שיעור בוקר 10.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1528,

אגרת ס"ג

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', בעמוד 1528, את אגרת ס"ג.

אגרת ס"ג

ב"ה כ"ד תמוז פה גיטסהד יע"א

"לכבוד ...

קבלתי מכתבך מיום י"א תמוז, כמו כן קבלתי מכתב מ... מיום ח' תמוז. והיות שהשבוע באתי לאנגליה אתחיל להשיב מכתבים לכל אחד ואחד.

ובקשר לאסיפת הבחורים בליל שבת קודש זה דבר נחוץ מאד, ואני לא יודע מדוע לא יוכלו להתאסף האברכים בלי הבחורים, אני חושב שהמה כבר אנשים מבוגרים שלא צריכים לתמיכת הבחורים שהם יהיו היסוד שבלעדיו המה לא יוכלו להתאסף, והם יכולים לשבת לחוד ואתם הבחורים לחוד. אי לזאת דעתי נוטה שאף אחד לא צריך להיות נדחה מפני השני.

ובקשר ל... הוא צריך לראות שיקבל על עצמו עול של התמדה, ולא לחשוב כל כך בענין בעיות כל כך חמורות. והעיקר אני רואה שהוא מפחד מהאמת, אולי חס ושלום יראה איזה דבר אמת וחס ושלום יהא לו צורך להיות כפוף ונכנע לאמת. תגיד לו, ש"אמת קנה ואל תמכור", שענין מכירה נקרא התגלות לחוץ, שהכוונה, שיש מי שרוצה לקנות אמת לא בשביל עצמו אלא בשביל שיהיה לו מה למכור לאחרים - איש כזה צריך לפחד אולי לא יהיה לו מה למכור.

מה שאם כן אם מישהו אין לו ענין בחיים אלא שרוצה לחיות בעולם השקר בדרך של אמת, אז ממה נפשך: אם תהיה בידו האפשרות ללכת בדרך האמת, היינו בזמן שהוא רואה את האמת, אזי בודאי אין לו מה להתחרט. ואם קשה לו ללכת בדרך האמת, כדאי לו על כל פנים שיש לו מגע עם האמת, ויושב ומצפה מתי שתהיה עת רצון ושעת הכושר שתהיה לו האפשרות לקבל על עצמו ללכת בדרכה.

אבל לברוח אולי חס ושלום יראה את האמת - על זה אף פעם לא שמעתי שהאדם יפחד מזה. הגם שכתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד" אבל כבר יש הרבה דרשות על זה.

כעת אין לי זמן להאריך ובמכתבים הבאים אכתוב באריכות יותר.

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצוקלה"ה"

שאלה: כתוב פה, "אבל לברוח אולי חס ושלום יראה את האמת - על זה אף פעם לא שמעתי שהאדם יפחד מזה". מה זה המצב הזה לפחד לראות את האמת? האם יש כזה מצב?

יש בכל זאת. אומנם הוא כותב שכביכול לא, אבל יש. אדם מפחד מלראות את האמת, כי אם היא תהיה לגמרי הפוכה ממה שהוא מתאר לעצמו, אז מה הוא יעשה, יהפוך את עצמו? האם יש לו כוח לזה? אולי ימשיך כמו שעכשיו? זו חולשה כזאת.

תלמיד: מה לעשות? איך לעבוד עם המצב הזה?

לאט לאט לעבוד נגד הגישה לאמת שהייתה לו קודם, אלא "אמת תקנה ואל תמכור"¹, כלומר הגישה אליה צריכה להיות מאוד מאוד ישרה. כל הזמן שיבדוק את עצמו, ינסה לראות את עצמו מהצד, שיכנס לתוך החברים ויחליף את מקומו עם החבר בלי שהחבר ידע, אלא לראות את עצמו מכל מיני צדדים וזוויות, ואז איזה שינוי הוא היה ממליץ לעצמו.

יש עוד כל מיני אמצעים. אנחנו יכולים לדבר על זה ואתם יכולים להציע עוד כל מיני אמצעים. אבל צריכים להבין שאלו דברים שלהתעסק בהם צריכים.

שאלה: כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד". למה אנחנו צריכים תמיד לפחד?

כי ברגע שאני לא מפחד, אני לא מרגיש שאני עובר על רצונו של הבורא.

תלמיד: מה הכוונה לעבור על הרצון של הבורא?

אני מתחיל לקבל לעצמי.

שאלה: מקובלים וגם הרב מדבר תמיד על חשיבות יכולת ההתמדה. מה לעשות אם לאדם יש תכונה של קושי להתמיד?

זה ברור שלכל אחד יש קושי להתמיד. אומנם יש כאלה שאצלם זה יותר, אצל אחרים פחות, אבל זה תמיד קשה. מה צריכים לעשות? לארגן חברה סביב האדם. על האדם לדאוג שיהיו סביבו חברים ושהם יחזיקו אותו. וכשהוא מרגיש שהוא ממש בחוסר כוחות, ממש באפס, הוא צריך יותר ויותר להתקשר לחברים ולבטוח בהם. בצורה כזאת הם יתקדמו, גם הוא וגם החברים.

שאלה: איך לא לפחד מהאמת? מה מחזק אותנו לעמוד מולה?

זו בעיה, כי אנחנו בתת הכרה דוחים את האמת הלא נעימה ולא רוצים לגלות אותה. כי מה זה ייתן לי? שאני אהיה במצב רוח ירוד, שאני אהיה ביחס כזה ללימוד, להכול. אפילו בלימוד אני לא ארגיש ולא אבין כמו קודם אלא בצורה יותר נמוכה, גשמית. לכן לא רוצים דבר כזה.

אבל אם אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתקדם לאמת, שזו המטרה, אז עלינו לפתוח את האמת לפנינו בכל מה שאפשר. וכמו שכתוב "אמת תקנה ואל תמכור", שאני לא מחליף את הגישה הזאת, את הגילויים האלה לשום דבר אחר, לאף דבר אחר.

תלמיד: הוא כותב, "לקנות אמת לא בשביל עצמו אלא בשביל שיהיה לו מה למכור לאחרים". זה לא מצב תקין.

לא תקין.

שאלה: איך יוצאים מזה? איך אדם מלביש את האמת על עצמו ולא בשביל להיראות יפה עבור הסביבה שלו?

שיחשוב על הזולת יותר.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שיחשוב יותר על הזולת, איך הוא צריך להתייחס אליהם, איך הוא מגיע לזה בפועל, ואז הוא יוכל לקיים את הדבר הזה לאט לאט, בהדרגה.

תלמיד: כלומר אמת זה משהו שצריך להועיל. אם אדם לובש את האמת על עצמו, אז זה צריך להועיל למישהו.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שהוא עובד על רע לי או טוב לי זה עד השלב של אמונה למעלה מהדעת, ואז מתחיל לעבוד על אמת ושקר?

לא. זה יש בזה הרבה מעברים.

תלמיד: כי הוא מחלק את זה ללא לשמה ולשמה.

כן.

תלמיד: שאמת ושקר זו עבודה כבר לשמה וכבר יכול לעבוד למעלה מהדעת.

כן.

שאלה: קודם אמרת שבתת הכרה אנחנו דוחים את האמת ולא רוצים לגלות אותה. בהרבה פעולות מבפנים אנחנו יודעים מה נכון לעשות, הרבה פעמים יש רמזים מה נכון לעשות, אבל אנחנו בסוף הולכים לפי השכל, ובסופו של דבר מתגלה שטעינו. אתה מסתכל אחורה ורואה שהבורא רמז, נתן סימן פה, סימן שם. איך מפתחים את היכולת להקשיב לסימנים, להקשיב לבורא, את עדינות הנפש הזאת?

על ידי האווירה הנכונה בקבוצה. זה לא תלוי בשום דבר, אלא עד כמה הקבוצה משתוקקת להיות למעלה מעצמה.

תלמיד: כדי להבין לאיפה צריך להתפתח, האם מקובל מצליח לפתח את יכולת עדינות הנפש הזאת והוא יודע לזהות את הסימנים האלה, ואפילו מספיק לו סימן קטן והוא הולך עליו?

כן.

תלמיד: האם בזכות אותה היכולת המקובל לא עושה טעויות או שהוא גם עושה טעויות?

הוא לא עושה, אלא אם כן הבורא כך מכוון אותו.

תלמיד: אמרת שבזכות העשירייה אפשר לפתח את עדינות הנפש הזאת. אם זה ברמת הפרט, אז הרבה פעמים יש סימן אבל אין מספיק אומץ לעשות פעולה, אתה יודע שזו פעולה נכונה אבל אין לך את האומץ, צריך אמונה לזה. כי השכל אומר לך לעשות איקס, אבל מבפנים יש איזה קול עדין שאומר לך שזה הכיוון.

כן.

תלמיד: האם את האומץ לפעול אפשר לקבל רק מתוך העשירייה, מתוך אותה עבודה בחיבור?

כמו נחשון, לסגור את העיניים ולקפוץ לים.

תלמיד: מקובל יכול לראות סימן קטן והוא קופץ, אבל אנחנו ברמה שלנו?

אם אתה רואה איך אתה קופץ, לאן אתה קופץ, מה יחכה לך וכן הלאה, אז זו לא קפיצה. קפיצה היא שאתה קופץ על הידיים של הבורא.

תלמיד: שמתי לב שכשהבורא נותן את המכה מלמעלה, אני מסתכל אחורה ומתגלים לי אותם סימנים שהיו ולא הקשבתי. כביכול אין רע, הבורא תמיד מכוון אותך לכיוון הנכון, וצריך את הרגישות הפנימית הזאת לזהות את זה כל הזמן.

כן. תצליח.

(סוף השיעור)