שיעור בוקר 25.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483,

מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?

ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". ואכמ"ל בזה.

וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?

יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.

ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו."

תלמיד: בסוף הפסקה, בכותרת של ה"מצוה אחת" הוא אומר שזה לא משנה מאיפה אתה מתחיל, מהפרט, מהכלל, העיקר שלא לעזוב את הדרך ולהמשיך. אבל בהתחלה הוא מזהיר אותנו, "עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם"". מה זאת האזהרה הזאת, שהוא אומר לנו בהתחלת הקטע הזה?

תמיד אנחנו צריכים להתעמק, איך אנחנו כלפי התורה? כי התורה היא שמצילה אותנו מניתוק ומעלה אותנו כלפי הבורא, ורק בזכותה אנחנו משתנים ומגיעים למטרתנו. לכן לא לשכוח שאנחנו צריכים תמיד ולמדוד את עצמנו כלפי התורה.

תלמיד: שאתה אומר שאנחנו צריכים לקחת את עצמנו ולהתייחס לתורה, זה להתייחס לסביבה שאנחנו נמצאים בה, לכלל כולו?

זה מה שהוא אומר לנו בשני הפסוקים האחרונים, "ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות". זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות לפנינו מטרה שהיא "ואהבת לרעך כמוך" ואין לנו משהו יותר חשוב מזה. ואהבת לרעך כמוך זו צריכה להיות הדאגה העיקרית שלנו.

תלמיד: בהכנה לשיעור דיברנו על גדלות הבורא, ואתה מרגיש יותר ויותר איך בזכות החברים, אתה עושה מאמץ להכניס כל חבר אליך פנימה, אתה מרגיש את גדלות הבורא. איך זה בפועל, בפנימיות של כל אחד מאיתנו, החברים נותנים לך באמת להרגיש את הגדלות של הבורא?

ככל שאדם מתאר את כל הבריאה כמערכת אחת והקשר שלו עם הבורא, שנמצא דרך המערכת הזאת, בהתאם לזה הוא הולך בתוך השביל הזה עד שמגיע למטרתו.

תלמיד: השביל הזה הוא יחד עם החברים, זה השביל שמוביל אותנו למטרה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מודדים את עצמנו כלפי התורה?

כלפי התורה אנחנו לא יכולים למדוד את עצמנו.

תלמיד: אמרת ש"אנחנו צריכים להתעמק איך אנחנו כלפי התורה, כי היא מצילה אותנו מניתוק ומעלה אותנו לבורא, לכן לא לשכוח ולמדוד את עצמנו כלפי התורה".

לא.

תלמיד: בצורה פשוטה אנחנו לומדים מספר התורה בסוף השבוע, האם אנחנו מרגישים את כל הכוחות שעליהם מדובר שם, בעשירייה, לפחות קצת.

טוב.

תלמיד: שאלה בעניין אחר על הכתוב. הוא כותב ""תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם"". מה הכוונה שיש תורה אחת משפט אחד?

התורה היא סך הכול אותה המערכת, רשת, שהיא תופסת אותנו, מקיפה אותנו ונותנת לנו רשות לקיים אותה ולהידבק במרכז טבע הבריאה. אין לנו חוץ מהתורה במה לאחוז ששייך לבורא, ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לתורה.

תלמיד: מה זה אומר שהתורה נותנת לנו אפשרות להידבק במרכז הטבע?

מרכז הטבע זה הבורא, אם אנחנו מקיימים את התורה, אז אנחנו מתקרבים למרכז הטבע, כי הבורא נמצא שם, במרכזה וכך אנחנו באים למטרתנו.

תלמיד: איפה זה מרכז הטבע?

מרכז הטבע נמצא במקום שבו כל הכוחות, כל החוקים של הטבע מתחברים ביניהם ומגיעים לנקודה המרכזית.

תלמיד: הוא כותב שם שהמעשיות שבמצוות שבין אדם למקום גם כן מביאים לזיכוך הגוף, שזו התכלית שלהם. מה זה אומר "המעשיות" שבין אדם למקום"?

מעשיות, זאת אומרת שאדם מקיים אותן. כך אני מבין.

תלמיד: מה הקשר בין מצוות "לא תעשה לך פסל", ל"ואהבת לרעך כמוך", איך המצוות, היחס הזה שאנחנו צריכים כלפי הבורא, מביא אותנו לאהבת הזולת?

אומנם זה לא נשמע כך, אבל אלו ואלו קשורים למרכז העשירייה ולבורא שנמצא שם במרכז, ואנחנו צריכים לחפש בתוך כל עשירייה איפה המרכז שלה, ולתאר שהבורא נמצא שם, רק אנחנו לא מגלים אותו.

תלמיד: התחלתי בזה שהשאלה היא מה זה "מצוות מעשיות", כי לדוגמה "זכור את יום השבת", זה מצווה בין אדם למקום. איך זה מתקיים בעשירייה, מה זה אומר?

פשוט במידה שאנחנו מקיימים את מצוות התורה, שזה מצוות ה', בזה אנחנו מתחילים להיות יותר קרובים אליו כל פעם, ומגלים עוד ועוד עד כמה רצונו וכוחו נמצאים בתוך התורה.

תלמיד: ו"רצונו" והכוח שלו, האם הוא מורגש כמכוון לתת לנו את היכולת לאהוב את הזולת?

כן, כי בסופו של דבר כל המצוות הן כוחות שיוצאים מהבורא ומגיעים אלינו, אל כל הנבראים.

תלמיד: אז תשים בצד רגע מצוות כמו נטילת ידיים, דברים שאני עושים בידיים, או שמור את השבת, שאני לא יודע מה זה אומר בעשירייה, אבל נגיד יש מצוות שאני כן יכול לקיים בעשירייה, כמו למשל לחשוב על הבורא שהוא הגדול, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי", דברים כאלה, זה כן אפשר לקיים בהרגשה בתוך עשירייה.

האם המאמץ הזה לקיים את המצוות בין אדם למקום נותנות לנו דוגמה או כוח לקיים את האהבה שיש אצלו גם כן? אנחנו נרגיש איך הוא אוהב אותנו ואנחנו נשתמש בזה בעשירייה אחד כלפי חברו? איך זה מפתח בי את אהבת חברו?

בזה שאני יותר מקיים את המצוות, אני יותר מתקשר לחבריי, כי גם הם עושים אותו דבר ואז אנחנו, בהשתוות הצורה בינינו, מתחילים להיות קרובים, מבינים זה את זה, וכך מגיעים לקשר הדוק.

תלמיד: אז נשאלת השאלה, למה יש מצוות ספציפיות, או למה כל פעולה שהיינו עושים ביחד הייתה מקרבת אותנו אליו. יש כאילו דברים ששייכים ל-בין אדם למקום, שאם כולנו נקיים דווקא את הדברים האלה, הם יביאו אותנו לתכלית של זיכוך הגוף. למה דווקא הם? כי השתוות הצורה אפשר לקבל בהרבה פעולות אחרות.

אנחנו כך מקבלים באמת, שאפילו שאין לנו קשר בינינו ואין לנו קשר לבורא אנחנו על ידי המצוות בונים כזאת רשת, שהיא דומה ליחס הבורא כלפינו.

תלמיד: אז כן אנחנו לומדים את יחס הבורא, מזה שאנחנו פועלים כלפיו אנחנו לומדים את היחס שלו כלפינו.

בכל מצווה.

תלמיד: וביחס הזה אנחנו יכולים להשתמש כדוגמה כדי לקיים את זה בינינו כחברי עשירייה, כחברים.

כן.

תלמיד: יש גם כוח מיוחד שאנחנו מקבלים מהפעולה הזאת, או רק דוגמה?

אם אנחנו משתדלים לבצע פעולות, אז על ידי צירוף פעולות וברכות משלנו כלפי הבורא אנחנו מקבלים גם כוחות.

תלמיד: עניין הכוחות מאוד חסר, הרבה פעמים אנחנו יודעים מה צריך לעשות ולא מסוגלים לעשות את הפעולה. אז אם היינו שמים דגש על עניין המצוות בין אדם למקום, האם היינו מקבלים את הכוחות האלה שחסרים לנו?

כן.

תלמיד: הוא כותב בתחילת הקטע על עוברי התורה שלא מקיימים את העיקר. וכנראה שהוא מתכוון לזה שאדם מגיע להכרה שהוא לא יכול לקיים את המצווה, גם לא כלפי גר או עבד עברי, הוא לא יכול לתת. כשהוא מגיע להכרה שהוא לא יכול לקיים את העיקר, אלה דברים מאוד גבוהים. לזה הכוונה?

לא.

תלמיד: אז מה זה "עוברי התורה", שלא יכולים לקיים את העיקר?

כי עיקר התורה לפי בעל הסולם זה ואהבת לרעך כמוך, והם יכולים לעשות כל מיני פעולות שסביב לזה אבל לא זה.

תלמיד: הוא כותב אחר כך שהפרטים מביאים לכלל.

אז זה לא פרטים. הם לא פרטים מאהבת הבורא, מאהבת האדם.

תלמיד: אז יש פה שגיאה בבחירה של העבודה?

כן, זו טעות.

תלמיד: וכשהוא כותב בסוף שאין חילוק מאיזה צד הוא מתחיל, מהפרט או מהכלל. למה הוא מתכוון?

כלל זה כבר המצווה עצמה ואהבת ה', ומה שמרכיב אותה זה אהבת הבריות.

תלמיד: אז אנחנו אומרים מאהבת הבריות לאהבת ה'?

כן, בדיוק. אהבת הבריות זה הפרטים ואהבת ה' זה הכלל.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון כשהוא כותב שאין חילוק, שלא משנה מאיזה צד הוא מתחיל?

להתחיל מצד האהבה, מאהבת הבריות. ודאי שכאן האדם נמצא ברשת שיכול להכיר אותה ולהתקרב לבורא יותר ויותר באהבת הבריות. מה שאם כן אהבת ה', זה כבר הסיכום של הפרטים.

תלמיד: ואיך להימנע מהשגיאות בדרך, במה להתמקד?

את זה יש לך לשאול בכל מאמר ומאמר שלו, איך לא להיכנס לשגיאות ואיך להימנע מהן.

תלמיד: אבל פה הוא מתכוון לעבודה בינינו, שם בעיקר המיקוד?

יכול להיות שכן, נקרא הלאה ונראה.

תלמיד: הוא אומר שזאת מצווה מעשית ולא סתם מצווה מעשית, אלא שכוללת את הכול בתוכה.

כן.

תלמיד: אם אדם עושה לא משנה איזה מעשה, אמרת מברך או משהו, ובו זמנית הוא חושב שגם החברים שלו עושים את זה, זה מקרב ביניהם כי שניהם עושים אותו דבר. ואז זה מקרב אותו לאהבת הזולת?

כן.

תלמיד: אז זה נקרא המעשיוּת שבמצווה הזאת?

כן, כי הם יכולים לקיים את זה במעשה מיד.

תלמיד: אז מה ההבדל בין כל מחשבה אחרת שעוברת על החברים? כלומר אדם יכול לנסוע ברכב ולחשוב על החברים, אדם יכול להסתכל על הזריחה או השקיעה ולחשוב על החברים, גם יכול לשמוע חדשות ולשמוע על החברים, ולעומת זאת כשהוא מברך על האוכל וחושב על חברים זה שונה, אם אני מבין נכון?

צריכים לנסות לעשות את זה ולראות איך על ידי קיום המצווה הזאת אנחנו מתקרבים זה לזה.

תלמיד: אז התשובה למה ההבדל זה לנסות ולראות?

כן, כי אלה מצוות מעשיות.

תלמיד: להתקרב זה לזה, זה גם כשהתורה נמצאת בינינו, והיא אמצעי עבורנו להתקרבות?

כן.

תלמיד: וזה כל השמירה מצידנו, לשמור שרק זה יהיה ביני לבין החבר?

כן.

תלמיד: וזה מה שיקרב אותי לחבר יותר וזה גם יראה לי את הדרך איך להתקרב אליו?

כן.

תלמיד: התורה זה כמו שאנחנו אומרים על חשמל, שצריך מכשיר ואז החשמל פועל דרכו כאותו המכשיר שמיוצב לפניו?

כן.

תלמיד: כי התורה פועלת לפי הכלי שיש לפניה?

כן.

תלמיד: אז השאלה, מה זה נקרא לקיים תורה ומצוות, איזה כלי אנחנו בדיוק מייצבים לפני התורה?

אנחנו צריכים לסדר בינינו חוקי אהבה, קשרי אהבה בין אדם לאדם, ואז אנחנו נרגיש שאנחנו קשורים זה לזה.

תלמיד: כי התורה תפעל בתוך הקשרים או המאמצים שלנו לקשר?

כן.

תלמיד: ואז התורה פועלת בתוכנו, בקשר הזה בינינו?

כן.

תלמיד: אז מה זה נקרא הפרטים או הכלל בתוך העבודה הזאת, אם אנחנו מכוונים לזה? האם אנחנו עושים מה שבעל הסולם כותב פה, זה עיקר ההתעסקות?

כן, כשאנחנו כל הזמן רוצים להגיע למימוש של עיקרון אחד ועל ידו לגלות התורה.

תלמיד: מה העיקרון הזה?

העיקרון הוא, שאנחנו מתקשרים בדרכי האהבה בינינו.

תלמיד: ובתוך הדבר הזה, אמרת שהתורה מתגלה בתוך הקשר הזה. השאלה

אם היא מתגלה ככוח שמאפשר לנו לאהוב, או שהאהבה שלנו היא זאת שמגלה? האם אנחנו רק מייצבים את הכלי?

אנחנו מגלים את הכלי.

תלמיד: מגלים את הכלי במאמצים שלנו.

כן.

תלמיד: ולְמָה התורה נותנות לנו כוח?

להיות מחוברים.

תלמיד: להחזיק את החיבור או להמשיך את החיבור?

להחזיק ולהמשיך.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להיות מראש באיזו מידה של חיבור, מידה של אהבה, או שאנחנו רק מגלים את הצורך לזה, את הכלי שדורש את החיבור הזה?

לא. אם אנחנו לא מגלים את החיבור, אז אין לנו כוח גם לקיים.

תלמיד: מגלים את הצורך בחיבור, או מגלים חיבור בפועל?

מגלים חיבור בפועל.

תלמיד: איך קורה החיבור שאנחנו מגלים בפועל?

מלכתחילה היינו כולנו מחוברים ועל ידי הפעולות שבינינו, נשברנו, התרחקנו, התנתקנו ועכשיו אנחנו רוצים להתחבר בחזרה.

תלמיד: אני שואל בדיוק על המעבר מ-רוצים, יש לנו השתוקקות, יש לנו דרישה, ל-מגלים בפועל. אלו שני שלבים שונים?

כן.

תלמיד: אנחנו עובדים על לגלות את ההשתוקקות הזאת שקיימת, שנחבאת. מה קורה במערכת שפתאום אנחנו מגלים את החיבור הזה בינינו? זה נקרא שאנחנו מושכים מאור על החיסרון?

כן, בדיוק.

תלמיד: כתוב ""ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו." איך זה עובד?

על ידי מצוות האהבה אני יכול להתקרב לכל הבריות ולהתחבר איתן כך שהבורא מתגלה בקשר הזה.

תלמיד: מה אני צריך לחפש, מה אני רוצה לגלות בקשר הזה?

אתה רוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: איך לתאר את זה לעצמי, מה אני מחפש?

אתה מחפש אותו כוח שיכול לחבר אותך עם כולם, אותו אור או כוח שיכול להראות לך את כל הבריאה ומי אתה בה, ועד כמה אתה קשור לכל הבריאה.

תלמיד: ולמה הכוח הזה, האור הזה יתגלה לי ב"ואהבת"?

כי אהבה זה הקשר הכי פנימי ועמוק בינך לכל חלק אחר שבבריאה.

תלמיד: אם אנחנו יושבים יחד בשיעור ומתאמצים עכשיו להתחבר, לאהוב זה את זה כמו שבעל הסולם כותב, באהבה העמוקה ביותר שאפשר לשאוף אליה, במה עוד תורמות המצוות המעשיות שבעל הסולם מתאר לתהליך הזה?

המאמץ שאתם מקיימים, כמו שאתה אומר שרוצים להיות מחוברים בכל לב ונפש ביניכם ואין יותר מחשבות, רצונות, פעולות, חוץ ממה שיכול להדביק אתכם זה בזה כדי להתכלל בבורא, הפעולה הזאת כוללת בתוכה את הכול.

תלמיד: מה זו מצווה, עכשיו אנחנו עושים איזו מצווה?

יש מצוות לימוד תורה, כל מיני דברים כאלה, שעל ידם אנחנו נמצאים באיזה כיוון לאותה המטרה.

תלמיד: והמאמץ הפנימי בינינו להתחבר ולאהוב כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?

זה כבר דורש מאמץ מתוך האדם.

תלמיד: זה נקרא מצווה?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו עושים פעולות ביחד, למשל תפילה משותפת?

זו גם מצווה.

תלמיד: במה זה מזכך אותנו, מרכך אותנו, מתקן אותנו?

בזה שאתה רוצה להיות מחובר עם חבריך בצורה כזאת שאתה משלים אותם והם משלימים אותך.

תלמיד: זה שוב חוזר ליחס הפנימי שלי, בלי קשר לפעולה שאני עושה כרגע. איך הפעולה עצמה תורמת? אם לא הייתי חושב על החברים ועושה את הפעולה היה לה כוח?

הפעולה עצמה מחברת אותך למקור.

תלמיד: איך?

כי על מה אתה חושב? על מהות הפעולה. אז אתה קשור כבר לבורא שמחזיק את כל הבריאה בכוח שלו ואתה שמתקרב אליו על ידי הכוונה שלך נמצא כשותף.

תלמיד: וכשבעל הסולם כותב "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות", מיהו פה המכריע?

האגו של האדם, הרצונות של האדם. הבורא ברא כל כך הרבה רצונות בתוך האדם, שרק על כמה מהם אפשר להגיד שהם שייכים לתיקון הנשמה.

תלמיד: מי מכריע כאן לכף זכות, האדם או העשירייה?

בעצם העשירייה. כל עוד לא יהיו עשרה יחד שמבצעים בכוונה אחת חיבור והתקרבות ביניהם, זה לא יתקיים.

תלמיד: איזה כוח יש לפרט במאמצים שהוא עושה?

הפרט הוא חלק מהכלל.

תלמיד: אני מנסה להבין את ההבדל בין הפרט, כלומר היחיד, לבין העשירייה.

אני לא מבין.

תלמיד: איזה כוחות יש לי בשונה מהכוח שיש לעשירייה? יש לי כוח להכריע במשהו, יש לי כוח לפעול במשהו?

לא. יש לך אפשרות לא בפועל אלא רק בכוח להיות שייך לאיזו פעולה, וכשאתה רוצה לעשות את הפעולה הזאת עם החברים שלך בתנאים שדיברנו עכשיו, בתנאי עזרה הדדית, שכל אחד מתכופף כלפי האחר, במידה הזאת יש ביניכם קשר, והקשר פועל בצורה הדדית, "אני לדודי ודודי לי", גם ביניכם וגם בינכם לבורא. וכך אתם מגיעים להתקשרות, ולקיום מצווה אחת, שהמצווה האחת הזו נקראת "אהבה".

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לסדר בינינו את חוקי האהבה. מהם חוקי האהבה?

חוק האהבה זה "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: זה חוק אחד, אבל אתה אומר חוקי האהבה, מהם החוקים האלה?

כשאני מקיים אותם בכל פרט ופרט שאני מזהה מחוץ לי, זה נקרא חוקי האהבה.

תלמיד: כשאני רוצה לממש את זה, שם אני מקבל את כל החוקים ושם אני צריך ליישם אותם?

כן.

תלמיד: כשאדם זוכה לחיות בתוך מצוות האהבה, איך הוא מסתכל על החיים?

שכל החיים שלו הם סך הכול הדרך, השביל שבו הוא מקיים את חוקי האהבה, שהמרכז שלהם זה הבורא.

תלמיד: במשפט האחרון בעל הסולם כותב "כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו." מה נותן לאדם כוח?

האדם מקבל כוח מתמיכת החברה.

תלמיד: יש לי איזה בלבול בנוגע לכל העניין הזה של המצוות והמצווה האחת הזאת. יש קבוצות גדולות בעם שלנו שאלפי שנים מקיימות כל מיני דברים, כל מיני מנהגים, וכשאני מסתכל על הקבוצות האלה מבחוץ, אף פעם לא הייתי חלק מהן, אני רואה שזה דווקא הביא אותן למצב הפוך מ"ואהבת לרעך כמוך", כך זה נראה לפחות.

אני לא חקרתי ולא חוקר מה קורה איתן.

תלמיד: אתה לומד פה במשך שנים. מה שחשוב זו הכוונה, עם מה אתה נכנס לתוך הסיפור הזה.

לא רק כוונה גם מעשה.

תלמיד: אבל ההתחלה היא הכוונה, כי בלי כוונה אתה הולך לכל מיני קלקולים.

כן.

תלמיד: למה בעל הסולם מדבר על מצווה מעשית ולא מדבר על מה שחשוב, מאיפה אתה מתחיל.

כי אנחנו צריכים להגיע לאהבה והוא רוצה לדבר על זה כמו על משהו שאנחנו יכולים לקיים בקשר בינינו.

תלמיד: אני מבין את זה. אבל איזה חידוש יש פה?

יש כאן חידוש שאני צריך להיות מקושר עם חבריי בגוף אחד.

תלמיד: גם זה לא כל כך חידוש. יש את הסיפור של הכוונה בלעדיו הכול הולך לעזאזל. איך בעל הסולם, בכל המאמר, כל הזמן מדבר על מצווה כזאת ומצווה כזאת ואהבת לרעך כמוך, והעניין של הכוונה כאילו לא כל כך מוזכר. הוא נעלם בתוך המאמר ובעצם היא העיקר. אנחנו מדברים על מצווה אחת שהיא העיקר, אבל העניין זו הכוונה שלך לפני המצווה האחת הזאת. למה זה ככה? הוא יודע מה הוא עשה. אני עם השכל שלי עכשיו לא בא להגיד שהוא טועה. אני מנסה להבין למה הוא צודק לא למה אני צודק.

כן.

תלמיד: מה יעזור לי להבין יותר טוב את בעל הסולם במאמר הזה ולא להתחיל להתבלבל?

יותר טוב להבין את בעל הסולם אנחנו צריכים מתוך הדוגמאות שהוא נותן לנו מהחיים שלנו. כמו שניים אוחזים בטלית, שניים נמצאים בסירה, ועוד ועוד כאלה. אז אנחנו נראה כמה כל אחד תלוי בכולם ואין לעצמו שום מקום איפה שהוא יכול להיטיב. כל הקשר של האדם לסביבה שלו זה מה שמבטיח לו להתקיים ולקיים את מצוות ה'.

תלמיד: כתוב בסוף, "ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו". אני מבין שאנחנו ב"בני ברוך" מתחילים בכלל "ואהבת לרעך כמוך" זה מה שמוביל אותנו, זה מה שאנחנו מנסים להשיג וזה הכלל שאנחנו התחלנו אתו. אבל נשמע שיש גם פרטים. האם גם אליהם צריך להגיע?

אנחנו כל הזמן נמצאים בפרטים, מתכוונים שנגיע לכלל.

תלמיד: באלו פרטים אנחנו עוסקים? אני מרגיש כאילו אנחנו אומרים מילה אחת, נגיד חיבור, איזה פרטים יש בה שאנחנו עוסקים, למה אנחנו לא מפצלים את זה לפרטים?

אני לא יכול להגיד לך. לא יכול להסביר לך את זה.

תלמיד: ההרגשה כאילו אנחנו עובדים כלפי כלל אחד, "ואהבת לרעך". את זה אנחנו מנסים להכניס לתוך הלב. כאילו מצווה אחת שכוללת את כל הפרטים, אבל אנחנו לא כל כך מזהים את הפרטים במצווה הזו.

כן.

תלמיד: יש לנו משימה להכניס ללב את החבר.

כן.

תלמיד: איפה הפרטים, אלו פרטים צריכים להיות כאן?

אנחנו לא מצליחים לחלק את עצמנו ואת היחסים שלנו לחבר, כדי לקשור פרט, פרט.

תלמיד: האם אין לנו מספיק הבחנות כדי לחלק את עצמנו?

כן.

תלמיד: אנחנו נגיע לזה כנראה ככל שנתקדם.

נקווה.

תלמיד: האם יש עוד פעולות מעשיות שנקראות "מצוות", שבעל הסולם אומר, שאם הייתי מקיים את זה יחד עם כולם זה היה עוזר לנו להתקדם?

אני חושב שלא.

תלמיד: אז איך להבין את מה שבעל הסולם אומר כאן, "ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף"? למה הוא מדבר איתנו על פרטי המצוות שבין אדם למקום, למה הוא מציין אותן, למה זה חשוב לנו?

כי בסך הכול אנחנו צריכים לחבר את המצוות האלו כאילו הן מצווה אחת.

תלמיד: האם המצוות שבין אדם למקום המביאות כמו שהוא כותב, לזיכוך הגוף, "אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך"", יכולים להביא לזיכוך הגוף ולמצב שתהיה לי אהבה לחבריי? מה שיכול לעזור לי. האם אנחנו יכולים לברר מהם הדברים הללו ומה מעכב אותנו מלעשות אותם?

זה לא נמצא בידנו, זה בתנאי שאנחנו מבצעים את התנאים שבעל הסולם כותב עליהם, רק על ידם אנחנו מגיעים לתוצאה כזאת, שמרגישים שיש לנו אהבה לחברים.

תלמיד: הכוונה לפעולות שבעל הסולם והרב"ש כותבים על העבודה בין החברים?

כן.

תלמיד: מה שרב"ש כותב, אלה מצוות שבין אדם לחברו בלבד? כל מה שאנחנו קוראים בכתבי רב"ש הוא פירוט והסבר רק על העבודה בין אדם לחברו?

בעצם כן.

תלמיד: אז למה כל החלק שיכול לתרום לעבודה, שנקרא בין אדם למקום ויכול לעזור לזיכוך הגוף, לא מוסבר?

אני חושב שאנחנו משיגים את ההזדמנויות האלה מהקשר בין אדם לחברו.

תלמיד: הם יתגלו לנו בדרך?

כן.

תלמיד: התגלה כבר משהו עד עכשיו, התגלתה לנו איזו מצווה בין אדם למקום או שזה עדיין לא בידנו?

אני לא חושב, אין לנו הרגשה במערכת הזאת.

תלמיד: למה האהבה לזולת מחברת את האדם לאלוהות?

כי כל המצוות, כל הכיוונים, כל הכוונות של אדם לזולת, מתקשרים באלוה. האלוהים הוא הזולת ואם אדם מתכוון לזולת הזה ועושה פעולות המקרבות אותו אליו, יוצא שהאדם מתקרב לבורא.

תלמיד: הוא מתאר שלפי חוקי התורה, אדם מחויב לאהוב כל אדם, אפילו כזה שאינו מקבל התורה בתנאי שפרש מעבודה זרה. הוא קורא לו גר. מהי עבודה זרה?

אם ניכנס לכל הדברים הללו לא נצא מהם. נשאיר את עניין הגר ואיפה הוא בקרבך.

תלמיד: מה זה אדם העובד עבודה זרה ואני לא יכול לאהוב אותו?

כי לאהוב, נקרא שאתה מתחבר אליו בכל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים יחד. ואם כן, אתה מחובר עמו וזה נקרא אהבה.

תלמיד: אני מבין שזה תנאי להתחבר לכל אדם, אבל הוא אומר שיש בני אדם העובדים עבודה זרה ואיתם אני לא יכול להתחבר. במה הם עוסקים?

הם עוסקים באהבה המכוונת למשהו זר.

תלמיד: שלא קשורה לבורא?

לא קשורה לבורא.

תלמיד: הוא אומר, צריך להסתכל על כל אדם שהוא "חצי חייב וחצי זכאי". במה אדם שאני מסתכל עליו חייב ובמה הוא זכאי. איך אני צריך להסתכל על כל אדם?

כל אחד, כל אדם, יכול לחלק את עצמו למה שהוא חייב ולמה שהוא זכאי, אז יש כאלה שטועים בכיוון שלהם.

תלמיד: כשאני מסתכל על עצמי, במה אני חצי חייב ובמה אני חצי זכאי?

כשאדם מקיים קשר עם הבורא, זה נקרא שהוא מגיע למצב שכולו זכאי ולהיפך, אז נעשה כולו חייב.

תלמיד: וזה מחלק אותו, חצי חייב וחצי זכאי?

זה איך שהוא מחלק את עצמו.

תלמיד: אני רוצה לשאול על עיקרון בעבודה שלנו ואתחיל מדוגמה שלעתים קרובות אתה נותן, "תחשבו שאתם הורים והחבר הוא ילד שלכם, אז זו אהבה אמיתית". ותמיד יש סתירות כביכול במימוש האהבה הזאת, הילד רוצה סמים, האבא אוהב אותו מאוד אבל לא ייתן לו, כי הוא יודע שזה יגרום לו נזק, אבל הילד סובל. כל הזמן יש שני דברים הפוכים שאי אפשר לחבר אותם ופה, כשאדם מגיע למצב הזה, הקבוצה או האדם צריכים להעלות תפילה והבורא יעשה תיקון ויביא פתאום פתרון. תיקון שכל הזמן מורכב ממצבים כאלה, יש קו ימין, יש קו שמאל, וצריך להגיע לקו האמצעי שהוא הקשר עם הבורא. בלי תיקון הקווים אי אפשר להתקדם, האם זו תמונה כללית נכונה?

זו תמונה כללית, כן.

תלמיד: ולכן אפשר לממש חוקים כאלה רק בעשירייה, כי שם נוכל לקבל תמיכה, להגיע לתפילה אמתית ולקבל את התיקון הזה?

כן.

תלמידה: מהו צעד התקרבות באהבה לקראת הזולת?

אנחנו חוקרים על ידי מה אנחנו יכולים להיות יותר בקשרי אהבה, מוצאים את זה ואחר כך עושים. זה הצעד הבא לקראת החבר.

תלמידה: אם חברה לא באה לקראתי, מהו הצעד השלם שלי כלפיה באהבה?

אם היא לא מסכימה להתקרב אלייך, אז תישארי רק בנכונות להיות בקשר איתה. ומה שלא עשית, הזמן יעשה את שלו.

תלמיד: כשאנחנו זוכים להרגיש את כוח החיבור בינינו, לשמור על התורה, לשמור על המצב הזה, זה נקרא שאנחנו מתחילים לחשוב גם על תועלת ה'?

את זה אתה חייב, אחרת על מה אתה חושב?

תלמיד: קודם כל, אנחנו מאוד נהנים מכך שמרגישים את כוח החיבור בינינו. לחשוב על זה, זה להתקרב למושג הזה של אהבה, זאת אומרת לתועלת ה'?

כן.

תלמיד: וזה גם לקבע את המצב הזה, כי אם לא אז אנחנו נאבד אותו?

כן.

תלמיד: זו כל השמירה של התורה בעצם.

כל מטרת התורה היא "ואהבת", אבל איך לפרש את זה, אנחנו משתדלים להבין.

תלמיד: זה לא כזה פשוט כמו שאמרתי?

לא, מפני שאנחנו לא יודעים מה זו אהבה, נקווה שנבין. כל מטרת הבריאה היא להביא את הנברא לאהבת ה'.

תלמיד: כתוב שתכלית המצוות היא להביא לזיכוך הגוף. מה זה זיכוך הגוף?

זיכוך הגוף זה נקרא הרצון לקבל של האדם שהופך לרצון לאהוב את הזולת, להשפיע.

תלמיד: בימים אלו החברה נמצאת בבירור של כל התנאים.

כן, אני גם מרגיש את זה לפי סימנים חיצוניים.

תלמיד: איך בודקים שכל הבירור הזה בא כדי להגיע ליתר אהבה ולא חלילה ממניעים אחרים?

אתם צריכים לבדוק בכל רגע, בכל מקום, בכל שלב של ההתפתחות שלכם, עד כמה ולאן ואיך אתם מתפתחים.

תלמיד: נאמר אם היינו אומרים שצריך לעשות סעודה, קל להגיד שסעודה היא מאהבה, האוכל טעים, כולם נהנים, כולם שמחים. אבל אם דואגים שהתנאים, שהם כבר מימי אברהם אבינו, אלו לא תנאים שאנחנו ממציאים אותם, יהיו יותר ממומשים בחברה, אז כבר יש שני קצוות, ויכולים לפרש את הדאגה הזאת לא כאהבה חלילה. איך דואגים לכך שההרגשה של כל החברה תהיה לקידום יתר של אהבת החברים ולא לפירוד?

בזה שקודם אהבת החברים וכתוצאה ממנה כל יתר הפעולות שאנחנו מחליטים לקיימן.

תלמיד: גם אם לכאורה נראה שהפעולות הן סותרות?

זה לא חשוב איך זה נראה לנו, אנחנו רק מבררים מה יכול לקרב בינינו ובין הבורא.

תלמיד: שמעתי שהאדם מקבל כוח מתמיכת החברה, מהי תמיכה נכונה של החברה?

להתחבר באהבה.

תלמיד: מה זה אומר?

את זה אני לא יודע, לך ותבדוק.

תלמיד: שמעתי שמרכז הטבע נמצא במקום שבו כל הכוחות של חוקי הטבע מתחברים ביניהם לנקודה מרכזית. מה זה אומר שהם מתחברים ומגיעים לנקודה מרכזית?

שמהמקום הזה, מהרצון הזה, מהכיוון הזה, מגיע כל רצוננו לבורא.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לחפש בתוך כל עשירייה ועשירייה איפה המרכז שלה ולתאר שהבורא נמצא שם. איך למצוא את מרכז העשירייה?

אני לא יכול להסביר ממה שבעל הסולם אומר לנו, כי מרכז העשירייה לא נמדד לפי הכוחות, לפי החיבורים, הוא נמדד לפי שילוב הרצונות שבעשירייה.

תלמיד: יש עכשיו התעוררות בחברה שמורגשת בצורה פנימית, ובכלל, זה שאנחנו דואגים לחברה, מבררים מה העתיד שלנו, לאן אנחנו רוצים ללכת, זה נותן חיות. לא משנה שהגלים לוקחים אותנו פעם לכאן, פעם לכאן, כחברה אנחנו עוברים את זה. מרגישים עכשיו שיש איזו התעוררות גם מצד חברים שפתאום קולטים ש"לשמה" זו המטרה שלנו כרגע, זה הדבר החשוב, הכניסה לרוחניות, והם מוכנים להשקיע את עצמם, את כל כולם. אם רוצים לברר מהם התנאים ל"לשמה", אתה יכול לנסות להגיד מהם התנאים המרכזיים? יש אלף ואחד פרטים בעבודה הפנימית, אבל מהם התנאים המרכזיים שהאדם צריך לממש ולקיים כדי להיכנס ל"לשמה"?

בעל הסולם נותן לנו כאלו פתרונות, כאלו עצות, "ואהבת לרעך כמוך". לא צריכים שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: זה בעל הסולם וזה הכלל שכולל את כל התורה, זה ברור.

אז מה אתה רוצה, שאני אתן לך כלל אחר?

תלמיד: לא. אני רוצה שתגיד לנו, ל"בני ברוך" שיושבים עכשיו מולך, מהם התנאים שאנחנו צריכים כדי להיכנס ל"לשמה"? תמקד אותנו עכשיו, בשלב שלנו, במצבנו, מהם התנאים שיובילו אותנו ל"לשמה"?

לפתח חוש ותכונה ויכולת אהבה שבאדם.

תלמיד: מה מפתח ומכשיר ומחדד ומעצב את חוש האהבה?

חוש האהבה נפתח באדם מתוך זה שהוא רואה את זה בחבריו.

תלמיד: מה אני רואה, איזו דוגמה? מה אני קולט?

אני רואה עד כמה הם קרובים, עד כמה הם מחוברים, עד כמה כל אחד רוצה לטובת חברו. מכך שאני תופס את זה, אני מתרשם, ואת זה אני מתחיל לקיים. אבל הבעיה היא, שאנחנו לא כל כך לומדים מהחברה. לפני שאתה מכניס את הילד שלך לאיזה גן ילדים או לבית ספר או לאיזה חוג, כמה אתה חוקר אם זה בסדר או לא בסדר בשבילו, מה קורה עם הילדים שגדלו שם. על עצמך אתה לא חושב כך.

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות כאן?

לעשות בירור ושינוי, אם צריך, בכל אחד משלנו.

תלמיד: על מה הבירור בדיוק, מה השאלה שאדם צריך לברר עם עצמו?

אני רוצה להיות בחברה שכוללת כאלו וכאלו תנאים, יחסים, בין אדם לבין כל מי שנמצא בה, ורק בתנאי הזה אני מסכים להיכנס לשם. כי עד שאני נכנס לשם, יש לי בחירה חופשית, שהיא בעצם להיכנס או לא להיכנס, אבל אחרי שאני נמצא שם כבר זהו, אני נכנס לשדה כוחות שפועלים עליי ולא נותנים לי אפשרות לשנות את הכיוון.

תלמיד: אני אומר שאני צריך לברר עם עצמי שאני רוצה להיות בחברה שכוללת כאלו וכאלו תנאים.

כן.

תלמיד: אילו תנאים?

שמביאים לאהבה.

תלמיד: ומרגע שאני כבר בידיים שלהם, בעשירייה, בחברה הזאת, אני כבר נסחף אחריהם.

כן.

תלמיד: ואם אין לי כוח לזה?

לא יכול להיות, אם אתה נמצא בחברה נכונה, שלא יהיה לך כוח. כוח רצון אנחנו אומרים, לא סתם כוח, יהיה לך.

תלמיד: הדוגמה שנתת על הילד לפני שאתה שולח אותו לחוג מוחשית מאוד. כשאתה מסתכל על החברה מה אתה רוצה ללמוד ממנה, מה אתה חוקר עליה?

איך זה ישפיע עליי כשאני אכנס לשם כמו שאני ואמצא תחת השפעתם.

תלמיד: מהי הפעולה הזאת שנכנסתי לחברה?

זה לא חשוב. אני לא יכול להגיד על עצמי מה יקרה לי כי אני כזה וכזה, אני לא יכול, כי אני נמצא בזה ממש בשליטה שלהם.

תלמיד: על זה השאלה שלי, איך אתה גורם לחברה לעשות ממך מה שהיא צריכה?

אני מוכן לשמוע מה שהם אומרים, את כל התנאים החשובים להם, ולהשתדל לשנות את עצמי ככל האפשר לקראת זה.

תלמיד: נתת הבחן שאתה צריך לעשות הכול כך שזה שיקדם לאהבה. מה הבדיקה שהפעולות שלך מקדמות את החברה לאהבה, איך אתה מוודא שאתה מקדם אותם לאהבה?

למדנו כמה מאמרים לפני המאמר שלמדנו היום שדיברו על זה. אז להשתדל לקלוט את זה, להיספג מזה.

תלמיד: אם אדם רוצה בסוף היום לבדוק את עצמו אם הוא מתקדם לאהבה, מה הבדיקה? מה הסימנים שהתקדמתי באהבה כלפי החברה?

אני צריך לבדוק את עצמי עד כמה אני מסוגל לעשות עכשיו, בסוף היום, יותר פעולות.

(סוף השיעור)