשקיע את עצמך.

תלמיד: האם האדם צריך להשלים את כל התיקונים שלו בכדי לקיים את מצוות אהבת חברו?

אני לא יודע מה נקרא "כל התיקונים", אבל הוא צריך להשקיע את כולו.

תלמיד: בזכות מה קיים העולם הזה שמלא בכל כך הרבה שנאה?

העולם הזה קיים בינתיים בהבטחת הבורא להביא את כל הנבראים לקשר טוב ביניהם.

אות ג'

"ובטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן בהמצוה הזאת גופה. כי נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי.

אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, שהתורה מדברת על דרך הגזמה. כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ."

שאלה: מה זה לעמוד על המשמר?

אתה כל הזמן עומד כמו שומר, שוטר, ומשתדל למצוא, לתפוס איפה כל אחד ואחד יכול לרדת מהחוק הזה.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה, לספק את צרכי האחרים כי רובם לא מסוגלים לספק את צרכי עצמם. זאת אומרת, גם אלה שכאילו לכאורה לא מסוגלים לספק את צרכי עצמם צריכים לעמוד על המשמר כלפי אחרים.

כן.

תלמיד: זה יכול להתיישב בצורה כזאת?

לגבי מי שלא יכול לספק לעצמו שום דבר, אני לא יודע. אל תדרוש ממני לתת לך מפה כללית של כל המדינה. אבל רואים שהכיוון הוא שכולם דואגים לכולם ומשתדלים להגיע למצב שלכולם יהיה מה שנחוץ.

תלמיד: זה גם במובן הגשמי?

כן.

תלמיד: זה נראה די מורכב בעולם שלנו, על אף שיש את כל השפע ומבחינה זו זה אפשרי.

אנחנו לא יורדים למעשה, אלא ברור לנו שכך צריך להיות.

תלמיד: אנחנו מדברים רק על הרמה הרוחנית?

לא, גם ברמה הגשמית, אנחנו חיים גם בעולם הזה. לכן אנחנו צריכים לקיים את עצמנו כך שלכל אחד יהיה מה שהוא מרגיש שנחוץ לו.

תלמיד: ואיך עושים את זה?

על ידי זה שכולם רוצים, כולם מסכימים וכולם מתחילים לדון, מה עוד חסר לנו. אם כולנו נתחלק במה שיש לכולם, מה עוד יצטרך כל אחד ואחד.

תלמיד: ואיך עושים את זה? יש לנו ניסיון של הקיבוצים שאצלם זה לא עבד. הם ניסו לעבוד בשיטה הזאת וזה לא הצליח. אם כל אחד דואג לעצמו, איך אפשר להעביר כזו שיטה?

אתה צריך להעביר להם את השיטה הזו יחד עם לימוד, מה נקרא "האגו" של האדם, "רצון לקבל". עד כמה האדם רוצה הכול לעצמו, עד כמה זה מזיק לו ולאחרים. עד כמה לא יוכלו להתקיים בחברה האנושית שום יחסים בין אדם לחברו, אם לא נלך לפי הכלל הזה, "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: כשמסבירים לאנשים, הם מבינים בשכל.

כן.

תלמיד: כשזה מתנגש ברצון האמיתי של האדם, הוא הופך להיות צדיק, הוא לא מסוגל לעשות את זה.

נכון.

תלמיד: איך נעביר לאדם את המסוגלות, שהלב ייתן לעשות את זה? כמו שאצלי, לפעמים הלב לא נותן לי לעשות את זה.

ברור. איך לבצע את זה בצורה גשמית, אני לא יודע.

שאלה: וברוחנית זו כמובן תפילה, בסופו של דבר?

ברוחניות זו תפילה.

תלמיד: נראה שלא חייבים לבצע את זה בצורה גשמית, אלא בעל הסולם פה הוא כותב בעצמו ש"זה מן הנמנעות". הבעיה, שכאילו מורגש שלא חסר כלום גשמי בעולם, הבעיה היא פשוט התכנות שלנו שהוא הפוך לחלוטין.

אני מנסה להבין, אולי הוא עוד לא הגיע לפתרון, אבל כשמסתכלים על כל התנועות שיש בעולם, לא משנה אם זו דעה פוליטית כלשהי, או אנשים שהם צמחוניים, או שהם דואגים להתחממות כדור הארץ, מה שמשותף לכולם הוא שמישהו אחר אשם.

זה בגלל האגו שלנו.

שאלה: מאיפה תבוא המחשבה המוזרה למישהו, כולל לי, כמובן, שאני בעצם לא בסדר ואני צריך להשתנות, מאיפה? לא מובן מאיפה תבוא המחשבה המוזרה, היא בכלל לא קיימת.

כן. אתה צודק.

תלמיד: אז מה?

לומדים מה שכתוב. בינתיים עוד לא הגענו לכך.

שאלה: אני מרגיש שהדבר הכי קרוב למימוש מה שכתוב פה, הוא הכנסים שלנו. המערכת שאנחנו מקימים פה בזמן הכנס, הדאגה ההדדית, זה משהו שאני לא ראיתי אותו בשום מקום. האם נכון שקרוב המימוש של הדבר הזה?

אני לא חושב, אבל אני לא נכנס עכשיו לוויכוחים ולבירורים. רק לא נראה לי שזה המימוש. כנס הוא לא מימוש. בכנס בחרנו חלק מהאנשים שעובדים במשהו כדי לספק לנו את מה שאנחנו צריכים, אחראים על כך וכן הלאה.

אני שמח שאתה אומר שבכנס מורגש כביכול שהאנשים נמצאים ביחס כזה אחד לשני, אבל עוד לא. נצטרך עוד לעבוד.

שאלה: אבל כשאתה נמצא פה, ההרגשה היא שאתה נמצא במערכת שעוטפת אותך בכל הכיוונים, ואני לא מכיר משהו קרוב יותר מזה. אנחנו שוכחים את זה מהר מאוד, ואולי בכל זאת, זאת נקודת התחלה להראות לאנשים שזה בכלל אפשרי לייצר דאגה כזאת שהיא בסך הכול מאוד פשוטה, כל מי שנמצא פה מרגיש את העטיפה הזאת.

תודה, אבל נלמד עוד על כמה חסר לנו.

שאלה: כשעולה השאלה איזו דוגמה יש לי לאהוב, "כמוך" היא אולי הדוגמה ההפוכה, כי זה מולד אצלי. אני יודע מה זה לאהוב טוב מאוד את עצמי, כי אני נולד עם זה, אז יכול להיות שכל התהליך הוא שאני צריך ללמוד להסתכל על מה שכבר יש לי, האהבה העצמית, ואני רק צריך לראות איך אני עושה את זה כלפי אחרים.

זה כל התהליך פה, זו השיטה, תוך כדי שאני עושה את זה ומנסה לעשות כך על האחרים, אז אני גם יכול לגלות מה זה מורגש כשאני עושה את זה.

טוב, גם את זה כדאי לבדוק.

שאלה: מה היא התקדמות בדרך הרוחנית?

כשאני מבין יותר ויותר את חוק הבריאה, ומתקרב עוד ועוד כדי לקיים אותו.

תלמיד: אם, או כשאני מנסה לשמור את החוק, אני לא יכול לשמור את החוק. אני מגלה רק אותו דבר שוב ושוב, שאני לא יכול לאהוב את האחר, אפילו אם אני אציב את הכוונה שלי לפני הפעולה, בתוך הפעולה, או אחרי הפעולה, אני רואה שהכול לא היה בכיוון נכון. אז מה היא ההתקדמות, רק הכרת הרע?

הכרת הרע היא השלב הראשון. כן.

שאלה: ואז מתי אבוא למשהו קרוב יותר לחוק?

לא יכול להגיד לך. רק הולכים ומבררים מיום ליום עוד ועוד.

אות ד'

"ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי עבד עברי.

וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ". עכ"ל. עש"ה."

זו דוגמה ל"ואהבת לרעך כמוך". כשחשבת לשכב על הכר, אז עכשיו אתה מוסר אותו לעבד.

"ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת סדום.

אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים לחבירו. ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה"?

הוא לא אומר לנו "לכו לשם או לשם לראות, ותראו עד כמה זה", אלא הדברים פשוטים. כאן ככל שאדם לא יכול לחשוב לטובת הזולת, מתוך שזה קרוב אליו, לא שהוא לא מבין איזה דברים, אם הוא כך אז הוא לא מסוגל לקיים. האם החוק הזה הוא חוק בשבילנו? האם הוא פקודה בשבילנו?

לכן הוא שואל "אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה"? ודאי שאם אנחנו נראה אותה בכל היקפה, אז אנחנו נראה עד כמה כולנו נמצאים כאן בחוסר לקיימה.

אות ה'

"ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום משום לאומיות?

וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל (ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, כנודע.

אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת שירצה בה? ועוד, שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל".

זאת אומרת, למה בכל זאת אנחנו קיבלנו לקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" ולא מישהו אחר, אומה אחרת?

אות ו'

"אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו, ואת הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. ואין לך יוצא מהכלל הזה, זולת הירודים שבמין האנושי או התִנוקות. ואם כן, לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל חס ושלום דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.

והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו.

כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך". אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא, גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו, כמו שרמזו על זה חז"ל (ברכות, ל"ד ע"ב): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה אלקים זולתיך", כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.

ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה.

ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'."

שאלה: מה היא דבקות, איך אפשר לתאר כזה דבר גבוה?

דבקות היא להיות בתכונות כמו השני, ולהחזיק בכך בכל התנאים.

שאלה: איך המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" מקרבת את האדם לדבקות?

המצווה דורשת להיות "כמוך" ולכן היא מחייבת דבקות.

מתרגם: מה היא מידת סדום?

מידת סדום היא הפוכה ממה שהתורה דורשת. עוד נדבר על כך.

שאלה: האם בתהליך הזה של "ואהבת לרעך כמוך", ה"כמוך" מתגלה יותר ויותר בשפלותו ואז יש יותר רוממות הבורא, ובכך מגיעים יותר לאהבת הבורא ולדבקות בו?

יכול להיות. כן.

שאלה: איך נכון לכוון את עצמי, שבין אדם פרטי, וכל יתר התכונות והמצבים שישנם בעולם, שאין הבדל ואני יכול להשוות בין כל המצבים שיש בעולם?

לא.

תלמיד: האפשרות השנייה היא שאני מתאר לעצמי שהזולת הוא תמיד אני, אז איך נכון לכוון את עצמי?

גם זה לא מובן מה זה אומר שהזולת הוא אני.

תלמיד: אתה מלמד אותנו שכל התכונות, כל הבריאה, זה הכול בעצם הבורא, ואנחנו לא אמורים להבדיל בין החבר לבין הבורא.

נחכה קצת עם הבירור הזה.

שאלה: בהתייחס ל"ואהבת לרעך כמוך", נראה שכמוך הוא נקודת ייחוס. איך המאמץ להיות באהבת לרעך כמוך מביא אותנו לדבקות?

כמו שאתה אוהב את עצמך, כך תאהב את החבר, וזה יהיה כמוך.

תלמיד: האם זה משהו שאנחנו צריכים לשאוף אליו או לממש אותו בפועל?

לממש בפועל, ודאי. כל המצוות שקראנו, ששמענו, כולן מצוות למעשה.

תלמיד: ומה זה אומר לבטל את עצמך ביחס לדברים האלה?

זה אומר שאני מקיים את הפקודות האלה, את מה שנדרש.

שאלה: מה הקשר בין מתן תורה לתנאים של "ואהבת לרעך כמוך"?

במתן תורה, אותה קבוצה שקיבלה תורה הייתה חייבת לקבל על עצמה פחות או יותר אותם התנאים, אותם החוקים שעליהם מדובר כאן ב"אהבת לרעך כמוך".

שאלה: איך בימינו אני יכולה לשמור על עצמי ולא להיכנס למקום הזה שאני לא מקיימת "ואהבת לרעך כמוך"? איך לא להיות מושפעים מהסביבה וכן לקיים זאת?

צריכים להשתדל.

שאלה: החוק ניתן לישראל ולא לאומות העולם, למה?

כי זו הייתה קבוצה קטנה, מפותחת יותר מאחרים במשהו, ולכן הם קיבלו. הוא מסביר לנו באיזה מקום, שמכך שהם היו בגלות תחת השפעת אומות העולם ועינו אותם והיכו אותם, לכן הם היו ראויים לקבל תורה.

תלמידה: אם ישראל לא מממשים את החוק, איך זה משפיע על אומות העולם?

זה גרוע לכולם. כי קודם ישראל צריכים לקבל את החוק הזה ולממש אותו, ואחר כך אומות העולם מצטרפים אליהם ויחד כולם מממשים את החוק. החוק הזה הוא לכולם.

שאלה: מה זה אומר שכל העם מקבל על עצמו את קיום המצווה של ואהבת לרעך כמוך וזה מכשיר אותו לקבלת התורה? אני יכול לתאר זאת עם החברים, אבל לתאר את כל העם?

כך הוא כותב, שבסופו של דבר כולם יבינו שזה מביא אותנו לזה שנקיים את החוק העיקרי שבטבע. לכן כל האנשים צריכים להתאסף יחד, להתחבר ביניהם, ולעשות מין הסכם, ברית כזאת, ואז ידיעת ה' תתפשט מלמעלה למטה ממש עד התחתית.

שאלה: אני לא מסוגל להבין עד הסוף מה זה אומר לאהוב את רעך כמוך. האם אני מתנתק מהרצון של עצמי ומשתדל לעסוק ברצון של הזולת?

"ואהבת לרעך כמוך" משמע לאהוב את רעך כמוך, ואין כאן מה להוסיף. כל היתר זה רק מתוך אותם התנאים שבהם אנחנו קיימים וצריכים להתקרב זה לזה.

אות ז'

"אולם כאן עמדו חכמי הזוהר ושאלו: למה לא בראנו מתחילה בכל אותו הרוממות הרצויה להדבק בו ית'? ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה ומצות?

והשיבו: "דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכו'". פירוש, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שאובד צורתו האנושיות.

ומתוך שבהנמשך משלימותו ית' ויתעלה, לא יתכן שימצא בו בחינת חסרון מאיזה צד, לכן הניח לנו מקום, להרויח בעצמינו את רוממותינו הנרצה, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.

ודברים אלו המה עמוקים מכל עמוק. וכבר בארתי אותם במתכונתם בספרי פנים מסבירות לעץ החיים בענף הראשון, [ובספר תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית חלק א']. וכאן אפרשם בקצרה, שיהיו מובנים לכל נפש".

שאלה: למה הבורא סידר שתהיה בושה?

בושה היא דבר מאוד מעניין. לחיות אין בושה, רק לבני אדם יש בושה. גם לא לכל בני אדם אלא מרמת התפתחות מסוימת והלאה. נגיד לילדים הקטנים ודאי שאין בושה, הם אפילו דורשים וצועקים שמגיע להם, ולמה נתנו למישהו אחר.

עלינו להגיע למצב שנרגיש בושה, ונרגיש בושה ממי שאנחנו, ממה שאנחנו מתקיימים, איפה האגו שלנו. אז נתחיל להשיג עד כמה אנחנו קטנים, בזויים, נמצאים בצורה שאי אפשר להתקיים בה, מוכנים להישרף. זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

תלמיד: למה הבושה היא הכרחית למימוש המטרה להיטיב לנבראיו?

הבושה חייבת להיות מורגשת בכל צעד ושעל אם אתה עושה אותו לא לפי חוקי הטבע הרוחני.

תלמיד: האם זה מקדם אותי ל-להיטיב לנבראיו?

כן.

תלמיד: למה?

כי זה הטבע שלו.

תלמיד: האם בלי זה הוא לא יכול היה לתת לי להיטיב לנבראיו?

לא.

תלמיד: למה?

לתת לך?

תלמיד: כן. הוא יכול היה לסדר את המציאות כך שלא יהיה עניין של בושה.

אבל כל המטרה שלו היא שתגיע לאותו מצב כמוהו.

תלמיד: למה זה לא אפשרי בלי בושה?

בושה היא האמצעי העיקרי כאן, שעל ידו אתה מקצר את המרחק בינך לבורא.

תלמיד: במה היא תורמת? במה היא הכרחית?

היא לא נותנת לך לגנוב, היא נותנת לך לעשות את כל הפעולות שמרחיקות אותך מהבורא, כול זה מבושה. הרגשת הבושה זו הרגשת הפער בכל המדרגות, חמש מדרגות, עוד חמש ועוד חמש. זו הכרת הרע.

תלמיד: ובלי בושה הוא לא היה יכול להיטיב לנבראיו?

לא. איך תרגיש שאתה שונה? כמה צריך לדבר שזה יהיה עוד קצת יותר ברור. בושה היא העיקר.

שאלה: למה הבושה לא ניתנת לאנשים לא מפותחים אם היא כל כך חשובה לתיקון?

הם לא מסוגלים להיות בהבחנות כאלה קטנות, להרגיש כמו במיקרוסקופ שאתה רואה הבדל גדול מאוד בין שני הדברים, ואם אין לך מכשיר כזה אז אתה בעיניים הרגילות לא רואה. בושה זה דבר גדול מאוד, מאוד חשוב.

שאלה: יש דוגמה של הרב"ש מאחד המאמרים, שהוא מדבר על חדר חשוך שאם האדם ישים נר, הוא רואה קצת לכלוך, ידליק פנס, יראה יותר לכלוך, זרקור – כל החדר מלוכלך. אז בתוך התהליך שלנו, בהתקדמות הרוחנית בעצם אנחנו הולכים לקראת הזרקור, ובסוף אנחנו נגלה שכל החדר מלוכלך.

כן.

תלמיד: החדר מלוכלך כולו זה בסדר, אבל מה האדם עושה עם זה?

אנחנו מנקים אותו מכל המחשבות הזרות, מכל הפעולות שלא רוצים שיתקיימו בנו.

תלמיד: אם הבנתי נכון את מה שהרב הסביר אז יוצא שהבושה, ככל שאדם מתקדם היא רק הולכת וגדלה.

כן.

תלמיד:הכרת הרע רק הולכת וגדלה.

כן.

תלמיד: אז כשאדם ממש מתקדם יש לו הכרת הרע עצומה, בלתי מוגבלת אולי, לא?

שאם אתה היית רואה את זה, לא היית מזהה בכלל.

תלמיד: זה בהמשך למה ששאלו, למה לא נותנים לאנשים קטנים, כי הם לא מסוגלים להתמודד עם זה.

כן.

תלמיד: אז יש הכרת הרע עצומה, אבל מה מחזיק אותו שימשיך להתמודד איתה ועוד ירצה לגלות עוד יותר הכרת הרע כדי להתקרב לדבקות.

יש לו כבר התחייבות מהדרגות הקודמות, ולכן כשהוא עכשיו נתקל במשהו שמזעזע אותו, עד כמה הוא נמצא ברע, זה לא נותן לו כוח לברוח אלא הוא מסוגל להתפלל, לצעוק כדי לגייס את הכוחות האלו שהוא צריך כדי להחזיק בתוכם ולהיות מול הבורא.

תלמיד: זאת אומרת, הכרת הרע היא אמצעי הכרחי לבניית התפילה.

כן.

תלמיד: בלי הכרת הרע אין תפילה.

אין תפילה.

תלמיד: לכן הרצון שלו לגלות עוד ועוד זה כדי להיות מסוגל להתפלל יותר לבורא.

נכון.

שאלה: אין לי בעיה לתת כיסא או כרית, ואני מתגאה בזה, אבל אני מקלקל את החבר בפינוקים, ואפילו אני לא יכול לעשות שום פעולה עוזרת לחבר, אפילו אם אני נושם על חשבון העשירייה שסביבי, כי אני לוקח את החמצן. איך זה קשור לאהבה?

זאת אומרת השאלה שלך שאתה לא רואה שום פעולה שלך שהיא עושה טוב לחבר.

תלמיד: בדיוק.

ואז מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: אני מרים ידיים.

לא. רק מראים לך חצי מהדרך. שכדי לא להפריע לזולת, כי אתה לא יכול להיטיב לו, תסתלק. תסתלק מהעולם הזה, אל תפריע לו. זה לא טוב.

תלמיד: מה לעשות?

להמשיך קדימה ולסחוב אותו איתך.

תלמיד: אותו? מי זה אותו?

אותו חבר.

שאלה: כתוב במאמר צא ולמד, הכוונה פה ללמוד בעשירייה איך אנחנו יכולים לראות את האחר כעשירייה, כמעבדה? פה אנחנו צריכים את כל הלימודים, בעשירייה?

כן.

שאלה: מה הצעד הבא שלנו כעשירייה לקיים בפועל "ואהבת"?

להשתדל להרכיב כזאת מערכת יחסים ביניכן שאתן כל הזמן תוכלו כל אחת לעלות בעזרת החברות האחרות, וכך להגיע מהר מאוד למעלה, למטרת הבריאה.

שאלה: האם אפשר לומר שמצד הדביקות אני יכולה לקיים את המצווה של ואהבת במלואה, אם אני מרגישה שכולם אוהבים את החבר?

כן, אפשר כך להגיד.

תלמידה: בעצם המהות של זה שאני מרגישה את רשת היחסים הזאת, זאת המטרה שלי?

מאיפה אני יודע מה המטרה שלך.

תלמידה: הדביקות מתקיימת דרך הרגשה לא רק של החבר אלא של כלל החברים, של כל התכונות.

לא. הדביקות מתרחשת בבורא.

תלמידה: וכשאני מפנה את הדביקות כלפי החבר אני מרגישה את כלל החברים, ולא רק את החבר הספציפי?

כן.

תלמיד: אחרי הכנס החובה היחידה שלנו היא להודות, ולפני שאני עוזב אני חייב למלא את החובה שלי, להודות.

קודם כל אני חושב שכל החברים שנמצאים כאן, אתם אפילו לא מבינים או יודעים איפה אתם, כמה אתם גבוהים, טיפסתם על ההר בצורה מדהימה. אתם בונים סביבה שאין אותה בשום מקום אחר בעולם. אני יודע כי אני מגיע מהעמק, מהמקום השפל, והבורא אפשר לי לנחות כאן, לטעום את היופי שלכם, את החיבה שאתם מעבירים, את הדרך שבה אתם כוללים את כל החברים. זה ייחודי, אין כזה דבר בכל העולם. אני מבקש שתקבלו את ההודיה העמוקה מעומק ליבי, חברים.

וכמובן אני חייב להודות לך הרב, היו לי הרבה מורים בעבר, אבל מה שאני מצליח לקלוט ממך, החכמה שלך, זה לא רק שיש לך את החכמה אלא יש לך לב כל כך פתוח עבור כל אחד מאיתנו, אתה כל כך חם, תומך ואוהב לכל אחד מאיתנו. אתה מאפשר לנו לגדול ולצמוח. ועוברי אתה הרב שלי, לא רק בגלל החכמה, קל לאהוב אותך בגלל האהבה שלך אלי, אלא בגלל שאני מרגיש כמו שאמרת בכנס, שכולנו נעוף על כנפי נשרים, נתעלה על כנפי נשרים. ואני יודע שאתה רוצה שכולנו נעלה ונעוף על כנפי נשרים וזו המתנה הגדולה ביותר. ואני רוצה להגיד לך תודה רבה.

אחרי מילים כאלה אני כבר לא יכול ללמד אתכם.

(סוף השיעור)