שיעור בוקר 06.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

משנה, "פרקי אבות". פרק ה', אותיות ט"ז – י"ט

קריין: משנה פרקי אבות, פרק ה' אות ט"ז.

"טז. כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:"

אנחנו שומעים, אבל אנחנו לא מבינים ביחסים האלה.

"יז. כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:"

אנחנו לא כל כך יודעים במה אלו היו במחלוקת ובמה אלו היו במחלוקת, אבל מחלוקת הייתה. ההבדל הוא איזו מחלוקת היא לשם שמים.

"יח. כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:"

שאלה: מה זו מחלוקת לשם שמים בעשירייה? איך לברר אם יש לנו מחלוקת כדי שנהיה בדרך הנכונה?

אני לא חושב שאנחנו יכולים ללמוד את זה כרגע.

תלמיד: לגבי להחטיא את הרבים. לרוב בתפיסת המציאות האגואיסטית אנחנו רואים תמיד שהרבים חוטאים ואנחנו צדיקים.

כן.

תלמיד: איך לא להחטיא את הרבים? כי כברירת מחדל האגו תמיד מחטיא את הרבים.

עלינו לעלות למעלה מהרמה שלנו, מתפיסת המציאות שלנו. אבל ודאי שכל עוד אנחנו לא נמצאים למעלה מהמציאות שלנו, אז אנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, ובטוח שמה שאנחנו חושבים על אחרים זה תמיד לטובתנו ולא לטובתם.

תלמיד: כל עוד אדם ברצון לקבל, האם יש דרך לא להחטיא את הרבים?

כל עוד הוא ברצון לקבל, אז הוא בטוח מחטיא את הרבים בחשבון שלו.

תלמיד: אם אני בכל זאת רוצה, לפחות ברמת העשירייה, לא להחטיא את החברים, האם יש דרך?

על ידי ביטול עצמך בכל וכל.

תלמיד: ביטול זה עדיין לא בהכרח להצדיק את החברים, אבל זה שלב לקראת לא להחטיא.

כן.

שאלה: אני מסתכל על החברים בעשירייה ואני מחטיא אותם, זה מה שאני עושה כל הזמן, אפילו שלא נוח לי עם זה. מה זה נקרא לבטל את עצמי עכשיו?

זה לבטל את דעתך ולהשתדל לקבל במקומה את דעת הזולת.

תלמיד: את דעת המקובלים, מה שאני קורא.

דעת מקובלים, ויכול להיות של כל הקבוצה חוץ ממך, כי היא נמצאת בקביעת המצב הנכון.

תלמיד: נאמר שתפסנו את המצב ומשתדלים לפעול כך. האם צריכה להתגלות אהבה בשלב כלשה? האם אחרי הביטול, אחרי הבקשה, חבר צריך להרגיש שמשהו נפתח בו, רגש חדש כלפי החברים?

כן.

תלמיד: כמה זמן הרגש הזה מחזיק?

אל תשאל על זמן.

תלמיד: האם הרגש הזה הוא הופך ליסוד, או שהוא כאילו נעלם ויום אחד הרגשות האלה יתאספו למשהו שנקרא אהבה?

כן.

תלמיד: הראשון או השני?

אתה צריך לזרום איתם.

תלמיד: אני אגיד למה אני שואל. כי נראה שהרגעים הרעים של להחטיא את החברים בדרך, אם מכמתים אותם לכמות, אז הם הרבה יותר גדולים מהרגעים של אהבה שמרגישים בעשירייה. האם כך זה צריך להיות?

זה לא צריך להיות כך, אבל זה כך.

תלמיד: איך זה כן צריך להיות?

זה צריך להיות ההיפך.

תלמיד: שמה?

שאנחנו בחיבור נעשים יותר גבוהים מהמחשבות האלה.

תלמיד: מתי הבורא מטה את הכף או מתי האדם מצליח להטות את הכף שהאהבה תהיה לתמיד?

על ידי התפילה.

שאלה: גם בעניין לזָכות את הרבים. יש הבדל בין למעלה מהדעת ולמטה מהדעת. כי נראה שלמטה מהדעת מאוד קל לעשות, אין פה עבודה פנימית. אני רואה בעיניי את החבר רשע או מרשיע אותו, ואני אומר, ""אין עוד מלבדו", הוא עשה כך, הכול בסדר", ואז אין לי עבודה פנימית. אבל למעלה מהדעת נראה שזה דורש ממש התאמצות יתרה. כי לפעמים אני מוצא את עצמי אומר, "ברוך ה', הכול מלמעלה", וזה לבטל את העניין ולא לעבוד, זה מאוד קל.

איך להגיע למאמץ הזה של לחפש את למעלה מהדעת, לחפש את הנקודה הפנימית שבי שבאמת מרגישה שהחבר הוא בסדר ואני רואה אותו לא בסדר?

תמשיך ותגלה.

תלמיד: היה לנו אתמול מפגש עשירייה בהקשר ל"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים". ניסינו לקיים מחלוקת כדי להרים את החיבור בינינו. עשינו משחק שבו כל חבר רשם על פתק בעילום שם מה חסר לנו בעשירייה כדי להתקרב לבורא. שלפנו מהפתקים פתק, וכל חבר ניסה להתכלל עם מה שכתוב, והחסרונות של החברים ממש צפו באוויר וגילינו כמה דברים.

גילינו שבמקומות מסוימים יש באמת מחלוקת בינינו, ואפילו התפתחו שיחות מאוד עמוקות על המחלוקת. הייתה לנו שיחה מאוד ערה, מאוד פנימית ועוצמתית, ואפילו קצת הרמנו קול. אבל הרבה חברים אמרו שזו שיחה טובה, זה היה נשמע לשם שמים, שאנחנו רוצים לברר את המחלוקות בינינו כדי להתקרב יותר. עשינו זאת בעקבות זה שאתה כל הזמן מייעץ לנו לדבר בינינו, לפתוח את הדברים, להיות אמיתיים ולנסות להתקרב יותר, ולא סתם להיות ג'נטלמנים, אז זה ממש עבד לנו.

רציתי לשתף כי אולי עוד עשיריות ירצו לאמץ את השיטה הזאת של לדבר על המחלוקות, לנסות לברר מה ההבדלים בינינו ומה הדברים המקשרים בינינו. אגב גילינו גם ששלושה חברים מהעשירייה רשמו אותן מילים, שחסרה לנו התכללות וחסרה אחריות אישית של כל אחד. גילינו איזה חיסרון אנחנו יכולים ממש למנף ולקחת הלאה.

לכן כדאי לממש את העצות של הרב, הן ממש מקרבות את העשירייה.

שאלה: הוא כותב שזכות הרבים הייתה תלויה במשה, הוא זיכה את הרבים והיא הייתה תלויה בו. מה זה הכוח הזה של משה בעשירייה?

על הכוח של משה קראנו. משה הוא הכוח הכללי שנמצא בכל עשירייה ועשירייה. מה זה הכוח הזה? מה שאנחנו לומדים בדרך כלל זה שהוא שייך לדרגת חסד נדמה לי.

תלמיד: האם זה כוח שכל העשירייה יוצרת אותו יחד?

כן.

תלמיד: והוא גם מתקיים בכל אחד?

בכל אחד.

תלמיד: האם מספיק שיש כוח כזה בחבר אחד בעשירייה והוא כבר מזכה את העשירייה?

אני לא יודע אם זה עובד עד כדי כך. אבל אם כולם נמשכים לזה, אז כל העשירייה נכללת.

"יט. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:"

שאלה: איך יכול להיות תלמיד של אברהם אבינו אם הוא לא תלמיד גם של בלעם הרשע, זה כנגד זה?

כן.

תלמיד: מה זה אומר, איך להבין את הקטע?

תלמידי אברהם אבינו רכשו מידות כאלה, ותלמידי בלעם הרשע רכשו מידות אחרות.

תלמיד: מה זה להיות תלמיד של אברהם אבינו, האם מי שיש לו את המידות האלה?

כן.

תלמיד: ואיך הוא רוכש מידות כאלה? איך יכול להיות עין טובה בלי שיש עין רעה, כיתרון האור מן החושך?

לא, זה מה שבסופו של דבר. זה לא נקרא שבדרך הם מבררים, מתפללים ודבקים, אלא אלו עולים לגן עדן ואלו יורדים לגיהינום.

שאלה: הוא כותב על תלמידי אברהם אבינו שיש להם "עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה". דיברנו קודם על זה שצריך להביא את הידיעה של חכמת הקבלה לכולם. אותם תלמידי אברהם אבינו, אם יש להם רוח נמוכה ונפש שפלה, איך הם יכולים בכלל לפנות לקהל?

הבורא מסדר.

תלמיד: נראה שלתמידי בלעם הרשע יותר קל, הם באים עם רוח גבוהה וכולי.

כך נראה, ובסוף יוצא אחרת.

שאלה: אני מבין ש"עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה" זה מצב שבו התלמיד חייב לעלות למעלה מדעתו, זו עבודה באמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: איך העבודה שלנו מסתדרת עם חוקי חברה, חוקי הערבות? כי כל מצב שהבורא מציג את החבר, ככל שהוא מציג לי אותו יותר שפל, בשבילי זה עוד יותר טוב, אני יכול לעלות עוד יותר גבוה באמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז זה מבטל את כל חוקי הערבות. איפה מתקיים קיום החוקים שהחברה קבעה, אם בכל מצב שאני מזהה שהוא מקולקל בחברה או בחבר אני צריך לעלות למעלה מדעתי?

הרגל.

תלמיד: איך חברה בצורה פשוטה תקיים את החוקים, אם אנחנו לא יכולים לשפוט אף אחד חוץ מאת עצמנו, וכל הזמן נדרשים לעלות למעלה מהעיניים המקולקלות שלנו?

אז אתה תראה כל פעם את החברה בצורה יותר ויותר מתוקנת.

תלמיד: ככל שנעבוד יותר באמונה למעלה מהדעת, כך גם בדעת נראה את קיום החוקים.

כן.

שאלה: התרגלנו במשך השנים ללמוד שהכול נמצא בתוכנו ואנחנו צריכים לחפש את היחס הזה במציאות. ומאז שהתחלנו ללמוד "פרקי אבות" אני רואה שהגישה היא להסתכל על זה בפשטות, לא מסובך מדי.

כן.

תלמיד: למה זה, האם כדי שכל אחד יעשה את העבודה לבד, או שבאמת כך צריך להתייחס לזה?

קודם כל ככה זה בטוח, מהשטח.

תלמיד: כל פסוק פה אפשר להבין. למשל גם תלמידי בלעם וגם תלמידי אברהם נמצאים בי, אז אם אני רואה יחס כזה, אז אני יכול למצוא כך, וכן הלאה.

בשביל מה לך כל הניתוח הפנימי הזה?

תלמיד: כי עד שלמדנו "פרקי אבות" תמיד היה יחס כזה לכתבי מקובלים.

כאן זה יכול מאוד לבלבל.

תלמיד: בגלל זה לא מדברים על זה.

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך להתעלות באמונה למעלה מהדעת. האם יש מצב שהאדם מבטל את האמונה שלו כדי לקבל את האמונה של המורה?

אז עם מה הוא יהיה, עם מה הוא יישאר?

תלמיד: הכוונה לקבל את האמונה של הבורא או של החברים ולגמרי להתבטל, גם את האמונה שלו לבטל, או שאין דבר כזה ברוחניות?

לא, אין.

(סוף השיעור)