שיעור בוקר 09.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"מתחזקים באין עוד מלבדו" - קטעים נבחרים מהמקורות

התחזקות באין עוד מלבדו, אנחנו צריכים כל הזמן לעשות. אין לנו כאן שום אפשרות להימנע ולעצור בדרך. אלא אין עוד מלבדו זה מה שפועל עלינו, ואם אנחנו רוצים להיות קשורים לכוח שאין עוד מלבדו אז אנחנו צריכים כל הזמן לחזור בעצמנו לאותו נושא שאין עוד מלבדו ולהשתדל לראות אותו בכל הפעולות שלו, בכל מה שהוא מתגלה בכל רגע ורגע בחיינו בתוכנו ומסביבנו.

בתוכנו, האדם צריך כל הזמן להשתדל להיות במגע פנימי עם הבורא. ומסביבנו, אנחנו צריכים לקשור את עצמנו עם הבורא בצורה של מבנה של הנשמה מה שנקרא, של "אדם הראשון". אנחנו מסדרים גם השפעה חיצונה עלינו בצורה רוחנית, אמיתית. לזה אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולבנות מערכת יחסים בינינו שבדיוק מותאמת לרוחניות. כאן זו העבודה שלנו.

עד כמה שאנחנו עובדים נגד האגו שלנו ובונים מתוך הכלים השבורים שלנו עם החברים, מערכת, כמה שאפשר להגיד שהיא מתוקנת, פועלת לפי חוקי הטבע הרוחניים. כמו ילדים ובכלל אנחנו שגדלים, כל הזמן בונים, בונים בונים מחלקים שהבורא סידר לנו משהו ובונים את עצמנו, בונים את הסביבה, בונים את העולם. כך אנחנו גם צריכים לבנות מתוך הכלים השבורים, הרצונות השבורים, את העולם הרוחני.

ובהתאם עד כמה שאנחנו משתדלים את זה לעשות, אומנם שלא מבינים, לא יודעים, אז אנחנו לומדים, הולכים לפי העצות של המקובלים, ואז מתחילים לראות, לזהות בפעולות שלנו, קורה משהו או לא קורה, אם לא קורה צריכים לשאול למה? נדבר בינינו, נברר לפי מה שאומרים המקובלים, למה זה לא הולך. ואם הולך ולא נכון אז גם כן. בקיצור הכול נמצא לרשותנו ואנחנו צריכים לבדוק ויום יום להתעסק בזה. זה נקרא קבלה מעשית, שאנחנו בפועל בכל יום ויום דואגים עד כמה אנחנו מתקרבים למבנה של האדם, היינו עשר ספירות שיתחברו בצורה נכונה, כללית.

וכמה שניתן לנו לבצע את זה בעשירייה, כך אנחנו צריכים להשתדל לבצע את זה בין כל העשיריות, כמו שכותב לנו בעל הסולם, שאנחנו נמצאים בדור האחרון ואנחנו צריכים לעשות יסוד לחברה אנושית מתוקנת שכולה מגיעה לחיבור בצורה ש"איש את רעהו יעזורו" ויהיו נכללים ומגלים את הבורא בקשר ביניהם. באף מקום, באף תכונה אחרת חוץ מאדם לחברו, שם דווקא מתגלה ביחס שלו, לפי השתוות הצורה עם הבורא, הבורא עצמו, שכך הוא מתגלה בינינו.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להקים בינינו מיום ליום את הפאזל הזה, נכון, איך אנחנו מתחברים בינינו. ובאמת שהחיבור בינינו כבר קיים רק הכול תלוי במאמצים שלנו כי כל השבירה היא רק כלפינו, כלפי הכלים שלנו, כי "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן אומנם שאנחנו נמצאים באותה מערכת אדם שלגמרי דומה לבורא, ממש נמצאת כולה מורכבת, מתוקנת נכון, אבל אנחנו רואים את זה בכלים שלנו.

ולכן רואים את העולם השבור, את עצמנו שבורים והעשירייה לא בסדר והכול לא בסדר. לפי עד כמה שעוד חסרים לנו תיקונים בדרך, כך אנחנו נגלה את עצמנו כל פעם יותר ויותר שבורים, לא מסודרים נכון, לא מסוגלים להתחבר נכון. ודווקא כשמתקדמים אז לפי מידת ההתקדמות, לפי ההבנה, השגה, חדות החושים והרצונות אז אנחנו אולי נגלה את עצמנו אפילו בצורה יותר גרועה. אומנם שזאת התקדמות שאנחנו פתאום רואים את הדברים מקולקלים דווקא במצבים שקודם ראינו את עצמנו מתוקנים. זה הכול מפני שאנחנו מעלים את עצמנו בדיוק לקשר יותר גבוה.

וכשמעלים את הטווח ממצב למצב אז נראה לנו שאנחנו כולנו עוד יותר גרועים, יותר נופלים, יותר לא מסוגלים. אבל אנחנו צריכים להבין שאם אתמול השגנו משהו והיום נראה לנו ששוב אנחנו נופלים, אנחנו ודאי שנופלים, אבל לא שוב לאותו מצב אלא למצב יותר גרוע. מפני שלפי תכונת ההשפעה שהשגנו אתמול אנחנו רואים את עצמנו יותר גרועים, נכון, אבל כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וכך זה ההתקדמות. לכן דווקא האנשים שמתקדמים ברוחניות הם מגלים שהם לא מתקדמים ואפילו לא עולים אלא יורדים. זה הכול מפני שהתווסף בהם כוח האור, והם רואים את עצמם יותר רחוקים מהבורא כי יש להם יותר עדינות בהבחנות, לכן ככה הם רואים את עצמם. גם בהתנהגות ביניהם כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה ועוד ועוד.

אבל העיקר זה לא להאמין בעצמך עד יום מותך, לא לקבוע אמת לפי ראיית העיניים שלנו, אנחנו כבר נמצאים בדרך, וברוחניות עד שלא משיגים את הדרגה הרוחנית שנמצאת לפנינו אנחנו רואים את כול הדברים האלה בצורה הפוכה. רב"ש כותב על זה וגם בעל הסולם, שעד שאנחנו לא משיגים את המצב הרוחני אנחנו משיגים את המצב הנוכחי שלנו יותר גרוע, וזה דווקא עוזר לנו ודוחף אותנו קדימה. כך אדם שמתקדם הוא מתחיל להבין שזו דווקא עזרה מלמעלה שאנחנו מרגישים עד כמה רע עוד נמצא לפנינו בינינו, ומי שהולך בדרך, בשבילו גילוי הרע הזה הוא כתמריץ להגביר את העבודה.

מתקדמים באין עוד מלבדו, זה לא מסתם מילה מתקדמים, חוץ מאין עוד מלבדו. מתקדמים זה נקרא שבכל רגע ורגע אנחנו יותר ויותר רוצים לאתר את פעולת הבורא, שהוא עושה ולא אף אחד. יותר ויותר אני מגלה או רוצה לגלות את פעולת הבורא בכל מצב ומצב שאני נמצא בו בחיים. ובפנים אני הולך תמיד, עד כמה שאפשר, יותר צמוד, קשור לבורא ורוצה לאתר, להכיר, להבין, איך הוא מפעיל אותי ואת כל המציאות באור שלו ובפעולה שלו, שככה זה מפעיל את כולנו ואת כל אחד.

לכן קודם כל הכלל הזה שאין עוד מלבדו הוא חייב להיות תמיד שורה בינינו. ואם אנחנו מנותקים מזה, מתנתקים מזה, אנחנו כבר נופלים מיד לעולם הזה, לעל מנת לקבל, ומנתקים את עצמנו מהשורש העליון ונמצאים בשקר. לכן התחזקות באין עוד מלבדו היא עבודה תמידית. אפשר להגיד שהיא העבודה היחידה שיש לנו, שבה ובתוצאות ממנה תלויה כל תפיסת המציאות שלנו וכל התיקון שלנו.

שאלה: כשאתה מדבר על המצבים הקשים האלה, האם אתה מתייחס למה שאנחנו פוגשים בעבודה שלנו בעשירייה, או גם למה שקורה בחיים הגשמיים שלנו, למשל יכול להיות שאיבדתי עבודה או יש לי מצב קשה עם הילדים או כאבים פיזיים, האם אתה מדבר גם על זה?

בהדרגה, קודם כל אנחנו מדברים על הקשר בינינו, על היחס בינינו לבורא. אנחנו מצפים למצב שאנחנו נתלה את כול העתיד שלנו במידת הקשר בינינו בעשירייה. אז נרגיש שיש בידינו אותו המיתקן, אותו המכשיר שעל ידו אנחנו יכולים לנהל את עצמנו בינינו לבורא, שזאת העשירייה, שהיא כבר נמצאת בידינו כמו הגה כשנוסעים באוטו, ובלסובב את ההגה אנחנו מצמידים את עצמנו יותר בינינו, ואז מגלים בהתאם לזה את הבורא יותר קרוב אלינו. כך אנחנו צריכים להבין, שהכול נמצא בידינו. ועל ידי ההתקרבות בינינו כך אנחנו מקרבים את הבורא אלינו, עד שמתחילים להרגיש את עצמנו בעשר ספירות של מערכת הנשמה, מערכת אדם הראשון. כך נתקדם, עד שנגלה בתוך מערכת האדם את הבורא לפי חוק ההתאמה אדמה לבורא, שאנחנו בקשר בינינו מתאימים את עצמנו לבורא.

שאלה: כיצד נבחין במצב של חוסר ההרגשה ב"אין עוד מלבדו"?

אנחנו צריכים יום יום להתחיל ממצב שבו אין לנו שום הרגשה באין עוד מלבדו. לפעמים אנחנו יכולים להתעורר ולהרגיש שאנחנו כבר נמצאים בהרגשת הארה מלמעלה, בקרבת הבורא, אומנם לא מזהים אותו ממש, אבל מרגישים שיש לנו קשר עימו. יחד עם זה אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שלא מרגישים כלום, ואנחנו קמים ומתחילים כל יום מחדש ודווקא מחושך, משלילת הבורא, מריחוק ממנו. ורק בהתקשרות בינינו אנחנו יכולים לעורר את הרגישות שלנו לבורא.

הרגישות האמיתית שלנו לבורא היא איפה שאנחנו מתקשרים בינינו, ומתוך הצורך להתקשר בינינו מתקשרים לבורא שייתן לנו את ההתקשרות, שיגלה לנו את החיבור כמה שיותר. זה לא בא מיד, זה כבר אחרי ההארה שפועלת עלינו, אבל לפחות אנחנו צריכים להשתדל להיות במצב שהרוחניות שלי מתגלה בקשר עם החברים, שבאמצע, בין החברים, בקשר בינינו אנחנו מגלים את הבורא, שם הרוחניות האמיתית מתגלה.

אנחנו צריכים שוב ושוב אולי לזכור מה שכתבו לנו מקובלים. אנחנו יכולים לתאר את זה בכל מיני צורות אחרות, ואחר כך נראה עד כמה הן מתבטלות, נופלות, ונשארת רק צורה כזאת שבקשר בינינו שם מתגלה הבורא כתכונת ההשפעה, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". אנחנו צריכים לבנות כאלה קשרים בינינו, שהם יהיו מותאמים לגילוי הבורא בהם.

שאלה: מה זה אומר שהתאספנו בעשירייה והתוכנה הזאת של אין עוד מלבדו פועלת עלינו עכשיו?

אם אנחנו מתקשרים בינינו, משתדלים להתקשר בינינו בעשירייה, אז ודאי שהקשר הנכון בינינו זה נקרא "בורא", לכן זה נקרא "בוא וראה". תתקשר לחברים בצורה נכונה כמה שאתה מסוגל, זה נקרא "בוא", ואז אתה תראה את רשת הקשר ביניכם שהיא נקראת "ראה", "בורא" בסך הכול. כך אנחנו מגלים אותו. ואי אפשר לגלות את הבורא אלא בתוך הכוח הפנימי, האור הפנימי שבנשמה, שזה מתגלה בתוך הקשרים הנכונים בינינו בעשירייה.

תלמיד: אבל איך הקשר הזה שאנחנו מייצבים בינינו, איך הוא הופך לתחושה שאין עוד מלבדו, הכוח הזה שמפעיל את הכול?

אנחנו משתדלים להתקשר בינינו. ההתקשרות בינינו, לאט לאט, על ידי המאור המחזיר למוטב, משתנה מכוח הקבלה לכוח ההשפעה. ואז בכוח השפעה הדדי, שזה "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מגיעים למצב ש"מאהבת הבריות", מאהבת החברים, מגיעים "לאהבת הבורא," בהתאמה לבורא, וכך מגלים את הכוח שלו ששורה בינינו בעשירייה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מגיעים לאהבת הבורא, מה זה המצב הזה בינינו בעשירייה?

שמתוך המאמצים שלנו להתקשר בינינו נכון אנחנו מגלים את הכוח העליון הנכון שהוא פועל ובינינו. אנחנו בעצם פועלים מצד הכלים, מצד הרצונות שלנו, ומתוך הרצונות בינינו אנחנו מתחילים לגלות הארה מיוחדת, את התכונה המיוחדת הזאת שמתגלה, זה כבר הכוח שמגיע מהבורא.

שאלה: ההרגשה הגבוהה מסמלת התקדמות כי הרגישות שלנו עלתה ואז אנחנו נהיים מודעים עוד יותר לפער בין המצוי לרצוי. זה נכון?

כן.

תלמיד: זה דבר שיכול מאוד לשגע אותך ולהטריד ולהציק.

משגע, אז מה השאלה?

תלמיד: התרופה לזה זה אין עוד מלבדו?

אין עוד מלבדו זו תרופה להכול.

שאלה: בין החברים יש קשר, יש אהבה, אבל עדיין יש עוד איזה חלל, מרחב. כולם מרגישים שתמיד יש בין החברים לא רק אהבה, ישנו עדיין מרחק כלשהו. איך לעבוד עם זה?

אתם צריכים לדבר על זה ולבקש יחד מהבורא שימלא את המרחב ביניכם בכוח ההשפעה, בכוח החיבור, בכוח האהבה, כי זו בעצם העבודה שלו. אנחנו לא כל כך מבינים מה עלינו לבצע, מה עלינו לעשות. במה שאנחנו צריכים לעסוק בעולם הזה, בכולו, כל הנבראים, כל האנושות, אנחנו צריכים לעסוק בדבר אחד, להגיע למצב שאנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעשה את התיקונים בינינו. הוא שבר את הכלי, החיבור שלנו, עד כדי כך שאנחנו מרגישים את עצמנו שכל אחד קיים בגוף נפרד, בצורה עצמאית מנותקת מהאחרים, אפילו בשנאה ובדחייה מהאחרים, ואנחנו, כל הנבראים, בסופו של דבר צריכים להגיע למצב שאנחנו מבקשים ממנו לחבר אותנו בחזרה, לתקן את השבירה שהוא גרם.

לשם זה אנחנו מתאספים בקבוצה, לכן כל העבודה שלנו בעשירייה היא להתחבר בינינו ולבקש. קודם כל אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו שבורים בקשרים בינינו, מה חסר לנו, איזה כוח חיבור חסר לנו ומה אנחנו צריכים לעשות? רק לבקש ממנו, למדנו שהכול נפתר בכוח התפילה, לבקש מהבורא שיתקן אותנו בקשר נכון בינינו, ויתגלה, לפי מידת הקשר הנכונה, שהוא שורה בינינו.

בזה אנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון ומתחילים לראות את העולם שלנו לא בצורה הזו שאנחנו עכשיו מרגישים את עצמנו ואת העולם, אלא אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות האמיתית. זאת אומרת, אלה רצונות שקשורים ביניהם ומגלים בקשר ביניהם את הכוח העליון שברא אותם ומחזיק אותם בחיבור. והשגת הכוח העליון הזה בחיבור מתגבר זה בעצם הקיום הרוחני שלנו. לזה צריכים להגיע.

לעולם הזה יש שנות קיום מוגבלות, הוא נעלם, טוב יותר הוא לא יהיה, הוא יהיה גרוע יותר כדי לדחוף אותנו לגילוי העולם האמיתי. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: איך הביטוי "אין להאמין בעצמך עד יום מותך" משפיע על העבודה שלי בעשירייה?

שאני כולי תלוי בבורא. אמנם אני מגלה את הרצונות שלי, אבל את כל הרצונות האלה אני צריך לסדר דרך העשירייה לבורא. אנחנו יכולים לצעוק מעכשיו ועד אין סוף, כמה זמן שאנחנו רוצים, זה לא יעזור. אם אני מסדר את הבקשה שלי לבורא דרך העשירייה אני זוכה, כי אני מפעיל את המערכת בצורה נכונה. לכן זה כל העניין, לסדר את המערכת כך שאני מפעיל אותה מלמטה והיא מוסרת את הבקשה שלי למעלה, וזה דרך עשר הספירות, דרך החברים, דרך העשירייה. אם אני יודע איך לסדר את זה אז אין לי שום בעיה, אני מתקשר לכוח העליון והכוח העליון מיד נותן לי תגובה.

אם אני לא יודע להתקשר לכוח העליון אז אני לא נמצא, אני לא נחשב כבכלל נמצא בבריאה כנברא. הנברא זה מי שיודע ברצון שלו להפעיל את הבורא.

שאלה: מה הקשר בין "אין עוד מלבדו" וביטול בעשירייה?

בלי שאני מבטל את עצמי כלפי החברים, זאת אומרת, שאני מגלה את עצמי פועל רק לשם חיבור של העשירייה ובכלל של כל הכלי של "בני ברוך", ובכלל של כל הכלי העולמי הכללי, האנושות, מפני שאנחנו נמצאים כבר בדור האחרון וצריכים לחשוב גם על זה, מבלי שאני כך מכוון את עצמי, להביא את כל הנבראים לקשר, למגע ואפילו לדבקות בבורא, הפעולה שלי לא נחשבת כפעולה נכונה והיא לא זוכה לתגובה מלמעלה.

אין מה לעשות, אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון ולכן צריכים כך לחשוב. לכן העשירייה זה לא מספיק, אלא כולנו כעשירייה אחת, כל בני ברוך, ואפילו כל האנושות, כל המציאות היא גם בסך הכול עשר ספירות בלבד.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "מתחזקים באין עוד מלבדו", קטע מס' 1.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

זו העבודה שלנו, שאני כל הזמן צריך להרגיש את עצמי במערכת, אני, הנבראים, יכול להיות שזו העשירייה ויותר מזה אני לא רואה. אפשר לדמות את זה לילד קטן, לתינוק שנולד שלא רואה שום דבר חוץ מהחדר שלו, אחר כך את הדירה, אחר כך את החצר, אחר כך עוד יותר ועוד יותר, וכך אנחנו גדלים. בהתאם לכמה שאנחנו גדלים אנחנו מתחילים לקבל הרגשה שאנחנו נמצאים בעולם הגדול, אבל בסופו של דבר לפי ההתקדמות הרוחנית שלנו אנחנו צריכים להשתדל להביא את כל האנושות, את כל הכלי הזה שמתגלה לנו לאיחוד וחיבור.

אבל אין עוד מלבדו, זה שאני צריך לאט לאט, לפי עיגולים עיגולים עיגולים, כמה שיותר אני יכול לתפוס את המציאות, לראות, לסדר כך שהבורא נמצא בכל המציאות הזאת, ואין עוד מלבדו, שהוא אך ורק פועל בזה. אז יש כאן עניין שעד כמה שאני מקבל את שליטת הבורא בכל המציאות, כך אני גדל.

ויש בזה כמו שהוא אומר, "שמאל דוחה וימין מקרבת", זאת אומרת שאנחנו נפעלים על ידי שני כוחות, שיש כוח כאילו מקרב וכוח מרחיק ולא שיש בזה משהו שדוחה אותנו, למרות שכך זה נקרא. אלא כדי שאני אדע איפה אני נמצא ואיך אני יכול להתנהג, אני מרגיש את שני הכוחות האלו.

ואנחנו צריכים לראות איך מיום ליום, אפילו מהבוקר כשאני כבר קם, אני מתחיל לזהות באיזו צורה אני קם, איך אני מתרחק, מתקרב לחברים ולבורא, איך אני צריך לסדר את עצמי. אז אם אני מתקדם נכון אני מרגיש את עצמי יותר בדחייה מהחברים ומהבורא, יותר בחושך, ולעומת החושך אני מגלה אחר כך את האור, יום, שיהיה "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום אחד". וכך אנחנו לומדים להתקדם על ידי שני קווים בלאתר שאין עוד מלבדו.

שבאמת גם כוח הרע, כביכול רע, הדוחה, וגם כוח הטוב כאילו, המושך, שני הכוחות האלה מגיעים לי ממקור אחד וזה הכול אין עוד מלבדו. כל הכוחות הרעים וכל הכוחות הטובים פועלים ממקור אחד ואני דווקא צריך לסדר את עצמי כשווה ביניהם. לא חשוב לי רע או טוב, לגמרי, אלא חשוב לי להיות קשור למקור העליון, וגם דברים טובים וגם דברים רעים, עד כמה שהם פועלים עלי זה לא משנה לי שום דבר, אלא זה רק עוזר לי להיות דבוק בבורא בקו האמצעי.

לכן אנחנו צריכים יום יום לראות עד כמה פועלות עלינו פעולות שליליות, חושך יותר ויותר גדול, וגם על כל האנושות, ובהתאם לזה אנחנו צריכים להבין שיש בידינו כוחות טובים, כביכול טובים, שאנחנו יכולים לנטרל או לחבר את הכוחות האלו, הרעים והטובים יחד, ומשניהם דווקא בקונטרסט ביניהם לגלות את הבורא שנמצא ביניהם כאין עוד מלבדו. שגם הכוחות הרעים וגם הכוחות הטובים, כוחות הדחייה, כוחות החיבור, לא חשוב מה שיקרה, הכול פועל הכוח העליון מתוך אהבה שלו אלינו.

שאלה: האם נכון להגיד שכל יום שאנחנו קמים בבוקר, דבר ראשון לפני שמתחילים עם החיים הגשמיים, זה להיכנס לאותה מערכת ולבדוק את עצמי, לבדוק את העשירייה, מה קורה, איך מצב הרוח, ולפי זה לרכז כוחות למשך היום?

אז מה אתה שואל?

תלמיד: האם כשקמים בבוקר, דבר ראשון שצריך לעשות זו בדיקה של כל המערכות כמו טייס שנכנס לקוקפיט, קודם בודק את כל המערכות כדי לראות אם הן תקינות. האם אנחנו צריכים קודם כל בבוקר לפני שמתחילים את היום, לעשות בדיקה עם העשירייה, איתנו, לראות איפה, מה קורה, ואיפה לרכז את הכוחות, את הבקשות, בהתאם לזה באותו היום?

כן, בעצם בזה אנחנו באים לשיעור, ולזה צריכה להיות ההכנה שלנו לשיעור, אתה צודק. אלא בשביל מה ההכנה? מה אנחנו עושים בשיעור? בשיעור אנחנו מתקרבים בינינו, ובהתאם לבורא, כדי לבקש ממנו שיקשור אותנו יותר חזק בינינו, יותר גבוה, שנוכל לקבל בינינו עוד מדרגת גילוי הבורא, התקרבות הבורא אלינו. כן, אתה צודק.

שאלה: כשאנחנו מרגישים יותר את הכרת הרע, האם זה אותו כוח שבעצם מחזיק אותנו מללכת אחורה כשאנחנו מרגישים יותר השפעה מצד החברים?

לא, אנחנו לא צריכים להתבלבל כך ולעשות כאלה חשבונות. אני צריך לבדוק את עצמי יום יום, כמה שאנחנו מתקרבים גם בשמאל וגם בימין. מתקרבים בשמאל בזה שאנחנו מרגישים את עצמנו אולי יותר רחוקים, יותר דחויים זה מזה, יותר שונים זה מזה. זה כמו ילדים קטנים לעומת ילדים יותר גדולים, לעומת הגדולים, שכל פעם אדם מגלה עד כמה הוא שונה מהאחרים, ויחד עם זאת, זה נותן לו אפשרות להתקשר לאחרים ולהיות קשורים איתם בהרבה יותר קשרים מאלה שקודם, כשהוא היה תינוק.

שאלה: מהו רצון שלם כמו שכתוב, הצורך ברצון שלם?

"רצון שלם", שיהיה כלול מכל הרצונות של העשירייה ומכוון לבורא בהשפעה, באהבה, בחיבור בינינו לבורא. לא חסר יותר כלום חוץ מלתקן את השבירה, וזה מה שאנחנו לא רוצים, שונאים, דוחים, אבל זה מה שצריכים לתקן, בסך הכול חיבור.

שאלה: אנחנו נמצאים לפני מעמד מאוד מיוחד, ביום ראשון ניפגש לסעודה פיזית במרכז, ואתמול הייתה שיחת תוכן איתך שנפתחה לכולם, ואתה דיברת בצורה מאוד מרגשת איך אנחנו נבנים לעשירייה אחת, איך המעמד הזה הוא הכנה לקראת הכנס הבא שלנו. יש לי כמה שאלות, גם לגבי המצב וגם לגבי הסעודה. השאלה הראשונה היא, מה המצב המיוחד הזה שהרבה עשיריות הופכות לעשירייה אחת?

כבר יותר משנה אנחנו נמצאים במאמצים להתקשר בעשיריות, כל אחד בעשירייה שלו, ואפילו דיברנו על זה שבין העשיריות אנחנו לא רוצים בינתיים קשרים, שזה לא יבלבל אותנו, שזה לא יפריע. ועכשיו, שאנחנו נניח כבר רגילים לקשר בעשיריות, ואפילו, הייתי אומר, שאולי קשה לנו לתאר שאנחנו יוצאים מגדר של העשיריות, אנחנו צריכים להבין שתיקון העולם הוא לא רק בעשירייה אחת פרטית של כל אחד, אלא בהתקשרות בינינו, אבל ההתקשרות צריכה להיות בשמירה על צורת העשירייה, כל עשירייה ועשירייה.

ולכן אנחנו צריכים גם לעשות כמה צעדים כאלו לקראת החיבור בינינו. רק שוב אני אומר, בשמירה של כל עשירייה ועשירייה בתוכה. אנחנו יכולים אפילו לפתוח שוב את ה"תורה", "ספר תורה", ושם לקרוא איך שבא יתרו, ומלמד את עם ישראל איך הם צריכים להיות מחוברים, איך הם צריכים להיות מחולקים לעשיריות, ואיך צריכה להיות צורת הקשר בין העשיריות. ושכל הקבוצה הגדולה צריכה להיות קשורה יחד, אבל יחד עם זה מחולקת לשבטים, מה שנקרא, לקבוצות גדולות, לשנים עשר שבטים. עד כדי כך, שאסור היה להתערבב בין השבטים, אסור היה להתחתן בין השבטים, אלא כל שבט ושבט, כל חלק וחלק, היה בפני עצמו וקיים בתוכו, וכל עשירייה קיימת בתוך עצמה, וכן הלאה וכן הלאה.

זאת אומרת, צריכים ללמוד את הדברים האלו, שלחזור לצורה הנכונה, לאדם הראשון, אנחנו צריכים לא בצורה שאנחנו מתערבבים זה עם זה ללא שום סדר, אלא ישנה התקשרות לעשר, ועשרות לעוד עשר, ועשרות לעוד עשר וכן הלאה, בצורת פירמידה נגיד, עד שכולם מתחברים כך, שמבנה העשיריות נשאר והוא קשור לעשירייה אחת גדולה, שזה עשר ספירות כלליות, שהן מגלות את הבורא במלואו. זה מה שאני יכול להגיד.

לכן אנחנו רוצים גם לעשות כאלה התקשרויות בינינו, שלא עשינו קודם, שרוצים לעשות איזה חיבור כללי, כמו שיש לכם ישיבת חברים כללית.

שאלה: איך להתקשר בינינו כל העשיריות וגם לשמור על ייחודיות של כל עשירייה פרטית?

איך כל עשירייה פרטית צריכה להיות קשורה בתוך עצמה, את זה אנחנו כל הזמן לומדים, איך כל העשיריות צריכות להיות קשורות ביניהן, את זה אנחנו נצטרך ללמוד, אבל שוב, אמרתי ולא פעם, שזה בתנאי שהמבנה הפנימי של כל עשירייה ועשירייה נשמר ומתחזק בהתאם לכמה שאנחנו רוצים לצרף סביבנו עוד ועוד עשיריות, שהעשיריות שהן נבנות בקשר ביניהן הן רק מחייבות אותנו להתחזק עוד יותר בעשיריות הפרטיות שלנו.

שאלה: לסעודה ביום ראשון יכנסו פיזית חברים שהתחסנו, עם תו ירוק. כמובן שהכול פתוח לכל החברים היקרים שלנו מכל הכלי העולמי, אבל יש חברים שלא התחסנו ולא יוכלו להיכנס, וחלקם לא מבינים למה אנחנו סוגרים בפניהם את הדלת.

אנחנו צריכים לקיים חוקים שקיימים במצב שלנו במדינה שלנו, ובצורה שנקבעה על ידי הרשות הכללית, זאת אומרת על ידי חוקי המדינה. אם משרד הבריאות קובע שאדם שלא מאיים על בריאות הזולת זה אדם שצריך להיות מחוסן פעמיים, עם כל מיני תנאים, אני לא יודע מהם בדיוק, זה לא חשוב, אלא חשוב לי רק דבר אחד, יש מי שקבע את זה ואני חייב לקיים.

גם רב"ש היה מקיים את הדברים האלה בקפדנות, הוא קיבל את הדברים האלה כדברים שמגיעים ממש כמו מן השמיים. הייתי עימו לא פעם בקופת חולים ובבית חולים, ובכל מיני צורות טיפול, הוא עשה בדיוק מה שאומרים לו הרופאים. הרופא אמר לקחת כדור, הוא לקח את הכדור, הרופא אמר ללכת, הוא הלך כמה שצריך, בדיוק עשה את הכול בצורה שעל הגוף שלו שולט הבורא ודאי, ואחר כך הרופא, "ניתן לרופא רשות לרפאות". אתה יכול ללכת לרופא יותר מומחה, ויותר מומחה, אבל למה שמקובל בחברה. זאת אומרת, אתה לא הולך לכאלה שקוראים לעצמם רופאים, אלא רופא לפי מה שמקובל במדינה, לפי מה שמקובל בכללות בחברה האנושית, ולא אלה שמרפאים על ידי כל מיני סגולות.

לכן אנחנו קבענו בצורה כזאת שבטוח זה היה מתקיים במה שעושה רב"ש, שאנחנו נותנים לסעודה שלנו, בכלל להתכנסות שלנו, להיכנס רק לפי חוקי משרד הבריאות. ואני לא רוצה לשמוע שום תירוצים, זה פשוט כמו תורה מהשמים.

וכל מיני הסברים למיניהם, אני כבר שמעתי את זה, אני בעצמי הייתי שייך וטיפלתי בהומאופתיה, אבל שוב אני אומר, מה שמקובל במשרד הבריאות, ולא חשוב לי מה שתגידו, מה שבא לכם. יש אלפי דעות, אצלנו אין דעות, אצלנו רק החלטה של משרד הבריאות. ולכן, מי שלא מחוסן כמו שצריך, פעמיים ועוד תנאים, אני לא יודע איזה, מי שלא נמצא בזה הוא לא נמצא בסעודה. פשוט מאוד.

תלמיד: אני רוצה לשאול לגבי עוד אחת מהתלונות.

זה לא תלונות, אני בכלל לא מבין תלונות. זה תנאים שאנחנו כבר דיברנו על זה, ולא פעם. ואם יש כאלו עקשנים שהם רוצים ללכת לפי השכל שלהם, שילכו לפי השכל שלהם לכל הרוחות, לכל הכיוונים.

תלמיד: איך אנחנו, כחברים, צריכים להתייחס לעניין הגשמי הזה, שזה יוצר איזה פירוד בין החברים?

זה לא יוצר פירוד, זה יוצר ניתוק. אדם שרוצה לבוא שהוא לא מחוסן ולהיות בינינו פשוט לא אכפת לו שהוא יכול להביא לנו וירוס. ולכן הוא בשבילי לא חבר, אני לא רוצה להתחבר עימו. אני רואה בו שונא, אויב, לא יודע, נגיד שלא מפותח, מה הוא מבין בזה? אין לי כלפיו שום רחמנות, אני חייב לשמור על בריאות החברה, ולכן אין לי כאן חשבון עם אף אחד.

שאלה: זאת אומרת, אני צריך להתייחס לחבר שלא רוצה להתחסן לפי ההוראות, ולא רוצה להתכלל איתנו בסעודה לא כחבר?

לא כחבר. לאותה סעודה הוא לא חבר. אם ניתן לרופא רשות לרפאות, אני חייב לשמוע לרופא. תלך לרופא יותר חשוב, יותר גדול, אם יש ביניהם מחלוקת לך לרופא שלישי. אבל בכל זאת, זה רופא, מישהו שמומחה בזה, יותר ויותר גדול.

שאלה: יש הרבה סוגים של רופאים והרבה דעות.

לא, לא רפואה שלא מקובלת, רפואה אלופטית, נורמאלית. לא הומאופתיה ולא טבעונות ולא כלום. עם זה גמרנו.

אני חשבתי הרבה ואני לא רגוע עם הסעודה הזאת. כי סך הכול אני רוצה על ידי זה קצת לעורר את הכלי, לפחות הישראלי. שיבואו, ורק גברים, לא נשים ולא ילדים, שיבואו ונשב יחד. נראה איך אפשר להיות יחד בתנאים האלו. אבל בהחלט זו בעיה, זו בעיה בכל זאת איך נבצע את זה. גם חשבתי איך אנחנו נשב ונאכל לפני כל העולם בסעודה, ומה יעשו האחרים?

וחשבתי שאנחנו נעשה סעודת מקובלים. סעודת מקובלים זה לחם, בצל קצוץ ושמן זית ששופכים אותו קצת על הבצל, עם פלפל, מלח וכוס בירה. בזמנים של הרב"ש והזקנים שלו היתה עוד כוס ויסקי. ממש כוס של 200 גרם ויסקי וכוס של 200 גרם בירה. ככה הם היו עושים. ואז היו אוכלים את זה, לחם טבול בבצל ושמן, וויסקי ובירה. זה מה שהיה נקרא אצלם "סעודה".

כשהייתי פעם אצל הבאבא סאלי, כאלו אנשים, מקובלים מהדור הקודם, כשישבתי אצלו, הוא גם אמר "נעשה סעודה". אז חשבתי, מה סעודה? שוב, סעודה זה לחם עם מלח, כוס ערק וכוס תה. זה הכול. זאת הייתה סעודה. אבל מפני שאמרו לי שחברים צריכים להגיע מהעבודה, אחרי יום עבודה, והם לא מגיעים ישר הבית, ולכן צריכים לתת להם משהו לאכול, אז החלטנו שאנחנו עושים איזו סעודה מצומצמת, זאת אומרת לא להפריז, אבל משהו לאכול לתת להם. מה שהם עושים שם אני לא יודע, אבל כביכול אני מסביר למה בכל זאת אנחנו אוכלים, חורגים מ"סעודת מקובלים".

שאלה: בנוגע לסעודה בשבוע הבא, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע למצב של משיכת המאור המקיף עלינו במהלך הסעודה בעשיריות שלנו?

אנחנו רוצים להתחבר בינינו עוד יותר, גם פיזית וגם פנימית, נפשית, כך שבזה אנחנו מעוררים את המאור והוא יכול להשפיע עלינו דווקא במידת ההתגברות שלנו, ההתחברות שלנו, ההתאמצות שלנו להיות בחיבור בינינו. זה לא שייך כל כך למרחקים פיזיים, זה יכול להיות אנחנו והולנד שנמצאים ממש בהרגשת חיבור פנימית, והסעודה מסמלת לנו את כניסת האור העליון לתוך הכלי, מילוי. לכן סעודה היא כל כך נפוצה בתוך החיבור בין בני אדם. אנשים יושבים בבתי קפה, יושבים במסעדות, יושבים זה אצל זה, בחתונות, בכל מיני מצבים. סעודה זה סמל של מילוי, שאנחנו רוצים ומצפים לקבל מהבורא, מלמעלה.

שאלה: השבירה גדלה ומתגברת, האם על האדם להביא את המצב הזה של השבירה לעשירייה כדי לפתור אותו או שעדיף לתת לזמן לעשות את שלו?

לא, בהתאם לכמה שאנחנו מגלים בינינו ריחוק, שבירה, אנחנו צריכים בהתאם לזה להתחבר בינינו יותר ויותר. זה כמו שאנחנו גדלים בעולם הזה, ואז אנחנו רואים לפי זה כמה אנחנו מתרחקים זה מזה, כל אחד ואחד נעשה יותר ויותר מורכב מבפנים, לפי זה קשה לו יותר ויותר להיות בקשר עם החברים שלו מהעבר. וכך אנחנו צריכים, בהתאם לזה, לעבוד בינינו. וכך כמה שאנחנו מתקדמים ברוחניות אנחנו נרגיש את עצמנו כל אחד יותר מורכב מכל מיני רצונות, מחשבות, תכונות, שיום יום מתאספות בו, והוא צריך יחד עם זה למצוא לכל המצבים האלו, לכל התכונות האלו, התקשרות נכונה לחברים. זה נקרא שאנחנו עובדים יום יום על הקמת המנגנון שנקרא "אדם" שנשבר, ואנחנו מפעילים אותו. זה נקרא "להקים שכינה מעפר". הקשר הנכון בין כולנו הוא נקרא "שכינה", ולהקים אותה מהעפר, מזה שהיא כולה שבורה.

שאלה: בנוגע לסעודה, אצלנו עשינו סקר, חצי מהחברים רוצים להגיע פיזית, חצי או שלא יכולים או מעדיפים וירטואלית. מה הכי נכון, לבוא לאיפה שכל הקבוצה מתכנסת או לשמור על אחדות העשירייה?

מה זה נקרא אחדות העשירייה, שאם אתם לא באים לכאן, אז אתם נמצאים בקשר וירטואלי ביניכם?

תלמיד: כן, לא כולם יכולים להגיע פיזית, אבל וירטואלית יותר חברים יכולים להתכנס ולהתחבר, להשתתף.

אני לא חושב שיש כאן במה לבחור. כמה שכל אחד ואחד מסוגל להיות בקשר עם כולם, הסעודה הכללית הזאת היא מבטלת את העשיריות לזמן הזה. גם כשאתם מגיעים לכאן אתם לא יושבים כעשיריות, אלא אתם יושבים בצורה מקרית לגמרי, במערבולת כזאת שכולם עם כולם, זה נקרא סעודה משותפת. ולכן אין טעם לסעודה הזאת לשמור את עצמכם בעשיריות, ולכן מי שרוצה להגיע שיגיע, ומי שלא רוצה או לא יכול, שיהיה בצורה אחרת מקושר.

אם נגיד הייתי יושב רחוק, לא כאן במרכז שלנו, הייתי מכין לעצמי איזושהי צלחת וכוס בירה או מה שאני רוצה, ואוכל ושותה לא חשוב מה עם כולם, והעיקר להשתתף עם כולם, העיקר להיות פנימית עם כולם.

תלמיד: כשאני מגיע לסעודה, האם אני צריך לשכוח מהעשירייה שלי, פשוט להתכלל עם כל הכלי?

כן, אני נכלל עם כל הכלי. זה רק לזמן קצר, לשעה, שעה וחצי, ואחר כך אנחנו חוזרים שוב לעשירייה. אני לא שוכח מהעשירייה, אני לא מבטל אותה, אלא אני רוצה לזמן הזה להתכלל עם כולם, ואחר כך עם הרושם הזה לחזור לעשירייה. ונדבר איך אנחנו חוזרים לזה אחר כך.

שאלה: ענית על השאלה לגבי רופאים, שאדם צריך ללכת ולהתייעץ עם רופא לפני שהוא עושה דבר מסוים ולקבל איזו החלטה, רופא מומחה. מה לעשות שאנחנו נמצאים בעולם עם הרבה רופאים ומומחים ברפואה, לא שרלטנים, שאומרים "חכו, אל תרוץ, אל תכניס את הזריקה המקוללת הזו לגוף שלך לפני שבדקנו אותה, נקודה". זה לא אני אומר את זה, זה רופאים, דוקטורים, פרופסורים אומרים דבר כזה. זה דבר אחד. אז כל אחד יכול לבחור את הרופא שלו, כן?

לא. מה קובע משרד הבריאות?

תלמיד: באוסטרליה 20 מיליון אנשים.

לך לאוסטרליה שלך בחזרה ותחיה שם. אני לא אומר לך כלום. אנחנו נמצאים עכשיו בישראל ואתה תעשה מה שמשרד הבריאות שבישראל קבע. ואני יודע שאם רב"ש היה איתנו יחד אז היית שומע ממנו שכך צריך לעשות, נקודה. ועל זה אין ויכוח. אל תביא לי את אוסטרליה ושום דבר.

תלמיד: בישראל אין חוק כזה שמחייב אותך לקחת זריקה, אסור להוציא חוק כזה, אין חוק.

אין בעיה, אל תיקח זריקה.

תלמיד: נכון, ויש הרבה חברים שלנו שלא רוצים לקחת זריקה, וזה יוצר עכשיו פירוד.

אני מבין אותך ואתה ביניהם, ולכן אני אומר לכם, לצערנו לא נוכל לשבת יחד. לצערי לא נוכל לשבת יחד. זהו.

תלמיד: יש עוד דבר אחד, יש הרבה מסעדות שיש את המרפסת, שאנשים שלא רוצים להתחסן יכולים לשבת שם.

אין דבר כזה, אין, לא נכנס לבניין שלנו מישהו שאין לו "תו ירוק". אני מצטער, אין לי ברירה, אני צריך לעצור את הדברים האלה בתחילה. ואני אומר לכם, כל עוד אני חי, הבניין הזה יתנהג לפי ההחלטה הזאת, "ניתנה לרופא רשות לרפאות" ולא לרופא אוסטרלי ולא לרופא אחר. אני מבין שאתה טבעוני ועם כל מיני דברים, אני לא יודע מה, אבל אל תביא לי חוקים אחרים. ההסכמה של כל הרופאים בסופו של דבר היא שצריכים להיות מחוסנים בשתי הזריקות האלה לפי מה שמקובל בארץ, וברוך ה' לכן אנחנו נמצאים במצב אחר ממה שמדינות אחרות, אז כך אנחנו מתנהגים.

יש לך עוד שאלות? בבקשה.

תלמיד: במקום איחוד זה יוצר פירוד.

זה אתה יוצר פירוד. זה אתה, כי אתה ידעת מראש ומזמן שאנחנו מתנגדים לאלה שלא רוצים לקבל חיסון. זה אתה יוצר פירוד, מה אתה אומר לי?

תלמיד: אני לא חייב לפי החוק לתת זריקה לעצמי.

אתה יכול לקבוע לעצמך מה שאתה רוצה, אבל אל תבוא אחר כך אלינו בטענה, אנחנו צריכים לקבוע משהו אחד לכולם. לפי מה אנחנו נעשה, לפי השכל שלך?

תלמיד: זה רופאים, דוקטורים, מומחים, זה לא אני.

אני מבין את הכול. אתה יודע מה, אני קובע, אין ברירה. כל עוד אני חי, אני בעל הבית על הבניין הזה ואני קובע מה שיש. מי יודע באיזו צורה אחר כך האדם חוזר הביתה. אני לא רוצה להיות אחראי, בקיצור. אין לנו ברירה, אלא אנחנו כך צריכים לקבוע.

אלא לפי הרופאים שלך בכלל הכול בסדר, כמו במסעדות. ומה אנחנו רואים אחר כך במסעדות? אנחנו לא רואים שאחרי זה יש שוב התפרצות של המגפה הזאת? כן. אני גם מבין אותך, לא שאני לא מבין, ולא מזלזל בדעתך, אבל לנו אין ברירה, כשאנחנו מדברים על מאות אנשים שחייבים לבוא לכאן, אז החוק הוא צריך להיות מקסימום של אזהרה, שמירה.

שאלה: יש לנו הרבה חברים שעבורם זו סעודה ראשונה והם רוצים לדעת מה חשוב בשביל האנשים החדשים האלה, האם יש איזושהי הכנה מיוחדת שהם צריכים לעשות?

אני לא יודע מה להגיד לכם, יש לנו מארגנים לסעודה, צריכים לפנות אליהם ולשמוע מה שהם עושים, מה שהם ממליצים לעשות. אני גם לא קיבלתי שום חומר לסעודה הזאת ולא יכול להגיד לכם. זו סעודה שחברים עושים, וודאי שאני אצטרך גם לדבר במקצת אבל בעיקר אני חושב שזו סעודה שכולנו רוצים להיות יותר מחוברים, יותר להרגיש את עצמנו ברצון אחד, בכלי אחד, יותר קרובים לבורא לפי עוצמת החיבור בינינו, וזהו. אז כל הפניות האלה הן לצוות המארגן.

שאלה: מתחילת הקורונה עד עכשיו יש תחושה וזה קורה בפועל שיש שוויון בינינו לבין הכלי העולמי, מרגישים אחד וזה נותן המון כוח. עכשיו, בפעולה הזאת יש תחושה שחוזרים לזה שפתח תקוה זה המרכז וזה קצת מפריע בתחושה שלי לפחות לשוויון, איך להתייחס לזה בצורה נכונה?

אתה צודק, לכן מצד אחד הייתה התלבטות בכלל האם אנחנו נחדש איזה מפגשים כאן או לא, אבל בכל זאת יש לנו מצד שני בעיה אחרת, יש לנו בישראל עשרות קבוצות, אם לא מאות אפילו ואנחנו צריכים לתת להן איזושהי הרגשה שהן שייכות גם למנגנון, למערכת אחת. לכן החלטנו שבכל זאת אנחנו עושים איזו סעודה ונמליץ לכולם להתחבר לאותה הסעודה בכל מקום בחו"ל. אני לא רואה הבדל בין מי שיושב איתנו בסעודה פיזית לבין מי שיושב איתנו בסעודה בצורה הווירטואלית. כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בצורה הוירטואלית בשיעור היחיד, ואם נגיד היו לפניי יושבים כאן 50 או 100 איש זה לא היה משהו שהיה שובר כל כך את החיבור, אני לא חושב. אני מרגיש הרבה חברים מהכלי העולמי שהם קרובים אליי הרבה יותר מאלו שנמצאים פיזית קרובים אליי, זה לא שייך אחד לשני.

יש בינינו חבר שייתן לנו דיווח על סעודה.

תלמיד: שלום רב, שלום לכל החברים בכלי העולמי. אנחנו רק נספר כמה דברים. קודם כל, אתמול הייתה שיחה מאוד מאוד עמוקה, מעניינת, מרתקת, שלחנו את התמליל שלה ואת ההקלטה שלה לכל החברים בכלי העולמי, אז אנחנו מאוד ממליצים לכולם להקשיב לשיחה הזאת.

מה אנחנו עושים לקראת הסעודה? בעצם מי שמעורב ומייצר את כל התוכן לסעודה הזאת זה הצוות החברתי העולמי. המטרה של כולנו היא בדיוק כפי ששאלו אותך קודם, לא לייצר מצב של הסעודות שהיינו מכירים מפעם, שיושבת קבוצה בפתח תקוה ואוכלת רבע עוף וכל העולם מסתכל עליה.

הרעיון לייצר אירוע שהוא אירוע לבבי, אירוע תוכן שנע מסביב לעולם וכל החברים מסביב לעולם הם חלק מהאירוע, והם יוצרים את האירוע, והם משתתפים באירוע. ולכן הזמנו ביומיים האחרונים את כל החסרים מסביב לעולם לשלוח לנו הצעות ל bardworldkli@gmail.com מה הם רוצים לעשות, איך הם רוצים להשתתף בתוך הסעודה.

בשיחה שעשינו איתך אתמול אתה אמרת דבר מאוד מיוחד שהייתי רוצה אולי אם תוכל לחזור עליו, שהמטרה שכשעולה עשירייה ואומרת "לחיים", בתוך סעודה כזאת היא צריכה לבטא את הקריאה שלה או את הצעקה שלה או את הבקשה שלה מכל הכלי העולמי לקבל את כוח הכללי של כל הכלי.

אם אתה יכול טיפה לחדד את זה?

אני אגיד לכם, אנחנו לא מבינים מהי התקופה שאנחנו נמצאים בה. התקופה היא תקופה אפשר להגיד האחרונה, זה לא אומר שהיא הולכת ונגמרת כבר עכשיו, אבל היא התקופה האחרונה בהתפתחות האנושית לקראת חיבור עם הכוח העליון, ובחיבור הזה בכלל כל הגשמיות נעלמת והכול הולך ועולה לדרגה הרוחנית. זה נקרא "דור האחרון", שיש בו את הנשמות שגומרות את התיקון הגשמי וכולם מתעלים לתיקון הרוחני ולחיבור, לקיום הרוחני. ואנחנו נראה את זה גם בכל מה שיקרה בעולם הזה, ודווקא יחסית מהר הכוח הרוחני מתלבש בחומר הגשמי, ואנחנו צריכים לפי זה לראות עד כמה שאנחנו כולנו יותר ויותר מתחברים.

ולכן כאלו אירועים אנחנו נצטרך לעשות גם. כל דבר ששייך, כי שיעור זה כביכול לכל אחד או אולי לעשירייה, אבל לכל הכלי שלנו הכללי אנחנו עוד לא לומדים, עוד לא יודעים איזה אירועים אנחנו יכולים לעשות כדי שזה יעזור לנו להיות באמת בהרגשה שאנחנו מחוברים יחד. לכן נשתדל כך להתחבר.

תלמיד: איך סעודה שכזאת שהיא סעודה כללית של כל הכלי יכולה לחזק כל עשירייה ועשירייה באופן פרטי? למרות שאמרת ועכשיו הסברת שכל אחד צריך להיכלל בכוח הכללי, אתמול בשיחה הזכרת שלהיכלל בכוח הכללי זה בעצם כדי לבנות או להתחזק בתוך העשירייה.

כן, זה כמו שכל אחד לא נספר בכלל ברוחניות אלא בעשירייה, זאת אומרת בקבוצה שהיא יכולה להיות מחוברת כאדם אחד למרות שזה כמה, אז ככה גם אנחנו צריכים להבין שכדי לגרום להתקדמות שלנו בזמן של הדור האחרון אנחנו חייבים, בכל זאת ליצור קשר בין כולם ובין העשיריות, ואפילו מחוצה לעשיריות לכל האנושות כך שבהחלט אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בתוך הכלי הזה הגדול והוא צריך להתעורר כולו. אנחנו נראה עד כמה שכל העולם בסופו של דבר מתקדם למצב שהוא קורא, הוא צועק, הוא זועק לעזרה כי לא יודע מה לעשות עם עצמו הלאה.

תלמיד: אז אני מגיע לסעודה בין אם אני יושב פיזית או יושב וירטואלית, מה צריך להיות המיקוד הפנימי שלי, איפה צריכה להיות המחשבה שלי?

שאני מחובר דרך כל האנשים האלה שאני נמצא איתם בסעודה, אני לא חושב על העשירייה שלי, אני חושב על כל אלו שנמצאים בסעודה וכל אלו שנמצאים בכל העולם, ויש לנו מספיק מסכים באותו אולם הסעודות שלנו כדי שאנחנו נוכל להיות בקשר וירטואלי עם כולם. אז נתחבר יחד כמו בשיעור ועוד יותר, ונרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים יחד. סך הכול סעודה זה פשוט שיושבים יחד בחיבור, רק החיבור הזה הוא לא לפי עשיריות, אלא לפי שכולם כולם כולם רוצים להיות ממש מקושרים יחד.

אצל רב"ש הייתה כזאת סעודה זה נקרא הייתה "סעודת ראש חודש", זאת אומרת ירח חדש זה הסימן, ואז עושים סעודה. לא שייך לירח כל כך זה, אבל ככה זה נקרא, חודש חדש אז מתחילים סעודה. אנחנו יכולים ככה לקבוע. אנחנו לא צריכים פעם בחודש, זה לאו דווקא, נראה איך שזה מתאים לנו יותר או פחות.

אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מיוחד שהכול בעולם משתנה, אז נראה עד כמה שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לרוחניות וגשמיות ולהיות באמצע.

תלמיד: טוב, אנחנו רק נזמין את כולם, יש בסוף השיעור בשעה 06:00 עד 07:15 בבוקר שעון ישראל, תהיה ישיבה של הצוות החברתי העולמי בנושא תוכן הסעודה. אנחנו רוצים להזמין את כל החברים, כל מי שזה מעניין אותו ורוצה להשתתף מוזמן להגיע לפגישה הזאת להשתתף. ואנחנו את הסעודה הזאת בונים ביחד כולנו ככלי אחד משותף כדי להוציא מקסימום מתוך הפעולה הרוחנית המאוד מאוד גדולה ומיוחדת הזאת.

רצוי שכל אחד יחשוב, מה הוא היה רוצה לעשות עם השעה וחצי הזאת שאנחנו נהיה יחד, באיזו צורה אנחנו צריכים להתחבר כדי להגיע לחיבור המקסימלי הקרוב ביותר לרוחניות, ממש לעשות מזה דחיפה גדולה לקראת הבורא שבהתאם לזה נרגיש שהוא בא לקראתנו.

תלמיד: עוד קצת על המערכת הקשר הזאת שאנחנו צריכים לסדר בזמן הסעודה ובכלל. אני שמעתי שבעצם יש את הכלי הכללי שהוא כמו אור מקיף שלוחץ על העשירייה שהיא כמו אור פנימי, ואז בין שני הכוחות האלו נוצר פרצוף רוחני זה מה ששמעתי אתמול בשיחה.

הכלי הכללי, אתה מתכוון לאנושות.

תלמיד: לא, לבני ברוך.

כלפי כל עשירייה פרטית.

תלמיד: כן, ועכשיו שמעתי שאמרת, שאני מגיע ואני נכלל בכלי הכללי הזה.

אתה לא יושב פיסית בעשירייה שלך, אתה צריך להרגיש מה זה להיות מחובר עם אנשים אחרים, עם חברים אחרים שלנו.

תלמיד: כל הכלי הכללי, זה העשירייה שלי בזמן הסעודה.

גם זה נכון, בכלל בעתיד אנחנו גם נרגיש כך, אבל דרך העשירייה.

תלמיד מה זאת אומרת, דרך העשירייה?

אבל בינתיים אנחנו צריכים להרגיש גם את אותו הכלי הכללי. אם אני ארגיש רק בעשירייה, אני לא ארגיש אותו, אני כאילו צריך להתנתק במקצת מהעשירייה לאיזה ערב אחד ואחר כך בכל זאת לחזור לעשירייה.

תלמיד: אז המחשבה שלי בזמן הסעודה היא, שהכלי העולמי, כל בני ברוך, זה בעצם העשירייה שלי.

זה נכון, וגם כל העולם וגם העשירייה שלך, הכול זה רק עשר ספירות.

תלמיד: מתאים לשאול על מחוץ לסעודה? כי שמעתי שבכל זאת הכול מכוון לתוך העשירייה.

נכון, סך הכול גם הכוח הזה שאנחנו רוכשים בזמן הסעודה, כי כל הסעודה היא רק כדי לרכוש כוחות, אז את הכוחות האלה אנחנו רוכשים כדי לחזק את העשירייה שלנו. בכל זאת דרך העשירייה המקורית אני קשור לכל המציאות העליונה.

תלמיד: אז אני כן חושב על העשירייה המקורית שלי שדרכה אני קשור?

אתה יכול לחשוב, אבל זה לא חובה, כי אנחנו צריכים להרגיש כאן, שאנחנו מחוברים עם כולם ואחר כך לחזור לעשירייה המקורית.

תלמיד: הרבה עשיריות נענו לאתגר לעורר את הכלי העולמי כעשירייה, במהלך הסעודה יעלו עשיריות וייתנו את חשיבות המטרה.

אין בעיה.

תלמיד: עשירייה שעולה לעורר את הכלי העולמי, מהי צורת היחס הנכונה שלהם, איך היא צריכה להיות?

אתם צריכים לראות את זה בעצמכם. זה סתם לחזור על אותן המילים, אני רואה הרבה מילים ופחות רגש,

שאלה: דובר על כך שיש חוסר שוויון, שפתח תקווה מתאספים פיזית ואנחנו כמו קודם יושבים בחדרים וירטואליים. רציתי להגיד שאנחנו מחכים לראות שוב את פתח תקווה באולם פיזי, לראות אתכם שוב בסעודה פיזית. האם גם לנו יש בחירה אם להתאסף בחדר וירטואלי בעשירייה או להתערבב כך שכל קבוצת פיטר תתאסף בחדר וירטואלי אחד, מה העצה? האם להתאסף בעשיריות בצורה וירטואלית או כל הקבוצה?

בזמן הסעודה אני לא יודע. הכול חשוב עד כמה אתם חזקים בתוך העשירייה. אני מפחד שאחר כך העשיריות האלה לא יוכלו להתאסף בחזרה או שאולי זו לא בעיה, אתם צריכים לחשוב. זאת אומרת, אתם צריכים לראות שסך הכול הסעודה הכללית הזאת היא כדי להרגיש את הכלי יותר גדול, שצריך להביא לנו אור מקיף לתוך העשירייה הפרטית של כל אחד ואחד. לכן אנחנו עושים את הסעודה הכללית הזאת, להרגיש את עצמנו בגדול.

כי אני יושב בבית לבד, אל העשירייה אני מתקשר בצורה וירטואלית בלבד דרך המסך שלי וזהו, כאן אני רוצה לראות את כול החברים, שהם כאילו יושבים ועושים סעודה. אומנם חלק מהם יושב רחוק זה מזה, חלק פיזית יותר קרוב, אבל סך הכול אני רוצה להתפעל מזה שאנחנו יחד, ואז מתוך היחד הזה, אני רוצה למשוך כוחות לחיבור שלי בעשירייה, עד כמה ששם אנחנו יכולים להגדיל את עצמנו.

בצורה אחרת הייתי אומר כך, אותו כוח שאני מרגיש בכל העוצמה של הכלי הכללי, העולמי, כל אותו כוח של הכלי העולמי, אותו אני רוצה להביא לעשירייה שלי. שהעשירייה שלי תרכוש את כול הכוח הכללי הזה, שהוא ייכנס בה והוא יחבר בינינו וימשוך אותנו יותר ויותר אחד כלפי השני, שאנחנו נוכל להפנות את הכוח הזה כהכנה נכונה לבורא. זה מה שצריכה להיות הפעולה. עוד נדבר על זה. נמשיך.

קריין: קטע מספר 2. "זוהר לעם".

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. 

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

שאלה: איך לממש את המצבים של אין כפייה ברוחניות מול אין כפייה בגשמיות?

אני לא יודע, אני לא מתעסק עכשיו בפילוסופיה. לומדים משהו, תשאל לפי מה שלומדים. בא לך לשאול משהו אחר? תשאל בצורה אחרת בפעם אחרת.

קריין: קטע מספר 3. בעל הסולם.

"אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

זאת אומרת, תמיד, בכל דבר שאני מרגיש שיש לי קושי, בכל דבר אני רואה את ההזדמנות ללכת באמונה למעלה מהדעת. שכוח ההשפעה, הביטול שלי יהיה יותר גבוה מכוח הקבלה, מכוח האני שלי. זה שאתם לא שואלים אותי זה דווקא מדאיג אותי. בכל רגע ורגע אני צריך לראות האם אני יכול ללכת באמונה למעלה מהדעת בביטול היש מה שנקרא, בביטול העצמי למעלה מכל האפשרויות האחרות. אם אני יכול לעשות את זה, אני עושה והולך. אם אני לא יודע, לא יכול לעשות את זה, אני נמצא בגשמיות.

זאת אומרת, בכל רגע ורגע אנחנו צריכים לראות מחסומים, התנגדות, התנגשות, משהו שמפריע לי להיות בהשפעה, ואיפה שאני לא יכול להיות בהשפעה, להתנתק מעצמי וקצת להתעלות למעלה ממני. אם אני לא מסוגל לזה, זה המקום לאמונה למעלה מהדעת, שאני צריך כך בכל זאת להשתדל לעלות את עצמי לדרגה הזאת ולהמשיך הלאה. וכל פעם יותר ויותר לחפש על פני איזה אירועים, מצבים, הרגשות שמגיעים לי למוח וללב, אני יכול להעלות את עצמי ולהיות באמונה למעלה מהדעת. זה הכוח הרוחני האמיתי.

שאלה: האם אפשרי להרגיש כל פעם יותר טוב, להחזיק מעמד באיזה רמה של אמונה? האם אפשרי משהו כזה?

כן. אנחנו כל פעם צריכים להשתדל על ידי תמיכת החברה להיות באמונה למעלה מהדעת, כל רגע ורגע. החברה צריכה כל רגע ורגע להחזיק אותי כך, ואז אני אתרגל לזה וכל פעם אשתדל לעלות בדרגות האלה. אמונה למעלה מהדעת זה הקיום הרוחני, זו ההליכה הרוחנית. יש בזה כמה תנאים, ש"אין עוד מלבדו", שהכול זה לטובת החברה ודרכה לטובת האנושות, ואני בעצם מפעיל את היחס הזה לכל המציאות ודרכה לבורא.

שאלה: כשאני בודק את העבודה שלי, אני רואה שאני כל הזמן נמצא בלשון הרע וטענות כלפי הבורא. איך אפשר להגיע להרגשה שזה לא אני בעצם? כשמשהו נדבק אלי ואני לא יכול להיפטר מההרגשה הזאת?

"אין עוד מלבדו", זה הבורא שמעורר בך את הרצונות, המחשבות, וכך אתה צריך להתרגל לזה, שהכול לא שלך, אלא מה שלך? האמת ששלך יכול להיות רק תוצאה מזה, זאת אומרת, תפילה. אפילו אם תתגבר על כל המחשבות ורצונות האלה, זה גם לא בדיוק שלך. שלך זו רק התפילה.

זאת אומרת, מה שאתה מרגיש, אתה מקבל מהבורא, ואיך אתה מגיב לזה? אתה עושה בירור, ביקורת על זה בתוך החברה, רואה עד כמה עוד לא השגת את המצב הנכון, ומבקש מהבורא שייתן לך את המצב הנכון. בזה אתה תהיה בהשפעה דרך החברה אליו, לבורא, זה יהיה שלך. מחוצה לזה הכול בא מלמעלה.

שאלה: המרכיב הזה של הביטחון באמונה למעלה מהדעת שכתוב בטקסט, מהו אותו ביטחון?

הביטחון באמונה למעלה מהדעת הוא בזה שאני קשור לכוח העליון שהוא בעל הבית של כל המציאות, אחראי על הכול, סובב את הכול, וממלא את הכול. זה בעצם הביטחון שלי. זה ביטחון לא אגואיסטי, כי אני לא יכול לאתר את זה ברצון האגואיסטי שלי, אלא רק בכוח ההשפעה.

בכוח אמונה למעלה מהדעת אנחנו רוכשים הרגשה של הכוח העליון שמחזיקה אותנו, ומחזיקה אותנו למעלה מהאגו שלנו. וכמה שהאגו יותר גדול, אז אני דורש כוח השפעה יותר גדול. מיום ליום כך אנחנו צריכים לעלות, ואם לא עולים אז נופלים. כך זה קורה.

שאלה: לא כל כך ברור הקטע הקודם שנאמר בו שהחוק הוא כזה שהנברא לא יכול לקבל רע מהבורא. והלאה כתוב שאם הוא לא רוצה להתאמץ אז הוא מקבל עונש. וכדי לא לאבד את האמונה צריך להשקיע מאמצים ולקבל שכר. מהו אותו מאמץ שצריך כדי לקבל שכר? באיזה כלים מקבלים את אותו השכר?

שכר ועונש זו מידת החיבור או מידת הניתוק מהבורא. ולפי זה אני כל הזמן משתוקק להיות מחובר אליו. לא בגלל שיהיה טוב לי, אלא כדי לגרום לו נחת רוח. וזה השכר שלי, אחרת זו תהיה קליפה.

וכך אני כל הזמן עושה. זאת אומרת, איך אני יכול לגרום נחת רוח לבורא? זו צריכה להיות מלכתחילה שאלה קבועה אצלי. "איך אני גורם לו נחת רוח"? לפני כל מחשבה, לפני כל פעולה, לפני כל בירור. לפני הכול. "האם אני אגרום לו נחת רוח, ועל ידי מה"?

כך אתה כבר מגיע לאיזשהו ניתוק מעצמך, ואחר כך לחיבור לעצמך. ניתוק זה כאילו צמצום, ואחר כך חיבור, אבל אתה כבר מתחבר לכלים שלך, איך להשתמש בהם כדי להשפיע. תחשוב איך אתה יכול לעשות זאת. וודאי שאין לך פעולה אחרת חוץ מהעשירייה. איך אחרת?

תלמיד: זה שאני לא יכול לקבל רע בגילוי מהבורא, זה אומר שאני לא מסכים עם הבורא שהוא יצר את יצר הרע?

מהבורא לא יכול להיות שתקבל איזה רע, ואם אתה מקבל את הרע, שזה נראה לך רע, זה מפני שלא סידרת את הכלים שלך נכון. סך הכול.

שאלה: אמרנו עכשיו שצריך להתעלות למעלה מהדעת, אמונה למעלה מהדעת בכל המצבים בחיים. לפעמים מקבלים מצבים של ריקנות או של חוסר מילוי, גם בצורה פרטית, כלומר, בלי הרגשה שיש מעורבות של העשירייה במצבים האלה, ושאפשר להתגבר עליהם בצורה פרטית.

מה התועלת מאותם מצבים? מה לעשות עם התוצאה, עם אותם מצבים כדי שיהיה יתר חיבור בעשירייה, זאת אומרת איך להביא את זה בצורה שתועיל לעשירייה?

לא הצלחתי לשמוע טוב, תחזור בבקשה.

תלמיד: לפעמים אנחנו מקבלים מצבים בצורה פרטית וגם מסוגלים אולי להתגבר עליהם, לקבל נגיד הרגשת ריקנות, ואחרי זה הרגשה שהכלי התהפך ומרגישים מילוי. אבל לא תמיד זה קורה בהרגשה שזה קרה יחד עם העשירייה.

אתה צריך להעביר את כל הדברים האלה לטובת העשירייה. כך אתה מעלה את כל העניין הזה מגשמיות לרוחניות. אם זה לא בתוך העשירייה, עד כמה שזה נראה קרוב, יותר חשוב, ויותר מורגש, אבל זה לא רוחני. הרוחני זה שאתה מפענח את זה בתוך העשירייה.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, אני מוצא את עצמי שנגיד עבר המצב, אני פשוט זורק אותו לפח מבחינה רגשית כי אני לא יודע איך לחבר את הדבר הזה לעשירייה. אני אומר "אם זה לא בעשירייה זה לא רוחני" ושם את זה בצד.

אבל אולי בכל זאת יש פה התעלות, יש פה התפתחות הרגשת ריקנות למילוי? הפעולה היא בעצם איזושהי מידה רוחנית. איך לעשות את זה לטובת העשירייה? איך אני מעביר את זה לעשירייה?

לא יכול להיות, אם אתה עושה פעולה, ועשית אותה בצורה נכונה, לא יכול להיות שהיא לא משאירה רושם, ואתה הולך קדימה, ואין לך שום רשימו ממה שהיה. אתה בכל זאת מרגיש שפעם היה ככה, ועשית, והצלחת להתעלות מעל לאגו שלך, מעל החשבון הפרטי שלך, ויש לך את זה. זה נשאר.

תלמיד: נכון. זה נשאר, אבל הרי זה לא קרה בתוך העשירייה מבחינת התפיסה שלי. יכול להיות, וזה בוודאי קורה בגלל העשירייה שלי, אבל זה לא קורה שם מבחינת זה שאני במודעות כלפי זה. איך אפשר בכל זאת להוסיף לעשירייה שלי את מה שאמרת, את התוצאה מהרשימו, מהפעולה הזו?

אתם יכולים לדבר על זה ביניכם. אתם יכולים לדבר בעשירייה על מצב שכבר עבר והשגת. תנסה ותראה.

שאלה: לגבי אמונה למעלה מהדעת. לפי מה שנאמר היום, לפי מה שסיפרת על מה שראית מרב"ש, על היחס שלו לחיים ואיך היית מעתיק את הגישה שלו, וגם היום אתה מעתיק אותה. האם זה גם נחשב ללכת באמונה למעלה מהדעת אם אני רוצה לבצע אותן פעולות שמבצע הרב שלי, להעתיק את אותן הפעולות, או שזה נקרא "למטה מהדעת"? מה הגישה?

אני לא יכול להגיד לך, כי זה יכול להיות מקור לבלבול. בינתיים לך איתנו ואל תעשה כל מיני פעולות כאלה, אני לא ממליץ לך.

תלמיד: מה אתה לא ממליץ לי בדיוק? לא הבנתי.

אני לא ממליץ לך סתם להעתיק ממה שאתה חושב מהעשירייה לעצמך, ומעצמך לעשירייה. תעשה מה שאנחנו מדברים וזהו. או שאולי לא הבנתי אותך.

תלמיד: אמרת שראית איך רב"ש מתייחס לרפואה, לחיים, לכל דבר. כתלמידים אנחנו רואים אותך, ורואים מה אתה עושה לגבי כל הדברים של הפנדמיה, החיסון והכול, זה גם נחשב ללכת באמונה למעלה מהדעת, לעשות מה שאתה אומר, אפילו בלי להבין, ללא שכל, ללא דעת, או שאנחנו לא מבינים מה זה ללכת למעלה מהדעת?

במעשים גשמיים אני לא יודע עד כמה שזה חשוב, אבל אני אומר על הדברים החשובים כגשמיים, אני אומר שכך היה הרב"ש עושה, ולכן כך אנחנו צריכים לעשות. מי שרוצה, שיעשה. מי שלא, לא. זה הכול.

יש אנשים יותר חכמים, יש להם כל מיני תיאוריות משלהם, זה עניינם. אני לא פוסל אותם, לא אומר שהם בעיני פסולים, והם לא תלמידים שלי, אלא שיהיה ככה. מה אני אעשה? אין מה לעשות.

תלמיד: מה נכון לעשות? איך להתקדם בצורה נכונה?

זו בחירה שלך, אני משתדל להסביר למה צריכים לעשות כך או אחרת. יש פעולות שלי שהן שלי, אתם לא חייבים להעתיק אות על עצמכם, חס ושלום. אבל ישנן פעולות כאלה שהן כלליות, ולכן אני מסביר אותן לכולם. רוצים? תקבלו. לא, לא.

וחוץ מזה, אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה מדוגמה מעשית. אם יש מדינה שהיא כולה מצליחה בחיסון, אז צריכים לעשות חיסון. ואם מדינות אחרות יותר חכמות לפי תיאוריה אחרות, מה יש בהן? או שאין בהן וירוס כמו אצלנו, או שהן נמצאות בכל מיני מצבים לא טובים. אני לא יודע. אני רואה שעדיין אלו שלא עשו חיסונים בחו"ל עכשיו מתחילים לעשות חיסונים, אם יש להם בכלל את התרופה, אחרת שוב ושוב סוגרים את עצמם.

אני לא רוצה להיות חכם, אני הולך לפי "ניתן לרופא רשות לרפאות", גמרנו. יש לנו רופאים, הם קובעים. אני הולך לפי זה ולא כופה על אף אחד. רוצים לעשות? תעשו. לא? לא. אני גם לא מדבר על איזה חיסונים, אלו בסדר ואלו לא בסדר. אני חושב שמה שנעשה בישראל, נעשה בצורה נכונה עם התרופה הזאת.

שאלה: בקשר למה שקראנו עכשיו, "מי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל", תוכל להסביר?

כי הוא מזלזל בהזדמנות לעלות לאמונה למעלה מהדעת. אני עכשיו רואה לפניי כל מיני מעשים, כל מיני פעולות, באים ומתנפלים עלי כל מיני אנשים. אני בעצמי לא מבין איך להסתדר במצב הנוכחי, ועוד כל מיני בעיות. זה שאני חייב לטפל על ידי רופא, זה ברור, אבל מבחינה אישית, מהיחס שלי, אני חייב לראות שכל הבעיות שמגיעות אלי, היחס הפנימי שלי אליהן צריך להיות באמונה למעלה מהדעת, שהכול מגיע מהבורא כדי שאני אתעלה מעל כל ההפרעות בהשפעה אליו.

תלמיד: זה מה שאני רוצה להגיד, שזה הרבה יותר עמוק. בחרנו ברב, בחרנו בך, אז אם באים ללמוד אצלך, וראיתי שנתת דוגמה אישית אחרי יומיים אמרת, "אני רץ לעשות חיסון", אף אחד לא הבין את זה שאתה בעצם צריך להיות המנהיג שלנו. אני שואל את עצמי, "אולי טעיתי בחברים שלי או טעיתי ברב שלי", אני לא יודע מה קורה פה. כי כבר לפני שלושה חודשים ביצעת חיסון, ואם רואים את זה אצלך, אז מדוע יש בכלל שאלות, לא הבנתי מה השאלות האלה. אין לנו ביטחון ברב שלנו? מה העניין? מה קורה פה?

בסדר, נתראה בסעודה.

תלמיד: נשים שואלות למה הן לא משתתפות באירוע? הרבה טלפונים יש לי.

טוב מאוד שהן פונות אליך, אני דווקא מרוצה שהן מצאו מקום לאן להתקשר.

תלמיד: מה התשובה?

שימשיכו.

תלמיד: אז אין תשובה?

אין תשובה. אנחנו לא יכולים לא להרשות כניסה לא לנשים, ולא לילדים, ולא לנוער. דבר אחד, קודם כל אנחנו לא יכולים להכניס את כל מי שבא, יש הגבלה בכמה אפשר להכניס אנשים לאולם, מתחם וכן הלאה. דבר שני, הסעודה הזאת, היא סעודת החברים, ממש חברים, לא כללית, לא שבת, ולא שום דבר, לכן ככה החלטנו.

תן לנו פעם אחת לעשות, ונראה. אנחנו שנה וחצי לא הפעלנו את המטבח שלנו, תן לנו להפעיל אותו ונראה. בינתיים נעבור את זה, העיקר זה ההתקשרות בינינו. נשים יבואו, נשים תמיד יבואו בטענות, וזה בצדק, אני מסכים איתן, אבל אין לנו כוחות עכשיו לכול. אבל אתה תסביר להן, אני בטוח שתוכל למצוא איתן שפה נכונה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שכשאנחנו מגיעים לעשירייה, אנחנו מקבלים הגה שיכול להביא אותנו למטרה. אבל כנראה אם לא משתמשים בו נכון או אם מגיעים לא מוכנים, כמו שבעל הסולם כותב, יכולים גם לא להגיע למטרה, אולי צריך לקחת את ההגה הזה לכיוון הפוך? ואיך אנחנו בכל זאת בכל המפגשים שלנו נצליח לייצר בין כולנו את החיבור הזה, את הכוונה הזאת? זה מאוד חשוב לחברים שלנו בעשירייה.

כל אחד נמצא בעשירייה, יש לנו את המאמרים של רב"ש, הכוונות בלי סוף ממני, ותרגילים יום יומיים מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי להנהיג את עצמנו, כדי לכוון את עצמנו לכיוון הנכון, לאתר את המטרה ולהתקרב אליה. ולכן מה שאתה אומר, אני בכלל לא מבין על מה אתה מדבר, אנחנו כל הזמן מטפלים בזה, כנראה שאתה לא יודע, הגעת מאיזה מקום, תראה את מה שאנחנו עשינו, תראה שיעורים שעשינו, מה מדובר בכל שיעור ושיעור. אנחנו מדברים רק על איך אדם יכול להשתלב נכון בעשירייה ובתוכה [בביטחון] להתקדם לבורא, שעד שהבורא מתגלה בתוך עשירייה.

תלמיד: מה זאת הפעולה "אמונה למעלה מהדעת" כשאדם לא מסוגל להתנתק מעצמו, הוא רואה שהוא לא יכול, "מה אני עושה כרגע, יותר חשוב מנחת רוח לבורא"?

להשתדל לעשות כמה שיותר פעולות לטובת החיבור בחברה ולבורא שיתגלה בתוך החיבור הזה. ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, שלושת הדברים האלה שיתגלו יחד. ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, תנסה לעשות זאת יותר ויותר, ואז תתחיל להרגיש שבצורה כזאת תהליך התיקון עובר ממך לבורא.

תלמיד: שהבורא נותן לאדם מצבים כאלה לאורך היום, הוא מצפה שהאדם יצליח בפעולה או שזה נועד לכישלון?

מכל פעולה ופעולה הבורא מצפה מאיתנו שאנחנו נגיע להתקדמות אליו. זאת אומרת, לאין עוד מלבדו, לטוב ומיטיב, לתכונת ההשפעה שהיא תשרה בינינו, זה נקרא שאנחנו צריכים להתקדם אליו באמונה למעלה מהדעת, כל פעם בעלייה בכוח השפעה על פני כוח הקבלה שהוא מעלה.

בורא מעלה בנו כוח קבלה, ואנחנו צריכים לעלות למעלה מכוח הקבלה בכוח השפעה, זה נקרא שאנחנו עולים על המדרגה. הוא עושה את המדרגה ואנחנו עולים עליה, עושה, מגלה את המדרגה, ואנחנו שוב עולים עליה. איך עולים? כוח הבינה יותר חשוב מכוח המלכות, כוח ההשפעה יותר חשוב מכוח הקבלה, אני משתדל כל הזמן להחזיק את עצמי בצורה כזאת, במחשבה, ביחס שלי למציאות.

שאלה: מה עדיף בעבודה בעשירייה, לא לעשות כלום או לפעול לחיבור של העשירייה אפילו אם זה לא בצורה הנכונה? ואיך אפשר להתבטל בפני חבר שנראה לי שהוא קודח חור בסירה כלפי העבודה בעשירייה?

צריכים להראות לחברים עבודה נכונה, כמה שאני מבין מה שאני עושה, שזה יהיה כדוגמה בשבילם. צריכים להשתדל להצדיק את החברים, למרות שנראה לך שהם לא עושים דברים נכונים, כי אתה לא יכול להתלבש בהם. אם היית נמצא במקומם, אולי היית עושה דברים עוד יותר גרועים או שהיית רואה שהם עושים דברים נכונים.

זאת אומרת, צריכים לממש מה שרב"ש אומר כלפי החברה, תקרא שוב את מה שהוא אומר ותבדוק את עצמך, עד כמה אתה יכול לתקן את עצמך. אל תדרוש תיקונים מאחרים, כי איך שאחרים נראים לך, זה הבורא מראה לך כל מיני צורות. ובעצם כל צורה וצורה שהחברים מראים לך, זה הדברים השליליים שנמצאים בך, שאתה תתקן את עצמך על פניהם. זה נקרא שכל העולם נברא לטובתי, שבצורה כזאת שאני רואה את הצורות מקולקלות בכולם, כך אני יכול לתקן את עצמי.

על זה כתוב שהכול נברא לטובתי, "בשבילי נברא העולם", שאני אתקן את עצמי על ידי הצורות האלה שהעולם מראה לי, דרכן אני אשפיע לחברים ודרכם אני אוכל להשפיע לבורא, והבורא יתלבש בכל העולם המתוקן על ידי.

קריין: קטע מספר 4. כותב בעל הסולם.

"תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון בדביקותו ית', וישפוך לבו להשי"ת, שישמרהו כל הכ"ד שעות שבמעל"ע [העשרים וארבע שעות שבמעת לעת], שלא יעבור במוחו דבר בטל, ולא ידומה לו זאת לנמנע, או למעלה מן הטבע, כי תמונת הטבע העושה המחיצה של ברזל וכו'. וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו. והבן את זה תמיד, גם כן בכל שעה שיהיו עוברים ושבים עליו צורות שאינם של קדושה, ויופסק כרגע, תכף בזוכרו, יראה לשפוך לבבו, שמכאן ולהלאה, יציל אותו השי"ת מהפסק מדבקותו, בכל יכולתו, ולאט לאט יתרצה לבו לה', ויחשוק להדבק בו באמת. וחפץ ה' בידו יצליח."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

כאן אנחנו רואים המלצה מעשית, מה אנחנו צריכים לעשות. אין שאלות, נמשיך הלאה. האם זה מובן, חשוב או לא חשוב, אני לא יודע.

קריין: קטע מספר 5. בעל הסולם.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו. כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]"."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: ענית עכשיו שמה שאני רואה בחבר, בקבוצה, טעויות, דברים שלא מוצאים חן בעיני, זה הבורא מסדר לי. מה אני צריך לעשות אחרי שראיתי את זה, אני צריך לברר כל פרט ופרט, ועל כל פרט שאני רואה לבקש מהבורא שיתקן אותו? או לראות, לקבל את זה, ושיהיה לי ביטחון שהאור יתקן את הכול?

לא. אם אתה רואה משהו לא בסדר, מה שאתה רואה לא בסדר, זה כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, שאני רואה משהו לא בסדר זה מפני שאני רואה את זה, ואני רואה לפניי עולם שכולו מקולקל מפני שאני כולי מקולקל, לכן אני צריך לבקש מהבורא שיתקן אותי. זה מצד אחד. מצד שני, יש כאן ענין של גשמיות ורוחניות. שאם כבר הקלקולים האלה הגיעו למצב שהם ממש נמצאים לפניי, יש לי כבר כאן שאלה אחרת, אני צריך להתגונן, אני צריך לשמור על עצמי, אני לא יכול רק לפנות לבורא ולחכות עד שהוא יעזור לי. אלא אם אני כבר נמצא בזלזול בחוקים רוחניים, וכבר הגיעו מצבים כאלו שזה נמצא לפניי בגשמיות, שבאים אלי ורוצים להרביץ לי, להרוג אותי, וכן הלאה, אז אני חייב להתנגד לזה באותה הצורה כמו שזה מגיע אלי. ואחרי זה, שכבר המכה הזאת עוברת, אני חייב לפנות לבורא ולבקש ממנו את התיקון שלי. אבל קודם כל, "הבא להורגך השכם להורגו", מי שבא להרוג אותי, אני צריך למהר ולהרוג אותו. זה ברור, זה בצורה הגשמית. אבל ביתר הצורות, אני צריך לבקש מהבורא תיקונים, ולהתפלל על האנשים שרוצים להזיק לכל העולם ולי שיחזרו בתשובה מה שנקרא.

שאלה: לגבי סעודת המקובלים שתהיה לנו כדי לאחד את כל הכלי העולמי, מה עלינו לעשות אם בזמן הזה אנחנו לא יכולים להיות יחד עם כל הכלי העולמי, איך זה יכול להשפיע על ההתקדמות שלנו, ואיך אנחנו יכולים בכל זאת להיות מחוברים עם כל הכלי העולמי, מה אתה מייעץ לנו לעשות?

תסתכלו על הסעודה הזאת בזמן שאפשר, כרגיל כמו שאתם עושים. יש הרבה אנשים שלא יכולים בשיעור בוקר להתקשר אלינו, ולכן הם מסתכלים בשעות אחרות. כן, מה לעשות.

שאלה: בעל הסולם מתאר בשני הקטעים מאגרת י"ח, כאילו מצב של שלימות. הוא כותב "המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה", ממש מתאר מהתחלה מצב של שלימות. איך אפשר להתחיל מכך?

תתחיל ממצב השלימות, עד כמה שאפשר. זה נקרא לעלות לאמונה למעלה מהדעת. תנסה.

תלמיד: ואז מה ההתקדמות משם? אם כבר אני מתאמץ להתחיל במצב של שלימות, מה העבודה משם?

משם אתה תתחיל לעלות. כשאתה מעלה את עצמך לדרגת אמונה למעלה מהדעת, אתה רק רוצה להעלות את עצמך מהעולם הזה לעולם הרוחני, ממלכות לבינה. ואחר כך אתה צריך לפסוע במדרגות של בינה, במדרגות של השפעה, אמונה למעלה מהדעת, יותר ויותר ויותר.

שאלה: כותב כאן בעל הסולם, "וראוי לאדם לבטל מחיצות הטבע המוחשות לו. אלא מתחילה יאמין שאין מחיצות הטבע מפסיק אליו ית' ח"ו, ואחר כך יתפלל בכל לבו, אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו." למה הוא מתכוון במשפט האחרון, "אפילו על דבר שהוא למעלה מרצון טבעו."?

שאסור לך להסתכל על משהו שמפריע לך. אתה פשוט צריך כל הזמן כל הזמן להשתדל להיות ברוחניות בכל הכוח כמה שאפשר. ואל תסתכל על שום דבר שזה מפריע, אין הפרעה, אלא זה כוח עזר שמכוון אותך ליתר דיוק לבורא. אין הפרעות, אלא הכוונות יותר מדויקות לכיוון הבורא. זה נקרא "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".

תלמיד: אני חושב שאני מבין. אבל מה זו תפילה על דבר שהוא למעלה מרצון הטבע שלי?

שאפילו שאני לא רוצה, אבל אני מתפלל שאני כן אבצע, כאלו שאני רוצה.

שאלה: מה זה אומר "המקבל עליו עול מלכות שמים שלימה", מה זה "עול מלכות שמים שלימה"?

שלימה זה שהבורא שולט בהכול. בכל מה שאפשר בכול שולט הבורא.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי מאמצים ותרגילים, כל הזמן, כל הזמן תחזור על זה. ש"אין עוד מלבדו", ואתה חייב כל הזמן להיות מכוון אליו, ואז לבקש ממנו שיעזור לך להיות מחובר ומכוון אליו. כל הזמן, כל הזמן לנדנד כמו ילד קטן.

שאלה: הוא כותב פה שהלב יסכים בצורה הדרגתית עם הבורא, עד שהוא יגיע לרצון לדבקות אמיתית איתו. מה זה אומר שהוא יגיע להסכמה לדבקות אמיתית עם הבורא?

לב זה הרצון לקבל הכללי. שכל הרצונות שמתעוררים בלב האדם הם יהיו מכוונים על מנת להשפיע. ובזה, במידה הזאת, יותר ויותר הוא יהיה דבוק בבורא, עד שכולו יגיע לדבקות השלימה.

תלמיד: איך יכול להיות שכל הרצונות יהיו מכוונים להשפעה. יש לי מיליון רצונות שאין להם שום קשר?

הכול נובע מתוך הרצון לקבל, והכול מתהפך ממש על מנת להשפיע משלך לאחרים, במידה שבך נכנס האור העליון ופועל בך בצורה כזאת, ואתה נעשה מכשיר ביד הבורא ודרכך הוא משפיע על האחרים. רק תבטל את עצמך באמונה למעלה מהדעת, ואז הבורא דרכך ישפיע על כולם.

תלמיד: אני משתדל להתחבר עם החברים, כמו שאמרת. בכל רגע ורגע צריך להשתדל באמונה למעלה מהדעת, לחשוב איך אני משפיע לבורא, אני מנסה לעשות את זה. איך לעבוד עם כל השאר, או שבינתיים לא צריך להסתכל על זה?

אין לך שום דאגה חוץ מלעשות כך שבלב שלך נמצא הבורא, והוא דרך הלב שלך פועל על כל המציאות.

תלמיד: איך בכל נקודה, בכל רגע רגע?

תעשה מה שאתה רוצה בצורה גשמית, רק תחשוב על מה שעכשיו דיברנו, שככה זה יהיה כהפעלה מרוחניות. תעבוד בעבודה, במשפחה, בכל דבר ודבר, יחד עם זה אתה רוצה להרגיש שהבורא נמצא בלב שלך, והוא משפיע מהלב שלך את כל הפעלות בצורה כזאת לכל העולם. ואז תתחיל להרגיש אותו מהר.

שאלה: בעל הסולם כותב לנו, "תכף בבוקר, בקומו משנתו יקדש הרגע הראשון". האם הפעולות וקידוש הרגע הראשון, דווקא תכף בקומו משנתו, זה צריך להיות משהו קבוע, ממש אותו דבר, או צריך לחדש את זה, ולעשות כל זמן מסוים משהו שונה?

כל רגע ורגע אתה צריך לחדש את הדברים. אתה שוב ושוב נזכר שהבורא הוא מפעיל אותך, ואיך אתה בהתאם לזה פועל איתו יחד בחיבור.

תלמיד: אני רוצה לדייק. בפנימי, החלק של האיחוד הוא ברור. אבל השאלה האם בבוקר בפעולות הפיזיות דווקא, לעשות את אותו דבר זה נכון, או לאו דווקא?

בפעולות הפיזיות ודאי, מה זאת אומרת. אני קם בבוקר, אני קודם כל מתחיל לייצב את עצמי איפה אני כלפי הבורא, כלפי הסתכלות נכונה דרכו לעולם. איך אני מייחס את כל הפעולות שלי, המצבים שלי, התנועות שלי, בהתאם להתקרבות אליו. ומשתדל אז לצמצם את הפעולות שלי, את הדברים שלי כך, שכולם יהיו מכוונים אליו, שעל ידם אני אגיע להתקרבות.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו צריכים להתחבר, וכל הזמן לנדנד ולנדנד לבורא. השאלה, אם קיבלנו תגובה מהבורא, נגיד שהתגלתה אהבה בינינו, האם זה לא עוצר אותנו, אנחנו צריכים להמשיך לנדנד, או שצריך לשנות משהו באותו רגע, לחדש?

בהתאם למה שמתגלה לכם, כך אתם צריכים לפעול, רק בצורה כזאת. אבל אתם בסדר, דווקא אני מרגיש שהקבוצה שלכם היא [בסדר]. רק צריכים יותר ויותר לדייק במה שהמקובלים ממליצים לנו לעשות. אנחנו חושבים שאלה דברי מוסר, שאפשר לעשות, אפשר לא לעשות, דברים יפים שמדברים כך כלפי הקהל, כמו שאנחנו אומרים את זה לילדים, ואפשר לסדר ואפשר לא. זו כל הבעיה שלנו, שאת רוב ההמלצות של מקובלים אנחנו לא מקבלים בצורה רצינית, שזה ממש לפועל, שאנחנו חייבים את זה לבצע, ולכן העבודה שלנו היא כל כך מתקדמת בצורה איטית.

בואו נממש לפחות אני עם העשירייה, אני עם הבורא, אני עם העולם, לסדר את הדברים האלה בצורה נכונה כל פעם, שאני עושה כל מיני פעולות בעולם הזה בצורה שכך אני חייב לקיים, אבל שבפנים אני כל הזמן אהיה מכוון, אני לעשירייה ולבורא, והקשר הזה הוא קבוע, הוא כל הזמן נמצא בי.

אני לא חושב שיש לנו מה עוד להמשיך בנושא הזה. אני מקווה שכולכם קיבלתם את הטקסט של השיעור, אנחנו נברר אותו ונדאג להעביר אותו מחר בבוקר בצורה שאתם שואלים שאלות לפי כל השיעור, מהתחלה ועד הסוף, אבל שאלות ענייניות, מתוך הטקסט. כך אנחנו נסיים אותו בצורה יותר רצינית, אישית. זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו עכשיו יוצאים ליום שלם, אז נשתדל במשך היום לדבר בינינו איך אנחנו מייצבים בקשר בינינו יחס נכון לבורא, איך אנחנו פונים בינינו כך שהבורא יתיישב בנו.

(סוף השיעור)