שיעור בוקר 27.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע 1.

לשמה נקרא אמת, זה כשאנחנו עושים הכול למען הבורא, וכל הפעולות שלנו הן כדי להתחבר ולכוון את עצמנו אליו, וההיפך מזה, זה ודאי שקר כי זה לא הולך עם תכלית הבריאה ועם חוקי הבריאה, ורק מבלבל אותנו בדרך ועוצר אותנו ואנחנו מרחיקים בזה את הזמן והמקום והתהליך שאנחנו צריכים לעבור.

קריין: קטע מס' 1, כותב הרב"ש:

"כל זמן שאין האדם זוכה לבחינת לשמה, הוא נמצא בהסתר פנים, היינו שעוד לא רואה, איך שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. נמצא, שהוא נמצא במצב של שקר. כלומר, שהוא אומר מה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להנות לנבראיו. זהו שקר. הלא אנו רואים את ההיפך.

מה שאין כן הלומד תורה לשמה, הוא זוכה ורואה את האמת, מטעם שהוא בעצמו זוכה ורואה את הטוב ועונג, מה שהוא מקבל מהבורא. ועוד יותר מזה, הוא צריך להגיע לידי מצב של שלימות, ולראות, איך שהקב"ה מתנהג עם כל העולם עם המטרה של להטיב לנבראיו. נמצא, ענין אמת ושקר הוא לגבי השגת האדם בעצמו. ובהאמור יוצא, שהלומד תורה שלא לשמה, הנבחן לשקר, הוא רק מטעם, שאין האדם מוכשר לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהם אמת ושקר, בעבודה" 1991)

שאלה: מה הקשר בין לשמה, לזה שהבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב?

הבורא מנהיג את העולם בטוב ומיטיב בצורה הקבועה שלא משתנה לפחות או יותר אלא תמיד היא כך, וכל השינויים הם באדם. וודאי שזה לא נראה כך לאדם שכל השינויים תלויים בו ונראה לו שזה קורה בבורא, לכן אנחנו צריכים לתקן את עצמנו למצב שיהיו לנו תמיד כוונות, רצונות, יחסים כאלו שהם יהיו כולם מכוונים להשפעה. ואז אנחנו נראה שיחס הבורא הוא תמיד המשפיע, הטוב וזה יענה על כל השאלות שלנו, הספקות שלנו.

שאלה: כשאדם רוצה להיות בלשמה, זה גם שקר, זה הכנה לאמת? מה זה מצב הביניים הזה?

זה לא שהוא ממש רוצה להיות בלשמה, אבל הוא כבר מבין שלשמה זה אמת ושכדאי להגיע למצב כזה, ללשמה, כדי להבין את הבריאה, להסכים עם הבריאה, להסכים עם הבורא ולהתקדם למטרת הבריאה. זה מה שמושך אותו.

תלמיד: גם כשהוא נמצא בשקר הוא יכול לראות אמת.

גם כשהוא נמצא בשקר הוא יכול לראות שהוא נמצא בשקר. זה המצב שלנו, שאנחנו מגלים לאט לאט שאנחנו נמצאים בשקר ושכדאי לנו לעבור לתכונות הפוכות, כנגד זה. זו העבודה שלנו. ככל שנשתדל לקבוע את זה בינינו בעשיריות, ככל שנבקש מהבורא, כך נתקדם.

תלמיד: איך מתוך מציאות של שקר אפשר לראות את האמת, אפשר להעדיף את האמת גם אם לא נמצאים בה?

כי לאט לאט אנחנו מתקרבים זה אל זה, קוראים מאמרים, חומר על השפעה ואהבה, על חיבור והכול משפיע עלינו ואנחנו מתחילים אז להבין עד כמה אנחנו הפוכים מהמצב המתוקן. וכאן השאלה, האם אנחנו הולכים וממשיכים לתקן אותנו או שאנחנו עוזבים את המצב. יש כאלה שלאט לאט עוזבים, מרגישים שזו עבודה קשה, צריכים לחשוב, צריכים להשקיע בזה זמן, מקום, וכך מעבירים את החיים.

שאלה: מה זאת אומרת בנקודה הזו "להמשיך", כי עם הזמן אנחנו מגלים שנמצאים בשקר הזה, אז מה זה להמשיך?

להמשיך את כל עצות המקובלים שכתבו לנו שאנחנו צריכים להיות מחוברים בעשירייה ועד כמה לעלות במדרגות החיבור בעשירייה כמו שכותב לנו רב"ש, לבנות חיבור בינינו, לעזור זה לזה, לבנות בעשירייה אותם התנאים כמו שאנחנו לומדים צריכים להיות בדור האחרון.

שאלה: איך להגיע למצב של לא להרגיש את עצמי בתוך העשירייה ולא להרגיש את החברים אלא להרגיש את הבורא? איך מגיעים לנקודה הזו?

אנחנו צריכים לחבר את הדברים האלה יחד, שחברים ובורא ועשירייה ובכלל כל המציאות זה הכול מערכת אחת, ורק במערכת הפנימית השבורה של כל אחד אנחנו נראה את זה כשבור, כלא מסודר, כלא באמת מחובר. אז ככל שאנחנו משתדלים לחבר את זה יחד, לפי זה אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא במערכת הזאת.

שאלה: מה זה המצב "הלומד תורה לשמה"?

הלומד תורה לשמה, זה שלומד כדי להגיע להשפעה, להידמות לבורא, וזו מטרתו. זה נקרא שלומד לשמה. עוד לא הגיע ללשמה, עוד לא לומד לשמע, אבל הוא נמצא בהשתוקקות לכיוון הזה.

שאלה: האם בזכות העבודה בתכונת לשמה האדם רואה את האמת, או שהוא רואה קודם את השגחת טוב ומיטיב ואז מתחיל לעבוד בלשמה?

קודם הוא משתוקק להגיע ללשמה, זאת אומרת שכל המחשבות והפעולות שלו יהיו דומות לבורא, ואחר כך מתוך זה ככל שמתקדם הוא מתחיל להרגיש לשמה יותר ויותר, יש בזה דרגות, וכך מתחיל להכיר את זה.

שאלה: כאשר נגיע אל האמת על השתוות הצורה, מה בדיוק יהיה המעשה האקטיבי שלנו?

המעשה אקטיבי שלנו זה חיבור בינינו, ושמתוך החיבור בינינו אנחנו נהיה מכוונים לבורא.

שאלה: האם עלינו לשחק עם השקר שאנו מגלות, שאנחנו נהנות ממנו? הכוונה לשתף פעולה עם השקר הזה.

למה? אנחנו צריכים ככל היותר להשתדל להתנתק מהשקר, להתעלות.

שאלה: האם יש דרגות של לשמה?

ודאי. בכל מדרגה יש לך כוונת לשמה אחרת.

שאלה: מה זה, שאדם מוכשר לראות את האמת?

שיש לו תכונות מלידה כאלו הוא יותר קרוב להשגת לשמה.

תלמיד: זה כמו שתמיד אמרת לנו שמתוך אלף אחד יוצא להוראה?

כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", אבל זה סתם כתוב כך, זה נכתב לפני אלפיים שנה. בכל אחד יש שורש אחר, מאיזה מקום הוא בא במערכת אדם הראשון, כי המערכת התחלקה ונשברה וכל החלקים שלה התרחקו זה מזה, אז יוצא לנו שלכל אחד יש נתון משלו, רשימו משלו על מה שהוא היה ומה שהוא עכשיו. לכן כולנו שונים, והעבודה שאנחנו צריכים לעשות זאת אותה עבודה, בתוך הקבוצות הקטנות להשתדל להתחבר בינינו, כפי שכותבים לנו גם בעל הסולם וגם רב"ש. זו בעצם העבודה.

שאלה: אם אני לוקח את הגישה של "איש את רעהו יעזורו" בעשירייה, בזה בעצם אנחנו מכשירים כל אחד מאיתנו שיוכל להגיע למטרה?

כך כתוב.

שאלה: אם הבנתי נכון, האדם מרגיש וקובע, שהמצב שהוא נמצא בו עכשיו זה מצב של שקר. ולחיות בשקר זה מצב שלא פשוט להיות בו. איך אפשר לחיות במצב כזה?

עובדה שמה שאנחנו רואים, אנחנו רואים עולם של שקר. מה שאנחנו חושבים, מבינים, מרגישים זה הכול שקר. כי זה הכול בנטייה לעצמו.

תלמיד: זה שזה הכול בנטייה לעצמו ,זה עוד לא אומר לנו שהוא מרגיש שזה שקר.

אם הוא לא מרגיש אז הוא נמצא בכלל בהסתרה, הסתרה בתוך הסתרה.

תלמיד: לחיות בשקר זו הרגשה מאוד קשה.

נגיד שכך, אז מה?

תלמיד: זה משהו שהאדם חי בו, אני חי בשקר?

כולם חיים בשקר וכולם סוגרים עיניים על חצי או כמה שיש להם, על מה שהם עושים, על מה שהם מקבלים, על כל העקרונות שלהם וממשיכים לחיות.

תלמיד: יופי, אז להם קל. מי שסוגר עיניים קל לו כי הוא לא מרגיש שהוא חי בשקר.

כל אחד כך עושה.

תלמיד: אבל פה אנחנו מדברים על מצב שאדם קובע ש"אני חי בשקר, כי אני לא נמצא בלשמה".

כן.

תלמיד: אז מה זה המצב הזה, איך הוא חי איתו?

הוא חי כי אין לו ברירה. ואז הוא משתדל לצאת מזה בכל ההזדמנויות.

תלמיד: איך הוא לא סוגר עיניים? איך זה לא מרפה את ידיו? אם אני חי בשקר, אז בשביל מה לעשות איזשהו צעד אחד קדימה?

חיים בשקר זו המציאות, אבל אפשר לצאת מהמציאות הזאת. ניתנה לנו תורה, זה כוח עליון, אור העליון ואנחנו כן יכולים לצאת מזה.

תלמיד: זאת אומרת, שהוא מרגיש שיש לו תקווה לצאת לאמת, בזמן שהוא נמצא והוא קובע שלא לשמה נקרא שקר?

כן, אפילו שקובע שאין לו שום תקווה, אבל הוא לא יכול להישאר כך, הוא חייב לעשות בכל זאת פעולות שאולי יקרבו אותו ללשמה.

תלמיד: זאת אומרת שגם צריכה להיות לו פה הבחנה, שלשמה נקרא אמת, לעומת לא לשמה שנקרא שקר.

כן.

תלמיד: לא מספיק שהוא אומר אני רק המקבל, אלא יש לי איזשהו הבחן הנקרא "לשמה"?

כן. זה לוקח הרבה זמן, אבל ככה הוא מתחיל להרגיש.

תלמיד: והוא אומר שאולי זה ההבחן העיקרי. אולי הרב"ש בחר להציג רק הבחן אחד, והוא אומר על זה ש"מטרת הבריאה היא בכדי להנות לנבראיו, וזה שהאדם מרגיש שזה שקר, זה כי הוא מרגיש הפוך, וזה שלא לשמה נקרא שקר.

כן.

תלמיד: למה דווקא ההבחן הזה? יש הרבה מאוד הבחנות, לדוגמה זה שהוא כולו מקבל והבורא כולו משפיע. למה דווקא זה שמטרת הבריאה היא בכדי להנות לנבראיו והוא מרגיש הפוך מזה – זו ההבחנה שלא לשמה נקרא שקר.

לא חשוב באיזה צורה להגיד, כי זה הכול משחק כלפי הרצון לקבל ואין שום הבדל איך להגיד את זה.

תלמיד: מה זאת אומרת הכול משחק כלפי הרצון לקבל?

אם אני עובד בעד הרצון לקבל זה נקרא שקר, ואם אני עובד כדי להתעלות מעליו ולעשות פעולות הפוכות ממנו, זה נקרא אמת.

תלמיד: למה זה גם נקרא שקר, כל עוד הוא לא נמצא בלשמה?

אבל אני עושה פעולות לקראת זה. אז כבר אני עושה איזו עבודה, פעולות שהם למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: בלא לשמה אתה בוחר בשקר כי הוא מתוק, או כי אתה חושב שהוא אמת?

זה תלוי מהמצב שלא האדם. יש כאלה שלא אכפת להם אם זו אמת או לא אמת, העיקר שזה מתוק. וישנם כאלה שחייבים לדעת, אם זה אמת או שקר ולפי זה הם דבוקים במצב. נגיד, קיבלת פתאום בטעות העברה מהבנק של מיליון דולר, אז אתה יכול לשבת בשקט ולהשתמש בהם וכל התפילה שלך היא שלא יידעו על זה.

אני רואה לפי הפרצוף שלך שאתה מסכים. זאת אומרת תלוי למה אתה משתוקק. יש כאן חשבונות.

שאלה: יש בקטע הזה הרבה פעמים שימוש במילה "זוכה", "כל זמן שאין האדם זוכה לבחינת לשמה".

זה הכול זכייה, זה הכול תלוי עד כמה שהבורא מתקרב אליך, האור העליון מתקרב אליך, לא חשוב.

תלמיד: אבל אנחנו כולנו מתייגעים, כולנו עושים יגיעה, עושים עבודה, עושים משהו כדי להגיע לזה.

השאלה אם העבודה הזאת היא מספקת, אם היא מכוונת נכון, מסודרת נכון, מיוצבת נכון.

תלמיד: בהנחה שכמה שנעבוד יותר נהיה יותר מדויקים. נטעה, ניפול, נקום, נהיה יותר מדויקים.

נכון.

תלמיד: בסוף תהיה תוצאה?

כן.

תלמיד: אז למה זה נקרא זכייה? או כל עוד שלא זוכה לראות את האמת כן זוכה?

כי אתה מקבל מלמעלה. בכל זאת אתה מקבל מלמעלה, הבורא לא מחויב לך. הוא בכל דבר למעלה ממך ללא רצון אגואיסטי, ללא חשבון אגואיסטי, הוא רוצה לתת לך הכול אבל הכול לטובתך. וכאן אתה טועה שאתה חושב שהבורא לא רוצה. הוא מאוד רוצה לקדם אותנו ולתת לנו כל טוב בלשמה, אבל אנחנו לא מוכנים ומזה הוא סובל וזה נקרא "צער השכינה" ואז אנחנו צריכים להשקיע יותר ויותר מאמץ כדי לתת לו הזדמנות להשפיע לנו.

תלמיד: אז אנחנו כן נותנים את המאמץ?

אנחנו נותנים מאמץ כדי לתת לו הזדמנות להשפיע לנו.

תלמיד: אז זה כמו עבודה בשכר. אנחנו עושים עבודה ואז מקבלים שכר?

לא. זה לא בדיוק כך. אתה יכול לקרוא לזה כך אבל זה לא בדיוק. כי זה שאני מתחבר לחברים כדי להיות איתם יחד בחברותא, אני בזה נותן לבורא יותר הזדמנות להשפיע לחיבור בינינו. אז זאת העבודה שלנו להתחבר יותר, וזה השכר שהבורא נותן בהתאם לזה.

תלמיד: אז אנחנו עובדים ועובדים ומגלים יותר ויותר שאנחנו בתוך שקר, כי אנחנו לא במצב לשמה.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר פתאום שעד שהאדם לא מוכשר, הוא לא בלשמה. וכשהוא זוכה, הוא נהייה מוכשר, הוא כן בלשמה.

אבל הוא לאט לאט מגלה מה זה לשמה ומה זה לא לשמה, וכך הוא עובר מחצי אחד לחצי שני.

תלמיד: אבל אז למה זה נקרא זכייה? זה נשמע כמו עבודה ותוצאה.

זכייה זה נקרא בכל זאת שזה לא בכוחות האדם לעשות איזה תנועה נכונה, אלא זה רק על ידי הכוח העליון, האור או הבורא שמתקרב אליו, ורק בצורה כזאת הוא מתקדם.

תלמיד: גם בזכייה הזאת יש את השלב של לבקש, עד שמגיע לבקשה?

כן.

תלמיד: הבקשה עצמה היא כבר זכייה.

הבקשה עצמה היא כדי לתקן את האדם, לשנות את האדם. זה לא שהבורא צריך את הבקשות, האדם צריך את הבקשות כדי לפרמט את עצמו להיות מוכן לקבל מהבורא כוחות רוחניים.

תלמיד: אז איפה בדיוק הזכייה, שהוא סוף סוף מבקש את הדבר הנכון או שהוא מקבל אותו?

זכייה, בזה שהוא מבין שבחיבור עם החברים הוא מגיע למצב שהבורא יכול לתת לו. זה מרכז הזכייה.

שאלה: אמרת שהבורא רוצה לתת לנו את הכול והוא סובל בגלל שאנחנו עדיין לא מוכנים לקבל. איך אדם יכול להגיע למצב שהוא באמת מוכן לקבל את כל מה שהבורא רוצה לתת?

הבורא מכין אותו, הכול מגיע מלמעלה. כל הדברים הטובים מגיעים מלמעלה. גם הדברים הרעים מתגלים מלמעלה, הכול. אנחנו צריכים רק להיות יותר רגישים אליהם, ורגישים זה על ידי חיבור עם החברים. אז אנחנו לומדים אחד מהשני, מרגישים אחד מהשני מה עובר עלינו בדיוק.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש מה הבורא רוצה לתת לנו מתוך החיבור עם החברים?

אנחנו מרגישים פשוט מה שהבורא רוצה לתת. לפי העבודה שלנו עם החברים, מהמצבים שלהם ומהמצב שלי, כשאני רוצה להתקרב אליהם אני מרגיש מה רוצה הבורא, למה שם אותנו במצבים כאלה ולמה נתן לנו צורות כאלה של התקרבות זה אל זה. מזה אני לומד את העבודה שלו. זה נקרא עבודת ה'.

שאלה: אם השקר מכסה לחלוטין את כל החושים שלנו, אז איך אנחנו יכולים להתנתק ממנו?

אנחנו לא יכולים להתנתק מהשקר ולהתקרב לאמת אלא זה הבורא עושה. כוחות השליטה על מצבנו הם אצלו. אנחנו רק יכולים לבקש. הבקשה שלנו תלויה במידה שאנחנו נכנסים להתקשרות בינינו, לסוגי התקשרות, אופני התקשרות, אז בהתאם לזה הבורא יכול לייצב בינינו מצבים חדשים.

שאלה: האם יש סימנים כלשהם לכך שאדם נמצא בשקר?

את הסימנים אדם צריך להרגיש בעצמו. אף אחד לא יכול להגיד לו.

שאלה: מה גורם לאדם לראות או לא לראות שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומיטיב?

במידה שהוא ינקה את עצמו מהמחשבות לעצמו אז הוא יוכל לראות את הדברים בצורה יותר אובייקטיבית.

שאלה: מה הקשר בין אמונה לבין שקרים?

כוח האמונה זה כוח השפעה שהוא בדרך כלל למעלה מכל החשבונות חוץ מהנתינה, והשקרים הם ההפך.

שאלה: מה פירוש המשפט "הוא צריך להגיע לידי מצב של שלימות, ולראות, איך שהקב"ה מתנהג עם כל העולם עם המטרה של להטיב לנבראיו".?

אם אנחנו מגיעים לשלמות אז בהחלט אנחנו נשיג את מטרת החיים כי אז כל הכוחות הרעים והטובים מתחברים כאחד להשגת המצב האמיתי שהבורא הוא טוב ומיטיב בכל המצבים מהרע ביותר לטוב ביותר.

שאלה: מהם אמת ושקר בעבודה הרוחנית?

אמת זה מה שפועל לחיבור שלנו ושקר ההפך. זו בעצם הפעולה כלפי חטא עץ הדעת.

שאלה: דיברנו על הבקשות שלנו ונראה שכל פעם הבקשה באה מזווית קצת אחרת. פעם לחברים, פעם אל הבורא, פעם לכל העולם. האם בכל מדרגה צריך שכל הבקשות יתכנסו ביחד למשהו אחד?

לא. לא חובה.

תלמיד: האם פשוט לשחק עם מצבים שמתעוררים?

איך שהם מתגלגלים כך לקבל אותם. הבורא כבר יודע איך למיין אותם.

שאלה: למה לא לשמה נקרא שקר?

כי זאת לא תכונת הבורא.

תלמיד: השבוע למדנו שלא לשמה לפעמים הוא הרבה יותר חשוב מלשמה, אז איך זה מסתדר?

זה מסתדר. עכשיו אתה לוקח את כל המאמר ההוא ורוצה שאנחנו נברר אותו כאן.

תלמיד: אם למדנו השבוע שהלא לשמה זו עבודה עם חברים, העבודה שאנחנו צריכים להתקרב ללשמה וזה כבר בדרך לאמת, למה לא לשמה עכשיו נשמע שהוא שקר?

לא לשמה זה לא בדרך לאמת. לא לשמה זה מצב שממנו אנחנו צריכים לעלות לאמת, ללשמה.

תלמיד: מה על האדם שנמצא בצעדים הראשונים בלא לשמה לעשות על מנת להגיע לאמת שהיא לשמה?

להבין מה זה נקרא לשמה, שזה מסירות לחברים ומסירות לבורא בכל מצב ומצב שאדם נמצא שישתדל להתקרב לזה, להרגיש את המצב הזה וכך ילך קדימה.

תלמיד: כשאנחנו נמצאים בלא לשמה, האם זה אומר שאנחנו מרגישים את הכוח העליון, את הבורא ששולט בהכול אבל עדיין לא את תכונתו כטוב ומיטיב?

אם אנחנו נמצאים בלא לשמה אנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא במלואו.

תלמיד: אז מה היא הנקודה הזאת שהאדם כן מרגיש את הכוח השולט אבל עדיין לא את תכונתו כטוב ומיטיב?

זה המצב. אתה לא יכול לשאול עליו יותר.

תלמיד: איך האדם משנה את המצב הזה לטוב ומיטיב שהוא כן ירגיש את התכונה הזאת?

אז הוא צריך לשנות את עצמו כי כל מה שמתגלה זה מתגלה בתוך התכונות שלנו.

תלמיד: אני מסתכל על העשירייה עכשיו, אני רואה שיש אנשים, בני אדם, כל אחד מנהל את החיים שלו איך שהוא מנהל אותו, מחליט החלטות ואני לא רואה את הבורא מאחורי כל החלטה, נראה שכל אחד כאילו עצמאי, ישות עצמאית שמתנהלת בתוך העשירייה.

יפה.

שאלה: אני גם רואה שלפעמים יש מצבים טובים ויש לפעמים מצבים רעים. זאת אומרת, אני לא רואה טוב ומיטיב, לא רואה שכל הפעולות שקורות במציאות הן טובות. זאת אומרת, נקודת ההתחלה היא בדיוק הפוך, אני רק רואה עצמאות אצל כל חבר וחבר בעשירייה, ואני רואה שהמצבים הם לא רק טובים אלא הם גם רעים, ומהנקודה הזאת אני צריך להתחיל. איך בזה שאני משפיע לחברים, נניח מנסה לעזור להם, מנסה להתחבר איתם, איך זה משנה את תפיסת המציאות לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב?

בשינוי תפיסת המציאות יש לנו שני דברים. ישנם מצבים שאנחנו משנים את המציאות בעצמנו, שמשנים את הפעולות שלנו ומהן בצורה ישירה משתנות התכונות. וישנם כאלה מצבים וזה רובם, שתמורת זה שאנחנו משתנים ביחסים בינינו אז הבורא משנה בכל אחד ואחד את התכונות שלו.

תלמיד: האם אני צריך להתמקד כאילו לעשות איזה תרגיל מחשבתי שזו לא עשירייה של אנשים אינדיבידואלים, אלא יש פה כוח אחד שמנהל את כולם. זה נניח תרגיל מחשבתי?

כן.

תלמיד: ויש תרגיל מחשבתי שאני אומר כל מה שקורה לא משנה מה קורה, זה טוב. זה גם איזה תרגיל. כי אני לא שם עדיין.

כן.

תלמיד: ויש לנסות להתחבר עם החברים. אלה כל מיני תרגילים אחרים, אני מנסה לסדר עכשיו מה הקשר בין התרגילים האלה, מה המינון של התרגילים האלה, איך הם מתקשרים לתמונה אחת?

אני מסתכל על זה לפני המצבים, לפי ההזדמנות. כך אני בוחר בהם.

תלמיד: איך אתה בוחר מה נכון לכל רגע?

מה יותר מתאים לי עכשיו במה להתעסק. אבל לא שאני לוקח אחד, אחר כך את השני ואחר כך את השלישי ממיין אותם. אני עושה מה שאני חושב שזה יכול להשפיע עליי עכשיו בצורה הכי מועילה. ובזה אני עוסק.

תלמיד: על ההחלפות האלה אתה יכול להמליץ לנו להיות רגיש לזה ברמה של כל רגע או שיש ממש ימים שהאדם מרגיש שהוא צריך עכשיו להתמקד באין עוד מלבדו?

זה עניין של שעות, זה לא לפי ימים ולא תקופות, אבל לפי שעות, אפילו כמה פעמים ביום יכול להיות שאתה תחליף את השיטה שלך.

תלמיד: כדאי להחליט בעשירייה או שזה אינדיבידואלי או שכולנו עכשיו חושבים על זה, מתמקדים בזה?

זה לא פשוט. אני בטוח שיותר טוב אם הקבוצה מחליטה כאחד, אבל לא תמיד זה קורה. ואפילו שהחלטנו יחד, לכל אחד יש לו מחשבות משלו, כך שיש ויש.

שאלה: היה קודם משפט שאמרת, ככל שאם אני אשתדל להתקרב לחברים, אני מתחיל להרגיש מה הבורא רוצה מאיתנו.

כן.

תלמיד: האם נכון קודם כל לקבל שכל דבר שקורה בין החברים, לטוב, לרע, שוכחים אחד על השני, נזכרים, סכסוכים, שקודם כל זה הכול הבורא עושה כדי לקרוא לנו עוד יותר?

כן.

תלמיד: זה תמיד נכון?

תמיד.

תלמיד: התרגיל שאנחנו צריכים לעשות הוא כל פעם להביא את העשירייה חזרה למצב השלמות, למצב החיבור, למצב האחד?

לפעמים רואים את זה, לפעמים לא, אבל זה לא ידוע.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים לבחור את התרגיל המחשבתי או את השיטה, כמו שאמרת, לפי הפריים שהבורא נותן, לפי המצב שהוא נותן לנסות להיות רגישים?

הבורא נותן בכל מצב ומצב את ההזדמנות לחיבור יותר גבוה.

תלמיד: ואם אנחנו לא רואים את זה, אז קודם כל זה סימן שהרגישות שלנו היא הבעיה שלנו.

ודאי.

תלמיד: אחרי שמתחילים לראות את זה, קודם כל יש עבודה גם בין החברים פה, שאולי אחד רואה ומעורר את השני ומעורר את השלישי?

כן ודאי. לכן העשירייה היא מבנה שלם שיכולים להחזיר את עצמנו למצב החיבור השלם. לעת עתה כמה שאפשר.

תלמיד: זאת אומרת, שההתקדמות למצב הבא, השימוש נכון בתרגיל שהבורא זרק לנו, זה להתחיל להזכיר, לעורר אחד את השני, לשלוח גלים בינינו כדי לעורר האחד את השני?

כן. הבורא תמיד נותן לנו מצב שממנו אנחנו צריכים להגיע לחיבור, לא חשוב איזה מצב. ואנחנו צריכים רק את זה לראות לפנינו .

תלמיד: איך מה שקורה עכשיו עוזר לי לחיבור שהוא נקודת ההתחלה מכל מצב בעשירייה?

זה עוזר לך בכך שמהמצב הזה אתה משתדל להגיע לחיבור. הדבר פשוט, לא חשוב מהו המצב, אבל אם הוא כבר נמצא בקבוצה זה סימן טוב.

תלמיד: לפעמים זה נראה בדיוק הפוך, חברים יכולים לראות שהסימן טוב או לא טוב.

זה לא חשוב, להתקדמות לחיבור זה טוב.

שאלה: מה התפקיד של החברים שלא שואלים שאלות?

התפקיד שלהם הוא להשתתף בשאלות ובתשובות.

תלמיד: מה התפקיד של תלמיד חכם בחברה?

תפקידו להחזיק את החברה מגובהו כתלמיד חכם.

שאלה: איך נראית הבקשה האפקטיבית ביותר לבורא לגלות את האמת?

הבקשה צריכה להיות מעומק הלב.

שאלה: אמרת שאני צריך להתחבר לחברים בכל פעם, לא משנה מה אני רואה בהם. האם כשאני פונה בתפילה לבורא לעשות זאת, אני כבר נמצא בחיבור איתם?

אני לא יודע אם אתה נמצא בחיבור איתם או לא.

תלמיד: נניח יש לי ביקורת כלפי חבר ואני עוצר אותה, אומר שהיא שקר ופונה לבורא שישנה את היחס הזה, את הביקורת, האם זה אומר שאני כבר מתחבר לחבר?

אני לא יודע אם אתה כבר מתחבר, אבל אתה פונה לבורא ומבקש.

תלמיד: מתי קורה החיבור הזה?

אתה שואל אותי כאילו אני בעל הבית. אני לא יודע כמה הבקשה שלך תגיע לבורא, תקבל תגובה, תחזור בחזרה ותשנה את המציאות, אותך ואת החבר. אבל ללא ספק עליך לפעול לכך.

תלמיד: האם ברגע שאני מרגיש יחס אחר כלפי החבר, זה אומר ששיניתי את היחס אליו, כאילו הבורא כבר ענה לי?

כן.

שאלה: דיברנו הרבה על כך שצריך לראות בכל מצב שהבורא הוא טוב ומיטיב. מה קודם למה, קודם מגיעים ל-לשמה ואז רואים שהוא טוב ומיטיב או שקודם מכיילים את עצמנו, מנסים לראות שהוא טוב ומיטיב ואז זה עוזר לנו להגיע ל-לשמה, להשפעה?

אנחנו לא יכולים לראות בתכונות שלנו שהבורא הוא טוב ומיטיב אלא נשתדל לעלות לתכונות ההשפעה ולבקש מהבורא לעזור לנו להתחבר בהשפעה הדדית ואז נגלה שהוא טוב ומיטיב.

שאלה: יש מצבים של הסתרה בעבודה בהם יש הסתרה של השקר. איך להגיע להכרה של ההסתרה של השקר?

אתה מגלה אותו, אתה מגלה את האמת, שיש שקר והוא נמצא בהסתרה.

תלמיד: השקר מכוסה, נסתר, איך מגיעים לגילוי שלו?

לגילוי שלו צריך כוח מיוחד מלמעלה.

תלמיד: יש כל מיני סוגים של הסתרות, יש הסתרה של האמת וגם הסתרה של השקר. האם יש הבדל בעבודה, בגישה, או שזה אותו סוג של עבודה במצבים האלה?

אל תתעמקו בזה מדי, זה יתגלה בזמנו, כל מיני וסוגי ההסתרות יתגלו בזמנם.

שאלה: איך אוכל לרכוש את המודעות של האמת המוחלטת כך שאוכל להתעלות מעל מצב השקר?

לא תוכל לרכוש אותה כי היא תוצאה ממצב. איך תוכל לרכוש מודעות מעל מצב השקר? עליך להגיע להשפעה ובאור ההשפעה לראות את המציאות, זה מה שצריך לקרות.

שאלה: פה בבני ברוך כולנו לומדים בשביל להגיע ל-לשמה, אנחנו משתוקקים ועוזרים זה לזה. האם כולנו נגיע ל-לשמה וזו רק שאלה של זמן? מה עוד אנחנו צריכים לעשות בשביל לזרז את התהליך?

כולנו, כל באי עולם בסופו של דבר צריכים להגיע לדבקות בבורא, היינו ל-לשמה. מה אנחנו צריכים בשביל זה? לבצע בדיוק את מה שאנחנו לומדים, זה הכול.

תלמיד: מה חסר לנו, האם האמונה חסרה לנו?

ודאי שחסרה לנו אמונה, אבל קודם כל חסר חיבור כזה בינינו שבו כל אחד יקבל מהאחרים כוחות, רצונות והבחנות למצבים שאנחנו עוברים ואז יהיו לנו יותר הזדמנויות לחיבור.

שאלה: אדם הלומד בלא לשמה זה שקר. כלומר, האם כל מה שאני חושבת שאני מבינה בלימוד לא באמת מובן לי, או שזה תלוי בכוונה שלי להשפיע לבורא מהי האמת שאוכל להשיג מהתורה?

יכול להיות שאת לא מבינה ויש לך יסודות לא נכונים כי את נמצאת בשקר.

שאלה: אמרת שכוח האמונה זו השפעה והשפעה היא הטבע של הבורא, ואת כוח האמונה אני צריכה להשיג כדי להתעלות מעל הדעת. מהו החיבור, מהם הכוחות האלה?

את צריכה להתקשר עם החברות ולפנות לבורא לקבל ממנו כוח השפעה שיעלה אותך לדרגת לשמה, ואז הכול ישתנה. קודם כול חיבור ביניכן, אחר כך חיבור עם הבורא ואז פנייה אליו שישנה ויתקן אתכן. אז הבורא יכנס ביניכן ובכוח ההשפעה שלו אתן כבר תתחברו ביניכן בצורה נכונה.

שאלה: גילוי השקר מתוך מאמצים בחיבור ופעולות של יישום האמת, זה עבודה בלשמה או לא לשמה?

גילוי השקר הוא גם חלק מהעבודה בלשמה.

קריין: קטע מספר 2. כותב הרב"ש.

""לשמה נקרא אמת". היות שע"י זה שהאדם זכה לבחינת לשמה, האדם צריך להגיע לדרגת אהבת ה', בזה שהוא מתנהג עם האדם בעצמו. היינו, שהאדם מקבל כל טוב מהבורא, אז האדם רואה את האמת, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו. ולא עוד, אלא שהאדם צריך לזכות ולראות, איך שההשגחה העליונה מתנהגת עם כל הנבראים בבחינת טוב ומטיב.

וזוהי מדרגה גדולה, שהאדם רואה, איך שהקב"ה מתנהג עמו באופן פרטי בבחינת טוב ומטיב. אלא האדם צריך לראות, שהבורא מתנהג כך עם כל הנבראים בבחינת טוב ומטיב. ובגלל זה נקרא לשמה "אמת", שע"י עבודה בבחינת לשמה, האדם זוכה ורואה את האמת, שהבורא מתנהג עם כל הנבראים בבחינת טוב ומטיב."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהם אמת ושקר, בעבודה" 1991)

שאלה: האדם צריך לראות שהבורא מתנהג עם כל הנבראים בבחינת טוב ומיטיב, הכוונה עם כולם כגוף אחד, או עם כל אחד מהם בנפרד?

עם כל אחד.

תלמיד: כלומר, על האדם להיות בעצם מחובר עם כל אחד ואחד בעולם?

גם כך הוא מחובר.

תלמיד: לגלות שהוא מחובר ולהיות מסוגל להגיד שהוא טוב ומיטיב?

יחסית.

שאלה: האם זה כנה לומר שהבורא ממשיך לעשות טוב, כשיש כל כך הרבה דברים רעים שקורים לאנשים חפים מפשע בעולם?

אנחנו לא מבינים מה קורה בעולם וצריכים לקבל שהכוח הטוב והמיטיב פועל על הרצון לקבל, כדי להביא אותו למצב מתוקן נצחי ושלם, זה מה שקורה.

אנחנו לא יודעים מדוע אנחנו רואים את זה בצורה כל כך גסה, גרועה, לא ישירה, אבל כשנאחז בשני הקצוות, גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע ונכוון את עצמינו למטרת הבריאה, שזה טוב להטיב לכולם, אז נבין למה הבורא עושה כך.

שאלה: למה דווקא המסכנים, העניים והחלשים, הם אלה שנפגעים קודם?

הבורא מכין אותם מראש שיהיו כאלה מוכנים לפגיעה, לתשובה.

שאלה: מה יש בתכונת לשמה שמאפשר לראות שהבורא הוא טוב ומיטיב?

כי אתה נמצא בהשפעה לכל מצב, לכל כיוון, בכל דרגה, בכל רמה ואז אתה יכול להצדיק את הבורא.

תלמיד: למה דווקא להצדיק, זו התוצאה של לשמה?

כי אתה רצון לקבל ואין לך יחס אחר מלכתחילה לפעולות הבורא, אלא להצדיק או לא להצדיק.

תלמיד: אז למה בלא לשמה אני לא מצדיק ולמה בלשמה אני מצדיק?

בלא לשמה, אתה לא יכול להצדיק כי יש לך מטרות, תכונות ורצונות הפוכים. נראה לך שהכול לא בסדר.

שאלה: האם אפשר לסכם את עניין לשמה ולומר, שכשאדם מגיע ללשמה, אז אין יותר הסתר של הבורא. הבורא גלוי וגם כטוב ומיטיב?

כשאדם מגיע ללשמה, תלוי באיזו מדרגה. כי בכל המדרגות האלו יש לנו מצב של לא לשמה ולשמה, אז אם אדם מגיע ללשמה, הוא מצדיק את הבורא בכול.

תלמיד: והבורא גלוי לו בחושים שלו, שהוא זה שמנהל את הכול, במידה שבה הוא נמצא, כמובן

במידה הזאת, כן.

תלמיד: אבל הוא רואה את האמת בצורה שהבורא גלוי לו וגם רואה שהוא טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: כלומר, הוא מרגיש.

כן. אחרת הוא לא יכול לגלות אותו.

תלמיד: וכשהוא בלא לשמה אז פשוט הבורא לא גלוי לו ואז עדיין יש לו את כל הספקות ואת כל הקשיים?

נכון.

שאלה: כשהאדם מגלה שהבורא הוא טוב ומיטיב לכולם, הוא עדיין רואה שהבריות לא מבינות את הבורא וסובלות, או הוא לא רואה את זה?

זה משהו אחר. הבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים מהתחלת הבריאה ועד סוף הבריאה, בכל הרגעים והמצבים. אנחנו מדברים רק כלפי הנבראים, איך הם מקבלים את השגחת הבורא, ולכן אצלם יש פנים לכאן ולכאן.

תלמיד: אז אדם שרואה שהבורא הוא טוב ומיטיב, ושהבריות לא מבינות את ההשגחה, מה הוא יכול לעשות?

הוא יכול לקרב אותם לזה, שהם יבינו באיזה מצבים הם נמצאים, עם מי יש להם עסק. כמו שבעל הסולם משתדל לעשות.

קריין: קטע מס' 3. כותב הרב"ש.

"שהוא רואה איך הוא עוד מרוחק, שבאמת יהיו כל מעשיו לשם שמים, אז הוא צריך לבירור של אמת. כי יש הרבה אנשים, שאין להם הבירור הזה של אמת, אלא שהם חושבים, שבאמת הם עושים לשם שמים. הגם שהם עוד לא מאה אחוז לשמה, מכל מקום בדרך כלל הם מרגישים שזהו לשמה. אלא שיש עוד מה להוסיף בענין של לשמה. אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית, או מצד טבעם, או מצד שלא היה להם מחנך טוב, שיורה להם הדרך, איך לא לרמאות את עצמם. לכן אין הם מסוגלים לבוא לשמה, כי "לשמה" נקרא אמת ו"שלא לשמה" נקרא שקר."

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

שאלה: מה זה לרמות את עצמם?

רק בקבוצה. אתה לא יכול לקחת משום מקום מדידה אמיתית לגבי איפה אתה נמצא, אלא רק מהעשירייה. רק בעשירייה שפועלת בצורה שבעל הסולם ורב"ש מייצבים לנו, לראות את העשירייה בצורה שהיא ככוח שלם.

תלמיד: ובכוח השלם הזה, מה אמור להתברר כדי שזו לא תהיה לא רמיה? מהי האמת שצריכה להתברר בתוך הכוח השלם הזה של העשירייה?

צריך להתברר עד כמה הם נמצאים בצורה הדרגתית יותר ויותר "כאיש אחד בלב אחד". שיש חיבור יותר ויותר צמוד ביניהם, ובהתאם לזה הם מרגישים עד כמה הכוח המיוחד, היחיד מתגלה בהם. עד כמה הוא מראה להם את אותה תכונה שבה מתגלה הבורא כלפיהם. שהם בעצמם והבורא מתגלים באותה התכונה. שיש שם כלי, ויש שם אור שממלא את הכלי, וזו בעצם הצורה הנכונה שלהם לעת עתה.

שאלה: מה התוספת הזאת? הוא כותב, "אחרי שהוא כבר מרגיש שהוא מרוחק מזה שכל מעשיו יהיו לשם שמים אז הוא צריך לבירור של אמת"

כנראה שהוא צריך לבדוק את עצמו.

תלמיד: הוא כבר בדק וראה שהוא מרוחק מזה שכל מעשיו יהיו לשם שמים.

תקרא שוב את קטע הזה.

תלמיד: כתוב כך. "שהוא רואה איך הוא עוד מרוחק, שבאמת יהיו כל מעשיו לשם שמים," זאת אומרת, שהוא עוד לא בשם שמים.

תלמיד: כן. הוא מרוחק.

"אז הוא צריך לבירור של אמת." כי יש הרבה אנשים, שאין להם הבירור הזה של אמת, אלא שהם חושבים, שבאמת הם עושים לשם שמים. הגם שהם עוד לא מאה אחוז לשמה, מכל מקום בדרך כלל הם מרגישים שזהו לשמה. אלא שיש עוד מה להוסיף בענין של לשמה. אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית, או מצד טבעם, או מצד שלא היה להם מחנך טוב, שיורה להם הדרך, איך לא לרמאות את עצמם. לכן אין הם מסוגלים לבוא לשמה, כי "לשמה" נקרא אמת ו"שלא לשמה" נקרא שקר."

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

תלמיד: אז מה זה התוספת של בירור האמת כאן? כשאדם מגלה שהוא מרוחק משכל מעשיו יהיו לשם שמים, מה זה אומר שהוא צריך עוד לבירור של אמת?

זה נקרא עדיין יש לו מה לעשות, כי עדיין יש מרחק בינו לבין המצב שבו הוא כולו יהיה לשם שמים.

תלמיד: והתוספת הזאת, הבירור הזה שחסרה לו אמת, במה הוא תלוי?

זה עזרת הבורא, הבורא מראה לו שיש לו אפשרות להתקדם עוד לאמת, ונותן לו את ההרגשה הזאת, ואת ההזדמנות לבקש כוחות כדי לעשות עוד צעד קדימה.

תלמיד: איך לא לעשות את הבירור הזה בעצמי בצורה שכלית, אלא באמת שזה יהיה בירור של הבורא שמוסיף לי אבחנה?

רק על ידי עשירייה, כמו שאתה מבין.

תלמיד: למה דווקא?

כי אתה מדבר על הבורא, על גילוי הבורא, על יחס לבורא, על התקרבות לבורא, וזה יכול להיות רק מתוך העשירייה.

תלמיד: במה העבודה בעשירייה מאירה לי את הקשר לאמת?

עד כמה שעדיין לא יצאתי מעצמי, ולא התקשרתי לחברים. וזה תואם לכמה שאני עוד מרוחק מהבורא.

תלמיד: האם יש קשר בין זה שאדם משקר לעצמו, לבין זה שהוא משקר לסביבה שלו, נגיד לעשירייה שלו?

יש קשר אבל אלה דברים שעדיין לא מדויקים, ולא יכולים להיות מדויקים אצלנו. העניין הוא כלפי עצמו, כלפי הבורא, ויש כאן עוד הרבה הבחנות שאנחנו צריכים לפתוח.

תלמיד: האם כדאי להרגיל את עצמו להיות ישר כלפי חוץ, בשביל להיות ישר עם עצמו?

כן ולא, אבל לאו דווקא.

שאלה: אתה יכול להסביר את המשפט "אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית או מצד טבעם או מצד שלא היה להם מחנך טוב שיורה להם הדרך איך לא לרמות את עצמם"? מה זה מצד טבעם? איך יכול להיות שמצד טבעו אדם מגיע ללשמה?

איך זה, ודאי שמצד טבעו הוא מגיע, יש לו נקודה שבלב שלא נותנת לו מנוחה, מעוררת אותו וכל הזמן דוחפת אותו קדימה.

תלמיד: ואיך הוא לא מרמה את עצמו?

אותה נקודה שבלב לא נותנת לו רגיעה, לא מאפשרת לו לרמות את עצמו, ולשקוט.

תלמיד: אבל לכל מי שמגיע לדרך יש נקודה שבלב, אחרת לא היה מגיע, נכון?

לא, תלוי איזו נקודה שבלב, אחת לא שווה לשנייה.

תלמיד: ואז הוא אומר, "או שלא היה להם מחנך טוב שיראה להם את הדרך איך לא לרמות את עצמם".

גם זה נכון, יש הרבה אנשים שחושבים שהם יודעים איך מגיעים ללשמה בדרך קצרה ובקפיצת הדרך. אבל מי יודע כמה זה נכון?

תלמיד: אז המחנך הטוב הוא זה שאומר תעבדו בקבוצה, ושם תגלו את הכול?

כן, אבל זה לא מספיק, זה לא הסימן שהוא מחנך נכון. מחנך טוב, הוא זה שיש לו קשר עם הבורא, והוא יכול להיות המעבר מהבורא לקבוצה, לתלמידים.

תלמיד: ואז הוא כל פעם מדייק אותם?

בכל מיני אופנים, והם לא יודעים איך. כמו מטפלת בילדים, אז מה הילדים יודעים? במיוחד כאן בגלל שזה עניין רוחני, אף אחד לא יודע ולא מבין.

שאלה: האדם צריך קודם כל לבחון בתוך העשירייה את מה שהוא מקבל מהחברים ומהחברה, שזה הכול לטובתו, ולפני כן הוא לא יכול לשפוט שום דבר כלפי המציאות, נכון?

כן.

תלמיד: כי עדיין אין לו מגע עם משהו מחוצה לו.

כן.

תלמיד: אז הוא חייב קודם להרגיש את זה בתוכו, את כל מה שהוא מקבל, ולפני כן הוא לא יכול להגיד על אף חבר שהבורא מיטיב איתו, אלא קודם הוא צריך להרגיש את זה על עצמו?

כן.

תלמיד: בעצם, ככה הוא משיג?

כן.

שאלה: במהלך היום אני יכול לבדוק את היחס שלי לחברים, לעשירייה, אוהב לא אוהב, מרמה לא מרמה.

כן

שאלה: ואיפה נכנס לתמונה ה"לשם שמיים"?

בשביל מה אתה עושה את זה?

תלמיד: לא יודע.

אז בשביל מה אתה עושה?

תלמיד: אני עוסק באהבת חברים.

בשביל מה?

תלמיד: לשם אהבת חברים, כי מאהבת חברים לאהבת ה'.

אז יש לך מטרה, להגיע לאהבת ה'.

תלמיד: כן, אבל המטרה מטושטשת, רחוקה.

אני לא חושב שזה עד כדי כך, כי אתה אומר שיום יום אתה עוסק באהבת חברים.

תלמיד: כי אנו לומדים שזה המימוש.

בסדר, אז אתה מממש יום יום חיבור עם החברים, יותר ויותר הדוק, כדי להגיע להתקרבות לבורא.

תלמיד: נכון, והמימוש הזה הוא מאוד מציאותי, ובכל זאת איפה לשם שמיים נכנס למציאות הזו?

כשאתה רוצה להתקרב לבורא.

תלמיד: זה צריך לבוא בתוך כל פעולה עם החברים?

אחרת אין תוקף לפעולה.

תלמיד: זה מאוד חד וברור ביחס לחברים, אם אני מרמה או לא מרמה, אם אני דואג מספיק, או לא דואג מספיק. איך אני מכניס לזה את היחס לבורא?

אתה צריך לתאר את הקבוצה כמקום שבו נמצא הבורא.

שאלה: כדי לא לרמות את עצמו, פעם קראתי ספר של רמח"ל שקוראים לו מסילת ישרים, הוא כותב בו על מידות. עד כמה זה חשוב בשבילנו, והאם זה יכול לעזור לנו בעבודה שלנו?

זו גישה אחרת, היא נכונה וקרובה, ורמח"ל היה גדול מאוד, לפי המילים של הרב"ש הוא היה באמת מאוד גדול. אני לא יודע מה להגיד לך, אבל זה קצת אחרת, השפה, הגישה נכונה, הכול אמת, אבל העניין מלובש בצורה קצת אחרת.

תלמיד: ואם נמצא את השפה או שנתרגם את הספר לשפה שלנו, זה יכול לעזור לנו קצת בעבודה, או שבכלל לא כדאי להתעסק בזה?

לא, לגמרי לא. בעל הסולם ורב"ש מספיקים לנו. עד שנגמור לקרוא אותם, ונממש אותם, לא תצטרך שוב, שום דבר.

שאלה: דיברנו שיש שני מצבים, אחד שאני יודע שיש אמת, אבל אני נמצא בשקר ובשני אני מרגיש שיש אמת. יכול להיות שהמטרה צריכה להיות שהאדם כל הזמן ישתוקק להרגיש שיש אמת, זו מטרה מספיקה, אפשר כל הזמן לעבוד כלפיה?

כן.

תלמיד: כי בעצם אולי זה המצב הכי אפקטיבי בלא לשמה, שאני ממש מרגיש שיש אמת, ואני נמצא בשקר.

כן.

(סוף השיעור)